פורום הריון ולידה (עמוד 1304)

יכול להיות שהיא מקלידה תוך כדי התעסקות במשהו או גיבור עם מישהו ואז זה לוקח הרבה זמן.
וזה קורה לכל אחד והתנצלת כבר. אז את הסדר.

ממש לא נעים 😕😕
שולחת חיבוקים!!

בטוחה שכמו שזה ערער אותך זה ערער אותה

כל הכבוד שהתנצלת

היא שלחה חשו פחות נחמד ואז מחקה וכתבה שהיא אוהבת אותי המון

ברוך ה’ ותודה לה’ 

שנה טובה!

להבא נראה יל עדיף.לדבר בטלפון מאשר בהודעות במצב כזה )אני כל הזמן בהודעות אבל כשיש משהו טעון עדיף לדבר... אומרת גם לעצמי חחח(

זה בנרתיק או פי הטבעת?
פי הטבעת זה יכול להיות סימן לטחורים.
או לזה שאת צריכה לשתות יותר מים.

פי הטבעת

שזה חתך. גם אחד קטן יכול לגרום סבל של ממש. יש משחות שעוזרות לזה

פרוקטו גלבינול משהו כזה - לא יודעת אם מותר בהריון או הנקה אז תבדקי אם רלוונטי לך.
אבל מה שבאמת עזר לי - להשרות שזיפים מיובשים במים רותחים, ולשתות את המים אחרי שהתקררו - ככה כל יום במשך כמה ימים - זה הופך את היציאות לרכות ממש ונותן לאזור שם להחלים

לבן - יובל
לבת - נגה

לק"י

ואולי יהיה פה גם רעיון בשבילנו

לבן- אורי, יאיר, בניה
לבת- שקד, תמר, נטע, הלל

לבת- יעל, הדס, אביגיל

יהונתן
אליה
מלאכי

אני בכיון?

בנים -
יותם, יהונתן, יהודה, זיו, איתמר, יאיר.
בנות -
הודיה, מוריה, עטרה, עטרת, צופיה, איילת, נעמה, אור/יה.

לבת-הדר,טל,חן,מעין,הללי,אוריה,שקד,נהורה, יעלה ,עדן,טהר

רועי
נווה
לביא
אסף
מתן

לבן- איתן, דביר, נווה, אריאל, יאיר, רועי, דוד
לבת- גפן, תמר, תהילה, טוהר, הודיה, נועה

או שזה תאומים?

הרבה פעמים רק אחרי שהוא נולד עולה הרעיון

מפחדת שהשמות שכתבתי זה אאוטינג מדיי, אז לא רציתי להגיד אם זה בן או בת, כדי שלא יזהו אותי סופית
שמות שהעלתן והיו בכיוון -
אורי, יאיר, נטע, הלל, יעל, אליה, יהונתן, נווה, הדר, מוריה, רועי, דביר, אריאל
אשמח לעוד רעיונות אם יש לכן, שנה טובה

בכל אופן, מנסה עוד ,אור, יהל ,אוריאל, אריאל ,בניה ,משכן (קצת מיוחד)

בנות: כרמל הדס מאור נועה תמה שחר רוני
בנים: נטע, הדר, הלל, בניה, הוד, מבשר

במהלך ההיריון יש מלא רעיונות, רק כשהתינוק נולד לרוב אפשר באמת להחליט...
אין לי כרגע רעיונות, בהצלחה

לבן- דביר, שילה, לביא, אורי, שחר, נריה, איתן, נווה, גלעד, איתמר,
לבת- רוני, טליה, מעיין, שקד, שני, נטע, נועה


מקווה שהבנתי את הסגנון...

לבן - בארי, חגי, אלעד, צורי, איתן, שילה,
לבת- עלמה, הללי, איילת, טל,

לבנים- הראל, מתן
לבנות- הודיה, נויה

לא ידוע לי עלהנחיות מיוחדות
זהלא כמו דלקת עיניים

כדאי ליידע את הבלנית או שלא קריטי?

אין לזה משמעות.

נראלי מוקדם כי המים יותר נקיים

מומלץ אחרי ללכת לשירותים. ולשטוף.
לפי היידוע לי נמנעים רק שיש פטריה.

למרות שזה מוצ"ש וערב חג

לא הייתי נשארת ככה עד אחרי החג האמת

אין מניעה לטבילה. הכלור במי מקווה משמיד חיידקים.

