איזה באסה. ממש שומעים איך זה משגע אותך!!
זה באמת באמת מובן. זה קשה לפרגן למישהו מנוחה בלי שנשאלת על זה מראש, כשאת צריכה להישאר לתפעל את השגרה. ברור שזה אוורור כשזה בחול גם אם זה למטרות עבודה...
באמת שמעתי ממך כמה פעמים את הקונפליקט הזה של העבודה של בעלך, שהוא עושה משהו שהוא אוהב וטוב בו מצד אחד, ומצד שני אין לזה הרבה יתרונות טכניים למשפחה.
ותמיד את מנסה להחזיק את החבל משני הצדדים, איך מצד אחד לפרגן לו ולהעריך אותו על מה שהוא טוב בו, ואיך מצד שני לא לתת לידיעה של הצד השני הטכני להוריד אותו, ואיך להתמודד עם שאר המציאות, והגידול של הבת שלכם, במסגרת הזאת...
יכול להיות שבתוך המאבק הפנימי שלך הוא קולט רק את הצד השלילי, יכול להיות שהוא מרגיש ממך שאת לא מעריכה את מה שהוא עושה. לא כי זאת האמת, אלא כי זה צד מסויים שבאמת קיים, אבל אצלך הוא צד אחד שאת מנסה להתמודד איתו, ואצלו זה הדבר היחיד שהוא קולט.
ואז כל דבר שקשה לך, כל תלונה על שהיה לך קשה בצהריים, כל פעם שתגידי שחסר לך חופש - גם אם לא תתכווני, באזניים שלו הוא ישמע " שוב היה לי קשה בצהריים כי אני לבד איתה ואתה הולך לעבוד בעבודה הלא מוצלחת שלך, מתי כבר תהיה גבר שאפשר לסמוך עליו?"
ואם הוא נוסע לחול וזה לא מוצא חן בעינייך, הוא ישמע את מה שאת אומרת ובפנים הוא יפרש את זה כעוד תלונה שלך עליו כמה הוא לא מוצלח ולא מביא את המשכורת שהוא היה יכול (ככה אני זוכרת שאמרת פעם) אם לא היה הולך דווקא לעבודה שממצה את הכשרון שלו והשליחות שלו מבחינתו...
אם אני צודקת (ויכול להיות שלא כמובן), אז זה מקום ששניכם נפגעים. הוא לא שומע מה את אומרת, הוא מרגיש רק חוסר פרגון, ואז הוא עונה לך את מה שכתבת כשאת רוצה לצאת קצת ליהנות.
הוא לא שומע בקשה לצאת להיות איתו קצת כי חשוב לך קצת לצאת ולהתאוורר מהשגרה ולהיזכר בזוג אוהבים שאתם ולא רק בזוג המתפעל-שגרה-ומשימות שכל כך קל להפוך להיות...הוא שומע דרישה עם כוכבית של תלונה שיעשה כבר משהו גם בשבילך ולא רק בשביל עצמו כל הזמן.
ואז באמת איזה חשק יש לצאת לכזה דבר.
אני בטוחה שאת מכירה מעצמך מצבים שמפרשים שיחה לפי מה שקיים לנו בראש לפני...
לדעתי הפתרון לזה זה לדבר על זה, בהרבה מחשבה איך לא להשמיע שום מילה של ביקורת כי שם הוא ייסגר לך. איך לפרגן באמת ועדיין להסביר את ההתמודדות שלך ביומיום.
להדגיש מה את מעריכה בבחירות שלו ומה את לוקחת על עצמך בשמחה בשבילו ומה את לוקחת על עצמך כי אין ברירה.
להסביר שאתם שותפים פה, את לא נגדו, אבל שאת צריכה להגיד לו מה יכול להקל עלייך, יכול להיות שהוא לא מעלה על דעתו! יכול להיות שהוא חושב שהפתרון היחיד האפשרי כדי שתהיי מרוצה זה שיעזוב את העבודה ויוותר על עצמו לגמרי.
יכול להיות שאם תגידי לו אני צריכה 1 2 3 כדי להרגיש חיוניות, כדי להרגיש שוב את הזוגיות שלנו, כדי להרגיש שאתה רואה אותי, או כל דבר שחסר לך - יכול להיות שהוא יהיה מופתע.
וצריך סבלנות, באמת.
אבל כדאי להניע את התהליך.
תעברו להיות באותו צד. תדברו בכנות מה הצרכים שלכם, מה גבולות היכולת, מה בשמחה ומה בשום אופן לא.
מה צריך כדי שיישאר הדבק שמחזיק אותנו יחד.