פורום הריון ולידה (עמוד 121)

גם בשבוע יותר מתקדם.

האמת שלא ניסיתי לשאול רב.

שתיתי הרבה לפני, בתשעה באב עצמו לא זזתי מהמזגן והשתדלתי כמה שיותר לנוח וב"ה עבר בטוב.

כמובן שבעלי עזר בכל מה שהיה צריך.

אבל מודה שזה לא גורם שהפעם לא אדאג מתשעה באב שמתקרב 😅

אבל את מכירה את עצמך בצומות, מכירה את מצב ההריון שלך, את יכולה להתייעץ עם הרופא ואז ללכת לרב ולשאול אותו.

בעיקרון מתחילים לשתות איזה יומיים שלושה לפני, אבל ממש לשתות. 3 ליטר ביום בערך.

השנה הצום יוצא מוצש אז אפשר לאכול סעודה שלישית טובה, אפילו בשרית אם רוצים.

לאכול פירות- אבטיח, ענבים..

וכמובן בצום עצמו להיות במזגן, לא להתאמץ ולהיות קשובה לגוף שלך, אם יש צורך לשבור את הצום. 

אלא אם יש סיבה שלא.

ואם במהלך הצום יש קושי, יש אפשרות לשבור את הצום.

כדאי כמה ימים לפני להתכונן עם הרבה שתייה.

ולהתייעץ עם רב כדי לדעת כמה לצום ובאיזה שלב להפסיק.

אני צמתי תמיד ההריונות, עבר בשלום.

גם לא בכיפור

אני לא יכולה לצום בהריונות

כי גם בלי צום אני מרגישה גרוע

(הקאות וחולשה/ צירונים מוקדמים)

צום ט באב הוא יחסית קל להקלות בהריון

אני אהיה בחודש תשיעי שהבנתי שבו פחות מקלים

כמובן שאשאל רב, אבל אשמח לשיתוף ממישהי שחוותה

גם עכשיו אני בתשיעי

חשוב להכניס הרבה נוזלים לגוף בימים לפני

ענבים,מיץ ענבים

.

אולי לקחת כדורי קל צום או של פוראוור

ולנוח

אני רק במיטה רוב היום

ובעלי עם הילדים

אחרת לא מסוגלת

יצא לי גם לשבור באמצע אם את מרגישה חולשה וסחרחורות שמתגברים ובטח אם מתחילים צירים

גם בתשיעי כי נכון אפשר ללדת אבל לא בריא לגוף להגיע מיובש ללידה צריך כח

וגם צריך חלב לתינוק😉

וקיבלתי הנחיות מתי ואיך לשבור את הצום.

זה צום חמור יותר מתשעה באב, ועדיין יש בו מצבים ששוברים אותו גם בחודש תשיעי.

תעשי שאלת רב. כי יש בזה הרבה הנהגות.

בכ"א אם כן תצומי-

לא מתייבשים כ"כ  מהר...

שותים הרבה לפני

מתכוננים כראוי

נמצאים כל היום במזגן ואח"כ משלימים....

כמובן אם לא מרגישים טוב/לא מרגישים תנועות וכד' מיד שותים. זה לא יום כיפור

ביום כיפור האחרון הייתי כמה ימים לפני התאריך

צמתי את כל הצום כאילו אני בחורה צעירה

ממש בשעה האחרונה של הצום היו לי טיפ טיפה צירים שעברו ברגע ששתיתי

ילדתי 3 שבועות אחרי....

די בהתחלה עוד בלילה

כי התחילו לי צירים

תשאלי רב

תהיי במנוחה

וקשובה לגוף שלך

שום צום בשום שלב בהריון.

יש רבנים שמקלים יותר יש רבנים שמחמירים יותר.

כמו הרבה נושאים תלוי את מי תשאלי.. 

ויש שפוסקים שנשים בהריון לא צריכות לצום כלל צום נדחה

תבדקי מול הרב שלך

(אני באופן גורף לא צמה בהריונות בגלל קרישות...)

כמובן שצריכים להתכונן היטב לפני כן ..

ובצום עצמו לנוח בחדר ממוזג עד כמה שניתן.

כשאני הייתי בהריון אחרי קיסרי ורופא אמר לי שעדיף שאשתה..

שאלנו רב והרב אמר לבעלי שהוא יהיה אחראי על הילד הגדול וייתן לי לנוח בחדר ממוזג.

אם לא ארגיש טוב חלילה- אז לשתות.

אבל צמתי במון פעמים בהריון בתשעה באב וביום כיפור. גם בחודש תשיעי וגם באמצע הריון וגם בתחילה.

החכמה היא להכין את הגוף בייומיים לפני כן, לשתות המון מים, לאכול ענבים

והמלצה שלי: לשתות מיץ ענבים של קידוש (תירוש). עוזר מאוד. והשנה אפשר לשתות כי ערב תשעה באב זה בשבת אז אין איסור בשבת לשתות מיץ ענבים..

ובצום עצמו לנוח כמה שיותר בחדר ממוזג.

(יותר קשה זה לצום כשאת מניקה. במיוחד כשמדובר בתינוק קטן שרק יונק.

ועברתי את זה גם כמה פעמים כם תינוק בן חודשיים. זה מאתגר ומחליש ממש.

אבל גם כאן למדתי להתכונן טוב לפני כן...)

בהצלחה ובשורות טובות

לפי הפסיקה שלנו צמים. אל תתכנני לעשות כלום חוץ מלשכב במזגן.

אם יש חולשה קיצונית, הקאות או צירים אז יש פעמים שצריך להפסיק את הצום. אני צמתי פעמיים, עבר סביר במנוחה מוחלטת. הייתי חלשה ממש אבל לא נגרם נזק להריון.

אם את ב"ה לא בהריון בסיכון.
הריחון בסיכון- זה משהו אחר.
לא מתייבשים ממחסור של שתיה ביום וחצי... צריך גם לדעת להיערך בהתאם לפני הצום...
ב"ה צמתי בהצלחה ברוב ההריונות שלי, גם כיפור. לא קיבלתי היתרים כי הריונותיי ב"ה היו תקינים (כמובן צמתי רק יוה"כ ו9 באב, לא צומות קטנים...)

לפחות שלושה ימים לפני, להרוות את הגוף בנוזלים - אפשר ממש לעשות טיימר כל 30-45 דקות, וכשהוא מצפצף אז לשתות ולכוון אותו מחדש.

לי זה עזר מאוד במקומות שצמתי (ובכל זאת היה לי יו"כ אחד שהתחילו לי צירים לקראת הסוף אז כן שתיתי).

גם אני קצת בלחץ מהצום. עם תינוק בהנקה מלאה (שיונק הרבה...) ועוד גדולה יותר שגם עוד מתפנקת לפעמים עם הנקה (אצלה אפשר יותר לצמצם, אבל יום שלם זה עשוי להיות קשה).

לק"י

(תירוש). זה גם יכול לעזור.

ובצום לנוח במזגן כל היום. אם יש ילדים- לדאוג להם מראש לאוכל שיוכלו לקחת לבד (או שמבוגר אחר ייתן להם), ברבוקי מים, משחקים זמינים.

וממליצה גם לשאול רב עם הפרטים שלך (אם יש הקאות/ בחילות/ ברזל נמוך וכו').

ואם הוא אומר לצום, תשאלי באיזה מקרים צריך לשבור את הצום.

לשתות המון מים

ללקק כפית דבש לפני הצום

לאכול ענבים שלושה ימים לפני

כנל אבטיח

בארוחה המפסקת להפחית מלח

בדכ אכלתי מרק, קוסקוס ועוף.

לשבת במזגן ולא להתאמץ

שכדאי לנסות לפני הצום, כי לא לכולן זה עושה טוב.