אפשר לבקש מרופא מרשם לאנטיביוטיקה דרך הטלפון.
להקפיד לשתות הרבה מים כדי לשטוף היטב את מערכת השתן ויש אומרים גם לאכול חמוציות (לא מסוכרות.)

אין מניעה ליחסים. זה מערכות קרובות אז כמובן בהתאם לתחושות שלך. (בשונה מפטריה בנרתיק שעלולים להעביר לבן זוג)

בהצלחה ואיחולי להחלמה מהירה.

תרופת סבתא שתמיד עובדת לי מיידית- כדורי חמוציות. קונים בסופר פארם. עולה בערך 70 לקופסה. אחרי פעם אחת שלוקחים כבר מרגישים שיפור משמעותי. אחרי פעמיים אין זכר.

ושאת עושה תרבית, תבקשי שיעשו לך גם סטיק ועל סמך התוצאה שיוציאו לך אנטיביוטיקה...

 

אם את לא מניקה או בהריון - אפשר לחלוט פטרוזיליה או כוסברה
ומיץ חמוציות ממש מועיל (או בכדורים)

אפשר לנסות לראות אם משתפר לפעמים זה עובר ככה אבל נראה לי חשוב ללכת לרופאה לפני החג לקבל אנטיביוטיקה והנחיות מדויקות מתי חייבים כבר לקחת

לגבי המקווה- לא אמורה להיות בעיה, זה לא דלקת שמדבקת בצורה כזו וגם יש במקווה כלור

לא שאלת לגבי יחסים אבל מומלץ לא

עברתי דירה לפני כמה זמן, ועדיין לא עברתי מרפאה ורופא, וגם ככה הרופאה שלי לא עובדת מחר, אז זה קצת סיפור מבחינתי ללכת פיזית למרפאה (עד שהמרפאות באזור יתפנו אליי מחר יקח נצח).

אני לא בהריון ולא מניקה. מה לעשות עם הפטרוזיליה?

לא שאלתי על יחסים, כי היה לי ברור שלא כדאי.

תודה רבה

אבל אם יתנו מרשם לתרבית את התרבית צריך לעשות במרפאה וגם על הבוקר כמו בדיקת דם
גם סטיק שתן האחיות יכולות לעשות על המקום במרפאה

אבל מרשם אפשר אונליין

פטרוזיליה- פשוט לבשל בסיר עם הרבה מים ולשתות את המים כשמתקרר. לא מנסיון אבל המליצו לי...

חשבתי שהייתי ברורה בהודעה,
וכשהתחלתי להסביר את עצמי שוב
זה פתאום נהיה מעייף נורא
הרגשתי כמו מראה מולי
שמדגישה לי כמה אני חריגה.
כמה כל הנשים רק רוצות להתפלל
כמה הרגשות שלי משונים

אני הרגשתי מדי חריגה אפילו בשביל השרשור שלך
אין לי שום רצון להתפלל. לא בטוחה בכלל שיש מי שמקשיב.
אולי זה נשמע עצוב אבל ממש טוב לי ורגוע לי.
אני אראה במהלך החג אם יש משהו שמתחבר לי ומשמעותי לי. ואם לא - לא נורא.

אין לי סיבה חזקה מספיק להאמין שכן אז נשארת בברירת המחדל שהיא- לא

מודה שכיף לי שיש פה עוד מישהי עם ספקות

(אני אגב הלכתי רחוק עם הספקות, מי שהיתה פה אז יודעת)

שיהיה לך חג שמח בכל מקרה. שתרגישי אהובה ומחובקת

מבינה אותך.
אני בפחד מהימים האלו.
היום שמעתי שירים מהתפילות של ראש השנה ויום כיפור, והלב קצת מתכווץ, והדמעות כמעט עולות.
טאטא טאטא, מה יהיה עלי.

אז יש לזה כמה כיוונים.
דבר ראשון, באמת יש בימים האלו גם מימד של נוראות.
אלו ימים של דין ואלו תחושות מאוד הגיוניות.
מצד שני, ראש השנה הוא גם באמת חג. של המלכת ה', וזה צד משמח, אז אני מזכירה לעצמי גם את זה.
חוץ מזה, מבחינתי ברכת שהחיינו בראש השנה היא הכי משמעותית, זו ברכה על זה שבשנה שעברה נחתמנו וזכינו לחיים. אז הברכה שהחיינו מבחינתי היא פשוטה כמשמעה ביום הזה...

