פורום הריון ולידה (עמוד 116)

אבל לא בטוחה...

באיזה שבוע את עכשיו?

יש כאלה שמתהפכים גם בשבוע 37.

אחרי שכל ההריון היה עכוז והתהפך לראש לקראת הלידה.

מישהי שזה קרה לה 4 פעמים

בפעמיים הראשונות עברה ניתוח (היפוך לא צלח)

אחר כך אמרה לי שהרגישה כבר שהעובר מתמקדם ככה אז משלב די התחלתי הקפידה לסובב אותו כל הזמן

וזה עבד..

אמרה לי שזה קצת כאב, אבל אני מניחה שזה אומר שמשהו במבנה שלה או במיקום של הרחם גורם לזה לקרות שוב ושוב.

מעלה כמה שאלות

את על גלולות או הורמונים אחרים?

לפני החתונה היה לך חשק למגע אינטימי?

אתם מתקשרים? מדברים אחד עם השני? הכל טכני?

רק אומרת שבע"ה תרצו אני מאמינה שתוכלו לצמוח מהמשבר הזה. אבל חייב לטפל כי לא תוכלו להמשיך ככה. בהצלחה רבה 

לא בלי גלולות או הורמונים. הייתי בחודש הראשון לנישואין והפסקתי כי זה עשה לי רע נפשית.

לפני החתונה היה לי חשק, וגם עכשיו יש לי לפעמים, עכשיו הוא מתרחק ונמנע. הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא לא יכול לסמוך עלי.. ולכן שהוא מעדיף להתרחק.

אנחנו מדברים ברור ולפעמים גם קצת מתחבקים וכו' אבל הקשר נהיה יותר טכני.

הדרכה בסיסית.

נשמע שמשו בבסיס לא יושב טוב (אצל שניכם)

לא 'רושמים את האשה לטיפול'- אין חיה כזו.

ואמנם 4 פעמים בשבוע כשמותרים זה קצת הרבה אבל סביר לשנה ראשונה

מצד שני אם את רצית רק פעם אחת בחודש- הגיוני שחוסר הרצון שלך הגביר את הצורך שלו

יש סיפור חמוד על תימני שאמר שאשתו כבר שנתיים כל יום מבקשת ממנו כסף, ממש כל יום

ואז שאלו אותו נו ונתת לה? וענה- ברור שלא, למה היא עדיין מבקשת?

אז זה טבעי הנפילה שקרתה לבעלך, וההרגשה שאין פה ממש רצון מצידך יכולה מאד לכבות אותו

ואני חלילה לא מאשימה אותך- אבל ברור שאת רוצה משהו אחר ממנו. בקיצור פערים

זה דבר מאד מאד בסיסי בחיי נישואים ואני חושבת שאולי אפילו מפגש-שתיים עם המדריך שלו/המדריכה שלך יכולים לעזור הרבה.

טיפול זה תהליך יותר ארוך וחופר, לא בטוח שאתם זקוקים לזה כרגע

טבעית. כמו שעכשיו את פגועה שהוא נרתע, כך גם הוא הרגיש בזמנו. וזה לא משנה שהסיבה מוצדקת מצד שניכם . זה פשוט לגיטימי אבל אני חושבת שאין מנוס מטיפול זוגי טוב יקירתי

לא להישאר במצב הזה. לגשת לטיפול מקצועי זוגי מיני אחרת זה רק יילך וידרדר וחבל

שולחת חיבוק❤️

דבר ראשון. אני חושבת שכדי להבין אותך ומה עובר עלייך, ואחר כך מה עובר על שניכם - כדאי ללכת אחורה אל התקופה הראשונה שלכם. כי בהתחלה כן רצית, ואז פתאום נגמר לך לחלוטין הרצון, בלי  שום סיבה חיצונית - אז כנראה יש פה סיבה פנימית.

תמיד הוא רצה יותר ממך? ואם לא רצית, איך הרגשת? ואם לא רצית, איך הוא הגיב?

היה לך מקום שמאפשר לך להגיד לא, או שקיבלת כעס/עצב/האשמה?

ואם לא רצית, הרגשת בסדר עם זה או אישה לא טובה/לא מספיקה וכו?

תחושות כאלה יכולות ליצור כדור שלג שממשיך להתגלגל. לא כתבת כמה אתם מדברים על זה, האם שמת לב לדינמיקה כזאת ביניכם בתחילת הנישואים?

לגבי מה שכתבת, לא פירטת הרבה אבל לי נשמע שרוב האחריות מוטלת על בעלך. אני צודקת?

*הוא* מנסה להתקרב, *הוא* ניסה לרשום אותך - אפילו לא כתבת מה דעתך בעניין, ועכשיו כש*הוא* מתרחק - לא כתבת מה את עושה בעניין אלא רק שזה פוגע בך.

נשמע שאת בעמדה מאד פסיבית בנושא הזה. ויש בזה צד מאד טבעי. כמו שכתבת בסוף שעכשיו כשהוא לא יוזם קירבה את מרגישה לא יפה ולא רצויה.

אבל ממה שאת אומרת נשמע שכל האחריות מוטלת עליו, למרות שהאמת היא שפער זוגי - כל פער זוגי - נמצא איפשהו ביניכם. זה שכרגע הוא רוצה יותר ממך לא אומר שעליו האחריות לפתור את הפער, אלא הוא רוצה X, את רוצה Y, ועל שניכם האחריות לפתור את הפער.

ודבר נוסף, הריחוק שאת מתארת מהתקופה האחרונה.

ללמוד להחזיק קירבה בלי מגע או מגע בלי יחסים זה דבר שלוקח הרבה זמן לבנות, גם על גבי זוגיות ארוכה בהרבה משלכם ובלי פער כמו שאת מתארת.

ממה שאני מכירה הנטיה הרווחת של גבר היא להתרחק ממקום כזה - אפילו בזמן מחזור/תקופה תחומה בזמן שאסורים, לפי מה שאני מכירה וגם שומעת פה, הרבה גברים יעדיפו לקחת צעד אחורה ולעבור את התקופה בריחוק נפשי, להיות טכניים בלבד. עדיף להם ריחוק מאשר כאב. אני חושבת שזה מאד לא הגיוני בעינינו, אבל זה מאד הגיוני בעיניהם

להתרחק מדבר שמכאיב זה נטיה מאד טבעית, ההיפך - ליזום קירבה שוב ושוב במקום שמקבלים דחיה זה מה שיוצא דופן. 

ההתרחקות לא דווקא מעידה שאת לא יפה או רצויה יותר בעיניו, אלא פשוט שהפער הזה כואב מדי. 

קודם כל מצטרפת להמלצות ללכת לטיפול, וכמה שיותר מהר.

דבר שני רוצה להגיד בהקשר של טיפול שטיפול זה לא קסם וצריך להגיע עם סבלנות ולדעת שלוקח זמן. וגם לדעת שאולי לא תיפלו מההתחלה על המטפל שמתאים לכם, אז אל תתייאשו, תחפשו עד שתמצאו.

הרבה אנשים נופלים בשלב הזה ומשם הדרך להדרדרות היא קלה ומהירה ואח"כ כבר קשה עד בלתי אפשרי לתקן(לא מאמינה שבאמת בלתי אפשרי אלא זאת החוויה)

ולעצםהעניין-שניכם מתנהגים בצורה הגיונית ביחס למציאות שאתם נמצאים בה. שניכם פגועים ושניכם רוצים לכבד את השני אבל לא במחיר של פגיעה בעצמכם וזה באמת קשה.

אל תוותרו על האפשרות של חיים שמחים וטובים יחד, של עונג וקרבה גם בחיי האישות וגם בכלל. זה אפשרי ובהחלט יש דרך לחוות גן עדן בתוך הנישואים. זה דורש עבודה ואתם בתחילת הדרך. תהיו בזה ביחד. תדברו על זה. אל תהפכו את זה לפיל בחדר. בלי להאשים אחד את השני, תסתכלו על זה כמשהו שהוא של שניכם ושניכם יחד גם תעברו אותו ובעזרת ה' רק תגידו את האהבה והטוב שלכם.

בבקשה, באמת, רוצו לטיפול.

מחכה לכם הרבה טוב ויופי

בהצלחה! 

אצל מטפל עם התנסות גם בטיפול מיני.

אם תכתבי איזור בארץ אוכל להמליץ על מטפלים.

זה התחלה בצורה לא נכונה ואז מתגלגל מיזה כדור שלג.

שנה ראשונה בלי יחסים כמעט זה קריטי. גם לגבר וגם לאישה.

מיפה מתגלגל כדור שחייב לעצור אותו.

