פורום הריון ולידה (עמוד 115)

שכדאי לחכות לבדיקת דם, הכי אמינה, במיוחד הטיפולי פוריות. מנסיון..

בהצלחה רבה!

אבל אולי עדיף שלא לתלות את כל התקוות וכן קצת להתכונן לקבל גם לא..

זה אומר להיות סביב זה הרבה מהזמן

אולי לשים קצת דברים אחרים בצד...

ולהיות ביחד בשותפות...

לקבל עזרה.

חושבת שזה אפשרי.

לאמא שלי יש שמונה ילדים, והגדולה נולדה כשהיא היתה בת 26.

הראשונים צפופים, אחר כך קצת יותר מרווח.

אבל זה לא באמת משהו שאפשר לתכנן מראש יותר מידי. זה לא לגמרי בידיים שלנו, וגם לא לכל אחת יש את המסוגלות ללדת ככה כל שנתיים.

9 ילדים

ילדה את הגדולה בגיל 27

את הקטנה בגיל 42.

הפרשים של שנתיים פלוס מינוס.

ומסכימה גם עם הסוף... לא הכל תלוי בנו ובטח שלא ילודה.

ברווחים די גדולים בין הילדים (בעיקר בקטנים)

אמא שלי התחתנה בגיל 25 וילדה תשעה ילדים, אבל ברווחים די קטנים (חוץ מאשר בסוף).

לא יודעת בת כמה את עכשיו, אבל אולי כדאי לעשות בירור פוריות ורזרבה שחלתית כדי לדעת בערך עוד כמה שנות פוריות נותרו לך ולתכנן את הילודה בהתאם?

אבל באמת - הכי חשוב שיהיה אפשר לגדל את הילדים בנחת ובבריאות, ולא הכמות שלהם...❤️

אבל הם כן מאוד צפופים

ולא חושבת שזה מתאים לכולן

וחושבת שכדאי לברר את הרצון

משפחה גדולה זה חלום מקסים

אבל גם משפחה שמחה זה חלום מקסים

אל תציבי יעד מספרי של ילדים

אל תכריחי את עצמך ללדת כל שנה אם זה לא טוב לך

אל תתכנני רחוק

תהי מדויקת כל פעם מה נכון לך כרגע

אולי בסוף תקבלי את המשפחה הגדולה כמו שחל ת.

אולי בסוף יהיו לך קצת פחות ילדים.

אבל אל תחייבי את עצמך לתוכנית עבודה לא בכוחותיך.

החלום יתן בך את הרצון.

וההקשבה והדיוק- יאפשרו לך לממש אותו בשמחה ובכוחות.

לי אישית זה היה נכון הלא למנוע

לא שזה קל

אבל זה כן היה לי נכון

ודוקא בגלל זה אני אומרת שלא חיים מתוך סיסמאות

אלא בקשב וסבלנות לכוחות

נניח אם יולדת כל 3 שנים אז 27,30,33,36,39 ואפשר גם 42 שזו גם בחירה אם ללדת בגיל כזה.

ואז זה 6 ילדים לא מאוד צפופים.

פשוט יש כ"כ הרבה הגדרה אישית בתוך זה:

מה זה הרבה ילדים? מה זה צפוף? עד איזה גיל ממשיכים ללדת?

בהצלחה!

לק"י

אני ילדתי את הגדול בגיל 26, יש לנו 4 ילדים (אני כבר בת 36), ואני חושבת שביולוגית הגיוני שיהיו לנו גם 6 ילדים.

והפערים אצלינו הם של 2.3- 3+ שנים.

האם זה אומר שחלומות לא יכולים להתגשם? לא

אבל להבין שחש חלום ויש את המציאות

והמציאות משתנה כל הזמן

הנוסחא שלי זה לעבוד בשיטת n+1

N זה מספר הילדים כרגע

וכל פעם חושבים על ה +1,

תגיעי אל היעד של משפחה גדולה- מצוין

לא תגיעי- גם בסדר

(זה לא שלחלום אין השפעה, יכול להיות שהוא יתן לך את המוטיבציה לקבל את ההחלטה על+1

אבל רק לאחר ניתוח המציאות והכוחות, בלב שלם ומתוך רצון אמיתי

שהתחתנו אאל"ט בגיל 34

וילדה שישה ילדים.

אז המצב שלך ממש טוב

אבל האמת נראה לי מיותר להתעסק בזה

עדיף לחיות בכאן ועכשיו.

זה יפה הצהרת כוונות. זה חשוב שיש מטרה כללית.

אבל בתוך זה (במיוחד בנושא כזה) לא הכל בידיים שלנו.

ולכן כל פעם מחדש צריך לבדוק מחדש את מצב הבית/המשפחה/הכוחות. ולהחליט אם ומתי מתאים לנו עוד אחד.

אם בסופו של דבר נגיע ל5 או 6 או 9 ילדים, זה רק ה' יודע. העיקר שלאן שנגיע שזה יהיה מתוך שמחה. 

ממליצה ללכת להיבדק.

תרגישי טוב!

קלאסי לטשטוש ראיה וחלילה רעלת

ממליצה ממש להיבדק

חמוד סהכ. אני לא מתלהבת ממוזיאונים בכללי

לא היתה איזו בעיה של תכנים לא מתאימים למיטב זכרוני

הבת שלי היתה אז בת שלוש בערך וזכור לי שהנתה שם, היה אפשר לנסות לנגן בחלק מהכלים

העניין שאנחנו לא קרובים לירושלים, ויש שם הרבה דברים שקורצים לי...

הייתי שם ביום כיף עם אחד הבנים שלי - נתנו לנו טאבלט ואוזניות ואיתם עשינו סיור עצמאי..

זה בעצם בנוי סביב מוזיקת של העדות היהודיות השונות, ובסוף שירת הלוויים במקדש.

לי היה חבל שלא היו כל כך אפשרויות לילדים להתנסות בעצמם בנגינה

כדאי לקלח בלי סבון אם מתפתח משהו. רק מים

אני לא שמה אף סבון מהלידה . רק שהעור כבר לא עדין מדיי.  שמה רק בראש פעם בשבועיים . מה שיורד לגוף יורד וזהו

לגבי איך לטפל אפשר לשים בפנטן אולי . ירגיע

את יכולה גם פשוט לחכות למחזור הבא לעדכן שקיבלת ווסת ולא בוצעה הזרעה

אמרו לך באיזה אחוזון הוא? לאיזה שבוע הוא מתאים?

בפעם הקודמת שנבדקת הוא היה בגודל רגיל?

צריך לעקוב שהוא לא ממשיך לרדת באחוזונים.

ואם כן, יפנו אותך למעקב יותר צפוף כדי לבדוק שהכל תקין.

לפעמים כשהעובר לא גדל מספיק, חוששים שיש משהו שמפריע לו ומעדיפים לילד יותר מוקדם כדי שיגדל בחוץ.

מוזמנת לשאול עוד.

עליתי מתחילת ההריון 6 ק"ג , אולי בגלל זה ?

כרגע שוקלת 52.5

בעיקרון אני גם נולדתי 1.900 לא יודעת אם זה קשור

שאר האחים נולדו ממש רגיל

הריון ראשון לכן אני קצת לא יודעת 

יש גרף כזה שמראה אחוזונים עם כוכבית שמציינת את המיקום של העובר על האחוסונים. זה יכול לתת לך אינדיקציה.