אז זה מעורבב אצלי, גם יראה, וגם תודה, וגם חשבון נפש. ומשתדלת לקבל את כל התחושות האלו

פעם חברה שלי אמרה לי שאולי העבודה שלי בימים האלו הפוכה משל השאר
כולם אולי צריכים לקהל על עצמם ולהתפלל וללכת לסליחות
ואני צריכה לשחרר...

אבל תמיד יש מצפון
האם זו לא עצלות מתחת להכל.

הרבה מהיהדות שמלמדים אותנו היום היא עם הרבה מצפון וזה פשוט לא אמור להיות ככה. אנחנו אמורות למצוא את הדרך שיהיה לנו טוב ושלו
שולחת לך חיבוק!

מאחלת לך שיהיה לך חג שמח ושלו!

לא קראתי...
אבל גם אני לא אוהבת להתפלל. זה לא מרומם אותי, בעיקר משעמם. וכשכולם בוכים אני מרגישה כמו הצגה.
אני אוהבת את השירים והפיוטים אז שרה לי אותם בבית ומתרגשת ונהנית מהם.

והאמת שלא פתחתי סידור כבר כמה שנים.
בכלל נהייתי קרירה מאד
מידי פעם משהו נוגע בי ואני מתפרקת מאד

קודם כל אין לך מה להרגיש חריגה, הפורום פה הוא לא מדד לנורמה. הוא בהחלט מציג רף דתיות גבוה מאוד.
נשים כמוך יש המון! רק כנראה פחות כאן...

אני לא יודעת מה בדיוק כתבת, אבל אם את כן מאמינה שיש אלוקים, אני רוצה לכתוב לך משהו:
המקום הזה שאת נמצאת בו עכשיו הוא רצון ה'.
הרי מה הבעיה שלו לתת לך טעם בתפילה, אורות וכיסופים?!
אם היה רוצה אחרת - היה נותן לך כלים אחרים על מנת לבצע את אותו רצון.
אלא - זה בדיוק רצונו כעת. חוסר מוטיבציה לתפילה, אי רגש רוחני, שום תחושת חיבור או רוממות, זה הרצון שלו בדיוק! ואנחנו צריכות ענווה כדי לקבל את הרצון הזה.

מה הסוד?
בלי רגשות אשם ומצפון.
בלי! הרי מה ההבדל בין מי שעושה את רצונו ולכן מתפללת, לבינך שעושה כעת גם את רצונו - לא מתפללת?!

מה כן?
במעט המעט, בפעם הזו אחת לכמה חודשים, ברגש רוחני שאולי יתעורר בך אחת לשנה - בפעם הזאת תבקשי ממנו שיעורר בך את הרצון. זהו.
כשהוא ירצה אותך אחרת, כשתגמרי להפיק את כל מה שהיית צריכה להפיק מהמצב הזה - את תרגישי רצון לשינוי, אל תדאגי.

בינתיים - ענווה והשלמה לקבל את רצון ה' ככה כמו שהוא.

בהצלחה. תאהבי את עצמך ❤

אני דווקא כן מרגישה את הרצון להתפלל, הרבה פעמים
אני פשוט אוהבת שאני אישה ואמא, ולא חייבת, אז מתפללת כשאני רוצה.
ככה כל השנה.
אבל בחגים ובימים הנוראים יש משהו כבד
שמרחיק אותי. מרגישה המון "חייב" ו"צריך" זה לא זורם לי, זה מרגיש מוכרח

תודה רבה על המילים שלך!
צריכה לחשוב על הרצון ה'.

לק"י

לטובת מי שמעניין אותה לראות אותו.

על הרגישות.
במקרה הזה
ותמיד!!

גדוש בהכנות וקניות והתרגשות
אבל השנה אני מרגישה אותו אחרת
לראש השנה הזה מתנקז כל הקושי שחוויתי בשנה האחרונה, כל העומס, כל החזיתות איתן התמודדתי

אני לא מתפללת בהתרגשות וכי חייב
אני מתפללת מהלב כי זו הזדמנות.
קוראת מהסידור את המילים, ובעיניים דומעות מבקשת מהשם שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. ואני יודעת כמה ברכה השם נתן לי, אבל זה לא סותר גם את הקושי.

