אשמח לחוות דעת אוביקטיביות שמרית31
סליחה שזה לא קשור ישירות להריון,
אבל אני מרגישה בטוח להתייעץ כאן.
לא בטוחה מי צודק בעניין.

מאז שהבת שלנו נולדה (כמעט בת 4) הזוגיות על ״אש קטנה״. מה זה אומר? יש אהבה גדולה מצד אחד אבל מהצד השני אין זמן זוגי. 4 שנים לא יצאנו לחופשה, למסעדה, כלום.
המקסימום שעשינו זה להתארח בבית של חברים לשבת.

רק לציין אני ובעלי עובדים בשעות הפוכות (בעלי עוסק בהדרכה במתנ״סים של העירייה ובשיעורים פרטיים בשעות אחה״צ וערב).

היום, בעלי אמר לי שיש כנס של 3 ימים בחו״ל מטעם המתנ״ס (הראה לי את ההזמנה) שהוא רוצה לצאת אליו (הוא לא משלם על טיסות או מלון - זה ממומן מטעם המתנ״ס).

העניין הוא שבמקום לפרגן התעצבנתי עליו, שאנחנו 4 שנים לא יצאנו לחופשה, וזה הוציא ממני הרבה תסכול.
הוא בתגובה אמר שהוא לא הולך לטייל, שיש להם פעילות מהבוקר עד הערב אבל קשה לי לקבל זאת.

הוא מצידו נפגע וכועס ואומר שאני אף פעם לא מפרגנת לו, ושאני לא שמחה כשהוא שמח ואני מהצד שלי עצבנית כי אני מרגישה שהוא לא רואה אותי. (אם זה היה הפוך הייתי נשארת בארץ) אין לנו יכולת כלכלית כרגע לצאת לחו״ל אז זה מוסיף לתסכול שלי אף יותר.

אשמח לשמוע מה אתן חושבות בנושא.
אני מרגישה שזה מוציא ממני הרבה שליליות וכעס כלפיו.
תודה!
בכנות..אני זה א
אני מאוד מבינה את התסכול שלך אבל מה עם לצאת איזה ערב? אפיחו כמה שעות לא לישון בצימר.לעשות סיבוב לים או משהו נחמד.
ותתחילו לטפח את הזוגיות שלכם.
מבינה גם אותו שרוצה לנסוע( אני אישית היתי מפרגנת לבעלי)והכי חשוב תדברו על זה אל תשמרי בבטן תסבירי לו מה שהסברת לנו שקשה לך שלא יוצאים בכלל לשום מקום וכנראה זה מוציא ממך אנרגיה לא נכונה..
בהצלחה יקירה
האמת? שלא ברור לי למה 4 שנים לא יצאתם...פה לקצת
יש לו זכות לקחת חופש אז שיקח ותצאו למסעדה.
מוצאי שבת אני מניחה שהוא לא עובד, תנצלו את זה ליציאה או לבילוי כייפי בבית.
קחי את חופש בוקר אחד ותעשו לכם יום כייף.
לי נשמע שזה עניין של בחירה ואתם בוחרים לשקוע בעבודה ובשגרה במקום לחיות ולהנות ולטפח את הזוגיות שלכם.

ואני הייתי משתפת אותו במה שמרגישה ומפרגנת לו את הנסיעה, אבל לא לפני שאנחנו היינו יוצאים ערב אחד ביחד.
לגמרי הגיע הזמן שתצאואורוש3
תביאו בייביסיטר ותצאו. אפשר להוריד שיעור אחד בערב או לצאת קצת מאוחר או מוצ''ש או תקחי חופש בוקר אחד. תמיד אפשר למצוא פיתרון. להביא בייביסיטר ולצאת. לא חייב להיות משהו גדול כלכלית. אפשר לשבת באיזה חורשה עם פיקניק או ליד הים או להסתובב במקום נחמד ולדבר.
לצאת לילה זה יותר מאתגר. מכירה בנות שיוצאות ומשאירות גם תינוקות מתחת לשנה. לי זה לא אופציה. אבל ילדה בת ארבע אפשר אולי אצל סבא וסבתא? זה באמת יותר לוגיסטיקה. אבל שווה לנסות להתארגן על זה. מאוד מרים את הזוגיות.
בקשר לטיסה בעיני בוודאי שילך. זה לא שאת נשארת עם תינוקת. וזה יקדם אותו מקצועית מן הסתם. וגם אם הוא יטייל קצת וינשום זה טוב, תפרגני לו את זה.
מבינה אותך מבחינה רגשית אבל באמת אין קשר בין זה לבין העובדה שאתם צרכים לצאת. תעשי הפרדה.
מה שלום הילדונת? התקדמה? מדברת?
אני חושבתoo
שלצאת לחופשה ובילויים זה דבר בסיסי.
גם לנו קשה הענין הלוגיסטי לצאת באופן זוגי, אז אנחנו יוצאים ביחד מעט, אבל משלימים את הצורך בבילוי וחופשה שיוצאים עם חברים.
אני חושבת שזה די בסיסי לפרגן לו חופש כזה, במיוחד שזה בחינם.
אם זה רק עניין טכני אז אם סיבה שלא תצליחו למצוא זמרקלתשוהנ
בלי קשר לטיסה עכשיו
זמן זוגי זה לא הכל או כלום
חיוני והכרחי למצוא זמן רק לשניכם. קפה, מסעדה, ים, טיול בערב בפרק, מה שמתאים לכם ומה שעושה לכם טוב.
זה לא או סופ"ש במלדיביים או כלום וחייב חייב להבין את זה. חייב ללמוד לנצל פתחים קטנים בלוז, ולייצר זמנים שאפשר לצאת.
מה הבעיה לצאת בלילה כשהיא ישנה? מבחינתי ברגע שאין תינוק יונק זה הזמן לבייביסיטר בלילה ולצאת לאן שרוצים ובנחת.

