פורום הריון ולידה (עמוד 123)

או שובר לשימוש אחרי החג.

זה מה שאני עושה להורים שלי, משלמת להם על יציאה מסוימת כמו מסעדה או משהו כזה.

אחרי החג הם יהנו מזה מאוד.

מפת שולחן

סט קערות הגשה

הגדה חדשה לפסח

סט סכו"ם

שוקולד שווה

ספלים לקפה עם התמונות שלכם (יש חנויות שמדפיסות לך במקום או תוך שעה)

משהו שקשור לתחביב שלהם

עציץ יפה

מגבות מפנקות 

אבל יש לי שמיכות סטנדרטיות וזה מתאים לי.

את הסדין מזמינים בנפרד, עדיין זה גרושים לעומת מצעים בארץ.. 

כותנה 100 אחוז ונעים (לי) מאד.

ובגודל הסטנדרטי

עד שיבין שיוצאים מים מהפתח.

בימים האלה אפשר להציע כל חצי שעה מים

בשביל מים/ נוזלים

הם לא מחזיקים לבד בקבוק עדיין בגיל הזה ממילא ממה שאני זוכרת

תני לו לשתות אחרי כל ארוחה 

אם כן, תנסי איתן ותראי אם נוח לו.

הוא שם בפה ומחכה שישפך

אנסה עם קשית פשוטה. עדיף לקצר לו אותה, לא?

אבל למה לא כוס עם פיה שמרימים ושותים כמו מבקבוק.

או בקבוק תינוק רגיל?

ולא חשבתי על הכוס עם הפייה, אולי אנסה גם את זה

לק"י

הבן שלי בן 5 חודשים, ועוד נראה לי פיצי בשביל כל מיני כוסות.

אבל אולי עוד חודש זה ייראה לי אחרת.

(בינתיים הוא בכלל לא שותה מבקבוק. כשאחזור לעבודה, הוא יצטרך. אז נראה לי שנעשה בקבוק אחד גם למים.

עד כה לא נתקלתי בקושי להעביר מבקבוק תינוק של מים לכוסות אחרות/ בקבוק רגיל).

היא לא מכורה והיא שותה גם מכוס

אבל זה מאוד נוח לי שיש לה את זה גם ללילה וכו.

המלצתי לך בשרשור הקודם על הכוס של נוק שהיא משו בין בקבוק לכוס, אני חוזרת על ההמלצה 

לק"י

המטרה שלה זה שיוכל לשתות לבד כשהוא רוצה כמה שהוא רוצה

אבל תקראי את ההודעה הפותחת. אולי יענה לך.

אני שמעתי שעגבנייה מגורדת עם קצת שמן זית /אפשר גם לתבל

ולתת לילד לאכול מזה

עצירות עלולה להוביל למעגל קסמים לא רצוי אצל תינוקות: היציאה כואבת להם, אז הם נמנעים.

אין להם הבנה של מבוגר.

כך הרופא הסביר לי.

ובקרוב הימים החמים, תינוק שלא שותה יכול להגיע להתייבשות חס ושלום.

יש כל כך הרבה דברים התינוקות הגמלים מהם בשלב כלשהו - שינה עם ההורים, מוצץ, חיתולים...

אפשר לתת בבקבוק למים בלבד. רוב התינוקות מצליחים להיגמל ממנו בקלות יחסית סביב גיל שנתיים

דרך ללמד לשתות מקש-

קחי קש, תמלאי במים ותסתמי בקצה עם האצבע כדי שלא ישפך מהצד השני. תכניסי את הצד השני לפה שלו וכשהוא יסגור את הפה על הקש תשחררי. ככה הוא יבין שיוצא משם מים. תנסי כמה פעמים עד שהוא יתחיל לנסות להוציא את המים בעצמו במציצה... ואז תוכלי לתת לו קש בכוס רגילה ומשם לבקבוק עם קש (עדיפות לקש צר וקצר).

ואפשר להחליט שכל נגיד 5 אגוזים זה שווה שוקולד או משהו כזה

(אפשר לתת שוקוצ'יפס קטן על כל תשובה לא משנה מי הילד)

לק"י

אני קוראת לזה "חידון".

גם בני הכמעט 6 וה-3.5.

אני שואלת בסבב שאלות לפי הגיל.

וגם הם עושים הצגה: מי אתם? בני ישראל. ומאיפה אתם באים? ממצרים ולאן אתם הולכים? לארץ ישראל

וזה כיף להם ממש להציג עם מטפחות וחיתולים

כדאי לקנות הגדה עם ציורים עשירים וממש להראות את הציורים

להשמיע להם מעכשיו שירי פסח ופסח עצמו לשיר איתם

בגדול להשתמש במלא מתודות להגדה

את יכולה לעשות גוגל 'מתודות לשיעורים' ולמצוא רעיונות חמודים

מי שמשתתף תוך כדי הסדר (שואל שאלה, אומר משהו שלמד, וכו') - מקבל כפית של חרוסת, או קניידלעך (שני מאכלים אהובים מאוד אצלנו בפסח).

זה גם עוזר לילדים שלא ירעבו מידי עד שמגיעים לשולחן עורך, וגם מעודד השתתפות...

(יודעת שאצלכם קניידלעך לא רלוונטי, אבל אם הכיוון נשמע לך, אולי תחשבי על משהו אחר שיכול להתאים אצלכם).

אצלנו הכנו שנה אחת 'מסלול' של ההגדה (נראה לי שקיבלתי את הרעיון מישהי פה).

בעצם זה עוזר לעקוב אחרי סדר ההגדה (יש שם את כל הסימנים של הסדר, ארבעת הכוסות, ובתוך המגיד חילקנו לקטעים, וגם נתנו להם כותרות שעוזרות להבין את הרצף).

תוך כדי הסדר יש 'חייל' שמסמן איפה אנחנו נמצאים בהגדה. והילדים מתחלפים ביניהם בתפקיד של לקדם את החייל לפי מה שאומרים.

אצלנו זה ממש היה מוצלח.

אפשר גם לשדרג עם 'כרטיסי הפתעה/שאלה' וכדו'

זה נראה לי ממש משהו שיכול לעבוד פה,

וגם אבקש מהגדולים להכין אז בכלל יעסיק אותם

איתם בשנים קודמות?

את שואלת כי הם לא השתתפו ואת רוצה לדרבן שכן?

כי מהניסיון שלי, בטח בגילאים האלו, הם מאוד סקרנים.

אז אם נותנים להם מקום, משתפים אותם בשאלות, זה ממש עושה את העבודה ולא צריך מעבר לזה.

אפשר באמת להכין מראש עם כל אחד מהם משהו קצר שיגיד, זה גם עוסר

ובסיום הסדר ממירים כל מספר פתקים בפרס.

ואני גם מספרת להם סיפור שמלווה את ההגדה (בכל חלק של ההגדה יש "פרק" בסיפור), וככה הם נשארים ערניים.

יש כאלה שגם נותנים לילדים להכין הצגות. בגילים של הילדים שלכם כדאי לעשות את זה ביחד איתם.

בשנים הבאות, כשידעו כבר לקרוא, הם יוכלו לקרוא חלקים בהגדה...

משתדלת לתת לכל הבנים אותו דבר בכל פעם ולבנות אותו דבר..

ככה אין קנאה

ובסוף כולם יקבלו אותה הכמות

אפשר לחלופין לחלק קוביית שוקולד,תפוצ'יפס,הפתעה אכילה

או פתק כלשהו שתמורתו בסוף הערב יקבלו פרס 

קודם כל להתכונן אתם בעצמכם לליל הסדר. להבין את מבנה ההגדה.

