פורום הריון ולידה (עמוד 12)

חווינו את זה עד לא מזמן כשהתעכבו פה עם הצהרונים

האמת היא שהייתי מנסה דברים חצי מוכנים/ מהירים - שניצל תירס/ שניצל עוף עם ציפס או נודלס שזה יחסית מהיר

גם המבורגר וציפס תופס

חזה עוף צרוב במחבת זה גם לא הרבה זמן

אם את מבשלת בשישי את יכולה להכניס תבנית עוף שתהיה לך לראשון רק לחמם לצד אורז

פיצות

פעם בשבוע שבועיים לקנות פלאפל?

ולאכול משהו קטן. תבחרי רק מה הכי פחות גרוע

אני רוב הזמן מגיעה אחריהם בכלל ובעלי לא מתעסק באוכל בכלל וגם כשהם הולכים אחרי בית סםר לסבתא פעם בכמה זמן לא מחכה להם ארוחה חמה ישר כשהם מגיעים

הם יודעים שלוקח זמן להכין אוכל, ואנחנו לא בהיסטריה על זה. וזה נראה לי קטע חשוב

אבל כן הייתי משתדלת לפחות פעם בשבוע ועוד פעם ביום שישי להכין אוכל שיהיה במקרר לחמם כשהם מגיעים

כלומר להתרגל לארוחה קלילה יותר כשמגיעים - סנדוויץ', קורנפלקס, חביתות.. ובערב מבושל?

אם רלוונטי לכם, ומי שחוזרים יחד איתך הם לא רק בגילאי גן, אפשר גם לנסות להפוך את הכנת הארוחה הזו לאחריות שלהם.

אבל עדיין ממש קשה לי להכין!

אין לי ידיים פנויות ואני חייבת רגע מנוחה

אני גם בד"כ באה ישר להניק

והם עצלנים קטנים

מעדיפים להוריד חבילת עוגיות או לחסל עוגה משבת

אני לא רוצה שיאכלו זבל אבל מרגישה שאין לי שליטה על זה

אבל מורעבים כמו גדוד!!!!!

המקפיא הוא החבר הכי טוב שלי.

אני קונה בשרים פעם-פעמיים בשבוע ומבשלת המון ומקפיאה..

בולונז הרבה אוהבים אצלי וקל להפשיר

קציצות מוכנות במקפיא מוציאה ומכניסה לתנור עם רוטב

סלמון קפוא גם הולך

תמיד יש גם קפואים אפונה ברוקולי

מקפיאה גם רוטב פסטו טרי

מתירס אפשר להכין פנקייקים עם יוגורט (אבל בעייתי לכמות גדולה)

מרקים טעימים שגם מפשירים טוב

שניצלים שאני דופקת ומקפיאה ורק מוציאה בבוקר להפשרה או מוציאה שחוזרת ושמה על המחבת

מוסיפה פחמימה פתיתים/קוסקוס/פסטה אם כי משתדלת פחות...  יותר קינואה וקוראת לזה קוסקוס מיוחד, לרוב זורמים

אני תמיד דואגת שיהיה משהו עלי כשאני מוציאה אותם מהמסגרות.. פירות יבשים/ קרקרים/ אם הספקתי אז משהו טרי זה מאוד עוזר

מניחה שחלק מהם כבר יחסית גדולים?

אז אפשר לתת גם להם להכין אוכל פשוט...

הבת שלי, בת שש וחצי, מכינה לבד קוסקוס, צ'יפס בתנור, מרק מהיר משקית, בורקס בתנור... היא גם יודעת לשטוף ולחתוך ירקות.

בתור אחת שלא סובלת בישולים, הילדים שלי הרבה מכינים לעצמם אוכל🙈 כל אחד לפי רמתו...

אולי זה לא הכי בריא, אבל אנחנו מתבססים הרבה על אוכל מהיר הכנה (קפוא או משקית - שרק שופכים לסיר ומבשלים), וככה יש מה לאכול, ויחסית במהירות...

וחיבוק! גידול ילדים זה מתיש, לצד כל הסיפוק...❤️

ואת המים היא מרתיחה במיקרוגל בכלי ייעודי ושופכת לתוכו ישירות את הקוסקוס/תכולת השקית.

וכמובן, אני בסביבה כל הזמן...

על חיתוך הירקות לא שאלת אבל היא חותכת בסכין חד פעמי...

(היא גם אחראית וזהירה יותר מבני גילה, אבל בכל זאת נתתי אותה כדוגמה. ילדים בני שמונה-תשע יכולים לעשות מה שהיא עושה, לדעתי...)

לכן לא הפתיע אותי.. פשוט היה לי בראש שהיא עדיין קטנה בשביל מה שכתבת אז זה עניין אותי..

והיא באמת לא עדינה וזהירה בכלל😅

כבר בגיל שלוש

תנוח דעתך

(מי שרוצה לשלוח אלינו את הרווחה, עדיף שיבואו להושיט יד בהשכבות)

ויאיים על אחיו בסכין🙈 (זה קרה אתמול, עם סכין רנדומלי🤦‍♀️)

אבל גם בלי קשר, חוששת שבזה לא יהיו זהירים מספיק.

ולפני שאשלח אלייך את הרווחה, אשלח אותה אליי🤭

הבן שלי בן שנה וחצי למד השבוע בגן שהאש היא חמה ומסוכנת

אז גרר כסא ליד הכיריים ומצביע האש חם האש חם! אש מסוכן אש מסוכן

ואז בודק ובצרחות איה! האש חם! האש מסוכן!

והסכינים החדות (סכין רגיל כבר הרמתי ידיים יש לו גישה להכל הוא בלתי אפשרי)

הן צבעוניות ואנחנו קוראים לזה בבית סכין מסוכן

אז הוא מסתבובב בכל הבית עם סכינו שלופה בידו 

יש לי סכין מסוכן

יש לי סכין מסוכן

שהשמישמור

מוטב ללמד ילדים להשתמש בדברים מאשר ללמד אותם שהם מסוכנים כנראה

פשוט בגילו זה מרגיש לי לא ישים 

אבל בן השש שלי כן יודע להתעסק עם המיחם בזהירות בצורה שלימדתי אותו

וכולם אצלי מפעילים מיקרוגל, זה המשחק האהוב על כווולם (כן כן גם בן השנה וחצי מלמעלה, וצועק מוכן מוכן כשהוא מצפצף)

בעיני אוכל קודם לכביסה וניקיון.

אפשר להדביק פלסטר פה ושם (אצלי זה קוסקוס משקית עם שימורי שעועית ברוטב) אבל מה שאת צריכה ביום יום זה לבשל מהלילה, מהבוקר או מהמקפיא.

אז את הכביסה תדחי לצהריים, תוותרי על קיפול, תקני מייבש - מה שזולל לך את הזמן והאנרגיות.

איך אפשר לבשל מראש?

