הבן שלי שיחק לי בטלפון, ושלח לסטטוס הודעה שיא האישית ששלחתי לעצמי אחרי פגישה של טיפול רגשי.
וגיליתי את זה רק אחרי שכבר מלא אנשים ראו.
אימאלהההה איזה מביךךךךך בא לי לקבור את עצמי באדמה
ואני לא יודעת מי ראה ומי לא (חוץ מכמה ששלחו לי הודעה אז אני יודעת שהם ראו), אז עכשיו אני מתפדחת מכל אנשי הקשר שלי.
לא יודעת איך לצאת מהבושה הזאתתתתתתת
בפניו.
הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.
אמאלה איזה מלחיץץץ
אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....
מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס
הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי
הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה
וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...
הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה
הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף
(בשבע בבוקר..)
שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,
תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵💫
לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.
(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).
אז מן הסתם כן קראו
אוףףףף
שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!
יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק
ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.
אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.
פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי
שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).
האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?
אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות
אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?
ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.
איזה מביךךךךךךךךךךך
איך נרגעים מכאלה בושות??
ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם
מביך
אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)
הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)
ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)
זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.
אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)
ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............
כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי בקבוצה של העבודה .
לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה
אבל בטוח שהיו שראו את זה..
תכווני לכפרת עוונות
ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...
אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...
באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!
חיבוק 
מבינה אותך הכי בעולם.
גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅
אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..
וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!
הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.
ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה
תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות
אמא שלי שאלה אותי מה זה
הלכתי לראות וחשכו עיני..
ולא להבין
משהו כמו
אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...
ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים
ומי שלא ראה לא יבין וזהו...
או הודעה אחרת אבל סגנון כזה
שמרמזת על משהו כזה
שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים
לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.
מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).
ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...
באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).
🙊
גיל ההתבגרות על פול ווליום....
עכשיו סוף סוף תזכי ליחס יותר עדין,רך ומכיל מכל הסביבה....
מה רע?
בושה זו באמת כפרת עוונות לא קטנה. הרי זה אחד העונשים העצמיים שאדם מקבל
(נותן לעצמו בגלל מעשיו) אחרי 120!
תעשי מזה בדיחה. באמת. ואז אף אחד לא יקח את זה ברצינות.
אצלנו קרה שהעבירו הקלטה אישית
היה גם מקרה שגם שלחו צילומים לא כל כך מחמיאים
מביך ברמות
אבל לזכור שכולנו בני אדם עם דברים אישיים
אז זה מביך היום. מביך מחר
ויש מצב שאף אחד לא יזכור את זה עוד כמה ימים
לק"י
לוחצת לחיצה ארוכה על ההתכתבות/ הצ'אט, ואז לוחצת על שלוש הנקודות שנמצאות למעלה בצד שמאל, ובוחרת אפשרות נעילה.
מכירה ממש את ההרגשה שבא לך להחזיר את הגלגל אחורה... אני אגב מגבילה את הגישה לסטטוס בדיוק מהסיבה הזאת. שמתי רק איזה 2 אנשי קשר שיכולים לראות את הסטטוס שלי,
ואם אי פעם ארצה להעלות משהו אז אשנה את ההגדרות ומייד אחזיר
יכול לומר לך שהבושות יכהו עם הזמן, הזמן עושה את שלו ומבטיחה לך שאנשים שוכחים! טרדות החיים חזקות מהכל
היא צילמה את הבוסית שלנו יושבת לקפה עם איזה מישהו באמצע העבודה ורצתה לשלוח לחברה שלה תראי מה היא עושה באמצע העבודה והיא העלתה את זה לסטטוס וכתבה... בושות! אחכ התנצלה בפניה
לבדוק הריון?
אני תמיד בשבוע לפני במתחחחח
משגע אותי החוסר ידיעה.
חוץ מזה שכבר ממש ממש ממש רוצים את זה.
אבל עדיין, נראלי טיפה מוקדם (אמורה לקבל בשבת)
אני רוצה להישאר עם התקווה.
רק להיות ריאלית.
תשובה שלילית מוקדמת לא תגרום לי להספיד, כי אולי יש משהו ועדיין מוקדם לגלות.
קונה בדיקות זולות ובודקת כל יום מבערך שבוע אחרי הביוץ.
ויצא לי פעם תשובה חיובית 8 ימים אחרי הביוץ!
זה היה מבאס 🤭
טוב נראלי מחר בבוקר לא יהיה לי זמן, אולי בריבעי אני אנסה.
בערך 4-5 ימים לפני אני בודקת חחחח חסרת סבלנות
קונה את של תשובה כנה שזה 5 בדיקות ב30₪
בדקתי שוב ושוב
מכמה ימים לפני האיחור
ואז היה איחור
ובדקתי שוב
ושוב
והיה שלילי
ורק איזה שבוע+ אחרי האיחור היה חיובי
כשכבר לא הבנתי מה נסגר
פשוט היה ביוץ מאוד מאוחר....
אבל האמת שאחרי כ"כ הרבה בדיקות שליליות שבזבזתי לאורך הזמן קצת יצא לי החשק לבדוק מייד 
אז זה עוזר
כנ"ל העלות שלהן שבסוף מצטברת
ואני גם עושה את החשבון של- אם זה חיובי האם באמת נוח לי לגלות ביום הזה או שאני צריכה לעוף לעבודה מוקדם ולא אספיק בכלל לומר לבעלי... אז זה מצמצם את הבדיקה ליום החופשי;)
קצת מצחיק אותי לחשבן את זה כי זה לא שאי פעם יצא חיובי עד עכשיו, אבל אולי הפעם?
😔
לא אמרת שהאיחור שלך בשבת?
הייתי בודקת שוב ביום ראשון או שני, נראה לי יותר אמין
לא נמצא כמעט כי עובד
בעלי כרגע במילואים
פעם ראשונה שכזה מסיבי
ואני די קורסת
יש סך ילדים דורשים וילדי קשב ברקע
צריכה טיפים איך עוברים את התקופה הזאת
תודה!
הטיפ החשוב הראשון הוא להוריד סטנדרטים ולהיעזר.
במשפחה, במתנדבים או בתשלום.
לחשוב מה את יכולה להוריד ממך.
או שלא יקרה כרגיל (פחות לשטוף כלים, לא להתקלח כל יום, לאכול יותר פשוט או קנוי, לאכול בחד"פ, יותר זמן מסך...)
או שיקרה ע"י מישהו אחר, גם אם זה לא לגמרי מדויק.
מכירה את הזכויות שלך בתור משפחת מילואים?
כמו החזר בייביסיטר אן שעות היעדרות מהעבודה.
שווה להביא מישהי אפילו כשאת נמצאת כדי שתעזור לך להתנהל אח"צ למשל.
דבר שני וקשה ליישום
הוא לזכור לתעדף את עצמך.
זה נכון תמיד, אבל בטח בתקופות הישרדות,
אמא שרע לה היא אמא שפחות מסוגלת להכיל את הילדים והחיים.
אז לזכור שגם את צריכה לאכול, להתקלח, לנשום רגע.
גם אם זה אומר להשאיר ילד בוכה לכמה דקות
או לאחר לעבודה שעה בבוקר כדי להתקלח בנחת ולשבת על כוס קפה בשקט.
תנסי לדייק לך את הקשיים ואז להבין איזה מענים אפשר לתת לדברים, גם אם חלקיים.
חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים ועוברים בשבילנו!
לקנות מאכלים מוכנים שצריך רק לחמם- שניצל קפואים, פיצות קפואות, קוסקוס, צ'יפס קפוא וכדו' כדי כמה שפחות להשקיע באוכל.
לשים לב מה הרגעים היותר מורכבים- השכבות? השעה שאבא היה אמור לחזור הביתה? ולמצוא פתרונות פרקטיים לזמנים האלו. נערה שתבוא לעזור, יצירות מהמקסטוק לתעסוקה לילדים וכו'
להיות בחמלה כלפי עצמך.
להוריד סטנדרטים- להשתמש יותר בכלי חדפ, לא נורא שהבית לא שטוף, והכביסה לא מקופלת... או להיעזר בעזרה חיצונית למטלות האלו.
לא להתבייש לבקש עזרה כשצריך
להיפגש או לדבר עם חברות, משפחה כדי להפיג את הבדידות.
ספר או סרט טוב לערבים לבד.