דבר שי ארוחה לפני הדלקת נרות החג +מנוחת צהריים מאד משמעותי.

דבר שלישי אנחנו עשינו קדש ורחץ כרפס יחץ בזריזות ואז עברנו למגיד לספה. ישבנו שם עם נשנונים לילדים ופשוט שיח משפחתי חמוד.

לא בהכרח נצמדנו ללשון ההגדה אבל היה להם חויה

אחרי חצי שעה הלכו לשחק ואנחנו המשכנו קצת לנשמה של מבוגרים

ואז באו לסעודה.

שירים של נרצה היו תוך כדי האוכל ואח"כ כבר הלכו לישון

זה היה להם ארוך אבל נשארו בטעם טוב וגם אנחנו

אנחנו ההורים עושים הצגה

למשל על עשרת המכות

ועל איך בני ישראל יצאו ממצרים

חלק מההצגה קומית ומשעשעת

וגם הילדים מציגים

עושים לנו פנטומימה ואנחנו צריכים לנחש למה התכוונו ועוד

על כל שאלה/ תשובה יפה מקבלים-

בעבר פרס קטן

וכיום בגלל שגדלו - פתק

ובעבור הפתקים יקבלו מתנות יפות בהמשך החג ( פעם עשינו יריד שיכלו לקנות בו לפי מה שצברו

בין לבין מקבלים גם שוקולדים על התנהגות יפה ושאלות/ תשובות יפות

מה שהכי משמעותי לדעתי, זו הגדה עם תמונות ברורות, בעיקר שמייצגות את סימני הסדר, ככה הילד יודע באיזה שלב אנחנו ומה אמורים לעשות עכשיו.

כל שנה אני מתכננת להשקיע ולהכין אחת כזו ביתית עם השירים שלנו והדברים היותר בולטים אצלנו.

פעם אחת הגננות הכינה הגדה מהממת, כל דף היה בעצם תמונה של הילד עם מה שעושים בסימן הזה (וזהו, רק המילה של הסימן ותמונה), וזה היה כרוך בטבעות כמו ספירלה שאפשר להפוך, וככה הילדים הופכים כל פעם לראות מה עושים עכשיו, והילד נהנה לראות את עצמו. מהמם! ההגדה הזו (יותר נכון מה שנשאר ממנה) משמשת אותנו עד היום!

חוץ מזה, הילדים תמיד שמחו להשתתף והתלהבו מהחוויות.

בעצם גם בעשר המכות, שאת זה הם מכירים טוב מהגן ומהסיפורים, עשינו מעין הצגות / פנטומימות קצרצרות על כל מכה.

אז הפיצפ'קס האלה יכולים להעסיק אותם..

תמיד אפשר גם פשוט לספר להם ולשאול שאלות לפי מה שסיפרתם להם..

כשאנחנו היינו ילדים, אבא שלי היה קונה מלא שטויות בסגנון השקל, והיה מחליק לאורך כל הדרך לילדים (לנו ולבני דודים) באמת הרוב היה אותו דבר לכולם וזה היה בשביל לדרבן השתתפות ולשאול שאלות, שזה עיקר ליל הסדר. אז למשל קמנו ליטול ילדים והוא השאיר הפתעה קטנה במקום, שאלנו שאלה והוא הוציא הפתעה, מישהו אמר משהו שלמד בגן/בי"ס וקיבלו משהו.. בין לבין, בקטעים 'המשעממים' יוצר, זה היה לנו אחלה תעסוקה.. כמובן בקטעים המוכרים יותר יותר משתפים גם. אני גם מכירה שמחלקים עדשים/שוקולד צ'יפס/שקד מרק על אותו רעיון

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה

מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

עד כמה שידוע לי - בסקאלה של מניעה הורמונלית הוא הכי פחות משפיע

גם בגלל המינן וגם בגלל ההפרשה המקומית

הייתי מנסהלבקש שיחת התיעצות בן הפסיכיאטר וגניקוללוג שכל אחד יתן את התחום התמחות שלו

יש 2 סוגי מניעה הורמונלית- משולבת ו'הנקה' שזה רק הורמון אחד (לא זוכרת איזה) וזה גם מה שיש במירנה.

הגלולות מסוג הנקה יותר בעייתיות לי לדעתו (אמר גם שעד שלא מנסים לא יודעים כי זה קצת אינדיווינדואלי).

בוודאי שבהתקן יש פחות השפעה הורמונלית מבגלולות, זה ברור.

אז אם רוצים לנסות כן גלולות לא משולבות אז עדיף כבר המירנה.

החצי שנה דימומים מפחיד אותי נורא....

תראי, עד שלא תנסי לא תדעי איך הגוף שלך מגיב לזה

זה באמת נשמע מפחיד חצי שנה דימומים, אבל להמון נשים זה כתמים סבירים שלא אוסרים, וזה ממש סביר.

נכון שיכול להיות שתהיי מהנשים שסובלות וחצי שנה לא מפסיקות לדמם, אבל תמיד אפשר להוציא. ואם זה כן יהיה לך טוב- אז זה באמת נשמע האמצעי הכי מושלם לך

הדילמה תהיה במצב שבו כן יהיה לך הרבה דימומים, ואז צריך להחליט אם לשרוד חצי שנה כזו בשביל ההמשך או להוציא מיד, אין לי תשובה ברורה על זה, הגיוני להחליט שזה מאתגר וקשה מדי ולהוציא מיד, אבל יכול להיות שזה בכלל לא תהיה בעיה ובלי אמצעי מניעה שמתאים לך

דרך אגב גלולות לעומת זאת הרבה יותר מפחיד בעיני לנסות, כי ההשפעה היא על המצב הנפשי והרבה יותר מאתגר וקשה למדוד את זה ולשים לב.

אסור לי משולבות בגלל קרישיות

פחדתי מאוד מהמירנה

ובפועל- אני פעם שלישית איתה

מעולם לא הגעתי למצב שנאסרתי

לא יכולה להגיד איך תגיבי

לא מהחינת ההורמונים והשפעה על מצב רוח

ולא מבחינת הדימום

אבל אולי שווה לנסות

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

מצרפת את הפלייר שלה.

כלומר להשלכות ההלכתיות של האמצעים השונים? מה אוסר וכו'. כי זה נראה לי גם משמעותי כאן.

אבל את יכולה להגיד לה מה הרצונות שלך.

נגיד אם את לא רוצה להיאסר, תסבירי לה שאת רוצה להימנע מדימום.

היתרון אצלה הוא שהיא לא מוטית לכיוון אמצעי כלשהו כמו שרופאים יכולים להיות, אלא שהיא מציגה לך את היתרונות והחסרונות של כל אמצעי ועוזרת לך לחשוב מה מתאים לך.

באופן מלא

בנושא כזה פשוט כמו אמצעי מניעה

AI לא משאיר שום מידע נוסף אצל גורם אנושי 

לא מכירה שמות

רק שמעתי פעם..

היא מכירה טוב את האפשרויות השונות ומבינה בהחלט גם בשיקולים ההלכתיים (היא גם יועצת רפואה והלכה, בין השאר).

יכולה לתת את המספר שלה בפרטי בשמחה.

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

מקבלת תרופות פסיכיאטריות שאסור בהנקה...

אבל ממליצה ללכת לאיש מקצוע דתי שידע לשלב בין האמצעי מניעה שלא ישפיעו עלייך נפשית לבין אלה שימנעו הרחקות וכתמים.