אני מסכימה ואת צודקתשמרית31
אבל העניין של חו״ל מרתיח אותי במיוחד,
יש בי כעס שאני לא יודעת לאן לתעל אותו (בייחוד לאור העובדה שאין לנו אפשרות כלכלית לצאת במשותף לחו״ל והוא יוצא לבד).
קשה לי להתמודד עם המחשבה שהוא יהנה בחו״ל ואני אשאר לבד עם ילדה קטנה ובלי הרבה מה לעשות.
הוא מצידו פגוע וכועס שאני לא מסוגלת לפרגן ובכלל לא יכולה לראות אותו שמח - הוא צודק.
לא כדאיoo
לתת לכעס לנהל אותך.
כדאי לחפש פתרונות לגורמי הכעס ולא לפגוע בגללו בבן הזוג.
תחפשי לך זמן לצאת לבלות לבד או עם חברה, כדי להשתחרר ולשחרר את הכעס.
כי זה כבר הצטברות...רקלתשוהנ
תחשבי, אם כל הזמן הזה הייתם יוצאים קבוע, היה לך זמן ליהנות ולבלות במסגרת האפשר, ובעיקר לא היתה לך תחושה שהמציאות כובלת אותך ולא מאפשרת לך כלום, זה לא היה כל כך קיצוני שהוא טס לו לחול ואת נשארת פה.

אני בטוחה שתמיד יש תחושה קשה שצריך להתגבר עליה, שמישהו טס לו ומישהו נשאר עם השגרה האפורה להשכיב את הילדה ולבשל ארוחות...אבל זה בא כבר על גבי זה שגם ככה את מרגישה שאתם לא יוצאים.

לא יודעת, אני די בטוחה שהייתי מרגישה כמוך, ואני בטוחה שכדאי לך לנסות לראות איך לפרגן לו, איך להספיק לצאת יחד חמשו נחמד לפני שהוא טס, איך למלא לך את הימים שאת פה לבד בדברים מיוחדים שישמחו אותך.
לא תמידoo
יש תחושה קשה שאחד טס לחו״ל.
אצל הרבה זוגות יש פרגון הדדי לנסיעות לבד. פעם אחד נהנה ופעם השני.
לא התנסיתי בטיסה לחולרקלתשוהנ
אבל בעלי נוסע פעם בשבוע ליום שלם. בראש אני מפרגנת לו וזה היה החלטה הדדית.
בפועל אני נשארת עם 3 פיצים לבד, ולמרות שאני מפרגנת, קשה לי הרגע שהוא יוצא.

יכול להיות שזה עניין של תרגול, ויכול להיות שזה עניין של איזון בינינו, ויכול להיות שזה עניין של שלב בחיים...
בכל מקרה לא הזוי שנסיעה לחול תהיה קשה למי שנשאר...
פעם בשבוע זה הרבהoo
הגיוני שזה קשה.
פעם בתקופה חו״ל לכמה ימים זה פחות קשה. הגיוני שקשה טכנית, אבל זה לא תחושה קשה, זה משמח שבן הזוג יוצא לבלות ולנפוש, זה לשמוח בשבילו.
זה לא סותר בעינייפה לקצת
בעלי אף פעם לא נסע מהבית ללילה ואני לא יכולה לדמיין את זה קורה אבל אם יהיה צורך זה יקרה ואני אפרגן לו לגמרי ועדיין זה יהיה לי קשה, ולא רק טכנית...

