כמה שרשראות של ניסים.
כמה חרוזים בשרשרת השגחה פרטית מתוקה מאד.
כמה עוד שרשראות כאלו יש לך ...
תתן לנו כוח בשבילן.
וכח לשמוח
ו לזכור שהכל טוב. והכל לטובה. והכל מושגח לטובה.
תודה רבה רבה
ובבקשה
תשלח לנו משיח ובית מקדש
שנוכל להקריב קרבן תודה.
אמן כי"ר
רבונו של עולם תודה רבה!!!!!נפש חיה.
איזה כיף שיש בשורות טובות🩷🩷מאמינה ומתאמנת
נכון, זה טוב מאד!נפש חיה.
💪🏻💪🏻נפש חיה.
❤️❤️נפש חיה.אחרונה
מקווה ובעיהאנונימית בהו"ל
עברנו דירה קרוב להורים שלי.
ואני שואלת את עצמי מה לעשות כדי לא להיפגש בטעות עם אמא במקווה.
הבעיה היא שבאים בלי תור אז אני אפילו לא יכולה לבקש מהבלניות שאם יצא פעם שנהיה באותו יום שיסדרו לנו שעות שונות בלי שנדע.
וככה אין מה לשאול שהוא לא מסגיר.
מה אומרות?
אני בלנית,ואני מבינה את הדילמה מאדעל הנס
אבל זה עדיף ככה גם אם אני מןכנה מראש בתור בלנית לאפשרות סביר להניח שלכולם יהיה נוח אם היא תפתח את זה מול הבלנית.
גיל 7 חודשים לתינוק, מה הוא צריך לדעת עד כה?אנונימית בהו"ל
באיזה תחום?השם שלי
מבחינה מוטורית הוא אמור להתהפך לשני הכיוונים. יש תינוקות שכבר מתחילים לזחול, יש גם כאלה שעדיין לא. לפעמים מתחילים לפני זחילה להסתובב סביב עצמם, או לזחול אחורה.
מבחינת תקשורת, לא יודעת בדיוק.
לחייך, לצחוק, ליצור קשר עין, להשמיע קולות.
יש מדריכים שכתוב בהם מה צריך לעשות בכל גיל.
הכל.. ושאלהאנונימית בהו"ל
מי שמצליח זה כי ההורים שלו תרגלו איתו ויודעים?
ומי שלא לא?
לא קשוראיזמרגד1
רוב התינוקות יתפתחו אותו דבר וילמדו לעשות את אותם דברים בתוך הטווח התקין בלי שום קשר לתירגול.
אם את בלחץ לגבי ההתפתחות של הילד, את יכולה לפנות לטיפול חלב אצלכם או לרופא משפחה ולשמוע מה שהם אומרים... בדרך כלל אם באמת הילד מאחר אפשר לקדם עם פיזיותרפיה וכו'
לא, את הדברים האלה תינוקות לומדים בלי שמלמדיםקופצת רגע
זה לא כמו לימוד קריאה או לוח הכפל.
מה שכן, ככל שיש לתינוק זמן בטן יש לו יותר הזדמנויות לתרגל את הנושאים הקשורים לזחילה גלגול ישיבה וכו', אז זה כן כדאי להשתדל להשכיב על הבטן כשאפשר.
מה שכן, ככל שיש לתינוק זמן בטן יש לו יותר הזדמנויות לתרגל את הנושאים הקשורים לזחילה גלגול ישיבה וכו', אז זה כן כדאי להשתדל להשכיב על הבטן כשאפשר.
אני כן תרגלתי עם הילדים שלי דברים מסויימיםמנגואית
למשל ישיבה עם אחת מהן
דרך - בייבי שיר ביוטיוב יש תרגילים
התהפכות מהבטן לגב עם ילד אחד שידע את הכיוון ההפוך ואז היה "תקוע" מתבכיין
דרך - בייבי שיר ביוטיוב יש תרגילים
ואי ממליצה עליה ממש!מדברה כעדן.
חח שאלה קלאסית שעולה לכל הורהאוהבת את השבת
למה רק הבן שלי לא מתקדם???
יש אפקט לכמה שנמצאים עם התינוק על הרצפה כשהוא על הבטן מדברים איתו ומשוחחים איתו, הוא יתקדם ככנ יותר, אבל לפעמים ההתקדמות היא ממש בלי קשר לזה, ולפעמים לתינוק עש כאבי גזים, אוזניים וכו שלא מאפשרים לו להיות על הרצפה או להיות פנוי להתקדמות והוא לא מתקדם
והכל טוב
הוא משלים את זה אחרי...
אז בקיצור אפשר לנסות לעזור אבל לא להתרגש ולאכול סרט...
לכל ילד יש את הקצב שלובארץ אהבתי
יש חשיפה בסיסית שתינוק צריך כדי להתפתח (תינוק שלא יקבל שום גירויים - לא ידברו איתו, לא יהיו לו משחקים לתפוס, וכדו' - זה מן הסתם כן יפגע בהתפתחות שלו. אבל עם חשיפה טבעית של בית רגיל רוב הילדים יתפתחו לבד).
בתוך הטווח התקין יש שוני גדול בין תינוקות, יש כאלו שזריזים יותר בתחום המוטורי, יש כאלו שזריזים יותר בתחום השפתי, ויש את מי שלוקח לו קצת יותר זמן.
ויש גם תינוקות עם עיכוב שמצריך עזרה. וזה לא בגלל ההורים, אלא כי ככה הם נולדו. לפעמים זה עיכוב שייסגר עם קצת עזרה. ולפעמים זה ילווה לאורך תקופה ארוכה יותר. אבל ככל שנעבוד ונתרגל יותר, התינוק יתקדם יותר, כי המוח שלהם גמיש, ולכן חשיפה מתאימה תאמן את המוח להתפתח וללמוד דברים חדשים, גם אם הלמידה לא קוראת לבד.
אני שואלת את צאט gpt על קצב התינוקברונזה
ממש נותן הסביר מדויק מבחינת כל המטרות
יש גם אתר של כללית או מכבי (לא זוכרת בדיוק) שגם מנחה בצורה ברורה
בזכותך בדקתי בצאט מה הבן שלי אמור לעשותשושנושי
מצב בטטה
לפי החישוב שלו הוא כבר אמור ללכת
אמור להצביע עם האצבע ואולי אפילו להגיד שרוצה משהו (אמממ דאדא ומאמא נחשב?! חח)
שאלתי אותו מה לעשות שהילד לא עושה הכל המליץ לגשת לרופא ילדים
אני רוצה את התמימות שלי בחזרה
בן כמה הבן שלך?בארץ אהבתי
שנה וחודשייםשושנושי
הוא הולך עם להחזיק
כשרוצה לאכול אומר אמ אמ
כשרוצה או רואה אותי מאמא בעלי דאדא
משמיע עוד צלילים את יודעת של עצבים שמחה שעמום ועוד שלא שייכתי עדיין
כשהוא רוצה משהו הוא לא מצביע, הוא מתעצבן ומתחיל לצרוח
יודע להיעלב
ייאמר לרעתי שאני לא מספרת לו סיפורים כמו שהייתי מספרת לגדול
אני גם לא מעודדת התקדמות מוטורית
אנחנו משחקים ונהנים ביחד אבל לא מכוונת להתקדמות..
את חושבת שהוא בסדר?
אין לי כח לחשוש עד שהוא מתייצב עם המשקל (בזכות עיצה של אחת מהפורום שלא זוכרת במדויק מי זאת)
לא רוצה בעיות. מיציתי.
ואו נשמע אחלה לגמריייברונזה
עזבי, הצאט זה רובוט והכל אצלו בול
נשמע ממש בסדר הילד!! תמיד אפשר להוסיף אבל אל תלחצי
אם את בכל זאת רוצה תמיד ללכת לרופא ילדים/אחות טיפת חלב שתיתן עוד דיעה
אבל לא הייתי נלחצת בכלל
זהו נגמר הלחץשושנושי
עד גיל שנה וחצי אמור ללכתחנוקה
בלי להחזיק (זה הגיל שבו בטיפת חלב יפנו אותך לבדיקת רופא)
אז בגילו הולך עם להחזיק זה סבבה.
ולגבי הלדבר הכוונה להביע את עצמו. לא במילים דוקא..
לא נשמע לי מלחיץ בכללבארץ אהבתי
אפשר להתייעץ בטיפת חלב, עם מישהי שרואה אותו. אבל סה"כ הוא נשמע לי מתוק ובסדר גמור.
אפשר אולי קצת לכוון אותו להצבעה - להשתמש בזה בעצמכם כדי לתת לו מודל (נגיד כשאת מבקשת שיביא לך משהו, להצביע עליו), להציע לו שתי אפשרויות במרחק שהוא לא יכול לקחת ושהוא יראה לך מה הוא רוצה (כשאת שואלת אותו 'זה או זה?' תצביעי על שתי האפשרויות). אבל לא בלחץ, תכניסי את זה ליומיום כשמסתדר...
להתחיל ללכת עד שנה וחצי זה תקיןשיפור
ומבחינת מילים והצבעה גםלי היה ילד ככה בגיל הזה. אחות בטיפת חלב אמרה לי להצביע על כל דבר כל הזמן כדי שילמד להצביע גם. ושנעקוב עוד חודש חודשיים לראות שמתקדם.
הייתי לפני פחות משובעיים בטיפת חלב והיא לא אמרהשושנושי
מילה על זה
איזה קטע
יצאתי משם מלאה בנחת חח
נתחיל ליישם בנחת
הייתי פעם בהתפתחות הילד עם תינוקת בת שנהעל הנס
שנעמדה לבד אבל לא הלכה לבד הכוונה שגררה דברים וחוץ מיזה שהיא היתה פגית רצינית.
והרופא שם (שהוא היה מנהל המקום התואר שלו היה פרופסור)אמר לי שהיא בעיקוב התפתחותי כי הוא מצפה מתינוקת בגיל שנה לעשות כבר שני צעדים.
נס שהוא לא דרש גם תעודה לסיום התואר🤦♀️
יצאתי מישם בהרגשה שהוא אולי יודע אבל ממש לא מבין....
יעל מהדרום
לק"י
הילדים שלנו התחילו ללכת בטווח של 9 חודשים עד גיל שנה, וברור לי לגמרי שזה היה מוקדם.
פרופסור הזוי...
הגדול שלי התחיל ללכת בגיל שנה ו 4שושנושי
ממש התרגשתי מזה ועכשיו את אומרת שיש כאלה שעושים את זה בגיל 9 חודש? אמאלה מטורף!!!!
🤣 על אחד וההתפתחות שלו...יעל מהדרום
לק"י
שני הגדולים התחילו מוקדם ממש, אבל רק בגיל שנה הלכו ממש יציב (אין לי תלונות. כן?😅)
כן לגמרי הכל טוב. הוא טוב בדברים אחריםשושנושי
במיוחד שללכת בגיל 16 חודש זה גם אחלה
למען האמת שהתפתחות מרגשת בכל גיליעל מהדרום
האמת שבלי לחץ יותר טובעל הנס
פחות לרדוף אחריהם😉
וגם גיליתי שילדים זריזים פחות חששניים ופחות יודעים להזהר וכל הזמן נופלים נפצעים נתפסות להם אצבעות.
אלה שהולכים מאוחר יותר הם בדרך כלל יותר זהירים.לפחות אצלי
גם ראיתי את זה אצל אחיין שלישושנושי
כל הזמן נפל!!!! אמאלה היה סיוט. בשלב מסוים הראש שלו נהיה מחומש מרוב מכות
זה לא נכון בהכרחיעל מהדרום
לי נשמע מצוייןמקקה
ממש תואם גיל. אל תתרגשי
תודה רבה לכן!!!🩵אנונימית בהו"ל
מינימום:שמעונה
פסיכולוגיה התפתחותית, תולדות האנושות (יש כאלו שאומרים שמספיק קיצור תולדות האנושות) . כלכלה ומנהל עסקים , אצלי הם גם למדו יפנית אבל זה אקסטרה
חחחשמ"פ
🤣🤣מדברה כעדן.אחרונה
שהוא אהוב, מחובק ונפלאמתיכון ועד מעון
חום, אהבה, חיבוק, נשיקה והתפעלות הם הצרכים העיקריים של התינוק.
וגם להיות על הבטן.
אם הוא רגוע, מחייך, מתעניין בסובב סביבו כנראה שהוא בסדר
התיעצות זוגיתדיקלה91
גרים אצל אבא שלי. שניהם טיפוסים מאוד שונים ולכן מבינה שזו היתה טעות לעבור לפה (מטעמים כלכליים). בעלי לא האדם הכי קליל בעולם ונתפס על הרבה התנהגויות של אבא שלי. הדבר הכי קשה לי זה שבעלי לא מצליח לראות את הטוב שאבא שלי נתן לו , טוען שהוא הסכים שנעבור לגור איתו רק מטעמים אגואיסטיים של לא להיות בודד, שעד עכשיו זה בסדר שלא הצענו לו לשלם חשבונות כי אנחנו שיפצנו כשבאנו, ארגנו לו מיטה במקום ספה ישנה והטלוןיזיה תלןיה על הקיר ולא יושבת על כיסא פלסטיק כתר כמו שהייתה קודם.
כפי שניתן להבין לאבא שלי אין הרבה סטנדרטים הוא אדם מאוד פשוט אבל בעלי רואה את הנוכחות שלנן בבית כסןג של החזרת טובה במידה שווה למה שאבי עושה עבורנו. ואף מעט מתרעם שאבא שלי כבר כן רוצה שנשלם חשבונות חשמל - לאחר שנתיים בדירה.
אציין גם שמאז שבעלי נכנס לתמונה הוא היחיד מבני המשפחה שבאמת מצליח לתקשר עם אבא שלי והוא נפתח אליו הרבה יותר.
אבל לבעלי כבר אין כוח לשיחןת האלה יותר והוא התחיל להתרחק.
ולי כואב מאוד על המצב. הכי כואב שבעלי מצדיק את התלונות שלו על אבא שלי, חושב שהשינוי צריך לבןא מאבא שלי ואם לא יהיה שינוי אז פשוט ימשיך לשמור על מרחק , שלום להתראות וזהו.
התחלתי לחפש דירה. כנראה שניאלץ לעבור עיר כי יקר פה. להעביר את הילדים לגנים חדשים, שוב הסתגלות (הם בני שנה וחצי וארבע), גם עם זה קשה לי להתמודד.
וכמובן להשאיר את אבא שלי בודד, בן 76. (הוא כן עובד יום יום אבל עדיין..).
אבל הדבר העיקרי. לא מצליחה להשתחרר מזה שבעלי הוא כזה. כפוי טובה. מלכלכך על אנשים מאחורי הגב ועוקץ ומסתלבט גם מול הפנים בלי לחשוב אם פוגע או לא.
לא רואה את הטוב שעושים עבורו (אבא שלי עוזר עם כביסה כלים זבל וחשבונות, מכיל את הצעקות של הילדים ואת זה שאין לו כמעט פינה בבית לעצמו. אבל הוא פיזית לא נמצא עם הילדים אז זה מכעיס את בעלי איך בנאדם לא רוצה לבלות עם הנכדים שלו?).
לא משנה כמה שיחות נעשה הוא עומד על שלו שזה לא גרוע כמו שאני מתארת. אבל הכפיות טובה והחוסר הכרה בה..מייאשת אותי. תחושה שלא בא לי אפילו לגור עם בעלי יותר. זה התבטא בעוד שלבים בחיים בעלי לא טיפוס קל אבל כן מוכן לשינויים וכבר עשה כאלו בעבר בשבילי. ודווקא בנושא הזה- נושא כאוב כל כך- אין לנו עמק השווה.
