פורום הריון ולידה (עמוד 122)

אצלי היה דימום הסתגלות מסרזט של כמה ימים/ שבוע+, ומאז שקט לתקופה ארוכה.

מאחלת לך שיעבור מהר!!

לק"י

את בערך 5 ימים עם דימום. נכון?

זה עוד בסדר.

אבל כמובן תלוי מאוד בין פסיקות

יש לי גם  רגישות בנרתיק ככה שהרב אמר שאפשר גם לתלות את הדימום בזה

אני שמה תחתון צבעוני, לא מדובר בכתם שמחייב פד ככה שפשוט מתעלמת

לא מסתכלת וכאלה

השאלה אם זה רק כתמים, או לפעמים דימומים ממש. שאז זה עלול לאסור.

ההתקנה

רק קחי בחשבון שהוא לפעמים עושה כתמים

האמת עם אמבטיה חדשה אני לא מכירה במחיר כזה

יד 2 יש

מתקפלת מעולה ושוקלת 8 קילו ( לא כולל הבייבי כמובן)

היא לא זולה, אבל אולי אפשר למצוא ביד 2

לא מאמינה שימכרו ביד 2 בכזה מחיר

זו עגלה שיצאה לא לפני הרבה שנים

אולי ביד שנייה.

אבל אפשר לקנות טיולון שנשכב שכיבה מלאה ולהוסיף לו מזרן ומגן רגליים, ואז הוא יתפקד כמעט כמו אמבטיה.

(הטיולון שאני מכירה עולה יותר מ-800, אבל לא בהרבה - ספורטליין ויאנטו)

רואה עכשיו את הדגם של בוגבו בי 5 ביד 2

מכירות?

היתה לי אותה ונהניתי מאד כך שקניתי את הבי 6.

מסייגת שהיא קלה יחסית לעגלות משולבות אבל כבדה יותר מטיולונים קומפקטיים.

ראיתי ביד 2 ב950 בי 5, לדעתך זה שווה את המחיר?

אני מבינה שעגלות יותר קלות לא במחירים האלה..

את יכולה בחנות לנסות את הבי 6 זה כמעט אותו דבר

יש לו כמו מחסום /גומי כזה בתחתית

והחלק הזה מונע מהבועות אויר להשתחרר לבקבוק

יש על זה מידע באינטרנט גם

אז בטח יש עוד סוגי בקבוקים כאלו 

כי זה שני דברים שונים

לפי מה שידוע לי התרופות ליבוש חלב פחות יעילות בשלב זה

ואם את עם נטיה לדלקות לפי דעתי אין מנוש מייבוש הדרגתי ולשאוב כל פעם עד להקלה ולזרוק לפח (או לתרום את החלב תקין וזה לא בגלל טיפול תרופתי)

אז אני ממליצה על תוסף לציטין

היו לי סתימות רבות ואחות שהיא גם יועצת הנקה המליצה לי וזה הדבר היחיד שעזר ומהר! 

לציטין (2-4 ביום)

כרוב בלי הפסקה כל השבוע

וסחיטות

זה ממש מגעיל, אבל ייבש לי תוך יומיים.

הרתחתי מלא עלי מרווה בסיר, כך שיצאה חליטה ממש מרוכזת, ושתיתי מלא מהחליטה.

זה לוקח כמה ימים

שמים על השד (מסביב לפטמה)

מחליפים כל כמה שעות כשהעלה מתייבש

ואמן בקלות לכולן ובידיים מלאות.

משתמשת בהם גם אחרי לידה כי הם ממש נעימים

קחי בחשבון שהם לא מאוד מאוד איכותיים (יש לי ניסיון עם הרגילים שלהם והם גם לא מחזיקים הרבה זמן) אבל נעימים מאוד

עוד לא מצאתי תחתונים נורמלים לשמנות "סתם" בלי גומי מעצבן

תחתוני הריון מאוד גמישות פשוט ומתאימות לכל השלבים. לא מדגיש את הבטן או משהו, פשוט נוח...

אבל עוקבת פה, כי אני גם צריכה לחדש מלאי

גזרת היילג.

מצאתי דווקא בביג סטוק כאלה.

הם היו מבד נעים ובלי גומי לוחץ ואני גם שונאתתת גומי ובהריון בכלל משתגעת

אבל הז היה ממזן אז אין לי קישורים

עישתי חיפוש תחתון ללא גומי או תחתוני הריון

קונה מידה אחת יותר בתחתונים

בגוזייה ובטייץ 2 מידות יותר

לא יודעת למה עושים אותם כ"כ לוחצים

אין סיבה לסבול

לק"י

או משהו דומה.

אל תסמכי עלי.

אבל אולי מישהי פה תדע אם זה נכון או שגוגל ידע.

לדוגמא

https://shayogen.co.il/product/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A9-%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A7%D7%99/?srsltid=AfmBOooYRxUNExZV6Nm_J7TaqEtsOVq-9aPGRsId3r4_X1W2m5X2gblU

זה לא כ"כ יקר.

בקיץ זה סיוט כי זה מחמם את החדר שהוא נמצא בו, בחורף דווקא נחמד.

אבל בכללי זה יוצר יותר לחות בחדר, אז חשוב לאוורר שלא יהיה עובש בקירות.

