פורום הריון ולידה (עמוד 123)

אם את מרגישה שחסום תנסי לעסות את האזור ולשחרר את הגושים

לפצעים מההנקה תלוי מה רמת החומרה, פצעים קלים לנולין מספיק (משחת לנסינו) אבל יש דברים שעדיף נרסיקר

אצלי לא עזר לנולין, הרופאה אמרה למרוח משחה לפטריה, אבל עד שקניתי שמתי פטמות סיליקון.

את האמת שחששתי שהתינוק לא ינק טוב, אבל הוא מסתדר עם זה מצוין ב"ה!

וזה ממש עוזר לכאב. לא מרפא, אבל לפחות לא כואב לי כל הנקה...

קניתי בבזאר שטראוס ב50 שקל, בשיין זה עולה 10...

לפחות ממה שאני מכירה

עוזר להרים רגליים ולנוח, לשתות ולגרוב גרביונים אלסטיים

אין לי גרביונים אלסטיים, אני בהחלט משתדלת לנוח עכשיו, להרים רגליים לא חשבתי (או שזה לורידים ברגליים? אין לי ברוך ה' רק באזורים אחרים...)

האמת רגליים עוזר גם לורידים במפשעה.

וממליצה על תחתון אלסטי.

הורידים באמת השתפרו קצת שנחתי, אבל הטחורים רק החמירו... אוף מפחיד אותי כי אחרי הלידה בטח יהיה עוד יותר גרוע ואם כבר עכשיו זה ככה...

כי ההריון מאוד מעמיס.. אבל כן בלידה הם קצת יוצאים עם הלחיצות...

בכל מקרה ככה או ככה ממליצה לטפל עכשיו כדי להקל עלייך עכשיו וגם לאחרי הלידה...

אז יש פרוקטו גליבנול

לי עזר תזונה מאוזנת בלי קמח לבן סוכר ושמן הרבה פירות ירקות מים

לעשות נשימות עמוקות עמוקות בשירותים

לשים מוזיקה מרגיעה להיות בהרפיה בשירותים

אמבטיות

ועוד משהו שעזר לי למרוח לפני היציאה שמן קיק.

הוא גם מרפא פצעים וגם גרם ליציאה להחליק החוצה, סליחה ממש על התיאור....

וזה ממש הקל...

רפואה שלימה!!

כן, קשור לדעתי.. איזה מבאס...

תנסי לשים אגן צמוד לקיר ולהשעין את הרגליים על הקיר לכיוון למעלה, ממש להיות עם הרגליים פרושות לכיוון התקרה על הקיר, אפשר גם בעדינות להרים אגן קצת..

אמור קצת להקל... ואולי בבוקר כבר תקומי חדשה... בהצלחה מותקקק

ממליצה לך על בדיקה כנה. ולעשות בשתן הראשון של הבוקר.

לא רוצה להבטיח סתם, תמיד טוב לעשות עוד ובטא וזה
אני הייתי רואה פס ולו החלש ביותר, גם אחרי שעה, ידעתי בתמומיות שזה הריון, ואכן תמיד היה הריון.

@ממתקית רציתי לדעת את אמרת שתמיד היה לי בסוף הריון גם אם זה היה מופיע אחרי שעה

השאלה שלי אם היית משתמשת בבדיקות של קליר בלו?

והאם הם אמינות?

אף פעם לא חשבתי שיש הבדל בין החברות...
לא היה מבחינתי משמעות לזה.
הייתי קונה הכי זול שיש

רק אז השתמשתי בחברה הזאת

אבל שמעתי מלא שאומרות שזה לא אמין

לכן גם הריונות הבאים עשיתי עם אחרות

בדרך כלל אנחנו עושים ממש על הבוקר, אחרי תפילה בנץ אז מניחה שפחות מתאים...

וגם בלי קשר לא שמעתי על ברית במסעדה )

שלהולי בייגל יש אופציה של תפריט מגשים לפי מספר אנשים, ויש אופציה של 20-30 איש.

אנחנו עשינו ברית ל30 בבית כנסת וזה אחלה. אפשר לשים שולחן בופה בצד ולערוך שולחן בצורת ח או ריבוע, זה חמוד ומשפחתי.

אבל אם הבעיה היא הארגון אז יש מסעדות ובתי קפה שאפשר לסגור בהם אזור לאירוע

ועדיין נשאר ים של אוכל וגם לא היה מעוצב כמו שרציתי ולא היו לי כוחות לעשות מעבר.

בגלל שנשמע שאת מסתייגת ממסעדה, אז אולי אפשר לחשוב על עוד פתרונות מחוץ לקופסא.

אגב לא חייבים מסעדה ממש, זה יכול להיות גם משהו בסגנון ופל בר, אפשר לסגור אירועים במקומות כאלה.

יש גם מקומות כמו היקב בגוש עציון שעושים אירועים קטנים, יש להם חדר שאפשר לעשות את הברית וחצר (מרוצפת אם משנה לך) שאפשר לעשות את הארוחה, ואז הם מסדרים ומעצבים ויש קייטרינג, ונוף ומזג אויר מושלמים עכשיו. אבל לא יודעת מה העלויות. אולי זה יקר.

מניחה שיש דברים דומים בעוד אזורים בארץ 

או בבית. או חצר של מישהו.

ואפשר גם להזמין חברים שאתם בקשר איתם. 

אין לי איפה...

ואצלי ממש בתוך הבית פחות רוצה כי אחר כך כל הניקיון והסדר עלינו

או בבית כנסת או במסעדה

לבנים שלי עשיתי בבית כנסת, היינו אולי 50 איש כולל החברים

לבנות לא הייתי משקיעה- אפשר גם אירוע קטן במסעדה או אפילו בבית... 

הייתי פעם בבת מצווה במסעדה, היה נחמד מאוד. הגיעו המשפחה והכיתה של הילדה

נראה לי יוצא זול יותר ונוח לסגור שני ציפורים במכה אחת- גם אוכל וגם מקום

ולרוב גם מסעדה כבר מעוצבת יפה בניגוד לאולם בית כנסת....

והמוהל מגיע לשם?

אף פעם לא חשבתי על קונספט כזה

אם את מירושלים אספר לך איפה בן דוד שלי עשה

סתם עשיתי גוגל לגבי מסעדות כשרות למהדרין בחולון, יש מסעדה בשרית שנקראת  פינת הצלע, כשרות בדץ בית יוסף,

והם כותבים באתר שיש להם חדר vip עד שלושים איש - נשמע שבשמחה יעשו ארוע של עשרים איש.

בקיצור זו סתם דוגמא שמצאתי בשתי דק' חיפוש, עדיף להתעניין בסביבה ולקבל המלצות, באמת יש די הרבה מסעדות שערוכות לארועים קטנים.

מה שכן, ברוב המקומות זה לא יהיה זול, לא יודעת כמה חשבת להוציא על זה, וזה דורש להתקשר למקומות ולברר ואפילו להגיע לראות איזה חדר מציעים. 

באולם קטן

קייטרינג מינימום מנות שמתאפשר

מה שנשאר מהאוכל חלק לקחנו והקפאנו וחלק חילקנו למשפחות מגוייסים או מעוטות יכולת

אבל היו לי ארועים בקורונה, כך שנאלצנו להזמין כאלו כמויות אנשים.

ב''ה הבית שלנו יחסית גדול ועם גינה, אז עשינו 2 ארועים בבית.

שילמתי לנערות שיעזרו בעריכה לפני, הגשה וניקוי אחרי.

במקום קייטרינג רשמי, אפשר לקנות במקומות שמוכרים אוכל מוכן לשבת, או לקחת טייק-אווי מסעדות.

גם מגשי אירוח יכולים לאפשר כמות קטנה יחסית ועדיין מגוון.

בעיניי דווקא יש משהו יפה ואינטימי באירועים קטנים.

אם קשה להכין לבד אפשר להקל ולקנות אוכל מוכן

או לקחת נערה שתעזור בתשלום עם ההכנות והעריכה והפינוי וכו'

ואם ממש אין מקום בבית אז אולי בבית כנסת קרוב? הרבה פעמים יש אולם קטן או מבואה כזאת.

עשינו הרבה פעמים ארועים בבית.

הולדת בת למשל, או סעודת הודיה למשהו

ברית עשינו את הברית עצמה בבית כנסת, אחרי התפילה בבוקר, ואחכ המשפחה באה אלינו לארוחת בוקר.
 

אם זה בת/בר מצווה זה כבר אחרת כי יש את החברים מהכיתה של הילד, וזה כבר מגדיל משמעותית את כמות המוזמנים... ועדיין אפשר לקחת אולם של בי''כ שזה לא ענק מדי ויותר זול בד''כ.

חלק גרים בחו"ל, חוזרים בתשובה אז 2 ילדים גג אצל כל אחד ובלחץ 20 איש.

כשזה אירועים רק המשפחה אז אולם קטן של בית כנסת או חדר במסעדה כמו שאמרו כאן…

משה ואהרון החמודים, מהיום אין לבוא לאבא ואמא למיטה. אם צריך לנעול את החדר. אם הוא דופק לקום ולהחזיר אותו למיטה שלו, תחליטו אם לישון לידו מקובל עליכם או לא

ברור שזה קשה לאכוף כשעייפים אבל אין פתרון קסם. רק גבול ועקביות.

ואין מה לכעוס עליו שמרטיב, זה לא בכוונה

אחר כך להחליט מה חשוב לכם, השינה שלכם, הגמילה שלו, הפרטיות שלכם, ועל זה להתעקש ....

אין ברירה, אתם תצטרכו להיות עקביים וברורים

נשמע שאת מאוד טעונה עליו

למה הוא לא כמו אחיו?

למה הוא לא נותן לך פרטיות?

למה הוא "תופס" את אבא שלו?
 

ואני מבינה את זה לגמרי

ילדים יודעים להפעיל אותנו

אבל ברגע שאנחנו מתעסקים בזה

ולא בצורך שלהם

אז אנחנו לא נותנים מענה לבעיה

ולא מתקרבים לפתרון

נתחיל מזה שהוא לא אח דלו

יש לו צרכים משלו

וקצב משלו

דבר שני- גמילת לילה היא שלב פיזיולוגי לגמרי

לכעוס עליו שהוא מפספס זה כמו לכעוס על תינוק שהוא רק בוכה ולא אומר מה הוא רוצה

אז את גם מקבלת מיטה רטובה

וגם ילד מתוסכל שמרגיש שהוא מאכזב את אמא שלו

מה שגורם לו יותר לרצות את הקרבה אליכם

ממליצה לקרוא על גמילת לילה

ולגבי הצורך שלו להתכרבל עם אבא שלו

תצטרכו לתת לזה מענה בצורה אחרת

הוא כנראה ממש אומר לכם שהוא צריך אתכם

אותם גם במחיר שלילה שלם מחזירים למיטה/ מתעקשים על תחתוני לילה (שזה שֵם יותר נעים לטיטולים לילד גמול ביום)/ להתעקש שאם הוא רוצה איתכם זה רק במזרון ולא לאפשר לו לעלות למיטה. אתם יכולים לחלק בינכם את הלילה מי עכשיו ממשיך לישון ומי אוכף את הכלל.