ברמה של לא בטוחה שאני יכולה לחיות עם חוסר הכרת הטוב הזה . ברור לי שגם אני נגועה בזה אם אני חווה את זה (כך אני מאמינה בעמקי ליבי) ובכל זאת..לא מצליחה להשתחרר מזה שהוא כזה. לא מקבלת את הצד הזה בו. מה עושים.....
זה ממש לא טריוויאלי לגור עם הורההמקורית
אז הקשיים שלכם מובנים
אני גם חושבת שנכון שתעברו
עדיף היה אם זה קרוב (את בת יחידה?)
אבל במצב קצה שבעלך נמצא בו, הגיוני שיוצאות ממנו תגובות לא נעימות.
חיבוק❤️
מסכימה עם @המקוריתהשתדלות !
גבר צריך את הפינה שלו. את כרגע גרה עם שני גברים, ללא קשר דם, ולאף אחד מהם אין את הפינה שלו.
זה מצב קצה...
נשמע שזה הופך לבחירה שלך- או אבא, או משפחה.לכל בחירה יהיו וויתורים וקשיים, אבל תחשבי מאיזו בחירה יהיה לך יותר טוב בהמשך.
ההורים שלי גרו תקופה עם ההורים של אמא שלי, כשהיו להם ילדים קטנים. לאבא שלי היה מאוד מאוד קשה עם סבא שלי. שניהם התעקשו לשלם חשבונות. שניהם התעקשו לדאוג לבית, זה הגיע לרמה שאבא שלי לא יכל יותר, וב"ה הם עברו דירה. בסוף אני מאמינה שזה יותר טוב למשפחה הגרעינית לגור יחד. אמא ואבא צריכים להיות מאושרים, בלי לחצים שאפשר בקלות לפתור. סבא יסתדר... תבואו לבקר אותו, או תנסו למצוא לו דירה לידכם והוא כבר יבחר אם לעבור או לא
אני חושבתחנוקה
שהסיטואציה שהגעתם אליה לא בהכרח מוציאה את הטוב מהאדם
לדעתי זה מאד מאד קשה גם לבעלך גם לאבא שלך ומן הסתם גם לך כי את נקרעת בין 2 אנשים שאוהבת..
אל תשפטי את בעלך לפי הסיטואציה הזו.. תני לו צאנס להוכיח את עצמו במצב תקין
וכן, לעבור דירה יעלה לך מלא כסף
אבל מציעה לך הסתכלות אחרת- חסכתם את ההמון כסף הזה במשך שנתיים
בסופו של דר של לא טריוויאלי ולא בסיסי שאתם חוסכים את הכסף הזה באמצעות מגורים אצל ההורים, בדרך כלל מהחתונה זוג צריך להוציא כסף על דיור
וזו ההוצאה הכי יקרה שלו..
בהצלחה בהתבססות בסביבה החדשה
אל תשפטי אותו לפי המצב כרגע!!!שיפוראחרונה
זה לא מייצג אותו. רק את החולשות שלו. אתם נמצאים כבר שנתיים! במגורים קשים ומורכבים. אחרי הלידה הראשונה שלי בעלי שהוא מתוק ומקסים ובקשר מעולה עם המשפחה שלי, ממש רצה כבר לחזור הביתה אחרי שבוע כי כבר היה לו נורא קשה שאין לו פרטיות. הוא בחיים לא היה מסתדר שנתיים.
אני מבינה שזה נורא קשה לעבור דירה, אבל נראה לי שזה נחוץ מאוד בשביל הזוגיות שלכם. בהצלחה רבה!!!!
זה מזכיר לי ששמעתי במופע סטנדאפ של חנה כהן אלורו שהייתה במלון למפונים במשך כמה חודשים, והיא צחקה שהיא נהנתה לראות שם שכל האימהות הכי רגועות ושלוות שגרמו לה להרגיש שהיא לא בסדר שהיא צועקת על הילדים בשגרה, פתאום כולן צועקות וחסרות סבלנות על הילדים.... כי באמת יש סיטואציות שמוציאות מרובנו קרניים.
אני מבינה שזה נורא קשה לעבור דירה, אבל נראה לי שזה נחוץ מאוד בשביל הזוגיות שלכם. בהצלחה רבה!!!!
איך אתן מכבסות תחתוני מחזור?רינת 35
מחפשת שם ספציפי של אבקת כביסה שמתאימה לתחתוני מחזור (מתאימה לצמר וללא אינזימים).
יודעת שאסור להשתמש במרכך
אני בגל של דיכאון. בכללי המצב הוא דיכאון בהריון,אנונימית בהו"ל
אבל עכשיו גל
ואני מרגישה חסרת כוח
בלי אנרגיות לכלום
הכל נראה מבאס
כל משימה כמו הר
מרגישה אמא גרועה
כי אני פשוט ברע איתם-
כשאני ככה.
כועסת
נוזפת
מאיימת
צועקת
מרימה את הקול
מתעצבנת
מתאכזבת
וצפויים לי ימים אינטנסיביים
עם עבודה ואירועים אחהצ
חלק אני צריכה לארגן
איך ?
איך מתרוממים?
גם שיודעים שזה הורמונלי
ומחר או מחרתיים או אחרי אקום אחרת.
איזה דפוסי חשיבה יכולים לעזור?
אשמח ממש לשמוע.
ושאלה
אם עוד חודש צריכה ללדת
להשקיע עכשיו בחיפוש מטפלת?
או פשוט לקוות שיעבור אחרי הלידה?
בתור מישהי שעברה דכאון בהריוןחנוקה
אומרים שאחרי הלידה זה עלול להחמיר
אצלי לא היה כך- להפך ממש השתפר
מה עשיתי?
כן טופלתי.. לא יודעת אם הייתי מתחילה חודש לפני הלידה
כן פתחתי את זה עם בעלי
בקשתי שיהיה במקומי יותר רגיש לילדים
גם מאד תמך בי אחרי הלידה
דאג שאצא כל יום לשמש (חשוב מאד!)
שאוכל טוב
שאקח תוספי תזונה שהומלצו לי
ובעיקר קיבל והכיל והרגשתי שהבית מוחזק עליו (לא טכנית, רגשית)
איזה יפה ההמלצה עם השמש...לב אוהב
תודה רבה, קראתי ולוקחת ליאנונימית בהו"ל
בעלי לא כ"כ יכול לתמוך זה מקשה..
טיפול זה רעיוןלב אוהב
אני בעד טיפול אפילו חודש לפני לידה...
אבל אפשר גם טיפולים משלימים שיכולים לפנק אותך
כמו עיסוי, רפלקסולוגיה,שיאצו וכו'
טיפול בדיבור יכול לעזור לעשות סדר בראש בתוך כל העומס... לא חייב איזה טכניקה מתוחכמת עכשיו.
ואני גם בעד לא לקרוא לדיכאון דיכאון....
חושבת שההגדרה הזאת יכולה לקבע
ביקשת דפוסי חשיבה אז זה הדפוס
לא להגדיר, להיות נוכחת בהווה, לזרום, לקבל את מצבי הרוח...
תקופה מאתגרת, הורמונים, הריון, עומס, ילדים נוספים ברקע, הגיוני שיהיו גלים של עליות וירידות, של רגעים לא פשוטים ואולי גם עצבות ודכדוך.
אבל זה גלים.. כמו שזה בא זה גם יכול ללכת
האמת מקל עלי ההבנה שזה דיכאוןאנונימית בהו"ל
במקום לאכול את עצמי שלמה אני פתאום מפלצתית כזו.. להבין שיש פה משהו שהוא קצת בלתי נשלט מצד אחד.. ויחד עם זה להבין שבגלל שזה קצת בלתי נשלט אז כן לשלוט במה שאפשר ולהימנע כמה שאפשר מהתפרצויות על הילדים כי העצבים הםלא אובייקטיבים ולא מגיע להם באמת שאצא עליהם.. מקווה שהצלחתי להסביר..
את מטופלת תרופתית? הייתי מתחילה להגיעהתייעצות הריון
לרופא משפחה ולשתף באיך את מרגישה.. הוא יכוון אותך הלאה. אני אובחנתי בדיכאון בהריון, וטופלתי גם תרופתית ובמקביל הייתי בטיפול של שיחות. יכולה לומר שהיום אחרי הלידה הרבה יותר טוב, אבל אני עדיין עם התרופה
תודה רבה! אפנה אליואנונימית בהו"ל
להחזיק בראשאיזמרגד1
שזה זמני. גם אם המצב ממש גרוע עכשיו, זה לא יימשך ככה לנצח ובאיזשהו שלב זה ישתפר.
להגיד לעצמך שאת האמא הכי טובה שיש. שאת עושה את המקסימום שלך וזה בסדר אם קשה לך ויש לך פחות סבלנות. הכל בסדר.
להרים לעצמך על כל דבר, אפילו הכי קטן שאת מצליחה לעשות.
לגבי מטפלת- לדעתי כן לחפש, ומקסימום אם ממש תצאי מזה לא תלכי🤷🏻♀️ אפשר גם להירשם למקום עם המתנה עכשיו, כמו קופת חולים, ואז עד אחרי הלידה כבר אולי יתפנה מקום...
תודה רבה! מאוד עזר לי מה שכתבת היום היה בוקר קשוחאנונימית בהו"ל
ותוך כדי דיברתי אל עצמי ואמרתי לעצמי אני טובה אני טובה אני טובה ועוד כאלה וזה מאוד מאוד עזר
וגם להרים על כל דבר מאוד מחזק.
איך מחפשים מטפלת? מאוד מפחדת להגיע למישהי שתתסבך אותי יותר.. שאלתי כאן בפורום ולא היו המלצות כמעט
לגבי מטפלתדיאן ד.
אני בעבר פשוט חיפשתי באינטרנט
יש מכונים שמרכזים אנשי מקצוע ופשוט עושים התאמה
דיברתי עם כמה, אמרתי מה שהיה חשוב לי (תואר שני טיפולי, אישה, דתיה, מקבלת בזום, ועוד')
המליצו לי על מישהי, חיפשתי עליה קצת ברשת ובאמת הייתי איתה תקופה.
ביננו, זה הרבה מאוד החיבור בינך לבינה
אז לפעמים זה פשוט לנסות.
שמחה ממש לשמוע שעזר🩷איזמרגד1
לגבי מטפלת, אין לי המלצות או משהו, אהבתי את הרעיון של דיאן לחפש במכונים, ואפשר גם בטח בעמותות שמתעסקות עם זה... אפשר אולי גם בקופה אצלכם, אצלנו במרכז בריאות האישה יש עו''סית שמטפלת בדיכאון בהריון ואחרי לידה.
אני חושבת שאם את לוקחת מטפלת עם תואר שני רלוונטי ומקדישה שני מפגשים כדי לראות את הכימיה ביניכם- שהיא קיימת ושהמרחב לא שיפוטי, מאמינה שהמטפלת לא תתסבך אותך. מקסימום היא לא תעזור לך כמו שחשבת, ואז תנסי לעבור הלאה..
אני הלכתי לעוסית דרך הקופה.. היא מתמחההתייעצות הריון
בזה ומאוד עזרה לע
יכולה לכתוב לי כאן או בפרטי באיזה אזור את מחפשתמצפה88אחרונה
ואם חשובים לך עוד פרמטרים ואני אנסה לעזור למצוא
לבדוק קודם אם הצרכים הפיזיולוגיים שלך מסופקיםמצפה88
אוכל, מים, שינה. כל יום הליכה או פעילות גופנית אחרת של 20-30 דקות.
מצטרפת גם לדברים האחרים שכתבו לך, ואולי שווה כן לחפש מטפלת ולעשות מפגש או שניים לפני הלידה, כך שאם זה ימשיך אחרי הלידה יהיה לך כבר למי לפנות. בעיניי חשוב מאוד
תודה רבה! אני כמובן לא ישנה מספיק.. יש חיה כזאת?אנונימית בהו"ל
לישון מספיק? אבל אני כן צריכה ללכת לישון יותר מוקדם.
תודה על העידוד למצוא מישהי. מרגישה שזה חשוב. אבל לא יודעת איך להתקדם...
בדיוק המלצתי בשרשור אחר כאן, ממליצה על אפרת בן משהנגמרו לי השמות
אפרת בן משה
עו"ס קלינית
מומחית בתחום הדיכאון (בין היתר)
דתייה
מקבלת פרונטלית בבאר שבע, בכרמל ובקריית ארבע
ומקבלת גם בזום בנוסף
זה המספר שלה (כמובן באישורה הפרסום שלו 
):
050-811-9393
ב"הצלחה רבה יקרה!
שתזכי לאור גדול וישועה שלמה במתיקות עצומה בקרוב ממש ב"ה 🙏❤
חיבוק ענק ❤️❤️שמש בשמיים
אין לי כרגע הרבה כח לכתוב אבל ממליצה על הבלוג של @קמה ש. מופיע בחתימה שלה, נראה לי תוכלי למצוא שם עזרה ראשונה...
תודה על התיוג! 🤍קמה ש.
בהריון השניחדשה כאן 2
היה לי דכאון הריון בגלל היפראמזיס
ובערך שבועיים אחרי הלידה
עבר לי והרגשתי הרבה הרבה יותר טוב
הריון זה קשוח לידה זה קשוח הריון ולידה שיש עוד ילדים בבית זה קשוח .. כל תקופה והקושי שלה
תהיה חזקה מתפללת עבורך שיעבור
לדעתי כדאי להתחיל טיפול, בהבנה שיש מצב שזה לחודשמרגול
אפשר למקד אותו בהתחלה רק בקטע של התמודדות לחודש וחצי הקרובים נגיד (עד הלידה, בלידה, ממש בשבועיים-שלושה הראשונים)
בתקווה גדולה שהדיכאון יצא יחד עם השליה, והוא יהיה איזה פינוק לעוד שבועיים שלושה לוודא שאת אחלה
מה היתרון?
-את מגיעה אל הבייבי במצב רוח אחר…
-מישהו עוזר לך כרגע
-סוג של ביטוח, אם חלילה הדיכאון יתעקש להישאר עוד, את תהיי כבר בקרבה עם מטפלת ותוכלי לגשת ישר לעניין
-את לא צוללת ישר למאיפה זה נובע וכו, מניחים שזה הורמונים של ההריון ומתמודדים עם המצב לטווח הקרוב. ככה שזה לא שאת "מכניסה את עצמך" עמוק לאיזה בור שחור. להפך. את מקבלת איזושהי תמיכה לכרגע, שבע"ה לא תצטרכי בעוד 3 חודשים נניח
חיבוק אהובה 🤍! מעבר לכל התשובות המעולות שכתבוקמה ש.
בס"ד
אני רק רוצה לשלוח לך חיזוק גדול לגבי התקופה הזאת בכללי, ולגבי האימהות שלך בפרט.
יש תקופות שפשוט אתגריות ברמות.
את עכשיו בהריון.
ולא רק בהריון אלא חודש (!) לפני לידה.
שזה חודש ממש מטרלל אצל המון נשים…
אי הוודאות,
המיחושים והכבדות,
החששות שקשורים ללידה…
זה ממש לא חודש פשוט!
ובנוסף יש את כל העומס
של העבודה
ושל האירועים האלה -
זה ממש שואב המון אנרגיות וכוחות!!!
ממש מבינה את החשש שלך לקראתם!
גם אני עברתי עכשיו תקופה עמוסה במיוחד והתקשיתי להיות בשלווה…
הרבה פעמים עומס ושלווה לא בדיוק הולכים ביחד,
זה ממש ממש טבעי…
ומעבר לכל זה יש את הרקע של דיכאון ההריון שאת מתמודדת איתו.
זאת עוד חזית בפני עצמה!!!!
ועל גבי כל זה בעלך לא פנוי לעזור יותר מדי…
זה ממש ממש ממש קשה…
אנחנו בני אדם ולפעמים לא מצליחים להחזיק את הכל.
