פורום הריון ולידה (עמוד 1305)

לק"י

בבוקר תוציאי ותני לזה לעמוד קצת בחוץ, או שתתני לישה נוספת ותתפיחי שוב, ואז תעשי צורות.
לא בטוחה שזה הכרחי.

ואמורים לשים פחות שמרים. אני בכל מקרה משתמשת במתכון של כף שמרים אחת לקילו קמח.
מציעה לך לא לשים יותר מזה.

אז אא להתפיח במקרר?

העניין הוא שגם מעט שמרים יחסית זה מספיק כי זו התפחה ארוכה.
רק תשימי לב לא להשאיר את זה מחוץ למקרר הרבה זמן כדי שזה לא יחמיץ, כשמכינים שני קילו לוקח זמן ואם יש הרבה שמרים ואחרי התפחה של לילה זה יכול לקרות.

יוצא מצויין
עושה את המתכון כרגיל, עוטפת בנילון נצמד ולמקרר.
בבוקר מוציאה ועובדת עם הבצק כשהוא קר.
אחרי שעושה צורות נותנת לזה חצי שעה לפחות התפחה ולתנור.

פשוט ככה

אני גם מוותרת על ההתפחה השניה שאחרי הצורות.
מהמקרר - צורה בתבנית ולתנור

זה יוצא לך תפוח ואוורירי?
מעניין אם בגלל המקרר משהו שונה

יש מצב שהיה יכול יותר, אבל גם ככה זה ממש רך

חשבתי פעם שאולי זה בגלל שהבצק קר אז הוא כאילו עושה התפחה שניה בתנור לפני 'מתחיל להיאפות.. אבל אין לי מושג אם זו תיאוריה נכונה או אפילו הגיונית...

אבל אני תמיד שמה (לא משנה איפה מתפיחה) רק כף שמרים אחת לקילו.

בכללי הוא בריא? יכול להיות שכואב לו הגרון וקשה לו לבלוע?
חוץ מזה הוא חיוני יחסית כרגיל? ערני?
כשהוא לא אוכל הוא בוכה או נראה סובל או דווקא בסדר/שמח?

אצלנו בגיל הזה או טיפה יותר גם פתאום היו עניינים עם האוכל ואמרו לנו שזה רק קפיצת גדילה משונה. אבל הייתי בודקת

שמח ומפטפט, לא בוכה ביתר מהזמן. ופתאום המוזרות הזאת עם האוכל...
מעניין, לא חשבתי שזה קשור לקפיצת גדילה בכלל...

החלב שאוב זה קבוע או שהתחלתם בקבוק לאחרונה ובגלל זה קשה לו?

יש מצב שיש לו פטריה או פצע על הלשון, כמו שכתבה לפניי, תנסי לראות בתוך הפה.

או, זורקת כיוון בזהירות, יש מצב שאת צריכה לקבל או בהריון? טעם החלב משתנה בשתי מקרים אלו

והם מסרבים לאכול בהתחלה עד שמתרגלים חזרה.

תבדקי שהטיטולים רטובים מספיק ושהוא חיוני ושמח

ואם כל זה לא נראה לך, הייתי קופצת לרופא שיראה אותו.

ולא ראתה משהו מיוחד.
בהריון, לא נראה לי. ומחזור, לא יודעת, מאז הדימום של הלידה ב"ה לא חזר...
הוא עם חלב שאוב ובקבוקים מההתחלה.
היו לי לאחרונה כמה תסביכים עם השדיים (דלקות וכו) יכול להיות שזה קשור? למרות שבזמן הדלקת והאנטיביוטיקה ממש הוא אכל את החלב בלי בעיה....

החור של הפטמה קטן בשבילו? אולי הוא גדל ועכשיו הזרימה האיטית מעצבנת אותו ולכן הוא מתעצבן באוכל? תנסי אולי פטמה עם חור קצת יותר גדול, שהזרממה תהיה יותר גבוהה ופחות יתסכל אותו.

גם לבן שלי היה איזה שלב שהיה מתעצבן מהבקבוק, החלפתי לו לפטמה עם חור יותר גדול וחזר לאכול בשמחה

אבל למה הוא דוחה את האוכל אם צריך להעלות לו את החור בפטמה? זה לא אמור להיות בדיוק ההפך?

תחשבי שאת רעבה ממש ומציעים לך ארוחה, אבל במקום לאכול נורמלי יציעו לך ביס פעם בחמש דקות.. אני הייתי מוותרת וזהו.
גם אמרת שהוא אוכל יפה בעיקר כשהוא עייף ורעב מאד - כאילו כשאין לו ברירה והוא מבין שזה זה או כלום, אבל אם הוא לא מורעב אז מעדיף לחכות

ואעדכן. מקווה ממש שזה זה ולא חלילה משהו בריאותי.

אבל לרוב אם יש משהו רציני זה משפיע על החיוניות של הילד..

סירב לאכול מזה אפילו יותר ממספר 1. והיום משום מה אכל ממש יפה, ברוגע ובלי לסרב בכלל. אבל השינה שלו הייתה על הפנים 😪 כל יום והמיוחדות שלי...

זה קשוח אבל עובר מתישהו🙈 בהצלחה!

אבל אז לרוב הוא מביע את זה בעוד דרכים...

אם עד עכשיו הכל היה בסדר והוא חיוני ונראה טוב, אל תדאגי כ"כ, קורה שיש זמנים טובים יותר או פחות עם אוכל... גם אנחנו לפעמים רעבים יותר ורעבים פחות

תנסי לחמם טיפה שם ולעסות ולסחוט קצת.

מגיע לך חיבוק
קודם כל

<==================>
ועוד אחד
<==================>


יקרה



את בן אדם.
ומותר לטעות.
אפילו ל"אמא" שהילדים מסתכלים עליה בהערצה...
אפילו לאמא יש רגעי שבירה
רגעים שבהם היא
אנושית
ופגיעה
ומגיבה ספונטנית
מהבטן ...