במידה ונפסק לך לצום ולשבור במידת הצורך, צריך לברר מה הדין לגבי הבדלה (כי כשתשעה באב יוצא בשבת אז ההבדלה במוצאי תשעה באב, אבל עם אוכלים צריך לעשות הבדלה קודם).

בזמנו אמרו לי שאם אני שוברת את הצום אז לעשות הבדלה על בירה שחורה, כי תירוש בעייתי בתשעה באב, בסוף לא היה צורך כי צמתי כל הצום.

כי זה עוד יכול להשתפר באופן עצמאי.

ואנחנו כן טיפלנו דרך התפתחות הילד

גם לי אמרו שזה לא דרכם.

אלא אם צריך קלינאית תקשורת למשהו מעבר ההגייה.

עד שמקבלים טיפול זה לוקח מלא זמן.

סירים אמיתיים- מה שמתאים לך לאפשר

כפות וכלי מטבח

תפוחי עדמה או קוביות או שלל רעיונות

ובכלל דברים של גדולים- נעליים🫢

בימבה ועגלה ובובה וכדורים ומכוניות

מגנטים לשים על הדלת או המקרר

אפשר גם להתחיל להתנסות בצביעה יש צבעים מיועדים לקטנים

גיגית קטנה או קערה עם מים וסקוץ' וכלים ומ שחקים

כן חשוב לומר שכשניגשים לרפואה האלטרנטיבית חשוב לבוא עם הרבה זהירות.

על עיסוי רחם יצא לי לשמוע, וזה משהו שיש מצב ששווה לנסות כתוספת לטיפולים קונבנציונליים, לא הייתי שו"ת. שום דבר שלא עבר אישור רפואי.

בהצלחה!

ונכנסתי אחכ להריון תקין , אחרי מלא הפלות. עשה לי טוב נפשית ופיזית הרגשתי ממש שהכל משתחרר שם.

לא יודעת אם זה מה שעזר לקליטת הריון מהר והריון תקין אבל בטוח שהכל מה' וזה עזר מהצד

קוראים לה גל לביא - 0526526332

היא מקבלת ביהוד ובעוד מקום איפשהוא בארץ

היא גם מטפלת רגשית בתחום של הריון ולידה וגם דולה, אחרי שנכנסתי להריון המשכתי איתה כמה שיחות וממש עזרה לי

שמתמקדים באזור הרחם. לי כאב האמת אבל זה מאוד משתנה מאישה לאישה. אצלי הכל היה תפוס הייתי בדיוק אחרי גרידה ואחרי מלא הפלות אז די הגיוני

באמת תוך כדי הטיפול כבר נקלטתי. עשיתי 3 עיסויים כאלה

זה לא שזה עזר לקליטה, פשןט ה' החליט שהגיע הזמן והיא הייתה השליחה הטובה

יש אנשים שבשבילם לעבוד בעבודה שלא אוהבים זה לא אסון, אבל זה לגמרי יכול להשפיע על מצב הרוח והריכוז.

מקווה בשבילך שישתפר.. 

עבודה משותפים או משהו בסגנון.

אולי פשוט חסרה לך החברה ולראות פרצופים.

ידעתי את הכל מראש.

רק שכרגע בנתונים לא היו לי הרבה ברירה.

אולי באמת אנסה ללכת לבית קפה.

חללי עבודה אני קצת מפחדת מזה - לא בא לי לעבוד באופן ספייס עם כל מיני ....

אני גם אחת שעובדת שנים בחדר פרטי.

אבל עדיין היתה לי מלללא חברה

ככה שהשותפות שהיא לא באמת שותפות תיהיה לי לא קלה גם.

מנסה ממש למצוא את הרע במיעוטו

מדהים שם

שקט ופרטי

היינו פעם אחת ורוצים לחזור שוב 😀

מקום מקסים

שקט ופרטי

כי בתאקיך שרצינו הבריכה תפוסה

וג'קוזי לא רלוונטי בהריון

אחלה צימר, ובריכה ענקית אבל היא לא בצימר אלא במקום אחר ואפשר להיות בה שעתיים

אנחנו היינו שם בהריון

פשוט לא הפעלנו את הזרמים של הג'קוזי

זה היה כמו אמבטיה גדולה או בריכה קטנה מחוממת

ונקיון- של מה?

הריון הוא שמור ברחם..אין צורך ברצפה שטופה כדי לשמור עליו😉

אם התכוונת לנקיון של בריכה אז הגיוני

אבל שימי לב להרגשה שלך.

היינו בבריכה זוגית כשהייתי בהריון והייתי בטוחה שזה הבילוי הכי מתאים להריון.. יצאתי משם עם סחרחורות מפחידות וכמעט התעלפתי:/  

יש מלא מעיינות..

ויש אתרים יותר היסטוריים-שילה הקדומה, מרכ זמבקרים באלון מורה,

יש גבעות עם חיות- גבעות עולם

בתי קפה..

בקדומים.

אנחנו בלילה עשינו מנגל, יש שם מנגל גז.

קנינו חבילה אחת של המבורגר לזוג זה יותר ממספיק.

במכולת קצת ירקות וחומוס.

במאפייה שם קנינו לחמניות מפנקות.

בבוקר התלבטנו בין להכין משהו בקטנה בצימר או לקנות במאפייה. במאפייה שם יש סלטים ושקשוקה וטוסטים...

נקראת הסנה

עגלת קפה שמתמחה במאפי טאבון- טאבום

גלידריה "מג'יק"

פיצה

ובסופשים יש עגלת קפה ממש בתוך המשתלה של בין הפרחים עם פיטיסרי שווה וגם מכירת אוכל מוכן לשבת.

"פשוט טעים"

שמכינה גם מגשי ארוחות ומביאה לצימר אם מזמינים ממנה מראש

מעל חצי שעה נסיעה.

אם מגיעים מירושלים אפשר בדרך הלוך או חזור לעבור בשילה הקדומה.

יש את נחל קנה

ויש כמעט בכל יישוב מעיינ/ות

בחלק מהיישובים יש גם מסלולים רציניים יותר אי פחות.

הייתי פותחת על זה שרשור נפרד

ויש עוד מקומות אני לא כזה בקיאה ..זה לא האזור מגורים שלי..רק מקומות ששמעתי עליהם וחלק יצא לי לבקר

בסופו של דבר זו לגמרי החלטה של הזוג מה הוא רוצה לעשות. במרחק של שעה פלוס מינוס יש חוף ים בהרצליה, וכשאנחנו נפשנו בקדומים החלטנו שמה שאנחנו רוצים זה לנסוע לכותל. אז נסענו. למרות שזה לא באזור.

אבל זה לא עונה לשאלה מה יש באזור... מבינה למה התכוונתי?

יש נטייה לכווצ'ץ את יו"ש למשהו מאוד קטן שהכל סמוך.. זה לא בדיוק ככה😉 

תודה לכולן!!

למפרסמים זה נותן הרבה. מחקרים הראו שפירסום חדשות עצובות ומפחידות מושכות יותר קוראים מחדשות שמחות, ולכן כדי להגדיל את מס' הצפיות שלהם הם מנסים לפרסם יותר כתבות מפחידות או עצובות, ככה כמות הפירסום בעמוד עולה והם מרוויחים יותר מפרסומות וכו'.

אין באמת טעם להיכנס לדברים האלה, את צודקת, סתם מכניס לחרדות ולעצב

המסקנה שלי שרוצים להכניס לנו

מודעות לסכנות.

זהירות מכוויה ממים רותחים

זהירות מטביעה בים ובבריכה

זהירות לא לשכוח ילדים ברכב

זהירות ברכיבה על סוסים

זהירות בנסיעה בטרקטורונים

זהירות כאשר יורדים לשוליים לטפל ברכב

וכן הלאה

בא נגיד שאני למשל בחיים בלי נדר לא אקח להשכרה וילה עם בריכה, כל עוד יש לי ילדים קטנים.

כי אני שומעת וקוראת סיפורים.

