פורום הריון ולידה (עמוד 12)

גם כשגיל ההריון מדויק.

התווך התקין הוא שבועיים לכל כיוון.

אם בסוף ההריון העובר יהיה יחסית גדול, יכולים יותר להלחיץ.

אולי כדאי לשמור תיעוד של הבדיקות, ויכול להיות שכן יקחו את זה בחשבון, גם אם רשמית לא ישנו את התאריך.

באיזה משקלים את יולדת בדרך כלל?

ובאיזה שבוע?

על הצד כשהוא מאחורייך

חפשי בגוגל: מאקו התנוחות הטובות לנשים בהריון

@המקורית

@אלישבע999

הבעיה היא פחות התנוחה ויותר שאני נשארת מדבר סהרה לא משנה מה ברמת רוצה (ולא כמו בימים כתיקונם שהגוף מתעורר עם הרצון)

סליחה אפ היה לא מובן

זה כאילו בטמפ החדר, וזה מתחמם מהחום גוף ונמס.. ואז זה לא קר בגלל.

עכשיו הזמנתי בוולט שמן של מיי פלז'ר ראיתי עליו המלצות אונליין

אקווה שאכן יעזור

אבל חמאה שלא קרה נשמע רעיון מעולה

יש לו ריחות נעימים והוא לא קר

זה טבעי בגדול

מאחסנים בטמפ' החדר, מתחמם מחום הגוף והופך לנוזל

הרבה פחות קר מג'לים אחרים

אפשר לחמם אותו קצת

גם שמן קוקוס יעיל מאד

אצלנו עשה ועדיין עושה פלאים ממש.

לפעמים מביא אותי מ-0 ל-100.

יש ברשת אתרים דתיים שאפשר לקנות דרכם אביזרים בצורה דיסקרטית ונקייה. גם התמונות וההסברים שם מאוד מותאמים לדתיים.

בנוסף, שמן אתרי ורדים, עוזר מאוד להגברת החשק.

מספיק לטפטף כמה טיפות. ריח מושלם, גם אם לא יעזור בטח לא יזיק😉

כי לפעמים בתנוחה נכונה גם פחות יבש

ולא קרות בכלל! ממש חבל להימנע בגלל סיבה כזו.

ממליצה ממש על משחת סיכוך טבעית של ספירולינה.

נעימה, לא יקרה ולא קרה

איזה קשוח זה סוף הריון

הכל כואב ומסורבל

והכל כ"כ רגיש והורמונאלי

והלא נודע לפנייך...

במקומך, הייתי מתחפרת קצת בחדר לבד,

בוכה/ מתפללת/ גוללת שטויות בפלאפון/ ישנה/ נושמת ...

ואז נרגעת קצת כותבת לעצמי איזה מטלות הבנים יכולים לעשות, כל אחד מביאה לו תפקיד מוגדר -

אחד שוטף כלים, אחד מטאטא, אחד מפעיל כביסה.

ככה תוכלי להקל עלייך קצת, תחשבי מה הכי הכי חשוב לך, נגיד להכין אוכל ולהקפיא - אז תתחילי מזה, וכל פעם תעשי צעד קטן, כל פעם את מה שהכי דחוף לך.

קורה. ונורמלי.

אל תלקי את עצמך.

תנסי להיעזר בילדין הגדולים שבבית

ותתפללי.

לי יש עוד קצת זמן ופתאום בעלי והבן שלי קבעו דברים ושואלים איתי אם זה לא יתנגש עם הלידה... חחח

אמרתי להם תקבעו עדפ הזמן שבו אני בד"כ יולדת. ויש לנו חתונה קרובה פחות משבועיים אחרי התלמ שלי... ואני זורקת לה' את האחריות לנהל את כל העניינים. אם זה יצא על הלידה/ לפני/ אחרי....

כי אי אפשר להיות גננת בלי תואר...

והגננת עצמה מן הסתם לפחות בת 22, כי צריכה להיות אחרי תואר. זה גיל צעיר, נכון, אבל לפעמים דווקא הצעירות עדיין "טריות בחומר" ויודעות יותר איך לנהוג נכון. חוץ מזה שהן נלהבות להוכיח את עצמן...

ויכולה לומר לך שהבת שלי (בת 18.5) עובדת לפעמים כסייעת בגנים, והיא מספרת לי על מקרים שקורים לה שם - ואני פשוט מתמלאת הערכה כלפיה, כי היא מתנהלת בצורה ממש בוגרת ומבינה עם הילדים. מצד אחד היא יודעת "לרדת לרמה שלהם", להשתעשע איתם בצורה שתיתן להם ביטחון בקשר איתה, ומצד שני היא יודעת לנהל סיטואציות מורכבות ולעזור לילד להתווסת ולהגיע למקום רגוע ושליו גם לאחר התפרצות.

אז כן, יש כאלה שפשוט מוכשרות לכך (לבת שלי יש גם ניסיון עם אחים קטנים, כולל כאלה שמסוגלים לצאת מהדעת ומוויסות, אבל זה לא רק זה...)

יותר מבוגרת. נראית בערך בת20 אבל יש מצב שהיא בת 22-23

ותודה על השיתוף על הבת שלך, אני ממש מקווה שגם הגננות אצלינו ככה ❤️

מלחיץ אותי שהן לא באמת יודעות להחזיק קבוצה של ילדים צעירים שזה גן ראשון ולומדים הכל ואז הילד שלי "ישלם" את המחיר של הצבירת נסיון שלהן

ואין להן עוד נסיון שבגן השני והשלישי מרגיש לי פחות מלחיץ והגן הראשון יותר משמעותי הנסיון של הגננות

צריך להתפלל שהנקודות החיוביות בגננות צעירות יצאו אצלן❤

הבאתי את הקטן לגן (טעות. אבל בעלי לא יכל לקחת אותו היום) ומבחינתו זה הסתגלות חדשה לגן והוא בכה ורבע שעה נאחז בי

ציפיתי שהגננת תעזור לו להיכנס לגן ולהיפרד ממני למרות הבכי

אבל היא היתה עסוקה בלומר לגננת הסייעת מה צריך להכין ליצירה ופשוט התעלמה מקיומינו עד ש'הכרחתי' אותה לבוא ולטפל בו (קראתי לה ואמרתי לבן שלי שעכשיו הגננת תהיה איתו ותראה לו משחקים וכו')

וברחתי מהגן (אני מרגישה נורא שברחתי ככה אבל לא יכולתי להישאר שם עוד) אחרי שעה שלחתי לה הודעה לשמוע מה איתו, והיא כותבת לי שהיא חושבת שהוא בסדר.

לא הבנתי מה זה התשובה המוזרה אבל לא היה לי כח לחפור.

