פורום הריון ולידה (עמוד 12)

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

אצלי 3 לידות, בכולן חתך יזום ובכולן גם קרעים דרגה 2.

ובכל הפעמים אמרו לי שזה קשור למבנה גוף.. ילדתי במקומות שונים, גם המיילדות וגם הרופאים אמרו.

וכל פעם ניסיתי שיטות אחרות (גם אמית לידה)

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

זה לא ספא

מדובר בעיסוי להחלמה של צלקת

על ידי אשת מקצוע

עם הכשרה ספציפית לאזור הזה

ריפוי צלקות זה עולם ומלואו, חומרים ייעודיים וכו, עיסויים הם חלק בלתי נמנע כי זה הטיפול המכאני. להפריד בין הרקמות שנדבקו זו לזו, לפתוח את הצלקת, למתוח אותן, להגמיש את הרקמה.

בכל מקום בגוף, החלמה לא יפה גורמת לבעיות כמו הגבלה בתנועה וכאבים, קל וחומר באזור הזה שהוא סופר רגיש מבחינה עצבית. (יש באזור הזה הרבה הרבה יותר קולטנים עצביים לתחושה וכאב).

באזור הזה במיוחד חשוב להגמיש העור והשריר בכיוון הנכון כדי לאפשר מתיחה בצד הנכון מבלי לגרום לנזק.

העיסוי לא נעים באופן זמני ומקל על תופעות שעלולות להיגרר סתם ועם השלכות כמו כאבים ביחסים...

'לא נעים נפשית' שנעשה מבחירה וכדי להיטיב בהמשך הוא לא טראומתי. ואפשר גם ללמוד לעשות לעצמך כדי להמשיך עוד עיסויים ביומיום (גם אם לא יהיו ברמה המקצועית של הפיזיו עדין חשוב ההתמדה ממה שאני מכירה)

ולפותחת, הפיזיו שהיית אצלה בדקה אותך פיזית? היא חושבת שנצרך עיסוי לתפרים? היא הסבירה לך איך בדיוק לעשות עיסוי? איך את מסתדרת עם הבדיקות טהרה בנרתיק? מה יכול לעזור לך עם מגע של עצמך באזור? (אפשר עזרה של הבן זוג בעיסוי?)

שאדם צריך שיהיה לו נוח לגעת באיברים אינטימיים שלו ובכלל.

הנורמה היא שמצוות הבדיקה בעד נעשית על ידי האישה עצמה על עצמה והיא מסוגלת וצריכה לבצע אותה.

אם הקושי פיזי זה משהו אחר, אבל אם מדובר  בקושי רגשי (לא הצלחתי להבין ואולי אני טועה בפרשנות) כדאי לנסות לחשוב עם עצמך עכשיו או בעתיד איך ניתן לפתור, או לנהל על זה איזשהו סוג של מחשבה.

להרגיש טוב עם הגוף של עצמך זה דבר חשוב בשביל הרווחה הנפשית.

אם לא במקום אפשר למחוק גם מבחינתי.

תודה ובהצלחה 

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

לידה ראשונה חתך יזום עם תפרים כואבים ממש. שבועיים אל הצלחתי לזוז מרוב כאב. לקח לי הרבה זמן לחזור לתפקוד

לידה שנייה בלי חתך, כן קרעים קטנים.

תפרו אותי בתפר שהמיילדת אמרה שקוראים לו תפר פנימי אם לא טועה בשם, שזה תפר מסוג חדש בלידות (חדש נכון ללפני שנתיים כמעט) ולא הרגשתי אותם בכלל!!!!! לא הרגשתי לא תפרים ולא כאב. 

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אמנם אנחנו באזור עם פחות אזעקות

אבל לא קונים בחוץ בפסח.

הגענו לכאן בלי שום יכולת לבשל כי חמותי אמרה לנו שהכל הכל עליה ולא נדאג וגם לא נקנה כלום מראש שוב-הכל עליה!!!!!

בפועל,מוצאים את עצמנו רעבים ועצבניים כי היא עושה פרצופים

נותנת הרגשה חזקה שהיא מתחרטת שהזמינו בכלל

ויש לה קטע כזה,משהו לא מווסת אצלה לפעמים מתלהבת ומזמינה ואז אחרי מעשה היא קולטת שזה לא מתאים לה....

זה כל כך לא נעים!!!! לא מאחלת הרגשה כזו לאף אחת!!!

הקטע הוא שבעלי מרגיש את זה חזק,מה שלא קורה בדרך כלל

היום ביקשנו לישון אצלה כי קר נורא יורד גשם ואנחנו עם קטנטנים ויש לנו ילדה נכה בת 4 עם מלא ציוד

והיא עד עכשיו לא החזירה תשובה אם מתאים לה או לא כי הבת שלה שגרה במרחק עשר דקות ממנה וכבר שרצה אצלה כל החג רוצה לישון אצלה שוב.

אני לא מצליחה לדון לכף זכות. בשום צורה

את אישה בריאה ומתפקדת, מרצונך החופשי ממש הכרחת אותנו לבוא, אז למה ככה???