אבל כמו שכבר כתבו לך בעבר. זה לא מלחמה, וזה לא אמור להיות שהעקשן מנצח, אלא אתם ההורים ואתם מובילים את הבית והסיטואציה. אז אם זה גבול- זה גבול כי אתם ככה קבעתם, ותתעקשו עליו כי ככה נכון מצד האמת ומצד הבריאות הנפשית של הילד ושלכם. זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

וגם, בדיוק ראיתי משהו על ילדים ששואבים מההורים תשומת לב בהגזמה (הרבה פעמים שלילית), כזו שממש מרגישים תשישות ושלא מגיעים לשום דבר. ושהמענה האמיתי שיכול לאזן את זה, זה לתת לילד תשומת לב יזומה בזמנים שהוא לא מבקש. בוא תספר לי מה עשית היום בזמן הפסקת עשר, בוא לחיבוק אני צריכה לקבל קצת כוחות, להציע לשחק איתו משהו (לפי הכוחות, מותר לך להגיד אני רוצה משחק שלא יקח שעות, ולהגיד מה כן ומה לא), להגיד לו שאת מכינה לך כוס קפה אולי הוא רוצה לשבת לידך עם כוס שוקו ובסקויט. ליזום זמנים ממוקדים של תשומת לב אמיתית ולא רשימת המטלות היומית לפי הלוז שמחייב לתקתק כי זמן לקום זמן לאכול זמן לצאת זמן להיכנס למיטה וכו'.

להחליט מה קו אדום וכל מה שלא- לשחרר.

הילד לא אמר תודה. זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד לקח ממתק בלי רשות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד אמר לאמא או אבא מילים לא יפות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד מרביץ לאחד ההורים- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר. אם כן אז לתפוס לו את הידיים או לעטוף/ להצמיד אותו בדרך אחרת (כן, זה להפעיל כח) אבל הוא ידע שזה קו אדום. ולהיות עקביים. מה שקו אדום לאכוף. מה שלא לשחרר.

מציעה לך לעבור על ההודעות שלך פה בפורום. ומהקריאה 'מהצד' לראות מה מכל הסיטואציות ששיתפת הכי קריטי בעינייך לתקופה הקרובה. ואז על זה להתעקש עם הגבול ואת השאר לשחרר. לא להתעכב בכלל.

ועוד נקודה, שנראית לי כחוזרת על עצמה, את כל הזמן מתארת, אם אני קוראת אותך נכון, שאת 'נפגעת' מהילדים. את מרגישה שהם אמורים לקחת בחשבון כמה השקעת, או להבין שאתם ההורים והם הילדים והם צריכים להקשיב, או שאם הוא הרטיב לך את המיטה זה אישי נגדך. עכשיו, אל תביני לא נכון, זה הכי לא סבבה שהילד גם מגיע אלי למיטה נגד רצוני, ולא מאפשר פרטיות ושינה רצופה, ועוד מרטיב בפיפי את המזרון שלי והוא אפילו בלי מגן... חיבוק על ההשתלשלות הבאמת באמת מעצבנת הזאת, איזה באסה!!! וכן, יש מקום כזה שהתגובה מהבטן והעייפות זה תעוף לי מהפרצוף ומה עשיתי לך שאתה ככה מתעלל בי. אבל מה לעשות, שזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לא מהבטן, לא אישי, לא למעוך לילדים את האישיות כי הם מתנהגים ממש כמו ילדים נורמלים. הוא לא מתעלל בך. הוא ילד. הוא משתמש בשיטות שנטבעו בו ביצירת המין האנושי לקבלת הרגשת ביטחון. הוא מתחנן אליך שתתני לו את הבטחון הזה. קוים אדומים לצורך העניין חשובים מאוד לתחושת הביטחון. אני יודע מה כן ומה לא, ולא כל פעם מבולבל מהתגובה על סיטואציה מסוימת. מובן לי מתי אמא שמחה, מובן לי מתי היא כועסת, מובן לי מתי היא עייפה. ולא זה התחיל מזה שאמא נראית שמחה, אז ביקשתי גם וגם וגם וגם, ואז במקום להגיד לי לא, זה אי אפשר, אבל היא עדיין שמחה, היא בבת אחת כועסת ונראה שעשיתי משהו רע מאוד, אולי היא גם בכלל עייפה.

אם הוא לא גמול בלילה והוא לפעמים מרטיב עדיין, והוא מגיע לישון איתכם ומאפשרים לו - אז כשהוא מרטיב זה אצלכם. זה לא אישי, זה תוצאה טבעית.

אז אפשר להגיד אם אצלנו- רק עם תחתון לילה. אצלנו- רק כשהשעה 5:00 בשעון. לא אצלנו בכלל. אבל כל זמן שלא תדאגו שזה יקרה, ושאין אופציה גם אצלכם גם כל הלילה גם לא גמול ובלי תחתון לילה- יקרה שאתם תקומו למיטה רטובה.

אני מסתבכת ומסתבכת עם הדוגמה, כשהעיקרון שאני רוצה להגיד הוא שהוא מתנהג כמו ילד ולא עושה את זה נגדכם בכלל. הוא לא חושב כמו מבוגר, מה שמעניין אותו זה מענה מיידי לבקשות שלו, ואם אתם לא תעזרו לו ללמוד בעקביות מה כן ומה לא זה כנראה יחמיר. ולמה, כי הוא ימשיך לבדוק את הגבולות (כן, זה ארוע מתמשך של עשרות שנים, כל גיל והתופעות שעליהן זה מתלבש), ויראה שבעצם אין. אז זה מגדיל את הבהלה שלו שאתם לא מובילים את הסיטואציה אלא נותנים לו לנהל אותה, והוא ימשיך לבדוק בעוד ועוד מקומות הכי רגישים עד כמה תאפשרו ומתי יגיע הסטופ.

והנה עד שהסתבכתי באו בנות חכמות ואמרו בשליש אורך מה שניסיתי להסביר, מקוה שזה מובן.

בהצלחה 🩷

שיש לך ציפייה שאם השקעתם (אבא הלך לישון לידו עד שנרשם וכו'), הוא ייתן לכם בחזרה לישון בשקט.

אבל זה לא עובד ככה😕

הוא ילד ואתם המבוגרים

מערכת היחסים היא לא של נתינה הדדית

אלא של נתינה ונתינה ונתינה מהצד שלכם. וזהו. אין כאן תמורה מצידו

תחשבי רגע מהצד שלו

יש לו תאום, אחד שווה לו בגיל

שהולך לו טוב, הוא גמול, לא קם בלילה וכנראה גם היחס אליו רגוע יותר.

ואז הוא לא מצליח להיגמל, קם רטוב, רוצה עוד תשומת לב ואבא ואמא כועסים עליו ומאוכזבים ממנו.

איך הוא מרגיש?

גם אני כאדם בוגר הייתי מרגישה מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי, אם הייתה מישהי מקבילה אליי שהולך לה טוב, ואני פעם אחר פעם לא מצליחה.

אז תחשבי איך ילד בן חמש מרגיש

זה קשה מאוד

אני ממש ממש מבינה שזה קשה לכם. באמת.

אבל הוא צריך שייראו אותו בנפרד מאח שלו, ביחס לעצמו בלבד.

וכנראה בהתנהגות שלו הוא מנסה לשדר משהו, השאלה היא מה?

אבל קודם כל חייב להיות ניתוק בין ההתנהגות שלו לבין זו של אחיו

אחר כך להתמודד בקטן.

מה הכי קשה? הפספוסים?

שהוא מגיע אליכם בלילה?

תבחרו משהו אחד, ובו תתמקדו. תחשבו איך אתם עושים את זה.

בגבול ברור ודיבור לפני כן

שיהיה ברור גם לכם וגם לו מה קורה ואיך מתנהלים. ואז מתמידים, גם אם זה קשוח. אבל מתמידים בשלווה, מתוך ביטחון בדרך ולא מתוך כעס עליו או תסכול על עצמכם. 

שאולי נובע מקושי כלשהו שיש לו.

זה התאום שהיה באבחון? הלכתם איתו לטיפול?

נראה לי שצריך כאן בירור עומק, מתוך הנחה שהילד לא עושה לכם "דווקא" כדי להציק לכם, אלא כי משהו קשה לו.

ועד שתבררו לעומק מה מצבו ותטפלו בו - דבר ראשון שילך לישון בתחתון לילה/טיטול. כי הוא לא גמול עדיין, וחבל לאמלל אותו ואתכם. ואם הוא מתנגד, להסביר לו בפשטות: "אתה עדיין מפספס בלילה, זה לא אומר קאתה קטן, אבל אתה צריך משהו שיגן עליך, במיוחד שאתה אוהב לבוא למיטה של אבא". להציב לו כעובדה פשוטה.

בהצלחה❤️

אולי כשזה מגיע לגבולות אתם קצת קשים איתם מדיי

ואז הם מגיבים לזה לא טוב ואז אתם משחררים

ובכל אופן ילד רגיש צריך הרבה עדינות שם,

חשוב לשים גבולות ותוך כדי למלא את המקום שמבקש שיראו אותי, את הצרכים והרגשות שלי...

ונשמע שזה הרבה פעמים לקום בלילה...

צעד ראשון!

ולתת לו לישון במיטה מרגישה שהוא זקוק לזה כפי שציינתם הוא רגיש ויש לו צורך. ובכל זאת נותרו שתי שאלות:

1. להחזיר אותו לחיתול אחרי חודש שאנחנו חושפים אותו לתחתון עם כל המאמץ? לא עדיף גם אם הוא לא מצליח לחלוטין, להיות עם תחתונים ולהמשיך לחשוף אותו ולעבוד על זה? מאשר להחזיר לתחתון לילה…

2. ציינתם שצריך לבחור גבול- אבל מה הגבול? ואיך להיות יצירתית בו?

לא עובד לי לומר לו לישון על המזרן כשהוא עולה אח"כ או כשאני ישנה. וגם למי שציין שאפשר לאכוף את זה- הילד עולה על המיטה שניה אחרי שאומרים לא, אז מה אני אמורה להילחם בו???

ולישון במיטה שלו הוא מוכן רק אם יושבים איתו או שוכבים לידו וזה יכול לקחת שעות באמצע הלילה.

למיטה שלנו הוא יודע שאנחנו מרשים אז הוא עולה. נראה לי הוא מתחנן לגבול אבל גם עצבני וכועס ומתחצף לאחרונה.

לא בטוחה מה לעשות !

מה הגבול שאבחר?

שמצד אחד השינה לידינו מחזקת אותו ועוזרת לו עם הפגיעות הרגישות וההשוואה עם אחיו

ומצד שני גם הוא לא בסדר כי מרגישה שהוא שתלטן ומכריח אותנו ובריון נוקט בכוח ולא מכבד גבולות 

בגיל 5 מסכנצ'יק 

זה כן חשוב שתאמרי את כל מה שאת חושבת אפילו אם זה כביכול לא באמת תואם למה שהילד התכוון

כי ככה את מרגישה וחשוב שתוציאי את זה

אבל אחר כך תשימי לב שזו לא האמת, כלומר הפרשנות שלך היא רגשית ותשימי לב לזה 

(גם תשימי לב בלי קשר לילדים, מתי בחיים שלך את שמה לב שמנצלים אותך וזה מחרפן אותך, שלא מעריכים, שדורכים עלייך וכו'.. תראי שיש כנראה קשר)

הילד לא באמת שתלטן ולא באמת בריון וכוחני ונוקט בכח ולא מכבד גבולות, אלא-

הוא עושה מעשים שיש להם רקע רגשי שנראים כמו כביכול בריונות, אי ציות לגבולות וכו' וכו'

ואז בוא נראה מה הרקע הרגשי שגורמים לו להתנהג כך-

מה הצורך

זיהיתי את הצורך מעולה, איך אני מראה לו ששמתי לב-מעשה בפועל שלי עם הילד, עדיף הורים ביחד כי זה יותר חזק

איך זה בא לידי ביטוי בגבול שהחלטתי לשים- ואיך הגבול מתאים לי ולגיל של הילד ומצב הרגשי שלו, צריך לקחת הכל בחשבון!