אבל אחוזונים זה לא הכל, לפעמים יש משמעות גם לאיפה הפער מהממוצע. למשל בהריון השני שלי היה לעובר היקף בטן קטן מהרגיל והרופא ביקש לעקוב ולראות שזה מסתדר ושאין סימנים שמעידים על איזשהו עיכוב התפתחותי תוך רחמי (iugr או משהו כזה) שאחד הסימנים הראשונים שלו הוא היקף בטן קטן. אז ממליצה לך לשאול את הרופא מה בעצם יכול להיות, לידע כללי שתדעי יותר טוב מה לחפש בבדיקות הבאות

לפעמים הטכנאית בדקה את האחוזון.

מה שכן היה כתוב-

על כל חלק שבדקו, לאיזה שבוע הוא תואם. ובאופן כללי, לאיזה שבוע העובר תואם בגודל.

זה בעייתי אם יש פער של יותר משבועיים.

ואגב למען הסר קנאה- התחלתי הריון במשקל גבוה יחסית אלי אז זה לא שאני רזה

אולי ההפך-

בגלל שהעובר קטן, עלית פחות.

המשקל שאת נולדת יכול להיות קשור, אם זה גנטי.

את יודעת למה נולדת קטנה? באיזה שבוע?

תמשיכי במעקב לפי מה שהרופא אומר.

גם אם יוולד תינוק קטן, בדרך כלל הכל בסדר.

מאחלת לך ששאר ההריון יעבור בבריאות ובנחת🙏

אני חושבת שהדבר שלי הכי קשה בהריון הנוכחי שלי שהוא גם מאוד מאתגר, זה לקבל את עצמי שזה המצב ושאני לא מוותרת לעצמי / סתם מתפנקת.

כמה דברים שעזרו לי ועדיין עוזרים זה:

1. לשתף את בעלי בקושי שלי כדי לקבל ממנו תזכורות קודם כל ברמה הרגשית- שהוא יזכיר לי שאני לא מתפנקת וכמה מדהים הדבר שאני עושה (ממש הדגשתי לו די מההתחלה שזה עיקר התמיכה שאני צריכה כשאני משתפת במחשבות האלו)

2. להנמיך ציפיות מעצמי ממש ל-0. יצא לי לאורך ההריון להכניס שבתות עם כיורים מלאים, רצפה מטונפת, אוכל מינימלי- וברוך השם שרדתי כדי לספר.

אני לא גאה בזה, אבל כן גאה בעצמי שהייתי קשובה מאוד לגוף שלי.

3. לזכור שזה זמני. שזה לא מגדיר אותי. שהחולשה הזאת לא תלווה אותי לנצח ובינתיים לנצל אותה כדי לישון טוב, לקרוא דברים שלא הגעתי אליהם, ללמוד משהו. אני לא בשמירה רשמית- אבל לגמרי מתייחסת לעצמי כזקוקה להמון מנוחה גם אם זה על חשבון דברים אחרים. וחשוב מאוד לא לזלזל בתוספים שהרופאה רשמה כי לפעמים זה יכול לעשות הבדל של שמים וארץ בתחושות.

חיבוק והרבה כוח!

את מתכוונת להשלמת חיסון לילד שלא קיבל בזמן?

אני מחסנת בזמן, אז אין לי מה להשלים.

חשבתי שהתכוונת להקדים את החיסון של כיתה א'.

אף אחד לא דיבר איתי על זה איזה קטע

אולי זה חיסון שמקבלים בשגרה גם ככה?

היא בת שנה וחצי, את החיסונים האלה היא קיבלה לפני 3 חודשים ואמרה שההמלצה היא לחסן עכשיו שוב במקום כיתה א'.

נראלי תמוה מאוד עבר רק 3 חודשים אז מה הקטע. עשיתי בסוף רק צהבת מה שבשגרה וזהו.

יש פרק זמן מינמלי

את סדר החיסונים קובעים לאו דווקא לפי הזמן המינמלי למנה הבאה

(היה פה לא מזמן התפרצות של אבעבועות, חשבתי להקדים רק את של בן ה6- כי הוא אוטוטו בכיתה א והומלץ לי להקדים גם את של בת ה4... וכששאלתי אם זה לא מוקדם מידי- זה מה שענו לי)

אבל אולי באמת זה לא משנה (השאלה אם 3 חודשים זה כמו שנתיים).

מניחה שנחכה עוד שנה לכיתה א'.

בדיקת ראיה וכזה, אמרו בואי נחסן אותה עכשיו במקום כיתה א. לא התכוננתי לזה טכנית ונפשית ולא הילדה

אז לא עשינו… אמרה אז אני עושה לך המלצה במערכת לגיל 5.

על בן השנתיים לא אמרה כלום, קיצר לא יודעת.

1. הרבה פעמים זה ארבע+

והאחרונה לקראת גיל 6.

זה בלי חיסונים. רק מעקב גדילה והתפתחות.

לק"י

ואז כבר מודדים גובה ומשקל, ואולי עוד כמה דברים.

(גובה ומשקל מודדים גם בכיתה א', אז מי שעשה בטיפת חלב לא מודדים לו בכיתה).

בדיקת ראיה מומלץ לנו לעשות אצל ר.עיניים (כי שנינו עם משקפיים), ובדיקת התפתחות- אני חושבת שאני מסוגלת לראות בעצמי אם יש בעיה.

לא בטוחה גם אם התקשרו אלינו להגיד שצריך להגיע או רק בביקור האחרון בגיל שנתיים.

שלי בן עשרה חודשים, התחיל לפני כחודש לזחול קצת גחון, עכשיו זוחל במרץ.

עוד לא נעמד על 6 (כן מנסה ונופל אחרי שניה).

היינו השבוע בטיפת חלב, היא בכלל לא היתה מוטרדת, אמרה שיש זמן והוא פשוט כנראה לא מהזריזים.

הוא כן מתהפך?

זה ילד ראשון? אצלי מניסיון כולם עושים את הכל בקצב איטי ואחר כך אין שום פער.

גם מסתובב 360 על הבטן, רק לא מתקדם.

וכן, ראשון. אולי כולם אצלי יהיו ככה ואז אהיה רגועה בילד הבא

נראה לי הטווח התקין זה עד 9 חודשים.

כשהוא שוכב על הבטן הוא מסתובב סביב עצמו?

זה שלב מקדים לזחילה.

אפשר לחפש סרטונים איך לעודד זחילה.

יש משהו שמחזיקים את הרגליים והוא צריך לדחוף.

יש תינוקות שמתפתחים יותר מהר ויש כאלה יותר איטיים, אבל גם הם בסוף מגיעים לאותם דברים.

הוא אמנם קצת איטי לבני גילו, וגם בהליכה קצת מתעכב, אבל הכל בסדר מותר גם להיות קצת יותר איטי

העיקר שיש איזושהי התקדמות.

אמורים לראות התקדמות פיזית,

לכן תלוי מה השלב שלו.

זחילה ממש עדיין זה בטווח, כמדומני עד 9 או 10 חודשים.

לעמוד על 6 ועל 2 בכלל לא חובה עכשיו.

אם הוא ממש לא בכיוון, כדאי לבקש הפניה לפיזיותרפיה, גם ככה לוקח זמן עד שמגיע התור, ומקסימום יגידו שהכל תקין, או יתנו כמה טיפים להמשך.