אםoo
זו תחושה קשה של ׳הוא נהנה ואני צריכה לטפל בילדים׳ בעיני זה בעייתי.
חושבת שחופשה זה לא העניין בכללשם משתמשת.
גם אנחנו בכל העשורשאנחנו נשואים היינו לילה אחד בצימר לפני יותר מ7 שנים וזה גם ממש לא יקרה בשנים הקרובות

אבל
הבעיה פה היא שאתם צריכים למצוא בשגרה זמן לזוגיות באופן קבוע
ערב בשבוע בעיני זה חובה.
תעשו שינויים עם העבודה שלו . ובערב הזה תשקיעו בעצמכם
גם לשבת בבית בנחת לדבר בנחת להעמיק את הקשר לעשות יחד דברים שכיף לכם
וגם מדי פעם לצאת בערב ..להביא בייביסיטר ולצאת לסיבוב בחוץ ,לים,לשתות קפה ..

ובעיקר להשאיר זמן למפגש
חופשה זה נחמד ואפשרי כשאפשר אבל כשמתדלקים בשוטף לא מגיעים למצבי חוסר קיצוני בנפש ועותר קל לפרגן אחד לשני ככה
אפשר לגמרי להבין למה את מבואסת. ואם אני זוכרת נכוןקופצת רגע
שרשורי עבר, את לא אוהבת את זה שהוא עובד אחה"צ.

אבל- חוץ מהבאסה כלפי עצם העובדה שאתם לא יכולים לצאת לחו"ל יחד, לא הבנתי למה את כועסת עליו שהוא רוצה לנסוע, ולמה אם הנסיבות היו הפוכות היית מוותרת על הנסיעה.
עצם זה שהןא נוסע בא על חשבונך? יהיה לך מאוד קשה להסתדר שלושה ימים בלעדיו?

אני אישית כן הייתי מפרגנת לו לנסוע. וכמו שכתבו חשוב שכן תמצאו זמן לבלות גם ביחד, גם אם זה אומר לקחת חופש מדי פעם.
אני דווקא כן הבנתיציפיפיצי

זה לא שאת כועסת על עצם זה שהוא רוצה לנסוע

אלא את פתאום מבינה שוואלה אתם לא עושים שום דבר יחד, לבד ופתאום בעלך קם ונוסע לחו"ל

 וכביכול ונהנה לבד.  קצת קנאה כזו. ממש מבינה אותך ויש מצב שהייתי מגיבה אותו דבר.

זה פשוט צף אצלך, לדעתי בלי קשר ישיר לטיסה שלו.

קלעת במדויק. תודה 🌸שמרית31
שניכם צודקיםאמא יקרה לי*

יש כאן צרכים של שניכם. כדאי שתמצאו דרך לדבר את זה.

הטיפוח הזוגי או החסר שאת מרגישה לא נוגע לזה שהוא רוצה לטוס. כדאי שתדברי איתו על זה במנותק מהטיסה- "מאד חסר לי זמן זוגי... מתחשק לי טיול/ הופעה/ מסעדה. אולי תפתיע אותי?

מתגעגעת לזמנים אחרים ואתה חסר לי"....

האמת שזה יושב אצלי על מקום רגיששמרית31
כן חשוב לי להדגיש שכשהוא חוזר הבייתה למרות שזו שעה מאוחרת אנחנו יושבים ביחד ואוכלים. (אני מחכה לו למרות שאני ממש עייפה).

כן, יצאנו בעבר ביחד (אבל בעיקר עם עוד זוג חברים וכמעט שלא לבד).

הוא מצידו אומר שבגלל שאני מתקשה לפרגן לו, ולא מעריכה מה שהוא עושה אין לו רצון לעשות שום דבר זוגי (כמו ללכת למסעדה או לצאת לבילוי רק שנינו) ועד שאני לא אראה שינוי בכיוון הזה זה לא יבוא מכיוונו. טוען שהוא כל הזמן מפרגן לי וזה לא הדדי. (מעודד אותי, מעריך).

ואני מצידי - אני לא מסוגלת בשום אופן לפרגן על הטיסה הזו. אני רותחת מכעס (בייחוד שאין לנו יכולת כלכלית ליסוע במשותף). אני בוודאות הייתי מוותרת אם הייתי במקומו (לא משנה אם מדובר בעבודה או כנס).
גם כשאדם נוסע למטרת כנס הוא עדיין מתאוורר, רואה נוף רואה אנשים אחרים - הוא לא נשאר בבית עם ילד קטן.

בא לי לחזור הבייתה ולצעוק עליו שהוא חסר רגישות שהוא נוסע לחו״ל, ואני לא יודעת איך להתמודד עם הכעס הזה.
וואי נשמה ❤️❤️❤️רקלתשוהנ
איזה באסה. ממש שומעים איך זה משגע אותך!!
זה באמת באמת מובן. זה קשה לפרגן למישהו מנוחה בלי שנשאלת על זה מראש, כשאת צריכה להישאר לתפעל את השגרה. ברור שזה אוורור כשזה בחול גם אם זה למטרות עבודה...