וזה לימוד חשוב לילדים
שגם לאמא , אמא היקרה, גם לה קשה לפעמים.
וגם אמא מגיבה בצורה אנושית , פשוטה, בלי חכמות.

ברוך ה שנתן לך רעיון כזה
לשפוך את תסכולך על עצים ואבנים.
את צודקת שזה אולי לא דבר טוב שהילדים ילמדו

אבל יש פה לימוד אחר.
לימוד על רגש
לימוד על זה שהוא קיים גם אצל אמא, אצל אבא.

וזה בסדר לטעות.
כולנו טועים. אנחנו אנושיים.

ואם טעינו? אם קלקלנו?
תאמין שאפשר לתקן!

הרי זה הלימוד של הימים הללו.
אנחנו אנושיים
אבל מתקנים, משתכללים
ה' נותן את הכוחות
וגם את הנסיונות מהמקרים הלא פשוטים
בעולמנו הגשמי המזמן כל-כך הרבה תיקונים ...

וכן

אני חושבת שזה לימוד נהדר לילדים

שגם לאמא / אבא יש רגשות
שמותר לטעות.
שגם לאמא/ אבא קשה לפעמים.

וזה בסדר גמור!
הם לא מלאכים...



תתחזקי מחי
את אמא טובה!

קורה שעייפים
קורה שמאבדים עשתונות
זה אפשרי

רק אל תשכחי לאסוף אותם
בנחת
ולאסוף את עצמך
וללטף
ולהרגיע עם קפה ושוקולד טוב

כי את משקיעה
ואת טובה
ונאמנה.

ובעזרת ה
המקרה הזה
ילמד אותך
יצמיח בך
ויצליח לך
עם הילדים
עם עצמך
עם אישך

ותראי רק נחת וטוב!

שנה טובה ומבורכת
בכל מכל כל!

⁦♥️⁩⁦♥️⁩⁦♥️⁩

תודה. ממש. על כל מילה
כל כך הייתי צריכה לשמוע את זה

את נשמעת מההודעות פה אישה מדהימה
ואני בטוחה שאת גם אמא מדהימה
שגם לה יש רגשות, ותסכול, ומאבדת את זה לפעמים, כי היא גם בן אדם. וזה לא אומר עליה כלום.
אל תשקעי בזה, תקחי את זה כלימוד לפעם הבאה, איך היית רוצה להגיב (לפחות לנסות) בצורה שתרגישי שהיא נכונה יותר. דווקא לפעמים הרגעים האלה שמאבדים את זה הם אלה שהופכים אותנו להורים טובים יותר, כי רק צומחים מזה יותר. וזה שכ"כ רע לך עם עצמך, מוכיח כמה את אמא טובה.
ואני בטוחה ממש שזה לא יזיק בשום דרך לילדים ❤️❤️❤️

במבט לאחור, אני חושבת שמה שהכי הפריע לי זה לא באמת טריקת הדלת. אני חושבת שנבהלתי מהעוצמה של כל הרגשות המעורבבים, וכעסתי על עצמי שהגעתי למצב הזה מ"כלום"

חיבוק זה באמת מצב לא נעים..
אני חושבת שלטרוק דלת זה לא נורא (אם כי יש דרכים טובות יותר אולי)
מציעה לך להתבונן בתוכך מהן הדרכים בהן את מאפשרת לך ולילדים לפרוק תסכול באופן שלא מעורר בך ייסורי מצפון ותחושת אשמה.
תסכול זו הרגשה טבעית וטובה כי היא מאפשרת התפתחות ולמידה אם נותנים לה מקום.
שנה טובה!

נראה לי שמבחינתי הדרך האידאלית היא לנשום עמוק, לשתות כוס מים, כאלה דברים בשביל לנסות להירגע. אבל זה באמת לא פורק את הכעס.
לכתוב את הרגשות שלי פורק את הכעס, אבל זה לא משהו שאני יכולה לעצור לעשות באמצע הטיפול בילדים.
לא יודעת... אפילו להתאגרף עם כרית, אבל זה צריך להיות משהו שלא מזיק לסביבה.
עוד משהו אפשרי זה רצף פעולות מהירות, כמו טאטוא, שטיפת כלום. אבל שוב, בדרך כלל באמצע הכאוס זה לא כל כך אפשרי לעזוב הכל וללכת לעשות מה שבא לי.

ותאמיני שאת חומלת גם על ילדייך בזה שהם ראו שאמא לא מושלמת.
קורה..
נכון עדיף שלא יקרה אבל בעזרת ה בזכות המודעות שלך את יכולה ללמוד להוציא את הכעס בצורה פחות חזקה..
וגם אם נפלתי,קמתי .. מה שחשוב שגם אם נפלתי קמתי...

ממש לא מנסה להיות מושלמת לידם...
אבל איך אני יכולה לדרוש מהם אחר כך לא לזרוק חפצים/לריב מכות/לשבור דברים "גם אם אנחנו כועסים", אם אמא בעצמה עושה את זה כשהיא כועסת

ילד עושה דבר בלי לחשוב אלא כי פשוט בא לו, ואז לא אכפת לו מכלום.
כדצבוגר עושה דבר כלשהו, בדרך כלל זה אחרי מחשבה וזה נובע מאכפתיות לדבר שכרגע לא פתור, לא מוצא סיפוק ולכן מגיע חוסר סבלנות או התסכול שגורם לדבר להתרחש.... מבינה?

ככה נראלי.

יש דעת במבוגר
בילדים לא תמיד היא נראית.

חוץ מזה ילד לא מודע להשלכות של מעשים גם אם הם פתאומיים (אימפולסיביות שגורמת לו לא לקחת בחשבון מה יקרה לסביבה או לעצמו)
מבוגר כן , או לפחות אמור להיות מודע לעצמו ולסביבה.