אני לא יודעת להגיד אם זה תקין או לא

אבל אצל הילדים שלי כשהיה נראה לי שהם נתקעו ולא הצליחו לעבור לשלב הבא הייתי עושה יום יומיים תרגילים וממש מהר ראו שיפור.

אפשר לנסות תרגילים לעידוד, אבל זה לא מלחיץ.

איך לעודד? אלו העצות שקיבלתי באותה סיטואציה בגיל 8 חו'  (היום הוא רץ מטפס וקופץ😅)

אפשר להניח אותו על הבטן עם הרגליים ליד הקיר כדי שיחווה שתנועה של הרגליים דוחפת אותו קדימה כשהוא בטעות בועט בקיר. אפשר על אותו רעיון לתת לו קונטרה עם הידיים שלך.

ולשים אותו עם כמה שפחות בגדים על שטיח/ דשא סינטטי כדי שירגיש את הגוף שלו.

זחל על 6

חודש אח"כ למד לעמוד

ועכשיו הוא שנה וחודשיים הולך באחיזה בדברים.

בלי לחץ יש תינוקות שככה מתפתחים

גם לי תמיד היה קשה ועצוב להפסיק הנקה... זה סוג של פרידה...

עולות לי דמעות רק מלכתוב ולהיזכר בזה...

זה לא משהו שמבינים בשכל, כי בשכל הבנתי שצריך להפסיק, אבל הרגש...

איזה דבר פלאי זה להיות אמא

כל כך הרבה דקויות ועניינים פיזיים וגם רגשיים

הכל מתערבב ביחד

לא מובן מאליו

לק"י

אצלי הוא גדול יותר ודי מיציתי את ההנקה, ועדיין קשה לי להפסיק לגמרי (אולי כי הוא כי רוצה, למרות שזה עומד על הנקה לפני השינה, וגם זה קצת התחיל לזגזג).

אבל לא יודעת להגיד לך כי כאמור הפסיקו תמיד סביב גיל שנה

עכשיו נזכרתי שיש לי כמה מנות חלב במקפיא (כתבתי על זה שרשור פעם) חיממתי לו מנה אחת והוא שתה בכזאת התלהבות שזה ממש ריגש אותי

אז אני כנראה לא אחזור להניק אותו

אבל אתן לו מידי פעם ככה וזה ממש משמח אותי

אני יודעת שכנראה אצטרך להפסיק להניק בקרוב. בינתיים מתענגת מכל דקה של חיבור.

כמו שאת כותבת צריך להודות על שפע של חלב ובריאות.

וואו אני מתמלאת דמעות רק מהמחשבה על זה

זה משהו שחזק ממנו הרבה פעמים.

בהצלחה בלהתרגל לחיות לבד.

אני ממש מרגישה אותם

אפילו שאני בעיקרון מקבלת מחזור בהנקה

עדיין מרגישה שינויים כשמפסיקה הנקה

האמת שהפעם הרגשתי פחות

כי הפסקתי מאוד לאט

ניסיתי עוד המון זמן למשוך את זה וכן להניק אותו

אז היה מוצץ טיפה פה וטיפה שם

ולא בבת אחת

בפעם האחרונה שהנקתי לקח לי המון זמן להשלים עם זה.

ב"ה אחרי שעשיתי את זה כמה זמן אחרי כבר הרגשתי משוחררת יותר.

אבל זה שונה, זה היה מעל גיל 3.

יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי

יש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.

בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️

אני אפנה אלייך בפרטי.

ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.

אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.

אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.

לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.

עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.

אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.

לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.

מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?

דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.

ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.

לפעמים באמת יש מחיר

קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.

(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)

גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.

עבודה

עומס

חום

מלחמות

חוסר וודאות

גיוסים ומילואים

עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה

כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.

אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.

ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.

שזו הסיבה היחידה.

התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.

ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:

א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)

ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה 

אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע

לשים את זה בעדיפות גבוהה

ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות

בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר

לא תשעה חודשים

תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות

ואז שוב הריון

זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות

וגם ילד על הרצף

לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס

יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי

לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .

אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו

אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.

אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.

ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.

את כותבת דברים חשובים.

הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו

כדי שתהיה אווירה נעימה

אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף

אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות

זה לא כיף לי בכלל

אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד

אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.

כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.

יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף

יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל

לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"

את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)

או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.

בני כמה הם?

את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?

יש הבדל

בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור

דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.

אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה

בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.

לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות

חיבוק❤️

בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב

מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין

משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות

מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.

כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי

כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה

לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך

יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה

כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס

אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי

(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה

נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.

אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)

בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...

נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..

לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..

משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...

לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..

לתת להם להכין מאכלים קלילים...

זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...

גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.

ננסה לאמץ בעזרת ה'

לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)

זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל

במסגרת המצב.

אולי זה פחות רלוונטי לך

ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️

אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.

את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.

אז זהו.

אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית

כמו סדר וניקיון.

כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך

אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.

הפיתרון שלי,

אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית. 

לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.

אבל את צודקת

ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה

לא רק לקבל את המצב

לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק

מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה

מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה

היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם

הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה

לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)

זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.

כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.

מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?

לק"י

זה מעולה!

בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות 

המיקוד זה הסחת דעת

זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים

ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה

וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי

לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים

לדוג לאסוף לפי צבעים

אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו

זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.

גם הם לא אוהבים את המריבה,

אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,

וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,

הם פשוט שוכחים מהמריבה.

לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.

לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.

או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.

אני ממש מסכימה עם הלשחרר.

חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.

יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.

אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.

ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.

מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.

אוסיף משהו בכיוון..

הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.

לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.

כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות

במצב שפחות מאפשר

זה מפחית אנרגיה במקום לתת

הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות 

יפה צריך לזכור את זה

אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב

זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות

גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים

נראה שקצת ענית לעצמך...

כשאת מרוקנת את לא נחמדה.

אז איך מטעינים אותך?

קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?

ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.

לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.

לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.

ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.

כל זה יחד זה מאתגר מאד.

זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.

לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.

מה שעזר לי להתחבר: לקנות לבייבי ולי דברים מפנקים, לדבר אליו, לקרוא מה קורה איתו כל שבוע

והכי עזר לי לטפל באחיין ניו בורן. נזכרתי איזה מתיקות ממיסה זאת והתחלתי ממש לחכות ללידה🙂

הריון ראשון בקושי התחברתי להריון

גם הרגשתי זוועה והקאתי בלי סוף

אומנם רציתי מאוד את ההריון והילד אבל היה לי ממש קשה להתחבר.

בהריון שני הרגשתי הרבה יותר טוב

וממש הייתי מחוברת לתינוקת והתלהבתי מכל דבר בהריון

ותופתעי כשהילדים נולדו זה היה הפוך.

הראשון שנולד מהשניה הראשונה הייתי מאוהבת בו קשות עד היום

ורק ילדתי (אחרי הריון סופר קשוח) כבר רציתי עוד אחד 

והייתי חייבת למנוע אחרי קיסרי.

