פורום הריון ולידה (עמוד 116)

צריך סטיק חדש כל פעם, אם הסטיק הראה שגיאה - הוא משומש כבר.

זו פעם ראשונה שאת משתמשת במכשיר?

צריך קודם כל שהסטיק יהיה בתוך המכשיר, ואז שיקבל את הטיפת דם.

ושמתי עליו את האצבע עם הדם וזה הראה שגיאה.

אתמול האחות הראתה לי בדיוק איך זה עובד.

היום בבוקר זה עבד ובצהריים לא

ואז הוא מראה שגיאה

סטיק משומש - התכוונתי אחרי שהמכשיר הראה שגיאה צריך להחליף סטיק.

אם כמות הדם קטנה מדי - צריך לדקור על מספר יותר גבוה, או ללחוץ על האצבע שיצא טיפה יותר דם.

לא זכור לי מקרים אחרים של שגיאה 🤷🏻

הוא מצליח לתפוס משחק בידיים,הן מגיעות לקו האמצע?

עדיין קטן בגדול 🤗

לא מצליח לתפוס, כי הידיים כמו אגרוף

לגבי הילד שלי שגם היה עם טונוס גבוה, אמר לי פיזוטרפיסט לא לשים אותו בטרמפולינה, וכן לשים אותו באוניברסיטה או עם צעצועים מעליו.

בטח לגוגל יהיה יותר מידע. 

אפשר אולי לפתוח לו בעדינות את האגרוף ולעסות את היד (אם זה נעים לו).

אני חושבת שזה עדיין בטווח התקין, ויכול להיות שהוא פשוט ילמד את זה עוד שבוע שבועיים חודש.

זכור לי שללטף את גב היד המאוגרפת עוזר לה להשתחרר.

הייתי מבקשת מרופא הילדים הפנייה לפזיותרפיה.

סיכוי סביר מאוד שאחרי האבחון או שתקבלי כמה טיפולים בודדים או שתקבלי רק הדרכה חד פעמית אבל תקבלי המלצות התפתחותיות מאשת מקצוע זה יכול ממש לקדם אותו וגם אם יש בעיה קלה הוא מהר ממש יצמצם את הפער עם כמה טיפים קטנים.

ולא להסתמך על בדיקת אחות לעניין טונוס. הוא יגיד לך אם זה תקין...

ומצטרפת להמלצה על פיזיו' אם צריך, ואפשר גם עיסויים ושחית תינוקות.

בהצלחה

אני בתור תינוקת הייתי עם טונוס גבוה ממש.. אז כנראה עבר בגנים

הרגשתי ממש לא טוב, הקאתי והייתי חלשה.

אצלנו ההורים באו לעזור אז זה הקל עלי, אבל אם הייתי יכולה הייתי דוחה בכמה חודשים בשלב שכבר יותר קל.

מציעה להיעזר כמה שיותר..

בהצלחה!

והיא ארזה לי ביעילות ובמהירות המון מהבית.

מה שהיא ארזה ביום היה לוקח לי לפחות כפול אם לא פי 3.

שילמתי לה לפי שעות, כמו על נקיון.

ככה את גם יכולה להחליט מה הכי קשה או צורך זמן ואת זה לתת לה, או להפסיק באמצע אם זה נהיה יקר מדי , ואז לפחות חצי ארוז

זה לא אותו דבר בכלל כי כמות החפצים שהייתה לנו אז שונה לחלןטין

אבל בגדול בעלי ארז ולפריקות הבאתי חברה שתעזור לי

זה לא ככ קשה לארוז לבד, עשיתי את זה פעמיים (דירות 3 חדרים. מניחה שאם יש יותר חדרים זה קצת יותר קשה).

אם יש לך אמא או חברה שיכולה לעזור לפרוק זה ממש יקל.

אבל לא חייב הכל בבת אחת

תעשו תורנויות איתם. אחד איתם אחד אורז/ פורק

או אם אפשר עזרה בתשלום. עם הילדים אפילו ולא עם המעבר

עזר לי מאוד לארוז בצורה כמה שיותר מסודרת ולא סתם לדחוף לארגזים.

לא התאפשר לי להביא עזרה בתשלום אבל חברות עזרו לי קצת פה ושם. את הרוב עשינו לבד.

לפרוק פרקנו כל פעם כמה ארגזים.

בהצלחה🤍

עברנו דירה בתחילת הריון וגם בסוף

כמובן המעבר של ההצחלה היה הרבה יוצר קשה

מציעה לארוז בצורה מסודרת זה מאוד ייקל עליך

ולא לחכות לרגע האחרון הלחץ גומר

תשימי לב ממש לכוחות שלך ולצרכים שלך לגבי אכילה ושתייה למרות שזה משוגע לגמרי!!

כמה טיפים שזכורים לי:

להיערך מראש - להשאיר 2  סטים של בגדים לכל אחד בחוץ ואת כל השאר לארוז אפיחו שבוע וחצי או שבועיים קודם. כל לילה כיבסתי וייבשתי והיה קל למצוא את הבגדים של כולם כי לא היה הרבה כביסה לקיפול.

בערב שלפני המעבר כיבסתי את כל מה שהיה בסל וייבשתי במייבש - וארזתי בתיק מסויים כך שידעתי שיש בגדים לכולם בתיק המסויים ההוא גם אם לא אספיק לסדר את הארונות.

לשים בתיק מסויים מצעים ופיג'מות לכולם ללילה הראשון.

להביא נוער שיעזור (לצערי לא ידעתי לעשות את זה במעבר ההוא)

למצוא מישהו שינקה מראש את הדירה החדשה - בדגש על ניקיון יסודי לשירותים!! אמא שלי הגיעה לעזור ביום של המעבר ואמרה שזה לא שירותים שרלוונטי שאישה בהריון תנקה..

אני נגמרת רק מלקרוא

אני אנסה להביא עזרה בתשלום

ממש יש לי טראומה ממעברים קודמים שגם הייתי בהריון באחד מהם

שנשארים מלא מלא דברים לסוף וזה מתיש ממש!!!!!! הכי מתיש שיש

וגם אם הבית לא נקי מאה אחוז זה ממש להקיא מבחינתי

בפועל זה מתחלק לשלבים שונים

ככלל- לארוז זה לא קשה..ולגמרי יכל להתאים בהריון גם.. תלוי כמובן מה..לא הכל.

