פורום הריון ולידה (עמוד 120)

אבל פעם אחת העובר שכב בתנוחה שהרופא לא יכול לבדוק והוא פשוט לחץ על הבטן עד שהוא הצליח להזיז, קרה לי בעוד בדיקות אולטראסאונד שרצו לבדוק באופן מדויק איבר מסוים.

כואב אבל לא גורם נזק

וגם במרכזית קומה 2 יש פוטו שעושה פספורט.

יש יחסית מול קפה נאמן ליד חצאיות נטע עוד פוטו, לא יודעת אם עושים, אבל אם את באזור כדאי להכנס לבדוק

בעיניי זה ממש חשוב.

אנחנו גם עובדים.

אבל בכל אופן החלטנו לא לשלוח את אחד הילדים לסבב ב למרות שהייתה אפשרות, כי אנחנו יודעים שיהיה לו לא טוב.

לפני כמה שנים הבכור שלנו היה בגן שהיה לו ממש לא טוב ואמרנו בדיוק את מה שאת אומרת - אין ברירה, הוא רגיש, אולי זה מוגזם וכו'.

ובדיעבד אני מצטערת שלא התייחסנו לזה יותר.

זאת אומרת, הלב שלנו היה איתו, והבנות אותו והכל. אבל בפרקטיקה - המשכנו לשלוח אותו לגן.

ורק בסוף הבנו שבאמת באמת הייתה שם התנהלות לא תקינה (לא אלימות חס וחלילה, אבל לא תקין), ולילד רגיש כמוהו זה היה יותר מידי ורק הגביר את החרדה ופגע בו. (ואף ילד לא צריך להיות במצב של סטרס).

בקיצור, לא להתעלם.

לבדוק אופציות אחרות

אני לא מצפה שתמיד יהיה לילדים מושלם בגן, אבל ילד שמסרב בתוקף ללכת לגן, נותן הסברים טובים לזה ובוכה בדברים שקשורים לגן - זו נורה לנו ההורים ואנחנו חייבים להתייחס לזה.

לפעמים ביחס לילדים, אנחנו מנסים ללמד אותם לפתח חוסן. וזה חשוב, אני לא מזלזלת.

אבל לפעמים זה גורם לנו קצת להקטין את החוויה שלהם, או לצפות שהם יסתדרו עם הכלים האלו וזהו.

וזה לא ככה. הם קטנים, העולם גדול.

לא תמיד ההתמודדות הזו מחזקת, אלא מחלישה

ממש עזרת לי רגע לעצור ולהבין מה נכון לו.

אני ממש מסכימה איתך שההתמודדויות האלה לא מחזקות. לא ילד כמוהו בכל אופן.

ברקע גם יש לו הסטוריה של התעללות במעון, ואנחנו הכי רוצים דווקא לשדר לו שאם יש מקום שלא טוב - אז אפשר לספר ולא נשארים.

הבעיה שעד עכשיו קצת הרגשתי שזה לפעמים לא טוב אבל לפעמים סבבה, וגם שהוא קצת דרמטי כי יודע ללחוץ על הכפתור הנכון אצלנו.

מצד שני אחרי שכתבת נזכרתי שבמהלך השנה היה עצוב אם היה חולה באמת ולא יכל ללכת, ורק בימים שבאמת סובל (עם המחליפה) או בקייטנה אז מבקש לא ללכת.

אני באמת מתחזקת במחשבה שצריך למצוא חלופה גם אם זה ידרוש מאיתנו.

ואגב, את העובדה שהוא רגיש ציינתי דווקא לטובת הפסקת המסגרת ולא כהקטנה של החוויות שלו. אני רואה כמה הדברים משפיעים עליו. 

לפעמים גם עם הכלים שנתנו לו נראה שהכל הסתדר והכל בסדר
ואז הילד גדל, וזה צף לו, והוא נזכר וזה פוגע. ואז כבר מאוחר לטפל.
 

גם של הקושי, וגם שכנראה זה לא חזות הכל.

לא כתבת בשום מקום מה הגננת אומרת. דיברת איתה?

היא אמרה שבאמת הילדים הגדולים מתנהגים לא יפה לקטנים והוא רגיש מאד והיא משתדלת להושיב אותם בנפרד באוכל למשל, אבל בסופו של דבר רוב הזמן זה משחק חופשי ונראה שהיא לא מספיק על זה שגם שם הם מתנהגים לא יפה.

גם מבחינתה כאילו לא טוב לך תבוא תגיד, אבל הוא עוד לא יודע איך לעשות את זה. מעליבים אותו והוא ישר מתקפד ומרגיש לבד וצועק או בוכה, הוא לא מצליח בתוך סערת הרגשות לחשוב על ללכת אליה (אולי ניסה בעבר והרגיש שאין מענה מספיק. לא יודעת). אנחנו עובדים על זה גם אבל יש עוד דרך

אני אצמצם ימי עבודה תמורת ימים ארוכים יותר בימים האחרים, בעלי יבקש לעבוד מהבית חלק מהימים, בזמן שבעלי יהיה - נביא בייביסיטר, כשאני אהיה אז אני.

זה יקרע אותנו אבל הנפש שלו חשובה יותר

להוציא אותו משם.

אולי יש קייטנה נחמדה קרוב למקום העבודה של אחד מכם.

דיברתי עם הגננות אבל סליחה שאני אומרת לחלקן לא אכפת וחלקן יש סיבה שהן סייעות ולא גננות. הן לא יודעות להחזיק גן כל כך, גם מי שמנסה. אין להן סמכות כל כך מול הילדים.

נראה לי שבאמת נוציא

לדבר בטלפון בערב

בנחת

לספר כמ  הילד סובל

לנסות לתת מהם כלים

יש לגננות יכולת השפעה מטורפתתתתת

גם להחמיא וזה אבל לחתור לפתרון

שיהיה תורן.שיעזור להם.שיחזיק את הספר של הגננת

שיחלק ממתק או הפתעה לכולם 

כן היא מבינה את הקושי אבל לא יודעת אם הרצון שלה מוגבל או היכולת. במבחן התוצאה נראה שלא טוב לו.

מצד שני זה לפעמים קצת מתעתע. היום נגיד היה יותר טוב ואז אני מתחילה לחשוב - אולי אני טועה, אולי לא פירשתי נכון, אולי אני מגזימה. מבינה?

ומצד שלישי גם אם הולך סבבה בסוף הוא בןכה שהוא נשאר בצהרון כשאחד החברים שלו הולך (הוא קלט שיש שם איזו "נקודת יציאה" שהוא מפספס) שזה מבחינתי עוד סימן שרק בא לו לעוף משם. 

תוציאי אותו מהקיטנה, ותתיעצי עם איש מקצוע להדרכה קטנה שלכם מולו.
בשביל מה לך לעבוד כשהוא ככה? תהיא איתו בבית, בסוף כשיגדל תצטרכי עוד כסף וזמן לטיפול פסיכולוגי בשבילו, את הזמן והכסף תשקיעי עכשיו כשהוא עוד קטן ויותר קל... חבל, הילד סובל!!!!
 

ובכל מקרה נראה לי שעיקר הנקודה אצלו זה חיזוק הביטחון העצמי, שאנחנו עובדים עליו אבל יש הרבה לאן לשאוף. היינו בהדרכה, לא יודעת אם היה מיותר או שהיא היתה גרועה.

לגבי שנה הבאה ששאלת למעלה - אין לנו מושג. עוד אין שיבוצים. לא יודעים מי הגננת, מי הסיעות, מה יהיה ההרכב מבחינת ילדים. צפויים שינויים מהשנה אבל עוד לא ידוע מה.

בכל אופן גננות הקייטנה הן במהלך השנה סייעות או גננות צהרון, בכל מצב הן לא תהיינה גננות האם שלו. אולי הסייעות. 

וגם מזדהה, לפחות עם חלק.

זה ככ קשה

הייתי מנסה למצוא אופציות חלופיות אם אפשר, גם אם יידרש ג'ינגול בשביל זה.  

בייביסיטר, סבתא, לבוא אתכם לעבודה, רוטציות של כל הנ''ל או עוד.

זה היה במקרה של גננת קייטנה שלא היתה לה גישה, הילדים היו הופכים את הגן ומילד רגוע ומתוק ראינו שהילד שלנו נהיה ממש היפר ומשתולל. הגעתי כמה פעמים בהפתעה לגן לראות מה קורה שם והזדעזעתי והחלטתי להוציא.

גם אנחנו עשינו שמיניות באוויר אבל היתה מטרה וזה היה שווה את זה.

לדעתי שווה להתאמץ על זה ולהוציא אותו

נשמע שבאמת ממש לא פשוט לו שם. את יודעת איזה מהילדים ממשיכים לסבב הבא?

נשצע קשוח בטירוף לשלוח ילד למקום שלא טוב בו, הלוואי והייתה לך אופציה אחרת.

אם אין אופציה אחרת עבורו כרגע, הייתי מנסה לדבר עם הגננות, לשתף בקושי שלו ולהכוין מה הוא צריך ולמה לשים לב.

