פורום הריון ולידה (עמוד 1156)

אצל מי אפשר לבדוק לשון קשורה? אחיות בקופת חולים ידעו לזהות?

יועצת הנקה על רופא/ה באזורך שמתמחה בזה.

לשון קשורה יכולה להשפיע על עצבנות כללית לתינוק?
אם כן, זה יכול להסביר הרבה...

יכול להשפיע על הנקה, מציצה, היגוי בהמשך.
או יועצת הנקה ממש טובה, או כירורג או אא''ג שמתעסקים עם התחום.

היא הזמינה אותי לבוא אליה כדי שהיא תבדוק, אבל הזהירה אותי שניתוק בגיל כזה עלול להיות לא אפקטיבי...

אבל שווה לך לדעת מה המצב בכל מקרה

לא יודעת לגבי כולם.
בכל מקרה אפשר להתחיל מזה

ואם נחליט לנתק, כבר אבקש המלצות לרופאים שעושים את זה...

אצלי זה עושה פלאים.
אני קונה קפסולות של ויטמין e. חותכת באמצע ומטפטפת על הסדקים. ממש מהר זה משפיע.

והאם זה מרפא לגמרי בסופו של דבר?

זה הרי גם לבליעה,
אבל אני בכל מקרה מרחתי אחרי הנקה, ועד ההנקה הבאה זה כבר לא נשאר.

זה גם מרפא ( אני לא בקיאה בתחום הזה ,אבל אני חושבת שקוסמטיקאיות משתמשות בויטמין e לריפוי עור פנים... שמעתי פעם משהו כזה ,לא חקרתי יותר מדי).
אני לא השתמשתי הרבה זמן,אז כנראה שזה ריפא.

וגם לתינוקות שמשחת החתלה עושה להם אדום, אני מורחת וזה ממש עוזר ועובר לגמרי.

אני יודעת שהוא מאוד טוב לעור (אנחנו מורחים אחרי שנשרפים) אבל לא שמעתי למה הוא משמש לבליעה ולא בטוח טוב לתינוקת

ראיתי באתר של מכבי-

כמה ויטמין E ומהיכן?
על פי נתוני רשויות הבריאות בארה"ב הכמויות היומיות הנדרשות לתזונה תקינה:
יילודים עד גיל 6 חודשים: 6 יחידות בינלאומיות.
פעוטות מגיל 7 חודשים ועד שנה: 7.5 יחידות בינלאומיות.

אבל הם כותבים שלפני מתן תוסף לתינוקות יש להתייעץ עם הרופא.

לכן חשבתי שזה לא מסוכן לתינוק.
אז אולי באמת הכי טוב לשאול רופא?

רק הסדקים שנוצרו ממנה...

אבל בהחלט יש כזה דבר פטריה קיימת 'על אש נמוכה', סוג של נשאות, שהיא מתפרצת רק כשיש לה תנאים. זה קיים גם בפטריות במקומות אחרים בגוף.

לטפל גם לתינוקת,
להרתיח כל מה שנמצא במגע אצלך או עם הפה שלה.

איזו עוד משחה יש לפטרייה?

יכול להיות שזה קשור לפטרייה?
מסכנה, ממש כואב לה
ואני לא רגילה כמעט שזה קורה לתינוקות שלי...

ועזר, לפטרת הטיטול (היה לו במפשעה ובאשכים)

בינתיים הלכתי לקנות אגיסטן בייבי, אז אמרח לה את זה...

אבל מאז הלידה יש פצעים בטיטול שלא עוברים גם עם סטרואידים.
זה יכול להיות פטריה? אגיסטן שם יעבור אם הסטרואידים מלווים באנטיביוטיקה ובאנטי פטרייתי?(דרמקומבין)

אז כשתסיימי את הטיפול תנסי אגיסטן. בגדול דרמקומבין חזק יותר.

אבל ממליצה לך לשתות קולה. לי זה עוזר

קודם כל חיבוק על מה שאת עוברת, זה לא נעים בכלל

אכלת בחוץ? 

היה לי משהו כזה וזה היה מעל חודש... משהו לא ברור בכלל. ברמה שהייתי קמה עם זה והולכת לישון ככה גם בשבוע 33. שראיתי שזה כבר מוגזם, פניתי לרופאת משפחה שבאותו רגע אמרה לי לגשת מיד למיון. שם אישפזו בדקו קודם שאני לא מיובשת ולא הייתי, אבל בדקו אורך צוואר רחם והוא התקצר בגלל זה ל17 אם אני זוכרת נכון.

ממליצה לך ממש לדבר עם רופאת משפחה או אחות עכשיו, זה יכול להיות זיהומי שמצריך אנטיביוטיקה גם דרך הוריד.

סורי אם אני מלחיצה אותך אבל זה רק מתוך ניסיון.

תעדכני

תרגישי טוב!!

אני עוד לא מצאתי פתרון.

וגם אצלי היא מעירה את הקטנה

עוקבת..

את המלחמות

וממש משתדלת ליישם, כשהילד עצבני וצורח או סתם צווח בשביל תשומת לב לנשום עמוק ולהיות הכי רגועה שאפשר, להראות לו שאנחנו ה"סלע היציב" שלו (כמה שלפעמים קשה לדבר בנחת ברגעים כאלו 😶) ולא נכנסים למערבולת הצרחות ולהסביר לו בנחת שככה לא מדברים.
אחרי כמה פעמים שמתי לב שהילדים היו נרגעים קצת עם הצרחות, כי ראו שזה לא מחרפן אותי ומוציא אותי מכליי

בינתיים מסבירה לו. אבל הוא קטן..

אבל כן זוכרת מה עשיתי כשאצלי היתה טיפה יותר גדולה. בכל מקרה אני מאמינה שזה מחלחל בכל גיל.
בטון נמוך ואסרטיבי-
חמודי, אני לא מבינה מה אתה אומר כשאתה צועק, תדבר בנחת ותבקש יפה.
כשכבר ידעה לדבר באיזור גיל שנתיים, הייתי עונה לה כל הזמן - לא הבנתי מה אמרת, איך מבקשים? בבקשה..
אז לא יודעת כמה זה רלוונטי פה, אבל המפתח הוא שאת מבינה אותו רק כשהוא מדבר בנחת והוא לא יקבל את מה שהוא רוצה בצעקות.

הכל טוב 🙂
הם כן מבינים אבל גם כשלא מדברים.
התכונתי שכשדיברה אמרתי לה תבקשי שוב ותגידי בבק--(והיא השלימה)

מכירה את זה כל כך מהילדים שלי , אחד יותר אחד פחות 

גם אצלינו זה התחיל לאחרונה, התחלתי פשוט לתת לה מילים, לדבר אותה, זה נראה שהיא מתוסכלת שמנסה לומר משהו. אני פשוט שואלת שאלות והיא כבר יודעת להגיד כן ולא אז זץמנחשת עד שקולעת מה היא מנסה לומר. כשאני קולעת אני נותנת לה מילה יחסית פשוטה לומר במקום הצווחה. לקח איזה שבועיים אבל התוויות ירדו משמעותית והאוצר מילים שלה גדל לאט לאט

היום שוב ניסיתי להגיד לו בעדינות- לא נעים שאתה צועק. אתה רוצה את הספר? והבאתי

מקווה שיעבור לו ושיתחיל כבר לדבר(!)

סבלנות וקור רוח

כי יש שם רק סוג הורמון אחד ולא 2.

אולי ההשפעה תהיה פחות יעילה- צריך לבדוק..

זה אותם אחוזי מניעה, פשוט לפעמים זה גורם לכתמים. כי אין את האסטרוגן שמחזק את רירית הרחם, וגם לא את ההנקה

כל עוד אין לי כתמים אני יכולה להמשיך גם אם אני לא מניקה?

