אני מגיעה לנקודה שאני חושבת לעצמי שאולי במקום כל הבירורים איך הבחור כמה הוא איש שיחה מעניין ואיך הוא לומד בשידוכים עדיף לברר האם שוטף כלים רצפה מבשל.
יש נקודת זמן שאני מרגישה שזה לא משנה מה קיים ברגש אוהבים, נחמד לצאת ביחד , נהנים מהזמני איכות הנדירים.
וברור לי שזה לא מובן מאליו
אבל בסופו של יום יש כלים לשטוף בית לסדר ילדים לארגן לגן ולקלח בסוף יום וכשהוא לא נוכח מספיק במשימות השוטפות אני מתמלא בסוג של כעס אכזבה וניתוק מכל הרגש כלפיו. כי כמה שהוא מנסה להיות מעורב ולתת יד יש עוד מלא משימות שהוא לא רואה ולא יודע לגשת אליהם הוא בא למלא משימות הוא לא רואה בית שצריך להיות מסודר בסוף יום כי לא לימדו אותו ובבית בהתחלה היה לו נוח שאני מנהלת את המשימות וככל שיש עוד ילדים ועוד עומס וצריך את המעורבות שלו הוא עוזר יותר אבל צריך הנחיות להכל ולא הכל נוח לו .
אז יש לי עוזרת אבל זה לא תחליף ליד נוספת בבית של הבעל.
איך מצליחים להתעלות על הקושי ולהרגיש את האהבה למרות הקושי? איך מצליחים להתעלות על הקושי ולהעריך מה שכן עושה?
יש נקודת זמן שאני מרגישה שזה לא משנה מה קיים ברגש אוהבים, נחמד לצאת ביחד , נהנים מהזמני איכות הנדירים.
וברור לי שזה לא מובן מאליו
אבל בסופו של יום יש כלים לשטוף בית לסדר ילדים לארגן לגן ולקלח בסוף יום וכשהוא לא נוכח מספיק במשימות השוטפות אני מתמלא בסוג של כעס אכזבה וניתוק מכל הרגש כלפיו. כי כמה שהוא מנסה להיות מעורב ולתת יד יש עוד מלא משימות שהוא לא רואה ולא יודע לגשת אליהם הוא בא למלא משימות הוא לא רואה בית שצריך להיות מסודר בסוף יום כי לא לימדו אותו ובבית בהתחלה היה לו נוח שאני מנהלת את המשימות וככל שיש עוד ילדים ועוד עומס וצריך את המעורבות שלו הוא עוזר יותר אבל צריך הנחיות להכל ולא הכל נוח לו .
אז יש לי עוזרת אבל זה לא תחליף ליד נוספת בבית של הבעל.
איך מצליחים להתעלות על הקושי ולהרגיש את האהבה למרות הקושי? איך מצליחים להתעלות על הקושי ולהעריך מה שכן עושה?