אם אני חושבת קדימה אני קורסת ומתיאשת.. במיוחד בסבבים ארוכים של 3 חודשים וכדומה..אי אפשר להכיל את זה כי כל יום הוא כזה ארוךךךךודורש ומתיש
לתכנן את היום הזה או גג את מחר
לשאול את עצמי מה יעשה לי טוב מה יקל עלי
להוריד רף בהכללל חד פעמי חובה אוכל פשוט פחות לכבס להביא עזרה בתשלום לקנות יצירות מהכל בשקל לשים סיפורים לשמיעה לילדים לצאת הרבה לגינה כשנעים ..כל מה שמקל.
לעשות משהו אחד בשבוע שעושה לי טוב נפשית
לפעמים להערך מראש -לבשל ולהקפיא גם עוזר.
ובעיקר לשמור על המחשבה לא ליפול למסכנות
לשדר לעצמי שקשה לי ואני אלופה ומתמודדת נפלא
לבנות סוג של סדר יום קבוע.
ולא לשכוח לאכול ולישון, לדבר על זה ולא לשמור בלב,
לדבר הרבה עם ה'...
ולבכות, את לא צריכה להיות הכי חזקה.
הייתי כותבת עוד אבל כמה אבסורדי, אין לי זמן 🤣
אם יש משהו ספציפי, אשמח לעזור לך לחשוב על פיתרון שיעזור לך
אנונימית בהו"לשאלה קצת משונה אבל שמאד מציקה לי בשנה האחרונה
אני מרגישה שרכבת האופנה והסטייל דלגה קדימה והשאירה אותי מאחור..
אני בת 30 נשואה כמעט עשור
בתור רווקה הייתי בחורה אופנתית, עם טעם
אהבתי סטייל להתאים תכשיטים אקססוריז נעליים ביגוד...
מאז החתונה עברתי למקום מרוחק בסוף הארץ
אין לנו פה הרבה חנויות
גם ברוך השם הריונות והנקות ונהיה יותר חשוב הפרקטיות
ומחליפה כל הזמן מידות..
תכלס מגיעה פעם בנצח ליום קניות במרכז
ולא מצליחה לקנות כלום
כל הבגדים נראים לי משונים
ואז קלטתי שפשוט האופנה השתנתה ואני תקועה אי אז מאחור..
זה כואב לי לא כי אני שטחית אלא כי אני אישה
וחשוב לי להרגיש טוב עם עצמי
ומרגישה שאיבדתי כל שיק
לובשת חולצות טריקו פרקטיות ונוחות
אבל חשוב לי גם יופי (כמובן לא הולכת עם עקבים לגינה.. לא לדאוג..)
לא מצליחה להבין איך חוזרים לזה עכשיו
וגם, קשה לי נורא ענין הכסרש.
זזהו, גמרתי לחשוב שמטפחות זה יפה ומעוצב ושיקי
אני אוהבת להיות בסטייל אבל כן גם חשובה לי הנוחות אז אני מנסה לשלב. יכולה לומר לך מה ''הולך'' היום חח לפחות באזור שלי - אז מבחינת נוחות יש סניקרס, האופנה היום זה סניקרס לבנות אבל תכלס כל סניקרס הן גם יפות וגם נוחות. חצאיות ארוכות חזרו לאופנה (ג'ינס עם/בלי שסע, חצאיות צרות, אקורדיון כאלו) והן ממש יפות עם סניקרס! וגם נוח מבחינת צניעות. מה עוד? המטפחות מאוווד באופנה, בקשירה הפוכה או נמוכה , שזה הכי נוח! וגם ממש מהר ובקלות לקשור. רק תתאימי צבעים ואת בשיא בסטייל;) ובסוף האקססוריז - חגורות, תכשיטים, תיקים, סוגר פינה.
זה לפחות מה שרואה סביבי, אולי יעזור לך בקניות הבאות ❣️ אגב אם את קונה במרכז, נחמד ללכת למקום שיש בו בגדים שמתאימים לדתיות כמו קניון איילון ופתח תקווה.
היה לנו שיעור שלימדו בו שכשאנחנו אומרים לילדים משהו לעשות, יש צורך להשתמש בנימה מסויימת סמכותית ולא 'מבקשת ומתחננת'
עד פה מוכר וידוע, יש גם את סיפור השוקולד הלא כשר שהאמא הייתה בטוחה בעצמה וסמכותית (גם בקול) הילדה קיבלה את הסירוב.
ובעצם מפה משליכים שהכל תלוי בבטחון של ההורה באמירה שלו
השאלה היא כזאת
איך בעצם אפשר להיות בבטחון הזה כשבמציאות יומיומית יש לנו מלאמלא החלטות שהילדים 'דורשים' מאיתנו לקבל?
איך בעצם אני מחליטה בבטחון מוחלט ומלא למה דווקא עוגיה אחת ולא שתיים (מה רע בעצם בשתיים?!)
עכשיו מתקלחים בסדר הזה ולא בסדר השני (למה דווקא האופציה הזאת?!) ועוד מלא החלטות קטנות שמרכיבות את המשמעת היומיומית?
בעצם אלו החלטות לא עקרוניות אבל שצריך להיות בטוחים בהם
ואני מנסה להבין איך להיות בבטחון הזה כשוואלה יכול להיות שהאופציה שהילד הציע/ביקש/דרש היא גם רלוונטית?
אז את דורשת ועומדת על שלך.
ואם אחרכך הוא הציע ואין לי בעיה אז אני זורמת
ואם לא אז ממשיכה לעמוד על שלי.
עכשיו מקבלים רק עוגיה אחת אכלת מספיק היום
"נו אמא אחת ודיי"
ואז אני חושבת לעצמי שהעוגיה ממש קטנה אז למה לא בעצם ואני מאפשרת אחת ודיי
וגם אם היא רוצה עוד אני פשוט אומרת "לא" ענייני וממשיכה הלאה
מקווה שהבנתי אותך
כך אני עושה בכל אופן
לק"י
זה נראה לי גם טוב להבין שיש גמישות בעולם.
אני כן מסכימה עם ההחלטיות בדברים עקרוניים. שאז באמת אני מרגישה שכשאני בטוחה בעצמי- זה הרבה פעמים עובר טוב יותר. אבל לא תמיד כמובן...
אולי זה גורם לנו פחות להיות יותר בנחת. ולא בהכרח משפיע כל הילד. לא יודעת.
אם האופציה השניה רלוונטית אפשר להגיד חשבתי על זה וזה גם נראה לי אפשרות טובה.
לא צריך להיות ראש בקיר.
יחד עם זה, אפשר גם להדגים מה זו גמישות ומה הם כישורי משא ומתן,
אם את אמרת מה סדר המקלחות, ומישהו מהילדים הציע סדר אחר שגם יכול לעבוד, את יכולה להקשיב ולשנות את דעתך. אם זה גורם למרמור ולמריבות ויללות - זו בדיוק הסיבה שצריך דווקא את תחליטי ולא הם... אז במקרה כזה בהחלט כדאי כן לעמוד על דעתך.
והערת אגב, בתקשורת שלנו מול הילדים יש מלא מלא 'לא' ו'אסור', כדאי להשתמש בזה רק במקרים שבאמת נצרכים, ומלכתחילה לא לאכוף כללים שלא באמת משנים לך.
הוא לא רק סמכותיות
אלא מינון השימוש בה
וגם הפניות של ההורה לנהל דיאלוג עם הילד (נפשית וטכנית)
אני לא אתעקש עם ילד על עוגיה/ שתיים
וגם לא על 3
אבל אבקש ממנו לא לאכול הרבה מדי סוכר
ואתן לו לקבל את ההחלטה כמה עוגיות
נעשה דיון נעים וזורם כמה עוגיות מתאים
התוצאה של הדיון הזה תהיה גם תקשורת טובה
גם הבנה מה סוכר עושה לגוף
וגם ילמד אותו לקחת החלטות טובות
כנ"ל מקלחת
ועוד דברים שאני יכולה לתת לילד מרחב החלטה/ פעולה
אני אתן דוגמא איפה אני כן משתמשת בסמכותיות
אתמול הילד חזר עם בעלי מקניות למשלוחי מנות שלו לפורים
ורצה להכין אותם
אז אמרתי לו 'לא' חד משמעי
הוא התבאס והתחיל לעשות קריזה
לא התייחסתי
התעסקתי בעיסוקים אחרים
אחרי כרבע שעה הוא בא להגיד לי שהוא מצא מקום לשמור את המצרכים
זה היה כנראה חלופה רגשית להכנת המשלוחים
שהוא בחר בכוחות עצמו
זו כנראה תוצאה של התנהלות תמידית שלי איתו בתקשורת טובה שמאפשרת למידה והתנסות פרקטית ורגשית
ואני התלבטתי מאד באותו נושא.
בסוף המסקנה היתה שיש כל מיני סוגים של כללים.