כי הפסיכיאטר ימליץ מה שישפיע הורמונלית הכי פחות, גם אם תיאסרי כל חודש. והרב ימליץ מה שלא תיאסרו וגם מה שהכי ימנע הריון (אם הבנתי נכון הוא לא רוצה שתגיעו שוב לדילמה של להפיל או לא אז הוא המליץ על שני סוגי מניעה ליתר ביטחון) בלי להתחשב בהשפעה ההורמונלית.

ואת צריכה מישהו שיבין את שני הצדדים

הפסיכיאטר לא אכפת לו שאאסר כל חודש לכן ההמלצה שלו התקן נחושת. ואם לא אז גלולות משולבות...

הרופאת נשים המליצה על התקן מירנה אבל אמרה שאין שום מחקר אמין שתומך בטענה שהורמונים מגבירים או גורמים לדכאון (אני מוכנה לערוך מחקר כזה)

הרב אמר שאני יכולה לעשות הפסק ביום הרביעי אבל כנראה לא אצליח עם ההתקן... ועוד כמה דברים לגבי הרחקות שאפשר אולי להקל בהם במצבי.

הוא גם תומך בהתקן/גלולות כדי שיהיה מניעה טובה. ומציע לשלב עם נרות (לא רוולנטי לעצם הדיון, כי בוודאי אי אפשר להסתמך על זה לבד)

דוקא הרגשתי שהוא מאד מבין את המצוקה ההורמונלית אבל אין לו איזה המצאה גאונית, כמו שאמר הדרך היחידה לא להאסר כל חודש= לא לקבל ווסת. וזה רק באמצעים הורמונליים.

האמת שקשה לי להאמין שיש איש מקצוע שיש לו הברקה אחרת...

להתייעץ עם רב נוסף דווקא לגבי הכיוון של הקלות בזמן שאסורים?

אני יודעת שהרב יוני רוזנצווייג מתעסק הרבה בכל מה שקשור להלכה ולנפש, ויכול להיות שבהתייעצות פרטנית עם רב שמומחה גם בתחום הזה, תוכלו לקבל מענה שיותר מדוייק לכם.

בשביל לא לקבל מחזור חייבים אמצעים הורמונליים.

תנסי לפרט לעצמך את הבחירות: מה עדיף: לקבל מחזור כל חודש או לקחת הורמונים? ואם לקחת הורמונים, האם את מוכנה לנסות משהו חדש על הסיכוי והסיכון שבזה? וכו' וכו'.

לי אישית עדיין נשמע שכדאי לך לנסות מירנה, אבל כמובן אין לדעת איך זה יהיה...

אמצעי המניעה ההורמונליים. אם הפסיכיאטר שלך לא יסכים להמליץ לך מה הכי פחות גרוע, אז תתייעצי עם איש מקצוע אחר. תצאי מנקודת הנחה שאת צריכה אמצעי מניעה הורמונלי שמונע את המחזור ותתקדמי משם. אל תיכנסי בכלל לאופציות שהן לא הורמונליות.

או לחילופין תחליטי שזה לא שווה לך את זה ואת כן מוכנה להיאסר כל חודש, ותלכי לרב, בין אם זה הרב שלכם ובין אם זה רב אחר שיעזור לך להקל כמה שרק אפשר

כמעט לא משפיע על הגוף

רק על הרחם עצמו.

ממליצה לך לשקול את זה

בכל מקרה, המנעד ההלכתי רחב רחב. ובעוד שהפסיקה לכלל היא לרוב די דומה, או לכל הפחות - כנראה שאת מכירה את עיקרי הדברים (גם אם נוהגת אחרת), הפסיקה הפרטנית יכולה להיות מאוד מאוד שונה.

ובצורה יותר ברורה- את מדברת פה על מצב שבעיניי נוגע בפיקוח נפש (מצבך הנפשי, מול גם אופציה להפלה, שגם כרוך בקושי נפשי לרוב).

ויש מקום לפסוק דברים שכנראה לא חשבת שהם אופציה.

לפסיכיאטר כנראה לא תהיה הברקה מהשרוול, כי האמצעים המדעיים מוגבלים. והוא לא יסכן אותך כי אולי תהיי בצד הטוב של הסטטיסטיקה.

לרב יכולה להיות הברקה. הוא יכול (אולי, תלוי מקרה) להתייחס למה דאורייתא, מה דרבנן, מה חומרות…

אם תרצי אשאיר לך הסבר קצר ומספר לכתובת הלכתית פוטנציאלית דרך המנהלות. 

אחרי הריון עם דיכאון משמעותי והבנה שהגלולות מחמירות את הדיכאון, עברתי להתקן לא הורמונלי. כמובן מחזור כל חודש. אחרי חצי שנה נכנסתי איתו להריון, לא עשיתי הפלה אבל עבדתי קשה מאוד הדיכאון לא יחמיר.

אחריו לא לקחתי סיכונים ושמתי התקן הורמונלי קיילינה שהוא עם יחסית הכי פחות הורמונים, וגם היתרון של התקן על פני גלולות זה שההורמונים נשארים ברחם ולא עוברים דרך הדם.

ההתקן עבד לי מצויין, מחזור קטן פעם בכמה חודשים בד"כ. לא השפיע על הדיכאון.

הוצאתי אחרי שנתיים וחצי ועכשיו אני בהריון ב"ה אבל דיכאון לא פשוט...

מזדהה מאוד!! בהצלחה רבה!!

אבל מה עם התקן הורמונלי?

כנראה המליצו לך ללא הורמונים, אבל יחסית לגלולות ולנובהרינג, כמעט לא הרגשתי איתו השפעה הורמונלית.

וגם אני עם רקע של כדורים ודכאון.

כמעט ולא היו לי מחזורים וגם הדימום הסתגלות היה קצר ( אבל זה משתנה).

אבל מחנות פיזית.

אחת ממטפחות החרישה שלי.

יש לפעמים שינויים בין התמונה למציאות.

גם אותי זה הפתיע

אבל הייתי קונה רק אחרי שמדדתי בחנות כי יש להם גם כאלה עם בדים דקיקים, ממש לא נוחים לקשירה וכו'...

זה נושא כ"כ רגיש כל הנראות שלנו...

לא ברור למה, ככה ה ברא אותנו... מצד אחד החיצוניות זה כלום ולא משנה, מצד שני זה הנושא הכי רגיש לאישה.

והקטע שבראש את חושבת מה בעלך חושב זה יכול לגמור אותך.. תנסי לא להכנס לזה, הרבה גברים דווקא מאוד נדלקים משומן 😉

מבינה את החוויה שלך, חיבוק גדול! 

אישה שמדברת בצורה נעימה וחמימה לקרובים שלה,

אישה שמחייכת ולא חמוצה,

אישה עם מידות טובות.

מה יעזור לעולם אישה יפה שהמידות שלה רעות?

היא תיראה לך מכוערת.

יש נשים כ"כ יפות אבל עד שהם נותנות איזה חיוך יוצא לך המיץ.

אם את אמא טובה, חמה, אוהבת-

למה שבעלך לא יאהב אותך?

אם את נגישה, נעימה, אשת שיחה -

למה שבעלך לא יתאהב בך?

במיוחד שאת אשת נעוריו.

אל תכניסי את עצמך למחשבות מיותרות.

אין סיכוי שהקב"ה ברא את האישה שמשמינה לאחר לידות ובמהלך החיים ולא יצר את בעלה שיימשך ויאהב אותה גם כך.