האמת אני מציעה לך לקנות סיר לבישול איטי, ככה בבוקר את יכולה לזרוק פנימה אפילו מגש עוף עם תפו"א שלמים ותיבול מינימלי - ולקבל ארוחה בצהריים שאפילו לא צריך לחמם

אבל אפשר גם מרקים קלים, סיר גדול של מרק עדשים עשיר לוקח לי בערך 10-15 דקות להעמיד, לא תשקיעי בערב את הזמן הזה בעצמך של הצהריים למחרת?

מרק אפונה אפילו פחות - 5 דקות (שמה אפונה יבשה, בטטה בצל וכוסברה, מלח פלפל), לטחון אני מרשה לך בצהריים

תבנית של עוף ואורז בתנור, אפשר לגוון לפי הזמן והכח עם גזר/בטטה/קישוא/שומר וכו', שעועית או אפונה קפואים, תיבול שונה...

בהכי עצלן שלי יש גם פסטה בתנור (מערבבת בקערה רסק עגבניות, שמנת מתוקה, תיבול, מים וחבילת פסטה, בתבנית מכוסה בנייר כסף).

בעיני זה סוויץ' במח. כל יום צריך ארוחת צהריים, ואת צריכה לחזור לאוכל מוכן.

הם רעבים לארוחת ערב או לנשנוש בין הארוחות?

אצלנו חוזרים בארבע אחרי שאכלו צהריים בצהרון.

אפשר לאכול פירות, פרוסת לחם, קורנפלקס…

בחמש וחצי אני מתחילה להכין ארוחת ערב פשוטה (למשל פסטה).

שיעורי בית מכינים בדרך כלל אחרי ארוחת ערב אבל האמת שאין הרבה אצלנו.

מה שאני עושה

דואגת שיהיה בבית דברים מזינים שהם לא אוכל מבושל (גם לא תמיד הכי בריא אבל זה מה שאפשרי במצב הנוכחי)

עוגות

עוגיות שיבולת שועל

קורנפלקס לסוגיו

לבן בטעמים

פירות

ואז מיד כשבאים הביתה אוכלים קודם את זה

לאט לאט נרגעים וגם אני מתאוששת ואז מתפנה להכין אוכל מבושל לערב.

לפעמים אוכלים ארוחת ערב סתם חביתה לחם וירקות.

ותודה לכל מי שהגיבה.

אין להם עצבים להכין!

הם חוזרים עייפים ובא להם פשוט לשים משהו בפה במיידי

אני כן משתדלת להכין, הרבה פעמים הם עוזרים או אפילו מכינים כי התינוק על הידיים. אבל זה קורה מינימום שעה אחרי שאני חוזרת. חייבת איפוס ורק אז יכולה לחשוב על זה. אז זה לגמרי ארוחת ערב ולפעמים גם היא מתאחרת מעבר למה שאני שואפת..

את אומרת שלבשל מראש לא בא בחשבון, אזמה האופציות בעצם?

שינשנשו ושחררי רגשות אשמה לדעתי

שעה אחרי שישבו לאכול וזהו

גם אני גמורה ומבשלת בלילה פעמיים בשבוע כדי שיהיה אוכל.

אבל כשאין לי כוח או לא מגיעה לזה, הם אוכלים סנדוויצ'ים או מנה חמה שזה מבחינתי רעל. וזה בחירה מודעת כי אין לי זמן או כוח..

עוד פתרון זה לקנות מוכן או לשלם למבשלת אצלך בבית.

מבינה אותך כ"כ אבל אין קסמים פה.

לבשל ערב קודם אפילו משהו פשוט כמו מושט בתנור ואורז או סיר מרק עדשים או עוף בתנור עם ירקות.

את או בעלך או אפילו אחד הילדים הגדולים יותר.

אחרת זה כל פעם להיכנס הביתה ולהתחיל להילחץ מזה שכולם רעבים.

מציעה לך גם לקחת משהו קטן לאכול לזמן האיסופים, למשל להביא קרקרים לכולם או כריך קטן או פירות. ככה שלא מגיעים מממממש רעבים הביתה.

לא יודעת להמליץ על דגם ספציפי...

חשוב לך שילוש 2 קילו?

בוש הבנתי שלשים מדהים אבל פחות טובים לקצפות.. אני לא מקציפה המון אבל זה כן חשוב לי

אני חושבת שהוא מהדגמים היותר יקרים שלהם. פשוט לי היה חשוב המשקל והטיימר.

אבל בעיקרון יש להם עוד מבחר דגמים ומכמה בנות משפחה שמשתמשות בהם (כל מיני דגמים), כולן מרוצות מאוד.

זה מיקסר מאוד ותיק, ואנשים מספרים שיש להם אותו עשור פלוס ועדיין עובד כמו סוס עבודה.

אני כאמור קניתי לפני שנה ומאוד מרוצה

אפשר ללוש איתו 3 קילו קמח. הוא שקט ונוח לעבודה (אם כי עובד שונה ממיקסרים אחרים, צריך ללמוד אותו)

אני עושה גם מלא עוגות וגלידות והוא מקציף מעולה.

מבחינת תקציב הוא עולה סביב ה- 3000 אז אולי יקר לכם.

ראיתי עכשיו שיש עליו מבצע בסופר פארם ב 2700.

לא יודעת לגבי שירות לקוחות.

חזק שקיבלתי עליו כמה המלצות אבל לא הכי הכי עדכניות, מצד שני קיבלתי אותן מנשים שאני מעריכה את הדעה שלהן וגם התנסו עם השירות לקוחות שלו..

בדקתי ממש גם על הבוש אבל בסוף בכל זאת החלטתי על הקנווד

מקווה שנשמח בו וישמש אותנו נאמנה לאורך שנים🙏

כי גם מניסיוני וממה שכותבים כאן זו משחה יעילה מאוד.

אגב נראה לי שיש הגבלה על מספר הפעמים שאפשר להשתמש ביום, תבדקי אולי בהוראות.

האמת שאפשר ללכת לרופא ילדים או להתייעץ באפליקציה, לא יודעת כמה זה אדום לה,

בעקרון הייתי מנסה משחה אנטיפטריייתית, אגיסטן בייבי זה ללא מרשם, אם לא עוזר לבקש מרשם לטבע קוטן או משהו כזה. 

אם זה מחמיר אז כמובן תפסיקי

אולי יש לה רגישות לאחד מהרכיבים במשחה?

עוד משהו שעזר מאוד אצלנו זה טלק, אפשר גם קמח תפוחי אדמה אחרי כל שטיפה.

עוזר שהמקום יהיה יבש ולא לח ומגורה.

גם אדמומיות וגם פצעים קטנים בכל האיזור

הרופאה הנחתה שתהיה כמה שיותר זמן בלי טיטול, הביאה משחה אנטיביוטית לפעמיים ביום ובין לבין שנשים זנדרקין משהו כזה שזה שמן דגים

לפזר לה שם במקום המשחות.

ולא להשתמש במגבונים עד שיעבור. רק לשטוף במים. 

של ערוגות.

ואומרים שכמה שיותר להיות בלי טיטול, רצוי גם לחשוף לשמש...

בריאות! זה סיוט!