יש חוקים קבועים וברורים, בדיוק כמו שכתבת על השוקולד.
יש הגבלות שאני יכולה להגביל עקב זה שאני "ספקית" השירותים. בגלל שאני צריכה בסוף לעשות את הכביסה אז אני לא מרשה להחליף סתם. בגלל שאני צריכה לנקות בסוף אני לא מרשה x,y,z ואני לוקחת בחשבון שכאשר הם יגדלו ויוכלו לדאוג בעצמם לתוצאות- אני אשחרר יותר.
ויש גם סתם דברים שאמרתי - סדר המקלחת, שאז אני יכולה להיות גמישה ולהדגים לילדים איך מתפשרים, איך מנהלים משא ומתן ואיך אפשר לוותר ולהתחרט. "יודע מה, בעצם אני כן מרשה 2 עוגיות", כל עוד יודעים לחלק את הדברים לקטגוריות הנכונות, הביטחון יגיע. כי 4 עוגיות - יגרמו לכאב בטן, ואני אצטרך להתמודד עם זה, לכן אני לא מרשה.
ואני גם מסתכלת על הדרישות שלהם בהתפעלות ושמחה, כי אני יודעת שזה יקדם אותם בחיים ומי שמבקש יקבל יותר ממי שלא
והיא אמרה את מה שאת אומרת, שכמו שאני בטוחה שאסור לאכול חלבי בצלחת הבשרית ולא אאפשר לילד שלי לעשות זאת, מתוך ביטחון מלא, כך אפשר לשדר את אותו ביטחון גם בנושאים אחרים.
אבל האמת שאני לא לגמרי חושבת שזה מוחלט כך...
קודם כול - אי אפשר לאסור הכול באותה מידה, זה לא בריא לחוויה של הילד, שיגדל בתחושה של הכול אסור.
ושנית - מהניסיון שלי יש ילדים שגם ההתעקשות ההלכתית לא תעזור מולם, כמו ילדים על הרצף... (אני עדיין זוכרת סיפור עם הבן שלי כשהיה קטן: הדלקתי נרות שבת, ותמיד אני נותנת לילדים לכבות את הגפרור. הילד לא הספיק להגיע בזמן כדי לכבות הוא, והתחרפן מזה לגמרי. הוא התעקש *שאני* אדליק שוב את הגפרור כדי שיוכל לכבות, ואני כמובן לא יכולתי כי כבר קיבלתי שבת. לא עזר כל הביטחון העצמי-הלכתי שלי... הוא היה בטנטרום - והוא כבר לא היה בן שנתיים - עד אמצע סעודת ליל שבת...)
בקיצור, הגישה הזו יפה בתיאוריה. בירידה למציאות - אני לא בטוחה שזה תמיד נכון ותמיד עובד...
שאת צריכה להיות במאה אחוז בטוחה על הכל.
מבחינתי הדברים שאני צריכה להיות בטוחה עליהם זה שהילד לא מזיק לעצמו, לא מזיק לאחרים ולא לסביבה.
כל השאר זה נתון לגמישות והרבה פעמים גם לבחירה מראש- אני שואלת אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, אם הם רוצים 2 עוגיות או עוגיה אחת ושוקו, וגם אם אני מציעה משהו לא אכפת לי לשנות אותו.
ואני גם באמת חושבת שזה בסדר שהילדים ידעו שיש פעמים שאם הם יבקשו הם יקבלו עוד, עוגיות כמעט תמיד אני מרשה עוד אחת, ואני משתדלת לא להגיד לא נחרץ מההתחלה, כי זה לא נראה לי נכון שקבוע אני יגיד לא ןבסוף זה יהיה כן. אבל אם אמרתי אחת ובסוף אני מרשה 2 זה נראה לי בסדר גמור. הגבולות הנחרצים והבטוחים לדעתי צריכים להיות ספורים וברורים מאוד כדי שבאמת נוכל להיות בטוחים בהם ולעבוד עליהם.
אבל על מה שחשוב לך לענות בבטחון שלא.
איך יודעים מה חשוב לך
תעצרי את האוטומט שעונה לא..או עונה לא רק מ-מה אני צריכה את זה עכשיו -אין לי כח-מה זה חשוב-למה הוא מבקש כזאת שטות וכו..
ותביני שכשילד רוצה משהו זה באמת חשוב לו מאודדד באותו הרגע
האם הכל הוא צריך לקבל?
לא
האם נכון גם ללמד אותו שלא הכל מקבלים וכלים איך להתמודד כשלא?
כן
אבל איך היית מרגישה אם היו אומרים לך לא על דבר חשוב לך שוב ושוב ושוב...?
כמה אפשר לדרוש מילד להתמודד כשכל פעם זה מסעיר את כל כולו?
וגם איזה שדר הוא מקבל מזה -אם זה תף מדי?
הנקודת הנחה שלי שאני שמחה לתת להם מה שחשוב להם כי אני מאמינה שזה מחזק את הבטחון והתחושה שהם אהובים ושרואים אותם.
וגם ככה מבטיחה שישארו מספיק בקשות שאגיד לא..
פשוט אז- כשאגיד לא-אגיד בבטחון
כי אני יודעת למה בחרתי לומר לא
ויודעת שלא הגזמתי בכמות הסרובים.
הסיבות לדעתי לומר לא-
היא חייבת להיות
לטובת הילד
לטובת עקרון חינוכי שחשוב לך
או לטובת עצמך- לא על כל דבר.מותר לצאת מאזור הנוחות.
מה הכוונה -
אם ילד מבקש ללכת לחבר והיום לא מסתדר לי להסיע מסיבה מוחלטת-אני אגיד בבטחון שלא
אם זה רק כי התעצלתי- אני כן אעצור לחשוב על זה...אולי כן נכון להתאמץ ? זה אפשרי לי או ממש לא?
יש פעמים שמחליטה שלא כי היה לי יום עמוס לדוגמא. הגיוני.
אבל אדאג שזה כן יקרה בקרוב .
כי חשוב לי לראות גם אותו.
הילד אכל עוגיה אחת..הוא מבקש עוד עוגיה
אני עוצרת רגע- לפני שאומרת לא.
הוא אכל רק אחת..גם אני לפעמים אוכלת 2 עוגיות ..זה לא מוגזם.. טבעי שמשהו טעים עושה חשק לעוד.
אז אגיד כן
אבל מתי אגיד לא-
-כשזה דקה לפני הארוחה ויודעת שהילד הזה נסתם ברגע ולא יאכל.
-כשאכל לפני זה כבר כל מיני שטויות אחרות
-כשחשוב לי לשמור למחר בבוקר את שארית העוגיות
סתם כדוגמא...
אז למה לא בעצם?
אני לא חושבת שהדינמיקה צריכה להיות שהורים אומרים/ מחליטים וזהו
אין שום מקום למשא ומתן או לפשרות או לשינויים.
אם ככה בטח גם הילדים שלנו יגדלו כאלו עקשנים ומרובעים.
כשאני מביאה לילד שלי בגדים בבוקר אני לוקחת בחשבון שהוא ירצה בגד אחר.
כל עוד זה לא בגד שבת או בגד מלוכלך אז למה לא להחליף?
זה בגד שהוא לובש, הוא צריך להרגיש בנח בו.
אפשר מראש להוציא שני בגדים ולהגיד לו להחליט (אצלי הוא ירצה בגד שלישי מהארון אז לא יעיל)
כשאני מתחילה לארגן שגרת ערב אני שואלת אותם מה הם מעדיפים
קודם מקלחת או קודם ארוחת ערב.
למה שהם לא יחליטו?
אבל כשיש משהו שהוא ממש חשוב לי, כמו לאסוף משחקים או ללבוש פיג'מה ולא להסתובב עירומים
אז אני מחליטה!
ואני קובעת בבית ואני לא אוותר עד שהם יעשו את מה שאמרתי.
אבל בכללי הגבולות בבית גמישים ובעיקר קשובים לילדים.
למה לא בעצם?
אני דווקא אוהבת לשנות דעה אם זה אחרי דיון מכובד כלשהו, ואם זה לא אחד מהגבולות האדומים.
אם אני מהססת והבן שלי יפתח בצרחות זה כמובן לא צורה שאני אסכים.
אבל יכול להיות שלי היתה תכנית מסויימת או החלטה מסויימת בראש, והילדים יעלו טיעון הגיוני, או יבקשו, ואני אשנה את דעתי.
שלפעמים צרחות של ילד מעידות על קושי בוויסות והמטרה תהיה לעזור לו לחזור לוויסות ולא שידע להתמודד למרות מה שגרם לו לחוסר ויסות.