מניחה שאם לא הייתי שומעת כ"כ הרבה סיפורים לא הייתי נזהרת עד כדי כך.

מה שאפרסקה כתבה.

מודעות אפשר גם בלי לדעת על אסונות מדי יום.

ותראי איך החדירו לנו לתודעה שזה נורמלי לשמוע כל יום על אסונות כאלו ואחרים..

ל ממתקית

רייטינג לא מגיע מכאלו ידיעות

הם חושבים מה זה ייתן להם.

רייטינג, כסף.

וממש ממש מצער.

אף אחד לא פותח חדשות כדי לראות כאלו דברים דווקא.

הוא פותח כדי לעקוב אחרי התפתחויות

רכילות

אבל לקרוא בדיוק על ילדה שנפלה מהסוס?

אבל גם נראה לי שזה ממלא חלל מסוים

לתת הרגשה של כאילו כל רגע קורה משהו (וחשוב שנדע עליו כמובן)

וכדאי להיכנס ולהתעדכן...

תחושת התרחשות כזאת

לא בהכרח התוכן כמו פשוט שמשהו קורה.

ואם זה קשור להורים וילדים אז זה עוד בוסט.

להרגיש שאם הם לא מעודכנים הם מפספסים דברים.

סוג של פיתוח תלות.

מאותה סיבה מברברים באולפנים בלי סוף כשאין שום דבר לחדש.

נניח יש בממוצע מבזק כל רבע שעה, מי שמתרגל לזה מרגיש נניח אחרי שעה, יואו בטח יש משהו חדש שאני לא יודע.

גילוי נאות, הייתי עוקבת בווטסאפ אחרי הערוץ של עמית סגל, והוא גם מפיץ עדכונים על כלום לעיתים קרובות יחסית, וממש שמתי לב שאני כל הזמן מרגישה צורך להתעדכן ולא יכול להיות שלא קורה כלום.

קצת כמו שאחרי כמה ימים שאין אזעקה מהחותים אז זה קצת חסר 🫣 כאילו מרגיש שיש משהו שאני לא יודעת, ואני לא יודעת מה זה אז זה גורם לאי שקט. (אגב באמת לפעמים כשיש לי תחושה כזאת אני בודקת ואז רואה שהייתה מתישהו אזעקה אבל לא אצלנו ואז זה מרגיש כזה אההה ידעתי שמשהו לא בסדר. עכשיו אני מבינה ועכשיו זה מסתדר לי ואני רגועה שכן הכל בסדר..)

לא נותן שום תחושה של משהו

זה בדיוק גם המסר של ההודעה

לא יודעים מי זה, איו על זה כמעט פרטים איך קרה, אז מה זה מעניין בכלל??

רק קוראים משהו כללי וזהו.

לא חושבת שאנשים מרגישים "מעודכנים" בגלל מבזקים מסוג זה.

להיפך אם כבר זה די גורם למבזקים להיות משעממים.

כמו שפעם אנשים היו מוכוונים על שעה עגולה לשמוע חדשות כאילו שכל שעה קורה משהו לשמוע עליו..

זה יותר התניה, לא משנה מה התוכן 

או יותר נכון - לא נותן שומדבר חיובי

לדעתי אין שום חובה לצפות בזה או להתעדכן באופן תדיר

חברות החדשות והאתרים למיניהם דואגים להכנסה שלהם. ותו לא.

מה זה נותן להם

ובכן זה נותן ומעודד צפיות

באופן כללי אתרי החדשות לא נותנים כלום אלא רק לוקחים זמן ושלווה

אולי גם...

אבל בכללי מרגיש שהרמה של המבזקים בערוץ ירדה ממש.

מוריד את עצמת ותדירות הווסתות עד שאין שום דימום חודשים ארוכים.

אני לא הרגשתי שום התופעות לוואי משמעותיות.

עם גלולות פחות הסתדרתי,  נוברינג היה נורא בתופעות לוואי אצלי, יותר גרוע מהכל

יש נשים שזה זוועה בשבילם

ויש נשים שזה מעולה להן

(אני נפלתי על הצד הטוב של הסטטיסטיקה)

לקח לי הרבה זמן לטבול כי היו מלא כתמים

רק אחרי ארבעה חודשים הלכתי לבודקת שראתה פצע (כנראה, לא בטוח. אמרה שנראה הגיוני שזה בגלל החוט של ההתקן)

יכול להיות שאם הייתי נבדקת קודם הייתי טובלת הרבה לפני כן. 

של הנובה טי

וזה מבחינת מניעה עשה את העבודה

בפעם השניה ששמתי על ידי הרופאה זה  היה עושה הכתמות

יש הבדל גדול בין הפסיקה שההתקנה אוסרת ואחכ גם הכתמים אוסרים

לבין הפסיקה שאומרת שכתמים מהתקן הם דם מכה ולכן כל עוד זה לא וסת ודאית זה לא אוסר

וכמובן יש פסיקות גם באמצע...

זה משהו שתצטרכו לבדוק עם הרב שלכם ולא נכון לברר בפורום.

מבחינת נוחות אני אישית ממליצה מאוד. זה נותן שקט וההשפעה ההורמונלית מאוד קטנה, בטח ביחס לגלולות.

לפני שאני קובעת תור להתקנה אני צריכה לעשות בדיקת דם לוודא שאין הריון?

בעקרון אין הריון (אני עם מניעה שלא נחשבת מבחינת הרופאה)

מחזור בהנקה וירדתי לקנות בדיקת הריון ולעשות כדי לוודא שאני לא בהריון...

במחזור כדי צוואר הרחם פתוח יותר.  .

לי זה לא היה רלוונטי.  אבל אם כן רלוונטי לך..

אני הוצאתי במחזור.. 

זה מה שלוקח הכי הרבה זמן.

ואם אני מתכננת קציצות דגים אז כן גם את זה 

שניצלים

עוף

בגדול הכל חוץ מתפו"א

מוסיפה שום כתוש, תבלינים-מלח, פלפל, פפריקה, כמון, גריל עוף, ראס אל חנות.

מוסיפה את הבשר- 1/2 ק"ג בקר טחון ו1/2 ק"ג הודו טחון.

מוסיפה ירקות מגורדים-גזר, קישוא(סוחטת מהנוזלים) בטטה, פטרוזיליה, כוסברה, מה שאוהבים. מערבבים היטב עם 2-3 ביצים ופירורי לחם.

לרוטב- 2 קופסאות רסק עגבניות, קצת קטשופ, תבלינים, מים. מרתיחה בסיר גדול. כשרותח מכניסה כדורים. אם מפסיק לבעבע, מחכה שירתח שוב כדי שלא יתפרקו.

בשר - שולקת כמות גדולה במים, פורסת ומקפיאה

קציצות בקר - לפני או אחרי בישול

עוף בתנור כנל

חזה עוף מוכן כנל

סלטים - יתא לי חציל מטוגן, מטבוחה ופלפלים קלויים

עוגות ועוגיות

שניצל לפני טיגון מצופה כבר

בשר אחרי בישול ראשוני

חלות, עוגות, עוגיות, סלטים (מטבוחה, סלט זיתים וכו)

אם מכינה משהו שמתאים לסדש אז לפעמים מקפיאה גם לשבת (פשטידות, פנקייקים וכו)

שלי אוהב משחק 'עת לאיית' שזה להרכיב מילים מאותיות

אבל הגדולים שלי לא מאד התחברו למשחק

זה כנראה תלוי ילד

הוא גם אוהב לכתוב (סתם על דף) ושואל אותי איך מאייתים כדי לכתוב נכון

מה שראיתי אצל הילדים שלי זה שכשזה מגיע זה מגיע, משהו נפתח מבפנים ומעניין אותם ואז זה רץ. זה ממש חוויה של סקרנות ולימוד ופיצוח חידות, לדעתי חבל לוותר על החוויה הזאת ולנסות לכפות עליהם לימוד.

