אתם, כן אתם,
כולכם.
שנהנתם מאוכל טוב וטעים,
מחמימות,
מבית גדול,
משלווה ורוגע.
ובבית לידכם מלחמה, רעש, בלאגן.
ושתקתם. וציקצקתם. והסתכלתם במבטים מרחמים.
ולרגע לא באתם, ושאלתם או סתם ברחוב חייכתם.
וכלפי חוץ שיעורי תורה, ונתינה,
אבל עמוק בפנים זילזול. התנשאות, גאווה.
אנחנו לא טיפשים, מרגישים הכל.
..
לילה בחלון. וכאבים נאספים להם. ועולם כמנהגו נוהג.
ולכולם בסדר. ורק כאן קשה יותר.
ובחוץ יש ניגונים. ואוכל של בית. ומשפחה נורמלית. נורמלית.
ופה כל רגע מלחמה. וויכוחים. ואי סדר.
ורציתי לומר תודה. לאנשים שקופים שנמצאים.
הם לא הרבה. אבל הם משהו שפוי באי של כאב.
זה ניסיון קשה מאוד!!
דבר שני,
יכולה להעיד על עצמי שלא תמיד יש את הביטחון לגשת ולהיכנס לחיים של מישהו, זה כרוך בהרבה אומץ ורגישות גם לדעת להכיל ולחשוב על מענה שיכול לסייע. לי באופן אישי מרגיש שאם אין לי איך לעזור, אני סתם מרגישה שחיטטתי שלא לצורך..אז לפעמים זה מאוד מורכב מהצד.
ואני כ"כ יכולה להבין איך זה להיות בצד השני, ולרצות לקבל עזרה, או התעניינות או הכוונה של איך להתעלות, איך לנסות לשפר ולהשתפר, ולהיות כמו כולם.
במובן מסויים גם אני הייתי שם.
אבל כן אפשר להגיד שב"ה היתה לנו יחסית מעטפת טובה ותומכת.
ועם זאת, עדיין כשרואה מקרים מורכבים מהצד, אם אני יכולה לעזור - עושה את זה בשמחה.
אבל אם לא, אז כן..מנסה להתרחק..כמובן בטקט כדי לא לפגוע, אבל גם המרחק הוא כדי לא לפגוע..ולא להיכנס למקומות שאין לי כלים לתמוך..
ושוב חיבוק ענק ענק. מתפללת עליכם שתמצאו את המקום הטוב והחם והנכון בשבילכם בכל רגע בעז"ה
חיבוק ענק והמון כוחות ותמיכה ❤נגמרו לי השמותנשמע כואב כ"כ 
בעזרת ה' שתראו ישועה שלמה ואור גדול במהרה ממש 🙏❤
שואלת במלוא הרצינות: מה היית מצפה? הרבה פעמים אנשים מבחוץ לא יודעים איך לגשת ומה לעשות, ומפחדים להתערב. וזה לא נובע מתוך זלזול או התנשאות אלא מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה.
לכן הייתי ממש שמחה אם תוכלי לתת נקודות שיכולות לכוון איך נכון לפעול מבחוץ בסיטואציות כאלה
באמת לחייך ברחוב,
לדבר בגובה העיניים,
להתייחס אלינו כשווים,
לחבק,
לקפוץ איזה ערב עם אוכל ופשוט להיות לכמה רגעים ולתת הרגשה של ביחד,
או לפני שבת להביא משהו קטן שמראה שרואים אותנו, שאוהבים, ושאנחני לא שקופים ועם בעיות,
שהבעל ידבר עם הבעל, יתעניין בטקט, ינסה לעזור
שהאווירה בבית תלויה בהורים ולא באנשים מבחוץ
אם רוצים לשפר ולעשות שינוי הוא צריך להגיע מאחד ההורים (ועדיף שניהם)
אין מה לצפות משהו אחר מאנשים
אין להם שום השפעה על מה שקורה בבית פנימה
המודעות שהמצב לא תקין
זה חצי הדרך לשינוי
אני גדלתי עם הורים כעסנים ואווירה לא נעימה באופן קבוע
אבל עד היום הם בכלל לא מודעים לעצמם ולנזק שהם עשו
את יכולה לקחת את המודעות ולנסות לשפר בצעדים קטנים שכן אפשריים (אני מאמינה שיכולת היא אינסופית ותמיד אפשר למצוא את הדרך)
לא כדאי להשקיע אנרגיות בציפייה מהשכנים
גם אם הם יתנהלו אחרת
זה ישפיע באופן שולי וזמני
ולא יפתור בעיות מהשורש
לא הבנתי, אם ההורים לא במצב של יכולת לשנות, איך השכנה, החברה או אחרת יכולה כן לשנות?
אשמח לדעת... בטוחה שעוגה וחיוך זה מה שישנה?
נשמע שיש קושי עמוק יותר.(אם הבנתי אותך נכון שאת מדברת על משפחה עם קשיים של ההורים? חוסר חיבור ביניהם? מריבות? לא בטוחה שהבנתי.
אם יש כותרת כלשהי שאנשים יודעים שאתם מתמודדים איתה, מאחרי לידה או שמירת הריון, עד דברים חס וחלילה כמו מחלה, אז יותר צפוי שיתנו יד או יתעניינו.
אם זה עניין של קשיים בתוך הבית, אני חושבת שרוב האנשים גם אם ירגישו שיש לכם קושי יעדיפו לכבד את הפרטיות ולא להסתכן בלחטט בעניינכם הפרטיים.
ואשמח לשמוע ממך, ממקומך.
העזרה שכתבת באחת התגובות מעל, היית רוצה אותה מחברים, או אפילו מסתם השכנה ממול?
אילו דברים שאפשר לראות מבחוץ, את חושבת שמסמנים על קושי משפחתי בתוך הבית?
בעצם מה שאני מנסה לשאול זה איך אני, או פלונית, כאדם "נורמלי" יכולה לעזור? לאנשים סביבי… אני אשמח שתעלי לי את המודעות לנושא❤️
(ברור לי שמה שמתאים לך לא בהכרח מתאים למישהי אחרת, אבל בכל זאת… קצת לפתוח את הראש)
מהשכנה ממול
לא תמיד יש חברים שבקשר
לא תמיד נעים לשתף
שכנים זה דבר קריטי
ובקשר לשאלה השניה על דברים מבחוץ שמראים על קושי משפחתי:
- הורים מותשים
- הורים לחוצים
- הזנחה או חוסר סדר בחצר הבית
- צעקות מהבית או ויכוחים
- כשדופקים להיכנס צריך להמתין הרבה, אין טבעיות, מסתירים משהו
- הילדים נראים לבד בלי חברים
- ההורים שקטים
- הורים לא מעורבים בדברים במקום מגורים
תודה.
יש לי איזשהו כיוון חשיבה להעביר לך מקווה שאצליח...
גם אצלנו יש איזושהי מורכבות, ב"ה אנחנו (לדעתי) בית בריא ושמח אבל יש לנו הרבה אתגרים ומורכבות בגלל נסיבות שונות של החיים. יש לנו ילד מאתגר ומאובחן וגם בעלי עובד בעבודה מסויימת שהיא יוצאת דופן באינטנסיביות שלה ובכך שהוא נעדר המון גם בשבתות וחגים הוא לא נמצא תמיד בבית ואני הרבה לבד. גם אצלנו לצערי יש פעמים שאני מרגישה שלא קל לי ואני צועקת או ברגעי קושי גדולים מרגישה הרגשה שכל העולם טוב לו , הבן זוג אצלם נמצא ויש איזושהי אידיאליה משפחתית ואילו לי קשה ויש צעקות, לפעמים גם יש לי ולבעלי לא מעט ריבים כי אנחנו הרבה על הקצה, הישרדות יומיומית וכו'. אבל למדתי שזה לא בדיוק ככה, כל משפחה מתמודדת עם הקשיים שלה ולפעמים זה הרבה יותר ממה שנראה לנו כלפי חוץ. ולמדתי להיות אמיתית ולפעמים גם ישירה, ולא להתבייש מהסביבה והשכנים. לפעמים אני אומרת להם סליחה על הרעש ומשתפת אותם שקשה לי בגלל שבעלי לא נמצא והילד שלי שהוא לא פשוט. אני מדברת, משתפת. ולפעמים גם אומרת שאשמח שיזמינו אותי לשבת/חג הקרוב כי אני לבד או אשמח שהילדים הגדולים שלהם יבואו ויעזרו לי בביביסיטר. לפעמים פשוט קצת פורקת, ותוך כדי פריקה מגלה שגם מי שממולי עובר ככה וככה.
מהכתיבה שכתבת נראה שאת מרגישה שאתם עוברים קשיים מאד יוצאי דופן וכאילו אתם סוג ב בקושי שלכם.. וכל השאר במצב אחר ממכם. יכול להיות שזה באמת ככה אבל יכול להיות שהרבה פחות ממה שאת חושבת. המון משפחות מתמודדות עם קשיים מאד לא פשוטים , ולפעמים אני נחשפת לסיפורים שלא חשבתי בכלל שזה מה שעוברים. כן מציעה לנסות לשתף את הסביבה במה שנוח לך
המקוריתאני לא חושבת שכל אחד שם לב לדברים האלה או מייחס להם חשיבות מיוחדת
נגיד אצלנו, אני צועקת.כן. קורה בכל הבתים הטובים
לא פותחת ישר את הדלת (גם לא בעלי) כי אנחנו רוב הזמן בבית בבגדים של בית שלא מתאים לנו לפתוח איתם את הדלת/ אני לא שמה כיסוי ראש שמתאים לי לפתוח איתו.
לילדים שלי אין חברים בשכונה. ואני לא חברה של השכנים למעט שלום שלום לכמה מהם וגם כמעט לא מעורבת. אין קהילתיות פה ככ, ואף אחד לא ישים לב או שזה ייראה לו חריג. רוב האנשים עסוקים בעולמם
אם את צריכה עזרה ורוצה לאותת מצוקה - בבקשה תעשי את זה בצורה מפורשת.
מקווה שישתפר ויהיה לכם טוב
יש מישהו שאתם בקשר אתו? שמקל קצת?
אני הרבה זמן עוקבת אחרי הפורום הזה ורואה שעונים כאן תמיד בנעימות ופותחים את הראש לחשיבה נוספת.
אז מנסה אתכן😉
אני נשואה שנה פלוס.
כיף לי, החיים שלי מלאים בעשייה שאני אוהבת, יש לי שגרה נעימה, אני ובעלי נמצאים המון יחד, מבלים, מדברים, רבים, משלימים, בקיצור חיים של זוג צעיר שחי לפי הלו"ז שלו מתי ואיך שבא לו.
מרגישה שאני ובעלי הגענו לאיזה רגיעה כזו, התחלה של יציבות אחרי שנה קצת קשה (שנה ראשונה בכל זאת....)
עד כאן הכל טוב. הענין הקטן הוא ש-
אני רוצה ילד.
ובאותה נשימה-
אני לא רוצה!
ואני אסביר-
אני צעירה- התחתנתי מוקדם יחסית. אני סטודנטית, אני עובדת.
כיף לנו ביחד וטוב.
אז למה להכניס מורכבות של הריון לידה וילד? כביכול- עד שאני מרגישה שהחיים שלי יציבים למה 'להרוס' אותם?
אבל אני רוצה ברמה של- אני מסתכלת בגוגל על עגלות ובגדי תינוקות (כבר יודעת איזה עגלה אני רוצה😅) הולכת לבקר את גיסתי שילדה ונמסה עד דמעות מהייצור הפצפון והמתוק הזה. רואה ילדים קטנים ברחוב עם ההורים שלהם הולכים יד ביד ורוצה שברגע זה יהיה לי אחד כזה. לטפח. לאהוב. לנשנש אותו. לתת לו הכל.
הלב שלי כל כך רוצה וזז במקומו כשרואה את הייצורים המהממים האלו.
והמח שלי אומר לי- חכי- אין לך לאן למהר, את לא רואה את הבקרים הקשים, את הלילות בלי השינה, את המורכבות שזה מכניס לזוגיות, את העולם שמתהפך.