למשל אם ילד רעב ואת חושבת שהוא יכול לחכות חצי שעה לארוחה עם כולם,
ועשר דקות הוא מחזיק את זה, אבל אחרי רבע שעה כבר נכנס לטנטרום, יכול להיות שתשני את דעתך גם אם לא הציג את זה כטיעון הגיוני אלא כהתפרצות.
כלומר לא כל צרחה היא מניפולטיבית, לפעמים היא דרך התבטאות שגם לה צריך להיות קשובים.
(מדברת ממחשבה בלבד, לא מניסיון גדול)
צריך לבחור את המלחמות. אני לא מגבילה מראש אלא אם כן זה משהו שאני יודעת שזה משהו חשוב ואני יעמוד עליו. כשאני יודעת שיש סיבה טובה להגבלה גם יהיה לי יותר קל להגיד לא.
ואז כשילד רוצה משהו אני שואלת את עצמי: למה לא?
אם יש סיבה טובה למה לא אז לא נקודה סוף פסוק. ואם אני יודעת שזה לא כזה איאיאי אז הכל בסדר.
ובא נגיד שאין מלא דברים שהם לא נקודה סוף פסוק.
ביטחון מגיעה מהאמונה שלנו במטרה. יש דברים שהם חד משמעיים ויש דברים שהם דינמיים ולא צריך לעשות סלט.
בנוגע להתנהלות היומיומית, אם ההסתכלות היא על ההתנהגות, אז יש מלא מלא דברים מתסכלים.
אם ההסתכלות היא עמוקה יותר, אז כל המלא דברים הם נגזרות של אותו דבר.
למשל כמות עוגיות היא נגזרת של המתח של בין דאגה לטווח ארוך (בריאות) לבין סיפוק מיידי.
אם הולכים לקצוות- אף פעם לא עוגיה, או עשר עוגיות ביום,
ההחלטה יותר ברורה לך? אם כן את במצב טוב.
כי באמת מצד הבריאות אין הרבה הבדל בין עוגיה אחת או שתיים. וגם מצד יכולת הסיפוקים.
סביר להניח שיש סיטואציות שיותר נכון להדק את יכולת דחיית הסיפוקים, ויהיו סיטואציות שיותר נכון לשחרר.
אין אמת אחת ואין בלתה.
הצד היותר מסוכן של השאלה שלך, זה הניתוק מהקול הפנימי שלך וקריאת המציאות.
כשהמחיר של זה- תקשורת וביטחון של הילד.
אם את לומדת גישת שפר או גישות דומות לה, ממש חשוב לאזן את המסר עם גישות ששמות דגש על הקשר עם הילד כמו תקשורת מקרבת.
כלומר אם מתוך הקשבה עמוקה למציאות- לעצמך ולילד הגעת למסקנה שתהליך מסויים חייב לקרות, אז החיזוק של האמונה בילד והבשר חלב וכו' בהחלט יכול לעזור.
אבל אם הרצון לתהליך מסויים לא נובע ממקום עמוק של התבוננות אסור לאבד את הבלמים.
אנחנו בני אדם וחייבים כל הזמן לבדוק את עצמנו אם אנחנו פועלים נכון.
לצורך הדוגמה, תשאלי את עצמך מה יקרה אם תוותרי לילד על מקלחת?
אם יש לו פצעים מזוהמים שחייבים לרחוץ אחרת יהיה לו נכות רפואית, את תדעי מתוך עצמך איך לגרום לו להתקלח כל יום.
אותו דבר אם היה לו אלרגיה לעוגיה- לא משנה מה המחיר של ההתעקשות, לא היית נותנת לו את העוגיה.
אבל אם אין לו אלרגיה, זה שווה את המחיר? לא בטוח.
מבחינתי עוגיות ומקלחת הם לא מטרות, לעומת קשר שרואה את הילד והצרכים שלו, והביטחון של הילד שרואים ומבינים אותו שווה לי פי אלף,
גם אם זה אומר שלפעמים יקבל שתי עוגיות או שיום אחד לא יתקלח.
לפני חודש בערך הייתה לי דילמה- הבת שלי הייתה צריכה חולצה מבויימת להופעה מיוחדת, ובמקרה לא היה לנו.
נסעתי איתה לקניון לחפש אולי במקרה יהיה שם למרות שזו לא העונה המתאימה.
חרשנו את הקניון ולא מצאנו למעט שתי חולצות-
אחת עלתה 50 שח עם כיתוב קטן (בצבע של החולצה!)
והשניה עלתה 100 שח.
הילדה מאוד לא רצתה להתפשר על החולצה של ה50.
עכשיו בשביל הרקע מדובר בילדה בת 8 מאוד רגישה (תחושתית ורגשית)
שעמדה לפני הופעה שחשובה לה מאוד.
שכבר שבוע סוחבת את החוסר וודאות של התלבושת להופעה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לקנות כי למחרת היו לי סידורים אחרים ואח"כ ההופעה.
והתלבטתי מה לעשות.
עברה לי מחשבה בראש, שאם היה לנו קשה כלכלית כנראה שלא הייתה לי דילמה.
אז אולי אני צריכה לומר לה בביטחון שזה או החולצה שיש לה בבית (הצעתי לה לגזור את השרוולים כדי שיהיה מתאים להופעה)
או לקנות את החולצה של ה50 (שזו כבר התפשרות)
כי החולצה של ה100 מחוץ לתחום.
היא בוודאי הייתה מצטערת, ואני הייתי יכולה להציע רק אמפטיה.
אבל אז כשדמיינתי את עצמי "מנחמת" אותה, מחבקת, הבנתי שיש בזה מן הצביעות.
כי באמת שאין לי בעיה כלכלית לשלם עבור החולצה של ה100, אז למה לעשות כאילו שכן יש בעיה?
כשההגבלה היא אמיתית, גם האמפטיה וההכלה, והחוסן שנבנה לילדה מהתחושה שאני איתה- הכל אמיתי.
אבל אם שניה אחרי שסירבתי לקנות חולצה יקרה קניתי קשקוש אחר באותו המחיר, אז זו לא הובלה הורית, זו צביעות.
וילדים מרגישים את זה מאוד. וזה גורם לריחוק.
אפשר לא לקנות חולמה יקרה גם אם אין בעיה כלכלית, אבל זה צריך חשבת על מניע טהור ואמיתי ולא כי בשיעור למדנו שאם אומרים בביטחון אז הילד מקבל את זה כסוף פסוק ואני רוצה שילמד שאמא קובעת פה מה קונים ומה לא.
כמו שאם תנסי להגיד לילד שאסור לאכול מאכל פרווה בצלחת בשרית, רק כי לא בא לך לשטוף את הצלחת הזו, בסוף התרמית תתגלה והאמון של הילד בך ייסדק,
ככה לא צריך להגיד באותו ביטחון עוגיה אחת ולא שתיים, כי אולי בסיטואציה הזו כן נכון לתת שתיים?
יש מספיק קשיים אמיתיים בחיים שהילדים נדרשים לפתח חוסן ויכולת התמודדות, לא צריך להוסיף על זה עוד כשזה לא אמיתי.
אז איך נדע מה אמיתי ומה לא? נדרשת הקשבה והתבוננות פנימית ולא קיצורי דרך של היקש ממקרה למקרה כשזה לא אותו מקרה.
כשיש חיבור עם הילד, חיבור לעצמנו, חיבור למטרות שלנו בחיים, ההתמודדויות היומיומיות פוחתות באופן דרמטי.
בקיצור, תמשיכי להיות קשובה לאמת הפנימית שלך, את נשמעת מחוברת ומונחת במקום הנכון, שלא יבלבלו אותך עם עצות לא רלוונטיות.
מה שעקרוני לך, את יודעת להיות בביטחון מול זה.
מה שלא עקרוני, תהיי בהקשבה.
תזכרי שזה לא את מול הילד, את רוצה בטובת הילד ולכן את בודקת כל הזמן מה נכון לכם.
תשאלי את עצמך האם המטרה שלך להפוך את הילד לחייל ממושמע או למבוגר שקשוב לעצמו וסולל את דרכו בעולם מתוך חיבור אמיתי לכוחות החיים שלו?
קראתי בעיון גדול
חייבת להראות לבעלי גם
סידרתן לי את הראש בטירוף, כל אחת מנקודת המבט שלה.
מרוב קורסים של חינוך ילדים שעברתי כבר בולבלתי לגמרי וקיבלתי בשרשור המון סדר
המון עומק מתחת לסיטואציה הבסיסית מול הילדים.
שומרת לי את התשובות שלכן!
תבורכו ממש!!
שלפעמים ילדים בוכים הרבה זמן גם על דברים שבאמת ברור לנו שאין פה שום אפשרות אחרת, כי היא באמת לא קיימת במציאות (ילד שבוכה על משהו שקרה לא לפי רצונו והדרך היחידה לתקן את זה היא לחזור בזמן...)