באמת שמעתי ממך כמה פעמים את הקונפליקט הזה של העבודה של בעלך, שהוא עושה משהו שהוא אוהב וטוב בו מצד אחד, ומצד שני אין לזה הרבה יתרונות טכניים למשפחה.
ותמיד את מנסה להחזיק את החבל משני הצדדים, איך מצד אחד לפרגן לו ולהעריך אותו על מה שהוא טוב בו, ואיך מצד שני לא לתת לידיעה של הצד השני הטכני להוריד אותו, ואיך להתמודד עם שאר המציאות, והגידול של הבת שלכם, במסגרת הזאת...

יכול להיות שבתוך המאבק הפנימי שלך הוא קולט רק את הצד השלילי, יכול להיות שהוא מרגיש ממך שאת לא מעריכה את מה שהוא עושה. לא כי זאת האמת, אלא כי זה צד מסויים שבאמת קיים, אבל אצלך הוא צד אחד שאת מנסה להתמודד איתו, ואצלו זה הדבר היחיד שהוא קולט.

ואז כל דבר שקשה לך, כל תלונה על שהיה לך קשה בצהריים, כל פעם שתגידי שחסר לך חופש - גם אם לא תתכווני, באזניים שלו הוא ישמע " שוב היה לי קשה בצהריים כי אני לבד איתה ואתה הולך לעבוד בעבודה הלא מוצלחת שלך, מתי כבר תהיה גבר שאפשר לסמוך עליו?"
ואם הוא נוסע לחול וזה לא מוצא חן בעינייך, הוא ישמע את מה שאת אומרת ובפנים הוא יפרש את זה כעוד תלונה שלך עליו כמה הוא לא מוצלח ולא מביא את המשכורת שהוא היה יכול (ככה אני זוכרת שאמרת פעם) אם לא היה הולך דווקא לעבודה שממצה את הכשרון שלו והשליחות שלו מבחינתו...

אם אני צודקת (ויכול להיות שלא כמובן), אז זה מקום ששניכם נפגעים. הוא לא שומע מה את אומרת, הוא מרגיש רק חוסר פרגון, ואז הוא עונה לך את מה שכתבת כשאת רוצה לצאת קצת ליהנות.
הוא לא שומע בקשה לצאת להיות איתו קצת כי חשוב לך קצת לצאת ולהתאוורר מהשגרה ולהיזכר בזוג אוהבים שאתם ולא רק בזוג המתפעל-שגרה-ומשימות שכל כך קל להפוך להיות...הוא שומע דרישה עם כוכבית של תלונה שיעשה כבר משהו גם בשבילך ולא רק בשביל עצמו כל הזמן.
ואז באמת איזה חשק יש לצאת לכזה דבר.

אני בטוחה שאת מכירה מעצמך מצבים שמפרשים שיחה לפי מה שקיים לנו בראש לפני...

לדעתי הפתרון לזה זה לדבר על זה, בהרבה מחשבה איך לא להשמיע שום מילה של ביקורת כי שם הוא ייסגר לך. איך לפרגן באמת ועדיין להסביר את ההתמודדות שלך ביומיום.
להדגיש מה את מעריכה בבחירות שלו ומה את לוקחת על עצמך בשמחה בשבילו ומה את לוקחת על עצמך כי אין ברירה.
להסביר שאתם שותפים פה, את לא נגדו, אבל שאת צריכה להגיד לו מה יכול להקל עלייך, יכול להיות שהוא לא מעלה על דעתו! יכול להיות שהוא חושב שהפתרון היחיד האפשרי כדי שתהיי מרוצה זה שיעזוב את העבודה ויוותר על עצמו לגמרי.
יכול להיות שאם תגידי לו אני צריכה 1 2 3 כדי להרגיש חיוניות, כדי להרגיש שוב את הזוגיות שלנו, כדי להרגיש שאתה רואה אותי, או כל דבר שחסר לך - יכול להיות שהוא יהיה מופתע.

וצריך סבלנות, באמת.
אבל כדאי להניע את התהליך.
תעברו להיות באותו צד. תדברו בכנות מה הצרכים שלכם, מה גבולות היכולת, מה בשמחה ומה בשום אופן לא.
מה צריך כדי שיישאר הדבק שמחזיק אותנו יחד.
כתבת מהמם. מחזקת את ידייך❤❤אמא לאוצר❤
תודה רבה! כתבת ממש יפה 🌸שמרית31
את צודקת בניתוח שלך,
אני מסכימה ב-100%.
אנחנו בהחלט רואים דברים באור שונה לחלוטין (הוא פגוע וכועס מזה שאני אף פעם לא מפרגנת ולא מעריכה אותו ולי קשה לפרגן כי אני מרגישה שזה בא על חשבון הזוגיות שלנו. ככל שאתה משקיע במשהו בחיים (לימודים, תחביבים) זה תמיד יבוא על חשבון משהו אחר.
אני יודעת שנתפסתי לטיסה לחו״ל אבל זה מרגיש בבחינת הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי.
מודה לך מאוד על התגובה המושקעת 💜
במקום לצעוקאמא יקרה לי*

את יכולה לקבוע לך משהו שלך. אולי איזה יומיים עם חברה בבית מלון/ טיול אחר?

