פורום הריון ולידה (עמוד 1230)

לנסות תור עם פרוטקציה...
זה רק רגל אחת?
להתייעץ עם פיזיו שמבינה בנושא האם דיקור יבש יכול לעזור. לי במצבך עזר חלקית אבל כל שיפור משמעותי. חפשי בגוגל מה זה דיקור יבש

אמלה דיקור זה הפחד שלי
נבהלת קק מלראות מחט
מה זה מרפאת כאב?

באיתור הסיבה לכאב
ובטיפול בה
למרות שהרבה יתחמקו מלטפל באישה בהריון
אם את ממש קרובה ללידה אז אולי זה פשוט יעבור אחרי הלידה

עשיתי דיקור ועיסוי אצל דולה(אם תרצי יכולה לשאול אותה את השיטה שעובדת בה)ויש שיפור משמעותי

זה תרגילי ספינינג בייבי.
שבכל מקרה טובים להתבססות טובה של העובר.
יש סרטונים ביוטיוב

מאוד נפוץ כאב סיאטי
עזר לי לעשות תרגילי יוגה להתארכות הגוף

לגבי היציאות אכן, זה בהחלט אחד הסימנים לקראת לידה

כלומר, ההסתעפות שלו... ממש זה מה שיש לי. ואוסתואופטיה ממש ממש עזרה לי, שינתה לי את החיים.

היום קמתי בלי כאבים בכלל!
משהו הזויי
מתחילת ההריון לא היה ככה

תלוי באיזה שבוע את לגביי הלידה, בדר"כ זה יותר שלשולים לפני לידה ממה שידוע לי

יש מצב שכשאוכלים יותר יש גם יותר יציאות, בתיאבון! תהני!

אפשר לנסות איזון אגן
אצלי זה עזר מאוד
ובכללי זה טוב לקראת הלידה אם את כבר לקראת הסוף זה יעזור לו להתברג טוב בעז"ה

וגם תרגילים של ספינינג בייבי זה רעיון דומה ויכול לשחרר

שווה להיתאמץ לעשות איזון אגן/ דיקור וכו?
גם מבחינה כלכלית..
ודולה עושה דברים כאלה?

שיהיה בקרוב ובקלות

וגם יכול לזרז
כי זה בעצם עוזר לעובר להתברג טוב יותר ומרגיע את הגוף לקראת הלידה
(מדברת על איזון אגן או עיסוי מותאם, ממליצה גם על וואטסו. לגבי דיקור- לא מבינה בזה ובכלל לא רואה בזה עניין אני אישית )

וחוצמזה שלא ילדתי עדין אני כולי תפוסה😭 ברמת קליקים בכל הגוף כשהולכת.
זה אמור להיות ככה?

תדברי עם מי שעשתה לך, תתארי לה איך את מרגישה

2-3 ביום זה הרבה בעינייך? נראה לי סביר. אבל לא קשור לזה שאני אוכלת כל היום...

האגן מאבד את האיזון בהריון יש מצב טוב שזה קרה, ממליצה על אוסתאופטיה, עושה פלאים!

כן יציאות מרובות הגיוני מאוד, את בסוף?

שמקפידים על מעקב תנועות החל משבוע 27

בשביל הרוגע הנפשי שלי ובמיוחד לפני שבת

בכל מקרה מציעה לך לשתות מתוק לשכב על הצד ולנסות להרגיש משהו גם אם זה חלש. לי האחות במוקד אמרה שגם תנועות חלשות זה תנועות לא תמיד מרגישים אותו דבר

שהרגשתי בשבוע שעבר

לק"י

מספיק ששינה מיקום ולא תרגישי אותו

היא בערך משבוע 25 אם אני לא טועה...

העובר עדיין קטן ולפעמים הוא מסתובב ברחם אז אולי הוא קצת יותר רחוק ולכן התנועות חלשות יותר..

אולי חזיית שאיבה תעזור. ואז הידיים שלך פנויות.
יש גם משאבה חדשה שפשוט נכנסת בחזייה ואז לא צריך להחזיק והיא גם בלי צינורות. שמעתי עליה הרבה המלצות. לא זוכרת איך קוראים לה🙈

את מדברת על הייגן?

על זאת
Biamba Pump

והבנתי שיש חיקויים ממש טובים באלי אקספרס

יש לי רק אחת וזה מספיק לי

שאבתי דוצ
והכנתי לי חזיית שאיבה מאולתרת מגומי של מוניטור שנשאר לי מהמעקב הריון

שחלתי את החור בקצה על קצה הקונוס לםני שחיברתי לצינור.
הקפתי סביב החזה
ואז השחלתי חור שני בהתאם למיקום על הקונוס השני וחור שלישי בחזרה על הקונוס הראשון
וזה מחזיק יופי

(יכול להיות שהגדלתי קצת את החורים.. לא זוכרת כבר)

וואי נשמע רעיון מעולה

 אנסהה! 

את יכולה לחפש בעליאקספרס

אבל ראיתי שממליצות ממש

ממליצה על זו
כיסוי חזיה למשאבה bravado

לי זה הכי נח
אבל יש עוד סוגים (בד"כ יותר יקרים) או לחפש בעלי אקספרס משהו זול

מחברים שתי גומיות שיער שחורות רגילות אחת לשניה.
בתוך גומיה אחת מכניסים את הקונוס של המשאבה ואת השניה תוקעים בקליפס של החזיית הנקה.

ואז הידיים פנויות🙂

אם זה מעניין אותך ולא הבנת את ההסבר המסורבל אצלם לך בערב תמונות להמחשה.

פשוט פתחתי את החזיית הנקה, הצמדתי את המשאבה וסגרתי את החזייה מעל הקונוס. הוואקום שלה חזק ולא הייתי צריכה להחזיק כדי לשאוב. (בשניות הראשונות עד שהואקום נוצר כן אבל אחכ כבר לא הייתי צריכה)

אני גם סובלת ממש ורק בשבוע 30.
יש לך נעלים טובות? ספורט?

ורק שובע 26

ובתפקוד שלך.

היום מאוד קשה להשיג שמירה, גם לא נותנים כזה בקלות בגלל הקורונה, כנראה שהם חושבים שיש שסתם מבקשות

אבל בכל מקרה כותבת פה לטובת המיואשות: סימפי' לא מסכן את העובר ואת האמא, ועם זאת לפעמים נותנים שמירה בגלל אופי העבודה, תלוי ברמת הקושי והסבל של האישה.
ובכל מקרה, על סרוב לשמירה מטעם ביטוח לאומי ניתן לערער.