לא הכל תלוי רק ב'סמכות' ובזה שברור לי שזה לא אפשרי.
לפעמים בכי הוא גם דרך להתפרק על דברים פנימיים שמפריעים לי, לפעמים הבכי יצא על משהו כביכול שולי אבל בעצם יש שם משהו אחר שיושב בפנים שמצא דרך לצאת החוצה בתירוץ אחר (וטוב שזה יוצא...).
זה אמנם לא לגמרי מתייחס לשאלה שלך.
אבל אני מרגישה שעומדת מתחתיה איזושהי עמדת מוצא שאם אנחנו מספיק בטוחים בעמדה שלנו, אז הילדים יקבלו את זה יותר בקלות, וזה יחסוך בכיות מיותרות. ובעיני זה לא ממש עובד ככה...
(אולי לא הבנתי נכון את עמדת המוצא. כותבת מתוך ההבנה שלי).
וזה באמת לא עובד מול חלק מהילדים
תודה
ואו נתת לי ממש חשיבה אחרת לגבי אחד מהילדים שמאוד קשה מולו
אני כל הזמן שומעת שפר, ילד מצטרף לאמא, ילד רוצה קשר והתקשרות מוטעית. אמא שלי זאת ה-שיטה מבחינתה ותכלס לא עובד לא מולו. בכללל!! סיוט ממש.
לימדת אותי משהו חדש. הלוואי שיעבוד
מרגיש לי שיש בזה כיוון חזק מאוד
על הדברים החכמים
שדוקא הדרישה מעוררת רצון נגדי
לעימת בקשה.
(תחשבי איך את צגיבה כשמישהו דורש ממך משהו או מבקש)
אבל העניין האמיתי נמצא באמת ביכולת שלנו להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, מהקטנים (אין עוד עוגיה)
ועד הגדולים (מעבר דירה/צסגרת, אובדנים שונים).
יש המון מה ללמוד.
עכבר בלוטוסזה לא מדוייק,
אולי גם אני לא מדייקת אבל זה מה שאני הבנתי מההדרכה שהייתי בה:
נקודת המוצא היא לא שהילד יקבל את זה יותר בקלות, אלא שהוא יקבל את זה.
שלא יפנה משאבים לנסות לשנות את ההחלטה, אלא להתמודד עם ההחלטה.
למשל אם יש הסעה והוא פספס אותה, לא יעזור לו עכשיו להתקשר לנהג ולעורר את רחמיו, אז הוא יצטרך להתמודד בדרך פרקטית יותר ולהבא להתאמץ יותר להגיע להסעה בזמן.
לעומת זאת אם אבא מסיע את הילד, והילד מתקשר לעורר את רחמיו, ואבא מרחם וחוזר לקחת את הילד,
הילד לומד שיש פה דרך פעולה שמשיגה תוצאות ולכן הוא לא ימנע מלנסות לעורר את רחמיו ואולי בעקבות זה פחות יתאמץ לקום בזמן. (לא בהכרח, אבל זה הגיוני שאם יש דרך שעובדת לך, פחות תתאמץ על דרך שדורשת ממך יותר מאמץ גם אם אתה מבין בהגיון שהיא דרך נכונה יותר)
מנקודת המוצא הזו לאבא יש בחירה האם להענות ולחזור לאסוף את הילד, או לתת לו להתמודד עם התוצאה של האיחור שלו.
מה שעוזר לי זה להגיד "אני לא אחזור על עצמי שוב, קום שים נעלים או שתלך לבי"ס בלי נעלים..."
פעם כשהילד לא הסכים להתלבש בשבת והיינו צריכים לצאת להורים שלי
אמרתי לו שיתלבש ואם לא אז שילך לסבתא עם פיג'מה
והוא באמת יצא ככה מהבית.
אבל כשהגענו לרחוב הבנתי שמי שקיבלה את העונש זאת אני ולא הוא.
העניין פה זה לא איום.
אלא העברת אחריות.
אם מבחינתך זה אחריות שלו-אז זה אחריות שלו ואת מסירה ידיים מהתוצאה
ואם לא- אז אל תאיימי. כי את לא מתכוונת לשחרר. אלא פשוט ברגע שלא מתאים לך- את עושה במקומו.
(בגיל צעיר הלבוש שלהם הוא אחריות שלך. אם תהיה התנגדות בסוף את תחליטי שלובשים עכשיו בגדי שבת וזהו. בגיל מבוגר ברור שזו אחריות שלהם כי את לא תלבישי נערה בת 15, ואז אין לך ברירה אלא לשחרר. כל הטווח באמצע- זה לגמרי סוביקטיבי...)
לפותחת - אני חושבת שזה בסדר שיש דברים שלא קריטיים לך. ושם זה הזדמנות לתת להם בחירה. אם אין לך בעיה אם זה עוגיה אחת או שתיים- מראש אל תקבעי. תציעי ותזרמי איתם.
אם יבקשו 10? כנראה כבר יש לך תשובה ברורה
ברור שרוב הזמן זה נכון שיהיה לך תשובות, כי ילדים באמת צריכים יציבות. אבל זה לגמרי בסדר אם לפעמים לא
רוצה לקנות לילדים משהו
בימבה גוק כבר קטן להם, כנ"ל בימבה. התייעצתי עם הפיזיותרפיסטית של בן ה 3 אמרה שהיא חושבת שתלת אופן יכול להתאים, ככה ללמד אותו לפדל ויש את המוט מאחורה שנוכל לכוון וללמד. משיטוט בגוגל זה נראה לקטנים ממש כל הדוגמאות, הוא כבר גדול נכון שהוא לא יודע עוד אבל מצחיק ללכת ברחוב עם דבר כזה
מה לכם יש לגילאים האלה? זה גם מאוד יקר
רק לתת תנופה
אצלי חרשו על זה וממש אהבו
אני יודעת שזה לא מונע באחוזים גבוהים...
איך בדיוק מכניסים את זה? צריך מוליך או משהו?
לא מסובך, פשוט מכניסים עם האצבע
אפשר קצת להרטיב..
לא?
לכן אני שואלת
בעבר היו מספקים מזרק בתוך האריזה של הג'ל ועכשיו כבר לא. ראיתי עכשיו שהם מוכרים בנפרד
אחרת איך יגיע להפנים?
אני משתמשת בו ביחד עם דיאפרגמה אז זה אחרת
וגם נרות
נרות יותר קל לדעתי. פרמטקס
לא צריך מוליך . מכניסים וזהו
זה לקחת צ'אנס . מניעה לא בטוחה בכלל
אבל לפעמים מונעת
שמנעה ככה שנה וחצי
והמליצה לחברה בעקבות הניסיון שלה
חודש אחר כך החברה הייתה בהריון 🤭
לי הנרות מנעו נהדר תמיד!!!
פשוט מכניסים.
בהמשך ב vcf- פחות ממליצה... קשה לשים, דביקי, מעצבן, ויש בזה חומרים חזקים ולא בטוח שנכונים לכל אחת.
(גם צריך להשתמש בול לפי ההוראות למניעה טובה)
ה ויסיאף- זה כמו שקף רגיל...דביק מאוד
לוקחת פומיניק
חצי שנה היה מעולה ממש
לאחרונה כתמים בלי סוף
לפני יותר משבועיים זה הפך לדימום ממש כמו מחזור אבל כזה שמסרב להגמר
עוד יום ועוד יום ואני משתגעת
כבר לא ברמה של נזילה, אבל פנימית יש דימום אדום טרי
מה עושים???
הרופא אמר להמשיך
רק לבדוק הריון וא"ס נרתיקי
אנא עזרתכן
או שאת עושה הפסקה מדי חודש בשביל לקבל וסת?
אני מחברת ברצף (בלי להפסיק לדימום) עד שמתחילים כתמים, ואז עוצרת לשבוע לדימום (כלומר. כדי שההוראות על הקופסה מנחות לעשות כל חודש) ואז סבבה.
לפני שהתחלתי הרופאת נשים אמרה שאני יכולה לחבר בכיף, ושהחברות היחיד בלחבר זה שעשויים להגיע לסיטואציה של כתמים שקשה להיפטר מהם.
לרוב מצליחה לחבר לפחות חודשיים, ואם מוציאה כשיש כתמים, הם לא חוזרים אחרי הדימום של הכמה ימים.
אם חיברת חפיסות חצי שנה (כלומר בכוונה כדי שלא תדממי) זה הגיוני מה שאת מתארת. אם את עושה לפי מה שההוראות אומרות לעשות מדי חודש (משתנה טיפה בין סוגי גלולות, לרוב זה 5-7 כדורי "סרק" שבהם הגוף מדמם לרוב), אז זה נשמע לא ברור.