בין לטרוק דלת לבין מכות או לשבור דברים.

ההבדל הוא שטריקת דלת וגם זריקת חפץ לא שביר, לא פוגעת באף אחד.

אפשר להסביר את זה לילד.

אכן מעדיפה שלא יטרקו דלתות, אבל אם זה קורה לי, אני לא אגיד להם שלא יטרקו, אלא שלא טורקים כשמשהו באזור ויכול להפגע.

לילד משפט של נכון אמא היתה צריכה לסגור יותר חלש את הדלת זה לא להראות חולשה זה ללמד אותם להתמודד עם מצבים שהתנהלנו לא כראוי ולהודות על הטעות שזה השלב הראשון בחזרה בתשובה.

@תיתי2ט שלך
אני יודעת שהייתי בקצה של הקצה, שזה לא משהו שקורה כל יום וגם לא כל שבוע, ב"ה,

זה סוד העניין
לכולנו יש מעידות
אנחנו בני אדם
ואם נדע לקבל את עצמנו בסלחנות
נדע להיות יותר סלחניים גם לילדינו וזה כוח חשוב

ו דווקא פה בפורום נתקלתי בכמה שכתבו שטוב לעודד ילדים לפרוק כעסים פיזית..

אני אישית פחות מאמינה בזה, אבל גם אם קרה לא נורא בכלל .. וטוב שהוצאת על הדלת ולא עליהם, לי קרה כבר להוציא עליהם..

מדייקת,
הרעיון הוא למתן את האגרסיביות בשלבים שעוד אין כלים להרגע בלי לבטא אגרסיביות.
לכולנו יש שלבים כאלה בחיים שחוזרים בכל "עליית מדרגה " והתפתחות. שבהם יש הצפה גדולה, או עומס, או הכלים שעזרו לי להרגע עד עכשיו כבר לא עוזרים, ואז מופיע רצון/בפועל - אגרסיביות.
אגרסיביות זה גם צעקות, וכעסים, ואשמה, ולמנוע מעצמי טוב.
כלומר, זה חלק מהחיים.
והדרך להתמודד עם תסכול ללא אגרסיביות היא הולכת ונעשית מפותחת ועדינה ורוחנית יותר - זה כל הקסם... אנחנו צומחים מהרגעים ומהתקופות האלה.
אבל, בינתיים, עד שנמצא את הדרך לצמוח מהתסכול, יש צורך אגרסיבי, שלא יעזור לחנוק אותו
כי הוא יופנה כלפי פנים. בהזנחה עצמית, בכעס על עצמי, בלמנוע מעצמי אוכל/שינה/תחביב, בלהזיק לעצמי בכל מיני דרכים (בין אם כסיסת ציפורניים, עובר בהפרעות אכילה, כלה בהענשה עצמית...)
ולכן -
ממתנים אגרסיביות.
בוחרים את הזמן, המקום, לפרוק אותה.
גם אם זה אומר לצעוק, או לטרוק דלת - כשהילדים לא נוכחים.
או, אצל ילדים, לשחק במשחק יותר "אגרסיבי" כמו מלחמת כריות, שק אגרוף, ללכת מכות עם אבא כחלק ממשחק עם גבולות-הגנה, לצעוק בסיטואציות מתאימות יותר, וכן הלאה.

אני פשוט מציעה לא להבהל מאגרסיביות, יש בה שורש פנימי מאוד בריא של רצון בשינוי, ואנרגיה של שינוי. ואם הפעם השינוי לא מתאפשר בדרך המוכרת וצריך לפרוץ דרך חדשה - אז לקבל את עצמי שזה לוקח זמן, עד שאני צומחת, ובינתיים תהיה אגרסיביות ונחפש לה דרכים לצאת החוצה (פעילות גופנית, לי עוזר לקרצף את הבית עד שנגמרים לי הכוחות, האמת...)

ומעל לכל, מה שהכי עוזר - זה לבכות.
לבכות לבכות לבכות.


חיבוק לך מחי, הכל בסדר, את עוד תצמחי... וגם הילדים יצמחו מהרגעים האלה.
אין אמא טובה יותר ממך עבורם, כמו שאת!

תודה רבה על ההסבר המפורט, החכמתי.
צריכה לחשוב על זה יותר...

שתייגתי אותך
זה קפץ לי כמה פעמים באמצע הכתיבה וחשבתי שבסוף מחקתי את התיוג כי החלטתי לא לכתוב כי לא הייתי בטוחה שאת כתבת ומה בדיוק כתבת..
אז סליחה שיצא ככה..
ותודה על הדיוקים!החכמתי גם!!!
ובכלל תודה על כל התובנות והדברים החשובעם שאת כותבת כאן תמיד! עוקבת אחרייך..

וזה מעבר לזה שאני נהנית לקרוא כל תגובה שלך.
תודה לך💜

חכמה ומדהימה!
נהניתי לקרוא 👍
ולפותחת, חיבוק, גם לי קורה לפעמים😕

וזה הגיוני מאוד להוציא רגשות דרך הגוף, הרבה אנשים עושים את זה בספורט למשל, אבל אם הצורה הזאת לא הייתה טובה לך, גרמה לך להרגיש בושה, שלא היית בשליטה או שהגעת למקומות כאלה -

א. תזכרי שאת רק בן אדם, זה קורה להמון אנשים, גם כאלה שלא היית מאמינה עליהם, ומה שחשוב ומראה שאת אמא טובה זה שאת מנסה ללמוד מזה ולתקן ולא מדחיקה.