אחוזי המניעה לא פוחתים ויש נשים שלא מקבלות מחזור עם סרזט גם בלי הנקה

דימום הסתגלות קצרצר עם הפסקת ההנקה (היה לי פעם אחת). אז לא להיבהל ולהמשיך לקחת....

אמרה לי.
שאלתי אותה כמה פעמים לגבי זה

הם נמוכים יותר משילוב.
ויש סיבה שנותנים אותן בהנקה ולא גם סתם ככה ( אלא אם כן יש בכיה לקחת משולב, ואז זה עדיף מכלום כמובן.. )
מכירה בנוסף כמה וכמה נשים שנכנסו להריון עם סרזט אחרי שהמשיכו ליטול אותו לאחר סיום ההנקה..

את זה מידיעה? מקצועית?

לי הרופאת נשים אמרה אחרת. והיא רופאה מאוד מאוד זהירה.

מה שכן, אלו גלולות שצריך מאוד להקפיד על הנטילה שלהן בזמן. אם שוכחים בטווח של 12 שעות אז היעילות יורדת, כך שזו גם יכולה להיות הסיבה.

וגם ממקצועי כאחות..

בגדול בעבר אמרו את זה חד משמעית
כיום ההנחה היא שאחוזי המניעה בשימוש מושלם הם מאוד דומים או אפילו זהים וההבדל העיקרי הוא שהגלולות פרוגסטרון אונלי פחות "סלחניות" לשכחות או איחורים וחובה לקחת אותן כל יום באותה שעה אירת מייד יש דימומים ואחוזי המניעה יורדים

אני המשכתי לקחת כמה חודשים אחרי שהפסקתי להניק עד ששכחתי יום אחד גלולה והתחיל לי דימום שלא הפסיק אז עברתי למשולבות

לקחת עכשיו ומחר כרגיל

שלא כתוב.
כתוב להתייעץ עם הרופא, אבל הרופאה שלי מקבלת רק יום בשבוע

בהצלחה

אז מקווה שזוכרת נכון. 

עשיתי והרופא אמר לציין שזה היום הרביעי

דיאטה מיוחדת?

והתחילו להביא לי מלא תרופות בהריון חדשות, אבל הרופאה מתעקשת שזה לא קשור

אני נוטלת ציפרלקס באופן קבוע, הוסיפו לי אספירין למנוע רעלת, ובתחילת ההריון החלו בעיות גם בבלוטת התריס, אז לוקחת אלטרוקסין.
הרופאה מתעקשת שאין קשר לתרופות.

מעבר לזה,
פרינטל, ו-ויטמין די

לא בטוח שרופא משפחה יכול לדעת מה המשמעות של כל התרופות האלו יחד
למה את לוקחת למניעת רעלת?

בת 42. נותנים אוטומטי. 

אני מחכה לתוצאות של א"ס כבד אמרו שלוקח שבוע. 

כרגע רופאת הנשים מטפלת בי אני לא יודעת לאיזה רופא מומחה לפנות...

 

 

את צריכה להתייעץ עם רופא גסטרו, הרופאות משפחה לא תמיד יודעות במאה אחוז הכל בנוגע לזה.

וכן, זה משהו שיכול להתעורר פתאום במהלך החיים. בלי קשר לאוכל,משקל,תרופות וכו'

גם באופן פרטי
תבקשי שיקבלו אותך דחוף
הם נותנים ב.דם נוספות
וידעו גם לקרוא טוב יותר את הא.ס. אם חלילה יש בעיה

בזמן הנקה ... הלכתי לגסטרו והוא לא התרגש
שלח לבדיקות נוספות והכל תקין
בקיצור עדיף רופא מומחה

אומר שצריך להסתכל על בדיקות דם עם הקשר.
למה שלחו אותך לבדיקה הזו?
האם יש תסמינים נוספים? עוד ערכים לא תקינים?

כמובן לעשות מה שהרופאה אומרת, אבל כנראה שאם היו שולחים את כל האנשים בעולם לבדיקת דם. לחלקם הייתה חוזרת תוצאה לא בטווח, למרות שהם בריאים לגמרי

זה כשיש דלקת למשל אצלי כשהיה סינוסיטיס היו מדדי דלקת גבוהים באנזימי כבד

כשיש מחלה אנזימי כבר עולים.
אבל הפותחת שללה מחלה בתקופה האחרונה

מול התפתחות הילד. מקסימום תבטלי אם תדביק את הפער.
ותראי את ההדרכה בקטנה שכתבתי לפותחת. אפשר בינתיים עד שהביוקרטיה תזוז ללכת לשני מפגשי הדרכה אצל קלינאית בפרטי.

מה זה בדיוק? זה בקופת חולים?

את צריכה הפניית רופא ולהוציא שאלוני הורים ומסגרת מהמזכירה בקופה.
את הכל מלא את מחזירה לה והיא שולחת להתפתחות הילד בקופה.
כשהם מחזירים תשובה עם אישור לאבחון את נכנסת לתור או בהתפתחות הילד בקופה או במכוני הסדר עם טופס 17. לרוב יש עדיפות לקטנטנים.
אחרי שיש לך את האבחון (לוקח בין שבוע לחודש מאז האבחון בפועל עד שיש כתוב), את או הם. תלוי אם את במכון הסדר או בקופה, שוב מעבירים הלאה עד שמתקבל אישור לטיפול.
ואז את נכנסת לתור הארוך לטיפולים.
זה לוקח זמן. לכן ההמלצה שלי היא להתחיל. יכול מאוד להיות שהיא גם תדביק את הפער. אבל אי אפשר לדעת. התהליך יכול להיות גם חצי שנה.
ותבדקי שמיעה. הרבה פעמים יש נוזלים באוזניים לקטנטנים וזה מאוד משמעותי.
אם השמיעה ירודה לאורך זמן (בודקים כמה פעמים) ויש עיכוב שפתי כדאי לשקול ניתוח כפתורים.

אז אני אתחיל באמת מהרופא ילדים כדי לקבל את ההנחיות. טוב שאת אומרת לי שלוקח זמן, כי אם כן, באמת כדאי להתחיל עכשיו.

לגבי שמיעה - האמת היא שיש לה דלקות אוזניים חוזרות (יש תקופות שפעם בחודשיים יש לה דלקת, ויש שפעם בחודש), ובין דלקת לדלקת יש לה כל הזמן נוזלים.

ובדיוק לכן אני הרבה פעמים בוחנת אותה עד כמה היא שומעת. אני משמיעה קולות חלשים לידה, ותמיד היא מסתובבת. אז לא ניראה לי שזה בעיית שמיעה...

 

אולי זה ביגלל שבמעון מדברים איתה עיברית ובבית אנחנו מדברים בשפה אחרת, אז זה מבלבל אותה...

ממליצה לדבר עם קלינאית.

הציפייה היא לאותו מספר מילים, אבל סופרים מילים כפולות פעמיים.

זה מחקרים מיושנים שמדברים על הבלבול

והנוזלים יכולים להיות משמעותיים מאוד! חשוב לבדוק אם צריך טיפול

אז יכול להיות שאפילו לא תצטרכו קלינאית תקשורת...

עיכוב הוא עיכוב. גם אם יש לו סיבה ידועה. תסתכלי מה כתבתי לה על תקופה קריטית.

(כמו טיפול בדלקות האוזניים שאולי גורמות לירידה בשמיעה) - ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול מעבר, כי היא תצליח לרכוש את הדיבור לבד.
אבל כן, חשוב מאוד לטפל מוקדם, כי עם הזמן פערים נצברים וכבר יהיה קשה לקלוט לבד את השפה...
(נראה לי שסיפרתי פה פעם - שלי היה עיכוב משמעותי בדיבור, ואחרי ניתוח כפתורים בגיל שלוש הדבקתי מהר את הפער... אצל התאומים שלי, לעומת זאת, הטיפול המינורי בנוזלים לא הספיק, כי עיקר הבעיה היה נעוץ בעיכוב שפתי קוגנטיבי ואמיתי.)