האמת שלקחתי ברצף וכשהתחילו כתמים עשיתי הפסקה ולא הגיע מחזור
אז אמרו לי שזה לא נכון להפסיק אז חזרתי לקחת
והיה בסדר עד הדימום הזה
אם רופא אמר לא להפסיק, אז לא להפסיק.
בכל מקרה, כדאי לקבוע תור. גם אם זה לא עניין בריאותי אלא "רק" מציק הלכתית- אז צריך למצוא פתרון.
אולי יחליפו לך סוג, אולי המלצה אחרת.
אבל שורה תחתונה זה מפריע לך לאורח החיים.
1 בבוקר 1 בערב
תשאלי את הרופא שלך
גלולות פרוגסטרון בלבד
בשונה מגלולות משולבות פרוגסטרון ואסטרוגן שצריכות הפסקה
בעיקרון אם את עדיין מניקה הייתה מנסה לקחת 2 כדורים אחד בבוקר ואחד בערב זה עוזר להפסיק דימום (את יכולה להתייעץ עם הרופא). אם זה לא עוזר תנסי אמצעי מניעה אחר.
הרופא שלי לא מבין על מה המהומה
מבחינתו זה נורמלי
אנחנו כבר יותר משבועיים בהרחקות
ולא רואה את הסוף
אם לא, אז ברור שהוא לא מבין על מה המהומה...
הייתי מתייעצת עם רופא דתי, אפילו בפרטי, אם אפשר.
אם יש מישהי שחוותה משהו כזה ויכולה להגיד לי מה בדיוק ההנחיה שקיבלה מהם אשמח ממש.
שמעתי שבעבר המליצו על מינון כפול והיום כבר ממליצים לשלב פרימולוט נור. יש לי את התרופה בבית.
אחרי סיום הנקה אבל לא מיידי, התחילו דימומים בדיוק כמו שאת מתארת.
הם אמרו שבשלב שאני נמצאת כדאי פשוט להחליף אמצעי מניעה, אבל אני הייתי אחרי סיום הנקה ואחרי למעלה משנה וחצי אחרי לידה.
כיוון שלא יכלתי לעבור למשולבות מסיבה כלשהי, אמרו שעד שנמצא פתרון למה להחליף - ההמלצה היא לא להכפיל אלא להוסיף פרימולוט נור.
אם את לא מצליחה להשיג אותם תתקשרי למזכירות ותבקשי שיחזרו אלייך, גם לי לקח יום שלם עד שדיברנו.
הפתרון היחיד מבחינתם זה לעבור לגלולות משולבות.
הבעיה שלי -
הרופא שאני משוייכת אליו התעקש שממש אסור בהנקה. כשדיברתי איתו הוא המליץ לי להמשיך רגיל ולעשות א"ס.
אין לו כרגע תורים קרובים.
איך אני משיגה מרשם למשולבות??
אני מדממת מלא זמן ונמאס לי ולבעלי עוד יותר. מרגישה שהבית נהיה סיר לחץ. אוף.
אחרי שנה של שקט התחילו כתמים
עברתי למשולבות, מיד פסק הדימום ואני מחברת בכיף עד 5 חפיסות
ממליצה ממש ..
תבקשי מרופא נשים אחר או אולי אפילו רופא משפחה
אם עוד לא ניסית 2 גלולות ביום הייתי מנסה את זה לפני שעוברת.
במיוחד שעשית הפסקה עם הגלולות יש מצב שהם עדיין טובות לך פשוט נהיה לך דימום הסתגלות מחדש.
מה אתן עושות בזמנים שאין בהם הרבה עבודה?אמא טובה---דיה!
אני כבר כמה שבועות בלי הרבה עבודה, ומרגישה שאני כל הזמן מחפשת איך למלא את הזמן, ולא כל כך מוצאת במה.
איך מרגישים סיפוק גם בזמנים כאלה?
או שיש לכן רעיונות מה לעשות בזמן הזה...
אמא טובה---דיה!רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...
אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)
הלוואי שאצליח יותר...
בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!
אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית
זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב
מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב
וכבר הכנתי את משלוחי המנות...
זה כבר תקופה ככה...
ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...
עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?
מילוי מקום בהוראה למשל?
ואלופה וחרוצה♥️
אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.
אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?
הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות
זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים
יש משהו בהתנדבות והתעסקות עם עשייה טובה במעגל חיצוני שהוא לא אנחנו שעושה ככ טוב.
את יכולה להכין ארוחות ליולדות, לראות מה קורה עם נשות המילואים מסביבך... בטח יש עוד מלא אפשרויות.
זה דורש התעסקות והתקשקשות שהרבה אמהות היו שמחות לוותר על זה.
וגם להכין משלוחי מנות בתשלום עבור אחרים.
אם את קונה בעצמך את המוצרים (אפילו אם עושה משלוח) ויש לך זמן להרכיב, משלוח מוכן שאת מוכרת יכול להשאיר לך רווח.
תנסי לחשוב מה אנשים שאין להם זמן הכי נתקעים איתו והיו שמחים להעביר למיקור חוץ.
לקראת פסח בטוחה שיש מלאאא דברים בסגנון.
לטווח ארוך יותר אם אוהבת בינה מלאכותית ועיצוב, זה תחום שממש אפשר להתפתח בו.
למשל לבת מצווה של הבת שלי רציתי את הסרטון הזה שמרכיבים מתמונות ילדות ומנפישים את זה שהדמות עוברת מסיטואציה לסיטואציה..
אבל לא היה לי ראש וזמן לחפש מי יעשה לי.
הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)
בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..
אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...
ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).
אמא טובה---דיה!יש לך רעיון לקורסים מעניינים?
הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי
או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)
יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון
עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...
עריכת אלבומים
עיצוב פירות
הכנת קינוחים/מאפים
תסרוקות לאירועים
עבודות קטנות זמניות:
שיעורים פרטיים
גיהוץ
סידור ארונות
אם את טובה בבישול- אז בישול בתשלון לנשים שלא פנויות לבשל
ים
לקרוא ספר בים🙈
מסעדות
שוק
לטייל בקניון
לבקר את אחיות שלי
לסדר את הבית מחדש
לנקות הרבה
וספורט בבקרים
למה שלא תכתבי עבור העסק שלך?
למשל:
מודעות פרסום.
תוכן לרשתות החברתיות - תוכן מקצועי, סיפורים של לקוחות שלך (בשינוי פרטים) , יום בחייך (נניח - יום בחיי מעצבת גרפית).
אנשים יגיבו למאמר, את תעני להם.
זה לא תופס את כל הזמן אבל חלק ממנו זה תופס וזה ומייצר עניין לגבי העסק שלה.
זה גם יכול לייצר לך תעסוקה נחמדה וגם יכול לייצר לך לקוחות.
טיפים?
תזונה מניסיון?
אתמול לצערי לא הייתה אוירה של אדר בבית
והתעצבנתי על הגדולה שצברה פער בלימודים..
ורוצה ממש לעשות משהו בערב מקרב. יש רעיונות?
לק"י
אפשר לקשט את הבית.
להכין ארוחת ערב חגיגית.
לרקוד
לארוחת ערב יש פרוסה עם שוקולד ומלא ממתקים
בעיקר סוגים של עדשים וסוכריות צבעוניות קטנטנות
אבל היו גם מרשמלו קטנטנים
וכל אחד צייר ציור על הפרוסה
הכנתי בצק ונתתי להן לשחק איתו, חלק עשינו פיצה וזעתר וחלק שמו סוכריות של עוגה 🤫
שמנו שירים והתחלנו לספר את המגילה
ואז הוא היה חלק מהמשחקים, מר"ח עד פורים. זה נורא כיף, שמים כל מיני תחפושות ואביזרים ומשתוללים ונהנים.
וחוץ מזה אפשר להכין משהו טעים ומיוחד, לשים שירי פורים
מכניסה את הבן שלי למטפלת פרטית( עובדת עם התמת וכו'..)
מכניסה בחודש אפריל.
באוגוסט אין מסגרת כלל.
אבל המטפלת מבקשת צ'ק גם על חודש אוגוסט, תשלום מלא.
הגיוני? ביולי מסיימים קרוב לסוף החודש. לא עד סוף יולי ומשלמים תשלום מלא.
מוזר לי לשלם תשלום מלא על חודש שהיא בכלל לא עובדת בו (שנה הבאה הוא לא יהיה שם)
במעונות של התמת בדרך כלל משלמים על אוגוסט כי הן עובדות בו כמה ימים.