וב. משהו שעוזר להישאר בשליטה ולא להעביר את כל האנרגיה לגוף - להגיד בקול ולתמלל את התחושה שיש בראש לפני שמתפוצצים- למשל " אני עצבנית, אני מתוסכלת" "אני עכשיו נורא נורא כועסת", ולנסות לדייק גם לרגש המקורי - "אני מאוכזבת", "אני מרגישה לא חשובה" וכו'.. אפשר בשלב הבא גם להזכיר לעצמנו- "יש לזה מקום, מותר לי להרגיש חסרת אונים, גם אמא לפעמים כועסת (כי לפעמים אנחנו כועסים על עצם זה שאנחנו כועסים וזה מחמיר את חוסר האונים כי הרגש נתקע וממשיך להתעצם כל עוד לא מרשים לו להיות), ואני יודעת שזה עוד מעט יעבור"  

ג. אפשר גם שנייה לצאת החוצה להסתובב בהליכה מהירה. 

ושיהיה לך חג שמח! 

א. נכון, תמיד טוב לזכור את זה
ב. ניסיתי את זה כמה פעמים, לא הרגשתי שזה ממש עזר לי... אולי כי נשארתי ברמה השטחית של אני מאוד כועסת ולא ירדתי לשורש הרגש - אני מאוכזבת, מתוסכלת, מרגישה שלא שמים עלי, שאין מקום לצרכים שלי וכו'.
צודקת ממש לגבי המעגל הזה של הכעס על זה שאני כועסת.
ג. איך לצאת החוצה להליכה מהירה? הייתי לבד עם הילדים, לא יכולה להשאיר אותם ולצאת...

תחילתם בנשמה טהורה
ברצון זך ואמיתי לדייק
והרצון הזה ככ ככ חשוב!!! וככ מתוק
כשזה קורה לי, שאני כועסת ככה מול הילדים
או כשיוצא לי איזה מילה לא יפה בנהיגה (כמו איזה אידיוט)
אני לפעמים אומרת לילדים,
באמת צריך להשתדל פחות לכעוס
יצא שאמא כעסה, צריך לעבוד יותר על המידות
ומפרטת איך אפשר לנסות להפחית את הכעס
ללמד זכות וכדו
ככה הם לומדים המון
גם שאת אנושית
גם שאת עושה ביקורת על ההתנהגות של עצמך
איך עושים את זה
ושזה חשוב
זה המווןןןן לחיים!!!

חיבוק!

לידה ראשונה

אבל מה שעוזר לי זה לפעמים להיניק בשכיבה, ואז גם אם נרדמתי- אני מחזיקה אותה וזה אולי יותר בטיחותי מלשבת ואז היא עלולה ’לזלוג’...

למה את עושה עיטוף כל פעם?... הוא לא נרדם בלי? כי זה באמת סיפור.., אולי להיניק כשהוא עטוף?

והשיטה האולטימטיבית- בעל!!

”מאמי היא עכשיו אכלה, תעשה לה גר0ס ותשים אותה במיטה, טוב?" 

ובזה תם תפקידי!!😁

וואוו זה קורה לי כל הזמן... ממש מזדהה..

דבר ראשון, תבדקי שהמיטה שלך "חסומה" מכל כיוון- ע"י קיר, עריסה, לא יודעת מה,

שגם אם יישמט לך מהידיים- לא ייפול ח"ו.

(פעם נשמט לי התינוק מהידיים כי נרדמתי... פחדדדד. פשוט מצאתי אותו א"כ ישן על המיטה למרגלותיי).

דבר שני- תראי אם את מצליחה להניק בשכיבה, ככה הוא לפחות יהיה בטוח מנפילות. (אעפ"י שזה לא מומלץ).

 

מבחינת להרדים את התינוק אין לי מה לומר לך.. לי יש בעיה הפוכה: לדאוג שיהיו ערים ויאכלו ולא יירדמו.

מצד שני, לדעתי, תינוק שייפול מגובה, או אמא עייפה זה יותר גרוע.

שדופן אחת היא המיטה שלכם
אם כן זה ממש מקל..
או להרדים בעגלת אמבטיה לידך

ואם זה רק מקשה אז תוותרי על עיטוף באמצע הלילה

את ישנה מספיק ביום? תעשי כל מאמץ. זה שלב שלא אמורים להספיק כלום חוץ מלישון

מזל טוב!

אנחנו השגנו כי ממש ממש רציתי לבסוף היא שפוט לא ישנה בזה רגוע בכלל בכלל (הנחה שלי- כי זה גדול, והיא קטנטנה) ואנחנו משכיבים אותה לישון באמבטיה של העגלה מונחת בתוך המטחברת...

מהילדה הראשונה הבנתי שזה הפתרון אצלי.
יותר היה מסוכן שנרדמתי עם ילד בידיים מאשר שאירגנתי לו מראש מקום בטיחותי לידי.

הסוד הוא אם שאלת, שינה משותפת🙂

הכי טוב במיטחברת, אבל גם אם אין - אפשר למצוא דרכים לעשות זאת בבטיחות, כמו להצמיד את המיטה לקיר או לחבר אליה קרש ארוך.
אחרת באמת זה כמעט בלתי אפשרי...

אצלנו בלילה הבופה פתוח
פעם בשעתיים מעבירה לצד השני ונרדמת חזרה.

פשוט תשנו יחד.
שימי לב שחלילה הוא לא יפול
ושאין ביניכם כריות, שמיכות וכו

רק אוכל

עכשיו שהוא פיצי תרגילי אותו שלפני שאת מאכילה: מסובבת אותו לישון על הצד השני (מימין לשמאל או הפוך), שמה מוצץ, מלטפת.... זה עוזר מאד וככה יש לך פחות סיכויים שיקום הרבה בלילות גם כשיגדל

כך תמיד אומרת אמא שלי ועם הבכור זה ממש הצליח לי!

בהצלחה!!!

החלב יוצא מהקונוס ישר לבקבוק.
אם היא מתמלאת עובש אז כן חשוב להחליף כי אין איטום הרמטי בין הצינורות לחלב

בכל מקרה את יכולה להעביר דרכה מים עם חומץ או משהו כזה ולחכות שיתייבש

רק אוויר

מאתר שנקרא כותנה, פדים 100% כותנה ואני מאד מרוצה.