האם יש פגם ביצירה של הקב"ה? ברור שלא.

ולכן ברור שאת מסוגלת להאהיב את עצמך על בעלך סכל שלב של החיים.

אני שמנה.

ובאמת שאני ממש ממש יפה.

באמת אבל.

האם זה אובייקטיבי? לא יודעת.

אבל הסוד הוא השלמה עצמית ולא יופי באמת.

באופן אישי אני מקפידה על הגיינה אישית, ריח טוב, ציפורניים, בושם, תכשיטים.

משתדלת להשקיע בעצמי איפה שאפשר.

טיפולי פנים- לא השביל היופי- בשביל ההרגשה.

מסאג'ים אם ניתן.

זמן עם עצמי מול הים או עם מחברת בבית.

הערכה עצמית.

עבודה עצמית על המידות.

עבודה על יחסים משפחתיים טובים (את לא מכירה גיסות יפות אבל מרשעות? אם לא - את מבורכת😆) ובאמת שממש אוהבים אותי במשפחה וזה גם עושה לי טוב, מרים לי ועושה לי הרגשה טובה.

משתדלת לזכור ימי הולדת, להגיד מילה טובה, למצוא נושאי שיחה מרתקים גם אם זה דורש ממני הכנה.

וכן- גם אוכל טוב.

אני אוהבת לאכול.

משתדלת לאכול גם ירקות, פירות.

אבל גם עוגות שוות, שוקולד וכל מה שעושה לי טוב.

בבית לובשת פיג'מות יפות ובחוץ משתדלת להתלבש יפה.

קונה בעיקר בעונות, קרייזי ליין ונקסט.

משתדלת באמת לעשות הרבה דברים שעושים לי טוב, שמרימים לי, שמחזקים אהבה חיצונית ופנימית ובעיקר חיה בתחושה של הודיה.

לא כתבתי את כל המגילה הזאת כדי שתמחאי לי כפיים, כי את לא מכירה אותי גם ככה.

אלא כדי שתדעי שיש דבר כזה שמנה ויפה ויש דבר כזה שמנה וטוב אבל ממש ממש טוב לה.

מקווה שהיה לך לעזר. 

את מצליחה לקנות שמלות? לא יודעת לרוב לא הלך לי וזה מבאס הכסף להחזרה.

כן קונה שם פיג'מות, תחתונים וכו'. 

וזה יש בנקסט.

נניח כמה חצאיות בצבע חלק, כמה חולצות וג'קטים בצבעים חלקים.

אפשר להוסיף ג'קט פסים ונקודות גם.

ואז מערבבים כל הזמן.

המשחק הוא בעיקר במטפחת.

ומי שאוהבת יכולה גם בתכשיטים ובנעליים.

אני מאמינה שזו מלתחה אידיאלית לכל אישה.

ובכל מקרה, יש בנקסט גם שמלות למידות גדולות, שימי לב שבחיפוש את בורחת ב curve.

בהצלחה רבה רבה 

אגב, מעניין אם זה מה שראית בבית גם?

מנעורים יש לך את התודעה הזאת או שפיתחת אותה עם השנים?

קראתי אותה לפני השבת וחשבתי עליה במהלכה.

אני יכולה להגיד לך שגדלתי במשפחה פשוטה בסביבה פשוטה בבית לא דתי.

אני לא יודעת להגיד אם ממש ראיתי אהבה עצמית, אבל בהחלט ראיתי השלמה עצמית.

חוסר שיפוטיות כלפי טעיות של עצמי, מדפדפים הלאה הרבה דברים, משלימים עם המציאות בהרבה מובנים.

ההורים שלי הם לא אנשים דתיים בכלל, אבל על הרבה דברים הם היו אומרים: זה מאלוהים, כפרת עוונות וזהו ממשיכים הלאה.

(אני בטוחה אגב שזה מה שפתח לי את הפתח לחזור בתשובה)

לא דשים וחופרים בדברים -

האם אני יפה מספיק? האם בעלי אוהב אותי?

חיים את החיים.

למדתי שכל הנוירוטיות, הפחדים, האובססיות הם נחלתם של אנשים שיש להם זמן לחשוב יותר מדי.

(אני לא מדברת על בעיות שמטופלות תרופתית. )

הם כן יצאו איתנו וגם עם עצמם להרבה בילויים לא יקרים ולא מאוד, עבדו לא מעט, אבל גם נחו הרבה, היו בקשרים טובים עם המשפחה.

זה מה שראיתי.

לא רוצה לקנות בגד לחג 

כי ללכת לקניות כבר לא משמח אותי

בעלי אמר שזה מצווה דאוריתא שלו

אמרתי לו שלא יעשה את המצוות שלו על חשבוני.

אמנם אני אחרי לידה (חודשיים וקצת) אבל התחלתי את ההריון שמנה.

נכנסתי לחנות מדדי חצאית במידה הכי גדולה שיש

ואי אפשר לסגור את הרוכסן.

והכי קשה שאני יודעת שזה לא מחיר הלידות

זה מחיר הגלידות וההמבורגר...

וכן יש לי אחיות רזות מקלות עם גנים מהממים שמהחתונה 'רק מרזות בלי להתכוון'

וכל המעצבנות האלההההה

את יכולה לשמוח בתכשיט? אולי במטפחת?

מה שיעשה לך טוב

♥️

אבל את לא הן

את אשתו היקרה אהבת נעוריו שהתפרק לה הגוף כבר כמה פעמים כדי להביא לו ילדים

את בעלת ערך מיוחד שהוא הרבה מעבר לנראות

תאריכי את עצמך ככזו בלי קשר למשקל שלך

את זה תפתרי אחר-כך אם תרצי

ושוב סליחה אם זה לא מה שאת רוצה לשמוע... 

אבל אם היית בעבר ממש רזה אולי כדאי לעשות בדיקות דם לבדוק אם יש חוסרים או מה מצב בלוטת התריס.

ובכל מקרה חיבוק גדול, נשמע מבאס כ''כ.

בסביבתי יש נשים שמנות, ורק רציתי לומר שהמידה שלהן לא משפיעה כלכך על הנשיות והיופי שלהן (לפחות בעיניי). אמא שלי נגיד היא לא רזה... וכשהיא מבואסת כזה על עצמה אז היא באמת לא כלכך משקיעה ויוצא לה לוק לא משו, אבל כשהיא במצב רוח טוב ומתלבשת יפה, מתאפרת, משקיעה בעצמה אז היא מהממת!! והמשקל פשוט לא משנה! כשהיא לא מחפשת איפה היא שמנה או איפה הבגד יושב לא טוב אז היא פשוט יפיפיה!

אז רק רציתי לכתוב לך. שתרגישי הכי יפה בעצמך ותלבשי מה שבאלךךך ושתשקיעי בך! הנשיות שלך היא לא המשקל שלך, היא היופי שלך ואת בטוח אישה מהממת! ואם את משקיעה בעצמך כן בעלך בטוח יאהב מאוד איך שאת נראית ובכלל גם אין מקום להשוות לנשות המשפחה האחרות. את יפה בעיני עצמך ובעיני בעלך וזהוווו! מקווה שתאהבי את התגובה❤️

מתלבטת אם לנסות ללכת לקנות בגד או לוותר מראש..

תכשיטים לא ישמחו ומטפחות יש לי המון שאני כבר לא יודעת איזה עוד לקנות..