לא יודעת מה לומר, אבל זה באמת לא נשמע כל כך טוב... מקווה שזה באמת קשור לזה שהיא צעירה ומתחילה, ושעם השנה היא תשתפר ותבין מה באמת נדרש ממנה...

חיבוק לך על החוויה הקשה

מנשמת פנחס בן אלעזר.

(על בסיס הקנאות של שניהם לדבר ה')

אבל,

בתיאור העתיד לבוא, בזמן הגאולה, לאליהו הנביא תפקיד של קירוב:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג', כג)

ואז התפקיד שלו הוא קירוב בין האבות לבנים (וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם..) ולא קנאות.

ושם, הוא מכונה 'אליה'..

ממש מתחבר השם אליה פינחס

אליה זה גם שם טוב

וההסבר של קנמון מתקשר לי לחודש טבת...

ויפה וחיבור טבעי

ועוד שמות שעולים לי שיכולים להתקשר-

אחיה פנחס

אורי פנחס (האור של פנחס)

יאיר פנחס

נריה פנחס וכן עוד שמות במשמעות של אור

אליה ספציפית פחות מתאים לנו.

אורי אולי יכול להיות אופציה.

זה לא ממש מתחבר לי עם פנחס, אבל בינתיים שום שם לא התחבר לי.

נראה אם אני אלד סמוך לחנוכה, שאז זה יותר קשור, או מאוחר יותר.

נשמח אם יש עוד רעיונות.

אם לא אז תבחרי שם שאת אוהבת בלי סמיכויות ובלי לנסות שזה יתאים. זה יוצא לפעמים שם שמתאים לבית כנסת ולדעתי פחות מוצלח לילד

אני מעדיפה שני שמות שכן יסתדרו ביחד.

לא צריך צירוף, אבל משהו שמרגיש לי מתאים.

אפשר גם שם ראשון שלא קשור לשם השני, אבל אם אני אמצא משהו שיתחבר לי אז עדיף.

אבל לא אפשרי.

ואם בטבת אז אפשר שמות שקשורים לבית המקדש:

דביר, ינון, ישי, שלמה, דוד, נווה, הראל, אריאל, בניה, אלישיב

ניתאי זה שם כבד בעיני.

שני אהרון- שאיתמר היה הבן של אהרון, לי אישית זה היה מפריע שניהם ביחד אבל זה ממש אישי

או כל שם שלא מתחיל באות א', שתי שמות באתה אות זה לא מתגלגל טוב על הלשון

ואגב גם איתמר ואיתי זה שמות תורניים.. מהתנך

השם ניתאי מעלה לי אסוציאציה ראשונית לבנג'מין ניתאי ועלי אישית הפרסונה לא חביבה.

אבל זה עניין של טעם.

אם השם השני הוא תורני

אז נראה לי הייתי הולכת על איתי שזה יותק קליל ויותר קצר...

למרות שלא מתחבר לי עם עוד שם

אבל השם עצמו מהמם

אז הייתי הולכת על איתי דווקא

מה שמגניב במשפחתון של תמ"ת שאת מקבלת כסף על זה שאת שומרת על הילד שלך.

ככה שמעתי, תבדקי את זה.

ולא בטוח שאת צריכה להכניס את הקטנים לצהרונים.

תחפשי מישהו/י בסביבה שיביא לך אותם בתשלום הביתה.

אבל תיקחי בחשבון שזה עבודה נון סטופ, כמעט בלי חופשים.

וכמובן רק אם את אוהבת לטפל בילדים או תינוקות.

בכללי, לדעתי שווה לצאת לעבוד גם אם התוספת בהכנסה היא 3000 ש"ח

כי אחרי שיוצאים לעבוד אפשר לעלות בשכר

אם נשארים בבית זה לא קורה.

לא יודעת כמה אפשר להרוויח מזה. כמו:

כתבנות,

מכירה של עוגות- בעיקר אם אתם לא גרים בעיר. לפני שבתות, או עוגות מספרים, או אם את יודעת או יכולה ללמוד עוגות מעצבות קצת, קינוחי כוסות, חלות ביתיות, מגשי פיקניק.

מגשי פירות (יש קורסים באינטרנט, אחרי 2 מגשים בערך את מכסה את העלות).

סריגת כובעי צמר.

עריכת אלבומים

נסי לשאול את הצאט אולי יהיו לו רעיונות מעניינים.

ואני לא רוצה את זה

יש לבעלי עסק של השכרת ציוד לאירועים אם זה מיקרופונים רמקולים והכל וזה כל הזמן לשווק.. לנסות לסגור עסקאות.. זה קשוח

לכן חשבתי על פעוטון שנכון גם פה צריך שיווק אבל מכירים אותי בשכונה ום סגרו אצלך זה די קבוע ולא כל פעם מחדש למצוא לקוחות מזדמנים..

גם חשבתי אולי להיות שליחה? של חבילות? מכירות את המקצוע החדש הזה?

מישהי יודעת לספר על זה קצת איך זה עובד וכמה זה משתלם?

מתסכל אותי החוסר ודאות הזה והמחשבה מדבר לדבר. מקנאה באנשים עם מקצוע או ידעו תמיד שרוצות להיות משהו מסוים

הגנים שלהם במרחק הליכה?

אולי יש אמא שמוציאה שיתאים שתשלמי לה קצת(פחות מהמחיר של הצהרון) והיא תוציא לך אותם קבוע אלייך?

זה תכלס הזמן של השנצ בדכ

תתני להם ארוחת צהריים ואז שהזמן הזה קבוע יהיה זמן סרט עד סוף המשפחתון/עד שהגדולים שלך מגיעים..

וזה 2500 לילד אבל כפול כמה ילדים אני מאמינה..

ביחס אישי? או גם צהרון של המסגרות אבל תבקשי שילדייך יהיו איתך וינכו לך מהמשכורת את עלות המנות של האוכל שלהם? ככה את לא מחויבת לשלם עליהם צהרונים

בדרך כלל זה מ8-13

תוכלי להרוויח כסף וגם לא לשים בצהרון.

גם אין עבודה שאת לוקחת הביתה.

לא עובדת בזה אבל מכירה כמה נשים שעושות את זה, יכול להיות טוב לך אם את מתחברת

לגבי עבודה כסייעת.

יש אפשרות בדרך כלל לגמישות בשעות, אומנם השכר לא מאוד גבוה, אבל בגלל שלרוב זה מוגדר כעובדי עירייה / מועצה יש תנאים נוספים שאין בכל עבודה.

מעלה נקודה נוספת - שווה לחשוב לא רק כמה כסף ייכנס בסוף לחשבון הבנק, אלא לטווח הארוך.