כותבת זאת בתור אחת שהייתה פעמיים עם שמירה בגלל זה ומכירה עוד כמה נשים שהיו במצב פחות קשה משלי וקיבלו. הכתובת הוא רופא אורטופד ורופא תעסוקתי ולא רופא נשים כמובן
ויש פתרונות אחרים שהם לא מנוחה, שאני לא ניסיתי האמת, ואולי יעזרו.
אני יצאתי לשמירה כי גם אם לא היו משלמים לי לא יכלתי לתפקד

משבוע 27
כדאי לנסות לפחות.

על היפראמזיס לא קיבלתי.

אם זה שאלה של סטאז אז באמת בעיה....

אבל אם לא, פשוט תצאי! אני אושרתי חלקית בלבד ועדיין, אם יהיה צורך אעשה את זה שוב.

נעלי ספורט יש לך? 

את מקפידה על תנועות נכונות?  סימטריות ולא פיסוק רחב....

ולגבי פיזיותרפיה תנסי לחפש בפרטי אם אין לך בקופה ותקבעי ל3 חודשים אחרי התאריך המשוער כבר עכשיו

לי אמרו להגיע אחרי 8 שבועות בלידה רגילה ובגלל שיתכן שתלד מאוחר עדיף שתקבע ל10 שבועות מהתאריך אבל לכאורה גם 8 שבועות מהתאריך ) מרווח של שבועיים אם תלך אחרי הצאריך) זה יהיה בסדר

גם אני סבלתי מזה

אוסטיאופתיה ושיאצו עוזרים מאד מאד. תנסי דרך הקופה ואפילו בפרטי.
מנוחה כמה שיותר, וכמה שפחות תנועות של פיסוק.
בעבודה תנסי לשבת כמה שיותר ולהשתמש במצגות ובדברים שיגרמו לך פחות לעמוד.
ותנסי לנצל כמה שיותר ימי מחלה שיש לך
עד כמה שאני יודעת, היעדרות בימי מחלה לא פוגעת ברצף של הסטאז
לידה קלה בידים מלאות!

הי,
אני גם הייתי ככה עד שילדתי,
אבל סבלתי כבר ככה משבוע 28, ,לתי נסבל בעליל.

לגבי שמירה, מה ששמעתי מסביבי שבשבע כזה יותר כבר קשה לקבל כי עוד שני את תגיעי לאמצע שמיני ואז אין כבר בעיה ללדת.

אני לקחתי ימי מחלה, לא היתה לי ברירה.

גם דיקור סיני עוזר. כדאי לנסות.

בסוף ילדתי בזירוז ב37 מסיבה אחרת.. אבל עכשיו אחרי כבר כמעט לא זוכרת את הכאב. ב"ה.

בהצלחה גדולה

בעקרון יש אפשרות לקשור צעיף סביב האגן תחפשי ביו טיוב סרטון הדרכה קשירה צעיף אגן לפני שאת הולכת לבקש הפניה וקונה תראי אם זה מקל

פחות מומלצת אבל הקל עלי מעט בזמנים שהייתי צריכה להיות יותר בתפקוד...

פיזיורטאפיסטית של רצפת אגן.
אם זה לא מתאים למקרה שלך זה יכול להזיק.

אבל כאן כדי להגיד שזה אפשרי גם אחרת.
דווקא אני חושבת שחברות ואהבה זה בסיס חשוב מאוד.
ולפעמים הרבה זה רק עניין של תקשורת, איך מעבירים את מה שאני צריכה בצורה שהשני יוכל לקבל.
אבל הכל צריך להגיע מתוך הערכה וכבוד, הבנה שהשני לא עצלן או אדיש. אלא פשוט רואה אחרת את העולם.

ושוב מציינת הוא באמת רוצה להיות שותף ואם הוא מחליט שעושים כלים הוא נהנה לעשות את זה ביחד אבל יש שלב שהיום מלא משימות בלי סוף ורק צריך לעשות הכל בלי העדפות למשימות נחמדות .
וכשכל משימה חייבת הדרכה איך לקלח, איפה הכלים, להזכיר כל הזמן לזרוק זבל לשים כביסה ולהחזיר דברים למקום זה מתיש ואין כוח לשים לב לרגש ולהעריך כל דבר קטן ולפרגן (כשיש כוחות אני מאוד משתדלת לפרגן ולשים לב לכל דבר קטן ולהעלים עין מהדברים שלא נעשו).
ואז בסוף היום כשטורח ובאמת אכפת לו ורוצה לפנק אני רק רואה בלאגן רוצה שקט וחושבת לעצמי הלוואי ויכולתי לפרוש לכמה ימים בשקט ולחזור עם כוחות בלי לעבוד קשה לפני לארגן הכל בבית ואחרי לשקם את הבלאגן..

כי בכנות
אני אוהבת סדר
זה מוסיף
אבל זה ממש לא מה שאני מסיימת איתו את היום או סביבו
אני מחכה לסוף יום כשבעלי בבית וכיף לי לדבר איתו ,לשתף אותו לשמוע אותו..פשוט להיות חברים
הבלאגן שחוגג מסביב -שימצא לו חברים אחרים

ברור משמשתדלת לסדר כשהילדים נרדמים
אבל לפעמים רק חלקי
לפעמים לא מספיקה
ולפעמים אין כח בכלל

אבל אם הבלגן והמישימות חייבים תמיד להתבצע ובאופן מזוים גם
אז בעיני הברור הוא בעיקר איך את לומדת לשחרר את התלות הזאת
ולא איך הוא לומד לבצע כמו שאת רוצה

באמת שבעיקר מעניין אותי לשמוע עוד נקודת הסתכלות כי מחפשת כיווני מחשבה שיעזרו לי לשחרר את הקושי.
בסוף היום הלוואי והייתי מצליחה לסדר כל יום הכלים נשטפים בערך משבת לשבת לפעמים
אבל קשה לי לשבת לדבר בנחת ולראות בלאגן בעיניים לפעמים עושה את זה אבל לא נינוחה.
ואם זה יום שהייתי לבד מהבוקר עד הערב עם פיזור איסוף ארוחות כביסות וצהרים עם הילדים אין לי כוח לדבר בסוף יום זה הצטברות של תקופה ואני מנסה למצוא דרך לחזור לכוחות גם הפיסיים אבל גם הנפשיים למצוא דרך לרגש למרות הקושי

למה הכל צריך הדרכה שלך?
כי הוא שואל? או כי את רוצה שזה ייעשה בצורה מסויימת?