אם את רוצה יש לי מספר של מטפלת אלופת עולם באזור ירושלים.

מטפלפת זוגית ומינית.

אבל באמת ממליצה לך ממש מהפורום ומיזה שתפסת אומץ לפתוח את הנושא מול עצמך ולכתוב בפורום - פשוט לצלצל למטפלת ולהתחיל הרגע.

חבל על כל יום שאתם ככה סובלים.

במצב הזה את צריכה להתחיל לדבר איתו

על מה עברת , מה חסם אותך , מה הציפיות שלך

לפתוח פשוט..

אם את תתמידי ותראי לו שאת באמת באמת רוצה

זה יקרה

תכירי במה שהוא עבר

מכאן והלאה את צריכה לעבור שינוי , להבין האם את באותו מקום ?

חייב לפתוח

בהצלחה

יצאנו לחופשה של שבוע, במהלכה, אחרי הרבה שיחות הוא אמר לי שהוא מבין ומרגיש שאני לא נמשכת אליו (מה שכנראה, כרגע, ברמה מסוימת נכון).

אמרתי לו שזה אצלי ולא קשור אליו (אבל הוא כן חושב שזה קשור אליו).

הוא אמר לי שהוא לא כועס או מאשים, פשוט מעורער וצריך לחשוב על זה. ומאז רוב החופשה הוא היה יותר עגמומי.

הוא גם אמר לי שאין לו בעיה ללכת לטיפול זוגי, אבל רק אם אני אלך בנוסף לטיפול אישי (הוא בטיפול כבר תקופה).

אני לא רוצה ללכת לטיפול לבד, זה לא מתאים לי.

זו המתנה הכי שווה שיש! זה כ"כ מעשיר, ותומך, ופותח את הראש. ממליצה לשים את הקביעה הזו בסימן שאלה. כמו שנאמר "אם יוצרים מגיעים למקומות נפלאים".

ולדעתי בסיטואציה כמו שלך זה יכול להועיל אפילו יותר מטיפול זוגי

ופעם בחודש בשנה ראשונה(למעשה תמיד אבל על אחת כמה וכמה בשנה הראשונה ) לא תקין בכלל. תחשבי שכל החייל הוא לא ידע מה זה ופתאום מותר והוא מקבל ברקס רציני. זה קשוח וזה עוד בלי הריון ולידה..

כותבת לך שתביני את המקום שלו.

בנקודה הזאת ממליצה על טיפול זוגי ומיני, ויפה שעה אחת קודם. 

במקרה הזה

צריך להבין מאיפה זה נובע

הפער ביניכם גדול מדי, ואם את לא נמשכת אליו הגיוני שזה מה שהוא מרגיש

אם הנישואין שלך חשובים לך - לכי על זה וקחי את ההזדמנות ב2 ידיים לדעתי

היא מטפלת בדיוק בכאלו מקרים.

שניכם יחד.

היא סופר דוסית אבל מדברת פתוח ממש.

מדהימה.

אם תרצי- תפני אליי ואשלח לך מספר.

ו... נשמע שלא קיבלת הכנה טובה לחתונה. ממש חבל.. זה הדבר הכי הכי חשוב בהכנות לחתןנה

הריון לא מחייב גמילה מהנקה.

אם הכל בסדר וזה לא מקשה עלייך, את יכולה להמשיך להניק, אם את רוצה.

אני הייתי מתחילה מהורדת השאיבות.

איך היא אוכלת מוצקים? כמה את שואבת לה כל יום?

אם היא מקבלת בקבוק במקום ארוחה, אפשר לנסות להרגיל אותה לארוחה נוספת.

ואם הבקבוק הוא השלמה לארוחה, לבדוק אם באמת יש בזה צורך או שאפשר לוותר.

כדי לגמול מהנקה בבוקר, כדאי לדאוג לה לתחליף, או לשנות את סדר היום.

אפשר לתת לה משהו לאכול מייד כשהיא קמה, או לשתות מבקבוק תה, תמ"ל וכו'.

אם היא ישנה איתך במיטה ורגילה לינוק כשהיא מתעוררת, תנסי לקום לפניה, או שמישהו אחר יהיה איתה כשהיא קמה.

אני אישית גמלתי מהנקות בלילה לפני שגמלתי ביום, אבל בגילאים יותר גדולים.

את יכולה לנסות לעשות שינויים, אבל גם לראות מה הצורך של התינוקת.

אם את מחליטה על גמילה מהנקה מסוימת, להיות שלמה עם זה ועקבית, כדי שהיא תקבל מסר ברור.

לפעמים לא אוכלת בוקר/צהריים מוצקים אז לוקחת בקבוק.

אין לי בעיה להמשיך להניק עד גיל שנה אבל ארצה הפסקה עד הלידה..

אני מרגישה שיש לי מיעוט בחלב כבר שבוע פלוס שהבת שלי יונקת לדקה ואז צד שני ואז לוקחת את השד השני כל פעם משחקת כנראה כי אין זרימה של חלב כל כך..

לא יוצא לי הרבה בשאיבות..30-60 גג 😑

במיוחד אם את מתארת מיעוט.

גם הטעם בד"כ משתנה ולא תמיד היונק מוכן להמשיך לינוק.

אם לא דחוף לך, הייתי ממשיכה עד גיל שנה, שזו גם ההמלצה של משרד הבריאות, ואז רואה מה קורה.

אני התחלתי להוריד את הנקות של היום אחרי שנכנסתי להריון (היא הייתה בת 11 חודשים) ובערך בגיל שנה וחודש התחלתי לרווח הנקות לילה, עד שהיא התחילה לישון לילות שלמים (שזה שווה בלי קשר) ואז גם העברנו חדר.

נשארתי עם הנקה לפני השינה ובבוקר עד חודש שישי ואז הורדתי להנקה אחת, בדרך להפסקה מלאה.

תנסי לעסות שם במקלחת. ותוך כדי הנקה.

תור מעכשיו לעכשיו קובעים טלפונית למרפאה.

בד"כ יש תורים למקרי חירום.

אבל נשמע שיש לך את כל הסיבות שלא לדאוג,

לא נראה לי שגוש כזה ענק יכול להיווצר בשלושה שבועות, הולכים לכירורגית כדי שתזהה חלילה כשיש משהו קטן. והיא אפילו לא חשדה בכלום למרות שאת מניקה (לפעמים בהנקה יש גושי חלב שהיא לא יכולה לדעת בוודאות מה זה ואז שולחת לא"ס).

גוש מסוכן הוא לא כואב

כאב לך כשלא הנקת במשך כמה שעות

בקיצור נראה לי שאת צריכה להתמקד בלשחרר אותו... להניק, לחמם, לעסות

ואצלי זה דווקא המאחורה כי קל לשחרר את המקדימה אבל את המאחורה פחות.

מה שהייתי מציעה לך לעשות זה לנסות לרוקן את השד בשאיבה ארוכה, רק ככה הצלחתי לשחרר את זה.

ותראי תוך כמה דקות שזה מתחיל להיום יותר קטן ותוכלי ככה גם לדעת שזה חלב בוודאות.

כואב לך שם במגע? אם כן אז בכלל תהיי רגועה

ויש במה "לתלות" את השינוי, ועוד שינוי כזה גדול בגודל קלמנטינה, זה לא משהו שצומח ביום אחד,

ונניח את פספסת את זה, וזה היה שם הרבה זמן ולא שמת לב,

איך הכירוגית פספסה?

לי זה נשמע שיש את כל התשובות למה לא ללכת.

מה גם שגוש כתוצאה מגודש זה משהו שמתרפא תוך כמה ימים, אז אם הגודש משתחרר והגוש לא, נניח עוד שבוע את יכולה להחליט כן להיבדק.

גילוי מוקדם בהקשר של שבוע לפה או לשם, אחרי שלפני שלושה שבועות היית בבדיקה, זה לא נשמע לי שזה מה שישנה את המצב.

בקיצור אני לא הייתי דואגת, אבל לשיקולך האישי.

את גם יכולה להתייעץ עם המרפאה ואם הם אומרים שזה דחוף הם יעזרו לך למצוא תור.

סכוי טוב מאוד שזה איזה דלקת שהתפתחה, במיוחד אם יש לך סיבה לזה..

גושים שיש מה לדאוג מהם הם לא כואבים..