אם את לא עובדת, ככל הנראה אין הפרשה לפנסיה. אם עכשיו יש מינוס, יהיה קשה לחסוך עבור הפנסיה בעתיד, וזה מאוד משמעותי. ככל שמתחילים לעבוד מוקדם יותר, זה מאפשר לצבור יותר.

אם בעלך עצמאי, זה עוד יותר מחזק את העניין של לחשוב על הפנסיה כבר עכשיו ולראות איך זה לא תופס אתכם מופתעים בעוד x שנים.

ולכן, גם אם תצאי לעבוד וזה רק יגרום למאזן בין הכנסות להוצאות, זה עדיין משתלם להיבטים כלכליים נוספים.

לק"י

ונראה לי שבכללי התנאים שלהן פחות טובים.

לא אומרת שזה לא יתאים לפותחת, אבל חשוב לברר איך זה אצלם.

בהצלחה!!

שווה לבדוק אולי יהיה ביקוש ואז אפילו עם שניים- שלושה ילדים תצליחי להכניס כמה אלפים בלי להכניס את הילד שלך למעון

כי את יותר פנויה בבוקר אז למה להיכנס לזה? לדעתי מתכון להתשה רצינית

אני במקומך הייתי הולכת לכיוון של מזכירות וכד

זה בדרכ עבודות שמשלמים יותר ממינימום, יציבות תעסוקתית, וגם אם תשלחי ילדים לצהרונים יש לך יתרון של שכר סבבה + הפרשות סוציאליות כחוק

אני חושבת שצריך לבחון מה היחס בין השכר שתרוויחי לתשלום על הצהרון ומה פוטנציאל ההשתכרות שלך. וגם - כמה שנים קדימה צפוי להיות תשלום על צהרון. כי לפעמים זו הוצאה ששוה לשלם אותה בשביל התקדמות מקצועית ועלייה עתידית בשכר.

אני גרה בעיר בה הצהרון לא יקר בכלל, אבל גם אם הוא היה יקר יותר הייתי משלמת, כי זה אפשר לי לצאת לעבוד בראש שקט והיום אני כבר משתכרת 30 אחוז יותר מההתחלה ועוד לא מיציתי בכלל את פוטנציאל ההשתכרות

היא לעבור דרך לקבל אותו.

להיות אטרקטיבית בשוק העבודה לוקח קצת זמן, במיוחד אם אין לך הכשרה למקצוע ספציפי.

לדעתי עדיף להכניס למעון תמת וצהרונים,

לקחת עבודה שאת אוהבת ואפשר להתקדם בה.

כל עוד המצב הכלכלי לא הורע עקב השינוי, זה הכיוון הנכון.

גם הפרשות לפנסיה זה כסף. וגם וותק. אם לא תתחילי, לא תגיעי למשכורת שמכבדת את עצמה.

כולם מתחילים מלמטה (אלא אם כן אבא שלך בכיר בהסתדרות או מנכל או משהו כזה)

גם אני במשך שנים כל המשכורת הלכה על המסגרות, אבל השנים האלו היו הבסיס להתקדמות בהמשך.

מה גם ככל שתתקדמי בעלך יוכל להרשות לעצמו להוריד מהשעות המטורפות למשרה שהיא שפויה מה שייצר לכם יותר זמן פנוי.

בד"כ חלוקה של מפרנס אחד היא לא מאוזנת ולא מספיקה היום אלא אם כן הוא באמת מרוויח כמו שניים..

שגם אם הגבר מרוויח פי 2 עדיין עדיף שגם האישה תעבוד

עבודה טובה נותנת הרבה יותר מאשר רק כסף

איפה הרצון שלך? בסוף מה שאנחנו רוצים נותן לנו דלק לעשות....

אני ממש מבינה אותך שנורא עמוס עבודה עם 5 ילדים...

לדעתי המענה הוא או לעבוד 3 ימים עד הצהריים ובימים האלה לשים אצל מישהי.. או לשים 5 ימים עד הצהריים .. מה שמוצאים...

או לפתוח משפחתון

אבל שימי לב ש

א. זה מתאים לך ואת רוצה כי זו לא עבודה שאפשר לעשות בלי רצון, זה דורש ואינטנסיבי.

ב. שימי לב לכוחות שלך - נגיד ילד או 2 ילדים עד 4

או 3 ילדים אבל עד הצהריים, או לפתוח רק לחלק מהשבוע למרות שלזה אין ככ ביקוש...

בהצלחה ממש!!

כמעט תמיד יהיה שלב שזה נראה לא מתשלם לצאת לעבוד,כי השכר נמוך והתשלום על המעון והצהרונים הופך אותו לעוד יותר נמוך

אבל א. גם 1500 שח בחודש זה כסף

ב. את מרוויחה גם הפרשות לפנסיה, לפעמים גם קרן השתלמות ובמידה והשכר נמוך מ8000-מקבלים גם מענק עבודה. בסוף, זה יוצא בעצם יותר כסף.

ג. בשביל שתהיה יכולת להתפתח בעולם העבודה אין ברירה אלא לעבור דרך השלב הזה, מתחילים מנמוך, לאט לאט צוברים ותק ונסיון והשככ יכול לעלות. בשביל זה צריך לעבוד בעבודה שאת רואה את עצמך מתפתחת בכיוון שלה. אם יש תחום שאת חושבת שאת יכולה לצמוח בו,זה גם מדרבן לעבור דרך השלב הזה כי מבינים שבסוף זה יהיה משתלם.

ד. משפחתון באמת יכול להיות משתלם, רק שימי לב לזה שאת צריכה להפריש לפנסיה בעצמך, ובעיקר השאלה היא אם את אוהבת את זה,כי מאוד קשה לעשות את זה בלי לאהוב. אבל אם את אוהבת זה באמת אופציה טובה.

ואז יש לך אפשרות לעבוד לילות. 2 לילות בשבוע ועוד משמרת אחת בבוקר זה יכול להיות לך טוב?

אני חושבת שלילות ושבתות מקפיץ את השכר

עם ילד שמקבל ברזל מאז שהוא נולד עד עכשיו, כשהוא כמעט בן 3.

עוזר להצמיד לפעילות קבועה, או לתת בזמן קבוע.

לי זה עוזר לתת את שניהם במקלחת (מקלחת כמעט כל יום ואם יום מתפספס אז לא נורא)

תמיד נתתי באמבטיה או תוך כדי שמלבישה.

מבחינתי שמכינה טיטול, בגדים, מכינה גם את זה.

רעיון להצמיד לפעולה קבועה.

תודה!

ואפשר לתת ברזל וויטמין די ביחד?

אני אפילו אוהבת, כי השומניות של הויטמין די על הכפית, עוזרת גם לברזל להחליק (שמה על הכפית קודם ויטמין די ומעליו ברזל ונותנת ככה).

