פורום הריון ולידה (עמוד 1287)

כי זה בהחלט עושה בלאגן במחזור...
בכל מקרה, יש פרמטרים נוספים שמשפיעים - מתח נפשי, תזונה...

תודה

במיוחד סביב החגים, כשאנחנו לחוצות ועסוקות, לפעמים הגוף מעכב את הביוץ. זה קורה

המחזור הגיע באיחור של שבועיים.

במשך 3 חודשים איחר לי ולא היה הריון. בשיטוט בגוגל בחלק אתרים רשום שזה חלק מהתופעות לוואי שלו.
בפעם האחרונה זה היה הריון.

לדעתי סביב מתח נפשי.חושבת שהוא כבר מגיע וכניראה הייתי צריכה לשחרר...

הדיוק במילים והפרשנות שלהן.. מתוק מדבש.
תודה שכתבת ❤️

אני חשבתי שיש לי ובה' שללו.
איזה מסירות נפש אנחנו עוברות בשביל להביא ילד לעולם🙌

שיהיה המון בהצלחה יקרה. את אלופה ככ ככ ככ

היה לי בהריון, היה פשוט בלתי נסבל!

אבל חווית האמהות היתה מדהימה הרבה בזכות זה.... מאחלת לך שיעבור לגמרי עם הלידה ותרגישי כל רגע איך שהנשים שלך היה שווה את הסבל הזה!

נוראי.

מסכנה...

זה לא רק כואב, זה גם מעצבן שאת הופכת לתלותית ומוגבלת...

אוף!

במיוחד כשמרגישים אח"כ את ההקלה (ואגב בלידה הזאת זה לא עבר לי כל כך מהר, לקח זמן ויש עדיין תנוחות לא אפשריות עבורי)

יש היום כשאני נזכרת המוגבלות התנועה בהריון אני יכולה לבכות מהמחשבה על הסבל שעברתי
חיבוק גדול!!

ב"ה שזה עובר אחרי הלידה.

 

 

בשני ההריונות ולי לא עבר אחרי לידה...
אבל, בסוף ההריון השני גיליתי עולם שלם של מידע בנושא, יש אחת שהוציאה חוברת מידע על סימפיזיוליזיס ויש לה גם קבוצה במייל, ממש ממליצה לך, יכולה לתת פרטים באישי אם את רוצה

מבאס לשמוע כמה נשים סובלות/סבלו מהמכה הזאת... 😒

נקווה שמחר יהיה יום עסל... 🙏🏻

לגמרי יש ימים ויש ימים, ולא מצאתי חוקיות...
זה ממש כואב ומתסכל בעיקר, המוגבלות והרצון לזוז ולעשות ספורט מול המצב הנתון שאני פשוט בקושי זזה.. ואני אדם ספורטיבי ופעיל! זה ממש מתסכל!

לא הבנתי עדיין האם זה תמיד עובר?
אני אוכל לחזור לישיבה מזרחית בלי לגרום לנזקים?
זה חוזר בכל ההריונות? איך יולדים ככה? (בלי לפסק??)

איך מביאים ככה עוד ילדים לעולם?
זה פשוט להיכנס במודע למצב שאני מוגבלת בהרבה דברים הכי בסיסיים בניהול בית, הורות וקריירה..
איך עושים את זה בילד ה4-5-6-7?? מי יטפל בהם? בטח אם זה מחמיר..

ברגע שמגדירים שזה האתגר אז אפשר להיערך לזה, גם ללמוד איך לייצב את המצב לפני ההריון ומה לעשות פיזית וגם להתכונן נפשית וגם להתכונן טכנית...

וגם יש יותר עזרה של הילדים הגדולים בהריונות מתקדמים.. אבל כן, זה באמת מגביל, נראלי אבל פחות מהיפרמאזיס..

בהריון השלישי היה לי סימפוליוזיס , ב"ה שלא החמיר ממש
היה כואב אבל רוב הזמן תפקדתי
זו הזדמנות להודות פה על טיפים מדהימים שנתנו לי-
להמנע מפיסוק,ישיבה מזרחית, צעדים רחבים וכד'
לא לשבת רגל על רגל
כל תנועה שעלולה להזיז את האגן ולהחמיר את המצב

היה קצת מורכב ודרש לשים לב לישיבה כל פעם
אבל הודות לזה עברתי את ההריון בלי טיפול, מיד אחרי הלידה הכל נעלם.
בהריונות אחרי מידי פעם טיפה כואב, אבל אני מקפידה מתחילת ההריון על עניני הפיסוק והתנועה, ולא הגעתי לכאבים שהיו לפני.

הייתי אצל אוסטאופטית בהריון האחרון עזר ממש

והיא אומרת שאם מטפלים בזמן ההריון ולפני ההריון הבא רוב הסיכויים שיחזור חלש יותר.. ככה היה אצלה..

בלידה זה לא כ"כ מפריע ממה שהבנתי..
יש כאלה שחוזר להן בהריון הבא ויש כאלה שאין

לרוב זה עובר אחרי הליד, לי לא.. אבל פחות קשוח מההריון אבל גם לא נעים.. מתכננת ללכת לאוסטאופטית

הבנתי שמה שעוזר
זה אחד מאלה:
דיקור
אוסטאופטית
פעילות במים

לא ניסיתי אבל יש מישהי בירושלים שמוכרת חגורות אגן ייעודיות
אולי יעזור לך?

וללכת עם נעלי ספורט! מציל!!

אני יכולה להגיד לך שמה שהרגיע אותי בסוף-היה פשוט
(האמת שלא היה פשוט..) להשליך הכל על ה'. קודם כל להתחנן אליו שהכל יהיה בסדר ותקין וטוב, ואם חלילה צריך ליפול אז בבקשה בבקשה בשלבים מוקדמים ולא מאוחרים.. ובמקביל להכניס לי לראש שמה שלא יהיה, מה שלא יהיה-אין לי שליטה על זה, נכון? ז"א אני אעשה את ההשתדלות שלי-אנוח, לא אתאמץ, אקח תוספי תזונה, אשתדל להקל מעל עצמי הכי שאני יכולה,
ומה שלא יהיה - זה בידיים שלו. זה בסוף מה שהרגיע אותי.
ותפילות..
ובשבוע 17 או 18 התחלתי להרגיש תנועות וזה באמת היה כ"כ מרגש ומרגיע לחוש את זה..
מאחלת לך ומקווה ומתפללת יחד איתך שהכל יהיה תקין וקל ויסתיים בידיים מלאות💞

איזה מבחן אמונה זה יא אללה. אבל אני דווקא לא מצליחה להרגע כשמשהו לא בשליטתי, להיפך. זה מלחיץ אותי עוד יותר...

כל פעם מחדש
להאמין בטוב
ופחד להאמין בטוב כדי לא להתאכזב ממש
ורצון לדעת שהכל בסדר
אם לא מרגישה כלום אז מלחיץ ואם מרגישה-אז גם מלחיץ

אין יוצא חוץ מלחזק את האמונה

לי עזר פשוט להתפלל על זה.

והאמת גם עכשיו כשיש תנועות אני עוד בלחץ.. שלא הרגשתי הרבה זמן. ולא תמיד יש לי איפה לשכב לנסות להרגיש..

זה קשה.. ממש! מבינה אותך מאוד

הכל בידיו... וכ ובן לבדוק כשצריך. בהצלחה!

מקרה לגופו אם נראה לך עוד משהו חריג אז תקחי לרופא.