לאור כל מה שנכתב

חשבתי שתאירי את עיני 

איך נכון לפעול בכל סיטואציה שיש בה את הקונפליקט (כביכול) בין הצבת גבולות לבין הצורך הרגשי של הילד

במקרה הזה נשמע שיש לו צורך רגשי איתכם בלילה אבל זה פוגע בכם, ואין דרך לעשות משהו ביניים

אז נשמע שחייב לאכוף את זה שהוא לא ייכנס לחדר שלכם בלילה 

ובמקום זה לחשוב על משהו אחר שיתן את הצורך הרגשי

ונשמע שאולי הוא עוד לא בשל לגמילה בלילה אם הוא קם 4 פעמים וצריך אתכם

וייתכן שזה יושב על משהו רגשי, ואפשר לנסות עם פרחי באך וגם רפלקסולוגיה 

אבל- אני לא מספיק עם ניסיון כדי להגיד אם זה באמת חכם להפסיק את הגמילה בלילה מטיטול

בכל אופן נשמע שלבוא אליכם בלילה זה פשוט לא אופציה- זה הגבול

עכשיו תחשבי מה אפשר לעשות עם הילד במקום

ולך תחשבי מה את יכולה לעשות בנוגע לרגשות שעולים לך כשהילד פועל בצורה שגורמת לך להרגיש מנוצלת 

איך את יכולה להגיע למצב שאת עושה הפרדה

הרגשות שלי מגיעים בעקבות פרשנות והם לא בהכרח תואמים לכוונת הילד (אבל זה עדיין מעצבן ומכאיב)

לבין המעשים של הילד באופן נטרלי. הוא ילד. ככה ילד מתנהג. זה מעצבן. אבל הוא לא עושה בכוונה.

הוא אומר? 

מה הצורך שלו?

האם יש לו חלומות רעים? -אפשר לתת לו בובה "שומרת" או "ספריי נגד חלומות רעים" ולהגיד שמע ישראל בערב וה' שומר

האם הוא פוחד מהחושך? -לשים לו אור קטן

האם הוא מתגעגע אליכם? -אולי לתת לו לישון עם חפץ שמזכיר אתכם

האם הוא לא רוצה לישון עם אחיו בחדר (לא יודעת למה שיחשוב ככה אבל נגיד)- להעביר את המיטה לצד השני של החדר

מפחד מאזעקה? -לשבת לנסות להרגיע או לשים אותו לישון בממ"ד תקופה

וכן הלאה.. לנסות להבין ממנו על מה זה יושב ולראות מה הוא אומר.. ייתכן מאוד שתופתעו. וברגע שתדעו למה תוכלו לנסות לטפל בזה. וגם לפעמים כשהילד רואה שמקשיבים לו ומנסים לעזור לו ולבוא לקראתו, הוא נרגע וככה לא קופץ אל ההורים כל שניה. ברור שזה לא תהליך של יום אבל שווה לנסות לדעתי

לך למשל מה אני הייתי עושה.

נגיד החלטנו שזה בסדר שיישן על מזרון, אבל לא איתנו במיטה.

בערב, אחרי ארוחת ערב ומקלחת, ולפני שהוא נהיה ממש עייף, אני מדברת איתו.

"אתה יודע חמוד שלי, שמתי לב שאתה מאוד אוהב לבוא לישון איתנו. אני ממש מבינה אותך, זה באמת כיף להיות עם אמא ואבא ואנחנו גם אוהבים להיות קרובים אליך. אבל לא כל כך נוח לנו כשאתה ישן איתנו במיטה. (אפשר להוסיף הומור, אם זה הסגנון, דמיין מה היה קורה אם היינו נכנסים ילד איתך למיטה שלך? היה לנו נוח? היה לנו מקום? לא, נכון? כי זה קטן. כל מיטה מתאימה למישהו אחד. אז ככה גם במיטה שלנו.)

אז אני ואבא דיברנו, והחלטנו שאנחנו מרשים לך לישון על המזרון בחדר שלנו, אבל לא על המיטה שלנו.

זה אומר שכל פעם שאתה תעבור למיטה שלנו, אנחנו נחזיר אותך חזרה למזרון. כן, למרות שאתה מאוד מאוד רוצה להיות במיטה שלנו. את זה אי אפשר.

אתה מבין?

כל פעם שאתה נכנס למיטה שלנו, אנחנו מחזירים אותך למזרון. ואם אתה לא תסכים, אתה תצטרך לחזור לישון בחדר שלך."

עד כאן השיחה

נותנת לו להגיב

מוודאת שהבין

לכולם ברור מה עושים

ואז נשאר ליישם

וזה מה שאתם עושים

יש מזרון

כל פעם שהוא נכנס למיטה אתם מחזירים למזרון.

בלי דרמה, בלי נזיפה "זוכר שאמרנו שאתה יכול לישון כאן על המזרון? לילה טוב חמוד "

וכן, זה יהיה קשה בהתחלה. אבל אם תתמידו אני חושבת שיש סיכוי טוב זה יעבוד

ואני כן חושבת שפרקטית, כדאי מאוד לעבוד גם על המחשבה שלכם.

אני הכי מבינה בעולם את התסכול שלך

אבל אם את מפרשת את ההתנהגות שלו כביריונות, זה לא יעבוד.

כי לבריונות מתנהגים ביד קשה, אין לזה מקום בכלל. זה ישר לוקח את זה לשפה מאוד קשה נוקשה.

אבל אם החשיבה תשתנה לעניין של צורך של הילד שלכם, וקושי לבטא את זה, יהיה יותר קל להגיע לזה בחמלה ובענייניות

אם הגוף לא מסוגל עדיין להיגמל, לא יעזור "לחנך" את הילד לכך.

לכן הכי טוב לחזור לטיטול. ואם לא רוצים לשדר לו מסר של "חזרה לאחור" אפשר לשים לו תחתון-טיטול. (אנחנו קראנו לזה תחתון לילה...)

קראתי עוד תגובות, ונזכרתי בכמה שרשורים קודמים שלך, ואני חושבת שעצות פרקטיות לא רלוונטיות בכלל.

זה נכון שצריך להציב גבולות לצד המענה לצורך של הילד, ולעשות סדר עדיפויות ובחירת מלחמות , אבל עוד לפני זה-צריך לעשות חשיבה מי את כאמא, איזה מודלים את מביאה לאמהות ומה מפעיל אותך בילדים, איך את תופסת אותם והאם את מצליחה לייצר נפרדות , גם ביניהם אבל גם בינך לבינם. להבין שההצלחה שלך האמא לא נמדדת בהצלחה שלהם כילדים, אלא מהיותך אמא טובה דיה לילדים שלך.

אני חושבת שלפני הדרכת הורים ולפני הפרקטיקה, כדאי ללכת לטיפול רגשי שלך, להתבונן על ההורות שלך ומשם לצאת לפרקטיקה, כי בלי ההתבוננות הזאת יהיה מאוד קשה לייצר פרקטיקה אחרת . 

תנסי להינות מזה. מהכרבול הזה. מהחיבוק הזה.

ואם הוא הולך לבעלך, אז בכלל לשחרר.

נשמע שאתה טעונה עליו, ושקשה לך להרגיש רוך פנימי אליו.

נשמע שיש כאן הזמנה לעבודה פנימית על לסלוח ואז לאהוב פגמים אצלך, ואחר כך גם אצלו. לאהוב ילד שלך שהוא ה"בעייתי" ואולי ה"פחות מוצלח".

גם לי יש ילד שהוא עם קריזות.

אז אני תופסת את הזמן שהוא רגוע ומשחק יפה,

ואז אומרת לשלישי שלי- תראה איך הוא משחק יפה, נכון? בוא תלמד ממנו איך משחקים יפה. איך הוא יודע לשחק יפה וברוגע.

ובבת אחת הוא מתמלא בהכרה של חשיבות עצמית+ מחזק אצלו את הנטייה לשחק יפה.

עדיין יש קריזות, כן?

והוא יכול ממש להוציא אותי מדעתי

אבל אני מבינה שאני חייבת להתחזק בדרך להעצמה שלו.

ולראות את הרגישות שלו כברכה. ולכבד את הרגישות הזאת.

כי אנשים רגישים כאלו, צריכים קודם כל ביטחון וכבוד.

לא להגיד להם שהם בכיינים, ילדים קטנים, לא להשוות חלילה.

אלא לכבד את הכאב שלהם. כמה שאפשר וכמה שאת מסוגלת.

מחזירה טיטול. את אומרת שאתם לוקחים אותו ארבע פעמים בלילה והוא עדיין מפספס. בדקתם מבחינה פיזית שהכל בסדר? אם הכל בסדר , תחזירו לו טיטול . או סתם תפסיקו להעיר אותו ארבע פעמים בלילה. הגיוני שהוא לא מצליח להירדם ככה. אם מפריע לך שיישן ליד בעלך.

בת שלי הייתה מגיעה עד גיל שש. אחר כך נכנסתי להריון והפריע לי מאוד. אז ברגע שהרגשתי אותה פשוט הוצאתי אותה מהמיטה שלי. או הלכתי לסלון. לאט לאט היא הפסיקה. אחותה הקטנה דווקא ישנה במיטה שלה מאז ומעולם.  יש ילדים נרדמים בקלות וישנים במיטה ויש כאלו שהרדמה סיוט ומגיעים הרבה. יכול להיות שגם בעלך או את עשיתם את זה בילדות? בכור שלי התבלבל בין יום ללילה בגיל שנה וחצי , ואז התברר שגם בעלי עשה את זה. אותו דבר לגבי גמילה. יש לי ילדה שנגמלה  מיוזמתה בגיל שנתיים ויש ילד שנגמל בגיל ארבע אחרי מאמצים מרובים. 

היא תתעורר אם אחד האחים יתעורר ויצטרך אותה?

אם כן, אז לא רואה הבדל בין זה לבין אמצע הלילה, כשכולם ישנים.

כשאני הייתי שומרת על האחים שלי בגיל הזה, לא הייתי נשארת ערה עד שההורים יחזרו.

ואיזה כיף שהיא הולכת לישון מוקדם.

אצלי הגדולה בת 8, ויכול לישון יותר מאוחר.

אם היא רוצה לישון, בכיף שתלך לישון.

אם היא יכולה להיות בסמיכות לאחים שלה אז מעולה.

אם היא לא רוצה לישון, אז פעם ב.. להישאר עד יותר מאוחר נניח 22:30-23:00 לא קרה כלום.

אם יש יציאה ממש רחוקה של 12:00 בלילה,

אז אפשר להגיד לה באופן חד פעמי שיש בייביסיטר.

בקיצור אפשר לשלב בין הפתרונות השונים עד שהיא תגדל עוד קצת.

אני פורסת לה מזרון בחדר של הקטנים וזה הופך להיות 'מיוחד' שהיא ישנה שם.

כלומר היא לא ישנה במיטה שלה בתור ילדה, אלא ישנה במקום אחר כבייביסיטר (זה בכלל התחיל מפחד שהיא לא תתעורר במידת הצורך).

וגם אני מרשה לה להישאר יותר ערה כשהיא בייביסיטר. על בסיס חובות וזכויות של הגדולים.

רק לשעות המאוחרות.

היא יכולה לשבת בסלון

והבת שלך תהיה בחדר ותתארגן ותעסוק בענינייה.

היא באמת טיפה צעירה לשמור עד מאד מאוחר ובסוף אתם מחליטים מה טוב לילדים.

וגם תראי איך את יכולה להקל על עצמך..

אם בעלך במילואים לנצל את האופציה של בייביסיטר אפילו שתהיה איתך ותעזור בקטע הפיזי, או שתשני שעה בערב בזמן שהבייביסיטר איתה ותהיי עם יותר כוחות ללילה (עשיתי את זה תקופה וזה שדרוג מטורף)

ותמיד שיהיה איתך בקבוק מים של ליטר איתך כדי לא להגיע להתייבשות, וטיפה אוכל כדי לא להגיע למצב של רעב כי זה מעודד בחילות.