כשאני שומעת את הפיוט על עקידת יצחק אני מבקשת מהשם שיראה את כל הקרבנות שהקרבתי כדי להיות במקום שאני נמצאת בו
כשאני קוראת את הסליחות בפיוט 'ניפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו' אני שמחה שהוא זה שמחזיק אותי, שלידיים שלו אני נופלת.
וכשאני יודעת כמה אני רחוקה זה משמח אותי שיש את הימים האלה שמחזירים אותי לתקופות השפל הרוחניות שלי אי אז לפני כמה שנים, שדווקא מהן קיבלתי הכי הרבה כח ותעצומות נפש. רק מלשמוע את קול ההמון שקורא להשם.


אז הלכתי לתפילה כי 'חייב' אבל מתוך ההשתדלות הזו צמחה לי ישועה גדולה.
ואת באמת לא חייבת ללכת. אבל רק רציתי להראות שגם אם לא מרגישים שרוצים יש בזה תועלת.

לא הספקתי לכתוב לך בשרשור שפתחת.
אז מביאה אותה כאן

מֵרַעְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁהֵם מְבִיאִים לִידֵי עַצְבוּת צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים, כִּי יְסוֹד הַשִּׂמְחָה הַקְּשׁוּרָה בְּעֹמֶק הַקֹּדֶשׁ הוּא גָּדוֹל מִכָּל תֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר בָּאוֹת לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן* יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם עַד שֶׁתִּתְכּוֹנֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ, וִיקַבֵּל עָלָיו כָּל הַתֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם בְּדֶרֶךְ חֶדְוָה וְשִׂמְחָה הָרְאוּיָה לְיִשְׁרֵי לֵב עוֹבְדֵי ד' בֶּאֱמֶת.

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן.

בספר הכוזרי כתוב: "...העדפת הכוח האחד מביאה להזנחת כוח אחר... כללו של דבר שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה והאהבה והשמחה. התקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה" [כוזרי ב נ]. בהתאם לכך כותב כאן הרב קוק שיש להיזהר ממחשבות של יראה שפוגעות בשמחה. יש לשלב בין כל כוחות האדם כך שאחד לא יפגע באחר.


קישור למאמר שמשם העתקתי
מרחיבים שם הרבה
https://www.yeshiva.org.il/midrash/35696

אולי רק מים יספיקו

בעלי אומר לשפוך מים חמים לבפנים.

ניסיתם?

 

ומנצלשת-

איך מורידים ריח מהשופר? כשבעלי תוקע נהיה סרחון בבית... 

חוץ מעראק

מורחים לי או לתינוקת?

וזה בטוח פטרייה? לא יכול להיות שזה לבן מהחלב?

תמרחי לך ולה.
אם כואב לך זה נשמע פטריה...

חשבתי שרק דקטרין אורל ג'ל, וגם זה רשמית רק מגיל חצי שנה

דקטרין בפה
ככה לפחות רשמו לי בזמנו

אבל לא בגיל כזה פיצקי. אז לא יודעת..
@חמדמדה תשלחי הודעה לרופא באפליקציה

אופ נבהלתייי

היא פיצקיתתתתת

אולי אחרות פה ידעו

רק מציק

רק כואב, בעיקר לך
ואישית הייתי הולכת לרופא שיסתכל אם זה בכלל פטריה

ותנסי לנגב את השכבה הלבנה מהלשון.
אם היא יורדת, זה כנראה מהחלב. אם היא נשארת, זה כנראה פטריה. אבל זה לא בטוח...
תנסי לבדוק אם יש לה כתמים לבנים על השפתיים מבפנים

אבל זה לא חדש...

זה ניראלי ככה מאז שהיא נולדה פחות או יותר

לבדוק את הלשון שעתיים אחרי הנקה

אבל בלי לחץ בכלל!

זה לא מסוכן

רק לך זה עלול לכאוב 

חיבוק
ביום כזה של בישולים הגיוני שהבחילות מתחזקות.. זה טריגר

יש מי שיכול לשלוח לך אוכל? מתסכל העניין

כמה קושי עולה לפני החג.. במיוחד בבית.
ובמיוחד אחרי לילה. במיוחד בחג של 3 ימים שמגיע אחרי שבת. מבינה אותך מאוד
❤️
תדאגי לך לשינה טובה, אל תחשבי על ערב החג עכשיו. יש עוד זמן. תעברי את השבת קודם. תנסי למצוא נקודות של אור ושמחה בבית בזמן הזה.