בין זה שאת רוצה שבעלך יהיה עם תינוק לבין זה שהוא היה צריך ללמד אותו לשתות מבקבוק

אני מאמינה שאם היית אומרת לו שזו הזדמנות טובה ללמד אותו ולנסות - הוא היה מנסה

וגם - לא קרה כלום אם הוא בכה. הוא עם אבא שלו. זה בדיוק לשחרר. ככל שתשחררי יותר הוא ילמד יותר להסתדר איתם. 

אבל מכירה קצת.

יש את 'איילה פשוט טעים'- בית קפה מעולה, אבל פתוח רק בחמישי בערב ובשישי (נמצא בתוך האולפנא).

ליד התחנת דלק יש טא-בום (פוד טראק), גלידה מצוינת ומסעדה בשרית.

במאפייה ישם יש ארוחות בוקר כזה..

סלטים, שקשוקה, טוסטים וכו'

לא מסעדה איכותית בטירוף אבל מספיק לגמרי לארוחת בוקרקרים טעצמה ומשביעה...

אפשר לאכול שם או לקצת לפינה עם נוף

נכון לזמני זה היה חומוס משודרג..

לא יודעת מה יש שם היום

הרבה, וכן מחפשים להתפנק ולהשקיע

ממליצה להרחיב מעבר.

כפר סבא / פתח תקווה ולפעמים גם רחוק יותר.

בשרי קשה למצוא גם באזור כפר סבא.

אבל יש כמה חלביות טובות, בפתח תקווה במיוחד.

בעיניי שווה את הנסיעה

התלבטנו על זה פעם, אבל כשגרים באזור, זו המשמעות של "לצאת", שצריך לנסוע רחוק.

עשינו את הסוויצ' הזה וזה שווה בעיני 

בחוות גלעד יש את המשושה..

זה סטודיו עם כל מיני סדנאות שחלקן זוגיות. תחפשי אותם בגוגל יש אתר ממש יפה ומסביר.

אפשר גם דרך המילואים - בהחזר של הטיפול או באפליקציית עמית

המתומן בגבעות עולם

ולסדנאות המשושה בחוות גלעד

הוא מפחד שהתינוקת לקחה לו את המקום.

דברי על זה עם בעלך. לתת לא מכה זה עוד יותר מעמיק את התחושות הקשות שלו.

והרבה לומר לו שהתינוקת שלו, שהוא האח הגדול שלה, שהיא אוהבת אותו...

ילד גדול יותר יכול לסכן תינוקת קטנה

כי אין להם מספיק מודעות מה מסוכן ומה לא

צריך השגחה מתמדת על התינוקת

ולהסביר לו איך לגעת

מה מותר ומה אסור

לגבי תגובה כשהילד מרביץ

זה כבר לא קשור ללידה

צריך ללמוד להגיב לו נכון

וברור לא להרביץ בחזרה

גם ההתנהגות של הילד וגם חוסר הסבלנות של בעלך (אם כי להרביץ לילד זה כבר חריג…)

הייתי מנסה לתת לו כל יום רבע שעה של תשומת לב מרוכזת שבה אחד מכם עם התינוקת (ושאר הילדים) ואחד מכם רק איתו - אפשר לשחק, לשתות שוקו, להתחבק ופשוט להחזיר לו את הבטחון במקום שלו.

כלומר- כשאני מיניקה ואין לי שליטה על ההתנהגות של הגדולים יותר, אני מדברת לתינוק ככה-

אתה יודע שזלדה מאד אוהבת אותך? היא רוצה לשחק איתך ולחבק אותך. נכון גם אתה אוהב אותה? תראי, הוא מחייך! סימן שהוא הכי אוהב אותך!

תגדל עוד קצת ותשחק עם זלדה. בינתיים אתה מרשהשההיא תלטף לך את הברך? את העקב? וכו וכו.

או- איזה יופי! הנה תסיים לאכול ואמא תלך לשמשון להביא לו תפוח. בינתיים שמשון ישב ליד אמא(או יקפוץ 5 קפיצות או ישים טישיו בפח...)- את האמת שזה יותר מתאים לקטן שלי, בן ה2.

אבל זה הרעיון.

מקווה שהועלתי.

לתת לילד להנות מהתינוק החדש.

אומרים שאח זה מתנה. אבל אם אי אפשר לשחק עם המתנה הזאת ולא לעשות איתה כלום והיא גם לוקחת לי את ההורים אז מה שווה מתנה כזאת?!

לכן, אני נותנת לילדים להיות עם התינוק- להחזיק אותו- אםשר כשהם יושבים על הספה ןאת צמודה אליהם. או בעמידה יחד איתך.

אפשר לתת לו מוצץ. להביא לו משחק. גם אם הןא לא צריך. ללטף אותו ולהרגיש איך הידיים הקטנות שלו תופסות את האצבעןת של האח. כמובן להראות איפה מותר ללטף וכמה הןא עדין. לשמור עליו בעריסה/בעגלה כשאמא הולכת להתפנות ולנדנד חלש מאוד אם הוא בוכה וכו.

ברגע שילד מרגש שהוא אחראי על הדבר העדין הזה, והוא גם יכול לגעת בו ולשחק איתו, ממילא הוא פחות מרגיש מאוים ממנו.

יש לי 6 ילדים במרווחים שונים. וב"ה השיטה הזאת הוכיחה את עצמה אצל כולם.

הגבולות שלי- אם התינוק בוכה מזה או מסוכן לו.

סתם דוגמה, הבת שלי כשהיתה עוד לא בת שנתיים, נעלה לאחותה בת חודש את הסנדלים שלה. או אחד הבנים כשהיה בן שנה וקצת שם לאחותו התינוקת מוצץ בפה רק לא ממש הצליח לקלוע ושם לה בלחי. כל עוד התינוק רגוע וזה לא מסוכן שיהנו מהמשחק הזה ביחד. 

שינוי הוא אפשרי. זה יהיה קשה. זה ממש גמילה.

אבל אם יש את הרצון..

חיבוק גדול❤️

מאוד מאוד התחברתי למה שכתבת
לא צריך היום טלוויזיה, מספיק מחשב או סמארטפון וזה מתחיל בקטנה וממשיך וממשיך...
הצעד הכי נכון הוא להוציא את הטלוויזיה, אבל זה שלב קשה, כדאי בהדרגה.
אין לי  עצות איך לצאת מזה, כי גם אנחנו עמוק בתוך זה ואין לנו טלוויזיה
לא חסר מכשירי צפיה לצערי

לנו יש דיסני פלוס, סלקום ונטפליקס.

יש תכנים טובים, איכותיים ומעניינים. למה שהילדים לא ייראו טלויזיה?

הם חברותיים? פעילים? נבונים? לומדים דברים חדשים? יוצאים / מארחים חברים?

אם כן, מה הבעיה?

מעולם לא הצלחתי להבין את הקיצוניות ואת האנטי טלויזיה.. דווקא נוכחתי לדעת שניתן ללמוד המון ממנה, אני בעצמי לומדת דברים שלא ידעתי, גם מתוכניות ילדים.

