פורום הריון ולידה (עמוד 120)

יש טעם ללכת להיבדק עדיין?

איך עלו על זה שנשארו שאריות?

ביקורת לוודא שהכל בסדר.

אצלי בהתחלה לא היה דימום בכלל, אח"כ דימום מוזר...

ואז הלכתי לבדיקה שגרתית כמה שבועות אחרי הגרידה ורק אז גילו שיש שאריות, ממש גדולות🥵

ואז הוא היה כימי

ואחרי זה עוד אחד כימי

ואז הריון שהסתיים בידיים מלאות

בת כמה את?

אם מעל 30- חצי שנה זה מספיק כדי ללכת לבדוק

והייתי קובעת כבר תור עכשיו

היו לי כמה כאלה

וזה הכי הרבה שהמתנתי (שנה וחודשיים)

מאחלת לך הריון עגול ומשעמם🙏🏽

זה מסוג השינויים שבאנו לכאן כדי לעשות. אולי טיפול בסגנון cbt יוכל לעזור לך למצוא את הכלים? לזהות את הטריגרים, לענות להם, להחליף את התגובות האוטומטיות. אולי אפשר למצוא ספר ואולי כדאי לפנות לאיש מקצוע / סדנא. הלוואי שתמצאי את הדרך, בע"ה!

כל טיפול רגשי סטנדרטי יכול להתאים לתופעה של עומס.  

פשוט לשוחח ולהכיר את הנפש למה להכל צריך תוויות ותיוגים?

(מקווה שלא נשמעת מתריסה, לא אישי כלפייך, סתם פשוט מרגיז אותי שמציעים את הטיפול הזה לכל דבר... )

ואיכשהו זה תמיד קשור לcbt סתם כי השיווק שלו מאוד מוצלח, לדעתי זה טיפול לא כזה איי איי.. אני אישית לא התחברתי אליו

ולמעשה כדי לשנות דפוסי התנהגות יש עוד ככ הרבה דרכים, בעיניי כל עבודה שנוגעת בנפש, תשנה בסוף גם את ההתנהגות, כי זה קשור אחד בשני.

לא באמת צריך ללכת לטיפול מוגדר בשינוי התנהגות בשביל זה ולכן כתבתי על תיוגים ותוויות 

לא הבנתי מה הבעיה..

שליטה במחשבות ואפילו עצם המודעות שאפשרי לשלוט במחשבות זה דבר כשלעצמו משנה תודעה ומשנה חיים.

אני מחפשת לבת שלי עכשיו טיפול ולבינתיים רואה ערכות של דפי עבודה וכאלה שמוכרים ואני אומרת איך בא לי גם!!

מסוג הדברים שהייתי מכניסה לתוכנית הלימודים בנושא כישורי חיים.

למה זה מרגיז אותך?

אני חושבת שכל טיפול שנוגע בנפש הוא מתנה לחיים.

כל טיפול שהמטפל ראה אותך והבין אותך יכול להיות משנה חיים. כל טיפול שגרם לך להתחבר לעצמך, להבין את עצמך יותר, לראות אותך בעוד זוויות, לשנות את הדיבור הפנימי שהתרגלת לדבר ולחשוב כלפי עצמך וכלפי העולם...

זה לא ה"cbt". זה פשוט עצם המרחב הזה שמתאפשר בטיפול.

ושליטה במחשבות... נו.. נגיד וזה אפשרי. לא סגורה על זה 

אחרת איך הנפש משתנה, כדברייך?

איך אדם הופך מ- בעל ערך עצמי נמוך לגבוה ? באמצעות שינוי מחשבתי הרי

לא מכירה ספציפית cbt, אבל עבודה מחשבתית בהחלט עוזרת מנסיוני

בגלל שעסקנו עם המחשבה

אלא יותר בגלל שעבדנו עם שחרור ריגשי

או עיבוד ריגשי (שבעצם דרכו יכול לקרות שחרור)

הסרנו מחסומים שבעצם קשורים ברגש ונוגעים במחשבה.

זה מורכב להגיד מה קודם למה או מה משפיע על מה מחשבה על רגש או הפוך...או גם וגם.

אבל קצת קשה להיות נחרץ ולהגיד שבוודאי רק המחשבה היא זו שמביאה את הרגש. אז לפי זה נעבוד עם המחשבה... זה קצת שיטחי 

עבודת המידות זו עבודה על המחשבה

גם רגש מעורב, מן הסתם, אבל הרגש זוכה לעיבוד בעקבות עבודה מנטלית 

תלוי באיזה מקום בנפש המטופל נמצא ועל מה עובדים...

שטיפול נפשי זה טיפול יותר עומק שתלוי בחיבור עם המטפל ויכול להיעשות רק במרחב הטיפול.

CBT לא חייב להיות כזה עמוק (הוא יכול עמוק, לא חייב)

ולכן הוא מתאים גם למקרים פחות קשים כמו מה שפותחת מתארת.

בסה"כ הגיוני שיש כאלו שיתחברו ויש כאלו שלא.

ומעניין מה שאת אומרת שזה עצם הטיפול, אני בעיקרון לא טופלתי ישירות ע"י CBT

אלא ליוויתי את הבת שלי לטיפול כלשהו ששילב גם עקרונות cbt

במעין שילוב של העצמה יחד עם תרגול מה שהייתה צריכה..

ומתוך הטיפול בה, התחברתי ממש ואימצתי גם בהקשרים אחרים מחוץ לנושא הטיפול עצמו.

אני לא מכירה איזה הייפ סביב cbt דווקא, יש באופן כללי הרבה יותר מודעות לאחריות האדם על הרגשות והתחושות וההתנהגות וההתנהלות שלו אז מן הסתם שיש הרבה סוגי טיפולים וכל אחד יכול לאמץ מה שטוב לו.

בגדול אני בעד כל מה שיכול להביא לשינוי חיובי, או כל מה שיעזור למטופל...

אבל זה בעייתי להסתכל על מטופל בעיניים של cbt בלבד גם אם המטופל שלי מחפש רק תהליך שטחי או התנהגותי בלבד. עדיין גם אם הטיפול לא ייגע בנקודות עומק, תמיד כדאי לראות את המטופל מזוית רחבה ועמוקה יותר.

וזה מה שיפה בטיפול כשלמטפל יש כלים מכל מיני שיטות שאחת יכולה לגעת עמוק ואחת קצת פחות... ואפשר להתאים את הטיפול לפי הצורך והסגנון.

ובהחלט לאדם יש אחריות על המעשים שלו. 