תנסי למצוא את הפתרונות הטכניים שיהפכו את הלא-טכני להרבה יותר קל ונסבל

כשגיליתי על ההריון השני שלי הבכור שלי היה בן 5 חודשים רק.

מבינה מאוד את העניין הזה של התשומת לב שאת רוצה לתת לה.היו לי רגשות אשמה ממש לא פשוטים ולא ידעתי איך אפשר לאהוב עוד ילד בכלל

אבל חייבת להגיד רגע על זה - אח/ות זו מתנה יקרה וטובה! ואני הכי שמחה בעולם על ההפרש למרות שהיה קשוח ולמרות שגם ההריונות שלי לא היו פשוטים לי.

אז קודם כל שתדעי - אפשר גם להגיע למצב ששמחים בזה מאוד ורואים בזה אפילו תועלת ומתנה גדולה. ואפשר גם לתת תשומת לב כשיש עוד אח. אצלנו בחרתי למשל לא להניק כדי להיות יותר פנויה,לישון קצת יותר טוב ,ושיהיה עוד מישהו שיוכל לטפל בקטנה ולא תהיה בלעדיות שלי כי זה היה נראה לי יותר מדי. לא מבטיחה שזה עובד לכולן וייתכן שלא תבחרי בזה או שזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל אצלי ב"ה עבד

הילדים שלי הם החברים הכי טובים היום ב"ה ואת בסוף גם תהני מזה (לא סותר שאפשר להנות גם מלא צמודים, כן? אנחנו מדברות כרגע על הסיטואציה הספציפית שלך)

באשר להריון - הריונות שונים נחווים שונה אפילו אצל אותה אישה. יכול להיות שהחוויה תהיה אחרת. יכול להיות שתטרכי הרבה עזרה. תהיי קשובה לזה

לא יודעת אם אצליח לשחרר, אני מרגישה שהיא ממש צריכה את הקרבה שלי ואני כל כך נהנית להניק אותה..

אולי אנסה לישון מוקדם יותר😅

אוף גם אין לי כוח אם אנשים יעשו פרצופים שזה ככה צמוד

ממילא אף אחד לא במקום שלך

עם ההתמודדות שלך

אז את כבר יודעת שהם לא באמת מבינים

רוב הסיכוי שיברברו בלי לדעת או להבין אותך

תדפדפי פשוט.

נכנס מאוזן- יוצא מאוזן אחרת

וזהו.

בהצלחה רבה

שיהיה בקלות

ובידיין מלאות בעזרת ה'!

בחלק מההריונות סבלתי מבחילות והקאות נוראיות

דווקא בהריונות שבהם הנקתי הרגשתי הרבה הרבה פחות תופעות של הריון

וצמודים זה ממש כיף, גם לך (אחרי כמה שנים 😀) וגם להם

לקחתי כל עזרה שמתאפשרת בתקופה הזו

המשכתי להניק עד שהיא הייתה בת שנה וכמה חודשים מה שהצלחתי עד שפסק החלב ונשאר כולסטרום

לגבי מה ואיך לספר... סיפרנו ממש בשלב מאוחר אע'פ שכבר ראו וידעו.. וגם בכלל לא עניין אותי מה יגידו... יש שהעבירו ביקורת, יש שהעבירו בדיחות על חשבוננו

תמיד יהיו הערות כך או כך זו המציאות הנתונה

כשהרגשתי טוב יותר בשלבים היותר מתקדמים בהריון אפשרתי לעצמי להשקיע זמן בדברים שעושים לי טוב ולהפיג את המתחים סביב על העניין ולקבל בטוב ובקלות את הלידה והתינוק החדש כי בסוף זה מה שחשוב, להיות רגועה נינוחה ומסופקת ולא להרגיש חסרה או פספוס הזדמנויות

את נותנת לה אח/ות קטן צמוד שיהיו שם בשבילה לכל החיים

זאת מתנה משמיים 

תהיי שמחה בשבילה! היא עומדת לקבל בע"ה את המתנה הכי שווה שיש!

אני מאמינה שאם משדרים לילד איזה מסכן, ואיזה קשה שיש לך אח קטן- יש סיכוי הרבה יותר גבוה להתפתחות של קנאה בין אחים.

ולעומת זאת אם משדרים איזו מתנה שווה זה, ואיזו זכות הילד מצטרף לשמחה ולאהבה.

(כמובן שזה לא מוכרח המציאות, אבל בהחלט עשוי לתרום)

אבל אל תרחמי על הקטנה, להיפך, תהיא גאה. כל הכבוד לך!!!
תתפללי שההריון יהיה בקלות ובנחת. אגב, לי בהריון השני עם תינוק בן חצי שנה, היה הריון מושלםםםםםם, יש הפתעות וכל הריון שונה מקודמו.
מה שכן תכיני עצמך נפשית לסיים את ההנקה, יש כאלה שמצליחות לי זה לא עבד (עשה לי לא טוב, רק ילדתי, ושוב הריון ויחד עם ההנקה זה מאוד החליש אותי, כשהפסקתי להניק בקושי רב ובלי ברירה, הרגשתי שנוספו לי כוחות).

לצערי נראה לי שאין

אבל את המצגת אני יכולה לשלוח בשמחה

"שירת ההזדמנות השנייה" - על המסע שלי אחרי הגירושין

ו"ליצור עם OCD" על המסע שלי עם מר אוסידי. 

מוזמנת לקבל באישי  

מזה משנה הדרך - העיקר היא מתקדמת

ילדה אלופה שהיא

טוב לקרוא על הבלאגן גם מהצד הזה 

אפשר גם בדברים פחות ברדקיים🤣

את והיא!🤭

הרבה נחת🙏🩷

אפשר תשבצים, משחקי קופסה, חוברות עבודה, דגמים לבניה, סרט, יצירות

תלוי באופי שלהם

שלא צריכים איזה הכוונה כמו למשל חוברות עבודה במיוחד לקטן יותר

ומשהו שמענין מספיק להתחיל להתעסק בו בלי שיכוונו אותם לזה

כמובן שכל הענין פה  זה לא סרטים במסך

(בגילאים דומים) עושים בצהריים-

-משחקים בגינה

-עושים יצירות (חרוזי גיהוץ, פלסטלינה, פתקי תודה לסבא וסבתא)

-מבלגנים את המטבח (לדעתם הם מכינים לימונדה, או עורכים 'מסיבת תה', אבל שה' ישמור מה הם משאירים במטבח)

- משחקי קלפים (טאקי, דאבל, כאלה)

- קוראים ספרים (הקטן שלי כבר קורא. לא יודעת אם רלוונטי לך)

- מקשיבים לסיפורים בספוטיפיי

- מארחים חברים (ואז עושים אחד מהנ''ל אבל עם גיוון)

אבל רוצה לסייג-

1. אצלי אני מצפה מהם רק לשעה אחת של תעסוקה לבד, לא שעתיים.

2. כמעט תמיד אני או בעלי נוכחים בבית. הם אמורים להעסיק את עצמם לבד, אבל אנחנו כן זמינים למקרה הצורך.

3. אני מצ'פרת אותם כשהם מצליחים להעסיק את עצמם בלי לריב ובלי לקרוא לנו. הם צוברים נקודות בטבלה ובסוף מקבלים מתנות.

האמת, לצפות לשעתיים כל יום בלי הורה אחראי- נשמע לי מוגזם (אולי הגדול שלך אחראי במידה יוצאת דופן. רב הילדים שאני מכירה בגיל הזה, אין להם מספיק סבלנות לדאוג לאח בכיתה א' במשך שעתיים כל יום)

וגם סריגה של שטיח כזה עם מסרגה מיוחדת..

הזמנתי לו ערכה מעלי אקספרס אחרי שנחשף לזה בעם כלביא אצל אמא שלי..

לגבי היצירת יהולמים, צריך לארגן לו סביבה טובה, לחשוב איך לא יתבלגנו לו כל הצבעים ביחד..

הוא ממש לא במקום

❤️

אם לא, מומלץ לעשות בשתן מרוכז.

אני רואה משהו, אבל לא ברור לי אם זה פס אידוי או פס ורוד בהיר.

לא למה שמחוץ.

בכל אופן כנראה שהוא שקוף מידי 😅

תודה לכן

מאחוריי רזומה מרשים של 4 שנות לימודים אינטנסיביות כוללות בתוכן חתונה ו2 לידות ב"ה. נכנסת עכשיו לשנה החמישית.

אם יש לך שאלה ספציפית וכד' מוזמנת ממש. טיפים בשפע

וואי איזה אלופה!!!

אשמח ממש ממש לטיפים.

זה נושא ממש חשוב לי אז רוצה רגע להקדיש לזה את הזמן, בעיקר כי מרגישה שיש לי כבר המון מה להגיד אחרי כל השנים האלה..

ב"ה בשנה הראשונה של התואר הכרתי את בעלי והתחתנו, באמצע השנה השניה ילדתי בן בכור ב"ה , ובתחילת השנה הרביעית ילדתי בן שני. עכשיו אני מתחילה שנה חמישית (ואחרונה) ב"ה עם שלושה גברברים שאספתי לעצמי לאורך השנים

להיות סטודנטית ואמא זה באמת מאד קשה.. זו משימה לא פשוטה..

בעיקר כי זה לא כ"כ מקובל. אולי בתארים אחרים כמו הוראה וכד',

אבל בתארים ארוכים זה לא נפוץ כ"כ א. כי בדר"כ לא מגיעות לשם נשים מהמגזר, אלא ממקומות אחרים, אנשים בגילאים אחרים והרוב בכלל לא נשואים ולא בעניין..

ואז את נתקלת בקושי משני הכיוונים. גם בתואר מרגישה זרה וקצת לבד בצרה שלך, וגם בבית/בסביבה אולי אנשים יפקחו עין על זה שבחרת במסלול הזה ואת במקביל גם מביאה ילדים..

לדוגמא אצלי, היה לי חשוב לעשות גם שנתיים שירות וגם מדרשה ואח"כ בחרתי בתואר הארוך הזה.. יש אנשים בסביבתי (לדוג' חמותי) שמרשים לעצמם להעביר ביקורת ולדעתם היה צריך לחסוך את השנתיים המיותרות של השנה שניה שירות ושל ההמדרשה ויאללה להתחיל תואר..

הרבה אנשים מכל הצדדים יסתכלו עלייך ויגידו או יחשבו שאת חסרת אחריות אבל זה לא נכון, אל תתייחסי לזה,

זה באמת כ"כ לא רלוונטי, מה שהכי חשוב זה הבית שאת ובעלך הקמתם והילדים המתוקים שאת יולדת והעשייה ששניכם יוצאים אליה החוצה *מתוך* הבית שלכם. 

והכי חשוב זה היציבות של הזוגיות והאמת, שאני רוצה להגיד, שאולי את ההריונות והלידות צלחתי אבל תכלס האתגר האמיתי זה הזוגיות, כי יש כ"כ הרבה עומס ולחץ מכל הכיוונים ובאמת - תשקיעו בזוגיות שלכם!! ערב אחד בשבוע לפחות שזה נעול לשניכם, רק לשניכם. לדבר וללבן את החיים שלכם ואת החלומות שלכם כי באמת התואר הוא קשה והוא סוחט נפשית ופיזית.

הכי הכי חשוב - שהבעל יתמוך ויעזור. זה הבסיס להכל. אצלנו גם ברוב השנים בעלי אברך (באמצע היה בצבא, יומיות) וזה גם קשה, כי זה מצריך חשיבה יום יומית מה המשימה של הבית שלנו, הלימוד תורה שלו או התואר שלי? זה ג'ינגול רציני וחלק מהשיקולים זה גם הבנה שלפעמים שווה להשקיע בתואר כי לטווח הרחוק מקווים שזה יהיה השקעה גדולה בתורה. 