לפרק- יש דברים שבדר''כ נשים יעשהו יותר טוב ולאו דוקא נחשבים מאמץ. ויש עבודות שמתאימות לבעל יותר. ובכל מקרה במיוחד בימים הצמודים למעבר לפניו ואחריו- ממליצה להעזר בבייביסיטר או למצוא פתרון לילדים כי קשה לעבוד איתם בין הרגליים.

בהנחה שהבעל לא מגוייס כרגע כוותבת נה נראה לי יכל לעזור מנסיוני- ותשתדלי מה שאפשר לעשות בישיבה...

א. לדאוג למלאי קרטונים מספיק בגדלים שונים

ולכתוב על כל קרטון מה יש בו.יש היום מדבקות מוכנות בצבעים שונים למעבר

ב. להתחיל ממה שלא בשימוש בכלל- בגדי חורף או בגדי אחסון, שמיכות וצעצועים שלא בשימוש יומיומי תחפושות וכו

ג.לצמצם - להשאיר מעט בגדים, מעט כלי מטבח, מעט צעצועים וספרים..

לארגן תיקים למעבר וליומיים שאחריו עם ציוד ובגדים הכרחיים

ככה עד שלאט לאט עוברים פינה פינה

הכי קשה זה הפריטים הקטנים שמשאירים לסוף

תשתדלו להערך עם אוכל קל ומוכן כמה שיותר בסוף..לחמניות עם ממרחים או טבעולים בטוסטר אפילו

אם בעלך לא נמצא לעזור- היתי מביאה בחורה שתיתן יד או עם הילדים או עם האריזות.

ד. פירוקיםשל ארונות וכו -סתימת חורים בקירות וכו זה בעיני רק לבעל..אם לא נמצא לשלם למישהו

לדאוג לשלם למישהי שתנקה את הבית לפני ההובלה.

ה. אחרי המעבר- לתת לבעל להרכיב ארונות וספריות וכו

ולסדר בכל חדר קרטונים מתאימים

לדאוג לבייביסיטר לילדים

ולהתחיל לארגן מהסלון-מטבח שזה הכי הכרחי ושימושי וגם עושה רוגע שיש סדר בסיסי

ואז לעבור לחדרים לארונות לבגדים למשחקים..

אבל לא הכל בבת אחת

וגם פה אפשר לקחת נערה לעזור

ובעלי עשה כמעט הכל.

הוא ארז את רוב הבית לבד, היה עם המובילים (אני הגעתי בהמשך היום), אני הייתי שהביאו את הארגזים ביחד איתו ועם אמא שלו.

הם גם פרקו את מרבית הארגזים ואני רק עזרתי בניהול מה לשים איפה.

ועם כל העזרה עדיין היה לי קשה ממש.

ממליצה בחום לקחת כמה שיותר עזרה 

גם יצא לי להיות ועוד היה מאוד עמוס סביב מילואים של בעלי וחופש גדול

אז באריזות התחלתי לארוז כבר סביב יולי ולקראת המעבר הבאתי עזרה מהמשפחה סיימנו הכל ועברנו דירה האחיינים שלי היו אצלנו לפני ועד לאחר המעבר ואחיות שלי הגחעו בבוקר המעבר ועזרו לפרוק את רוב הקרטונים

הייתה מחשבה לקחת חברת אריזה אבל במחשבה שנייה אני לא בראש ביום כזה שישאלו אותי איפה לשים ולפזר כל דבר גם ככה זה יום עמוס טכנית ורגשית אז העדפתי לראות בעצמי את תכולת הקרטונים ולפזר ונעזרתי במשפחה כמו שציינתי

לא מאפשרים מיילדת פרטי, אז תבדקי אם זה בכלל רלוונטי.

בהצלחה!

ואי אפשר רופא פרטי שם,בדקתי

לצערי

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית ולידה שנתקעה.

ואחר כך ב"ה ילדתי 3 ילדים בלידות רגילות. כשהקטן נולד כמעט 4 קילו, ויצאתי בלי חתכים וקרעים (הוא היה גבוה, לא שמן).

לא חשבתי בכלל לקחת ליווי רפואי פרטי.

תחשבי אולי מה הסיבות כן לקחת. ואולי יוכלו לתת לך פה עוד כיוונים.

אחרי קיסרי חירום בשבוע מוקדם. חתך בשבוע מוקדם-שבוע 26,

הוא חתך אחר מחתך במועד

ובנוסף עובר מאוד גדול. עם רקע של עוברים גדולים אבל הפעם משמעותי יותר

אולי זה ילך וישתנה בהמשך

בקיצור מספר סיכונים שעלולים לגרום להם להחליט על ניתוח

מאוד קשה לי עם שינויים ורגילה ממש לבילינסון

בעלי אומר לי לזרום אבל מצד שני חוששת 

לעיתים לא כדאי להיות נעולה על "רק לא קיסרי" , אני הייתי כזאת , אמנם לא לקחתי מיילדת/רופאה פרטית אבל התעקשתי מאוד על לידה רגילה, בעברי קיסרי ויש לי עוברים קטנים מאוד בניגוד אלייך וסיימתי בלידה האחרונה עם קרע רציני ברחם וניתוח בהול. יכלתי לסיים גם אחרת חלילה אם המקום שילדתי לא היה מקצועי ולא היה עולה על הבעיה מהר אלא מתעקש להמשיך הלידה רגילה.

כמובן הרבה תפילות שה' יעשה מה שנכון וטוב עבורך. תעשי את ההשתדלות שלך ואת השאר לבורא עולם. הקיסרי הקודם (לפני מעל עשור) היה קשוח, טראומטי וסיבוכים רבים והפעם ההתאוששות היתה ממש טובה עד כמה שאפשר

לכן אומרת לפעמים לידה רגילה אחרי קיסרי גם כרוכה בסיכונים ולכן במקרים כאלה מומלץ ללכת למקום טוב ולא לכל ביהח

במפשעה.

זה הגיוני? לא בא לי ללכת שוב להיבדק רק אם זה באמת הכרחי

היום שוב התכווצויות למרות ששתיתי מלא וגם כמו דקירות למטה

אני מנסה לנוח

אבל לך אני אומרת שאם זה מטריד ברמת כאב הייתי הולכת להיבדק

כרגע יותר טוב ב"ה.

תרגישי טוב!

אם הבטא כבר התאפסה אז נראה לי היה אמור להיות מחזור רגיל אחריה אבל הגוף עבר משהו, אז הגיוני שיהיה שיבושים בהתחלה,

 לבדוק מחר זה רעיון טוב

תודה על החיבוק והאמפתיה❤️❤️❤️ זה באמת נותן כח

בינתיים שאלתי את צ'אט גיפיטי והיה נשמע ממנו שזה תקין כי המטוטרקסאט פוגע ביצירת תאים ואז זה פוגע גם ברירית ולכן כמו דם ישן כזה...