אם היית שואלת על קניה של מייבש - לדעתי השיקולים לא כאלו משמעותיים. היום המייבשים עם קונדסור נחשבים מספיק טובים, וקשה לי להאמין שהפער בחשמל עד כדי כך. אז אם זה המקום שיש בבית - זה מה יש.

אבל היות שקיבלתם - תקני מעבה ידני כמו בקישור ששמתי ושלום. מקסימום בעתיד אם תקנו משהו אחר - תוכלי להתלבט שוב 😏

את מכירה מניסיון זה נשמע, נכון?

כי באתר זה נשמע מאוד שיווקי... אבל נשמע קצת מזור שזה אשכרה סבבה להוציא את האוויר של המייבש לתוך החדר?... כי הוא מאוד דחוס והבנתי שלא בריא..

אבל אם זה פתרון אמיתי זה מגניב מממשששש

לא כזה בדיוק, אבל אותו רעיון, פשוט כתבתי בגוגל מעבה למייבש וקניתי מה שמצאתי הכי זול.

זה לא שהאוויר של המייבש יוצא לתוך החדר, הוא אמור לצאת לתוך המים ולהפוך למים. בפועל זה כנראה לא הרמטי, כי עובדה שמרגישים בחדר שהוא חם ולח יותר. אין לי מושג לגבי בריא או לא.

כשלא עבד

ופעם בחדר שלנו

אז אם הוא לא עובד זה לקנות אחר (יד2) ואז הפער במחירים לא גדול מאוד..

לי יש של חברת אלקטרה שעלה לי 700 או 800 שח נדמה לי.

יכול להיות שעדיף כבר לקנות חדש עם קונדנסר במקום להסתבך.

זה מוצר די פשוט ולדעתי אין הבדלים מטורפים בין חברות איכותיות לכאלה שפחות

מייבש עם צינור באמבטיה בלי חלון.

עשינו איזשהו חור בקיר לעבר חדר עם חלון, ולשם השחלנו את הצינור.

אבל האמת שזה לא הלך כל כך טוב... הצינור נפל הרבה והאמבטיה התמלאה תדיר באדים מחניקים...

אז עברנו למייבש עם מעבה.

לא נראה לי שהוא מתקלקל יותר ממייבש עם צינור, אבל לא יודעת... וברגע שמתרגלים אליו הוא נוח למדי.

מה שכן, הם יותר יקרים ממייבשים עם צינור...

גם אם במקרה ויש אפשרות אז עדיף

אם זה ברגל אחת או מלווה בכאבים חזקים כדאי לבדוק

ותמיד תמיד בכל ספק כדאי ללכת להיבדק

בשביל מה הוא רוצה את התואר השני.

תואר שני לפעמים נותן העלאה המשכורת, ואז מה שמשנה זה התואר ופחות מה לומדים.

אם הוא רוצה תואר שישמש אותו, זה כבר באמת שאלה של מה הוא אוהב.

לגבי מנהל עסקים, לא מספיק מכירה. אבל מה הקשר בעצם בין זה שהוא היה בישיבה לבין הקושי?

או שאני לא מבינה בדיוק את הרקע

מה הוא רוצה, אז זה אחלה, לא הייתי מבלבלת אותו,😄

הוא רוצה תואר בתחום אחר כדי לעבור עבודה או להרחיב אופקים? 

הוא יכול לעשות תואר שני בלקויות למידה..

או ללמוד מנהל עסקים ולקבל ממשרד החינוך שכר של תואר שני גם אם לא עובד בזה בפועל..

לק"י

ואם הוא רוצה להמשיך לעבוד בהוראה, ורוצה תואר שני רק בשביל תוספת במשכורת, שילמד מה שמעניין אותו/ משהו שיעזור לו בעבודה.

בהתמחות ספורט.

שווה לברר

חס וחלילה ללכת שבי אחרי הבטחות שמא.. אולי

הדבר שה' רוצה ממך זה לעשות מה שהכי נכון לתינוק שלך

ומה שהרופאים ממליצים- זה מה שנכון לעשות

יחד עם האכזבה, ועם התחושה שקורה משהו שלא תכננתי

בסופו של דבר זה לטובתך ולטובת התינוק

עשית די והותר, אני בטוחה ואלו דברים שבכלל לא תלויים בנו

אני מאמינה ומקווה שבע"ה עם התכנון המקדים תהיה לך חוויה חיוביתןלא שלילית , בסוף אם באים מוכנים מראש זה אחר

את מקסימה תודה על הראיה החיובית זה ממש מחזק אותי

אבל אני פשוט מתחילה להשוות לכל מיני סיפורים..... מכירה את זה?

שואלת את עצמי למה,למה דווקא כךמתביישת בעצמי כן?עברתי כל כך הרבה בחיים

בשביל לדבר כך

... אבל בניתי כל כך על לידת ויבק מושלמת

זה לא שאם עכשיו ייעדו אותך לקיסרי את פחות טובה, או לא מצליחה, או נכשלת

את עברת הריון מאתגר, צלחת אותו כמו לביאה עם עוד הרבה קשיים אחרים,

וגם עכשיו…

זה לא שקבעת תור לניתוח כי את פוחדת ללדת,

קבעת תור לניתוח כי את רוצה שהילד שלך יוולד בע"ה בריא ושלם ולא לסכן אותו/את עצמך

אפשר לראות את זה ממקום של הודיה גדולה לה' שברא פתרונות כאלו וחסך לכם סכנת חיים !