אני רואה שתכנים יכולים ללמד ולפתח

אני כן מבינה את האנטי

אנשים מחפשים אשמים לבעיות שלהם

להאשים מסך זה קל

למצוא את הסיבות האמיתיות זה קשה

גם אם יש סיבות אמיתיות, כמו קושי ביצירת חברות למשל.
הטלוויזיה מעצימה את הקושי ולא בונה אותו.
הטלוויזיה מרתקת, סוחפת ולא תמיד לכיוון החיויבי.

הרבה בעיות והרבה סיבות

קחי את הבעיה הקלאסית

ילד לא רוצה לעזוב את המסך

אז זה נהיה התמכרות למסך

ומה עם ילד לא רוצה ללכת מהגינה/ לצאת מהאמבטיה/ לחגור באוטו/ ללכת לישון

אותו ילד

אותם בעיות

סיבות שונות 

מסבירים ומלמדים.
אבל הבעיה בטלוויזיה שזה לא רקר התמכרות, זה די נזק.
אישית מעדיפה ל"ריב" עם הבת שלי אם לחזור מהגינה או לא, אם לצאת מהחברה או לא
ולא לריב איתה בבית על הזמן לכיבוי טלוויזיה.

רואה את זה כאותה סיטואציה

וממש לא רבה עם הילד

אלא עובדת איתו על שיתוף פעולה

הם הרבה פחות מזמינים חברים, יוצאים למגרש ועושים יצירות מאשר לפני המסכים.

אצלנו היו הרבה ריבים בבית על זמני מסך והגבלות שונות עד שבשלב מסוים התעייפנו ושחררנו את זה אבל אי אפשר להתעלם מהמחיר.

אגב לבן שלי יש ידע מטורף בהרבה נושאים, כנראה מיוטיוב, ועדיין הייתי מעדיפה שהוא ידע פחות ויבלה יותר במגרש או יקרא יותר ספרים מאשר שיהיה במסך.

אוהבים לצאת, להזמין, הולכים לחוגים, בעלי תחומי עניין... וכן, רואים טלויזיה.. ברגע שאגיד להם שחבר בא אלינו / הולכים לחבר / יוצאים לגינה / הולכים לחוג, הם יכבו ויבואו מיד, כי הם יודעים שיוכלו לחזור לזה מתי שיירצו. דווקא נראה שההגבלה יוצרת את האובססיה. אצלי הם יודעים שהטלוויזיה תמיד זמינה להם, אז זה לא עניין גדול.

יותר מזה, אנחנו גרים בסביבה מעורבת, יש להם חברים מכל הקשת הדתית, כולל חילונים, ואני ממש לא רוצה שהם יהיו היחידים שלא יכירו משחקים / סדרות / סרטים / דמויות.

אצלנו זה פחות עובד, אולי כי הילדים שלי יותר גדולים והם כבר בגיל שאמורים ליזום בעצמם פעילויות וזה פשוט לא קורה.

אגב, קורה אצלכם שהילדים סתם משחקים על השטיח אחה"צ? כי כל הפעילויות שציינת הן מעין "אטרקציות" מחוץ לבית ואני הייתי שמחה גם לסתם אחה"צ רגוע בבית מדי פעם.

רוב אחה"צ הם בבית

משחקים ציורים יצירות

גם הבן שלי לא מתעדף מסך על פני כל פעילות אחרת 

זה דומה למשיכה למתוק. ממה שאני רואה סביבי נראה שיש את מי שבאופן טבעי הרבה יותר נמשכים למתוק, ואם תהיה להם אפשרות לאכול ללא הגבלה זה יהיה עבורם אתגר. ויש כאלה שבאופן טבעי פחות נמשכים, ואז קשה להם להבין מה כל-כך קשה ומי שמחליט לעשות גמילה מסוכר נראה להם אנטי באופן קיצוני ומוגזם.

אז אולי יש אנשים שימשכו מאוד למסך באופן טבעי ועלולים להתמכר אליו ויש כאלה שפחות נמשכים.

וצריך לראות מה הכי נכון לכם / לילדים באופן אישי, ולא בהכרח זה יהיה מה שהכי נכון לכל אחד בכל מצב.

- הפחתה ביכולת לתעסוקה עצמית

- סף גירוי גבוה יותר

- פחות הזדמנות ללמידה חברתית תקשורתית

- התמכרות

- ילדים עם פוטנציאל לקשיים מסוימים  (קשיי שפה ותקשורת), זמן מסך ממושך עלול להעצים את הקשיים.

- בהמשך, חשיפה לתכנים לא חינוכיים/ לא תואמי גיל

- טווחי קשב קצרים ומוסחות גבוהה.

כמובן, לא הכל לכולם, ויש ילדים שלא ינזקו בכלל, אבל חשיפה לא מוגבלת יכולה ליצור נזק לילדים מסוימים.

לכן, חשוב מאוד להיות במעקב על כמות הזמן של הצפייה במסך, תכנים וכו'

הרי העובר מתקבע במצג הלידה רק לקראת סוף ההריון

ולזכור שההריון מתחיל בהפריה שקורית בכלל בחצוצרה, ומשם הביצית המופרית מגיעה ומשתרשת ברחם

ברור שאין שום קשר לתנוחה של ההורים לפני ההפריה.  
 

נשמע כעוד אחד מעשרות אמירות (סגולות), סביב הכמיהה להריון מוצלח ובריא ולידה קלה.  

לק"י

לעניין התנוחות המומלצות.

אבל זה לא קשור למצג העובר....

מלחיצים..

חייבים ללמוד לסנן

כי הכי חשוב לעובר זה רוגע

הוא מרגיש סטרס שיש אצלנו פי כמה וכמה...

לתרגל מדיטציות של הריון, תסתכלי ביוטיוב..

בטוחה שיש הרבה נשים שהיו בלחץ בהריונות, בטח בכל המלחמות שיש לנו פה, והתינוקות בסדר.

אם את בטוחה שמעולם לא קיימתם אישות בצורה אחרת מהמקובל - אז למה זה מערער אותך?

(נשמע לי שבזה צריך לטפל❤️)

בכל הקשור בזוגיות ובטח ובטח באישות המילה מקובל לא רלונטית

מה שקובע זה רק מה שמקובל על שניכם גם אם הוא לא מקובל חברתית
 

ולהפך

גם אם משהו מקובל חברתית אבל לא מקובל על שניכם- אין לו מקום

אם המכשיר על הילד- הוא נחשב צד בשיחה ואז זה לא פלילי להקליט.

אם סתם שמים בתיק/ במגירה וכו אז זה בעיה.

ככה הבנתי

לגבי איפה להחביא

לגבי האם מותר - מותר אך ורק על הילד עצמו

אז תחפשי דרך המטה

מניסיון

את יכולה להתייעץ גם בפייסבוק של המטה באופן אנונימי

שמותר לשים רק אם יש חשד סביר

בכל מקרה כדאי באמת לפנות למטה ולברר איתם 

מותר לשטוף, רק לא במים ממש חמים.

בהצלחה❤️

שבת שלום

כשהיא בימים חופשיים היא מודה בזה שהצוות עושה מה שרוצה. זה מעצבן מאוד.