מה באמת היתה הסיבה לעשות את הניתוח? הירידה בשמיעה?

הניתוח הזה, משפיע עליך במידה מסויימת גם היום?

כי קראתי ממש הרבה אנשים שמתנגדים לניתוח הזה, ואומרים שיש עוד הרבה דרכים טיבעיות אחרות לטפל...

שגרמו לירידה בשמיעה.
לי ב"ה הוא עזר ובעיקרון אין לו השפעה היום מעבר.
אבל אני אישית בין המתנגדים לניתוח כל עוד מצב הדיבור לא אקוטי - מהניסיון שיש לנו עם הבת הגדולה שלי... (עשתה שני ניתוחים, בגיל ארבע ובגיל שש, אחרי שכבר רכשה את הדיבור. ורק אחר כך התגלתה לה פגיעה בעצב באוזן אחת, ובאוזן השנייה נשאר לה עד היום - כמעט עשור אחרי - חור מהכפתור, שגרם לה להרבה בעיות... רק עכשיו עשינו מעין ניתוח קטן כדי לסתום לה את החור, בתקווה שזה יעבוד...)
לחלק מאחיי גם היו נוזלים באוזניים, והם טופלו בהצלחה בהומופאתיה.
לבת הקטנה שלי יש גם עכשיו ירידה בשמיעה, אבל ב"ה עכשיו אנחנו מטופלים אצל רופאה שלא רצה לניתוח כפתורים, והיא אומרת שכל עוד הילד כבר רכש את הדיבור ובסך הכול מסתדר בחיים - צריך רק לעקוב פעם בכמה חודשים שהשמיעה לא יורדת יותר מדי, ולא מיד לנתח...

יתקדמו מאוד מהר בשפה אחרי הניתוח. אבל לא כולם. ויש תקופה רגישה לרכישת שפה שגם אם התפספה רק בגלל נוזלים עדיין יהיה צורך בטיפול כדי להשלים אותה. לרוב באמת אלה ילדים שמתקדמים הרבה יותר מהר מאשר ילדים עם לקות אמיתית.

היו לה גם בקיץ נוזלים?
הייתי פונה לאא''ג ילדים למעקב ובכיוון של כפתורים.
היא נמצאת בגיל שנחשב קריטי.
מה הכוונה? שההתפתחות מאוד מהירה ומשמעותית. ופספוס המידע השמיעתי פוגע בהתפתחות. אפשר להשלים פערים אח''כ אבל קשה יותר. כי עכשיו המח הכי בשל להתפתחות הזו.
דו לשוניות לא מצדיקה את העיכוב. יש תופעות שקשורות בדו לשוניות. לא כ''כ בשלב הזה. מצופה כרגע שסך המילים שלה בשתי השפות יהיה כמו של ילד שחשוף לשפה אחת.
הייתי פונה לקלינאית במקביל לבירור השמיעתי.

אבל באופן כללי תמיד אחרי שסיימתי לטפל בדלקת, הייתי חוזרת כדי לוודא שזה בטוח עבר ותמיד אמרו שעבר אבל עדיין רואים נוזלים.

בדקתי עכשיו שוב באתר של הקופה כדי לוודא בטוח לגבי הדלקות. בסך הכל בשנה האחרונה (הוא לא מציג תוצאות יותר מ12 חודשים אחורה) היו לה 9 דלקות אוזניים.

אני אפנה בכל מקרה לרופא אף אוזן גרון, כי באמת צריך ליבדוק את זה.

ניראה לך שיכול להיות בעיה שמיעתית, למרות שבבית כשאני מנסה ליבדוק אותה - זה ניראה שהיא שומעת מעולה?

 

ותודה על כל ההסברים! איזה כיף שאת ככה מבינה בנושא הזה!

 

אחותי שומעת רק 50% בלי מכשירים ובחיים לא רואים את זה עליה. מרגישים תנועה, קשר עין, קוראים שפתיים.. וכו'..

תבקשי בדיקת שמיעה
דחוף.

אנחנו לא חשבנו בכללללל שיש ירידה בשמיעה, היו אצלנו בעיות במנח פה בכלל
והסתבר שיש ירידה בינונית בשילוב עם מלא שכל ב"ה, שמחפה על הירידה הזו ומסתיר אותה..

אם לא היינו מופנים לבדיקת שמיעה לא היינו חושדים בכלל

ודלקות חוזרות בפני עצמן זו סיבה שכדאי לפנות לבירור רפואי והכיוון הרבה פעמים הוא ניתוח כפתורים, בטח אם יש ירידה בשמיעה במקביל.

אני בכל מקרה קבעתי כבר תור לרופא אא"ג ליום שיני, ואבקש ממנו בדיקה.

 

וסתם שאלה, איך מטפלים בירידה בינונית כמו שאת מתארת? זה ישר אומר מכשירי שמיעה? או שיש משהו אחר לעשות?

לא עושים לרוב על ירידה מנוזלים. זו גם לא ירידה אחידה. משתנה כל הזמן. מנסים תרופות מייבשות (לא כזה עוזר לרוב אבל שווה לנסות) ואם לא עוזר אז עושים ניתוח. או נשארים ככה...
מכשירים זה לרוב לירידה תחושתית עצבית (באוזן הפנימית, לא איפה שיש נוזלים) או לירידה שכן דומה למה שרואים מנוזלים (אוזן תיכונה) בגלל מבנה האוזן או בעיה אחרת.

נוזלים לא קשורים לזה.

בנושא של נוזלים באוזניים רפלקסולוגיה וטיפולים משלימים נחשבים יעילים למדי,
גם שינוי תזונה.
אולי כדאי ללכת לזה במקביל, גם בלי קשר לבדיקת נושא השמיעה והדיבור דלקות חוזרות זה לא להיט...

בטח אם יש אינדיקציה לנוזלים שהם סיבה בסיסית מאוד לירידה בשמיעה

בהרבה מקרים יתנו תרופה לייבוש ומעקב, ואם המצב ממשיך יפנו לניתוח כפתורים.

לגמרי יכולה להיות ירידת שמיעה שמשפיעה על רכישת שפה גם אם לא תמיד מורגש.
גם אני מצאתי אצל הילדון שלי בחורף שעבר ירידה ונוזלים שלא ידענו עליהם. רק עשינו בדיקת שמיעה לפני ניתוח שקד שלישי. לא שמתי לב שהוא לא שומע טוב.
היו לו דלקות חוזרות עד גיל שנה. אבל בחורף שעבר הוא כבר היה כמעט בן 3 עם שנתיים של דלקת שתיים בשנה.
עם כמות כזאת מטורפת של דלקות ונוזלים ממש כדאי לך ללכת לאא''ג. והייתי ממש שוקלת כפתורים. הבאסה שהיא מאוד קטנה. וזה אומר שאולי עד שתגדל יהיה צריך שני ניתוחים אפילו (עושים חור קטן בעור התוף, מחדירים צינורית שנשארת ואז הנוזלים יוצאים ולא מזדהמים לדלקת ולא מצטברים. אבל מתישהו לרוב זה נפלט החוצה והחור נסתם).

לא בתוך התפתחות הילד.
וזה תהליך קצר יותר.
צריך הפנייה מהרופא לקלינאית לא בהתפתחות הילד.

אבל לא יודעת אם נותנים את זה בכל גיל.

אז אנסה ליבדוק.

תתחילו באמת בבדיקת שמיעה. פנו לרופא הילדים כדי שידריך אתכם בכל התהליך...