בכל מצב מקווה על הבוקר לעשות בדיקה בייתית...

ובאלי גם להניח איפשהו את ההלם שלי

כל פעם מחדש

כמה הריון תקין זה נס נס נס

ולא משנה מה היה קודם

שום דבר לא מובן מאליו

וכמה צריך להעריך....

וגם לא פשוט לי נפשית

כי אני מרגישה שצריכה טיפה רווח בין הילדים..

בתקופה האחרונה לא קל לי ההורות

ומצד שני כשהבנתי שאני בהריון בהתחלה הייתי בשוק של חיי

אחר כך כבר שמחתי בהריון ורציתי אותו

ואז גיליתי שזה חוץ רחמי

ומטוטרקסט

וחובה למנוע 3 חודשים

ושוב מתאים לי המרווח

ושוב חוששת מחוץ רחמי

ושוב הסרט רץ בראש.....

וסתם עליות וירידות חדות שכאלה

ובתוך כל זה שואלת את עצמי

מה ה' מדבר איתי?

לא יודעת קיצור

רק הנחתי

תודה מהממות על החיבוקים

הלוואי אבשר טוב בקרוב

@אני אמא

@אמהלה

לא מצליחה לתייג....

שותפה להרבה מהמחשבות שלך... וגם בהלם עדיין מהסיפור הזה שנקרא חוץ רחמי

אז חיבוק♥️

ובעז"ה שהכל יסתדר🙏

ב"ה בדיקה בייתית שלילית...

לפחות זה...

נמשיך לקוות לטוב....

תודה לכן יקרות🩵

נשארץי עם התקן נחושת כי לא אמרו לי שהריון חוץ רחמי אחד מעלה את הסיכון לחוץ רחמי נוסף. מאז הבנתי שהתקן נחושת הוא לא אופציה עבורי.

נראה לי חשוב שתדעי. 

למרותש מבחינת הרופאים הם אמרו שאין קשר להתקן וזה אומר שיש איזה בעיה מבנית בחצוצרה וזה יכול לקרות לי באופן כללי חוץ רחמי נוסף.

אני כן חושבת שזה מההתקן.

אבל כרגע זה האופציה הכי טובה שיש לי... אולי דיאפרגמה כשיגמרו ה3 חודשים שאחרי הזריקה..

נראה..

מעניין אותי באיזה קטע הם אומרים שזה לא קשור להתקן.

אני באמת השתמשתי בדיאפרגמה אחרי שלושה חודשים והיה מצוין

לאופניים רגילים אפשר להוריד את הפדלים? ואפשר 'לרכב' עליהם כמו על בימבה, עם דחיפה של הרגליים ותנופה?

יש משהו בחומר הגלגלים של אופני איזון, אלו לא גלגלים מתנפחים שיכולים להתפנצ'ר, והם גם יותר קלות מאופניים רגילות,

אבל אף פעם לא ניסיתי להפוך אופניים רגילות לאופני איזון...

כשהילד מיצה את האופני איזון, קנינו אופניים רגילות לגיל גדול יותר. בערך בגיל 3 אופני איזון, ובגיל 6 אופניים רגילות.

לדעתי יותר מתאים לגיל קטן שעוד לא יכול לסובב פדלים..

בכלל לא הזנחה! שתתחיל ללמוד עכשו בנחת (דרך אגב אני ממליצה לקנות אופניים שהם טיפה "קטנות" לילדה.. הרבה יותר קל לרכוב ככה! אנחנו קנינו מידה 14 לבת 5+ ועדיין קשה לה הפדלים ובאופנים קטנות יותר מצליחה ממש בקלות)

לדעתי אין סיבה לקנות אופני איזון.

בשביל שיווי משקל שמים גלגלי עזר... לנו לא היו אופני איזון כשהיינו ילדים ולמדנו לרכב על אופניים רגילים.

מבחינתי אופני איזון זה קצת כמו בימבה משודרגת, חלק מהילדים 'לי ממש אהבו וחלק בכלל לא.

חשוב שהרגליים מגיעות לריצפה בקלות. יותר קל ללמוד ולהוריד את הגלגלי עזר

(5.5) אין אופניים רגילות

כי ראיתי עם הגדולים יותר שרכיבה על אופניים ברחוב מצריכה מודעות לסכנות שאין בגיל צעיר

למרות שאין לו אופניים ואף אחד לא לימד אותו לרכב

הוא עלה על אופניים עם גלגלי עזר של שכן ונסע

ככה שיש ילדים שיודעים לרכב בלי ללמוד

כשהוא יהיה גדול יותר וידע להיזהר

נקנה לו אופניים

על אופני איזון לא מדוושים

זה יותר כמו בימבה

אופני איזון שהופכים לרגילות הפדלים והגלגלי עזר יוצאים ונכנסים ואפשר לשחק עם זה

תכלס הוא לא התחבר לאופני איזון ודי מהר עברנו לחלק של הפדלים.

עכשיו הוא בן 4 פלוס ואני חושבת להעביר אותו לאופניים רגילות קטנות אז לבת 6 בטוח הייתי קונה רגילות

לק"י

לא יודעים לרכוב.

זה בתוכנית לקנות. מקווה שיהיו בשימוש.

יש לנו אופני איזון. מבחינתי הפלוס שלהם שמותר לרכוב עליהם בשבת. שזה בעיקר הזמן שאנחנו יוצאים עם הילדים החוצה.

שבבקשה ימצאו שעה חדשה להיום? תמציאו משהו על תאונה אפילו... משנים מפני השלום אז בטח שלום בית...

לדעתי זה נשמע מהדברים שכמה שקשה שווה להבליג ולהתייחס לזה כאל טכני העיקר לא לפספס

קודם כל חיבוק גדול גדול...

אוף. מריבה של החיים עם הבעל זה סיוט וזה גם צריך להכנס ללוז 😉

תוקע תכניות, מחרבש את הכל, פוגע ומכעיס... ממש.

אבל, בעיני חבל לדחות בגלל זה, כשרבים החיים לא נעצרים, גם כשאנחנו רבים הולכים לתכניות שלנו בדרכ למרות שזה סיוט להגיע מריבה, כי לא בדיוק מתקשרים... אבל את עדיין אשתו, חבל לפספס את החודש בגלל זה וכל מה שעברת שבועיים הלך לפח 😵‍💫 

אם על העור ליד, הייתי רק מנקה טוב עם מגבון עיניים. שלא ייכנס זיהום.