אנחנו אנשים בוגרים. ומצופה שגם שהמנהלת לא נמצאת הצוות יעשה את העבודה שלו.

כשאני רציתי לדבר עם מפקחת ביקשתי את זה ממנהלת המעון ישירות.

ובכל מקרה, היה ולא קיבלת את הטלפון ממנה או שאת רוצה לעשות זאת ללא ידיעתה, את צריכה לחפש בגוגל, זה מידע פתוח לציבור.

את צריכה לכתוב: מפקחת מעון בני ברק, למשל.

לפעמים יש אימייל ולא נייד, תכתבי ותבקשי את הנייד.

בהצלחה. 

ושדיברתי ישירות עם המפקחת היא לא ענתה וישר הלשינה למנהלת והמנהלת התעצבנה. 🥶

גרמה לי להרגיש שעשיתי איזה פשע שפניתי לא דרכה

היא עוד עובדת של המעון/הרשת ולא מישהי באמת חיצונית ולכן זה הגיוני מה שאת מתארת פה. תנסי לברר באינטרנט תחת איזה גוף המעון ואם יש מישהו חיצוני (שלא קשור בשום צורה להנהלה או לצוות של המעון ויש לו יכולת להפעיל עליהם כוח במידה והם לא משתפים פעולה) שאפשר לפנות אליו

או שצריך לאסוף קבוצה של הורים בשביל זה, אבל אני מכירה מעון שההורים התאספו ופנו לתמ"ת והגיעו לביקורות כמה פעמים בזכות זה, וזה ממש שינה שם את ההתנהלות, אולי שווה לבדוק את זה

וזה המטפלת/ הצוות הקבוע שלה לא מחליף אפילו אחרי שאת מעירה?

וזה ההזנחה היחידה שיש או שאת חושדת בעוד?

או אפילו לתמ"ת שיעשו ביקורת. אני מכירה מקום שהיתה בו התנהלות לא תקינה (לא מצד הצוות, מצד הבטיחות במקום והתפקוד הכללי) וכשהורים התלוננו לתמ"ת ודאגו שיבואו לביקורת המצב השתפר (הם גם לא עברו את הביקורת הראשונה ורק את אלה שאחרי אז בכלל גרם לזה שניערו שם נהלים ודברים)

גם אחרי פניה למנהלת המעון הייתי שוקלת העברה למעון אחר או למטפלת

זה משהו בסיסי ביותר 

את לא רעה שמעירה
את אמא, ותפקידך לדאוג שביתך תקבל את הטיפול המסור והטוב ביותר.
אם למנהלת לא אכפת, לא מפתיע שגם למטפלות לא אכפת...

הייתי שוקלת העברת מעון, מטפלת...

חיתולים מגבונים

בגדי החלפה, תחתונים, גרביים, פיג'מה

סוודר/מעיל

מצעים וכלי מיטה

מגבות

סבון גוף

משחה ומברשות שיניים

מברשת שיער גומיות

נשנושים

כותבת דברים, תראי מתוך זה מה רלוונטי.

בגדים מתאימים למקום שבו יהיו, כולל מעברים במזג אוויר. כולל סוודר, מעיל, נעליים מתאימות.

לקחת בחשבון בגדי החלפה.

אם זה כולל שבת, אז גם בגדי שבת.

טיטולים, מגבונים, משטח החתלה, משחה

שמפו וסבון תינוקות, אמבטיה לתינוק, מגבות, מברשת שיער, גומיות לשיער, מברשת שיניים, משחת שיניים לילדים, מקטין אסלה ושרפרף לשירותים.

מוצצים, בקבוקים, מברשת לניקוי בקבוקים, תמ"ל, אוכל ספציפי שהם אוכלים, כלי אוכל לילדים, כסא אוכל, סינרים

צעצועים, ספרים, תעסוקה מתאימה לגיל

חפץ מעבר, או משהו שהילד קשור אליו במיוחד.

לול ומצעים מתאימים, שמיכות לילדים

תרופות קבועות, תרופות בסיסיות

אם יש לך עוד זמן, את יכולה לשים לב במהלך היום במה את משתמשת, ולרשום כל פעם דברים שצריך להביא

קרה לנו בטבילה הראשונה אחרי החתונה.

בשבת.

רצנו לרב מבוהלים רודפים אחריו מבית כנסת לבית כנסת (זה קרה בצהריים כבר!)

כתם גדול, דם טרי, לא היה איך להתיר את המראה...

הלכתי לבודקת, זה היה נורא

ו- לא היה פצע.

כמה בכיתי, עד היום שאני נזכרת בזה אני יכולה לבכות.

באלי לבכות בשבילך

🥺🥺🥺

בניגוב לפני הטבילה פעם אחת

ופעם אחת בצהריים לפני ההתארגנויות....

חיבוק ענקקקקקקקקקק

קנו לכם משהו טעים ומפנק היום, צאו לאכול/לטייל.

זה רגעים כ"כ קשים וכואבים

אז זה הזמן להתפנק הכי שאפשר

שבעז"ה תזכי בקרוב לטבול בבריאות, בשמחה ובלי עוגמות נפש בדרך.

אני מבינה ממש את החוסר אונים,

אבל באמת בשבילך ממש מציעה להתאים את הרב שאת מתייעצת איתו לנסיבות חייך.

רב ששולח לבודקת טהרה במצב של וגיניסמוס זה לא בטוח מי שמתאים לך.

כל העניין עם בודקת טהרה היא יחסית חדש, לפני כן רבנים היו יכולים לתלות בפצע על סמך עדות האישה.

את צריכה רב שיש לו את המיומנות לשאול את מה שצריך ולפסוק גם בלי לשלוח לבודקת.

כמו שפעם ידעו ליילד עכוז, והיום הרבה פחות בגלל הקלות של ניתוח קיסרי,

אבל מי שיש לה בעיה ללדת עכוז בקיסרי צריכה לחפש את הרופא שיש לו את המיומנות ליילד עכוז גם בלי קיסרי כמו פעם.

כשמקבלים פסיקה גם אם היא חיובית וגם אם היא שלילית, החד משמעיות שלה כבר מקלה לקבל את המצב, אבל כשיש פתח של "לו רק הייתי מתגברת והולכת" לדעתי זה רק עלול להחמיר את המצוקה הנפשית.

מקווה שזה בסדר לכתוב את זה, וזה לא פוגע ח"ו.

ואם לא תמצא שום דרך להתיר, אז קבלי חיבוק!!

שבאופן אישי אין לי התנגדות לכל עניין הבודקות, אבל אני מאמינה שמוטב להשתמש בו רק כאשר יש צורך, כלומר, חשד סביר אבל לא ודאי לפצע.

כאשר למשל לוקחים גלולות, ולא ידוע על פצע ואין שום רגישות, סביר להניח שמדובר בדימום הסתגלות. ועד כמה שמבאס שהטבילה נדחית ( וזה מאוד מאוד מבאס!) אני חושבת ששווה להפעיל שיקול דעת האם באמת כדאי ללכת לבודקת.