אבל הלב- תמיד הלב שלנו חזק יותר מהמח. וזה מאבק כל הזמן.
בנוסף- יש לי פחד מכל הדבר הזה שנקרא גוף. יש לי איזה עניין עם דברים שקשורים לגוף. מפחדת שדברים יזוזו לי בגוף, שיגדל בי מישהו. אפילו במחזור היום מלחיץ אותי שקורה לי דברים בגוף, הרגשה שאני רוצה להרחיק את זה ממני.
והריון יביא כל כך הרבה בדיקות, ורופאים והתעסקות עם הגוף- שיכאב או יהיה מציק או אפילו רק ירגיש תנועות וזה ילחיץ אותי. ובואו לא נדבר על הלידה עצמה...
בקיצור לא יודעת מה אני רוצה לשמוע-
אולי מה יש לכן לומר, ואם מישהי מזדהה...
תודה שקראתן אותי.
שהלב שלך אומר שאת רוצה מתישהו, ושהמחשבות ההגיוניות הן כאלה של דברים שלא משתנים, כאילו זה לא שאם תחכי יהיה קל יותר לקום בלילה, ואז יש בך מלחמה בין המחשבה שאת רוצה ילד למחשבה שאת לא.
ואולי התשובה טמונה ב- אני רוצה אבל לא עכשיו.
כי כמו שאת בעצמך מבינה ילד זה לא רק ממיס וכיפי ובגדים חמודים, והריון זה לא רק בטן עגולה ופנים זוהרות, ו(לדעתי האישית) צריך להגיע לזה מוכנים. אז קחי את הזמן, את צעירה, תהנו עוד חצי שנה? שנה? שנתיים? זה לא משמעותי. חכי שזה יגיע ממקום יותר יציב ורצון שהוא שלם יותר, למרות החששות, ולא רק סביב "טריגרים של חמידות"
בהריון ראשון, בתואר סופר קשוח.
הבנתי שמסלול החיים שבחרתי מבחינה מקצועית הוא כזה שאף פעם לא יהיה נוח להביא בו ילד, אני מאוד מבינה את האתגרים שילד יביא איתו לחיים שלי ויחד עם זאת זמן לא יפתור את זה במקרה שלי.
אם הייתי יודעת שעוד שנה שנתיים תהיה רגיעה ויהיה שפוי יותר להביא ילד הייתי מחכה כנראה.
בסוף ילד תמיד מורכב, הופך את החיים לקשים יותר בעיני זה קצת כמו חתונה צריך לקפוץ מתיישהו למים והכל בסדר, עשו את זה לפניי ויעשו את זה אחריי...
הוא ה"אישיו" שיש לך סביב הגוף.
איך היה לך בתחילת גיל ההתבגרות, כשהגוף התחיל להשתנות? איך היה לך בתחילת הנישואין, שזה גם שינוי לגוף? (את לא צריכה לענות, אלה רק כיווני חשיבה בשבילך)
אחרי שתפתרי את הפחד הזה, תוכלי לגשת בלב שלם ומחובר יותר להיריון. (כי הסיבות האחרות בעיניי הן צדדיות, והן יכולות תמיד להיות בכל מיני שלבים של החיים...)
אם קשה לך לעשות את העבודה הזו של חיבור לגוף ולשינויים שבו בעצמך, אז אולי כדאי ללכת לטיפול...❤️
ממש כאילו כתבת אותי לפני חצי שנה!
לא ממש יודעת מה לומר לך כי בעצמי לא פיצחתי את זה, אבל כן יכולה לומר שעם הזמן הרצון שלי פשוט התגבר מעצמו... כאילו- גם עכשיו לא מספיק סגורה על זה אבל ברור לי שאם אגלה הריון אהיה מאושרת, ולפני חצי שנה- הגיוני שלא הייתי שמחה כ"כ.
ולא עשיתי משהו בשביל זה, פשוט רצון שהופיע בשנה השניה לנישואין ולא הראשונה...
האמת שחלק ממה שעזר לי (ממש לא אידיאלי, פשוט זה מה שקרה אצלי)- זה להבין שאני אוכל להמשיך לעבוד באותו מקום בע"ה גם אם אצא לחופשת לידה, ואז קצת נרגע בתוכי הסטרס של 'איך אני אסתדר כלכלית עם ילד'... וגיליתי שהפחד הזה היה חלק ממה שגרם לי לא לרצות...
ומשהו אחד שאמרו לי בזמנו כשהתייעצתי על זה בפורום והתחברתי אליו- שיכול להיות שהזמן הנכון הוא לא כשהשכל לגמרי סגור על זה שזה הזמן אלא כשהרצון בלב גדול מהפחד ברגש.
מצרפת לך את מה שענו לי בזמנו, אולי יעזור- ציפיה להריון או שלא... - הריון ולידה
המון בהצלחה!!
אני חושבת שאני הדחקתי את הרצון
לא העזתי להסתכל בגוגל על מוצרי תינוקות..
ופחדתי פחדתי נוראות
לא מהקטע של הגוף, באמת,
אבל הרגשתי שעד שהגענו למנוחה והנחלה למה להרוס?
ומי יודע מה יעשה תינוק לזוגיות שלנו?
תכלס כשהריתי זה היה קצת משבר...
והוא עבר ב"ה.
בסופו של דבר- בתפיסה שלי האפשרות שלא יהיו לי ילדים לא היתה אפשרית, ובסוף העדפתי לא למצוא את עצמי במצב שאני מרגישה בלחץ להרות בצפיפות/להרות בגיל מבוגר
הבנתי שפיזית זה כן משמעותי להתחיל מוקדם
וקפצנו למים האלה
תכלס- כל ילד שבר בי משהו, ואז בנה
כן, זה שינוי עצום עצום בחיים
בסוף אני חושבת שזה מלטש אותנו
ואת הענינים עם הגוף- כן מציעה לך לעבד קצת עם אשת מקצווע
כי כמעט לכל אישה באיזשהו שלב יש תחושת איבוד גוף, בהריון או אחרי הלידה,
בלי תסביכים מוקדמים...
לגבי הילד באופן כללי,
אני ממש באמונה שלימה שילד מביא איתו את השפע שלו (מבחינה כלכלית) למרות שגם אני באופן אישי לפעמים עולות בי מחשבות של "איך? ומה יהיה?" אבל משתדלת להדחיק ולשחרר לה' לנהל את העסק הזה.
השיקולים שלי היו האם אני, ובעצם כולנו כמשפחה יכולים להכיל שינוי כזה *כרגע* לא כי ח"ו ילד הורס חיים של מי מנוחות, יכולות להיות בחיים כ"כ הפתעות שאנחנו גם לא רוצים...ומתפללים לחיים טובים, בריאות, שמחה בעז"ה
אלא כי עוד ילד, זה עוד דרישות לספק צרכים מלאים מבחינה פיזית ורגשית, אז אנחנו בד"כ שואלים את עצמנו, האם זה נכון לנו *עכשיו*?
בלב אני כמעט תמיד רוצה עוד ילד. מכורה אליהם כשהם כאלה קטנטנים. אבל הם צריכים אותנו לא פחות גם כשהם גדלים.
ילדים מביאים איתם המון ברכה ושמחה, סיפוק ונחת, וגם המון אתגרים ומורכבויות שמשפיעים גם על הזוגיות.
אבל האור שהם מביאים איתם נותן הרבה כח גם לרגעים קצת יותר מאתגרים. והאתגרים האלה, כמו כל אתגר בחיים, מצמיח אותנו למקומות גבוהים.
בדיוק היום קראתי בספר של עינת נתן - שההורות זה השיעור הכי גדול שיש לחיים להציע.
אני כמובן כותבת את הדברים רק מנקודת המבט שלי, ואולי זה יעזור לך לעורר נקודות נוספות למחשבה.
אבל בעיני, וחלילה לא בקטע שיפוטי - קשה לי מאוד לשאת מחשבה של אי רצון להביא ילד כי נח לי בחיים. מי שקבע שיהיה לי נח הוא רק הקב"ה, ואם הוא ירצה שיהיה לי נח - אז זה יכול להיות עם ילד אחד ויכול להיות גם עם 10.
זה נטו התחושה של האם אני מרגישה שאני מסוגלת לספק את הצרכים של הילדים הקיימים ושילד נוסף כרגע לא "יפגע" בהם. בערך כמו המושג הזה שלא מחליפים נפש בנפש, בהקשר של הנקה. שאם אהיה בהריון בזמן הנקה אצטרך להפסיק הנקה.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי טוב.
מבינה ממש את המורכבויות מסביב, אבל איך שאני רואה את הדברים לשכל תמיד יהיה מה להגיד, זה גם הרבה יצר הרע. אבל הלב מדבר אלינו מבפנים
בהצלחה!! החלטות טובות בעז"ה
אבל כן רוצה להגיב לענין הזה של ה'נח' בחיים.
אני למשל הגעתי לנישואים אחרי תקופה לא פשוטה. באמת הרגשתי שסוף סוף מצאתי לי בית, נחלה. רוגע.
זה היה חשוב באמת שאחווה, שנחווה, כזוג, את המקום הזה, הטוב.
יכולה להגיד לך שמלא דברים שהתמודדנו איתם אחר כך אני זוקפת לזכות המ שבנינו בתקופה ההיא.
ומהצד השני (כמובן יש גם מקרים אחרים) אני מרגישה שזוגות סביבנו שמיד אחרי החתונה נכנסו להריון- אין להם את התשתית שיש לנו.
זה נכון ברמה של בניית השיח והעולם של אישות (שהוא חדש וזר מוחלט ומשופע מאדדדד מהריון)
וזה נכון ברמה של חווינו שלב משמעותי של בניה. שמנו יסודות לבית שלנו שאומרים שקודם כל, לפני שאנחנו הורים- אנחנו זוג.
וזה משפיע עלינו לטובה בתקופות קשות/מורכבות.
ושמחה ממש שהחוויה שלך היתה של שפע שבא עם כל ילד, אבל כן כדאי לקחת בחשבון שזה לא תמיד קורה.
אצלנו הילדים הביאו הרבה אור לבית, שמחה, אושר ואהבה, אבל ברכה כלכלית - לצערי ממש לא. ואני לא מדברת על זכיה בלוטו. ממש עם כל ילד איכשהו משהו לא הסתדר ברמה הכלכלית עוד יותר ועוד יותר ונדחקנו מאד עד שבתקופה מסויימת הרגשנו ממש שאנחנו על סף עוני, לא בטוחה (או יותר נכון מדחיקה) מאיזה צד של הסף.
ברוך ה' המצב התייצב ואנחנו היום עם ראש מעל המים, אבל להגיד שיש ברכה בכסף שלנו - הלוואי שזה יגיע יום אחד..
לא הייתי מייעצת לאף זוג "לבנות" על הברכה שמגיעה עם כל ילד, כי יש הרבה סוגים של ברכות שילדים מביאים איתם, אבל לא בהכרח שזה ברכות שעוזרות למלא את המקרר.
אבל כמובן מאחלת לפותחת חיי רווחה ושמחה עם ובלי קשר לילדים
שלא מביאים ילדים בשנות רעב.
ז"א יש מצב כלכלי לא טוב שמצדיק מניעה. גם בתפיסה של אז, לא של העולם הנוכחי.
עדיין אני חושבת שבלי לחוש שפע סביב כל ילד (הדברים שלך ממש מובנים לי, מילד לילד הצרכים עולים, והגדולים נהיים יותר גדולים ויותר 'יקרים'..)
לא מתכננים כלכלית את החיים עם עוד ילד. אם אנחנו ביציבות כלכלית כרגע, במצב סביר- נתמודד עם עוד ילד.
כמו שאת אומרת על הסף של העוני/דלות (שזה יכול להיות חויה יותר מאשר מספר מסוים בבנק) נכון לשקול את ההמשך
היו לנו תקופות לא פשוטות מבחינה כלכלית..וברור לי גם שהמצב שונה אצל כל אחד..
אבל במצב קיצוני כלכלית ברור שזה שיקול, אני מדברת על מצב רגיל שחיים יחסית בסבבה.