משהו שלא תלוי בו מצד אחד ומצד שני יתן לך גם פינה לעצמך.

לענ"ד כשהוא יראה שאת יוצאת בלעדיו וגם כבר לא מתלוננת (כי לכאורה את כבר לא זקוקה לו כדי לצאת) זה יעורר גם אצלו את הרצון ואולי יניע אותו לפעולה ומצד שני גם לך יהיה משהו נחמד משלך.

^^בתנועה מתמדת
מסכימה, אני יכולה להבין את תחושת ה"קורבן".. הוא נהנה ואני נדפקת..
אם יהיה לך גם כן חופש או משהו אחר כיפי רק לעצמך אולי יהיה לך יותר קל לפרגן לו כי תדעי שזה הדדי- פעם הוא נהנה ופעם את, ולא כמו מה שאת מרגישה עכשיו, שלא רק שלך אין אף פעם חופש ואת עם הילדה כל אחהצ ערב (כולל השכבות, מקלחת.. זה באמת קשה) גם עכשיו את נשארת מאחור...
מבינה את התחושות💓 חושבת שיש איך לפתור את זה בלי לתת לכדור שלג הזה של השליליות והכעס לתפוח (להוסיף טוב וכיף אישי וזוגי באופן שווה, במקום לכלוא ולא לאפשר את מה שכן יש לצד אחד)
בכנות, אני בחיים לא הייתי מוותרת ולא רוצה שיוותרמיקי מאוס
ואני בכלל לא אוהבת לצאת לחו"ל 🤔
לפנות למקום שיוותר על זה זה לצאת קרחים מכל הכיוונים.
גם לא זמן זוגי
גם את לא נהנית
וגם הוא ממורמר.
מה הרווחת? כלום. זה פשוט גם לי גם לך לא יהיה....

לדעתי הרבה יותר נכון לקחת את המקרה הזה להפנים את החוסר שלך בזמן זוגי, לקלוט שזה רק טריגר למשהו עמוק יותר שחסר לך, ולפני או אחרי שהוא יוצא עם ברכת הדרך שלך והמון פרגון- לשבת יחד ולחשוב איך ממלאים את החוסר הזה.

זה שיש ילדה וקושי כלכלי ממש לא אומר שהלכה הזוגיות.
אם מחליטים שונים שזה חשוב מוצאים זמן וקצת כסף..
נכון שזה לא כמו לצאת לחו'ל
אבל מבחינת הנפש אם תרגישי חשובה ואהובה בזוגיות הכל יקבל פרופורציה אחרת

בהצלחה!
נראה שאתם תקועים פה בגלגלאיזמרגד1אחרונה
שהוא לא מוכן להשקיע בזוגיות כי את לא מפרגנת לו ואת לא מוכנה לפרגן כי הוא לא משקיע
מישהו צריך לשבור את המעגל הזה
ובכלל שאת זאת שכותבת פה, אני מציעה לך לשבור את המעגל... לפרגן לו במשך תקופה, ואז להתחיל ליזום יציאות/ ערבים זוגיים משותפים...
איך שאני רואה את בדבריםמקרמה
שניכם צודקים אבל גם בסוף שניכם מפסידים

את עובדת בבקרים וכל ערב מתמודדת עם הילדים לבד
חסר לך זמן זוגי ובעצם אתם נמצאים בבית במשמרות את מתוסכלת ובאופן הכי מובן לא אוהבת את העבודה שלו

הוא רוצה לעסוק בעבודה שמענינת אותי והוא מרגיש בה סיפוק שזה מאוד מאוד לגיטימי ומאוכזב מזה שאת לא מפרגנת לו

אבל בשורה התחתונה לא טוב לכם
ומשהו צריך להשתנות
וצריך לחשב מסלול מחדש

הסיפור עם חו"ל הוא רק הקש ששבר את גב הגמל
ולא תרוויחי כלום צזה שהוא ישאר וישאר מתוסכל
והוא לא ירוייח כלום מלטוב בלי הפרגון שלך

שימו כרגע את הסיפור הזה בצד
שבו ותדברו מה כן יכול להשתנות.