אבל דווקא בלידה ראשונה ירדתי מהר יחסית

עכשיו זה יותר קשה לרדת

לא אחרי לידה ראשונה

סבלתי המון בהתחלה מוואו כמה העלת..

עד שהתרגלו שזאת אני וכך גם עניתי לכולם

מה שעזר לי עכשיו אחרי לידה 7

זה תונה שמבוססת על חלבון בעיקר

וגם כמובן פעילות גופנית לנשים אחרי לידה

(לפחות 6 שבועות אחרי לידה ובדיקת רופאה שהכל תקין)

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת

מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.

והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

בעצמי במקומך לטיפול אישי מעבר למרות שאני די בספק אם הוא מיצה את האופציה הקונבנציונלית

גם מול אנשים מתמודדים יש מה לעשות והתגובה שלך יכולה להיות משמעותית

מעבר לזה אם הוא הרבה בבית וסובל מזה תבקשי ממנו שימצא תעסוקה מחוץ לבית

יש מצב גדול שהשינוי של המלחמה יוצר רגרסיה

חיבוק♥️

בחודש האחרון הוא עצבני הרבה יותר מהרגיל

הוא גם עם הילדים המון כי אני עובדת.

וניסיתי טיפול אישי.

היא בעיקר ייעצה לי לקום וללכת ושאני לא צריכה לסבול.

גם המטפל הזוגי שהיינו אצלו אמר לי, מול בעלי, שאם הוא לא יתמיד בתרופות הזוגיות שלנו תקרוס.

ושכאילו אנחנו 3 בזוגיות הזו

בעלי אני והאוסידי שלו.

בלי האוסידי הוא איש מקסים

ולכן עצוב וקשה לי ומעצבן בו זמנית הכל.

החיים לא נועדו לסבול

זה קשה להיפרד עם ילדים

אבל זה מאפשר אחרי זה להיבנות מחדש

לדעת זה לא אומר לתפקד.

וכפי שאמרתי יש סוגים שונים גם של טיפולי CBT וגם סוגי טיפולים תרופתיים שונים 

איך את מגיבה?

הייתה לך תגובה שכן השיגה תוצאה ממנו?

הפסקתי להתעצבן.

אני מתעלמת

הוא נכנס ללופ של הערות

אני לא מגיבה ואחרי לא הרבה זמן הוא בא ומתנצל

אבל אני לא יכולה

הוא מחק ממני את האישיות שלי זו ההרגשה

אני כבר לא שומעת שירים שאני רוצה..לא קוראת ספרים שאני רוצה. לא רואה סדרות שאני רוצה

כי פשוט אני כבר לא יכולה להכיל

הוא מבקש שאני אעשה מה שאני רוצה.

אבל אני יודעת מה המחיר ולא באלי להתמודד עם זה.

לא רוצה

אני עייפה כבר מהכל באמת.

הוא אומר לך- תקבלי את עצמך בלי חשבון!! ובלי להתחשב בי

כי אני לא מקבל את עצמי.

ובגלל שאני לא מקבל את עצמי- אני לא מקבל אותך.

אבל אם את.תראי לי שאת בטוב וממשיכה בשלך למרות הביקורת שלי,

זה יעזור לביקורת ולחרדה להירגע.

זה יגרום לי להבין שאני חייב ומוכרח פשוט לקבל את מה שפגום, את מה שמעורר בי חרדה.

אל תפסיקי עם מה שבא לך, יקרה.

תנהלי מחברת שבה את מזכירה לעצמך מי היית, מה את עכשיו, מה את רוצה מעצמך.

ופשוט תתמידי ברצונות שלך.

זו אני. קבל אותי כפי שאני מקבלת את עצמי.

זה משפט שמראה לו מה העבודה שלו פה.

לאדם החרדתי הפרפקציוניסט יש תשוקה עמוקה לקבל את הפגום, את החסר, את מה שנתפס בעיניי אחרים כחיסרון

ולצעוק לכולם- זה אני!!! תתמודדו!!

אבל הוא לא מסוגל.

ברגע שאת תהיי מסוגלת לו- זו אני!! תתמודד!

ותחיי בטוב עם עצמך

בשפע של עצמך

הוא יקנא בך ויפנים שזה המשפט שהוא צריך להגיד לעצמו כל הזמן

זה אני. וזו האישה שלי. ותקפצו כולכם

אם את עושה מה שאת רוצה אבל בשקט, בלי שהוא יודע? נניח לשמוע שירים שאת רוצה באוזניות, או לקרוא ספר דיגיטלי שהוא לא רואה מה בדיוק את קוראת...

לא מתוך מקום של להסתיר ממנו אלא מקום של לא להתמודד עם ההערות שלו

זה פשוט נושא קצת שונה, וגם שהשאלה שלך לא תטבע בשרשור השני.

וחיבוק! איזה מאתגר זה נשמע...

אבל אם חמותך אישה כ"כ מיוחדת למה שלא תפתח את שה מולה?

מה דעתנ על ההתנהלות הזו? 

זה השתנה עם הגיל שלו והולך ומקצין.

יכול להיות שזה נשמע יותר מפחיד בפוסט שלי כי אין את הקונטקסט, בגדול הוא איש טוב ואיש חסד עצום ובאחד על אחד במצב רוח טוב או בשיחת בוגרים הוא נעים ומעניין ויש שיח טוב.

אבל כשלא אז פשוט לא......

והיא יודעת שזה מאתגר אבל אין לה מה לעשות עם זה, גם עליה הוא לפעמים יוצא בלי קשר

אני ממש ממש מעריכה אתכם על המיסגור של הדברים וההבנה של הערך של לבוא ולהיות ביחד שגובר על הקושי שאתם יודעים שתעברו.

כמה דברים שחשבתי עליהם-

דבר חשוב מאוד בעיני זה לעשות לילדים הכנה. נכון שילד בן שנה וחצי אי אפשר להכין אבל גדולים יותר זה בהחלט אפשרי: מה מותר ומה אסור, מתי מותר כל דבר. באיזה זמנים יהיה אפשר להשתולל קצת ואיפה.

לקנות כמה משחקים מעניינים מאוד ותואמי גיל. אם לקטן יש בבית משהו שמעסיק אותו שעות להביא את זה איתכם, ובכללי לחפש לו משהו שילכוד את תשומת ליבו ושהוא יהיה ממוקד בו הרבה זמן.

לגדולים יותר אפשר משהו כמו כדור מבוך (אחד לכל אחד, שלא יצטרכו לעשות תורות, המטרה בזה היא שקט 😉), פופיט, וצעצועי תחושה כאלה (סקוויזי נראה לי קוראים לזה..)

לצאת לטיול בבוקר וגם בצהריים.

שנה אחת ראיתי טיפ יפה פה בהקשר אחר אבל אולי זה יעזור גם בסיטואציה שלכם - לבקש שבחלק ממגיד כל משפחה תצא לכמה דקות לחדר אחר וההורים יספרו לילדים את סיפור יציאת מצרים - זה יכול לתת זמן התאווררות גם לו וגם לילדים באמצע הסדר.

תיאום ציפיות איתו - מה הכי חשוב לו שיהיה בסדר ואיך אתם חושבים שתוכלו ליישם את זה. זמנים שאתם חושבים שיהיו מורכבים שיהיה מוכן מראש ואם יש לו ולכם רעיון איך לנטרל את זה מראש.

אם מבחינתו זה רלוונטי לתת לילדים תפקידים בסדר - ככה הם יהיו מכוונים על התפקידים ופחות יתפזרו.