בגדול חושבת שצריך לנסות לשחרר את איך זה יעשה ומתי, אפשר לסכם על אחריות (יכול להיות אחריות קבועה, או כל יום מחדש), וזהו. אחרי שסיכמתם, כל אחד אחראי לעשות את זה בזמן ובדרך שלו

מחילה אבל נשמע שאת מצפה שהוא ימלא אחר הסטנדרטים שלך ואיך את רואה שצריך לסיים יום
ולרמת נקיון וסדר מסוימים

הוא לא צריך בכלל
כי הוא זקוק לשברים אחרים ורואה אחקת את השברים

ולשניכם יש מקום

ולכן ההנחה הראשונית שלך בעיני שגויה
אם הוא איש שיחה ויש בינכם קר טוב בבדיס ויכולת לדבר ורצון טוב-
אז דברו על עצמכם
כמו בדייטים
ספרי לו מה את מרגישה שעושה לך טוב
בלי ציפיה ממנו
מה לך עושה טוב- איך לך טוב לדיים את היום בצורה מייטבית
ואחר כך מה ישמח אותך אם הוא יעשה עבורך
אבל
בבקשה
תפתחי ערוץ של הקשבה נקיה לשמוע את העולם שלו
מה הוא זקוק ומה לו עושה טוב
ולמה הוא זקוק ממך.

בסוף יש גם מחירים להכל
וכל אחד מוכן לספוג מחירים בעיקר איפה עקרוני וחשוב לו ונותן לו מילוי ממקום אחר

הוא אוהב
הוא רוצה טוב
אבל הוא כרגע מביע בצורה אחרת
כי זה מה שהוא מונח ומחובר

ולהפך כמובן

ובעיני הספר לדעת להכנע פה ממש במקום
כי נמשמע שהמשחק תפקידים בינכם הוא אשאת המנהלת ונותנת לו הוראות ..ולבד הוא פחות מרגי בטוח בצד הסדר-ארגון וכו
ומרגי ש לי שאת צריכה ללמוד לשחרררר לו לגמרי את האחריות והכדור לתפקידים שלו
בלי ציפיה בכלל שיעשו כפי רצונך
פשוט לשחרר
לתת אמון ולאפשר לו מרחב למידה ,מרחב לניסוי וטעיה.

אני לא רוצה לפרט מידי פרטים אישיים אבל בעקרון הוא אוהב שמסודר אבל לא יודע לעשות את זה הוא מעדיף להיות עם הילדים הוא נותן הרבה ברגש וגם הסדר יום שלו כולל כמה עניינים של בריאות ככה שזה לא שהוא יושב רגל על רגל.
ומצד שני יש לו הרגלים של להשאיר אחריו דברים לא מסודרים.
הבית רחוק מלהיות מבריק מזמן הפסקתי לצפות אבל כלים בגדים ואוכל חייבים לעשות ומרגישה שזה האחריות שלי ואין לי מקום לשחרר.
אנחנו עושים דרך ולהשוות למה שהיה בהתחלה זה בלי ערך.
הוא באמת עושה ונותן אבל מצד שני אני קורסת כי כמה קטנים בבית ואין הרבה עזרה ואין הרבה שינה אז יש דברים שצריך לעשות ומוצאת את עצמי בלי כוחות פיזיים ונפשיים לכל המשימות האינסופיות.
בשכל אני מבינה שהוא שונה אבל ברגש אני מרוב עייפות וקושי מתמלאת בעצבים שהרבה משימות לא יעשו אם אני לא יעשה אותם (אולי יש לי גם צורך בשליטה אבל הוא באמת לא רואה את כל המשימות שיש).
כל כמה זמן יצא לנו בעבר לעשות שיחות איכותיות עם תובנות אבל כבר תקופה ארוכה שלא מתפנים לזה מרגישה מרוקנת מכוחות.
סוג של תקופה כזו שמרגישה כמו מירוץ עכברים...

ונשמע בעיקר שהלב לשלך מתאמץ ומתמודד כל היום
.ועייף לו..
וצריך את ההרפיה והמקום להיות..


מציאה לך תרגיל לעצמך דווקא

תשאלי את עצמך
אם היה קורה נס ומחר בבוקר הוא היה קם ומתנהג כמו בעל חלומותיך כרגע

מה היה קורה אחרת?
איך היום שלך היה נראה?
מי את היית שם?
מה זה היה נותן לך בנפש? איך הית מרגיהשה?

אולי זה יעזור לך לגלות יותר
למה
את
באמת זקוקה
לעצמך

ואז ממילא תביני מה בדיוק את מחפשת ממנו..מה
ואם תביני את זה במהות
אז תנזי לחשוב באיוזו דרך זה יכל להיות אפשרי וישים

קודם כל תודה על התרגיל מעניין יהיה לשבת על זה.
המחשבות שיש לי בראש בכללית מבחינתי הוא ישאר איך שהוא והוא נותן המון בבית ברגש באוירה הרוחנית בזמן איכות עם הילדים. כל עוד לא הגעתי לשיא העומס לא הפריע לי שלא מצליח לעשות משימות בבית או נמנע מחלקם בגלל העדפות.

אבל מה לעשות השם נתן לנו ילדים ובית ועבודה ומתמרנים כל הזמן בינהם בלי הרבה שינה בלילה ואז חייבים למצוא דרך לעבוד יחד אי אפשר לבד. ואולי זה הרעיון שהשם מביא אותי למקום שאני חייבת לבקש עזרה ורגילה להסתדר לבד,
ואז אני קצת מצטערת שלא ביקשתי ממנו להיות יותר מעורב כשהיה פחות עמוס, כשהיינו זוג צעיר ויכולתי לעשות איתו ביחד כלים או שטיפה כמשהו זוגי היום יש דברים שאין סיכוי שיעשה בבית. הוא טוען שרוצה ללמוד אבל מתי יש לי פנאי לשטוף רצפה איתו בנחת?
ואני יודעת שברגע שהילדים יגדלו קצת ולא אהיה חייבת שיהיה מעורב הוא לא ימשיך ולי לא כזה משנה כי לא רוצה שיעשה בכוח. מה שלא אוהב ולא נעים שלא יעשה.
מילא עם המשימות עוד אני מוצאת דרך להסתדר אבל משהו ברגש שם כלפיו כשאני מסתדרת והוא לא חלק מזה נמצא קצת בהסתרה ואז הוא אומר תזכרי שאני אוהב אותך ובלב זה הנקודה שאני מנסה לעבוד ולפענח אני מרגישה משהו כמו אני אוהבת אותך אבל זה לא נותן לי יותר כוח כרגע.
וכאן אני מנסה למצוא את הנקודה אולי אני מחפשת שיהיה מעורב כחלק מהחיפוש בשותפות לפעמים כשכן נותן תחושה של מעורבות וכאילו מנסה לשבת איתי מה העומס איך נתנהל איתו גם אם נגיע לאותה תוצאה של חלוקה כמו שהיה לפני השיחה עצם השיחה עושה הבדל בהרגשה שמעורב יותר.
גם אם בפועל עושה משהו קטן הלב פתאום משחרר את התחושה של הלבד במשימות וקל לי יותר עם איך שמתנהל.