זה לא כיף וזה ולא הכי טוב
אבל לפעמים זה עושה אותנו קצרות מול הילדים…
זה טוב שאת לא מרוצה מהמצב הזה,
זה מצוין שהיית רוצה משהו אחר.
אבל אל תבחיני את האימהות שלך על פי איך שאת בימים האלה.
כמו שדייקת - "אני פשוט ברע איתם כשאני ככה".
אני בטוחה ונשמע שכן את זוכרת
שיש עוד המון המון זמנים שאת דווקא לא ככה.
שאת כן
עם המילים
והטון
והסבלנות
והיצירתיות
והגישה החינוכית
שטובות לך ולהם!
ולגבי מה שלא מצליח כרגע -
עזבי מאמי.
אז "פישלת", "נכשלת", "צעקת" ו"איימת".
בסדר.
את יותר חזקה מהנפילה הזאת.
הילדים שלך יותר חזקים מזה.
הקשר ביניכם יותר חזק מזה.
כרגע תתמקדי בלשרוד כמה שיותר בטוב
לעבור את הערב הזה
לעבור את מחר.
יום יום.
פרה פרה.
אתגר אתגר.
תסתכלי רק על פרק הזמן הקרוב
ותנסי לראות מה יוכל להקל עלייך,
איפה שמתאפשר.
זה הזמן לקיצורי דרך ולוויתורים.
לוותר על מקלחות, אוכל מושקע ועקרונות חינוכיים כאלה ואחרים שלא פיקוח נפש.
כל עצה שהיית נותנת לאשת מילואימניק,
תיישמי לעצמך.
זה לנשום עמוק,
לעבור את התקופה הזאת,
להוריד סטנדרטים וציפיות למה שבאמרת הכרחי
ולהתייחס לעצמך עם הכי הרבה חמלה והבנה שתוכלי לגייס בתוכך.
והילדים שלנו -
כמה שהם לומדים ומקבלים מאמא מתוקה, נוכחת ורגועה,
ככה הם מקבלים גם מאמא שעוברת אתגרים
ומצליחה לקום מהם.
ככה הם סופגים דוגמא אישית של
מה זה חוסן
מה זה גבורה
מה זה היכולת לקום מנפילות
ומה זה לתקן טעויות.
ואלה מתנות אדירות בשבילם ❤️
אם תסתכלי על זה ככה
אולי תיבהלי פחות ותוכלי להתעודד יותר.
ושוב חיבוק גדול גדול אמא יקרה!
לידה קלה בבריאות ושמחה בע"ה
המון המון נחת
ובריאות איתנה!!!
איזהו עשירכורסא ירוקה
איך מלמדים ילד בן 4 לשמוח בחלקו?
ילד נהדר, חכם ומתוק, ומאד לא שמח במה שיש לו.
אם כולם מקבלים ממתק הוא אוכל את שלו ומהר מהר בודק אם מישהו אחר לא רוצה את שלו כדי לאכול גם את של מי שלא אכל. שואלים אותו היה לך טעים? והוא בקושי מצליח לענות מרוב שמרוכז באיך להשיג עוד.
היתה לו מסיבת יום הולדת עם החברים בדיוק כמו שרצה וביקש, בנושא שהוא בחר, והוא באמת נהנה עד הגג. חוגגים אצלנו עם כל הבנים או הבנות מהגן לפי מין הילד, בסוף המסיבה שאלתי אותו נו נהנית? והוא עושה לי פרצוף ואומר לא, כי רציתי להזמין גם את הבנות.. אחכ בשיחות מאוחר יותר אמר שנהנה בטירוף, וגם ראינו את זה, אבל כל פעם רואה את מה שחסר.
רואה אצל חבר משחק חדש, פתאום כל המשחקים שלו (ויש לו) לא שווים כלום, רק מתרכז באיך יקבל גם את המשחק הזה.
מקבל לדעתי המון המון ממתקים מתנות ושטויות, לטעמי הרבה יותר מדי אבל לא הכל יכולה למנוע (קבלת שבת בגן, סבא וסבתא וכו, וגם בעלי אוהב לתת לצערי) ועדיין הוא כל הזמן רוצה עוד ומחפש איך יקבל עוד ממתק, עוד הפתעה, עוד זמן מסך.
קשה לי עם זה, אני מרגישה שככל שילד גדל עם פחות - ככה הוא שמח יותר ומעריך יותר, והילדים שלי לשמחתי או לצערי גדלים בסביבה שבה הם מקבלים לא מעט, ומרגישים שהכל מובן מאליו, אבל גם אם לאחרים זה מובן מאליו, לא כולם מגיבים לזה כמוהו, הוא מאד מרגיש כל הזמן חוסר דווקא בגלל השפע.
ואני אומרת לו תמיד יהיה מישהו עם יותר ממתקים, עם משחקים אחרים, אבל תראה כמה דברים יש לך שאתה מקבל ואוהב. והוא נראה לי בכלל לא מבין על מה אני מדברת
אני חושבת שאפשר לגשת לזה משני כיווניםכל היופי
בתור אמא לילד מאוד שלילי שהשתפר...
אחד זה לתת מקום לתלונות.
לא להתווכח איתו על השלילה שהוא מעלה, כי אז הוא ירגיש שאין לזה מקום וזה ימנע ממנו לראות את הטוב.
למשל, אם הוא מבסוט מהיום הולדת ולא הזמינו את הבנות, הוא מתלונן שלא הזמינו וכשהוא מרגיש שאין לרגש שלו לגיטימציה, הוא נתקע בו ולא משחרר.
כמובן לא לשקוע ולדוש בזה אבל לא לנפנף אותו או להתווכח (למה אתה אומר שלא היה כיף, דווקא ראיתי שהיה לך כיף... ומה עם הזה וההוא שהיה לך...)
שתיים להעצים את הטוב, בעיקר אצלך ואצל אחרים ולאו דווקא אצלו.
למשל אצלנו אוהבים לעשות "סבב" בארוחת ערב וכמובן תעשו איך שזורם אצלכם - כל אחד מספר משהו מעצבן ומשהו נחמד שקרה לו היום, או שלושה דברים שקרו השבוע וכו'.
ככה הילד יכול לראות שגם ההורים לפעמים נתקעים בחיפוש אחר דברים טובים, או גם להם היה יום לא מושלם ובכל זאת יש דברים טובים.
כמה כיווניםאיזמרגד1
לעשות אווירה של תודה בבית, אצלי אני רואה כשאני אומרת בקול תודה על דברים הילדה מחקה אותי ואומרת תודה על דברים שהיא מקבלת או שעשינו ביחד
לשאול אותו לא אם נהנה, אלא ממה נהנה, ולפרט: שמחת לשחק ב...? איזה ממתק אהבת יותר? עם איזה חבר הכי נהנית לשחק?
גם אני חושבתoo
שילד שמקבל פחות מעריך יותר
גם אצלי הם מקבלים מהמשפחה יותר מדי
וגם מאיתנו ביחס לחברים שלהם בגלל שרוב החברים שלהם מגיעים ממשפחות עניות
אני מקשיבה לביקורת / חוסר שביעות הרצון אבל לרוב לא מגיבה מעבר להקשבה פעילה
מגיבה רק אם הביקורת מוצדקת ויש לי מה לעזור
הילד לומד שהביקורת/ התלונה שלו לא מרגשת ולומד להפחית אותן ולהסתפק במה שכן יש לו
יש לי דוגמא מהיום בבוקרoo
הבן שלי ביקש ללכת עם חולצה לבנה מכופתרת של שבת (בגלל ר"ח)
במקום טישרט לבנה
הוא אמר שיש חברים שמגיעים עם חולצה מכופתרת
הסברתי לו שהוא מלכלך את החולצה בגן או אחרי שחוזר
ולא בטוח שאני אצליח להוריד את הכתמים
שזו חולצה יותר יקרה ואם הכתמים לא יורדים מטישרט אפשר לזרוק אותה לפח אבל אם הם לא יורדים ממכופתרת
חבל לזרוק אותה
זו שיחה שאנחנו עושים הרבה פעמים
כי הוא לא מרוצה מהטישרט הלבנה
בסוף הוא זורם איתה
זה בסדר מבחינתי שהוא לא מאד מרוצה
לא חייבים להיות מרוצים כל הזמן
וזה מעולה השיחות הללו
לתקשר על 'מורכבות' של דברים
לראות את הצדדים השונים ולא רק את הצד והרצון שלך
כיוון יפה. בן כמה הוא?שוקולד פרה
5.5oo
זה יפה שהוא מקבל את זהלפניו ברננה!
כי יש לי ילד שקשה לו להכיל מורכבות כזאת..
בגיל גן זה תואם להתפתחות הרגשית 😉
כמובן שזה גם תלוי אופי של ילד ספציפי...
כןoo
אני הרבה פעמים תוהה אם היכולות הרגשיות שלו תואמות גיל או גבוהות מגילו
אין לי למַה להשוות כי הילדים האחרים שלי גדולים בפער
כשחזרתי הביתה החולצה שלו כמובן היתה כבר מלוכלכת
אז אמרתי לו שמזל שהוא לא לבש את המכופתרת
הוא הסכים איתי
אבלoo
בכל מקרה
גם במקרים שהוא לא מקבל/ מבין את המורכבות
ולא מסכים לזרום
גם אם בחלק מהמקרים אני מוותרת בגלל שהוא לא מרוצה
חשוב לי לתת לו להתנסות בהתמודדות עם חוסר שביעות רצון
אני עושה את זה מגיל צעיר
אולי מגיל 3
כי היכולת להפנים מורכבויות ולהסתכל במבט רחב על סיטואציות
מתפתחת הרבה יותר טוב אם מתאמנים עליה מהתחלה
מעניין שאת אומרת ככהלפניו ברננה!
עם הבכור ניסיתי ככה ותכלס לא מרגישה שעזר מאוד. כאילו זה לתת פול גז בניוטרל, או לשים סולר במנוע בנזין...
עד שלא בשל לא יעזור.
עכשיו בפועל בעיקר מנסה להיות נוכחת ברגש. וכמו שהפותחת כתבה לגבי הפנקייקים..
כאילו - אנחנו באותו צד. מה לעשות שזה מה שאפשרי...
התמודדותooאחרונה
עם תסכולים אכן שונה בין הגילאים
בגיל קטן התגובה היא בכי
אח"כ זה צעקות כעסים ויכוחים
עם הגיל מתפתחת גם יכולת איפוק
אבל
יש הרבה מבוגרים שהיכולת שלהם להתמודד עם תסכולים דלה
וזה אומר שזו יכולת שצריכים לעבוד עליה כדי לפתח אותה באמת
בעיניי עיקר העבודה היא ההסתכלות הרחבה
היכולת לראות את כל הצדדים
ילד בגיל 3 מסוגל להבין הסתכלויות נוספות במידה מסוימת
ככל שהוא ילמד ויתאמן
הוא יצליח יותר
לימוד הילד תלוי גם באופי שלו (מידת הדעתנות העקשנות הדרמטיות)
אבל בעיקר בבשלות של ההורה
לדעת להכיל את התגובות של הילד
לא להתרגש מהן
לדעת לעשות את הבאלנס בין מצבים שמתאימים להתנסות של הילד לבין כאלה שלא
ולהיות סבלני לתהליך
מנסה לתת נקודת מבט מעניינתבשורות משמחות
בדרכ' זה אופי של הילד
ועכשיו הוא מאוד לא מעוצב (לא מאוזן עבורו)
מה שאני רוצה להגיד שזה בעצם עבודת מידות בחיי הנשמה הזו שבאה לעולם
ועל זה צריך לתת את הדעת איך לנתב אותו לעבוד על מידת הסיפוק, עבודת הודיה וכו' לפי מה שאת רואה ששם צריך לתת תמיכה ולאזן
זו עבודת חיים... שלנו כהורים ושלהם כשאנשים בתהליכי צמיחה וגילוי
עניין הנתינה לא רלוונטי פה, אנחנו באופן כללי בדור של שפע גם למי שממעט עדיין יש סוג של שפע
עונה ביחדכורסא ירוקה
תודה על התגובות!
@כל היופי ו @איזמרגד1 תודה על העצות! חלק מזה אנחנו מנסים לפעמים, בין היתר בגללו וגם באופן כללי כדי בעצמנו לדבר ולעבד. אבל זה לא עקבי, נצטרך להתמיד. ממש מקווה שיעזור. אהבתי מאד את המיקוד של ממה נהנית ולא האם נהנית, אם ראיתי כבר שהוא נהנה. אני פשוט לא אוהבת לשאול שאלות שיש בבסיס שלהן הנחה אבל אולי זה כן המקום להכווין.
ואני לרוב לא מתווכחת או שוללת את הרגש, אבל כן שואלת "באמת לא נהנית? לא היה לך כיף מזה וזה (משהו שראיתי שאהב במיוחד)?" והוא ממש מתמקד דווקא במה שלא היה. רואה שזה גם הרבה פעמים ככל שיותר קרוב לחוויה יותר קשה לו לשים לב מה כן היה טוב, ועם המרחק יותר קל לו.
@oo אצלנו אני חושבת שהוא מקבל יחסית דומה לחברים מסוימים שלו ופחות מחברים אחרים, יותר בגלל אידיאולוגיה שלנו ולא בגלל יכולת. אבל כן, יש לו שפע גדול. ברוך ה', גם זה לא ברור מאליו 🙏
@בשורות משמחות ממש אהבתי ומסכימה עם נקודת המבט שלך! זה לגמרי אופי. אני חושבת שאת צודקת וזו ממש עבודת חיים שלנו להכווין ושלו ללמוד להודות, אבל בגלל שהוא בראיה שלי עוד קטן מדי בשביל לדבר על זה בצורה מודעת אז אני רוצה יותר לתת לו כלים שמתאימים לגיל שלו. עכשיו מה שאני אומרת לו אני מרגישה שמציב אותי במקום של האמא המעצבנת שלא מבינה אותו, וזה נראה לי רק מרחיק
משהו שלפעמים אני עושה עם הילדיםיראת גאולה
לפעמים נוסעים לאירוע / אטרקציה / בילוי / טיול,
ומסיימים כשהילדים עייפים, רעבים, מותשים ואז הם מקטרים ועצבניים והכל היה גרוע... וחבל בכלל שנסענו...
אז אני אוהבת לעשות סבב שכל אחד יספר משהו אחד שהוא נהנה ממנו, וגם אנחנו ההורים מספרים משהו שנהננו ממנו.
אני מרגישה שזה מלמד אותם לחפש מה בעצם כן היה טוב, בפרט לאותו רגע זה מזכיר להם מה בעצם כן היה טוב, במקום לשאול 'נהניתם?' ואז הם תמיד נזכרים בכל הסיבות למה לא.
ולדעתי זה גם מלמד שנכון, אף פעם לא יהיה מושלם, ותמיד יהיה מה שנתבאס ממנו כי לא יצא בדיוק כמו שרציתי, ובכל זאת אפשר וכדאי לשמוח במה שכן טוב ונחמד.
מהמם! נאמץכורסא ירוקה
הם מצליחים לחשוב בתוך העייפות והקיטורים? אני ממש מרגישה שקשה לו לעבור מהמצב הרוטן למצב חיובי
זה סבב כזה של כולנו, בד"כ ברכביראת גאולה
אז לאט לאט כולם משתפים פעולה.
נכון, זה קשה, אבל זה מה שאני רוצה להשיג. כי מתסכל אותי שעשינו מאמץ והשקענו ונסענו לאיזה טיול ובסוף הם חוזרים ממורמרים ועצבניים. אולי אפשר גם למחרת שיוכלו להסתכל על זה במבט קצת יותר מפוכח.
סחתיין עלייך. ננסהכורסא ירוקה
תנסי להתחיל עם זמנים טוביםאמאשוני
אחרי שמתרגלים, יותר קל למצוא גם בזמנים מאתגרים יותר.