ולכן כדאי ללכת למטפלת מוסמכת(פסיכולוגית, עו"סית או פסיכותרפיסטית עם תואר שני) שגם למדה סיביטי ועובדת עם הכלי הזה

ולא למי שזו ההכשרה הבלעדית שלה.

להתמודדות עם רגשות שליליים בעקבות עומס היא:

1. תכנון ויישום הפחתת העומס

2. מעקב אחר רגשות שליליים וחיוביים

תכנון ויישום הפחתת עומס על ידי התאמה של החיים לכוחות שלי

בלי השוואה לאחרים:

תכנון ילודה, חלוקת משימות בבית עם בן הזוג, הפחתת עומס בעבודה, בנית סדרי עדיפויות, התאמת ציפיות למציאות.

מעקב אחר רגשות:

עצבים כעס דכאון ורגשות שליליים גבוהים, לא מגיעים פתאום, הם מתחילים בקטן ומצטברים.

כדאי לעקוב בשוטף אחר הרגשות

מה מרגישים בכל שלב ביום

לעשות פסקי זמן קטנים לבדיקת הרגשות

כשמתחילים לעלות רגשות שליליים

לקחת הפסקה קטנה כדי להרגע

כנ"ל לעקוב אחרי רגשות חיוביים ולהרבות רגעים שעושים טוב

בעיניי שום דבר לא שווה עצבים/ רגשות שליליים ולכן הרגשות קודמים להכל

שההסתכלות שלך עצמך לא נכונה בעיניי

טעויות ומעשים רעים זו הסתכלות מאוד לא חומלת.

את אישה שקשה לה

וכמעט אין  "טעות" שנעשה שהיא לא ברת תיקון, או כזו חמורה ששווה להיכנס בגללה לדכדוך

אני הייתי מסתכלת רגע מלמעלה וחושבת איך בנמאי החיים הנוכחיים אפשר להקל. (כי אם אפרט למשל מה אני עושה זה לא בהכרח יעזור כי האפשרויות הן שונות בהתאם לתנאי החיים) ומה באמת מעלה אצלך את התחושה הקשה

זה יכול לנבוע מעומס, מפרפקציוניזם וסטנדרטים גבוהים מדי ביחס לכוחות ולמציאות, מדימוי עצמי נמוך, מחוסר בשעות שינה, בחוסר באיוורור. לפעמים זה הכל ביחד

אחרי שעולים על השורש, עובדים על הטריגרים. לפעמים שינוי של דבר אחד במשוואה משנה את כל התמונה

ובאמת שאני היום מבינה שאני צריכה לקבל את עצמי ככה

יש אנשים שכשהם בעומס ולחץ הם עושים דברים רעים. צועקים, משפילים, מקניטים

אני לא כזאת

אבל כן מאבדת את זה קצת

כמו

יכולה לקום פתאום ולעזוב הכל

או לא לענות לטלפונים

לא להכין אוכל לילדים. הכוונה אומרת להם היום אוכלים קורנפלקס עם חלב וזהו. מי שרוצה יותר יכין לעצמו טוסט

אז כן

זאת הדרך שלי להתמודד עם זה

לא מלקה את עצמי

כי אני בסיטואציה לא קלה

אמור להיות חלק נורמלי מהחיים

לדעתי לא!...

אבל אם כבר וקרה.

אז שתדעי שאם תהיה לך שינה טובה בלילה דברים ייראו אחרת. בהכי פשוט.

חוסר שינה זה טריגר רציני להתנהגות לא נעימה כלפי הזולת ועוד מלא סימפטומים לא רצויים.

לא הייתי מצפה מעצמי להיות מלאך ברגעי עומס, כן הייתי משתדלת לא ליצור נזקים עד כמה שאפשר. (אבל מובן שזה הישרדות ולא אידאל)

ולנסות לחשוב איך אפשר לנוח בין לבין ושלא תהיה תקופה ארוכה שבה אני לא זוכרת אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שישנתי,אכלתי טוב וכו'... 

אני ממש רוצה להצטרף למה שכתבה @המקורית, שתהיי בחמלה כלפי עצמך.

ישעלייך עומס גדול גם ב-3/4 משרה. ויש לך ילדים שאת דואגת להם.

ברור שיהיה לך קשה! זה טבעי והגיוני ולא אומר עלייך כלום!

אחרי שאת מקבלת את עצמך כמו שאת, רואה כמה את טובה ונהדרת למרות שקשה לך עם העומס, הייתי ממליצה לך ליצור להתבוננות.

מה קשה לך בעומס?

זו יכולה להיות תחושה שאת לא מספיק טובה.

אולי תחושה שלא רואים אותך.

אולי מרגישה שאת כשלון, או שאת אשמה בזה איכשהו.

לי אישית עוזר לשבת עם גוף ועט ובכתיבה אינטואיטיבית, פשוט לרשום כל מה שעובר בראש, ואחר כך להיות ''החברה הכי טובה'' של עצמי- לענות לי בשיקוף ולשאול את עצמי שאלות שעוזרות לברר את הרגש שמתחת.

בכל מקרה, את כל אחת העומס פוגש במקום אחר, אבל הקושי לא מגיע מהעומס עצמו- אלא מהרגש שהוא מייצר. ועל הרגש הזה אפשר לעבוד.

לא יודעת באיזה מקצוע את,

אבל הרבה פעמים סביב ה70%-80% משרה, יש עומס קרוב ל 100% ומשכורת 3/4 שלא מאפשרת לתת מענה לעומס בצורה של מיקור חוץ.

(לפעמים זה לא שיקול כלכלי אלא תפיסתי)

יש גיל שיש בו כוחות ללכת לכל הכיוונים בכל הכוח, "לטרוף את החיים"

ויש גיל שהגוף והנפש וההגיון שואלים לאן המירוץ.. למה החיים נראים כמו מרדף, אחרי מה?

וזה שאת מרגישה לא טוב בסיטואציה זו נקודה חיובית כדי ליצור את השינוי.

חשוב להבין שבהרבה מצבים שנראים כגזירת גורל בעצם יש לנו בחירה.

ונראה שאת זועקת לפרק את כל המוסכמות, לראות את עצמך ואת הכוחות שלך בתוך הסיטואציה ואז להרכיב מחדש בהתבסס על זה.

בהצלחה!!

או עייפה ועצבנית?

אם היא לא רגועה, כנראה היא בעייפות יתר.

ואז נוצר מעגל כזה, שמרוב עייפות קשה להירדם, או ישנים רק קצת, ואז שוב נהיים יותר מידי עייפים.

הבן שלי היה ככה בגיל הזה, וכל היום הייתי סביב ההרדמות שלו. עד שהצלחנו להגבר על זה.