סליחה אם הדברים שלי פגעו בך..
עונה לך ול @חנוקה
זה לא שהיינו במצב של עוני ואז החלטנו להכנס להריון. ברור שבמצב כזה זה חוסר אחריות.
היינו במצב בסדר גמור פלוס ואז נולד ילד, וקרו דברים שדירדרו את המצב מאד (למשל בעקבות הלידה נאלצתי להתפטר ולא יכלתי לחזור לעבודה ואז במשך תקופה לא מצאתי עבודה אחרת שהתאימה לאילוצים ונאלצנו לאכול הרבה מהחסכונות), או בלידה אחרת שהיינו במצב סביר לפני הכניסה להריון והיה לנו צפי כלשהו לשיפור אז נכנסנו להריון ואז התכנון הצפוי לא התממש ושוב נכנסנו לתקופה כלכלית לא פשוטה ועוד במהלך ההריון היה סביר מינוס אבל אחרי הלידה קרו עוד כמה בלתמים כספיים ואז ממש הגענו למצב קיצון כלכלי. אז הדברים האלה לא היו צפויים, ההיפך. היה לנו ברור שיהיה בסדר כמו שהיה לפני, אבל סביב הלידות המצב נהיה גרוע יותר, ולא רק בגלל הגידול הטבעי בצרכים.
וחס וחלילה ממש לא נפגעתי, הכל בסדר 
פשוט רציתי לומר לפותחת שזה לא תמיד כזה זוהר וכן צריך לחשוב גם קצת על מרווח כלכלי שיאפשר לתמרן אם משהו משתבש
לעודד אותך לחכות עוד קצת.
שילוב של לימודים+עבודה+זוגיות ובית זה מספיק מורכב.
חכי עוד קצת שתגמרי את הלימודים ותהיה לך פחות התמודדות אחת.
בתור אחת שהתחתנה+ילדה בתואר והיה זוועה זוועה זוועה השילוב של לימודים(קשים) + עבודה + תינוק+ זוגיות ובית.
אני במחשבות כאלה אחרי הילד הראשון...
משתפת קצת במה שאני אומרת לעצמי, קחי מה שמתאים לך.
א. יש דברים שבאמת שווה לטפל בהם לפני. אם זה שינוי משמעותי בעבודה שאני שוקלת. או עניינים בריאותיים שדורשים טיפול. (אצלך נשמע שהאישיות עם הגוף הוא דבר שלא כדאי להדחיק ולדחות)
הריון ולידה זה בהחלט עומס מכל בחינה שהיא, ולכן אם יש דברים מהותיים שצריכים טיפול - אז לתעדף ולתכנן איך ומתי הם הולכים לקרות בזמן הנראה לעין. כדי שלא יבלע ותשלמי מחירים שאפשר היה למנוע.
ב. אין זמן טוב לעוד ילד. זה תמיד מעמיס ולא נוח וגובה מחיר. אז אולי פשוט לקפוץ למים. בסוגריים - מברכת את כולנו שילך בקלות, אבל זה לא באמת דבר שאפשר לתזמן. יכול להיות שהגיע הרגע המושלם מבחינתך, אבל לקב"ה יש לו"ז משלו... אז לקחת בחשבון שיש גבול ליכולת התכנון והשליטה שלנו.
ג. ילדים זה באמת משנה את החיים. וזה דורש. וקשה. ומפתיע במיליון צורות מה שזה עושה ממך. אבל זה יהיה נכון תמיד. צריך איזו מוכנות להיכנס לזה. ויש גם ברכה במה שלא מבינים עד שלא נמצאים בתוך זה.
האם זה אפשרי לי עכשו? לא לדמיין מיליון קדימה.
אולי לדמיין, אם הייתי מגלה עכשו שאני בהיריון, איך הייתי מגיבה? שמחה ש"החליטו" בשבילי? או עצובה ומבוהלת?
לגבי הפחד מהגוף ומהלידה.
לגבי הגוף נשמע שכדאי לטפל. בלי קשר לילדים, חבל שתסבלי עם עצמך. ובהחלט היריון ולידה מזמנים עוד לא מעט עיסוק עם הגוף.
אני פחדתי מהלידה פחד מוות. כפשוטו. פחדתי למות. פחדתי מהכאב. פחדתי נורא נורא.
זאת עבודה. להתכונן מה ואיך שאפשר ומתאים לך. ובראש הרבה עבודה של אמונה והבנה שאת בידיים של הקב"ה. זה שיעור גדול מאוד.
לי בסופו של דבר היתה חוויה טובה. הילדה יצאה ואני אמרתי לעצמי - זה כל הסיפור? מאחלת גם לך בבוא העת. תדעי שזה אפשרי.
בקיצור. החיים הם מסע.
וכמו שהזוגיות מביאה איתה שיקופים, התמודדויות והתפתחות אישית שלא היו קודם, ככה ההורות פותחת שערים חדשים.
בהצלחה גדולה!
שיש בשאלה הזו גם מימד של ערכים וסדרי עדיפויות.
מה חשוב לך
איזו משפחה את רוצה
מבחינה דתית - איך את רואה את העניין הזה?
בעיניי השאלה מה ה' רוצה ממני בעולם, מאוד משמעותית. באופן כללי, בטח בהקשר הזה.
מה הערכים שמובילים אותך
אלו שאלות שממש קשורות לעניין
אני לא מכוונת כאן לשום דבר
אני כן מעלה נקודות וחושבת שלא הכל זה עניין של כיף ונוח
כי ילדים זה לא נוח
אבל זה המון דברים אחרים
ויש לזה גם מחיר, בוודאי
ולכן השאלות הן קודם כל מה את ואתם רוצים ובמה אתם מאמינים, מה אתם יכולים. ולפי זה ממשיכים...
בקטע הפרקטי באמת מאוד מאוד קשה להיות בהריון ועם ילד כשאת סטודנטית. אם את עוד צעירה מאוד ויש לך בכל מקרה חששות והתלבטויות, אז באמת אולי כדאי לחכות. כל שאר הדברים שכתבת לא הולכים להשתנות. תמיד יהיו קשיים וחששות.
אז לא מפחיד אותי כלכלית, אולי קצת.
בעלי עובד, אני עובדת בעבודה שזה החלום והחיים שלי כך ששום דבר לא יעצור אותי מהעשייה הזו (כל עוד זה תלוי בי)
אמרו כאן כמה- אם אני מגלה שאני בהריון איך אני מגיבה?
וזה עזר לי להבין איפה אני.
אתן באמת חושבות שכל האישו הזה עם הגוף זה בעיה?
היה לי פעם איזה עניין אני לא יכולה לקרוא לזה פגיעה אבל היה משהו שאני לא יודעת איך להגדיר.
הייתי אצל מטפלת ושום דבר לא עזר, ומאז אני גם לא מאמינה בכל עולם הטיפול. זה רק לקח אותי אחורה.
כמובן שבתחילת הנישואים היה מאד קשה, אבל צלחנו את זה עם הרבה עבודה ותמיכה של בעלי (כפרה עליו)
אבל נגיד היה משהו שהייתי צריכה ללכת לרופאת נשים.
רעדתי בכל הגוף. אחר כך בכיתי שעות. ושבוע אחר כך כל פעם שעצמתי עיניים זה מה שראיתי, אותי בכיסא של הרופאה. וכל פעם זה גל של צמרמורות.
כעיקרון מרגישה שזה שולי כי כמעט זה לא תופס אותי ביוםיום. רק מידי פעם... אבל הריון יעשה את זה תכוף יותר אני מאמינה...
מבינה שהלכת לטיפול והוא לא עזר לך. אבל עדיין יש הרבה סיכוי שטיפול אחר כן יעזור לך.
בכל אופן - להישאר במצב הזה זה לא אפשרי, נכון? ❤️
אולי תכתבי פה מאיזה אזור את, ונשים יוכלו להמליץ על מטפלת מתאימה... (גם צריך להתאים את סוג הטיפול עצמו)
(בעלך באמת נשמע מדהים. תתפללי שתמצאי מטפלת מדהימה כמעט כמוהו...)
מזכירה לי אותי, ממש...
'משהו שאני לא ממש יכולה לקרוא לו פגיעה אבל משהו, לא יודעת' - זה פגיעה. זה פגע בך. גם אם לא היתה סיטואציה מסוימת לפי הספר (לרוב היתה וזה מנגנון הגנה להקטין את זה).
ממליצה לך ממש על טיפול עם *מישהי מומלצת בשיטה שאת מבררת עליה לפני כן ונראה לך שתתחברי*.
אבל גם לא - בעלך מודע להתקפי החרדה? סיפרת לו מה את חווה ועל איזה רקע? או שהוא סבלן בלי לדעת בדיוק למה?
בכל מקרה הוא מדהים. מהניסיון שלי, בעל שמבין ומודע למה את עוברת יכול לקדם דרך מדהימה הרבה מעבר לטיפול.
אצלי הטיפול עזר בעיקר להבין בעצמי מה היה פה, מה אני חווה, לתת לזה מילים וככה לדעת גם להסביר לו.
כלומר,
הטיפול יכול לתת עזרה גם אם בעצם אני חלק מהדבר הזה- אני הבעיה?
בעלי יודע. אולי לא עד הסוף בדיוק. אבל יודע שהיה 'משהו'
זה מה זה לא נוכח ביוםיום. אז לא יודעת אם יש מה להגדיל את זה סתם.
וגם- הוא בכלל, בדגש על בכלל לא מאמין בטיפול. ממש סולד מזה.
הוא מאמין בתקשורת אחד עם השניה, לעלות כל הזמן דברים שצפים.
אבל טוען שפסיכולוגים רוצים רק כסף ומאכילים שטויות (מה שאני מסכימה איתו קצת)
אז זה לא ממש אופציה...
בדיקות שקשורות בנושא וודאי לידה ואחריה.
הייתי הולכת לטיפול למרות ההסתייגויות שאני מאוד מבינה אותן.
זה לא להגדיל סתם, זה לאפשר לך לחוות הריון ולידה בצורה טובה וטבעית ולא טראומתית ומתסכלת.
לא תמיד מטפלת מצליחה לעזור, לפעמים צריך לחפש מישהי שהיא יותר בסגנון שלך ואז דברים עובדים טוב יותר, לפעמים גישת טיפול שונה. בסוף בעז"ה תמצאי מי שיעזור לך להתמודד עם זה בצורה טובה...
אין עניין של אשמה בטיפול. זה כמו רופא שבא לעזור לך להירפא גם אם נסעת באופניים בחוסר זהירות ובגלל זה שברת את הרגל... יש קושי וכאב שכדאי לפתור.
ב. מטפלת לא חייבת להיות 'פסיכולוגית' במובן הקלאסי וה'חופר'. יש שיטות טיפול ממוקדות יותר כמו emdr (אם אני לא טועה בשם. הזה עם התנועות עיניים, מי שמכירה ויכולה לתקן), ולא יודעת אם סגנון שידבר אלייך אבל יש גם יועצות של תורת הנפש בגישה יהודית. יכולה למקד ולהמליץ בפרטי.
ג. נשמע לי ממש חשוב שיהיה לך מונח וברור הסיפור מול עצמך, כך שתוכלי להעביר לו את התמונה בצורה בהירה ולהסביר את התמיכה שאת צריכה.
הריון לפעמים עובר קליל ועם מינימום בדיקות ולפעמים לא ולצערנו אין אפשרות לדעת את זה מראש
את מתארת בדיקה אחת שהותירה עלייך כזה רושם וגם בהריון קל ומושלם יהיו כמה בדיקות לפחות
(ואפילו לא דיברת דווקא על בדיקה וגינאלית אלא בכללי התעסקויות עם הגוף)
אז כדאי לך לקחת את זה כהזדמנות של מסע עם עצמך וממש לעבוד בלטפל בזה כי נשמע שאת כן רוצה הריון וגם אם לא עכשיו בעז"ה בעתיד ..