אתמול נסענווזה כנראה שיבש אותו, וראיתי שבכללי הוא משובש מנסיעות, היום רגוע ב"ה ומשלים את מה שלא ישן הלילה.... (אחרי טיפות מי מלח לאף, וקצת לחיצות לבטן).
אמשיך לעקוב בע"ה

אצלי עד תחילת שבוע שעבר עשה כל כמה שעות, אחכ עבר לפעם ביממה (בחצות🤦🏻‍♀️) ועכשיו בינתיים מחכה בשקט...

בהנקה מלאה.
מניחה שלא כל תינוק בדיוק לפי הספר, אבל עד סביבות 6 שבועות אמור להיות כמה פעמים ביום, ואח"כ פוחת לאט לאט, עד שנהיה תקין פעם בשבוע- 10 ימים.

ובאותו הגיל. כשביררתי עם אחות טיפת חלב אמרה שזה תקין חתוך שבוע אמור לחזור. אני שמתי כפית שמן זית במטרנה ( נותנת לה פעם ביום) אם את רק מניקה תשתי הרבה הרבה ותקחי את כף שמן זית כל בוקר. זה אמור לעזור

אנסה לקחת שמן זית בעצמי. הוא רק יונק.

גם 10 ימים זה תקין.
הבת שלי בזמנו לא עשתה שבועיים והרופא לא התרגש מזה, הוא כן נתן לה משהו כי היא התפתלה באיזשהו שלב מהגזים ומהעצירות.
השאלה אם הוא סובל מזה, כי אם כן הייתי מתייעצת עם הרופא מה אפשר לתת לו שישחרר אותו ויקל עליו.
באופן כללי ביציאות של תינוק יונק (בלעדית) פחות מתעסקים, זה מה שהבנתי.

אחת לשבוע, ובדכ בשבת (ואז יוצאת כמות שמלכלכת את כל הבגדים הלבנים...)

ב"ה הוא עשה כמות נכבדת, הרגיע את אמא ועל הדרך כבר נרגע בעצמו

או שמן שקדים, או שמן תינוקות,
ולשתות הרבה! (זה לא מידי... אבל זה עוזר)

חשבתי יותר בכיוון של מים.

או פשוט לשטוף עם האצבע

להכניס עם אצבע ולסכך לפני הבדיקה
מאוד עזר אחרי הלידה

יכול להיות שיגרום לפצע...

בהצלחה בכך מקרה יקרה💕

לי התירו במקרים שמרגישה שיבש מידי באזור לא לעשות

אז מסתבר שפצעתי את עצמי, לכן כאב לי כל כך...
שאלתי רב והתחר לי להדוק ראשון שלישי ושביעי.
תודה על האכפתיות😘

יש מצבים שאחרי שנפצעים בנרתיק כל בדיקה פותחת את הפצע מחדש וממילא גורמת לדימום, אז אם את רואה דם או מרגישה כאב בבדיקה תעדכני את הרב כי אולי זה דם פצע.
בכלל תנסי לבדוק הפעם שטחי יותר, לא לגרות את האזור יותר. אם שמים בפתח הנרתיק גל סיכה אנטימית שקוף אז העד גם פחות יבש ופוצע. בהצלחה.

אני מאוד מבינה את התסכול שלך אבל מה עם לצאת איזה ערב? אפיחו כמה שעות לא לישון בצימר.לעשות סיבוב לים או משהו נחמד.
ותתחילו לטפח את הזוגיות שלכם.
מבינה גם אותו שרוצה לנסוע( אני אישית היתי מפרגנת לבעלי)והכי חשוב תדברו על זה אל תשמרי בבטן תסבירי לו מה שהסברת לנו שקשה לך שלא יוצאים בכלל לשום מקום וכנראה זה מוציא ממך אנרגיה לא נכונה..
בהצלחה יקירה

יש לו זכות לקחת חופש אז שיקח ותצאו למסעדה.
מוצאי שבת אני מניחה שהוא לא עובד, תנצלו את זה ליציאה או לבילוי כייפי בבית.
קחי את חופש בוקר אחד ותעשו לכם יום כייף.
לי נשמע שזה עניין של בחירה ואתם בוחרים לשקוע בעבודה ובשגרה במקום לחיות ולהנות ולטפח את הזוגיות שלכם.

ואני הייתי משתפת אותו במה שמרגישה ומפרגנת לו את הנסיעה, אבל לא לפני שאנחנו היינו יוצאים ערב אחד ביחד.

תביאו בייביסיטר ותצאו. אפשר להוריד שיעור אחד בערב או לצאת קצת מאוחר או מוצ''ש או תקחי חופש בוקר אחד. תמיד אפשר למצוא פיתרון. להביא בייביסיטר ולצאת. לא חייב להיות משהו גדול כלכלית. אפשר לשבת באיזה חורשה עם פיקניק או ליד הים או להסתובב במקום נחמד ולדבר.
לצאת לילה זה יותר מאתגר. מכירה בנות שיוצאות ומשאירות גם תינוקות מתחת לשנה. לי זה לא אופציה. אבל ילדה בת ארבע אפשר אולי אצל סבא וסבתא? זה באמת יותר לוגיסטיקה. אבל שווה לנסות להתארגן על זה. מאוד מרים את הזוגיות.
בקשר לטיסה בעיני בוודאי שילך. זה לא שאת נשארת עם תינוקת. וזה יקדם אותו מקצועית מן הסתם. וגם אם הוא יטייל קצת וינשום זה טוב, תפרגני לו את זה.
מבינה אותך מבחינה רגשית אבל באמת אין קשר בין זה לבין העובדה שאתם צרכים לצאת. תעשי הפרדה.
מה שלום הילדונת? התקדמה? מדברת?

שלצאת לחופשה ובילויים זה דבר בסיסי.
גם לנו קשה הענין הלוגיסטי לצאת באופן זוגי, אז אנחנו יוצאים ביחד מעט, אבל משלימים את הצורך בבילוי וחופשה שיוצאים עם חברים.
אני חושבת שזה די בסיסי לפרגן לו חופש כזה, במיוחד שזה בחינם.

בלי קשר לטיסה עכשיו
זמן זוגי זה לא הכל או כלום
חיוני והכרחי למצוא זמן רק לשניכם. קפה, מסעדה, ים, טיול בערב בפרק, מה שמתאים לכם ומה שעושה לכם טוב.
זה לא או סופ"ש במלדיביים או כלום וחייב חייב להבין את זה. חייב ללמוד לנצל פתחים קטנים בלוז, ולייצר זמנים שאפשר לצאת.
מה הבעיה לצאת בלילה כשהיא ישנה? מבחינתי ברגע שאין תינוק יונק זה הזמן לבייביסיטר בלילה ולצאת לאן שרוצים ובנחת.

אבל העניין של חו״ל מרתיח אותי במיוחד,
יש בי כעס שאני לא יודעת לאן לתעל אותו (בייחוד לאור העובדה שאין לנו אפשרות כלכלית לצאת במשותף לחו״ל והוא יוצא לבד).
קשה לי להתמודד עם המחשבה שהוא יהנה בחו״ל ואני אשאר לבד עם ילדה קטנה ובלי הרבה מה לעשות.
הוא מצידו פגוע וכועס שאני לא מסוגלת לפרגן ובכלל לא יכולה לראות אותו שמח - הוא צודק.

לתת לכעס לנהל אותך.
כדאי לחפש פתרונות לגורמי הכעס ולא לפגוע בגללו בבן הזוג.
תחפשי לך זמן לצאת לבלות לבד או עם חברה, כדי להשתחרר ולשחרר את הכעס.

