פורום הריון ולידה (עמוד 121)

ומקריאה של כל השרשורים שלך ממליצה לך בחום ללכת לטיפול רגשי בעצמך

חוויית ההורות שלך נשמעת לא פשוטה, ומקום שיתן לך אוזן קשבת ומענה ויעזור לך לסלול דרך להורות שלך, שעוברת דרך הרבה מההתמודדויות הרגשיות שלך.

אל תנסי "לתקן" את הילד. קודם כל תפתרי את מה שזה מפעיל אצלך. לתגובות שלנו יש הרבה השפעה על ההתנהגויות של הילדים שלנו.

גם מטפלת רגשית זה משולב 

2 פגישות לילד

פגישת הדרכה להורים

ממליצה בחום על רחלי מנוביץ פסיכולוגית קלינית של הילד, אבל מסכימה לגמרי שזה בשביל הדרכת הורים לכם קודם כל.

עוד פסיכולוגיות מומלצות יפעת בנג'ו, נעמי כרמלי מקבלות בפ''ת

לירון לוין מקבלת בהוד השרון 

0529503313

מטפלת בבן של חברה קרובה שלי אחרי שההורים עברו טלטלה רצינית שהשפיעה עליו ורואים שהילד ממש מתקדם

נראה לי די ברור שמותר גם קוטל

ביחס לאמצעים אחרים ולתועלת שבו אבל כנראה שזה עניין יחסי

בגדול קוטלי זרע מותרים. שקפים/ נרות זה אותו רעיון רק שהקאיה היפואלרגני ולא עושה תחושת צריבה. צריך היתר לדירפרגמה עצמה למי שמבקשת כי היא זו שבמחלוקת הלכתית ככל הידוע לי

אני אחרי לידה נוספת עשיתי התאמה והדיאפרגמה עדיין התאימה אז זה ממש יצא משתלם. אם הייתי צריכה להחליף זה היה באסה

ומספיק להרבה פעמים

ועוד התאמה עולה כמה מאות (מפגש או 2 אצל אשת מקצוע)

סיפור של בערך 700 שח ואם צריך בהמשך עוד קוטל אז עוד...

זה לפעמים מפריע לגדילה ולברזל.

אחד על אחד.

ילד שעלה מצויין עד גיל חצי שנה

מגיל חצי שנה מקרטע

לא זוכרת במספרים אבל ירד כל הזמן באחוזון עד שהגיע לתת

הלך והצטמק

לא עלה בגובה

מטרנה לא עזרה

בדיקות דם תקינות

כן היה איזה חוסר במאגרי ברזל אז אמרו לנו להמשיך להביא ברזל - המשכנו.

בחודש האחרון הילד לא אכל כמעט מטרנה, כי חגים וחופש היה בבית ואכל מלא מוצקים

עם המוצקים הוא עולה הכי טוב

נתן עלייה של יותר מקילו בחודש אחד!

הדיאטנית הייתה בשוק

אמרה שזה מוכר ויש ילדים כאלה שהמטרנה לא נספגת להם, משהו כזה ודווקא אוכל מוצק שאצל מרבית התינוקים מאטים את העלייה במשקל אצלו זה גרם לעלייה

אני לא אשת מקצוע וממש לא מתמצאת

מהניסיון שלנו ככל שהוא מקבל יותר מוצקים הוא עולה יותר במשקל.

איך הילד שלך מבחינת התפתחות? שמח?

אם מתפתח טוב ושמח לא הייתי דואגת

אם כי שוב אני לא מהווה חוות דעת מקצועית בכלל אלא נטו ממה שאמרו לי כל הזמן.

עוד משהו - יש לו בררנות מול הדמות שמאכילה אותו

יכול להיות שהבייבי שלך אוכל רק כשאת מביאה לו?

רק כשבעלך מביא?

אולי במעון הוא צם כל היום מה שמשפיע על העלייה במשקל?

עד היום הבן שלי מקבל במעון אוכל מהשולחן  

הוא לא מוכן לקחת כפית מהמטפלת.

בקבוק מטרנה הוא לוקח רק במקרים ממש חריגים וגם אז המטפלת אומרת לי שמניחה לידו והוא מחליט אם לקחת.

המטפלת מעולה, היה לו את זה גם שנה שעברה עם מטפלת אחרת. מבעלי רק לאחרונה למד לקחת.

זה חופר מצד אחד מצד שני הכי מתוק בעולם. 

יש לו רגישות לחלבון פרה, הוא לא מקבל חלבי בכלל. יונק ואוכל מוצקים, מקרטע מאוד במוצקים, במעון דווקא אוכל יפה יותר, בבית איתי יונק המון.

מתפתח יפה ב"ה, ערני ושמח.

יותר מהמשקל מטריד אותי ההמוגלובין, כי במשקל הוא עדיין בטווח הסביר, נולד 3.100, בגיל חצי שנה היה 8.200 והיום 8.800.

בטיפת חלב מסבירים לי לתת לו מוצקים, הילד יורק בערך הכל, מסכים רק לאכול לבד והרוב זורק כך הרצפה (ואז היא עוד כעסה עלי שזה אחריות שלי ללמד אותו לאכול)

או שהיא גידלה רובוטים/ ילדים מנומסים (לא מזלזלת. יש כאלה).

כי ללמד ילד לאכול זה לא הוקוס פוקוס. וצריך לתת לו גם להתנסות ולאכול לבד, גם אם זה אומר שחצי מהאוכל יעוף בדרך.

נתנה לי הרגשה שאני אשמה בכך שהילד לא אוכל כי אני לא מתאמצת.

במעון דווקא אומרים שאוכל ממש יפה.

מקווה שלרופא ילדים יהיה תובנות בשבילי, עם אף אחד מהגדולים לא היו לי בעיות כאלו.

לק"י

זה גם עניין חברתי. גם אין הנקה.

זה ממש הגיוני. 

וגם הגדולים שלי לא אכלו בצורה מטורפת בגילו ועדיין ינקו יחסית הרבה ובכל זאת עלו במשקל.

דווקא לכן, אני מרגישה שיש כאן משהו מעבר ולא קשור לאוכל.

עזרתן לי להבין שהכי חשוב זה בדיקות דם מקיפות ובדיקת צליאק.

תודה!

שיש חוסר נותנים 15 טיפות

כמובן בתיאום עם רופא

וצריך עקביות כל יום

ולא לתת בשום אופן בסמוך לחלב

לכל הילדים שלי היה המוגלובין נמוך לתקופות ארוכות. כנראה זה משהו גנטי אצלינו.

כרגע שני הקטנים מקבלים ברזל.

תמשיכי לתת לו, חודש וחצי זה לא המון זמן.

אפשר לבקש בדיקה לצליאק. זה יכול להיות גורם, אבל רוב הסיכויים שזה בסדר.

היו רופאים שהפנו אותי להמטולוג או לגסטרו לבירור יותר מקיף.

הגדולה שלי לא עלתה כל כך במשקל בסביבות גיל שנה. לקח לה זמן עד שהיא ביססה מוצקים, ואחר כך היא התחילה לעלות יותר.

היא הייתה במעקב של דיאטנית לתקופה.

הקטן שלי גם בקושי עולה במשקל. הוא נולד נורא קטן, היו תקופות שעלה יפה, ואחר כך התחיל לרדת בעקומות. יש זמנים שהוא עולה קצת מידיי, ויש זמנים שלא עולה בכלל.

גם הוא במעקב של דיאטנית.

בגדול ההמלצה היא לתת כמה שיותר שומנים בריאים. להוסיף לאוכל טחינה, שקדיה, אבוקדו, שמן, חמאה, גבינה צהובה, גבינת שמנת. בהתאם למה שהוא אוכל.

ושיהיה כמה שיותר ארוחות מסודרות.

אופייני לצילאק.

הוא אוכל הרבה לחם? בסקויטים? נחשף הרבה לגלוטן?

אם כן, אפשר לעשות בדיקת דם שהיא הסינון הראשוני...

בשורות טובות

בזמנו עשינו בדיקה לצליאק ויצאה תשובה שהרופא אמר שבגלל שהוא לא באמת אוכל מספיק גלוטן התשובה לא רלוונטית

ילד צריך לאכול מסםיק גלוטן כדי לקבל תשובה אמינה.

זה בכל מקרה מה שנאמר לנו, אולי יש גישות שונות. 

הוא לא אוכל כמעט לחם, ולא חושבת שנחשף הרבה לגלוטן.

בכל מקרה, אם הוא לא אוכל הרבה  גלוטן אז גם אם יש צליאק זה לא אמור להשפיע, לא?

לצליאקים וידעו להגיד לך

כי על פניו נשמע שגם אם יש רגישות והילד גם ככה לא אוכל גלוטן

אז הוא אמור לעלות במשקל.. כי גם ככה לא נחשף

זה לא שיש איזה תרופת פלא לצליאק

לק"י

זה לא מסכן חיים במיידי כמו אלרגיה. זה נזק מצטבר (אם זכור לי נכון).

לא יודעת אם יש הבדל בין אנשים שונים.

(אבל בטוח יש הבדל בין רק רגישות לבין ציליאק).

הגוף שלו לא יוצר נוגדנים למחלה, ולכן אי אפשר לזהות את הנוגדנים בבדיקת דם.
לכן, לרוב מגיל שנתיים מאבחנים צליאק, שאז הגוף נחשף מספיק לגלוטן, הגוף מתחיל ליצור נוגדנים להגן על הקיבה, המעיים (שלא יפגעו מהגלוטן) בבדיקת הדם אם רואים את הנוגדנים האלו- זה מראה שיש צליאק.
מפסיקים לאכול גלוטן
הגוף מפסיר לייצר נוגדנים
הגוף נקי מגלוטן והבנאדם מוגן.