תקחי אחריות!!!!! זה לא פייר!!!! אנחנו גם כך עוברים מספיק ורצינו להישאר בבית שלנו והיא ממש לחצה עליו שנבוא לנוח מאזעקות ובכללי

אמא שלי עוד מדליקה אותי בטלפון אומרת לי שהיא לא מבינה איך סבתא לא מרחמת על הילדה הנכה לפחות 😪

מאיפה אני אמורה להביא בדיוק עכשיו

היא שולחת אבוקדו אחד וחצי חבילת מצות עם חצי קופסת שוקולד

מה אני אמורה לעשות עם זה 

על זה אין לך שליטה,

יש לך שליטה על איך להתמודד עם הסיטואציה.

את צריכה כרגע לקחת אחריות על על שמחת החג של המשפחה שלך, על הבריאות הנפשית וגם על השובע של הילדים שלך ובכלל לנהל את הסיטואציה ולא להיגרר אליה.

מתוך התנאים שיש אתם צריכים הרגע הרגע ללכת לסופר הקרוב ולרכוש:

מצות, ממרחים (שוקולד, גבינות, ריבה)- יש בהכשרים מהודרים וללא קטניות.

תקנו עוגיות, וופלים, עוגות - הכל יש בהכשרים מצויינים.

תוסיפו חטיפים, ירקות שאפשר לאכול בלי הכנה מוקדמת כמו עגבניות שרי או מלפפונים, אולי זיתים.

את צריכה לעשות את זנ ברגע זה ולהתעלות מעל הסיטואציה הזאת, מעל הצער האמיתי!! שהיא גרמה לך ולבנות שמחה אמיתית בשבילך לחג הזה עבור כל המשפחה שלך.

את הכוח של הבית שלך ואת יכולה להשפיע על החג הזה   וגם על החיים שלך כולם בגישה, בכוחות שתרכשי, בניסיוו שתעמדי בו ואני מאמינה, ממש מאמינה, בזכות שהתעלית על הצער האמיתי הזה שאת שרויה בו את תראי ישועות וגאולה אישית.

בהצלחה!

ולהבא לא להסכים להגיע אם זה לא אצלה בבית. כזה פשוט

לק"י

חיבוק גדול גדול!

ושתרגישו שהחג טס ותחזרו הביתה בשמחה!

אני מכירה את המנהג לא לקנות כלל בפסח, אבל לא בטוחה שעדיף להשאר רעבים? 

אבל דברים סגורים- מניחה שהרוב המוחלט כן קונה.

יש לכם חג אחרון, אני חושבת שהנתון זה שזה עליכם ולא עליה למרות שהיא זאת שהציעה.

ולכן ללכת לסופר הקרוב ופשוט לקנות שיהיה לכם לפחות בשפע לחג הזה...פירות, ירקות לימון מלח, חטיפים, יוגורט לבוקר וקורנפלקס עם חלב, חד פעמי...

ממתקים לשמח, מיץ ענבים לקידוש

זה נורא להיות תלוי באוכל גם במישהו ממש מפרגן, זה תחושה תמידית של רעב, אז בטח אם היא לא מביאה מספיק.

מזכיר לי סיטואציות דומות מהעבר (גם לי יש ילד נכה וחמות/ הורים שפחות ידעו להתחשב)

זה לקח זמן אבל למדתי לא להיות בצד הנזקק

לא לסמוך על הבטחות של אחרים

ללמוד מניסוי וטעייה מה הכי טוב לי ולילדים

(לא התארחנו כבר שנים ארוכות

רק מארחים)

עוד יהיו הרבה חגים שיוכלו להיות לך חוויה מתקנת

זה בידיים שלך

מתנצלת מראש על הכתיבה הלא מכילה...

מגיבה באיחור,אבל בעיני זו תגובה לכל סגנון ההערות על החמיות.יש כאן קטע בפורום לדבר רע על חמיות.סגנון מכיל ותומך באמהות וסגנון מתלהם על החמיות.זה מאוד צורם לי.כשאחת האמהות פורקת בקבוצה כולן מפרגנות שהיא עייפה ועמוסה ומותר וכ...כשהחמות אולי עושה שפחות נעים זה מקבל ישר כותרת של: לא מאוזנת, לא שפויה, לא מווסתת, עם בעיות נפשיות...בעיני? לא ראוי.

החמות לא סתם עייפה ואולי גם לה קשה - היא לא מאוזנת...הלו??

ולעניין של הפותחת- כתבת שבגלל עומס מטורף של החיים החלטתם לסגור את הבית, שזזה בעצם פתר אתכם מלנקות, מלקנות ולבשל..., אחכ כתבת שרציתם להיות בבית וחמותך לחצה עליך...אז תחליטי, אתם בחרתם לנסוע כדי- לא לנקות, לא לקנות ולא לבשל, או שהכרחו אותך?

הדירה רחוקה? למה לא בדקת? האחריות היא גם עליכם...

אוכל-חמותך רצתה לפנק אתכם, הזמינה לכללל החג.כל הארוחות עליה.לילי סדר, שבת, שביעי של פסח.המון..בין לבין הגיוני שתדאגו לעצמכם לדברים קלים כמו שכתבו לכם.גם כשבאים למלון מביאים נשנושים לדר שיהיה בין הארוחות.