טווב, אבל הפועל לגבי התואר וההריון - 

א. תהיי בטוחה בעצמך שאת תצליחי!

ב.   אני ממש ממליצה ללמוד את כל החוקים והזכויות שמגיעים לך. אני נעזרתי בעיקר באתר כל זכות

ובמסמכים שהאקדמיה שלי הוציאה ומוציאה לגבי סטודנטיות בהריון / לידה. סתם דוגמא.. גיליתי שהריונית מאחרי התאריך המשוער זה נקרא הריון בסיכון ורק על התקופה הזאת יש 30 אחוז חיסורים (בתואר שלי יש נוכחות חובה בכל הקורסים..). זה היה סופר משמעותי כי פשוט הרשיתי לעצמי בכלל לא להגיע ושלחתי לכל המרצים צילום וכיתבתי גם את הדקנאט (האישה שאחראית על כל הצרכים האישיים של הסטודנטים..)

ראיתי כ"כ הרבה סטודנטיות בהריון  מסכנות שלא ידעו את הזכויות שלהן.. ופשוט חבל.. אגב, לחלק מהמקומות לימודים יש אינטרס לא לספר את כל הזכויות, זה סיפור נפרד.. עוד דוגמא - ידעת שיש לך אפשרות לבחור בין 'חופשת' לידה של 6 שבועות מיום הלידה לבין 30 אחוז חיסורים מכלל הסמסטר?

האם ידעת שלאמא בשנה הראשונה יש 10 אחוז נוספים בכל סמסטר של חיסורים לטובת טיפול בתינוק? (לדוג אם הוא חולה או טיפת חלב וכד)

זה מאוד חשוב ללמוד את כל הזכויות ולפעול לפיהן. זה חוקי מדינה וזה לא משהו שאת דורשת לעצמך אלא זה משהו שמגיע לך.

ג. חברות - 

חברות לספסל הלימודים, זה הזמן לרכוש כאלה, גם אם הן שונות ממך, תמיד יש כאלה שאוהבות תינוקים או שאחותן בדיוק גם בהריון וזה ממש מרגש אותן.. זה קריטי בעיקר לתקופת הלידה - שיהיה מי שישלים לך באהבה ובכיף ותוכלי להיות רגושה שאמנם את מפסידה חומר אבל יש מי שזוכר אותך. תלוי תואר ואקדמיה אבל אפילו ליידע מרצים שקוראים שמות שילדת.. זה ממש משמעותי.

ד. בריאות - 

הריון זה ריצה לטווח רחוק. תזכרי שאת צריכה לנוח ושאת מגדלת בתוכך עובר. את ערה בשעות לא נורמליות והחלום שלי הוא להגיע לאימהות רגועה (הריון ולידה) בלי הלחץ של הלימודים מסביב. כן אודה שבשנה האחרונה הלחץ של הלימודים שלי הידלדל אז אני כבר קצת נושמת אוויר פסגות אבל עדיין שואפת לחופש מוחלט.

אז תקפידי על תזונה בריאה, תורידי הילוך בכל העשייה הפיזית. לי עזר לשבת מול המחשב על כדור פיזיו - יציבה נכונה ונוחה להריונית. אגב חיסורים וזכויות, לקראת סופ סמסטר אל תהססי להשתמש בזה כדי שתהיה לך מנוחה. *אם קשה לך ללכת תלבשי נעלי ספורט*. זה מכוער וזה שינוי שאולי קשה לך לעשות אותו אבל זה סופר משמעותי, את נוסעת לקמפוס הלוך חזור, כנראה זה גם אולי קצת רחוק מדירה שלכם, ובנוסף מתפעלת בית מכניסה מכונות כביסה וכד'. אז אל תחשבי על איך את נראית ותעזרי לעצמך במה שאת יכולה. כל מיני רעינות למתכונים בריאים באינטרנט שאת יכולה להכין בכמויות גדולות עכשיו לפני תחילת סמסטר ושיהיה לך במקפיא ותוכלי פשוט לקחת ואת גם ניזונה מדברים בריאים..

ה. רצינות יוצרת הערכה-

את זה גיליתי לא בהריון אלא דווקא בסמסטר הראשון שהכנסתי את הבן שלי למעון ובעלי עשה יומיות וחזר בערב אז הייתי חייבת לטוס מהלימודים להוציא את הבן מהמעון. זה היה הסמסטר הראשון אחרי תחילת המלחמה אז  ב"ה התנאים למילואים באו לטובתי, מה שגיליתי שם זה ככל שאני אהיה הסטודנטית הכי רצינית והכי משקיעה ככה ברוב המקרים המרצים קולטים את זה וכשאני בעת צרה הם עוזרים לי. לדוג' היו שני קורסים שממש לא זרמו לי וגבו ממני המון השקעה, היה יום אחד שהבן שלי היה ממש חולה ולא ידעתי מה לעשות.. אמרתי אין לי מה להפסיד.. הגעתי איתו ובתחילת הקורס תפסתי את המרצה וביקשתי סליחה והסברתי את המקרה.. שניהם סימנו לי נוכחות והיו ממש אמפתיים. כשאת סטודנטית נוכחת וזה בולט מתחילת סמסטר אז גם את תחסירי באמצע הסמסטר שיעור או שניים הרושם הראשוני נוצר. וכמובן אחרי חיסור להראות שחזרת לתפקוד..

ו. מיקום הלידה במהלך הסמסטר - 

זה מאד חשוב להבין את המיקום של הלידה בתור הסמסטר: האם בתחילת סמסטר באמצע בסוך או בכלל בתקופת מבחנים? תביני את המשמעות של זה על החומר שתפסידי ועל הפער שתצטרכי להשלים אחרי הלידה.

ז. סעיף שהוא קריטי וקודם לסעיף ח.

בתפיסה שלי.. אני קודם כל אמא.. אמנם אני לומדת תואר קרייריסטי אבל באמת שאין לי שאיפה כזו.. עדיין לא יודעת איך ומה בדיוק תיראה התעסוקה שלי אחרי שאסיים אותו סוף סוף.. אבל באמת שהילדים הם העיקר בחיים שלי ולפני זה הזוגיות שלי עם בעלי.. אני לא דוגלת במימוש עצמי אלא בתעסוקה שנותנת אוויר לנפש ותחושת סיפוק מעבר לבית. מקום שבו אני יוצרת מה שאני אוהבת ועוזרת לאחרים על ידי היכולות שלי. *כשאני עם הילד אני רק איתו!* לא לנסות לג'נגל עם תינוק עם גזים ומחשב ממולך, זה פשוט לא עובד.. הילד מרגיש אותך את הלחץ שלך.. אגב אני ממליצה מאד על גישת היפנוברת'ינג ללידה היא לימדה אותי המון. ממליצה להשיג את הספר ולקרוא.. סופר קריטי גם לתקופה שאחרי הלידה ולחיים בכלל..

ח. אל תהיי עם מצפון אימהי כלפי הילד שלך..

הילד שלך נולד לך וזה מושגח. הוא בחר אותך כאמא, יחד עם העיסוק שלך והתואר שלך.

יהיו זמנים שתצטרכי לעזוב אותו ותעשי את זה בלב שלם ובשמחה, כי יהיו זמנים שאת גם כן תהיי איתו. אצלי זה פשוט מאוד. באמת כל זמן שאני יכולה אני אמא. לא מחפשת לברוח מהם.. היו תקופות יותר קשות אבל גם בהן - גם אם הייתי רק שעתיים ביום עם הילד (או שלוש שעות,) 4-6 בצהריים או 3.5-6.5 מהמעון עד שהולך לישון.. הייתי רק איתו. לא בטלפון ולא עם חברות.. רק איתו. וזה נתן לי תחושת סיפוק מאוד גדולה שאני מאה אחוז אמא.

ט. כל אחת וההריון שלה..

היו לי כבר חברות בתואר שילדו מקרים יותר מורכבים.. וזה גבה מהם מחירים בתואר. (ילד עם מום / נכות - לא היה אפשרי להמשיך את התואר כפי שהוא). אז אצלי ב"ה הילדים נולדו בריאים ורגועים בלי עין הרע. בחודשיים הראשונים הצלחתי להביא ללימודים ומנשא טוב נורא נורא עזר לי. להגיע מאובזרת. אח"כ זה יותר קשה. שוב, זה תלוי מתי בתואר ובסמסטר את יולדת. אצלי ב"ה הצלחתי להכניס אותם למסגרות קבועות את הגדול רק בגיל 7 חודשים (נולד בתחילת סמסטר ב) ואת הקטן יותר למטפלת לפי ימים כי הוא נולד בתקופה בתואר שכבר היו הרבה זומים.. מסגרת קבועה הכנסתי רק עכשיו בגיל 10 חודשים

י. הכי קשה לי זה שהעבודה הרצינית שלי על התואר (מטלות וכו) מתחילות אחרי שהם הולכים לישון.. זה באמת קשה לי וכאן בעלי עזר המון בתקופות שהילדים היו מתעוררים בלילה והוא היה איתם.. כי אני הייתי חייבת להשלים הספקים ומטלות.

כל סמסטר זימן משהו אחר, המשפחה שלנו הייתה אחרת, כל סמסטר זימן אתגרים אחרים וגם הזדמנויות אחרות.

עכשיו אני לקראת שנה ה' ופרוייקט גמר וממש מתרגשת מהמסע הזה..

ואו התעייפתי..

כמובן פתוח לדיונים ולתגובות..

אולי יהיה לי עוד תובנות בהמשך

*אה נזכרתי, לגבי אוכל - תמיד לפני תקופת מבחנים או תחילת סמסטר עמוס הייתי מזמינה הרבה אוכל קפוא כמו צ'יפס, שניצלים, פיצה, שניצל תירס. שיהיה לנו מה לאכול..

עוד משהו ששכחתי לגבי התואר עצמו.. לצערי כן היו ויתורים אקדמאיים שהייתי צריכה לוותר, לדוג' ציונים יותר נמוכים או ידע שחסר לי.. אני חושבת שזה ממש תלוי תואר וגישה. ספציפית בתואר שלי אני יודעת שזה ידע שאני אוכל להשלים אחרי התואר , כן חבל לי על החוויה הסטודנטיאלית שקצת חסרה לי, אבל אני יודעת שזה בזכות זה שיש לי משפחה ושאני אמא. אני לא מאמינה שאפשר מאה אחוז מהכל הכל. כי כמו שכתבתי היו סעיפים שמאוד דיברתי על האימהות ולי זה  מאוד חשוב. יותר מהתואר. אני לא 'סוחבת' את התואר, ממש לא, אני סופר משקיעה וסופר מקצועית - כמידת יכולתי. כי זה סדר העדיפויות שלי.

עוד דבר ששכחתי, אמרתי לעצמי בתחילת התואר שאני ממשיכה כל עוד יש סיעתא דישמיא, ובאמת בתקופות שהרגשתי יותר תקוע המשפט הזה עזר לי כי הוא עזר לי לחשוב ולכוננן מחדש את סדרי העדיפויות כי אני רוצה להרגיש סיעתא דישמיא.

אני עם דמעות בעיניים, את לא מבינה כמה הייתי צריכה את המילים האלה עכשיו…

מעריכה ממש ממש את ההשקעה שלך לכתוב בצורה כל כל מפורטת!!

עצה מאמא שלי וממטפלת שהיינו אצלה (בעניין אחר לגמרי , לא קשור ללימודים אלא למשפחה של בעלי..)

כשאת בלחץ לא נורמלי ויש לך ערימה של משימות ואת גם הורמונלית והכל נראה לך שחור ולא הגיוני..

אל תחשבי על מחר ועל השבוע, תחשבי על היום ועל השעה הקרובה - מה אני עושה עכשיו, מה המשימות שאני עושה היום?

זו עבודה נפשית מאוד קשה אבל תתמידי זה ואת תצליחי..