ואצל השניה למרות שההריון היה כזה טוב

לקח לי כמה ימים להתחבר לתינוקת

אומנם כיום היא אהבת חיי ואחת הילדות המושלמות ביקום

אבל לקח כמה ימים מהלידה עד שהרגשתי את זה

במקומך הייתי מניחה לעניין, מאוד הגיוני שאת עמוסה ועסוקה וקשה לך להתחבר.

מהניסיון שלי אין לזה שום השפעה על הקשר לתינוק אחרי הלידה.

קודם כל. חיבוק לך

זה נראה לי נורמאלי ( הייתי ככה בהריון ראשון ). אמנם אני מתרגשת אבל החיים הרבה יותר עמוסים ושוכחת הרבה ... 

מה שכן התחלתי להזמין דברים לאחרי לידה ולתינוק וזה כן עוזר לי.

אממה, מרגישה שבעלי לא מחובר בשום צורה, מגיעה לרב הבדיקות איתי כי אני די מחייבת אותו אבל לא רואה עליו שום התרגשות ושום כלום וזה קשה לי ממש!

פעם שעברה היה בהתלהבות ואני הייתי ההפך

מרגישה שחסר לי שהוא לא שם רגשית... החיים הרבה יותר עמוסים בשבילו + המלחמה שעשתה עליו ממש רושם אבל עדיין קשה לי

יש מה לעשות? 

גם בעלי כך.

חושבת שאולי בגלל שהגברים לא עוברים את כל הבדיקות ולא מרגישים כמונו את התנועות יותר קשה להם להתחבר .

בעלי בד"כ מאוד מתרגש ומתחבר לתינוק בלידה..

אני בכל זאת משתפת במה שמרגש אותי

ובגלל שזה כבר לידה מתקדמת..אני יודעת שבסוף הוא אוהב אותם..רק שהוא לא טיפוס רגשן..וההריון לא ממש נוגע בו..

לא מתלהב מלהרגיש בעיטות

אני זאת שמזמינה בגדים או ציוד שחסר

ולסקירה אני מכריחה אותו לבא חח

וזהו בערך

מכירה הרבה גברים ככה

ומבינה כי גם לי היה מתחשק שיתלהב יותר

ההריון הוא אצלך בגוף, את מרגישה אותו פיזית, רגשית, הורמונלית. מרגישה תנועות. ברור שאת תרגישי חיבור, את לא יכולה להתנתק גם אם תרצי.

אצלו זה מידע קוגניטיבי וזהו לכן קשה יותר להתחבר

אבל אני צעירה

אני חושבת שאם הזמן מתקתק אז הייתי מפסיקה בגיל שנה לא לפני

הגיוני ברגע שאת רוצה להיכנס להיריון.

מאיזה גיל הייתי עושה את זה? כנראה סביבות גיל שנה.

למרות שהיו קולות שאמרו שצריך כי הנקה זה מכווץ רחם

תכלס לא הפסקתי

ונקלטתי ברוך השם

החלב התמעט לקראת כניסתי לחודש רביעי אז הגברת בת השנה ו4 דאז לא גלתה יותר ענין

ורק אז הפסקתי להניק

שתיהן היום בנות 4 ו-6 עוד מעט

כך שנראה שהן בסדר

נשים שההנקה מונעת להן...

היא לא יכולה להכנס להריון כשהיא מניקה

אחרי גיל שנה כשכבר לא חייבים הנקה/תמ"ל מאמינה שכן.

כלומר נכנסת פעם להריון תוך כדי הנקה?

אצלי פעמיים לקח שנה ו-3-4 חודשים, ואצל הקטן שנה וחצי בערך. ועוד הנקתי גם בלילות.

חוזר המחזור?

יש מצב שהמחזור חזר אבל ההנקה עדיין מונעת?

לק"י

זכור לי אבל שלפעמים בהנקה הגוף מנסה לבייץ ולא מצליח, ואז יש מחזור בלי ביוץ.

לא בטוחה שאני זוכרת נכון. מקווה שיש פה מישהי שתדע לדייק אותי.

מה שכתבת שהגוף מנסה לבייץ - זה מה שאומרים כשיש הפרשות כמו הפרשות של ביוץ, אבל אז אם לא יהיה ביוץ בסוף, גם לא תהיה וסת.

כמו שכתבו שברירית דקה מידי או כאלה דברים,

ויש גם סיטואציה של להיכנס להיריון ההנקה בלי מחזור בכלל מהלידה...

למרות שעוד הנקתי.

לכל ההריונות שלי נכנסתי תוך כדי הנקה, אחרי שהיא מנעה לי לזמן די ממושך.

ולשאלה הפותחת - אני לא הייתי מפסיקה הנקה לפני גיל שנתיים רק מהסיבה הזו.

אם התינוק הנוכחי מתחת גיל שנה לא הייתי עוצרת, זה לקחת לו משהו חיוני להתפתחותו הגופנית, הרגשית בשביל מישהו שלא קיים ואולי גם לא יהיה...

מעל גיל שנה כבר לא חייבים הנקה/תמל אז זה פחות חובה בעיני ואז לגיטימי להפסיק כדי לזכות בעוד הריון. 

גיליתי אצל הגדול שאפילו הנקה אחת ביום מנעה לי.

לקח כמה שבועות אחרי שהפסקתי לקבל מחזור.

אצל הילד השני הפסקתי אחרי 9 חודשים.

ביססתי לו קודם את רוב הארוחות, ב"ה הלך מאוד בקלות ודאגתי לסטוק במקפיא.

בגיל 11 חודשים בערך התחלנו מטרנה.

דאגתי שעד גיל שנה גם כשלוקח בקבוק אני מאכילה אותו, לא לבד, ולא בעלי (אלא אם כן היה צורך כמובן...) וזה זמן שלנו לליטופים/שירים. שישאר החיבור.

זה היה לי החלטה מאוד לא קלה.

אם הייתי 15 שנים יותר צעירה לא חושבת שהייתי מפסיקה.

זה קשה שיש את עניין השעון הביולוגי. וחלום למשפחה גדולה. אבל אומרים תודה לקב"ה על מה שעברנו ועל מה שיש היום! ויש המון טוב🥰

אצלי בראשונים ההנקה מנעה לחלוטין, אחרי שהפסקתי להניק + חודש חודשיים נכנסתי להריון, בלי לקבל מחזור.

גם הנקה פעם ביום בגיל כמעט שנתיים מנעה לי לחלוטין.

עכשיו עם הקטן באופן מפתיע חזרה לי הווסת בהנקה, בערך בגיל שנה וחצי.

גם כי קשה לי עם התלות הזו.. חייבת להתאוורר מידי פעם ולא להרגיש שאני צריכה להניק או לשאוב (אחד הדברים השנואים עליי), ובכלל זה עושה לי לחץ כשהם גדלים להרגיש שאני מקור האוכל שלהם ואם אני לא שם אז לא יהיה מה לאכול (תפיסה שקיים אצלי בראש) , אז מתחילה להשלים להם תמ"ל כשהם נכנסים למסגרת.. ולאחר מכן מפסיקה בהדרגה בעיקר כשמתחיל לצמוח להם השיניים, לא יכולה להתמודד עם הנשיכות.

זה משהו אחר

גם אני מתלבטת עכשיו אם להפסיק כי כבר קשה לי התלות וההנקות בלילה

אבל אני לא אפסיק רק משיקול של עוד הריון

כשיש מכלול שיקולים אולי כן

אם את בסוף שנות הפוריות

והתינוק מעל גיל חצי שנה יכול להיות שכן הייתי מפסיקה.