וכל כמה זמן מחליפים עם דימום של כתמים כזה? זה בריא להישאר עם זה יום שלם?

של כתמים או דימום חלש, אני מחליפה כל 24 שעות, בימים של דימום חזק אני מחליפה לפי הצורך 2-4 פעמים ב24 שעות.
לא חושבת שיש פה ענין של בריאות, בגלל שזה רק כותנה זה כמו תדירות של החלפת תחתונים.

נראה לי שאלך על זה
ואיך מכבסים את הפדים?

שוטפת עד שהמים צלולים ומכבסת עם הכביסה הרגילה כולל מייבש.

אם מדובר בפד שמכיל עוד חומרים חוץ מכותנה, מרכך כביסה ומייבש יכולים לפגוע ביעילות הספיגה שלו.

לכן העדפתי לקנות פד שכולו מכותנה, שלא אצטרך לכבס בנפרד.

לא יכלתי לדמיין לשטוף את זה מלא דם...

אני לא יודעת אם יש דגמים שהתפיסה היא יותר מאשר תיקתקים אבל זה הרבה פעמים הסתובב לי ולא נשאר במקום וזה היה קצת מעצבן.
אני לא מספיק יודעת מה החסרונות ויתרונות אבל הייתי מנסה תחתוני מחזור ששם זה בטוח לא יזוז ולא יפריע

אולי יש גם עוגות מתאימות לזה. פחות משתמשת

גלידה

יש באושר עד את הבצק מוכן..
אפשר מעל קצפת ו9ירות יער

להגביה את הראש שלה (אפשר להכניס קלסר מתחת למזרון כדי ליצור שיפוע) במקרי קיצון שהיא לא מצליחה לישון בכלל אז לישון בסלקל, לא בריא לגב אבל הצלה לאף ולשעות שינה ולשפיות של כולנו...

שפריצר של מי מלח לאף. הבן שלי שנא את זה והיה צורח נורא אבל עובדתית זה עזר לנזלת להתמוסס ולצאת. להשפריץ חלב אם לאף, נראה לי עושה אותו דבר, לא מנסיון.

בצל בחדר קרוב לעריסה, משחרר את הנזלת, אבל המי מלח עושה את זה מהיר יותר.

משאבת נזלת- עוזר במצבים מסויימים, אם הכל יבש וגדוש אז אחרי המי מלח, אם הכל רטוב וגדוש אז לשאוב עם המשאבה ממש בעדינות. לא להגזים כי אומרים שזה יכול להזיק.

היא הורסת את הרירית של האף

זה לא יותר גרוע מקינוח (לדעתי)
זה מציק להם אבל ממש משחרר כשחייבים

ואם אפשר להגביה טיפה את המזרון בעזרת מגבת מגולגלת מתחת לראש שלו זה גם עוזר

הגבהה של המזרן מלמטה, בצל חתוך ליד הראש, אנהלציה או ספריי של מי מלח. תרגישו טוב

באינהלציה או בתרסיס

משאבת נזלת בעדינות
מי מלח לתינוקות
אינהלציית מי מלח
להגביה קצת את המזרן בצד של הראש

טיפה שתיים של שמן לבנדר טהור ליד הכרית/הראש פותח את הנשימה.

לטפטף שמן אקליפטוס *רדיאטה* טיפה אחת על הסדין שלה
לאוורר את החדר לתת לחיידקים לצאת

דרך ההסעה
משהו קטן, לא כבד, לא שביר, שלא נשפך שהילד יכול להחזיק.
לי הם הביאו צלחת עם עוגיות.
שימח ממש!
אפשר לבקש מהמלווה, אולי להביא לו גם משהו קטן.

לבקש מהמלווה זה פחות שייך

אלא אם כן את נותנת גם לה

 

גם משהו קטן משמח

 

 

 

העיקר הכוונה

בסוף.

בטח עוד מעט יבואו כאלה שיותר מבינות אבל ממה שאני יודעת אז גלולות הנקה הן רק פרוגסטרון והן לא פוגעות בהריון. לגבי גלולות משולבות אין לי מושג...

אני יודעת שפרוגסטרון לא עושה כלום..

 

 

אבל זה עדין משפיע על המערכת ההורמונלית ויכול להיות שמאחר בגלל זה ומצד שני גם יכול להיות שנכנסת להריון...

הזמן בין הפסקת הגלולות להתחלת הדימום הופך להיות קבוע?

 

ואם אני בודקת הריון, לבדוק הערב או מחר בבוקר?

 

 

ואם הוא סתם מאחר לי, אז אני מקווה שהמקווה יצא בתאריך בסדר.

חודש מסובך 

זה מה שקורה בדרך כלל כשעושים הפסקה.
זה גם מה שאמור לקרות כשמפסיקים. כך שאני מניחה שאת מדברת על המחזור הבא.
עכשיו נזכרתי שקראתי שבד"כ חש איחור של שבוע אחרי הפסקת גלולות וזה גורם להרבה נשים לחשוב שהן בהריון.
אבל לפעמים לורח לגוף זמן לחזור למחזוריות הרגילה

ממשיכים גלולות רק אחרי שבוע, כשאת באמצע המחזור.

לך


בושם
קרם וכו
בגד יפה
ספר
דיסק
תכשיט
סידור
סט מחזורים
תהילים יפה
מגבת רכה בשבילך



למארחים
בקבוק יין
חלות מעשה ידיכם ארוזות יפה
פרחים
ליקר
שוקולדים מושקעים
כלי בית
עציץ
תחתית מושקעת לסיר
ראנר מעוצב שאפשר לשים עליו סירים ולכשעצמו משמש כקישוט לשולחן

בושם זאת לא מתנה מבחינתי, קונים כשצריך 🤷‍♀️
קרמים לא מתשמשת
ספרים הלוואי והיה לי זמן לקרוא אבל בכל מקרה לא אוהבת לקנות ספרים ומעדיפה להשאיל כי אחרי הקריאה סתם יושבים לי בבית.
תכשיט אולי זה רעיון, צריכה לחשוב על זה.
סידור יש לי מהחתונה, עדיין חדש....
באלי פיגמה חורפית אבל זה עוד לא מתאים 😅

אחלה רעיונות יש לך!
אבל אני בעייתית...