או קולות של חיות, בגדול צליל קבוע לאובייקט קבוע זה נחשב מילה.
כשגיליתי את זה גיליתי שהיא אומרת המון.

וגם לא צלילים קבועים.

ורואה מה קורה בחודש יודשיים נקרובים
רוב הסיכויים שתדביק את הפער

לפי איזו פסיקה את הולכת.

מישהי יכולה להביר לי?

עוקבת מעניין🙏

זה תלוי בזמן שבו קיימו יחסים. אבל ככל הנראה כמו הרבה דברים - זה תלוי פסיקה.

לרוב כשמדובר בטהרה אחרי וסת - ימי ההמתנה עוברים ממילא. ובמקרים בהם יש ראייה שמצריכה טהרה אז עולה השאלה

וגם הספרדים שנוהגים לפי הבן איש חי (ודרכי טהרה) נוהגים כמו האשכנזים.

בפסיקה הספרדית לפי הרב עובדיה מחכים 4 ימים ולא 5.
אבל יש מהפוסקים הספרדים שאומרים שאת 4 הימים האלה מחכים מהיום שהוסת התחילה כמו האשכנזים
ויש שאומרים שמחכים אותם מהפעם האחרונה שהיו יחסים.
אם אתם ספרדים שפוסקים לפי הרב עובדיה יש טעם לברר על זה.

לפעמים אין וסת, ויש יחסים ובכל זאת אסורים. אז החישוב מתחיל מהפעם האחרונה שהיו יחד.

ולפעמים מדובר בוסת ולכל הפסיקות 4 ימים זה מינימום המתנה, אז תזמון הספירה לפי היחסים הופך לפחות רלונטי

כתבה שכשיש ווסת יש פסיקות שזמן ההמתנה הוא לפי היחסים ולא לפי 4 ימי המתנה

ולרוב הנשים יש מינימום 4 ימי דימום
ולכן לרוב, התזמון לפי היחסים לא רלונטי

לעשות שטיפה פנימית ואז אין צורך לחכות

*אני לא פוסקת הלכה. יש מצב שאני טועה. תבדקו בעצמכן *

במוצאי כיפור ט באב או אם רופא אסר ואם יש סיבה אחרת מיוחדת שבגללה לא היו יחד כדאי לברר עם רב. אז סופרים גם את היום הזה.

זה לא מדוייק
כי נניח היום היה יו"כ והצום יוצא ב7. ואז ראיתי שקיבלתי מחזור ב8 בערב.
לכאורה היתה את השעה הזאת בין 7 ל8 שעקרונית יכולנו להספיק להיות ביחד ואז לא עוזר שהיה יו"כ.

אבל אם מיד במוצאי הצום נכנסת עונת הפרישה (אגב, כל עונה, לא רק בינונית) ואז קיבלתי ב8 בערב (או בכל שעה במהלך העונה) אז אכן אפשר להתחיל לספור את ה5/4 ימים מיו"כ... ולא מעונת הפרישה שהיא יום קבלת הוסת.
ואגב, לעניין חישוב יום הפרישה הבא, מחשבים מרגע קבלת הוסת... ולא קשור לספירת הימים להתחלת הטהרה...

מקווה שהובנתי.

שסופרת 5 ימים ולא 4.
5 ימים זו גזרה של אם שמשו בבין השמשות ולכן מוצאי בינונית או יום כיפור נספר
כמובן שאם היתה טהורה וכבר הספיקו להיות יחד סופרים מחדש

תודה על זה.

אבל כן מאוד חשוב לראות שהוא תופס כמו שצריך ולא פוצע אותך

אבל זה לא כזה זכור לי ככה מההנקות הקודמות וגם זה ממש לא נעים לי

הוא תופס טוב? איך הפטמה נראית בסוף ההנקה?
תנסי למרוח לנסינו..

תנסי להעזר ביועצת הנקה כדי לדעת אם זה נורמלי או נובע מתפיסה לא נכונה
חיבוק!!

אפילו כל יום בבית חולים
או ערה מהאחות שתראה שהוא תופס טוב

אח''כ שמשתחררים זה יותר סיפור

מזל טוב

אני מחזקת את דברי @מתחדשת11 ולכן הגבתי לה

בטיפת חלב
ככה זה אצלנו לפחות, רק צריך לתאם איתה פגישה

אני די סגורה על זה שתופס טוב וכשלא תופס טוב אני מנתקת ומחזירה בסבלנות...

בלידה שניה היה לי כמעט שבוע כאבים (הולכים ופוחתים).
אאוצצצצצ
תחזיקי מעמד ❤️

בלי קשר לאיך נראה לך הפצע
אצלי זה זירז את הסוף של הכאבים

הפעם התחלתי מיד איתן ולא סבלתי קודם עם המשחה

אבל לא אומר שיש פצע או משהו. לפעמים זה פשוט כואב ולאט לאט זה נחלש.. לנשוך שפתיים ולזכור שאוטוטו זה יעבור. חיבוק!

כי זכור לי שבלידות הראשונות פחות כאב לי

ובלידות הבאות כאב ממש ההנקות הראשונות.. בדיוק כמו שאת מתארת... לוקחת אויר כדי לנשום.

 וזה היה בגלל שההנקות עוזרות לכיווץ הרחם ולכן כואב...

 

 

כאב ממש בפיטמה...

תבקשי שיועצת הנקה תיכנס אלייך ותראה אם הוא אוחז טוב..

 

בהצלחה. תרגישו טוב

באמת התעצלתי כי זה היה לקבוע אצלה תור😬

אם את רוצה יועצת הנקה שעוזרת טלפונית (בחינם),

יש לי מישהי כזאת.

לי היא עזרה מאוד..

 

תרגישי טוב

בול מה שתיארת


תרגישי טוב אהובה ♥️

אם את עדיין מאושפזת יש יועצות הנקה של בית החולים את יכולה לבקש שיסתכלו אם הוא מתחבר טוב

בשעה טובה ובמזל טוב!!!

כן, לפני יומיים וחצי

אני במשך שבועיים נשכתי שפתיים ב20 שניות הראשונות של כל הנקה ואז היה לי גם פטריה והנשיכת שפתיים התארכה לאורך כל ההנקה.
עכשיו בה אחרי טיפול בפטריה הכאב הוא ממש שניונת בהתחלה ואז עובר..

לנסות תור עם פרוטקציה...
זה רק רגל אחת?
להתייעץ עם פיזיו שמבינה בנושא האם דיקור יבש יכול לעזור. לי במצבך עזר חלקית אבל כל שיפור משמעותי. חפשי בגוגל מה זה דיקור יבש

אמלה דיקור זה הפחד שלי
נבהלת קק מלראות מחט
מה זה מרפאת כאב?

באיתור הסיבה לכאב
ובטיפול בה
למרות שהרבה יתחמקו מלטפל באישה בהריון
אם את ממש קרובה ללידה אז אולי זה פשוט יעבור אחרי הלידה

עשיתי דיקור ועיסוי אצל דולה(אם תרצי יכולה לשאול אותה את השיטה שעובדת בה)ויש שיפור משמעותי

זה תרגילי ספינינג בייבי.
שבכל מקרה טובים להתבססות טובה של העובר.
יש סרטונים ביוטיוב

מאוד נפוץ כאב סיאטי
עזר לי לעשות תרגילי יוגה להתארכות הגוף

לגבי היציאות אכן, זה בהחלט אחד הסימנים לקראת לידה

כלומר, ההסתעפות שלו... ממש זה מה שיש לי. ואוסתואופטיה ממש ממש עזרה לי, שינתה לי את החיים.