ישנתי בסדר דווקא
ממש מתקשה לראות כרגע נקודות אור
אפילו לא בילדים כרגע 😭

כי אם כן זה הגיוני
האם היא מקוררת?
תראי הקטן שלי לםעמים סובל מגזים אם הוא מקורר ונושפ לא טוב מהפה ומכניס המון אוויר לכל המערכת

לגבי הקירור- היא קצת מצוננת, אני נותנת לה מי מלח כבר כמה ימים..מעניין מה שאת אומרת!

שיש דברים שגורמים לו לגזים כמו נזלת ונשימה מהפה
וגם נגיד, הוא לפעמים משחק ומשתולל הרבה ונושם במהירות כזה.. ואז יש לו המון גזים בגלל כמות האוויר שהוא הכניס בצורה לו "נכונה"

לא רק "להריון" תפרטי בתפילה

יש הרבה הריונות שנגמרים בלי תינוקות ל"ע

תודה על התזכורת. ריגשת אותי...

ורק כשהוא נגמר ככה הבנתי מה התפללתי

ה' ימלא חסרונך בקרוב, בקלות ובשמחה.

גם לך, @פצלושון

אני מפרטת כשאני מתפללת...

בע"ה לשתיכן בקרוב הריון קל לידה קלה ותינוק בריא!!❤❤

מאחלת לך שיהיה במהרה
אני כרגע לא במחזור אבל
גם מחכה להריון....
וממש מזדהה עם הכאב
ומה שבטוח שאחרי היום הראשון של המחזור של השוק והאכזבה, בעז''ה כבר תחזרי לעצמך יותר ותהיי שמחה, תתחילי חודש חדש, הזדמנות חדשה
ביום הראשון אני תמיד הכי עצובה
אח''כ מעכלת ויותר קל...
בשורות טובות!

בע"ה יבוא בזמן טוב בבריאות בקלות (ובמהרה 🤗😘 ) וביידים מלאות!

שיגיע בע"ה בקרוב 🙏🙏🙏

בבריאות ושמחה ובשפע

של השתרשות הריון.
לגבי אם אתם אסורים או לא, בעייתי אם אמרת לבעלך שנאסרתם, וצריך לשאול רב מה לעשות..

אני לא נוטלת כדורים או גלולות
אמרתי לו שנאסרתי כי חשבתי שזה מחזור, בדקתי מול רב בגלל שזה נפל על תחתון צבעוני אנחנו מותרים

קודם כל מעולה ששאלתם, מבורך מאוד. ככה לומדים המון.

דבר שני, גם אם זה היה על לבן, אמרת שזה חום. אז גם אז לא בטוח בכלל בכלל שזה מטמא, מקסימום שאלת רב על הצבע.

דבר שלישי, אם ציפית שימשיך מחזור, כלומר, השטף העיקרי, והוא לא הגיע, אז גם לאמירה שלך אין משמעות (כי בעיקרון אמירה של "אנחנו אסורים" אוסרת) אבל בגלל שאמרת כי ציפית וחשבת שתהיה מציאות מסויימת שתקרה אבל המציאות הזו לא קרתה- אז בעצם האמירה שלך מתבטלת.

להבא רצוי לומר את הניסוח הבא-
"ראיתי *כתם* חום על התחתון, יש מצב שזה התחלה של מחזור. נחכה ונראה."

אם יש שאלה לרב אז בינתיים רק תנהגו כאסורים עד לקבלת התשובה. אם אין שאלה, אז אתם בכלל לא אסורים עד שתהייה וודאות שאתם אסורים (שטף אדום או שאלה שרב אמר שהיא טמאה)


אגב, שינויים הורמונליים... יש גם מזה שהתחתנת... גוף ונפש זה ביחד... וגם זה שהגוף שלך התחיל לקיים יחסים... גם שינוי...

ותתכונני, בחיים הולכים להיות לך עוד המון שינויים הורמונליים שחלקם תהיה מובנת הסיבה וחלקם לא... ככה זה גוף האשה

אפשר בבדיקה ביתית או בבדיקת דם-אפשר לקבל הפניה מרופא משפחה

יכול להיות הכתמה קטנה בתחילת הריון?

אצל הרבה נשים ההריון יכול להתחיל עם הכתמה קלה- שזה בעצם דימום השתרשות של העובר, אז שווה לבדוק את זה.

זה יכול להיות גם שינוי הורמונלי, אם לקחת אולי פרימולוטנור לפני החתונה. לפעמים גם סתם כך יכולים להיות כל מיני שינויים הורמונליים אחרי הנישואין.