בכלל באופן כללי להתייחס יותר להצלחות ופחות לכישלונות..

צריכה לעבוד על עצמי בעניין הזה ומאמינה שיש לזה חשיבות גדולה ויכולת לתת כוח.

תודה לך יקרה מעריכה ממש❤️

אז ב"ה באופיי אני מאוד מסודרת ומאורגנת.

כך שיש לי מלאי של עופות מתובלים במקפיא, קציצות קפואות ומוכנות לבישול ועוד מבחר בסיסים…

וכמובן מאפים😜 כי צריך מה לנשנש (עם ההריון זה נהיה קיצוני).

להעביר את ההריון בתעסוקה

לראות אנשים, לצאת בחוץ

יש בזה גם משהו כיף, גם הזמן עובר מהר לדעתי...

מלא בהצלחה

מצדיעה לך על כל מה שעברת ועוברת ועל הגישה המדהימה שלך!

היו כאן כמה המלצות שלוקחת איתי, ואני כבר מזמן לא סטודנטית...

נשמע לי קשוח

גם לי לא תמיד יש סבלנות להרבה אנשים...

מרגישה אמא שונה או חלילה קצת מזניחה..

מצד שני האינטימיות בלבוא לשם.. גם לפעמים האבות מגיעים עם הנשים... מרגישה מוזר..

כל אחד והמינונים שלו ליציאה בחוץ...

זה דורש לצאת בחוץ, אל תרגישי לא בנח 

הולכת לפי הכוחות שלי, לא ככ אכפת לי מה מקובל. השכנים לא יעזרו לי להכין א.ערב כשאני מותשת...

וכן, זה גם קצת מציף אותי להיות כל יום במקום המוני ועמוס.

למה אכפת לך מה מקובל בנושא הזה? מרכלים אצלכם?

יש אצלכם רק גינה אחת? אולי ללכת לגינה אחרת יותר קטנה ירגיש פחות חשוף?

ובכל מקרה עוד רגע חורף ואז כנראה כולם יהיו פחות בגינה.

אצלנו מקובל שמי שבא לה יוצאת לגינה מתי שבא לה.

זהו בגדול, לא חושבת שזה נושא שצריך להסתכל בו מה מקובל, תעשי מה שטוב לך

לא סובלת את הגינה

גם אצלנו שכונה דתית וכולם שם

אני לא אוהבת המוניות ועומס

זה גורם לי להרגיש מס בפס יצור כמו שלא אהבתי להיות באולפנה לפעמים

זה פחות אינטימי מבחינתי כמו שהייתי רוצה להיות עם הילדים ואני באמת נהנית יותר בבית

(גם לגינה מביאה פירות אבל אני באמת מהאמהות שממש בקושי מגיעות)

גם מעצבן אותי לרדוף ושיברחו

וגם לא בא לי על האימהות האחרות

שתמיד מדברות עם אחרות ויושבות בספסל

זה משעמם אותי ומעיק ותמיד אותן נשים

בקיצור- שולחת את בעלי;)

וממש אין לי כח לפגוש בני אדם.

לפעמים הילדים שלי הולכים לבד, אבל רב הזמן אנחנו בבית...  בשבת אני יוצאת איתם 

ואני אין לי כח לרדת, שולחת אותם עם בעלי/ילדים גדולים

מרגישה שמפספסת משו, יוצא שהקשר עם השכנים זה קצר ביציאה כניסה לבניין, ומי שכן יוצאת למטה בשבתות אז הן חברות ומדברות וזה

אבל באמת שאין לי כח לרדת חח

את ממש לא חייבת אם זה פחות הקטע שלך

אני גם לא אוהבת המוניות.. וגם הילדים שלי אז לרוב הולכים למקומות שקטים... כן לפעמים להמוני אבל לרוב לא 

ואני מדברת בעיקר על שבתות

אחהצ בקושי יוצאים האמת

שלחנו לתלמוד תורה ומאד מרוצים!

כן יושבים בבית לתגבר אותו בחשבון..

תלוי בסום ערכים שלכם

אני הייתי הולכת על א

לימודים אפשר להשלים, ילדים מוכשרים יכולים לצמצם פערים וכו'

לעומת זאת ערכים שהילדים סופגים בגיל הזה - אין לזה שיעור מבחינתי 

הרבה יותר חשוב בעיני מתוכן הלימודים והאווירה הדתית, זה האווירה החינוכית.

אם יש בת"ת אווירה של קיטנה, אין משמעת, המורים חלשים מול התלמידים וההורים וכו', אז חד משמעית לא.

כי לא משנה כמה המקום יהיה תורני ומאיזה בתים מעולים הם מגיעים, ברגע שאין סדר ומשמעת, הילדים לא מקבלים שום ערכים תורניים מהת"ת. ולצערנו לא מעט ת"ת כושלים בזה, זה באמת עצוב...

אח"כ בסדרי העדיפויות שלי זה הנושא הלימודי, ואז זה תלוי ילד, כמה אתגרים לימודיים יש לו וכמה אפשרי מבחינתכם לתגבר אותו בשיעורים פרטיים וכו (אם אתם בעניין...)

את הבנות שלחנו לממד, כי זה מה שיש פה... אמנם מבחינת הצוות הוא מאוד תורני, אבל מגיעות בנות מבתים לא כ"כ דתיים...

אז זה קצת מעצבן, וקורה ששלחנו את הבנות לחברות והאווירה ממש לא התאימה לנו...

הלוואי והתת היה פותח מסגרת גם לבנות 🫣

מוותרים לילדים? אין הרבה דרישות? נשמע כמו מקום מקסים

הם רק ילדים, בטח שיוותרו להם!!

יש להם את כל החיים לקנות ידע וחוכמה

ילדות זה להנות ולשמוח ולקבל אווירה טובה וחווייתית 

לק"י

מציעה לברר את זה.

הבן שלי לומד בממ"ד רגיל.

אם המורים משקיעים ונותנים יחס אישי, אם יש מענה לקשיים ולבעיות, אם האווירה באופן כללי נעימה ומכבדת.

אצלנו הייתה התלבטות אחרת, אבל מעט דומה (בין ת"ת תורני מאוד אבל עם דרישות רוחניות/הלכתיות גבוהות, לבין ת"ת ממ"ד, שיש בו גם תלמידים לא בהכרח ממשפחות תורניות, אבל יש בו יחס אישי ומענה יחסית מקצועי לבעיות. בחרנו באפשרות השנייה. במקרה שלכם כנראה היינו בוחרים בת"ת, כי בכל זאת הפער התורני גדול מדי...)

מאוד תלוי בילד.

יש לי ילד שלומד בממ"ד כמו שאת מתארת. לא מוכן לעבור משם. אבל הוא ילד כזה שמכוון מטרה. הוא מאוד אוהב את השיעורי קודש. סיים ללמוד את כל התנ"ך! בלימוד עצמי עם אבא. ילד טוב, שיעשה מה שצריך גם אם כל הכיתה מפריעה. מתחבר לילדים הטובים או להתנהגויות הטובות ויודע מתי זה לא מתאים לו.

ויש ילדים שהם יותר מקבלים מהסביבה. יותר קשה להם לייצר עמוד שדרה פנימי. הם יותר מושפעים ומקבלים ממה שהסביבה שלהם והחברים שלהם מביאים, ובי"ס ממ"ד פתוח אולי יגרום להם להפתח לדברים פחות שהיינו רוצים.

כמובן מצטרפת גם למה שאמרו כאן, שחובה שהת"ת אם שולחים אליו יהיה כזה שיש בו סמכות, שיש כללים, שיש עמידה מאחורי מה שאומרים ולא רק סיסמאות ועיגולי פינות.

ממליצה לדבר גם עם הורים שדומים לכם שיש להם כבר ילדים גדולים באחד מהמוסדות ולראות לאן נושבת הרוח (תמיד עדיף כמה הורים. כי לפעמים יש הורה פחות מרוצה או מרוצה מאוד שלא מעיד על הכלל).

ובסוף בשורה תחתונה- מאוד מאוד תלוי בכיתה הספציפית ובמחנך. וכמובן הרבה תפילות!

מאוד גדול בין תלמוד תורה

לבין ממלכתי

בית ספר ממלכתי זה בעיקרון בית ספר לא דתי, על כל המשתמע מכך.

אלא אם כן התכוונת ממלכתי דתי, ואז זה שונה.

לגבי התלמוד תורה, חשוב מאוד מאוד בעיניי לבדוק את היחס למשמעת, לבעיות אלימות. זה דבר ראשון בעיניי

אם אין להם את היכולת להחזיק את התלמידים ולהתמודד עם אלימות, לא הייתי שולחת.

אבל מודה שאם האופציה היא בין בית ספר חילוני לבין תלמוד תורה ללא סדר, הייתי שוקלת לעבור דירה כדי למצוא חינוך טוב, או לחפש בכל אופן עוד אפשרויות במקום המגורים.

זה ממש חשוב בעיניי

בסוף, גם אם תשימי את הילד במסגרת שיש בה גם לימודי חול ברמה גבוהה, גם לימודי קודש ברמה גבוהה, גם הרבה ערכים וכו וכו. אם המורים לא רואים את התלמיד עצמו ואת הצרכים הספציפיים שלו, זה יכול להיות קטסטרופה.

יש לי אח שהעבירו באותו יסודי בין כיתה אחת למקבילה, והשינוי היה שמיים וארץ… בהתנהלות שלו הכללית גם…

ובכל מקרה, נשמע שבמקרה שלכם אין מנוס מלתגבר בבית באופן קבוע… או לימודי חול, או לימודי קודש, תלוי לאן תשלחו.. (לא חייב לעבור על כל הסילבוס, אבל לבחור את הדברים הבסיסיים, החשובים וכו)

אבל ממש ממליצה לעשות את זה באופן שוטף, ולא "להיזכר" בכיתה ו' כשהוא צריך לבחור מסגרת לשנה הבאה… 

האם המחנך מצפה שהתלמידים יתיישרו כולם בקו אחד, או שהוא גם מותאם לילד.

(כמובן צריך משמעת, דיבור מכבד, כיתה מתפקדת וכו, לא על זה אני מדברת)

למשל - ילד חכם שקולט דברים מהר ואז משתעמם… לא עושה ש"ב… האם המחנך נתפס על עצם שיעורי הבית או שהוא מחפש איך לאתגר אותו… איך להתנהל איתו וכו…

ובחרתי גם לילד שלי- תלמוד תורה. (עכשיו הוא בגיל 3 שם וזה ממשיך לכיתות)

אני בדעה של תורה ויראת שמיים זה משהו שיחדור להם באהבה רק בגיל הזה. וכשהם יהיו גדולים לא יהיה להם תמיד זמן ללמוד את התורה בדבקות כזו, אבל להשלים בגרויות תארים וקורסים יש בכל פינה לכל אחד פתוח זמין וכולי.

כמובן יש צורך להסתכל גם וקודם על הדרך ארץ והיחס של הצוות

נשמע שיש לה איזו בעיית אישיות.

לדעתי את חייבת לשים לה גבולות או באמת לעבור דירה...

לא יודעת אם הייתי מעיזה לעשות את זה אבל מניסיוני המוגבל רק גבולות מאוד מאוד ברורים, בצורה אסרטיבית, יוכלו *אולי* לעזור. משהו בסגנון של:

אם מבקשת לבוא איתך לגן שעשועים: מצטערת זה לא מתאים עכשיו, אלו רק נשים צעירות עם ילדים קטנים נפגשות עכשיו.

באה בשבת: עכשיו לא מתאים שתהיי כאן זה זמן משפחתי, אם יתאים לך ב - שעה שכן מתאימה לך - נשמח שנשב לקפה /נצא לסיבוב.