אם היא רגועה ושמחה, זה פחות נורא.

אבל עדיין כדאי להרגיל אותה לישון גם ביום. 

להרדים במנשא.

ואז הוא ישן קצת יותר, ואני יכולתי לעשות דברים תוך כדי.

וכשהוא התעורר, אחר בערך שעה הרדמתי שוב. לע חיכיתי שהוא יהיה יותר מידי עייף.

אני לא זוכרת בדיוק איך זה עבר, אבל זה קרה.

שרגוע בלילות...

אז שמחתי

והייתי מתחרפנת בימים כי לא יכלתי לנוח

היום גדל הילד

הלך הפלא (בן כמעט 9 חודשים ב"ה)

ער בימים

ער בלילות

אז כרגע במהלך היום אני ממש מנסה לעשות לו סדר יום קבוע

ואני מרגישה שבאמת הוא מצליח להרדם ליותר זמן במהלך היום.

יש לו 2 תנומות אחת בבוקר ואחת אחה"צ. בלילה הולך לישון בין 8 וחצי ל11

תלוי בשיניים

ואז יכול להתעורר כל חצי שעה למעט הנקה....

אני יודעת שכולם אצלי לא אהבו לישון

אבל הוא מגדיל לעשות....

כשאני מפסיקה להניק בין שנה וחצי לשנתיים ורבע הם מתחילים לישון.....

ב"ה ותודה לה' מליון פעמים

התפללתי הרבה שמישהו כבר יפריע לי לישון בלילה

לחקור את העולם

אז הוא עושה את זה על חשבון שעות השינה שלו ושלי

@אין לי הסבר תודה גם לך!

כמה ימים אחרי שמפסיקים גלולות משולבות מקבלים מחזור?

בד"כ?...

מניחה שאת מכירה את עצמך …

בד"כ הדימום מגיע סביב 2-4 ימים מההפסקה.  

עד עכשיו הייתי עם גלולות הנקה
ואחרי הלידה הקודמת לא לקחתי מניעה...

בד"כ לא ממליצים לחבר חפיסות על ההתחלה, עם גלולות שהן חדשות לגוף  

אבל אצלך עושה רושם שזה מתאים לך והכל בסדר

הרופא אמר לי שסבבה לחבר 3 חפיסות.

אבל באמת מרגיש לי שהגלולות בסדר גמור עבורי.

תודה רבה!

למשל - שחשוב שמהרגע שלקחת את ההפסקה בחפיסה - את בכל מקרה חוזרת לגלולה המיתית הבאה אחרי שבוע. גם אם הדימום ממשיך…

וכן, לוקח לדימום קצת זמן להגיע בדרכ. 

אולי זה באמת יעשה לי קצת סדר...

תודה!

כך זה נראה מהחבילה...

5 ימים זה אחלה לי מקווה שכך יצא.

תודה!

ולא נכון להשוות בינהם

אומנם שתיהן גלולות משולבות, אך החומרים הפעילים ונוהל השימוש שונים, ותופעות הלוואי בהכרח שונות 

לפעמים זה פטריה, לפעמים נובע מלחץ נפשי ולפעמים באמת חוסרים תזונתיים, שאני לא יודעת מה הם בדיוק.

מה שאני מכירה שאומרים להקפיד על הגיינת פה כדי שזה יעבור יותר מהר.

אצלו תכלס לא תמיד עוקבת אם הוא מקפיד לצחצח או לא 🤭

תודה!

תודה שכתבת

לא חשבתי שיש מה לעשות עם זה..

מה גורם להן.

שמעתי גם שויטמין c עוזר.

לפעמים זה בודאות נגרם דוקא מהצחצוח/ נשיכות של פנים הפה, כלומר זה לא בהכרח רפואי וזה מעגל שמזין את עצמו (פצע- אכילה שונה כדי לא להכאיב- נשיכה- פצע נוסף)...

עזר לי להשתמש במשחת שיניים של פוראבר, זה הוריד את עוצמת הכאב וקיצר את זמן הריפוי. שמעתי על מישהי שהג'ל אלוורה הרגיל של פוראבר על האפטה עזר מאוד (זה בסדר לבלוע).

מסכני, כמה סבלתי מזה...

עומס של סוכרים על הגוף

מפחיתים סוכרים וזה עובר

ואם מקפידים על מיעוט סוכרים באופן קבוע

זה לא חוזר

אצלי בוודאות זה לא ככה 😄

הברירת מחדל שלי זה שמדממות לי החניכיים...

מאז שאני מצחצחת עם חמר ירוק ממש השתפר המצב 🙂

הבת שלי שרטה אותי בפה

(אל תשאלי את היא הצליחה חחח)

ונהייתה שם אפטה נוראית

מהקםפפדה על ארוחות בוקר. אחד הילדים שלי סובל מזה הרבה, ובאמת היה מדלג על ארוחות בוקר (בהמשך היום היה אוכל די בריא) מאז שהתחיל להקפיד על ארוחות בוקר,  (בהמלצת רופאה אחת בנושא אחר לחלוטין)הם צומחים לו אחת ל.

תבדקי אם מקפיד , גם ארוחת עשר בבית ספר נחשבת

לאחרונה טיפה יותר אחרי שניערנו אותו..

מבחינתי מעולה!!

הלוואי שזה קצת יותר יגרום לו להקפיד😁

תודה

ף

אם תופסים את הפצע על ההתחלה ושמים טיפה פצפונת של משחה בלילה הראשון הוא הרבה פעמים מפסיק לגדול. חושבת שמוכרים אותה אפילו בלי מרשם, היא קצת חזקה אז אולי כדאי להתייעץ עם רופא... אבל ממש מומלץ

3 חודשים וכמעט נעמד על 6?? מהיר הבחור חח

והטונוס לא יודעת אולי המלצה לתרגילים מהרופא ילדים?

יש סרטונים ביוטיוב איך לעסות את התינוק כדי להביא להרפיה.

פניתם לפיזיותרפיה? כי זה בדיוק התחום שלהם. פונים לרופא ילדים שנותן הפניה, ממלאים שאלון של התפתחות הילד. בגילאים כאלה הם מחוייבים לתת תור תוך חודש (לפחות בכללית)

לא בטוח שתהיה בעיה.

גם אם בבית הוא נרדם בדרך אחת, יכול להיות שבמעון יהיה אחרת.

למה העברתם אותו עכשיו למיטת מעבר?

כדי שזה יעזור לו להירדם לבד?

אני חושבת שאם את רוצה עכשיו להרגיל אותו לישון בצורה אחרת, לא כדאי לערבב עם זה עוד דברים כמו מיטה חדשה.