לי למשל לא היו הרבה עניינים בהריון ב"ה אבל עברתי את התאריך המשוער וזה הוביל למעקב הריון עודף אינטנסיבי ולאחר מכן לידה שהתחילה במגוון של זירוזים והמון בדיקות פתיחה שהיו לי מאוד קשים למרות שעל הנייר הייתה לידה מושלמת בלי אפידורל ובלי קרעים לאחר שהיא התחילה סןף סוף .. אז באמת אי אפשר לדעת וצריך להיות מוכנים לכל התרחישים
ויכול להיות שמה שיתאים לך זה טיפול cbt שהוא דווקא לא ארוך ודי ממוקד (כמובן עם אשת מקצוע מוסמכת ) אם העניין המרכזי זו החרדה
ויודעת להגיד לי עד כמה זה יעיל? האם זה מעיק? ואם קשה לתפעל אותו....
תודה❤❤
ומאוד אהבו.
אישית לא ניסיתי
הייתי איתו עד פתיחה מלאה והוא ממש ממש עזר, ממש קל לתפעול
הייתי איתו ממש עד הלידה - העברתי איתו שעתיים - שלוש של צירים, נותן איזה מרחב שפיות ונשימה.
אצלי הצירים היו מאודדדד חזקים ומאוד צפופים (הלידות שלי מהירות יחסית אבל מההתחלה צירים משוגעים וצפופים)
קל לתפעול. חשבתי שיעצבנו אותי כל החוטים בפועל זה היה שווה את התמורה ולא שמתי לב תוך כדי
זה בדיוק מה שחשבתי שישגע אותי החוטים והלתפעל אותו כל רגע ממצב למצב
טוב הזמנתי נקווה שיזרום
מה אתן מכינות/עושות במיוחד? או שלא?
מה בדיוק עושים?
מנסה להבין אם אני מגזימה 😂
ואז את תראיאני ב"ה עברתי שש לידות מאוד קלות(ב"ה, לא מתלוננת) ומפחדת שהלידה הפעם תהיה יותר קשה בגלל הגיל שלי
מישהי שעברה ויכולה לספר על זה?
היתה הגרועה מכולם
אבל הלידות שקדמו לה לא נחשבו קלות במיוחד. נורמליות....
אבל יתכן שזה היה קשור לכך שהיתה לי הפסקה גדולה מאד בין הקודמות לבייבי
והגוף שלי קצת שכח איך יולדים....
או שזה באמת קשור לזה שהזדקנתי....
שעה צירים כואבים אבל נסבלים
5 צירים כואבים
5 דקות בבית חולים
וילדתי
במשקל מכובד מאוד אפילו
ומאז ילדתי עוד
וב''ה היה גם בסדר גמור
לא להבהל מסיפורים
רק הסיפור שלך יקרה לך
קיסרי)
אבל הלידה השביעית של אמא שלי, בגיל 39, הייתה הכי קלה ומהירה מכל הלידות - בתוך עשר דקות מההגעה לבית החולים התינוק היה בחוץ🙂
(הלידה השמינית, בגיל 42, כן הייתה ארוכה יותר, בערך שש שעות נדמה לי. אולי זה באמת קשור לגיל, לא יודעת, או להפרש היחסית גדול בין הלידה הזו לקודמת - הפרש שלא היה לפני כן.)
בכל אופן, מהניסיון שלי זה לא בהכרח קשור לגיל😏
הכי חשוב - תתפללי על זה! ובעיקר תתפללי על ידיים מלאות ובריאות❤️
השביעי שלי נולד באמבולנס אחרי חודש נוראי שכל החודש היו צירים.ממש צירים,כל דקה וחצי ארוכים,הפסקה של כמה איזה שש שבע שעות ושוב צירים.
הלידה השמינית מהרגע שהתחילה עד שנגמרה פחות משעתיים בלי שחודש תשיעי יהיו צירים בכלל.
מאד דומה לשאר הלידות שגם היו קלות ומהירות אבל מהירה יותר...
הייתי בת 37
וגם בגילאים מאוחרים, ולא היה לי קשה יותר בגלל הגיל.
כן היה לי החשש תמיד שאולי עכשיו בגלל הגיל יהיה קשה יותר.. אבל לא!
הגוף כבר יודע ללדת, קל לו יותר...חחחחח
לא היה משהו שונה
דווקא התחילה באופן עצמאי בניגוד לשאר לידות שהייתי צריכה השארת לידה= זרוז
סבלתי יפה מאוד כאבים עד הסוף (האפידורל לא עבד)- לא דמיינתי שאעבור את זה
כל הזמן אמרו לי שצירי לחץ לא כואבים- לי הם כאבו אבל ברוך השם היו 3 כאלה והבייבי היה בחוץ ב"ה
שבקשתי מהמיילדת שתמרח שמן שקדים כדי שלא אקרע היא אמרה לי שהברחתי אותו ביחד עם כולם שבקשתי שיצאו החוצה (זה היה השלב שצעקתי)
ב"ה לא היה צריך...
ובאחרונה הייתה בת 40 פלוס.
ומהר מאד מאז שיצאה לבי"ח היה בייבי הכי מתוק בעולם
חיכו לה עם עריסה למטה, בסוף ילדה בחדר לידה אבל תוך דקות בודדות.
וכשאנחנו מסוגלות לסלוח לעצמינו על הרגעים האלה, בהרבה חמלה. וקמות לנסות שוב וללמוד מזה, אנחנו מלמדות את הילדים שלנו את הדבר הכי חשוב בעולם;
כישלון הוא חלק מלמידה
למידה איך להיות הורה טוב,
ולמידה של כל דבר בעולם
זו מחשבה שעוברת לכל אמא...מתואמתמקווה שעבר סביר ההשכבות...
עם הילדים נולדים הייסורי מצפון
כולנו מרגישות כמוך לפעמים
זה מראה שאת אמא!
חיבוק גדול
באמת שעזר לי
שבוע 35.
מרגישה צירים תקופה. צואר מעט מקוצר. הייתי במעקב וכשהגעתי לשבוע 34 אמרו שזהו. אם תהיה לידה מוקדמת זה כבר בסדר.
קמתי לפני 40 דקות מכאב חד ולוחץ באזור עצם הזנב. בא והולך העוצמה אבל לא בתדירות וגלים של צירים. די תמידי, לפעמים קצת פחות ואז חוזר.
הרגשתי היום די הרבה צירים, חלקם כואבים יותר, חלקם פחות, וחלקם רק מציקים.
יכול להיות סימנים שהלידה מתקרבת??
ממש מפחדת. לא מצליחה לחזור לישון בעיקר מהכאב והחוסר נוחות.
סליחה שמפרטת - יש טיפה עצירות. יכול להיות שזה הסיבה? אם כן, מה יכול לעזור מהר??
וקמתי מציר
אמאל'ה
באמת לא עושים כלום בשבוע 35?
ב"ה אחרי מקלחת ושתיה נרגע.
הבוקר יש לי "צירים רגילים".
חושבת שיש עניין עדיין ללכת?
האמת שדי פחדתי. אם זה היה קורה בבוקר ולא הייתי צריכה למצוא סידור לילדים באמצע הלילה נראה לי הייתי הולכת למוקד/מיון
לק"י
מבינה את ההתלבטות.
אבל שכלית נראה לי שכדאי מאוד ללכת לבדוק, ואם צריך לקבל נוזלים או משהו אחר, אז לקבל.
מותר באמת לעשות רק 60 שעות השלמות בשנה? אז אם עושים יוצא זה לא נחשב?
ככה אמרה לי המוקדנית במוקד מידע שלהם כבל נשמע חי מוזר.
כי רק ההשתלמות הבית ספרית היא 60 שעות?
אז למה אנשים עושים יותר?
עוד משהו- כמה להתאבד על תואר שני מבחינת שכר? זה באמת משמעותי?
תודה רבה לכן!!
אבל לא בטוחה.
לגבי תואר שני - חפשי בגוגל מחשבון שכר אופק חדש, תכניסי את הנתונים שלך עם ובלי תואר שני,ותבדקי כמה זה משפיע. את יכולה לנסות לבדוק גם איך ישפיע בעוד כמה שנים, אולי זה משנה.
ואת יכולה לצבור 30 שעות נוספות שישמרו לך להמשך. אצלנו ההשתלמות הבית ספרית היא 30 שעות אז מובן שכולם מנסים לעשות לפחות עוד השתלמות אחת.
לגבי תואר שני אני לא בטוחה אבל בעלי עשה עכשיו בעוז לתמורה וכן יוצא משמעותי יחסית. מה שכן, אם את עושה תואר שני רק לשם התואר, את לא צריכה להתאבד על זה ויש תארים יחסית פשוטים.
ועדיף שיהיה רק בזום... קיסתדר עם חופשת לידה בע"ה
כי צריך גם פז"ם של מספר חודשים כלשהו כדי לעלות בדרגה. זה יוצא שאם עושים כל שנה 60 שעות, אז כשמסיימים את מספר החודשים שצריך (משתנה בין דרגות שונות) יש לך גם מסןיק שעות השתלמות לעלות דרגה.
אני למשל עשיתי בשנה שעברה 90, אז השנה אני אעשה רק 30 ובכל זאת אעלה בדרגה בסוף השנה.
ולגבי תואר - יש מקומות שממש קל יחסית לעשות בהם תואר שני בחינוך, רחוק מאד מהתאבדות
לק"י
שעכשיו חייבים חלק מההשתלמות פרונטאלי, ולא הכל בזום.
לא יודעת אם בכל המקומות, או רק במרכזי פסגה.
אז תבדקי אם יש השתלמויות מקוונות, שאז לפעמים יש מפגש 1 פרונטאלי, והשאר זה לקרוא דברים ולבצע משימות וכאלה.
יש את אתר הכוורת, יש שם יחידות קצרות של כמה שעות כל אחת, על כל יחידה צריך להגיש מטלות קטנות שמראות שעשית את היחידה, וצריך לצבור שם 30 שעות. יש שם מגוון נושאים ואפשר למצוא דברים מעניינים...
ובתשלום גבוה יותר (200 להשתלמות של 30 שעות) יש השתלמויות של מכללת חמדת הדרום, שגם אותן עושים בזמן החופשי (עם מטלה להגשה לכל שיעור).
מומחה מאוד. רגיש ועדין מאוד
דתי
עברתי איתו כמה הפלות, הריון ואחרי לידה, גם הכניס,והוציא לי התקן.
ותמיד הכל ברגישות ונעימות.
באמת הלכתי אליו בגוש עציון והיה זכור לי שיש לו מרפאה בירושלים ולכן כתבתי.
אם לא אז מתנצלת.
אולי למישהי יש יותר נסיון איתו תוכל לחוות דעה עמוקה יותר
מאוד נוח מבחינה שעושה הכל אצלו (אולטרסאונד וסקירות), לפעמים גם מדד לי לחץ דם ומשקל וחסך ביקור אצל האחות.
אני הרגשתי שהוא נעים ומכבד.
הוא יחסית זריז אז הסקירות אצלו מהירות, זוכרת שהיו נשים שפחות אהבו את זה, מבחינתי היה יתרון...
מישהי מכירה את ד"ר מרנינה גילה אורמן??
אשמח לדעת על המקצועיות ורמת הנחמדות
בק"ג של מכונת הכביסה.
אז מה עושות מי שיש להן מכונה של 10 ק"ג ויותר?
בנימה זווו
אשמח להמלצות למייבש כביסה עם צינור
המכונה שלי 9 ק"ג
עדיף עם פונקציה שמונעת קימוט של הבגדים (נראה לי שקוראים לזה קריס קרוס) 🙏
פשוט אם תעשי מכונה ענקית לא הכל יכנס לך..
אץ באמת עושה 10 קילו כל כביסה?
ומכניסה בערך 3/4 מכונה כל פעם.
בגדים עדינים כנו בגדי שבת אני מעדיפה לייבש כשזה תלוי על קולב (מחוץ לארון)
כשזה מתייבש מכניסה לתוך הארון.
מצעים ושמיכות אוהבת לפרוס במרפסת.
מכנסיים של הגדולים (בסגנון דגמח) תולה במתלה.
סוודרים גם לא במייבש.