ובגלל שהברזל מאוד מלכלך אני אוהבת לתת באמבטיה את הכל.

אם אין לך יד פנויה לזה, אולי כדאי לקנות פלסטיק פשוט כזה שהם שוכבים עליו באמבטיה.

יש להן על מה להיות במקלחת.

רק שלא רק אני מקלחת. 🫣

למשל כשמכינה סנדביצים בבוקר, ובמקרה זה גם ממש ליד...

או בערב כשמארגנים ארוחת ערב

אחר כך כבר לא התאפשר.

כי אם זה קבוע על השולחן, הילדים יתעסקו עם הבקבוק וישברו אותו.

תודה

בה אני לוקחת כל מה שצריכה- ויטמינים, גלולות, קפסולות להגברת חלב..

מרגישה שצריכה את הקופסאות האלה של הזקנים לאחסנת כדורים באופן יומי😅

יש לי בשידת החתלה ונותנת לו כל בוקר

ככה זה לא התפספס

ומרצ אותו שם עם כפית שיהיה מוכן.

ויטמין די בשידת החתלה כל בוקר נותנת כשמארגנת

אם לא מפריע לך לקחת הורמונים (גם מבחינת התופעות לוואי וגם עקרונית) אז תמשיכי עם הסרזט

למה לתקן משהו שלא מקולקל?

בשלב מאוחר יותר עד כמה שזכור לי.

וההשפעה על המצב רוח לא באה מיד ככה שלקח לי זמן לקלוט ועוד יותר זמן לקשר.

אז כדאי להמשיך לעקוב ולראות איך את מגיבה לסרזט.

אולי תדחי פשוט את התור וכשהתור החדש יתקרב אז תחשבי אם לבטל ולרדת מזה.

אני מרשה פעם בשבוע מנה חמה.

שאר הזמן אוכל שאפשר לאכול פושר..

- שניצל בפיתה

-שניצל עם אורז / פסטה

-המבורגר (מכינים בבוקר)

-נקנקיות בלחמניה

חזה עוף בתיבול שווארמה

שניצל / נקניקיות עם פסטה (מכינה יותר מראש ושמה בצד קודם כל בקופסאות האוכל כדי לא להיתקע)

קוסקוס עם עוף

לפעמים זה פשוט עוד פרוסה

קוסקוס עם מרק ירקות

טוסט עם טונה ותוספות

קציצות טונה ואורז

רק קצת רוטב של המרק ספוג בקוסקוס

לאכול סנדוויצים כל היום, מושקעים יותר או פחות, וארוחה רצינית יותר בערב. לא חייב בשרית אפשר גם שקשוקה, פסטה עם רוטב כיפי או משהו כזה. אני פשוט רואה שלקחת אוכל מבושל למסגרת שאין איך לחמם זה יכול לבאס.

בתור סטודנטית כן הייתי לוקחת איתי מבושל, וזה יכל להיות גם פתיתים עם ירקות מוקפצים וקובה בשר, או בסגנון המנה הסינית הזאת של אורז/נודלס-אפונה וגזר-חביתה מקושקשת/חתיכות קטנות של עוף ברוטב סויה או טריאקי, אפשר גם פנקייקים עם קופסה קטנה של רוטב

שניצל

עוף

נקנקיות

והתוספות- לפי מה שמכינים בבית.. משתנה..

מעניין לנסות. כשהן קפואות באריזה הן דבוקות אחת לשניה ואז קשה להפריד וצריך להכין את כל החבילה גם אם רק ילד אחד רוצה.

כי נגמרו לי הרעיונות.. אמרה שרוב מוחלט מביאות מנה חמה, היה יכול לעזור אבל היא לא נוגעת בזה.

דג מושט שנכנס על הבוקר לתנור עם תפוד,

קציצות ואורז

עוף בתנור, אורז ואפונה

שניצל ופתיתים

המבורגר בלחמניה

פיתה עם פסטרמה

שניצל תירס ופסטה

פיצה וסלט

זה סנדוויץ. לא צריך חימום והבן שלי מאד אוהב.

אני מכינה ומקפיאה מלאי במאפינס גגדולים

במאפינס יש קמח, בצים, וירק לפעמים גם מכינה בשרי...

אחלה ארוחה, עם סלט טרי בקופסא.

גם אם לא הכי משביע, הרגלתי את ילדיי שזה ארוחת ביניים וכשבאים לבית זה הארוחה הבשרית העיקרית.

אז זה עוד רעיון.

אפשר סמבוסק עם כל מיני מילואים שונים:

ירקות

גבינה קשה

גבינה צהובה

בשר

טונה

ביצה

מכינים מראש כמות גדולה ומקפיאים.

זה מתחמם טוב, וגם טעים קר.

לפעמים זה לא מתחמם בצורה אחידה, לדעתי לילדים זה ממש בסדר.

לא חייב שזה יהיה אוכל שיצאים גם למסגרת וגם לבית.

לבית אפשר מבושל עוף, מרק, רטבים

למסגרות לקחת מהקפואים.

(כריך נוסף פחות רלבנטי כי לא רוצים לבזבז את ההפסקה)

כשאתה לא בסיטואציה ושומע ששלחו למישהו 3 הודעות זה נשמע לא ביג דיל, אבל כשאתה מנסה לתפעל את עצמך, להבין אם קורה משהו ומה לעשות וכו, אז לקבל הודעות כל כמה זמן וכל אחת מהן דורשת קשב ומחשבה ומענה נורמלי זה באמת יכול להעיק.

אם אמא שלך מסוגלת להבין ולא להיםגע הייתי אומרת לה אני מבינה שזה בא מדאגה אבל ממש קשה לי. עוזר לי מאד שאת שם וכמו שאת רואה כשצריך משהו אני אומרת, אבל אם כותבים לי זה מציף אותי.

אם לא אז באמת למצוא מישהו אחר שאפשר לקחת לשמור על הילדים ולא צריך לעדכן אותה

והגיוני גם מה שבאלך אומר, רק כשזה אמא שלך ולא שלו הגיוני שיעיק עלייך ולא עליו.

טכנית כי הורים זה מערכת שלמה ומחר פעמים נטו הטיפוס של ההורה מעיק על הילד.

אני ממש מבינה אותך. מלא פעמים יכול להציק לי סיטואציה כזו. כאילו לא סומכים עלי שאני לא אמות לעצמי לבד בבית וכל שניה לוודא. הכל בסדר. אם יהיה לא בסדר מבטיחה שאני ידאג לעצמי או אתקשר כחלק מהשאלה לעצמי...

מבינה אותך, ואני הייתי הולכת ללידה לבד, סתם בלי קשר להצלחתה, וגם עם קשר, אבל באופן כללי יותר כייף בעיני לבד..