לפעמים רק ההורים אומרים וזה גם בסדר. זה גם חלק מתהליך הלמידה.
לפעמים רק ההורים אומרים בתחילת הנסיעה, ואז פתאום באמצע הנסיעה משום מקום ילד אומר משהו, ואז עוד אח מצטרף. ואם לא כולם אומרים (כי הקטנים באמת קשה להוציא אותם מהרטינה)
זה עדיין משפיע בטווח הארוך אם הופכים את זה להרגל.
אי אפשר בגיל 4 לחנך להיות שמח בחלקואמאשוני
כי בשלב הזה בחיים מבנה האישיות הוא כזה שמרוכז בעצמו וחושב שהוא מרכז היקום והכל סובב סביבו.
הבשורות הטובות, שבשלב הזה (יותר לקראת גיל 5)
מתחילה להתפתח ההכרה במרחב וממילא נהייה פחות אגוצנטריים.
אפשר לאלף את הילד להגיב בצורה שרוצים, אבל אילוף זה לא חינוך.
לכן בשלב שהוא לא בשל להבין באמת ערך מסויים, הכי טוב זה דוגמה אישית תוך שיקוף של המהלך המחשבתי.
כלומר ממש להגיד במילים את מה שאת חושבת ואיך את דוחה סיפוקים או שמחה בחלקך.
כשבמוח תתפתח היכולת לדחות סיפוקים, להבין שיש מסביבו עוד אנשים עם צרכים, זה כבר יפגוש דוגמה אישית ומנטרות ויהיה יותר קל להפנים את זה. ואז הוא יעשה את ה1+1 הזה.
אפשר לשקף ולהסביר לו מה הוא מרגיש ולתת לגיטימיות לתחושה.
נגיד:
היית רוצה שתהיה מסיבה גם עם הבנות? אני מבינה. זה באמת כיף מסיבה עם מלא ילדים.
אתה רוצה את המשחק שיש אצל החבר? גם אני הייתי רוצה שיהיה לנו את כל המשחקים האפשריים שיש בעולם. מה אתה אומר, אולי נדמיין את זה? נקרא על זה סיפור?
נגיד הבן שלי הבוקר ביקש מלא שוקולד בפיתה. והייתה לי כמות שתספיק לחצי פיתה.
הוא ראה שאני מורחת בקמצנות (כדי שיספיק לחצי השני גם)
אז הוא אמר שהוא רוצה שיהיה הרבה שוקולד בפיתה.
אמרתי לו שאפשר או לשים הרבה בחצי פיתה, ובחצי השני נשים ממרח אחר,
או שנשים מעט בכל חצי כדי שיספיק.
הוא ענה שהוא רוצה שאף פעם לא יגמר השוקולד.
אמרתי לו שגם הייתי שמחה אם היה אפשר שאף פעם לא יגמר כל הדברים שאני רוצה.
ואז אמרתי לו, בוא נדמיין שיש לנו ברז שכל פעם שאנחנו רוצים פותחים ואף פעם לא נגמר שם.
היית רוצה שיהיה לנו ברז שוקולד?
הוא ענה כן.
אמרתי לו שאני הייתי רוצה ברז של כל מיני דברים (פירטתי מה) ראיתי שזה תופס אותו והוא חושב על זה.
בסוף השיחה הצגתי שוב את שתי האפשרויות שהתחלתי איתן והוא בחר באחת מהן.
גישה כזאת מאפשרת לו להבין מה הוא מרגיש, נותנת לגיטימציה לתחושה במקום לנסות "לקרקע אותו"
ויחד עם זאת, לא מתנתקת מהמציאות ואיזה מסכני שאין לך את מה שהיית רוצה.
בגיל גדול יותר כשהילדים באמת בשל, אפשר ללמד על הסתכלות חיובית, שאין שלמות, ושהאושר נמצא בפנים ולא תלוי במה שיש או אין לנו.
זה מסר שיכול להיות מורכב גם בגיל 8.
הארת לי נקודה חשובהכורסא ירוקה
אני כל הזמן עם התחושה שזה אופי ולא גיל (גם כי רואה ילדים אחרים, שלי ובכלל, שממש לא ככה) אז לא חשבתי על כמה בשלות משנה פה.
אני בטוחה שזה שילוב, אבל בכל זאת זה משמעותי להבין שאפשר לתת דוגמא אישית אבל לשחרר קצת את הלחץ מההתנהלות שלו ושהוא ילמד עם הזמן.
יוצא לנו כהורים לדבר ביננו ליד הילדים על הפער בין מה שהיה לנו למה שיש להם וכמה הרגשנו שמחים והוא תמיד מופתע מהשיח הזה, שאני מודה ומתוודה הרבה פעמים מגיע על רקע התסכול שלנו מהתלונות הבלתי פוסקות שלו... זה לרוב לרוב לא מגיע בקטע מתמרמר, סתם נגיד הערב הוא רצה גבינה צהובה אחרי שאכל כבר בבוקר. סירבנו מטעמי בריאות והוא התחיל להפגין בכללי על א.הערב שהוא לא רוצה ולא אוהב ואז אמרתי לבעלי כזה טוב כשאני הייתי קטנה היה לנו שתי אפשרויות לא.ערב - סנדוויץ או קורנפלקס ופעם בחודש (הגזמתי חחח) קיבלנו פרוסת גבנצ, ואז בעלי כזה - מה, פעם בחודש? הילדים שלנו מקבלים כמעט כל יום.. והילד מסתכל שומע ומחייך אבל באמת קשה לו להפנים, בטח כשזה אומר גם לוותר בנפש על מה שהוא רצה לקבל.
השיחות התיאורטיות זה משהו שאני די חלשה בו אבל באמת לבעלי עובד מצוין אז אולי אעבוד על זה יותר.
ותודה גם על הטיפ להתחיל מלהודות מתי שקל לו יותר, זה זמנים שאני לרוב לא חושבת על זה בכלל, רק קשה לי עם התלונות והבקשות והרצונות כל הזמן
את נשמעת אמא מהממתאמאשוני
אבל תסתכלי על זה הסיאואציה רגע מהצד,
ילד בן 4 רוצה עכשיו גבנ"צ.
לא מרשים לו כי הוא קיבל כבר בבוקר (לא משנה כרגע מה הסיבה להגבלה)
הוא רוצה גבנצ,
אתם מדברים איתו על זה כשהייתם קטנים קיבלתם פעם בחודש.
יש לו בכלל תפיסת זמן כמה זה חודש? הבן שלי כמעט בן 5, והוא לא טיפש. ואני כמעט בטוחה שקשה לו לתפוס זמנים באופן הזה.
חוץ מזה, לך ולבעלך ברור שחייתם כילדים בבתים נפרדים.
האם הילד מפנים את זה בכלל?
כאילו את מבינה איפה אתם ואיפה הוא?
וגם זה מה שיעזור לו להתמודד עם האכזבה?
זה שלך היה מותר פעם בחודש ולו מותר פעם ביום?
גם אם הוא ילד שיודע לעשות השלכות כאלו, כשהוא עכשיו רוצה משהו בזה הראש שלו עסוק.
הוא עדיין קטנטני.
זה לגמרי התפקיד שלו להתלונן, לבקש ולרצות כל הזמן, זה אומר שהוא ילד תקין ומוקף באהבה ומרגיש ביטחון לבקש כי יש מי שמחזיק איתו את הבקשות.
מבינה שזה מחרפן אותך, תנסי למצוא לזה פתרון בדרך עקיפה לדעתי.
נגיד כשהוא מבקש, להפוך את זה למשחק בקשות.
או למשחק דמיון כמו שתיארתי קודם,
או סתם להסתכל על זה כתלונה חולפת ולא לענות לו לגופו של עניין.
אם מעניין אותך ממליצה לקרוא על תקשורת מקרבת, על הפרדת התנהגות וצורך.
לדוגמה:
ההתנהגות היא התלונה,
הצורך הוא שמישהו יחזיק איתו את ההצפה.
ואז כשלומדים להסתכל על זה בשני מישורים שונים, יותר קל "להכיל" את התלונה ולא להתייחס אליה כמשהו שאותו ספציפית צריך לפתור.
למשל אם הילד היה בהצפה והתלונן שהבנות לא היו במסיבה, את לא חושבת על הבנות. את חושבת איך לעזור לו להתמודד עם הרגשות.
נגיד אולי חיבוק או מקלחת מרגיעה היו עוזרים לו ואז זה בכלל לא משנה לך אם אמר על הבנות או לא.
באותה מידה יכל להגיד עת החטיפים או כל דבר אחר.
וואי את מה זה צודקת, הצחקת אותי עם התיאורכורסא ירוקה
של איך הוא רואה את הסיטואציה כי זה ממש המחיש לי כמה לא קלטתי מה עובר לו בראש!!!
וגם חייבת לך תודה על הרעיון מאתמול כי השתמשתי בזה הבוקר! הבטחנו להם פנקייקים וקמנו ממש מוקדם כדי להכין שיהיה להם לארוחת בוקר לפני הגן, ובעלי (שכאמור אוהב לפנק) עוד הוסיף להם פצפוצי שוקולד בפנים והילד קם שמח ומאושר ומנשנש ואז אומר "אני רציתי שיהיו סוכריות של עוגה כמו שפעם הכנתם!" אז בעלי שעדיין היה באמצע הטיגון אומר לו כזה - מתוקי קמנו מוקדם להכין פנקייקים ועוד עם שוקולד, תשמח במה שיש לך... אבל ישר נזכרתי בך אז לקחתי אותו שניה אליי ואמרתי לו - תגיד אם היתה לך ערימה ענקית של פנקייקים עד התקרה מה היית שם חוץ משוקולד? סוכריות של עוגה? ומה עוד? ואז הוא פשוט התחיל להגיד מלא תוספות הגיוניות בהתחלה (קצפת, בננה) ועבר להצחיק את עצמו עם דברים פחות הגיוניים ועבר הלאה ושכח מזה לגמרי... ופעם היה לי יותר קשה עם זה כי זה לא נותן מענה ל"לשמוח בחלקו" אבל היום אמרתי ננסה להתמקד במענה אליו והשאר יבוא עם הזמן
ברור שהשיחות האלה ביננו הן ליד הילדים, אבל לא דווקא נועדו לשנות משהו, פשוט מין שיח של זקנים כזה איך הפער בין פעם להיום. ועכשיו אני קולטת שהם שומעים דברים אחרים שם.
מאד אהבתי את ההפרדה שלך בין ההתנהגות לצורך, יש לך איזה ספר הדרכה מומלץ לקרוא על זה יותר?
וגם חייבת לך תודה על הרעיון מאתמול כי השתמשתי בזה הבוקר! הבטחנו להם פנקייקים וקמנו ממש מוקדם כדי להכין שיהיה להם לארוחת בוקר לפני הגן, ובעלי (שכאמור אוהב לפנק) עוד הוסיף להם פצפוצי שוקולד בפנים והילד קם שמח ומאושר ומנשנש ואז אומר "אני רציתי שיהיו סוכריות של עוגה כמו שפעם הכנתם!" אז בעלי שעדיין היה באמצע הטיגון אומר לו כזה - מתוקי קמנו מוקדם להכין פנקייקים ועוד עם שוקולד, תשמח במה שיש לך... אבל ישר נזכרתי בך אז לקחתי אותו שניה אליי ואמרתי לו - תגיד אם היתה לך ערימה ענקית של פנקייקים עד התקרה מה היית שם חוץ משוקולד? סוכריות של עוגה? ומה עוד? ואז הוא פשוט התחיל להגיד מלא תוספות הגיוניות בהתחלה (קצפת, בננה) ועבר להצחיק את עצמו עם דברים פחות הגיוניים ועבר הלאה ושכח מזה לגמרי... ופעם היה לי יותר קשה עם זה כי זה לא נותן מענה ל"לשמוח בחלקו" אבל היום אמרתי ננסה להתמקד במענה אליו והשאר יבוא עם הזמן
איזה כייף כשהשיטות עובדות 😍מחי
כל כך!!כורסא ירוקה
מטרנה ויציאותלב אוהב
הבת שלי בת חצי שנה בערך, מביאים לה תמל של מטרנה הכחולה לרגישות יותר או מה שזה לא יהיה
היציאות שלה רכות תמיד... וצהוב ירקרק (סליחה על הפירוט) כזה.. קצת מזכיר כמו בימים הראשונים אחרי לידה...
זה לא בעייתי??
מקפיצה...לב אוהב
אם היא לא אוכלת מוצקמקקה
נשמע הגיוני
כן? חששתי שאולי המטרנה לא טובהלב אוהב
וכדאי להחליף... היא רק בטעימות בקטנה עוד לא מוצקים ממש
אצלינו זה תמיד נוזלי כזה או רךמקקהאחרונה
התפתחות של בן כמעט שנהכנה שנטעה
האנשים סביבי מלחיצים אותי , אשמח לשמוע גם מכן..
בן 11 חודשים שזוחל לא בהצלבה אלא גורר את עצמו קדימה במעין קפיצות מצחיקות.. לא מתיישב לבד אבל יציב אם מושיבים אותו ובד''כ יודע גם לרדת לבד. לא זוחל על 6 , לפעמים נעמד קצת על 6 ומתנדנד. לא נעמד לבד. ממש עיכוב התפתחותי? הייתן הולכות לרופא התפתחות או שיש עוד זמן לתת לו?
ומתי בדכ מתחילים לדבר? אני לא בטוחה שהוא מבין נגיד כשקוראים בשמו, זה הגיל או עוד לא?
תודה מראש ובמיוחד למרגיעות
הבן שלי עד גיל שנההשם שלי
לא נעמד וזחל על 6, ולא התיישב לבד.
כן זחל גחון בצורה תקינה.
אחר כך הוא התקדם, אבל כן היה איטי. ובגיל יותר גדול קיבל ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.
לדעתי כן כדאי לבדוק את זה, מקסימום יגידו לך שזה בסדר.
אבל לא צריך להילחץ, גם אם יש עיכוב מוטורי.
לדבר זה עוד מוקדם. יש כאלה שכבר מתחילים בגיל הזה, אבל יש כאלה שרק אחרי גיל שנה.
הוא כן כבר אמור להגיב לשם שלו.
הרבה פעמים קשה לזהות אם הוא מגיב דווקא לשם, או סתם לקולות.
כדאי לך לקבוע תור לפיזיותרפיהאיזמרגד1
זה תהליך שלוקח קצת זמן, עד שממלאים שאלונים וקובעים תור וכו'
אפשר גם להתייעץ עם אחות טיפת חלב לגבי ההתפתחות שלו, הם יודעות בדיוק מה תקין ומה צריך בדיקה
לגבי מילים- אני חושבת שמצפים בגיל הזה לאבא אמא וזהו... אבל כן צריך לזהות את השם שלו.
בגיל הזה לא צריך למלא שאלוניםהשם שלי
לפחות כשאני עשיתי לילדים שלי במאוחדת.
כן יכול לקחת זמן עד שיש תור.
תלוי בקופהאיזמרגד1
בכללית כן אמורים למלא
יכול להיות שזה גם תלוי מרפאה ספציפית, כאלה שיותר מקפידות ופחות...
לכן כתבי שזה מה שהיה לנו במאוחדתהשם שלי
כדאי לבדוק ספציפית במקום שהולכים, מה בדיוק התהליך.
לא זכור לי שיש ציפיה למילים מסויימות (בכל גיל)יעל מהדרום
הגיוני נכוןאיזמרגד1
אבל זה בדרך כלל המילים הראשונות שאומרים, אז זה מה שעלה לי😂 גוגל טוען שבגיל שנה צריך להגיד 1-4 מילים
לגבי זחילה- הבת שלי הייתה ככה בול בגיל 11 חודשיםתהילנה
וממש לא עלה בדכתי לבדוק התפתחות
היום בת שנה ושלושה וכבר רצה.