כדאי לדבר איתה? נראה שזו המדיניות לפי החוזה..
ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה
הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.
אבל
אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.
תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת
ככה ידוע לי שעושים.
לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט
ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין?
אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו
אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת
אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...
הם עבדו שבוע אחד באוגוסט והייתי צריכה לשלם 75%, וזה קצת עיצבן אותי....
אחר כך עשו לנו איזשהי הנחה על ימי המלחמה, וכל ההורים כתבו כזו תודה בקבוצה. שאני לא יודעת אם זה חנופה או מה כ בעיניי גם לא היה הוגן כל כך.....
בכל אופן, אנחנו צריכים מעון ואם מצאת מקום טוב אז זה מה יש.
אם יש לך מקום אחר טוב אז שימי שם. אבל לא בגלל זה הייתי נמנעת מלשים במעון...
השנה שמתי במעון אחר, של התמ"ת ואנחנו לא משלמים על אוגוסט בכלל למרות שעובדים בשבוע הראשון
זה כי בחודשים האחרים משלמים יותר.
הסכום השנתי הוא אותו סכום, ואפשר לחלק ל 11/12 חודשים.
בכל אופן אני לא משלמת באוגוסט והסכום ללא הנחה דומה לסכומים בפרטי....
ולפעמים זה יותר גבוה מאשר בתמ"ת.
ואפשר לך לשלם לפי החלקיות
לדעתי אין משמעות לסוג הרכב בבחירת כסא בטיחות, זה רק אם רוצים לשים 3 כסאות מאחורה אז צריך לוודא אם הם צרים מספיק
והם איפשרו שם לקחת לרכב לנסות. השארנו תז בקופה לדעתי..
סכה היינו מרוצים מאוד
מישהי מכירה את הספר של אביה שדה?
יכולה להמליץ לי..
לי זה קרה עם גופיות שהאפירו.
כבר השריתי באקנומיקה מהולה במים ולא חזרו ללובן.
אמרו לי שזה קורה ממרכך כביסה. לא יודעת אם זה נכון.
זה לרוב בלאי...
כן הייתי מנסה כביסה רק על טהרת הלבן
ווניש קליה לבן (אולי קצת אקנומיקה)
ולתלות בשמש חזקה
לא מאוד עוזר.
לקנות חדשות זה רעיון מעניין
עם האבקה של וניש קליה הלבנה
חבל שאין לי מניות בחברה כי נראה לי בזכותי הם הכפילו המכירות מרוב שאני אוהבת את המוצר הזה
רק משפריצה ספריי על הכתמים. היה לי בעבר את הג'ל וזה לא כל כך הרשים אותי..
נראה לך שזה ילבין גם את מה שהאפיר או רק ישמור על הלובן שיש?
בשילוב של אבקת כביסה אריאל
והכביסה יוצאת לבנה
וזכור לי שהוא עלה לא יותר מ-400 ש"ח.
מקווה שזה נחשב מחיר טוב...
אני גם מחפשת. ונראה לי שיותר הגיוני שנקנה כסא שיתאים גם לאחרי גיל שנה, כי אנחנו לא נוסעים הרבה ברכבים פרטיים. אז חבל על הכסף לקנות סלקל לפעמים בודדות.
סלקל קל יותר לסחוב, כדאי גם לחשוב על זה...
אצלנו אנשים שאין להם רכב שואלים כיסאות בטיחות אם הם צריכים לנסוע ברכב... אולי עדיף גם לכם, אם יש אצלכם משהו כזה.
שלהם עולה סביב ה-400.
שמעתי פעם מארגון בטרם, שהם לאו דווקא ממליצים על הכיסאות היקרים שנחשבים יותר בטיחותיים, אלא על כיסא שקל לחגור אותו בצורה נכונה, שזה בסוף מה שיותר חשוב.
וזה עובר בין הילדים
מגיל 0 עד שעוברים לבוסטר
מגיל 0
ויתרון מעולה שלו, שגם בגיל שנה כשהופכים את הכיסא לכיוון הנסיעה, עדיין יש אפשרות להטות את הכיסא ככה שהתינוק לא יושב בזווית ישרה. זה מושלם, ובמיוחד בנסיעות ארוכות
וזה עד 18 קילו/גיל 4
לק"י
לחברי מועדון ומצטרפים חדשים.
במקום לקנות סלקל וכשהוא גדל לעבור לכיסא (לא מכירה אף ילד בן שנתיים שיכול להיכנס בסלקל חחח)
יש כסאות שהם ממש מגיל לידה
מניחה שהם יקרים יותר
תלוי מה הצורך, כמה התקציב לחוץ עכשיו (לפעמים כשאין תקציב עדיף לקנות עכשיו בזול, גם אם בטווח הארוך זה יוצא יותר יקר)
אה, ואם את גרה קרוב לגוש דן (או מרחק סביר)- תחפשי ביד2 ומרקטפלייס וכו. הרבה שם קונות כסאות שווים ויקרים, ומוכרות עדיין בתוקף כי גם ככה סגרו את הבסטה די מהר.
אבל הוא פצפון בגודל.
העברנו אותו לכסא, כי הוא היה מוציא את הידיים מהחגורה.
אבל הוא עדיין נגד כיוון הנסיעה.
אני הכי לא זוכרת מה ההנחיות בזה
אבל בוודאות מכירה כסאות שאפשר לשים אותם לשני הכיוונים (לדעתי תלוי בגיל/גודל של הילד)
כסאות, לא סלקלים.
צריך לפחות עד גיל שנה ועד 9 קילו.
הוא פשוט עוד לא שוקל 9 קילו.
יש גם כסאות מגיל לידה שאפשר לשים הפוך.
בדכ במשפחות דתיות שיש כמה יחסית צפופים עדיף לקנות כסא לכל שלב פשוט כי תמיד יהיה שימוש לשלבים השונים. כסא שמתאים עדלידע הוא בדכ יותר יקר מאשר לקנות כסאות לשלבים שונים (לצורך העניין בוסטר גב מתאים מגיל גדול יותר ועולה בדכ פחות מכסא בטיחות)
אני קניתי סלקל לגדולה, שימש אותה עד גיל שנה, כשהייתה בת שנה והייתי בהריון קניתי לה כיסא (שבעיקרון מוגדר מגיל לידה אבל לא רואה ניו בורן יושב בו), כשהשניה נולדה השתמשנו בכסא ובסלקל, כשהייתי בהריון עם השלישי קניתי לגדולה בוסטר גב, האמצעית עברה לכסא בטיחות ושהקטן נולד השתמש בסלקל.
עכשיו קניתי עוד בוסטר גב אז תיאורטית יש לי עכשיו כסאות בטיחות שיכולים לשמש 4 ילדים כשכולם ביחד עלו באזור 2000 שח, כשבמחיר הזה בערך יכולתי לקנות כסא שמתאים מגיל לידה ועד גיל 10 בערך.
בקיצור- במשפחות שמתכננות כמה ילדים בטווחים קצרים יחסית- לא משתלפ כסא רב שלבי
ואז הגיוני להגיד שזה לילד או שניים. תלוי משפחה ותכנון. מכירה כמה משפחות עם נניח 7 ילדים, שהאחרון או שניים אחרונים נולדו בפער מאלו שמעליהם (ולקראת סוף גיל הפוריות… כשמבינים שאם רוצים עוד אז זה עכשיו, ומראש מתכננים שזה יהיה 1-2 וזהו)
אם זה לילד ראשון זה אחרת.
לכן כתבתי על יד2 מגוש דן דווקא, כי שם כן נפוץ הילד או שניים. ואז הכסאות יהיו עדיין בתוקף… (מניחה שביוש זה יהיה פחות נפוץ).
בין 400-600
מגיל לידה ועד…
שהוא עבר גם מבחני התרסקות מהצד.
והוא יחסית זול לאיכות שלו..
אבל בהחלט יש גפ זולים יותר.
כי אם לא, כסא בטיחות יהיה כבד ומסורבל
אם יש רכב, עדיף באמת כסא עד גיל גדול יותר 3-4
זה הכי חשוב.
ולא לשאוב... אפשר גם לעשות עיסוי בעדינות נגד כלפי הבית חזה.
וקומפרסים קרים
ואם את מסתבכת, תייעצי עם מישהי שמבינה.
הנקה זה מתנה מופלאה לילד/ה שלך שווה להתאמץ עליה.