כל עוד זה לא עזרה נצרכת כמו עיסוי וכזה..

את הבת שלה, בהריון

היא זו שצריכה לבוא לשמור על הילדים ולהיות בהיכון

ייתכן וההודעות והטלפונים החוזרים הם כדי להבין איך את מרגישה ולדעת אם להיות בהיכון ולא להתחיל עכשיו נגיד לבשל, כי אולי תצטרכי אותה עוד שניה...

זה סימן שאלה כזה עד שתלדי, חוסר וודאות, אז הגיוני שהיא רוצה לדעת כל רגע מה קורה.

אני מכירה את התחושה הזו כשהייתי בהיכון בשביל חברה. פחדתי להתחיל דברים כי כל רגע היא יכלה להתקשר שאגיע. פחדתי לישון, כי אם איך שארדם היא תתקשר... אם היה לי נעים, לפני כל עשייה שלי, הייתי שואלת מה המצב שאדע אם להתחיל או לא...

אני במצבים כאלה מנסה כמה שפחות לשתף.

גם אם את צריכה לבדוק זמינות, לעשות את זה באלגנטיות בלי שהיא תבין מה בדיוק את מרגישה.

לדעתי לשתף ולא להצליח להכיל את האובר דאגה/ התערבות/ תכנונים מכאן ועד השכנה שלה,

זה לא ממש הולך ביחד. תצטרכי לבחור מבינהם. זה לא שהיא פתאום תשתנה מעכשיו ועד הלידה.

זה הגיוני במצבך שאין לך כח לחפירות את צריכה להיות מרוכזת בעצמך ולא בדאגה לאחרים בשלב זה.

דאגה טבעית של אמא לבת, כשאני צוחקת עם אמא שלי שהיא כבר נודניקית היא עונה לי- כשתיהי אמא תביני. אני מבינה אותה

לגבי לידות- באמת בחיים לא חשבתי לקחת טיפוס כמו אמא שלי ללידה אבל האמת שגם ככה אמא שלי עצמה אמרה שהיא מתנצלת וזה לא בשבילה לבוא ללידה, היא באה לעזור אחרי כמובן

אבל נשמע לי כמות הודעות ממש סבירה.. הודעת לה שיש מצב שמצריך להיות מוכנים, כל זמן שלא חיזלשת אותה שנרגע הגיוני מאוד שהיא תרצה לדעת מה קורה

1. לא היה שום קושי בהסתגלות, הזריקה לא כואבת במיוחד.

2. לא היו לו שום תופעות לוואי

3. היום הוא בן 13, לא נמוך מאוד אבל גם לא גבוה, בגיל 5 היה נמוך באופן חריג ביותר (לבש בגדים של גיל שנתיים), אז לכאורה הטיפול ב"ה הועיל.

   עכשיו לקראת הבר מצווה התחילו לדבר איתנו על בלוקרים לעצירה כרגע של ההתבגרות המינית, עדיין לא רלוונטי אצלנו אבל כן משהו שלא מתלהבת ממנו, לא יודעת מה נעשה

   מוזמנת להמשיך לשאול...

יש לה סל די גדול וגם כיס. הגגון די רחב (שלנו כבר לא, כי נהרס), יש קשת מקדימה שאפשר לפרק אותה. היא מתקפלת קיפול מזוודה, שלי הוא נוח יותר. האמת שהיא לא מתקפלת מספיק קטן מבחינתי, אבל בסדר.

היה לנו בעבר טיולון של איה בייבי, כבר לא זוכרת איזה דגם. אהבתי אותו יותר - כשמקפלים יש ידית כזו ואז אפשר לסחוב ממש כמו מזוודה, וגם הקשת נפתחת באמצע לשני הצדדים וככה לא מאבדים אותה. אבל הוא נהרס לנו יחסית מהר (קנינו פעמיים), אז לא יודעת אם להמליץ... הוא עלה זול יותר, 600 או 700 נדמה לי.

יש לי אותה . עלתה לי 450 במבצע. קלה לקיפול ונוחה

מרוצה מאוד.

מתנקה טוב. נוחה. השתמשתי מגיל לידה עם מזרון שלהם.

נוסעת בנוחות

בלידה הראשונה לא קניתי כלום

והיה לי ממש קשה להתארגן על הכל אחרי

לכן בלידה השניה כן קניתי

וזה דווקא עשה לי טוב גרם לי להתרגש ולחכות לתינוק

לא קניתי מלא דברים כן את הבסיס שצריך שיהיה בבית

1. גם אני בלידה הראשונה לא קניתי כלום מאותה סיבה. והיה לי מממשששש קשה עם זה אחרי הלידה. לקראת הלידה השניה כבר קניתי הכל.

   לא חסר לאישה אחרי לידה גם להתעסק עם כל מה שאין וחסר, ולהתבאס שאין מוצצים שאת אוהבת, וקנו לך בגדים לא מספיק מוצלחים וכו...

   בעיני ממש ממש כדאי להתארגן לפחות על חלק מהדברים לפני.

2. אני הייתי בביכורים פעמיים, אחרי הלידה הראשונה עם בעלי יחד בחדר פרטי גדול ומפנק, נהננו מאוד מאוד!!!

   אחרי הלידה השלישית הלכתי ל2 לילות לבד, גם היה לי חדר גדול פרטי ומפנק, והארוחות מפנקות. לא היה לי קליטה וזה היה מאוד מאוד מתסכל ומעצבן, על כל טלפון קטן עם בעלי הייתי צריכה שעה למצוא מקום שיש בו קצת קליטה... כל שאלה של איפה המכנס של הילד וכו הפכה לעסק שלם... זה היה מתסכל. ובנוסף גם התגעגעתי מאוד לבעלי והילדים, היה לי שם קשה קצת לבד. והיה לי יציאה למרפסת מהחדר, וכל הלילה פחדתי שיכנסו ויקחו לי את התינוק😭 (הגיון בריא של אחרי לידה)

   בתכלס אם יש אפשרות לבוא עם הבעל זה ממש מושלם ומפנק, וגם הפעם די נהניתי, אבל גם פירטתי לך מה היו החסרונות שאני ראיתי

בשעה טובה בקלות ובשמחה!!

אני עשיתי ביות מלא בביכורים, והרגשתי שאין לגמרי תמיכה בזה...

עצבן קצת את האחיות שבאתי לקלח אותו שם כל פעם ועמדתי שם עד שגמרו... ונתתי לו יד בהחלפת טיטול וכו.

האחות שיכנעה אותי ממש להשאיר אותו וללכת לנוח, ולא רציתי בכלל... והיא קצת לא שיחררה. היה לי לא נעים.

אבל בסה"כ היתה שם חוויה ממש טובה, ונעים שם ממש.