מה שמצחיק שהיא התחילה לזחול שש פתאום ברגע וגם כשהתחילה ללכת זה היה ממש בפתאומיות בלי סימנים. בקיצור לדעתי ממש מוקדם להיבהל...
וואי תודההההכנה שנטעה
סיבה אחת לפחות להיות רגועה😅
נראה לי שכדאי להתייעץ בטיפת חלב או עם רופאיעל מהדרום
לק"י
אבל בלי לחץ. ב"ה יש דרכים לקדם ילדים. וזה לא נשמע לי עיכוב ממש רציני (אם בכלל).
אני לא מומחית בכלל, אבל זה כן נשמע לי שלב שאמורים לזחול בו על שש.
אבל בלי לחץ. ב"ה יש דרכים לקדם ילדים. וזה לא נשמע לי עיכוב ממש רציני (אם בכלל).
עכשיו מצאתי באיזה אתר שזה אמור להתחיל בגילאייעל מהדרום
לק"י
7-10 חודשים.
כך ש-11 חודשים זה כנראה לא כ"כ נורא.
יש שם גם המלצות לתרגילים:
זחילה ועמידת שש אצל תינוקות - מתי זה קורה ותרגילים לעידוד - תינוק ישראלי
תודה על הקישור!כנה שנטעה
נראה לי חשוב להביןממשיכה לחלום
שבגיל כזה קטן יש לפעמים עיכוב, ילד שמקבל מענה מהיר יכול ממש להתקדם.
זה לא עניין של בהלה אלא זה פשוט מקדם.
הרבה כתבו לך שגם הילד שלהם היה ככה וזה היה לגמרי בסדר.
וזה לא סותר
פשוט טיפול יכול לקדם אותו יותר מהר
הייתי ממליצה להתחיל פזיותרפיה ובמקביל לפנות להתפתחות הילד
גיל שנה אמורות להיות 3 מילים אם אני לא טועהפאף
מילה לא חייבת להיות מילה ברורה,אלא צליל קבוע שמבטא משהו-למשל בה לבקבוק או הב הב לכלב...
הוא אמור לזהות את השם שלו,אבל אם למשל יש לו שמות חיבה ולא כולם קוראים לו באותו שם זה יכול ליצור עיכוב-אז כדאי להקפיד על שם אחיד...
לדעתי בגיל שנה הוא גם אמור להצביע-למשל אם את שואלת אותו איפה האור, או איפה אבא ..
לגבי זחילה על שש-יש סרטונים ביוטיוב עם תרגילים מוצלחים -כדאי לתרגל איתו.... ולהתייעץ עם הרופא ילדים
אני מכירה מילה אחתשיפור
לא יודעת מה אמורהשם שלי
הילדים שלי התחילו עם מילים ראשונות אחרי גיל שנה (לפחות חלקם), והתקדמו אחר כך יפה מאוד.
ככה שבקטע הזה לא הייתי דואגת.
הבן שלי בן שנה ועשר, כבר אומר משפטים של 2-3 מילים, ובגיל שנה עוד לא היתה לו שום מילה.
ככה שבקטע הזה לא הייתי דואגת.
זה תמיד טווח, זה אף פעם לא מחייבפאףאחרונה
אבל כן כדאי לעקוב אחרי הדברים, בעיקר הייתי שמה לב למענה לשם, הוא גם עוד לא בן שנה-אבל כן מקפידה לקרוא לו בשם קבוע ולראות אם הוא מגיב.
בעיניי זה ממש חשוב, יותר מהזחילה, כי אם הוא לא מגיב לשם ולא אומר אף מילה ונראה שלא מבין או מגיב-הייתי עושה לו בדיקת שמיעה, לכן כדאי להתייעץ עם רופא ילדים
תודה לכולןכנה שנטעה
פרנקל/מולטי ויטמיןמשתמשת חדשה123
היי!
ממתי עוברים לקחת פרנטל/מולטי ויטמין?(זה אותו הדבר?)
ב"ה ב"ה תחילת הריון
אין לי תור לרופאה בקרוב, עוד לוקחת חומצה פולית. באיזה שבוע עוברים לפרנטל?שלא אפספס
לא חושבת שעקרוני, בפרנטל יש חומצה פוליתגב'אחרונה
אפשר להחליף משלב די מוקדם
חיבור חפיסות של גלולותאישהואימא
אני לוקחת כבר כמה חודשים גלולות משולבות(סוג שיש בו 21 גלולות ואז אמורים לעשות הפסקה של שבוע, לקבל מחזור מדומה ואחרי שבוע מההפסקה של הגלולות להתחיל לקחת שוב.)
מאז שהתחלתי חיברתי כל פעם פעמיים חפיסות כי לא רציתי לקבל מחזור. והפעם אני עומדת לסיים את החפיסה השניה אבל אני רוצה להמשיך לחפיסה שלישית כי יש לנו עוד שבועיים משהו חשוב ואני לא רוצה שנהיה אסורים בזמן הזה.
מישהי חיברה פעם 3 חפיסות?
אנישומשומ
מסיימת עכשיו חפיסה שלישית של גלולות משולבות והכל בסדר ..
רופא אמר לי שאין בעיה לחבר
אני מחברת המון חפיסותאן אליוט
פעם חיברתי כמעט שנה.
הרופאה שלי אמרה שאין עם זה בעיה
חיברתי גם ארבעבוקר אור
יותר מזה לא העזתי
תודה רבה ועוד שאלהאישהואימא
נראה לכן אני יכולה להפסיק אחרי כשיגיע היום של המשהו שחשוב לנו אפילו שלא תיגמר החפיסה השלישית או שעדיף לחכות לסיום החפיסה?
כן אסור להפסיק רק באמצע החבילה הראשונהעדיין טרייהאחרונה
בשאר החבילות שמחברים זה לא משנה מתי מפסיקים.
בטח שזה אפשרי! 💪🫶❤️ וכמה כמה שזה חשובנגמרו לי השמות
איש ואשתו בני 80 הולכים יד ביד.
תמונה מרהיבה ביופיה שזוכים לראות מפעם לפעם סתם כך ברחוב.
האיש מביט באשתו
האישה מביטה באיש שלה
המבטים מצטלבים.
אושר קורן מבין העיניים
אהבה ללא מילים
הבנה ועומק שרק שניהם מבינים.
התמונה הזו מרעידה לבבות
פורטת על נימים עמוקים-עמוקים שחבויים בכל אחד ואחת מאיתנו.
כי למה בעצם?
כי בעצם היותה היא משדרת לנו ומכריזה בקול רם: האהבה מנצחת!
האהבה לא נכבית
היא חיה, קיימת,
בועטת, נושמת,
עמוקה מני ים
טובה
עוטפת
משתבחת ומעמיקה עם הזמן
כך לאורך שנים רבות רבות
כך לנצח נצחים.
והשדר הזה,
ההכרזה הזו,
הם כ"כ כ"כ חשובים.
ובתרבות של ימינו אנו – הם פי כמה וכמה חשובים.
כי מה שמשדרים לנו כל היום וכל הלילה בתרבות
זה כמה האהבה היא דבר שחולף
וכמה שנישואים זה "כלא" ו"חונק"
וכמה מי שמתגרש או נפרד נהייה שוב "רווק/ה" וחוזר "לשוק"
ויכול "לטרוף את העולם"
ואיזה כיף לו בעצם,
וכמה שנישואין "הורגים את האהבה"
וכמה שגברים "מסכנים" כי הם "כבולים" לאישה אחת כל חייהם,
וכמה גבר נשוי "מסכן" כי אשתו כל הזמן אומרת לו מה לעשות וחונקת לו את החופש לאט לאט
וכמה אישה נשואה "מסכנה" כי בעלה בעצם ילד נוסף שלה, ילדותי ועצלן ובעצם מי צריך אותו בכלל?
וכמה אהבה אמיתית ותשוקה אמיתית יכולות להתקיים רק מחוץ למסגרת הנישואין,
וכמה מסגרת הנישואין מכבה את התשוקה וכמה היא כבר לא קיימת בה
וכמה כל איש ואישה צריכים "להספיק" לפני שהם מתחתנים, כאילו ברגע שהם מתחתנים העולם סוגר עליהם ואין להם יותר שום מרחב תמרון בעולם הזה,
וכמה מי שהתחתן מוקדם "מסכן" כי "לא הספיק כלום בחיים וישר נכנס לצינוק"
ועוד כהנה וכהנה שדרים אינסופיים שמשדרים לנו.
ללא הרף.
כל יום.
בכל מקום.
גם בדברים שאנו מודעים אליהם,
אבל הרבה הרבה יותר בשדרים שפשוט מועברים אלינו בתת מודע, בכל רגע נתון שבו אנו
צופים בחדשות/ רואים סרט או סדרה / שומעים ראיון עם אישיות כזו או אחרת / רואים פרסומות / קוראים ספרות ועיתונים / שומעים אנשים –
כל המדיה באשר היא,
כל התרבות באשר היא
הכל מכוון, בין אם במזיד ובין אם בלי משים – לגרום לנו להרגיש ולהבין שנישואין הם כלא אחד גדול,
שאהבה אמיתית לא יכולה להתקיים בהם לאורך זמן, אולי לזמן מועט, אולי לתקופה מסוימת – אבל לא לנצח.
וזה,
זה השקר הכי גדול שיכול להיות בעולם הזה!
זה העיוות הכי לא מוסרי שיכול להיות בעולם הזה!
זו התרמית הכי גדולה שבה מאכילים אותנו!
זה הבוקס הכי כואב שיכולים לתת לנו כאנושות בבטן הרכה שלנו,
ביסוד שלנו, בשורש שלנו, במהות שלנו –
במשפחה שלנו.
התא הבסיסי ביותר בכל חברה אנושית.
התא הבסיסי שמחזיק תרבויות ועמים שלמים.
התא הבסיסי שהוא הוא מקור הכוח, העוצמה וההשראה שלנו.
בזה פוגעים כל הזמן
את זה רומסים כל הזמן
על זה צוחקים כל הזמן
את זה דורסים כל הזמן ברגל גסה.
הגיע הזמן שישמע כאן קול אחר.
קול האמת.
קול שמכריז על האהבה שלא מתה.
קול שאומר בבירור:
נישואין זו מתנה!
נישואין זה הגשמת החלום הכי גדול של כל איש ואישה!
נישואין זה טוב, הכי הכי טוב שיכול להיות!
נישואין זה חיבור של שני חצאי נשמות שהתאחדו לנשמה אחת,
נישואין זה אור גדול
נישואין זה עבודת המידות, פיתוח האישיות, האפשרות להיות יותר טובים כל אחד בפני עצמו,
נישואין זו מסגרת אהובה עוטפת ומחבקת שמגדלת לתוכה ילדים מאושרים, בריאים בנפשם, בטוחים, מוגנים,
נישואין זו יציבות מבורכת,
זו אמירה שהאהבה מעוגנת בשורש עמוק, שלא כל משב רוח יכול להעיף אותה ולכבות אותה,
אמירה שמכריזה: אשתי!
אני כאן!
איתך!
לנצח!
גם אם קשה,
גם אם יש משברים,
גם אם את לא תמיד הכי-הכי
גם אם את טועה
אני כאן.
אוהב אותך.
נמצא איתך.
לא עוזב אותך לעולם!
וביחד ננצח את הכל!
נישואין זו אמירה שמכריזה: אישי!
אני כאן!
איתך!
גם אם אתה לא תמיד במיטבך,
גם אם אני כועסת עליך כ"כ לפעמים,
גם אם טעית,
גם אם לא הכל מושלם כל הזמן-
אני אוהבת אותך
אני שלך לעולם
ולא עוזבת!
נישואין זו אמירה שמכריזה: ילדים יקרים שלנו!
אבא ואמא איתכם, שומרים ומגינים, אוהבים ומחבקים,
אתם בטוחים כאן. אתם אהובים כאן.
זה הבית שלכם.
בית.
שלם ואמיתי.
גם אם אבא ואמא רבים לפעמים – זה בסדר,
הם לומדים אחד את השנייה,
הם מבינים יותר אחד את השנייה,
ובסוף משלימים.
נישואין זה שיחרור!
לא כלא – שיחרור!
השחרור והחופש להיות את.
להיות את שלפעמים שמחה,
ולפעמים עצובה
ולפעמים עייפה
ולפעמים כועסת
ולפעמים בהריון או אחרי לידה
ולפעמים משמינה ולפעמים מרזה
ולפעמים מרגישה יפה ולפעמים יפה פחות
ולפעמים אין לה כוח לראות אף אחד
ולפעמים רוצה לבלוע את העולם-
שיחרור להיות מי שאת בכל זמן נתון
ולדעת שתמיד הוא יהיה שם בשבילך – האיש שלך.
ואת לא צריכה להוכיח כלום
ואת לא צריכה לשחק אותה ולעטות על פנייך וגופך מסיכות
ולהתאמץ להיות מי שאת לא,
ולהתאמץ להיכנס לאיזו תבנית מסוימת שהחברה מכתיבה, אפילו בזמנים שהכי קשים לך
כמו אחרי לידה
את תמיד את.
רגילה כזו, פשוטה כזו.
ואישך תמיד לצדך בדיוק כמו שאת.
לא ישפוט אותך על כל טעות הכי קטנה,
לא יחפש איפה לחתוך את הקשר כי את לא מספיק א ב ג
לא יעבור ממך לאחרת ומאחרת לאחרת כי יש יותר יפות יותר חכמות ו"יותר" ממך
לא, הוא שלך. לנצח.
נישואין זה השחרור והחופש להיות אתה.
להיות אתה שלפעמים מתוסכל ומאוכזב שפיטרו אותך
להיות אתה שלפעמים עייף ורק רוצה לישון כל היום
להיות אתה שלפעמים חולה ולפעמים כואב ולפעמים מבולבל ולפעמים לא יודע אם יהיה לו כוח לקום מחר מהמיטה.
להיות אתה בטוב שלך ובחוזק שלך
ולהיות אתה גם כשאתה חלש ופגיע.
לדעת שאשתך תמיד שם בשבילך.
מכילה, מחבקת ואוהבת.
שהיא לא שופטת אותך על כל מעידה הכי קלה, שהיא לא תרוץ לחשוב "למה כדאי לי לחתוך ולמצוא בחור יותר חתיך יותר מרוויח יותר גבר יותר מצליח ו"יותר" ממך.
לא, היא שלך. לנצח.
היא שם בשבילך, לנצח.
הכלא האמיתי הוא מחוץ לנישואין-
כלא שאומר לך שאת/ה צריכים להיות הכי יפים כל הזמן
והכי חכמים חדים ושנונים כל הזמן
ועל כל מעידה הכי קלה אתם תוחלפו באחר/ת ש"יותר" מכם.
אין יציבות.
אין ביטחון.
אין מחויבות.
להתאמץ בכל דקה מהחיים לרצות את האחר, להיות מושלמת או מושלם, זה מתיש.
פשוט מתיש.
אנחנו רק רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.
האהבה לא מתה בנישואין.
האהבה משתבחת בנישואין.
היא מעמיקה,
היא מתרחבת
היא מקבלת עוד ועוד פנים וצורות.
בידינו הדבר.
אנחנו הם אלה שנחליט אם כך יהיה או אחרת.
כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
מהצמח הכי קטן ועד לאהבה שלנו.
אם נשקיע בה,
כל יום,
אם נשקה אותה,
כל יום-
היא תפרח.
אם לא נשקיע בה את האנרגיה- כמו כל דבר שאין בו אנרגיה – היא תנבול.
התשוקה לא מתה בנישואין,
התשוקה יכולה להתעצם, להתפתח, לגדול עוד ועוד בנישואין.
בידינו הדבר לגמרי.
לאן שנכוון את האנרגיה שלנו, את הרצון שלנו,
את המחשבות שלנו, את המאווים שלנו – שם היא תהיה.