בהקשר של החדפ, יש את החדפ היפה שהוא אמנם יקר יותר אבל לפעמים יכול להיראות ממש כמו אמיתי.

עוד רעיון - אצל ההורים שלי הסט שבת הישן משמש לילדים. הסט היפה למבוגרים בלבד.

אפשר לנסות לעשות את זה עם סט שהמראה שלו יחסית נייטרלי או מתכתב עם הסט היקר ואז זה לא יפגום מדי במראה של השולחן.

ולא הכרתי את כדור מבוך, נראה בול.

יתאים גם לילדה בת 5?

הסט הישן זה רעיון ממש טוב, לדעתי יש להם משהו מתאים אפילו.

ותודה על החיבוק❤️

בת ה4 התעסקה בזה המון אבל לא יודעת עד כמה הצליחה.. 😅

כל פעם ביקשה ממני עזרה כדי להתחיל

וזה היה רעיון של אמא שלי

שקנתה לילדים כשבאנו אליהם לראש השנה מיד אחרי לידה..

הייתי משחררת את העניין שיחוו סדר בטוב, ומתרכזת שלא יחוו סדר ברע.

זה אומר (לדעתי) שכדאי לחתוך עם הקטנים לישון מוקדם ככל האפשר.

כדאי להאכיל את הילדים בזמן שהוא בתפילה.

כדאי לבקש מחמותך עזרה עם זה.

ילדים שבעים בד"כ יותר רגועים.

אפשר למשוך אותם עם סבלנות ושקט עם צופר קטן.

נגיד עדש או שוקולד ציפס.

תינוק בן שנה וחצי לדעתי אין עניין שיהיה בסדר. אפשר להרדים אותו.

אם תקני גביעים פלסטיק זה יכול לעבוד מול חמיך?

תחפשי בחנויות חדפ של חרדים.

זה בד"כ מה שעושה בלאגן.

ולסכם מראש שרק אבא ממלא גביעים (חצי כוס)

להושיב את הילדים בשיטת הפרד ומשול.

כלומר אין ילד שיושב בין שני ילדים, אלא ילד מבוגר ילד ילד מבוגר.

אם יש גם גדולים יחסית אז לא להושיב ליד מי שקרוב בגיל, אלא לסירוגין.

למחרת לצאת עם הילדים כמה שיותר.

בטווח הארוך יותר, כדאי לדבר עם בעלך שהוא או חמותך ידברו עם חמיך.

יש דברים שהם אולי פחות בשליטה אצלו ויהיה לו קשה להשתנות.

אבל למשל לארח ולא לאפשר חד"פ, זו בעיה. יש דברים שכדאי לשקף לו שבמכלול כדאי לו לשחרר.

חוץ מזה אולי לבעלך יהיו רעיונות, הוא גדל איתו בבית..

קצת עצוב לי אבל צודקת על השינוי חשיבה, מאמינה שזה יעזור לי להשקיע את הכוחות במקומות הנכונים.

הבעיה עם השעות שינה שמשובשים פה מהמלחמה רציני, לא מאמינה שאצליח להשכיב את הקטן לפני 9 והוא גם קולט יפה מאוד שיש חגיגה בלעדיו, אבל אולי שווה להשקיע את המאמץ.

ותודה על שאר הטיפים, כותבת לי שלא אשכח.

לגבי לדבר איתו, בעלי אומר שאין מה כי חמי לא ישתנה וזה הוא וזהו ואנחנו צריכים להחליט אם ואיך להתמודד עם זה. גם לבעלי זה חדש יחסית כי גם אם חמי היה כזה זה לא היה בעוצמה כזאת...

וגם בסוף אני לא חושבת שזה מוסיף לו שאנחנו באים, אולי רק מפריע. זה לגמרי בשביל חמותי וכנראה שגם הוא מאפשר את זה בשביל חמותי

לא רוצה להיכנס לפינה הזאת בזוגיות שלהם שכנראה גם ככה שברירית.

(אני יודעת שהוא אוהב אותנו מאוד, לא מזמן קרה משהו לבן שלי והוא התקשר נסער כמה פעמים לבעלי ואלי והרגישו כמה הוא דואג ואוהב אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב, הבעיה שהוא לא מביע את זה בכלל. משתדלים לזכור את זה בראש גם אם לא להרגיש את זה)

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

המצב.

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

היא כתבה הכי בעדינות

והיא בכללי מאוד זהירה וקודם כל הבעל

והפעם מתוך המצוקה שלה היא רשמה בעדינות אם יש מצב שבעלי יסכים וכשרשמתי לה וואי קשוח היא רשמה לי עזבי שכחי מזה 🩷🩷🩷🩷

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

קראתי טת כל התגובות תודה לכן 🩷

מה שבסוף קרה זה ששיתפתי את בעלי בכנות שקשוח לי שההורים שלי מבואסים מזה שהם לבד יחסית

ושאמא שלי בדרך כלל סבבה עם זה והפעם שה כנראה ממש חשוב לה

בכל אופן

הוא אמר שקודם כל שחשוב לו שאהיה שמחה

ואם אמא שלו בסדר עם זה אז נלך להורים שחי

אז הוא באמת הסכים מכל הלב ולא הרגיש שהוא מוותר או מפסיד (אננ מאמינה לווגם חמוצי אמה שמה שטוב לנו טוב לה

אז נהיה אצל ההורים שלי 

וגם חשוב ששיתפת כדי לא להישאר מבואסת עם עצמך

ונכון!

אני חושבת שזה ממש חשוב ואיזה כיף שיש ביניכם ככה שיח פתוח 

היינו בעבר לפני כמה שנים בכמה מפגשים של טיפול זוגי שעשו לנו כל כך טוב שמה שהיה לפני הטיפול כאילו לא קרה

תודה להשם

זה כל כך חשוב לשתף בלי ביקורת ושיפוטיות

והכלה

לו ולך

יודעת ששינתם תוכניות כדי שההורים שלך לא יהיו לבד?

כדאי לרמוז על זה, למרות שהיא זרמה עם השינוי, שתבין שזה נובע מכיבוד הורים ולא מזה שאתם מעדיפים את ההורים שלך אלא מעדיפים שלא יהיה צד לבד. היא בטח יכולה להזדהות ולהעריך את החשיבה שלכם.

זה מכשיר יחסית פשוט

הייתי הולכת על מה שהכי זול האמת

יש בשופרסל ובאושר עד במחירים טובים 

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

לק"י
 

בן ה-3.5 מסביר לי שהתינוק לא עייף: "הוא לא פתח את הפה" (כלומר לא פיהק) 😅

הייתי די עצבנית היום

בן השנתיים שאל אותי

'אמא מה עובר עליך'

ועניתי לו בזעף 'משהו'

אחר כך הוא הלך איזה עשר דקות ואמר 

משהו עובר עלינו, משהו עובר עלינו (וואי וואי איזה משהו.. באמת כבר בקצה)

ועוד אחד

סיפרנו בבית הרבה לאחרונה את הסיפור 'מוישי רוצה להיות גדול' למי שמכירה

בן השנתיים הנ"ל מזדהה מאדדדד עם גיבור הסיפור

הבאתי לו שקית בייגלה אז הוא מצהיר

'אני אוכל הכל, ואבקש עוד, ואז אני אהיה גדול גדול'

ויש לו עוד באותו כיוון

הוא חולם על אופניים

מה נעשה שזה לא כל כך מתאים לגילו...