כתבת שאתם עם קטנטנים וילדה נכה- חשבתם שאולי גם לחמותך קשה עם הרעש והבלאגן ומעדיפה שאחרי הארוחה תלכו לדירה? נראה לגיטימי.

ללון משפחה נוספת זה הוצאת מצעים וכו..לא קל בכלל.

ודבר אחרון שממש ממש מכעיס אותי-"הביטוי "שרצה".

הבת שלה שרצה..

מניחה כאשר תתבגרי והבת שלך תתחתן ותרצה להיות אצלך חגים שלמים את תשמחי בזה ותראי בזה ביטוי של אהבת.היית אומרת בלעג שביתך "שורצת אצלך".

ואמא שלך מחממת אותך? לכ אליה..

שקודם כל, הברור מאליו - חמה זה לא אמא, והיחסים הם אחרים

זה להשתלב בתוך עולמה של משפחה שמתנהלת ככל הנראה שונה לחלוטין מאיך שהמשפחה שרוצים לבנות/ שבונים נראית הרבה פעמים, וכל אחד רואה את המקום של עצמה כ"לוקחת". כמו שקשה לראות קשיים אצל אמא, כך גם אצל החמה

לדעתי גם אף אחת פה מהכותבות היא עוד לא חמה בעצמה כדי להבין באמת במה כרוך אירוח של משפחות שלמות לשבוע, על על המשתמע מכך, בפן הנפשי הפיזי והכלכלי. ולכן, עם הדרישה להסתכלות שונה - צריכה להגיע גם ההבנה שמה שרואים מכאן, לא רואים משם. רוב האמהות פה נמצאות בשלב הקשה יותר של בניית המשפחה,לרוב זה רב גילי, ומצפות להגיע למקום בו יהיה להן נעים וירגישו בנח. בפועל זה לא קורה הרבה פעמים (

ואם תשאלי אותי,קשה לי להבין למה אנשים עושים את זה לעצמם שוב ושוב,אבל כל שנה אני רואה שזה חוזר על עצמו בווריאציות שונות. לדעתי בגלל מימד הכדאיות מכל מיני סיבות, האירוח נצבע כאידאל או כחובה וביחד עם הסטנדרטים הגבוהים שמציבים לחמה, או לחג- החלום ושברו)

אני מסכימה גם שבת זה לא כלה, ברור

וגם אמא לא תדבר כך על ילדה בהכרח

אבל זה שרשור פריקה

ולפעמים צריך גם לשחרר קיטור. ואם לומר את האמת, אני לא חושבת שהם לא חשבו לקחת אחריות בהכרח, זה העניין שהפגיעות פה תופסת את כל המקום למחשבות פרקטיות כאלה ואחרות

לגבי האמא של הפותחת - לדעתי טעות קשה להמשיך לחמם אותה במקום להרגיע את הרוחות, אבל זה מה שיש

ולמען הסר ספק - אני גם חושבת שלמרות כל הקושי, צריך לזכור להחזיק טובה לאישה הזו שגידלה את הבעל שלך, ופותחת את הבית ואת הכיס ולשים לב. אבל זה רק מתוך סערת רגשות. ולפעמים צריך לעשות עבודה וזה בסדר, לכולנו יש על מה לעבוד

לק"י

וזה בטח עדיף מאשר לפרוק באוזני אנשים שמכירים את הנפשות הפעילות.

(זו הערה כללית, שנכונה להרבה שרשורים פה).

ואכן כשמך כן את. נותנת זווית קצת שונה.

אבל שימי לב שפה הסבתא הפעילה מכבש לחצים כדי שיבואו, בעוד הם העדיפו להישאר בבית.

היא הבטיחה הבטחות בגודל הר, ובסוף גרמה להם עוגמת נפש קשה.

את צודקת שיש מידה של אחריות עצמית שגם הם צריכים לגלות- לברר איפה הדירה, אפילו לשנות מהמנהג ולקנות אוכל מוכן בחוץ

אבל רוב האחריות היא עליה, כי היא זאת שלחצה.

זה כמו שלחץ עלייך לטוס איתי לחול ואבטיח לך הבטחות מכאן ועד הודעה חדשה,

אבטיח לך פינוקים ומתנות ושלא תצטרכי לדאוג לכלום

בידיעה שאת מוגבלת באוכל ובעוד נתונים

ובסוף את תגלי שבעצם אין אוכל כמו שצריך, ושהמקום נאחס, ושהתנאים לא תנאים

כתבת את מה שהתכוונתי לכתוב עכשיו.תודה!

אנחנו משפחה עם ילדה נכה שזה בפני עצמו דורש התנהלות אחרת

חמותי ראתה את הדירה לפני ולא חשבה ליידע עד כמה זה רחוק (הייתה ברצון ענק שנבוא אולי כדי לפצות על כך שלא יכולה לעזור במהלך השנה)

ושילמנו ממיטב כספנו על כך

ולמען ילדתכם הנכה היה ראוי להתאמץ מצידה יותר שלא תטרטרו.

כנראה שהיא טיפוס שלא מודע עד הסוף לפרטים הטכניים, שעושים את ההבדל

מקווה שאת מתאוששת מהחוויה המאוד לא נעימה הזאת.