לאן שנכוונן את המוח שלנו – שם היא תהיה.
מספיק כבר עם השקר הנורא הזה שנישואין רעים וכובלים.
מספיק כבר עם השקר הזה שנישואין טובים "רק" לתקופה מסוימת
ואחר כך זה כבר "לא מספיק",
נישואין זה לא גרביים
נישואין זה לא אייפון חדש שמשתדרג כל שנה וצריכים להשיג את ההכי חדיש כל פעם
נישואין זה לא משהו שאפשר להחליף כל רגע.
נישואין זה נשמה.
זה נשמה שחצי שלה בך וחצי שנה באשתך/באישך.
לא מחליפים חצי ממך.
לא מחליפים נשמות.
כמו שילדים לא מחליפים.
כך גם את הנשמה שלך לא מחליפים.
אם הילד הכעיס נורא – עדיין נאהב אותו.
אם הילד טעה נורא – עדיין נאהב אותו.
כך צריך להיות היחס גם לגבי בעלי/אשתי.
החיים דינמיים,
אנחנו משתנים,
וכל היופי הוא לראות איך החצי השני שלנו גדל ומתפתח יחד איתנו,
איך בכל תקופה ובכל רגע האהבה והזוגיות מקבלים פנים חדשות.
לא לוותר על זה.
חבל לוותר על זה.
כמו בכל דבר שצריכים להתאמץ בשבילו כדי שיקרה, רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב,
ואת הטוב הזה אי אפשר לקבל בבת אחת על ההתחלה-
כך בדיוק באהבה ובנישואין.
כמו שתינוק, חיים שלמים ואמיתיים, פלא הבריאה, אושר אינסופי-
נוצר לאחר הריון קשה של 9 חודשים
ולידה קשה וכואבת
וגידול ילדים קשה ומתיש-
רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב
וכ"כ כ"כ עוצמתי.
אם רוצים לקבל מהאהבה ומהנישואין את שיא האושר-
צריך להתמיד.
צריך להמתין.
צריך לחוות.
צריך להיות.
ואז?
אז נהפכים בעצמנו לתמונה המרהיבה הזו.
אז מוצאים את עצמנו בגיל 80 מביטים אחד לשנייה בעיניים במבט אוהב, מצמרר מרוב שהוא אוהב,
אז מוצאים את עצמנו הולכים יד ביד בגיל 80 ואוהבים.
אוהבים כמו שרק שני חצאי נשמות שחיו יחד עד גיל 80-90 בנישואין אוהבים יכולים לאהוב.
אל תיקחו את זה מעצמכם.
אל תוותרו על זה.
זה יקר מפז.
זה שיא האושר ושיא האהבה.
תתמידו.
מי שמתמיד זוכה לפירות הכי מתוקים שיש.
זוכה להרגיש ולהבין מהי אהבה אמיתית,
אהבה שאינה תלויה בדבר,
אהבה שהיסוד שלה הוא נתינה ללא שום רצון בקבלה, רק נתינה כי אוהבים את האחר,
מי שמתמיד זוכה לחוות מה זה להיות נאהב באמת, לנצח, כפי שהוא, בלי להתאמץ להיות מה ומי שהוא לא.
מי שמתמיד זוכה לחוות עוצמות חדשות ואדירות של אהבה ועומק.
אם הריון חלילה נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את האושר בתינוק.
אם שיא גופני נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא העונג הניתן לגוף.
אם נישואין נעצרים באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא האהבה והעומק שאפשר להגיע אליהם.
ומגיע לכם!
מגיע לכולנו לחוות את זה עד הסוף.
את הכל.
להפסיק להאמין לשקר הכי גדול,
להתחיל להאמין באמת הגדולה מכל.
שיש טוב גדול
ויש אושר גדול
ושמו- נישואין
ושמה-
אהבה.
והדגשה חשובה:נגמרו לי השמות
אין באמור התייחסות למקרים נדירים יותר שבהם גירושין היא האופציה היחידה הרלוונטית (כגון אלימות על כל סוגיה שאיננה משתנה, או כגון אומללות בחיי הנישואין וניסיון אמיתי לשפר ולשנות ללא הצלחה והבנה שהגענו לקו האדום ואין ממנו דרך מילוט, שניסינו הכל וזו האפשרות היחידה.
שההרגשה שעדיף להישאר לבד לנצח ולא למצוא זוגיות לעולם מאשר להמשיך להיות נשואים).
במקרים כאלה כמובן שהאפשרות של גירושין לגיטימית ואף רצויה לעיתים.
אני מדברת על כל אותם האחוזים המטורפים של בעיות "קטנות" או לא קטנות אך בהחלט פתירות כאלו ואחרות שאפשר לפתור עם רצון וכוונה, או עם הליכה לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות, עם התמדה ומאמץ ואי וויתור על הקשר – ולצערנו יש אחוזים גבוהים כאלה, הרבה יותר מדי.
מהמם!שלומית.
תודה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
תודהה על זה!!אנונימית בהו"ל
ממני שעברה אתמול בלילה כזה פחד על הזוגיות.. בא לי בול בזמן!
באהבה יקרה ❤️נגמרו לי השמות
וחיבוק 
תודה על החיבוק! וחייבת להבין רגעאנונימית בהו"ל
זה תקין שאני אוהבת את בעלי מאוד אבל כועסת עליו בטירוף וכל דבר שהוא עושה עכשיו מקפיץ אותי?? יש לי כאלה פחדים על הזוגיות כי עלה גם משהו שאנחנו חושבים בו הפוךךך וזה נושא מהותי לי שככ הכעיס אותי ותסכל ואני לא יודעת איך בכלל לפתור את זה! מהלכת בפחד ובהרגשה נאחסית כזאת ומה זה אומר כאילו אם לא נצליח לפתור מה יהיה איתנו??
בטח ❤️נגמרו לי השמות
טבעי לחלוטין לכולנו להרגיש רגשות אנושיים כמו כעס, תסכול, עצב, פחד וכן הלאה.
אנחנו כולנו בני אדם
וגם מול האדם שאנחנו אוהבים - תקין וטבעי לחלוטין וקיים גם בזוגיות הכי נפלאה שיש!
לא להיבהל ולא להתפחד מכך כלל
ולנסות לראות לאט לאט איך ניתן לקדם את הנושא הטעון הזה,
בין אם זה בעוד שיח על כך, שיח מקדם כמובן שמעניק לשניכם לומר את הלב שלכם עד הסוף בעניין, מתוך הקשבה הדדית שלמה ועד הסוף,
ומתוך הנכחת הפגיעות וכל מה שמתחולל בכם גם תוך כדי ובעקבות.
אל תפחדי יקרה,
כ"כ נפלא ולא מובן מאליו לשמוע שאת אוהבת את בעלך מאוד
כ"כ טבעי ואנושי להרגיש כעס ופחד אל מול קונפליקט עמוק ולא פתור,
ובכוחכם בהחלט לצלוח גם את זה ואף לגדול מכך ב"ה!
תאמיני בכך! תאמיני בכם ❤️
אפשר תמיד להתפלל על זה, גם לפני השיח או הליבון,
אפשר לראות אם וכיצד ניתן לפתור זאת לעומק,
או לפחות להגיע לאיזונים נכונים שיטיבו עם שניכם,
לתת זמן, ועומק, ושיח, ולב, ומרחב פגיעות, ולימוד בתוך זה
וצעד צעד
לראות איך הדברים מתקדמים
להביא גם את האהבה הגדולה, גם את החוסר אונים וחוסר שליטה שיש אל מול הקושי, ולנסות יחד להתקרב, להירפא, לגדול.
בעזרת ה' תעשו ותצליחו 💪🙏❤️
אממןןןן!!!! תודה!!אנונימית בהו"לאחרונה
מקווה שיהיה לנו זמן לדבר כמו שצריך ושיצא טוב הלוואי אמן
כתבת מהמם ומדוייק כל כך!!לפניו ברננה!
תודה💞
תודה רבה יקרה,נגמרו לי השמות
משמח מאוד לשמוע 🙏❤️
מבול 🌩🌧 - מפרשת השבוענגמרו לי השמות
בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח,
מסופר על המבול
וכמה אנחנו לפעמים מרגישות ומרגישים בתוך מבול
מבול של בילבול
מבולבלת, מבולבל
מבול של חוסר אונים
ובא הקב"ה ומבקש מאיתנו לבנות לנו תיבה
התיבה - הביתה בהיפוך
תיבה - הבית בהיפוך
לשוב הביתה
לתיבה שלנו
הבית שלנו
מקום מבטחים מפני המבול
האיש שלך הוא הבית שלך.
האישה שלך היא הבית שלך.
לא להתבלבל
לא להיכנס לנקודת מוצא של מבול, בילבול, של ספק, של סימני שאלה "האם בחרתי נכון? האם זה זה? האם זה לא זה" (כמובן לאחר שעמדתם בשלמות תחת החופה כבר, וכמובן שלא מדברת על מצבי קיצון כמו בפירוט בהודעה הנפרדת למעלה),
סימני השאלה האלה, העמלק שהוא הספק,
הבילבול שהוא המבול - הם הם שמים לנו עצמינו מקלות בגלגלים
הם הם שיוצרים לנו בלב כמו "נבואה שמגשימה את עצמה" בתפיסה ובמחשבה של "הנה ידעתי! איש כזה מגעיל! מי צריך אותו בכלל!" / "הנה ידעתי! אישה כזאת שאמרה את המשפט הזה מי צריך אותה בכלל",
וכל הזמן לחיות בסימן שאלה אחד עצום,
זה מכרסם בתוכנו
אי אפשר לחיות כך, בתוך הבילבול, הספק, העמלק הזה.
אלא -
להיכנס לתוך התיבה
לתוך הבית
לנקודת מוצא של "מצא אישה מצא טוב" - של עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו!
בלי סימן שאלה, אלא סימן קריאה
בלי ספקות, בלי מבול, בלי בילבול,
אלא עם רוגע, שלווה, בהירות, שלמות
כן - זה האיש שלי! זה זה! וזהו!
כן - זו האישה של חיי! זה זה! וזהו!
ואם קשה?
נעבוד
נלמד
נשקיע
נעמיק
נתקרב
עוד ועוד
ונהיה "למשפחותם" - לכוח העצום הזה של המשפחה בישראל
ונהיה ל"מה טובו אוהליך יעקב" - לעוגן הזה, לתיבה הזו של הבית פנימה, לשוב הביתה לחצי שלי באמת. להתמקד פנימה בנו, רק בנו.
לא נהיה דור הפלגה, לא נהיה מפולגים ומפורדים בינינו,
אלא מאוחדים
קודם כל בינינו פנימה
איש ואישתו
ואז לכל העם המתוק שלנו
וכמה מרגש היה בשבוע וחצי הללו לראות את אחינו השבים מן השבי מלמדים אותנו
מה זה להיות בתיבה בתוך שיא המבול של הרע
מה זה לשוב הביתה
מה זה לזעוק ישר כאשר שבים על אחדות אחדות אחדות בינינו
על היהדות
על המצוות
כמה מרגש לראות אותם
נשמות אדירות מאירות
שנלמד מהם
שנקבל אנו כוח מהם וממילותיהם
וכמובן מהתורה הקדושה שמאירה לנו
לשוב הביתה
בהירים, מאוחדים, לא מבולבלים ❤
כאבים ברגל ימין בהריוןח'
היי לכולן,
הריון רביעי, שבוע 30.
מאז ההריון השי התחילו לי כאבים ברגל ימין בחיבור עם המפשעה
אבל ההריון זה נוראי.
רצתי לאוטובוס יותר נכון דידתי קלות וזהו מאז יש לי כאבים מזעזים.
כואב לי להרים רגל על רגל, להתהפך במיטה, להתרומם , לעלות מדרגות ואפילו סתם ללכת.
כל פעם שמזיזה את הרגל אפילו סתם מותחת יוצא מלא קליקים כזה..
מישהי יודעת מה זה? למי הולכים לטפל? יש איך לטפל?
לא יודעת איך לשרוד ככה עד לידה..
גם יש לי ברגל הזאת ורידים בולטים שגם כואבים ממש אחרי מאמץ..
יש מצב שזה סימפיזיוליזיס?דיאן ד.
הייתי בודקת בכיוון...
זה ממש נשמע סמפוזיוליזיס. ממליצה מאד להתחבר לקבוצהאמהלה
במייל ששמה סמפוניה
<simfihelp@gmail.com>
תשלחי מייל לכתובת הנ"ל תבקשי מידע
היא תשלח לך חוברת מידע מפורטת עם דרכי טיפול והמלצות מנסיון מר....
עברתי את זה
זה כאב נוראי
זה משבית, אבל אפשר ללמוד לחיות עם זה
אפשר טיפה להקל
בהצלחה יקרה
תודה!ח'
זה רק מחמיר?
אני לא מסוגלת. ממש קשה לי להזיז את הרגל זאת
הגיוני שזה רק בצד אחד?
איך אפשר ללדת ככה?
אוף🙂↕️
כן 
אם לא מטפלים או אפילו משמרים זה יכול להחמיראמהלה
בלידה הייתי עם אפידורל, אבל יש טיפים והמלצות איך לא להחמיר את המצב
ממש כדאי לך להתחבר לקבוצה הנ"ל
כאבים בחיבור עם המפשעה זה מזכיר סימפיזיוליזיסמאמינה ומתאמנת
אני יודעת שלפעמים יש בצקות או ורידים באזור המפשעה וזה גם יכול לגרום לכאבים
אולי שווה ללכת לרופא נשים טוב שיבדוק מה זה?
אם זה סימפיזיוליזיס צריך כמה שפחות לפסק את הרגליים ולשמור על תנוחות ספציפיות שלא יחמירו את הכאב, בטוחה שיש פה בנות שידעו לפרט יותר🩷
תודה רבה!ח'
מכירה רופאי נשים שנותנים לזה מענה?
הרופאה שלי מנפנפת בכללי
בעקרון הכתובת זה אורטופד. מצרפת לך את החוברתאמהלה
הרבה רופאי נשים לא מתייחסים לזה ברצינותמאמינה ומתאמנתאחרונה
אורטופד או פיזיותרפיסט יכולים לתת לך רעיונות איך להקל- חבישות מסוימות/ חגורת בטן/ תרגילים פשוט כבר כמה שנים מההריון האחרון שלי ואני לא ממש זוכרת
מתקפה משולבתאנונימית בהו"ל
תינוקת ישנה. פעוט ישן.
אמא באפיסת כוחות.
אבא יוצא מהבית.
תינוקת: **אבא יצא**: וואההההההה
פעוט: **אמא באפיסה**: וואההההההה
מתקפה משולבת
הצילו
בתור האמא הייתי מצטרפת ל"ווואההה"יעל מהדרום
לק"י
איזה מתיש זה.
שיהיו בריאים!!
מקוןה שיירגעו וירדמו במהרה!
זה מה ששקלתי לעשות😭🤣אנונימית בהו"ל
אולי תכתבי את זה לבעלך. בתקווה שיחזור במהרה😅יעל מהדרום
ברגעים כאלההשם שליאחרונה
אני אומרת להם שעושים תחרות מי בוכה הכי חזק או הכי הרבה.
גם אם הם עוד קטנים ולא מבינים, זה עוזר לי להתייחס לזה בהומור.
איך חוגגים יומולדת לילדים?הילושש
באמת שואלת.. כי כבר הסתבכתי עם המחשבות של עצמי..
יש לי 2 ילדים כרגע ברוך ה'- בן 4 תכף ובת 1.5 ועדיין לא הבנתי מה הדרך הנכונה לחגוג ימי הולדת.
אתמול היה לי דיון על זה עם בעלי.
דעתי: באלי לעשות חגיגה משפחתית- בשביל הילד (אפילו בבית, או בפארק) ובבוקר של יום ההולדת לעשות לו בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם.