מה שכן במייבש זה חולצות טריקו, בגדים של הילדים, פיגמות, מגבות וכד'.
זה חוסך לתלות ולהתעסק עם כל הבגדים הקטנים.
לתלות כמה מכנסיים או לפרוס סדינים זה לא עבודה בשבילי
ולתלות על קולב ממילא צריך אז זה לא מוסיף עבודה.
בקיצור מכל מכונה לפחות רבע זה לא למייבש.
מכונת כביסה אני מפעילה על שעה וחצי בד"כ, מייבש אותו דבר על כמות של 3/4 מהבגדים, ואז זה מסתדר.
לא יצא לי שמכונת כביסה סיימה לפני המייבש ונתקעתי.
(כשיש פחות בגדים זה מתייבש מהר יותר)
בכל מקרה לא מכניסה את כל הכביסה למייבש.
בכביסות של הילדיםן אני גם ככה בדכ לא ממלאה מכונה מלאה, אז זה לא בעיה.
בכביסות שלנו בדכ יש לנו חלק לתליה. ואז זה מתקזז
יוצא דופן מכונה של מגבות ומצעים שאני כן יכולה למלא מכונה, ואז מייבשת ב2 נגלות.
המייבש שלי עובד די חזק ומהר כך שזה לא מציק לי.
מוכרים נאון 7 קילו ב479 עם צינור
אצלי שנה שנייה כבר ואני ממש ממש מרוצה
אבל אם תפוצצי אותו אז כן
הייתי לבדיקה שגרתית בהנקה. אמרה שהכל בסדר ב"ה ושאחזור להיבדק חודש אחרי סיום ההנקה.
בינתיים ב"ה נכנסתי להריון תוך כדי ההנקה. הפסקתי להניק.
יש טעם/צריך ללכת להיבדק עכשיו או לחכות לאחרי הלידה בעז"ה?
הייתי לפני כשלושה- ארבעה חודשים.
לא אמרה תדירות, רק שאבטא חודש אחרי סיום ההנקה
אם אין היסטוריה, ההמלצה זה לבוא לביקורת פעם בשנה מגיל 25 או 30.
או אם חלילה מרגישים משהו חשוד.
יש כאן מישהי שמדווחת על העסק בעצמה וביקשה הנחה מהתמת?
הם מבקשים אישור מרואה חשבון והשנה אני מדווחת בעצמי כי עברתי לעוסק זעיר..
ולא בא לי לשלם עכשיו מלא כסף לרו"ח על חתימה הקטנה הזו...
אני חושבת שאפשר להגיש או דיווח שלך או דיווח של רואה חשבון. זכור לי שזה נספח 3 ו4.
מציעה לבדוק אם זה אפשרי
מקווה שתצליחי.
אני מנהלת את התיק שלי
אבל גם כעוסק זעיר/פטור
יש לך מייצג שזה או רואה חשבון אויועץ מס
ושצריך אישור מבקשים ממנו
התמ"ת לא יאשר ככה שתחתמי בעצמך
הרו"ח שעובדת איתו לא לוקח על חתימת מסמך סכום נוסף- הוא לוקח עלות כוללת של עוסק פטור
בררת לפני עם הרו"ח שלך אם לוקח כסף עעל חתימת מסמך או שזאת השערה שלך?
מה הייתן לןקחות בחשבון כששמות במעון תינוק בן שנה ו4?
מחיר
חופשים וימי שישי
כמות ילדים
מרחב
בכי של ילדים (בגן שהןא נמצא כיום קבןע שומעת ילדים בוכים ובגנים האחרים שביקרתי על אף שנשארתי הרבה זמן לא שמעתי כמעט בכי)
חיבור לגננת (רושם ראשוני בלבד)
כל הגנים שראיתי וגם הגן שהןא נמצא כיום מאוד מומלצים לכן אני בהתלבטות ממש גדולה
פעילויות וחוגים
איך נראית החצר
בטיחות כמובן
איך המטפלות מתנהגות/מדברות
וכמובן שבלי מקליט אי אפשר להמליץ או לדעת שום דבר, ככה שאם יש לך המלצות שמגובות בהקלטות זה עדיף
מותר שיבכו, השאלה מתי נתינוק מקבל מענה, חיבוק או מה שצריך.
אם נותנים לו לבכות ולא מתייחסים זה איקס גדול.
חושבת שסימן הבכי כולל בתוכו הכל (מרחב,כמות ילדים, נשות צוות, בטיחות, יחס המטפלות,פעילויות מגוונות- אם כל זה קיים והסביבה בטוחה לילד לא צריך לשמוע בנעון הרבה בכיות בלי סוף...)
היי, ב"ה ממש ממש בהתחלה של הריון ראשון )שבוע 5, עוד מחכה לתוצאות של בדיקת דם )
אני עייפה ממש ממש, ודי חלשה.. עם התחלות כאלה של סחרחורת מדי פעם. ומדי פעם גם דקירות של כאב בבטן/מותניים. אני מקפידה לאכול ולישון כמו שצריך, ולפי כל מה שקוראת באינטרנט התופעות האלה ממש נורמטיביות אבל בכל זאת קצת מלחיץ אותי.. תור לרופאה יש לי רק עוד שבועיים. רציתי לשאול אם זה הגיוני להיות ככ עייפה? בלי כוח ללכת ללימודים, לעבודה..
תודה!
תנסי לנוח כמה שיותר... וכדאי גם להתחיל לקחת ויטמינים, הרבה פעמים זה עוזר
בשעה טובה🩷
אני הייתי בתחילת הריון בסוף מועדי א והייתי נרדמת באמצע הלמידה למבחנים. ואני לא בן אדם של שנ"צ בכלל.
עייפות לא מוסברת ממש, אבל זה משתפר עם הזמן בע"ה.
הריון תקין וקל❤️
זה לא עייפות הגיונית בכלל.
היה לי חתונה של גיסה בשבוע 10 בהריון הראשון ולא הבנתי איך אני אמורה הלשאר ערה עד הסוף
בכללי בשליש ראשון ב8-9 בערב אני קורסתתת עד הבוקר.
חוגגים בסופש הקרוב.
בא לי משהו כייפי ואין לי שום רעיון.
תינוקי בגיל שאני לא משאירה עם בייביסיטר אבל גם לקחת אותו זה לא לעניין. הוא כבר פעיל ולא יאפשר לנו חוויה זוגית.
אין מישהו מהמשפחה שישמור.
חשבתי על שישי כשהוא במעון ואנחנו לא עובדים.
זה אומר לצאת בבוקר ולחזור עד 12.
יש רעיונות?
אנחנו לא בקטע של סדנאות נראה לי. אנחנו בד"כ מעדיפים לבלות ביחד בסגנון רומנטי ומפנק, אוהבים אוכל, טבע וגם אקסטרים. תודה!!
עשינו את זה כמה פעמים.
ללכת לבית קפה/ קונדיטוריה מפנקת,
ובשביל לציין את היום הייתי מביאה מחברת וכותבים ביחד איחולים אחד לשני/ או מסכמים את השנה שעברנו,
לפעמים מביאה משחק קטן כמו כרטישיח שיפתח את הדיבור
מחפשת מקום/רעיון קצת אחר
אבל במסגרת הזמנים
של עגלת קפה
או יקב, איך אתם עם יין וגבינה?
מאיזה איזור את?
וכדי לציין את היום אפשר באמת להגיע עם איזה משו שכתבת ולאחל לו,
או אפילו לקנות משו קטן שמסמל לכם משו ואחד יביא לשני
אבל אנחנו יום אחד לקחנו שנינו יום חופש מהעבודה
ואחרי שפיזרנו את הילדים יצאנו לטיול ארוך בטבע.
וחזרנו לאיסוף מהמסגרות בארבע.
ימי שישי לדעתי זה קצר מידי.
יש לי 3 ילדים, הגדול מסיים בארבע ומגיע מותש (כתה א), אחכ 2 קטנים יותר בני שלוש ושנה וחצי, שחוזרים הביתה באחת וחצי.
כל אחד זקוק לתשומת הלב שלו וסגנון הדברים שמענין אותו
אני בהריון ועייפה אחר הצהריים.. מאד.
מרגיש שניהול היום מתחיל להתיש אותי
אני קצת נקרעת-
הגדול חוזר בארבע עייף, רוצה את הפינה שלו בבית, לקרא ספר (אני ממש משתדלת שגם ייסע קצת באופניים או משהו אבל תכלס הוא מותש)
הקטנים חייבים את היציאה
אני מגיעה בסביבות שלוש-ארבע מהעבודה עייפה מאד מאד (בעלי איתם בצהריים ויוצא בשלוש וחצי)
ניחא להיות איתם בגינה זה בסדר (אין לי מושג מתי אארגן א. ערב אבל ניחא)
אבל הגדול לא רוצה.. מבחינתו להשאר לבד בבית מה שכמובן לא מקובל עלי
הקטנים מטפסים על הקירות בבית באיזשהו שלב
אין תעסוקה שמענינת את כולם
קצת קטנים מכדי להעסיק את עצמם
לפעמים שולחת את האמצעית לחברה אבל אי אפשר כל יום (על אף שהיא מרוצה מזה מאד, בעצם חסר לה קצת חברה בבית)
הם ילדים טובים, מחונכים, אבל כל אחד צריך סוג אחר של יחס ועיסוק
איך מתמרנים את כל הדבר הזה לזמן נעים ושלו של אמא עם הילדים?
(ולא התחלתי לדון בהשכבה שאין לי כוחות כשמגיעים אליה ומלא פעמים פשוט מחכה לבעלי שיעשה את זה יחד איתי, או שהוא חוזר מוקדם כשאני מבקשת)
או לרשום אותם לצהרון? עוד מעט חורף ממילא לא יהיה אפשר לצאת
ואם אני זוכרת את בהריון, אז זה יקל עלייך גם בהמשך
לא נפתח כי לא היה מספיק ביקוש
בעלי איתם בחוץ שעה בערך, אבל הוא גם נותן להם צהריים..
בכל מקרה זה לא פותר לי את התעסוקה גם אם הם כבר קבלו את מנת ה'בחוץ' שלהם
שאני לא מעסיקה ילדים באופן אקטיבי ככ
ז"א, דאגתי שיהיה מרחב בטוח, מספיק משחקים, וזהו. הם ימצאו כבר מה לעשות ואני נוכחת נמצאת לידם ומשגיחה. לא נורא אם ישתעממו, זה אפילו מוציא מהם יצירתיות ייחודית. אבל הייתי מאוד מאפשרת. ואחרי יום בחוץ פלוס שעה נוספת נגיד עם אבא, לא דחוף לי שיהיו שוב בחוץ. הם ממילא ישנים מוקדם בגיל הזה (אצלי לפחות)
אפשר בנוסף לעשות יומיים של יציאה לבחוץ ושאר הזמן בבית נגיד
עוד מעט חורף ממילא לא רלוונטי לצאת
פשוט עד עכשיו זה היה התעסוקה שהיה לי הכי קל לתחזק
כי בגינה כל אחד העסיק את עצמו יפה
בבית זה לא קורה..
לא מדברת אפילו על הבלגן (שוב, משאירה לבעלי הוא מסדר)
אלא פשוט על זה שמסתובבים סביבי רבים מושכים מטפסים
אין משחק שמחשקים בו יחד (כרגע, בגילאים שלהם, משהו שמענין את שלושתם)
ואם אני משחקת עם מישהו האחרים מפריעים.
אפשר לספר סיפור- זה מעסיק את 2 הקטנים והגדול קורא
אבל אני לא יכולה לספר סיפורים מארבע עד שש
והם גם לא יירדמו אחר כך כי זה מדי פסיבי
מקלחת ארוכה עם משחקים, זה מרגיע ומאפס אותם.
אח"כ לשבת איתם בשטיח ולבקש מכל אחד להביא משחק לשחק לידך.
שנה וחצי ושלוש יכולים לשחק יחד במגנטים, אנשים של פליימוביל, אפילו אם סתם הייתי פורשת שמיכה ואומרת שעושים פיקניק עם תפוחי חתוך זה היה מעסיק אותם.