ביקש מאחותו את האופניים שלה והוא מדדה איתם בגינה (מחזיק בכידון והולך לידן)

וכשאני מתקרבת כי זה נראה מעורר רחמים, האופניים יותר גדולות ממנו

הוא אומר 'אני מסתדר, אני מסתדר'

לק"י

הבן שלי בן 3.5 וביקש ממני לבוא איתי לסופר ולמאפיה היום, וסירבתי ואמרתי לו מה הסיבה.

הוא: "זאת לא סיבה".

או יום אחד הוא משך לאחותו בשיערות.

ולשאלתי- למה הוא עשה את זה?

הוא אמר, שהיא אמרה שפרעה קטן, ו"זה מה שקורה".

אולי תסעו אליה לכל החג ולא תצטרכו להכין את הבית שלכם?

אם לא תעשי כלום לחג יפול לו האסימון שאיסור חנץ בפסח חל גם עליו??

אולי בכגע האחרון הוא יעשה מה שהוא יכול.

תעשי מה שבכוחותייך ומה שלא, בעיה שלו. 

הכעיס אותי שהוא לא רואה אותי  , שהוא מהערב עד ערב למחרת מחוץ לבית וחוזר כשהם כבר ישנים, שהוא כנראה לא רואה צורך ואין לו אפילו צורך רגשי להיות איתנו בין המשמרות   , והכי הכעיס שהוא הסתיר ממני ושיקר שישן בבסיס.

ועוד

לדעתי דבר ראשון תביני שכשיש עומס גדול יותר מתפוצצים

עוד שבוע ההכנות לפסח נגמרות ותהיו יותר ברוגע ללבן את הדברים..

כרגע, תורידי מעצמך מה שאפשר

גם אם יעלה יותר או יהיה פחות בסטנדרטים

להזמין קניות

לקחת עזרה בתשלום לנקיונות לפסח

לעזות כמובן רק את הבסיסי ביותר

כרגע יש לו מעטטטטט מאוד זמן פנוי וגם בקצת זמן הוא לא פנוי להכנות לפסח אז תורידי מעצמך

במקביל כדאי לנסות למצוא זמן רגוע קצת לדבר

לנסות להיכנס לעיניים של השני ולהבין את הסיטואציה מהעיניים שלו ולא שכל אחד מסתכל רק מהזווית שלו ומתעצבן על השני.

אפשר לעשות את זה קודם עם עצמך ואז תגיעי רגועה יותר לשיחה איתו.

וגם בשיחה איתו לשאול אותו איך הוא ולהיות בהקשבה אמיתית למקום שלו

ואז לבקש ממנו רגע לחוות איתך את מה *שאת* מרגישה ולדבר על זה. כל אחד מדבר על מה שהוא מרגיש ולא על מה שהשני לא בסדר...

שפת האני מה שנקרא.

בהצלחה גדולה גדולה ותודה על המילואים!!

זה לא פשוט בכלל, לא בשבילך ולא בשבילו

ובע"ה שהקבה ירבה שכרככם על המצווה הגדולה.

חיבוק ובהצלחה גדולה!!

ואני מאוד מפרגנת לו, הרבה לפני הפיצוץ

תמיד אני אומרת לו לצאת להורים שלו כי הם התגעגעו ותמיד הוא דוחה את זה. עכשיו במלחמה הוא ביקר פעם ראשונה שבוע שעבר וזה הפך לקבוע כל יום, והוא אפילו לא מבקר אלא מתעסק באופנוע שיש לו מהרוווקות.

וגם לפני זה הוא היה יוצא לכדורגל בכל הזדמנות שהוא פנוי וממש פרגנתי לו

ניסית לשאול?

הוא עוזר לה בהכנות לחג או מסיבה אחרת?

לפעמים אפילו רק בפן הפנימי נפשי המחזור יכול להיות מושפע..

כשאת רגועה הגוף שלך עובד יותר טוב אז בינתיים הייתי משחררת המחשבות ומהמתח והחששות , כמה קל לכתוב וקשה לעשות כמובן..

אבל לנסות להתנתק לשמוח להיות ברוגע וככה הגוף יזכה לתנאים הטובים ביותר להתאושש 😀

וחיבוק גדול גדול על הגרידה והכל....!!!!!!!!!

אחרי כן נקלטתי די מהר אולי חודשיים.  לפעמים ממליצים לחכות. (עברתי כמה גרדות)

שזה יכול להיות קשור לחיזוק הרחם?

יש אולי אמצעים טבעיים לחיזוק?

אני לא מצליחה להשיג את המרפאה כדי לקבוע תור😪

כדאי לנסות לקבוע תור בזמן הקרוב. אולי יש שארית שלא מצליחה לצאת במחזורים וזה מונע את ההריון

אני נכנסתי להריון אחרי מחזור אחד אבל הייתי אצל רופא לפני זה שעשה אולטרסאונד

בעזרת ה' שתזכו בקרוב להריון בריא ושלם🫶

בעיקרון...

כאילו אם אמרו להבדק אז כדאי, אבל אין ממה להלחץ.

שיהיה בהצלחה! 

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..

נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...

קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות

מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה

כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים

וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.

ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי

יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל

בעלי יכול להגיד לי וואי את צריכה מקלחת

ובאותה שניה להמשיך לחבק אותי ולהיות איתי

כנ"ל הפוך

אני יכולה להגיד לו אתה דביקי מזיעה

ובכל זאת להישאר צמודה אליו....

כי זה לא מפריע לנו בדרך כלל

רק יותר כיף כשנקיים

אבל אם כשהוא אמר את זה הוא התכוון תתרחקי ממני אז זה כבר פחות נעים ומעליב

יש אנשים מאוד רגישים לריחות

אני כזאת

ואני יכולה להגיד לך שזה מאוד מאוד קשה להיות ליד בן אדם עם ריח לא נעים.

אני מעירה לבעלי על זה, משתדלת בצורה נעימה

כי אני חוטפת עצבים ובחילה וכאב ראש מזה ואי אפשר להמשיך עם זה כאילו כלום. אז ברור שלפעמים אנחנו באמצע משהו והוא לא ישר קם והולך להתקלח אבל זה אומר שהוא מבין שצריך להכניס את המקלחת למשימות הקרובות הוא גם מבין שקשה לי להתקרב אליו עד אז. 

וגם עומדת לקבל😬

לק"י

בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל

לק"י

(אבל אצלינו סיימנו עם החדרים. אז נשאר פחות מכם).

אבל יודעת שהלחץ יגיע🙊

וגם לי יש תינוק, ובן בכור בכיתה ה'😅

דוקא עוזר לי שהילדים פה, וגם יכולים לשמור על התינוק, שער רוב היום.
 

כתבתי לאות הזדהות.

בהצלחה לנו!

לא צריך לנקות. לבדוק שאין כזית חמץ. להוציא את הדברים ולהכניס.

מעילים גם, לבדוק כיסים. אפשר להעביר בכיס מגבון ולהשאיר אותו הפוך החוצה להתייבש.

סוודרים- מכונה מייבש.

תנור אנחנו הורדנו השנה. לפעמים מנקים לפעמים לא. יש לנו טוסטר אובן במחסן בדיוק לשנים כאלה. אני לא זוכרת אבל לא חושבת שזה כ''כ יקר. תשקלי את זה.

ואז שבעלך ייקח יום חופש אחד כדי שתוכלו יחד להכשיר כיריים, שיש, לנקות מקרר ופינת אוכל ולשטוף את הבית.