לגבי עזרה לילד, להגיד לו לא לקחת ללב אמירות מטופשות, זה בדרך כלל פחות יחזק ילדים. ילד (גם מבוגר) זקוק לזה שיראו אותו, ולזה שיגידו לו שזה באמת מעליב, זה באמת כואב, זה באמת פוגע ולא נעים שמתייחסים/אומרים/עושים לו כך. לתת לו חיבוק, להגיד לו שהוא אהוב וטוב. ואפשר גם לתת לי כלים אחרי זה, כמו מה להגיד להם או לגננת, או להתרחק וכו.

כנל לדבר על זה שהוא לא רוצה ללכת לגן. למה הוא לא רוצה? מה לא נעים לו? ממה הוא פוחד? לתת תוקף לחששות שלו: זה באמת לא נעים כשלא מוצאים עם מי לשחק. לתת מענה: אנחנו נדבר עם הגננת, נזמין את איקס..

בנוסף הייתי מנסה אחרי הצהריים לחזק קשר בינו לבין ילדים חיוביים.

ובכללית בחופש ממש לעבוד על לחזק אותו לקראת שנה הבאה, לתת לו להתנסות בדברים שהוא טוב בהח ולצבור אהבה ובטחון.

מכינה עם שמן קוקוס ושמן אתרי לבנדר

הוא מרגיש ממש ממש נעים

בינתיים בשימוש שבוע, אין עדיין שיפור אבל העור מרגיש ממש ממש טוב נעים ורך.

אם יש לך קצת מיותר אולי שווה לך לנסות

ניסיתי בעבר קרם מהסופר פארם וזה לא עשה כלום, לא זוכרת איך קוראים לו

https://www.anatyaari.com/post/%D7%A7%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%91-%D7%90%D7%9D

אני ממש ממש אוהבת, אפילו בעלי מורח את זה.

התחושה שהיא עושה ממש נעימה, אני קבוע שמה לילדים קרם גוף ואף פעם לא היה לזה תחושה וריח כזה נעים.

כל לילה כולנו מרוחים בקרם הזה חחח

וואי באלי עוד עכשיו

רק תשמרי במקרר וצריך כל שבוע להכין מחדש כי חלב אם טוב במקרר עד שבוע

ניסית נפרוקסן? (במינון גבוה נקרא נקסין, שזה רק עם מרשם רופא, נפרוקסן אפשר לרכוש בלי מרשם)

זה כדור די חזק… מחזיק ל12 שעות. (נקסין)

אני רואה פה באינטרנט שצריך בהיריון רק אחרי התייעצות עם רופא, אבל שעד שבוע 20 זה בסדר, אז נראה לי שכשלא יודעים אז אפשר…

ובדקת אנדומטריוזיס? זה יכול להסביר את הכאבים, וגם את הקושי להיקלט.

בהצלחה!

והוא לא סתם במרשם.

עדיף לשאול על אמצעים אחרים לדעתי

הייתי קונה סטוק של בדיקות אפילו כדי להסיר חשש ומנסה קצת פעילות גופנית להקלה בנוסף

ועדיין- זה כדור די חזק.

ואם מאוד כואב - אפשר לבקש מהרופא נקסין. שיתן או לא, עפ שיקול דעתו.

ברור שלא לקחת על דעת עצמה (מה גם שלא ימכרו לה ללא מרשם)

אקמול זה אחלה כדור, ולכאבי ראש הוא עובד לי יופי. אבל יש כאלה (כמוני) שגם אם יקחו 2 כדורים יחד - בזמן הוסת זה לא מזיז את קצה הבוהן.

שוב, תלוי כמה הכאבים שלה חזקים, גם בכללי מאמינה לא להכניס תרופות שאנחנו לא באמת צריכים, אבל באמת חבל לסבול ככ כל חודש…

ואגב - אופטלגין הוא כדור שנוי במחלוקת גם בכללי, אז נראה לי שאם אופטלגין עובר אצלה בזמן וסת, אז גם כדורים חזקים אחרים (כמובן לפי מה שמותר) זה יהיה בסדר…

הסיכוי שהדימום שאת מתארת הוא השתרשות הוא נמוך מאד, ולרוב אם יש דימום ואמור להגיע מחזור- זה אכן מחזור

ואת יכולה בשקט לקחת את הכדור. (וגם על הצד הרחוק מאד שזה הריון, זה לא נורא)

ולשאלתך- נראה לי שיש בדיקות הריון שאפשר לעשות לפני האיחור אז אולי תעשי בדיקה ולפי זה תחליטי אם לקחת אופטלגין? בדרך כלל זה מלחיץ לעשות סתם בדיקות אבל אולי אותך זה דוקא ירגיע?

לא יקרה כלום בשלב כזה צעיר מכדור...

אני בהריון הראשון שלי לא ידעתי שאני בהריון ועברתי ניתוח, והייתי על נורופן+אופטלגין+אקמול שבועיים, שבדיעבד התברר שאני בהריון. חתינוקת שלום, והרופא דאג להרגיע אותי שהכל בסדר. זה לא שמותר לקחת בהריון, אבל לא צריך להתנהל ככה באם ואולי...

ככל שאני יודעת, הכדורים פוגעים במערכת העצבים של העובר, אבל לא בעצם קיומו. עובר שנופל בשלב כזה של הריון כנראה נופל מסיבות אחרות.

ובע"ה בפעם הבאה יהיה טוב!

אין שום סיכוי בעולם שאופטלגין יגרום להפלה מיידית, כשאומרים שאסור לקחת בהריון הכוונה היא מרגע שיש בפועל הריון וגם אז החשש הוא לא מפגיעה בהריון עצמו אלא פגיעה בעובר (בשלב הרבה יותר מאוחר. טכנית השתרשות זה לא הריון ולא עובר...)

למיטב ידיעתי, עד שבוע 5-6 (שזה אחרי האיחור אצל רוב מוחלט של הנשים), העובר בכלל לא מוזן ע"י הדם של האמא, אלא יש לו דרך מוזרה משלו להתפתח. כלומר גם אם אישה שותה אלכוהול (שזה ודאי אסור בהריון, ובעיקר בשליש ראשון), העובר בשלב המאוד התחלתי לא ידע את זה כי האלכוהול לא מגיע אליו (כי הוא בדם של האמא).

מניחה שאופטלגין גם עובר דרך הדם… ברור שצריך להקשיב להוראות, אבל ההוראות אומרת כשכבר בהריון… לא למי שמתכננת/מנסה. (במקרה הזה, יש דברים כמו רטינואידים שקריטי גם לפני ההריון, אבל מי שלוקחת יודעת כי הרופאים אומרים ומזהירים ומפחידים). 

קיימת המלצה להמנע מהם סביב הביוץ לנשים שמנסות להכנס להיריון ....

יש רופאים שחושבים שיש קשר

לא אומרים את זה לכולם, בד"כ מאותגרי פוריות מכירים את ההנחיה הזו.

אז מבחינה הזו, מי שמצפה להיריון לדעתי עדיף לקחת אופטלגין או אקמול ולא מהמשפחה של אדוויל (כל החודש)

שאין מה לדאוג... אני בהריון אחד קיבלתי תרופה שאסורה בשום פנים ואופן בהריון, והרופא אמר לי אין ברירה.
הכל עבר בשלום ב"ה.
הלוואי ותתבשרי בקרוב.

שלחת אנדומטריוזיס?

על טיפול פמה לרחם

זה סוג של עיסוי עמוק שגם עוזר מאוד לכאבי מחזור וגם עוזר להקלט להריון

אני לוקחת אופטלגין בהריון, תמיד, כי רק עוזר לי וסובלת ממיגרנות בהריון.

וזה בהנחיית רופא.

ב"ה הילדים בריאים ושלמים

אין זמנים קבועים.

בדר"כ מקבל 3 ימים בשבוע.

אז אם נניח באותו השבוע הוא מקבל ביום רביעי או חמישי זה פחות או יותר מספיק בשביל להתארגן.

הוא לא מכניס נשים, אבל בעלך יוכל למסור הכל.

אתם יכולים ללכת יחד בגלל שהדרך ארוכה, אבל באמת שבעיקרון לא חובה.

למה יש התלבטות בזה בעצם?

אם את הולכת בלי בעלך, אז השמש שלו מקבל ממך פתק או שאלה ומכניס אותה פנימה ומחזיר את התשובה.

ממה שקראתי יש עדיפות בתור למי שמגיע בתחבורה ציבורית או עם ילדים, אבל כעת בחופש, עמוס מאוד מאוד.

שזכות הצדיק תגן בעדכם ושתראו ישועות. 

עמוס גם לפני בין הזמנים?

אנחנו באים ממרחק גדול, ומוגבלים בזמן כי שמים ילדים במסגרת וצריכים לאסוף. גם ככה הנסיעה ארוכה, אז מתלבטת אם הגיוני בכלל לנסוע לפני תחילת שנה"ל

תשלחי את בעלך שיבקש על הכל.

אני הלכתי לאחרונה לבקש ברכה למשהו, כי בעלי במילואים, והכנסתי פתק דרך השמש והייתי צריכה לחכות מלא זמן עד שהשמש יחזור עם תשובה מהרב.

אגב, הברכה התקיימה ומה שביקשתי התגשם. 

איזה משמח שהברכה התגשמה! מדהים!

נראה לי חבל הטרחה שלך והבלאגן עם הילדים אם את יכולה לחסוך את זה ולהשאר בבית. נהריה זה באמת חור עולם והרבה זמן נסיעה. 