ואם יש טיפטוף נראה לי כדאי להיבדק

ירידת מים יכולה להתחיל לאט לאט, לא חייב בבום

כל עוד המים צלולים ירידת מים לא מחייבת זירוז מיידי

לכאורה אם התאריך היום מאמינה שיציעו לך זירוז (אבל לא חייב לקחת)

ואם אין לך כאבים ואת רוצה עוד לילה בבית לאגור כוחות אז אני הייתי מחכה לבוקר

קחי בחשבון שצירים אחרי ירידת מים יותר כואבים..

אולי 24 שעות?

שמט חבל טבור בירידת מים בטפטופים

כמובן אני לא מיילדת אז כדאי לוודא עם אחת כזאת.

אז לדעתי האישית, אני לא רופאה- אבל זה מה שאני עשיתי-

הייתי נשארת לנסות לישון עוד לילה בבית.

זה הרבה פחות מ24 שעות

ויכולות להקל על התפתחות טבעית של לידה

לשמור על היגיינה באזור..

לעקוב שהמים צלולים ושאין חום

אבל לא חייב להגיע מיד לבי''ח

גם שם לרוב זה מעקב וזהו

באמת משכתי עוד יום בבית.

ובביהח שנבדקתי

השיטה שלהם

לעולם לא ראיתי כזו שיטה

זה להכניס לנרתיק כמו מקל אוזניים ארוך

בסוף הוא צהוב ואם הוא מזהה שיש ירידת מים הסוף הופך מצהוב לשחור.

אני רגילה שמכניסים איזה מתוש מפלסטיק סיוטי שנפתח והרופא מבקש שאשתעל והוא מסתכל מבפנים לראות אם רואה טפטפוף...

לא שרציתי את הבדיקה הסיוטית הזו

אבל השאלה אם הבדיקה השניה אמינה.

בקיצור יצאתי משם כמו שנכנסתי הוא טען שזה לא ירידת מים..

ויש מספיק מים לעובר בבטן.

הבעיה שמרגישה ממש רטיבות

היום הייתי בבית החלפתי 4 תחתונים

זה ממש יותר מהפרשות רגילות...

בקיצור מוזר לי כזה

לא יודעת מה לעשות 

לק"י

תריחי את התחתונים, לירידת מים אמור להיות ריח של זרע.

בכל מקרה, את יכולה מחר על הבוקר ללכת למוקד או שוב למיון.

אבל לי אמרו שזו בדיקה לא לגמרי אמינה לכיוון השלילי. אם זה משנה צבע בטוח יש ירידת מים, אבל אם זה לא משנה יכול להיות שהתפספס משהו..

בקיצור אם זה ממשיך הייתי הולכת להיבדק שוב במקום אחר.

לי לא זיהו ירידת מים בבית החולים. נראה לי שבאמת השתמשו במקל הזה שאת מתארת. הרופאה אמרה שלפי הבדיקה אין לי ירידת מים, אבל בפועל - רגע אחר כך כשקמתי יצא ממני שפריץ... (אחרי כמה שעות אישרו שאכן יש ירידת מים וילדתי באותו יום)

בדקו באולטרסאונד כמות מים?

הגדולה - כשהמוצץ האחרון נאבד והיא הצליחה להירדם בלעדיו.

השני- כשלא היינו בבית והוא קרע את המוצץ.

היתה תקופה לפני זה שהבן שלי לא הצליח להירדם בלי המוצץ.

לדעתי, אם הוא לוקח מוצץ רק בלילה, ובאמת קשה לו לישון בלי, הייתי משאירה לו בינתיים. ומנסה שוב בהמשך.

או שמוצאים תחליף שיספק לו את הצורך שלו.

זה כבר גיל שהמוצץ יכול לעשות נזקים בצמיחת השיניים ולהשפיע על כל תפקודי הפה. חבל אם תצטרכו קלינאית תקשורת בעתיד בגלל זה...

אנחנו בדיוק גמלנו את הבת שלי, היו לילה-שניים קשים וזהו... הפסיקה לבקש ב"ה. ברור שעדיין קשה לי שאין את המרגיע האוטומטי הזה🫣 אבל זה ממש חשוב לגמול.

תנסו לחשוב על משהו אחר להרגעה. בובה, שמיכה אהובה, סיפור, משחק במיטה, שאמא או אבא ישבו לידו... אבל חשוב שאתם תהיו נחושים בדעתכם שאין מוצץ, אחרת זה לא יעבוד.

סיפור קשה 😏 וגם דורש גמילה אבל חשבתי אחרי המוצץ

הוא מדבר שוטף חוץ מהאות צ שהופך ל-ס

קשור למוצץ?

שלי לוקחת גם ביום לצערי. בת שלוש שנים וחודשיים.

לא נראה לי קשור למוצץ.

הבן שלי עדיין לא אומר צ', כבר הרבה זמן אחרי שנגמל ממוצץ.

אבל תפקודי פה זה מעבר לדיבור...

(קודם כל אומרת ששום דבר ממה שאני אכתוב לא מחוייב שיקרה, שלא תלחצי, אבל כן הרבה פעמים קורה וזה גם מאוד הגיוני)

מוצץ עלול להשפיע על מיקום הלשון בפה (המוצץ מקבע את הלשון לרצפת הפה, שזה לא המקום שלה). זה עלול לגרום לנשימת פה, חולשה של הלסת, צמיחה עקומה של השיניים העליונות או התחתונות (לפעמים עד כדי עקירת שיניים כי אין מספיק מקום לכולן) ועוד.

המוצץ עצמו גם גורם למנשך פתוח של השיניים הקדמיות כדי שיהיה לו מקום, עד גיל מסוים זה עשוי להסתדר בעצמו אחרי הגמילה אבל אחרי גיל מסוים זה פחות מסתדר לבד ועשוי לגרום לטיפול אורתודנטי בבגרות.

לכן לדעתי כדאי לגמול כבר בגיל הזה...

אני ואחותי היינו עם מוצץ עד גיל 8 גם ביום (לא בכיתה כמובן.. אבל הרבה שעות)

אני הייתי צריכה יישור שיניים, לה יש פה של פרסומות

ואחות אחרת- שלא היתה עם מוצץ- היתה צריכה יישור יותר מורכב ממני

ככה שזה לא חייב להשפיע בכלל.

אני הייתי בודקת האם הוא צריך את זה בשביל הלרדם (חצי שעה ביממה?) או שנשאר עם זה כל הלילה

אם אחרי שנרדם המוצץ נשמט- זה הרבה פחות חמור.

אלי כי אני עצלה אבל תכלס אני מעודדת את הילדים אבל לא מכריחה

הבת שלי נגמלה מעצמה ממוצץ בגיל שלוש וחצי, הקטן בגיל שנה וחצי- אחריה- כי רצה לחקות אותה.

כשזה בא מהם יש להם יותר מוטיבציה (וזה קורה בגיל גדול יותר אבל ביתר קלות)

כמו כל דבר שקשור לשיניים... (וגם כתבתי שזה לא מחייב)

אבל סטטיסטית, עם מוצץ יש יותר סיכוי לקשיים בתחום הזה. כמו שצחצוח שיניים חשוב להפחתת בעיות בשיניים למרות שזה מאוד קשור לגנטיקה.

אגב יישור שיניים זה לא הכל, לפעמים יש השפעה על נשימת אף וכד' גם בלי צורך ביישור שיניים. אבל שוב, זה לא מחייב, רק יש סיכוי שישפיע לרעה.

זה תקין עד גיל 5 או 6, כך אמרה הקלינאית (עכשיו התחלנו טיפול וזה הולך טוב ומהיר ב"ה)

השינוי האמיתי הגיע כשלנו זה היה ברור כשמש שזה מה שקורה. כמו שלא נוסעים בלי חגורה, כמו שלא מדליקים מחשב בשבת למרות שבמהלך השבוע זה אביזר עזר לשנצ שלי..

כשזה יהיה ברור לכם באופן נחרץ יהיה קל יותר להציב את הגבול.

תאמרו ביום X בשבוע הבא אנחנו ניפרד מהמוצץ לתמיד. אפשר לתת לבחור איך, אבל זהו אין יותר מוצצים בבית. לזרוק את כוווולם. לכם אין אופציה נוחה וגם לו.

לומר לו מראש שיכול להיות שיהיה קצת קשה בלעדיו כי הוא ממ רגיל אליו וזה עוזר לו, לומר לו שאתם ביחד איתו לעזור לו וגם אם קצת קשה זה בסדר. אפשר לחשוב על אלטרנטיבה שהוא יקבל שתשמח אותו. מבחינתי שלך לישון עם משאית חדשה..

להכין את עצמכם להיות סבלניים, לשבת לידו אפילו שבוע עד שיהיה לו קל יותר להירדם. שינויים לפעמים מצריכים זמן להתרגל.