איך הוא נרדם בתחילת הלילה, או במשך היום?

יש שם אפקט של לחץ חברתי כלשהו 😉

וגם מטפלת זו לא אמא - ולכן קשה יותר להפעיל אותה רגשית ומשתפים פעולה עם שינויים יותר בקלות.

לבת שלי נמאס שהוא בחדר שלה עם מזרון. היא רצתה שתהיה מיטה מסודרת.

2. בגלל שהוא מתעורר בלילה וקשה לו להרדם אלא אם כן מסיעים אותו בעגלה או הנקה ארוכה 2 צדדים:

לשניהם אין לנו כח כבר. עייפנו. הוא צריך ללמוד להרדם עם בקבוק במיטה. מבחינתי נשב לידו עד שירדם. תכלס זה מה שאנחנו עושים עם זה שבן 4.. יושבים במיטה האחרת בחדר אחרי ק"ש ומחכים כמה דק שנרדם...

חיבוק חיבוק חיבוק.

אמאל'ה... יש תינוקות ששןאבים אותנו עד טיפת האנרגיה האחרונה וזה קשוחחחח ברמות!

כן, בעלים פחות ידעו להתמודד עם זה, תינוקות נוחים זה לא כמו תינוק כזה אינטנסיבי.

משהו אחד -

מבטיחה שהם גדלים מתישהו!!! תהיי חזקה 

לק"י

ניסית לצאת איתו? זה גם מאוורר. גם אם לצאת לבד יותר משוחרר.

וזה ילד ראשון?

יש בעלים שעם השנים ועם הילדים, מתמקצעים יותר בנושא. ויש גם ילדים יותר זורמים וכאלה שפחות.

אין לי מה לייעץ חוץ מחיבוק גדול והרבה כח.

הייתי שם וזה קשוח מאוד.

כולם מסביבי ידעו לתת עצות חכמות או לרמוז שכנראה הבעיה היא קצת אצלי

אבל וואלה יש תינוקות כאלה

וזה קשה ומעייף ומתסכל. וגם עובר. 

יש כאן 2 עניינים:

1. התלות

2. חוסר שקט.

כל אחד מהם הוא עניינן נפרד.

אצלי החמישית עשתה מלא בעיות (לא ינקה טוב, ירדה במשקל, אחר כך היתה לא רגועה בקטע קיצוני)

לולא היו לי ארבעה ילדים סופר נוחים לפניה הייתי מאמינה לאמהות בגינה שעודדו אותי שבסוף היא תגדל וזה יעבור.

ב"ה הגעתי איתה לאוסתאופת מומחה שסידר אותה והיא נרגעה והפכה לתינוקת דבש.

לגבי התלות.

תלות באמא זו ברירת המחדל אצל תינוקות.

נכון, זה מאד לא תואם את אורח החיים המערבי (ולכן אנחנו מוצפים בהמצאות רבות שנועדו כולן להקטין את התלות: מוצץ, בקבוק, תמ"ל, עגלה וכו', שלא לדבר על מטפלת), אבל לתלות הזו יש חשיבות עליונה בהתפתחות של התינוק. כשמכירים בזה עדיף למקד את המאמצים לא ב- איך אני יכולה להשתחרר מהתינוק כדי לנשום, אלא ב- איך אני יכולה לנשום יותר כשאני מטפלת בתינוק.

לדוגמא (דברים שעלולים לי מתוך מה שכתבת) -

מנשא בבית ובחוץ,

לצאת יחד איתו לסיבוב קניות עם אמא שלך ואחיות שלך. יש לך מלא ידיים שיעזרו לך, ולא תהיי לחוצה לחזור...

לינה משותפת.

באופן כללי התינוק שלך לא צריך שתהיי סביבו כל הזמן, אלא הוא סביבך. שימי אותו עלייך במנשא ותעשי מה שמעניין אותך - וזה יעניין גם אותו.

(לא הפותחת) 

הגענו לאוסתאופת בערך בגיל חודשיים, אחרי חודש שבו הילדה צרחה בכל רגע שלא היתה בתנועה במנשא או בהנקה. (בחודש הראשון לחייה היא בעיקר ישנה, לא ינקה טוב וירדה במשקל). חוץ מזה מערכת העיכול שלה עבדה כל היום, זה היה מאד חריג כי אף אחד מהתינוקות הקודמים שלי לא סבל מגזים.

האוסתאופת אמר שיש לה לחץ בין המעי לקיבה, יתכן שזה גרם לה לריפלוקס סמוי ולכן היתה לא רגועה.

חוץ מזה אמר שיש לה חוליה בעורף לא במקום, לדעתי זו הסיבה שלא הצליחה לינוק אבל כבר היינו בסוף הסאגה של ההנקה אז לא יכולה לדעת אם זה היה עוזר מההתחלה.

לגבי הבטן, אחרי הטיפול השני היה שינוי דרמטי גם בהתנהגות שלה - ממש בבת אחת הפכה לתינוקת רגועה וחייכנית, נרדמת בקלות, אוכלת במרווחים נורמליים - שעתיים פלוס.

מערכת העיכול שלה נרגעה, אם לפני כן היתה עושה קקי פעם ביום במקרה הטוב - התחילה לעשות כל שעה!! אחרי כמה ימים זה התאזן והיתה עושה פעמיים-שלוש ביממה.

רק כדי להסביר כמה רגועה היא נהייתה, שחזרתי לעבוד כשהיא היתה בת 4-5 חודשים, לא מצאתי לה מטפלת ומאז ועד היום (10 חודשים) אני עדיין עובדת איתה וזה עובד ב"ה.

היה לי תינוק כזה.

בעלי אוהב תינוקות ובילד הראשון טיפל בו בלי סוף ובילד השני הילד לא הסכים שהוא יחזיק אותו(ובעלי הבין וגם פחד מזה) מגיל מאוד קטן והיה צורח אצל כל אחד ובכל מצב חוץ מעלי על הידיים או במנשא.

אמא שלי הייתה מגיעה יום בשבוע להיות איתי כי בעלי הגיע מאוחר ולא הסכימה שאני יקלח את הגדול והיא תהיה איתו כמה דקות זאת הייתה הרמה.

עם כל ההודיה והזכות לגדל נשמה זה היה לי ממש קשה וחנק אותי, הרגשתי שאין לי חיים, אין ידיים אין בית ואין אותי בעיקר.

יכולה לעודד אותך שהזמן עושה את שלו זה לא לעד והיום הוא בן 4 והוא מתיקות של ילד, מחזיר ונותן לי מלא אהבה.

שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות זה ילדים שהמעבר שלהם לעולם לא קל להם ואנחנו העוגן לשהם

מחזקת ממש.

ב"ה די הצלחתי להירגע. עדיין לא לגמרי.

הקטן התעורר ומסתבר שהוא קודח מחום,

שזה די מסביר למה הוא קדח לי בשכל לפני כן עם תלונות כל חצי דקה..

עכשיו עוד כזה מתוקי מסכנוש..

ויאללה שמישהו ישלח לפה צהריים ואנחנו נכנסים לאיפוס בע"ה.

לק"י

אם מעודד אותך, גם מצבינו לא משהו.

אוכל יש. כמעט מוכן.

אבל הבית בלגן, ואין לי שום חשק לסדר (והילדים דוקא עזרו הבוקר, אבל זה לא מספיק).

הלבד הזה בלתי אפשרי, נראה לי...❤️

(גם אצלנו ימי שישי הם קטסטרופה לרוב והיום אף יותר מהרגיל, אבל לפחות בעלי ואני ביחד בזה...)

ב"ה שהבנות הבינו עניין ועזרו! רפואה שלמה לקטן❤️

באמת שישי עם ילדים זה לא מתכון לשלוות נפש...

אצלי הבנות בבית והבנים במסגרות, אז כבר יותר קל (חוץ מזה שצריך להביא ולהחזיר...)

מקווה שהתאוששת קצת!

אם היית גרה לידי כנראה הייתי שולחת לך צלחת עוגות מפנקת.

בינתיים קבלי חיבוק!

ב"ה השבת עברה ממש בטוב.

הקטן קם בבוקר הרגיש הרבה יותר טוב,

ובכלל כל הילדים היו מאופסים שזה לא קרה אפילו יום אחד מאז עם כלביא.

כן היה לי קצת קשוח אחר"צ מבחינת מצב רוח שלי.

כלומר לא היה שום דבר חריג אבל הלבד היה כבר טו מאצ'.

האמת שמאז שגיליתי שהקטן היה חולה בשישי כבר הכל בראש הסתדר, היה שם לתופעה הזאת שהוא לא החזיק את עצמו ולא נתן לי דקה של שקט אפילו רק להירגע.

והוא כזה מתוק שאין דברים כאלו, כחלק מרגע תודה היומי שבו מספרים לאבא בהקלטה משהו טוב שהיה היום הילדים שפעו דברים טובים ב"ה!!

והקטן סיפר שהוא התאפק ולא ביקש סרט בשבת 😆

ועוד קטע מצחיק, הבת סיפרה שהיה משהו טוב שלא הייתה אזעקה (ודווקא כן הייתה בערב שבת רק שהיא ישנה בממד ולא התעוררה)

במסגרת הבלתמים שכחתי להעביר את המקרר למצב שבת ולהדליק את המזגן בחדר שינה, (שמתי שעון שבת אבל לא הדלקתי עם השלט לפני שבת)

היה מאתגר, בעיקר עם המקרר, אבל עברנו את זה.

בהתחשב ביום שישי יכל להיות יותר גרוע.

עכשיו עם הפנים קדימה לשבוע חדש שיהיה שבוע טוב ומבורך!!

ועל משקל שנזכה לשני פסים, אז שנזכה לשני וויים כחולים..

ובשורות טובות לעמ"י.

בדיוק פירטתי למעלה,

נשארנו בבית זה לא שהייתה לי אופציה אחרת, אבל ה' עוזר. איפה שהוא סוגר דלתות, דואג שיהיו אחרות פתוחות 🤗

של מילואים

וחופש

והבעל שבת במילואים זה הימים הכי קשים שעברו עליי בכל 12 שנות נישואיי.

שילוב של בכי וכעס ותסכול וחרדה ובדידות .

ליבי איתך, הכי מבינה אותך בעולם.

💓💓💓

על שבוע הבא🫣 עוד לא התנסנו בשילוב הזה ושבוע הבא סוגר שבת ואני מתכחשת לעניין..

@אמאשוני חשבתי לסוע/ להזמין חברות מגוייסות/ רווקות.. הלוואי ואצליח כי לא מצליחה לחשוב על ימים רצופים בבית לבד כולל שבת..

לק"י

אם זה קצת מעודד.

אבל גם לנסוע לשבת זה יכול להקל ולהיות נחמד.

אז עכשיו אעודד שזה ממש יכול לעבור בטוב,

אנחנו עדיין היינו לא באיפוס מאז עם כלביא,

אבל אם אתם עדיין בשלב של הלפני אז אפשר עוד לתכנן ושיהיה בסדר בע"ה.

אצלנו פחות בא בחשבון לנסוע לשבת מכל מיני סיבות, באמת שבת קודמת הזמנו חברה של הבת שלי והיה ממש טוב כי הילדים התפדחו להתפרק לידה אז יחסית היו יותר אסופים מה שהקל עלי.

אם יש לך זמן תכיני אוכל להקפאה כבר מעכשיו שלא תצטרכי לבשל בשישי, וגם מסתבר שפשוט הקטן היה חולה ולכן כל הבלאגן התחיל כי הוא היה ממש נודניק ברמות לא סבירות.

באמת בד"כ זה ממש לא ככה, נכון שכל תקופה יש לה את האתגר שלה, אבל עכשיו ניסיון החזרה לשגרה אחרי עם כלביא התגלה ככישלון חרוץ. שום דבר לא חזר לשגרה ולא היינו מאופסים מאז, כל הזמן רק דילגנו ממשבר למשבר. וגם עברנו ניתוח עם הבת שלי בין לבין אז זה באמת לא מייצג כי התחלנו את החופש במצב הישרדותי של רק לצלוח את האתגר הקרוב. וכל טיפת כח נוצלה בטוח המיידי, אבל זה לגמרי יכול להיראות אחרת אם נקודת הפתיחה שונה.

וגם עם היערכות שונה, אולי מראש תצליחי למצוא בייביסיטר לילדים בבוקר או משהו כזה..

אם יעשה לך טוב לנסוע עם הילדים ותוכלי לקבל עזרה במהלך השבת עצמה, אז בטח, לכי על זה.

אנחנו היינו צריכים לסדר את כולם כי אנחנו עדיין הפוכים..

תביני שהתכנון המקורי שלי היה להישאר לבד עם בת אחת או מקסימום שתי בנות כדי לתת להן בוסט של תשומת לב בנפרד כי היו ממש זקוקות לזה.

בקיצור זו סיטואציה אחרת ובע"ה הלוואי ולכם יהיה יותר קל!