הבדיקת דם שמאתרת גלוטן מתבססת על נוגדנים מסויימים בדם, שמושפעים גם ממשך החשיפה.  לוקח להם זמן להיווצר, ולמערכת החיסונית לייצר אותם, ולכן הבדיקה לא אמינה עד סביב גיל שנתיים.

יכול להיות שיש צליאק אבל הוא לא מזוהה.

לא מומלץ להמעיט בחשיפה לגלוטן עד שיש אבחנה, כי אז לא יהיה ניתן לאבחן.

המוגלובין מאוד מאוד נמוך למרות שאכלה הכל
חשדו שיש לה איזו מחלה, משהו שברזל לא נספג בדם, לא זוכרת את השם, שוללים את המחלה הזו על ידי בדיקה של שני ההורים כי זה גנטי. וראו שאין לה ב"ה.
לאחר שנתיים גילו לה צליאק, לא יודעת אם קשור...אבל בצליאק הברזל לא נספג אצל חלק מהחולים, מה שכן בגיל שנה עדיין לא נחשפו מספיק ללחם כדי שהגוף יפתח נוגדנים, אז ממש מעניין...

שעדיין יש

אבל קודם כל, ממש מבאס😔

אף פעם לא נעים לשמוע ביקורת (מוצדקת או לא, לא משנה), בטח אם מישהו לא יודע איך להגיד את זה.

מצד שני, כנראה זו נקודה כואבת אצל הבת שלה.

אולי שווה לדבר בטלפון ולהבין בדיוק.

האם הבת חזרה ושיתפה שהרגישה לא נעים

האם האמא החליטה שזה לא כדאי

ובהתאם לזה, להחליט מה את עושה.

כי בסוף, זו נקודה חשובה, ואם יש מישהי שמתקשה בקריאה ומתביישת, את לא רוצה לגרום לה מבוכה.

ואחרי שאת מצליחה לזקק את הנקודה בדיוק, להחליט מה מתאים לך הלאה.

האם לתת אפשרות רק למי שרוצה להציג

האם לאפשר לא רק קריאה, ולתת גם אפשרויות אחרות להציג מול הכיתה בצורה שגם אותה אחת תוכל

האם לעבוד איתה פרטנית

ומתוך ביטחון שלך, את ממש יכולה לשקף את זה לאמא.

"אני מבינה, אבל חשוב לי ש..."

מי שלא רצתה להקריא בקול יכלה להקריא לי לבד בסוף השיעור או להראות לי את המחברת.

ממש התגמשתי.. יודעת מה זה ביישנות ומכבדת.

אבל לומר לי לא לעשות מטלות קריאה בקול בכיתה

נשמע לי קצת הזוי

כן היית צריכה להגיד שנתת בחירה ובסוף הבת שלה בחרה

שהאמא תדבר עם הבת לגבי הבחירות שלה

אז נשמע שאת ממש יודעת מה את עושה

ופשוט הפנייה של האמא ערערה אותך

אבל את לא חייבת לה שום דבר והיא לא מנהלת את הכיתה.

פשוט תשקפי לה את זה

נתת בחירה

את מבינה שקשה לבת שלה, ולכן חשוב לך לתת אפשרות בחירה (ואם זיהית שהיה לבת שלה טוב, את יכולה גם להוסיף מילה טובה)

אבל את לא מתחייבת

מגוון של פעילויות בסוף מאפשר למידה טובה יותר וכו' וכו'

ואני חושבת שעשית דבר נכון (שאפשר להקריא רק לך או לכולן) וכדאי להסביר את זה לאמא בלי להצטדק ולהתגונן. 

לק"י

זו מטלה מאוד מקובלת ונורמלית.

זה לא שעשית איזה משהו משונה.

ומי שאמרה שהיא לא רוצה, המורה דילגה עליה...

אל תתני לה לבאס אותך. תנסי למצוא איתה פתרון לבעיה. 

ביקורת תמיד תהיה, גם אם את המורה הכי מושלמת. צריך לפעמים למצוא את דרך האמצע, וצריך גם לפעמים לדעת שאת המורה, ואת אחראית על כל הבנות בכיתה ולא רק על הילדה של ההורה שמתלונן. 

ולציין תכונה טובה בילדה.

לא לכל דבר צריך לגופו של עניין.

האמא נפגעה בשם הילדה, אפשר להפנות את הזרקור לחוזקות של הילדה.

אני כן אציין שבביה"ס של הבת שלי נתנו מבצע קריאה עם דף פרסום מעוצב והשקעה רבה במבצע.

הכללים היו ברורים:

קריאה שוטפת ללא גמגום ועצירות. (היה צריך להתאמן ולצלם)

מבינה את כוונת המשורר. אבל יש בביה"ס ילדות מגמגמות, ביניהן הבת שלי.

זו הייתה בחירה מאוד מאוד לא מוצלחת של ניסוח והמורה המובילה בכלל לא הבינה למה זה בעייתי.

אז כן לפעמים מורות לא מבינות את מה שהאמהות מרגישות ומורות לפעמים צריכות לחשוב שוב אם היה אפשר אחרת בשביל ללמוד להבא.

האם זה אומר שאת חייבת לה דין וחשבון? לא.

בין אם את מגיעה למסקנה שמה שעשית היה בסדר גמור, ובין אם את מגיעה למסקנה שהיה מקום לעשות משהו אחר, זה חשבון נפש שלך עם עצמך.

לכן הייתי מגיבה כמו שכתבתי בהתחלה.

(ואם היא ממשיכה לחפור אפשר לכתוב לה: תודה שהפנית את תשומת ליבי לנושא. הבת שלך מקסימה ונהדרת. אחשוב על זה. לילה טוב. כזה סגנון..)

גם לי היו הורים שניסו. מה שכן אני אומרת במצב כזה - כשאבקש להקריא בקול, לא אבקש מחדווה להשתתף.

ההורים לא המנהלים שלך.

האמת זה עצבן אותי. 

ונתת את המטלה מתוך מחשבה וגם התחשבות.

את המורה ויודעת מה טוב ונכון, למדת את המקצוע.

תנסי לא להתרגש מכאלו הערות

לעבוד עם אנשים זה חתיכת לימוד לחיים ללמוד להחליק חלק מהתגובות וההערות.

יש קושי בקריאה היא צריכה לטפל בו, נקודה. וכמה שיותר מהר.

לא פירטת באיזו כיתה מדובר אבל זה הדבר הקריטי. מדובר פה בבקשה ממש לא לגיטימית של האמא. את לא צריכה להרגיש רע אלא להעמיד את האמא במקום

לא נתנו לך משהו משלשל? אפילו מיץ שזיפים?

נשמע באמת סיוט😔 אבל מוכר אחרי קיסרי בעיקרון...

מוכר אחרי קיסרי?

זה לא עצירות רגילה.. כאבים מטורפים ברום הבטן

שללו רעלת ברוך ה'

בטח אם זה כאב מתמשך

המעי הגס עובר שם

לי כשיש עצריות זה כואה למעלה

גם נרות גליצרין

ויש גם תרופות משלשלות

קודם כל מזל טוב שמחה שזה מאחורייך

שולחת חיבוק - לא מבינה בזה

מאחלת לך המשך החלמה מהירה ב"ה ורק נחת 

לק"י

דבר שני, מה הטיפול לזה? לא מציעים לך כלום בבית חולים?

אני אחרי לידות משתמשת בנרות, וזה עוזר לשחרר.

מקווה שזה יסתדר ותחלימי מהר ובקלות❤️

הייתי מנסה רפלקסולוגיה. מכירה שזה ממש עוזר במקרים של מערכת העיכול אצל תינוקות, אז כבוגרת הייתי מנסה גם. בחלק מבתי החולים יש במחלקה רפלקסולוגית. תשאלי את האחות ואם אין תביאי מישהי פרטית שמוכנה להגיע אלייך ❤️

זה משחרר את הגזים שבבטן

ומעודד פעולת מעיים

ולא לפחד לעשות חוקן עצמי ולקחת נרות גליצרין

תנסי לשתות שייקים

מזל טוב

גידול קל בבריאות ובשמחה

וחיבוק ענק ענק

חסימה אמיתית צריך לפתור באופן רפואי!

אם התכוונת לעצירות אז זה כן שכיח אחרי קיסרי. וגם כאבי גזים מהניתוח ברום הבטן- נר גליצרין, מיץ שזיפים, ללכת ללכת ללכת. 

אבל אם זה משהו מעבר לזה אז שיטפלו!! למה זונדה? למה לא עירוי?

וואי נשמע סיוט. תרגישי טוב נשמה.  

המון מזל טוב!

לא מדובר ביצירות כי כן הצלחתי להתפנות מעט ממש... אבל לא הפסקתי להקיא

ועדיין לא מצליחה לחזור לאכול וזה מתסכל 🫩🫩🫩🫩🫩🫩

רצו לשים זונדה כי רק הקאתי ולא אכלתי ולא שתיתי

וצריך שהקיבה תכיל משהו וגם תשחרר אוויר

ברוך ה' היום אני בשיפור משמעותי 🙏

לגבי האוכל עוד אין לי תאבון בכלל שזה הזוי . כמעט ולא אוכלת כלום.

ברמה של יוגורט וביס לחמניה

החלמה קלה ומהירה

איך הקטנה/קטן? 

כשהילדים שלי קיבלו כאלה דברים, הם הבינו שיותר צריך לשמור עליהם מאשר חפצים של הבית.

כשהיא לא רואה עושים "ניקוי" למזוודה

מוציאים דברים רגישים ומשאירים את הזולים שמקסימום אפשר לקנות ולהשלים לגן.