תנסי לפני שאת מגיעה הביתה לאכול משהו ולשבת עם עצמך כמה דקות לפני שאת נכנסת אליהם..
כשהיו בערך בגילאים האלו
עכשיו הקטן שובב ומופרע
כשהוא באמבטיה היא מתרוקנת החוצה
וצריך להכניס אתו בחזרה כל כמה דקות (מדי פעם בא לו משהו מבחוץ אז הוא פשוט יוצא)
אז זה מאד פיזי ומאמץ ומלחיץ בשבילי.
לא עובד איתם הענין של מגנטים/חיות/פליימוביל
ז"א, כל אחד מהם לבד יכול לשחק עם חבר או איתי אבל ביחד זה לא עובד
לפעמים יש משחק יפה בבובות ל10 דקות
בריכת כדורים?
המח של פירה אז לא ככ זוכרת מה האופציות האפשריות בגילאים האלה
יש בבית?
זה לא גילאים שכל כך משחקים יחד (הקטנים)
אבל אפשר לשבת כולם יחד על הרצפה, וכל אחד עושה משהו אחר.
אם את מביאה מגנטים ומכוניות ורק יושבת לידם זו כבר תעסוקה יפה.
זה לא המון זמן להעביר עד השלב של ארוחת ערב ומקלחת
ואולי לחשוב גם על אופציה של לשמוע סיפור מוקלט לשני הגדולים יותר, כך שאת פנויה קצת לקטן
הוא מגיע לשולחן ב5 שניות, והגדולים קטנים מדי לשחק בלי תיווך שלי אז אני לא יכולה להעסיק את הקטן (שבטוח שהוא גדול מאד ובכלל לא מבין למה הם רוצים לשחק בלעדיו)
דברים כמו חיות, פליימוביל, מגנטים, משחקי הרכבה ודמיון- עד לפני חודשיים היה עובד. עכשיו הוא מדי מתפרע והורס הכל והם מתעצבנים
הם קטנים מדי בשביל להכיל את זה (הגדול מכיל, האמצעית לא)
סיפור מוקלט אני שומרת להשכבה- הם נרדמים עם פודקאסטים של ילדים.
ואם הם ישמעו גם אחר הצהריים לא יהיו מספיק עייפים בלילה...
מגלשה קטנה, סוס נדנדה, טרמפולינה קטנה, אוהל כדורים...
נשמע שזה יכול להתאים לכולם, גם לגדול - אולי אם יראה את הקטנים משחקים זה יפתה גם אותו והוא ישכח את המותשות שלו.
החדר שלהם ענק ויש מלא מרחב
באמת כשהרשיתי בימבות ואופני איזון בבית זה העסיק טוב
עכשיו הגדול כבר על אופניים וכבד להעלות הביתה (אין מעלית)
וזה גם דופק את כל הקירות אבל נניח אעלים עין
מה את הכי ממליצה לקנות?
לא אוהל כדורים, נשמע לי עונש לאסוף אותם מכל הפינות
(הגדול לצערי זה אינטרס שלי בלבד שישחק, מבחינתו הוא יכול לקרא מאז שחוזר ועד שהולך לישון- זה התעסוקה האידאלית בעיניו.
מקסימום תשבץ או סודוקו)
הכי כיף זה טרמפולינה, נראה לי. ואפשר לאחסן אותה בעמידה על הצד בפינה ליד מיטה וכדומה. גם מגלשה זה כיף לקטנים, ואפשר לאחסן אותה מפורקת מעל ארון, למשל.
אפשר גם בימבה כוכב, שתתאים לגדול.
מבינה שאת רוצה שהוא ישחק, למרות שיפה מאוק שהוא יודע לקרוא ברמה כזו שזה מעסיק אותו!
איך הוא בבית הספר? משחק בהפסקות? אם כן, אז הייתי מרפה מהצורך שישחק בבית. אם לא - אז כדאי בלי קשר לבדוק למה...
הוא כל היום היה בחוץ וזה אחלה לנוח.
אם את יוצאת עם הקטנים לגינה הוא יכול לבוא עם ספר ולקרוא שם…
גם קרא..
ובהפסקות הוא לא יוצא החוצה.
המלמד אסר עליו ללמוד בהפסקה (הוא היה קורא מהחומש קדימה...)
אז הוא לא קורא
אבל אני חוששת שהחצר קצת גדולה ומבולגנת בשבילו, למרות שיש שטח מוגדר לכל שכבה
בדרך כלל כשאני שואלת מה עשה בהפסקה הוא אומר לי נשארתי בכיתה ופטפטתי/טיילתי בכיתה
לאט לאט הוא מצא חברים ותעסוקה ויצא לשחק בהפסקות. בכיתה א' עוד קשה להם שאין חצר ומשחקים כמו בגן...הם צריכים להעסיק את עצמם בלי כלום... הכי הרבה כדור נגיד...
והבלגן שבת"ת, שחדש לו, קשה לו...
אז כרגע הוא עוד בהסתגלות וזה בסדר. תני לו לעשות את מה שטוב לו. תעקבי בהמשך לראות שהוא כן מצליח להיפתח ולהשתלב בהפסקות, ואם לא - תנסי אז למצוא דרכים לעזור לו...❤️
וגם מחפשים את העזרה הנכונה בשבילו אבל זה לשרשור אחר..
מתואמתרק עכשיו חזר לשגרה מלאה אחרי החגים.
הגיוני שיהיה עייף מאוד.
אולי תאפשרי לו לנוח בבית לבד לשעה?
אולי שיצטרף אליכם אחרי חצי שעה? יש מצב להשאיר אותו עם טלפון? זה לא שאת יוצאת רחוק מהשכונה.
לא הייתי משאירה את הקטנים בבית ולא הייתי לוחצת על הגדול לצאת.
אולי מקלחת של הגדול עם ארוחת ביניים של תה ומזונות יעזרו לו להתאפס.
ממילא מחשיך עכשיו ב17:00 ופחות יש חשק להיות הרבה זמן בחוץ.
בכל מקרה אין טעם לתכנן עכשיו לטווח ארוך, כי הדברים האלו משתנים.
הסתכלות מרגיעה ונכונה בתכלס
זה כל הזמן משתנה..
היית משאירה בבית ילד בן 6 עם טלפון חצי שעה? רק לי זה נשמע מוגזם?
והוא יודע להתקשר אלייך,
וזה נשמע לו כמו רעיון טוב ולא מפחיד,
אז אני כן (מקווה שאף אחד לא ידווח עלי לרווחה)
בת ה8 שלי לחוצה ממש וכשהיא הייתה בת 6 היו מלא אזעקות, אז לא היה שייך,
אבל את הגדולים כן זכור לי ששחררתי במיוחד כשזה מיוזמתם.
אפשר לנסות בהתחלה כשאת יוצאת רק מתחת לבית ואם הוא רוצה שיצטרף מתי שמרגיש לו.
הוא גם יכול לקרוא ספר במרפסת ולהשקיף מהחלון נגיד.
אפשר גם להציע לו כשהוא יוצא איתכם לאפשר לו לשבת על ידך בספסל, אולי מכורבל איתך ותספרי לו סיפור או משהו.
וגם שמיכת עיטוף כיפית יכולה לעזור לו עם ההתשה והמוצפות.
אולי תצאי עם הקטנים בשעות הצהריים המוקדמות יותר ואז ב16:00 כבר תמצו ותחזרו הביתה?
חוצמזה בגינה הכי קל לי לשמור עליהם
בבית צריך פעילות ופה אני מסתבכת
טושים, מדבקות...
בר בצק
כל אחד עושה ברמה שלו
גם להדביק מדבקות על אמא לקטן יכול להיות כיף
שאת חוזרת בשלוש ארבע ויש לך כח לצאת עם הילדים לגינה!
זה מתיש אותי.
וגם כל אחד רוצה את הצומי שלו ובחוץ יותר קשה לקבל...
נראלי הכי חשוב להשקיע בגדול כרגע כי כיתה א זה ממש קשה .. רואה אצלנו שמתיש וסוחט רגשית וזו טלטלה משמעותית..
לקטנים אפשר אולי לקנות עוד משחקים
בת 3 אוהבת פליימוביל? אפשר לקנות עוד אם כן..
או עוד בובות עגלות, להזמין חברה רגועה..
בן שנה וחצי אפשר ביממה ג'וק בבית...
אפשר אמבטיה ארוכה לשניהם.. ואז להוריד לחץ מההשכבות...
לאטלאט כשנמצאים בבית כל יום מתרגלים לזה ונהנים מזה...
שיהיו בחוץ בצהריים עם בעלך וזהו. .
עכשיו גם שעון חורף יהיה חשוך בחוץ ופחות מושך...
וברור שאת בהריון וחוזרת מהעבודה בארבע סרור שתחזרי גמרוה...
במקומך הייתי רק שוכבת על הספה מ4 עד 6 והם מסביבך, קוראת ספרים וכאלה..
בהצלחה יקרה!
את מרגיעה אותי לגבי הגדול
כי אני קצת דואגת לו..
את רוצה להחליף איתי ילדים? אני חשבתי שהם ממש טובים אבל אין שום מצב בעולם שאני שוכבת על הספה והם סביבי
מקסימום הם עלי, וזה מאד לא נח לי (וזה 5 דקות עד שמתחילים לקפוץ ולהשתולל ואז מישהו בוכה כי קיבל מכה)
הקטן מאד מאד שובב.. יש לו בימבה גו'ק כבר אבל זה לא מעסיק אותו לאורך זמן
האמצעית משחקת מהמם אבל הוא מציק לה במשחקים
ואז היא נהיית עצבנית ונרגנת. בעצם היא רוצה חברה, אבל בלעדיו (מדי פעם 2 הגדולים מציעים לי להלוות אותו למישהו, הם נורא אוהבים אותו אבל תכלס הם יורת רגועים בטבעם
ורוצים לשחק בנחת והוא מחרב כל חלקה טובה
ואם אני מרשה להם להכנס לחדר ולנעול (לפתוח הוא כבר יודע..) הוא בוכה מרורות מאחורי הדלת כי נעלב שמשאירים אותו לבד.
ואז הגדול מתלונן שכואב לו הראש מהבכיות שלו..
אוף מרגישה שצריכה הנחיית הורים שלכולן פה יש איזה שיטת קסם ורק אני כל יום מחפשת את עצמי מחדש
את לא קוסמת ולפעמים באמת יש מצבים שבהם תמיד יהיה מישהו מתוסכל
משתדלים לגוון בין המתוסכלים כדי שכל אחד יהיה גם קצת מרוצה
השלב הזה ...
שוכחים מהר...
אצלי הם פשוט בגילאים גדולים וזה אחרת...
להיפך, אני לא מצליחה להיות איתם בחוץ בלי שישגעו אותי ובבית עובר לי יותר בטוב..
אני נזכרת שבאמת כשהיו כולם קטנים היינו יוצאים מלא..
וגם כאן הם יכולים להוציא מהדעת
בע"ה דווקא מהמשבר מוצאים פתרונות וגודלים עוד יותר. כשקשה זה מכריח אותנו לגדול ולהתפתח. ככב זה, כל הזמן... ממש כל הזמן
ואת לא סתם חושבת שהם טובים! הם באמת ממש ממש טובים!!!!
אפשר להגיד להם לעשות הליכות של חיות (לזחול כמו נחש, לדהור כמו סוס וכד').
אפשר להכין להם בבית מסלול שמורכבת מכמה שלבים (לזחול מתחת לכסאות, לקפוץ עד לספה וכד').
או לקנות אביזרים מתאימים כמו מגלשה, טרמפולינה, מנהרה, כדור וכד'.
זה יכול להעסיק את הקטנים בזמן שהגדול קורא ונח.
והרבה מהדברים את יכולה לעשות כשאת יושבת נותנת להם הוראות.
אפשר גם לקטן שירי אצבעות, משחקי קוקו, שהגדולים בונים מגדל והקטן מפרק, לצייר.
אצלי יש את הקטנים בגילאים שלך , 3 ושנה וחצי.
בה בהריון מתקדם.
את מתייחסת אליהם ולא לגדול..