טליה (ר"ת טוב להודות לה')

רננה

שירה

שיר

רוני

עדי

זרקתי כמה שהתקשרו לי...

את יודעת איפה בדיוק קיבלת

ומה העוצמה

אם הז חזק זה משהו אחד אם לא מאוד זה משהו אחר

אלא אם מדובר במכה מאוד חזקה...

את מרגישה תנועות? (אם כי לפעמים בשבוע כזה הרבה זמן לא מרגישים תנועות בלי קשר לכלום)

לק"י

הסבירו לך במוקד למה להבדק?

אם אני לא טועה, הבעיה זה מכה בבטן או טלטלה חזקה בגוף.

מחר בבוקר תוכלי ללכת? אפילו למוקד נשים אם יש?

ותשאלי גם באיזה מקרים של מכה/ נפילה צריך להבדק.

זאת מרפסת שמש

היונים עומדים על המנוע של המזגן שתלוי בקיר של המרפסת

וזה זוועה כבר מה שהולך שם עם הלכלוך

עומדים על הצנרת, על המנוע עצמו

הכל מלא דוקרנים אבל בכל זאת

כותבת לך מנסיון

אצלנו הן נכנסו דרך פרצה שהייתה באלומיניום ועשו שם שמות. כל היום שם, קינים, ביצים, מה לא

דוקרנים לא הזיזו להם בכלל

בסוף עשינו מעטפת חיצונית לאלומיניום של רשת ממתכת שהברגנו (כאילו חמי עשה השם ישמור אותו)

רק זה עזר

חודשים אחרכך הן עוד היו באות ומנסות להיכנס🙄

פשוט עבדנו על זה מבחוץ לבניין, לא מבפנים, כי יש לנו שם את המנוע של המזגן מיני שהוא ענק וחוסם גישה כי הוא תופס את כל המקום

פשוט כיסינו מבחוץ את כל הפתח עם רשת מברזל

לרוב עושים את זה מבפנים, בטח בקומות גבוהות אחרת זה מאוד יקר

אנחנו גרים בקומה ראשונה וב"ה סולם גבוה הספיק

כי ראיתי שזה אמור לעזור להרחיק יונים

מתלבטת אם שווה לנסות 

לא עזר

גם לשם הן הגיעו. הוא עדיין שם חחח

שמנו מלא דוקרנים בחלונות האחרים כי גם לשם היו מגיעות

ולא, לא ניסיתי מנצנץ. הפתח שם היה גדול ולא היה באלי להתברבר עם זה. זה באמת היה טרלול אז העדפתי לסגור כבר וזהו

בשעות הראשונות, אולי ימים ראשונים הם פחדו

לאחר מכן התיידדו מאוד!

ניסיתי גם תלייה של דיסקים ולא עזר 

במסתור כביסה - אחרי שניסינו ממש את כל האופציות הקיימות בגלובוס, כולל אבקה יקרה שעולה איזה 100 שקל לשקית קטנה

משהו המליץ לנו לשבור להם את הקן שהן בונות אחרי שכבר יש ביצים. ככה התחלנו לשבור שוב ושוב והיונים התרגלו שלא שווה להן לגור שם כי הם מאבדות את הגוזלים. המליץ דווקא לשבור את הביצה ןלהשאיר, אם היינו לוקחים את הביצים זוג יונים אחר היה מגיע ובונה קן. זה מאוד מאוד עזר כרגע אין שם יונים בכלל.

במרפסת גם יש בעיה, אנחנו שמנו דוקרנים, זה עזר חלקית

מעבר לתחושת כלא עופר, כל הגיפה של היונים שעמדו על הסורגים בקומות מעלינו פשוט סירחון!!!

שמנו סככה שנשארת שם גם בחורף גם בקיץ

ככה כל מה שעושים למעלה לא מגיע אלינו. כל שנה לפני סוכות זורקים את הסככה הישנה וקונים חדשה.

שברתי להן ביצים ןהרסתי להן את הקן והן עדיין חזרו

עקשניות😅

הם ניסו הכלללללל, דמוי עורב, סרט זוהר, דוקרנים וכל דבר ששמעו..

בסופו של דבר הם התקינו מצלמות במעגל סגור לבית, כיוון שהיו פריצות ביישוב ומאז היונים נעלמו ב"ה (כבר 8 שנים).

אין לנו הסבר לזה רק שכניראה זה הפחיד אותן, אולי האינפרא אדום?!

יש ספריי מצוין עם בשם "עופי מפה", שמוכרים בטמבוריות. זה הדבר היחד שעזר לנו. מרססים על המשטח עליו הם דורכים, זה יוצר שכבה דביקה ולא מעימה למגע וכך הם לא נשארים לעמוד שם. רק שימו לב לרסס רק שם כי זה מאוד מכתים. מידי שנה/שנתיים צריך לתחזק את השכבה.

מאז שריססנו - אין יונים

להצטרך לבשל יום יום.

חלבון:

שוקיים, כדורי בשר, חזה עוף בסגנונות שונים: מוקפץ/ שניצל/ פרוסות במרינדה, בולונז, המבורגר, קבבונים, בקר, דגים, שניצל דג, טונה, קציצות דג, טופו, ביצה קשה, חביתה, כדורי פלאפל, לביבות עדשים, לביבות קוטג', פשטידות, תבשילי קטניות, קינואה, אדממה

פחמימה:

תפוחי אדמה, פתיתים, אורז, בורגול, פסטה, נודלס, תירס, קוסקוס, לחם על הסוגים השונים שלו

ירק:

מלפפון, עגבניה, שרי, פלפל, גזר, קולרבי, שעועית ירוקה, אפונה ירוקה, גזר גמדי, אפונה וגזר, סלק, כרוב, כרובית, ברוקולי, סלטים טריים מכמה סוגי ירקות, מרק, קישוא, שומר

את כמובן יכולה לעשות שילובים שונים לפי טעמכם, ולא מעט מנות יכולות להיות ארוחה בסיר אחד (את יכולה לעשות גוגל ולקבל מליון רעיונות) או שני מרכיבים של הארוחה בסיר אחד כמו מרקים עם קטניות (ירק וחלבון) עם קוסקוס, מג'דרה, עוף ותפוחי אדמה בתנור, עוף מטפונה כזה עם אורז ירקות ותיבול הכל יחד לתנור, חמין, דג ושעועית ירוקה וכו'.

אם ידעת את המחירים ולקחת על עצמך, כנראה למרות הקושי הבנת שזה בכוחותייך. תנסי לזכור את זה ברגעים הקשים יותר.

שיהיה בהצלחה! ❤

בהצלחה! 