אם היא שואלת מחזירים לה בשאלה: אוי לאן זה נעלם??

לק"י

אין לי כח להשגיח על חפצים של אחרים🤦‍♀️

ולא ימשיכו סבב קבלות שבת עד סוף השנה?🫣

אבל לפחות האחרות הספיקו ליהנות מהמזוודה ולא תהיה ילדה שתפסיד...

מקווה שנצליח לשמור על זה, אבל השילוב של הבית שלנו עם הילדה הספציפית הזו לא מותיר הרבה סיכויים🤭

כמה שנים..

כל פעם לילדים זה חגיגה ולנו עונש

(כולל פאזל של 40+ חלקים שבמוצש זחלנו לחפש בכל הבית ..)

אני יושבת איתה ביום שישי, פותחת מוציאה הכל, משחקת מתלהבת וכו'

ואז מכניסה: זהו זה! עכשיו שומרים סגור עד שמחזירים לגן 😇

אצלנו היה פעם שרשרת מיוחדת, וסיכה, דברים כאלו

והשרשרת נקרעה. נורא התנצלתי לגננת ואמרתי שאלך לחפש כזו באחד הימים השבוע. היא צחקה ואמרה שמלכתחילה קנתה כמה כאלו בחנות של השקל.

אבל כמו שכתבת שעשית,

לא כדאי לתת לה להסתובב עם המזוודה במהלך השבת, אלא יושבים איתה ביחד פעם או פעמיים (אפשר בסעודת שבת אם מתאים אצלכם), מסתכלים בכל הפריטים נהנים חוקרים ובודקים, ואז סוגרים ושמים למעלה עד שצריך להחזיר לגן...

אבל נראה שיש שם דברים פחות חד פעמיים...

(בגן של הבת שמעליה בשנה שעברה הביאו רק דברים שאפשר להשאיר בבית - דברים פשוטים כאלה. וזה היה גן חובה, ולא גן מיוחד... וזה היה חכם בעיניי!)

ממש לא שייך

גם לילד רגיל בן שלוש זה קשה

מקווה שעבר לכם בטוב

שיחקה בזה כמה פעמים והצלחנו בכל פעם להחזיר את זה למעלה (היא התעקשה שזה יוחזר בדיוק לאותו מקום שבו שמתי אותה בהתחלה🤭)

מקווה שאכן הכול שרד בפנים.

אני מרגישה לא טוב עכשיו פתאום, אז אפילו לא יכולה לבדוק...

אצלינו בגנים זה 8-9 ילדים...

למשל: אבא הלך, כדור גדול, מרק חם, הנה בקבוק, קח מכונית ...

כך למיטב ידיעתי. אם בכלל אין לה צירופים, אולי כדאי להתחיל תהליך לקלינאית תקשורת מול התפתחות הילד, ומקסימום עד שיגיע התור תבטלי אותו.

לדוגמא אבא לך... במקום אבא הלך

זה בסדר?

לק"י

ולא זוכרת ששאלו אותי בגיל הזה כמה מילים הם אומרים. לכי תספרי עכשיו 50 מילים שהילד אומר....

בגיל שצריך 10 מילים שאלו אותי כמה מילים, ולפעמים שאלו איזה מילים.

בגיל הזה צריך שיהיה אוצר מילים, וצריך להגיד צירופים של שתי מילים.

גם מילה משובשת נחשבת מילה.

נגיד אמא בואי, כדור נפל, רוצה בקבוק. כאלה...

אם כן אז היא בסדר. תכף יגיעו משפטים. אם לא אז כן קצת מאחרת ותנסי לעבוד על זה. להתחיל מצירופים פשוטים- איפה משהו, הינה משהו עוד משהו. 

גם אחיין דלי היה ככה

והבת שלי כבר ממש דיברה

אחותי תחילה קצת לחשוש כמוך

ופתאום הוא התחיל לדבר שלא הבנו מתי זה קרה ואל שמנו לב

אל תחליטי שזה אסור על דעת עצמך.

קרה לי שהתירו לי משהו שחשבתי שאין סיכוי שיגיד שזה בסדר.

(והלכתי אליו בליל שבת דפקתי בדלת כשהם היו עוד באמצע הסעודה🤭)

זה לא מספיק אפקטיבי אם לא תוכלי לבדוק וליישם מיד.

בהנקה בלי מחזור זה לא רלוונטי, גם בשביל לזהות את הביוץ הראשון צריך מומחיות והיכרות טובה עם הגוף.

(לא למדתי בקורס או משהו כזה, אלא רק מקריאה, ואני יודעת לזהות הפרשות רק בתקופות של מחזור טבעי)

הזאת

ואי מתלבטת

עם גלולות.

ומאז מונעת רק ככה בין הריונות כ-10 שנים.

איזה ביטוח.

יש ביטוחים שכן (לא יודעת אם עבור נזק באשמת אחרים, אבל ב99% יש אפשרות לעשות ביטוח דירה גם על נזק של אינסטלציה)

היה לנו את זה ביחידת דיור פעם,

לא היה מנוס מפנייה של בעל היחידה לדין תורה עם השכן הזה

בבית דין חייבו את השכן לתקן, בפועל שם פלסטרים כל פעם מחדש עד שעברנו.

אצלנו ביחידה היה ממש מים נוזלים, ממש ירדו טיפות בתוך הבית

היה סיוט וטוב שנגמר.

להיות אסרטיביים מולם וחופרים ברמה של כל יום לדפוק בדלת/לשלוח הודעות/להתקשר :
הי מה קורה עם הנזילה דיברתפ עם איש מקצןע?
נו דיברתם? לשלוח לכם טלפון? (ולשלוח טלפונים)
נו...דיברתם עם אריה? מה אמר? יגיע בקרוב?
אשמח להבין על מה זה נופל, אין זמן להתקשר? אין לכם כסף? לא בא לכם תיקון בבית עכשיו? הוא יכול רק בבקרים ואתם לא בבית? אני רוצה להבין ולראות יחד מה אפשר לעשות כי אנחנו לא מוכנים להישאר ככה החורף הקרוב.
לשלוח תמונות
ושוב תמונות
ושוב לשאול
עד...
שיביאו איש מקצוע
או שתסנן אותך (ואז את מיידעת אותם שכתב תביעה בדרך אליהם).
אפשרות נוספת- להציע להם להיות שותפים בתשלום לתיקון, ואז את מתקשרת ומביאה מישהו ומטפלת בזה ושותפה בתשלום, שיגידו תודה!!

כי זה יחזור שוב

עד שהם לא יטפלו בנזילה אין טעם

אפשר להביא שמאי שיעריך את הנזק וגמובן יוודא שזה מהם ולצרף לכתב תביעה בתביעות קטנות

אם זה לא מציק להם זה לא דוחף אותם לטפל בזה..

או לשאול אותם אם הם מעדיפים שאת תביאי בעל מקצוע והוא ישלח להם את החשבונית שישלמו.

בעלי מקצוע רגילים לדברים שכאלה, גם בדירות שכורות שבעל הבית משלם...

מישהו שיסדר את זה.

השאלה היא איך אני יכולה לדעת שהוא מקצועי?

מן הסתם זה לא מעניין אותם, הם רק רוצים לא לשלם הרבה

הביטוח עובד עם בעלי מקצוע ככל שאני יודעת

את חוות דעתו לא מוצאת חן בעינייך את יכולה להביא אחת פרטית משלך ולסתור אותה, אבל השכן לא חייב להביא את מי שאת רוצה אם יש לו איש מקצוע בחינם

מעצבן אבל ככה זה

הביטוח בדכ עולה אחרי שמפעילים אותו. לא יודעת אם זה נכון גם בביטוח דירה אבל אין סיבה לחשוב שלא.

ושתיים, הביטוח עדיין מחוייב לתקן כמו שצריך, עד שהבעיה מתוקנת בצורה מלאה.. נכון לא תוכלי לבחור את בעל המקצוע (זה נכון גם אם הם היו מביאים אחד שהם משלמים לו ישירות) אבל ללא ספק התיקון חייב להיות מלא

המקצוע מגיע בחינם מכח הביטוח?

לפעמים יש השתתפות עצמית תלוי בגובה התיקון

מה שמשנה לך זהשיטפלו לך בבעיה, לא משנה כמה זה עולה, העיקר שייעשה במקצועיות

ולא מטעם הביטוח את לא יכולה לדעת

רק אם תביאי מישהו מטעמך זאת סומכת עליו הנראה תהיי רגועה, אבל להיות בטוחה אי אפשר אף פעם

זה כאב ראש, מקווה בשבילך שלא יקרה בעז"ה.

אבל אם הבעיה לא נפתרה זו עדיין אחריות שלהם כמובן.

אבל חושבת גם שאפשר לתבוע אותם על סכום כנגד הצעת מחיר, ואז זה לא שהוצאתם כסף ולא יודעים אם תקבלו חזרה.

וגם זה מראה לשופט שנתתם להם הזדמנות לבוא לתקן וגם נתתם להם הזדמנות להחזיר והם לא עשו אף אחד מהדברים (מאמינה שברגע שתגישו תביעה הם יעדיפו להביא בעל מקצוע ולסגור את זה מאשר להיגרר לבית משפט. אבל אף פעם אין לדעת. כן שימו לב שאם הם מתקנים אז למשוך את התביעה רק אחרי שאתם מוודאים שהתיקון טוב יציב ומחזיק) 

ואם לא את תביאי את ההוא והם ישלמו.

(ולגיטימי לדרוש איש מקצוע ולא השכן או אח שלו או החבר יבואו לתקן בעצמם..)