בהצלחה!❤️

אולי הבעיה גם בנו

באמת שבפעם שעברה היינו סופר נחושים

אבל אחרי קימות בשעה 5 הרגשנו שזה גדול על כולנו

אז לא החזרנו באופן רישמי את המוצץ פשוט "התעלמנו שהוא לקח, בכוונה כדאי לו לבאס אותו על חןסר ההצלחה

מנסה ממש לחשוב מה יעזור לכולנו עכשיו..

החך העליון הוא בעצם תחתית האף.
כשיש מוצץ באופן קבוע הוא לא נותן ללשון לנוח במצב הטבעי שלה וזה יוצר מצב שהמוצץ עושה שני דברים-
דוחף את החץ העליון ומפריע לו להתעצב לפי מבנה הלשון. דבר שגורם לשינוי מבנה האף, דבר שעלול לגרום בשכירות גבוהה לנחירות, לקשיי נשימה עתידיים, ולשינוי מבנה האף ומערכת הנשימה העליונה.
דבר שני שהוא עושה זה דוחף את השיניים. זה גורר לשינוי ועיוון במבנה הלסת, עלול לגרום לשיניים בולטות/עקומות/קושי להגות אותיות מסויימות.
פה לא מדובר על ילד שמסתובב כל הזמן עם מותץ אבל לילדים שכן בגילאים האלה זה גם מפריע לביטוי ולתקשורת. מדברים פחות בדכ כי המוצץ סותם את הפה.
לכן, בסוף האחריות על בריאות הילדים שלנו לא רק עכשיו אלא גם בעתיד היא של ההורים בלבד.

וראוי להסתכל גם כמה שנים הלאה ולחסוך קלינאית תקשורת/ אורתודנט/קשיי שינה ומעבר אוויר.

יש לי תאומים שהיו עם מוצץ עד גיל עשרה חודשים בערך - אחד עם שיניים ישרות ומושלמות והשני עם שיניים עקומות להחריד...

ושני הגדולים שלי מצצו עד גיל ארבע בערך, והגדולה עוד מצצה אצבע אחר כך עד גיל מאוחר - לגדולה השיניים בסדר, קצת בולטות אבל ישרות, אבל השיניים של הבן עקומות...

בקיצור, אם ילד זקוק עדיין למוצץ בלילה, אני לא חושבת שצריך להכריח אותו להיגמל ממנו... הבת שלי בת 3.5, עדיין עם מוצץ. אני משתדלת להגביל אותו רק ללילה, אבל לא מעבר. (היא עם צרכים מיוחדים, אז באמת צריכה אותו)

זה הרבה עניין של גנטיקה... אבל כמו שלא תגידי לילדים שלא יצחצחו שיניים כי בעיות בשיניים זה בעיקר גנטיקה, אז זה דומה מבחינתי.

כמובן שיש מצבים שילד ממש צריך מוצץ וצריך לעשות חושבים מה יותר נכון עבורו.

(שמעתי דעות שעדיף לילד בלי מוצץ בכלל מיום היוולדו. אני לגמרי מבינה את זה וגם מסכימה באופן כללי, אבל חושבת שבמערכת השיקולים נכנסת גם השפיות של ההורים ולכן צריך לחשוב אם צריך וכמה. ככל שהילד גדל, המקום של השפעת המוצץ על תפקודי הפה שלו גדל).

(שלוש ילדות שלי היו בלי מוצץ בכלל)

אבל יש ילדים שממש צריכים את זה. וכל עוד הם מראים צורך חזק - אני חושבת שאין טעם לגמול בכוח. (במיוחד שלפעמים הם מחליפים אותו באצבע, שממנה באמת קשה להיגמל...)

אחד הילדים שלי נגמל ממוצץ מעצמו, פשוט לאט לאט הפחית את השימוש בו... נראה לי שרק הגבלנו אותו למציצה בלילה בלבד, ואז פשוט לאט לאט זה התמוסס מעצמו...

למציצת אצבע כשגמלו אותן ממוצץ בגיל צעיר,

ומאצבע הרבה יותר קשה להיגמל, והרבה יותר מזיק לשיניים -

באופן אישי חששתי מגמילה מוקדמת מדי.

לכן לדעתי הייתי מחכה עוד קצת.

כלומר, הוא עם מוצץ רק בלילה, וכנראה לא כל הלילה אלא המוצץ נופל (אפשר גם להוציא לו אחרי שנרדם), אז באופן אישי בסיטואציה כזו שהמוצץ משמש רק להירדמות אני לא חוששת מנזקים ללסת וכדומה, כי מדובר על זמן קצר ביממה. ומעדיפה לחכות קצת שיהיה בשל יותר גם להירדמות.

(האמת שהבת שלי הייתה עם מוצץ גם ביום, בערך עד גיל 4, ואז הפסיקה למצוץ ביום אבל המשיכה עם מוצץ רק כדי להירדם, עד גיל מופלג 🙈 לא שמתי לב לפגיעה בלסת או בדיבור, לפחות לא משהו בולט, הגיוני שיש עוד דברים שמשפיעים כמו גנטיקה ולא רק מוצץ).

ובשאר הזה הייתי גם ממש מסוחררת 

עד שהבנו שזה בגלל כמות ההקאות ושילוב של חוסר שתייה (למי יש חשק לשתות כשמקיאים את זה דקה אחרי?)

את שותה מספיק? מקיאה הרבה?

אולי כדאי לשקול קבלת נוזלים..

אני במקומך הייתי מתקשרת למוקד כדי לוודא שאת לא מפספסת משהו 

חיבוק על התחושות נשמע סיוט!!!!

אני לא מקיאה הרבה, אחת ליומיים כזה, ב"ה

אז לא נראה לי שאני מיובשת...

אדבר עם המוקד, למרות שקשה לי לדבר איתם, האמון שלי בהם ירד ל0

לא ממש נפלתי, אבל כן הרגשתי צורך דחוף להתיישב/להישכב (כן, גם באמצע הרחוב...)

יכול להיות שזה קשור לברזל נמוך, אז זה טוב שאת עושה מחר בדיקת דם.

תרגישי טוב, מכל הבחינות❤️

כן, בדיוק

פתאום הרגשתי סחרחורת וראיתי שחור והייתי חייבת להתיישב, ככה כמה פעמים.

ופעם אחת ממש ראיתי שחור ונפלתי, והבן שלי נפל לי מהיידים... למזלי הייתי באמצע להרים אותו מהעגלה, אז הוא פשוט נפל חזרה לעגלה, ממש בקטנה, ואני נפלתי על העגלה, שעמדה ליד הקיר, אז לא נפלה, ב"ה.

אבדוק

למרות שממש לא נראה לי, כי יש לי לחץ דם גבוה.

תמיד בביקורות אצל האחיות צריך ללמוד לי 5 פעמים עד שיוצא תקין..

ובסוף ההריונות בכלל, אני תמיד עם חשש לרעלת

וזה גם משפחתי אצלנו, לחץ דם גבוה

הרגשתי גם ככה אבל בשליש השני והשלישי

אצלי הלחץ דם היה נמוך

ירידות בסוכר

וברזל נמוך

כן הייתי מתייעצת וכמובן עושה בדיקות שאין לך חוסרים וגם תאכלי ארוחות קטנות ולא לחכות יותר מידי זמן  כדי שהסוכר יהיה מאוזן

אה, וכמובן שתייה מספקת 

מוכר לי גם בהריונות היפרמאזיס. השחור בעיניים, תמיד הייתי עם טלפון ביד.
במקרה של שחור בעיניים ועירפול הייתי מיד מתיישבת, כמה רגעים, מתאזנת.
וישר לוקחת כוס מים זה היה עוזר לי.
זה היה הפחד שלי עם התינוק התורן, שאפול איתו.

סוג של נפילת סוכר כזו (אין לי סכרת, וכן יש לי לחץ דם נמוך יחסית)

אפשר לנסות להתפיח שוב, ורק אז לאפות.

הן נפלו מהתבנית, התהפכו על הרצפה.

בגלל שכבר עבור התפחה 3 פעמים (בצק, ואז כדורים, ואז כחלות) חששתי להתפיח שוב אז סדרתי אותן בצורה הגיונית והכנסתי לתנור

מדהים כמה הן יצאו לא מגרות ליד התבניתה שניה שמתחשק לטרוף עכשיו..

אבל החלטתי שהחשמל שווה את הבדיקה ומקסימום נזרוק אותן אחרי האפיה אם לא יהיה ביקוש

(מאד אוהבים כאן חלות.)

אולי תגישי קודם אותן, ורק בסעודה אחרי את היפות?