נראה לי שלבנות על לידה מושלמת זה דבר לא מציאותי כי לידה זה ליד- ה',

מה שה' מחליט שיקרה..

זה לא משהו בשליטה שלך.

אז יחד עם החלומות, ושברם, שזה כואב ומעצבן ומרגיז!!

תרקמי לך חלום שאת מתגברת על הניתוח🩷

אני גם עברתי קיסרי (חירום)

לא ציפיתי ולא העליתי על דעתי את האופציה.

זה באמת מבאס מאוד מאוד מאוד

אבל בסוף זה הדרך של התינוק שלך להגיע לעולם

וכך הקב"ה רוצה

ואני על עצמי הרגשתי שצריכה להגיד תודה שיש היום את האופציה הזאת.

בעבר לא עלינו מקרים כאלו הסתיימו לא טוב.

ילדתי את הבכור בקיסרי חירום, וב"ה היה ממש בסדר אחר כך.

המטרה העיקרית היא ילד בריא ואמא בריאה, כל היתר זה נחמד אבל לא העיקר.

את עושה את המקסימום שלך ששניכם תצאו הכי בריאים בעולם, וזה העיקר.

אל תשווי אף פעם, כי שום מקרה לא דומה למקרה אחר

מה את חושבת שיכולת לעשות אחרת?

אולי זה משהו שעדיין אפשרי לבצע/להתייעץ?

חיבוק על הקושי והחוויה, וכל הלא נודע.

מקווה שיהיה לך זמן לעבד את ההחלטה,

אם את צריכה מישהו קרוב אלייך, אל תשאלי עם זה לבד.

בע"ה שבקרוב הכל יהיה מאחורייך ותזכי ללדת בבריאות ולחבוק תינוק בריא ושלם בשמחה ואמונה!

חיבוק!

או שזו רק תחושה שלי....  יצר הרע כזה שאני לא מצליחה

להשתחרר ממנו ..

אני גם בלחץ נוראי,הקיסרי הקודם היה טראומתי וחירום... אני לא מצליחה להשתחרר מזה

אין בי כוחות . זה ממש מחליש אותי נפשית 😞

התייעצת עם אנשים שזו המומחיות שלהם. את אחראית לגבי הבריאות שלך ושל העובר, ועושה מה שכמה אנשי רפואה אמרו לך? אז תהיי רגועה, זה מה שהשם רוצה ממך.

לפני הלידה השניה שלי היתה לי התלבטות אם לנסות ויב"ק או קיסרי אלקטיבי (זה היה סיפור שונה משלך כמובן). כל רופא שדיברתי אתו המליץ על קיסרי, וזה מה שעשינו. אני מבינה את ההרגשה שאולי טעיתי... לא השתדלתי מספיק... לגמרי מבינה. אבל בסוף המשאבים שלנו והידע שלנו מוגבלים, ולהקשיב למומחים בתחום זה מה שהכי אחראי לעשות.

עוד דבר חשוב. רוצה לעודד אותך שאצלע היה קיסרי דחוף בלידה הראשונה, והקיסרי האלקטיבי אחריו היה שונה מאוד! רגשית ופיזית, התאוששות טובה הרבה יותר. אז אל תקחי קיסרי חרום טראומטי כנקודת השוואה. ברור שזה עדיין ניתוח, אבל בע"ה יהיה לך הרבה יותר טוב

העיקר בבריאות לכולם, והרבה נחת

גם אני ממש פחדתי

אבל אז באמת הפעמים שהחליפו לי את המחט ביד

הייתה לי אחות חבדניקית מדהימה מהקהילה שאמרה לי תראי את זה אחרת .. שכולן מגיעות למיון יולדות עם ירידת מים צירים עד השמיים

את מגיעה מוכנה לתאריך שקובעים מראש בלי הפתעות

ברגע הזה באמת שהסתכלתי על זה אחרת ..

ובאותו הרגע אמרתי להשם תודה

אולי לא הייתי מצליחה לעמוד בכאבים של הצירים? או של לידה רגילה או של תפרים

כבר הייתי בסרט הזה וזה סיוט אז קיסרי הכי מדויק לי

ואם צריך להגיד את האמת

הייתה לי החלמה הרבה יותר טובה מהלידה הראשונה תמיד עדיף

תפרים בבטן ולא בפות ובפי הטבעת זה קושי לא מהעולם הזה 

עברתי קיסרי אחר חירום, שניים דחופים ועוד אחד אלקטיבי. ולמרות שידעתי שהאלקטיבי אמור להיות קל מכולם, כי אפשר להתכונן אליו כמו שצריך ואין מתח באוויר, עדיין היה לי קשה לקבל את זה. (שלא לדבר על החלום ללידה רגילה שנגנז לתמיד...)

אני הלכתי לפני הקיסרי האחרון ליעל גריינר, שהיא דולה ומיילדת ויש לה גישה יפה איך להרגיש בקיסרי מוזמן (שהוא לידה, לא הרבה פחות מלידה רגילה!)