הוא לא ילד קטן.

אם הוא מבקש ממך שתבואי זה משהו אחד

אבל אם הוא חושב שהוא יסתדר חב"ד אז הוא יסתדר.

אם את רוצה אולי תכתבו לפני זה פתק עם נקודות בבית

ולדייק בה ולכוון את בעלך, אבל בסופו של דבר הקב"ה נותן לרבותינו סייעתא דשמיא לענות.

ובוודאי לרבנו שה' יחייהו ויאריך ימיו בטוב.

תשלחי אותו - עשית את ההשתדלות.

אני מבינה לגמרי את הסיכוי לפספס את האיסוף של הילדים, ובמקרה כזה לא הייתי מצטרפת אליו.

כל הישועות. 

את מרגישה שההצקות הן נקודתיות ואולי גננת תוכל לעזור לפתור או שיש פה משהו רחב יותר? הבן שלי גם בגן מעורב, ואצלם הילדים המציקים זה לא דווקא הבנים, גם סיפר שיש בנות שמציצות לבנים בשירותים ומכניסות ראש מתחת לדלת (אולי קורה גם ההיפך אבל הוא לא מודע לזה בכל אופן).

נראה לי שגם בגן בנות יש הצקות ובעיות, שלפעמים מתבטאות בצורה יותר מתוחכמת, וזה הרבה פעמים פשוט תלוי בגננת כמה היא יודעת להחזיק את הילדים ולשים לב לבעיות, או לפחות לפתור אותן אם פונים אליה בנושא. 

ולבנים עדיף להיות בגן מעורב - כדי שיהיה מי שיאזן את המרץ שהבנים מוציאים

בכל אופן, ברצינות -

הילדים שלי תמיד היו בגנים נפרדים, אבל זו די ברירת המחדל אצלנו - שאני שמחה בה מאוד, אבל לא הייתי משקיעה מאוד מאוד בשביל זה. (לצורך העניין, הבת שלי אמורה להיות בגן תקשורת בשנה הבאה, וכנראה שיהיו איתה בנים בגן. זו לא תהיה סיבה בשבילנו לבחור בגן רגיל, אף שזו גם אחת האפשרויות בשבילה...)

אז תחשבי נטו על הבת שלך, אם באמת נראה לך שגן של בנות בלבד יכול להועיל לה, או שלא בהכרח.

אגב, גם בנות עלולות להציק... ושלא כמו בנים, שאצלם בדרך כלל יש ביטוי פיזי להצקות והגננות מיד רואות את זה, בנות עלולות להציק "מתחת לשולחן" והגננות פשוט לא ישימו לב, והילדה תצא פגועה מזה...

אחד החסרונות בחברה נפרדת בגיל צעיר לבנות זה התככנות, המריבות בדיבור ובפגיעות, ההסתגרות, ההצקות, הפרצופים אפילו.

בנים מרביצים אולי אבל אח"כ שוכחים ומשלימים.

בנות זוכרות מי אמרה מה על מי ולמה ומתי ואז אומרת לחברה שאומרת להיא שאומרת שהיא שיקרה וכולם כעוסות ועצבן.

הבנים מאזנים אותם בקטע הזה שפותחים דף חדש מהר וזה עוזר לבנות לזרום יותר.

(לא אומרת אם בגלל לשלוח לנפרד/ מעורב,

רק מציינת שגם לבנות יש יתרון מסויים במעורב, לא רק לבנים)

ולא רק בתיכון, שאז המודעות המינית כבר לגמרי מפותחת, וזה יכול להיות מאוחר מדי בשביל יצירת נפרדות מגדרית בריאה.

מסכימה איתך שבגן אולי זה קצת מוקדם מדי, אבל אצלנו זו הנורמה, וסך הכול אני מברכת עליה, כי שמגיעים לבית הספר ההפרדה יוצאת הרבה יותר טבעית. אבל שוב, זה לא משהו שאתעקש עליו בכל כוחי.

לק"י

בגן של הבת שלי יש גם 2/3 בנים השנה, והאווירה נראית רגועה. לפעמים מציקים, אבל מניחה שגם בגן בנות היו הצקות🤷‍♀️

(זה גן של 35 ילדים, אז יש מספיק בנות להתחבר אליהן. ולבת שלי יש גם חברים בנים).

שלי. אתחיל ואומר שאני לא לא נגד גן  רק בנים/בנות. אבל את צריכה לדעת שגנים כאלה הם פחות מאוזנים. התכונות של כל מין הטובות והפחות, מתעצמות מאוד מאוד.
בנות כמה שהם חמודות קוקיות עדינות. הם גם קנאיות, יודעות להוציא את המיץ אחת לשניה, ומאוד מאוד תחרותיות. אז גם אם לא תמצאי אותן מתגלגלות על הרצפה במכות, הן יודעות להכאיב אחת לשניה במילים נוקבות, ואם הן מרביצות זה משיכות בשיער, צביטות וכו'. (ילדות בנות 4-6) זה מאוד תלוי בגננת כמה היא מחזיקה את הגן וכמה היא לא מצליחה. וכמו תמיד תלוי בחסדי שמיים מה הרכב הבנות. עבדתי שנתיים, שנה אחת היו 2-3 בנות שהנהיגו סוג של חבורה, והתנהגו בצורה מחפירה לבנות אחרות היה מאוד קשה לעצור את זה... 
מתוך היותי אמא עכשיו ששולחת את הילדים לגן  מעורב בעיקר כי זה מה שיש. אני רואה יופי מאוד מיוחד באיזון שהילדים שלי מוצאים אצל המין השני. הבנות משחקות עם בנים בצורה שונה משהו יותר חלק פחות מריבות ומצד שני זה פורק להם את הצורך בהשתובבות וכאלה. והבנים מוצאים רוגע בחברת בנות חלק כי הם בנים עדינים וקשה להם בחברה יותר "גברית" וחלק זה פשוט משקיט את השובבות שלהם.
אז יש שיקולים לכאן ולכאן. בעיני אין טוב מוחלט. יש גם לפעמים אופי לגנים במיוחד לגנים נפרדים שהם לא לגמרי משרד החינוך רגיל לפעמים מכניסים אופי או תוכנית מסוימת לגן שאולי מושכת אותך יותר. 
אז יש שיקולים לכאן ולכאן. אני מציעה לך לכתוב את כל היתרונות והחסרונות לכל גן על דף ואז לעצום עיניים ולחשוב על הבת שלך בכל גן בנפרד. את תרגישי איפה הלב שלך מתרחב יותר לדמיין אותה ואיפה פחות. זה האינטואציה שלך. לכי בעקבותיה יהיה לך קל יותר לקבל כל תפנית בעלילה אם תדעי שעשית את זה מתוך בחירה עמוקה שלך.
בהצלחה!

בעי י ברור שגן בנות עדיף

אבל לא בכהז מחיר...

וגם ככה הרוב בנות אז שטויות אם יש 2-3 בנים

אני אומרת לבנים שלי בוא נעשה ממוצע מהשיתופים שלהם,

הגדול ילמד את הקטן איך מקצרים משפטים למילה אחת

והקטן ילמד את הגדול איך להרחיב ולפתח את הסיפור.

סבא? סבתא? דודה? בת דודה?

אפילו חברה טובה שלך?

את יכולה ליזום את השיחה (לכתוב ולהסביר את הסיטואציה ואז שהגורמ/ת תתקשר כביכול בדרך אגב)

או להיות כנה איתה ולהסביר שעכשיו את לא מרגישה טוב אבל סבתא ממש תשמח...

תכתבי בקבוצה מי רוצה לשמוע חוויות מהקייטנה שיתקשר לבקש לדבר עם איקסית, היא שופעת סיפורים כרימון! ומלא נשיקות..

אם אבא זמין גם אפשר שתספר לו.

אפשר גם שהיא תקליט את עצמה ואז לעשות כמו "יומן חופש"

או לתת לה לצייר את הסיפורים.

אפשר לשווק לה את זה שיותר שווה לתעד את החוויות. מניסיון הילדים ממש אוהבים לשמוע את עצמם מספרים את החוויות אח"כ אז זה בונוס כפול של כמה דקות שהם פורקים וגם לא מצריך ריכוז מיידי שלך.

מתוקה שלי, אני מאוד אוהבת אותך ורוצה לשמוע איך היה לך היום בפעילות הכיפיצ בקייטנה.

אבל אני לא מרגישה טוב ולא פנויה כרגע לשמוע. אני מאוד אשמח לשמוע אותך מחר כשאני אהיה יותר פנויה לשמוע את כל החוויות.

ואם היא באה שוב - אני לא יכולה להקשיב כרגע, אשמח לשמוע מחר.

כי הרי אם תקשיבי לה בלי סבלנות - בסוף תכעסי עליה. היא תרגיש שלא אכפת לך, ואת תהיי עם רגשות אשמה.

אם את משקפת לה כמה היא חשובה לך ומתי כן תוכלי לשמוע - היא תרגיש את זה..

וּחיבוק! נשמע מציף פרוצדורה רפואית כשהבעל לא נמצא. תרגישי טוב!

ולא לדחות הכל למחר.

למשל להגיד לה תבחרי 3 סיפורים, או להגדיר 3 דקות, והשאר מחר..