מה שעוד עולה לי שזה אולי יכול להיות פצע. אם עשית לאחרונה בדיקות בימי פרישה אז יכול להיות שפצעת את עצמך עם הבד של הבדיקה.

התברר כהריון 😅

לא ידענו מה לעשות אם אנחנו אסורים או לא, ושוב היה כתמים ועוד איזה 4 ימים חיכינו

בסוף הרב אמר שאנחנו מותרים ב''ה חחחחח!! זה היה מבאס שהיינו שבוע כאילו אסורים ובאמת היינו מותרים

באותו חודש לא הגיע מחזור, הייתי אחרי לידה

סיבה טובה לשינויים הורמונליים 😅

לא לעשות בדיקות פנימיות בלי להתייעץ עם רב.

ובע"ה אחרי שייגמר בידיים מלאות, אז לא כל כתם וטיפה זה משהו שאוסר. כדאי לקרוא בספר או לברר עם רב מתי נאסרים.

אבל אחר כך שאלתי רב והוא אמר מותרים

גם אם יש כתם לא להאסר בלי לברר.

יש הרבה פסיקות שאומרות שלא נאסרים על הכיתמון הראשון.. תבררי מה הרב שלך אומר.

לק"י

בבוקר תוציאי ותני לזה לעמוד קצת בחוץ, או שתתני לישה נוספת ותתפיחי שוב, ואז תעשי צורות.
לא בטוחה שזה הכרחי.

ואמורים לשים פחות שמרים. אני בכל מקרה משתמשת במתכון של כף שמרים אחת לקילו קמח.
מציעה לך לא לשים יותר מזה.

אז אא להתפיח במקרר?

העניין הוא שגם מעט שמרים יחסית זה מספיק כי זו התפחה ארוכה.
רק תשימי לב לא להשאיר את זה מחוץ למקרר הרבה זמן כדי שזה לא יחמיץ, כשמכינים שני קילו לוקח זמן ואם יש הרבה שמרים ואחרי התפחה של לילה זה יכול לקרות.

יוצא מצויין
עושה את המתכון כרגיל, עוטפת בנילון נצמד ולמקרר.
בבוקר מוציאה ועובדת עם הבצק כשהוא קר.
אחרי שעושה צורות נותנת לזה חצי שעה לפחות התפחה ולתנור.

פשוט ככה

אני גם מוותרת על ההתפחה השניה שאחרי הצורות.
מהמקרר - צורה בתבנית ולתנור

זה יוצא לך תפוח ואוורירי?
מעניין אם בגלל המקרר משהו שונה

יש מצב שהיה יכול יותר, אבל גם ככה זה ממש רך

חשבתי פעם שאולי זה בגלל שהבצק קר אז הוא כאילו עושה התפחה שניה בתנור לפני 'מתחיל להיאפות.. אבל אין לי מושג אם זו תיאוריה נכונה או אפילו הגיונית...

אבל אני תמיד שמה (לא משנה איפה מתפיחה) רק כף שמרים אחת לקילו.

בכללי הוא בריא? יכול להיות שכואב לו הגרון וקשה לו לבלוע?
חוץ מזה הוא חיוני יחסית כרגיל? ערני?
כשהוא לא אוכל הוא בוכה או נראה סובל או דווקא בסדר/שמח?

אצלנו בגיל הזה או טיפה יותר גם פתאום היו עניינים עם האוכל ואמרו לנו שזה רק קפיצת גדילה משונה. אבל הייתי בודקת

שמח ומפטפט, לא בוכה ביתר מהזמן. ופתאום המוזרות הזאת עם האוכל...
מעניין, לא חשבתי שזה קשור לקפיצת גדילה בכלל...

החלב שאוב זה קבוע או שהתחלתם בקבוק לאחרונה ובגלל זה קשה לו?

יש מצב שיש לו פטריה או פצע על הלשון, כמו שכתבה לפניי, תנסי לראות בתוך הפה.

או, זורקת כיוון בזהירות, יש מצב שאת צריכה לקבל או בהריון? טעם החלב משתנה בשתי מקרים אלו

והם מסרבים לאכול בהתחלה עד שמתרגלים חזרה.

תבדקי שהטיטולים רטובים מספיק ושהוא חיוני ושמח

ואם כל זה לא נראה לך, הייתי קופצת לרופא שיראה אותו.