האמת עצם הכתיבה עוזרת לי להבין אולי את הנקודה שקשה לי. אני צריכה לדבר על העומס היה עוזר לי לשבת ביחד לראות איך מסתדרים ביחד גם אם נעשה בפועל אותו דבר אחר כך מתוך הבנה שזה מה שמסתדר בכוחות זמנים אילוצים וכו.

הייתי נותנת לו את האחריות הזו ולוקחת פיקוד על משו אחר. כי סופו של דבר, זה משחרר אותך לדברים אחרים אחרים ומאפשר לך להיות פנויה לדברים אחרים.
בכלל, אני לא מאמינה בשוויון לגמרי בבית אלא בחלוקת אחריות לפי נטיית הלב והיכולת. זה מוריד הרבה מרמור.
אצלנו למשל זה ככה שאם אני צריכה עזרה והבית במצב קשה - בעלי לוקח את הילדים עליו. זה יכול להיות בתוך הבית ויכול להיות מחוצה לו אבל ניקיון לא מתאים לו. בישולים שלא נדבר.. אבל בזה לא נגמר החלק שלי פה, כי נה שחשוב אף יותר זה לשחרר ולא להתערב לו. זה החלק שלו עכשיו ואני בזון אחר, והעבודה של לשחרר את זה קשה אבל אחרת יוצא שאני לא באמת נעזרת אלא לוקחת על עצמי עוד משימה של 'לפקח' על איך הוא עם הילדים.
ועוד משו - אוכל, כביסות וכלים בלבד זה דברים שאפשר גם להקל על עצמנו בהם, במיוחד אם יש עוזרת שמגיעה. אפשר מייבש, אפשר מדיח, אפשר חד פעמי, אפשר ארוחות פשוטות או טבעול לפעמים, אבל מה שנוגע לזה לפעמים יותר הוא ניהול זמן ואנרגיות. כשאת עייפה ומחוסרת אנרגיות - הכל נראה כמו הר. הייתי מתחילה בלמלא מצברים באמצעות זמן איכות עבורך וחיזוק הקשר עם הבעל שהוא מקור אנרגיה מדהים שמחייה אותנו או הפוך - מרוקן אותנו, ובמקביל לבדוק את ניהול הזמן שלך ועל מה את שמה דגש שאולי כדאי לשחרר

אין שום קשר למה שמדברים בדייטים לבין החיים עצמם, בוודאי לא לבירורים לפני.
אפשר לומר שצריך לשנות את שיטת הדייטים- שיהיה משהו כמו-
פגישה אחת מביאים אותו לאחות/ חברה נשואה בזמן ארוחת ערב ומקלחות ורואים איך הוא מתפקד.
פגישה שניה- ללכת לאסוף ילדים מהגנים
פגישה שלישית- ללכת למפגש משפחתי לראות איך הוא ביחסי אנוש וכן הלאה...
אבל!!!!!!!!!!!!
זוג בונה 🏡 משותף,
וזה לא רק בית פיזי זה גם בניין רוחני,
החיים הם עבודת המידות ולימוד,
ודווקא זה שזוג צעיר מתחיל עם הרבה טעויות ולומד ומתקדם,ועובדים יחד על עצמם זה החיים.
אני לא חושבת שאפשר למצוא בחור מושלם עם כל המעלות שהיית מחפשת מהסיבה הפשוטה- שגם אנחנו לא מלאכיות.
אז אנחנו מאמינים שמה' אישה לאיש ,ושיטת ההכרות הלא יעילה היא רק דרך שבה הקב"ה סובב שנתחתן.
ומכיוון שהחלטנו להתחתן זה אומר שהיתה אהבה,
אז יש בסיס טוב לבניין המשותף.
ובעז"ה תצלחו את הקשיים, הם לא מבטלים את האהבה אלא בנוסף אליה.

ואני חושבת שהמחשבות האלה מלוות אותנו כל החיים, וזה דבר טוב ומבורך,כי בזכותם אנחנו מתקדמים בחיים.
לפחות על עצמי אני יכולה להעיד שכל כמה זמן עולות לי המחשבות האלה,למרות שב"ה אנחנו נשואים כבר כמה וכמה שנים טובות, ובסוף הם תמיד מקדמות אותי למקום טוב יותר.

פעם קראתי משהו יפה שכתוב בגמרא "אשתי זו ביתי"
אז כשבעלי שואל "מה לעזור לך"? התגובה האינסטינקטיבית שלי היא - "למה לי? מה זה לא הבית שלנו?"
אבל זה ממש לא נכון, צריך להבין מה הוא התכוון בשפה הגברית ( קראת פעם את גברים ממאדים נשים מנגה? לי זה מאד עזר בהבנת השפה הגברית)
כשהוא שואל "לך" וכשהוא שואל "לבית" זה מבחינתו אותו דבר בדיוק!
אז לא כדאי להעלב / להתעצבן ולהיות עם רגשות שליליים שזה מאד משפיע על האהבה כמו שכתבת,
אלא לנטרל את הרגשות ולהבין שמבחינתו הוא כן התכוון למה שהיינו רוצות אבל השפה שלו שונה.

וגם עוד משהו שזה נקודה שקשה לי מאד ואני צריכה לעבוד עליה כל פעם שלצערי בעלי עדיין לא זכה לרוח הקודש, למרות שהייתי מאד רוצה, וקשה לי לבקש עזרה,והייתי נורא רוצה שהוא יבין מעצמו דברים,אבל זה לא קורה. כמה שאני חולמת ורוצה שזה יקרה זה פשוט לא קורה.
אז צריך לעבוד על עצמנו לדעת להגיד לו מה אנחנו רוצות ולקבל את מה שיעשה בשמחה, ולא להצטער על זה שזה לא קרה מאליו אלא רק אחרי שהסברנו.

בהצלחה ענקית, ותודה רבה לך שכתבת, כי בדיוק התבחבשתי עם עצמי בסוגיה הזו ועזרת לי מאד בלשבת לחשוב על זה.