מעולה שהזמנת אוכל

החמודה בכתה ה' ממש יכולה לעזור בחדרים. להבטיח לה מתנה שווה על המאמץ להיות חלק.  

בשביל כל זה אפשר לנצל את חמישי שישי שבת

זה מה שאני מתכוונת לעשות ואניכן אבשל השבת

בשניים יהיה לכם יותר קל

שלא אהיה עייפה מאוד😵‍💫

קמתי ב10 היום בישלתי שבת, חזרתי לישון ועכשיו קמתי

כבר לא אנקה היום לפסח🤷 מקווה שאתם במצב יותר טוב משלי🤭

לגייס את הקטנים להיות מחפשי חמץ, להביא לכל אחד שקית ייעודית ולחפש חמץ בכיסים של סוודרים, מגירות, תיקים, מתחת למיטות, בין הכריות של הספה.... אפשר לתת הפתעה קטנה על כל חתיכת חמץ שמוצאים.

לא נשמע לי סביר שיש חמץ בארגז מצעים.

ואז זה משאיר לך רק מקרר, תנור ושטיפה.

הוא נמצא בהישג ידם של ילדים, והוא מתחת למיטות שילדים יושבים עליהן ואוכלים בהיחבא🤦‍♀️

בקיצור, לפחות אצלנו זה לגמרי מקום שצריך לנקות... אבל אולי באמת אפשר לתת לילדים, ולסמוך על ביטול חמץ בשביל הפירורים...

רק כזית. באמת! צריך להרגיע את זה קצת בציבור.

חחח אוכלים בהחבא. מאוד מקווה שלא קורה אצלנו. 

וגם במגירות נעליים,

מתחת למיטות, ספה, ארונות

מגירות של משחקים

עם ילד בן שנתיים שמסתובב עם חמץ בכל הבית, הכל יכול להיות.

לבין לוודא שאין חמץ.

מכל מה שכתבת, רק מקרר ותנור צריך לנקות.

כל השאר-

בודקים כיסים (בלי לכבס), פותחים מגירה, מזיזים חפצים מצד לצד (כדאי גם לבדוק בתוך הנעליים וכאלה, אבל רק לבדוק), סוגרים.

בספות מרימים את הכריות, מסתכלים, מחזירים.

לא צריך לקחת יותר משעה כל מה שכתבת ביחד (שוב, חוץ מהמקרר ותנור שאין ברירה).

רוצה לעשות את זה ממש מיוחד?

תכיני מראש כמה סוכריות טופי ותחביאי במקומות האלה.

תני לילדה לחפש את החמץ, ואם היא מוצאת סוכריה- היא שלה (אפשר גם מטבע של חצי שקל, או משהו כנ''ל).

מבטיחה לך שככה היא תחפש היטב, ואם יהיה כזית חמץ היא כבר תמצא...

חמץ הרבה פירורים, לכן התיכנון לשאוב שם אבק.

גם ראיתי בקופסאות טושים ומשחקים חמץ, שקדי מרק וחתיכה מחטיף..

בגלל זה אני דואגת לנקות במקומות האלו .

לק"י

ולהוציא טושים חדשים וכו'.

סביר להניח שאין שם כמויות של כזית, ואם כן, אז להוציא ולהרים.

גם אני לא רוצה להתקל בחמץ, גם אם הוא קטן...

רק בדיקה, והוצאה של חתיכת החטיף במידת הצורך (אין איסור בפרורים. לפי רוב הדעות 'בל ימצא' זה רק בגודל כזית, ורק ראוי למאכל כלב).

לא צריך לשאוב ולנקות- רק לבדוק.

אני עדיין עובדת, יום ראשון מסיימת.

הילדים בבית.

בעלי בבית

מאתמול אני גם חולה🤦🏼‍♀️

החדרים תכלס נקיים לפסח, מטבח סלון לא נגענו עדיין.

תנורים נראה לי נעבור בקטנה, ואקנה טוסטר אובן, שווה לי 250 שח בשביל הזמן הזה.

מגירות במטבח מקסימום אעבור ואסגור את כולם, רק מזווה ומקרר ממש לנקות.

ה' יעזור לי..

אני עובדת עד ערב החג ממש

גם אצלי המטבח בהולד עדיין

תודה לכולן.

באמת כמו שמישהי הציעה, יכול להיות שבעלי יקח עוד יום חופש כדי לעזור לי..

שיהיה בהצלחה לכולן!

איפה שאני גרה כולנו עדיין עם בגדים חמים כי קר ממש, אז לתינוק הייתי שמה שכבה נוספת חמה

השבוע חורפי ממש, עוד שלושה שבועות כבר לא יהיה.

יש לך בגדי חורף כרגע?

בחלק מהארץ באביב אפשר להלביש רק בגד גוף דק ומכנס ובחלק צריך בערבים 2 שכבות פלוס גרביים

לק"י

לובש חורפי- בגדי גוף או דק-ארוך או פלנל.

גטקס פלנל, כשקר יותר.

ומעל אוברול/ חולצה ומכנסיים חורפיים.

בימים החמים שפתאום יש מידי פעם, הוא לובש או שכבה אחת דקה, או עם בגד גוף מתחת.

האמת שאולי כדאי לך לדאוג לעוד 2 סטים חורפיים לשכבה העליונה. 

לא הבנתי אם יש לו או אין בכלל.

גופיות פלנל כנראה שעוד מעט לא יצטרך, אז לא הייתי קונה עוד.

בגדי גוף מעבר כן הייתי קונה- זה טוב לתקופה הקרובה, ולאזור חגי תשרי. אז במידה שתתאים גם להמשך, אם זה לא ענק כרגע.

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216

מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

וואו איזה נס זה להכנס להריון.

ועל כמה דברים צריך להתפלל עכשיו.

חיכינו לו כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אמיתי.

אבל אולי תלוי קופה.

מציעה להתקשר ולברר פשוט אם אפשר לקבוע תור לסקירה/שקיפות וכו'.

ובשעה טובה!

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

שנקבע אחרי אולטרסאונד.

אומרים שעדיף לעשות לפני שבוע 9 כי זה יותר מדוייק לקביעת גיל ההריון. אולי באמת לבקש רק הפנייה לאולטרסאונד.

ובחלק מההריונות באמת ביקשתי הפניה לאול' ראשון ולספירת דם מר.משפחה. וככה הגעתי לרופאת נשים אחרי זה.

אם מתקשרים למוקד זימון תורים או במרפאה עצמה (לפחות לי היה ככה). רק צריך לדאוג שיהיה את ההפניה עד לתור

לסביבות שבוע 7-8.

יצא לי גם בשבוע 10.

כשאני קובעת את התור, אני קובעת גם לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר אין תורים.

הרבה פעמים שואלים אותי אם יש הפניה, אבל נותנים לי לקבוע גם בלי.

אם אני יודעת מתי היה הביוץ, אני קובעת לפי זה.

אם אני לא יודעת בדיוק, אני קובעת תאריך שיתאים גם אם ישנו את גיל ההריון.

בטעות הכנסתי כמה ימים לפני והוא כתב לי שבוע 3+6

אז חשבתי שבוע 6 ..

מסתבר שאני בכלל בשבוע ארבע וזה סבבה עם התור לרופאת נשים.

ובכל מקרה קבעתי שקיפות 

לק"י

לעוד חודש וחצי.

לכן אחרי התור הראשון אני קובעת כמה תורים במזכירות, לפי ההנחיה של הרופאה.

אצלנו הממוצע זה חודש חודש וחצי