תחשבי, אם כל הזמן הזה הייתם יוצאים קבוע, היה לך זמן ליהנות ולבלות במסגרת האפשר, ובעיקר לא היתה לך תחושה שהמציאות כובלת אותך ולא מאפשרת לך כלום, זה לא היה כל כך קיצוני שהוא טס לו לחול ואת נשארת פה.

אני בטוחה שתמיד יש תחושה קשה שצריך להתגבר עליה, שמישהו טס לו ומישהו נשאר עם השגרה האפורה להשכיב את הילדה ולבשל ארוחות...אבל זה בא כבר על גבי זה שגם ככה את מרגישה שאתם לא יוצאים.

לא יודעת, אני די בטוחה שהייתי מרגישה כמוך, ואני בטוחה שכדאי לך לנסות לראות איך לפרגן לו, איך להספיק לצאת יחד חמשו נחמד לפני שהוא טס, איך למלא לך את הימים שאת פה לבד בדברים מיוחדים שישמחו אותך.

יש תחושה קשה שאחד טס לחו״ל.
אצל הרבה זוגות יש פרגון הדדי לנסיעות לבד. פעם אחד נהנה ופעם השני.

אבל בעלי נוסע פעם בשבוע ליום שלם. בראש אני מפרגנת לו וזה היה החלטה הדדית.
בפועל אני נשארת עם 3 פיצים לבד, ולמרות שאני מפרגנת, קשה לי הרגע שהוא יוצא.

יכול להיות שזה עניין של תרגול, ויכול להיות שזה עניין של איזון בינינו, ויכול להיות שזה עניין של שלב בחיים...
בכל מקרה לא הזוי שנסיעה לחול תהיה קשה למי שנשאר...

הגיוני שזה קשה.
פעם בתקופה חו״ל לכמה ימים זה פחות קשה. הגיוני שקשה טכנית, אבל זה לא תחושה קשה, זה משמח שבן הזוג יוצא לבלות ולנפוש, זה לשמוח בשבילו.

בעלי אף פעם לא נסע מהבית ללילה ואני לא יכולה לדמיין את זה קורה אבל אם יהיה צורך זה יקרה ואני אפרגן לו לגמרי ועדיין זה יהיה לי קשה, ולא רק טכנית...

זו תחושה קשה של ׳הוא נהנה ואני צריכה לטפל בילדים׳ בעיני זה בעייתי.

גם אנחנו בכל העשורשאנחנו נשואים היינו לילה אחד בצימר לפני יותר מ7 שנים וזה גם ממש לא יקרה בשנים הקרובות

אבל
הבעיה פה היא שאתם צריכים למצוא בשגרה זמן לזוגיות באופן קבוע
ערב בשבוע בעיני זה חובה.
תעשו שינויים עם העבודה שלו . ובערב הזה תשקיעו בעצמכם
גם לשבת בבית בנחת לדבר בנחת להעמיק את הקשר לעשות יחד דברים שכיף לכם
וגם מדי פעם לצאת בערב ..להביא בייביסיטר ולצאת לסיבוב בחוץ ,לים,לשתות קפה ..

ובעיקר להשאיר זמן למפגש
חופשה זה נחמד ואפשרי כשאפשר אבל כשמתדלקים בשוטף לא מגיעים למצבי חוסר קיצוני בנפש ועותר קל לפרגן אחד לשני ככה

שרשורי עבר, את לא אוהבת את זה שהוא עובד אחה"צ.

אבל- חוץ מהבאסה כלפי עצם העובדה שאתם לא יכולים לצאת לחו"ל יחד, לא הבנתי למה את כועסת עליו שהוא רוצה לנסוע, ולמה אם הנסיבות היו הפוכות היית מוותרת על הנסיעה.
עצם זה שהןא נוסע בא על חשבונך? יהיה לך מאוד קשה להסתדר שלושה ימים בלעדיו?

אני אישית כן הייתי מפרגנת לו לנסוע. וכמו שכתבו חשוב שכן תמצאו זמן לבלות גם ביחד, גם אם זה אומר לקחת חופש מדי פעם.

זה לא שאת כועסת על עצם זה שהוא רוצה לנסוע

אלא את פתאום מבינה שוואלה אתם לא עושים שום דבר יחד, לבד ופתאום בעלך קם ונוסע לחו"ל

 וכביכול ונהנה לבד.  קצת קנאה כזו. ממש מבינה אותך ויש מצב שהייתי מגיבה אותו דבר.

זה פשוט צף אצלך, לדעתי בלי קשר ישיר לטיסה שלו.

יש כאן צרכים של שניכם. כדאי שתמצאו דרך לדבר את זה.

הטיפוח הזוגי או החסר שאת מרגישה לא נוגע לזה שהוא רוצה לטוס. כדאי שתדברי איתו על זה במנותק מהטיסה- "מאד חסר לי זמן זוגי... מתחשק לי טיול/ הופעה/ מסעדה. אולי תפתיע אותי?

מתגעגעת לזמנים אחרים ואתה חסר לי"....

כן חשוב לי להדגיש שכשהוא חוזר הבייתה למרות שזו שעה מאוחרת אנחנו יושבים ביחד ואוכלים. (אני מחכה לו למרות שאני ממש עייפה).

כן, יצאנו בעבר ביחד (אבל בעיקר עם עוד זוג חברים וכמעט שלא לבד).

הוא מצידו אומר שבגלל שאני מתקשה לפרגן לו, ולא מעריכה מה שהוא עושה אין לו רצון לעשות שום דבר זוגי (כמו ללכת למסעדה או לצאת לבילוי רק שנינו) ועד שאני לא אראה שינוי בכיוון הזה זה לא יבוא מכיוונו. טוען שהוא כל הזמן מפרגן לי וזה לא הדדי. (מעודד אותי, מעריך).

ואני מצידי - אני לא מסוגלת בשום אופן לפרגן על הטיסה הזו. אני רותחת מכעס (בייחוד שאין לנו יכולת כלכלית ליסוע במשותף). אני בוודאות הייתי מוותרת אם הייתי במקומו (לא משנה אם מדובר בעבודה או כנס).
גם כשאדם נוסע למטרת כנס הוא עדיין מתאוורר, רואה נוף רואה אנשים אחרים - הוא לא נשאר בבית עם ילד קטן.

בא לי לחזור הבייתה ולצעוק עליו שהוא חסר רגישות שהוא נוסע לחו״ל, ואני לא יודעת איך להתמודד עם הכעס הזה.

איזה באסה. ממש שומעים איך זה משגע אותך!!
זה באמת באמת מובן. זה קשה לפרגן למישהו מנוחה בלי שנשאלת על זה מראש, כשאת צריכה להישאר לתפעל את השגרה. ברור שזה אוורור כשזה בחול גם אם זה למטרות עבודה...

באמת שמעתי ממך כמה פעמים את הקונפליקט הזה של העבודה של בעלך, שהוא עושה משהו שהוא אוהב וטוב בו מצד אחד, ומצד שני אין לזה הרבה יתרונות טכניים למשפחה.
ותמיד את מנסה להחזיק את החבל משני הצדדים, איך מצד אחד לפרגן לו ולהעריך אותו על מה שהוא טוב בו, ואיך מצד שני לא לתת לידיעה של הצד השני הטכני להוריד אותו, ואיך להתמודד עם שאר המציאות, והגידול של הבת שלכם, במסגרת הזאת...

יכול להיות שבתוך המאבק הפנימי שלך הוא קולט רק את הצד השלילי, יכול להיות שהוא מרגיש ממך שאת לא מעריכה את מה שהוא עושה. לא כי זאת האמת, אלא כי זה צד מסויים שבאמת קיים, אבל אצלך הוא צד אחד שאת מנסה להתמודד איתו, ואצלו זה הדבר היחיד שהוא קולט.