להבא,

אל תכנעי לא ללחצים שתבואו, לא להבטחות ולא לשום דבר.

אם אתם באים פעם הבאה זה רק ליומיים . ותמיד תמיד תביאי איתך כמה דברים בתיק. גם כשאני הולכת לחמתי ולאמא שלי שיש שם ב"ה שפע, אני תמיד מביאה איתי עוגיות/ פירות, ירקות/ פריכיות ... לא רוצה להעיק עם ילדים שמורעבים חצי שעה לפני הדלקת נרות או על הבוקר לפעמים הם רעבים ובררנים אז מביאה את הפרי הספציפי שהם אוכלים וכו'. אף פעם אל תגיעי למצב שאת תלותית במישהו עד כדי כך ובטח שלא שבוע שלם.

תקלטי את סגנון האופי שלה, ותהיי חכמה לפעם הבאה.

אגב, נקיון פסח בסיסי הלכתי לא אמור לקחת הרבה זמן. 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

בס"ד

ובטח שזה משהו ענק שדורש עיבוד.

במעט מילים האלה שכתבת

מקופלים כל-כל הרבה...

ההריון שהיה.

המניעים שהובילו להחלטה.

קבלת ההחלטה.

הפסקת ההריון.

הלידה השקטה.

ועכשיו הטיפולים....

הגוף והנפש שלך עברו כל-כך הרבה ❤️

זה ממש מבאס שאין תורים!!!

זה אומר שבכלל לא התחלת לממש את הזכאות לפגישות עם העו"סית?

אם המצב עד כדי כך ויש אפשרות לפרטי נראה לי שזה שווה את ההשקעה.

ואם אין אפשרות וחייבים לחכות, קודם כל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

ודבר שני, אולי בינתיים אפשר לפחות לנסות להוציא את מה שהיה בדרך כלשהי. לכתוב לעצמך את כל מה שהיה. לכתוב פה בפורום, לספר לחברות או קרובות משפחה אם יש לך כאלה שיהיה מתאים לספר להן (מבחינתך ומבחינתן). העיקר שזה לא יישאר רק בלב שלך ושתוכלי לתת לכל הכאב ושאר התחושות מקום. הסיפור הוא כבר חלק ענק של העיבוד.

ומסיימת עם תקווה - לא חוויתי את מה שחווית אבל ראיתי על עצמי ועל אחרים שאפשר לחיות חיים טובים, מלאים ומאושרים גם אחרי חוויות טראומתיות. בע"ה עוד צפוי לך המון טוב! חיבוק וחיזוק גדול!!! 🫶🏼🫶🏼🫶🏼

לפעמים ה' שומע אותנו דווקא מתוך הכאוס והבלגן... מספיק שנאמר, "ה', אין לי כוח", ואולי לנסות לשנות את זה ל"ה', תן לי כוח", וזו כבר תפילה...

(אגב, היום היה קצת שמש. ניצלנו את ההזדמנות ויצאנו, והיה כיף למרות שהיה קריר. כי באמת אי אפשר לדעת כמה זמן השגרה הזו תהיה... מקווה שתצליחי למצוא רגע כזה לצאץ, עם הילדים או לבד❤️)

ובהצלחה וישועה בכול!

קודם כל, מזמינה אותך לפרוק יותר בהרחבה בפרטי אם תרצי (כמובן רק אם זה יהיה נכון וטוב...)

גם לנו יש מורכבויות שלא מתאים לי לפרט בפורום. ב"ה אנחנו סה"כ בטוב, אבל יש הרבה על מה להתפלל, וגם אני מרגישה שלא מספיק ניצלתי את החג לתפילה כמו שצריך.

בכל זאת מנסה לחזק את עצמי שתמיד אפשר להתפלל, ושגם לכמה מילים שהצלחתי להתפלל פה ושם יש כוח, גם אם אני לא רואה ולא יודעת איך ואיפה זה משפיע.

ותמיד תמיד יש גם עבודה על אמונה וביטחון בקב"ה - שגם מה שקורה לי לא לפי התכניות שלי, זה עדיין לא אומר שהקב"ה לא איתנו, הוא לגמרי איתנו ובונה לנו את המסלול המדויק לנו שדווקא דרכו אנחנו גדלים.

(מקווה שזה בסדר לכתוב לך את זה עכשיו. כותבת באמת מהחוויה שלי, וזה בסדר אם את לא מתחברת...)

מקווה שהדברים יסתדרו לטובה ותראו ישועות בעז"ה. בהצלחה רבה והרבה כוחות❤️

(ושבוע הבא אמור להיות הרבה יותר נעים בעז"ה...)

לפעמים עוזר לנתב לפעולות מעשיות, למשל-

להדליק נר לצדיק

ללכת לקבר של צדיק או לכותל

לעשות חסד עם מישהו אחר

לא תמיד התפילות יוצאות החוצה. לפעמים זה נובע מתחושת המצוקה והעומס והדאגות...

"הרפו ודעו את ה'" -תחשבי מה מרגיע אותך. מסאז'? מקלחת חמה? הליכה באויר הצח? נסי קודם כל להקל על התחושה הקשה, ובעז"ה יגיעו כל הישועות

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

אלא בלי השפעת הורמונים.
זה מוחדר כך שההורמונים לא משפיעים כמו הגלולות...
לטענתנ בכל אופן.