או מעבר, הייתי פונה טלפונית לאחיות.

קצת קשה לי להסביר (ואני לא מצליחה לצלם אותה כך שיראו בבירור איפה זה).

השאלה אם באמת אצליח להסביר לאחיות בטלפון...

וזה כאילו נמרח לה...)

פעם שנייה השבוע שנבלה בטר"ם כנראה

עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ח בתמוז תשפ"ה 20:24

מניסיון.

כדאי לבדוק עם רופא.

רפואה שלמה!!

פתאום גיליתי שמה שהיה נראה כמו פצע בעין - פשוט יצא החוצה... גוש קטנטן ואדמדם. והעין נקייה לחלוטין כעת.

ההשערה שלי: הילדונת שרטה אותה בלחי (יש גם סימן לזה) וגוש בשר קטנטן התקלף, ונכנס לעין...

ב"ה!

הילדונת הזו מלמדת אותי הרבה דברים חדשים על החיים...❤️

שיהיו בריאות.😊

זה באמת מקל, אבל אני לא יכולה כל היום להיות סביב זה

לכל נשמה יש את השעה המיוחדת שלה ללדת

והעיקר שיהיה בשעה טובה!!

מתפללת איתך. בידים מלאות. לידה קלה כתרנגולת בזמן הכי מדוייק וטוב❤️❤️❤️

(ואימלה איזה מרגש זה ללדת לקראת חודש אב. להרגיש גאולה כפשוטו.....)

שווה את ההליכה לשירותים

אפילו שזה מעצבןןן

ושיהיה בקלות. ובזמן

השבוע התחילו לי כל ערב בעיקר צירים ממש כואבים

חלק בלילות חלק בערב

ובעקרון מבחינתי ללדת בכיףאבללל אני אף פעם לא יולדת מוקדם.. אף פעם

39+ זה הכי מוקדם שלי בחיים

וילדתי מספיק ילדים כדי לקבל הערכת מצב חח

אז ברור לי שאין סיכוי

אבל זה פשוט משגע אותי

כי הכללל כואב לי

אימאלה אני לא ינשה לילות שלמים מכאבים-לא צירים רק..כאבי אגן גב צרבות הכל כואב לי

ואז כבר בא לי להיות לפחות באמת בסוף

אם את מרגישה 'זה צירים  ואת עוד בשמיני-

אז כן תהיי ערנית..ותעקבי שזה לא מתגבר..

ותקפידי לשתות הרבה זה ממש משפיע

אני קניתי לי תרכיז ויטמינצ'יק שקוף כדי לשתות כמה שיותר..

אני מקווה שזה אומר שהלידה תהיה קלה יותר. גם בשבילך.

חיבוק גם לך!

לי יש מלא תנועות בלילה. העובר בועט לי לתוך המיטה... זה באמת כואב.

משתדלת יותר לשתות. הלוואי שיעזור

אבל וואלה גם אני חשבתי אולי הריון חוץרחמי

כי כאב לי בשחלות, ככה לפחות היה נדמה לי

לק"י

תבקשי הפניה מרופאת משפחה.

ואולי אפשר לראות משהו גם בבדיקת סטיק (לא בטוחה אם זה יכול לתת כיוון של אם יש דלקת או לא).

תרגישי טוב!

היא מלאה עד יום שישי

אבל אם זה דחוף מכניסים בין לבין

השאלה אם זה עונה על ההגדרה

מניחה שיוכלו למצוא לך תור טלפוני או משהו מהיר יותר, ותוכלי ללכת כבר מחר לעשות בדיקה.

לק"י

לא יודעת.

אולי אם תשלחי לרופאה בקשה באתר, היא תוציא לך הפניה לפני יום שישי.

אפשר לעשות גם לא בהריון לא?

בכל מקרה את יכולה לקבוע תור לרופאה שלך

ובנתיים לבקש מרופאה אחרת שתוציא לך הפניה לבדיקה

בנתיים תשמרי על הגיינה אחרי יציאה (לא שתן) לשטוף במים

לקחו גם תרבית למעבדה

וגם נכנסתי לרופאת משפחה, הפנתה אותי לאולטרסאונד של כל האגן.

היא חושבת כן שזה משהו גניקולוגי

ואני מתחילה לחשוש ששוב ההתקן עושה לי עניינים ואולי אני צריכה להבין שהתקן לא מתאים לי.. וזה אוף אחד גדול מאוד.........

מעצבן.

כתבתי למישהי אחרת כאן שהיה לי גם וירוס השבוע

התחיל מכאבי בטן וגב תחתון מוזרים

שמשכו לי קצת ברגליים

וקצת הזכירו כאבי מחזור

המשיך בשלשולים ונגמר בהקאות נוראיות+חולשה מטורפת וכאבי שרירים וראש וכו'....

זה לקח כמה ימים טובים

ואני עדיין מתאוששת....

מקווה מאד שבזה הסיפור שלך יסתכם ולא יהיה עניינים עם ההתקן

בשורות טובות יקרה

כבר לא יודעת מה עדיף 🥴

מההתקן אישית לא מכירה את הנושא לעומק

כן יכולה להגיד שאני סבלתי כאבים עזים באזור שאת מתארת בגלל כאבים איזון גוף ונפש ורק אז הכל השתחרר ולא חזרו הכאבים

לרפואה מערבית לא היה פתרון וכל הבדיקות יצאו תקינות

אז ממש מקווה שתמצאי את שורש הבעיה ולא רק לטפל בתסמינים

פיזי של האגן

ונפש כאבים שקשורים לחסמים רגשיים

בדיקת שתן

ואין דלקת. קודם כל ב''ה

עכשיו השאלה מה זה כן?

הרופאת משפחה אמרה שהיא חושבת שזה כן גניקולוגי

וכמו שכתבתי מתחילה להבין שכנראה ההתקן לא עושה טוב.

וכבר ראיתי בעבר שיכולים להיות כאבים ודברים ברחם שלא נראים בבדיקות שגרתיות, 

מה שגורם לזלזול מצד הרופאים

ורק לאלוקים פתרונים.....

והתעקשות מצידי לקבל טיפול על סמך הרגשות שלי

לא פשוט בכלל.

תתעקשי להמשיך ולהיבדק, עד שיגלו מה זה.