אם יש לך זמן, כדאי לך להיפגש איתה. אפשר גם בזום. היא יקרה, אבל יש החזרים לפעמים מהקופה/מבית החולים.

אם נראה לך שלא תוכלי להגיע אליה, אשמח לשלוח לך באישי את שיר ההכנה ללידה שכתבתי בעקבות הפגישה איתה (לא נראה לי שאני יכולה לשתף בפרטי הגישה שהיא מציעה, כי מן הסתם יש על זה סוג של זכויות יוצרים, אבל את השיר אני חושבת שאפשר).

אני לא יכולה לומר שהיה לי טוב עד הסוף בקיסרי, אבל ברור שהוא היה טוב לעין ערוך מהקיסרי הראשון שלי (שהיה בחירום) וגם משני הקיסרים הבאים.

ואמנם כשאת נמצאת עכשיו, רגע לפני הלידה, קשה לחשוב על זה ולעכל את זה - אבל כן, בסופו של דבר הלידה היא רק פיפס קטן מכל הגידול של הילד במהלך השנים, בטח אם היא בזמנה והתינוק בריא... בעצם יוצא לי להיזכר בצורת הלידה של הקיסריים שלי רק כששואלים אותי על פרטים רפואיים עליהם🙂 ביום-יום אני לא שמה לב לזה...

מה שלא יהיה - שולחת לך הרבה כוחות וחיזוקים, והעיקר שתצאי בידיים מלאות ובריאות!❤️❤️

מחזקות ונותנות כוח!!!

אנחנו הולכים לניתוח בעזרת ה' בימים הקרובים.... מטען כל התסכול אני משלימה ומבינה שזה הכי טוב לנו

הלוואי שיעבור בטוב ובבריאות לך ולתינוק

הוא מדבר על האובדנות סביב משהו? סביב הבדידות? הדת? משהו אחר?

את מדברת על בית הלל הארגון של הרבנים הליברלים או הלל הארגון של הדתלשים? בכל מקרה נשמע כמו רעיון טוב שהוא ימצא מקום תומך ולא ירגיש בודד.

הוא מטופל תרופתית? מה הפסיכולוגית אומרת? 

אומר שמרגיש לא שווה. לכולם יש בגרות.

חברים. עבודה. לא אין..

גם סביב הבדידות.. וגם הדת- שכל הסביבה שלו מקפידה והוא מרגיש שונה ולא בסדר שהוא ככ רחוק מזה ומחלל שבת וכו'.

התכוונתי להלל, תודה שתיקנת.

מטופל גם תרופתית. בעבר התרופות עשו לו לא טוב. והובילו גם לאלימות. היום הוא לוקח במינון נמוך.

הפסיכולוגית נותנת לו משימות קטנות.

את האמת, הוא היה כבר אצל כל כך הרבה פסיגולוגים ופיסכיאטרים. ומה לא.

הוא שחוק והחליט שאין לו כוח יותר.

במהלך השנים הוא היה בעיקר על המחשב כשהוא נשר מהלימודים. זה הרס אותו ממש...

ובגלל האלימות הגיעו גם משטרות לבית והיה בלאגן..

גם בכללי ההורים לא משדרים על אותו גל ויש ביניהם הרבה ויכוחים.. בעיקר בתקופה ההיא זה היה אבל גם בכללי..

אז הוא לא חווה מקום בטוח. לא ידע לפתור קונפליקטים ולהשיג חברים בדרך טובה. ביטחון עצמי נמוך.

המשפחה פחות משפחה של טיולים ושאלות נפשיות.

יותר התנהלות טכנית, פחות דיבורי אמונה ותורה בקטע נפשי.

התורה יותר במקום של מותר אסור, סיפורי צדיקים.

ההורים שונים בדרך אז זה או מאוד דתי או פשוט פחות שם וליברלי עם אמונה, אבל משהו קצת אחר.

מה שאני באה להגיד שההורים שונים אחד מהשני ופחות רואים כלפי חוץ את האהבה שלהם ואת זה שהם מצליחים להסתדר למרות הקשיים. כי זה נראה שהם פשוט לא.

אז מבחינתו העולם קשה ומדכא.

ההורים מתאמצים ומשקיעים אבל בקטע הזוגי הם לא בעניין לטפל בזה. כבר דיברנו המון שנים וניסינו.

זה המחיר.

עבור כולכם.

יש לו כוחות לנסות? לחפש? מה מונע ממנו לדבר עם ארגון הלל? חושש מתגובת ההורים? יש מישהו שמלווה את ההורים מעבר לפסיכולוגית שלו?

יש/היתה חכית בציונות הדתית אאלט מיכל וולדיגר או משהו דומה שמאד עזרה לאנשים עם התמודדויות נפשיות, אולי היא תוכל לעזור ולהפנות.

בנוסף אפשר לפנות לרווחה לבדוק אופציה של סל שיקום, עוס שילווה אותו, שיראה מה כדאי ויכול לעזור צעד צעד.

לפעמים יותר מפסיכולוג שיקשיב או בנוסף אליו חשוב גם מישהו שילווה את המסע הזה פרקטית.