היום קמתי בלי כאבים בכלל!
משהו הזויי
מתחילת ההריון לא היה ככה

תלוי באיזה שבוע את לגביי הלידה, בדר"כ זה יותר שלשולים לפני לידה ממה שידוע לי

יש מצב שכשאוכלים יותר יש גם יותר יציאות, בתיאבון! תהני!

אפשר לנסות איזון אגן
אצלי זה עזר מאוד
ובכללי זה טוב לקראת הלידה אם את כבר לקראת הסוף זה יעזור לו להתברג טוב בעז"ה

וגם תרגילים של ספינינג בייבי זה רעיון דומה ויכול לשחרר

שווה להיתאמץ לעשות איזון אגן/ דיקור וכו?
גם מבחינה כלכלית..
ודולה עושה דברים כאלה?

שיהיה בקרוב ובקלות

וגם יכול לזרז
כי זה בעצם עוזר לעובר להתברג טוב יותר ומרגיע את הגוף לקראת הלידה
(מדברת על איזון אגן או עיסוי מותאם, ממליצה גם על וואטסו. לגבי דיקור- לא מבינה בזה ובכלל לא רואה בזה עניין אני אישית )

וחוצמזה שלא ילדתי עדין אני כולי תפוסה😭 ברמת קליקים בכל הגוף כשהולכת.
זה אמור להיות ככה?

תדברי עם מי שעשתה לך, תתארי לה איך את מרגישה

2-3 ביום זה הרבה בעינייך? נראה לי סביר. אבל לא קשור לזה שאני אוכלת כל היום...

האגן מאבד את האיזון בהריון יש מצב טוב שזה קרה, ממליצה על אוסתאופטיה, עושה פלאים!

כן יציאות מרובות הגיוני מאוד, את בסוף?

שמקפידים על מעקב תנועות החל משבוע 27

בשביל הרוגע הנפשי שלי ובמיוחד לפני שבת

בכל מקרה מציעה לך לשתות מתוק לשכב על הצד ולנסות להרגיש משהו גם אם זה חלש. לי האחות במוקד אמרה שגם תנועות חלשות זה תנועות לא תמיד מרגישים אותו דבר

שהרגשתי בשבוע שעבר

לק"י

מספיק ששינה מיקום ולא תרגישי אותו

היא בערך משבוע 25 אם אני לא טועה...

העובר עדיין קטן ולפעמים הוא מסתובב ברחם אז אולי הוא קצת יותר רחוק ולכן התנועות חלשות יותר..

אולי חזיית שאיבה תעזור. ואז הידיים שלך פנויות.
יש גם משאבה חדשה שפשוט נכנסת בחזייה ואז לא צריך להחזיק והיא גם בלי צינורות. שמעתי עליה הרבה המלצות. לא זוכרת איך קוראים לה🙈

את מדברת על הייגן?

על זאת
Biamba Pump

והבנתי שיש חיקויים ממש טובים באלי אקספרס

יש לי רק אחת וזה מספיק לי

שאבתי דוצ
והכנתי לי חזיית שאיבה מאולתרת מגומי של מוניטור שנשאר לי מהמעקב הריון

שחלתי את החור בקצה על קצה הקונוס לםני שחיברתי לצינור.
הקפתי סביב החזה
ואז השחלתי חור שני בהתאם למיקום על הקונוס השני וחור שלישי בחזרה על הקונוס הראשון
וזה מחזיק יופי

(יכול להיות שהגדלתי קצת את החורים.. לא זוכרת כבר)

וואי נשמע רעיון מעולה

 אנסהה! 

את יכולה לחפש בעליאקספרס

אבל ראיתי שממליצות ממש

ממליצה על זו
כיסוי חזיה למשאבה bravado

לי זה הכי נח
אבל יש עוד סוגים (בד"כ יותר יקרים) או לחפש בעלי אקספרס משהו זול

מחברים שתי גומיות שיער שחורות רגילות אחת לשניה.
בתוך גומיה אחת מכניסים את הקונוס של המשאבה ואת השניה תוקעים בקליפס של החזיית הנקה.

ואז הידיים פנויות🙂

אם זה מעניין אותך ולא הבנת את ההסבר המסורבל אצלם לך בערב תמונות להמחשה.

פשוט פתחתי את החזיית הנקה, הצמדתי את המשאבה וסגרתי את החזייה מעל הקונוס. הוואקום שלה חזק ולא הייתי צריכה להחזיק כדי לשאוב. (בשניות הראשונות עד שהואקום נוצר כן אבל אחכ כבר לא הייתי צריכה)

אני גם סובלת ממש ורק בשבוע 30.
יש לך נעלים טובות? ספורט?

ורק שובע 26

ובתפקוד שלך.

היום מאוד קשה להשיג שמירה, גם לא נותנים כזה בקלות בגלל הקורונה, כנראה שהם חושבים שיש שסתם מבקשות

אבל בכל מקרה כותבת פה לטובת המיואשות: סימפי' לא מסכן את העובר ואת האמא, ועם זאת לפעמים נותנים שמירה בגלל אופי העבודה, תלוי ברמת הקושי והסבל של האישה.
ובכל מקרה, על סרוב לשמירה מטעם ביטוח לאומי ניתן לערער.

כותבת זאת בתור אחת שהייתה פעמיים עם שמירה בגלל זה ומכירה עוד כמה נשים שהיו במצב פחות קשה משלי וקיבלו. הכתובת הוא רופא אורטופד ורופא תעסוקתי ולא רופא נשים כמובן
ויש פתרונות אחרים שהם לא מנוחה, שאני לא ניסיתי האמת, ואולי יעזרו.
אני יצאתי לשמירה כי גם אם לא היו משלמים לי לא יכלתי לתפקד

משבוע 27
כדאי לנסות לפחות.

על היפראמזיס לא קיבלתי.

אם זה שאלה של סטאז אז באמת בעיה....

אבל אם לא, פשוט תצאי! אני אושרתי חלקית בלבד ועדיין, אם יהיה צורך אעשה את זה שוב.

נעלי ספורט יש לך? 

את מקפידה על תנועות נכונות?  סימטריות ולא פיסוק רחב....

ולגבי פיזיותרפיה תנסי לחפש בפרטי אם אין לך בקופה ותקבעי ל3 חודשים אחרי התאריך המשוער כבר עכשיו

לי אמרו להגיע אחרי 8 שבועות בלידה רגילה ובגלל שיתכן שתלד מאוחר עדיף שתקבע ל10 שבועות מהתאריך אבל לכאורה גם 8 שבועות מהתאריך ) מרווח של שבועיים אם תלך אחרי הצאריך) זה יהיה בסדר

גם אני סבלתי מזה

אוסטיאופתיה ושיאצו עוזרים מאד מאד. תנסי דרך הקופה ואפילו בפרטי.
מנוחה כמה שיותר, וכמה שפחות תנועות של פיסוק.
בעבודה תנסי לשבת כמה שיותר ולהשתמש במצגות ובדברים שיגרמו לך פחות לעמוד.
ותנסי לנצל כמה שיותר ימי מחלה שיש לך
עד כמה שאני יודעת, היעדרות בימי מחלה לא פוגעת ברצף של הסטאז
לידה קלה בידים מלאות!

הי,
אני גם הייתי ככה עד שילדתי,
אבל סבלתי כבר ככה משבוע 28, ,לתי נסבל בעליל.

לגבי שמירה, מה ששמעתי מסביבי שבשבע כזה יותר כבר קשה לקבל כי עוד שני את תגיעי לאמצע שמיני ואז אין כבר בעיה ללדת.

אני לקחתי ימי מחלה, לא היתה לי ברירה.

גם דיקור סיני עוזר. כדאי לנסות.

בסוף ילדתי בזירוז ב37 מסיבה אחרת.. אבל עכשיו אחרי כבר כמעט לא זוכרת את הכאב. ב"ה.