מעלה נושא שקשור לזוגיות שלכם את קוטעת ישר ואומרת: קיבלתי על עצמי לא לדבר על בעלי עם שום אדם, זה עלול לפגוע לנו בשלום בית ואני לא מוכנה לזה בשום אופן, ואם היא מעלה את זה שוב לומר את זה שוב, אם היא מתווכחת שזה לא פוגע בשלום בית לומר הכי ברור שאפשר: זה הגבול שלי ואני לא מוכנה לדבר על זה.

זה לא מספיק לומר לה דברים פעם אחת, כמו שאת רואה, את חייבת ממש לשמור על עצמך ועל הגבולות שלך, אם היא מעלה נושאים שאת לא רוצה לדבר עליהם, לומר באופן ברור שזה לא מתאים לך ובכלל לא להכנס לדיון למה והאם זה לא מתאים ומי צודק.

אם תחששי לפגוע בה היא לא תרפה מעצמה... 

אמאל'ה איך את שורדת???

הייתי מפוצצת הכל, פשוט כי אני לא בן אדם שיכול לחיות על ביצים. שתתעצבן? סבבה. היא הביאה את זה על עצמה.

מצטערת, לא יכולה לדבר כרגע. לחתוך ענייני וקצר.

את ממש לא חייבת לשמוע סיפורים שלה

בטח לא חייבת לה דין וחשבון

ובטח ובטח שלא צריכה להקריב חברות של שכנה טובה.

בלי לחשב איך היא תגיב.

פשוט לעצור כל קשר וזהו.

להיות קצת ביצ'ית בלי לחשוב אלף צעדים קדימה.

אל תקריבי את עצמך או ילדייך עבור אישה לא מטופלת.

משאבי הנפש שלך מוגבלים ואת אמא לילדים.

סליחה שלא מגיבה אחת אחת

הן מתעלמות, למדו אותה עם השנים ולמדו לשמור מרחק

קורה ששפרה (שם בדוי כמובן) קוראת לאחת מהן והיא פשוט לא מסתובבת אליה.

וזה כואב לי, כואב ברמות לראות שמתעלמים מבן אדם, עם הזמן אני מבינה שאלה החומות שהשכנות בנו כדי לא להישבר.

אני החדשה בבניין אף אחד לא הכין אותי

היה נורא נחמד לקבל עוגה בשבת הראשונה אחרי שעברנו לפה

בכל השנים האלה זה לא שכל הזמן ברציפות אני סובלת ממנה, עד שהיא התגרשה היה ממש בסדר לא הרגשתי אותה כמעט

מהרגע שהיא התגרשה, בערך מאז חלה החמרה. לפחות מאז אני התחלתי להרגיש אותה ככה צמוד

בעלי טוען שתמיד הייתה ככה, אני משום מה לא זוכרת את זה 

אולי זה עוד היה סביל מספיק ולא הדליק לי נורה אדומה

בעלי מהרגע הראשון לא התחבר 

זה גם מה שעבד אצלי

לענות על שאלה בשאלה

או להקדים המון שאלות

אני קוראת ותוך כדי מנסה להתחמק ממנה... מהמסך.. חחח

אין לי מושג מה להגיד לך, רק שקראתי.

מתאים לי להיות גם כזו שחופרים לה, אני לא ממש יודעת ל/שים גבולות..

(טרי מהיום- הייתי בתור לרופאה והגיעה אישה אחת לחכות גם בתור. הספקתי ב10 דקות לשמוע את כל קורות חייה ומשנת חייה, כולל של השכנות שלה. וכמה חשוב להאכיל תינוק ולא לפחד לשלב תמ"ל, ולא להשאיר מים באמבטיה... הכי פדיחה שהיה עוד אברך בתור ושמע את כל השיחה שלנו... התביישתי. במיוחד שסיימתי להניק אז היא אומרת לי בקול- תסדרי את החולצה@! שלא יראו לך!!!)

אם כבר העריך אותך על הסבלנות כלפי מישהי שלא 100%..

החולצה היא אכן פדיחה ולא נעים, אבל את לא עשית שום דבר!!!❤️

חיבוק

אבל קראתי מספיק כדי לקבל את הרושם שאת יכולה לעשות שינוי!!

זה לגמרי בידיים שלך.

איך את עושה שינוי? מפסיקה לתת לה לנהל אותך!

נכון שאם חברה הייתה מספרת לך שהילד שלה בהתנהגות שלו גורם לה לעשות דברים שהיא לא רוצה בהם, היית משתגעת ואומרת לה שהיא חייבת להפסיק לתת לילד שלה לנהל אותה?

אז זה אותו דבר בדיוק.

תרשמי לך את ההתנהגויות שהיית רוצה להפסיק:

להפסיק לשקר בדבר היעד

להפסיק לרדת בשקט

להפסיק לשמוע דברים שלא נעימים לך.

ואז לקרוא את זה שוב ושוב ושוב.

ולשנן לעצמך:

אין הדבר תלוי אלא בי.

הבחירה בידי.

רק אני אנהל את עצמי

אני טובה כמו שאני.

ואז כשאת מנוהלת רגשית נכון, היא תמשיך לנסות אותך, אבל כשהיא תבין שאין טעם, היא תפסיק מעצמה.

אם היא רעבה רגשית שתדאג לעצמה, שלא תפיל את זה עלייך.

מהיום אם בא לך לשתף שאתם נוסעים לאיקאה, את לא מסתירה. וכשהיא רוצה להצטרף את עונה שלא מתאים.

לא בשחצנות ולא בהתנצלות. בביטחון ואסרטיביות.

תקבעי גבולות ותעמדי בהם.

ומספיק עם השקרים. אין טעם לשקר. תהיי בטוחה באמת שלך, אין לך מה להתנצל עליה.

את יכולה להחליט ששכנה אחת את מכניסה ואת השניה לא.

אחת עושה לך טוב והשניה לא. הכל בסדר. זה מתחיל בך!! אם את לא תאמיני שמה שאת עושה הוא בסדר, לעולם לא תצליחי לשדר את זה הלאה.

תפסיקי להתכווץ. תהני עם המשפחה שלך, תהני עם החברות שלך, המחשבות לא צריכות לנדוד על ההיא מעבר לקיר.

לעבור דירה זה לברוח מהקושי, בכל דירה יהיו אתגרים.

החדשה.

השכנה מהקומה היא הלא בסדר, והיא גם לא 100 אחוז איתנו. כמו שהיא לא באמת רגישה אליך ולצרכים שלך אלא כופה את עצמה כשזה לא נעים לך, ככה תחתכי אותה בחזרה. לא מתאים לי עכשיו. לא מעוניינת בטרמפיסטים. אני רוצה זמן בבית שלי עם מי שהזמנתי וכד'. בפרצוף. היא יכולה לעשות ריגשי, וזה לא משנה כי היא זו שהתחילה והביאה את זה על עצמה. אם אין לה מסננים ומחסומים משל עצמה זה לא אומר שאת צריכה לתת לה להיכנס למרחב האישי שלך.

כשמתאים לך קצת לתת לה לשפוך את הלב- תאפשרי. כשלא- להגיד לה את האמת בפנים. זה לא עניינך מה קורה ביני ובין בעלי ואני לא משתפת איתך פעולה. זה לא שהיא איזה דוגמה ומופת שיש באמת מה לשמוע את העצות שלה.

תתחברי עם השכנה החדשה, ותרגישי בנוח ליזום איתה מפגשים ללא השכנה מהקומה, ואם היא דופקת תאחלי לה בריאות והצלחה אבל תרגישי בנוח להגיד שכרגע היא לא מוזמנת. ואם היא משחילה סיפורים כדי למשוך זמן אז להגיד לה אני אקשיב לסיפורים בפעם אחרת ופשוט לסגור עליה את הדלת. טוב, נראה לי הבנת את המסר. בהצלחה. קל להקליד, קשה ליישם, אבל אלו החיים שלך והפרטיות שלך, אם תתני לדברים מבחוץ לנגוס בזה, את ומשפחתך תהיו הנפגעים העיקריים.

מעלה רעיון:

אולי יש בבניין אישה אחרת, מבוגרת וחכמה, שתוכל "לפרוש חסות" על השכנה הזו?

כי נשמע שבאמת יש לה חייל קשים (ואולי גם אישיות קשה), והיא חייבת מישהו יחסית מקצועי שידע לדבר איתה ולטפל בה.

אם תמצאי שכנה כזו ותשתפי אותה בדיסקרטיות בבעיה, היא תוכל להתחיל להזמין אותה, לדבר איתה, לכוון אותה קצת (בהמשך - גם לטיפול), ואת בכל פעם שהיא נטפלת אלייך תוכלי לומר לה: "סליחה, שפרה, אני ממהרת עם הקטנים שלי, אבל יפה מהקומה למעלה אמרה שהיא ממש תשמח לארח אותך אצלם עד שהגברים חוזרים מתפילת שבת - יש לה ילדים בגיל שלך, בטח יהיה לכן על מה לדבר!" ואז לברוח משם...

בכל אופן, את אלופה ממש ששרדת עד עכשיו!

ואי באמת העיקה עליי

תקשיבי!

א. את לא עובדת דירה בגלל אנשים פסיכים

ב. את גם לא תפסידי חברות בגלל זה

ג. את מתחילה לשים גבולות ברורים לחיים שלך

ד. ברור לך שהאישה עם בעיה אישיותית-נפשית-כפייתית קשה?

ה. אל תחשבי שזה יפגע בה, כרגע את יותר פגועה

ו. היא חודרת לך לפרטיות בצורה מאוד בוטה ורק זה סיבה לנתק קשר

ז. לאט לאט תתחילי לסגל לעצמך תרגילים של התרחקות והפניית עורף.

ח. אם אתם הסגנון.. להתייעץ עם דמות תורנית שתיתן לכם כתפיים רחבות שתרגישי בנוח גם להיות מגעילה.

ברור שיש לה משהו...

מצטרפת לחכמות מעלי שרשמו לשים גבולות

רק חשוב לי לחדד בלי שום הסבר בלי שום שקר

את לא מתרצת לה למה היא לא נכנסת לבית שלך או לא מצטרפת

שהיא דופקת את פותחת ןמסבירה שזה לא מתאים ושתחזור לבית שלה ובטח לא תנהל שיחות עם הבן שלך!!!! הזויה !

שאת מתוקה בטירוף!!!!

אימלההה

איזה צדיקה את.

איך את מוכנה לשמוע אותה ולהכניס אותה בכל זאת לחייך עד עכשיו.

אני אחשוב פרקטית מה ואיך כדאי לשחרר אותה אבל וואלה מצדיעה לך. יש לך מידות מהממות וכמה שיגידו לך להעיף אותה - קודם כל תהיי מאושרת שאלו המידות שלך. זכות זכות. ותמיד יש מה לדייק ואיך... אבל כשזה הבסיס- החיים שלך בטוח תותים. עם בעלך ועם הילדים ועם כולם כי את מחליקה..... וזאת תכונה מדהימה ויקרה בעיני

ונראלי אולי תתחילי מבפנים ואז תעברי למעשים?

שכשהיא אומרת לך אתם לא בטוב תצחקי על הסיטואציה בתוכך... ולא תתייחסי אפילו בשבב רצינות, כאילו זה ילד קטן...

לי בכללי מאוד עוזר משחקי דמיון.. נגיד בסיטואציה מלחיצה דמיינתי שהאישה מולי היא דודה שלי, או שמישהי שקצת נכנסה למקום רע מולי והיתה עוהש לי מלא פרצופים- דמיינתי שהיא שכנה כזו מוזרה שפעם היתה גרה לידנו וכזה...

ואז בשלב הבא לעבור למעין, נגיד להכין לך נושא שיחה קבוע שכשהיא מדברת על הגרוש והיחסים הסבוכים עם המשפחה את מעלה אותו, מה הכנת אתמול לצהריים? אני אשמח לרעיונות. קבוע. ואז לא יהיה לה ברירה לעבור נושא ולהבין שאת לא מוכנה להיכנס לזה...