אם לא מגלים, הייתי מוציאה את ההתקן...

בהצלחה!

כבר קבעתי תור לרופא אחר גם שבוע הבא לשמוע את דעתו

תודה רבה

חיבוק פרח.

באלי גם לומר על טיפול גוף נפש לפני שאת מוציאה את ההתקן.

אני עשיתי ואחריו פשוט נעלמו הכאבים שהיו לי... זוכרת...? שסיפרתי כאן לפני איזה שבוע שבועיים....

זה לא אומר בוודאות שאשאר עם ההתקן הזה.. ממש לא. אבל אם את מרגישה שיש מצב שיש גם דברים בנפש שעוברים עליך, גם בלי לתת להם שם ממליצה ממש.

מאז שחיברתי יש לי כל הזמן כתמים.. חשבתי שיעלם ובינתיים לא הולך לשום מקום.

נורמלי?

כל אחת מגיבה לזה אחרת,

קחי את הזמן ותראי לאן זה הולך.

אני חיברתי 5 ורק אז הגיעו תסמיני ווסת

(ואז הרופאה שלי צעקה עליי שאסור יותר מ2-3 למרות שרופא אחר אמר לי לחבר כמה שהגוף נותן... וגם פה כתבו ככה)

אבל המחזור אחר כך היה קשוחחחח

צריך להקפיד ממש לשטוף ידיים לפני שמכניסים/ מוציאים.

ושימי לב אם זה ממשיך, יכול להיות שפשוט סתם לוקח לגוף זמן להתרגל ויעבור עוד מעט בעז"ה 

גם לי זה עשה צריבה

עברתי בסוף להתקן

לק"י

אבל אולי היא אוכלת מעט מידי או לא משביע לאורך זמן, ואז רעבה בלילה...

אצלי ינקו בלילה עד גיל גדול יותר.

לא יודעת אם מרעב או מהרגל.

איך למצוא את זה...

וואי לא זוכרת שכתבתי על זה,

אבל מסכימה בגדול עם מה שטל אורות כתבה.

זה תורה שלמה

בטח יענו לך כאן נשים יותר בקיאות ממני

בהרגשה הלא בקיאה מידי שלי

גישת שפר נותנת יותר דגש על הסמכות ההורית שלך, כלומר- לא הילד קובע אם את אמא טובה או לא. ה' מינה אותך להיות הורה של הילדים האלה ומכאן הסמכות שלך. זה נותן לך הרבה בטחון וגם מרגיע את הילד שזקוק להורה בטוח.....

נותנץ גם דגש על הדרך שלך להנחות את הילד בדרך הטובה מתוך מקום של אמון בו. שהוא יכול להתגבר, להשתנות, לצאת מהמקום הקטן , לגדול. מקום שנותן הרבה אחריות לילד על המעשים שלו והתוצאות של המעשים. 

הגישה ההקשרותית

נותנת יותר דגש על הקשר בין ההורים לילדים

שהוא מהווה את מרכיב חשוב מאוד בהפתחות של הילד מכל הבחינות..

נותנת המון אחריות להורה להיות המצע המיטיבי להתפתחות התקינה של הילד.

יותר נותנת דגש על ההבנה של השלבים ההתפתחותים של הילד ומה הוא זקוק בכל שלב.

לדג' בגישת שפר

אם יש סיטואציה "משוגעת" שהילד איבד את זה...

את כהורה צריכה להוביל את הסיטואציה בבטחון

לא לתת לו למשוך לך במצפון ולסובב אותך מידי בתוך זה...

פחות התעמקות ללמה הוא הגיע לכאן

אלא יותר שיהיה לך ברור מה את רוצה שהוא יעשה ושיהיה לך ברור שהוא יכול לבחור בטוב.

לתת דגש שאת ההורה ואת הסמכות. לא מתוך מאבקי כח אלא מתוך התווית דרך ואמונה שהוא יצטרף אליך (יצא מהקוצים ויצטרף לדרך המלך)

בגישה הקשרותית 

זה יותר הקשבה והבנה למה הילד מתנהג ככה? באיזה שלב התפתחותי הוא? מה הצורך שלו בקשר ביננו?

הוא לא סתם מתנהג ככה,

כלומר לדג' הוא מרגיש שיש לו צורך במשמעות, או שיש לו חוסר בבטחון וכו' וכו'.

איך אני כהורה יכולה להביא לו את זה? (גם אם לא כרגע אבל זה קריאה שמסמנת על משהו)

הרבה הקשבה והבנה וקשר עם הילד.

זה ממש מההרגשה שלי.. כמה קורסים שיעורים וספרים שקראתי פה ושם, והתייעצות עם נשים, לא משהו מסודר.... אם יש נשים יותר מקצועיות תתקנו אותי

תנסי לשמוע קצת שיעורים או פודקאסטים ולראות למה את מתחברת

רק מחדדת לגבי תקשורת מקרבת,

זה לא רק תקשורת טובה, זה יכולת ניהול קונפליקט תוך מענה לצרכים של שני הצדדים.

כלומר זה לא רק תקשורת נעימה, זו תקשורת אפקטיבית, שמובילה להסכמה.

תקשורת מקרבת היא לא גישה להורות, במקור תקשורת מקרבת היא כלי להפקת יעילות בין קונפליקט של שני אנשים.

זה יכול להיות שני שכנים, זוג, מורה ותלמיד, ספק לקוח, או הורה וילד.

אז ממילא אפשר להבין שבתקשורת מקרבת לומדים לא רק מה עובר על הילד,

לומדים גם לזקק מה עובר על הצד השני במקרה הזה ההורה, מה הצורך שלי,

ומתוך מבט עלי ועל הילד (ועל עוד גורמים שמושפעים מהקונפליקט)

ומתוך זיקוק הצורך של כל אחד מהם, אז הפתרון הוא כבר כמעט "המובן מאליו"

למשל לפני חציית כביש אמא רוצה שהיא והילד יתנו ידיים, הילד צריך חופשיות.

לכאורה יש פה תהליכים מנוגדים:

אמא רוצה שהילד יתן יד.

הילד לא רוצה לתת יד.

אמא מבקשת מהילד שיתן יד, הילד מסרב.

אם נשארים ברמה הזאת, יש פה מאבק כח. מי הצודק, מי המוביל, מי המחליט על הילד, ההורה או הילד.

אבל אם מסתכלים יותר לעומק ושואלים שאלות קשות יותר:

למה האמא רוצה שהילד יתן יד? בשביל הבטיחות שלו.