אא"כ יש סיבה כלשהי שהם חייבים ללמוד (למשל אם עולים לכיתה א כשצריכים כבר להגיע קוראים בשטף כמו במקומות חרדיים)

והאמת שאני עדיין לא חושבת שצריך, מבחינתי שיהנה וישחק ויעשה יצירות

יהיו לו מספיק חופשים בהמשך שבהם יצטרך ללמוד...

לומדים בגן מה שצריך ואח''כ בבי''ס.

בבית אני משחקת, קוראת ספרים. אם הילד מתעניין אני עונה אבל ממש לא מלמדת ביוזמתי 

אם זה העדפה למשחקי קופסה, אז זה מעולה, צריך למנף את משחק הקופסה ללמידה. (לאו דווקא למידה דידקטית, כל למידה גם מיומנויות חברתיות)

אם זה משחק אלקטרוני, אז זה גירוי לא הוגן.

אי אפשר להשוות בין טלוויזיה ומשחקים אלקטרוניים לחוברות עבודה, זה בכלל לא בר השוואה.

מבחינת התוכן יש דברים שאפשר לעבוד עליהם כהכנה לגן חובה.

למשל אור וצל, חלוקה להברות, קצת חרוזים (ברמת בננה- רעננה, תותים-חותים, לא ברמת אבנים- בלונים, עגילים-חלילים)

מתכונת, גדול קטן, ועוד

לא חייב חוברת, כשאת מבשלת תני להם כמה תפו"א שיסדרו על השיש לפי גודל וכד'.

כשאוכלים אומרים

עגבניה חניה

מלפפון אוכל המון

וגמבה? מה חרוז של גמבה?

באופן כללי, ילדים אוהבים מאוד ללמוד, אם יש דרך מסויימת שפחות מתחברים, כדאי לנסות עוד דרכים ולא להכריח או לשדל שלא יאבדו את חדוות הלמידה.

מה שצריך ילמדו בגן חובה, ונשמע שהידע שלהם תואם גיל ויותר.

אם הגננת בגן חובה תאמר שיש פער וצריך לעבוד על זה בבית - אז אפשר לעבוד. יש מספיק זמן עד כיתה א'.

אצלנו בבית חוברות עבודה זה פרס ונחשק, אבל אולי כי אין טלוויזיה ומחשב.

כן כדאי לתת להם תעסוקה שמפתחת מוטוריקה עדינה - בר בצק, עוגיות, צביעה, גזירה, משחקי פטריות. אבל זה לא צריך להיות זמן לימוד, אלא לשים לב שחלק מהתעסוקה שלה כוללת גם פיתוח של המוטוריקה העדינה.

(יש הרבה דברים שכדאי לפתח, גם מוטוריקה גסה וחגורת כתפיים מאוד חשוב לפתח בגיל הזה. זמן מסך לא מעודד בכלל התפתחות פיזית, וגם קוגניטיבית - מאוד תלוי במה צופים)

עבודה על מודעות פונולוגית אפשר תוך כדי דברים אחרים בבית.

אוכלים ארוחת ערב - מה מתחיל ב- a ?

חותכים ירקות - בואו נחלק את המילים - עג-ב-נ-יה, מ-ל-פ-פון.

או בחשבון - מחלקים חטיף לשניהם - בואו נספור כמה חתיכות חטיף יש לי ביד, ואחרי שאוכל ביסלי אחד כמה יישארו לי ביד? ואם אתן לך עוד 2 כמה יהיו לך?

בגן יש חשיפה בסיסית לאותיות וזה ממש מספיק.

כן מכניסה בחיים מודעות פונולוגית- צליל פותח, אות פותחת, אות סוגרת, חרוזים..

לא בתור ישיבה ולמידה אלא כדרך אגב ומשחק..

למשל אם אוכלים מלפפון ומרק אני אשאל מה האות הפותחת של המלפפון? נכון! מ'! יש עוד משהו שאנחנו אוכלים שמתחיל במ?

או נגיד אם הילד שואל "איפה הבלון?" ואני רואה שהוא ליד החלון אני אגיד "הנה, ליד החלון! ואי שמעת את החרוז? בלון-חלון! יש לך רעיון לעוד חרוז?"

וזהו ממשיכה הלאה.. לא עושה את זה כתרגול אלא מכניסה את זה בחיים והופכת את זה אצלו לצורת חשיבה.

הם צעירים מאוד.

אם הם רוצים בשמחה אז סבבה,

אבל אם הם לא רוצים, לעזוב, רוב הילדים בגיל הזה עוד לא קוראים. לזהות אותיות זה מעולה, אפשר לחשוף כדרך אגב, לא שיעור עכשיו כבד....

תני להם לטפס על העצים, להתעסק בחומרים שונים עדיף מהטבע, חול, בוץ, אדמה, מים. מאוד יעזור להתפתחות תקינה, יעזור להם לשבת בכיתה א, לכתוב, להיות רגועים נפשית. לקרוא הם ילמדו בכל מקרה... 

זו התפתחות שפה...

הילדים לומדים המרחב שסביבם.

בשלב הזה מה שקרוי זה ביסוס המודעות הפונולוגית:

צליל פותח צליל סוגר

חרוזים

חלוקת מילה לצלילים.

שיום אותיות לא חייבת להיעשות בחוברות עבודה.

אוכלים בערב קורנפלקס עם חלב? אז אילו אותיות מזהים על קרטון החלב? איזה אותיות יש בשם שלך? בואו נחשוב על מילה שמתחילה באותיות של השם שלך...

אצל הבת שלי ראיתי שיש רצון ללמוד, ולכן הכנתי לה דפי עבודה, והיא כתבה מילים. אבל זה רק כי היה רצון...

יש גם את המשחקים בוורדוול- שאפשר להשתמש בהם גם לזיהוי אותיות, גם לקריאה של קמץ-פתח,  גם לחרוזים...

ואז הנקה

לא הייתי מוסיפה מטרנה אם יש הנקה

על בסיס מים או חלב צמחי,

יש דייסות אינסטנט קנויות של מטרנה / b&d.

או שבולת שועל - לקנות שיבולת שועל להכנה מהירה, לצקת מים רותחים, ולחכות כמה דקות.

אפשר גם להוסיף שיבולת שועל לפירות טחונים / גרבר.

כל אלו משביעים מאוד, הם לא דורשים לעיסה, אז קל להם לאכול גם כשעייפים.

ואמרתי לרופאה שמרגישה מעט כאבי גב עשתה אורך צוואר ללא מוניטור

לא כדאי להסתמך על זה ??

עושים משבוע 27 או 28

ככה אמרו לי לפני כמה שבועות.

אבל אם את עדיין באזור אולי כדאי לחזור ולשאול את האחיות?

הייתי עם הילד שלי לכן כל כך הזדרזתי ועכשיו ממש מתחרטת

כי זה מתחזק 😓

אבל גם לא שתיתי היום כל כך

ליתר ביטחון הייתח מתייעצת עם המוקד ומדגישה את תוצאות בדיקות האולטרסאונד+ העובדה שלא שתית

מהניסיון שלי- ההוראה הייתה לשתות הרבה ולנוח ולפנות למיון אם לא עובר תוך × שעות (לא זוכרת בדיוק כמה)

מה הסיכוי שמשהו השתנה? האורך צוואר היה תקין לחלוטין לפני שעתיים

ואני בשיא הערב עם הילדים,כרגע היה אבל מרגישה התכווצויות

תקין

אבללל הם כמעט ולא כואבות, רק מידי פעם. וגם עם היסטוריה שלך הייתי נזהרת יותר. ממליצה לעצור הכל לשתות המון ולנוח, ואם לא נרגע אז ללכת להיבדק שוב.