ואז כל דבר שקשה לך, כל תלונה על שהיה לך קשה בצהריים, כל פעם שתגידי שחסר לך חופש - גם אם לא תתכווני, באזניים שלו הוא ישמע " שוב היה לי קשה בצהריים כי אני לבד איתה ואתה הולך לעבוד בעבודה הלא מוצלחת שלך, מתי כבר תהיה גבר שאפשר לסמוך עליו?"
ואם הוא נוסע לחול וזה לא מוצא חן בעינייך, הוא ישמע את מה שאת אומרת ובפנים הוא יפרש את זה כעוד תלונה שלך עליו כמה הוא לא מוצלח ולא מביא את המשכורת שהוא היה יכול (ככה אני זוכרת שאמרת פעם) אם לא היה הולך דווקא לעבודה שממצה את הכשרון שלו והשליחות שלו מבחינתו...

אם אני צודקת (ויכול להיות שלא כמובן), אז זה מקום ששניכם נפגעים. הוא לא שומע מה את אומרת, הוא מרגיש רק חוסר פרגון, ואז הוא עונה לך את מה שכתבת כשאת רוצה לצאת קצת ליהנות.
הוא לא שומע בקשה לצאת להיות איתו קצת כי חשוב לך קצת לצאת ולהתאוורר מהשגרה ולהיזכר בזוג אוהבים שאתם ולא רק בזוג המתפעל-שגרה-ומשימות שכל כך קל להפוך להיות...הוא שומע דרישה עם כוכבית של תלונה שיעשה כבר משהו גם בשבילך ולא רק בשביל עצמו כל הזמן.
ואז באמת איזה חשק יש לצאת לכזה דבר.

אני בטוחה שאת מכירה מעצמך מצבים שמפרשים שיחה לפי מה שקיים לנו בראש לפני...

לדעתי הפתרון לזה זה לדבר על זה, בהרבה מחשבה איך לא להשמיע שום מילה של ביקורת כי שם הוא ייסגר לך. איך לפרגן באמת ועדיין להסביר את ההתמודדות שלך ביומיום.
להדגיש מה את מעריכה בבחירות שלו ומה את לוקחת על עצמך בשמחה בשבילו ומה את לוקחת על עצמך כי אין ברירה.
להסביר שאתם שותפים פה, את לא נגדו, אבל שאת צריכה להגיד לו מה יכול להקל עלייך, יכול להיות שהוא לא מעלה על דעתו! יכול להיות שהוא חושב שהפתרון היחיד האפשרי כדי שתהיי מרוצה זה שיעזוב את העבודה ויוותר על עצמו לגמרי.
יכול להיות שאם תגידי לו אני צריכה 1 2 3 כדי להרגיש חיוניות, כדי להרגיש שוב את הזוגיות שלנו, כדי להרגיש שאתה רואה אותי, או כל דבר שחסר לך - יכול להיות שהוא יהיה מופתע.

וצריך סבלנות, באמת.
אבל כדאי להניע את התהליך.
תעברו להיות באותו צד. תדברו בכנות מה הצרכים שלכם, מה גבולות היכולת, מה בשמחה ומה בשום אופן לא.
מה צריך כדי שיישאר הדבק שמחזיק אותנו יחד.

את צודקת בניתוח שלך,
אני מסכימה ב-100%.
אנחנו בהחלט רואים דברים באור שונה לחלוטין (הוא פגוע וכועס מזה שאני אף פעם לא מפרגנת ולא מעריכה אותו ולי קשה לפרגן כי אני מרגישה שזה בא על חשבון הזוגיות שלנו. ככל שאתה משקיע במשהו בחיים (לימודים, תחביבים) זה תמיד יבוא על חשבון משהו אחר.
אני יודעת שנתפסתי לטיסה לחו״ל אבל זה מרגיש בבחינת הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי.
מודה לך מאוד על התגובה המושקעת 💜

את יכולה לקבוע לך משהו שלך. אולי איזה יומיים עם חברה בבית מלון/ טיול אחר?

משהו שלא תלוי בו מצד אחד ומצד שני יתן לך גם פינה לעצמך.

לענ"ד כשהוא יראה שאת יוצאת בלעדיו וגם כבר לא מתלוננת (כי לכאורה את כבר לא זקוקה לו כדי לצאת) זה יעורר גם אצלו את הרצון ואולי יניע אותו לפעולה ומצד שני גם לך יהיה משהו נחמד משלך.

מסכימה, אני יכולה להבין את תחושת ה"קורבן".. הוא נהנה ואני נדפקת..
אם יהיה לך גם כן חופש או משהו אחר כיפי רק לעצמך אולי יהיה לך יותר קל לפרגן לו כי תדעי שזה הדדי- פעם הוא נהנה ופעם את, ולא כמו מה שאת מרגישה עכשיו, שלא רק שלך אין אף פעם חופש ואת עם הילדה כל אחהצ ערב (כולל השכבות, מקלחת.. זה באמת קשה) גם עכשיו את נשארת מאחור...
מבינה את התחושות💓 חושבת שיש איך לפתור את זה בלי לתת לכדור שלג הזה של השליליות והכעס לתפוח (להוסיף טוב וכיף אישי וזוגי באופן שווה, במקום לכלוא ולא לאפשר את מה שכן יש לצד אחד)

ואני בכלל לא אוהבת לצאת לחו"ל 🤔
לפנות למקום שיוותר על זה זה לצאת קרחים מכל הכיוונים.
גם לא זמן זוגי
גם את לא נהנית
וגם הוא ממורמר.
מה הרווחת? כלום. זה פשוט גם לי גם לך לא יהיה....

לדעתי הרבה יותר נכון לקחת את המקרה הזה להפנים את החוסר שלך בזמן זוגי, לקלוט שזה רק טריגר למשהו עמוק יותר שחסר לך, ולפני או אחרי שהוא יוצא עם ברכת הדרך שלך והמון פרגון- לשבת יחד ולחשוב איך ממלאים את החוסר הזה.

זה שיש ילדה וקושי כלכלי ממש לא אומר שהלכה הזוגיות.
אם מחליטים שונים שזה חשוב מוצאים זמן וקצת כסף..
נכון שזה לא כמו לצאת לחו'ל
אבל מבחינת הנפש אם תרגישי חשובה ואהובה בזוגיות הכל יקבל פרופורציה אחרת

בהצלחה!

שהוא לא מוכן להשקיע בזוגיות כי את לא מפרגנת לו ואת לא מוכנה לפרגן כי הוא לא משקיע
מישהו צריך לשבור את המעגל הזה
ובכלל שאת זאת שכותבת פה, אני מציעה לך לשבור את המעגל... לפרגן לו במשך תקופה, ואז להתחיל ליזום יציאות/ ערבים זוגיים משותפים...

שניכם צודקים אבל גם בסוף שניכם מפסידים

את עובדת בבקרים וכל ערב מתמודדת עם הילדים לבד
חסר לך זמן זוגי ובעצם אתם נמצאים בבית במשמרות את מתוסכלת ובאופן הכי מובן לא אוהבת את העבודה שלו

הוא רוצה לעסוק בעבודה שמענינת אותי והוא מרגיש בה סיפוק שזה מאוד מאוד לגיטימי ומאוכזב מזה שאת לא מפרגנת לו

אבל בשורה התחתונה לא טוב לכם
ומשהו צריך להשתנות
וצריך לחשב מסלול מחדש

הסיפור עם חו"ל הוא רק הקש ששבר את גב הגמל
ולא תרוויחי כלום צזה שהוא ישאר וישאר מתוסכל
והוא לא ירוייח כלום מלטוב בלי הפרגון שלך

שימו כרגע את הסיפור הזה בצד
שבו ותדברו מה כן יכול להשתנות.