אחרת כל תיקון שתעשו לא יחזיק הרבה זמן

בעל מקצוע יכול לבדוק את זה

אם הם בשכירות אתם בכלל צריכים לתבןע את בעל הדירה והוא צריך לשבור מולם את הראש שישלמו לו

בתביעה קטנה

אבל לפני כן לוודא בוודאות עם איש מקצוע שזה באמת מהם ולא פיצוף כללי בבניין

אם דירה שכורה בודקת מה האפשרויות מול בעל הדירה, זה אחריותו לריב איתם.

מה שכן, תדברו איתם על זה כמה שיותר בכתב ותתעדו (כולל את מה שנאמר בעל פה, כמו לכתוב "היי, גשדיברנו ברביעי אמרתם שתעשו כך וכך וזה לא נעשה, אנחנו מתזכרים אתכם כי אנחנו מאד סובלים מהעובש", או "דיברנו על זה כבר לפני חודשיים ושוב לפני חודש ואמרתם ש... אבל לא קרה עם זה כלום. אנחנו מבקשים ש.. אחרת נאלץ לנקוט צעדים משפטיים שיביאו לתיקון", ככה אם הם לא מכחישים יש גם תיעוד לשיחות בעל פה)

הילד לא בכה, לא צייץ. קצת התנגד אבל ממש בקטנה.

מהילדים הגדולים, גם בעלי עשה מס פעמים ואמר שזה נוראי

לכן מתלבטת

הלכנו בגיל שנתיים וקצת בגלל נזלת כרונית והיא אמרה שאין שקד שלישי / מוגדל

זה פשוט לא זכור לי בתור משהו גרוע.. טוב, זה גם ילד שממש מחכה לעשות בדיקות דם הוא נהנה מללכת לרופא - אולי בגלל זה.

לא מבינה על מה הלחץ
כשיש חשד לדלקת ריאות אני לא מתלבטת ועושה צילום 

עוד צילום אחד לא יעשה את ההבדל לדעתי..

בן 3 ובן שנה

אצל בן שנה הרופא אמר לי שנראה שיש אבל בגיל הזה זה לא ודאי בצילום אז לקבוע תור לבדיקה של א.א.ג במרפאות חוץ בבית רפואה

אולי רוצה מראש לחסוך לך את זה

לבת-יצא שיש לה שקדים ממש מוגגלים שחוסמים את נתיב האויר- במקרה כזה עדיין נדרש להכניס צינורית? מנתחים או יש טיפול אחר? היא בת שנה ו 8

לבן- עשינו לפי בקשת רופא ריאות בגלל אסתמה קשה ויצא שיש לו חסימה קלה -בינונית אבל אין לו תסמינים של זה בכלל (לעןמת הילדה שמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר) -גם פה מה יעשו איתו? ידרשו את הצינור הזה מהאף? אם הוא יהיה מיועד לברונכןסקופיה בגלל הריאות זה יכול להיות במקום הבדיקה עם הצינורית של אא"ג? הוא בן שנתיים ו 8

נראה לי שמספיק הצילום שעשיתם

ובדכ במקרים כאלו עושים ניתוח

ניתוח פשוט יחסית (לא כמו ניתוח שקדים בגרון שיותר רגיש וההחלמה מורכבת )

זה יצטמק קצת?

יחסית זה לא משהו שממש מפריע לה, ככה זה נראה מבחוץ בכל אופן

זה נראה שהיא מסתדרת עם כל זה

נושמת מהפה כזה, דיבור מהאף, שיעול ליילי (לא תמיד אבל יש הרבה) , אף סתום הרבה פעמים

אבל לא נראה שזה מציק לה כי היא מתנהגת רגיל לרוב

אולי אני סתם ממהרת וזה יעבור לבד? היא פיצית כזאת

תראי. היא באמת קטנה. הבעיה העיקרית היא שפשוט יש יותר סיכון שזה יחזור שוב בהמשך. ואולי יהיה צריך שוב. אבל אני הייתי מנתחת.

שינה לא טובה משפיעה על גדילה.

נשימת פה מאוד הרסנית. משפיעה על הדיבור, על התפתחות כל המבנה של הפה. הלשון למטה הפה חלש החך שלא מקבל גירוי של הלשון נהיה גבוה וצר האכילה נדפקת, השיניים יכולות להיות בולטות ועקומות, הגוף מתרגל להצפת חמצן מהפה שפחות בריאה מהאוויר מווסת מהאף. האף מסנן גם חיידקים שמהפה נכנסים ישירות. בקיצור זה גלגל רשע כזה. כי ככל שהלסת והלשון נחלשים אז הפה יותר פתוח והם נחלשים יותר. בכל מקרה צריך לעבוד מחדש על סגירת פה ונשימת אף. אבל צריך שהיא בעצם תוכל לנשום...

איך אפשר לאכול כשקשה לנשום?

מניסיון שלי אני רואה הורים שמפחדים מהניתוח כי זאת פרוצדורה מלחיצה קצת

וזה באמת לגיטימי

אבל ממש כדאי לעשות את זה בכל זאת

כי זה ניתוח פשוט ויכול ממש לשפר את התפקוד שלה בכמה תחומים 

ויתכן וזה יעשה לה טוב

זה כבר שיקלול של הרופא

ותדעי שלפעמים אחרי ניתוחים כאלו

כמו הסרת שקדים ופוליפים (שקד שלישי) אז היחד ישן יותר טוב ואוכל יותר טוב

משפיע על הגדילה שלו ועוד הרבה תחומים

ברגע שהוא מוגדל הוא לא יודע להצטמק

המקסימום הוא שחלל הפה ודרכי הנשימה גדלים ואז משתנה היחס אליהם

אבל הוא גם יכול לגדול

ולגבי נשימת פה

היא ממש ''הרסנית' לחניכיים

ולפעמים ניתוח בגיל מאוחר כבא לא עוזר לשנות את ההרגל

ז.א. מבחינה פיזיולוגית זה אפשרי

אבל זה כבר לא אינסטינקט

אני עברתי ניתוח באף בשביל לפתות את הסינוסים והייתי צריכה להיות במודעות מאוד גדולה כדי לתרגל את הנשימה מהפה וזה היה בגיל מבוגר... לא רואה ילדה שמשקיעה בזה - ועד היום אני לא באמת מצליחה

ואני מפרנסת את השיננית שלי טוב טוב

כי היה תקופה ארוכה של שיעול בשינה ונזלת

וכם קראתי על שה אז הבנתי מיד ששה מה שיש לה

בבדיקת ברונכוסקופיה גם מכניסים סיב אופטי, רואים גם את דרכי הנשימה העליונות, רק שעושים את זה בהרדמה כדי שיוכלו להיכנס גם לתוך הריאות.

רק אולי כדאי לבקש מהרופא במיוחד שיסתכל.

עזרתן כמו תמיד ❤️

מבחינה מוטורית הוא אמור להתהפך לשני הכיוונים. יש תינוקות שכבר מתחילים לזחול, יש גם כאלה שעדיין לא. לפעמים מתחילים לפני זחילה להסתובב סביב עצמם, או לזחול אחורה.

מבחינת תקשורת, לא יודעת בדיוק.

לחייך, לצחוק, ליצור קשר עין, להשמיע קולות.

יש מדריכים שכתוב בהם מה צריך לעשות בכל גיל.

מי שמצליח זה כי ההורים שלו תרגלו איתו ויודעים?

ומי שלא לא?

רוב התינוקות יתפתחו אותו דבר וילמדו לעשות את אותם דברים בתוך הטווח התקין בלי שום קשר לתירגול.

אם את בלחץ לגבי ההתפתחות של הילד, את יכולה לפנות לטיפול חלב אצלכם או לרופא משפחה ולשמוע מה שהם אומרים... בדרך כלל אם באמת הילד מאחר אפשר לקדם עם פיזיותרפיה וכו'

מה שכן, ככל שיש לתינוק זמן בטן יש לו יותר הזדמנויות לתרגל את הנושאים הקשורים לזחילה גלגול ישיבה וכו', אז זה כן כדאי להשתדל להשכיב על הבטן כשאפשר. 

התהפכות מהבטן לגב עם ילד אחד שידע את הכיוון ההפוך ואז היה "תקוע" מתבכיין

דרך - בייבי שיר ביוטיוב יש תרגילים

למה רק הבן שלי לא מתקדם???

יש אפקט לכמה שנמצאים עם התינוק על הרצפה כשהוא על הבטן מדברים איתו ומשוחחים איתו, הוא יתקדם ככנ יותר, אבל לפעמים ההתקדמות היא ממש בלי קשר לזה, ולפעמים לתינוק עש כאבי גזים, אוזניים וכו שלא מאפשרים לו להיות על הרצפה או להיות פנוי להתקדמות והוא לא מתקדם

והכל טוב

הוא משלים את זה אחרי...

אז בקיצור אפשר לנסות לעזור אבל לא להתרגש ולאכול סרט... 

יש חשיפה בסיסית שתינוק צריך כדי להתפתח (תינוק שלא יקבל שום גירויים - לא ידברו איתו, לא יהיו לו משחקים לתפוס, וכדו' - זה מן הסתם כן יפגע בהתפתחות שלו. אבל עם חשיפה טבעית של בית רגיל רוב הילדים יתפתחו לבד).

בתוך הטווח התקין יש שוני גדול בין תינוקות, יש כאלו שזריזים יותר בתחום המוטורי, יש כאלו שזריזים יותר בתחום השפתי, ויש את מי שלוקח לו קצת יותר זמן.