חזרתי מביקורת האורך צוואר היה תקין (יחסית) אבל סבלתי מצירים כאלה כמו שאת מתארת, נסעתי באותו ערב למיון ובאמת ראו צירים במוניטור, בהמשך הצוואר התקצר עוד, הצוואר הוא מאוד דינאמי

קיבלתי סלצטון , נוזלים וזריקה להרגיע את הצירים שהכל נרגע שוחררתיבגלל ההסטוריה שלך לא הייתי מזלזלת 

בלי שינוי באורך צוואר, באחד מהם ילדתי ב42 עם זירוז

בהריון של השלישיה נתנו לי הבשלת ריאות ורצו לאשפז אותי בשבוע 29 בגלל צירים יפים וסדירים במוניטור, אבל הצוואר התעקש להישאר ארוך ויפה אז הם הבינו את הקטע ושיחררו אותי

מצד שני - אם אני זוכרת נכון יש לך היסטוריה של קיצור צוואר? אז לא הייתי משחקת עם זה. בעיניי אם את חוששת, ללכת להיבדק שוב, וגם לשאול את הרופא/ה באיזו רמה של השגחה את צריכה להיות תוך כמה זמן צוואר יכול להתקצר משמעותית

אבל רק אומרת (מניסיון) שהרבה פעמים בשבועות מוקדמים מוניטור לא מזהה צירים בכל מקרה, הרבה פעמים דווקא מזהים את זה בא"ס (שהרחם מתכווצת) ולא במוניטור

הגעתי למוקד בריאות האישה והיה צירים במוניטור

הרופאה שלחה למיון למרות אורך צוואר תקין ברוך ה'

הגעתי למיון ולא היו צירים במוניטור,הזוי ביותר

עד שקיבלתי פה נוזלים כבר יצאתי על חצי מהצוות כי עדיין הייתי מאוד כאובה

בסוף הרופאה המוקד מסתבר שעובדת כאן ודיברה כן הרופא בציון מיד עשו בדיקות דם נוזלים ותן

עכשיו מחכה למוניטור הבא

ממש מעצבן שלא תמיד רואים ואני כן ממש המשכתי להרגיש והם כמובן מזלזלים ב

אחרי שלא רואים במוניטוק של המחול וגם האחיות דאגו ליידע אותי "סתם" שלחו אותך 😡😡😡😡

מה כואב להן מהההה

מהניסיון שלי קורה לא מעט שהמוקד מפנה למיון ושם מסתכלים על דברים אחרת. פחות לחוצים..

איך את הבוקר?

ביליתי שעות במיון עם נוזלים ואז מוניטור חוזר שיצא טוב

הייתה לי חוויה ממש קשה האחיות התנהגו אליי מזעזע אבל הרופא היה מדהים ועדיין ואנושי למרות העומס המטורף

יצאתי בהרגשה טראומתית רק בגלל האחיות

סבלתי שעות רק כי לא הסכימו להקשיב לרפואה במוקד ובמוניטור בבית חולים

לא ראו צירים..לדעתי זה ישב לא טוב שקראתי להן מלא פעמים ולא באו 🤦

אני מניסיון מר עם זה... הלכתי למיון עם צירים והחזירו אותי הביתה (שבוע 32...) יום אחרי זה הגיע דימום, חזרתי אליהם וילדתי באותו יום...

לא שמאחלת לך שזה מה שיקרה ח"ו רק אומרת ששימי לב להרגשות האישיות שלך ואל תתני להם לזלזל במה שאת מרגישה... אצלי בפירוש גם לפני הלידה ממש לא תמיד הרגישו את הצירים במוניטור...

והם מכירים אותי ולמרות זאת לא לומדים מטעויות

הרופא כו' היה מאוד מאוד זהיר איתי, האחיות אפילו לא קוראות את התיק הרפואי 

עובדת קשה על למצוא חזיות בלי ברזלים שמחזיקות וגם בלי ריפוד כי אני לא אוהבת

בדיוק קניתי בסייפש וזה נראה שמחזיק טוב. אני ממש ממליצה לא לוותר על זה ברזלים זה סיוט

כלומר S, M, L, XL ולא 90E או 80F וכדו'.

זה באמת מתאים טוב לגוף? איך ידעת מה המידה שלך?

אם הברזלים לוחצים זה בד''כ  סימן בשבילי להעלות מידה בהיקף, זה קורה לי תמיד בהריון

אני בד''כ מוצאת בחנויות את המידה שלי שמתאים להנקה גם, אמנם זה בד''כ יהיה דגם אחד שגם ממנו יש תמיד אחד בחנות כי זה באמת לא נפוץ אבל קיים.

בהנקה עצמה אח''כ בחופשות לידה הולכת בלי ברזלים וריפוד אבל זה נראה פחות טוב בעיני פשוט בשביל הנוחות 

קניית חזיות זו שנאת חיי בערך 🙈 אם את זוכרת חנויות או דגמים יעזור לי ממש

אין לי כח להתברבר ותמיד המוכרות מציצות בתא.. איפ אני ממש סולדת מזה

דלתא - להנקה בלי ברזלים וריפוד. מידות כמו 80f וכו  אבל צריך לחפש קצת. זה נח שם לקנות כי זה חנות כללית לא מפדח להכנס

אפרודיטה - עם ברזלים וריפוד גם להנקה וגם מעלe

והמוכרת ממש לא חייבת להכנס אל תאפשרי

בפעם האחרונה שהזמנתי לפניכשנה פלוס הם עשו בעיות עם המשלוח בגלל שלטענתם היו מידי בעיות עם הזמנות לארץ והם ישלחו רק אם אני פוטרת אותם מאחריות. לא יודעת אם כבר נפתרה הבעיה. אף פעם לא משתמשת בברזלים.

כמה מידות מעל E

לא פשוט לבחור מידה והיו לי כמה פשלות שעזרו לי לדייק את המידה

מעולות ממש ממש!!!!

(ואני יותר מ E )

הנה הקישורים:

2 דגמים מאוד דומים אבל לא זהים

Wingslove נשים אַלחוּט חזייה מידות גדולות ללא ריפוד רך מלאה פיגורה חזייה | SHEIN IL

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

חזיות הנקה למידות גדולות.

לק"י

יש להם מידות גדולות בלי ברזלים.

דגם מוניקה 8487.

כריכה יפה ממש!

רומזת על הסוף הטוב 😉

כן, פוצון התלהב לראות את הסנדלים שלו

על המסע שלי אחרי גירושין בגיל צעיר בלי ילדים

דרך הכאב והתפילה

ועד להקמת המשפחה ב"ה.

פעם הייתי הרבה יותר פעילה פה, אז הרבה ניקיות כבר ידעו על זה. 

עם ניסיונות גדולים מקבלים כוחות גדולים...

מותר לשתות מים

וממילא את כמות הסוכר וככה התוצאה תהיה פחות מדויקת

זו ההשערה שלי 

לא רואה סיבה למה לא.

אבל כמובן תשאלי 

יצאתי בשבוע 36.

שאם יש טורטיקוליס (העדפת צד) באופן כללי אז זה עלול לחזק את זה.

אבל אני בכל זאת הנקתי רק צד אחד וב"ה היה בסדר.

מאד גדול וקשה להכלה

אני בוחרת רוב הזמן להתנתק מהמחשבות הללו ומהמידע החדשותי

לבחור להתמקד במה שכן יש בחיים ולא בחסרים ובכאבים

כי זה כוח החיים

לפעמים אני שומעת את החטופים שחזרו מדברים על אותו כוח חיים

זה מדהים ונותן תקווה 

למה רק דרך מעגלי הכאב?

נכון הם קיימים

והם בלב שלנו

אבל לא צריך בעיני לחפש אותם בכח

אני רואה את הכל כתהליך עם פנים קדימה שבא לעקור מתוכנו המון דברים מיותרים ולדייק אותנו קדימה להתחבר מחדש לזהות שלנו כעמ''י ובדרך לגאולה...