(חייבת לציין, שיפה שחלות לא אפויות שנופלות על הרצפה ראויות למאכל. במצב הרצפה שלנו זה לא היה שייך😅).

האמת שזה נדיר גם אצלינו

אבל אתמול הייתי יעילה בטירוף וניקיתי חלק מהבית, מה שלא קרה הרבה זמן..

עכשיו הרצפה מלאת שומשום וגם קצת בצק שנדבק וצריך לגרד

אז כאילו הבנתי כמה הנקיון הוא הבל הבלים ורוח חולפת ודמיון בהקיץ

(תמיד בהדלקת נרות אני מסתכלת על הבית חזק חזק כי אז הוא נקי, ואז זהו, 

כי אני יודעת שזה תמונה זמנית ביותר)

נכון שזה יעבור

אבל רק אחרי הלידה

ועכשיו כל יום זה כמו הר בלתי עביר..

איזה תרופות ניסית?

בעיקרון קיים אחוז מסויים של נשים שככה חוות כל הריון והריון ואין באמת פיתרון לזה.

שעוזרת לנשים במצבך

לא יודעת מה העזרה בדיוק

אולי גם יש להם רעיונות להקלה על הבחילות

עמותת אם הדרך | סיוע וייעוץ לנשים עם היפראמיזיס, בחילות קשות בהריון. - אם הדרך

ענתה לי מישהי חמודה שאחרי זה נתנה לי מספר שלה ללוות אותי אם אצטרך

היה לה המון מידע על תרופות, עירויים ואיך לבקש מהרופאים שיתנו את הכל באמת

אני חושבת שהם יכולים ממש לעזור 

בינתיים רק מבררת... כמעט לקחתי בונג'סטה אבל רופא אמר שלא מומלץ לקחת בהנקה...

אני אנסה זופרן,  הלוואי שכבר מחר אצליח..

ואני גם חייבת לתפקד כרגיל בלימודים ובעבודה, רק מתפללת לא לקרוס

לא להתייבש, לא כדאי להפסיק את ההנקה בכל מקרה, בלי קשר לתרופות כן או לא?

תניחי את ההנקה בצד 

גם ככה את נהיית הצל של עצמך במצב כזה קשוח

מאיפה יהיה לך כח להניק ואת גם לא אוכל כדי להניק

עצתי

תקחי כל כדור שיעזור לך ונכון להריון

ותהיה לילדה אמא חזקה ומחייכת

ולא צל מניקה 

חיבוק ענק

לי היה בחילות מוגזמות ולא הבנתי למה נכנסתי לזה

אז בטח מה את מרגישה.... 

3> 3> 3>3 3>

היא להפסיק לניק

לקחת מה שמקל

לא לתפקד כרגיל

לקחת הפסקה מהלימודים

מחלה בעבודה

כדי לא להגיע לקריסה

כי אחרי שקורסים קשה הרבה יותר

והילדה יכולה לקבל תשומת לב רק מאבא שלה עד שאת תתאוששי 

קודם כל חיבוק היפראמזיס זה סיוט הסיוטים!!

כמה דברים

א. ממש כדאי להפסיק הנקה כדי לא להקשות על הגוף ושהאנרגיה תהיה מופנית רק להריון

ב. תתקשרי למכון הטרטולוגי ותתייעצי, לי אישרו בונגסטה גם בהנקה כשהסברתי את המצב. וזה נותן הקלה.

ג. אם את לא מצליחה לשתות בכלל ומתייבשת שימי לב שאת מקבלת עירויי נוזלים!

ד. ממש לא רוצה לבאס אבל אם באמת זה היפראמזיס אז אין סיכוי בגדול לעבוד תוך כדי. צריך לצאת לשמירה כמה שיותר מהר...

כנראה עוד יש לי עבודה בנושא😅 אבל כולם לוחצים עליי לא לוותר על כלום... ושזו תקופה שתעבור

שימי פס. עם היפראמזיס קשה לא עובדים. לא זזים ולא מתפקדים. ומי שלא טוב לו יום טוב לו מה שנקרא...

בהריון היפראמזיס לא מוותרים על כלום, מוותרים על הכל....

חוץ מלנסות לשרוד ולהחזיק בחיים שבתוכך...

חיבוק♥️

כבר הספקתי להתמוטט בקופה עד שהצליחו לשים לי עירוי, ואז גם מיון...

תודה רבה על התמיכה והחיזוק, והתזכורת החשובה לשים את עצמי במרכז..

ולכן, באופן זמני, את מורידה הילוך ועוברת למוד השרדות.

להשאר כל החיים במיטה- באמת לא הייתי מציעה לך...

ורק מוסיפה- שניה לפני שאת הולכת לעירוי נוזלים
קחי קוביות קרח קטנות ותלעסי אותן. לפעמים זה עוזר וזה מכניס מעט נוזל לגוף.

אין לי עצות מניסיון, אבל אולי יהיו פה כיוונים שיעזרו

(ראיתי שיש לרחלי פנדל, שמתארחת פה בפודקאסט, גם קורס בתשלום, להכנה לקראת הריון עם היפראמזיס. לא עם פתרונות קסם, כי לצערנו אין כאלה… אבל עם מידע שאמור להועיל בהתמודדות. יש לה גם ידע רפואי, בתור אחות עם התמחות בתחומי הפוריות, וגם ניסיון אישי בתור מי שגם עברה הריונות עם היפראמזיס. אם מעניין אותך אני יכולה לנסות להשיג קישור לקורס).

תקופה קשה, ולא אציין שזה עובר בסוף כי ביקשת שלא ורק אזכיר שהמתנה בסוף שווה את זה.
אבל טוב שיש תמיכה של ההורים, וזה שעכשיו הצלחת לכתוב כאן זה כבר מעודד לא?
 

1. לחפש מה את כן מצליחה להכניס לפה.

הרבה בנות עוזר להן דברים קפואים אז תנסי: שלוקים, ארטיקים, קרטיבים

אני בהריון עם היפרמזיס חייתי על אייס קפה ועל עוד משהו קפוא שהוא בעצם בלתי אכיל קפוא אבל זה הדבר היחיד שהצלחתי לאכול (מתפדחת לכתוב פה מה זה)

גם אם אין לזה שום ערך קלורי או בריאותי הגוף חייב לקבל משהו.

2. תנסי להקפיד על מולטי ויטמין או ויטמינים אחרים

אני באמצע ההריון כשהגעתי למצב נפשי ממש קשה עשיתי בדיקות דם והיו לי המון חוסרים

בטוחה שההקאות השפיעו על הפיזי והפיזי השפיע על הנפשי.

3. ראיתי שכתבת שאת לא לוקחת בונג'סטה בגלל הנקה

לדעתי כדאי לשקול שוב את ההנקה בהריון.

בונג'סטה או דיקלקטין (מה שאני לקחתי בהריון) זה הצלת חיים

4. חיבוק גדול!!!
זה סיוט נוראי!!

אני סתם עם הקאות רגילות יחסית לא יכולה להריח את הכדור הזה..

אפשר לבדוק במיון אפשרות לקבל נוזלים עם תוספים קצת, יש דבר כזה

(מניהח שיורת קל לקבל מרשם מרופא קבוע שמטפל בך)

מה יש לי לומר לך?

חיבוק

לעשות מה שהכי עוזר לך

כן מצטרפת להמלצה להפסיק להניק, הגוף כל כך תשוש שזה ממש לא רעיון טוב להכביד עליו, 

גם ככה הנקה בהריון זה פרויקט בטח למי שלא מצליחה להזין את עצמה (ואת העובר ואת התינוקת הגדולה)

כן מבינה את הקושי בזה אבל בסופו של דבר את המחרי העצום על התינוק הבא זה את שמשלמת, היא תרוויח אח וזה יהיה מחיר קטן

בונג'סטה הכי בטוח בהריון. יותר מזופרן. ואם הבונג'סטה לא מספיקה לך קחי גם זופרן (ומשבוע 10 הוא לא בעייתי בכלל\)

הגוף גם ככה חלש

ואיך את מצליחה להניק עם הבחילות האלה? כל הכבוד לך על ההתמדה והנתינה לילד שבבית, ועדיין כדאי להתחיל לבהפסיק, בשבילך.
לי זופרן לא עזר.כלום לא עזר. אי אפשר לבנות על הכדורים האלה...וגם מי שעוזר לה ולוקחת זה כמו כדור שינה... מאוד מתיש.

בגלל זה רוב ההריון לא לקחתי.