אולי את יכולה להתחיל יום בשבוע ב11
אולי להוריד משרה ולהשאר לגמרי יום אחד בבית

אולי הוא יכול להוריד משרה ולעבוד 4 ימים אחה"צ
ואולי לעבוד יום אחד בבוקר

תבינו שכל עוד כל מתבצר בעמדתו שניכם תמשיכו להפסיד

(ולגבי הנסיעה...
אם יש לך את הכוחות להתעלות... תסבירי לו כמה זה נגע לך בנק רגישה ולמרות זאת פרגני לו לנסוע... ופרגני לעצמך גם זמן קחי את זה כהשקעה שתשתלם לך בסוף ויכולה לעורר את השינוי, אם הוא ישאר - לא תרוויחי כלום)

אני חושבת שמובן הכעס שלך כי את מרגישה מרוקנת וחסרה.
ועם זאת, אין שום קשר בין הנסיעה שלו מהעבודה בחינם שלא כוללת אותך לזה שאתם לא יוצאים לחופשה למרות שברור למה את טעונה וכועסת.
לדעתי צריך להכיר בזה שהסידור הזה לא מתאים לכם, או שאתם לא מצליחים לנהל אותו נכון מבחינה זוגית.
מאיך שאני קוראת אותך פה, את כל הזמן מרגישה נפסדת מההתנהלות שלו (גם עם ילודה, גם עם העבודה, ועכשיו גם פה) וצריך לחשוב איך גם את באה לידי ביטוי פה בזוגיות ובכלל גם מול עצמך. כשאת כל הזמן בהרגשה שלוקחים לך, אין פלא שאת מתוסכלת.
אם אתם עובדים בשעות הפוכות, קחי בייביסיטר וצאי עם חברה לערב נחמד עד שהוא יגיע
אפשר מדי פעם לקחת חופש אחד מכם ושיהיה לכם חצי יום יחד או רק את לבד. העבודה נועדה לשרת אתכם, ונראה שבמקום זה אתם משועבדים לה ונבלעים בשגרה שלא טובה לכם.

יש עיסויים מותאמים להריון שיכולים לעזור למערכת לנקז נוזלים,
גם פעילות גופנית אמורה לעזור רק שימי לב לא להתאמץ מידי

לדעתי בצקת עלולה להיות בעייתית

אם לא - מומלץ לעשות.
נפיחות לא רגילה יכולה להיות תסמין של רעלת. ולכן כדאי להיבדק.

לק"י

אחרי הלידה גיליתי שהנפיחות בכפות הרגליים שלי נקראה בצקת (שמו לב לזה בבית חולים אחרי הלידה).... נראה לי שעד ההריון הזה לא נתקלתי בזה.

עוזר לאתר את זה אם זה חלילה מופיע

לק"י

וזה היה מעקב טלפוני.
לא ידעתי שזו בצקת בכלל....אז גם אם היו שואלים אותי אם יש בצקות, לא בטוח שהייתי חושבת שכן.

כי יש הצטברות של נוזלים שהגוף צריך להיפטר מהם
ותסמינים של רעלת לאחר הריון שהיא נדירה מאוד הם אחרים מאשר בהריון

אני לא אשת מקצוע כן?
אבל גם אני בחודשים מתקדמים סבלתי מבצקת קלה וגם לאחריה. וקלה זה אומר שלא נכנסתי לנעליים שלי בכלל חחחח
אבל בצקת שמעידה על משו צעבר ממה שהבנתי היא יותר משמעותית

אם נהיה שקע ולוקח לו כמה שניות לחזור לעצמו זו כנראה בצקת..

גם לי לקח קצת זמן להבין שזה שהרגליים שלי נראות כמו רגלי פיל זה לא כי השמנתי בטירוף🙈

אגב זה גם מתבטא בעליה במשקל..בצקת גורמת לפעמים לעלייה מהירה במשקל (בעצם זה המשקל של הנוזלים שמצטברים אם אני מבינה נכון)

בשום אופן לא להתחיל מתרגילי בטן. בלי קשר לקיסרי. צריך לחזק קודם את רצפת האגן ולאט לאט להגיע לבטן

כי כשיש היפרדות, תרגילי בטן הורסים את הבטן עוד יותר

רקומרת... ברור שעדיף להתייעץ באופן אישי

ככה אמרה לי מורה להתעמלות מוסמכת

"צריך לעשות אותם נכון"
היא גם סיימה לימודים די לאחרונה, ונראה לי באמת שזה שינוי כי פעם גם לי אמרו שאסור

אלופה שאת מתגברת ושותקת עד שיהיה עם מי לדבר, וטוב שפרקת פה
חיבוק גדול, אני מבינה אותך כל כך. תמיד כשאנחנו בצד שלו אני מצפה שהוא יעזור לי להסתדר, כי זה לא המקום הטבעי שלי

אני ממש צריכה את החיבוק הזה עכשיו
אני בדרך כלל ממש מסתדרת.
פשוט הגענו אחרי יום ארוך,
אתמול גם היה יום ארוך.
היינו היום בטיול, כולם הספיקו להתקלח ורק אני לא. אמרתי לו שאני אתקלח לך כבר. ואז אנחנו מגיעים ואני רואה אותו כבר הולך לכל מיני מקומות אחרים. ובדרך כלל הוא ממש בא ושואל אם אני מסתדרת, ולכן גם הרגשתי בנוח לבוא ולבקש עזרה. וכל כך הופתעתי מהתגובה שלו. באמת לא הבנתי מאיפה זה הגיע...

זה בחינם
החג מעייף, את כולם... אולי גם הוא לא היה במיטבו. אם את אומרת שהוא בדרך כלל מתנהג שונה..

אני חושבת שטוב שאתם משתדלים להיות עם 2 הצדדים אבל האמת? נשמע שהפעם זה מעבר לכוחות. והמון בשביל ילדים קטנים. בטח אם לא ישנו צהריים. אפילו לאדם בוגר זה הרבה, יום אחרי יום.

ולכן אני חושבת שכדאי לשקול פעם הבאה לתת לו ללכת לבד. או לא ללכת להכל ביום אחד.
פשוט לדבר ולראות מה אפשר לעשות בסיטואציות כאלה ואם זה נכון לכם ולילדים כמכלול או שהמחיר של ביקורים ונסיעות כאלה פחות מתאימים חכם כזוג וכמשפחה.
ואכן התגובה הייתה לא לעניין אבל אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש לא נעים כי ביקשת עזרה. מותר לבקש עזרה. ומותר לו להגיד שהוא לא יכול. השאלה היא איך. אולי גם הוא בעצמו כבר היה עייף ולכן

לגמרי לצרוווחחחחח
טוב שפרקת!
כנראה אם כל החשיבות של כיבוד הורים כדאי למצוא איזה שהוא איזון ישהיה לכם קצת יותר פניות ומקום שלכם כמשפחה... אבל חייבת להגיד לך וואו!!! אשריכם!! כמה מצוות אתם עושים וזה נשמע שאתם ממש משמעותיים לאנשים שהם בשלב הכי מאתגר בחיים.. ממש אלופה את!!!! זה נשמע המון מאמץ והרבה וויתורים!!
ממש תרימי לעצמך❤❤❤

איזה מעליב זה שאת מבקשת עזרה ומתפרצפים עלייך...