האמת שהכי באלי זה יום חופשי לבעלי ושישאר איתנו בבית אבל לא יקרה בקרוב כנראה

אולי חלוק לבית אם נוח לך
נעלי בית/נעליים יפות ונוחות
אולי כיסוי ראש יפה לחגים אם את משתמשת
אולי פמוטים חגיגיים (לי יש ואני משתמשת לחגים)

אני נותנת בוקר צהריים ערב לא מקפידה על שעות

לגבי 2-
יציאה זוגית
פיג'מה שווה
איזה בילוי או אטרקציה
מסאז'
תכשיט
כלי למטבח
מכשיר חשמלי כל שהוא שבא לך

כי לגמרי מיציתי את זה שהוא מרגיש לא טוב.

יציאה זוגית זה רעיון אבל זאת לא מתנה, זה אמור להיות דבר שבשגרה
אבל באמת לא עשינו את זה הרבה זמן, מחכים שהילדים יבריאו...

כלי למטבח? אנסה לחשוב אולי יש משהו שבאלי

נגיד מסעדה בשרית שווה או יום טיול או אטרציה משותפת

תתיעצי עם רוקח, אבל אמר לי פעם רוקח שלא מקפידים על זה כמו פעם. אבל כן להשתדל רווח של 5-6 שעות.

למרותש הם בטח יגידו לי כל 8 שעות אבל אנסה

הם מוצצים את המזרק מתול שינה כי אוהבים אנטיביוטיקה

בהצלחה!

מתנה לחג זה מהמם- מטפחת, עציץ, אביזר לבית לקישוט או לשימוש

את אחיו.
וגם אני אמורה לישון בזמן הזה אז לא באלי לקום בשביל זה

אבל כן שלא יהיה קרוב מדי

אז ב 15:30
וב 23:30 או מתי שאת נכנסץ לישון - לתת לו מנה מתוך שינה..

ועכשיו אתן כשיילך לישון, מקווה שזה בסדר

אפשר גם קצת לפני או קצת אחרי

העיקר לקבל באופן רציף את האנטיביוטיקה לאורך כל שעות היממה

 

2. אין לך איזה משהו שבא לך?

תחשבי טוב

בטוח תזכרי

בכלל לפרוס את זה על כל היממה.
בוקר, צהריים וערב
שאלתי פעם רופא, ואפילו על הפרשים של שלוש - ארבע שעות הוא אמר לי שאפשר לתת.

שאהיה אצלה

כל אחד אומר משהו אחר...

מחילה לא זוכרת את השם... בטח יבואו המשתמשות לומר

היא מצויינת לי, כבר שנה וכמה חודשים כמעט בלי תופעות לוואי

וזה לא מסובך לקבל אותה - רק לבקש מהרופאה?

אחרי הלידה הקודמת היה לה רק סרזט להציע לי והוא עשה לי המון הכתמות

 

לי אישית זה עשה כתבים בכלל. אבל זה אינבדיואלי

שאלה נוספת - כמה זמן אחרי הלידה כדאי להתחיל לקחת גלולות?

בהנחה שאני לא טובלת לפני שעברו 6 שבועות,

ומעדיפה להתחיל איתן עוד לפני הטבילה כדי להיות מוגנת, אבל שלא יגרמו לי הכתמות- הסתגלות ב-7 הנקיים...

מרופאה שלא טוב לקחת לפני 6 שבועות מבחינה בריאותית. מבחינת טהרה ממשששש לא כדאי להתחיל לפני טבילה. אישית לוקחת אחרי. ומחכים עוד שבוע. .לגבי השאלה הראשונה אני עברתי ממיקרולוט (שפתאום נעלם. אולי חזר מאז. לא יודעת) לדיאמיליה ועבר מעולה. סרט זה טראומה. לא מתקרבת.

להתחיל אחרי הטבילה. ולליל טבילה להתייעץ עם מכון פוע"ה איך למנוע לפי מצבכם

מה שעשינו בעבר- התחלתי אחרי הטבילה ומנענו בינתיים עם שקפים.

הבנתי שבהנקה מלאה זה GOOD ENOUGH כמו שאומרים.

 

א"כ שמעתי שעדיף להתחיל מראש את הגלולות...

 

תודה רבה!

ובינתיים להשתמש בקוטלי זרע.
הסיכוי להריון השלב כזה ועם הנקה מלאה הוא מאוד קטן ולכן זה אמור להיות בטוח, זה בשביל לאפשר קודם להטהר מהלידה ולתת לזוג זמן טהרה, כי עם הגלולות עלול להיות דימום הסתגלות..

פשוט לרוב הם נותנים כיוון אבל ממש הנחיות פרקטיות הם מעדיפים לתת בכל מקרה לגופו כי כ"כ הרבה שיקולים וגורמים (נפשיים, רפואיים וכו')
ע"י פניה אישית של זוג.

למשל יכוליות שמי שממש אסור לה להיכנס להריון, יתנו הנחיה אחרת..

סרזט
פומיניק
דיאמילה

שראיתי כמה פעמים מן צמרמורת עם הראש והגוף כמו שאת מתארת והסבתי את תשומת לב האמא לעניין, היא לקחה אותו לרופא ילדים ששלח אותה למעכב ובדיקות. תנסי לצלם לרופא אם יש לך אפשרות.

הילדים שלי היו עושים את זה.
אם הבנתי אותך נכון זה מן קפיצה כזאת?