בעלי: מסכים איתי על בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם. ולא חושב שצריך משפחה -דודים דודות וכו'. וכשניהיה שבתות אצל ההורים- נחגוג אצלם.
ואני שואלת למה? ב"ה יש משפחה, יש בנידודים בגילו.. למה למסכן את הילד ולא לתת לו להנות ולהיות הכוכב ליום אחד?
בעלי טוען שלא, יהיו שנים שלא נוכל לעשות (לא ברור למה המחשבה הפסימית הזאת) ואז הילד יתאכזב.
אז אמרתי לו סבבה, א. נחגוג לו, גם אם לא מסיבה גדולה. ב. נסביר לו למה ספציפית לא ייצא השנה לחגוג. הכל בסדר. מותר לו להתאכזב. אלה החיים.. קצת להתגמש, להתחשב בהורים שקשה להם מסיבה מסוימת כרגע. הכל טוב, וחוצמיזה, אף אחד לא מתכוון להעביר יום הולדת בלי לחגוג בכלל איכשהו.
כרגע לא הגענו להסכמה/החלטה.
בעלי טוען שאני מגזימה. ובאמת אני שואלת..
איך חוגגים יומולדת ברמה טובה ולא מתמסכנת מצד אחד וגם לא גרנדיוזית מצד שני?
ורגע, מה מקובל לגבי חברים מהגן בגיל הזה.. ?
בגן הם עושים פעם בחודש יומולדת אבל זה כל הילדים של כל החודש. ושנה שעברה בעלי התבאס מזה שהילד לא קיבל תשומת לב ביומולדת.. הם חגגו ביחד איזה 7 ילדים (אם לא יותר חח)
אצלנו עושים כמו שבעלך רוצהבארץ אהבתי
המשפחה אצלנו לא גרה כל כך קרוב, לנסוע ליום הולדת של בן דוד זו השקעה, וב"ה יש לא מעט בני דודים. מבחינתי זו טרחה מוגזמת לצפות מכולם להגיע (וגם לא הייתי רוצה שיצפו מאיתנו להגיע לכל יום הולדת של כל בן דוד...).
יכול להיות שבמשפחה קטנה יותר או שכולם גרים באותו אזור אז השיקולים האלו פחות משמעותיים.
אצלנו חוגגים בבית במסגרת מצומצמת, ומשתדלים גם לנסוע לסבא וסבתא בשבתות סמוכות ליום הולדת כדי להתייחס (אם מתאפשר. לפעמים מצרפים כמה ימי הולדת סמוכים לשבת אחת).
ובמשפחה המורחבת מתייחסים בקבוצה המשפחתית - שולחים הודעות מזל טוב, ולפעמים הבני דודים שבגיל קרוב שולחים גם הודעה בשמם (לפעמים הודעת וידאו אם מתחשק להם, אין קונספט קבוע).
היו כמה פעמים שהילדים שלי יזמו מסיבת יום הולדת בזום - יצרו איזה חידון/מצגת על הילד יום הולדת והזמנו את מי שמתאים לו להצטרף. זה גם היה חמוד, אבל זה לא משהו שעושים באופן קבוע...
גם אצלנו לא חוגגים עם כל המשפחהשופטים
משתדלים לנסוע שבת שקרובה אם מסתדר.
חוגגים אנחנו ולפעמים מזמינים 2-3 חברים לבקשת החוגג לארוחה.
לא רואה בזה משהו מתמסכן האמת.
לגבי החגיגה בגן זה באמת נשמע קצת מבאס לחגוג 7, אצלנו זה 2-3 ילדים בד"כ והילדים שמחים
אין נכון ולא נכוןכורסא ירוקה
או מוגזם ולא מוגזם. זה ענין משפחתי, כל משפחה עושה מה שטוב לה ונכון לה.
אני יותר בגישת הצמצום, לא כי יום אחד לא יהיה, אלא כאידיאולוגיה של לחנך להסתפקות במועט ושמחה בחלקנו. בעיני אם לא נשדר לילד שהוא מסכן הוא לא יהיה מסכן, ההיפך ככל שתעלי לו את הרף ככה הוא ירגיש שזה מובן מאליו ויהיה מסכן כי אפשר עוד.
זו דעתי האישית כמובן אבל אין בה משהו נכון יותר, זה חלק ממכלול של התנהלות משפחתית.
מבחינתי עוגה וארוחת ערב חגיגית בבית זה מקסים, לא רואה למה צריך יותר מזה. חגיגה אצל סבא וסבתא בעיניי מיותרת, מספיק שיגידו לילד מזל טוב בטלפון בפועל, יש אצלנו סבתא אחת שמאד אוהבת חגיגות אז דואגת לחגוג לילדים בזמן הכי קרוב ליום ההולדת שבו היא רואה אותם, וגם קונה מתנה. בעלי אוהב לתת לילדים מתנות (אני נגד הצפה של חפצים, לא חסר להם כלום ) אז קונים להם משהו קטן. וסבא וסבתא בצד השני גם משתדלים לעשות עוגה וחגיגה קטנה עם בלונים כשמגיעים אליהם.
אני דואגת שאצל הסבים והסבתות זה לא יהיה עם דודים (בהגדרה, אם במקרה דוד אחד נמצא לא אכפת לי) כי כל האירוע יהפוך להפקה מוגזמת ורבת משתתפים וזה כבר ממש הגזמה מבחינתי.
בגן - זה תלוי במקום המגורים שלכם. אצלנו מי שעושה בבית מזמין את כל הילדים בגן מאותו מין (בנים את כל הבנים בנות את כל הבנות), יש מקומות שמזמינים את כל הילדים ומקומות שלא עושים בכלל או שנותנים לילד להזמין איקס חברים טובים ועושים להם משהו קטן. גם התוכן של ההפעלה משתנה ממקום למקום. תבררי מה מקובל אצלכם, או שאם את הראשונה השנה תעשי מה שנוח לך ומקסימום תקבעי סטנדרט
אניoo
בעד יומולדת מצומצמת
משפחה גרעינית בלבד
עוגה/ מאכל אחר שהילד בוחר
ואם הילד רוצה אז בלונים/ זיקוקים
הילדים של היום שוחים בשפע של ממתקים/ חפצים/ מסיבות/ תשומת לב
הם ממש לא זקוקים למסיבה גדולה
מסכימה. וככה גם אני מתכננת לעשותשושנושי
מוסיפה לפותחת
הילדים שלנו עוד קטנים,
ב''ה שבסביבה שלנו לא עושים מסיבות גדולות מרובות משתתפים. עושים משהו גדול בחלאקה ואחר כך בבר מצווה (גם בבר מצווה יש ב''ה תקנון מה שחוסך את הלחץ החברתי)
לענייננו, לי תמיד עשו משהו קטן למשפחה הגרעינית וככה גם מתכננת הלאה.
יש לי שכנה שעושה מסיבות גדולות ומושקעות וזה לא נראה שהילד שלה יותר מרוצה (הוא לרוב מתלונן וממורמר. זה לא מה שעושה אותו שמח).
עושים כמו שבעלך הציעיוקי
לא חושבת שהם מרגישים מסכנים וגם אין סיבה
אבל אם יש לך זמן וכוח לארגן משהו יותר גדול ומשפחתי זה יכול להיות נחמד
ממש לא להזמין את כל המשפחהדיאן ד.
בלי עין הרע אצלנו יש כבר 30+ אחיינים. כן ירבו.
לאף אחד אין זמן וסבלנות להתרוצץ כל יום ליומולדת אחר.
אצל ההורים שלי נוהגים לעשות ימי הולדת במוצ"ש כשמשפחת הילד מגיעה ויש עוד דודים בני דודים.
לא בהכרח ממש ביום ההולדת, לפעמי שבוע שבועיים אחרי.
וכולם מוזמנים אבל בפועל רק מי שנמצא בשבת נוכח ומשתתף ביומולדת.
אה, ולפעמים זה כמה ילדים ביחד חוגגים יומולדת
וגם, מסכן או לא מסכן זה תלוי בכם כהורים.
ילד בן 4 אין לו מושג איך אנשים חוגגים יומולדת ואין לו סטנדרטים.
אתם תקבעו לו את הסטנדטים.
ואם תשדרו לו שאיזה כייף חגגו לך עם עוגה ובלונים ומתנה קטנה
הילד יהיה בעננים.
ההרגשה של הילד לגמרי תלויה בשדר של ההורהמתיכון ועד מעון
אצלנו יומולדת נעשית לבקשת החוגג או סמוך לאירוע או שכל האחים בבית ( קורה מעט מאוד)
החגיגה כוללת ברכות שהאחים כותבים מתנה סמלית מכח המשפחה עוגה ואת הקטנים מרימים על כסא
הילדים ממש מחכים לברכות המקוריות של האחים וזה ממש עניין, כל אחד מקריא בקול את הברכה שלו, ומחבק את החוגג.
הקטנה שלנו חגגה השבוע שלוש, אז במקום להקריא לה ברכות כולם ציירו לה ציורים, היא התרגשה ממש.
לגבי הגן, אפשר לבקש מהגננת 7 ילדים זה באמת מוגזם
אצלנו מאז שנולדו (יש לי ב"ה כבר מתבגרים)אמהלה
חוגגים רק במתכונת משפחתית גרעינית.
אף פעם לא הזמנתי חברים/ות או משפחה, לפעמים סבא וסבתא מצליחים להגיע.
בד"כ חוגגים בשבת הקרובה ליומולדת (לפני או אחרי תלוי במצב)
כל השבת סובבת את הילד
מכינה מאכלים שהוא אוהב
כמובן עוגת יום הולדת
מקשטים את הבית בבלונים, הילדים מכינים פלקטים עם ברכות
מכינים שקית ממתקים
לפני או אחרי שבת נותנים את המתנות
הילדים שלי- המאושרים בתבל!!!!!
יודעת שיש כאלו שחוגגים במתכונת נרחבת יותר, אבל לדעתי נהכל תלוי באיך אנחנו משדרים להם את זה
הילדים, גם הגדולים סופרים את הימים ליומולדת שלהם.
רוצה רקתקומה
להגיד, וזו תגובה בעיקר למי שכתבה שכדאי פשוט.
שלי בתור ילדה, ההורים היו מזמינים את הדודים הביתה למסיבת יום הולדת, וזה היה ממש כיף.
וזה היה הכי פשוט שיש, פשוט הזדמנות למפגש משפחתי, שזה היה עוד בשלב של מפגש משפחתי של 4 דורות.
וזה היה בבית, ארוחת ערב שהורים שלי הכינו, לא משהו מטורף.
וכן הזמן הפסיקו, כי הדודים התחתנו, ומשפחה גדלה ב"ה.
אבל בשלב שבו כמעט כל הדודים שלי היו רווקים, זו זכורה לי כחוויה מאוד טובה וממש לא גרנדיוזית
חוויה משפחתית מתוקה.
אין בזה בשביל להגיד שזה חובה כמובן
והכל תלוי גם איך עושים, ויש שלב במשפחה שזה באמת כבר לא מתאים.
אבל יש גם אפשרות שזו לא חוויה של פינוק יתר לילד, אלא חוויה משפחתית שבטווח של שנים היא משמעותית🙂
אף אחד לא אמר שזה לא כיף לחגוג עם המשפחה המורחבתאמהלה
ברור שזו חוויה כיפית ומרגשת.
רק בנות שתפו פה שאפשר לעשות חוויה משמעותית גם בחוג המשפחה המצומצמת.
הכל תלוי איך אנחנו מנגישים את זה לילד.
אם זה בתור- אין מה לעשות, סבא וסבתא לא יכולים/דודים לא רוצים/קשה לנו להזמין ולחגוג בגדול/אין כסף וכו'
או
אצלנו חוגגים אבא אמא והילדים וזו היום הולדת הכי מפנק, שמח ומשמעותי שיש.
וגם זה תלוי מאד בסגנון/בגודל/ובמיקום במשפחה
ובסטנדרטים במקום הלימודים/בקהילה
אם אתחיל ללכת לימי הולדת של אחיינים אני פשוט לא אהיה יום אחד בבית
יש לי כ60 אחיינים מכל צד.....
בקיצור
כל אחת שתעשה מה שהכי טוב לה ולמשפחתה
אז לאתקומה
הובנתי.
אני ממש מסכימה עם כל דבר שאת אומרת
אני רק רציתי לתת את הצד שזה לא רק עניין של show וכיף במובן השטוח של המילה.
אלא שבאמת יש ערך גם למפגשים משפחתיים רחבים, ובתור ילדה זו הייתה חוויה ממש משמעותית.
ושוב, אני כילדה, שהייתה לה משפחה קטנה, בלי בני דודים ובשלב שבו הדודים שלי היו רווקים, זה זכור לי כחוויה מאוד טובה. ולא כי זה היום הולדת שלי וכולם סביבי, גם. אבל גם כי זו הייתה הזדמנות לפגוש את כולם, זו הייתה עוד הזדמנות שסבתות רבתות שלי הן חלק מהחיים שלי. והיום, בפרספקטיבה של שנים, זה משמעותי עבורי כחוויה משפחתית.
האם הייתי מרגישה מסכנה אם זה לא היה קורה? בוודאי שלא.
ואנחנו היום חוגגים לילדים בבית המשפחה הגרעינית וזה מהמם ולא צריך יותר מזה❤️
ו
תודה שהסברת לי שוב. מסכימה עם כל מילהאמהלה
נראה לי שזה באמת מאד מושפע ממצב המשפחהכורסא ירוקה
והאם הדודים פנויים לזה
לבעלי יש אח שכל שנה עושה מסיבה לילדים שלו (נולדו בזמן קרוב אז מאחד למסיבה אחת, אבל עם עוגה לכל ילד בנפרד, וקשיוטים במקביל לפי צבעים וכאלה) עם כל הדודים משני הצדדים, ובשבילנו זה פשוט עונש.. נסיעה של כמה שעות עם ילדים שמתעייפים בשביל שעתיים במקום שהם לא מכירים בו חצי מהאנשים, שלא לדבר על זה שצריך לקנות מתנות לכולם מראש ובתקופות יותר לחוצות שנאתי את הקנס הזה.
הילדים שלו נהנים מאד מהמסיבה, אבל אנחנו פחות חחח וברור שזה גם מושפע מזה שבעיניי כל הענין מיותר לחלוטין 😅
לגמרי לגמריתקומה
כשאנחנו התלבטנו בהתחלה איך לחגוג (אנחנו הראשונים עם ילדים), אמרתי לבעלי שצריך להיזהר לא לקבוע סטנדרט שאחר כך לא נרצה לעמוד בו😅
וזה גם היה שיקול כשהחלטנו שלא נעשה את זה בעצמנו...
אצל הגדולים הזמנו גם את המשפחה המורחבתיעל מהדרום
לק"י
והגיע מי שהתאים לו, שזה סבא/ סבתא/ דודים רווקים שיכלו לבוא.
אם לא מרגישים מחוייבות להגיע, זה ממש נחמד להפגש ולחגוג יחד.
כיום אנחנו חוגגים עם המשפחה המצומצמת עם עוגה, בלונים, חטיפים, מתנה, ארוחת ערב חגיגית. לפעמים גם מכינים משחק.
בבית הספר הם חוגגים לכל ילדי החודש ביחד.
בגן בזוגות או שלישיות.
לחלק מהילדים אנחנו חוגגים עם מספר חברים מצומצם בבית. אבל אם אין בקשה מהילדים, אז אין צורך בעיני.
כש2 הגדולים שלי היו הנכדים היחידים בשני הצדדיםחילזון 123
הזמנו את המשפחה... אחים שלנו וסבתות
לא קרה כל שנה, אבל היו כמה ימי הולדת כאלו משפחתיים
אחר כך ההתלהבות התמתנה😉
כשיש יום הולדת אנחנו מכינים בשבת שקרובה לתאריך עוגה בצורה שהילד בוחר או קשור לעונה. עושים אחרי הסעודה סבב ברכות (ולפעמים איזה משחק כמו משחק הכתרים), מרימים (מי שעוד בגיל).