ככה היא לא תחווה דחייה, אלא רק תצטרך להצטמצם.

לדעתי,

אם יש לה כח לשמוע סיפור אחד, שניים ואז לומר לה את זה - מקסים.

אבל אם היא כבר גם ככה על הקצה והיא תגיד לה בואי תספרי לי - אבל באמת באמת אין לה כח והיא רק תרגיש שהיא כועסת בגלל זה על הבת שלה - לדעתי, עדיף להיות כנים ולהקשיב לכוחות שלה..

לשמוע עוד מילה..

למשל בתיאור של היא באה לספר עוד סיפור "קטן קטן"

אפשר להגיד אוקי, סיפור קטן אחד, ואם את נזכרת בעוד סיפור אח"כ, תזכרי לספר לי אותו מחר.

וחפרררר לי ברמה שהיה בא לי לבכות. אבל ממש התאפקתי להיות קשובה כי הוא התרגש ברמות.

אבל ממש ממש מבינה אותך!!!

חיבוק!!

שאין לי כוח להקשיב

אני אומרת לילד שנדבר אח"כ/ מחר

ואז מדברים כשאני קשובה ובנחת

יש לזה כמה יתרונות:

1. אני באמת מקשיבה והילד שם לב שבאמת מקשיבים לו

2. הילד לומד לשמור דברים בסבלנות

3. אני מלמדת לדבר בכנות כשמשהו מפריע

4. כשאני צריכה שקט יש לי אותו

לא הספקתי כל מה שרציתי, אבל מה שכן היה משמעותי מאוד.

החלטתי פשוט לכבות את האינטרנט בפלאפון ככה הפיתוי קטן יותר 

מעכשיו עד שש בע'ה

לא כולל טלפון משליח שאמור להגיע

עד שבחמש וחצי אמא שלי התקשרה, מסתבר שהיא רצתה להיפגש עם הבת שלי בזום לאיזה משהו ושלחה לי הודעה ולא ראיתי

אז בשלב הזה פחות או יותר חזרתי לטלפון

אבל לפני זה היה ממש כיף, סתם קשקשתי עם הילדים ונשנשתי אותם 

מבינה אותך ממש.

מציעה שכן תיצרי קשר עם בעלך לבדוק מה עשה ופשוט כרגע אין לך ברירה אלא לזרום עם המציאות שנוצרה.

עדיף לך לסבול היום וזה בהחלט נשמע לסבול. ושזה לא יתנקם בך גם מצד בעלך וגם מצד חמותך אם לא תלכו

נראה שאת עושה מעל ומעבר ומוותרת על עצמך הרבה בדרך.

שלום עם המשפחה זה דבר חשוב אבל תשימי לב שזה לא עובר את הגבול שלך.

אני במקומך הייתי עוצרת הרבה הרבה קודם... לא יודעת מאיפה הכוח והסבלנות!

אבל כששוכחים את עצמנו ומתאמצים כ”כ לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה... בסוף מתפוצצים😐.

אז הייתי עוצרת ועושה חושבים מה מתאים לכם. הכי הגיוני בעולם לא לשבש ילדים קטנים ולהתחשב בצרכים שלהם, מצד שני הגיוני שפעם ב... נפגשים ומתאמצים בשביל זה.

בעיני הנורה האדומה זה המניפולציות שלה והעובדה שאף פעם לא תצליחו באמת לרצות אותה.

לכן צריך להיות חזקים ולשים גבול שמתאים לכם.

ואני במקומך הייתי הולכת לייעוץ זוגי לפגישה או 2 כי נראה שהיא מצליחה לתזז את בעלך ולגרום לזה להשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה הייתי עוצרת. אתמול.

כל פעם מתנתקת ואז כשהיא מחליטה לחזור- הם נעמדים דום. במיוחד הוא. 

וכשאני מאירה את תשומת ליבו לזה- הוא אומר לי 'אז מה את מצפה שאעשה?! זו אמא שלי. ניסינו הכל בעבר, שום דבר לא עזר. ככה היא. מה את רוצה שנתנתק ממנה? 

תנסי לראות את זה מנקודת המבט של בעלך.

אני יודעת שלי הרבה יותר קל במובנין מסויימים כשיש לנו קשיים מול המשפחה שלו, כי אז התפקיד שלי הוא לתמוך, ואני לא מרגישה רגשות אשמה. כשיש לנו קושי מול המשפחה שלי, אני נקרעת בין בעלי למשפחת המוצא שלי, ומרגישה אשמה משני הצדדים, וכו'.

אז ברור שלבעלך קשה ממש. וזאת סיטואציה באמת מורכבת, לשניכם.

האם יש דרך להיות ביחד בזה?

להגיש משהו כמו "סליחה שהתלוננתי אתמול. לא התכוונתי להאשים אותך, אני יודעת שאתה לא זה שתכנן את המפגש ככה. ואני יודעת שגם לך קשה מול השגעונות של אמא שלך, ומאוד מעריכה את זה שאתה מנסה לכבד אותה למרות האתגרים.

בוא נהיה שנינו ביחד מול הסיטואציה.

רצינו ללכת, כדי לכבד. מצד שני, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה עם הילדים. בחרנו ללכת בכל זאת, ואני לא מתחרטת. זה חשוב לי לשמח אותך בזה. אני רק רוצה  שנעשה את מה שיהיה הכי קל עם הילדים במצב הזה. יש לך רעיונות?"

בהצלחה ♥️

הכל

היא רוצה להיפגש? בשמחה. לא רק מתי שמתאים לך

זה ההבדל בין ניתוק לקביעת גבול

ניתוק אומר - בגלל שאת כזו אני לא מעונין בקרבתך

גבול אומר - אני מאוד רוצה ואשמח אפילו אבל לא יכול בתנאים שלך. אם תתגמשי זה יהיה מעולה ואם לא = אז לא נוכל להגיע

המאמץ לא סביר בעליל, ועוד רק בגלל שחמתך החליטה. אמא/ חמה שאי אפשר לומר לה לא, היא יותר בעיה שלכם מאשר שלה

עם ההיסטוריה שלכן, בעלך כבר מזמן היה אמור להציב גבול ולשים סוף לטרלולים שלה

נשמע סוחט מאוד.

האמת שמה שסיפרת על השבעה ועל יום ההולדת יותר צרם לי. זה מתיש נפשית הקשר הזה.

יש מצב שספציפית כן הייתי זורמת עם הבעל, אבל בוודאי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ביחסים איתה. מערכת היחסים איתה לא תקינה ולא בריאה בעליל

כואב על בעלך שזה מה שהוא מכיר בתור אמא. אני בטוחה שעם ההיגיון והרגש שלך, הוא יבין איך אמא אמורה להתנהג

גם אני נסעתי עם הילדים לשלוחות בשביל בעלי. בסוף לקחתי איתי כמה דברים ברגע האחרון, וישנו בצימר קרוב לשם והיה מושלם. 

אל תדאגי לגבי הילדים. מה שיהיה יהיה. 

הייתי ממליצה על טיפול, אם תצליחי לשקף לבעלך את הקושי שלך סביב הנושא ולשלוח אותו לטיפול סביב הקשר שלו איתה.

אם לא, ואולי אפילו בנוסף גם אם הוא הולך, טיפול גם לך לקבל כלים להתמודד עם זה. לא חייב טיפול ממש, גם אימון או שיטת ימימה יכול לדעתי לעזור. לקבל כח להבין את הצרכים שלך, לדעת לשים גבולות ולההצליח בסוף גם לתת מה שאת מסוגלת.

עברנו סיטואציה דומה, זה פתיר. שולחת חיבוק וממליצה מאוד להשקיע.

(בתור אחת שיכולה להזדהות עם בעלך קצת קצת. )

בעלך יודע בדיוק מי זאת אמא שלו,

תאמיני לי שכמה שזה נושא כאוב אצלך,

אצלו זה פי מליון, כי היא אמא שלו. ובשבילך זה חמות.

הוא כ''כ היה רוצה שאמא שלו תהיה נורמאלית.

אבל היא לא.

והוא יודע את זה יותר טוב ממך.

וזה בטח גם מביך אותו שאמא שלו כזאת יצורה שה' יעזור, אבל הוא לא כ''כ רוצה להודות בזה כל פעם כי גם זה כואב, וגם זה מביך מולך...

אז, עד שיש איתה משהו 'נורמאלי', אחרי הנתק האכזרי שהיא עשתה לו ולאחים, חשוב לו להגיע כמו שצריך, הוא יודע שזה מפגש דפוק, לא נח, לא מתאים לילדים, לעבודה, אבל זה כ''כ חשוב לו רק כדי להרגיש אי של שפיות בתוך הקשר הלא שפוי עם אמא. וכמה שהיא הזויה ילד בסוף זקוק לקשר עם אמא גם אם זה קשר לא טוב.

והוא יודע שאין פתרון נורמאלי, ואת מבקשת פתרון. אין לו, אבל ברגש חשוב לו להיות להגיע למרות שבשכל זה גרוע. אם את מסוגלת, להתעלות על עצמך ולהיות שם בשבילו, זה יהיה מבורך.