למה הילד לא רוצה לתת יד? בשביל תחושת העצמאות שלו.

האם צורך של בטיחות הילד וצורך של עצמאות הילד הם צרכים סותרים? לא בהכרח.

האם יש פתרון שיכול לענות גם על הצורך בבטיחות וגם הצורך בעצמאות?

הגיוני שכן, למשל לתת יד לעגלה או שניהם מחזיקים בחפץ משותף, או שעושים רכבת והילד מוביל קטר והאמא שמה לו ידיים על הכתפיים וכו וכו'

והנה פתרון לקונפליקט שמוביל לשיתוף פעולה ולא גורר למאבק כח.

כמובן שלפעמים זה יותר מורכב מזה, אבל אם צריך להרחיב מעט על ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לתקשורת מקרבת, לדעתי זה זה.

כלומר לפעמים לא מספיק להבין שהילד מתנגד לתת יד כי הוא רוצה להרגיש עצמאי, לפעמים צריך לזקק אצלנו מאיפה נובע הרצון שלנו שהוא יעשה משהו, כדי למנוע מצב שאנחנו לגמרי איתו בקושי שלו ומוותרים על עצמנו והצורך שלנו (שלא תמיד הצורך שלנו יהיה הבטיחות שלו, לפעמים הצורך שלנו יהיה באמת רק בשביל עצמנו כמו צורך בשקט, שינה טובה בלי הפרעות וכד')

האמת שאני קודם למדתי תקשורת מקרבת, ורק אח"כ שפר, ולא מבינה איך אפשר ללמוד שפר בלי להבין לפני כן באמת את הילד. והילדים נולדים בלי חוברת הפעלה. אבל יש מספיק חוקרים שכתבו חוברת כזו.

מי רוצה לחזור לתקופת האינדיאנים שההורים היו בהישרדות ולא היה להם הפנאי והקשב להבין את הילדים וגם לא כל הילדים שרדו וכנראה שלא רק בגלל תנאים פיזיים.

נכון שילד הוא יצור הישרדותי וחזק מספיק כדי להתמודד עם כל דבר שהוא יצטרך, אבל יש לזה מחירים רגשיים.

ואם לא מודעים לזה אפשר לדעתי לפספס בגדול.

כשיש את המודעות, ולא מוותרים על הצרכים הרגשיים, אז אפשר לחוש מתי עשינו מספיק בשביל הילד ועכשיו הוא צריך למצוא את התשובות בעצמו, ולהרוויח פתרון שמתאים לו באופן אופטימלי כי הוא בא ממנו.

כי לי למשל לא ברור מה ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לבין תקשורת מקרבת. כתבת: "כמובן שלפעמים זה יותר מורכב מזה, אבל אם צריך להרחיב מעט על ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לתקשורת מקרבת, לדעתי זה זה." אבל לא הבנתי, כי דיברת קודם רק על תקשורת מקרבת.

סליחה על החפירה, פשוט קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים כדי להבין ועדיין לא הבנתי 😂

תקשורת מקרבת זו שפה של תקשורת, כשיש תקשורת טובה גם הקשר עם הילדים הוא טוב.

בגישה ההיקשרותית אני לא יודעת לתאר ממש במדויק כי לא למדתי את זה בצורה מסודרת אלא יותר קוראת ושומעת פודקאסטים ומאמרים ובסה"כ כגישה נשמע לי מאוד דומה לתכנים שלמדתי בתקשורת מקרבת.

יש מעט הבדלים שאני בכל זאת שמתי לב אליהם. ועל זה פירטתי את הציטוט שכתבת.

אם כי מי שלמדה גישה היקשרותית אומרת שכן יש דגש גם על הצרכים של ההורה, אני פחות חוויתי את זה.

בגלל שאני לא במצב של לכתוב ניתוח עומק נעזרתי בצאט:

הניתוח שלו:

### הדמיון בין שתי שיטות ההורות:

* שתיהן מעודדות הורות רגישה, נוכחת ומכילה.

* בשתיהן ההורה נתפס כמי שמוביל את הקשר, תוך שמירה על כבוד הדדי.

* הן שואפות לחזק את הקשר הרגשי בין ההורה לילד ולא להשתמש בענישה, השפלה או כוח.

* שתיהן רואות בקשיים ובהתנהגויות מאתגרות ביטוי של צורך – לא בעיה שיש "לתקן", אלא הזדמנות לחיבור.

* המטרה בשתיהן היא לטפח ילד בטוח בעצמו, אמפתי, עצמאי וקשוב לאחר.

---

### שיטת הורות על בסיס הגישה ההיקשרותית:

* מבוססת על עקרונות תיאוריית ההיקשרות (Attachment Theory), בעיקר של ג'ון בולבי.

* מדגישה את החשיבות של קשר רגשי בטוח עם דמות מטפלת ראשונית (לרוב ההורה).

* רואה בילד יצור התלוי באחרים לצורך ויסות רגשי, ולכן זקוק לנוכחות יציבה, זמינה ורגישה.

* ההורה שואף להיות "בסיס בטוח" – כלומר, מקום שאליו הילד יכול לחזור בכל מצב, מבלי לחשוש מדחייה או שיפוט.

* התנהגות לא רצויה נחשבת כסימן למצוקה או לניתוק רגשי, ולכן הטיפול בה יתחיל בשיקום הקשר ולא בתגובה חינוכית מיידית.

* הדגש הוא על קשר, חום, עקביות, והתאמה לצורכי הילד לאורך שלבי ההתפתחות.

---

### שיטת הורות על בסיס תקשורת מקרבת (NVC):

* מבוססת על השיטה של ד"ר מרשל רוזנברג.

* מתמקדת בהבעה כנה של רגשות וצרכים, ובשיח שמבוסס על כבוד, הקשבה ואמפתיה הדדית.

* ההורה לומד להקשיב לעומק למה שהילד *מרגיש וצריך* מאחורי ההתנהגות – בלי שיפוטים, אשמה או פרשנויות.

* במקביל, ההורה משתף את הילד גם ברגשות ובצרכים שלו עצמו – מתוך כוונה להגיע להסכמה הדדית ולא מתוך כפייה.

* השיח כולל תרגול של ארבעה מרכיבים: תצפית נקייה, רגש, צורך ובקשה.

* ההתנהגות הלא רצויה לא מדוכאת, אלא מנותחת כדרך להביע צורך שלא נענה, ואז מוצעים פתרונות שמתחשבים בצרכים של שני הצדדים.

* הדגש הוא על תקשורת, שפה ואחריות אישית.