בהצלחה גדולה

בעקרון יש אפשרות לקשור צעיף סביב האגן תחפשי ביו טיוב סרטון הדרכה קשירה צעיף אגן לפני שאת הולכת לבקש הפניה וקונה תראי אם זה מקל

פחות מומלצת אבל הקל עלי מעט בזמנים שהייתי צריכה להיות יותר בתפקוד...

פיזיורטאפיסטית של רצפת אגן.
אם זה לא מתאים למקרה שלך זה יכול להזיק.

אבל כאן כדי להגיד שזה אפשרי גם אחרת.
דווקא אני חושבת שחברות ואהבה זה בסיס חשוב מאוד.
ולפעמים הרבה זה רק עניין של תקשורת, איך מעבירים את מה שאני צריכה בצורה שהשני יוכל לקבל.
אבל הכל צריך להגיע מתוך הערכה וכבוד, הבנה שהשני לא עצלן או אדיש. אלא פשוט רואה אחרת את העולם.

ושוב מציינת הוא באמת רוצה להיות שותף ואם הוא מחליט שעושים כלים הוא נהנה לעשות את זה ביחד אבל יש שלב שהיום מלא משימות בלי סוף ורק צריך לעשות הכל בלי העדפות למשימות נחמדות .
וכשכל משימה חייבת הדרכה איך לקלח, איפה הכלים, להזכיר כל הזמן לזרוק זבל לשים כביסה ולהחזיר דברים למקום זה מתיש ואין כוח לשים לב לרגש ולהעריך כל דבר קטן ולפרגן (כשיש כוחות אני מאוד משתדלת לפרגן ולשים לב לכל דבר קטן ולהעלים עין מהדברים שלא נעשו).
ואז בסוף היום כשטורח ובאמת אכפת לו ורוצה לפנק אני רק רואה בלאגן רוצה שקט וחושבת לעצמי הלוואי ויכולתי לפרוש לכמה ימים בשקט ולחזור עם כוחות בלי לעבוד קשה לפני לארגן הכל בבית ואחרי לשקם את הבלאגן..

כי בכנות
אני אוהבת סדר
זה מוסיף
אבל זה ממש לא מה שאני מסיימת איתו את היום או סביבו
אני מחכה לסוף יום כשבעלי בבית וכיף לי לדבר איתו ,לשתף אותו לשמוע אותו..פשוט להיות חברים
הבלאגן שחוגג מסביב -שימצא לו חברים אחרים

ברור משמשתדלת לסדר כשהילדים נרדמים
אבל לפעמים רק חלקי
לפעמים לא מספיקה
ולפעמים אין כח בכלל

אבל אם הבלגן והמישימות חייבים תמיד להתבצע ובאופן מזוים גם
אז בעיני הברור הוא בעיקר איך את לומדת לשחרר את התלות הזאת
ולא איך הוא לומד לבצע כמו שאת רוצה

באמת שבעיקר מעניין אותי לשמוע עוד נקודת הסתכלות כי מחפשת כיווני מחשבה שיעזרו לי לשחרר את הקושי.
בסוף היום הלוואי והייתי מצליחה לסדר כל יום הכלים נשטפים בערך משבת לשבת לפעמים
אבל קשה לי לשבת לדבר בנחת ולראות בלאגן בעיניים לפעמים עושה את זה אבל לא נינוחה.
ואם זה יום שהייתי לבד מהבוקר עד הערב עם פיזור איסוף ארוחות כביסות וצהרים עם הילדים אין לי כוח לדבר בסוף יום זה הצטברות של תקופה ואני מנסה למצוא דרך לחזור לכוחות גם הפיסיים אבל גם הנפשיים למצוא דרך לרגש למרות הקושי

למה הכל צריך הדרכה שלך?
כי הוא שואל? או כי את רוצה שזה ייעשה בצורה מסויימת?

בגדול חושבת שצריך לנסות לשחרר את איך זה יעשה ומתי, אפשר לסכם על אחריות (יכול להיות אחריות קבועה, או כל יום מחדש), וזהו. אחרי שסיכמתם, כל אחד אחראי לעשות את זה בזמן ובדרך שלו

מחילה אבל נשמע שאת מצפה שהוא ימלא אחר הסטנדרטים שלך ואיך את רואה שצריך לסיים יום
ולרמת נקיון וסדר מסוימים

הוא לא צריך בכלל
כי הוא זקוק לשברים אחרים ורואה אחקת את השברים

ולשניכם יש מקום

ולכן ההנחה הראשונית שלך בעיני שגויה
אם הוא איש שיחה ויש בינכם קר טוב בבדיס ויכולת לדבר ורצון טוב-
אז דברו על עצמכם
כמו בדייטים
ספרי לו מה את מרגישה שעושה לך טוב
בלי ציפיה ממנו
מה לך עושה טוב- איך לך טוב לדיים את היום בצורה מייטבית
ואחר כך מה ישמח אותך אם הוא יעשה עבורך
אבל
בבקשה
תפתחי ערוץ של הקשבה נקיה לשמוע את העולם שלו
מה הוא זקוק ומה לו עושה טוב
ולמה הוא זקוק ממך.

בסוף יש גם מחירים להכל
וכל אחד מוכן לספוג מחירים בעיקר איפה עקרוני וחשוב לו ונותן לו מילוי ממקום אחר

הוא אוהב
הוא רוצה טוב
אבל הוא כרגע מביע בצורה אחרת
כי זה מה שהוא מונח ומחובר

ולהפך כמובן

ובעיני הספר לדעת להכנע פה ממש במקום
כי נמשמע שהמשחק תפקידים בינכם הוא אשאת המנהלת ונותנת לו הוראות ..ולבד הוא פחות מרגי בטוח בצד הסדר-ארגון וכו
ומרגי ש לי שאת צריכה ללמוד לשחרררר לו לגמרי את האחריות והכדור לתפקידים שלו
בלי ציפיה בכלל שיעשו כפי רצונך
פשוט לשחרר
לתת אמון ולאפשר לו מרחב למידה ,מרחב לניסוי וטעיה.

אני לא רוצה לפרט מידי פרטים אישיים אבל בעקרון הוא אוהב שמסודר אבל לא יודע לעשות את זה הוא מעדיף להיות עם הילדים הוא נותן הרבה ברגש וגם הסדר יום שלו כולל כמה עניינים של בריאות ככה שזה לא שהוא יושב רגל על רגל.
ומצד שני יש לו הרגלים של להשאיר אחריו דברים לא מסודרים.
הבית רחוק מלהיות מבריק מזמן הפסקתי לצפות אבל כלים בגדים ואוכל חייבים לעשות ומרגישה שזה האחריות שלי ואין לי מקום לשחרר.
אנחנו עושים דרך ולהשוות למה שהיה בהתחלה זה בלי ערך.
הוא באמת עושה ונותן אבל מצד שני אני קורסת כי כמה קטנים בבית ואין הרבה עזרה ואין הרבה שינה אז יש דברים שצריך לעשות ומוצאת את עצמי בלי כוחות פיזיים ונפשיים לכל המשימות האינסופיות.
בשכל אני מבינה שהוא שונה אבל ברגש אני מרוב עייפות וקושי מתמלאת בעצבים שהרבה משימות לא יעשו אם אני לא יעשה אותם (אולי יש לי גם צורך בשליטה אבל הוא באמת לא רואה את כל המשימות שיש).
כל כמה זמן יצא לנו בעבר לעשות שיחות איכותיות עם תובנות אבל כבר תקופה ארוכה שלא מתפנים לזה מרגישה מרוקנת מכוחות.
סוג של תקופה כזו שמרגישה כמו מירוץ עכברים...

ונשמע בעיקר שהלב לשלך מתאמץ ומתמודד כל היום
.ועייף לו..
וצריך את ההרפיה והמקום להיות..