וכן זה עובר דרך הרבה כאב

ויסורים

אבל הם רק חלק ממכלול

ויעידו כל הניסים המטורפים והעוצמות שהתגלו חנו ובנו...

שממש כדאי לך לשחרר.

זה באמת מאוד מאוד עצוב וכואב, אבל זה שלך יכאב לא מועיל לאף אחד, וזה שתתפללי דווקא כן...

כמובן, חשוב לזכור מה עשו לנו, ומה היעדים הלאומיים שלנו אבל לחשוב איך מנתבים את זה לחיזוק ולא לחולשה כי זה באמת לא עוזר...

אני מרגישה שאימהות החטופים כל כך לבד במסע הזה.

לצערי לא הייתה יוזמה פשוטה של כנס תהילים או תפילה לנס. כי זה מה שאנחנו צריכים פה, נס!!

עם כל מה שקורה בפוליטיקה המקומית והעולמית

המצב שלהם תקוע, תקוע!

וגם אני כאמא לא מפסיקה לחשוב על האימהות האלה.

זה מחריד אותי לחשוב מה הן עוברות במשך תקופה כל כך ארוכה.

עינויים כאלה... כאב ללא נשוא. ללא הקלה.

מרגישה ממש כמוך ותודה שכתבת.

אני חושבת דרך איזה רגשות עוברת כל אמא כזאת, ומתחלחלת.

אנחנו כל כך צריכים להתעורר על עצמנו ולזעוק מעומק הלב לנס, לישועה, לתום הייסורים האלו. זה כבר הרבה מעבר ללא אאנושי

אני כל שבוע דבר ראשון הולכת לכתבה שלה. (מגזין לנשים חרדי)

היא לא כותבת שם שום דבר מידי מיוחד. והדברים די חוזרים על עצמם. אבל תמיד מרגישה צורך לקרוא אותה ולהרגיש את הכאב. יש שם הרבה אמונה וביטחון.

השבוע היא כתבה את התסריט שהיא מדמיינת לעצמה איך יהיה היום שהוא ישתחרר. זה היה פשוט לבכות. דמיינתי אותה מדמיינת את זה ופתאום היא חוזרת למציאות וזה בעצם רק היה בדמיון.

לא יודעת איך מתפקדים בכזאת מציאות.  

את האמת שזה נראה שאנחנו כחברה התרגלנו למצב.

אלי שרעבי אמר את זה בכנות. אחרי שחזר, הוא נדהם כמה מעט מעשים עושים עבור החטופים.

וגם אני בתוך המעט הזה...

לא ייתכן, בעיניי, שאנחנו כציבור דתי ומאמין לא נרעיד את אמות הסיפים עבור המשפחות שעוברות את הנורא שבסיוטים.

אני כאמא לא מסוגלת 10 דקות כאלה, אז כמעט שנתיים??

כואב ביותר על חוסר הזעקה הציבורית הדתית לאומית.

דווקא אנחנו , הקוראים בשם ה', ומאמינים שהוא למעלה מכל טראמפ-נתניהו, צריכים לארגן כנס ענק של תפילה וזעקה לרחמים ולנס גלוי בנידון

וזה לא קורה. לא מבינה איך זה

על כל מיני יוזמות שאנשים עשו לזכות החטופים

למשל בשביל הבן שלה עשו משהו שנקרא בר תפילין. עמדות תפילין לזכותו.

ומסעות תפילה והרצאות חיזוק. אבל אולי באמת זה לא מספיק.

ויתכן והיה יותר הירתמות בהתחלה

עכשיו לצערנו התרגלנו למצב וחזרנו לשגרה..

כורעים תחת נטל המלחמה יותר משנה וחצי,

מוכנים בלב שלם לשאת במחירים הכי כבדים, בנזקים פיזיים ונפשיים, לשלוח את הבעל/ אבא/ בן למלחמה שמטרתה החזרת החטופים, ואכן גם הצליחה להביא לעסקאות או מבצעי שחרור.

לא מבינה איך אפשר לומר שאנחנו עושים מעט.. אנחנו בקושי נושמים מרוב עשייה.

הציבור הדתי לאומי בפרט.

זה שאלי שרעבי חושב שיש דרך אחת להחזיר את החטופים, נו בסדר כי הוא היה חטוף בעצמו וכל מה שהוא ראה לנגד עיניו זה איך הוא חוזר שלם, שזו ראייה סופר לגיטימית בהתחשב במצבו, אבל זו לא ראייה של מכלול.

מי אמר שכנס וזעקה זה מה שיחזיר את החטופים?

תפילות מתפללים כל שבת, כל אירוע, כל הזמן. הרגש לא קהה אפילו לרגע.

בס"ד

עדיין מכל הלב והכאב אותו כאב. אין יום שלא חושבת או מתפללת עליהם. אין יום. הם כל הזמן בתודעה שלי.

אני ממש מרגישה שכציבור עושים את כל מה שאפשר כדי להיות חלק מהמלחמה הזאת, על כל המחירים המטורפים שלה, ושחלק מזה זה בהחלט ובאופן מוצהר כדי להחזיר את החטופים הביתה.

וגם כחברה באופן כללי, כמדינה, לא מרגישה בכלל שהתרגלנו, ויעידו על כך כמות הסרטים והסרטונים שמעלים כל הזמן על הנושא הזה (אגב האם זה טוב? האם זה טוב לחטופים? לא בטוח. האם זה רע? גם לא בטוח).

אבל שהתרגלנו וששכחנו? אני ממש לא תופסת את המציאות ככה. לא שלי, לא של הציבור הדתי הלאומי, ולא של המדינה שלנו. והאמת, עם כל הצער האדיר, זה אפילו מרגש בעיניי שהם כל-כך חלק של הלב של כולנו. זה מעיד על משהו חזק, על חיבור ועל קשר שמיוחדים בעם שלנו. לא חושבת שבמדינה אחרת האזרחים היו מרגישים ככה לפי חטופים שלהם, אם דבר כזה היה קורה להם.

אני הכי בעד תפילות וכנסים

אבל בסוף כששולחים בעל/בן למילואים זה להרגיש את צער החטופים ולמסור את הנפש עבורם כפשוטו יום יום דקה דקה

בין הרס של מבנים שמיועדים לטרור, לפעולות הצבאיות, להשמדת מחבלים
לבין הוצאת החטופים.

זה שצה"ל פועל בעזה זה כדי להשמיד את החמאס.
זה לא יביא אלינו את החטופים.
רק בהתחלה החילוצים הצליחו, אבל מאז ההוראה בחמאס הייתה ברורה- ברגע שיש צל של ספק שחיילים יורדים במנהרה- החטופים מחוסלים.
כל החטופים אמרו בראיונות שזה מה שאמרו להם המחבלים. 

לכן זה שאנחנו כציבור עושים מילואים זה בהחלט ראוי להערכה עצומה- אבל העובדה היא שהם כבר שנתיים כמעט שם, למרות הלחימה המאסיבית. זה אומר שהלחימה היא יעד כשלעצמו, אך זה לא מביא אותם אלינו בחזרה.

לצערי הציבור החילוני לקח על עצמו את זעקת החטופים, וזו גם תעודת עניות בשבילנו.
נכון שיש בזה צד פוליטי מובהק שהם סטו בו,
אבל עדיין כאילו אנחנו אמרנו- זה שלהם.
אפשר לארגן כנס תפילה וזעקה במקביל לשירות המילואים.
זה לא דומה לתפילות של שבת, שבהם כל קהילה לעצמה. זה אומר שאנחנו כציבור גדול מבקשים שיהיה פה הנס הזה שבו כולם יצאו.
משהו בדומה לכל עצרות התפילה והיוזמות שהיו אז, בשעתו, לגירוש מגוש קטיף.

