פיצקוש כבר בת שלושה חודשים , הזמן עף ...
מרגישה שהבית ממש מדכדך אותי, עברנו דירה כשהייתי בחודש שביעי.. מרגישה שהיו יותר מדי שינויים במעט מדי זמן ואני פשוט לא מצליחה להינות ולחיות כמו שרציתי ...
מרגישה פספוס כזה
וגם לא קל עם הבת שמעליה בת 4, ממש תקופה מורכבת איתה ,היא סופר רגישה וזקוקה לכמויות של תשומת לב, מרגיש לי שהדימוי העצמי שלה זקוק ממש לתנופה...
וגם אני לא רוצה לחזור לעבודה ורק חושבת לאן פני ... ולא התפטרתי עדיין .ככ הרבה מחויבויות
ברוך ה
אבל זה רק מורכב לי.
הבית הנוכחי ברוך ה מקסים ויפה, אבל לא יודעת מרגישה ריקנות כזאת וגם נהייתי יותר חרדתית בפוסט הריון הזה ... אני חושבת ומאמינה שזה שילוב של הורמונים וכל השינויים וגודל האחריות..
רוצה שלווה ושמחה....
אפילו זה שאנחנו בקופח אחרת, טיפת חלב אחרת, אפילו זה מציף אותי...חושבת על התקופה של הלידות בדירה הקודמת בישוב שגרנו בו, זה חיים אחרים ..
לאחרונה כתבתי לבעלי רשימת קניות ורציתי להוסיף את המילה 'שמחה'. אוף.
האמת כשאני חושבת על זה גם בשנה שלפני ההריון הייתי מאד מוצפת מוטרדת ומודאגת, ובקלות יכולתי ליפול למקום הזה, אבל עכשיו זה שונה כזה. .

)