כנראה שזה באמת נקודה שמלווה כל זוג בשלב כזה או אחר שבאמת העבודה של הבניה המשותפת היא העיקר ובדרך בונים תקשורת חייבים לעבוד כצוות גם במשימות הבית חייבים לצאת ממקום הנוחות ולבקש עזרה.
החלום שלי שבסוף יום נקציב 10 דקות כל יום לעשות מה שחייבים לאפס את הבית אבל ביחד ואז לשבת לדבר בנחת איכשהו זה נשמע פשוט פרקטי ולא קורה או שעד שיש שקט אין לי כוח והוא אוהב ביחד איכשהו זה לא יוצא לפועל.

רציתי לפתוח שרשור כזה בדיוק אתמול!!
על איך להעריך את הבעל המקסים למרות תקלים בביצוע מטלות..

והאמת מה שלי עוזר, זה לחשוב שדווקא יש צד שטוב שהוא כזה. שצריך לתזכר אותו. שצריך לתת הוראות.
כי הרי אם יהיה יותר ראש גדול, מאמינה שהוא יתחיל לעשות על דעת עצמו דברים שלא בהכרח נוח לי.
נגיד יתחיל לסדר איזה משהו ויניח דברים במקומות שנראים לו טובים אבל בעיניי לא קשורים, או יותר גרוע יחליט שדברים מסויימים מיותרים ויזרוק לפח ואז לא אמצא אותם ואצטרך אותם.
יחליט פתאום להכין ארוחת צהריים x, אבל לא מתאים לי כי תכננתי להכין לשבת/ נגמר איזה מצרך/ לא בא לי להתבשר וכו'.
ואת יכולה לחשוב על עוד כל מיני דוגמאות של ראש גדול של הבעל.
אז נכון שזה ממש ממש ממש ממש מעצבן שדברים לא נעשים! אבל בסופו של יום לדעתי עדיף ויש פתרונות. אני אתמול ביקשתי מבעלי שיעשה תזכורת בטלפון להוריד את הפח כי השכחה שלו כבר מוגזמת.
וסה"כ לזכור שהם בעלים מצויינים! אולי יש גברים אחרים שהם טובים מהם בתכונה מסויימת, אבל במכלול התכונות שלהם יחדיו הם הכי טובים בעולם והם הכי מתאימים לנו הנשים שלהם (קרדיט לחברה שלי על המשפט)!

הרגשה שלא רואים אותי ואת הצרכים שלי היא הרגשה באמת קשה. תני לעצמך רגע לכאוב את זה. לתת לעצמך ראיה ואהבה. דבר שני באמת יכול להיות שזה משהו שקצת פוגע בשטף של האהבה של לבעלך כי את צריכה מענה פיזי העזרה בבית ומענה רגשי-שהוא יראה את העומס של דיירים שיודה. זה בסדר שזה ככה אי אפשר לצפות שהכל יהיה אהבה מטורפת בינך לבינו שאת מרגישה יום יום את אותו קושי. אבל ממש אפשר לגרום לזה להשתפר. פשוט לדבר עם בעלך. להגיד לו המצב כרגע הוא כזה ש... ואני מרגישה שזה ממש מרחיק אותי ממך. אני רוצה להיות קרובה ולאהוב אותך אבל אני מרגישה שלא רואים אותי בגלל...
ולכן ממש ממש ישמח אותי ויכרום לי להרגיש אהובה אם תוכל לקחת על עצמך את המשימה הזו... והזו... קבוע שאני לא אצטרך להזכיר. זה יוריד ממני עומס ויצו לי תחושה של הקלה.
בקיצור ממש להגיד לו א. ברחל ביתך הקטנה מה בדיוק את רוצה איך בדיוק שישטוף את הכלים. תלמדי אותו כי ככה תקבלי בדיוק מה שאת רוצה. ותהיי שמחה. אם לא תסבירי מדוייק הוא יעשה את לא תהיי מספיק מרוצה ואז יווצר מצב שהוא יגיד לעצמו. אני עושה והיא לא שמחה, אני לא עושה והיא לא שמחה אותה תוצאה. עדיף להתעצל ולא לעשות. ולכן חשוב לדייק בבקשות.
ב. לדבר רק בצורה רגשית. לא לשכנע בשכל למה זה טוב שהבית מסודר, לא מה צריך לקרות בבית נורמלי. כי יש מצב שזה לא "נכון" ויש בתים שמנהלים אחרת וזה סתם יוצר וויכוח.
ג. אז שפה רגשית של מה זה גרם לי להרגיש: אהובה, חשובה לך, נראת (ראויה), שמחה וכו'. ולהשתדל לא להגיד אתה עשית, אלא אני צריכה את עזרתך. אני זקוקה ל...
זה הופך את הדיבור מנימת האשמה שסוגרת ומכווצת אותו. לנימה של הזדקקות. ואיזה גבר לא רוצה להציל את הנסיכה שלו שהיא זקוקה לו?
בהצלחה נשמה. עם כלים נכונים והתמדה, והרבה אומץ להיות נוכחת עם הלב אפשר לשנות את המציאות בבית ולהגביר את האהבה ולהעיף אותה מעלה מעלה.

שלא תביני, גם אצלנו רוב המריבות היו סביב הרצון שלי שיהיה יותר שותף, הכי טבעי
אבל בכנות- לכל העזרה שלו יש תחליף והוא בידיים שלי , אמנם במחיר כלכלי אבל זה מעשי, אפשר לקחת עזרה בתשלום או להוריד משרה וכמובן מדיח/מייבש/איירובוט

לקשר אינטימי טוב אין תחליף ואי אפשר לרכוש אותו בשום מחיר

אז אני מסכימה שצריך לעבוד על עניין העשיה בבית ולמצוא פתרון שלשניכם יהיה טוב כי זה חלק משפיע בקשר האינטימי אבל תשמחי שזה הבעיה והיא פתירה לגמרי

אני מאמינה בלמצוא פתרונות שהם לא לעצב מחדש את בעלך להיות מי שהוא לא כי זה מתיש ומתסכל אלא לחפש פתרונות מעשיים שהעיקר בסוף הדרך שניכם תקבלו את הצרכים שלכם
(אם זה גורר כל כך הרבה עוגמת נפש אז בעיני מנקה/מדיח וכדו הופכים להיות צורך חיוני שחוסכים איפה שאפשר בשביל לממן אותם)

בהצלחה!

נראה לי שהיא המשפיעה שלי (והיא לא יודעת...)

ומיד להניח לו עח האיבר, כשבורח

ככה שהצד הפנימי הוא החיצוני ומניחים מעל האזור המשפריץ 😅.
ככה זה גם פוגע בפנים שלך🙊 וגם נספג בצד הפנימי של הטיטול.