כל זה בנוגע להבנת *הרגש* שלו, את כמובן *צודקת,* רק תנסי להיות מאוד עדינה ולא פוגעת , אל תדברי בצורה מאשימה מידי על האמא, למרות שאת צודקת, אבל בעלך יתקשה לשמוע ביקורת על האמא , לכן בזהירות. 

ולטווח הרחוק, תשקלו יעוץ כי באמת החמות מאוד מורכבת. 

חמותך לא יודעת לנהל קונפליקטים. אם היית נשואה לחמותך זה סיפור אחד,

אבל את נשואה לבעלך שהוא הבן שלה.

ומותר לו לרצות שקט תעשייתי ממנה.

את מתייחסת לזה כסחטנות רגשית ולכן קשה לך למצוא מוצא. כי את לא רוצה למצוא מוצא.

אם היה מדובר באדם בריא בנפשו, מבינה.

אבל היא לא בן אדם בריא בנפשו והיא עוד בתוך תקופה ממש מטלטלת.

אולי היא מתחטת על התקופה שאבדה עם אמא שלה? אולי המפגש הפתאומי עם אחים שלה ערער אותה?

מה היית עושה אם היו אומרים לך שלחמותך יש בעיה שכלית והיא לא מבינה סיטואציות חברתיות ומורכבויות.

ובעלך היה אומר לך יש לי אמא שהמוח שלה לא משהו, ההתנהגות בעייתית מאוד. אבל אני עדיין אוהב אותה. כי היא אמא שלי. ולאהבת אמא אין תחליף גם כשזו אמא מאוד מורכבת. בשביל פעם בחודשיים בואי נסמן וי ונשכח מזה.

אני מבינה שבשבילך כל המאמץ עם השבעה מתנקז עכשיו למפגש, אבל זה לא קשור אחד לשני. שבעה זה מאמץ עילאי. סוחט מכל בחינה. אבל זה עובר ולאט לאט מתאוששים.

בעלך לא יכול למצוא פתרון מעבר למה שהציע.

הוא מוכן לקחת שני ילדים לעבודה. את יכולה לקחת אותם לקניון. את הקטנה להרדים במנשא ואת הגדול לנסות להרדים בעגלה.

ואם הוא לא יצליח לישון אז יהיה עצבני ערב אחד.

הבעיה שאת לא מוכנה כי זה נשמע לך דפוק בגלל ההקשר. לא בגלל שזה באמת נורא ואיום. את מכניסה את הדעה שלך לגבי האי כשירות של אמא שלו לשיקולים, ועם זה הוא לא יכול להתמודד.

מציעה להבא לעצור רגע, להבין שאתם יחד בזה. להבין למה חשוב לו שקט תעשייתי. להבין את התדירות. לקבל אבל באמת את הצורך שלו במפגשים/ בשמירה על קשר גם כשהיא לא מגיבה.

ומתוך ההבנה העמוקה הזו, לדבר על מה אפשרי/ לא אפשרי.

ואולי את לא באמת תביני.

כי את לא מסוגלת להבין (ב"ה) את המשמעויות העמוקות שכרוכות בנתק במשפחה. לא כשמתחיל הנתק, ולא בניסיון סולחה.

את לא מבינה מה זה לאבד הורה שעדיין חי, גם אם ההתנהגות שלו נוראית. ואת לא יודעת איך זה מרגיש כשמתחילים הסימנים שזה מתחיל.

את רואה בזה כהתרפסות, הוא רואה בזה אובדן. והלוואי ולא תביני באמת.

רק תנסי לקבל את זה שאת לא מבינה ולהיות פחות שיפוטית כלפי הצורך שלו לשלוח הודעות/ לקיים את המפגש בתנאים שהוא מתקיים.

מבחינתו ההתעקשות שלך לפעול בהגיון בקשר למפגש כאילו זה עוד בילוי ששוקלים את העלויות שלו, גורמת לו לבחור בין הצורך באמא, לצורך באשתו ואת הצומת הזאת קשה לו לקבל.

אולי מבחינה שכלית את צודקת בכל מה שכתבת, אבל מבחינה רגשית אתם בכלל לא על אותו תדר.

החתירה למציאת פתרון עם הילדים בצהריים מהתיאור שלך, נשמע כמו דיון בנוגע לחופשה משפחתית, לא כמו דיון בנקודה כאובה, אולי הכאובה ביותר שיכולה להיות לבן אדם, שהוא קשר עם אמא.

אנשים מחפשים קשר ואהבה מאמהות מהסוג הגרוע ביותר שיש.

הפספוס פה בשיח זועק.

יכול להיות שאם הדיון היה מתקיים במישור אחר לחלוטין, הוא בעצמו היה בוחר אחרת.

מציעה לנהל דיון לאחר מעשה, אבל דיון עומק. לא דיון טכני. כי אם היו אומרים לך חלילה וחס שאחד ההורים שלך חולה במחלה נדירה ויש לכם שבועיים בדיוק להתארגן על טיפול מציל חיים בחו"ל וצריך אתכם פיזית שם, הייתם מתארגנים לנסיעה גם לירח ומוצאים פתרונות להכל!

לכן השאלה פה היא לא מה הפתרון הטכני.

השאלה היא מה המפגש מסמל עבורו, למה בעלך זקוק למפגש. איך זה מרגיש להגיד לאמא כזאת לא, איזה טראומות זה מעורר מהעבר.

לא הכל צריך לשאול דוגרי, אבל זה צריך להיות במודעות שזה מה שמעסיק אותו בדיון על המפגש.

מתוך נתינת מקום לשאלות האלו, לנסות לגשש ולמצוא פשרות שיותר קל *לו* לשאת במחירים של הפשרה.

אם זה מימון נסיעה במונית, בייביסיטר, אם זה לנסוע לבד או כל מה שיהיה לו יותר קל לדלוור הלאה למשפחה שלו.

ואם לשלוח תמונות והודעות בתקופת נתק מסייע לו להיות קשוב לעצמו בתקופת הקשר ופחות להיות מרצה ממה שהוא, אז אדרבא לעודד את זה, לא לבוז לדרך שהוא מצא להתמודד.

נ.ב

אני מכירה המון מקרים של אנשים שחוו תקופת נתק במשפחה, שאח"כ הדפוס משוחזר בדור הבא.

זה בין המקרים אולי הכי קשים לריפוי בנפש.

לא אומרת לוותר, אבל כן להבין כמה זה מורכב מבחינת אמא שלו, לשמור על יחסים תקינים עם הילדים שלה.

בכל אופן, בהצלחה רבה!

מכל מה שכתבת, נשמע שהגיסות שלך מנהלות נכון את המורכבות.

אני כמובן לא יודעת אם היו אירועים אחרים שלא התנהלו בהם נכון,

אבל מה שהם הסכימו לעשות ומה שהם לא הסכימו לעשות, נשמע לי כמו החלטה קולעת בסיטואציה הסופר מורכבת הזו.

אז אולי לפעמים הבאות תשאלי מה הן עושות ותביני מזה מתי כן ומתי לא.

נכון שלכל משפחה יש את האילוצים שלה, אבל זה נשמע כמו מצפן טוב לקבל ממנו כיוון מה הגיוני ומה לא בסיטואציה הזו.

וגם כמשפחה (כל האחים של בעלך) יהיה לכם קל יותר להציג חזית אחידה.

בין כל הרקע והתתמודדות המשפחתית הבאמת מממש מורכבת

לבין מפגש משפחתי שנופל בזמן שפחות נח לך

וזה מובן

אבל הז דבר שקורה בכל משפחה לשפע ים יש משהו שקובעים בזמן שלא לכולם נח

במיוחד עם ילדים

עכשיו נכון יש שאיפה שיתנהלו מלכתחילה אחרת..שישאלו מה נח שיתחשבו וכו

אסל האמת שגם כשהכל נורמלי ותקין זה קורה לפעמים

ואז בכנות טבעי שמישהי  עם אופי מסוים תלחץ יותר וזה יעיק עליה יותר וכו

ואחרת יותר תזרום ותגיד טוב היום ישנו במזנים תקועים.היום יהיו קצת עצבנים..היום ינשו מאוחר..סוג לש מחיר שסופגים לפעמים כששוברים שגרה

מניחה שאת יותר טיפוס א'

ובעלך יותר טיפוס ב'.

ויותר מזה -

תדמייני שהשבירת שגרה והעיפות והעצבנות של הילדה והעומס שמייצר לך- היה עבור משהו אשת ממש שמחה וחשוב לך ואת רוצה בו

מאמינה שהיתה לך תחושה שונה והיית מסוגלת יותר לזרום ולהתמודד גם עם ההשלכות

אבל כאן שגם ככה זה מעיק ומציף את כל המשקעים ולעשות טובה..

אז טבעי שגם ההשלכות של השבירת שגרה מאוד מטרידות אותך ומעמיסות.

זה מובן.

אבל לזהות את זה

בעיני זה חשוב

כי באמת

לבעלך הז כנראה כן חשוב מבחינה רגשית.

משפחה זה מקום עמוק בנפש

גם כשהוא דפוק.ומסובך.

גם אני מחפשת קשר אפילו שיש לי שם מורכבות.

אז לכן הוא יותר רגיש בנושא.

וגם מגיב לא נעים.

זה לא מצדיק ולא בסדר.

אבל

כן מצטרפת לזהירות באופן השיחה בנושא כזה.