ברור שיש בזה הורמונים, אך השפעתם שלא כמו בגלולות או בהתקן הורמונאלי...

הורמונים שנספגים לדם מגיעים לכל הגוף ומשפיעים על תאי מטרה, זה הדרך בה הורמון פועל
 

היוצא דופן היחיד זה התקן הורמונלי שיש לו השפעה סיסטמית מינימלית.

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

עם קוטל זרע..

אבל להתאים רק אצל מתאמת מומחית! זה מאוד חשוב גם לגבי המידה והסוג של הדיאפרגמה

וגם לגבי הידע איך להכניס באופן הכי מדויק

@פרח חדש זה עונה לך גם

ויש לי המלצה למתאמת מהממת ומקצועית במרכז 

תנסי לזהות ביוץ

במצב כזה שיטת מודעות לפוריות..

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

ב''ה תמיד יוצא מעולה.

1 קילו קמח

חצי כוס סוכר

2 כפות שמרים

חצי כוס שמן

כף מלח.

שמים קמח+ סוכר+ שמרים

מעליהם את המים המתחילים ללוש.

תוך כדי לישה מוסיפים את השמן והמלח.

לשים היטב עד לבצק אחיד.

שמים להתפחה מכוסה בשקית.

אחרי כחצי שעה עושים לישה קצרה חוזרת ואחרי כחצי שעה נוספת אפשר להכין את החלות.

בהצלחה!

ממש טעים

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

וקרה לי ששכחתי גם

עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".

אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.  

רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב

אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין

זה כנראה שאלת רב

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

היה לי סיוט מכלכך הרבה בחינות

אם יש לך זמן לחפש בכרטיס שלי פירוט שכתבתי בעבר יש כמה מוזמנת...

אם לא אנסה ממש לזכור לפרט בערב

בהצלחה!! חיפוש אחר מניעה מתאימה הוא סיוט ומתיש מאדד

לחילופין , אם מישהי מוצאת בכרטיס שלה אשמח לקישור לקריאה.

תודה רבה מראש!!

אני אחת מפה...

מצודת דוד

יש את לאונרדו פלז'ה

הייתי שם לפני שנים אז לא זוכרת בבירור

אבל כן היה מעלית שבת בטוח וגם סעודות אאל"ט

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

עניתי למטה 🙏❤️

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

גם בעלי השתנה במהלך נישואנו ויוצא שדברים שכשהתחתנו היו במרכז החשיבות עברו שינוי מהותי אצלו

מה שעזר לי זה לעשות הפרדה

אתר וצה דבר תורה בשולחן תכיני

רוצה שהילד ילך לביכנס ובעלך לא בקטע תלכי איתו את

נכון שזה לא יהיה כמו שחלמת אבל אותו לא תוכלי לשנות ותקחי את זה בלב שלם שלא ישתנה גם אם האהבה והתקשורת טובה אתם תצליחו להגיע למקום נכון בשביל שניכם

אני גם אהבתי לראות ראיונות של זוגות מעורבים (תחפשי טיםה בגוגל זוג של טייס ואישה חרדית ועוד סרט שאןלפנת בהרן עשתה על זוג מעורב) זה כמו נותן פורפורציה שאת לא היחידה.

אני אהבתי גם לקרוא שבעת העקרונות לנישואים מאושרים זה ספר שבגדול מסביר שבכל בן זוג יש דברים שלא ימצאו חן בעיניך והדרך לאושר זה לדעת לחיות איתן בהשלמה

אז בזוג אחר זה נושאים אחרים ואצלך זה החלק הדתי

ואחרון חביב אני נעזרתי גם קצת בהתקשרות שההתמחות שלהם זה לזוגות האלה- אני מבינה את הקושי של הדוסים מבחוץ והלייט מבפנים אבל זה שבעלך בוחר להיות לייט לא הופך אותך ללא דוסית - יותר קשה לעשות את ההפרדה הזו בעיר אבל ככל שזה יהיה לאט לאט יותר נראה לעין אנשים יבינו את זה 

ובעיקר את כל התהיות שממש אופפות את כולך בזמן האחרון.

אז דבר ראשון - תאמרי לעצמך שזה מבורך שכך את קשובה פנימה,

לא מדחיקה דברים,

לא מתעלמת כאילו כלום לא קיים, 

לא אוגרת ואוגרת

לא.

את קשובה.

את מודעת. מודעת פנימה. שזה הכי הכי חשוב שיש.

ואת גם נותנת דרור וחופש לתהיות הללו להישמע.

נותנת להם קול.

נותנת להם מקום. ניראות. קשב.

וזה כ"כ יקר ומשמעותי

זה צעד התחלתי חשוב במיוחד.

נכון שזו לא הדרך השלמה ולא ניתן בבת אחת לפתור הכל, אבל זהו בהחלט הצעד הראשון והמבורך כ"כ.

אז כל הכבוד לך על כך!

נסי רגע להקשיב לכל מה שעולה בך.