אוף.

טוב שפרקת פה. אני מאמינה שזה גם הרבה מעייפות- של שניכם...

 

שיהיה המשך חג שמח!!

איזה סיפור אוף אוף אוף
מסכימה איתך בכל מילה
לא שייך לדבר אליך ככה "עברת את הגבול"? על זה שביקשת עזרה?
את הכי צודקת בעולם.
חכי. שיתקרר. יתאפס על עצמו. ויסביר לך למה הגיב ככה (אולי מישהו עיצבן אותו וזה יצא עליך?)
שיתנצל.
והכל יחזור על מקומו בשלום... (אחכ גם תבהירי לו שהדיבור הזה לא נעים לך ולא מכבד אותך)

איזו חוויה משפילה וקשה. 

ממש ממש.

זה לא פשוט בכללל

אני לא מבינה איך את מסוגלת לשתוק בכלל.

כל הכבוד לך ממש.

עכשיו,

דבר ראשון זה לא קשור לסבים ולמשפחות זה היה יכול לקרות גם אם יצאתם למשל רק עם אח אחד לגינה וכל מיני סיטואציות אחרות שלאחד יותר משמעותי מהשני...

אז מה עושים, חשוב לומר לו ממה נפגעת, אם הוא אדם טוב בדרך כלל אז סביר שהוא יבין מה קרה וממה נפגעת ואת גם תוכלי להתנצל על החלק שלך בעניין אחרי שתביני.

פעמים הבאו לנסות לתאם עמדות לפני למשל 6 בערב הילדים יהיו עייפים בוא נחשוב איך נעשה זאת...

וטוב שאת מחכה שיתאפס,קצת לפני שמדברת.. יכולה להגיד לך שהיה לי יום שבעלי היה קצר איתי קצת ולא הבנתי למה הוא ככה והסתבר שכאבה לו הבטן והוא לא אמר לי וזה גרם לא לפעול בצורה שונה מהרגיל פשןט..

לכן.
לכל אחת שהגיבה. קראתי הכל וזה ממש כיף שיש איפה לפרוק ולקבל חיבוק.

קצת מבאס אותי שככה ממשיך החג, כי התחיל ממש בטוב, אבל בעלי הוא לא מאלו שמניחים לדברים מהר, אז מניחה שנעביר ככה את היומיים הקרובים לפחות.
אבל בינתיים מצליחה לא להפוך את זה לפיצוץ אז אני שמחה לפחות על זה...
אבל ממש מבאס אותי, גם עבור עצמי וגם עבור בעלי...

שהוא זה שיוצא לא בסדר ואז הופך את זה עלייך לכמה ימים.
זה נקרא גזלייטיניג.

הוא מתנצל ומפייס כשהוא פוגע בך?
או שזה דפוס שחוזר על עצמו?
צריך לדעת לזהות את זה ולהתמודד עם זה באופן שלא ישפיע עלייך ויבאס אותך.
בדרכ כשזה קורה בסוף הצד הנפגע הוא זה שצריך להתנצל על העוול שכביכול נעשה לצד השני.
אבל אם השיח ביניכם תקין בדרכ וזה לא אופייני לו - אז אל תתייחסי למה שכתבתי.
ואת אלופה שאת מחזיקה מעמד. באמת ❤️
מאחלת לכם הרבה שלום ביניכם

באמת באמת בטוח שהוא בסדר. הוא באמת חושב שהייתי ממש לא בסדר, ושמותר לו להגיב ככה כשהוא כועס.

זה ממש נושא מורכב בינינו.
זה כל הזמן במגמת השתפרות, וזה כבר קורה הרבה הרבה פחות.
ועדיין כשזה קורה, זה מאוד לא נעים.
אבל בגלל שזו מגמת השתפרות, לא בא לי לצבוע את הכל רק בצבע הזה.

השאלה היא האם יש שיח על הנושא הזה אחרי שהכעס חולף והבנה שזה לא לגיטימי, לא הרצון בעזרה ולא התגובה ולא הימים שאחרי ואז זה דברים שיכולים להשתפר עם הזמן
האם הכעס הממושך הוא עונש כביכול או ריחוק של קושי. כי אם יש קושי בתקשורת וחוסר הבנות ותיאום ציפיות זה אחרת.

זה ריחוק מבחינתו. ככה הוא מגיב כשהוא כועס.
האם הוא חושב שלאחר מעשה זה לגיטימי?
שאלה טובה.
תלוי סיטואציה.
לפעמים הוא יבקש סליחה ולפעמים לא

ולבחון אופציות אחרות שפחות יפגעו בכם.
ובך.
ולא לבקש סליחה אין פירושה התנצלות בדווקא אלא נסיונות פיוס, לכך התכוונתי.

מקווה שתעברו את זה ותתחזקו מזה

תודה רבה

סיטואציה ממש ממש לא נעימה
תני חיבוק גם לילדון
מקווה שכבר יותר נינוח לכם

אבל את בהחלט יכולה לנסות.
היא יודעת להוריד לעצמה את המכנסיים?
היא בענין?
אם היא שותה המון זה דווקא יתרון כי יהיו לה יותר ניסיונות.
כשאני גומלת אני לוקחת לשירותים באופן יזום כל חצי שעה. מתלהבת מהצלחות, מתייחסת בענייניות לפספוסים.
אני מפרידה בין גמילת לילה וגמילת יום. גמילת לילה מורידה טיטול כשקמים כמה לילות יבשים (עבד עד כה למעט ילד אחד שהרטיב לילה עד גיל מאוד מאוחר).

סייגים:
קחי בחשבון שתצטרכי הרבה אורך רוח לפספוסים ולרדוף אחריה וכו'
אם אתם מתארחים או נוסעים בימים הקרובים זה גם פחות נוח.
האם המעון שלה ערוך לגמולים בשלב הזה (בדכ הם עושים מבצע גמילה סביב פסח)? המטפלת בענין?
האם אתם גרים באיזור קר? כי אז כן הייתי מחכה לפורים-פסח, כי גמילה עם מיליון שכבות היא ממש לא כיפית.

אבל לא נראה לי שיש כאלה שגומלים עכשיו, זה חשוב?
אנחנו גרים במקום יחסית קר ודווקה בגלל זה חשבתי לגמול עכשיו, כי אם לא זה רק עוד חצי שנה ועכשיו עוד נעים, זה אמור לקחת עוד הרבה זמן הפספוסים?

לגבי מקום קר ומשך הפספוסים, לא יודעת מה להגיד. זה יכול ללכת ממש בקלות ויכול גם לא. הענין עם מקום קר זה גם המיומנות של הילדה להוריד מלא שכבות כשהיא הולכת לשירותים.

בתחושת בטן הייתי אומרת לך לנסות ולראות איך זה הולך. אבל אף פעם לא גמלתי ככ מוקדם.

מקפיצה לך שיבואו החכמות והמנוסות

עם בת שנה ושבע, בסוף ב"ה גמלתי בחגים והיה מצוין.
ממליצה לא לשלול גמילת לילה (מהנסיון שלי עדיף ממש לגמול לילה ביחד)
תקראי קצת על גמילה, ממליצה על "גם קטנים יכולים להיפרד מחיתולים" או משהו כזה, ואנחנו כאן לשאלות ותמיכה

תמיד יש סיפורים על גמילה תוך כמה ימים
אצלי במציאות לא היה ככה והיו פיספוסים לכמה חודשים
לדעתי חשוב להתייעץ עם המטפלת. כי אם היא תתנגד זה פשוט לא ילך

לדעתי הציפיה שגמילה תהיה מהירה היא לא דבר טוב ובריא למערכת..
זה תהליך של לימוד והכי הגיוני בעולם שייקח זמן. (גם כשפעוט לומד לאכול בעצמו, או עם כפית, זה לוקח זמן נורא נורא מלכלך. אז לא תתני לו?)