אבל כשהבנתי שזה משפיע עלי מאוד משמעותית אז ניסיתי למצוא סוגים אחרים של מולטי ויטמין ולהתאמץ לקחת

או שהייתי לוקחת בבודדים, כדור של B12 בנפרד כדור של ויטמין D בנפרד וכן הלאה.

ואז זה היה יותר קל.

חיבוק לפותחת!

אפילו לא מסטיק/אבקה

לברזל יש ממש ריח, בי12 ודי באמת יותר קל

אבל מאמינה שזה אינדיווינדואלי

אגב ההמלצה של אם הדרך

לקחת מולטי ויטמין והשלמות 3 חודשים לפני ההריון (כשמתחילים לחשוב על עוד הריון)

כדי לא להגיע בלי מאגרים.

(וזה עוד שיקול לא להניק כי ההנקה גם מרוקנת מאגרי ויטמינים חוץ מאנרגיה)

ו- לי עזר מנטלית להסתכל בתמונות של הבנות שלי אחאי הלידה ובאמת לדמיין את הרגעים האלה.

להוריד ציפיות ל-0

לישון מלא

להתפלל שהדקות יעברו.

עוד שנה את תשכבי כמוני עם הילדון המתוק מחובק אחרי הנקה של אמצע הלילה וחיוך מתוק ותדעי שכל הסבל- היה בשביל הדבר המושלם הזה.

ועדיין זה סבל שאי אפשר לתאר אותו.

חיבוק ענק ענק ענק

אצלי עבר בחודש חמישי/שישי ואם זה היה ממשיך הייתי מתה. 

יכול להיות שהגעת להתייבשות וזה מה שמחמיר את ההקאות.

לכי למיון או למוקד תקבלי נוזלים וזופרן בוריד וזה יקל על הגוף ויקל על ההקאות.

הכלל אצלי היה שמ 6 הקאות ביום פונים באותו רגע למיון...

כדי לא להגיע לקריסה. 

ההמלצה היא ללכת לרופא

שנותן הפניה לאשפוז בית או הסדר דומה בקהילה

ככה שמקבלים עירוי אחת ליומיים בדרך כלל *לפני* שמתיבשים.

התיבשות היא מצב כבר מסוכן.

כן אני מניחה שהרופא ימליץ גם הוא על הפסקת ההנקה ועל תרופות מתאימות (אפשר לקבל מינון כפול מהמקובל, אפשר לקבל בוריד זה גם מקל)

זה קשה, זה נורא

אף אחד לא יעלים את החויה

אבל כן מכירה כמה סביבי במשפחה וההבדל בים היפרמזיס מנוהל להיפרמזיס שמנהל אותך זה שמיים וארץ-

גם בחוויה וגם בתוצאה- בבריאות שלך ושל העובר

דווקא אני לא מרגישה שההנקה לוקחת ממני הרבה אנרגיה😅 אולי בלילה, אבל בכל מקרה ללגמול את הבת שלי עכשיו אין לי כוחות, זה יהיה צרחות... עד שהיא הסכימה לקחת בקבוק בכלל במעון היא עשתה שביתת רעב..

כן מנסים להפיק לקחים מהריון קודם ולא להגיע להתייבשות קיצונית כל הזמן...

עירויים כנראה זה הפתרון...

תודה על התמיכה, תמיד נחמד לדעת שעוד בנות סובלות ככה בהריון ואני לא איזו משוגעת שאף אחד לא מבין😥

ושימור פוריות זה הפריה חוץ גופית

הנחתי שזה קשוח מדברים ששמעתי וקראתי על טיפולי ivf...

אם יהיו לי שאלות ספציפיות להעביר לה אשלח לך.

תודה רבה!

אז נשמע שההבדל הוא שאצלה היה גם את הזריקות (אצלה - מספר ימים במהלך חודש אחד בלבד, שכמוך מן הסתם מלווים בבדיקת א"ס כל כמה ימים של כמות הביציות) ופשוט בנוסף היה גם את הפרוצדורה של שאיבת הביציות עצמה, אבל זה בערך עשר דקות בהרדמה מלאה. ליוויתי אותה בהליך השאיבה, אז זוכרת...

מה שמעבר לשאיבה כבר לא משפיע על האישה בעיקרון... הזרע מאד עמיד, והוא זה שמחכה לביציות הנשאבות, והמעבדה עושה את ההפריה.

כשנותנים זריקות לקראת הזרעה, נותנים מינון יחסית נמוך כי לא רוצים הרבה זקיקים.

כשרוצים לעשות שאיבה, ובטח אם זה בשביל שימור, רוצים להשיג הרבה עוברים, ולכן המינון יכול להיות הרבה יותר גבוה.

זה יכול להשפיע על תופעות הלוואי מההורמונים.

וזה גם מאוד משתנה בין אחת לשנייה, איך הגוף מגיב להורמונים.

גם אני חושבת שכדאי ללכת על שימור פוריות, גם אם זה יותר מורכב.

ככל שעובר הזמן, זה יהיה קשה יותר.

ומעקב ושאיבת ביציות. השאיבה בהרדמה וכל אחת והתגובה שלה להרדמה...

ואחר כך גם החזרת העוברים....

גם שאיבות, יש מי שבפעם אחת מוציאים כמות ומכירה מישהי שיש לה ביצית אחת בלבד אחרי כמה סבבים של שאיבות...

אבל גם הריון, לידה, גידול הילדים זה לא קל. והרבה פעמים אנחנו מתאימים את החיים שלנו למציאות. גם אם בעבר חשבנו שאנחנו רוצים הרבה ילדים.

לשיקולך, בהצלחה

במיוחד אם הפותחת אומרת.שהיא עם רזרבה נמוכה.

אבל זה אפשרי ושווה את זה!!

מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם את רוצה לשמוע יותר

התינוק עוד קטני. זמן טוב לחשוב על העתיד.

שימור עוברים נחשב יותר יעיל מאשר ביציות. 

בפועל כשהרופאים עלו על זה כבר היה מאוחר מידי

ויש לה מזה צער מאוד גדול

לכן ממליצה לך מאוד לעשות 

הלוואיי שזה ילך בקלות ובטוב

מישהי עשתה טיפולי ivf בברזילי ומוכנה לשאלות בפרטי? מהניק שלי כמובן

לבדיקה ראשונה ועוד לילד, הייתי מעדיפה אצל רופא

בשביל משקפיים, יש מקומות שעם הסדר עם הקופה, או אפילו בסופר פארם- יוצא די זול (עשיתי לפני כמה שנים, 2 משקפיים- מסגרות ומספר, ב 300 שקל)

חייבים ללכת קודם לרופא עיניים.

אם הילד גדול יותר - אז אפשר ללכת לאופטיקה.

אלא אם כן את עושה שם משקף

אני יודעת על חנות בעוטף ירושלים, חנות אופטיקה שיש להם אופטומטריסט ממש טוב ומומלץ, לפחות ממה שכותבים פה בקבוצות של העיר.

אם המיקום רלוונטי לך תכתבי לי ואשלח לך בפרטי.

לגבי רופא עיניים יש רופאה שקיבלתי עליה מלא המלצות, הלכתי עם הגדול והיא ממש סבלנית

לא מחכים שם שעות בתור כמו אצל רופאים אחרים

היא רופאה במרפאה פרטית שמקבלת התחייבויות של הקופה, ככה שזה עלות ביקור רגילה

היא מקבלת בסינמה סיטי בירושלים

מעל אפשר אופטיקה. יש אופטיקות שמקבלים רק מגיל 9

הרבה פעמים באופטיקה יעשו שוב בדיקת ראייה ע"י אופטומטריסט וזה חשוב כי הם יותר מומחים בקביעת מספר מרופא עיניים בדכ

בלאומית למשל רופאת עיניים ילדים מקבלת בשילוב אופטומטריסטית

השילוב הזה הוא מושלם. כי הן מדייקות ביחד את המספר.

למשל לאחרונה היה לי חשד אצל אחד הילדים

בבדיקה התגלה פער גדול בין העיניים

הרופאת עיניים והאופטומטריסטית החליט שכרגע עדיף לעיניים לנסות לפצות על הפער

והזהירה אותי לא ללכת לאופטיקה כי שם יתאימו מיד משקפיים אלא לבוא לבדיקה חוזרת  ומעקב כל כמה חודשים.

ועדיף כזה שגם מקבל במרפאה יחד עם אורתופיסט (מומחה לפזילה).

האם הרופא קובע מספר מדויק או האופטומטריסט באופטיקה - זה משתנה בין קופות ואזורים.

אבל חובה רופא עיניים, הוא שם טיפות להרחבת אישונים (באופטיקה אסור לשים טיפות, וככה המספר לא מדויק).