אצלהו לא נוהגים לקנות כלום לפני ואם כן אז משאירים בחנות אבל לי זה לא התאים אז עשיתי וקניתי מה שבא לי לפני ושמחתי מההחלטה כי היה ממש כיף לחזור לזה שהכל מוכן והבגדים מסודרים

לגבי 1

לידה קודמת לא קניתי. בפועל אפילו בגד להוציא מהבית חולים לא היה לי. כי הבנים שלפניו נולדו בעונות אחרות. גיסתי הביאה לי משלה וכיבסה ובעלי הביא לי את השקית ממנה לבית חולים שאבחר..

בלידה הזאת ארגנתי כל מה שהיה חשוב לי. והיה לי כיף לכבס הכל לפני ולהכין הכל מסודר לפני הלידה. למרות שהיא ילדה שביעית, רציתי לחדש וחלק דברים היה חסר. ולמי מתאים אחרי לידה לעשות סיבובים בחנויות לחפש או לשלוח את הבעל ולהסביר לו מה לקנות...

לגבי מלונית, הייתי פעם אחת. ואני ממש אחת שמתגעגעת לבית ולילדים ורוצה את המקום שלי. והיה לי ממש חוויה טובה. חדר מפנק, ארוחות של מלון. שקט בלי הפרעות. היתי רק לילה אחד אבל זוכרת מאוד לטובה. רק קצת היה חסר לי תעסוקה. במלונית עין כרם. אבל זה היה מזמן, הילדה כבר אחרי בת מצווה...

באחרון היה לי בעיקר דברים בסיסיים. (וילדתי פסע משבוע 37)

כסאות בטיחות, טיטולים, בגדים, מוצצים ובקבוקים.

עריסה הייתה בבית מילדים קודמים.

עגלה הייתה מילדים קודמים+לקחנו ממישהי שמסרה.

זה גם תלוי מה התכנון לאחרי הלידה. לאן הולכים ומה יש שם.

בגדול, חושבת שהכל אפשר להשיג אחרי הלידה.

יש פחות מבחר. אבל יש.

1. קונה לפני, גם עוזר לי בתקופה הקשה והפחדים של ההריון וגם נח לי להיות מאורגנת לפני.

2. הייתי בעין כרם אבל נראה לי שזה אותו קונספט, אחרי הלידה צריכה את השקט שלי ולא המוניות.

לבחור ולהרגיש את הציוד מחזק את התקווה, ונותן כח לעבור את האתגרים

זה לנתב אותו לאמונה.

אני קונה בגדים כי אני מאמינה שהכל יהיה בסדר.

בהריון האחרון זה היה הכי מורגש. הייתי בהריון בסיכון.

וחששתי להתארגן.

כן, זה מה שהיה בדורות הקודמים.

אני קניתי, אבל לא דיברתי וסיפרתי שקניתי, החבאתי בארון שקיות בגדים וכו' ולא הראיתי לאף אחד, ככה בשקט.

למען האמת אני חושבת שכשאת קונה בגדים זה אומר שאת מאמינה בלב שלם שהתינוק יגיע בשלום והכל יהיה בסדר, ואחרי הפעולות יגיעו המעשים.

אני מאלו שלא קונות כלום, כמנהג אמא שלי

זה לא מעין הרע, זה מפחד שהכל יעבור בשלום בע"ה.

אבל אני יודעת שיכולה לבקש מאמא שלי ואחותי ויקנו לי כל מה שצריכה..

נוח זה לא, ברור שנוח יותר שהכל מאורגן, אז תחשבי מה מתאים לך.

מה שאני עשית בלידה ראשונה ובכלל זה לעשות הזמנה גדולה ולקחת אחרי הלידה. לי זה הרגיש נכון.

בהצלחה וידיים מלאות בע"ה.

אצלנו מאמינים שהתארגנות מראש היא מעשה של אמונה ובטחון בה' שהכל ילך בטוב ובחסד

ופרקטית זה מאפשר להתמקד אחרי הלידה במה שחשוב שזה הדאגה לתינוק ולאמא, ותמיד יש עוד סידורים נצרכים.

1. הכנתי הכל ברמת בגדים מכובסים מקופלים בשידה, טטרות, טיטולים, מגבונים, מוצצים, הכל.. חסך התרוצצות מיותרת אחרי הלידה, ואני נהניתי מאד להכין הכל ולהתרגש ולצפות.

2. לא הולכת לבית החלמה כי במילא מניקה מלא ולא אוהבת לשים בתינוקיה, וצריכה את המיטה שלי והשירותים שלי. את הכסף במקום משקיעה בוולט ומתפנקת עם אוכל טוב. אבל! חובה לדעת לשים גבול בבית ולנוח היטב, מי שקשה לה להתעלם מהבלגן והכביסות וכו אולי עדיף שתלך לבית החלמה. אני הייתי בבית ולא עשיתי כלום כלום כאילו אני לא נמצאת.

גם בלידה ראשונה ובשאר הילדים

הכנתי חדר מוכן לתינוק כולל מדבקות קיר עגלה מיטה הכל מהכל ובגדים מסודרים ומכובסים בשידת החתלה

אגיד לך יותר מזה עוד לפני שהריתי קיבלתי הכל מדודה שלי שמסרה היה לי חדר ששמור רק לתינוק ממש עשיתי כלי לרצון השם חחחח

אני בכללי מסודרת ולא אוהבת להיות בלחץ של הרגע האחרון ויותר מכל אני מאמינה באמונה שלמה שתמיד תמיד אהיה ביידים מלאות אין סיבה שלא גם שאלתי רב בנושא אמר להתכונן מראש

לא בונה על כלום בלאגן של אחרי הלידה.

קניתי עגלה (יד שניה), כיסא לאוטו (כולל לחבר אותו..), כיבסתי וארגנתי את כל הבגדים בשידה, טיטולים מגבונים, חיתולי בד..

הכל חיכה כבר מוכן לשימוש. להוריד מהעומס של אחרי הלידה.

כ"כ חיכיתי לילד הזה

והיו לי כ"כ הרבה פחדים מסביב

שהיה לי מאד טוב להתארגן מראש

לקנות בגדים מתוקים ולהחביא בארון שהילדים לא יראו מה הצבע

ולגבי הבית החלמה

הייתי בביכורים

היה פשוט חלום

אני טיפוס מאד פרטי ומאד לא משתף

הייתי בחדר פרטי, רחב ידיים

לרוב הבייבי היה איתי, למרות שהתינוקיה שם מופלאה

בגלל שאחרי הלידה הוא היה מנוטר/פגייה הרבה זמן והייתי צריכה פיצוי לי ולו על הימים האלו...

האוכל היה טעים

שבת בעלי היה איתי והיה מושלם

ארגנתי לי מראש כערמת ספרים ועשיתי מרתון קריאה- בשבילי זו ההחלמה הטובה ביותר.