ולא ראתה משהו מיוחד.
בהריון, לא נראה לי. ומחזור, לא יודעת, מאז הדימום של הלידה ב"ה לא חזר...
הוא עם חלב שאוב ובקבוקים מההתחלה.
היו לי לאחרונה כמה תסביכים עם השדיים (דלקות וכו) יכול להיות שזה קשור? למרות שבזמן הדלקת והאנטיביוטיקה ממש הוא אכל את החלב בלי בעיה....

החור של הפטמה קטן בשבילו? אולי הוא גדל ועכשיו הזרימה האיטית מעצבנת אותו ולכן הוא מתעצבן באוכל? תנסי אולי פטמה עם חור קצת יותר גדול, שהזרממה תהיה יותר גבוהה ופחות יתסכל אותו.

גם לבן שלי היה איזה שלב שהיה מתעצבן מהבקבוק, החלפתי לו לפטמה עם חור יותר גדול וחזר לאכול בשמחה

אבל למה הוא דוחה את האוכל אם צריך להעלות לו את החור בפטמה? זה לא אמור להיות בדיוק ההפך?

תחשבי שאת רעבה ממש ומציעים לך ארוחה, אבל במקום לאכול נורמלי יציעו לך ביס פעם בחמש דקות.. אני הייתי מוותרת וזהו.
גם אמרת שהוא אוכל יפה בעיקר כשהוא עייף ורעב מאד - כאילו כשאין לו ברירה והוא מבין שזה זה או כלום, אבל אם הוא לא מורעב אז מעדיף לחכות

ואעדכן. מקווה ממש שזה זה ולא חלילה משהו בריאותי.

אבל לרוב אם יש משהו רציני זה משפיע על החיוניות של הילד..

סירב לאכול מזה אפילו יותר ממספר 1. והיום משום מה אכל ממש יפה, ברוגע ובלי לסרב בכלל. אבל השינה שלו הייתה על הפנים 😪 כל יום והמיוחדות שלי...

זה קשוח אבל עובר מתישהו🙈 בהצלחה!

אבל אז לרוב הוא מביע את זה בעוד דרכים...

אם עד עכשיו הכל היה בסדר והוא חיוני ונראה טוב, אל תדאגי כ"כ, קורה שיש זמנים טובים יותר או פחות עם אוכל... גם אנחנו לפעמים רעבים יותר ורעבים פחות

תנסי לחמם טיפה שם ולעסות ולסחוט קצת.

מגיע לך חיבוק
קודם כל

<==================>
ועוד אחד
<==================>


יקרה



את בן אדם.
ומותר לטעות.
אפילו ל"אמא" שהילדים מסתכלים עליה בהערצה...
אפילו לאמא יש רגעי שבירה
רגעים שבהם היא
אנושית
ופגיעה
ומגיבה ספונטנית
מהבטן ...

וזה לימוד חשוב לילדים
שגם לאמא , אמא היקרה, גם לה קשה לפעמים.
וגם אמא מגיבה בצורה אנושית , פשוטה, בלי חכמות.

ברוך ה שנתן לך רעיון כזה
לשפוך את תסכולך על עצים ואבנים.
את צודקת שזה אולי לא דבר טוב שהילדים ילמדו

אבל יש פה לימוד אחר.
לימוד על רגש
לימוד על זה שהוא קיים גם אצל אמא, אצל אבא.

וזה בסדר לטעות.
כולנו טועים. אנחנו אנושיים.

ואם טעינו? אם קלקלנו?
תאמין שאפשר לתקן!

הרי זה הלימוד של הימים הללו.
אנחנו אנושיים
אבל מתקנים, משתכללים
ה' נותן את הכוחות
וגם את הנסיונות מהמקרים הלא פשוטים
בעולמנו הגשמי המזמן כל-כך הרבה תיקונים ...

וכן

אני חושבת שזה לימוד נהדר לילדים

שגם לאמא / אבא יש רגשות
שמותר לטעות.
שגם לאמא/ אבא קשה לפעמים.

וזה בסדר גמור!
הם לא מלאכים...



תתחזקי מחי
את אמא טובה!

קורה שעייפים
קורה שמאבדים עשתונות
זה אפשרי

רק אל תשכחי לאסוף אותם
בנחת
ולאסוף את עצמך
וללטף
ולהרגיע עם קפה ושוקולד טוב

כי את משקיעה
ואת טובה
ונאמנה.