עוד משהו שעוזר זה לשנן מראש מנטרות- מפטים שעוזרים לך מולה- ולחזור עליהם כמעט דיסק שרוט שוב ושוב ושוב... כאילו את לא מבינה את הסיטואציה...

קטונתי כמובן

נשמע ניסיון קשוחחחחחחח

בהצלחה יקרה!!♡♡♡

ודבר אחרון, אולי תתכנני לך מראש שמתי הזמנים שאת פנויה ויכולה לעשות את החסד של היחס אליה, כרגע נשמע שהמערכת יחסים מאודדד לא מאוזנת אבל אולי בהמשך כשיירגע משמעותית תחליטי מתי את  מפנה את עצמך לזה וזה בכוחות שלך ורק בזמנים האלה תהיי בקשב אבלללל לא להיכנס לנושאים לא בריאים, אין שום סיבה שהיא תדבר איתך עת היחסים עם בעלך למשל או דברים קשים אחרים...!

בהצלחה שוב♡♡ 

זה מזכיר קצת את השכנה שלי זה מאד קשה, קשר שסוחט רגשית, זה סיוט

פשוט לשים גבולות מאד ברורים בלי להתבייש

אצלי זה ממש עבד

לא בטוחה שזה כלכך מבורך

אולי יותר קדושה מעונה 

כי באמת נשמע שזה נובע ממקום של ריצוי אבל לא סותר את זה שכדי לרצות צריך סבלנות של ברזל ומידות טובות.

אני סומכת עלייך עם המודעות שלך תצליחי לאזן❤️

דיי ברור מההודעה הפותחת שזה הקושי

ועדיין לשמוע את זה מאחרים זה כבר טו מאצ'

מהממות אתן כולכן

חייבת רק לכתוב שהאימוג'י הצוחק היה בגלל הניסוח של נעמי ולא חלילה כי צחקתי עלייך

בעברי הייתי מאוד מרצה. ובקלות יכלתי להיכנס לסיטואציות כאלה אז ממש מבינה אותך

אני רציתי לכתוב שנשמע שאת ממש מנסה לשים גבול

ואת ממש יודעת מה מתאים לך ומה לא

ועל כל אדם "רגיל" זה כנראה היה עובד, והמסר היה עובר.

אבל כאן, זה מצב לא רגיל.

בין אם בגלל קושי מאוד גדול שלה וחוסר בחיים שלה או חוסר טארט וחוסר הבנה חברתית שלה. אני לא יודעת על מה בדיוק זה יושב. אבל ברור שזה לא רגיל.

ואת, ברגישות המהממת שלך, עוברת ניסיון ממש לא פשוט.

בין הרצון שלך לא לפגוע בה, לבין הרצון לפרטיות, למרחב, לחיים שלך שנפגעים כתוצאה ממנה, גם אם היא לא מתכוונת.

ואני לא מבטלת בכלל את הדילמה, כי אני חושבת שזו דילמה אמיתית.

אני לא יודעת מה הייתי עושה

בוודאי שאי אפשר לתת לזה לפגוע בך בצורה כל כך משמעותית

אבל אני כן מעלה כאן מחשבה שלי על חסד, שלפעמים הוא לא מגיע בצורה יפה ונעימה. לפעמים ה' מזמן לנו חסד, שבאמת באמת קשה לעמוד בו (וכמו שכתבת יפה, יש לזה גם השלכות עליכם)

ואז יש לנו בחירה, עד כמה רחוק אנחנו הולכים עם החסד שלנו, והאם בכלל אנחנו מסוגלים לכך. אני לא חושבת שהקשר עם השכנה הזו צריך להיות קשר חברי עבורך

אם תבחרי להיות איתה בקשר כלשהו, זה מתוך חסד אמיתי, בלי לקבל תמורה.

ואחרי זה, אחרי ההבנה שזה פשוט חסד, מגיעים הגבולות שלך, כמו שכתבו לך כאן יפה.

כלומר, יש כאן אישה בודדה וקשת יום, עם קושי להבין מה מתאים מבחינה חברתית ומה פחות.

והשאלה היא האם ועד כמה את מוכנה לעזור לה. מתוך הבנה שאפילו קצת זה יותר מכלום.

וזה לא ניסוח דמגוגי אלא ניסוח אמיתי.

ההסתכלות צריכה להיות על מה את כן עושה עבורה, ולא מצפון על כל מה שלא תעשי עבורה.

אני קצת מסתבכת כאן עם עצמי

יכול להיות שזה לא אפשרי

אבל אולי אם כן יהיה אפשר לשנות את החשיבה, ולהגיע מתוך מקום בטוח מעצמך של מה כן ומה לא, זה יצליח

@שושנושי - אני ממש מבינה אותך. מדמיינת את עצמי בסיטואציה כמו שלך, וברור לי שיש סיכוי טוב שהייתי מגיעה לאותו מצב.

את לגמרי בסדר. ואת בהחלט נשמעת שאת מנסה לשים גבולות, אבל בעדינות ובלי לפגוע - כי אכפת לך גם ממנה. והיא לא נותנת מקום לגבולות שלך.

וזה לגמרי חסד מה שאת עושה איתה.

אבל ברור שזה לא צריך לבוא על חשבונך. ולכן באמת בשלב הזה כנראה צריך לעשות איכשהו שינוי. כי להמשיך כמו שהיה עד עכשיו זה כבר יותר מידי.

אבל באמת אל תתחרטי או תרגישי אשמה על מה שהיה עד עכשיו. כמה זכויות וחסדים עשית - תקחי את כל הקרדיט עליהם, ואל תפילי את זה על 'ריצוי חולני'. את באמת בן אדם טוב ואכפתי ומתחשב, ומול אישה חסרת גבולות זה הגיע למקום לא בריא. אבל זה לא מבטל את הטוב שעשית איתה עד עכשיו.

אין לי יותר מידי עצות איך להתנהל מעכשיו. כמו שאני מבינה איך הגעת לזה, ככה אני גם לא יכולה לדמיין איך הייתי יוצאת מזה. אבל כבר כתבו לך פה על זה הרבה.

מקווה שתצליחי לעשות את זה בצורה נכונה, שתרגישי טוב עם עצמך ועם התגובות שלך, ושתצליחו להגיע לאיזון ביחסי השכנות שלכן...

והעצה שאני כן יכולה לתת - להתפלל על זה...

לא לענות לה להודעות

לעשות מה שבא לך ואם היא רוצה להצטרף להגיד לה - אני מצטערת אבל לא

תתרחקי

תתעלמי

מסכנה היא לא מאה אבל את לא צריכה להתפלפ יחד איתה

תודה על התגובה

ו@שושנושי חיבוק גדול

את פועלת לשעתי גמו שצריך

בן אדם נורמלי מזמן היה מבין

אבל כנראה בגלל שהיא לא כל כך בקו

אז איתה צריך קצת מעבר

לדוד אם השכנה אצלך והיא דופקת אז שתמשיך לדפוק…

כי זה לא ייגמר

לפני שעושים חסדים עם אנשים צריך לדאןג לעצמנו❤️

להגדיר לעצמך בדיוק את הזמן שאת איתה. ביום שלישי בין השעות x לy, ובשבת בין..

שאר הזמן להיות נחמדה והחלטית- אני כרגע עם הילדים שלי, זה זמן משפחתי בלי אורחים. יש שכנה אחרת אצלך- מתנצלת, קבעתי איתה מראש, אנחנו צריכות לדבר על משהו בפרטיות. אם תרצי ביום שלישי בשעה x אני פנויה.

ממש להתאמן על הגבולות האלו, היא דופקת בדלת לפתוח ולומר שזה לא זמן מתאים עכשיו. בלי תירוצים אפילו. לא להתחמק אלא לומר כל פעם שזה לא מתאים לך כרגע.

(אוסיף עוד טיפ שנתנו לי כשהתלבטתי על יחס למישהו עם אספרגר, עם חוסר טקט קיצוני שלא הבין שום רמז- ללמוד מהחוסר טקט שלו ביחס אליו. לחשוב איך הוא היה מתנהג בסיטואציה הפוכה ולנסות לנהוג ככה, למרות שזו התנהגות שמאוד לא אופיינית לי)

אין לי עצות. רק להגיד שקראתי

ונחנקתי.

הצילו!! זוועה. 

אנשים כאלה סוחטים אנרגיה😑 איו ברירה אלא להתרחק, האנרגיה שלנו קצובה. אם היה לנו אינסוף אנרגיה אז היינו עושים אינסוף חסדים גם עם אנשים כאלה, אבל כיוון שאנרגיה שלנו קצובה אנחנו צריכות לשמור על עצמנו שישאר לנו כח למשפחה שלנו ולאנשים קרובים

וגם בגלל סחיטת אנרגיה, אנשים מתרחקים מהם ואז נוצר בור עמוק,

שמי שמנסה באדיבות לתת קצת, נשפך עליו הר, כמו פירצה בסכר.

היא צריכה טיפול כדי להשתלב בחברה נורמלית, ואף אחד לא צריך לשאת בתוצאות של החוסר טיפול ולפגוע בעצמו.

היא לא אישה רעה, אבל ההתרחקות לא נובעת כעונש וכשיפוטיות אלא כשמירה על מלאי האנרגיה הזמינה.

ולגדל ילדים קטנים זה לא פשוט גם ככה.

מה תעשי? צריך לחשוב... מעניין מה כתבו לך, אקרא.

מנסה לחשוב על עצמי, במקרה כזה, ואני הבנאדם שהכי לא נעים לו מי ומי ומי...

אבל אני סוגדת לפרטיות שלי ולחיים שלי, אז כנראה שהייתי אומרת הכי ברור שאפשר, אם כי לא בטוח שתבין, אחרת הייתה כבר מבינה מזמן.

זה באמת מבאס התיוג

זה מקבע את המיינד

לפעמים חושבת על זה שמגיל כך כך קטן לומדים ולומדים... קונים ידע ועוד ידע... יושבים ועוד פעם יושבים ועוד שנה ועוד שנה...

והכשרונות והיכולות של בני אדם הם כל כך הרבה מעבר לקניית ידע ומיומנויות למידה וזיכרון שלפעמים זה פשוט עוול לילד שזה פחות הצד החזק שלו

ויש גם אנשים שלוקח להם יותר זמן לפתח את היכולות האלו

ולפעמים גם רק בגילאים יותר מאוחרים משהו ממש נפתח

לפעמים יש גם אנטי למקצועות מסוימים בגלל אמונות מגבילות או צורות למידה לא טובות ...

וזה חבל...

אני ממש מבינה אותך זה נשמע כואב

לק"י

אבל מבחינת מנת המשכל את בממוצע. הממוצע העולמי הוא 90-109 איי קיו (IQ) ממוצע בישראל | מהו מבחן IQ ?

זאת מנת משכל נורמלית, טיפה מעל הממוצע. זאת לא יכולה להיות הסיבה להגדיר אותך כמתקשה.

נשמע ממש לא נעים היחס הזה אלייך בתור מתקשה💗😒

אני דווקא כן הייתי מצטיינת כיתה אבל הייתה פעם שאמא שלי ביקשה מהבת שירות להישאר איתי אחרי הלימודים כי היא החליטה שאני צריכה עזרה

בכלל הרגיש לי מביך כל הסיטואציה הזו מאז אמרתי לה שאני יותר לא רוצה לצאת לעזרות האלו!!!!

טוב טש לי אישו בנושא הזה מול ההורים שלי.. אז כן צורם לי...

ממה חשוב בעיני שאם כבר עושים את זה אז להעביר לילד ממש הרגשה שהרצון הוא ממקום מיטיב ולא ממסכן