אם לסבתא או דודה רווקה יוצא להגיע בשבת הזו אז יופי ואם לא, אז לא נורא.
לפעמים סבתא/סבא קופצים ביום חול להגיד מזל טוב ולהביא מתנה
חוגגים בשבתאמאשוני
אם נמצאים אצל ההורים החגיגה תהיה גדולה יותר
אם לא, חוגגים עם ההורים והאחים.
לפני שהת מכינים ציורים ברכות קישוטים וכתר.
בשבת בסיום הארוחה פותחים חטיפים, עוגה ועושים סבב ברכות ושירים.
לפעמים מרימים את ילד היומולדת
לפעמים הוא מסתובב עם הכתר כל השבת ואומרים לו מזל"ט בבי"כ.
חוץ מזה יש מסיבה במסגרת גן/ בי"ס
חוץ מזה עושה מסיבה לכל ילד פעם אחת בחיים (לפני בר/ בתוך מצווה)
עם החברים מהכיתה.
בד"כ מתאים בגיל 7-10 כזה..
ממש לא הייתי עושה מסיבה כל השנה עם הדודים.
מצד שני אם הדודים רווקים ולא מטריח אותם במיוחד. אז גם לא רואה סיבה למה לא..
זה הכיף להיות נכדים/ אחיינים ראשונים.
לא כולם זוכים ללוקסוס הזה.
אבל אם בעלך לא אוהב את הטררם, אז צריך להתחשב גם במה שנוח ומתאים לו.
בשונה מהרוב שחוגגים עם המשפחה הגרעיניתDoughnut
אנחנו משפחה מאד משפחתית, גרים כמעט כל האחים והאחיות באותה שכונה ונפגשים המון גם ביום יום (מהצד שלי), כך שבני הדודים הם קרובים מאד כמעט כמו אחים.
מנצלים את ימי ההולדת של הילדים למפגש, אין שום פאר והדר😉, בעיקר משפחתיות וחמימות והמון יחס לילד שחוגג יומולדת. אם יוצא שניים בתאריך קרוב חוגגים יחד. מכינים עוגה, לפעמים חטיפים ולפעמים פיצה או משהו בסגנון.
הילדים ואנחנו נהנים מאד והילדים מחכים לזה שנה שלמה.
לעומת זאת מעולם לא הבנתי מה חטאו הורים שמזמינים הביתה כתה שלמה😅או אפילו חצי. לא מתחברת לזה בכלל ושמחה מאד שלא מקובל אצלנו לחגוג ימי הולדת עם חברים.
לקטנים אצלנו חוגגים עם המשפחה המורחבתהבוקר יעלהאחרונה
לא כולם מגיעים, מי שיכול וזה בסדר. כיבוד חלבי פשוט, פיצה חטיפים עוגה. אין שואו..רק כיף לילד היומולדת.
הגדולות אצלי בוחרות חברות או משפחה, לאחרונה בחרו חברות.
היו שנים שלא חגגנו מורחב כי היה קורונה או מלחמה וכו, אז עשינו עם הגרעינית והיה כיף. אם אנחנו שבת אצל סבא וסבתא לפעמים הסבתא מכינה עוגה..
בקיצור אין נכון ולא נכון.. אם תוכלו שנה אחת ואחרת לא, לא יקרה כלום. בחיים גמישים בה..
הבת של לא אוהבת את השם שלה 😞אנונימית בהו"ל
היא כמעט בת 12, ועכשיו סביב הבת מצווה ועבודת שורשים מדברים איתם על זה.
ידעתי שהיא לא אוהבת היא אמרה כמה פעמים, אבל זה היה כשהיא היתה יותר קטנה, חשבתי שתגדל תתחבר. היא לא מתריסה ולא מתלוננת אבל בטח מבואסת מזה..
קראנו לה בשם תנ"כי על שם אישה שקרובה לנו מאוד וקשורה אליה, מבחינתי כל הסיפור היה ניסי כי חשבנו על שם אחר בכלל. לא מתחרטת שקראנו לה כך, אבל כואב לי שהיא לא התחברה, שאין לה גאוות יחידה על זה.
איך אפשר לעזור לה? אין לשם קיצור או שם חיבה שזורם לקרוא לה כך..
זה מאוד הגיונייעל מהדרום
מכירות שיר כניסה לבת מצוה?יהלומה..
בסגנון של מבורכת של טובה גדות
אולי מישהי הקליטה ומסכימה לשתף?
אשמח לרעיונות
מקפיצה לךמאמינה ומתאמנת
מקפיצה. מזל טוב!!יעל מהדרוםאחרונה
היה לנו אירוע לפני שבועייםאנונימית בהו"ל
ןאני עדיין מבואסת על איך שהייתי נראית.
וזה מבאס אותי שזה מבאס אותי
וזה הרבה בגלל הכיסוי ראש
וקשה לי עם זה ממש!!! ואף פעם לא היה לי קשה עם זה יותר מידי
אבל זהו, בא לי את השיער שלי
ואני לא כזאת בדרכ
וגם השמלה היתה יפה
ובכלל מה כזה אכפת לי?
זהו, עבר, נגמר, נקסט
אוף
חיבוק... אין לי משהו חכם לומר... אבל עוד חיבוקירושלמית במקור
תודה❤️אנונימית בהו"ל
והתגובה למטה של איזמרגד הזכירה ליירושלמית במקור
שכשאני מבואסת מאירוע - עוזר לי "לתכנן" את האירוע הבא. לדעת שיש למה לצפות, לחשוב מה אשנה הפעם
אני חושבת שהדרך היחידה שהבאסה תעבוראיזמרגד1
זה פשוט לקבל את זה שזה מבאס... היה לך אירוע, רצית להיות הכי הכי יפה שיש ולא אהבת משהו באיך נראית. זה באמת מבאס נורא. תחבקי את עצמך על זה
אוף. את צודקתאנונימית בהו"ל
כנראה באמת קשה לי להשלים עם זה.
אני תמיד זאת שנראית טוב ומתלבשת יפה🙈 אז מרגישה כאילו לא עמדתי בציפיות (של עצמי ושל אחרים).
וכועסת על עצמי שאני נותנת לזה כזה משקל, כאילו יש דברים ככ יותר חשובים אז מה אני מתעסקת בזה?
וגם אולי קצת כועסת על ה'?
למה הוא בחר דווקא כיסוי ראש לנשים נשואות? נחמד לו שנהיה פחות יפות?
אני לא כופרת! מבטיחה
סתם אני בקושי כזה ולופ אינסופי
זה בסדר גם לתת משקל לדברים שהם לא הכי חשובים🤷🏻♀איזמרגד1
הרגשות שלנו לא שואלים אותנו לפני שהם קורים...
וזה לא כפירה לשאול שאלות, אבל תשובות אין לי😅 אולי כדאי לך לנסות לברר את זה עם עצמך גם ללמוד מבחינה הלכתית וערכית על המשמעות של כיסוי ראש, וגם בכיוון של אם יש כיסוי בסגנון אחר שאת יותר אוהבת...
את מהממתאנונימית בהו"ל
תודה על המילים שלך, ממש עזרת לי
יכולה לשתף אותך בפתרון שעזר לילפניו ברננה!אחרונה
עם באסה אחרת בהקשר לאירוע שהיה לא מזמן..
קצת אאוטינג אבל לא נורא..😉
אם יש מישהי שזיהתה ולא אכפת לה שאזהה חזרה מוזמנת לכתוב לי, סתם כי זה נעים יותר לדעת מי קוראת אותך, אבל אם לא אז לבריאות.😄
לא היו לנו תמונות מהברית בכלל. בגלל התנהלות לא חכמה. כשהתברר לי ממש בכיתי על זה.
מה שעזר - גם הזמן שעבר, גם לדעת שמותר לי לבכות ולהתבאס וזה ממש לגיטימי גם אם זה מרגיש קטנוני, גם אם זה הורמונלי לא לבטל את הרגשות שלי.. אחרי שבכיתי כבר הוקל לי קצת...
התלבשנו יפה, רק אני ובעלי, בלי האחים הגדולים.. שמנו גם לתינוק את הבגדים של הברית, על הכרית ובעלי הצטלם איתו ואני... יצאו תמונות חמודות ששימחו אותי.
אז אולי תעשי לך יום צילום (אישי לבד או משפחתי) שיהיה חוויה מתקנת? אני הולכת קצת רחוק - אולי שבעלך יעשה לך תמונות יפות בלי כסר"ש?
או שתביני מה בדיוק הנקודה שפתאום הפריעה לך עם המטפחת אם בדרך כלל את כן אוהבת את המראה שלך, ותנסי לשנות רק אותה...
מחפשת פסיכולוגית לטיפול בדכאוןהריון ולידה
אם למישהי יש המלצה ל*פסיכולוגית* דתיה (עדיף דוסית), נשואה ואמא, בת 40 לפחות (עדיף יותר), עם גישת טיפול מעמיקה והוליסטית (לא התנהגותית כמו cbt וכדומה), אשמח לשמוע..
עדיף כזו שמקבלת בזום כי נסיעות ממש מתישות אותי (אבל אם לא תכתבו לי באיזה אזור היא ואני אראה אם אני יכולה להגיע לשם)
תודה!!
צנח.. מקפיצההריון ולידה
מקפיצה. תרגישי טובאמהלה
יש לי המלצהמתיכון ועד מעון
על דניאלה בן קימון, מקבלת בראש העין ובזום
אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפון
תודה!הריון ולידה
חיפשתי עליה קצת. היא נראית די צעירה. את יודעת בת כמה היא? (סליחה שמתמקדת בזה..)
לא שאלתי אותה בת כמה היאמתיכון ועד מעון
היא נראית לי בגילאי השלושים המאוחרים אבל לא יכולה להתחייב.
אני כן יכולה להגיד שהיא מקצועית ומנוסה.
היא פסיכולוגית מומחית ולא מתמחה כמובן ז"א שהיא לאחר מעל 4 שנות עבודה בפיקוח
מוזמנת באישיאולי בקרוב
חיבוק גדול יקרה וממליצה על אפרת בן משהנגמרו לי השמותאחרונה
אפרת בן משה
עו"ס קלינית
מומחית בתחום הדיכאון (בין היתר)
דתייה
עונה לדרישות הגיל שכתבת בהחלט
מקבלת פרונטלית בבאר שבע, בכרמל ובקריית ארבע
ומקבלת גם בזום בנוסף
זה המספר שלה (כמובן באישורה הפרסום שלו ):
050-811-9393
ב"הצלחה רבה יקרה!
שתזכי לאור גדול וישועה שלמה במתיקות עצומה בקרוב ממש ב"ה 🙏❤
איך עומדים בכל הניסיונות האלה? 😔חדשה כאן 2
אוףףףףף
אני תמיד באה לכאן בשביל לפרוק
ולא שישמע בבית שאני מקטרת 😩
אבל מכירות את התקופות האלה
ניסיונות של השם דווקא בבריאות?
כאילו כל הבית עם אותו ניסיון !!!
בעל אחד עם כאבי תופת בשיניים
הבן אדם לא מתפקד כבר יומים עם כאב שיניים נוראי
חום צמרמורת אחרי הקצעת שיניים וטיפול שורש
הבכורה שלנו
שמקוררת מנוזלת עם כאבי אוזניים וגרון
וזאת שהלב שלי נשבר בשבילה
הקטנה שלי.. בת חצי שנה
ערב חג בלתי איתה בבית חולים אחרי 5 ימים של חום.. עלינו על דלקת בשתן במיון .. אחרי קטטר שאישר את זה.. וכבר 10 ימים עם אןגמנטין .. מיותר לציין שבכל זה הגדולה הייתי איתנו שם עד השחרור
אחרי שבוע שברוך ה הייתה הרבה יותר טוב וחיונית
היום .. מהצהריים התחילה שוב להיות נודניקית ומעט חמימה
בקושי ישנה בקושי אוכלת לרוצה רק ידיים 😖
מעולם לא קרה לי חום וחולי עם תינוקת בגיל הזה מודה שזה הכניס אותי לסרטים וחרדות
בשחרור הסבירו לי את הפרוצדורה של מה עושים במידה והדלקת תחזור שוב בקרוב והלב שלי ברעידות
אני שמנקה ושוטפת לה שם כל היום
שמחליפה טיטול כל שעה ביום ובלילה
למרות שזה מעיר אותה לגמרי ..
אוףףףף אוף מפחדת לקרוס 😩 מפחדת לא להרגיש טוב בעצמי כבר אין כוחות להתעסק עם חולי רוצה בריאות ושגרה לכולנו
רפואה שלמה במהרהצוףלבוב
באמת קשוחחחחאורוש3
רפואה שלמה ומהירה וחיבוק
זה קשה!! רפואה שלמה לכולם!!!שיפור
חיבוק יקרה!!shiran30005
מכירה מקרוב לצערי..
חשוב חשןב שתתני קצת זמן לעצמיך, לא יודעת איך אבל זה קריטי
אני קרסתי אחרי שרשרת של חולי קשוח בבית
שוב חיבוק!! ❤️
וואי הצילו ♥️♥️ שולחת לך חיבוק ענקאמא לאוצר❤אחרונה
זה יעבור בסוף
שבוע שבועיים חודש גג
בסוף כולם ירגישו טוב בעז"ה
רק בריאות והרבה כוחות♥️♥️♥️♥️
אשמח להמלצה לדולה במחיר לא יקר במרכז או ירושליםפלפלונת
או בשומרון. תודה!
אודליה גור אריה מהממתאנונימית בהו"ל
לא יודעת מחיר
יש לי מישהי שלקוחת 2500שושנושי
בתוך החבילה גם 2 טיפולי איזון / רפלקסולוגיה מתחילת תשיעי עד הלידה
היא מדהימה. היה לי משמ נעים איתה
כמובן תעשי פגישת היכרות לפני כדי לראות שאת מתחברת
היא מאזור ירושלים אבל יודעת שעושה לידות גם במרכז.
היא מביאה חשבונית של דולה שעליו מקבלים 1600 החזר - אם יש לך ביטוח משלים.
וגם חשבונית נוספת על "קורס" שעליו אפשר לקבל עוד כמה מאות (תלוי אם כבר קיבלת בעבר)
אם המחיר רלוונטי לך אשלח לך בפרטי את המספר
לא רוצה לכתוב כאן שלא יזהו אותי
לא ליוותה אותי, אבל התחלתי תהליך איתהבוקר אור
בסוף ילדתי בניתוח מתוכנן
תרצה צ'קול מאוד נעימה ומקסימה. הלוואי שהייתי יולדת איתה. היא מפסגות, מלווה בעיקר בירושלים
תודה לעונות, העיניין שאין לי החזרים מביטוחפלפלונת
כי זה התבזבז על בדיקת ניפט. הלידות שלי ב"ה מהירות. ופשוט ירגיע אותי שמשהי תהיה איתי. אבל צריכה משהי נעימה במחיר נמוך.
מכירות משהיא במחיר זול ממש?פלפלונת
יש לך החזרי מילואים?בוקר אור
עם כל הבאסה כן הייתי משקיעה בזה.. זה לא זול ולא חושבת שתמצאי מישהי טובה בפחות ממי שכתבו לך פה (לא יודעת מה התקציב.. אם תכתבי אולי למישהי יהיה רעיון. כשאני ביררתי הטווח היה בין 3000 ל4000+)
תודה, בעלי כבר לא עושה מילואים.פלפלונת
אני לקחתי פעמיים דולה בסטאז' והייתי מאד מרוצהחרות
לקחתי ממכללת מעיינות.
ממש זול והן מקסימות