ממש לקרוא את ההודעה שלך

מילה מילה

שורה שורה

נושא נושא

ולנסות להתבונן עוד ועוד יותר פנימה

לנסות עוד להעמיק

ובהמשך גם לראות איך לפתח את זה ולפתור את זה ב"ה.

אנסה ב"ה בצורה התחלתית לחלק לכמה נקודות שכדאי לפתח בהמשך:

א. שימת המיקוד שלך על שני נושאים עיקריים, בהם הפערים בינך לבין בעלך מאוד מקשים עלייך:

הנושא הראשון הוא הילודה - בעוד את מעוניינת ביותר ילדים, בעלך רוצה להסתפק כרגע בילדים הקיימים.

והנושא השני הוא העניין הדתי - בעוד את היית רוצה לחתור לקיים בית תורני יותר, בעלך יותר בכיוון של "לייט" כהגדרתך.

אוקיי. שלב ראשון.

הנה מודעות

הנה מיקוד

הנה שני נושאים.

כבר הרבה פחות "פיזור" או "בלאגן" וכאוס בראש כאשר דייקת את הדברים

הלאה:

ב. בנושא הפער בילודה, כתבת כך:  "חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו."

כאן הדגשתי בכוונה את המילים המסוימות הללו בדברייך כדי להציע התבוננות זוגית בהן יחד.

כתבת שחלמתם, ברבים. נשמע ששניכם כיוונתם למשפחה יותר גדולה?

אם כן, כדאי לברר מה התרחש *אצל בעלך* לאחר שני ילדים שגרם לו לא לרצות עוד?

האם יש לו קושי?

האם יש אתגרים והתמודדויות שמשפיעים על ההחלטה?

האם ניתן להקשיב לעומק לבעלך שם וממש לתת מקום שלם וניראות שלמה לכל הלמה (ל בקמץ) שלו שם?

האם ניתן לראות אם זו החלטה שהיא עבורו לעכשיו / לתקופה הקרובה / לשנה הקרובה / לשנים הקרובות / לתמיד?

האם בעיניו ניתן לחשוב יחד על כל המחסומים בדרך ולראות יחד איך ניתן להסיר אותם או להתמודד איתם?

ובעיקר בעיקר -

להקשיב לבעלך שם. עד הסוף.

להבין אותו שם. עד הסוף.

וכמובן כמובן להקשיב ולהשמיע גם את הלב שלך שם עד הסוף.

לספר לו עד כמה את רוצה, למה את רוצה, מה את רוצה, ממש את כל כל כל הלב שלך.

לאחר שתשמיעו אחד לשנייה את הלב שלכם - הדרך תהיה יותר בהירה ב"ה.

ג. בנושא הפער הדתי כתבת כך: "התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות..."

גם כאן בדומה לסעיף הקודם,

כדאי לשמוע ישירות מבעלך היקר - מה השתנה מבחינתו?

מה הוא חושב על כך?

מה הוא מרגיש?

מה מתחולל בו בנושא הזה?

כי נשמע שהלב שלו יכול לומר הרבה בנושא.

הוא הרי כן מניח תפילין

וכן מתפלל יחיד

וכן שומר שבת

אז מה שהשתנה שהוא לא הולך לתפילה במניין

ושהאווירה בשולחן שבת שונה אולי מאשר הבית בו גדלתם -

מה דעתו על כך?

מה הלמה שלו? (שוב, ל' בקמצץ )

כדאי לדבר על כך יחד, מתוך אהבה וקשיבות שלמה ונטולת ביקורת,

ממש לבוא מתוך מבט סקרן ולא מאשים,

ופשוט לשמוע אותו, לעומק.

וכמובן גם להשמיע אותך גם כאן, גם לעומק.

לספר לו, לספר לו את הלב שלך בשולחן השבת, מה הלב שלך רוצה, מה משמח אותך, מה מייקר עבורך את השבת, מה החלום שלך, ואת כל הלמה שלך

ד. בהמשך לסעיף ג בנושא הפער הדתי,

כדאי קודם באמת להגדיר מהו הפער,

ושוב, בצורה ישירה לאחר שיח מול בעלך היקר ולאחר שאתם מבינים

ואז אפשר להחיל יחד גבולות גזרה שמתאימים לשניכם, בלי שאף אחד יוותר על עצמו.

ממש לחלק ל4 קטוגוריות מרכזיות:

1. מה ששייך רק לבעלי

2. מה ששייך רק אליי

3. מה ששייך לשנינו, לזוגיות שלנו

4. מה שקשור גם לילדים שלנו.

ובכל קטוגוריה אפשר להחליט יחד מה עושים.

לדוגמא:

התפילות שלו הן בקטגוריה 1 למשל,

התפילות שלך בקטגוריה 2 למשל,

טהרת המשפחה וכדומה בקטגוריה 3 למשל,

שולחן שבת וחינוך הילדים בקטגוריה 4 למשל

וכן הלאה...

ולא לשכוח גם כאן -

כל דבר ודבר לשמוע עד הסוף את הלמה של כל אחד, את הלב של כל אחד, לתת הבנה לעומק וניראות שלמה לכל אחד.

ולא לשכוח דבר נוסף וחשוב בנושא הזה: יש בידיים שלך המון המון כוח לעשות בפועל שתהיה אווירה ופעולות של בית תורני כמו שאת חולמת.