ממני, אמא לארבעה

אתמול ב12 התעורר הילד, העיר את התינוקת ואם יצאתי מהחדר הם בכו. אז ישבתי לידם וממש התבודדתי עם אלוקים!! היה כ''כ כיף

התגעגעתי אליו מלפני האמהות....

והכל בזכותך!!! 

♥︎♥︎

לפעמים גם אני עושה את זה, ומודה אח"כ לילדים שבזכותם יצא לי להתבודד, כי ככה בשום סיכוי שבעולם לא הייתי עושה את זה. וזה ממש מים על נפש עייפה!!

כשהייתי רווקה, הייתי מקדישה לזה זמן קבוע אחרי הדלקת נרות שבת. מודה להשם ומדברת איתו באופן קבוע וזה היה מהמם.
היום כאמא זה פחות מתאפשר, אבל לא מוותרת על זה, בזמנים אחרים כמובן.

חחח נזכרת בהדלקת נרות עם הקטנות שלי...זה שאמרתי ברכה בלי הפרעות זה כבר חסד

לפני שאני הולכת לישון.
אבל זה גם יכול להיות זמן אחר שבו אני לבד
בכלל אני מאוד מדברת עם השם כל הזמן. זה מאוד נוכח אצלי. לפני, תוך כדי ואחרי דברים שאני עושה, זה שיח יומיומי עבורי, זה מחבר אותי אליו ואליי

גם לי זה נותן הרבה בטחון ואמונה בחיי היומיום.
אבל ה"תוך כדי" שונה מאוד מזמן יזום שהוא יותר ארוך ויותר מיושב.

אני בדיוק בתקופה שמרגישה ירידה בנושא...

אפשר להוסיף כמה טיפים מעשיים מהניסיון שלי?
1. לא לוותר על תפילה בבוקר. ממודה אני בלבד ועד תפילת שחרית מלאה - אבל שפנייה כלשהי לקב"ה תהיה.
2. לנסות להקפיד על אמירת תהלים יומית. אפשר פרק אחד ואפשר "יום" בחודש (והצדיקות יגידו גם "יום" בשבוע...) - גם אם לא ממש מכוונים, עדיין יש פה עצירה בשביל קדושה.
3. לנסות להכניס לימוד יומי קצרצר - לי ייצא הכי טוב דווקא לפני השינה, כך זה מסודר.
4. לנתב את העבודה המקצועית שלי כמה שאפשר לעיסוק ברוחניות. (אצלי זה קל... כי מקבלת הרבה ספרים תורניים לעריכה. וגם משתדלת לכתוב מתוך לימוד קצר כלשהו.)
5. הכי חשוב - "לקחת" איתי את הקב"ה לכל מקום... קמה בבוקר - "ה', תן לי יום טוב. עזור לי לארגן את הילדים מהר." נוסעת לעבודה/לפעילויות אחרות - "ה', תודה על העולם שבראת ובו אני חולפת עכשיו!" מישהו (אפילו בעל או הילדים) הרגיז אותי - "ה', בבקשה עזור לי להתמודד עם זה. אני לא יכולה לבד..."

כמובן, כל אלה המלצות גם בשבילי עצמי... לצערי הרב לא תמיד (או כמעט תמיד לא ) אני מצליחה לעמוד בהן...
אבל שבאמת נזכה לחיות את אלוקים תמיד!

הלווואאאאייי שאיישם! (לפחות חלק)

קודם כל הפוסטים שלך תמיד מיוחדים כ"כ ונוגעים בנקודות חשובות מאד!
תודה לך על הכתיבה והשיתוף!!! את כותבת מקסים!

בנושא הזה אני חושבת שכשזוכרים שאנחנו חיות " למענך אלוקים חיים" אז אין צורך בדייט נפרד, אלא כל החיים זה אהבת ה'.

שמעתי מר' אברום שפירא זצ"ל להגיד על כל פעולה בבית לכבוד הבית היהודי, אז בעצם כל הפעולות שלנו בבית הם עבודת ה', אז ממילא כל העבודה שלנו הלכאורה "חומרית" היא באמת רוחנית!וזוכרים את ה' בכל פעולה ופעולה.

ופשוט לזכור שאנחנו מגדלים עבדים של ה',אפשר לזכור במשך כל היום את ה'.
בכל פעולה- לדוג' כשמאכילים ילד ,האם אני שמחה שגמר את כל הצלחת כי עכשיו יורש העצר שלי יהיה במשקל טוב, או שאני שמחה שהילד היהודי שאני שליחה לגדל יהיה במשקל טוב ויהיה עוד עבד ה' חזק בעולם.

זה לא ברור מאליו בכלל!!!כיף שאת מרגישה את גודל התפקיד שלך בתור אמא ורעיה יהודיה! זה דבר גדול מאוד!
אני אישית חייבת זמני עצירה האלה, אולי כי גם יש רגישות יתר, הרבה פעמים מרגיש לי שהעולם אינטנסיבי מדי בשבילי והזמנים האחה ממש מצליחים לפקס ולהאט אותי.
וגם כי נוכחתי לראות שבזמנים האלה אני יכולה לפעול דברים (להרגיע את עצמי ואז ממילא פתרון בא), אז ממש מחכה לפגישות האלה.

זה ממש מיוחד המודעות עצמית שלך!

משום מה 

אבל באחרונים ילדתי בזירוז אולי בגלל זה

למרות שלידה קודם הייתה ללא זירוז ובשבוע 40 ובכל זאת לקח די הרבה זמן...

 

2 הלידות שלי היו פעילות מעל 24 שעות....

לגבי לידה שניה, אצל הרבה נשים היא החידה המהירה ביותר
ואכן כך היה אצלי גם
אבל כמובן שכל אחת והגוף שלה

ושהסיבה שבעולם לידה שניה נחשבת הכי מהירה זה כי רוב הנשים לא יולדות יותר מ3 ילדים ולא מגיעות ללידה הרביעית

שמעתי מכמה נשים שיש להן יותר מ4 ילדים
מסוקרנת מה יהיה אצלי

הלידה הרביעית שלהן באמת היתה הכי קלה ומהירה

אני גם תמיד שמעתי על לידה שניה, אבל באמת את הרביעית ילדתי בבית מרוב שהיה מהיר ולא התכוננו לזה, אז מעניין אם זה רק אני או מבוסס.
(גם הלידה החמישית היתה מאד מהירה, אבל יותר מהרביעית)

השלישית היתה יותר ארוכה אבל פחות מהראשונה

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים שאי אפשר לדעת מה יהיה.