מזיזה את הראש טיפה מצד לצד ומרימה את הכתפיים טיפה למעלה - לשניה

בידיים ובגוף. בעיקר כשהתעצבן. הרופאה לא התרגשה אבל בכל זאת נתנה הפניה לנוירולוג
עד שקבענו תור הוא הפסיק עם זה

תלכי לבדוק אבל תשעים אחוז זה כלום

הרופאה אמרה כשהוא עושה את זה לתפוס לו את הידיים, ואז אם הוא מפסיק סימן שנשלט ולא מדאיג

לא נשמע מדאיג אם אין סימנים של ניתוק או משהו..

אבל לא בטוחה. היום היא כבר לא עושה..

בת 7 חודשים
אני גם חשבתי שזה פיפי אבל לא יודעת בוודאות

ראיתי אותה עושה את זה עכשיו וזה ממש לא נראה מדאיג
זה נראה כמו כשלי יש צמרמורת

גריסים
חיטה
קינואה
בטטה

ולסעודה שלישית פשטידה

או על אותו רעיון-
לקנות מלוואח
ולמלא בבשר טחון שמקפיצים בסיר יחד עם בצל ושום ותבלינים וקצת פירה


פשטידות
קציצות
קוסקוס
פירה

לק"י

איך היה בסוף?

למה דווקא במצווה הזו כולנו נלחצות?
התירו אז התירו. צריך להחמיר במצוות וחי בהם. כל הכבוד שאת לכ מחמירה על עצמך )ועל חשבון הבעל( שךא לצורך.

לגבי מה מקבל טומאה זה עננין של פסיקה, ואם זו הפסיקה שלכם אז אחלה.

וצריך לזכור ש7 נקיים צריכים להיות *טהורים* ולאו דווקא "נקיים"

ובזמנים עם גלולות וכו' הרבה פעמים ההנחיה של הרב או של מכון פועה היא להצליח לעשות הפסק ובדיקות ביום הראשון והשביעי ובשאר הזמן יש כתמים שלא אוסרים- על תחתונית או מסיבה אחרת. צריך לשים לב שהכתמים באמת לא יאסרו, למשל לא להסתכל בניגוב, לא לעשות בדיקות מעבר למה שהרב מנחה וכו'.

ותפסיקי להרגיש גויה
אנחנו נוהגים היום בחומרות על מנהגים על גזירות, רחוקים כל כך מעיקר הדין
אז כמובן שמה שנהוג ונפסק כך מתנהלים
אבל להבין שכל ה"הקלות" האלה הם עדיין במעגל שרחוק מדאורייתא מאוד

(ובמקרה שלך- גם מותר לגמרי מדרבנן. חום בהיר כמעט תמיד זה טהור ועל דבר שלא מקבל טומאה גם אדום זה לא בעיה)

שלאו דוקא מחייב במקרה שלך
אבל קרה לי כמה פעמים שדברים שבאופן רגיל אינם מטמאים
כן נחשבו בעייתים כשהצטרפו לעוד נתונים, ובפרט אם מדובר ביום הראשון, השביעי או ההפסק
כך שאני כן הייתי שואלת רב.
מדובר על היום הראשון
וראית גם בתחתונית
וגם בניגוב
יכול חהיות שזה באמת בסדר והרב לא יתייחס לזה
אבל אישית, קרה ששאלתי בדיוק בגלל התחושות שציינת
וחלילה את יהודיה כשרה וצדיקה!! תראי כמה המצוה חשובה לך 😍

ויש גישות שלא משנה מה אם זה לא מקבל טומאה אז לא (חוץ משטף כמובן)

בכל מקרה מדובר על חום בהיר ועל כתם קטן וגם היא יודעת שהפסיקה אצלם היא שזה לא בעיה.
אבל את צודקת שכתם בצבע שהוא ללא ספק מטמא יש כאלה שלפעמים כן מחמירים גם על דבר שלא מקבל טומאה בגודל מסוים או בימים הראשונים אז טוב לברר

ואחרי הלידה הבאתי למכון פועה שלל מגני תחתון עם כתמים למרות שמאה פעם הם אמרו לי שמגן תחתון לא מקבל טומאה. והרב אמר שהוא אפילו לא מסתכל על המגני תחתון כי אין פשוט למה. אם זה היה כתם אדום על שטח גדול אז מילא, אבל כתם חום קטן למי שנוהגת שזה לא מטמא זה ממש בסדר. אם זה מציק לך תתקשרי לרב ותשאלי אותו כל פעם כדי לשמוע שזה בסדר

אחרי לידה ראשונה פעמיים נפסלתי ביום של המקווה, פעם אחת ממש לפני שנכנסתי לטבול במקווה ופעם אחת בצהריים לפני שהתארגנתי..
אז רק להכין אותך שיכול להיות שהכל בסדר שבועיים ואז פתאום לא..
ובע"ה שילך לך ממש בקלות!!!!!

ניראלי לא הייתי חוזרת הביתה עד שיעברו עוד 7 נקיים🥵

אחרי הלידה הקודמת התחלתי את ה7 נקיים כמה פעמים, אבל אפפעם לא נפסלתי בשביעי..
רק בראשון ובשלישי..
הרבה פחות נורא

ללא תמל

תתחילי עם תמל ושנמאס תעברי למוצקים.

הוא כן צריך עד גיל שנה.
יכול להיות שזה אוזניים שיניים ויחזור בהמשך לאכול יותר.

אחד הדברים הכי קשים זה לטפל בילדים כשאני חולה. באמת.
כל הכבוד שהצלחת להעביר את היום הזה בשלום.

רק עכשיט החום ירד לי!!! אחרי שחמותי הביאה לי אופטלגין כשחזרה מהעבודה..
אני מרגישה רע שהייתי חסרת סבלנות אליו.. מסכן מה הוא אשם???