כשקרתה לי סיטואציה דומה והרבה הציע ללכת לבודקת, אמרתי לו שאיך שאני מכירה את עצמי סיכוי מאוד נמוך שיש לי פצע מדמם וזה מיותר ללכת לבודקת והוא קיבל את דבריי ופסק לפי המראה. ( שאכן היה אוסר, אבל אם הייתי הולכת לבודקת כנראה התשובה לא היתה משתנה ורק היה נוסף כאב לב וחוסר נעימות )

חבילה צהוב כחול.

בעקרון הקושי להכניס את האצבע יכול להיות גם כתוצאה מהפחד לגעת באזור

אז בהחלט מומלץ להשתמש בבדים הכי עדינים שיש

והתייעץ עם הרב כמה בדיקות עלייך לעשות. כי אחרי לידה הרבה מתירים להפחית בבדיקות עד למינימום

בהצלחה

ומזל טוב

קשה למצוא אותם אבל הכי רכים שיש בפער

תקופה ארוכה השתמשתי בסריג צח

וכשלא היה בחנות קניתי בלית ברירה של סריגית והם באמת מאוד מאוד רכים ועדינים.

בעיקרון תלכי לסופרים חרדיים/ רשתות שיווק (יש חסד/ שוק מהדרין/ שערי רווחה)

יש כל מיני סוגים

בכללי בד אריג = יותר נוקשה

בד סריג = יותר רך

אפשר להרטיב את העד ולסחוט אותו

ואז יותר קל להכניס.

כך, כי אצלנו למשל אסור להרטיב.

מסיבות רפואיות מותר לפעמים רק ממש בפתח הנרתיק.

וכמובן לא כל יום חייב (תלוי פסיקה)

זה ממש לא לעניין להעיר הערות כאלה וממש הגיוני שזה מוריד לך אפילו שאת יודעת שהיית מהממת ושזה הבעיה שלה. איזה מעצבנת היא... וכל הכבוד איך שענית לה!

שולחת לך חיבוק

וסתם חושבת על זה שהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ... עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". את יכולה אולי לנצל את זה להתפלל על משהו ולבקש מהקב"ה משהו במיוחד...

תראי את השרשור שפתחה כאן מישהי ומה ענתה לה @דיאט ספרייט , תגובה מדהימה!! את יכולה להיכנס לכרטיס אישי...

תכלס זה חולניות של אנשים וטוב שאת לא במצבם!!!!

לא מבינה מה זה נותן לה...

רגע, בסוף היה לך חדר נורמלי בשבת? התלבטת על זה פה איתנו...

זה ממש לא תקין, לא משנה איך את נראית מד לא אומרים כזה דבר במיוחד אחרי לידה ( סתם אני זוכרת שעוד הייתי רווקה די רזה אבל לא מקל מידה 36-38 חברה רזה ממש אמרה לי משהו לכי לחנות x יש שמה דברים במידות שלך, זה ממש ממש הוריד לי כי חשבתי שבאמת נראית טוב ושאני רזה יחסית סתם להגיד לך שזה לא קשור למידה יש אנשים אם חוסר טאקט שתמיד יגידו דברים )

בטוחה שאת נראית טוב וכיף לך שקנית דברים לאחרי לידה

הקטע הוא שאני לא מבינה מה הקטע . מה הקשר להוריד לבן אדם ככה

ואני קצת לחוצה שאולי היא אומרת לבעלי דברים עליי כי הם בקשר טוב.. למרות שברוך ה' אנחנו שנים נשואים,יש לי תמיד את התחושה שהיא מרכלת עליי

הגיוני שזה מקנאה כלשהי?

לא ברור על מה,הדבר היחיד שחושב עליו הוא הקשר ההדוק בינה לבין בעלי בתור דודה ואחיין

רודם כל אנשים שצאיכים להוריד אחרים כדי להרגיש טוב הם חסרי ביטחון עצמי

זה בכלל לא קשור אליך

את פשוט הקורבן כי עקפת אותה בתחרות על הלב של בעלך -לא בקטע רומנטי

אבל זה שהם בקשר טוב ואת סופגת ממנה זה קלאסי מקנאה

לאנשים יש יציאות נוראיות. אם אפרט לך כאן כל מיני תגובות שקיבלתי בימי חיי.. (כולל מישהי שאלה אותי פעם מתי אני אמורה ללדת. כשאמרתי לה שאני לא בהריון, במקום לשתוק או להתנצל, היא הצביעה עלי ואמרה בקול מזועזע- "אז כל זה השמנה?? עד כדי כך השמנת??")

יש שאומרים פשוט להתעלם. יש שאומרים 'לשתול' במקום את הבנאדם עם תגובה עוקצנית.

מאפשר לבחור בתגובת ביניים-

אם העניין הזה חוזר- מציע לומר בשקט ובנחרצות משהו בסגנון של "אני מבקשת יותר לעולם לא לדבר על הגוף שלי. תודה". פעם אחת יהיה לא נעים אבל סיכוי גדול שזה ייפסק. במיוחד אם זה מול כולם- גם הם יבינו את המסר. (ולא איזו תגובה כללית ומתנצלת.. חייב להעמיד גבול)

וואי.. ה'..

חיבוק גדול

במשפחה של בעלי יש קטע שאני ממש לא מסתדרת איתו של לראות מה האחרים אוכלים, למלא לאנשים לידך צלחות, ובכללי המון דייבור והתעסקות סביב אוכל וארוחות, ואני בן אדם שלא מסוגל שיסתכלו לו בצלחת ומה הוא אוכל ולא אוכל (מהמון סיבות שלא קשורות בהכרל למשקל). בהתחלה כשעוד היינו מאורסים (בדיעבד זה היה גם בפגישות אבל אז לא שמתי לב) נורא הפריע לי שהוא כל הזמן מסתכל מה אכלתי כמה וזה ומנסה לשכנע אותי לאכול עוד או דווקא מהאוכל הזה, אבל כשהכרתי אותם יותר הבנתי שככה הם ודיברתי איתו דוגרי על זה שלי לא נעים שמסתכלים לי בצלחת ובוחנים מה אני אוכלת ואנחנו די מסתדרים עם זה. 

אם זה באמת דרך חיים שלהם כלפי כולם- קודם כל גם כלפי עצמך תדעי שזה לא אישי נגדך ואולי גם יהיה לך יותר קל להגיד להם או להעביר דרך בעלך שזה נושא שאת לא רוצה לדבר עליו.

אם זה אישי נגדך- בעיני תדברי על זה עם בעלך ותשקפי לו מה את מרגישה, שידע קודם כל שזה מאוד מפריעה לך, ותעמדי יותר על שלך. אין סיבה שהם ידברו אלייך ככה בכוונה, ואין שום סיבה בעולם שתשתקי מול זה.

ולעצמי אני תמיד אומרת ילדתי ילד בריא. הגוף שלי הכי מושלם שיש... אני מגדלת ילדים חמודים ומחונכים אני אישה מעולה.