והוא קבוע ברכב...

במקרים בודדים השתמשתי בו וזה דווקא היה נחמד

ולא כזה קשה לקשור כל פעם

ואנחנו משאירים קבוע ברכב.

מוציאים רק אם צריך לפנות מקום.

אפילו לא בדקתי אם הוא מתחבר לעגלה.

והם מתחברים ומתנתקים בקלות ממש

(את לא מתחילה להתעסק עם החגורה)

מבחינה בטיחוית עדיף כמה שפחות לפרק ולהרכיב כסא/סלקל

ככל שההתקנה יותר בקלות ככה רמת הבטיחות עולה

כי התקנה לא נכונה ומדויקת נפוצה מאוד וגם הסלקל/כסא שמדורג בטיחוטחת גבוהה- לא שווה כלום אם לא מתקינים אותו כמו שצריך

קחי בחשבון שסלקל זה עד גיל שנה

ואז תצטרכי במילא כסא בעוד 600 שקל

אז אני כבר הייתי קונה ב1200 שקל כסא איכותי יותר

כבר ב900 שקל את יכולה למצוא משהו טוב

בגלל השיקולים האלה חשבנו על כסא קבוע כדי להיות בראש שקט גם על ההתקנה וגם כבר כמה שנים קדימה...

אבל לצערי התקציב באמת מוגבל אז מתלבטת מה עדיף 🙈

בשילב, במבצעים.

עלה לדעתי 500

אין לו את כל הפונקציות של להסתובב וכו

אבל הוא נח, מעולה, כביס. 

כדאי לבדוק בחנויות.

הייתי מחפשת כיסא מגיל לידה שבהמשך מסובבים אותו והוא עד גיל גדול יותר.

כדאי עם איזופיקס- יותר בטיחותי וקל ממש לחבר

סלקל בעקרון עד שנה אבל לילדים שלי זה לא היה נח..

אני חושבת שזה דברים שצריך להשקיע בהם יותר מעגלה וציוד אחר.. אבל כמובן שלפעמים באמת אי אפשר

בגיל הזה היה בעיקר טחון, ובהמשך עבר לאוכל לא טחון.

בבוקר- לתינוקות נותנים פירות עם קוואקר או טחינה. בהמשך מתחילים לאכול לחם עם ממרח, ירקות, ביצה קשה, טונה וכו'.

בצהריים בהתחלה נותנים מרק טחון, בהמשך שמו לו בתוך המרק אורז/ קוסקוס. אחר כך עוברים לאוכל רגיל.

אחר הצהריים, בהתחלה נותנים בקבוק, בהמשך מביאים לחם עם ממרח ופירות.

שאלו אותנו בתחילת השנה מה הוא אוכל.

הוא נכנס למעון בגיל 8 חודשים והיה הכי קטן בקבוצה.

ככל שהילד גדל ומראה בשלות עוברים הלאה לשלב הבא מעוך וכו'

את במקביל גם מביאה מוצקים בבית

אם את רואה שהילדה זורמת עם מוצקים נגיד מעוכים את יכולה להגיד להם והם יתחילו לשלב גם מעוכים

ככה בהדרגה.

אצלנו במעון ביקשה לבצע חשיפה ראשונה של רשימת מאכלים בבית כדי לוודא שאין אלרגיה

כדאי שגם את תתחילי לבדוק ככה שתהיה כניסה חלקה

איזה שלב מרגש!

בהצלחה עם זה 

זה ממש ממש מעצבן ומבינה הכי בעולם את החששות שלך!!! את ממש מחזירה אותי אחורה לימים האלה

החרדה הזאת בכל הפרשה ממש לא נעים

מקווה ומייחלת איתך לבשורות טובות!

רק אומרת שאם הרופאה הייתה רגועה ואפטימית, זה כבר סימן מצוין!

אם את רוצה לשמוע חוות דעת נוספת אפשר להתייעץ עם פועה, אצלי הם ביצעו התייעצות עם אחד הרופאים וממש הרגיעו אותי.

לגבי הטבילה היה לי כמה פעמים ככה, שבעה נקיים ובסוף חזרנו אחורה.

היה לי פעם אחת שטבלתי בחמישי ושבת שוב נאסרתי

זה ממש ממש מעצבן

חיבוק מהממת 💓

במנוחה כמעט מוחלטת לפחות עד הטבילה

כי אחרי טבילה זה הרבה יותר פשוט עם כל הדיני כתמים.

אח"כ להתחיל לחזור בהדרגה לפעילות אבל לשמור על פעילות לא מאומצת

כי עדיין יש את סיפור השליה הנמוכה.

בשורות טובות יקרה

רוצה גם בלנדסטון לגבר..

והוא לא גדול לדעתי, גם הבן שלי לובש עכשיו סנדלים 26 והוא בן שלוש וכמה חודשים

הבת לעומת זאת לובשת 27 וגדולה ממנו בשנתיים וחצי😂

ממש חם איתן?

מדובר בילד שחם לו ומזיע באופן כללי

ילד שמטפס על הכל!

נוסע בבימבות

אני צריכה שיהיו ממש טובות וחזקות

לילד זה נראלי מידי חם

בחורף זה אחלההה

באמצע עונה..

החיקוי גם נוח? כואב לי עליו שילבש נעליים לא נוחות כל היום

יש לך המלצה לחיקוי נוח?

לק"י

אני חושבת לקנות לקטן לחורף נעלי ספורט, בתקווה שיוריד פחות.

(הוא עוד עולה לגן. שם לא מקובל לחלוץ נעליים כמו שהוא עשה אצל המטפלת😅).

הם ממש טובות ונוחות, טיפה יותר כבדות מהמזויפות, לא נכנס בהם מים בגשם.. אבל כמו שאמרת הם מאוד ישנות.. לנו יש כרטיס שוטר אז זה יצא פחות וגם היינו צריכים בדיוק לחתונה אז זה השתלם לנו.. אבל לא יודעת אם הייתי קונה במחיר הרגיל אם לא היה לי כרטיס שוטר...

מנגד היה לנו גם את המזוייף וזה החזיק בקושי חצי שנה והיה נראה ממש לא טוב.. מקולף, מקובצץ, עם גומי רופף בקיצור זרקנו אותם מהר.. 

גם בלנסטון מקוריות נהרסו לפעמים תוך כמה חודשים

בעבר לבשתי בלנסטון וזה היה פחות נוח מנעלי ספורט

גם הגדולים שלי באיזשהו שלב העדיפו ספורט

לקטן שלי אני קונה ספורט/ סניקרס של נייק או אדידס וזה מחזיק יותר טוב מחברות אחרות

טבדוק אותם.

מה את עושה עם הלבן שמתלכלך?

אפשר לכבס אותן (התרגלתי לנייטיב שבמכונה כל יום)? מגבון?

כי לא רוצה שילבש נעל מלוכלכת חורף שלם ובינינו על היום הראשון היא כבר תתלכלך

מגיע אלינו באופן קבוע, הנעליים מצויינות.

ממליצה ליצור איתו קשר, לא יודעת מאיפה הוא ומה גבולות הגזרה

עם החתימה על העקב

אפנה אליו - תודה על ההמלצה

לק"י

(לא בלנסטון).