מציאה לך תרגיל לעצמך דווקא

תשאלי את עצמך
אם היה קורה נס ומחר בבוקר הוא היה קם ומתנהג כמו בעל חלומותיך כרגע

מה היה קורה אחרת?
איך היום שלך היה נראה?
מי את היית שם?
מה זה היה נותן לך בנפש? איך הית מרגיהשה?

אולי זה יעזור לך לגלות יותר
למה
את
באמת זקוקה
לעצמך

ואז ממילא תביני מה בדיוק את מחפשת ממנו..מה
ואם תביני את זה במהות
אז תנזי לחשוב באיוזו דרך זה יכל להיות אפשרי וישים

קודם כל תודה על התרגיל מעניין יהיה לשבת על זה.
המחשבות שיש לי בראש בכללית מבחינתי הוא ישאר איך שהוא והוא נותן המון בבית ברגש באוירה הרוחנית בזמן איכות עם הילדים. כל עוד לא הגעתי לשיא העומס לא הפריע לי שלא מצליח לעשות משימות בבית או נמנע מחלקם בגלל העדפות.

אבל מה לעשות השם נתן לנו ילדים ובית ועבודה ומתמרנים כל הזמן בינהם בלי הרבה שינה בלילה ואז חייבים למצוא דרך לעבוד יחד אי אפשר לבד. ואולי זה הרעיון שהשם מביא אותי למקום שאני חייבת לבקש עזרה ורגילה להסתדר לבד,
ואז אני קצת מצטערת שלא ביקשתי ממנו להיות יותר מעורב כשהיה פחות עמוס, כשהיינו זוג צעיר ויכולתי לעשות איתו ביחד כלים או שטיפה כמשהו זוגי היום יש דברים שאין סיכוי שיעשה בבית. הוא טוען שרוצה ללמוד אבל מתי יש לי פנאי לשטוף רצפה איתו בנחת?
ואני יודעת שברגע שהילדים יגדלו קצת ולא אהיה חייבת שיהיה מעורב הוא לא ימשיך ולי לא כזה משנה כי לא רוצה שיעשה בכוח. מה שלא אוהב ולא נעים שלא יעשה.
מילא עם המשימות עוד אני מוצאת דרך להסתדר אבל משהו ברגש שם כלפיו כשאני מסתדרת והוא לא חלק מזה נמצא קצת בהסתרה ואז הוא אומר תזכרי שאני אוהב אותך ובלב זה הנקודה שאני מנסה לעבוד ולפענח אני מרגישה משהו כמו אני אוהבת אותך אבל זה לא נותן לי יותר כוח כרגע.
וכאן אני מנסה למצוא את הנקודה אולי אני מחפשת שיהיה מעורב כחלק מהחיפוש בשותפות לפעמים כשכן נותן תחושה של מעורבות וכאילו מנסה לשבת איתי מה העומס איך נתנהל איתו גם אם נגיע לאותה תוצאה של חלוקה כמו שהיה לפני השיחה עצם השיחה עושה הבדל בהרגשה שמעורב יותר.
גם אם בפועל עושה משהו קטן הלב פתאום משחרר את התחושה של הלבד במשימות וקל לי יותר עם איך שמתנהל.

האמת עצם הכתיבה עוזרת לי להבין אולי את הנקודה שקשה לי. אני צריכה לדבר על העומס היה עוזר לי לשבת ביחד לראות איך מסתדרים ביחד גם אם נעשה בפועל אותו דבר אחר כך מתוך הבנה שזה מה שמסתדר בכוחות זמנים אילוצים וכו.

הייתי נותנת לו את האחריות הזו ולוקחת פיקוד על משו אחר. כי סופו של דבר, זה משחרר אותך לדברים אחרים אחרים ומאפשר לך להיות פנויה לדברים אחרים.
בכלל, אני לא מאמינה בשוויון לגמרי בבית אלא בחלוקת אחריות לפי נטיית הלב והיכולת. זה מוריד הרבה מרמור.
אצלנו למשל זה ככה שאם אני צריכה עזרה והבית במצב קשה - בעלי לוקח את הילדים עליו. זה יכול להיות בתוך הבית ויכול להיות מחוצה לו אבל ניקיון לא מתאים לו. בישולים שלא נדבר.. אבל בזה לא נגמר החלק שלי פה, כי נה שחשוב אף יותר זה לשחרר ולא להתערב לו. זה החלק שלו עכשיו ואני בזון אחר, והעבודה של לשחרר את זה קשה אבל אחרת יוצא שאני לא באמת נעזרת אלא לוקחת על עצמי עוד משימה של 'לפקח' על איך הוא עם הילדים.
ועוד משו - אוכל, כביסות וכלים בלבד זה דברים שאפשר גם להקל על עצמנו בהם, במיוחד אם יש עוזרת שמגיעה. אפשר מייבש, אפשר מדיח, אפשר חד פעמי, אפשר ארוחות פשוטות או טבעול לפעמים, אבל מה שנוגע לזה לפעמים יותר הוא ניהול זמן ואנרגיות. כשאת עייפה ומחוסרת אנרגיות - הכל נראה כמו הר. הייתי מתחילה בלמלא מצברים באמצעות זמן איכות עבורך וחיזוק הקשר עם הבעל שהוא מקור אנרגיה מדהים שמחייה אותנו או הפוך - מרוקן אותנו, ובמקביל לבדוק את ניהול הזמן שלך ועל מה את שמה דגש שאולי כדאי לשחרר

אין שום קשר למה שמדברים בדייטים לבין החיים עצמם, בוודאי לא לבירורים לפני.
אפשר לומר שצריך לשנות את שיטת הדייטים- שיהיה משהו כמו-
פגישה אחת מביאים אותו לאחות/ חברה נשואה בזמן ארוחת ערב ומקלחות ורואים איך הוא מתפקד.
פגישה שניה- ללכת לאסוף ילדים מהגנים
פגישה שלישית- ללכת למפגש משפחתי לראות איך הוא ביחסי אנוש וכן הלאה...
אבל!!!!!!!!!!!!
זוג בונה 🏡 משותף,
וזה לא רק בית פיזי זה גם בניין רוחני,
החיים הם עבודת המידות ולימוד,
ודווקא זה שזוג צעיר מתחיל עם הרבה טעויות ולומד ומתקדם,ועובדים יחד על עצמם זה החיים.
אני לא חושבת שאפשר למצוא בחור מושלם עם כל המעלות שהיית מחפשת מהסיבה הפשוטה- שגם אנחנו לא מלאכיות.
אז אנחנו מאמינים שמה' אישה לאיש ,ושיטת ההכרות הלא יעילה היא רק דרך שבה הקב"ה סובב שנתחתן.
ומכיוון שהחלטנו להתחתן זה אומר שהיתה אהבה,
אז יש בסיס טוב לבניין המשותף.
ובעז"ה תצלחו את הקשיים, הם לא מבטלים את האהבה אלא בנוסף אליה.

ואני חושבת שהמחשבות האלה מלוות אותנו כל החיים, וזה דבר טוב ומבורך,כי בזכותם אנחנו מתקדמים בחיים.
לפחות על עצמי אני יכולה להעיד שכל כמה זמן עולות לי המחשבות האלה,למרות שב"ה אנחנו נשואים כבר כמה וכמה שנים טובות, ובסוף הם תמיד מקדמות אותי למקום טוב יותר.