ואם חמותי הייתה מעדיפה כלה דפוקה ורזה עם ילדים מופרעים בעיה שלה

אין לי מושג איזו מידה את. וזה לא כזה משנה. לאנשים תמיד תמיד יש מה להעיר על זה.

בגדול אני די רזה מטבעי, בואי נאמר שאת התיכון סיימתי סביב מידה 32? ולא עשיתי איזה משהו. ההתנהלות התזונתית והספורטיבית שלי הייתה על הפנים (אוכלת זבל ולא זזה)

וברורררר שהיו הערות. על מה אני אוכלת. משמין מדי, מרזה מדי, מעט מדי, איך את רזה אם ככה את אוכלת וכו.

ואז עליתי במשקל. (לא בכוונה. גם לא הכי סגורה על מה קרה שם כי דווקא ההתנהלות השתפרה טיפה)

מה זה. עליתי? בשיא הייתי משהו בין מידה 36 למידה 38. היה מפתיע לקנות מידה s במקום xxs-xs אבל זהו.

ואוהו איזה הערות על ההשמנה. על מישהי שהיא פחות ממידה 38, כן? למידה M לא הגעתי.

מה שאני מנסה להגיד זה שתמיד יש מה להגיד. גם לסביבה הרחוקה (תודה לך הרופאה שאמרה שהיא לא זיהתה אותי בגלל שהשמנתי), וגם לסביבה הקרובה (הייתי משאילה לך את הבגד הזה אבל הוא לא יעלה עלייך)

וזה לא משנה איזו מידה את. זה אפילו לא צריך להיות בקצוות (האקסטרות למיניהן), גם על s וm יש מה להגיד מה לטעון ואיפה להסתכל לך על הצלחת ועל היקף הבטן.

את סבבה עם הגוף שלך? השמלה החמיאה לך ושמחת להסתכל על עצמך במראה? איזה כיף! (וזה לא קשור אם את 5 שבועות אחרי לידה או 5 שנים אחרי לידה או בכלל לפני לידות)

אני בעד לחיות בכיף ובשלום עם הגוף.

וגם בעד בריאות. אבל מי כמוני יודעת להגיד לך שהרבה פעמים אין קשר בין בריאות למשקל. (סורי אבל לאכול כמעט רק פחמימות ריקות, אורח חיים יושבני, שהמקסימום בו זה ההליכה לתחנת האוטובוס… זו לא בריאות. והגוף היה רזה. אז מה?)

לא תמיד צריך להשתמש דווקא במושג הזה.

אני יכולה להגיד לילדים למשל שלא נכנסים עם מישהו לשירותים, כי זה מקום פרטי.

או שאנחנו נוהגים שבנות גורבות גרביים.

הוא אוהב לשאול אותי שאלות סתם בלי קשר

למשל אתה לא יוצא ערום מהחדר לסלון, אתה קורא לנו לעזור לך להתלבש, כי זה לא צנוע לצאת ערום.

כמו שדברים שלא חמץ גמור יש פסקים

"ראוי להצניע"

הדבר עצמו הוא לא רע, הוא נהדר וטוב

אבל זה לא הזמן המתאים שלו להיראות /  לבלוט.

ככה צניעות

אנחנו שומרים על הגוף מכוסה

כדי לשמור על פרטיות האיברים ועל גבולות הגוף

כדי לתת מקום לנשמה להיות בולטת

וגם כדי להבדיל אותנו מהחיות והבהמות כי יש לנו צלם אלוקים.

ובזמנים מסויימים (בגבולות!)

אפשר לבחור לגלות את הגוף

או חלקים ממנו (ולא לכל אחד! בבדיקה רפואית למשל, או לאבא ואמא כדי שיעזרו לילד)

במילה "מכובד".

אני מעדיפה להשתמש בניסוח הזה כשאפשר. 

אני חושבת ששמים חומר רק פעם אחת ומסרקים יסודי, ואחר כך אפשר להמשיך רק עם סירוק במרווחים, לא חובה כל יום. נניח יום כן יום לא או יום כן יומיים לא. 

(אחרי זה זה תחזוק - אם יש כינים בגן ובבית הספר זה יחזור אם לא יהיה תחזוק.)

החלפת מצעים ומגבות למיטב ידיעתי לא קריטי בכלל.

שתצליחו להיפטר מהמכה! רק תשמרי על עצמך ועל הכוחות שלך, זה הכי חשוב.

אין לי כוחות בכלל !!! בא לי שיהיה כבר מחר בערב בע"ה שיהיה אפשר לנוח קצת. 

אם ניקית יומיים רצוף כולל הדרין ביום הראשון

אפשר לעשות כל יומיים או שלושה

ולחזור על הדרין אחרי שבוע או עשרה ימים לא זוכרת מה כתוב עליו

וזהו

להעביר מסרק סמיך במקלחת פעם ביומיים שלושה זה די והותר לראשים נקיים.

היה עם חומר אחר

ויומיים עם הדרין

אתמול היו  ממצאים בודדים

היום נקי לגמרי

באמת נעשה הפסקה עם החומר.. פשוט הפחיד אותי הכמות של הכינים. והעברתי לה מסרק לפני שבוע לא היה כלום. איך זה התפשט ככה...סיוט

היא יומיים רצוף אם יש ממש ג'ונגל

ואז אפשר פעם בשלושה ימים וגם אם הייתה הידבקות זה ייתפס מהר יחסית

ובאמת עזבי את זה את ממש נשמעת בקריסה! אם את על אנטיביוטיקה את חייבת לנוח כדי לתת לגוף להחלים

תעשי רק מה שבכוחות שלך...

לשלוח עם צמה לביס

אפשר לשים סרקל שיש בו רוזמרין. וזהו.

מסכנים הילדים. זה מציק, וגם עלול להדביק אחרים. ועלול להרחיק מהם אנשים.

(וגם אני כרגע במקום הזה של מכת כינים. מסרקת כל יום- יומיים. לא מחליפה מצעים ומגבות).

פשוט להתאבד על זה ואז יחזור אחרי יומיים בלי קשר זה חבל

"ברוב המקרים עוברות הכינים מאדם לאדם באמצעות מגע בין הראשים. לעיתים רחוקות תיתכן הדבקה באמצעות שימוש משותף במסרקים, במברשות שיער, במגבות, בכובעים, בבגדים ובמצעים. כינים יכולות לשרוד מחוץ לגוף האדם לא יותר מ־24 שעות"

(מהאתר של כללית)

דבר שני אם אתמול היה נקי, קחי לך מנוחה היום.

ודבר שלישי, כבר כתבו לך אהל ממש לא צריך שבוע של הדרין

לק"י

בסוף זה נגמר.

בתקווה שלא נדבקים שוב🤦‍♀️

אנחנו גם במכה כבר זמן לא קצר. המזל שלא כולם נדבקו. 

אמרתי לילדים שהיום נחים

נאכל משהו ביחד ברוגע אחרי הטירוף של השבוע

מקווה לקחת לעצמי איזה שעה לישון צהריים

(אפילו יום מחלה לא יכולתי לקחת השבוע.. פשוט טירוף)

היה לי מלא בילדות וזה זכור לי בתור סיוט!!!!