תרגישו טוב שניכם.
רפואה שלמה והרבה כוחות

אבל הייתי ככ חסרת סבלנות היום
אני כבר שעה בוכה בגללזה

באמת מגיע לך מדליה, אני הייתי מתחרפנת לחלוטין. 💓
את חוסר הסבלנות הוא ישכח. אל תקחי את זה קשה.

לק"י

אבל לך לפחות יש סיבה טובה- לטפל בילדז חולה כשחולים זה קשה.

למה שומעים ממך רק כשחולים תגידי לי
רק בריאות וכשתרגישו יותר טוב תחזרי לעדכן מה שלומכם!

גי אני בתקופה לא וואו האמת

כרגע בבית עם קטני
אבל תקופה קשה כי מיציתי את בית חמי וחמיתי (כבר חצי שנה פלוס פה) ועצם העובדה שאני יודעת שהקבלן מתקדם בצעדי ענק עם הבית גורמת לי להיות עוד יותר על קוצים כבר שיגיע המפתח ונעוף מפה..
נהיה פה קשה וזה משפיע עלי ועל הסבלנות והמצב רוח שלי
אבל הייי, שלשום חתמנו אצל חברת מטבחים על מטבח חלומותיי ! לא לא חלומותיי אבל מתקרב
קיצר אני קצת לא באיזון עם עצמי

בהצלחה אהובה
בטוחה שהכל יסתדר לטובה

תרגישו טוב!

 

אל תדאגי, הוא ישכח שהיית אליו חסרת סבלנות, זה רק 1 חלקי מליון ממה שאת אליו באמת.. אמא אוהבת, מסורה ואכפתית...

תודה על החיזוק ❤️
ברוך השם היום אין לי חום, רק צינון וגרון אבל נסבל בהחלט ואני כל היום מנשנשת ומשחקת איתו

הבת שלי שמה לב שקניתי נעליים חדשות אז היא מגישה לי אותן ואומרת " שימי נעליים ונלך"

וקת נגע בה ובדיוק היא זזה, ואז אמר: יואו היא אמיתית!! חחחח חשב שזו בובה

 

 

זה כזה קסם בעיניהם  (ת'כלס גם בעיניי)

ודיברתי איתה וניסיתי להרגיע אותה, לשווא. הלכה למגירה ושלפה פלסטר, הדביקה על המצח ואמרה לי :"כואב לי כבר הראש מהדיבורים שלך!"
לא מחכה לגיל ההתבגרות שלה חחח

גם אני לא!

כבר עכשיו אם הוא לא מקבל משהו, הוא מסתובב ברחבי הבית "אני כל כך מסכן, אני ילד מסכן ואתם מעציבים אותי וזה לא נעים שאתם  מתנהגים אלי ככה".

וזה רק ילך ויחמיר...

הוא ממש מתמלל את התחושות שלו! זה מהמם

בן שנתיים וחצי, התעקש לאכול מנגו לא בשל..
אחרי כמה ביסים הוא אומר לי- אמא, המנגו קשה לי, תביאי לי מנגו חלש!

לק"י

ואצלינו בת השנתיים+ לוקחת ברכון: "בא לי להתפלל, ברוך אתה ה' (שם ה') אחד" (היא מחברת התחלה של ברכה עם קריאת שמע).

יום אחד היא שאלה אותי: "אמא, תינוק בבטן נינוק?" (התינוק שבבטן יינק?).
כי היא ינקה עד לא מזמן, והייתי אומרת לה שעוד מעט היא לא תינק, והתינוק שבבטן יינק.

כל היום...
"ברוך אתה ה' אלוקינו ה' אחד!"

נהייתה קצת חצופה...

אומרת לי היום אני מורידה לך נקודה.

על מה?

שאת לא מדברת אלי יפה (אמרתי לה בתקיפות שלא יושבים על השולחן כשאוכלים...)

ואיך אני מרוויחה נקודה?

כשאת מטפלת בי, מקלחת אותי, מכינה לי אוכל טעים...

 

מחשושה קטנה וחצופית

אין על מחששות...

 

הבת שלי בת 12 הלכה עם בת ה4 לקנות גרביונים 

אז אמרתי לה איזה גרביונים יפות בחרת

היא אומרת לי לא אני בחרתי הגדולה בחרה.

אז היא אומרת לה מה פתאום אני נתתי לך לבחור. 

אז היא עונה ברוב חשיבות

"בעיקרון, לא רציתי את אלו!!"

גם אצלי הוא משתמש בזה המון

אני בטוחה שכשהיא תדבר היא תדאג להרבה פנינים..

אבל בשבת היא לקחה ברכון ועשתה תנועות של תפילה😱😱 הילדה בת שנה וחודש, כן? מי לימד אותה?? 😍😍

אז ככה:

 

בת שנה ושמונה פוקדת עלי: אמא, שיר! לול! (בחודש אלול...) עוד! עוד! לא די!!

ואני מוצאת את עצמי בריפיט רבי אלתר

 

בת 5: אמא,אני מנסה לא להתלונן אז תשמעי שניה ברצינות

 

בת 6: יש לה ילדה בכיתה (א) ממש נכה על כסא ממונע וקנולה. אומרת לי: אמא, מכפת לי של× יש כסא והיא לא הולכת ולא ממש מבינים את הדיבור שלה,העיקר הלב שלה והיא נראית לי ממש נחמדה...

 

יללתי...

אני מנסה לא להתלונן

אצל הבן שלי בגן כתבו מעשים טובים שהם אוהבים לעשות.
הוא כתב:
"אוהב לנקות את הבית עם דלי וסמרטוט
וגם לחבק את אמא ולשמח אותה"
נמסתייייי

אמרתי לו בבוקר שאני צריכה לקנות ירקות לשבת חג, והתייעצתי איתו אם הוא מעדיף שאקנה יחד איתו אחר הצהריים או לבד בבוקר

"אבל אם אני אבוא איתך אני ארצה כל מיני דברים שאת לא מרשה לקנות סתם!"

כיףששיתפתם!!