פעם קראתי משהו יפה שכתוב בגמרא "אשתי זו ביתי"
אז כשבעלי שואל "מה לעזור לך"? התגובה האינסטינקטיבית שלי היא - "למה לי? מה זה לא הבית שלנו?"
אבל זה ממש לא נכון, צריך להבין מה הוא התכוון בשפה הגברית ( קראת פעם את גברים ממאדים נשים מנגה? לי זה מאד עזר בהבנת השפה הגברית)
כשהוא שואל "לך" וכשהוא שואל "לבית" זה מבחינתו אותו דבר בדיוק!
אז לא כדאי להעלב / להתעצבן ולהיות עם רגשות שליליים שזה מאד משפיע על האהבה כמו שכתבת,
אלא לנטרל את הרגשות ולהבין שמבחינתו הוא כן התכוון למה שהיינו רוצות אבל השפה שלו שונה.

וגם עוד משהו שזה נקודה שקשה לי מאד ואני צריכה לעבוד עליה כל פעם שלצערי בעלי עדיין לא זכה לרוח הקודש, למרות שהייתי מאד רוצה, וקשה לי לבקש עזרה,והייתי נורא רוצה שהוא יבין מעצמו דברים,אבל זה לא קורה. כמה שאני חולמת ורוצה שזה יקרה זה פשוט לא קורה.
אז צריך לעבוד על עצמנו לדעת להגיד לו מה אנחנו רוצות ולקבל את מה שיעשה בשמחה, ולא להצטער על זה שזה לא קרה מאליו אלא רק אחרי שהסברנו.

בהצלחה ענקית, ותודה רבה לך שכתבת, כי בדיוק התבחבשתי עם עצמי בסוגיה הזו ועזרת לי מאד בלשבת לחשוב על זה.

כנראה שזה באמת נקודה שמלווה כל זוג בשלב כזה או אחר שבאמת העבודה של הבניה המשותפת היא העיקר ובדרך בונים תקשורת חייבים לעבוד כצוות גם במשימות הבית חייבים לצאת ממקום הנוחות ולבקש עזרה.
החלום שלי שבסוף יום נקציב 10 דקות כל יום לעשות מה שחייבים לאפס את הבית אבל ביחד ואז לשבת לדבר בנחת איכשהו זה נשמע פשוט פרקטי ולא קורה או שעד שיש שקט אין לי כוח והוא אוהב ביחד איכשהו זה לא יוצא לפועל.

רציתי לפתוח שרשור כזה בדיוק אתמול!!
על איך להעריך את הבעל המקסים למרות תקלים בביצוע מטלות..

והאמת מה שלי עוזר, זה לחשוב שדווקא יש צד שטוב שהוא כזה. שצריך לתזכר אותו. שצריך לתת הוראות.
כי הרי אם יהיה יותר ראש גדול, מאמינה שהוא יתחיל לעשות על דעת עצמו דברים שלא בהכרח נוח לי.
נגיד יתחיל לסדר איזה משהו ויניח דברים במקומות שנראים לו טובים אבל בעיניי לא קשורים, או יותר גרוע יחליט שדברים מסויימים מיותרים ויזרוק לפח ואז לא אמצא אותם ואצטרך אותם.
יחליט פתאום להכין ארוחת צהריים x, אבל לא מתאים לי כי תכננתי להכין לשבת/ נגמר איזה מצרך/ לא בא לי להתבשר וכו'.
ואת יכולה לחשוב על עוד כל מיני דוגמאות של ראש גדול של הבעל.
אז נכון שזה ממש ממש ממש ממש מעצבן שדברים לא נעשים! אבל בסופו של יום לדעתי עדיף ויש פתרונות. אני אתמול ביקשתי מבעלי שיעשה תזכורת בטלפון להוריד את הפח כי השכחה שלו כבר מוגזמת.
וסה"כ לזכור שהם בעלים מצויינים! אולי יש גברים אחרים שהם טובים מהם בתכונה מסויימת, אבל במכלול התכונות שלהם יחדיו הם הכי טובים בעולם והם הכי מתאימים לנו הנשים שלהם (קרדיט לחברה שלי על המשפט)!

הרגשה שלא רואים אותי ואת הצרכים שלי היא הרגשה באמת קשה. תני לעצמך רגע לכאוב את זה. לתת לעצמך ראיה ואהבה. דבר שני באמת יכול להיות שזה משהו שקצת פוגע בשטף של האהבה של לבעלך כי את צריכה מענה פיזי העזרה בבית ומענה רגשי-שהוא יראה את העומס של דיירים שיודה. זה בסדר שזה ככה אי אפשר לצפות שהכל יהיה אהבה מטורפת בינך לבינו שאת מרגישה יום יום את אותו קושי. אבל ממש אפשר לגרום לזה להשתפר. פשוט לדבר עם בעלך. להגיד לו המצב כרגע הוא כזה ש... ואני מרגישה שזה ממש מרחיק אותי ממך. אני רוצה להיות קרובה ולאהוב אותך אבל אני מרגישה שלא רואים אותי בגלל...
ולכן ממש ממש ישמח אותי ויכרום לי להרגיש אהובה אם תוכל לקחת על עצמך את המשימה הזו... והזו... קבוע שאני לא אצטרך להזכיר. זה יוריד ממני עומס ויצו לי תחושה של הקלה.
בקיצור ממש להגיד לו א. ברחל ביתך הקטנה מה בדיוק את רוצה איך בדיוק שישטוף את הכלים. תלמדי אותו כי ככה תקבלי בדיוק מה שאת רוצה. ותהיי שמחה. אם לא תסבירי מדוייק הוא יעשה את לא תהיי מספיק מרוצה ואז יווצר מצב שהוא יגיד לעצמו. אני עושה והיא לא שמחה, אני לא עושה והיא לא שמחה אותה תוצאה. עדיף להתעצל ולא לעשות. ולכן חשוב לדייק בבקשות.
ב. לדבר רק בצורה רגשית. לא לשכנע בשכל למה זה טוב שהבית מסודר, לא מה צריך לקרות בבית נורמלי. כי יש מצב שזה לא "נכון" ויש בתים שמנהלים אחרת וזה סתם יוצר וויכוח.
ג. אז שפה רגשית של מה זה גרם לי להרגיש: אהובה, חשובה לך, נראת (ראויה), שמחה וכו'. ולהשתדל לא להגיד אתה עשית, אלא אני צריכה את עזרתך. אני זקוקה ל...
זה הופך את הדיבור מנימת האשמה שסוגרת ומכווצת אותו. לנימה של הזדקקות. ואיזה גבר לא רוצה להציל את הנסיכה שלו שהיא זקוקה לו?
בהצלחה נשמה. עם כלים נכונים והתמדה, והרבה אומץ להיות נוכחת עם הלב אפשר לשנות את המציאות בבית ולהגביר את האהבה ולהעיף אותה מעלה מעלה.

שלא תביני, גם אצלנו רוב המריבות היו סביב הרצון שלי שיהיה יותר שותף, הכי טבעי
אבל בכנות- לכל העזרה שלו יש תחליף והוא בידיים שלי , אמנם במחיר כלכלי אבל זה מעשי, אפשר לקחת עזרה בתשלום או להוריד משרה וכמובן מדיח/מייבש/איירובוט

לקשר אינטימי טוב אין תחליף ואי אפשר לרכוש אותו בשום מחיר

אז אני מסכימה שצריך לעבוד על עניין העשיה בבית ולמצוא פתרון שלשניכם יהיה טוב כי זה חלק משפיע בקשר האינטימי אבל תשמחי שזה הבעיה והיא פתירה לגמרי

אני מאמינה בלמצוא פתרונות שהם לא לעצב מחדש את בעלך להיות מי שהוא לא כי זה מתיש ומתסכל אלא לחפש פתרונות מעשיים שהעיקר בסוף הדרך שניכם תקבלו את הצרכים שלכם
(אם זה גורר כל כך הרבה עוגמת נפש אז בעיני מנקה/מדיח וכדו הופכים להיות צורך חיוני שחוסכים איפה שאפשר בשביל לממן אותם)

בהצלחה!