החזיקו מצויין, אבל אני לא חושבת שהוא נעל אותן רוב היום. אז אולי בגלל זה.

איך כבר הגעת לחורף?😅

אני עושה הזמנות בנקסט לחורף, על פניו הגיוני להזמין כבר - לא?

אז חשוב לי לדעת איזה נעל תהיה כדי להתאים מלמעלה.. לא רוצה לצאת קיטצית מידי אבל חשוב לי שהנעל תתאים קצת לבגד

נעל בלנסטון חומה תתאים לכל הבגדים, סניקרס לבנה כנל

הבעיה שיש נעליים שלא יתאימו למשל: נעל שחורה לא תתאים לגינס כחול. מבינה?

אז אם יש לי רק נעל שחורה אני פשוט לא קונה מכנסי גינס כחולים

אני יודעת שלחלקכן אני בטח יוצאת קצת מוגזמת

לי זה חשוב ומשמח אותי להיות עסוקה בזה.

לק"י

זה צבעוני:

נעלי 3/4 חורף HIKING נימרוד

אולי תמצאי שם דברים נייטרליים יותר.

אבל אני לא מנעילה בסטייל...לרוב יש לילדים שלי יש זוג נעלי חורף אחד. למי שאוהב, גם מגפי גשם.

ומבחינתי מכנסי ג'ינס כחולים מתאימים לנעל שחורה. למה לא בעצם....

לק"י

יש עוד 3 חודשים בערך עד שאולי נצטרך בגדי חורף.

(אני לא מזמינה מנקסט סטים של בגדי חורף. יותר טייצים חורפיים וכאלה)

למה לא להזמין מידה 3-4?

מילאתי סל של כמה סריגים פוטרים ומכנסי טייץ חורפיים של בנים

לק"י

יש להם שם פוטרים?

זכור לי שהרוב דק.

כן ראיתי שיש הרבה דברים של חורף

מתי לדעתך יביאו עוד דברים?

אני אוהבת לדעת שהכל מאורגן מראש ולא צריכה להתרוצץ בחנויות ברגע האחרון 

אשה מאורגנת💪

זה לא איזה מבצע מיוחד והמידה יכולה להיות לא תואמת

אפשר להזמין בספטמבר. זה ממש לא חורף

אני כן קונה בסיילים של חורף וקיץ כמה פריטים במידה יותר גדולה כדי להיתקע אבל מראש במחיר מלא נראה לי לא כדאי

אני לא חושבת שהוא יקפוץ פתאום למידה 5-6 הוא רק בן 3 חחח

אני צוחקת כי גם ככה הילד ענק רק שלא יעלה מידה נוספת עד החורף

אם נגיד יש סיכוי שיביאו עוד פריטים אז כן אחכה אבל אם לא - לא רואה סיבה להתעכב.

בכל מקרה אתן יודעות איך זה, חודשיים ממלאים סל עד שהכל הופך לסטטוס של 'אזל במלאי'. קנייה מאוד חסכונית 

עם כמעט כל בגד חלק זה יכול לעבוד

חלק אני מתכוונת למגנס בצבע אחיד חולצה בצבע אחיד..

וכן - אני מסכימה עם זה שזו שריטה

ביקשתי מראש לא לצחוק על חשבוני 

נעל קשה לניקוי לפחות החיקוים

אני לא להיות עסוקה בניקיון 

או שאולי הלכלוך כן מפריע חחח התבלבלתי כבר

אני רוצה נעל שלא אהיה משועבדת לניקיון שלה כמו סניקרס בצבע לבן

רוצה אחת שתשמר לא כמו הקילופים שהיו בנעל של שנה שעברה

רוצה נעל שיהיה לו נוח ולא יבקש להוריד כל הזמן כי גם מהכיף הזה נהננו

בשביל ילדים הם לגמרי מספיקים...

אבל מקורי זה הגזמההה בעיני

יש ליקוי של ניו טראק

ממש טוב

יש גם עוד חהרות יותר איכותיות

והיה ממש מרוצה ממנו

המשיך איתו לקיץ עד שהטלתי ווטו כי הן היו נורא מסריחות כבר

קניתי בלידר

הבן שלי לא חס על הנעליים. יצאנו איתן למלא מקומות בשטח, הוא נוסע על קורקינט והיה לו נח

לקיץ לדעתי ממש לא. סנדלים או נעל ספורט כהה

הבן שלי משום מה כל הזמן ביקש להוריד אותן

בעלי נורא מפונק בכל מה שקשור לנעליים נוחות

חוששת שהוא ירש את זה ממנו כי אין לזה הסבר אחר 

ומסכימה שתמיד צריך להיות בראש סדר העדיפויות נוחות.

2 זוגות ב100.

שניהם ביחד החזיקו לי עונה+ (הפלוס כי הוא עדיין משתמש בזה לפעמים בקיץ)

אף נעל לדעתי לא תחזיק עם בימבה,

אנחנו קונים נעליים מיוחדות לשימוש בבימבה שבהגדרה זה נעליים שמותר לשפשף. (אם במקרה לא יצאנו עם נעלי בימבה אני לא אאסור עליו לנסוע בבימבה)

נגיד מגף גומי (גם של לידר) או נעל אחרת מאוד זולה.(לפעמים מקבלים נעליים משומשות במצב טוב ואז זה מיועד לביבמה ולא מתרגשת מחורים)

את הכדורים

לגבי השאלה למה יש את זה

לדכאון וחרדה תמיד יש טריגר/ים

פתרון אמיתי מגיע מהבנת הטריגר ומציאת פתרון

תינוק קטן/ עומס יתר זה טריגר קלאסי

כדי למצוא את כל הטריגרים אפשר לעקוב ולראות דברים שמשפיעים לרעה ומתדלקים את הדכאון/ חרדה

מבינה את הפחד כי גם אני חששתי ולא ידעתי איך אצא מזה. ב"ה זה אפשרי. כעת קשה לך לראות אבל זה אפשרי. תקחי כדורים. תעזרי לעצמך להיות רגועה. ובע"ה תצאי מזה במהרה.

אני לקחת כדור מירו. לבערך שנה וחצי שנתיים ובהדרגה הפסקתי.

לגבי הגמילה - אצל כל אחד זה אחרת.

תרגישי טוב!

ולומר שדיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט הוא לגמרי פיזיולוגי. השאלה "למה" היא לא רלוונטית פה. כמו שלא תשאלי מישהי למה יש לה דלקת גרון, אם יש לה בעל תומך, עוזרת, חברות, הליכות. כל הדברים האלו לא קשורים - אם יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה ומטפלים בלי להתפלסף יותר מידי. אותו דבר זה עם דיכאון- את לא בחרת את זה, זה לא בשליטה שלך ואת חייבת להכניס את זה לראש שלך שאין שום דרך שבה את יכולה "לשכנע" את הדיכאון או החרדה פשוט לעזוב אותך.

במקביל ובלי קשר- כמו שדלקת גרון תמיד קשורה לעוד דברים בגוף ואחרי האנטיביוטיקה ובמקביל נרצה להדוק מה אפשר לעשות כדי לחזק את הגוף, ככה גם דיכאון קשור גם לנפש ולכן במקביל לטיפול התרופתי נרצה לחזק אותה באמצעות טיפול רגשי ולבחון מה קרה וקורה בחיים שמשפיעים על הנפש.