בהצלחה אמא אלופה שאת ❤️
תרגישי טוב!מתואמתזה מקל גם על זה
רק להזהר עם עלו שיש בהם גם אקמול
כמו דקסמול צינון וזה, כי זה לא טוב סתם לקחת אקמול
התרופה חשובה לי ועוזרת
אבל קשה לי ממש עם החויה שאין באמת חשק מיני
אני אוהבת אותו, אבל משהו כבה בי מבפנים
המיניות חלק חשוב בחיינו המשותפים
מרגישה ששם באמת יש לנו חיבור של חלקי הנשמה
ופתאום זה איבד צבע וטעם
אשמח לשמוע חויות משימוש אישי
האם יש טעם לחזור לפסיכיאטר לדבר על זה?
יש כדורים שיותר עושים את זה ופחות?
ואם יש טיפים ועצות יעזור לי
זו תופעת לוואי משמעותית. אפשר לנסות להחליף תרופה בתוך אותה משפחה, או לנסות משהו ממשפחה אחרת.
כמה זמן את כבר עם התרופה?
אם ממש מעט אז אולי שווה לחכות קצת, אבל אם כבר תקופה, אז בהחלט לנסות לבדוק עוד אופציות
והתורות לפסיכיאטר סיוט..
בהצלחה ובבריאות
מישהי חוותה את זה?
אני רגילה דווקא להיות ממש רעבה בגלל ההנקה, אבל הפעם ממש מרגישה חוסר תיאבון ובסוף אוכלת שטויות.
פה שוקולד ופה מעדן וככה נגמר היום.
עצות?
לא מסוגלת לאכול כמעט כלום, אבל אוכלת רק כדי לקבל אנרגיה כי אני החולשה מהלידה וההנקות, בקושי עובר לי האוכל בגרון...
זה משתפר אחרי שבןע- שבועיים
לא היה ככה בלידה ראשונה
לידות הבאות לוקח לי בערך חודש עד שחוזר התאבון. עד אז, אכלתי ממש בכוח כדי שיהיה לי אנרגיה וחלב.
חייתי על שוקולד ועוגות עם קפה. עזרו לנו עם ארוחות בשבועיים הראשונים, אז כשישבתי עם הילדים לארוחת ערב השתדלתי לאכול ככה שידעתי שהכנסתי משהו בריא ומזין.
אח''כ היה פיצוי חחח רעב שלא נגמר
גם זה התאזן😊
מזל טוב!!
אני בחורה אכלנית חולת גאנקפוד והכל והיה לי איזה שבועיים שלמים אחרי הלידה שכאילו פשוט לא הייתי רעבה
וזה קרה להמון חברות שלי
מניחה שיש בזה גם משהו הורמונלי מכל השינויים
זה חזר לי אחרי שבועיים כזה
אל דאגה, אני משלימה את הכל עכשיו חחח
יש כאן מישהי עם התקן מירנה שמקבלת מחזור כל חודש?
אני עם ההתקן כמעט שנתיים ובחודשים האחרונים יש לי פעם בחודש מתי שאמור להיות המחזור מין דימום/מחזור כזה. אני יודעת מתי הביוץ וזה בדיוק שבועיים אחרי.
ואז כל חודש מחדש תוהה איך להתייחס לזה.
כמו כתמים?
מצד שני זה לא כמות מועטת כמו כתמים בלבד
מצד שני זה לא שופע כמו מחזור..
שאלתי את הרב לפני כמה חודשים והוא אמר שזה לא אוסר
אבל אני מרגישה כאילו כל חודש מחדש זה לא ברור לי
וכאילו אני עובדת על עצמי וזה בעצם כן מחזור ואז מה ששאלתי את הרב אז לא רלוונטי.
אז מה אישה שתמיד יש לה מחזור קל לא תאסר כי תשים פד שחור וזהו?
בקיצור,
מבינות את התסבוכת שלי?
אשמח לשמוע מהמנוסות עם ההתקן הזה.
השאלה
עם דימומים של המירנה, בעיקר בהתחלה.
לפעמים אין ברירה אלא לשאול שוב ושוב את הרב.
אחרי הפסקת אמצעי מניעה אחר, נראה לי גלולות והיה לי דימום ממש חלש במשך כמה חודשים. כל חודש הייתי מתייעצת עם דמות הלכתית ותמיד קיבלתי את אותה תשובה שזה לא אוסר. זה היה מוזר, אבל זו התשובה שקיבלתי.
ובהרהור אוסיף, שלפעמים קשה לנו לקבל את "ועשית ככך אשר יורך" שאוסרים אבל גם להקשיב לדעת תורה שזה מקל זה לגמרי אותו ציווי
אצלי אני לובשת שחור
ומעל התחתון שמה פד רב פעמי שחור
קצת קשה לדעת כמה דימום יש אבל בוודאות לא דימום כמו מחזור רגיל.. יש לי תחושות של מחזור
וזה מפסיק לגמי תוך 3-4 ימים. (מחזור רגיל אצלי זה 6-7 ימים)
ברמה של בקושי תחתונית ביום (אצלנו זה לא אוסר)
לא זוכרת להגיד אם היה איזה כאב כי בד''כ לא כואב לי בכללי, וגם היה לפרק זמן קצר יחסית לדימום אחר
שאמרו לי שאם פד אחד מספיק ליום שלם- זה לא נחשב וסת.
אבל אני לא בטוחה שזוכרת במדויק.
גרים במקום חדש לנו
מסביב משפחה שנותנת עוגן
אין לנו חברים בינתיים
שזה מובן מאוד בהתחשב בזמן המועט שעבר
המשפחה נותנת מענה בהמון דברים
אבל יש זמנים שזה קשה לי ממש
ופורים שמתקרב עכשו מציף לי את זה יותר
לא נעים לי להישען על המשפחה כ"כ הרבה
פוחדת להעיק כבר
ואי אפשר להיעזר רק בהם
נגיד לא יודעת מה נעשה עם סעודת פורים
גם ככה זה חג שמעיק עלי ממש
ומי שהכי היה יכול להיות נוח מהמשפחה עושים עם חברים
אז זרקתי מילה שאנחנו לא יודעים מה איתנו
לא קיבלתי הזמנה להצטרף
ובאמת שלא יודעת מה נעשה
מבחינתי להעביר את היום הזה סגורה בבית
שלא לומר במיטה
שונאת אותו גם ככה
אבל כמשפחה בכל זאת צריך לעשות משהו
גם הערב קיבלתי אומץ
ושלחתי הודעה למישהי שהיא לא מהמשפחה
אם תוכל לחבר אותי לאיזה מעגל חברתי שאני רוצה להיכנס אליו וזאת מהמשפחה ששם יודעת שאני רוצה ולא עזרה בינתיים
ועד שהעזתי
היא ענתה שהיא לא בקשר שם כרגע
ואוף איך התבאסתי
שלא תבינו לא נכון
אין לי כעס על המשפחה בכלל
לא מצפה שיפתרו לנו הכל
פשוט בודד לי
ומסובך לי
ופורים השנוא עלי תכף פה
וזה מטביע
שנים שרגיש לי חברתית
לוקח לי נצח להרגיש שייכת אם בכלל
בעלי גם לא טיפוס חברתי
ולא יודעת מה יוכל להשתפר הלאה
זהו
הייתי צריכה להוציא את זה
תודה למי שקראה
זה לא ציטוט של השיחה
רק תמצית של הרעיון
בכל מקרה התלבטתי אם לנסות לבדוק איתם
כי באמת פוחדת להעיק
והם לא צריכים להרגיש מחויבים אלינו
לגיטימי לגמרי שיש להם חברים ועניינים שלא קשורים אלינו
באמת שלא מתלוננת עליהם
פשוט מרגישה תלושה
אומנם לא עם סיפור כמו שלך אבל מבינה מאוד את התחושות
האמת שפורים זה חג מאוד מציף חברתית כבר מילדות ומסתבר שלאורך כל השנים.
גם לנו כמשפחה מאוד טוב מהרבה בחינות מקום המגורים אבל חברתית פחות. ביומיום זה לא מפריע לי יותר מידי יש לי חברות פשוט לא מפה. ובפורים זה זועק. אין לנו כמעט למי להביא משלוח מנות ולא ממש מביאים לנו כמובן.
גם למדתי שזה לא בהכרח משמח אנשים לקבל משלוח לא צפוי.
אין לנו עם מי לעשות את הסעודה. אזרתי אומץ להזמין את גיסי וגיסתי והם לא רוצים לעזוב את העיר שלהם בגלל החברים והאווירה (ולא קיבלנו הזמנה לבוא אנחנו אליהם)
וגם בלי פורים קשה לי להסתגל חברתית במקום חדש. אני תמיד חוששת שאני מעיקה. גם אם מישהי נוצר איתה חיבור בגינה אני לא ארגיש בני לבוא לשבת לידה על הספסל או להיכנס למעגל של נשים מדברות.