ויש גם תינוקות עם עיכוב שמצריך עזרה. וזה לא בגלל ההורים, אלא כי ככה הם נולדו. לפעמים זה עיכוב שייסגר עם קצת עזרה. ולפעמים זה ילווה לאורך תקופה ארוכה יותר. אבל ככל שנעבוד ונתרגל יותר, התינוק יתקדם יותר, כי המוח שלהם גמיש, ולכן חשיפה מתאימה תאמן את המוח להתפתח וללמוד דברים חדשים, גם אם הלמידה לא קוראת לבד.

ממש נותן הסביר מדויק מבחינת כל המטרות

יש גם אתר של כללית או מכבי (לא זוכרת בדיוק) שגם מנחה בצורה ברורה

מצב בטטה

לפי החישוב שלו הוא כבר אמור ללכת

אמור להצביע עם האצבע ואולי אפילו להגיד שרוצה משהו (אמממ דאדא ומאמא נחשב?! חח)

שאלתי אותו מה לעשות שהילד לא עושה הכל המליץ לגשת לרופא ילדים

אני רוצה את התמימות שלי בחזרה 

הוא הולך עם להחזיק

כשרוצה לאכול אומר אמ אמ

כשרוצה או רואה אותי מאמא בעלי דאדא

משמיע עוד צלילים את יודעת של עצבים שמחה שעמום ועוד שלא שייכתי עדיין 

כשהוא רוצה משהו הוא לא מצביע, הוא מתעצבן ומתחיל לצרוח

יודע להיעלב

ייאמר לרעתי שאני לא מספרת לו סיפורים כמו שהייתי מספרת לגדול

אני גם לא מעודדת התקדמות מוטורית

אנחנו משחקים ונהנים ביחד אבל לא מכוונת להתקדמות..

את חושבת שהוא בסדר?

אין לי כח לחשוש עד שהוא מתייצב עם המשקל (בזכות עיצה של אחת מהפורום שלא זוכרת במדויק מי זאת)

לא רוצה בעיות. מיציתי.

עזבי, הצאט זה רובוט והכל אצלו בול

נשמע ממש בסדר הילד!! תמיד אפשר להוסיף אבל אל תלחצי

אם את בכל זאת רוצה תמיד ללכת לרופא ילדים/אחות טיפת חלב שתיתן עוד דיעה

אבל לא הייתי נלחצת בכלל

בלי להחזיק (זה הגיל שבו בטיפת חלב יפנו אותך לבדיקת רופא)

אז בגילו הולך עם להחזיק זה סבבה.

ולגבי הלדבר הכוונה להביע את עצמו. לא במילים דוקא..

אפשר להתייעץ בטיפת חלב, עם מישהי שרואה אותו. אבל סה"כ הוא נשמע לי מתוק ובסדר גמור.

אפשר אולי קצת לכוון אותו להצבעה - להשתמש בזה בעצמכם כדי לתת לו מודל (נגיד כשאת מבקשת שיביא לך משהו, להצביע עליו), להציע לו שתי אפשרויות במרחק שהוא לא יכול לקחת ושהוא יראה לך מה הוא רוצה (כשאת שואלת אותו 'זה או זה?' תצביעי על שתי האפשרויות). אבל לא בלחץ, תכניסי את זה ליומיום כשמסתדר...

מילה על זה

איזה קטע

יצאתי משם מלאה בנחת חח

נתחיל ליישם בנחת

שנעמדה לבד אבל לא הלכה לבד הכוונה שגררה דברים וחוץ מיזה שהיא היתה פגית רצינית.

והרופא שם (שהוא היה מנהל המקום התואר שלו היה פרופסור)אמר לי שהיא בעיקוב התפתחותי כי הוא מצפה מתינוקת בגיל שנה לעשות כבר שני צעדים.

נס שהוא לא דרש גם תעודה לסיום התואר🤦‍♀️

יצאתי מישם בהרגשה שהוא אולי יודע אבל ממש לא מבין....

לק"י

הילדים שלנו התחילו ללכת בטווח של 9 חודשים עד גיל שנה, וברור לי לגמרי שזה היה מוקדם.

פרופסור הזוי...

ממש התרגשתי מזה ועכשיו את אומרת שיש כאלה שעושים את זה בגיל 9 חודש? אמאלה מטורף!!!!

לק"י

שני הגדולים התחילו מוקדם ממש, אבל רק בגיל שנה הלכו ממש יציב (אין לי תלונות. כן?😅)

במיוחד שללכת בגיל 16 חודש זה גם אחלה

פחות לרדוף אחריהם😉

וגם גיליתי שילדים זריזים פחות חששניים ופחות יודעים להזהר וכל הזמן נופלים נפצעים נתפסות להם אצבעות.

אלה שהולכים מאוחר יותר הם בדרך כלל יותר זהירים.לפחות אצלי

כל הזמן נפל!!!! אמאלה היה סיוט. בשלב מסוים הראש שלו נהיה מחומש מרוב מכות

חום, אהבה, חיבוק, נשיקה והתפעלות הם הצרכים העיקריים של התינוק.

וגם להיות על הבטן.

אם הוא רגוע, מחייך, מתעניין בסובב סביבו כנראה שהוא בסדר

אז הקשיים שלכם מובנים

אני גם חושבת שנכון שתעברו

עדיף היה אם זה קרוב (את בת יחידה?)

אבל במצב קצה שבעלך נמצא בו, הגיוני שיוצאות ממנו תגובות לא נעימות.

חיבוק❤️

גבר צריך את הפינה שלו. את כרגע גרה עם שני גברים, ללא קשר דם, ולאף אחד מהם אין את הפינה שלו.

זה מצב קצה...

נשמע שזה הופך לבחירה שלך- או אבא, או משפחה.לכל בחירה יהיו וויתורים וקשיים, אבל תחשבי מאיזו בחירה יהיה לך יותר טוב בהמשך.

ההורים שלי גרו תקופה עם ההורים של אמא שלי, כשהיו להם ילדים קטנים. לאבא שלי היה מאוד מאוד קשה עם סבא שלי. שניהם התעקשו לשלם חשבונות. שניהם התעקשו לדאוג לבית, זה הגיע לרמה שאבא שלי לא יכל יותר, וב"ה הם עברו דירה. בסוף אני מאמינה שזה יותר טוב למשפחה הגרעינית לגור יחד. אמא ואבא צריכים להיות מאושרים, בלי לחצים שאפשר בקלות לפתור. סבא יסתדר... תבואו לבקר אותו, או תנסו למצוא לו דירה לידכם והוא כבר יבחר אם לעבור או לא

שהסיטואציה שהגעתם אליה לא בהכרח מוציאה את הטוב מהאדם

לדעתי זה מאד מאד קשה גם לבעלך גם לאבא שלך ומן הסתם גם לך כי את נקרעת בין 2 אנשים שאוהבת..

אל תשפטי את בעלך לפי הסיטואציה הזו.. תני לו צאנס להוכיח את עצמו במצב תקין

וכן, לעבור דירה יעלה לך מלא כסף

אבל מציעה לך הסתכלות אחרת- חסכתם את ההמון כסף הזה במשך שנתיים

בסופו של דר של לא טריוויאלי ולא בסיסי שאתם חוסכים את הכסף הזה באמצעות מגורים אצל ההורים, בדרך כלל מהחתונה זוג צריך להוציא כסף על דיור

וזו ההוצאה הכי יקרה שלו..

בהצלחה בהתבססות בסביבה החדשה

זה מזכיר לי ששמעתי במופע סטנדאפ של חנה כהן אלורו שהייתה במלון למפונים במשך כמה חודשים, והיא צחקה שהיא נהנתה לראות שם שכל האימהות הכי רגועות ושלוות שגרמו לה להרגיש שהיא לא בסדר שהיא צועקת על הילדים בשגרה, פתאום כולן צועקות וחסרות סבלנות על הילדים.... כי באמת יש סיטואציות שמוציאות מרובנו קרניים.

אני מבינה שזה נורא קשה לעבור דירה, אבל נראה לי שזה נחוץ מאוד בשביל הזוגיות שלכם. בהצלחה רבה!!!!

אומרים שאחרי הלידה זה עלול להחמיר

אצלי לא היה כך- להפך ממש השתפר

מה עשיתי?

כן טופלתי.. לא יודעת אם הייתי מתחילה חודש לפני הלידה

כן פתחתי את זה עם בעלי

בקשתי שיהיה במקומי יותר רגיש לילדים

גם מאד תמך בי אחרי הלידה

דאג שאצא כל יום לשמש (חשוב מאד!)

שאוכל טוב

שאקח תוספי תזונה שהומלצו לי

ובעיקר קיבל והכיל והרגשתי שהבית מוחזק עליו (לא טכנית, רגשית)

אני בעד טיפול אפילו חודש לפני לידה...

אבל אפשר גם טיפולים משלימים שיכולים לפנק אותך

כמו עיסוי, רפלקסולוגיה,שיאצו וכו'

טיפול בדיבור יכול לעזור לעשות סדר בראש בתוך כל העומס... לא חייב איזה טכניקה מתוחכמת עכשיו.  

ואני גם בעד לא לקרוא לדיכאון דיכאון....

חושבת שההגדרה הזאת יכולה לקבע

ביקשת דפוסי חשיבה אז זה הדפוס

לא להגדיר, להיות נוכחת בהווה, לזרום, לקבל את מצבי הרוח...

תקופה מאתגרת, הורמונים, הריון, עומס, ילדים נוספים ברקע, הגיוני שיהיו גלים של עליות וירידות, של רגעים לא פשוטים ואולי גם עצבות ודכדוך.

אבל זה גלים.. כמו שזה בא זה גם יכול ללכת

שזה זמני. גם אם המצב ממש גרוע עכשיו, זה לא יימשך ככה לנצח ובאיזשהו שלב זה ישתפר.