הייתי שמחה לחוות את הימים האלו שוב.....

הייתי גם בהדסה בייבי יום אחד, בעצם יומיים, כשהבייבי היה עדיין מאושפז ואותי שחררו

פחות נהניתי

האוכל היה בצמצום, פעמיים בשרי ביום- בשבילי זה יותר מדי

ישבו לי על הראש וספרו כמה שניצלים לקחתי

פחות אהבתי את התינוקיה

לא מפחדת מעין הרע או שיקרה משהו.

בלידה הראשונה לא קניתי מראש. גם ילדתי יחסית מוקדם.

בגדים קיבלתי מאמא שלי ומגיסתי, בהמשך קניתי לפי הצורך.

עגלה, חמותי השיגה לנו יד שנייה.

עריסה השארנו מגמ"ח.

בהתחלה קילחתי בכיור, ואחר כך לקחנו אמבטיה מגיסתי.

בלידה השנייה קניתי לפני בעיקר בגדים לברית, לתינוק ולגדולה.

בלידה השלישית קניתי לפני מיטת תינוק חדשה. ביום של הלידה עוד הרכבנו אותה וכיבסנו את העגלה והבגדים.

בלידה הרביעית ילדתי פג, אז לא הספקתי להתכונן לפני, והיה מספיק זמן להתארגן אחר כך.

לגבי בית החלמה, אף פעם לא הלכתי, אז אין לי המלצה.

אני אישית לא מרגישה צורך ללכת, ולבעלי ולשאר הילדים יותר קל כשאני חוזרת הביתה.

אבל לפעמים עוד כמה ימי החלמה והתאוששות לאמא עושים נפלאות....

מתאוששת מהר, ולא מרגישה צורך בעוד ימי התאוששות לפני החזרה הביתה.

וגם לי יותר קל להיות בבית, מאשר לנהל את הילדים מרחוק, או שהם יצאו לגמרי מאיפוס.

אני לפני לידה ראשונה (מזה לפני, שבוע 20 😅) ושמחה לראות שהרבה נוהגות כן להתארגן לפני. כי כולם מסביבי פותחים עלי עיניים.

אני באופי שלי לא טיפוס שמסוגל להגיע ללידה בלי שאני יודעת שהחדר נקי ומאורגן וכל הבגדים מכובסים עם ריח של כביסה (ולא ריח של חנות) בתוך השידה ויש טיטולים ומוצצים ומה שצריך.

והחדר מעוצב כמו שאני אוהבת וחולמת.

וזה כל כך עוזר להסיח את הדעת בזמנים של קושי, מסתכלת כל הזמן על בגדים ועגלות ועיצובים של חדרים אין מתוק ושווה מזה

ומאמינה שבכל מקרה- מה שצריך לקרות- יקרה בין אם אני יארגן את החדר ובין אם לא. ובעזרת ה' רק דברים טובים יקרו והכל יסתיים לטובה אצל כולן.

הוא יפנה לאן שצריך אם צריך.

ואז אולי תסביב שחלתי?

צריך רופא נשים בשביל זה? כי אין לי אף אחד שאני סומכת עליו. סיוט

זה בא והלך וראו ציסטות בא"ס. הסבירו לי שהשחלה מסתובבת וחוזרת לפעמים ואז זה נרגע

תודה לאל זה לא הגיע לשלב מסוכן

וזה היה דלקת בדרכי השתן

אני חוויתי אבנים בכיס מרה וזה כאבים מאוד מאוד מאוד חזקים (הרבה יותר מצירים, אגב) למשך זמן של כשעה- שעתיים ונרגע.

אבל זה בבטן הימנית העליונה.

אבל יכול להיות גם אולי אבנים בכליות או משהו אחר.

אני הייתי מחכה לראות אם זה חוזר על עצמו.

רפואה שלימה ורק בריאות!

זה היה ביוץ, היה לי ממש כאבי חד, בטן נפוחה, כאבים עצומים שבאים והולכים , אבל אח''כ הסתבר שהיתה לי ציסטה שסיבכה את כל העניינים, לפעמים ציסטות באות הולכות, לפעמים מרגישים ביוץ ולפעמים לא.. אני לא רופאה, אבל אם זה מרגיש לך משהו גניקולוגי, ובינתיים משתפר, אז סביר שהכל בסדר , רק תמשיכי לעקוב

לא עצומים.. מצד שני קראתי שוב את מה שכתבת, ואם ממש התעוררת מהכאב, כנראה זה משהו אחר, תרגישי טוב

חיבוק!

הקושי שלי הוא בזה שהוא יהיה רחוק ממני…

זה באמת קשה. בטח כשרק התחתנתם.. ובטח כשאין ילדים שמעסיקים את הראש והזמן...

את גיבורה ואלופה

מאוד מחזק אותי לזכור שאני חלק ממשהו גדול. חלק פעיל ממש בהיסטוריה של העם שלנו. חלק מהכלל. ואין לי איך לומר רו להסביר אבל השייכות הזאת לכלל נותנת מתנות בל ישוערו לנו כפרט. אומנם לא תמיד רואים את זה במיידי... אבל במאקרו הבית שלכם מקבל רובד אחר. חיבור לנצח, לשרשרת הדורות.. וגם במיקרו, ה' מפנק בדרכיו ובקצב שלו, אני מאמינה בזה בכל ליבי.

פרקטית,

מציעה למצוא לך "חבורת השוות", חברות שגם הבעל שלהן יצא/יוצא למילואים. לקבל מהן כח ופינוקים פיזיים.

כמובן להפגש עם בעלך כמה שיותר.. אם הוא לא במקום מסוכן אולי את יכולה לנסוע אליו מידי פעם?

שהוא כמובן יגיע הביתה בכל הזדמנות של יציאה.

ולדאוג לעצמך לתעסוקה- עבודה, התנדבות, חוגים, לימודים... לא להשאר לבד.

ותגידי לו שישלח לך מרחוק פינוקים אם הוא יכול.. זה מאוד מחזק (אצלנו זה אף פעם לא קרה חחח אבל מניחה שיש כאלה שזה זורם להם יותר)

אני לא מכירה את זה, למעשה…

והוא לא במקום מסוכן, אבל הדרך לשם כן… והוא גם עם הרכב. כך שפחות רלוונטי… אבל תודה❤️

לפעמים דווקא ביציאות הביתה רבים.

חיכינו חיכינו ופתאום מעצבן.

לפעמים קשה לגשר על הפער בבת אחת.

גם אצלו המעברים יכולים להיות קשים, יש לוחמים שקשה להם לעשות את המעבר לחיי הבית כל פעם מחדש.