בין אם זה לשיר בשולחן זמירות שאת אוהבת ולהלהיב את הילדים בכך, בין אם זה לומר דבר תורה, ללכת עם הילדים לתפילה, או כל דבר שנעשה מהלב שלך ומהרצון שלך ומהבחירה שלך ועם ההתלהבות של שמחת המצווה

המון כוח יש לך!

ה. זה הסעייף הכי מרגש שיש 😊❤️

לקרוא את מה שיש ביניכם, בינך לבין בעלך היקר

זה פשוט מרגש יקרה!

וכ"כ כ"כ לא מובן מאליו!

איך כתבת ממש במילותייך שלך - מצטטת אותך מילה במילה:

שאת אוהבת אותו מאוד מאוד!

שיש ביניכם כימיה נהדרת!

שיש ביניכם תקשורת מעולה! 

שהוא באמת הגבר של חייך!

שהוא אהבת חייך ואת לא תוותרי עליו!

שיש אהבה, ואהבה גדולה!

וואו!

יקרה כמה כמה שזה מרגש

יקר

מפעים

נפלא

ופשוט אוצר שצריך לשמור ולשמר אותו.

ממש ממש ככה.

את כבר ענית על התשובה

ואת יודעת שאת אפילו לא במחשבה ולא בכיוון של להיפרד חלילה, ואת צודקת לגמרי!

עם האוצרות היקרים מפז הללו שיש לכם בטח ובטח שאין שאלה להישאר יחד בקשר היקר כ"כ הזה!!!

אבל ממש ממש לא בכוח האנרציה, וממש ממש לא באיזו פשרה מבאסת וכפויה, אלא כאן אני עוברת לסעיף הבא: 

ו. זה גם סעיף מאוד משמעותי שבאמת מקשיב רגע לחששות שלך וממש מביט להם בלבן של העיניים.

הפחד הזה והחרדה או החשש שאומרים לך:

"מה אם זה לעולם לא ישתנה?"

"מה אם תוותרי על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלך בשביל האהבה שלכם?"

"מה אם את נשארת רק מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כ"כ מהותיים באני שלך?"

שימי לב שכאן את ממש חזרת פעמיים על החשש הזה בהודעתך: ממש פעמיים כתבת שאת מפחדת לוותר בעצם על חלקים מהותיים באני שלך.

לוותר בעצם על מי שאת.

ויש כאן שורש חשוב מאוד מאוד שכדאי להמשיך להעמיק בו.

אפילו בינך לבין עצמך קודם לפני שזה בינך לבין בעלך.

או לבד או עם תיווך או עזרה.

אבל זו נקודה מהותית.

ככל שתרגישי שאת נמצאית מבחירה שלמה, כל יום מחדש, בזוגיות הזו עם בעלך - ירווח לך.

וככל שתרגישי שאת נשארת מכוח האנרציה ובלי באמת בחירה - זה יכרסם בך בתת מודע שוב ושוב ושוב ויתפרץ כל פעם במקום אחר.

וככל שתרגישי שאת יכולה להיות את, ולהביא את שלל וכל חלקייך לידי ביטוי בביתך שלך - ירווח לך,

וככל שתרגישי שאת חייבת לוותר על האני שלך או חלקים ממנו - שוב זה יכווץ ויקשה.

לכן העבודה כאן היא לראות באמת איך את בבחירה השלמה הזו, מתוכך פנימה, בחירה אך ורק שלך

שכבר התחלת לפתח אותה בכל מה שכתבת כאן, בעיקר בסעיף הקודם וגם לאחר מכן שכתבת שאת ממש לא מוכנה לוותר על בעלך ועל האהבה העצומה וכל הטוב שיש ביניכם.

גם כי את כ"כ אוהבת אותו בפני עצמו

גם כי הילדים הקיימים 

גם כי מי אמר מה יש בכלל בחוץ...

ושוב העיקר שממנו יוצאים ואליו חוזרים - כמה כמה כמה יקר האהבה והעוצמה הזו שיש ביניכם!!! זה אוצר אדיר שלא מוותרים עליו בעד שום הון שבעולם

ולאחר העבודה על חיבור לבחירה השלמה, גם בכאן ועכשיו ובהווה ולא רק בעבר כאשר התחתנו,

חשוב מאוד גם לעבוד על המקום הזה של איך אני מביאה את האני שלי לקשר, את כולו

זו תהיה עבודה, אבל הכי מתגמלת שיש!

ממש עבודה אישית בינך לבין עצמך, ולאחריה ובמקביל עבודה זוגית בינך לבין בעלך ובקשר 

ולראות איך באמת את לא צריכה למחוק או לוותר על חלקים באני שלך

את זה לא ניתן לכתוב או להעביר בכתב כי זה מסע, מסע מופלא שלך.

לעבור בו דרך לימוד המובחנות,

לימוד האני שלך,

לימוד הזוגיות בתוך האני

והאני בתוך הזוגיות,

עבודה על השלב הפרקטי איך ניתן להביא לידי ביטוי את החלקים

וכן הלאה...