ממש חשוב

אבל

תרגישי את עצמך אם גדול עלייך

ותקרסי אחרי

תראי שאת לא עושה משהו שיפגע בך...

כמובן הרבה פעמים זה נותן כוחות

אבל תרגישי אותך..

אפשר לומר שדווקא היה ממש נחמד.

אמרתי לעצמי מראש שאני משחררת, ושאם צריך חופש מחר, אני אקח חופש מחר. אז לקחתי 😁

ונהננו מאוד, ועזרנו מאוד.

ב"ה!! 🙏

ברגע שתנכיחי את זה שאת רואה את עצמך, במעשים, ובגבולות על השיח, זה יחלחל

את יכולה להזמין פיצה גם

ולקנות לך משו לאכול.

וזה אפילו מתבקש

העניין הוא שהרבה פעמים קשה לנו לשחרר מהעשייה כי אנחנו פשוט חייבות שהיא תיעשה, ולכן זה מקשה על שינוי הדינמיקה במצבים כאלה. בלי לדבר אפילו על התחושות הקשות שזה מעלה. זה יפה שאת מבינה אותו, אבל מה את עושה עם זה בעצם? האם את מנכיחה את הפגיעה שלך?

זכרי תמיד, את זו שקובעת את הגבולות שלך. מה את יכולה ולא יכולה, מה את מוכנה לקבל ומה לא. יש לזה מחיר מסוים, לטווח הקצר,אבל בסוף זה משתלם

אשמח שתפרטי לגבי 2 המשפטים האחרונים 

שככל שתמשיכי לקבל את היחס הזה שפוגע בך ולהתייחס אליו בסלחנות, זה יימשך.

וגם, ככל שתמשיכי לעשות כשאת קורסת, תמשיכי להיות מתוסכלת וזה לא ישתנה מעצמו

אני לא אומרת לך עכשיו לצאת עליו על 200 ולריב איתו, אבל כן להבין קודם כל שזה לא הגיוני שאת לא קשובה לעצמך. המצפן הפנימי שלך קורא לך לנוח, ואומר לך שההנההלות הזו לא תקינה. מה את עושה עם זה? סופגת וממשיכה להתמרמר ולצבור תסכולים?

מגיע לך יחס של מלכה. מכבדה כגופו. כשהוא חולה הוא בטוח הולך לנוח. ומה את?

אבל קודם כל,תתייחסי כך לעצמך. בהכי פשוט. את עייפה? לכי לנוח. בלי לדפוק חשבוו. אל תמשיכי להזין את המעגל הזה

את רעבה במצבך? תקני לאכול או תאכלי לחם עם חומוס. גם הילדים ישבעו מזה תאמיני לי.

פשוט לתת ביטוי מעשי לצורך שלך

יש פה שני אקסיומות.

1. את לא יכולה לעמוד לבשל

2. צריך לאכול

מפה זה כבר שלו

בהנתן 1+2 מה ש שאר לך לעשות זה להזמין אוכל

אם הוא מעדיף לחסוך - שיכין משהו

אבל אם לא הצבת גבול ואקסיומה אחת לא קיימת- אז ברורהשאם יש אופציה שאת תבשלי הוא יבחר בה

חזרת, ואת רק רוצה שהוא ידאג לך לאוכל ויחבק אותך..

ובמקום זה את מרגישה שאת צריכה לתפקד כאילו לא קרה כלום..

קודם כל -את רעבה? תדאגי לך לאוכל.

או שתקני או שתכיני בקטנה ממש - לפי הכוחות שלך..

ואז, תשהי בכאב שלך.

מה את מרגישה כשהוא לא דואג לך עכשיו?!

שהוא לא רואה אותך? שאת שקופה?

תכאבי את זה - תשקעי בכאב,

ואז תתני לזה ביטוי כלשהו (יכול להיות לנוח במיטה כמה דקות, לבכות את זה, לא להכין ארוחה מושקעת וכד')

ואחרי זה, כשתרגישי שאת מסוגלת - תספרי לו מה הרגשת כשככה הייתה ההתנהלות ותספרי לו למה את זקוקה כדי שזה לא יקרה שוב..

ושוב חיבוק יקרה!

יעזור לעשות איתו תיאום ציפיות בזמן רגוע יותר?

להסביר לו שאת לא מרגישה טוב ואיך בדיוק הוא יכול להקל עליך?

ואומרת, מה שלא מתאים לך, אל תעשי.

אין סיבה שתחזרי ממיון ותעמדי לבשל. אפשר להוציא פיתות אם הוא לא בקטע לבשל, או לקנות.

לגבי החיסכון, תלוי מה המצב הכלכלי שלכם. אם אתם ממש על הקצה באמת לא הייתי קונה אוכל בחוץ, אבל אם המצב סביר ורק מנסים להגדיל חסכונות, אז בהחלט אפשר ומדי פעם לקנות אוכל בחוץ.

וזה נכון לא רק לגבי אוכל. תכבדי את עצמך, את הגבולות שלך, את הצורך שלך במנוחה. אולי הוא גם יתחיל לכבדאת זה, וגם אם לא, אז לפחות את נחה ושומרת על עצמך

פשוט נפל לי על האסימון בקול רעש גדול

שזה קורה תמיד תמיד בזמני לחץ

הוא לא מצליח להתמודד וזו דרך ההתמודדות שלו כנראה עם כמה שזה מבאס

אותי מאוד

כתבתי לו הודעה שזה מאוד מאוד פוגע בי וכו'

ומרגישה ממש סתומה שעוד בישלתי במקום לאכול ולהאכיל בקטנה

וכתבתי לו בהודעה שאני מצפה שבזמנים כאלה הוא ייקח פיקוד גם ברמה

של קורנפלקס עם חלב. הוא לא הכי הגיב 😵‍💫

תני לו רגע לחשוב על הדברים ושיקע קצת

וזה מעולה ששיקפת. אלופה!

יכול להיות שהוא פשוט לא חשב על זה..

וחיבוק על המתחים שיש סביב הבדיקות שלך בהריון♥️ הלוואי שתצליחי להסביר לו יותר את האחריות והלחץ שיש כשאין לך מושג מה קורה בפנים ובסופו של דבר יש לך אחריות על החיים האלו..