מעבר להדרין שכבר עשית

תקלעי להן צמה לבית ספר

וגם סרקל או טיפות רוזמרין מאחורי האוזן ועל הקודקוד

הריח גורם להן להתרחק

הספריי שלהם ממש עזר לבת שלי

מאז שהתחלתי להשתמש היא לא נדבקת. ב"ה 

אין בזה שום רע. אם היית אומרת שזולל עוגות, ממתקים ורוצה עוד ועוד זה משהו אחר.
וילדם גם כשהם שבעים, אם אוכלים אחר כך לידם הם רוצים תמיד עוד...ככה כל הילדים שלי. זה קטע אצלם!!!
כל עוד הילד בריא, פעיל, חיוני, רגוע מה רע במה שהוא אוכל?
עדיף שישבע מאוכל מזין מאשר ממתוק (ביסקוויטים, עוגות)
כתבת שמנשנש הרבה- השאלה מתי? בין ארוחות?
מה אוכל?

שם לפעמים מחלקים מראש צלחות לכולם ובגלל שהמטפלות הרבה פעמים מאכילות אז הם אוכלים פחות ממה שמסוגלים

לא אומרת שהוא רעב שם, אבל לפעמים משלימים בבית

הייתי בהלם לראות איך הוא מחסל תכולת צלחת שאני אף פעם לא חשבתי למלא כך לעצמי...

אבל זה היה אוכל בריא, וזה טוב שהוא אכל ככה, ואין חשש - היום הוא רזה למדי, ממוצע לגילו (4.5).

לא חושבת שאתם צריכים להגביל אותו באוכל, אבל אולי ליתר ביטחון תתייעצו עם תזונאית?

אבל אני כן חושבת שחשוב לפתח מנגנון של רעב ושובע ולא לאכול עם העיניים.

יכול להיות שהאכילה מפצה על משהו אחר שחסר לו? אולי מים? שינה?

אפשר לנסות אחרי שמסיים צלחת להעסיק אותו במשהו כמו סיפור וכו' ולבדוק אח"כ אם רעב או לא.

אם לא רעב זה אומר שצךחת שניה נגיד זה יותר תעסוקה מרעב ואפשר להעסיק אותו בדברים אחרים.

צריך להבין את התמונה הגדולה כדי לראות שלא מפספסים משהו, ואם הכל תקין אז בתיאבון!

לגבי הבקבוק, את אומרת שרק לאחרונה עשיתם את השינוי, אז הגיוני שהגוף עדיין לא התרגל וצריך לפצות על מה שנעלם פתאום, יכול להיות שזה עוד יתאזן.

בכל מקרה את יכולה לפתוח את הארוחה עם חלבון וירקות, ורק אח"כ לתת את הפחמימה.

ותשלבי לו בתפריט גם שומן בריא כמו אבוקדו וטחינה.

עוד נקודה, הוא לועס טוב? יכול להיות שהוא ישר בולע בלי ללעוס מספיק קודם?

הלעיסה חשובה לפיתוח תחושת שובע.

זה מסקרן אותם מאןד..

בגיל הזה מוציאים הרבה מרץ והגיוני שהוא צריך למלא מאגרים, הבת שלי די ציפלונה והיתה אוכלת בגיל הזה יותר מאחים שלה הגדולים. כל מי שהתיישב לאכול היתה באה ורומזת בעדינות שהיא מצפה שיחלקו איתה 😂

כל עוד זה אוכל ולא נשנושים לא רואה בזה בעיה.

ואם זה מאןד מפריע לכם תאכלו אחרי שהולך לישון או מלכתחילה תאכלו יחד. 

הוא בגיל של גדילה וצריך המון קלוריות, המוח גדל, הגוף גדל המון! והוא גם מתרוצץ ומוציא הרבה יותר אנרגיה מאשר המבוגרים.

מסכימה עם כל מי שכתבה שכל עוד זה אוכל מזין ובריא - אין סיבה להגביל.

ההרגלים לא נקנים בגיל הזה. כלומר הם כן, אבל הרגלים של לאכול מסודר ליד שולחן וכאלו, ולא הרגל של כמויות, זה שלב שיש ילדים שמסוגלים לאכול המון, וזה מתאזן לבד.

את יכולה להחליט מה להציע או מה יהיה בתפריט, ולדאוג שיהיו מאכלים בריאים יותר, יותר ירקות חלבון ושומן, אבל לא נשמע לי שזה משהו שצריך להעסיק אתכם בכלל.

אכלו מלא בגן, חזרו הביתה לארוחת צהריים שניה, אם היו אצל אמא שלי שאלה בצחוק "את מרעיבה אותם?" ונתנה להם עוד אוכל, וכשחזרו הביתה מורעבים שאלתי אותה בחזרה "הרעבת אותם?"

כל עוד זה אוכל מזין וטוב, ולא ממתקים וחטיפים, אדרבה שיאכלו כמה שרק רוצים.

לצערי זה לא החזיק מעמד ועכשיו הם אוכלים כמו ציפורים.

תמיד צחקנו שבחישוב כמויות תינוק נחשב מנה וילד נחשב חצי או אפילו שליש מנה.

זה מתאזן לקראת גיל 2.5-3

ממש באותו הגיל. כן קצת גדול פיזית. לא שמן- גדול..

אפשר לחשוב שהוא כבר בן שנתיים בכיף

אוכל המון. יכול לגמור 5 קציצות לצד צלחת קוסקוס בארוחה…

בגדול אני מרגישה שמהרגע שהוא חוזר למעון ועד שהוא הולך לישון הוא אוכל 😂

לדעתי הוא משלים פערים מהמעון. בכל מקרה כל עוד הוא אוכל בריא ומזין אני לא מתערבת. 

המנגנון של רעב ושובע הוא טבעי ממש... אם הוא רעב אז הוא רעב ממש לא הייתי מתערבת בזה בשום צורה

מה שכן הייתי שואלת אם אוכל מספיק במעון, כי אולי באמת זה סוג של השלמה 

אוכל מוצקים? שותה מים?

יונק? מקבל תמ"ל?

מקבל ברזל?

זה משהו חדש, או מתמשך?

ואז זה יכול לעשות צריבה.

עדיף לתת ירקות ירוקים. מלפפון, חסה, וכו'.

הרבה הרבה שתייה.

באמת שייק זה טוב כמו שכתבו ושייק ירוק עוד יותר טוב 

הבן שלי גם בן 10 חודשים ולפני שבועיים בערך סבל מעצירות כי נתנו לו כנראה יותר מידי ביסקוויטים

הכנתי לו שייק פירות והאכלתי אותו ואחרי זה היתה יציאה טובה בקלות. הפירות מלאים סיבים ונוזלים וזה פשוט מעולה.

אם הוא לוקח

ולראות האם זה משתפר

אם העצירות משתפרת אז תתיעצו עם הרופא אם הוא חייב להמשיך לקחת ברזל ואולי יש סוג אחר שעדיף.

אנחנו החלפנו לבן שלנו מטרנה למטרנה התכלת וזה גם עזר