רק אמרתי לא לצפות שתהיה כזו בהסתמך על כל מיני סיפורים של אחרים

והחלטתי לחכות קצת (בעיקר כי הייתי צריכה ללדת) גמלתי בגיל שנתיים וזה לקח 3 ימים. גמילה קצרה ומהירה.
אני חושבת שצריך לחשוב טוב אם באמת מוכנים או שאולי עוד קצת בשלות תעזור.
גמלתי בסביבות חנוכה, בשיא החורף וזה היה אחלה ממש. בדרכ עם חימום ויותר קל ללמוד להוריד מכנסי פוטר מטייץ' דק של קיץ..
זאת דעתי..

ולהמשיך במה שאת עושה עד שיצא לה בשירותים או שתצליח לעשות במודע פיפי באמבטיה
אחרת זה שלב שיכול לקחת זמן, ויכול להיות לא פשוט

אגב גם אני גמלתי בחורף ולא רואה בזה בעיה
מסייגת שתלוי מה לובשים. תחתונים ומיכנס פוטר זה סבבה, אם רתם עם גרביונים ושמלה ושות אז פחות

תראה רצון, סקרנות, תעשה מדי פעם לפני מקלחת וכאלה. למה לא לחכות לאחרי החורף? מה את צריכה חורף מלא בשכבות ופיספוסים. בטח אם היא שותה הרבה ואם קר אצלכם. אני אף פעם לא גמלתי לפני החורף. גמלתי בניסן או אייר או אוגוסט. לפי המוכנות של הילד. הבנים מעל שלוש. אחד מהם היה בשל קצת לפני אבל היה לנו משהו שהעדפתי לגמול אחריו. ואת הבת בשנתיים ושבע. אם יש רצון ובשלות זה הולך יותר טוב. וגם מוטורית בגיל שלה נראה לי קשה מדי. להוריד, לעלות, להסתדר, להוריד מים, לשטוף ידיים, להתלבש.

לכן אני מתלבטת
כי היא קטנה אבל מאוד רוצה

לק"י

אצלי בת שנתיים ורבע עוד עם טיטול, אבל כבר תקופה ארוכה מבקשת לעשות קקי בשירותים (כשהיא בבית או איתי).
וזה ממש נוח.

לא רציתי לגמול אותה בחופש כי זו היתה תקופה שנסענו הרבה, וזה לא היה נוח (היא גם עושה רק עם מקטין אסלה, אז זה לסחוב אותו איתנו, אם היינו גומלים...).
עכשיו ילדתי, אז זה גם לא הזמן.

מקווה לתפוס אומץ ולקפוץ למים ולהתחיל גמילה בקרוב.

כי אצלי לוקח להם מאל זמן להיגמל. אני גם חשבתי בגיל הזה שהיא כבר יכולה אבל במעון לא שיתפו פעולה.
אגיד לך מה אני עושה:
1. להתחיל מסיר, ולקחת אותה באופן יזום פעם בכמה זמן.
2. לספר לה סיפור או לתת לה לראות סרטון כשהיא יושבת.
3. לתת לה פרס כל פעם שהיא מצליחה לעשות.
4. אפשר לעשות דף עם מדבקות שמדביקים כל פעם שהיא מצליחה.
5. הרבה הרבה סבלנות.... זה תהליך ארוךךךךך

אם את מחליטה - תדבקי בזה. לא לעשות פעם ככה פעם ככה... אצלי זה הרס הכל

אצלי גם המים ירדו בצבע כמו של שתן בהיר. בסוף הסתבר שהיו מקוניאליים...
עדיף בעיני השיטות של לראות את פד מתמלא

איזה שבוע את?

ממש היה מוזר לי שברח ככה🙈 (זה היה קצת כמות..)
ובהתחלה לא הרחתי כלום, אני גם קצת מצוננת אז היה לי קשה לזהות ריח..
עד שענו לי במוקד לקח 3 שעות, ובינתיים כן היה נדמה לי שזה ריח של שתן
אבל עדיין היה קשה לזהות, אולי מהלחץ...
אז האחות אמרה לשים פד, אם נרטב תוך 20 דק' ללכת למיון. ואם לא, אז מחר לרופא
היה יבש
כשבעלי חזר הוא אמר שזה מריח לו שתן..
עכשיו מתלבטת אם יש מה ללכת לרופא
אם אני יכולה להחליט בוודאות שזה שתן וזהו לפי הריח או שעדיין יש חשש שזאת היתה ירידת מים וכדאי לבדוק
פשוט זה גם לא הרופא שלי מחר, אז פחות באלי..

לעניות דעתי אם לא יהיה שוב דליפה סימן שזה לא ירידת מים ואין מה ללכת לרופא..

גם בריכת שתן וגם הזעה וגם הפרשות מוגברות ואם היית עם בעלך אז בכלל לא ניתן לדעת.
אני מציעה לך להתקלח לייבש טוב ולשים כמה טישויים ולא פד כי פד סופג ומתייבש מיד ככה אם זה שתן גם תראי הבדל בצבע

זה לא ממשיך
הרגשתי טיפה צורך לשירותים אבל לא הסטרי
ופתאום ברח..
מאז לא קרה עוד דליפות ואין הפרשות ואני יבשה לגמרי

וריח של שתן
אז השאלה אם בכלל יש סיכוי שזה ירידת מים?

והרחתי שתן.. ומכירה ירידת מים מלידות קודמות..

ובסופו שח דבר נסעתי כדי להרגיע את עצמי כי כבר הייתי 39 פלוס ולא רגילה להגיע לשלב כזה... ובמיון באמת בדקו ושללו.. ראו שכמות מי השפיר תקינה

הלכתי למיון ושם הרופא אמר שלי אין שום דרך לדעת אם זה ירידת מים או לא ולכן טוב שבאתי להיבדק...

עריכה:
רואה שבהמשך כתבת שזה היה חד פעמי.
על חד פעמי לא הייתי הולכת בכל מקרה, גם אם לא היה ריח של שתן.
אני חושבת שאם יש ירידת מים אז זה לא שיורד קצת ונעצר לגמרי.

היה לי עוד ספק, אז חושבת שאלך כדי להיות רגועה
מה זה בדיוק הבדיקה? רק אולטרסאונד או משהו נוסף?
יש משהו שיכול לטמא?

אצלי זה היה מתמשך (ועדיין...)

עשו לי מוניטור, אולטראסאונד, בדיקת פתיחה (בגלל השבוע, יכולתי לוותר על זה כי אין קשר לסיבה שבגללה הגעתי), ובדיקה אם זה ירידת מים ע"י קיסם שהכניסו למרתיק ואז טבלו אותו באיזה חומר וחיכו לראות אם יהיו שני פסים (כמו בדיקת קורונה).
שאלתי את הרופא והוא אמר שאם יהיה דם אז זה מצוואר הרחם אבל לא אמור להיות ובאמת לא היה.
אני הקפדתי לא להסתכל על שום דבר שיצא מהאזור שם כדי לא להסתבך עם הטהרה למקרה שיהיה קצת דם

מהרופא שלא יגיד אם רואה דם ואין לזה משמעות רפואית

אבל אצלי הירידות מים זה כבר בבית חולים בדרל כלל

לק"י

או טחינה או כל דבר רך אחר.
אפשר לתת פשוט טעימה מהאוכל שלכם, רק מומלץ להפריד ולתת כל פעם משהו אחד במשך כמה ימים כדי לשלול אלרגיה.