אולי את יכולה להתחיל יום בשבוע ב11
אולי להוריד משרה ולהשאר לגמרי יום אחד בבית

אולי הוא יכול להוריד משרה ולעבוד 4 ימים אחה"צ
ואולי לעבוד יום אחד בבוקר

תבינו שכל עוד כל מתבצר בעמדתו שניכם תמשיכו להפסיד

(ולגבי הנסיעה...
אם יש לך את הכוחות להתעלות... תסבירי לו כמה זה נגע לך בנק רגישה ולמרות זאת פרגני לו לנסוע... ופרגני לעצמך גם זמן קחי את זה כהשקעה שתשתלם לך בסוף ויכולה לעורר את השינוי, אם הוא ישאר - לא תרוויחי כלום)



בלתקהמקורית
אני חושבת שמובן הכעס שלך כי את מרגישה מרוקנת וחסרה.
ועם זאת, אין שום קשר בין הנסיעה שלו מהעבודה בחינם שלא כוללת אותך לזה שאתם לא יוצאים לחופשה למרות שברור למה את טעונה וכועסת.
לדעתי צריך להכיר בזה שהסידור הזה לא מתאים לכם, או שאתם לא מצליחים לנהל אותו נכון מבחינה זוגית.
מאיך שאני קוראת אותך פה, את כל הזמן מרגישה נפסדת מההתנהלות שלו (גם עם ילודה, גם עם העבודה, ועכשיו גם פה) וצריך לחשוב איך גם את באה לידי ביטוי פה בזוגיות ובכלל גם מול עצמך. כשאת כל הזמן בהרגשה שלוקחים לך, אין פלא שאת מתוסכלת.
אם אתם עובדים בשעות הפוכות, קחי בייביסיטר וצאי עם חברה לערב נחמד עד שהוא יגיע
אפשר מדי פעם לקחת חופש אחד מכם ושיהיה לכם חצי יום יחד או רק את לבד. העבודה נועדה לשרת אתכם, ונראה שבמקום זה אתם משועבדים לה ונבלעים בשגרה שלא טובה לכם.
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

הגדול שלי בקושי נכנס לזומים האמתיעל מהדרום

לק"י


אבל בחשבון ואנגלית הוא מתקדם גם ככה.

נביא- הוא לא לומד השנה, כי זה ביום של המחוננים.

ועם תורה ושפה הוא כנראה יסתדר.


האמת שאני מתלבטת אם כן לבקש ממנו להכנס לפחות לחלק.


(ואיזה אאוטינג? את בטח לא היחידה שיש לה ילדים בכורים בגיל הזה😉).

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
שאני במציאות ההזויה הזאת שניה אחרי לידה ובחייםחצי שני
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

מה הכוונה על הקיטורית?מדברה כעדן.
יחד עם החומר הורוד? 
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אני הייתי מחזיקה עד 5 וחצי בכל דרך...פה לקצת

מעדיפה להחזיק ערים כשעייפים מאשר להכריח לישון כשהם לא בקטע

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


תשלום למטפלת פרטית או מעון עבור ימים אלומה שלומך אחות

כל מי שיש לה ילד אצל מטפלת פרטית... מה אתן עושות בימים אלו...

משלמות? חלקי ?מלא?

מה קורה במעונות... על מי יוצא ההפסדר...

משלמים?

אנחנו משלמים מלארקאני

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

תשלום מלא...מתואמת
לא בטוחה, אבל אני חושבת שיש סעיף על זה בחוזה שחתמנו בתחילת שנה.
תשלום מלאבת מלך =)
משלמים כרגילכורסא ירוקה
תשלום מלאהתלבטות טובה

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

לפי חוזהשירה_11
אצלינו במעון תמ"תהשם שלי
הודיעו שכרגע גובים תשלום מלא, עד שיקבלו הנחיות אם לתת החזר.

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

אצלינו המטפלת ביוזמתה ביקשה שנקפיא תשלומיםמקרמה

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)


השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים


אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה


ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת


וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם


שנה שעברה בעם כלביא בדקנו את זה וזה לא כל כך פשוטלפניו ברננה!
לא זוכרת אבל היו בעיות עם ההחזרים מהמדינה. במיוחד שאף אחד עוד לא הבטיח אותם.

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

מלא. ככה בחוזהמנגואית
באירן הקודם בסוף החזירה חצי
שנה שעברה שילמנו למשפחתונים באופן חלקירוח הרים

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

עדיין לא יודעיםפרח שמח

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אצלנו מאז הקורונה הכניסה לחוזה שעד שבועייםשופטים
זה על חשבוננו ואחרי זה על חשבונה
אבל זה משפחתון בבית ככה שכמעט ואין לה הוצאותשופטים
אם הילדים לא מגיעים 
גם אצלנורקאני

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

אחרי הקורונה והסגרים חובה לדעתי התייחסות בחוזהשופטים
מבינה אותה שהיא בונה על ההכנסה הזאת, מצד שני היא כנראה לא ממש מדווחת ולכן לא זכאית לפיצויים, זה לא אומר שזה צריך להיות על חשבונכם.

יש לה עוסק פטוררקאני

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

 

זה עניין של חוזההמקורית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם


צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

נכוןרקאני

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

אם היא חברה קרובה זה מוסיףהמקורית

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות


בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

💕💕רקאני
היא לא תקבל החזר כי היא לא תוכל להוכיחמקרמה

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם


אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...


שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים


היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

היא צריכהרקאני

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

 

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

 

לא נורא ה' שולח מה שצריך

זו הבעיה שאין מספיק מטפלות ומסגרות לגיל הרךממתקית

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

מבאס ממש🩷תקומה

מבינה אותך

נראה לי הבאסה היא מלכתחילה על להיכנס לחוזה כזה, כי לא הייתה לכם באמת ברירה.

ועכשיו התשלום הוא מחייב, כי חתמתם.

אבל תחושה מתסכלת של חוסר אונים וחוסר הוגנות, אפילו אם התחייבתם לזה.

בדיוקרקאני
גם היא לא מקבלת משכורתשירה_11
למה שתתחשב? 
זהו שהיא כןרקאני

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

עונה כמטפלת- לוקחת 50 אחוזnik
מאוד חכם!!!ממתקית
היה נראה לי הוגן לשני הצדדים🙏nik
מוערך ממש!רקאני
גם עישנו ככה בעבר עם מטפלות הוגנותפה משתמש/ת

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

אצלנו חצי חצי. חצי ההורים סופגים וחצי המטפלתעכבר בלוטוס

היא גם צריכה לחיות

וגם היא לא תכננה מלחמה

זה דיון שנוגע בי מאד חזק רגשיתאנונימית בהו"ל

אז אשתדל לענות בעדינות ולכן גם מאנונימי לא לפגוע באף מטפלת שלי שמזהה את עצמה

 

כשאנחנו סופגים אנחנו סופגים חצי תשלום על ילד אחד, שתיים (למי יש 3 ילדים מתחת לגיל 3?)

כשמטפלת סופגת היא סופגת כפול מספר הילדים.

 

אני חיה במקום קהילתי וכולנו שואלים את רב הקהילה. מסבב לסבב ההורים מתבקשים לשלם יותר

(ההנחיה שאם המטפלת תקבל החזרים היא תחלוק אותם אם ההורים בכל מקרה, ונחשו מה- הרבה מטפלות מעדיפות לא להגיש כי זה מדי הרבה מאמץ בשביל מעט מדי תמורה.

ככה הסבירה לי המטפלת של הבת שלי שזה מראש לא הרבה אז אם זה מגיע חצי להורים כבר לא שווה לה!!))

בהתחלה זה היה חמישים אחוז, אח"כ 60.

זה מכעיס עוד יותר כשמודובר למשל בחודש ניסן שגם ככה משלמים בו על כלום, כי יש שבועיים וחצי חופש.

אז כמובן, משלמים כי משלמים על כל השנה. אבל כשבימי העבודה שלא עובדים היא מחזירה  לי 40 אחוז על 4 ימים (כי שאר הימים לא היתה אמורה לעבוד... אז כביכול לא 'הפסדנו')

 

אבל, תבדקו כאן כמה שרשורים יש של חוסר שביעות רצון וקושי אדיר למצוא מטפלות

זו עבודה קשה פיזית ונפשית ולא מוערכת מספיק

ולכן, זה חלק מהמחיר שאני משלמת

ואחרי שהבנתי את זה ממש נפתח לי הלב ומשלמת בכיף

אני פשוט יודעת שאם לא שנה הבאה לא תהיה לי מטפלת (גם ככה אין לי, חח, אבל נניח)

ובתמת לפי ההנחיות שלהם משלמים מלא

אז זה לא מופרך שגם מטפלות ירצו תשלום מלא...

 

נראה לי שהגבת לי בטעות, שרשרת לא נכוןעכבר בלוטוס

אני מסכימה איתך לגמרי

אצלנו זה פשוט בחוזה, ושוב אין מטפלות

באמת משנה לשנה התנאים של המטפלות יותר ויותר לטובתם כי יש קצת ניצול של המציאות שהן קשות להשגה

לדוגמא לפני כמה שנים נראה לי תחילת המלחמה החזירו את הגנים ללא יום שישי ועד אחת כי היה להם מחסור בסייעות. המטפלת העתיקה את הקונספט ישירות ולא החזירה על זה תשלום! בגלל שהיא מוגדרת 'לפי משרד החינוך' לשיטתה.

האמת שעד היום אני כועסת על זה אבל בפשיטות אם אתעצבן, לא תהיה לי מטפלת

המעון באמת הוגן יותר ולא מחפף

עבדתי בזה בעבר, זאת עבודה קשה אבל לא מצדיקה את החיפוף...

רק לגביתקומה

התמת, אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל זכור לי שבקורונה כן קיבלנו החזר על הימים של הסגר.

אולי מאז דברים השתנו, אבל בעבר זה לא היה ככה.