ו--- אלי שרעבי לא אומר שיש דרך אחת להחזיר אותם.
הוא אמר משהו שגם חטופים אחרים אמרו- שהעם למד לחיות לצד זה.
כואב אבל נכון.
 

מי שמגוייס לא "למד לחיות ליד זה"

עצם הלחימה שוברת את רוח האויב ומאפשרת לבצע עסקאות חטופים.

זה תהליך סיזיפי כי יש לנו פה עסק עם רוע טהור.

לולא הלחימה שום עסקה לא היית יוצאת לפועל.

יש עם המלחמה הזו הרבה בעיות, אבל לפרוס את המשנה של כל אחד איך לדעתו הלחימה צריכה להתנהל לא יעזור לאף אחד..

זכותך לחשוב על הלחימה כמו שאת חושבת ומאמינה, אבל אל תאשימי ציבור שלם שעושה מעט, כשאנחנו משלמים מחירים אישיים גבוהים מאוד בעבור כל בדל של עשייה.

מסירות הנפש הזו וודאי מסייעת יותר מאשר הפגנות עם סיסמאות ריקות.

אני לא נגד תפילה ברוב עם, וגם בהחלט התקיימו ומתקיימות תפילות כאלו,

אבל זה ממש לא הקו שובר שוויון שאיתו אנחנו בעשייה למען החזרת החטופים, ובלעדיו אנחנו חיים כמעט שגרה ולמדנו לחיות לצד זה,

ממש ממש ממש לא.

האירוע היום לא דומה בכלל לאירוע של גוש קטיף. אז היה צריך לעשות הכל כדי להשפיע על דעת הקהל וקבלת ההחלטות של הנהגת המדינה כדי למנוע מראש את כל התרחיש בלהות שאנו חיים בו היום, לעומת זאת מרגע שהתרחיש התממש, כל כובד ההשפעה עובר להכרעת האוייב וגביית מחיר ממנו ולא לשכנוע העם.

העם רוצה להחזיר את החטופים, ההנהגה רוצה להחזיר את החטופים ולכן אין עניין בעצרות-הפגנות, ולכן זה לא דומה.

נכון שקריאה של אלפי אנשים "היה לא תהיה" עובדת על הרגש שלנו כמו אקסטזה, התחושה שוואו איזה עוצמתי היה, עכשיו בטוח השמיים רועדים

לעומת זאת כשילד מתקשה להירדם, ואת לוקחת נשימה עמוקה בפעם האלף או ה18 אלף, מי סופר, עוצמת עיניים ומתחננת לישועה, אך ורק כדי לאפשר לחזית להמשיך, זה פחות זוהר, זה פחות מרגש, זה מאוד לבד, מאוד מייאש ולא מרגש, ואלי שרעבי לא רואה את זה ולא מודע לזה ולא מעריך את זה.

אז מה?

זה לא אומר שזה פחות משפיע ופחות נחשב.

(אגב הוא כן מעריך את המסירות של המגוייסים ומבין שזה עוזר גם לחטופים וכתב על זה בספר שלו, אולי אח"כ הוא אמר דברים אחרים, פחות עוקבת)

וחוץ מזה, נניח והמלחמה לא מסייעת לחטופים בכלל, אנו כציבור מקריבים המון, פשוט המון גם ביומיום וגם בדם חיילים למען עתיד המדינה דרך המלחמה, גם אם תגידי צורכי העם מרובים צריך גם מלחמה וגם כנסים להשבת חטופים,

להאשים שאנו לא פועלים למען החטופים זה כמו להאשים ארגון חסד שפועל למען משפחות נזקקות, שהוא לא פועל למען אנשים עם צרכים מיוחדים.

מה שבטוח שאנחנו לא חיים שגרה, הכי רחוק מזה. ואם נקראנו לדגל, זה מה שאנחנו עושים.

מטורף, וגם לא אמרתי שהמגויסים למדו לחיות עם זה.

אמרתי עלינו כעם, שאנחנו למדנו לחיות עם זה. או שלפחות ככה זה נראה.

אני גם לא חושבת שזה או זה או זה.

מעולם לא הזכרתי את המגוייסים כאנטיתזה לחטופים.

הם פשוט על נישה אחרת. נישה שמטרתה למגר את החמאס ואת המנהרות.

אני לא רואה בעיתונים שום דבר שנעשה למען החטופים. או באתרים. או במשהו ציבורי.

שום דבר מלבד ההפגנות שיש בתל אביב\בירושלים, שאותם מובילים גם אנשי המחאה.

אז איפה אנחנו בסיפור הזה?
בתחילת המלחמה הגיע ליישוב שלנו אחיו של החטוף (שכבר חזר)- שגיא דקל חן.
הוא שאל מדם ליבו- היכן הציונות הדתית? היכן הציבור שלנו שאלוף בלעשות כנסים ולעורר את הציבור, ולעורר רחמי שמיים?
ואם בהתחלה עוד היו מעט כנסי זעקה ותפילה,
עכשיו אין.

אנחנו לא מאמינים ברחמי שמיים? בכוחה של תפילה?
אני מדברת על עצרות הגירוש שלא נועדו להשפיע על דעת הקהל, אלא נועדו לבטל את הגזירה.
ראוי שיהיו כאלו גם במקרה הזה

אני רואה את זה בכל מקום.

אבל מה שמפריע לי זה העיקרון כאילו לצעוק, לכתוב בעיתונים, ללכת עם סיכה זה מה שנקרא לפעול למען החטופים ומי שלא עושה את זה לא אכפת לו.

עם כל הכבוד לאח של שגיא, שילך לעזה וימצא שם את הציונית הדתית בכל כוחה. שיכנס לבית כנסת וישמע את תפילות הזעקה.

שיגיע לאזכרות והשבעות שמלאות באנשי המגזר.

זה לא שאנחנו בבית קפה.

אז אפשר להגיד שאנחנו חיים בשגרה? שהתרגלנו? שלא אכפת לנו?

מי שמחפש אותנו בקפלן לא ימצא אותנו, נכון, אבל זו לא חכמה,

שיחפש איפה שאנחנו כן נמצאים.

קחי עלון שבת ממוצע בציבור שלנו. תגידי לי אם בו התייחסות לחטופים ולמצב העם והמלחמה.

מציעה לך לעקוב בתכנים אחרי יוחאי גרינליק, דור הניצחון, הרבעון הרביעי. תביני איפה הציונות הדתית נמצאת ומה היא עושה למען החטופים.

בהחזרתם כמו בהחלפת השלטון.

הם 'חטפו' את הסוגיה הזו ואת הכאב של משפחות החטופים ושל עם ישראל כדי לנגוח בממשלה, בעוד שמה שהכי יכול לעזור להשבת החטופים זה גיבוי הלחימה, ולשתוק, ולתת למומחים למשא ומתן לנהל את הפגישות, ולהעניש בחומרה כל בדל של הדלפה מחדרי המו"מ. כלומר הקמפיין רק מעלה עוד ועוד את המחיר שנצטרך לשלם למען השבתם (שלא לדבר על כמה זה מסכן יהודים רבים בארץ ובעולם כשאנחנו ככה מראים להם כמה אנחנו לחיצים כשיש שבויים שלנו בידיים זרות) במקום לשחרר אותם בהקדם בעיסקה או במבצעי חילוץ. צריך לפקוח עיניים ולהבין את זה, כי זו סוגיה שנוגעת לנו בבטן הרכה, וסובבו לנו את כל המוח איך צריך לעמוד מולה.

ואם תעמידי את כל המגויסים עכשיו ותשאלי אחד אחד אם הם מוכנים לצאת למבצע חילוץ של חטוף או שניים אבל עם סכנה גבוהה וסיכוי לא קטן *לא* לחזור בשלום, רוב גדול ירוצו לזה. הם ובני ביתם. מרגישה שזה ממש לשון הרע על הציבור שלנו להגיד ככה, ואנחנו צריכים להיזהר בזה מאוד תמיד ובמיוחד בימים אלה.