יותר רגישות כי זה נוגע באזור רגיש ופגיע.

וגם להבין שטבעי שאם חשוב לו אז יהיה יותר ורם על הילדים ולא חייב להזדהות עם הלחץ לשך על האיך יהיה.

מותר לך כי מובן מתוך המקום שלך

אבל גם מותר לו להגיד שלו נח לזרום ולהסתדר גם עם ילדה עצבנית העיקר שיהיה את המפגש

ובאמת מול התמונה הכללית באמת סוגיה מורכבת ולא קלה

והלוואי ותמצאו דרך להתמקם מולה באופן שיחבר בינכם.

אולי באמת יעוץ מקצועי יתן לכם כלים שם

וצובט לי על שפיספסתי הזדמנות להבין אותו.. 

ככה זה.. אחרי מעשה אני אומרת לעצמי בפעם הבאה אבין אותו יותר, ואז כל פעם קורה משהו מעצבן ויותר מזעזע עם אמא שלו שאני מאבדת עשתונות. 

לוקחת את התגובה שלך לתשומת ליבי לגמרי....... 

אבל.. 

בסיטואציות האלה המורכבות עם המשפחה שלו אני צריכה להבין אותו ולהכיל.. ולהיות רגישה.. 

אבל מה עם כל הלבה שגועשת לי בלב? 

למשל המפגש הזה.. בוער לי להגיד לו "מה אתה מתרפס מולה?? למה היא צריכה לקבל מפגש אחרי שגרמה לך לסבל עם הנתק הזה בגלל שטות?! או כל מיני דברים.. אבל את מציעה לי להבין ולהכיל, אז כמובן- לשמור לעצמי את כל מה שאני חושבת.. 

אז איך ללכת למפגש הזה ולהיות סבבה איתה ועם כולם שם? 

איך?

בתכלס, אם נאמר את האמת, אני לא אוהבת את האישה הזו בלשון המעטה. אז איך אני אמורה להתנהג א. אליו (עם כל מה שבא לי להגיד לו) ב. אליה במפגש.. 

שמה ישעל לעזור לך

זה לתפוס עמדה שונה

לא עמדה שמחפשת להיות צודקת

כי את צודקת וי שפה באמת מציאות ממש לא קלה להכלה

וטבעי שיצוצו כל הכעס והתבכול

אבל שימי לב זה לא מקדם ולא עוזר לך

אז עדיף בעיני לקחת צעד אחורה

לא לערבב את כל המשקעים והמרירות

לחשןב איך נכון לך להתמקם ככה שכמה שפחות תפגעי או תסבלי

מותר להגדיר גבולות פנימיים וחיצוניים.

וגם לדבר עם בעלך בלי קשר על התחושות שלו מול הבית שלו..להכיר אותו שם..לשמוע מה הוא זקוק..מה עוזר לו.. במה את יכולה לעזור

וזה נותן כח גם להתגבר בסיטואציה כמו זאת ולקבל סיפוק מעצם הפירגון לבעלך

ושזה יתן לך את המוטיבציה.

כמובן מותר עם גבולות

ולא להתעסק בה

ובכעס הטבעי כלפיה

שכן לתת מקום לתסכול, לכעס ולחוסר חיבה לחמות או לכל אדם בעצם. (פשוט לא מומלץ מול הבעל בהקשר לאמא שלו)

לומר לעצמנו בראש עזבי תתעלמי יעבור, לא תמיד באמת עוזר.

לפרוק ולשחרר את המטען כן יותר עוזר (כתיבה לדוג)

ואז כל האמירות והעצות שמגיעות מהשכל יכולות להתיישב על הלב.

@הילושש

שהיא לא אישה רשעה או משהו, היא אישה מסכנה עם בעיה קשה!! היא לא מסוגלת להחזיק קשר עם הילדים שלה! עם ההורים שלה , עם האחים שלה.

אלוהים יודע מה היא עברה בחיים שנדפק אצלה, את רק צריכה להסתכל עליה ברחמים. את ראית פעם ילדה עם פיגור שכלי שכועסת עלייך על משהו? את לא לוקחת ללב, כי את יודעת שהיא עם בעיה קשה, וננסה לעזור או לפחות להתרחק בעדינות... אז ככה תסתכלי עליה, היא פשוט עם בעיה. אולי לא רואים את זה כלפי חוץ, כי היא נראית נורמטיבית, אבל הנפש שלה לא נורמלית בשום צורה, היא פגועה בנפש.

ובעלך לא צריך שיתפוצצו עליו בגלל שאמא שלו עם בעיה, להיפך, צריך להעריך אותו יותר שהוא יצא נורמאלי לאמא כזאת. 

כשתביני את זה, יהיה לך הרבה פחות כעסים ותסכולים. 

יחד עם זאת, כן צריך מקום להתפוצץ עליה אם בא לך, אולי עם משהי אחרת? אולי לקחת כמה פגישות ייעוץ כי זה באמת קשה מאוד! 

וגם לדבר איתו בנחת, בלי האשמות, איך אפשר לשים גבול כשזה מוגזם.

נשמע שיש לך חוש צדק סופר מפותח שזה תכונה טובה, אבל לפעמים האמת שורפת..

לא תמיד צריך ללכת לפי האמת, לפעמים צריך ללכת לפי השלום,

וזה תהליך פנימי נפשי לא ברגע אחד.

איך לפרש סיטואציה במקום התרפסות לראות בזה רצון לקרבה ואהבת אם וכו'.

לנסות להקשיב לרחשי הלב שלהם במקום לקפוץ למקום של השופטת.

תחשבי שאת הסנגורית שלהם.

עכשיו את בדיבייט וצריכה להציג את הצד שלהם.

ברור שזה לא ברגע משנים חשיבה, אבל זה אפשרי.

לגבי מה שאת חושב עליה ואיך להתייחס אליה במפגש, איך היית מתייחסת לאח שלך אם חלילה היית מגלה שהוא עבריין ויושב בכלא ועכשיו יש ביקורי משפחה ואת באה למפגש איתו.

האם את באה בכובע של בית דין גבוה לצדק,

ואז ממש קשה המפגש,

או שאת באה בכובע של קרובת משפחה, שאף על פי כן ולמרות הכל, שומרים על אהבה.

ואם את לא מצליחה לפתח כלפיה רגשות אהבה, בסדר גמור. אבל לכל הפחות כבוד נימוסי. לחייך לבן אדם לא אומר להסכים עם הבחירות שלו ואורחות חייו.

לגבי הקושי שלך נניח לקחת את הילדים רחוק או מאוחר, אפשר לקטר, אבל לא כהאשמה אלא כפריקה. לכל משפחה יש את השריטות שלה. מותר להתבכיין על זה, אבל לא באופן שיגרום לשומע להרגיש לא בסדר.

כתבו לך פה בשרשור דברים ממש יפים, מקווה שיעזור לך.

רק מוסיפה שלא פספסת כלום, זו עבודת חיים לא עבודה של מפגש. היכולת לתת לבעלך לאהוב את אמא שלו עם כל החבילה שהיא מביאה, או אפילו לא לאהוב, רק להרגיש טיפ טיפה כמו קשר של אמא- בן, או מעט נורמליות כמו שכתבו פה, זה לא משהו שאפשר לפספס.

ועוד משהו,

אני בטוחה שהגישה שאת מביאה לנושא היא ברכה בשביל בעלך, היא משמשת לו מראה להבין איך קשר נורמלי והדדי אמור להתנהל, הפשטות והברור מאליו מה הגיוני ומה לא הגיוני, הם קריאת כיוון בשבילו. אז גם אם הוא מחליט שקשה לו ללכת דוך בגלל מהמורות בדרך והוא מחליט לחפש דרך קלה ונוחה יותר, את מעצם צורת החשיבה שלך גם אם לא תגידי כלום, מזכירה לו איפה היעד.

יכול להיות שכרגע המראה מסנוורת וצריך להפחית את עוצמת החזר האור, אבל בהמשך הוא עוד ישתמש בזה במידע או שלא במודע.

והכי חשוב כשאת מכניסה לו הגיון לדברים, את מלמדת אותו איך להתמודד עם קשיים בתקשורת וזה יעזור לו גם מול הילדים שלכם ומול קשרים אחרים שלו בהמשך.

כלומר מה שאמא שלו לא לימדה אותו, את מלמדת אותו מעצם היותך ומעצם סגנון ההסתכלות שלך על קשרים בין אנשים.

זה לא סותר את מה שכתבתי לך לפני כן, זה פשוט רבדים שונים ולהכל יש מקום, רק במינון ובהקשר הנכון.

משפחה זה דבר ממש קשוח לפעמים ומעצבן!!!!גם במשפחה של בעלי זה הכל הכל לפי

רצונם והנוחות שלהם.

אבל אחרי הרבה שנים שם,למדתי לאט לאט שאני מעדיפה לזרום

שהילדים יצאו מהשגרה לערב אחד ולו רק בשביל שלום הבית ולכבד את בעלי.

ומה שממש ממש לא מתאים,בעלי יודע שהוא הולך לבד. כמו חתונות של בני דודים

שלו שב"ה יש בשפע מזה. הפסקתי ללכת כי קלטתי שאני מגיעה ואחיות ואחים

של בעלי לא . אז למה ...