(למשל, מנח הראש. אפידורל ועוד.)

 

ראשונה ארוכה מאד עם אפידורל

שניה - כמעט בזק 

שלישית - סביב ארבע שעות

רביעית - בזק

חמישית ,שישית, שביעית יותר ארוך  עם אפידורל 

 

מסקנה אצלי שאפידורל מעכב ובכל אופן שווה שווה

וואו מלא ילדים בת כמה את?

היו 3 לידות, השלישית המהירה ביותר

אבל אצל נשים ולדניות הלידות המאוחרות יותר יכולות להיות ארוכות כי שרירי הרחם כבר פחות חזקים או משהו כזה

מגיל מסויים ומלידה מסוימת לכן הרבה פעמים דוקא בלידה 7-8 סוג של נתקעות כי לא מתפתחת לידה ולא יכולים לתת זירוז רציני אז הן שוכבות שעות עם לידה שמתקדמת לאט לאט בזירוז נמוך מאד..

הראשונה 3 ימים

השנייה 24 שעות

שלישית כשעתיים אבל 2 דקות בבית חולים

רביעית וחמישית כ5-6 שעות

לי הלידות הראשונה, השנייה והרביעית היו במשך אותו זמן - ארבע שעות מההגעה לבית החולים.
החמישית הייתה ארוכהההה נורא (אבל גם לא הגעתי עם צירים).
השאר היו בניתוח
לאמא שלי הלידות כולן היו יחסית קצרות, אבל בשביעית היא הגיע לשיא - עשר דקות מהרגע שהגיעה לבית החולים. אבל הלידות אחר כך היו ארוכות יותר...

מה ששמעתי זה שלידה שניה מהירה יותר כי יותר נשים סוחבות בבית אחרי החוויה של לידה ראשונה נשים קולטות שלא צריך למהר ברגע שיש צירים.
אישית השניה באמת היתה מהירה ממש , שלוש שעות מאז שהתחילו הצירים.
בלידות שאחרי היה הרבה זמן של צירים לא סדירים מאז שהתחילו צירים סדירים היה מהיר ב3 ו4 אותו רעיון.
וגם שמעתי שלידות בגיל מבוגר או לידות יותר מתקדמות לוקחות יותר זמן כי השריר של הרחם לא חזק לרוב

ראשונה- יום וחצי😵
שניה- 7-8 שעות
שלישית - תוך שעה וחצי משהגעתי לבית חולים
רביעית - 9 שעות.

🤷

אבל ממש ממליצה ללכת לאוסתיאופטית טובה שמתמחה בטיפול בתינוקות (בנוסף לפיזיותרפיה).

הציל אותנו!

אם לזה הכוונה זה לא מומלץ לאף תינוק לישיבה ממושכת.

אם את שמה אותו הרבה בעגלה הייתי ממליצה על אמבטיה ואז את יכולה לשים אותו על הבטן הרבה

לא מומחץ לשים בסלקל הרבה זמן. רק בנסיעות כי אין ברירה.
אבל לא כעגלה קבועה.

ממליצה ממש לחפש משהו יד 2, אנחנן מצאנו דברים מעולים במחיר מעולה ואפילו בחינם.
ולנסות לשים כמה שיותר על הבטן

אולי תשמרי אותה להמשך
בגיל שלושה חודשים עדיין אין מספיק החזקה של הראש, והוא נוטה מעט הצידה
ואם יש העדפת צד-הראש נוטה בעיקר לאותו צד
וזה באמת לא טוב
אז כל הכבוד שפנית לפיזיותרפיה
הוא קטן ולכן בגיל הזה קל לשפר נטיית צד
צריך הדרכה ממישהי טובה
חשוב לטפל
בהצלחה יקרה

עגלה זולה, קטנה יחסית וזולה . תודה לכל העונות עד עכשיו

ממש קומפקטית?
ועם אמבטיה או שכיבה מלאה שמתאימה מלידה?
אם התשובה לשניהם כן תבדקי המילטון קומפקטית יחסית זולה ויש אפשרות לאמבטיה

רופא ילדים אמר לי.
תשני לו תנוחות במהלך היום
לא מכירה את העגלה

חיבוק גדול לך!

שלא תמיד אנחנו בהרגשה שהכל טוב. וזה לגיטימי ממש. החיים הם מערבולת שלמה של התרחשויות שמתרגשות עלינו בכל כך הרבה חזיתות..
מה שכן, אנחנו צריכים לעבוד על זה שגם התקופות שבהן פחות טוב לנו לא יערערו אותנו כלכך וישמטו לנו את הקרקע מתחת לרגליים, לעבוד על יציבות פנימית שבה אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים להתגבר על זה,שיש לנו את הכח לראות את הטוב שיש לנו למרות החוסר. שכמו שההרגשה של הטוב והנפלא לרוב לצערנו היא זמנית, כך גם המצב ההפוך
❤️

אם רק מישהו יבטיח לי שבטוח יהיה טוב זה יקל את ההתמודדות של עכשיו
אף אחד לא מבטיח שום דבר וצריך להלחם עם האמונה ולחשוב טוב

וחיבוק גדול לך יקרה!

העולם שואף לטוב ובדרך לטוב תמיד ❤️
יש מהמורות בדרך, וגם הם כן כדי לעזור לנו לטפס...

תודה!

כל סיפור בריאת העולם ה' רואה והנה טוב שוב ושוב,
אדם הראשון גורש מגן עדן כי כפר בטובה הזו, וכך הפכנו להיות עבדים של הפקת הטוב בעולם הזה.
אח"כ מגיע דור שבו משחית כל בשר את דרכו, אז ה' מצוה את נח להתכנס וללמוד שוב לעשות טוב (הרי ה' יכול היה להציל את החיות בעצמו, אם זו היתה המטרה היחידה). וכן הלאה, הגיעו האבות כדי לגלות עוד ועוד דרכים שהיו נסתרות איך מוציאים טוב ומתעלים, ויציאת מצרים וערך החירות שלא ע"מ לשעבד אף אחד, וקבלת התורה שעד אליה העולם תלוי ועומד, כי היא הדרך והיא האושר.
אני חושבת שככל שאנחנו קרובים להתפרצות הטוב הגדול שבו יש התאמה מושלמת בין הרצון למציאות, אנחנו כבר לא מסתפקים בלעשות טוב בלי להרגיש טוב, אנחנו חותרים לזה, כמעט משועבדים לזה, והלואי שזה אומר שלא רחוק היום.
נפש יקרה, גם את כל כולך אור והמון טוב. אל תתמקדי ברע כי הוא שקר. תנסי לספור שוב ושוב מה עשית היום טוב, ותראי בעצמך שזו האמת לאמיתה.