גם מישהו שילווה את ההורים, שיסביר להם מה הילד עובר איך הוא רואה את העולם, מה הוא מרגיש בפנים, איזה מענה יכול לעזור לו. אני בטוחה שלמרות שההורים שמרנים ומבוגרים הכי אכפת להם בעולם מאח שלך, והם רק רוצים שיהיה לו טוב, אבל הם עומדים במבוי סתום מול סיטואציה שאף אחד לא הכווין אותם אליה, ואין להם מושג מה לעשות מעבר למה שכבר ניסו. אולי גם מתמודדים עם חשש מהחברה מסביב, וזה לא קל. הכוונה גם בשבילם ממקום לא שיפוטי ולא מתנשא ש"יותר יודע ויותר מבין" אלא באמת שרואה גם אותם.

וגם לך שיהיה מקום לפרוק בו. את אחות מדהימה ואכפתית שעושה בשביל אחיך, כל כך קשה לראות את זה מהצד וזה מפחיד מבלבל ומתיש. אז כל הכבוד לך 💞

הוא מאוד ילדותי. למרות שכבר בן 20 ומשהו, באופי הוא מפונק, היה כל היום בבית וזה התוצאות.

שההורים שלי חוזרים הביתה הוא מדבר איתם שעות ממצוקה ומשעמום מקבל הכל.

ההורים ניסו עם הרווחה גם. ומבינים בזה. הרווחה מאוד שפטה את ההורים שלי והתנהגה בצורה מבחילה. ההורים נשמו עמוק וניסו לעשות מה שניתן.

קשה להורים מאוד לשתף. והמצב נמשך.. הם מבקשים עזרה. מנסים למצוא לו תמיכה. לפעמים מצליחים. אבל אין טיפול שורשי.

הוא מבולבל בעצמו. לא יציב.

הלוואי והיה יכול להיות מישהו שילווה אותם..

הם לבד עם זה ממש.. ופשוט מנסים לסתום חורים. כי לא בעניין לטפל בזוגיות והתנהלויות. הם מודים על מה שיש. ולא בכיוון של להבין שאולי דווקא זה שלהם כהורים יהיה טוב זה ישפיע על כולם. 

מצער שהרווחה הרסו יותר מאשר עזרו..

לפעמים אפשר לטפל בדברים הדחופים יותר כמו הבדידות והאובדנות ואחכ להגיע לדברים המהותיים שהם פחות דחופים. תניחי גם שההורים שלך כבר לא ישתנו הרבה.

אבל כן הייתי מנסה לפנות לחכית הזאת, זה ממש בנפשה. לא תמיד היא מצליחה לעזור אבל לפעמים כן.

מוזמנת גם לכתוב לי בפרטי (אפשר מניק שנועד רק לזה אם תרצי) יכול להיות שאוכל לתת לך שם של עוס שאולי יוכל לסייע

או האם הפסיכולוגית עשתה הערכת מסוכנות?

ומאובחן עם דיכאון, כדאי לבקש מהפסיכיאטר סל שיקום. יכול לסייע לו במציאת עבודה, השלמת בגרויות, פעילויות חברתיות ותמיכה יומיומית...

הוא מוכר בביטוח לאומי? הוא עובד? אפשר לפנות ליד מכוונת לסייע בהכרה של ביטוח לאומי...

זה ממש קשה, אל תשארי עם זה לבד. יש מרכזים שמיועדים לבני משפחה של מתמודדים, ויש שם אנשים מקצוע וקבוצות שיכולות לסייע לך, תזכרי שזאת לא האחריות שלך, ואת יכולה לעזור על פי הכוחות שלך, אבל מעבר לזה-זה לא בשליטתך ... 

טוען שיש לו חרדות מאנשים.. בעקבות כל המשטרות שהיו פעם וכו, מפחד לצאת מהבית..

בפועל ההורים שלי פשוט סובלים בשקט מהמצב הזה ואני לא מצליחה להבין מה עוד אפשר לעשות וכואב לי מאוד

א. בעבר כשהפעלתי את חובת הדיווח על משהו שראיתי ושמעתי בנוגע לאובדנות, לקחו אותי ממש ברצינות ועשו עם זה משהו, אבל אמרו לי שזה שהיא שיתפה ואמרה משהו זה מעולה!! כי זאת קריאה לעזרה.. ומי שהמצב שלו ממש חמור פשוט לא משתף 😢 אז בוודאי שצריך לטפל ולהתקדם עם זה, אבל מצידך תראי לו שהוא אהוב ושאת ממשיכה לראות אותו כאחיך האהוב ולא בתור "האובדני"...

ב.בעבר גיסתי עבדה כעו"ס עם מתמודדי נפש מטעם עזר מציון. אולי כדאי לבדוק אם הם יוכלו לעזור. מכירה שהם נותנים מענה כולל גם למשפחה..

שאפשר לעשות קורס של כמה חודשים ולהתחיל לעבוד. לא צריך בגרות בשביל כל דבר.

נגר/טבח/קונדיטור/חשמלאי/אינסטלטור/נהג משאית/גנן.

יש כל מיני קורסים של לשכת התעסוקה/משרד העבודה שגם אם הוא לא זכאי להם אפשר לעבור עליהם ולקבל רעיונות במה היה אוהב לעסוק.

בקורס גם יוכל להכיר אנשים ולבנות קשרים חבריים/מקצועיים

תעסוקה זה חלק מאוד חשוב. ולדרבן אותו לסיים קורס ולמצוא עבודה למרות הפינוק

סתם זורקת רעיונות באוויר

אולי לתת לו לגור אצלך?