בעיקרון באופטיקה אמורים לומר שעד גיל 8 בערך הם לא יכולים לקבוע מספר. אבל בדיוק לאחרונה שאלתי את האורתופיסטית שלנו, והיא אמרה שעד גיל 14 קביעת המספר לא מדוייקת בלי טיפות, ולכן רק אחרי גיל 14 לקחת לאופטיקה לקביעת המספר, ולפני כן רק במרפאה.

יש גם אפשרות לגשת לאופטומטריסט בקופה, ואם הוא עובד יחד עם רופא - הוא שם טיפות, אבל ייתכן שזה אומר להגיע אליו פעמיים בהפרש של יומיים או שלושה.

בדיקת עיניים בסיסית ופשוטה כדי לבדוק אם הילד לא רואה טוב - עושים גם בטיפת חלב, או אצל אחות בקופה, וזה לא עולה כלום...

מעבר לזה, ממש חשוב להגיע עם ילד פעם בכמה שנים לרופא עיניים, לא רק בשביל לבדוק משקפיים אלא לבדוק את העיניים בכלל. לכן לדעתי 30 ש''ח זה לא סכום שמהווה שיקול עבור בריאות.

באופטיקה בד"כ, אם קונים אצלם משקפיים - הבדיקה כלולה במחיר המשקפיים, ואם לא קונים - הבדיקה עולה כ180-200 ש''ח.

שיהיה לטובה ולבריאות

בשורות טובות

אבל חשוב לשים לב שאם יש כאבים חריגים לפנות מייד להבדק

זה עלול להיות סימן לגירוי יתר שחלתי.....

תרגישי טוב יקרה

שהפחד מהלא נודע קשה יותר מהפחד מהמציאות... פשוט תעשי בדיקת דם. רוב הסיכויים שלא נקלטת וזה סתם וירוס, ואם כן- תוכלי לתכנן מה לעשות הלאה...

וחיבוק. מכירה את האכילת סרטים הזאת

המירנה גם אם לא יושב 100% במקום המניעה שלו טובה. אלא א"כ הוא נפלט לגמרי

תרגישי טוב יקרה

ופשוט תבדקי... במקום לאכול סרטים....

קשה לי להאמין כי הוא גדול

אעשה בדיקה ביתית בהמשך היום 

יכול להיול שזז מעט אבל ממש נפלט או זז לצואר הרחם-אמור להיות מורגש.

שוב, לעניות דעתי יותר הגיוני שזה וירוס...

לא יודעת מאיזה איזור את, אבל אצלנו זה מכה.

לפני כחודש, פשוט הקאתי בקניון (ואני לא מקיאה בחיים חוץ מבהריונות)

רצתי לקנות מקלון וברוך השם - שלילי, סתם וירוס שחלף תוך יומיים

יותר מסתבר שזה וירוס

אני גם עם מירנה וזה הפחד שלי, שההתקן יזוז ואכנס להריון עם זה.

אצלי יש דימומים מידי פעם אז הכל יכול להיות

הכל מקרה, כנראה שזה וירוס אבל תבדקי בכל מקרה שתהיי רגועה

אם הוא ממש נפלט החוצה זאת בעיה כמובן

וגם, אין מניעה של 100% חוץ מהתנזרות

אבל התקן הורמונלי זה באמת מניעה יחסית יעילה…

(בלי להיכנס לפרטים, לי היה התקן הורמונלי לגמרי לא במקום, אכלתי סרטים, והרופאה שהוציאה לי אותו אמרה לי שזה לא משנה, שכל עוד הוא אי שם הוא מונע)

בגלל שאני יומיים לא אוכלת הרופא כבר הביאאנטיביוטיקה

בעז''ה יעבור בקרוב

תודה על המענה

סליחה שהטרחתי אתכן 

כי בעיקרון ההתקן הזה גורם לרירית דקה מה שלא מאפשר התפתחות של הריון..

זה המשיך תקין? 

תכלס אין לדעת את הסיבה. אח''כ היה הריון נוסף שנפל, ללא התקן.

(וקודם היה הריון עם התקן שהחזיק ב"ה בטוב והיום הוא בן 3😅 אבל ההתקן הראשון לא היה הורמונלי אז זה סיפור אחר ופחות נדיר. אח''כ שמתי הורמונלי כדי לשדרג למניעה מוצלחת יותר🫣😏)

אפשר תמיד להיות בספק בבדיקות ביתיות

כי אף פעם אי אפשר לדעת אולי בדיוק נפלת על בדיקה פגומה

מצד שני פס זה פס

אבל בשביל להיות עם יותר וודאות אז עושים בדיקת דם.

בהצלחה! 

ואם מתכננים לנסוע להורים אחרי זה גם שיקול עם תינוק קטן, אם אין לך העדפה מהותית למקום במרכז

אבל מסייגת שיש לי חברות שממליצות דווקא.

לי היתה שם חוויה ממש לא טובה מבחינת צוות, יחס, אנושיות..

היו לי חוויות ממש טובות שם.

גם בלידות וגם מהמחלקת ביות מלא

4 לידות מאוד מרוצה

בהרגשה שלי ממש משתדלים כמה שיותר טבעי ועושים מעבר כדי לא להגיע לניתוח למשל

והצוות מהמם..

במחלקת אפס הפרדה אף פעם לא ראיתי ערביות (יש רק חדר אחד של הריון בסיכון ששם כן יש)

בהצלחה ובחירות טובות!!

במחלקות יש הפרדה

לפחות בשתי הלידות שהייתי שם הייתה הפרדה

בחדרי לידה לא נתקלתי בהם

אחות הייתה אחת ערביה כל השאר רוסיות מתוקות או ישראליות

ערביה למהדרין

והאמת שאני התאכזבתי באתי לשם כי אמרו לי שהם בגישה טבעית,

לקח לי כמה שעות עם אותה פתיחה ואמרו לי או אפידורל או שאת עולה למחלקת נשים (היה שם עומס פסיכי) בחרתי לעלות למחלקה שלא ישבו לי על הראש עם אפידורל וזירוזים, העברתי שם את כל הצירים וכמעט ילדתי שם

חוץ מאפידורל.

במחלקת יולדות יש אחיות ערביות, ובשבת כשהייתי כמעט כולן היו ערביות,

אבל למרות זאת היחס היה ממש מעולה...

רופאה שהיתה בלידה

ואחות אחת בצוות המחלקה.

חוץ ממנקים וכו

לניאדו נראה לי נחשבים הכי טבעיים בארץ בהרבה דברים

וגם עין כרם יחסית

לא יודעת לגבי עוד הרבה

אני ילדתי במרכז אבל חיפשתי דברים אחרים

כי לי דוקא נח ללדת בחצי ישיבה מבחירה שלי

סליחה על הנצלוש

אפילו לא חשבתי בגלל הערבים אבל לפי מה שכתבו נראה שזה לא ככ עניין 

ילדתי במחלקת נשים (לידה שקטה)

היתה משמרת אחת שהבנתי שכולן היו ערביות חוץ מהאחות של החדר שלי.

היתה אחת ערביה שלקחה מדדים והיתה נוראית

אבל היו לי 2 אחיות (יהודיות) מדהימות!!!

מה זה יעשה לך?

אם זה ממש יפגע בכל החוויה אולי תשקלי על לא יודעת אולי במעיני אין ערביות בכלל.. 

פעם שעברה ילדתי בשערי צדק לא זכור לי הרבה ערביות

תכננתי ללכת שוב

עכשיו שוקלת מחדש ( רק אזור ירושלים רלוונטי לי )

גישה טבעית

צוות ממש טוב

אפס נפרדה אמיתי

ואם יש כאן נשים שילדו בשערי צדק ויכולות לפרט בכללי על החוויה אני אשמח

מעייני הישועה.
הרגשתי שיש שם את כל מה שכתבת
אין לי תלונות - הלידה האשפוז,היחס,התינוקיה האוכל הכל היה לי 100 (וזה לא שאני אחת שאין לה דרישות)
כן הפריע לי חוסר תשומת הלב במחלקה לאורחים ושעות ביקור שנשארים הרבה אחרי הזמן וזה מפריע מאוד, זו נקודה שהפריעה לי, השומר נכנס לחדרים אומר לצאת וכולם שמים שם פססססס ארוךךךךך

 היה לי מושלם שם

אחיות מהממותת בכל המחלקות

אוכל ברמה

זרמו על הכל

עזרו לי

היתי באפס הפרדה -מחלקה חדשה מהממת ושקטההההה ..אפשר לנוח שם לגמרי כמו בית מלון

באמת היה לי מושלם וגם אני לאוב דובלת בבתי חולים ושם היה מעולה

המחלקה הרגילה- נכנסתי לרדע ולא אהבתי..צפוף בעיני הכמות במחלקה והמבקרים

באפס הפרדה הכל אחרת 

ילדתי בשניהם כמה לידות

אז מתלבטת

בלנידו הלידות טובות בפער

הגישה בחדרי לידה

הצוות וכל התפעול זה פשוט מעין עולם הבא.