להגיד לעצמך שאת האמא הכי טובה שיש. שאת עושה את המקסימום שלך וזה בסדר אם קשה לך ויש לך פחות סבלנות. הכל בסדר.

להרים לעצמך על כל דבר, אפילו הכי קטן שאת מצליחה לעשות.

לגבי מטפלת- לדעתי כן לחפש, ומקסימום אם ממש תצאי מזה לא תלכי🤷🏻‍♀️ אפשר גם להירשם למקום עם המתנה עכשיו, כמו קופת חולים, ואז עד אחרי הלידה כבר אולי יתפנה מקום...

ותוך כדי דיברתי אל עצמי ואמרתי לעצמי אני טובה אני טובה אני טובה ועוד כאלה וזה מאוד מאוד עזר

וגם להרים על כל דבר מאוד מחזק.

איך מחפשים מטפלת? מאוד מפחדת להגיע למישהי שתתסבך אותי יותר.. שאלתי כאן בפורום ולא היו המלצות כמעט

אני בעבר פשוט חיפשתי באינטרנט

יש מכונים שמרכזים אנשי מקצוע ופשוט עושים התאמה

דיברתי עם כמה, אמרתי מה שהיה חשוב לי (תואר שני טיפולי, אישה, דתיה, מקבלת בזום, ועוד')

המליצו לי על מישהי, חיפשתי עליה קצת ברשת ובאמת הייתי איתה תקופה.

ביננו, זה הרבה מאוד החיבור בינך לבינה

אז לפעמים זה פשוט לנסות.

לגבי מטפלת, אין לי המלצות או משהו, אהבתי את הרעיון של דיאן לחפש במכונים, ואפשר גם בטח בעמותות שמתעסקות עם זה... אפשר אולי גם בקופה אצלכם, אצלנו במרכז בריאות האישה יש עו''סית שמטפלת בדיכאון בהריון ואחרי לידה.

אני חושבת שאם את לוקחת מטפלת עם תואר שני רלוונטי ומקדישה שני מפגשים כדי לראות את הכימיה ביניכם- שהיא קיימת ושהמרחב לא שיפוטי, מאמינה שהמטפלת לא תתסבך אותך. מקסימום היא לא תעזור לך כמו שחשבת, ואז תנסי לעבור הלאה..

אוכל, מים, שינה. כל יום הליכה או פעילות גופנית אחרת של 20-30 דקות.

מצטרפת גם לדברים האחרים שכתבו לך, ואולי שווה כן לחפש מטפלת ולעשות מפגש או שניים לפני הלידה, כך שאם זה ימשיך אחרי הלידה יהיה לך כבר למי לפנות. בעיניי חשוב מאוד

לישון מספיק? אבל אני כן צריכה ללכת לישון יותר מוקדם.

תודה על העידוד למצוא מישהי. מרגישה שזה חשוב. אבל לא יודעת איך להתקדם...

אפרת בן משה

עו"ס קלינית

מומחית בתחום הדיכאון (בין היתר)

דתייה

מקבלת פרונטלית בבאר שבע, בכרמל ובקריית ארבע

ומקבלת גם בזום בנוסף

זה המספר שלה (כמובן באישורה הפרסום שלו ):

050-811-9393

ב"הצלחה רבה יקרה!

שתזכי לאור גדול וישועה שלמה במתיקות עצומה בקרוב ממש ב"ה 🙏❤

אין לי כרגע הרבה כח לכתוב אבל ממליצה על הבלוג של @קמה ש. מופיע בחתימה שלה, נראה לי תוכלי למצוא שם עזרה ראשונה...

היה לי דכאון הריון בגלל היפראמזיס

ובערך שבועיים אחרי הלידה

עבר לי והרגשתי הרבה הרבה יותר טוב

הריון זה קשוח לידה זה קשוח הריון ולידה שיש עוד ילדים בבית זה קשוח .. כל תקופה והקושי שלה

תהיה חזקה מתפללת עבורך שיעבור 

אפשר למקד אותו בהתחלה רק בקטע של התמודדות לחודש וחצי הקרובים נגיד (עד הלידה, בלידה, ממש בשבועיים-שלושה הראשונים)

בתקווה גדולה שהדיכאון יצא יחד עם השליה, והוא יהיה איזה פינוק לעוד שבועיים שלושה לוודא שאת אחלה

מה היתרון?

-את מגיעה אל הבייבי במצב רוח אחר…

-מישהו עוזר לך כרגע

-סוג של ביטוח, אם חלילה הדיכאון יתעקש להישאר עוד, את תהיי כבר בקרבה עם מטפלת ותוכלי לגשת ישר לעניין

-את לא צוללת ישר למאיפה זה נובע וכו, מניחים שזה הורמונים של ההריון ומתמודדים עם המצב לטווח הקרוב. ככה שזה לא שאת "מכניסה את עצמך" עמוק לאיזה בור שחור. להפך. את מקבלת איזושהי תמיכה לכרגע, שבע"ה לא תצטרכי בעוד 3 חודשים נניח

בס"ד

אני רק רוצה לשלוח לך חיזוק גדול לגבי התקופה הזאת בכללי, ולגבי האימהות שלך בפרט.

יש תקופות שפשוט אתגריות ברמות.

את עכשיו בהריון.

ולא רק בהריון אלא חודש (!) לפני לידה.

שזה חודש ממש מטרלל אצל המון נשים…

אי הוודאות,

המיחושים והכבדות,

החששות שקשורים ללידה…

זה ממש לא חודש פשוט!

ובנוסף יש את כל העומס

של העבודה

ושל האירועים האלה -

זה ממש שואב המון אנרגיות וכוחות!!!

ממש מבינה את החשש שלך לקראתם!

גם אני עברתי עכשיו תקופה עמוסה במיוחד והתקשיתי להיות בשלווה…

הרבה פעמים עומס ושלווה לא בדיוק הולכים ביחד,

זה ממש ממש טבעי…

ומעבר לכל זה יש את הרקע של דיכאון ההריון שאת מתמודדת איתו.

זאת עוד חזית בפני עצמה!!!!

ועל גבי כל זה בעלך לא פנוי לעזור יותר מדי…

זה ממש ממש ממש קשה…

אנחנו בני אדם ולפעמים לא מצליחים להחזיק את הכל.

זה לא כיף וזה ולא הכי טוב

אבל לפעמים זה עושה אותנו קצרות מול הילדים…

זה טוב שאת לא מרוצה מהמצב הזה,

זה מצוין שהיית רוצה משהו אחר.

אבל אל תבחיני את האימהות שלך על פי איך שאת בימים האלה.

כמו שדייקת - "אני פשוט ברע איתם כשאני ככה".

אני בטוחה ונשמע שכן את זוכרת

שיש עוד המון המון זמנים שאת דווקא לא ככה.

שאת כן

עם המילים

והטון

והסבלנות

והיצירתיות

והגישה החינוכית

שטובות לך ולהם!

ולגבי מה שלא מצליח כרגע -

עזבי מאמי.

אז "פישלת", "נכשלת", "צעקת" ו"איימת".

בסדר.

את יותר חזקה מהנפילה הזאת.

הילדים שלך יותר חזקים מזה.

הקשר ביניכם יותר חזק מזה.

כרגע תתמקדי בלשרוד כמה שיותר בטוב

לעבור את הערב הזה

לעבור את מחר.

יום יום.

פרה פרה.

אתגר אתגר.

תסתכלי רק על פרק הזמן הקרוב

ותנסי לראות מה יוכל להקל עלייך,

איפה שמתאפשר.

זה הזמן לקיצורי דרך ולוויתורים.

לוותר על מקלחות, אוכל מושקע ועקרונות חינוכיים כאלה ואחרים שלא פיקוח נפש.

כל עצה שהיית נותנת לאשת מילואימניק,

תיישמי לעצמך.

זה לנשום עמוק,

לעבור את התקופה הזאת,

להוריד סטנדרטים וציפיות למה שבאמרת הכרחי

ולהתייחס לעצמך עם הכי הרבה חמלה והבנה שתוכלי לגייס בתוכך.

והילדים שלנו -

כמה שהם לומדים ומקבלים מאמא מתוקה, נוכחת ורגועה,

ככה הם מקבלים גם מאמא שעוברת אתגרים

ומצליחה לקום מהם.

ככה הם סופגים דוגמא אישית של

מה זה חוסן

מה זה גבורה

מה זה היכולת לקום מנפילות

ומה זה לתקן טעויות.

ואלה מתנות אדירות בשבילם ❤️

אם תסתכלי על זה ככה

אולי תיבהלי פחות ותוכלי להתעודד יותר.

ושוב חיבוק גדול גדול אמא יקרה!

לידה קלה בבריאות ושמחה בע"ה

המון המון נחת

ובריאות איתנה!!!

בתור אמא לילד מאוד שלילי שהשתפר...

אחד זה לתת מקום לתלונות.

לא להתווכח איתו על השלילה שהוא מעלה, כי אז הוא ירגיש שאין לזה מקום וזה ימנע ממנו לראות את הטוב.

למשל, אם הוא מבסוט מהיום הולדת ולא הזמינו את הבנות, הוא מתלונן שלא הזמינו וכשהוא מרגיש שאין לרגש שלו לגיטימציה, הוא נתקע בו ולא משחרר.

כמובן לא לשקוע ולדוש בזה אבל לא לנפנף אותו או להתווכח (למה אתה אומר שלא היה כיף, דווקא ראיתי שהיה לך כיף... ומה עם הזה וההוא שהיה לך...)

שתיים להעצים את הטוב, בעיקר אצלך ואצל אחרים ולאו דווקא אצלו.