ממש ככה!!ממתקיתאחרונה

לומר תודה שהן תכלס מגדלות לנו את הילדים ולשלם בשמחה

אני תוהה אם אני כמו גברים שלא מתפקדים מצינוןבעלת תשובה

העניין שזה סינוסיטיס אז יש לי כאב בסינוסים ובשיניים כל היום,

אני בקושי רב מצליחה לישון מעט מאוד כי האף סתום ולנשום ככה מעייף ומכאיב בגרון בינתיים טיפול לא עוזר (קונבנציונלי וטבעי ) וזה פשוט מלחיץ אותי עוד יותר

אני חסרת סבלנות לילדים מתקשה לתפקד ונעזרת בבעלי,

אז אני מרגישה אשמה שבניגוד לנשות החיל שמתפקדות גם עם חום גבוה וכו אני יותר כמו הבדיחות על גברים שמושבתים בגלל צינון..

אתן הייתן מתפקדות כרגיל ככה?

אני חושבתאיזמרגד1
שהאידיאלי זה להוריד הילוך משמעותית כשאת לא מרגישה טוב, ולנוח הרבה ולהיעזר במה שאפשר. ואני בהחלט משתדלת לנוח ולתפקד פחות במה שאפשר ולא קריטי כשאני לא מרגישה טוב, גם אם זה בקטנה יחסית.
בדיעבד אני חושבת שזאת הבעיהבעלת תשובה
שלא הורדתי הילוך..  אבל אני לא מרגישה לגיטימציה להוריד הילוך כש"רק לא מרגישה טוב" 
אז תתחיליאיזמרגד1
את חשובה מספיק בשביל לנוח כשהגוף שלך מאותת שזה מה שהוא צריך🩷
אצטרך להתחזק בזה באמת תודה!בעלת תשובה
אני לאפילה
אם אני לא מרגישה טוב אז אני לא מרגישה טוב. עושה רק מה דברים שממש חייבים
ואיך את מסתדרת עם הכל??בעלת תשובה
סינוסיטיס זה קשוח!!אחת כמוני

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

סינוסים יכולים להשביתמאוהבת בילדי

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

 

תרגישי טוב!

חח וואו תודה על הנרמולבעלת תשובה
כן אני עם אנטיביוטיקה וסטרואידים לצערי כבר מנוסה בזה
אגב, אולי שווה לך לנסות דיקור סיניאחת כמוני
היתה לי תקופה ממש קשוחה עם סינוסיטיס שלא עבר ולא יכולתי לקחת תרופות מייבשות

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

וואו ב"ה .. אני ניסיתי בעבר ללא הצלחהבעלת תשובה
תודה על העצה!
את בהריון או מניקה?קופצת רגע

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

בהריון ב"ה ולצערי אקמול לא עוזר לכאבבעלת תשובה
אז תפילות שהתרופות יעזרו 
כאב בסינוסים זה דלקתפרח חדש
ודלקת מחלישה את הגוף
זה ממש לא משנה מה אחרות, זה משנהרוח הרים

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

בגדול אני מסכימה אבל לפעמים אני תוההבעלת תשובה
אם אני סתם מפונקת שעוד לא קלטה שיש לי אחריות על משפחה, אז חשבתי שאם רוב הנשים ממשיכות לתפקד זה צריך לכוון אותי קצת להתגבר ולצאת מהרחמים העצמיים
סינוסיטיס זה סיוטרקאני

היה לי בתחילת החורף

ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי

ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא

זה אכן סיוט! ב"ה שעבר לךבעלת תשובה
סליחה על השאלה -סינוסיטיס יכל לכאוב בחניכיים?פה משתמש/ת

כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום

בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .

בעצם הלסת

וכאבי ראש-רק בצד הזה

ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית


בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות

אבל לא כאב לי בשן

רק בחניכיים ובלסת וכו

ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי


יכל להיות?או שהוא המציא?


זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה


כאב ליומיים בערך בעיקר בערב

הגיוני לגמריאוזן הפיל
הכאב מקרין
כן124816
סינוסיטיס כואב גם בשיניים, בחניכיים ולפעמים גם באוזניים.
ממש הגיוניניגון של הלב

הדלקת מקרינה כאב, וזה בדיוק המקומות שבדר"כ כואבים. במיוחד שזה בצד אחד זה אומר שכנראה פשוט הדלקת רק בצד הזה

סינוסיטיס זה נוראי !!עם ישראל חי🇮🇱אחרונה

ואם לא נחים מספיק זה לא עובר ומחמיר

לי יש את זה כרוני פעמיים בשנה לפחות ממש בהשבתה אין אותי.

לנוח לנוח לנוח ושוב לנוח

זאת התרופה

תנסי אינהלציה מי מלח

תה עם ג'ינג'ר דבש לימון וכדור לסינוסיטיס כמו פארמול כזה יש לזה מיוחד 

אולי יעניין אותך