ואחים שלו לא תמיד באים, אז מה? זה בטח עדיפויות שונות, לי חשוב להשקיע במשפחה, גם שלו, ולבן זה פחות חשוב להשקיע בצורה הזאת, לא רואה שזה מעיד על בעיות במשפחה (זה לא שהם חפים מבעיות, אני רואה בהם בעיות אחרות..)

לפותחת-מ@הילושש אני מציעה לך למצוא משהו אחר לפרוק לו את הקשיים, מולו ומול אמא שלו, לדעתי הכי טוב למצוא חברה שאתן יכולות לשתף ככה את את השנייה.. אם לא אפשר גם אמא אבל לדעתי פחות עדיף לערב את המשפחה שלך בקשיים של המשפחה שלו.. אבל לא לפרוק לבעלך זה לא אומר לא לפרוק בכלל.. קל להגיד אבל מודה שאני לא תמיד מצליחה לבצע את זה..

וגם למען המטרה, לפעמים לעשות קצת הצגה אולי..

בזאר שטראוס בטח גם

י שלהם  טייץ כזה כמו מכנסי יוגה עד הברך

מושלם

נח נעיםםם בד רך ובלי גומי

יש כל מיני דגמים

תודה!

נני בגדים יפים

הז מה שאני הזמנתי

יש עוד סוגים

הוא כן לא צמוד בירך למעלה אבל לי זה נח כי ככה גם אם ממשי ה בהריון יש מקום ולא צמוד ומזיע ולמטה הז כן נצמד ואפשר לשחק עם הגובה- את יכולה ישגיע עד הברך או אחרי או קצת לפני

אבל י ש עוד סוגים שהם כן צמודים

אבל זה ממש יקר!

חשבתי למצוא בסביבות 30-40 שח

לעומת בדים פשוטים שמתבלים מהר

ןאגב לטייצים הז לא כזה יקר

סביבות 100

תנסי בחצאיות המנהש

אבל אמרו לי שאחרי נשה זה מתבלה

יש להם עם מנג'ט למעלה

הכי נוח שיש

אבל נראים נוחים

עשיתי מחקר ההריון ההז על טייצים

בד3תי בכל הרשתות וגם הזמנתי מאבישג ארבל והחזרתי היה ממ שלוחץ ובד לא נעים

כולל שיין שגם לא היה מוצלח

נני ניצחו לגמרי חורשת על הטייצים.. לא יורדים ממני

וגם חצאיות המנשה נראו טוב אבל לא היה להם במידה בזמנו לכן לא קניתי

בכללי מנג'ט זה הכי מושלם להריון

כי לא לוחץ

ובד הכי נעים זה סימפוניה

תודה!

@(אהבת עולם) 

תודה@!

בד ממש נעים, גומי פחות לוחץ מרוב החברות האחרות, בכללי ממש אוהבת את הטייצים שלהם.

בסביבות 30-40 שח כמו שרצית

בסוף קניתי בבזאר אליצור. ממש נעימים...

תודה!

הייתי הולכת עליודאייקה לא יקרה

כמו נטלה יפה, סטנדר שולחני, מלחייה … ללכת לחנויות ולראות 

נתת רעיונות יפים! תודה!

ודווקא יש לי ליד הבית... אולי אלך מחר לראות.

אבל כל השאר רעיון.

השאלה אם זה בתקציב שלי...

בתור ילדה ידענו תמיד שההורים ישנים בחדר נעול. אם קמנו בלילה ורצינו אותם אז דפקנו בדלת ובאו אלינו לחדר להשכיב אותנו (לפעמים נרדמו לידנו, כדאי להכין מזרן).

כמה לילות כאלה ואם יהיה צורך אמיתי הם יקראו לכם ואם לא אז ישארו במיטה.

אם הם רגילים שפתוח הייתי מדברת מראש על הכללים החדשים שלא יבהלו באמצע הלילה

לא היינו מוכנים לסבול התנהגות כזו מאף אחד!

ומהילדים אנחנו סובלים

ומלא הורים בכלל לא חווים את זה!

ואין לך שום סנקציה נגדם

זה בעיקר מערער החלטה להביא עוד ילד 

צריכה לקחת אותם מהגן

ומאשימה אותם בחוסר שינה שלי!

קשה להתייחס כאילו הכל היה בסדר

הם ילדים

וכמו כל הילדים, הם מרוכזים בעצמם

והאמת, נשמע שגם אתם. סליחה על הישירות כן? אבל יש פה משו שאתם מפספסים מולם ואנח ו כהורים לא אמורים לנהל מאבקי כח מול ילדים

הקושי עם ההרדמות והשינה הוא לא איזה מפגע שצריך להסיר בלבד, עומד מאחוריו משו. כל עוד אתם משווים את עצמכם לילדים בעניין הזה, חמתנהלים מולם בגובה העיניים - סטייל אתם מציקים ומפריעים, אז נחזיר אתכם לחדר, זה לא ייפתר

ילדים הם אנשים קטנים. עם עולם פנימי ורגשי עשיר. וגם בגיל 4.5 הם ברי שיח

במקומך, הייתי פותחת שיח פשוט

בהבנה ואמפטיה ורצוו לדעת.

למה אתה בא לישון עם אמא? נכון כיף לישוו עם אמא?

אתה יודע, גם לי כיף שאתה קרוב אליי. אבל קשה לי לקום באמצע הלילה. אז בוא נסכם שיומיים בשבוע אתם ישנים על מזרן ליד אמא בשקט ברצפה כדי שנהיה קרובים ונישן טוב כולנו ולא יהיה לנו קשה במהלך היום, ובשאר הימים אמא תהיה קרובה אליך בלב ונתחבק ביחד בבוקר.

כזה נגיד

החכמה היא להציב גבול שרואה את הרגש של הילד ולא יפתח איתו עימות שגורם לו להתעקש כי לא רואים אותו אז הוא לוקח בכח ובכי וצרחות.

ואם את צריכה לישון, שיהיו בצהרון ותשלימי שעות

צריך איזון בין הצורך שלך לשלהם. זה עובר ב2 דרכים:

1. את רואה את עצמך ונותנת לעצמך מענה

2. את המבוגר האחראי ואתם לא שווים. את מובילה. והכי חשוב זה התמדה.

זה להגביר שיח רגשי ומגע במהלך היום. הרבה צחוק ואווירה כיפית

יכול להיות שהם באים כי זה חסר להם 

להוציא מגנים
קשה ממש!!!

עצה- יש לי חברה שעם הבת שלה הניחה מזרן בחדר ההורים ליד המיטה שלהם, הילדה ידעה שכשהיא קמה היא באה למזרן הצמוד למיטת ההורים ושם ממשיכה לישון בלי להעיר אותם.
אחרי חודשיים המזרן הורחק כמה שניתן ממיטת ההורים, והיא המשיכה לבוא.
אחר כך הוציאו המזרן מהחדר והניחו במסדרון
וכן הלאה.
עד שהמזרן היה על הרצפה בחדר שלה, כשהיא קמה היא הלכה למזרן... זה עבד להם טוב, אבל אחרי הרבההההה זמן.

אני עם הקטנה בת שנתיים לראשונה אחרי 10 ילדים מרשה לישון איתנו במיטה, בחיים לא קרה אצלי שהסכמתי לילד.
איתה נשברתי, אין לי כוח להתמודד, תשני איתיתנו וזהו העיקר לישון.

נראה מתי זה יעבור לה, שחררתי

שזה לא כל כך נדיר...

יש הורים שחשוב להם לשים לזה גבול מגיל צעיר והילדים מבינים שזה מחוץ לתחום.

יש ילדים שבאיזשהו שלב כבר פחות זקוקים לזה ומפסיקים לבוא.

אבל יש לא מעט ילדים שכן קמים בלילה, וצריכים את ההורים שלהם כדי לחזור לישון.

גם אצלנו יש כמה ילדים כאלו.

זה לא תמיד קל כהורים להתמודד עם זה.

אבל אם עד עכשיו זה היה ההרגל שלהם, זה די מובן שלא תצליחו לשנות הכל כמו קסם ברגע. תצטרכו לעבור תהליך עם זה...

בעיני זה פחות סיפור של סנקציות, ויותר שאלה של איך לעזור להם להרגיש ביטחון גם כשהם לא נמצאים איתכם פיזית...

אם אתם גם ככה בדרך להדרכת הורים, הייתי מנסה להעלות את זה בהדרכה.

כל גבול מול ילדים יכול להיתפס ככה, אבל אם תראי את זה באור אחר יכול להיות שיהיה לך ל יותר להבין שבטווח הארוך זה יעזור לך ולהם לישון שינה רציפה.

אלא אם את חושבת שיש צורך אמיתי שבגללו הם צריכים אתכם בלילה ואז זה שונה אבל לרוב בגיל 5 ילד מסוגל ואמור לישון לילה שלם.

לא יודעת אם התגובות הבאות שלך היו אליי או בהקשר אחר, אבל נשמע שיש לכם סבל אמיתי שאפילו לא נובע מצורך

לק"י

התחלתי איתה מבצע.

היו לילות שהיא לא באה בכלל, ולילות שהיא באה וכנראה נזכרה במבצע וחזרה למיטה שלה (אחרי שישנה איתי חלק מהלילה).

וגם לילות שבאה כרגיל.