לא ברור

בכללי לא מתעלף על רופאים,גדל בבית עם אחיות שבקושי עושות אולטראסאונד

בסוף הפתיע ולארוחת ערב יצא להביא אוכל מבחוץ לכולם,אז הבין את הפואנטה 

עכשיו תפקידך למנף ולהמשיך להביא את הצורך שלך ולשים את הלב על השולחן

וכמובן, מילה טובה על זה שהוא עושה שינוי. גם אם זה ברור מאליו שזה הפתרון למצב, בשבילו זה שינוי ממה שהוא מכיר. עבורך, כי את חשובה לו

לא בטוח שזה מפחד, אולי קצת מחוסר הבנה. יצא לי לשמוע גבר ששיכנע את אשתו שזה בסדר לעלות ולרדת ברגל 5 קומות כדי לאכול סעודת שבת עם חברים ולא להשתמש במעלית שבת, בזמן שאשתו הייתה בחודש חמישי בהריון בסיכון גבוה מאודד.

מרגיש לי שאצלנו יש לחץ אינסטינקטיבי כדי שנשמור על ההריון, ואצל רוב הגברים זה פחות.

איזה יופי שהוא הבין את הנקודה בסוף, הלוואי שתצליחי לדבר פעם הבאה לפני שאת מתאמצת מידי..

בטח בתנאים כאלה

קחיבחשבון שבהתחלה מתעייפים מאוד ויכול להיות שלא יהיה לך כח להכל עד שתתרגלי ותנהלי את הזמן כמו שמתאחם לך, עם העבודה

בהצלחה!

גם אני שרגילה לצאת לעבוד

כשחוזרת מחופשת לידה (אני לא חוזרת לפני גיל 6 חודשים) אז אני עוברת חודש -חודשיים קשים מאוד מאוד.

אבל אני שמחה שאני יוצאת

ובסוף כשאנחנו מתאקלמים עם המצב החדש

ולומדים איך להתארגן ולחלק את המשימות בינינו

אז השגרה הזאת מאוד טובה לי ולנו כמשפחה

ודווקא בסוף היום עבודה כשחוזרת הביתה יש לי יותר סבלנות לילדים מתקופות ארוכות בהן לא עבדתי כלל.

את שואלת איך מסתדרים? אז קשה לענות ספציפית כי כל אחת ומבנה המשפחה שלה, האופי וכו

אבל בגדול, לומדים להתארגן עם דברים מראש. מה שבלי עבודה את יכולה לאלתר מרגע אחד לשני

לא ככה כשעובדים.

את צריכה להיות מתוכננת יום לפני

מה יאכלו, מה ילבשו, מי יקח ומי יחזיר.

לעבוד עם רשימות

לגבי אוכל, אפשר להקפיא מראש דברים מוכנים או חצי מוכנים.

ובתוך כל זה לא לשכוח לדאוג גם לעצמך ❤️

בהצלחה רבה!!

לגבי התקופה הראשונה לוקחים בחשבון שבועיים עד חודש מאתגרים ברמת העייפות והריכוז וכו', כי באמת מדובר בשינוי גדול לחזור לעבודה מחופשת לידה.

לגבי איך מסתדרים -

מתארגנים! כל מה שאפשר עושים ערב קודם, לא להשאיר הרבה לבוקר, וגם לא לצהרים..

הולכים לישון מוקדם, שתספיקי לישון למרות הקימות לתינוק הקטן, זה סופר משמעותי

הייתי ענקית, הבטן נפוחה

הכל היה מגעיל ומעצבן

ושומרת על תפריט וירדתי קצת במשקל ועפ הנפיחות הזאת אני מרגישה שהכל עלה חזרהה חחחח

הכאבים של הבוקר פחתו אבל ממש מרגישה את השחלות במשבר חחחח

כשלקחתי זריקה לביוץ לא זוכרת את שמה

אבל אם לקחת תרופות לפני הביוץ זה גם מסביר

אני ממש זוכרת שהייתי מרגישה את השחלות במשך כמה ימים כאילו הם נפוחות 

אבל זה לא מספיק כדי זהוא באמת יסיים את הכל

וגם אחרגך ממש כואבת לי היד כי זה לא יעיל ואני עושה את זה הרבה 

משרד הבריאות באופן גורף ממליץ לא לשלב תמ"ל אלא הנקה מלאה לפחות עד גיל ששה חודשים,

כמובן שבמצבי קצה לא משאירים ילד רעב, אבל סתם לשלב תמ"ל? ממש לא מומלץ, אם הוא עדיין רעב

או לא עולה מספיק במשקל אז בהחלט מומלץ להשלים עם בקבוקי חלב שאוב- אבל לא תמ"ל.

אז כנראה שהכל בסדר והוא יונק מספיק (הם צריכים לינוק בשלב הזה כעשרים דקות- הכוונה עשרים 

דקות של פעולת יניקה, זה בסדר גמור אם מפעם לפעם נחים ונרדמים אבל בין לבין צריך לראות שיש 

יניקה טובה כעשרים דקות)

ושוב, ממש ממש לא הייתי ממהרת לשלב תמ"ל לילד שיונק טוב ואם יש לך מספיק חלב

כמו האמהות המחייבות לגמור על מה שבצלחת 😅

אם הוא נרדם יכול להיות שהוא פשוט שבע, וזה הספיק לו, זה שנשאר לך עוד חלב זה בגלל שהגוף בתקופה הזאת מייצר המון חלב.

דווקא לשלב תמל נראה לי רעיון גרוע, כי בסוף הגוף שלך ייצר חלב לפי דרישה ואם את בעצם מדלגת על ארוחה אז הגוף ידע לא לייצר חלב בזמן הזה באופן קבוע.

אם הילד עולה במשקל סימן שהוא אוכל טוב, לא הייתי שואבת (סיוט!) וגם לא משלבת תמל. 

אני דווקא משחררת בקטע של צלחות 😂😂😂

הכוונה היא שנשאר לי עוד חלב ואז הוא רעב שוב מהר מידיי

אם אני אשחרר ממנו אחרי רבע שעה שהוא יונק הוא כל רגע ירצה עוד

וכשהייתי בטיפת חלב 13 יום אחרי הלידה הוא עוד לא חזר למשקל לידה

נולד 3236 ו13 יום אחר כך- 3014

יכול להיות שהוא נכנס ללופ כזה שהוא לא אוכל מספיק, אז הוא קטן ועייף מהר, אז הוא נרדם באמצע, אז הוא לא אוכל מספיק, אז הוא ממשיך להיות קטן, חלש ועייף, וככה הגלגל ממשיך. ואז כמובן הוא גם רעב מהר יותר.

את צריכה לעשות הכל כדי להעיר אותו להמשיך לאכול - לדגדג, להוריד מכנסיים, להחליף חיתול, וכו'.

לאט לאט זה יסתדר.

בהצלחה!! הייתי שם, אני יודעת כמה זה קשה, מעייף ומתסכל