מזדהה עם העניין של להיות בחוץ. הרבה פעמים אחרי העבודה אגיע הביתה ל 20 דקות ואארגן פיקניק. ככה הם אוכלים ומשחקים בחוץ, חוזרים הביתה סביבות חמש, מקלחת והתארגנות לשינה בנחת.
זה עזר גם מבחינה להעסיק וגם לא היה בלאגן גדול בסוף היום. (הם קמים מאוד מאוד מוקדם ככה שיש להם שעתיים בבוקר לשחק ןמאפסת את הבית בבוקר לפני העבודה).
עכשיו נגמר לי הכוח להיות בחוץ. ובאמת להעסיק בבית זה קשה.
עוזר לי מאוד "יצירות" קלות שלא מבלגנים.
קניתי מלא סוגי מדבקות, צבעים, בריסטולים וזה ממש ממש מעסיק אותם. עוזרים לי במטבח עם מגדל למידה, עוזרים עם כביסה. משתפת אותם במה שצריך לעשות. בעיקר את הגדול.
זה לא קל.. בכלל.. אבל זה עובד. ימים יותר וימים פחות.
לשבת על הספה ולנוח כשהם משחקים - לא קורה אצלי😅😅
לפעמים מזמינה חברה של הגדול. היא באה יחד עם האמא (בת יחידה כרגע) וזה ממש מעסיק. או שאנחנו הולכים אליהם.
כמו שאמרו - הכנה לחורף.
ו.. זה באמת קצת שונה כי אין לי את הגדול.
בהצלחה ובשעה טובה!!
ו(עוד שניים מלמעלה)
ולמען האמת אני לא כ''כ מעסיקה אותם.
מידי פעם מוציאה ספר, גם הקטן יכול להסתכל בספר,
מוציאה חיות, מגנטים... הם לפעמים באמת משתעממים אבל זה חלק מהחיים להשתעמם, דווקא מתוך השעמום פתאום יוצאים רעיונות יצירתיים, דמיוניים, מחשבות, זה מפתח עצמאות שהם מוצאים תעסוקה לעצמם . נכון שהם המון סביבי "אמא, אמא אמא..."... על הראש שלי על החצאית וכו'. אם יש לך מפרסמת תני להם קצת להסתובב שם.. למען האמת אותי מאוד מאוד מתיש אחרי יום עבודה לצאת החוצה, חוזרת מותשת ואין לי בכלל כח להכין אוכל ולקלח אז לרוב אני בבית, שוכבת על הספה, ועצם הנוכחות שלי זה בשבילם המון. אני מפטפטת איתם, שרה להם, שואלת מה היה היום וכו'. לא מצפה מעצמי להעסיק כ''כ... זה ממש גומר, גם את בנאדם... כמה אפשר?
מתחילים ברוטב, חציל מטוגן וחציל בעשבי טיפול
רוצה לגוון
בעלי הוא אנין טעם, אז צריכה באמת סלטים ברמה.. מצד שני אני קצובה בזמן אז אם אפשר סלטים קלילים ועדיף שאפשר להקפיא
אני יודעת שיש כאלה שמקםיאות רטבים. כמו רוטב פסטו, רוטב פיצה וכאלה
אני מכינה כרוב סגול במיונז
בטטה וחציל אפוי עפ רוטב צילי
סלט חי של חסה נבטים שרי / כל סלט חי אחר לפי מה שיש בירקן
סלט זיתים
רוטב פיצה לבן שלי שאוכל רק את זה
זה הכל.
כל תקופה אני מגוונת.
סלטי חסות:
סלט קיסר
חסה בטטה חציל ורוטב
חסה עגבניות שרי, בצל סגול ורוטב שום
חסה עם מנגו/אננס
וסלטים שמקפיאים זה לא חי
משהו כמו מטבוחה וכאלה
סלט ירוקים טחונים
פסטו
קונפי שום/עגבניות שרי/גם וגם
בעלי אוהב מלא סלטים ויש כמה כאלו ממש קלים
חצילים ופלפלים- פשוט חותכת לרצועות שמה בתבנית תנור, שמן מלח מערבבת אופה עד שניהיה שחום
פטריות מוקפצות עם בצל ירוק וקצת סויה
יש סלט שנקרא משוויה-
אני עושה אותו ככה: שמה חציל, בצל סגול, פלפל חריף, עגבניה, גמבה, שום, ככה שלמים (חוץ מהחציל) מורחת בקצת שמן.
אופה בגריל אבל שיהיה רך, מוציאה חותכת דק הכל מוסיפה קצת שמן זית וזהו.
יוצא טעים.
תבדקי בצ'אט GPT אם טוב להקפיא דברים כאלו.
חומוס אני יודעת שאפשר להקפיא מבושל ואז פשוט לטחון אותו....
לק"י
שופכת מעליו שמן זית להגנה...
לא בטוחה שזה באמת נצרך.
או כרוב במגוון ווריאציות
סלט חסה, או סלט עם מגוון ירקות
סלט קישואים וביצים קשות, אפשר לטחון או בקוביות
מטבוחה
סלט פלפלים בצבעים עם שום, עגבניות ובצל
סלט חי - ירקות שאתם אוהבים (אצלנו חסה, פלפלים, בצל סגול, עגבניות שרי, כוסברה)
כרוב עם גזר ומיונז
קונפי שום
סלט ביצים
טחינה כמובן
אצלנו הולך סלטים עם חסה אז למשל חסה עם בטטה וגרעיני חמניה/חסה עם בצל סגול ועגבניות שרי/גרעיני דלעת וכו
כל פעם מגוונים קצת
החרקים בשום נמצאים מתחת לקליפה, לכן חשוב לקלף כל שן ולשטוף את השום לאחר הקילוף
אז כותבת דברים שקלים מבחינתי..
חציל שרוף עם טחינה או מיונז
ממרח פטרוזיליה עם שום, מיץ לימון ושמן זית
ממרח זיתים עם פטרוזיליה שום ושמן זית
חומוס- אפשר להוסיף למעלה בשר טחון או פטריות ובצל, משדרג ממש
טחינה לבנה או ירוקה
זיתים ברוטב אדום
לא את כולם אפשר להקפיא אבל כולם דקות בודדות של הכנה
חציל וגמבה.
לקלף אותם. את הגמבה לחתוך לקוביות. לקצוץ קצת פטרוזיליה, קצת כוסברה, לימון, מלח פלפל ושמן זית.
גזר מגורד
תיבול חריף- פלפל חריף, שום כתוש, לימון, שמן זית מלח. אפשר גם קצת עריסה או קצת צ'ילי גרוס.
תיבול חמוץ מתוק- שמן קנולה, חומץ, סוכר, שום כתוש ולפזר מעל פקאן מסוכר.
חציל מרוקאי- לקלף חציל, לפרוס לפרוסות, למקוח בשמן מכל צד של הפרוסה, לאפות ולהפוך באמצע כדי ששני הצדדים יקבלו צבע. לתבל בשום כתוש, פפריקה, כמון, מלח ולימון.
בטטה ועדשים- לאפות קוביות בטטה, לבשל עדשים שחורות. בצל סגול, בצל ירוק, חמוציות. תיבול- סויה, סילאן, מיץ לימון, מלח, שום כתוש וממש מוסיף- נענע יבשה או נענע טרייה קצוצה. זה סלט עם יותר התעסקות אבל אני בדכ חותכת ומתבלת אחרי כניסת שבת אז זה רק אפייה של הבטטה ובישול של העדשים.
סלט ביצים- ביצים קשות, מיונז, לימון, מלח פלפל. אפשר להוסיף בצל ירוק או שמיר.
סלק- קוביות סלק (אפשר לקנות סלקים מבושלים בואקום)- לימון, מלח, כמון, שום כתוש, כוסברה/ פטרוזיליה.
חציל קלוי- לפתוח אותו, לזלף טחינה וקצת ירוקים מעל ויש סלט הצגה בלי להתאמץ
אפשר גם לפרגן בגרגירי רימון, בעיקר מוסיף לנראות.
מטבוחה גם אחלה בהקפאה וגם חצילים.
אני מכינה גם סלט זיתים ומקפיאה, סתם כי בקושי אוכלים פה.
גם חריף ופסטו עוברים הקפאה מעולה.
התחלתי סרזט יום אחרי המקווה.
אחרי 4 ימים יכול להתחיל הדימום הסתגלות?
ורק לי זה מרגיש עבודה בעיניים?
מרגיש לי לא נעים לגעת בבעלי כשאני יודעת שיש דם אבל זה לא מטמא כי זה כתם. מרגישה שאני עובדת על עצמי
וכמה זמן יכול להמשיך הדימום הזה?
אבל התחלתי לפני המקווה
ולגבי הכתמים
אני מבינה אותך
ולכן שואלת הרבה את הרב
אפילו שאני כבר יודעת מה תהיה התשובה (עד היום, עם המניעה הנוכחית, אף פעם לא אסר)
אבל זה מרגיע אותי ונותן לי שלווה
וכן נאסרנו.
אבל אח"כ היה שקט לפחות לשנה...
עכשיו אני עם מניעה אחרת שעושה לפעמים כתמים
או שזה מחזור?
מקבלים מחזור עם סרזט?
ואני מתחילה את היום השלישי וזה עדיין כבד כמו ביום הראשון, זה תקין?
מקווה שזה לא יסחב לי עכשיו חודשים עד שאצליח להיטהר 🤦♀️
מבחינה הלכתית זה תלוי פסיקה
וזה ממש לא עבודה בעיניים.
כמו שאם יורד לך דם מהברך זה לא עבודה בעיינים.
יש הגדרות הלכתיות ואם זה לא דימום אוסר אז הוא לא אוסר.
הכמות היא לא המדד היחיד.
אצלי ההסתגלות מסרזט הייתה בערך 10 ימים ואז הכל היה נקי (אז לא ידעתי שזה הסתגלות הייתי בטוחה שזה מחזור וככה התייחסתי מבחינת טהרה, לא הייתה בעיה להיטהר ולא קיבלתי עוד מחזור אח"כ אז הבנתי שזה לא היה מחזור בדיעבד)
אם לא אשים פד, הכל ישפך לרצפה.
זאת באמת כמות שאני לא מכירה מעבר ליום הראשון. וגם ליום הראשון אולי זה מוגזם.
אפילו לא חשבתי לשאול, מקווה שאני לא טועה ושסתם נאסרנו 🤦♀️
את יכולה לשאול ליתר ביטחון.
וכן
לפעמים דימום הסתגלות אוסר
אני שמתי התקן הורמונלי
ודיממתי ממש במשך כמה שבועות, עם קצת הפסקות באמצע
עד שזה נהפך לכתמים לקח זמן.
עכשיו בזמן הטהרה
כל פעם שיש לי כתמים
אני ממש עוקבת שזה נשאר בגדר כתמים
ולא דימום שמצריך החלפת פדים כמה פעמים ביום.
וזה תלוי פסיקה.
אני לא ידעתי שיש בכלל מה לשאול, רק בדיעבד שלא קיבלתי עוד מחזור, הבנתי שזה מה שנקרא דימום הסתגלות ושזה לא היה מחזור.
עד כמה שזכור לי באמת הדימום היה כבד,
כנראה שייכתי את זה למחזור ראשון אחרי הלידה אז היה לי הגיוני שזה מחזור כבד.
בקיצור כמה שישמע מוזר, התיאור תואם לדימום הסתגלות של סרזט.
לכתמים יש תנאים אם נאסרים מהם או לא
וכל עוד זה עומד בכללים אתם לא נאסרים.
אבל אם יש דימום בכמות של ווסת- אני לא מכירה שזה לא אוסר
הרב שלנו אמר שיש נשים שמחליפות פד כל חצי שעה כדי שלא יצטבר עליו דם וזה ממש לא חלק לדעתו..
אולי יש בזה דעות אבל נשמע שמממש שפעת..
ואני מקווה שזה באמת תקין.
יש מצב שזה גם משפיע על הכח שלי?
למרות שתכלס, עכשיו נזכרתי שלא עברו אפילו חודשיים מהלידה. כבר שכחתי שילדתי.