למשל אצלנו אוהבים לעשות "סבב" בארוחת ערב וכמובן תעשו איך שזורם אצלכם - כל אחד מספר משהו מעצבן ומשהו נחמד שקרה לו היום, או שלושה דברים שקרו השבוע וכו'.

ככה הילד יכול לראות שגם ההורים לפעמים נתקעים בחיפוש אחר דברים טובים, או גם להם היה יום לא מושלם ובכל זאת יש דברים טובים.

לעשות אווירה של תודה בבית, אצלי אני רואה כשאני אומרת בקול תודה על דברים הילדה מחקה אותי ואומרת תודה על דברים שהיא מקבלת או שעשינו ביחד

לשאול אותו לא אם נהנה, אלא ממה נהנה, ולפרט: שמחת לשחק ב...? איזה ממתק אהבת יותר? עם איזה חבר הכי נהנית לשחק?

שילד שמקבל פחות מעריך יותר

גם אצלי הם מקבלים מהמשפחה יותר מדי

וגם מאיתנו ביחס לחברים שלהם בגלל שרוב החברים שלהם מגיעים ממשפחות עניות

אני מקשיבה לביקורת / חוסר שביעות הרצון אבל לרוב לא מגיבה מעבר להקשבה פעילה

מגיבה רק אם הביקורת מוצדקת ויש לי מה לעזור

הילד לומד שהביקורת/ התלונה שלו לא מרגשת ולומד להפחית אותן ולהסתפק במה שכן יש לו

הבן שלי ביקש ללכת עם חולצה לבנה מכופתרת של שבת (בגלל ר"ח)

במקום טישרט לבנה

הוא אמר שיש חברים שמגיעים עם חולצה מכופתרת

הסברתי לו שהוא מלכלך את החולצה בגן או אחרי שחוזר

ולא בטוח שאני אצליח להוריד את הכתמים

שזו חולצה יותר יקרה ואם הכתמים לא יורדים מטישרט אפשר לזרוק אותה לפח אבל אם הם לא יורדים ממכופתרת

חבל לזרוק אותה

זו שיחה שאנחנו עושים הרבה פעמים

כי הוא לא מרוצה מהטישרט הלבנה

בסוף הוא זורם איתה

זה בסדר מבחינתי שהוא לא מאד מרוצה

לא חייבים להיות מרוצים כל הזמן

וזה מעולה השיחות הללו

לתקשר על 'מורכבות' של דברים

לראות את הצדדים השונים ולא רק את הצד והרצון שלך

כי יש לי ילד שקשה לו להכיל מורכבות כזאת..

בגיל גן זה תואם להתפתחות הרגשית 😉

כמובן שזה גם תלוי אופי של ילד ספציפי...

אני הרבה פעמים תוהה אם היכולות הרגשיות שלו תואמות גיל או גבוהות מגילו

אין לי למַה להשוות כי הילדים האחרים שלי גדולים בפער

כשחזרתי הביתה החולצה שלו כמובן היתה כבר מלוכלכת

אז אמרתי לו שמזל שהוא לא לבש את המכופתרת

הוא הסכים איתי

בכל מקרה

גם במקרים שהוא לא מקבל/ מבין את המורכבות

ולא מסכים לזרום

גם אם בחלק מהמקרים אני מוותרת בגלל שהוא לא מרוצה

חשוב לי לתת לו להתנסות בהתמודדות עם חוסר שביעות רצון

אני עושה את זה מגיל צעיר

אולי מגיל 3

כי היכולת להפנים מורכבויות ולהסתכל במבט רחב על סיטואציות

מתפתחת הרבה יותר טוב אם מתאמנים עליה מהתחלה 

עם הבכור ניסיתי ככה ותכלס לא מרגישה שעזר מאוד. כאילו זה לתת פול גז בניוטרל, או לשים סולר במנוע בנזין...

עד שלא בשל לא יעזור.

עכשיו בפועל בעיקר מנסה להיות נוכחת ברגש. וכמו שהפותחת כתבה לגבי הפנקייקים..

כאילו - אנחנו באותו צד. מה לעשות שזה מה שאפשרי...

עם תסכולים אכן שונה בין הגילאים

בגיל קטן התגובה היא בכי

אח"כ זה צעקות כעסים ויכוחים

עם הגיל מתפתחת גם יכולת איפוק

אבל

יש הרבה מבוגרים שהיכולת שלהם להתמודד עם תסכולים דלה

וזה אומר שזו יכולת שצריכים לעבוד עליה כדי לפתח אותה באמת

בעיניי עיקר העבודה היא ההסתכלות הרחבה

היכולת לראות את כל הצדדים

ילד בגיל 3 מסוגל להבין הסתכלויות נוספות במידה מסוימת

ככל שהוא ילמד ויתאמן

הוא יצליח יותר

לימוד הילד תלוי גם באופי שלו (מידת הדעתנות העקשנות הדרמטיות)

אבל בעיקר בבשלות של ההורה

לדעת להכיל את התגובות של הילד

לא להתרגש מהן

לדעת לעשות את הבאלנס בין מצבים שמתאימים להתנסות של הילד לבין כאלה שלא

ולהיות סבלני לתהליך

בדרכ' זה אופי של הילד

ועכשיו הוא מאוד לא מעוצב (לא מאוזן עבורו)

מה שאני רוצה להגיד שזה בעצם עבודת מידות בחיי הנשמה הזו שבאה לעולם

ועל זה צריך לתת את הדעת איך לנתב אותו לעבוד על מידת הסיפוק, עבודת הודיה וכו' לפי מה שאת רואה ששם צריך לתת תמיכה ולאזן

זו עבודת חיים... שלנו כהורים ושלהם כשאנשים בתהליכי צמיחה וגילוי

עניין הנתינה לא רלוונטי פה, אנחנו באופן כללי בדור של שפע גם למי שממעט עדיין יש סוג של שפע

תודה על התגובות!

@כל היופי ו @איזמרגד1 תודה על העצות! חלק מזה אנחנו מנסים לפעמים, בין היתר בגללו וגם באופן כללי כדי בעצמנו לדבר ולעבד. אבל זה לא עקבי, נצטרך להתמיד. ממש מקווה שיעזור. אהבתי מאד את המיקוד של ממה נהנית ולא האם נהנית, אם ראיתי כבר שהוא נהנה. אני פשוט לא אוהבת לשאול שאלות שיש בבסיס שלהן הנחה אבל אולי זה כן המקום להכווין.

ואני לרוב לא מתווכחת או שוללת את הרגש, אבל כן שואלת "באמת לא נהנית? לא היה לך כיף מזה וזה (משהו שראיתי שאהב במיוחד)?" והוא ממש מתמקד דווקא במה שלא היה. רואה שזה גם הרבה פעמים ככל שיותר קרוב לחוויה יותר קשה לו לשים לב מה כן היה טוב, ועם המרחק יותר קל לו.

@oo אצלנו אני חושבת שהוא מקבל יחסית דומה לחברים מסוימים שלו ופחות מחברים אחרים, יותר בגלל אידיאולוגיה שלנו ולא בגלל יכולת.  אבל כן, יש לו שפע גדול. ברוך ה', גם זה לא ברור מאליו 🙏

@בשורות משמחות ממש אהבתי ומסכימה עם נקודת המבט שלך! זה לגמרי אופי. אני חושבת שאת צודקת וזו ממש עבודת חיים שלנו להכווין ושלו ללמוד להודות, אבל בגלל שהוא בראיה שלי עוד קטן מדי בשביל לדבר על זה בצורה מודעת אז אני רוצה יותר לתת לו כלים שמתאימים לגיל שלו. עכשיו מה שאני אומרת לו אני מרגישה שמציב אותי במקום של האמא המעצבנת שלא מבינה אותו, וזה נראה לי רק מרחיק

לפעמים נוסעים לאירוע / אטרקציה / בילוי / טיול,

ומסיימים כשהילדים עייפים, רעבים, מותשים ואז הם מקטרים ועצבניים והכל היה גרוע... וחבל בכלל שנסענו...

אז אני אוהבת לעשות סבב שכל אחד יספר משהו אחד שהוא נהנה ממנו, וגם אנחנו ההורים מספרים משהו שנהננו ממנו.

אני מרגישה שזה מלמד אותם לחפש מה בעצם כן היה טוב, בפרט לאותו רגע זה מזכיר להם מה בעצם כן היה טוב, במקום לשאול 'נהניתם?' ואז הם תמיד נזכרים בכל הסיבות למה לא.

ולדעתי זה גם מלמד שנכון, אף פעם לא יהיה מושלם, ותמיד יהיה מה שנתבאס ממנו כי לא יצא בדיוק כמו שרציתי, ובכל זאת אפשר וכדאי לשמוח במה שכן טוב ונחמד.

אז לאט לאט כולם משתפים פעולה.

נכון, זה קשה, אבל זה מה שאני רוצה להשיג. כי מתסכל אותי שעשינו מאמץ והשקענו ונסענו לאיזה טיול ובסוף הם חוזרים ממורמרים ועצבניים. אולי אפשר גם למחרת שיוכלו להסתכל על זה במבט קצת יותר מפוכח.

אחרי שמתרגלים, יותר קל למצוא גם בזמנים מאתגרים יותר.

לפעמים רק ההורים אומרים וזה גם בסדר. זה גם חלק מתהליך הלמידה.

לפעמים רק ההורים אומרים בתחילת הנסיעה, ואז פתאום באמצע הנסיעה משום מקום ילד אומר משהו, ואז עוד אח מצטרף. ואם לא כולם אומרים (כי הקטנים באמת קשה להוציא אותם מהרטינה)

זה עדיין משפיע בטווח הארוך אם הופכים את זה להרגל.