---

### הבדל מרכזי בין השיטות:

* בהורות היקשרותית – ההורה לרוב לא "מדבר" על רגשות עם הילד בגיל צעיר, אלא *פועל* מתוך הבנה רגשית עמוקה ויוזם חיבור רגשי דרך נוכחות, רוך וזמינות.

* בהורות מבוססת תקשורת מקרבת – יש עידוד מפורש לשיח רגשי גלוי, לשיום רגשות, ולהזמנת הילד לבטא את עצמו מילולית מגיל מוקדם ככל האפשר.

---

### לסיכום:

* **הורות היקשרותית** מתמקדת בבניית קשר רגשי בטוח לאורך זמן, מתוך הבנה שזו הקרקע להתפתחות בריאה.

* **הורות בתקשורת מקרבת** מתמקדת בשיח כנה ומכבד ברגע ההווה, מתוך הנחה שכשהצרכים מקבלים מענה – ההתנהגות משתנה באופן טבעי.

* שתיהן רואות את הילד בעיניים רכות, חומלות ואנושיות, אך מציעות כלים שונים להתמודדות עם מצבים יומיומיים. שילוב ביניהן יכול להיות עוצמתי ומאוזן.

אני רק מסייגת שלא למדתי בצורה שיטתית מספיק את הגישה ההיקשרותית.

אבל כן חושבת שצברתי שעות של לימוד.

אז לדעתי בדוגמה של המעבר חציה,

לפי הגישה ההקשרותית, המענה לצורך של הילד יבוא מתוך מענה רגשי לסיטואציה.

גם בתקשורת מקרבת.

אבל בגישה ההיקשרותית, לדעתי, אין מספיק דגש על הצד של ההורה.

למה להורה חשוב לתת יד לפני מעבר חציה?

יכול להיות שזה ברור מאליו ולכן לא צריכים לנבור בזה, אבל מניסיון החיים שלי, כשהפוקוס הוא למה הילד עושה את מה שהוא עושה, למה הוא זקוק, מה הוא מרגיש, מה עובר עליו,

אז לפעמים "שוכחים" מראש למה הייתה פה התנגדות, למה הבקשה מלכתחילה עוררה אי נוחות שהצריכה להפעיל צורת חשיבה מסויימת.

למשל אמא אומרת ב18:30 מתקפלים מהגינה הביתה.

הילדה באה וממש מבקשת להישאר עוד קצת כי בדיוק הגיעו החברות, ואת כן רוצה שהיא תיפתח אליהם יותר ואת לא רוצה שהיא תפספס את ההזדמנות, וגם איך היא תרגיש לראות את החברות משחקות אחת עם השניה ורק היא לא.

אז את אומרת אוקי ניתן להם עוד עשר דקות, לא כי היא ביקשה וקשה לך לסרב, כי את חושבת שבאמצ כדאי להישאר עוד קצת.

ואחרי עשר דקות ילד אחר בא עצוב ומסביר שהוא חצי שעה חיכה לנדנדה ובדיוק עכשיו היא התפנתה, ואת מרגישה אותו ומבינה שעדיף לתת לו עוד חמש דקות להתנדנד כי אם לא, יהיה לו קשה יותר לאסוף את האכזבה היום כי ממילא אבא במילואים והוא מתגעגע או שהיה לו תאקל מוקדם יותר היום עם הגננת.

ואז אחרי רבע שעה התינוק כבר לא יכול לחכות ואת מחליטה להניק בנחת בפארק ולא לגרום לו לתסכול. וגם ממילא האיחור גרם לכך שכשתגיעו הביתה יהיה בלאגן אז עדיף להניק כשהילדים עוד עסוקים בפארק.

ואז כולם חוזרים הביתה והכל טוב, רק שאת סיימת את היום יותר מותשת ממה שתכננת, ובשעה קצת מאוחרת.

ואולי פספסת את השיעור ספורט בכמה דקות וכבר יצא לך החשק.

ואז את אומרת לעצמך פעם הבאה אני לא שוכחת למה רציתי לצאת מהפארק ב18:30, אבל בזמן אמת קשה לאחוז את זה כי הפוקוס הוא על הצרכים של הילדים עכשיו, לא על הצורך שלי עוד שעה וחצי.

בתקשורת מקרבת צורת החשיבה היא באוטומט מראש על שני הצדדים.

זיהינו קונפליקט.

מי שני הצדדים? מה הם רצו?

אמא רצתה לחזור, ילדה רצתה להישאר.

למה אמא רוצה לחזור?

למה ילדה רוצה להישאר?

מה הצורך של האמא?

מה הצורך של הילדה?

אמא רצתה לסיים השכבות ב20:00,

הילדה רצתה להישאר כמה דקות.

כשזה אחד מול השני, קל יותר "להחזיק" את שני הצרכים ולא לוותר על הצורך שלנו בזמן קבלת ההחלטה אלא רק לזקק את הפתרון שיתן מענה לשני הצרכים.

לדוגמה בסיטואיה כזאת אולי לבקש מאמא של אחת החברות ללוות אותה הביתה כשהם חוזרים..

כשההורה שם את הצורך שלו על המאזניים כבר בהתחלה פחות מצטבר תסכול ו"שאיבה" רגשית.

ככה אני מרגישה.

אבל שוב מדגישה שלא למדתי את ההיקשרותי כשיטה מסודרת, ומה שעשה לי סדר ספציפית בזה, זה דווקא תקשורת מקרבת.

מדיונים קודמים הבנתי שלא הבנתי את הגישה ההיקשרותית עד הסוף מהבחינה הזאת, אבל כמה שניסיתי לחפש "השלמה" בגישה ההיקשרותית לא מצאתי את זה באופן הזה, אז לא יודעת.

בכל אופן המטרה היא לא לתת ציונים,

אלא ללמוד כלים מכל דבר, והגיוני שכל אחד לומד ומתרשם בעיקר איפה שהוא הרגיש שחסר לו משהו בהבנה או ביישום ושהדברים לא מתיישבים לו עד הסוף.

אז הכל בסדר ומכל מלמדי השכלתי..