אבל ניתן לזה צ'אנס.

דיברתם איתם על זה?

הם יודעים להגיד למה הם באים?

מבינה אותך נורא

ויתרתי הרבה בשביל לישון. העיקר לישון מה שנקרא.כ

זה בעיקר בימים שהם מפחדים ממשהו או משהו אצלם מעורער.

לי ולבעלי יש מיטות מאד רחבות ולי אישית פחות מפריע שהם באים לישון אצלנו (בן 6 ובת 4)

וזה גם קורה יחסית לא הרבה

דווקא שמתי לב שכמישהו מהם הולך לישון לא רגוע(נגיד מפחד מאזעקות או מאיזה משהו) אז זה שאני אומרת להם שהם יכולים להעיר אותי אם מפחדים בלילה או זה שאני מאפשרת להם לישון אצלי במיטה כשהם רוצים או מפוחדים, זה מוריד מאד את הלחץ שלהם ואחר כך הם ישנים לילות שלמים במיטה שלהם בלי להתעורר. אני לא עושה מזה עניין. מאפשרת להם כשהם צריכים והם פשוט נרגעים והתופעה פוחתת..

אבל אולי אצלנו זה ככה

לא יוצאת למלחמות אבודות

אם אין בי את הכוח להתמודד עם הסיטואציות אני אבנה מעקף

בכל סיטואציה ובמיוחד בלילה

אם היו לי תאומים שהיו באים לישון איתי ולא מסכימים לחזור לישון

הייתי מוצאת מקום במיטה שלי/ מזרון/ים לידי למי שרוצה

הגדול היה בן 5

והקטנה בת 3.5

בעלי היה במילואים

בהתחלה שחררתי

מנסיון שלי לא מתחילים תהליך ושינוי כשאין כוחות להקפיד על הכללים

ובנושא הזה זה ביצה ותרנגולת

באמצע הלילה כשלא ישנים מספיק אין אנרגיה להתנהל נכון ועקבי

אבל גם אין ברירה

וזו הדרך היחידה להצליח

לי היו כמה לילות לבנים

נערכתי להם מראש כמה שאפשר

בעיקר מנטלית

וכל פעם שהם הגיעו הייתי מחזירה

הטון פה חשוב מאוד

לא תסכול

לא עצבים

רק רכות והבנה שהם צריכים אמא

וקשה להם

במקביל עשינו טבלה והבתחתי להם שאחרי 10 לילות נלך לבחור פרס

היו לילות קשוחים

היה לי כמה רגעים שכמעט נשברתי (כי בתכלס המיטה על ידי היתה ריקה... אבל הייתי בהריון וידעתי שאם אני לא משרישה הרגלים חדשים לפני הלידה זה יבוא לי בהפוכה)

והצלחנו

ועדין יש לילות פה שם שהם מגיעים

הם יודעים שאני באה אליהם

ושלמיטה שלי נכנסים רק כשהשמש זורחת

רק שבנוסף לעיר אוהלים את גם לא ישנה.

ההתשה הפכה למאבק כח.

אתם מתעקשים להחזיר, הם מתעקשים לבוא ושישו ושמחו.

ללמוד הדרכת הורים זה לא קסם, גם לוקחת זמן ליישם וגם לוקח זמן לשנות את הדינמיקה.

זה לא שמישהו מסביר לילדים אתם שומעים, מעכשיו אין יותר מאבקי כח. מעכשיו יש שיתוף פעולה.

זה ייקח זמן,

ולבינתיים את לא ישנה.

מילא היית אומרת שאת לא ישנה אבל גם לא חיה בעיר אוהלים.

אבל ההרגל כבר שם, אפשר לעשות שינוי הדרגתי בליווי רגשי, אבל זה תהליך, וצריך הרבה סבלנות וכח. וכדאי להתחיל עם סיטואציות במהלך היום ולא הלילה.

אפשר פשוט לפתור את זה ברגע כמו לנעול את הדלת, אבל את יודעת מה אומרים, הדלת נעולה יכנסו מהחלון..

הכוונה כשיש פה כבר מאבק כח מול הילד, בכוח יביא עוד כח מצד הילד, לא כי הוא רע ולא כי הוא רוצה לערער על הסמכות ההורית שלך, הוא במצוקה ולא יודע איך לבטא את זה, אז ככה יוצא לו.

וכשהדלת נעולה הוא יבטא את המצוקה בדרך אחרת.

חוץ מזה תמיד הם יכולים להעיר אחד את השני ולגרום לכם לצאת, אז מה עשיתם בזה..

במקומך הייתי משחררת, בשביל להצליח שהם ישנו לילה שלם בחדר.

פשוט צריך להגדיר יעדים ברי השגה שתוכלי להתקדם שלב שלב.

קודם את צריכה לישון טוב בלי חרדות ובלי בהלה.

אח"כ להגדיר מה בדיוק את מצפה שיקרה בטווח הארוך יותר.

אח"כ ללמוד איך לעשות את זה. וכן הגיוני שלא מתחילים עם הלילות.

אח"כ ליישם בהדרגה.

וככה תהיי עם כוחות להחזיק את התהליך ולא להתפרק רגשית.

שימי לב שכל עוד את מרגישה בכאוס הם מרגישים את זה וחווים את הכאוס בעוצמות פי כמה ממך.

וזה הגיוני שאת מרגישה כאוס כי הצרכים הבסיסיים שלך לא מסופקים, אבל זה כבר כן בבחירה שלך.

פעם שמעתי הגדרה לחוסן,

חוסן זה שאם יש רעידת אדמה ואתה נופל, אתה נופל רגוע כי אתה יודע שיש למטה מי שיתפוס אותך ולא יישבר מהנפילה שלך.

ילדים עם חוסן ישנים טוב יותר. והורים לילדים שישנים טוב יותר, ישנים בעצמם טוב יותר, ואז יש להם הכח להוות חוסן לילדיהם וזה מעגל חיובי.

כרגע אתם במעגל שלילי, ולכן לדעתי הדרך לצאת ממנו כרגע עזרה ראשונה זה לאפשר לשניהם לישון בשקט לידכם. לכל אחד תהיה פינה, לא צריך מזרון גדול. אפשר גם שמיכה מקופלת.

אבל בנפרד אחד מהשני.

ולקבוע כללים שמי שנכנס בשקט דממה יכול לישון עד הבוקר. מי שמפריע חוזר למיטה שלו,

וככה יהיה להם אינטרס לשמור על השקט ואתם תוכלו לצבור כוחות.

אבל מאהבה אליהם ומתוך מודעות שלא פותרים בעיות בזבנג וגמרנו, אבל יש לכם קצה של תהליך להיאחז בו.

זה כבר לא החוסר אונים שאין שום מוצא.

הם גוזלים קטנים שרק לומדים לפרוס כנפיים. וזה לוקח זמן. וכשכועסים עליהם הם לא פנויים רגשית ללמוד.

אז הם נופלים ובוכים ומתקשים לעמוד בגבולות וכללים.

אם תגדירי את זה כתחילתו של תהליך תראי שיותר קל לך לאפשר את זה.

להבדק כמו שצריך כדי להיות רגועה יותר.

בעקרון כאבי ראש וחולשה בשלב הזה ובחום הזה זה ממש נורמלי והגיוני

אבל אתמול היו לך צירים 

אולי אם תלכי לבדוק בצורה מסודרת זה יתן לך כח ואמונה שהכל בסדר רק את פשוט בהריון

וזה קשה מאד בקיץ

ועוד עם ילד שובב

חיבוק גדול

שיהיה המשך הריון תקין וקל ובידיים מלאות

רגועה יותר.

ואז תבקשי מהרופא או אחות שיתנו לך סימנים מתי צריך ללכת להבדק ומתי מספיקה מנוחה בבית

אני כמה ימים עם כאב ראש

אתמול כאב לי בבטן

אבל הבנתי שזה בסדר

בשבוע 13

כאב שבא והולך בבטן תחתונה

יש איך לבדוק שהכל בסדר?

אני שותה לפעמים 3 ליטר ביום, בימים שאני מקפידה שיהיה לי בקבוק זמין

ביומיום אני על 1/2 ליטר בקושי

מאז תחילת ההריון עליתי ל2/2.5 ליטר

אפשר פשוט בזהירות אם את חוששת בעיקר בשביל התחושה שלך

ואפשר לא להחליט מראש, להתחיל ולהרגיש את עצמך מה טוב לך כמובן בתיאום ציפיות מראש, כמה שיוצר לתמלל ולתווך מה את חשה...

למעט מקרים ספציפיים שיש בעיה.

שווה לנסות למרות הבטן, זו תקופה ארוכה שאפשר ממש לנצל אותה לפני שמגיע תינוק...

כמובן כל אחת מה שמתאים לה, אבל אין סיבה לוותר לגמרי 

הדוד הטוב של רולי (זה השם)

דואט של דבורי רנד

אמל ילד הסודות

שקיעת החושך

מצטרפת להמלצה על המסע הארוך של נאן

אם היא תולעת ספרים אז אפשר הספרים לנוער של מיה קינן (מי ימצמץ ראשון, לב של קרח, המלך הבא בתור ועוד)

תריסר ילדי קיסר.

את האמת שמתאים כבר מגיל קטן יחותר, אבל אם היא לא קראה...