לא זוכרת איפה שמעתי שצריך 15 פעמים כדי להסתגל לטעמים חדשים.
ובהתחלה שיהיה מרקם כמה שיותר חלק, לטחון עם בלנדר מוט. אפשר להקפיא. אני בשלב של הטעימות הקפאתי בשקית סנדוויץ' שכבה שטוחה ואז שברתי חתיכונת והפשרתי כל פעם טיפה לטעום.

לק"י

מה שלא חייב.
נגיד לוקחת חתיכת ירק מבושל מהאוכל שלנו, מועכת עם האצבעות וישר לפה של התינוק.

אז לא הייתה לי ברירה וטחנתי לו. (או נתתי מגרבר)

גם אם זה טחורים זה מצריך טיפול וגם אם לא, חשוב לדעת מאיפה זה מגיע מפי הטבעת או מהמעי הגס, ואולי זה התחלה של ווסת, יכול להיות שיש לה יציאה קשה שפוצעת אותה בפנים? כשהייתי נערה זה קרה לי וממש נבהלתי מאיפה הגיע הדם. בכל מקרה חושבת שכדאי לקבוע תור לרופא משפחה להמשך בירור בשלה הראשוני

האם דברת איתה על המחזור? היא מודעת לכל העניין
היום בנות מקבלות מאוד מוקדם כבר מגיל 9 וזה לא תמיד יחד עם ההתפתחות החיצונית.
בגלל שזה בהפרש של כחודש זה בהחלט נשמע שזה יכול להיות מחזור. האם יש לה דימום גם בתחתונים? תגידי לה לשים תחבושת אם התחתון או התחבושת מתלכלכים אפשר לזהות אם זה מאחור או מקדימה.
בקשר לטחורים .. דוקא אלו הפנימיים שלא רואים ולא תמיד מרגישים הם אלו שמדממים

בודאי שדיברתי איתה על מחזור כבר מזמן. ..ובדיוק ההפרש זה מה שהעלה לי את הספק.. זה רק כשמתפנה ומנגבת זה לא מלכלך לה את התחתון.. אני חושבת שאחזור לרופאה לברור היינו לא מזמן בגלל כאבי בטן של כמה ימים..

הדימום היה גם כשמתפנה רק אחרי מתן שתן?
טוב שאת הולכת לברר אצל רופא
בשורות טובות

היא בת 11.5 וזה גיל די מקובל למחזור היום.
גם מבחינת הזמנים אולי זה מחזור ואולי לא (דווקא חשבתי שמחזורים ראשונים לא מסודרים מבחינת התזמון).
דימום לא חייב להיות טחורים- מוזר שלילדה יהיה טחורים. אבל דימום מפי הטבעת יכול להיות דברים אחרים ודורש בדיקה.

ממש להיבדק.

לדעתי לא נשמע מחזור

היה לי פעם דלקת בדרכי השתן שהתבטאה בדימום בניגוב

כשהייתי קטנה היתה לי דלקת בדרכי השתן והיה לי דם בשתן עצמו

אבל נראלי שזה אחלה זמן לשבת איתה לשיחה יותר מעמיקה, להסביר לה על הגוף שלה, על הווסת וכו..
זה גיל שכבר מדברים על זה הרבה מסביב ועדיף שתקבל את המידע ממקור מהימן כמוך ולא תצטרך לאסוף רסיסי מידע כדי להרכיב לעצמה תמונה ועל הדרך תאמין לכל מיני שטויות הזויות...

ידע הוא כוח
ידע נותן ביטחון
וזה ממש חשוב בשלב כזה..
בהצלחה ממש!
כי קל לדבר קשה לעשות

והיא מדברת איתי על הנושא בחוםשיות ממש..

שיותר בקלות ובמהירות ורק בריאות!!

בכל מקרה, תשתי עוד מים ותנוחי
אם את מרגישה גם כאבים או משהו חריג כדאי להבדק או להתקשר להתייעץ עם המוקד של קופ"ח

כי אם כן זה יכול להיות צירים ואז כדאי לוודא שהם לא מקצרים צוואר

ובמוקד אחיות אמרו שיחזרו לקבוע לי תור לרופא
ולא חזרו והתקשרתי שוב ואמרו שאין תורים ועכשיו מחכה בטלפון כבר חצי שעה כדי לדבר עם אחות אחרת ואני בלחץ
איךך מבדילים בין תנועות לצירים??

תנועות זה בדרך כלל תחושה של שנייה- שתיים, וברוב הפעמים גם אם זה כואב זה כאב חד שעובר אחרי רגע.
ציר זה משהו מתמשך יותר שבא בגל של כאב- עולה עד שמגיע לשיא ואז יורד.

או שנשאר לחץ כזה על הבטן לא כיף

ואחכ עוברים לבטן התחתונה כמו כאבי מחזור

תנועות זה פשוט בבטן..

פה מלא נשים..
חשבתי חול המועד יהיה פחות

אוכל לפרט לך על כמה (עשיתי עבודת חקר 🙃)
בהצלחה רבה רבה!

בגלל זה אני אנונימית...

מבינה אותך, אבל אם אכתוב פה ( וגם רציתי לפרט על כל אחת, לא רק לכתוב שמות- מה שבטוח לא אעשה בפומבי) אעשה לעצמי אאוטינג ולא ממש מתחשק לי..
אם את בסגור ואת רוצה תכתבי שם מאנונימי ואענה לך בע"ה.

אני מנסה לשלוח לך

תשלחי עם
ותגידי למטפלות שישימו ויורידו לפי שיקול דעתן...

ויש דשא סינטטי וארגז חול

לדעתי הן מורידות רק לפני השינה נכון?

המטפלת של הבת שלי היתה מורידה לה גם הלי קשר לשינה
הימים חמים היא אמרהשהרבה יותר נעים ללכת יחפים
הרבה פעמים אחרי השינה היא לא הנתה שמה לה בכלל
לפעמים היתה שמה לה רק גרביים
בקיצור זה תלוי מטפלת

נעליים
עכשיו הולך כבר חודשיים ועוד מעט קריר אז כבר אשים לו לדעתי

זה בדיוק הזמן להתחיל עם נעליים

גוף
אם בגיל הזה שמים ? או פשוט שכבות רגילות כמו גדולים?

בנתיים שמה לה קצר.

בחורף אני מלבישה בגד גוף עד הגמילה,
בקיץ, לבן שלי בגיל שנה וחצי- שנתיים הלבשתי חולצה.
הבת שלי בת שנה וחודשיים עם בגד גוף.

כי מנסה לפתוח את הטיטול...

ככה זה שומר על הבטן מכוסה

אז מרגיש לי מוזר לחזור לבגדי גוף כשהוא כזה גדול. גם

אפילו קצת אחרי... זה טוב שהבטן מכוסה

במקום חולצה, או בנוסף לחולצה בתור גופיה?
בתור גופיה הכי נוח בגד גוף כל עוד יש טיטול. ככה זה לא בורח כל הזמן. שמתי עד גיל שנתיים וחצי..
בתור חולצה זה עניין שלך (כל עוד יש טיטול), זה מראה יותר תינוקי, אני כבר לא אהבתי באיזשהו שלב כי זה עשה אותה מגודלת.

זה בכללי יותר בריא ללכת בלי.
אני שמה לה רק מחוסר ברירה (זוכוכיות בכביש וכו)
איך שמגיעים הביתה מורידה.

אני מיד שלחתי עם נעליים ..