אולי אצל סבא וסבתא ?

מכירה את זה שפתאום אצל סבא וסבתא מותר יותר ממתקים? או יותר לראות טלויזיה? מה שההורים לא מרשים? אם יש אפשרות. לשקול את זה

אולי מסגרת שיותר תתאים? כמו כפר סילבר?

מסגרות שהן פחות קשות..

עבודה אפשר למצוא דברים פשוטים

שלא מסובכים רק להעביר כמה שעות ביום.. נגיד הצורך הזה לקום בבוקר להתלבש לצאת

לחזור לאיזה סדר יום .. אולי סדרן בסופר? שזה לסדר סחורה במדפים? מכולת קטנה

ליווי בהסעות? ילדים שצריך לפזר במסגרות

השכר לא בשמיים אבל זה יכול לתת מוטיבציה לדרים קטנים ופשוטים

סליחה שאין לי מושג מה עושים במצב הזה 🫶🏻

ולהיות יותר אקטיביים. לשלוח אותו לטיפול לבד עם עצמו לדעתי לא יעזור כמו שהתגייסות של ההורים למצב תעזור

הא ב של well being נפשי זה להרגיש בנח במקום שאדם נמצא בו. פיזית, רוחנית, נפשית.

להורים ש השפעה על נפש ילדיהם גם כשהוא גדול.  ולקבלה שלו על ידם יש השפעה. לא רק בזה שלא יטיפו לו. הם יכולים מאוד לחזק את העמדה והערך העצמי שלו בזה שידחפו אותו קדימה. לא הכל עליהם כמובן, אבל יש להם השפעה לדעתי. אולי לשלוח אותו לטיפול פסיכיאטרי בבית מאזן. נשמע שהוא צריך מענה יותר רחב ממה שהוא מקבל כרבע.

לבעלי יש חבר שהתפתחה אצלו מחלה נפשית. אובדנות חרדות ועוד כל מיני. הוא היה מאושפז תקופה והיום מאוזן ב"ה. יש הרבה מענים לסבל נפשי היום,יותר מבעבר

לגבי בדידות וזה שאין בגרות - אפשר להשלים בגרויות. אפשר לצאת לקורסים ולהכשרה מעשית בעבודות כפיים/ בעבודות שדורשות תעודה ושם להרחיב מעגל חברתי

כל החיים לפניו

זה שהוא מטופל זהטוב. נשמע שזה לא מספיק

שולחת חיבוק❤️

כי הורים לא יכולים להיות איתו 24/7 , וטיפול תרופתי כנראה לא עוזר.

לא הבנתי מה קשורה זוגיות הוריהם ותדירות טיולים. הוא נולד לא בריא , זה יכול לקרות לכולם . 

הוא נולד בריא

עבר הצקות בבית ספר, נשאר בבית, התחיל להתמכר במחשב וכל ההתנהגויות שנוצרות מהדבר הזה..

זה לא פתרון כללי. אבל חושבת שאם את מסוגלת לפנות זמן פעם בשבוע נגיד ללכת להורים, לשבת איתו לדבר סתם (אמרת שמדבר הרבה עם ההורים מתוך בדידות), או בעדיפות גבוהה הרבה יותר - לצאת איתו להליכה/ספסל בחוץ, לנשום אוויר, לראות שמים וכו'…

חושבת שזה מאוד משמעותי

את לא "אנשים" אז זה פחות מבהיל מבחינתו

ובכללי, את אחותו… אפילו אם תתקשרי אליו מדי פעם בדרך חזרה מהעבודה או משהו… בשבילו - עצם תשומת הלב, עצם זה שאת מביעה אליו אכפתיות, קרבה וכו. לאדם בודד זה יכול להיות מאוד מאוד משמעותי.

גם נראה לי בכללי, פסיכולוגים ופסיכיאטרים זה חשוב מאוד, אבל ללכת רק לכיוון של "למצוא טחפול" בחוץ זה קצת חבל עבור אחיך… בסוף הם לא משפחה/חברים שלו.

לאחר מכן, אם יש לך נגיד ילדים קטנים, זה יכול לעשות לו טוב להיות סביבם (אפילו אם הוא לא בממשק איתם, עצם זה שהם בסביבה).

אולי להביא לו כלב? הוא מסוגל לטפל? נניח אם זה משהו שיכריח אותו לצאת מהבית פעמיים-שלוש ביום, אפילו ל5-10 דק כל פעם זה מאוד משמעותי.

מה עם למצוא לו תעסוקה כלשהי אצל אדם פרטי עצמאי? נניח נגר… קצת עבודה עם הידיים, שיח אנושי אפילו הכי בסיסי עם המעסיק, וזה לא להיות עם אנשים, זה לסמוך על מישהו אחר קבוע… זה יכול להיות בגדר התלמדות, פחות קריטי שכר כרגע. 

למיון פסיכיאטרי ואולי לשקול אשפוז לאיזושהי תקופה, שיהיה במקום יותר עוטף ומלווה עם טיפול מקצועי.

חוץ מזה לבדוק כיוון של גמילה מהתמכרויות אם יש חשש למשהו בכיוון הזה.