רגישות ומקצועיות והקשבה ליולדת

מדהים ביותר.

אבל אצלי האשפוזים אחרי היו נוראיים

צפיפות במחלקה, הכל ישן ומיושן

גם הצוות פחות קשוב.

ויצא לי כמה וכמה פעמים שנשארו גברים בחדרים עם האישה והיה פשוט נוראאאאא

במעייני הישועה מבחינת הלידות הם יותר קשוחים , הרבה פחות קשובים מאוד עמוסים אז הכל נהיה כזה לחוץ , קשוח כזה ופחות קשוב

וגם יותר קפדנים על כל מיני פרוטוקולים

שבלניידו ממש מחליקים ומכילים.

אבל האשפוז אחרי הלידה הוא מלון

ממש נעים

אווירה טובה נעימה רמה מאוד גבוה של חדרים ואוכל ושירות.

אני בהתלבטות מה יותר חשוב לי....

כשהגעתי למיון יולדות היה מאוד עמוס אבל התפעלתי מכמה היו נחמדות למרות העומס

ומי שהיתה כבר בלידה פעילה ממש הזדרזו איתה

בלידה עצמה זרמו איתי על מה שרציתי ואני ממש בקטע טבעי

המיילדת הסכימה לא להתחיל עם הפיטוצין ולתת צ'אנס לטבעי ואכן זה מה שקרה(ילדתי בזרוז)

כשרציתי שתנתק מהמוניטור כדי שאוכל להיות בתנועה ותנוחות שונות

היא זרמה

לי דווקא היתה ממש חוויה טובה גם מהלידה

מה הפריע לי-

כן חושבת שיש להם נטיה יותר מדי לחבב מוניטורים...לא בטוחה כי אני היתי עם זרוז וזה שונה

אבל ככה הרגשתי בכללי

וצריך לדעת שאפשר לסרב למוניטור רציף כשאין סיבה ספציפית...

לא אהבתי שהדלפק מיילדות צמוד לחדרים והן כל הלילה צחקו ודיברו בקולי קולות וזה הפריע לי ללידה

ופחות אהבתי שאחרי שעה מהלידה מעבירים אותך לחדר התאוששות קטן וצפוף

אה ואפס הפרדה לגמרי לא היה- בבדיקות שאחרי הלידה הן בתינוקיה כזאת במחלקת יולדות אבל לא צמוד אלי.. ואני לא בשלב שיכולה לקום וללכת בעצמי..אז בעלי הלך

אבל בכללי באמת היה לי ממש טוב והתפעלתי לטובה מהרבה דברים

ואין מקום מושלם

גם לא הלכתי ללניאדו בגלל התנאי אשפוז

מתי התחילו הכאבים?

כואב אחרי אוכל וחולף? שילשולים והקאות? חום?

עצירות?

איזה סוג כאב, שורף? דוקר?

בטן עליונה, תחתונה, צדדים?

😁😁😁

כמה חודשים אחרי הלידה

כואב אחרי אוכל ולאחרונה לא חולף

אין חום

כאב לא שורף, פשוט כואב

האזור בבטן שבה היה התינוקי 

זה יכול להיות מליון דברים ולאו דווקא בכלל קשור ללידה או למניעה

בהצלחה💓

קשור לקיבה

אני סובלת מזה באופן קבוע כמעט סיוט. יש כדור שלוקחים בבוקר לפני אוכל וזה יכול לעזור-אומפרדקס

יכולה לנסות אם זה עוזר מצוין, אם זה אז תבקשי בדיקה חיידק לקיבה

אגב, לי יש מעי רגיז ודיקור סיני עוזר לי מאוד. ממליצה לנסות

פספסתי את הנתון הזה

תתחילי מרופא משפחה הוא ידע למי להפנות

תרגייש טוב , בטן זה סיוט 

והיו לי הרבה ברוך ה'.

מגיעה לסוף ההריון ואז אומרים מיעוט מי שפיר.

אני עושה זירוז במצב כזה.

אלא אם כן זה רק מיעוט קטן ומחכה עוד יומיים.

אבל בעיקרון

זה לא טוב לעובר

הוא מגיע למצוקה גדולה בלי המים.

אבל בעצם לא כתבת באיזה שלב את בהריון...

אם את בסוף

אז ממליצה להתחיל זרוז

אם זה לא השלב

אז זה באמת בעיה.

אני מאמינה ששתיה מרובה בהרבה ממה שאת רגילה  ומנוחה רבה

וגם להפחית בסוכר

כן מגבירים את המים במהלך ההריון 

הייתי מאושפזת 10 ימים בבית חולים בשבוע 30,

עשו הרבה בדיקות.

לי אמרו שזה טוב לשתות הרבה מים, אז הקפדתי ושתיתי 2 ליטר מים כל יום ובאמת זה השתפר, ראו שיש מספיק מים ושיחררו אותי לבית.

בהצלחה!

תכלס לא השתמשנו בו הרבה..

לפני שנתיים החלפנו שמשה שנשברה

וקצת אחר כך נכנסו בנו והטיפול בתביעה ובקבלת הכסף הלך חלק ויחסית ברור ונגיש. הייתי בקשר עם פקידה קבועה שטיפלה בזה.

אתמול נתקענו עם הרכב, לקח לנו זמן לתפוס את החברה של הגרר אבל אחרי שתפסנו אותם זה היה יחסית יעיל. (תוך שעה וחצי הגיע הגרר. בחור...)

למען האמת חושבת שבאמת אין הרבה הבדלים בין חברות הביטוח.. 😊 

קניתי 2 סלסלאות ויש שם קרמי גוף, תחבושות, חוטים דנטלים וכזה..

ומרגישה מבולגנת

אצלי במקלחת יש רק סבון ידיים וכוס למברשות ומשחה

כל השאר במגירות/ ארון

אפשר להוסיף אולי מדפים או להחליף לארון גדול יותר

ושערות זה מכה. צריך לנקות כל הזמן🤦

שמה על הכיור רק דברים שקשורים אליו ישירות

כוס עם מברשות שינים וסבון

כל השאר בארון בחדר

ושערות כמובן צריך לנקות בתדירות גבוהה 

וגם זה עדיף אחד שנתפס על הקיר ולא על השיש עצמו

כל השאר- בארון בסלסלאות, חשוב שיהיה ארון עם דלת.

כמה שיותר שיש נקי (אגב גם במטבח) יותר טוב בעיניים ובלב

לא יודעת מה רלוונטי לך.

אפשר לתלות על הקיר כוס למשחת שיניים, מחזיקים למברשות שיניים. אפשר כאלה שמדביקים/וואקום(ממליצה גם וואקום להדביק עם דבק דוצ). יש ממש חמודים בעליאקספרס וגם באיקאה וכאלה.

אם יש גם שיש ולא רק כיור בלי כלום סביבו, ממליצה לשים על השיש סלסלה קטנה שלתוכה מכניסים את כל הדברים הקטנים שאין להם מקום מוגדר.. דאודורנטים, גוזז, שפתון(למה הוא במקלחת בעצם? כנל הבושם.. אני מעדיפה שהם יהיו בארון שלי.. תשקלי את זה)

אם אין ויש איזה ארון מתחת לכיור אפשר לשים שם, אם תזכרו להחזיר.

אם זה שירותים תלויים, אז בדכ יש מדף מעל האסלה. אפשר לשים שם סלסלה לציוד כנל.

אם האסלה לא תלויה יש כמו מעמד כזה שמניחים מעל הניאגרה. זה לא הכי יפה בעולם אבל כן מאוד יעיל ובטוח נראה טוב יותר מהבלאגן..

יהיה יותר קל נגיד לאסוף את השיערות

כי זה לא יהיה מעורבב עם דברים אחרים...

ושלא תחשבי שאני מושלמת במיוחד... בואי נגיד שאני כותבת לגמרי מנסיון לגבי המעורבב עם דברים🫣

ואיכותי

מדף מהמם מעל השירותים

וכוס כזאת תלויה למברשות שיניים

במרוכז

חוץ מזה, כוס אחת למברשות שיניים ומשחה, סבון ונטלה