הלוואי שאת צודקת.

נהנתי לקרוא

מכניס המון אור וטוב ללב

רק השאלה איך בדיוק ומתי
זה לא שאלה של אם

תדעי שאת מקסימה בעיניי.

כבר הרבה זמן רוצה לכתוב לך ולא מספיקה. 

ההתמודדות שלך ממש מופלאה בעיניי.

זה נשמע שממש קשה לך ואת לא נשברת.

שוב חיבוק!!

עודד ממש
ונתת לי כח.

מה היה כתוב על טבעת של שלמה המלך?
"גם זה יעבור"
מצד אחד, כדי להכניס תקווה לאנשים אומללים נדכאים שמה שהם עוברים זה תקופה שתחלוף ותבוא הישועה לה מצפים.
מצד שני, כדי להוריד גאווה מאלה שחושבים שההצלחה שהשיגו היא בזכותם, בזכות השכל המבריק שלהם, העמל וכו' ותאיר להם לעד, שגם בתקופה טובה יזכרו שהכל מאת השם ויהיו מוכנים גם לתקופה פחות טובה ולא ישברו ממנה.

אז אהובה...גם זה יעבור!!!

עודד ממש
נתן לי כח.


מחר תהיה שמש ויהיה יותר טוב.

הלוואי

אפשר אולי להוסיף לנעוצים. ממש חשוב

יש להם צאט אנונימי לחלוטין ואפשר להתייעץ בו ולקבל עזרה לאן לפנות
הצאט באתר כל יום עד 2 בלילה ובשיחה טלפונית זה 24/7

יש גם את עמותת סה"ר שגם להם יש צאט אנונימי באתר

מומלץ במיוחד לאלו שמאוד קשה להן להחשף ורק רוצות לשאול מישהו נייטרלי מה הוא חושב על זה,
וגם לפרוק קצת, אפשר לדבר על הכל בלי להתבייש, ולקבל קצת חיבוק ווירטואלי ותמיכה מהמתנדבות.

כל הכבוד על האחריות
אולי אפשר לנעוץ?

שמעתי שיש דקים יותר ופחות יקרים. ובכללי אם מתארגנת קבוצה יחד אפשר להוזיל.

אפשר לשים נעילת חלונות אבל זה לא פרקטי

והחששות שלך מוצדקים.
אם זו דירה שכורה, הייתי שוקלת אם לעבור אליה בגלל זה.
זה גיל דאפשר לגרור כיסא ולעלות לחלון והשם ישמור. אפילו עם תריסים ואפילו עם רשתות. קרה לנו, רק שיש לנו סורגים

את התריסים. ז״א שלא יהיה אפשר להזיז את התריסים הצידה
אלא אם אין לכם תריסים?
הייתי מבררת הצעת מחיר לתריסים, אולי יש היום פתרונות לא יקרים

פשוט לא יודעת אם מתאים לי כל הזמן להיות עם תריסים סגורים

זה בטח גם נפתח

הרשתות נפתחות?

יש סורגים זולים בשם "סורג טף"

בשום פנים ואופן. ממש לא חרדתית מידי

את אמא אחראית שדואגת לבטיחות של הילדים שלך. בעיני זה הכרחי ביותר לשים סורגים. רשתות לא מגנות מפני נפילות.
אנחנו גם גרים בקומה גבוהה ואחד הדברים הראשונים שעשינו היה להתקין סורגים. בדירה הקודמת גרנו בשכירות אז לא יכלנו לשים וכל הזמן דאגתי מהעניין הזה.

דירה שחשבנו לגור בה והייתה בלי סורגים והבעלים לא הסכים לשים - ויתרנו עליה.
זה ממש סכנה לגור בדירה בלי סורגים..

זה היה התנאי שלי כשחיפשנו דירה: סורגים
גם בקרקע אני יכולה להגיד לך שהילדים שלי שיחקו ליד החלון, אז בקומה 4? חובה ממש.
תנסו לברר עם בעל הדירה אם יהיה מוכן להשתתף

פרסומת על "סורגית", סורגים פשוטים ויחסית זולים. אולי יעזור לכם..

עוברים והדבר הראשון שעשינו זה סורגים
(סורגים שקופים של טרילידור)
יש לי סיפור משפחתי שכמעט נגמר בנפילה של
בן משפחה בגיל הגן מהחלון
וזה ילד שלא היית מאמינה שמסוגל
לא לוקחת סיכון. ולא רק רשתות זה לא מספיק.
מה שכן בדירה הנוכחית יש לנו מנעול לאחד החלונות
זאת אומרת החלון לא יכול להפתח ליותר מ5סמ
זאת גם אפשרות. את המנעול התקין האיש שהכין את הרשת עבורנו

זה גם חובה הלכתית לעשות סורגים בבית.

"ועשית מעקה לגגך"

לא חייב לזרוק

עכשיו חורף..ורוב הסיכויים שסנ עדיין טוב

לפי מה שראיתי בעבר, עם הזמן הויטמינים והמינרלים שיש בזה יורדים.

לא ביררתי אישית. לא לוקחת אחריות על זה.

אבל זה לא המלצה רשמית ולא לוקחת אחריות
כמובן גם לא להגזים אבל אם עבר חודש וחצי זה לא כזה משנה

לדייסה פעם ביום.
אבל נתתי הרבה אחרי חודש

אני ב"ה מניקה באופן מלא

אבל נמאס לי כבר לשאוב (כמעט 10 חודשים)

אבל איך אתן מטרנה אם זה בקבוק ביום?

ברור שיתקלקל.

לא יודעת איפה קונים דוגמיות- אם משהי יודעת באיזור ירושלם

או שיש הצעה אחרת אולי אפשר להקפיא?

 גם לך @בעלת תשובה

ולא יודעת איפה קונים טו גוי @מוריה

אז לא משנה שזה יקר- @anonimit48

ויש גם אריזות מטרנה/סימילאק של 400 גרם אבל יכול להיות שזה רק שלב 1
ותלוי גם כמה זה בקבוק
אצלי אני נותנת מקסימום 2 בקבוקים של 120 מ"ל ובד"כ היא שותה רק 60
אבל אני יודעת שתינוקות בגיל הזה שותים 180 מ"ל ואפילו יותר אז אם תתני כל יום בקבוק של 180 יש מצב שתצליחי לסיים קופסא בחודש.

את מסיימת קופסא של 700 גרם בפחות מחודש