בדוגמא של הגינה ההורה צריך לעשות איסוף עוד לפני שיוצאים- לרדת לגובה העיניים ולשאול על מה שהוא עושה ואז להגיד שצריכים ללכת

להתכונן קצת זמן לפני

להציב גבול בלי לכעוס ומתוך הובלה עם מקום לתסכול של הילד. לילד מותר להיות מתוסכל מזה שצריכים ללכת וזה בסדר

ואם זה לא עובד אז להרים ולקחת הביתה. בלי כעס אלא במקום שהוא לא מצליח לאסוף את עצמו אז אני יעזור לו

ולהגיד לו שאני רואה שהוא כועס

דווקא הדוגמא של הנדנדה דווקא לא בהכרח לתת לו להתנדנד- הרבה פעמים האיסור הקטן שגורם להכל התפרק הוא חיובי כי זה משחרר הכל

קיצור גם זה על קצה המזלג.. כל גישה מכילה בתוכה המוןןן

מה שאת מתכוונת, זה איך לתווך לילד את ההחלטה לא להיענות לבקשה שלו מכל סיבה שהיא.

במקרה זה הגישות (תקשורת מקרבת וההיקשרותית) מאוד דומות, לגלות אמפטיה וכו וכל מה שכתבת והסברת יפה.

אבל אני מדברת על מצב שבו את כהורה החלטת שאת כן רוצה להיענות לצורך של הילד.

כי לפעמים התכנונים שלנו לא לוקחים בחשבון הכל ואז תוך כדי מגלים נתון חדש ומחליטים כן להיענות, ואז השאלה איך התהליך מתנהל אצל ההורה (בראש) ותוך כדי תנועה מה שנקרא.

אני חושבת שאין גישה יותר או פחות נכונה אלא שיש מינונים לכל גישה בהתאמה לכל ילד. ולכן כשמכירים כמה שיטות אפשר להשתמש בהם ולראות מה הכי נכון לכל אחד מהילדים.

ממליצה ממש על הפודקאסט של רותי דריאל

תשמעי קצת ואז תביני אם את מתחברת בכלל

לי זה מאוד עזר והפסיק את השיעול.  תבדקי עם רוקח אם מותר בהריון 

לק"י

עיסוי באזור הגב והחזה עם שמן זית/ שמנים אתריים (לא יודעת מה מותר בהריון), ניסית?

ואולי שווה להתייעץ עם רוקח או המכון הטרטולוגי מה מותר?

לא תמיד הרופאים צודקים בעניין הזה.

אולי גם בבזאר שטראוס תמצאי

של סבתות?

אם זה נח ועונה על הדרישות, אז לא נורא, שיראו בלילה כמו סבתות קטנות 

יש גם בדלתא נראה לי עם דמויות

אז תנסי בחנויות כמו דלתא

רק שהמחירים גבוהים שם לדעתי

וכבר חיפשתי שם ולא מצאתי.

ויש לי סניף קרוב.

תודה!! 

בשורות טובות ומתוקות

בבדיקת דם, פחות מ 20 או 25 לא מוגדר כהריון, רק כספק

לא רואה צורך בבדיקות מוקדמות, פשוט לחכות כמה ימים ולבדוק

מבינה את הסקרנות אבל הברכה סמויה מן העין

לבדוק, לקוות, להתאכזב או שלא

עוד יום-יומיים לא משנים הרבה

בהריון האחרון שלי, בדקתי אחרי יומיים איחור והיה שלילי. חשבתי שאולי כבר הפסיק לי המחזור....

אחרי יותר משבוע בדקתי שוב בבדיקת דם, ויצא חיובי.

ההריון יחכה, חוץ מהסקרנות, אין מה למהר. גם לאולרסאונד ראשון יש זמן

הימים האלו שבין לבין לא נגמרים

תנסי לצאת מהבית כמה שיותר

לפנק את עצמך בדברים טעימים

להתפרע על קניות

בקיצור להסיח את הדעת

בשורות טובות ומתוקות

לאו דווקא מול גורם חיצוני

של כאילו "אחותי תתאפסי על עצמך תתאפקי"

כשהייתי בכיתה ט

היה ממש נחמד

לדעתי מתאים לגילאים האלה

היה מעולה

ראיתי כל מיני סיורי עששיות שמשלבים כל מיני אגדות, הייתה לי תחושה שפחות מותאם

לאדם

בכל הארץ

ממש נהננו

הלכנו כמה פעמים 

הקישור

https://www.eshkolot-il.com/starrynight

ואם לא, אפשר לחפש סיור של מדרשה דתית. כך שהמדריכה תהיה צנועה פחות או יותר.

לק"י

בכל סיור.

אולי אפשר לברר ישירות מול מדרשות באזור שאת רוצה.

שהתלבשה חשוף עד כה. החולצות שלהם קצרות אבל לא חשופות. הרבה פעמים הם עם מכנסיים או חצאית קצרה ומתחת מכנס ארוך

מבחנתי זה בסדר

לדבריהם נהנו ממש.

+972 54-345-2365

גם לך @רקאני אם יעזור איכשהוא..

היא ביום הרביעיי של העניין

מעלה חלק מהעמודים

כל יום 2 עמודים והיום זה עמודים 15-16

תוקף מסויים לזכויות יוצרים?

כלומר, אולי מספרים מאוד ישנים זה פחות בעייתי.

ככה זה על פטנטים אבל לא יודעת אם זה נכון גם כאן

אבל מעניין לברר בכל מקרה

בספר היא כותבת כמה פעמים שהיא ממליצה ללמוד את הספר בקבוצות...

מעניין אם זה נחשב הסכמה

ומניסיון שלי, היא פותחת קבוצה כזו כל תקופה, בהתחלה זה חינמי, אבל אחרי שקצת נכנסים לעניינים, צריך לשלם כדי להמשיך.

יש רופאים שמומחים לזה.

אני עשיתי בשיבא ועבר טוב ב"ה והייתי בסדר,

ההמתנה הייתה ארוכה.

אחרי הבדיקה עשו לי מוניטור במשך שעתיים לוודא שהכל בסדר וגם אולטרסאונד

אני חיכיתי רבע שעה בחוץ והלכתי הביתה..

אולי עשית בשבוע יותר מתקדם?

בטפסים אמרו לחכות שעה אחרי.

בפועל אמרו לי לחכות רבע שעה.

היה לי נס שנשארתי למעקב בלי קשר.

אני שמחה של@ציפקו עשו מוניטור אחר כך.

ואם אני זוכרת נכון, היא עשתה בשבוע מתקדם.

אם עושים מוקדם, מוניטור פחות רלוונטי.

אלא דרך בית חולים.

למה את עושה את הבדיקה?

יש הבדל אם את מופנית לזה אוטומטית בגלל גיל, או שקיבלת הפנייה בגלל סיבה אחרת, או שאת עושה באופן פרטי.