כי בשלב הזה בחיים מבנה האישיות הוא כזה שמרוכז בעצמו וחושב שהוא מרכז היקום והכל סובב סביבו.

הבשורות הטובות, שבשלב הזה (יותר לקראת גיל 5)

מתחילה להתפתח ההכרה במרחב וממילא נהייה פחות אגוצנטריים.

אפשר לאלף את הילד להגיב בצורה שרוצים, אבל אילוף זה לא חינוך.

לכן בשלב שהוא לא בשל להבין באמת ערך מסויים, הכי טוב זה דוגמה אישית תוך שיקוף של המהלך המחשבתי.

כלומר ממש להגיד במילים את מה שאת חושבת ואיך את דוחה סיפוקים או שמחה בחלקך.

כשבמוח תתפתח היכולת לדחות סיפוקים, להבין שיש מסביבו עוד אנשים עם צרכים, זה כבר יפגוש דוגמה אישית ומנטרות ויהיה יותר קל להפנים את זה. ואז הוא יעשה את ה1+1 הזה.

אפשר לשקף ולהסביר לו מה הוא מרגיש ולתת לגיטימיות לתחושה.

נגיד:

היית רוצה שתהיה מסיבה גם עם הבנות? אני מבינה. זה באמת כיף מסיבה עם מלא ילדים.

אתה רוצה את המשחק שיש אצל החבר? גם אני הייתי רוצה שיהיה לנו את כל המשחקים האפשריים שיש בעולם. מה אתה אומר, אולי נדמיין את זה? נקרא על זה סיפור?

נגיד הבן שלי הבוקר ביקש מלא שוקולד בפיתה. והייתה לי כמות שתספיק לחצי פיתה.

הוא ראה שאני מורחת בקמצנות (כדי שיספיק לחצי השני גם)

אז הוא אמר שהוא רוצה שיהיה הרבה שוקולד בפיתה.

אמרתי לו שאפשר או לשים הרבה בחצי פיתה, ובחצי השני נשים ממרח אחר,

או שנשים מעט בכל חצי כדי שיספיק.

הוא ענה שהוא רוצה שאף פעם לא יגמר השוקולד.

אמרתי לו שגם הייתי שמחה אם היה אפשר שאף פעם לא יגמר כל הדברים שאני רוצה.

ואז אמרתי לו, בוא נדמיין שיש לנו ברז שכל פעם שאנחנו רוצים פותחים ואף פעם לא נגמר שם.

היית רוצה שיהיה לנו ברז שוקולד?

הוא ענה כן.

אמרתי לו שאני הייתי רוצה ברז של כל מיני דברים (פירטתי מה) ראיתי שזה תופס אותו והוא חושב על זה.

בסוף השיחה הצגתי שוב את שתי האפשרויות שהתחלתי איתן והוא בחר באחת מהן.

גישה כזאת מאפשרת לו להבין מה הוא מרגיש, נותנת לגיטימציה לתחושה במקום לנסות "לקרקע אותו"

ויחד עם זאת, לא מתנתקת מהמציאות ואיזה מסכני שאין לך את מה שהיית רוצה.

בגיל גדול יותר כשהילדים באמת בשל, אפשר ללמד על הסתכלות חיובית, שאין שלמות, ושהאושר נמצא בפנים ולא תלוי במה שיש או אין לנו.

זה מסר שיכול להיות מורכב גם בגיל 8.

אני כל הזמן עם התחושה שזה אופי ולא גיל (גם כי רואה ילדים אחרים, שלי ובכלל, שממש לא ככה) אז לא חשבתי על כמה בשלות משנה פה.

אני בטוחה שזה שילוב, אבל בכל זאת זה משמעותי להבין שאפשר לתת דוגמא אישית אבל לשחרר קצת את הלחץ מההתנהלות שלו ושהוא ילמד עם הזמן.

יוצא לנו כהורים לדבר ביננו ליד הילדים על הפער בין מה שהיה לנו למה שיש להם וכמה הרגשנו שמחים והוא תמיד מופתע מהשיח הזה, שאני מודה ומתוודה הרבה פעמים מגיע על רקע התסכול שלנו מהתלונות הבלתי פוסקות שלו... זה לרוב לרוב לא מגיע בקטע מתמרמר, סתם נגיד הערב הוא רצה גבינה צהובה אחרי שאכל כבר בבוקר. סירבנו מטעמי בריאות והוא התחיל להפגין בכללי על א.הערב שהוא לא רוצה ולא אוהב ואז אמרתי לבעלי כזה טוב כשאני הייתי קטנה היה לנו שתי אפשרויות לא.ערב - סנדוויץ או קורנפלקס ופעם בחודש (הגזמתי חחח) קיבלנו פרוסת גבנצ, ואז בעלי כזה - מה, פעם בחודש? הילדים שלנו מקבלים כמעט כל יום.. והילד מסתכל שומע ומחייך אבל באמת קשה לו להפנים, בטח כשזה אומר גם לוותר בנפש על מה שהוא רצה לקבל.

השיחות התיאורטיות זה משהו שאני די חלשה בו אבל באמת לבעלי עובד מצוין אז אולי אעבוד על זה יותר.

ותודה גם על הטיפ להתחיל מלהודות מתי שקל לו יותר, זה זמנים שאני לרוב לא חושבת על זה בכלל, רק קשה לי עם התלונות והבקשות והרצונות כל הזמן

אבל תסתכלי על זה הסיאואציה רגע מהצד,

ילד בן 4 רוצה עכשיו גבנ"צ.

לא מרשים לו כי הוא קיבל כבר בבוקר (לא משנה כרגע מה הסיבה להגבלה)

הוא רוצה גבנצ,

אתם מדברים איתו על זה כשהייתם קטנים קיבלתם פעם בחודש.

יש לו בכלל תפיסת זמן כמה זה חודש? הבן שלי כמעט בן 5, והוא לא טיפש. ואני כמעט בטוחה שקשה לו לתפוס זמנים באופן הזה.

חוץ מזה, לך ולבעלך ברור שחייתם כילדים בבתים נפרדים.

האם הילד מפנים את זה בכלל?

כאילו את מבינה איפה אתם ואיפה הוא?

וגם זה מה שיעזור לו להתמודד עם האכזבה?

זה שלך היה מותר פעם בחודש ולו מותר פעם ביום?

גם אם הוא ילד שיודע לעשות השלכות כאלו, כשהוא עכשיו רוצה משהו בזה הראש שלו עסוק.

הוא עדיין קטנטני.

זה לגמרי התפקיד שלו להתלונן, לבקש ולרצות כל הזמן, זה אומר שהוא ילד תקין ומוקף באהבה ומרגיש ביטחון לבקש כי יש מי שמחזיק איתו את הבקשות.

מבינה שזה מחרפן אותך, תנסי למצוא לזה פתרון בדרך עקיפה לדעתי.

נגיד כשהוא מבקש, להפוך את זה למשחק בקשות.

או למשחק דמיון כמו שתיארתי קודם,

או סתם להסתכל על זה כתלונה חולפת ולא לענות לו לגופו של עניין.

אם מעניין אותך ממליצה לקרוא על תקשורת מקרבת, על הפרדת התנהגות וצורך.

לדוגמה:

ההתנהגות היא התלונה,

הצורך הוא שמישהו יחזיק איתו את ההצפה.

ואז כשלומדים להסתכל על זה בשני מישורים שונים, יותר קל "להכיל" את התלונה ולא להתייחס אליה כמשהו שאותו ספציפית צריך לפתור.

למשל אם הילד היה בהצפה והתלונן שהבנות לא היו במסיבה, את לא חושבת על הבנות. את חושבת איך לעזור לו להתמודד עם הרגשות.

נגיד אולי חיבוק או מקלחת מרגיעה היו עוזרים לו ואז זה בכלל לא משנה לך אם אמר על הבנות או לא.

באותה מידה יכל להגיד עת החטיפים או כל דבר אחר.

ברור שהשיחות האלה ביננו הן ליד הילדים, אבל לא דווקא נועדו לשנות משהו, פשוט מין שיח של זקנים כזה איך הפער בין פעם להיום. ועכשיו אני קולטת שהם שומעים דברים אחרים שם.

מאד אהבתי את ההפרדה שלך בין ההתנהגות לצורך, יש לך איזה ספר הדרכה מומלץ לקרוא על זה יותר?

וגם חייבת לך תודה על הרעיון מאתמול כי השתמשתי בזה הבוקר! הבטחנו להם פנקייקים וקמנו ממש מוקדם כדי להכין שיהיה להם לארוחת בוקר לפני הגן, ובעלי (שכאמור אוהב לפנק) עוד הוסיף להם פצפוצי שוקולד בפנים והילד קם שמח ומאושר ומנשנש ואז אומר "אני רציתי שיהיו סוכריות של עוגה כמו שפעם הכנתם!" אז בעלי שעדיין היה באמצע הטיגון אומר לו כזה - מתוקי קמנו מוקדם להכין פנקייקים ועוד עם שוקולד, תשמח במה שיש לך... אבל ישר נזכרתי בך אז לקחתי אותו שניה אליי ואמרתי לו - תגיד אם היתה לך ערימה ענקית של פנקייקים עד התקרה מה היית שם חוץ משוקולד? סוכריות של עוגה? ומה עוד? ואז הוא פשוט התחיל להגיד מלא תוספות הגיוניות בהתחלה (קצפת, בננה) ועבר להצחיק את עצמו עם דברים פחות הגיוניים ועבר הלאה ושכח מזה לגמרי... ופעם היה לי יותר קשה עם זה כי זה לא נותן מענה ל"לשמוח בחלקו" אבל היום אמרתי ננסה להתמקד במענה אליו והשאר יבוא עם הזמן