לגבי השאלות שלך:

1. צ'יפרלקס בהחלט אמור להשפיע על הדיכאון וגם על החרדה. זה לוקח זמן וגם זו תרופה די גנרית, אז תקחי נשימה עמוקה כמה שאת יכולה. מעולה שקבעת תור לפסיכיאטר, נשמע שאת ממש מודעת לעצמך וזה מעולה. שתפי אותו המחשבות האלו ובכל התחושות, זה בדיוק תחום ההתמחות שלו וזה מה שהוא רוצה לדעת - איך ומה את מרגישה.

2. אני אישית (ומניחה שכל מי שאי פעם התמודד עם דיכאון) הייתי בטוחה שלעולם לא אצא מזה ושאצטרך כדורים לכל החיים. ולקחתי דברים יותר חזקים מצ'יפרלקס. ב"ה אני לגמרי לא שם וזה פרק בחיים שלי שחלף ונגמר ואני לעיתים ממש נדירות נזכרת בו. אפשר לצאת לגמרי מדיכאון קליני גם חמור, ולמעשה הסטטיסטיקה להחלמה היא ממש טובה  (לא רוצה לזרוק מספרים אבל תבדקי).

ב"ה אנחנו חיים בתקופה שיש תרופות וטיפולים ואנשי מקצוע שיודעים באמת לעזור.

שולחת לך חיבוק גדול, וכל הכבוד על האומץ להודות ולטפל זה השלב הראשון הקריטי בדרך להחלמה ובעז"ה את תצאי מזה. מאחלת לך הרבה חמלה עצמית וחמלה מהסביבה להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת. 

תודה ענקית על התגובה. חייבת להוסיף שהדיכאון שאהיה חשה זה משו שאני חווה בשנים האחרונות ופשוט לא טיפלתי  ממש. הדיכאון והחרדה מכיעים לי יותר בשעות הערב. אז במשך היום אני פעילה וכו ובערב זה ממש כמו עננה שמשתלטת . ועכשיו שאחרי לידה ממש אין לי את היכולת להילחם בתחושות האלו יותר. ולכן התחלתי טיפול תרופתי.

שאלה לי אלייך. איזה סוג של טיפול עשית לצד הכדורים?

האמת שלאורך הדרך ניסיתי כל מיני דברים, יש ספר בשם "ללא פרויד פרויד, ללא פרוזק" שמציע כל מיני דרכי טיפול אלטרנטיביות, נראה לי ניסיתי את כולן. ריצה, אומגה 3, שינה... חוץ מזה תרגלתי יוגה, ניסיתי קבוצת תמיכה, ביבלותרפיה, dbt (לא ביחד, כן? כל כמה חודשים הייתי מנסה משהו)

במקביל ניסיתי גם טיפול תרופתי לקשב וריכוז כי עלה החשד שזה גם קשור לזה.

את שואלת אם זה עזר?

ממבט לאחור נראה לי שזה היה חלק מתהליך ההחלמה שלי ובעיקר ההוכחה לעצמי שאני רוצה להילחם ולהחלים כי אצלי לפחות היה קושי מאוד גדול סביב המאבק של לבחור לרצות בחיים.

אני מדגישה שהכדורים היו הבסיס שלי לאורך כל הדרך, בלי זה לא היה סיכוי שאני אצליח לנסות לעזור לעצמי בכלל בשום צורה.

אבל הטיפול הכי הכי משמעותי שאפשר לי להוריד את הכדורים ושיפר את איכות חיי היה ללא ספק הטיפול הפסיכולוגי. וזה לא היה קל! עברתי 5 מטפלות שונות עד שמצאתי את האחת שאיתה הדברים התחילו לזוז. ב"ה עשיתי בעקבות זאת שינויים משמעותיים בתפיסות העולם שלי וגם במערכות היחסים סביבי. זה לקח כמה שנים טובות, אבל היום ב"ה אני חושבת שאני חיה חיים מאושרים ומדויקים לי יותר ממה שרוב האנשים זוכים, ואני אסירת תודה על זה.

אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאה, ובדרך כלל אני לא אומרת דברים כאלו לאנשים שמתמודדים, כי כשאני הייתח בדיכאון שום דבר מזה לא עודד אותי, אבל בגלל שזה פורום פתוח אני מרשה לעצמי לכתוב וקחי מזה מה שמתאים לך. בלי לחץ. זה יכול להיות תהליך ארוך וזה בסדר גמור.

ואגב, מה שאת מתארת על דיכאון שנסחב שנים ועננה כזאת שיורדת בשעות מסויימות זה מאוד מאוד שכיח ושלא תתבלבלי לחשוב שאם יש לך שעות "טובות" אז זה אומר שאת לא בדיכאון. אני מדגישה את זה כי לפעמים זה מאוד מבלבל והסביבה גם מרימה גבה. "מה? את בדיכאון? תראי איזה יופי את מתפקדת!" אבל תפקוד הוא לא המדד היחיד לדיכאון. וזה שאת מצליחה להיות פעילה שעות מסוימות זה מדהים ומראה על העוצמות שלך, אבל זה לא אומר שכשהעננה יורדת כמו שהגדרת יפה, את נמצאת במקום פחות אפל ממישהי אחרת שלא מצליחה לקום בבוקר. דיכאון זה דבר חמקמק, ולכן קריטי שתמשיכי להיות נאמנה לעצמך ולתחושות שלך ולזכור שהמלחמה הזאת בתחושות היא לא דבר טבעי, והיא לא חלק מהחיים, ובעז"ה יום אחד היא תהיה מאחורייך. 

אני גם מצטרפת שפעמים רבות דיכאון הוא תוצאה משינויים הורמונליים ,

ויכול להתפתח ללא שום קשר לסביבה וכדו'

באופן אישי, עברתי דיכאון ראשון סביב תחילת גיל ההתבגרות ודיכאון נוסף בהריון הראשון שלי

כשזה היה הריון סופר רצוי, סביבה מאוד תומכת ועוד הרבה נתונים טובים

ועדיין הייתי בדיכאון ובחושך.

ואני די בטוחה וגם גורמי מקצוע אמרו לי שככל הנראה האשם זה השינויים ההורמונליים.

וגם לחרדות

עוזר לי מאוד מאוד

לא יודעת לגבי הגמילה, לי זה עוזר גם לכאב כרוני. אז לא מתכננת להפסיק לקחת

וטין לי בעיה לקחת כל החיים, מה ככ נורא בזה בעצם?

ברוכה הבאה למועדון ❤️‍🩹

אפשר לשאול כמה זמן לקח לך עד שהרגשת טוב עם הכדור?

האם היה לך בעטת שינה בעקבות החרדה ? וכמה זמן אחרי שהתחלת לקחת את הכדור זה עבר הבעיית שינה.

אני מרגישה שהחוסר שינה בעקבות החרדה זה מגביר לי יותר את החרדה

ובאמת חוסר שינה מגביר חרדה...

עד שממש השתפר

לאהיו ליבעיות שינה אז לא יודעת להגיד

כן ייודעת שאחר כך ממש הצטערתי שלא לקחתי קודם וסבלתי ככ הרבה

@אמאל7עה יקרה!

חיבוק ענק ענק על התקופה הקשה שאת עוברת כרגע! איזו אלופה שאת קבעת תור לפסיכיאטר וגם שאת נעזרת בתרופות! וגם שאת יוצאת להליכות (מאמינה בזה מאד)! ורואה חברות! וב"ה ב"ה שיש לך בעל תומך!!!