אבל אל תפחדי לצעוד במסע הזה כי הוא באמת באמת מופלא ובעל פוטנציאל להגדיל ולהצמיח גם אותך אישית וגם אתכם כזוג!

אז ממש מחזקת את ידייך להמשיך להיות קשובה פנימה

לחלק אלוק ממעל שבך

ולצעוד שם בדרך הזו

צעד אחר צעד.

וכמובן לזכור בדרך הזו שבכל זוגיות קיימים פערים.

פער X או פער Y

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"

אנו לא אותו אדם

ועוברים דברים בחיים

דברים פנימיים ודברים חיצוניים

וזה בסדר גמור לחשוב אחרת.

השאלה מה ואיך עושים עם זה.

איך מבינים את הפערים לעומק, איך מגשרים על הפערים, ובעיקר איך אפילו גדלים מהם.

גם בחינוך הילדים (פער מאוד נפוץ בהמון בתים)

גם בויכוחים מהותיים על צביון הבית

וגם בפערים אחרים

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד,

ממש תורה היא ולימוד היא צריכה.

וגם הלימוד של ניהול קונפליקטים הוא בהחלט אחד הלימודים בה.

ז. וסעיף אחרון זה באמת לחזק את כל הטוב שקיים בכם גם במהות של זה וגם מכיוון הילדים הקיימים ב"ה

כי באמת שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו שאפילו ימחה שמי מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

ואפילו ימכר ספר תורה כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

ואין לך גדול כמו השלום

וכמה איש ואישתו והאהבה והביחד שלהם הם הדבר הכי נעלה וקדוש שקיים בעולם, כמו שני הכרובים בדמות איש ואשתו המעורים זה בזה בקודש הקודשים ממש על ארון הברית!

לכן חזקי יקרה אצלך פנימה את הידיעה הברורה הזו משמיא

כמה נחת רוח יש לקב"ה באהבה ביניכם ובשלום, למרות השוני

כמה ניתן ללמוד ולגדול גם ואפילו בזכות השוני,

כמה אתם מראים לילדים שלכם יום יום שעה שעה מהי אהבה אמיתית

מהי אהבה שאינה תלויה בדבר

מהו כבוד הדדי

מהי קבלה אמיתית של האחר

מהי אהבה וכבוד וקבלה על אף השוני

כמה התורה אהובה ומתוקה כשמקרבת ולא חלילה מרחיקה

כמה אפשר ללמוד גם על ניהול קונפליקטים או פערים גם שהם יתקלו בהם במהלך חייהם, עם חברים וגם עם בני ובנות הזוג שלהם כמובן 

כמה אבא אוהב את אמא

כמה אמא אוהבת את אבא

כמה אבאמא הם קודש קודשים

וכמה הם כל הזמן כל הזמן עובדים על הקודש קודשים הזה, למרות פערים, ממשיכים, לומדים, מבינים, מעמיקים, מגשרים, פותרים, צומחים, גדלים!

מאחלת לך מכל הלב המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי המון אור ומתיקות גם מהדרך עצמה וגם מהפירות המתוקים שלה, יחד עם בעלך האהוב וכל הטוב העצום הזה שיש ביניכם 🙏❤️

שווה לבדוק את זה.

הם ממש מעבירות אותך תהליך משמעותי איך להיות את בלי קשר לבעלך מתוך אמונה שאם התחנת איתו, זה התיקון ששורש הנשמה שלך דורש ממך בעולם

את יכולה להתרשם מהם בפודקאסטים, ניד יש אותם במה בליבא

בהצלחה אהובה, וחיבוק

לא רוצה את מה שחלמנו עליו

אבל לא מסוגלת לעשות אחרת, לא רוצה לבאס אותו ולאכזב כלכך

אז אני שותקת. אבל קשה לי.

זו האלטרנטיבה, לא יודעת אם את רוצה בה. 

קוראת כל מילה ומילה כאן

תודה לכל אחת שעצרנ והשקיעה מזמנה וכתבה עבורי!!!

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

לאור הפסקת האש...

מבאס אותי התשלום הכפול, אבל לא רוצה שיהיה קשה לילדון המתוק...

אשמח לעצותיכן...

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור

חוף כבר לא יתאים היום

אפשר לצאת להליכה בגשם/ בין הגשמים 

החורף מכסליו עד אייר

ולא מחשוון עד ניסן

כל שנה אנחנו נדהמים מחדש מההפתעה שחוזרת על עצמה ומבחינתנו לא אמורה להיות

אבל גשם יש לפחות פעמיים באזור פסח

ועוד פעם פעמיים באייר

לק"י

בהנחה שזה הרפס. אבל נראה לי שכן...

השאלה אם תצליחי לשים לה בלי שתוריד (אולי לפני השינה).

רק בריאות!

אצלינו ראיתי שזה הרבה יותר יעיל מהזובירקס.

אפשר לקנות בכל בית מרקחת בלי מרשם

אושר ממש

מעניין מי את

יש לי כל מיני ניקיות ותיקות בראש שחושבת עליהן 

אז בדיקת דופק בשבוע 7 זה בסדר.

קבעתי לשבוע 7+1 וזה נראה לי ממש סבבה.

תודה על השותפות בשמחה.

איזה כיף להתחדש ככה!