בהצלחה רבה, את נשמעת אחות מדהימה!

לא כולם.

פחות מ130 להבנתי זה תקין לגמרי.

יש תינוקות עם עור רגיש, שצריכים אבקה מיוחדת.

אם לא, אז אין צורך.

אני פשוט אכבס שוב עם הרגיל

מוזר שכתוב שזה היפואלרגני - עשה לי עיקצוצים בעור 

אבל דירה שכורה זו לא מניעה לדעתי. עוברים דירה עם הבר מים בדיוק כמו עם כל החפצים האחרים.

ראיתי בתים בהם הבר מים לא על השיש אלא על מדף ליד.

לקחת בחשבון שאם זה בברז הראשי יש צורך להחליף כל 3-4 חודשים. הוצאה של בערך 150 ש"ח

יש גם בישראל מים שעומד על הרצפה כמו של מי עדן

אבל בכל מקרה אם יש לך אופציה על השיש גם אם זה בית מושכר לדעתי זה הכי מוצלח. 

בין הכיור לבינו אם הבנתי נכון יש מערכת שמסננת את המים

לא יודעת אם רלוונטי בדירה שכורה 

כמו ארון מיקרוגל כזה, ובמקום שלב המיקרוגל שמתי את הבר.

גם לי המקום על השיש מאד צפוף וזה היה פיתרון מעולה.

מה זה בריטה בעצם? ואם אני רוצה מסננת ליד הכיור למי צריך לפנות?

האמת שגם לבר מים כמו של מי עדן אין ככ מקום וגם קשה לי קצת עם המראה..

עם מערכת סינון.

שופכים לתוך זה מים רגילים, הם עוברים איזשהו סינון, ואז מוזגים מהקנקן.

צריך כל כמה זמן להחליף קנקן או מסננים.

לא ניסיתי בעצמי, אבל ההורים של בעלי משתמשים.

אני אישית פחות אוהבת את הטעם של המים, ומעדיפה מים מהברז.

אני יודעת שיש אפשרות לעשות עיבוד לידה.

עשית הכנה לפני הלידה?

עושה פרונטלי וגם בזום.

+0506796877

הלכתי בין הלידה הראשונה לשניה וזה היה משנה חיים.

מה שאהבתי אצלה שהיה שילוב נדיר של מיילדת מצד אחד אבל מאמנת/מטפלת רגשית מצד שני. היא הייתה ממש ממש מקצועית.

(עשינו מפגש אחד בזום עם בעלי)

לא הבנתי, הוא יעשה מילואים אחר כך או לא?

כיפה סרוגה לא רלוונטי הוא הולך עם שחורה חח

ויעשה מילואים פשוט הוא אחרי שנתיים בערך מילואים אז כבר יש לו את כל הציוד והפיצרים שהןא רוצה

עת מלחמה ועת שלום

עת  לאהוב וכו'....

הצורך הוא העשרה לימודית? או גם המפגש החברתי?

כי מבחינת העשרה לימודית, יש כל מיני תכניות העשרה וירטואליות (אני מכירה של מכון דוידסון, אם זה עוד קיים. מן הסתם יש עוד).

במקום "ברקת" שנסגר: נפתח בית ספר דתי בפיקוח למחוננים

היתה בעבר משהו בזום ונסגר.

כמה היא פתוחה למשהו לא חרדי?

סגרו אותם ביד בנימין בצורה מאוד לא יפה.

מרכז ברקת הוא כמה רמות מעל מרכזי המוחננים של משרד החינוך.

מניסיון של שנים קודמות הם עובדים טוב בזום אבל לא לכל ילד זה מתאים.

בתקווה שתהיה עירייה שתהיה מוכנה לאמץ את המרכז המדהים הזה השנה הזאת או בשנים הבאות.

זה מוסד פרטי. השכ"ל בהתאם, אבל גם התוכניות בהתאם.

ממליצה מאוד.

בית הספר היחיד למחוננים במגזר הסרוג על סף סגירה

בתור הורים שניסו לעזור, יכולה להעיד שמשרד החינוך מצד אחד אמר זה מוסד פרטי אין לי קשר אליו ובאותה נשימה הוציא צו סגירה.

למשרד החינוך אין סמכות חוקית להוציא צו סגירה למוסד פרטי, אבל בשל לוח הזמנים הקצר כבר לא היה אפשר לעשות משהו אפקטיבי מול המועצה.

אני שמעתי במו אוזני בטקס הסיום באחת השנים לפני כן כמה המועצה מהללת את המפעל חיים הזה, וכמה היא גאה שהוא קיים בשטחה ושהם חלוצים בתחום שנותן מענה לאוכלוסיה חרדלית וכד'.

וגם הם כולם בפרס (נראה לי פרס החינוך בתקופת בנט) בהתחלה מאוד אהבו את היוזמה הזאת ואז התהפכו עליהם.

מצד אחד מבינה את המורכבות לאפשר למוסד פרטי להתקיים על חשבון זמן הלימודים, מצד שני כל מערכת החינוך מורכבת מ4 מערכות חינוך שונות,

שאחת מהן היא מערכת החינוך החרדית- חרדלית שבהגדרה היא לא מערכת חינוך ממלכתית.

הציבור הזה לא שולח את הילדים שלו למסגרות של משרד החינוך.