ממליצה לשמוע פודקאסט של אורי מלמד מארח את צביקה מור. קול שפוי ומושתק בסוגיה הרגישה הזו. לא אומרת שאני מסכימה באופן אישי עם כל משפט שנאמר שם, אבל נותן קצת מבט אחר מזה שאנחנו רגילים להשתמש בו.

זה עצרת של תפילה, ולאו דווקא שאלה של מה לעשות.
ואני מאמינה בכל ליבי, שאלו שבעצרות בקפלן אכפת להם באמת ובתמים מהשבת החטופים. זה לא סותר את העובדה שהם טועים בכך שזו הדרך להעביר ביקורת הרסנית על הממשלה.

השאלה שלי היא לא על המגויסים,

השאלה שלי היא שאלה כללית-
מדוע לא מארגנים לטובתם כנסי תפילה ובקשת רחמי שמיים ואפילו בקשה לנס?
הם אוטוטו שנתיים שם, ואין תפילות בסדר גודל ציבורי.
זה גם מה שאחיו של שגיא דקל חן טען אז, ובצדק.

אבל כל קמפיין החטופים

ובכלל אג'נדת המטרת המלחמה היא החזרת החטופים

בעי י היא אג'נדת חמאס

כי הז מה שהם רוצים לכן הם חטפו אותם

אני לא אענוד סיכה צהובה ולא אכריז שכל המטרה לש המלחמה הז החזרת החטופים וזה הנצחון

מבחינתי הנצחון זה הכרעת החמאס וכיבוש עזה.נקודה

וחלק מזה זה גם החזרת החטופים -

ובעיני בדרך שונה לגמרי

לחץ צבאי מצור והנמכת הרוח זה הדרך

ולכן כל הקמפיין הנוכחי מבחינתי הוא פשוט בייזון וכניעה ועידוד טרור

וזה שעושים אירוע עבורם, זה לא שום דבר פוליטי.

זה מההבנה שהם חלק מהגוף הזה שנקרא עם ישראל.
החטופים לא צריכים להיות ישר מזוהים עם סיכה צהובה והחלפת הממשלה. אפשר ליצור אלטרנטיבה. אפשר פשוט לקיים תפילה המונית.

הם בתוך מנהרה בגודל כלום, מתחת לאדמה ללא אוכל.
כמעט שנתיים תמימות.
זה לא עניין של קמפיין לא קמפיין. זה עניין של עם ישראל. היכן אנחנו למענם? היכן אנחנו מאוחדים בקריאה כלשהי למענם? 

מטבע הדברים עכישו זה פחות מתבטא בעצרות ענק

אבל אישית בכל רנס או ארוע שהיתי .מיד היו תפילות לזכותם

יכל להיות שתלוי באיזו סביבה נמצאים

אבל את צודקת זה באמת חשוב וראוי שיהיה

אין לי התנגדות..להפך

בכל מקום שאני מגיעה אליו, כל תפילה, כל דבר תורה, כל לימוד-מוקדש למען החזרת החטופים וחזרתם של חיילנו בשלום, כבר שנתיים.

הציונות הדתית חיה עם זה יום יום כבר שנתיים, נכון, אין אירועים גדולים על בסיס חודשי-למרות שאני עדיין שומעת על אירועים גדולים, אבל יותר מזה אני רואה איך הם נכנסו ליומיום של הציונות הדתית. נשים שמוסיפות 2 נרות בהדלקת נרות שבת לזכותם של החטופים, תפילות בזמן הטבילה המקווה לזכותם, הזכרתם בתפילות ולימוד ודברים תורה, לצד ההתגייסות הבלתי נתפסת של המגזר שלנו ללכת להלחם-למענם ולמען כל עמ''י.

זה כואב ושורף, ואין דרך אחת להתמודד עם אבל ולהתראות שאכפת לנו

ולמשפט "הם נכנסו ליום יום של הציונות הדתית". רוב הדוגמאות שהבאת אנחנו עושים, ואפשר גם להוסיף בזמן קריאת השמע כשמשכיבים את הילדים. הם באמת איתנו כל הזמן… הם, והחיילים, והפצועים, והמשפחות שצריכות נחמה.

אז ראיתי במיון יולדות את רשימת החטופים לתפילה

התפללתי עליהם בלידה

לא אמרתי את השמות אחת אחת אבל בכללי התפללתי עליהם

ואם כל היום נצעק על החטופים בעצרות מרכזיות זה יכול מאוד בקלות לאבד את ההבנה שטובת הכלל היא העיקר

עם כל הצער והכאב.

לא הכל צריך לצעוק בעצרות. יש את רוח העם. ואם מותר לשאול... בעלך מגוייס? לא יודעת. כשבעלי מגוייס אין לי טיפת אנרגיה לשקוע בעצבות על דברים אחרים. מרגישה בגוף שחשוב לשמור על עורף איתן ולוחם. ועצרות של צער וכאב... עם כל הכבוד הם לא מקור אנרגיה עבורי. 

רואה חשיבות רבה הרבה יותר בלחימה. למחר את הרוע הזה מהעולם סופית. ואת החטופים משאירה לתפילותי..... לא כמשהו שצריך לטלטל את העם. העם גם ככה מטולטל מהמסירות בצבא. מלקק פצעי נופלים פצועים מפונים ומוכי טראומה מה7/10. את האנרגיה צריך לשמור לעם. לא לייסר אותו עוד.

מרגישים את החטופים יום יום במילואים. וזה מספיק בהחלט בעיני ברמה לאומית. מעבר לזה- תפילות והרמת הרוח להמשיך במלחמה הצודקת הזאת, עד הסוף, שלא יהיו עוד חטופים לעולם

ובמינון מסויים זה חיובי להרגיש את הכאב החריף הזה,

להרשות לעצמך לגעת שם בתחתית השורפת,

אבל משם לעלות.

רוב החברה הישראלית אני חושבת חוותה את מה שאת אומרת בחודשים הראשונים למלחמה.

אני באופן אישי הייתי חייבת להדחיק בגלל המילואים והצורך לתפקד ולשרוד ולכן לא יכולתי לבצע עיבוד.

ורק אחרי חודשים ארוכים, כשכן עברתי עם עצמי את התהליך הזה, שמתי לב שאנשים כבר לא שם ושאני עוברת את הקושי הזה לבד.

אנשים כבר לא היו קשובים לשמוע ולהרגיש שוב את כל הקושי הזה ולהכיל את ההלם.

אני מספרת את זה, כי מיד התחבר לי התיאור שלך עם הפינוי הארוך שלכם מהצפון.

כל הזמן הזה היית צריכה לשרוד והגיוני שלא יכולתי לעשות עיבוד כמו שצריך ועכשיו את חווה את זה בעוצמה גבוהה.

מה שחשוב לשים לב, אם את מזהה תנועה כלשהי עם הכאב והרגשות או תקיעות כלומר לופים שחוזרים על עצמם ללא שום שינוי בעוצמת הכאב.

אם את מזהה תנועה זה חיובי כי דרך התנועה יגיע גם הריפוי.

אבל אם את מרגישה תקיעות, ממש ממש כדאי לפנות לעזרה, אל תשארי עם זה לבד ❤️

ועוד משהו, אני לא אגיד לא לקרוא על ה7.10 כי צריך לקרוא ולהיחשף בשביל להתחיל תהליך ריפוי. אבל יש לקרוא ויש לקרוא.

שימי לב לאיזה סגנון תוכן את נחשפת ובאיזה מינון.

במיוחד שאת בהריון ובהריון הכל הרבה יותר רגיש.

תשמרי על עצמך ושימי לב לאזן גם עם תוכן מחזק וחיובי.

בשעה טובה על ההריון, בע"ה שתזכו להרבה נחת, שמחה ובשורות טובות!