לגבי 1., אני לא יודעת כי לא לקחתי ציפרלקס.

לגבי 2., לקחתי תרופות אחרות. ממה שחוויתי, הגמילה צריכה להיעשות בהדרגתיות כי ככה הכי נכון לגוף לעבור ממצב של נטילת תרופה למצב שאת בלי. אצלי הגמילה הייתה ממש חלקה ולא חזרתי לתרופות מאז (מעל עשור ב"ה).

יכול להיות שיש סוגים שונים, ושיש תרופות שממכרות יותר ממה שלקחתי (לקחתי כמה סוגים). אבל נראה לי שרוב האנשים שעוברים דיכאון נגמלים מהם מתישהו. ככה לפחות מהתרשמותי עם אנשים שאני מכירה וגם מהקריאה פה בפורומים כבר המון שנים. יש מקרים נדירים שמגלים שהדיכאון כרוני ושנדרש ליווי תרופתי לטווח ארוך מאד או לכל החיים. אבל לא הייתי קופצת לחשש כזה כשאת סך הכל חודש וחצי מתמודדת עם הדברים האלה ושרוב העולם לא שם, רק מיעוט קטן ❤️

(ואם אם אם מגיעים למצב כזה, אז יש עוד כל-כך הרבה מצבים בריאותיים כרוניים שמצריכים נטילת תרופות קבועה שנראה לי שאפשר ללמוד להתייחס לזה בהשלמה, אם התרופות עושות את העבודה ומאפשרות לחיות טוב יותר. אבל כאמור לא רואה סיבה לדאוג לזה בשבילך. רוב מי שלוקח תרופות גם מפסיק מתישהו).

לגבי זה שאת במקום נמוך ❤️‍🩹, כן זה בדיוק מה שהדיכאון עושה… ולגבי למה יש לך את זה, יכול להיות שיש כאן חוסר איזון כימי נטו, ואולי זה קשור לדברים נוספים, לעומס ולעייפות של אחרי הלידה, למתח של המלחמה או לכל מיני דברים אחרים של החיים. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להבין אם יש מקומות שזקוקים לריפוי או לשינוי בחיים - ולעזור לנו לדייק את מה שצריך בהקשר הזה.

מה שבטוח, למקרה שמעבר לתחושת הבלבול והתהייה ("למה עש לי את זה?") יש גם קצת אולי הרגשה שאולי עשית משהו לא נכון איפשהו בדרך שהביא אותך לזה - זה לא ש"משהו בך דפוק" חלילה. דיכאונות קורים כמו שכל מיני ניסיונות קורים. ולכן אני בעד להתמקד באמונה שהדברים הכואבים שנוחתים עלינו קורים לנו כי זה חלק מהתוכנית של הקב"ה ושהם באים כדי לגדל אותנו ולהצמיח אותנו לעבר המשך התפקיד שלנו בעולם הזה.

אני ממש מאמינה שבע"ה תהיי בסדר. שעם העזרה והפעולות הנכונות תצליחי להתגבר על הדיכאון ועל החרדות, ושבסוף תגלי כמה יהלומים אספת בדרך. גם אם כרגע הכאב קשה מנשוא, אני יודעת 🫂.

שולחת לך המון תמיכה וכוחות, וגם אמונה ותקווה 🫶🏼🫶🏼🫶🏼, זאת דרך לא פשוטה לעבור, אבל יהיה בסדר בע"ה.

נראה שאת ממש בדרך טובה - קבעת תור לפסיכיאטר, מתחילה טיפול רגשי. להגיד שזה ישר עוזר - לא. למרות שלפעמים כדורים יכולים גם תוך שבועיים ממש לשפר את המצב (לפעמים הם גם לא משפיעים בכלל, אינדיווידואלי, וזה שכדור אחד לא עוזר - אז נותנים לו זמן ומקסימום מנסים כדור אחר, כל גוף מגיב שונה לחומרים שונים)

ציפרלקס בהחלט מיועד גם לדיכאון. עליי הוא לא השפיע בכלל, אבל יש אנשים שממש עוזר להם.

זאת חלק מהסיבה שחשוב ללכת לפסיכיאטר ולא רק לרופא משפחה. רופאי משפחה רושמים את הכדורים הגנריים (ציפרלקס, פריזמה וכו), אבל אם יש צורך במשהו יותר נישתי אז זה בדרכ רק פסיכיאטרים. בכל אופן- טוב שגם הרופא משפחה יהיה מעודכן.

לגבי טיפול רגשי - חשוב חשוב חשוב! בעיקר שאת מתארת שזה משהו שקיים כמה שנים… כן אגיד שכדאי לדעתי שתנסי לקרוא קצת על שיטות הטיפול השונות ותראי מה יותר מתיישב לך. ולפי זה תחפשי מטפלת. אבל תחליטי על איזו מטפלת ע"פ הכימיה שיש לך איתה. לפעמים זה קצת לצאת לדייטים עם מטפלות, אבל בסוף זה מגיע (לפעמים מגיע גם על הפעם הראשונה, וזה לא כזה נדיר)

נראה לי ששתי השיטות המובילות זה טיפול דינמי, וטיפול cbt (על כל דורותיו). אבל יש מצב שיש משהו ששכחתי (וכמובן יש עוד מיליון שיטות טיפול)

כן אם יורשה לי - אולי כדאי שתלכי למישהי עם תואר שני טיפולי. ברור לי שיש נשות מקצוע מדהימות ללא תואר שני טיפולי, אבל אם את לא כבר מכירה מישהי מדהימה שכזו - עדיף שתלכי על מישהי מנוסה ועם הסמכה מסודרת, מגדיל את הסיכויים למאצ' טוב.

בהצלחה רבה!

אה, ולגבי גמילה - אצלי לא חושבת שאי פעם אפסיק, אבל לא בגלל הגמילה… אלא כי אני באמת צריכה… אבל רבות וטובות ממני נגמלו וכשעושים את זה הדרגתי בדרכ עובר אחלה (כן החלפתי בין סוגי כדורים, אז זה סוג של להיגמל). אבל חכי, קודם תתחילי, תתנסי, כשתהיי במקום טוב בע"ה תדברי עם הרופא על איך להיגמל. בשום אופן לא להוריד לבד, זה מסוכן ויכול לעשות תסמיני גמילה. 

ממש מחזקות ונותנות לי כוח.

עכשיו קצת נלחצתי מזה שכתבת שאולי לא יהיה שיפור עם הציפרלקס... בימים אלו כל דבר מכניס אותי לחרדה.

ועוד שאלה?

כמה זמן לוקח להורמונים אחרי לידה להתאזן?

ובכללי, ציפרלקס הוא מאוד נפוץ, מאמינה שלרוב מוחלט של האנשים הוא עוזר. בע"ה יעזור לך במהרה. וכשזה עוזר - זה מרגיש כמו גאולה (לפחות עבורי זה היה כך)

עדיין בקושי ישנה בלילות מהחרדה.

לוקחת 4 ימים

גם לי היו קשיי שינה והוא הציל אותי מיד. החזיר לי את השינה הרגועה בפעם הראשונה. חלק מתופעות הלוואי שלו זה תיאבון ועייפות. במינון נמוך הוא משפיע יותר.

או אולי ניתן לשלב עם רסקיו שעוזר להרגעה ושינה.