כמה ילדים חרדים הולכים למרכזי מחוננים? בנות חרדיות?

הבן שלי לומד בתלמוד תורה ועד שלא שמענו על ברקת לא היה שייך לשלוח אותו לאף מוסד אחר.

גם עם ברקת הערימו קשיים אבל בסוף הסכימו להעלים עין בתנאי שהוא לא יבליט את זה. אבל בסוף השמועה עוברת, והורים שולחים לשם ומאוד מרוצים.

מקווה שהם יחזיקו מעמד עד שימצאו הסדרה של הנושא.

יש לי ניחוש (ממש לא מידיעה)

שאולי הרכב התלמידים השתנה

ואם בעבר רובם היו מהמועצה

עכשיו יש הרבה תלמידי חוץ

ולמועצה אין אינטרס לממן את המרכז עבור תושבים לא שלה

אבל באמת מעניין מה הסיבה

לא נכון שזה בית הספר היחיד למחוננים במגזר הסרוג.

יש בוודאות עוד לפחות 2 שאני יודעת עליהם- באלקנה ובפתח תקווה.

זה בנוי מ3 קורסים בכל טרימסטר* 3 טרימסטרים

סה"כ 9 קורסים בשנה לכל שכבת גיל.

בנוסף יש מפגשים עם המנהל ששם מדברים על כל מיני נושאים כמו מה קורה בעולם, והוא שומע מהתלמידים על מה שמעניין אותם ועולים גם קשיים וכל מיני. מנגיש להם הרבה ידע ויש לו סבלנות לשאלות שרק איש חינוך מחונן יכול להכיל ולהתייחס בכובד ראש.

תודה לכל מי שהגיבה

אין מענה בכלל במסגרת, אין ימי שליפה ואין אתגר מספק וגם בעיני יש צורך משמעותי בקבוצת השווים, הילדה די מתוסכלת.

המשפחה חרדית ליטאית קלאסית ממש, לא נראה לי שישלחו למסגרת ממ''ח או חב''ד

לגבי למידה מרחוק, מרגישה שזה לא יענה על הצורך החברתי שהוא חשוב מאוד, באופן בו אני תופסת את הצורך 

הבן שלי לומד שם.

היא לא של חב"ד, היא בשיתוף עם בתי ספר חב"ד, אבל אין קשר לחב"ד מבחינת הצוות או התכנים.

יש שם גם תלמידים ליטאים קלאסיים, אבל כן צריך פתיחות כי יש כל מיני תלמידים שמגיעים מבתי ספר חב"ד.

יכול להתקבל רק מי שעבר את המבחן מחוננים בכיתה ב'. זו תוכנית של משרד החינוך, פשוט מותאמת לחרדים.

יש כיתות בזום ויש כיתות לא בזום, בירושלים. אני לא יודעת אם יש לכיתה ו' בנות, אבל אם זה רלוונטי זה לא קשה לבדוק.

החינוך על מחוננים במגזר החרדי, אולי גם היום. (כבר כמה שנים שיצאתי מהתחום אז לא בקשר איתה)

תנסי לאתר אותה ולהתייעץ איתה. היא תדע להפנות למקומות הרלוונטיים.

אני זוכרת שיש בי"ס באלעד חרדי, אני חושבת של תנועת ש"ס או משהו בסגנון שיש להם ימי שליפה למחוננים

לא מצליחה להזכר בשם, אבל בטוח פייגי כהן תדע.

זה עד שנה שעברה היה קשור לחב"ד, השנה כבר אין קשר והוא מיועד לכלל הציבורי החרדי.

יש להם מרכז פיזי בירושלים וביד בנימין וכן מרכז וירטואלי.

הוא מיועד לילדים שעברו מבחני איתור של משרד החינוך והוא תחת הממ"ח.

אני יכולה לתת מספרים של מנהלות לבירור בפרטי.

יש גם מרחב וירטואלי (זום) למי שלא מתאים לו המרכז הפיזי.

אישית אנחנו מהמרכז והבת שלי משתתפת בזום וזה תורם לה המון

לעשות לו כמה פעמים כשהוא עומד - לקפל ברך אחרי ברך ולהוריד בזהירות. ככה הוא ילמד לעשות ככה בעצמו.

והאמת? כולם גדלו ככה נהדר ב"ה. מכה מגובה כזה היא לא מסוכנת (אבל עלולה להיות מאוד לא נעימה אם יש בדיוק פינה של רהיט...)

אני פעם לימדתי את אחד הילדים לצאת בצורה בטוחה מהמיטה. 🫣

באמת מלחיץ, תגידי למטפלת שתשים לב ושלא יהיו לו צעצועים קשיחים בלול שלא יפול עליהם עם הראש.

לאט לאט הם לומדים להתיישב

כזו

יש לה 6 תינוקות...

לשים לו צעצועים רכים ולא קשיחים

ולאט לאט הוא ילמד להתיישב

רגועה יותר

ביום ראשון יחזור אליה

לק"י

הרבה פעמים הם נופלים ככה.

וטוב שהם לא מתייאשים ומפסיקים לנסות דברים בגלל זה.

עוגה עוגה במעגל נחוגה

לשבת לקום

לחפור איתו עד שהוא ילמד את הדרך להתיישב