שלום לכולן,
אז עד שהתלהבתי שהתאומים קצת יותר גדולים ובוגרים, מדברים ומתקשרים נפלא ב"ה ועצמאיים האידיליה נסדקת כי הם נעשו שובבים, מתמרדים ומתישים כל כך.
הם מתנגדים לכל דבר, לשים מעיל, להכנס לעגלה, זורקים אוכל, אחד זורק וכשאני משבחת את השני שהוא אוכל יפה גם הוא זורק! אחד שובב ומרביץ שלני והשני היסטרי ובוכה כל אימת שלא מקבל את מבוקשו באותה שניה (ביסקוויט, מים, אמא, אמא ובכי וחזרה מיליון פעם-הוא בכלל מלחיץ אותי מרב פאניקה בכי וחוסר סבלנות). בקיצור-מוי כיף.
וההיסטרי מגדיל לעשות,
כשאנחנו אצל סבא וסבתא המפנקים (שעוזרים לי המון ושומרים עליהם ואז קשה לי ולא נעים לי להעיר) הוא מקבל מלא שטויות וכשאני מנסה להציב גבול "אכלת כבר שתי עוגיות, זהו!" אז הוא משתטח בבכי על הרצפה ולא נעים לי להיות הרעה....
אין לי מושג מה להרשות ומה לאסור,
מה הגבולות שלי?
הרי מבאס בלי במבה וופל, ומצד שני כמה נותנים ביום?
יש כללים? או רק אחרי ארוחה מסודרת?
הרי כל הורה עושה מה שרוצה בסוף.
ומה הסנקציה לילד שזורק אוכל? ולמה שיפסיקו לזרוק אם אני כועסת אבל חשוב לי לחבק כשבוכה ולהרגיע? אז מה הלימוד פה? כי אומרים שחשוב לעטוף וללטף ולא לכעוס הם כולה בני שנתיים.
ומה עושים מול חם וחמות שהם גרים קרוב אלינו והילדים אצלם המון ואני זקוקה להם ולעזרתם כשהם קונים מלא קוראסונים ועוגיות ונותנים לילדים גם לפני ארוחה חופשי? וכשאת אוסרת כשאת שם איתם בשבת והילד בוכה ומתעקש?
איזה קרבות הם אבודים מראש ואיזה לא?
אשמח לעזרה! ברור שתאומים זה מורכב יותר אבל אשמח אפילו למידע מהורקים לילד אחד בגיל שנתייפ פלוס.
תבורכו!!!!
)