אז אולי גם זה משפיע על זה שאין לי כח.
כן, כשכמות הדם כבר הצריכה פד אז הבנתי שאין ברירה ונאסרים.
את מאבדת דם..
ברזל וכו'..
הייתה לי פעם עם מחזור כבד במיוחד שהרגשתיככה..
אני זוכרת עשרה ימים שהתחלתי סרזט היה ממש כמו ווסת
וברור שזה אסר . זה ממש דימום כבד זכור לי
ולכן פעם שנייה שלקחתי התחלתי לקחת בווסת עצמה ולא היה בכלל דימום הסתגלות
זה היה לי דימום חד פעמי .
לא מחזור
אח''כ ברוב הפעמים ממה שאני מבינה אין כלום
וגם מה שהיה אצלי
או שאני טועה עם הגלולות האלו?
בזמן הזה הדימום יכול להתגבר או שתקבלי מחזור שוב...
בפעם הראשונה שלקחתי גלולות היה לי דימום ממש במשך חודש. לקחתי בתחילת המחזור והמחזור לא הסתיים עד שהגיע המחזור הבא, ורק אחרי זה הפסיק
ומתישהו כשטבלתי בזכות מלא היתרים של הרב (בלי קשר לגלולות.. סתם קושי להטהר אחרי לידה בגלל כתמים לא נגמרים) אז אמרתי לבעלי שזה מרגיש לי ממש מוזר לטבול ככה ושאולי אני לא באמת טהורה וכו'.
אז הוא אמר לי לזכור שמדאורייתא רק דימום של וסת באמת אוסר.
אחכ עם כל ההשתלשלות של שבעה נקיים וכו' אז יש את כל ההלכות סביב זה אבל בסוף צריך לזכור שהתורה וחז"ל רוצים שתהיי מותרת לבעלך! זה המלכתחילה.
אותי זה הרגיע בזמנו.
אבל כמובן שתמיד אם יש ספק, אפשר להתייעץ שוב עם הרב אם זה עדיין בגדר כתמים שלא אוסרים
השם מחליט מה נקרא טמא ומה נקרא טהור.
יש גדרים מסוימים שגורמים לדם להיות מטמא, ואם הם לא קיימים אז זה טהור.
וזאת האמת
זה לא הצגה,
גם ככה זה מעל ההיגיון,
כי כל עניין טומאה וטהרה זה מעל ההבנה במובן מסוים..
אצלי התחיל אחרי שבוע דימום כמו מחזור שאסר (ביום הראשון זה היה רק כתמים), נמשך בערך כמו מחזור - אולי יומיים יותר.
נטהרתי בקלות ואח"כ שקט לשנה
אני לא בנויה לכזאת כמות של דימומים חודש. לא עומדת בקצב.
אני בלאומית וממש השתגעתי כבר מלנסות לקבוע תורים…
מי שעשתה, בפרטי? בציבורי? איפה מומלץ?
אשמח לשמוע גם מלקוחות לאומית (מבוטחת בביטוח הכי גבוה).
באופן פרטי
קיבלתי 70 או 80 אחוז החזר משהו כזה
לצערי לא זוכרת כמה עלה לי במדויק
עשיתי את דר' אייל מזעקי בשערי צדק (הוא מנהל מחלקת אולטראסאונד נשים, משהו כזה. אני סמכתי עליו והוא ממש צדק)
הוא ממש היה אחלה
תתקשרי למזכירות של אולטרסאונד
אם לא תמצאי תעדכני ואחפש
ובסוף נתנה לי איזה אימייל להתכתב איתם. מקווה שיקדם אותי לאנשהו…
עייפתי🥴
סליחה שמנצלשת לך @סטודנטית אלופה
בדיוק קבעתי תור לפרופסור שמחה יגל לסקירה מוקדמת, אמרה לי שזה עולה 2,300 ש"ח
אני רוצה לדעת אם לפנות ללאומית או להראל...
יש לי לאומית זהב
תמיד כשהתקשרתי אליהם ישירות המזכירה נתנה לי תור באותו שבוע.
לא דווקא לסקירה מכוונת אבל דברים בסגנון
אצל ד"ר יוליוס גולנדר
והם החשיבו לי את זה כייעוץ עם מומחה, אז שילמתי רק 250 שקל (אני בכללית מושלם) ומשיכת ייעוץ (בכללית יש 4 בשנה) אם אני לא טועה
והיתה להם זמינות יחסית טובה ביחס לכל מי שדיברתי איתם, ודיברתי עם המון..
בעלי תיקן אותי שקיבלנו על אייל מזעקי החזר מהביטוח ולא מלאומית כי בלאומית כבר ניצלתי את ההחזר על דברים אחרים
אם את בונה על ההחזר תבררי עם המרפאה
סליחה שהטעתי בהתחלה, עשיתי בהריון כלכך הרבה בדיקות וכבר לא זוכרת מי שילם מה.
ב"ה שהצלחת לקבוע תור.
עם לאומית.
לא מצליחה להזכר בשמו
היה לי תור תוך שבוע / שבועיים
אני מנסה למצוא את שם הרופא, תכף אעדכן בעז"ה
מלפני כ7 שנים.
אם זה חשוב עדיין אני אחפש
אשמח לקבל המלצות לאחד שמתחבר לאנדרואיד
ומי ששואלת למה זה כי עברתי היום סרט!!!! עם הגדול שנעלם
ורק אחרי שהגיעה משטרה, העברנו תמונות - חתיכת דרמה (ופדיחה) שכנה מתקשרת שהוא בוכה ליד הדלת של הבית. אני עוד לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
רק לקרוא את זה נגמר לי האויר
חיבוק ענק ענקקק
אני מאמינה שאת עדיין בתוך הסיטואציה
❤️❤️❤️❤️
הגדול עלה לכיתה א
שמתי לו בתיק.
הוא אפילו לא מודע לקיומו
זה בעיקר עוזר לי לתזמן מצי לחכות לו בתחנה כשהוא חוזר מבית הספר
כי אני לא עם אייפון.
אם כן אשמח לקישור
כי אני עם אייפון…
אבל מישהי שאלה על זה בפורום אחר, אז שתדעי שיש צמידים ממש חמודים של ילדים, שיש בהם מקום לתג.
תכלס על היד זה נראה קצת כמו שעון, רק שבמקום החלק העגול של השעון יש את התג האלקטרוני בתוך כיס כזה
מזמינים משיין/טימו וכו. ואז זה תמיד על הילד…
בע"ה שלא יהיה צורך לאתר… אבל תמיד מרגיע שיש
קנינו באמזון
היה משלוח חינם (עכשיו לא)
מגיע בחבילה של 4
https://www.amazon.com/dp/B0CJYL1Q9S?ref_=pe_125775000_1044873430_t_fed_asin_title
יש גם זולים יותר באלי אקספרס
וגם בודדים
אני עם פלאפון אחר עם אנדרואיד ולא נתן לי לחבר תג של סמסונג...
הזמנתי עכשיו משהו מאלי אקספרס, הלוואי שיעבוד אבל אני כבר סקפטית. בע"ה אעדכן אחרי שאקבל אותו אם זה עובד.
ושושנושי, חיבוק 🤗
אזמין אותו גם לפני שתקבלי את זה
חבל לי לחכות
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:
₪40.76 | מעקב GPS של Android Airtag Google Find My Device Smart Tags Bluetooth Search Tracking Finder ילדים מפתחות תיקים כיסויים לחיות מחמד
אני אמורה לקבל את החבילה ממש כל יום...
זה לילד בכיתה א' שחוזר לבד הביתה מבי"ס.
אבל אני בטוחה שאפשר למצוא לזה צמידי סיליקון באלי אקספרס, רק צריך לחפור.
אגב, הציעו לך להצמיד לו שם וטלפון, זה גם משהו שהזמנתי בעבר והיה מעולה, כתבתי בשתי שורות מספר של אמא ומספר של אבא:
חיבוק ענק!!
תני ללב שלך להירגע.
מקלח חמה ומפנקת.
ואיזה פינוק שווה.
על פתרונות אפשר לחשוב בהמשך.
את אלופה, בע"ה הילד הזה יביא לך הרבה נחת!
אני מפחדת להוציא אותו מחר לגן
פשוט מפחדת שייעלם לנו עוד פעם
לא מצליחה להירגע מזה
ובדיוק השבת אנחנו נוסעים למלון עם המשפחה
הבן שלי מזה עצוב,
אמרנו לו כזה שחיפשנו אותו כי הוא נעלם
אומר לנו אני הלכתי הביתה, אבא ואמא נעלמו.
במיטה שאל אם נלך לאיבוד עוד פעם
עצוב וכואב לי ברמות
תכלס ברור שאנחנו ההורים אשמים
ועדיין ממש שמרנו עליו
אנחנו כל הזמן עם 100 עיניים עליו. כנראה שזה לא מספיק.
טוב שמגיע החורף ולא נהיה יותר מידי ברחוב
ברור שצריך להיזהר שלא יקרה וכו'
רק היה לי חשוב שתדעי שזה קורה.
זה קרה לי לדעתי כמעט עם כל ילד, ואני לא משחררת אותם ללכת לבד עד גיל גדול יחסית (יחסית פה לסביבה לפחות) וכן ממש שומרת
ועדיין...
ב"ה שהסתיים ככה
חיבוק גדול על החוויה הלא פשוטה הזאת ♥️
אמרת בעצמך ששמרתם עליו ב-96 עיניים יותר ממה שבאמת יש לכם...
אבל יש ילדים כאלה - שובבים או רחפנים וכדומה - שפשוט מסוגלים להיעלם ככה למרות הכול... (שאספר לך כמה סיפורים מאצלנו?🤭)
אבל לפחות דווקא נשמע ש"יש פה עם מי לדבר".
מניחה שחיבקת אותו והרגעת אותו, אבל אולי כדאי היום לנהל איתו שיחה רצינית על זה -
קודם כול לשבח אותו על התושיה שלו, שהצליח לחזור הביתה.
שנית - לעבור איתו על כללים כשיוצאים לרחוב (נשארים צמודים לאבא ואמא, לא מתעכבים בכל מיני מקומות בדרך, אם יש דברים מעניינים - אז שואלים את אבא ואמא אם אפשר ללכת לראות אותם וכו')
ושלישית - לפני הרעיון של תג איתור - אפשר באופן קבוע להצמיד אליו תג עם שם ומספר טלפון שלכם (בסיכה לבגד, על שרשרת או צמיד וכו') וללמד אותו להראות אותו לאנשים ברחוב אם חלילה הוא הולך לאיבוד. (אם יש סיכוי שהוא יצליח לזכור בעל פה את מספר הטלפון שלך - אז תלמדי אותו גם. או לפחות לדקלם את השמות של כולכם)
ערבים ואנשים רעים עדיין קיימים כמובן, לצערנו, אבל רוב הסיכויים שהוא יפגוש אנשים טובים ברחוב...
וחיבוק! זו חוויה קשה נורא-נורא...
כל פעם עם ילד אחר.
פעם אחת בשבת וזה עוד יותר מלחיץ
האמת שלא האשמתי את עצמי אף פעם
כי זה לא מחוסר זהירות או תשומת לב
זה קרה פשוט כי הם ילדים שובבים
וגם התברר שלא שהם ברחו או נעלמו ממני
זה קרה להם תמיד בטעות כי לא שמו לב
דיל מטורף לבעלי מכשירי אנדרואיד, תהנו!
סט 4 יחידות Smart Tag במחיר מטורף!
🔹 תואם למכשירי אנדרואיד עם תמיכה מלאה ב-Google Find My Device
🔹 אידיאלי לאיתור מפתחות, ארנקים, תיקים ואפילו חיות מחמד
🔹כולל אזעקה קולית לאיתור מהיר של חפצים
רק $16.19 כ-53.15 ש"ח בלבד
בשילוח חינם ברכישה מעל $12 ✈️
קישור לפרטים ורכישה - מעקב GPS RSH 4PCS עבור Samsung Global Finder עובד עם מערכת הפעלה אנדרואיד Google
מקווה שיועיל, חיבוק על החוויה❤️