את יכולה לקרוא על זה, כשיודעים מראש יותר קל לקבל בזמן אמת.

לפעמים בטוב, לפעמים פחות...

רק את היום

כל יום שנגמר זה יום שגמר

ומחר יום חדש

לתת לקושי מקום

אפס ביקורת עצמית

ולזכור שכל יום נגמר מתי שהו... גם היום הכי ארוך

(כשאנחנו בצווים אז זה צו פתוח אז אין לי תאריל סיום להאחז בו)

נקווה שיעבור בטוב…

כלה צעירה זה באמת נשמע מאתגר נפשית יותר מאשר פיזית.

מציעה לך למצוא לך דברים שאת אוהבת לעשות שיעסיקו אותך, אם זה מקרמה, עיצוב הבית (אני במילואים האחרונים עיצבתי איזה פינה בבית, כולל צביעה, שיוף, שינוי רהיט ישן לחדש , הכל שאלתי את הגיפיטי והוא ממש עזר לי וזה מאוד סיפק אותי והעסיק אותי, עזבי שבעלי היה בהלם מאיפה אני מבינה בזה, ביקרתי בחנויות טמבור מלא בפרויקט הזה הכל עם gpt(.

או למשל ללמוד משהו שמעניין אותך, קריאה, טיול עם חברות, עכשיו את בלי ילדים לפי מה שאני מבינה אז את יכולה גם לחגוג בערב עם חברות רווקות ולהנות ממה שאפשר. בהצלחה רבה!

בע"ה הוא יחזור מדי פעם. תרשי לעצמך להתקשות ולהתבאס.

ובזמנים שלא תמצאי לך דברים שכן נחמד לך לעשות לבד.. אולי לצאת עם חברות, אולי לסוע לים..

לומדים את זה.

שיעבור בשלום ובקלות בע"ה🙌

סקירות (מוקדמת ומאוחרת)

העמסת סוכר

בדיקות דם לוודא שאין מחסור במשהו (ובמיוחד בברזל)

אבל זה גם לא היה הריון רגיל (תאומים)

אבל מאמינה שגם ברגיל הייתי עושה יותר.

עשיתי שקיפות, סקירה מוקדמת, סקירה מאוחרת. אקו לב, העמסת סוכר.

חלבון עוברי ועוד משהו לא עושים בתאומים.

אבל אם זה בדיקה פשוטה (דם, אולטרסאונד), סביר שהייתי עושה.

לגבי בדיקות שהם בחינם, איך אני יודעת איזה ?

שרופא נשים (ולרוב גם יועץ גנטי) מפנים אותך אליהם - הם בחינם.

הדברים שאת קוראת עליהם רק כפרסומת - עולים כסף (למשל ניפט).

אולטרסאונדים- די הרבה, כי בסוף ההריון אני צריכה מעקב יותר צפוף.

בדיקות דם- לפי מה שהרופא מפנה + מעקב של ברזל.

שקיפות עורפית, חלבון עוברי, סקירה מאוחרת, העמסת סוכר.

סקירה מאוחרת, העמסת סוכר, הערכת משקל ובדיקות דם ושתן לפי הנוהל. אה וגם חיסון שעלת

בהריון האחרון עשיתי גם סקירה מוקדמת וסקירות מכוונות פנים וגפיים, לפי הנחית המרכז הטרטולוגי

סקירה מאוחרת

מידי פעם אולטרסאונד

חיסון שעלת

הערכת משקל בסוף

ובדיקות דם ושתן כמה פעמים

הרופא אמר לי שיש נשים שמזלזלות בזה, וחבל.

המעקב לחץ דם, שתן ובצקות יכול למנוע רעלת ועוד דברים...

בנוסף לשאר הבדיקות שכתבו לך.

העמסת סוכר למשל חשוב מאוד

וגם סקירה, אחת לפחות.

הקו שמנחה אותי - איפה אפשר לעזור לתינוק. למשל אם יש חלילה בעיה במערכת הנשימה, הכליות - לפעמים יחכה לו רופא ילדים כבר בחדר הלידה.

לא כתבתי, אבל אני גם עושה מעקב אצל אחות.

בדרך כלל כשאני מגיעה לרופא.

מניחה שכשאעבור את 35 אולי אשקול עוד בדיקות..

עבד לי כמה פעמים.

מסייגת- יש לי הרבה ברקסטונים כחודש וחצי לפני הלידה.

יש מצב שהם עושים משהו ואז יש בסיס.

לא יודעת עם עוזר במצב שהגוף "מתחיל מאפס".

אבל לא המון

בטיפול משולב של סטריפינג, רפלקסולוגיה, דיקור ועוד כמה תרגילים.. מדהימה ממש. ממליצה מאוווד, הטיפול אצלה יעיל בהרבה מאוד מיקרים.

עיסוי פטמות

אם יש תנאים אז סטריפינג.

יחסים, עיסוי פטמות, שאיבות, מדרגות, טיפות, דיקור, רפלקסולוגיה ועוד

שום דבר לא התחיל לי לידה

הדבר היחיד שהתחיל לי לידה היה סטריפינג

הייתי בקופה בביקורת הריון עודף, הצוואר היה אחורי וארוך אבל רק ועם פתיחה של 1, והרופא אמר שזה מספיק בשביל סטריפינג, ועשה.

לא כאב לי בכלל, ו20 דק אחרי שיצאתי מהקופח, התחילו לי צירים סדירים יחסית, שנמשכו 24 שעות, וילדתי.

אולי אחפש מישהו שעושה סטריפינג באמת.

את האחרונה ילדתי אחרי סטריפינג, אבל ב 41 כמעט

רפלקסולוגיה, עיסוי, יחסים, אין הגוף לא היה שם

בסוף נתנו לי פיטוצין וילדתי בלי אפידורל ולידה צעולה בחסדי ה'

אז קחי בחשבון שלפעמים גם זה קורה…

יחסים (אם אפשר להגיע לשיא)

עיסוי פטמות

עיסוי למטה

לדעתי הכי עוזר זה סטריפניג

יש כאלה שעושים בקטנה,

אבל יש כאלה שעושים סטריפנג "מכל הלב" ואז זה באמת עוזר

אבל הרבה רופאים לא ששים לעשות את זה לפני המשוער

ואם את לא יכולה מסיבה רפואית, אז יתנו לך בלון ופיטוצין

וזה בדרך כלל תמיד מצליח

להפסיק ללכת לעבודה, לארגן את התיק ואת כל הדברים שאני צריכה, לנוח ולעשות דברים שנעימים לי

בשבוע 37+0

המטפלת הכניסה אותי לעמידת 6 עם סיבובי אגן

ממש הרגשתי בלידה רק בלי הצירים.

כעבור 12 שעות כבר לא הייתי בהיריון...