ובעזרת ה
המקרה הזה
ילמד אותך
יצמיח בך
ויצליח לך
עם הילדים
עם עצמך
עם אישך

ותראי רק נחת וטוב!

שנה טובה ומבורכת
בכל מכל כל!

⁦♥️⁩⁦♥️⁩⁦♥️⁩

תודה. ממש. על כל מילה
כל כך הייתי צריכה לשמוע את זה

את נשמעת מההודעות פה אישה מדהימה
ואני בטוחה שאת גם אמא מדהימה
שגם לה יש רגשות, ותסכול, ומאבדת את זה לפעמים, כי היא גם בן אדם. וזה לא אומר עליה כלום.
אל תשקעי בזה, תקחי את זה כלימוד לפעם הבאה, איך היית רוצה להגיב (לפחות לנסות) בצורה שתרגישי שהיא נכונה יותר. דווקא לפעמים הרגעים האלה שמאבדים את זה הם אלה שהופכים אותנו להורים טובים יותר, כי רק צומחים מזה יותר. וזה שכ"כ רע לך עם עצמך, מוכיח כמה את אמא טובה.
ואני בטוחה ממש שזה לא יזיק בשום דרך לילדים ❤️❤️❤️

במבט לאחור, אני חושבת שמה שהכי הפריע לי זה לא באמת טריקת הדלת. אני חושבת שנבהלתי מהעוצמה של כל הרגשות המעורבבים, וכעסתי על עצמי שהגעתי למצב הזה מ"כלום"

חיבוק זה באמת מצב לא נעים..
אני חושבת שלטרוק דלת זה לא נורא (אם כי יש דרכים טובות יותר אולי)
מציעה לך להתבונן בתוכך מהן הדרכים בהן את מאפשרת לך ולילדים לפרוק תסכול באופן שלא מעורר בך ייסורי מצפון ותחושת אשמה.
תסכול זו הרגשה טבעית וטובה כי היא מאפשרת התפתחות ולמידה אם נותנים לה מקום.
שנה טובה!

נראה לי שמבחינתי הדרך האידאלית היא לנשום עמוק, לשתות כוס מים, כאלה דברים בשביל לנסות להירגע. אבל זה באמת לא פורק את הכעס.
לכתוב את הרגשות שלי פורק את הכעס, אבל זה לא משהו שאני יכולה לעצור לעשות באמצע הטיפול בילדים.
לא יודעת... אפילו להתאגרף עם כרית, אבל זה צריך להיות משהו שלא מזיק לסביבה.
עוד משהו אפשרי זה רצף פעולות מהירות, כמו טאטוא, שטיפת כלום. אבל שוב, בדרך כלל באמצע הכאוס זה לא כל כך אפשרי לעזוב הכל וללכת לעשות מה שבא לי.

ותאמיני שאת חומלת גם על ילדייך בזה שהם ראו שאמא לא מושלמת.
קורה..
נכון עדיף שלא יקרה אבל בעזרת ה בזכות המודעות שלך את יכולה ללמוד להוציא את הכעס בצורה פחות חזקה..
וגם אם נפלתי,קמתי .. מה שחשוב שגם אם נפלתי קמתי...

ממש לא מנסה להיות מושלמת לידם...
אבל איך אני יכולה לדרוש מהם אחר כך לא לזרוק חפצים/לריב מכות/לשבור דברים "גם אם אנחנו כועסים", אם אמא בעצמה עושה את זה כשהיא כועסת

ילד עושה דבר בלי לחשוב אלא כי פשוט בא לו, ואז לא אכפת לו מכלום.
כדצבוגר עושה דבר כלשהו, בדרך כלל זה אחרי מחשבה וזה נובע מאכפתיות לדבר שכרגע לא פתור, לא מוצא סיפוק ולכן מגיע חוסר סבלנות או התסכול שגורם לדבר להתרחש.... מבינה?

ככה נראלי.

יש דעת במבוגר
בילדים לא תמיד היא נראית.

חוץ מזה ילד לא מודע להשלכות של מעשים גם אם הם פתאומיים (אימפולסיביות שגורמת לו לא לקחת בחשבון מה יקרה לסביבה או לעצמו)
מבוגר כן , או לפחות אמור להיות מודע לעצמו ולסביבה.

בין לטרוק דלת לבין מכות או לשבור דברים.

ההבדל הוא שטריקת דלת וגם זריקת חפץ לא שביר, לא פוגעת באף אחד.

אפשר להסביר את זה לילד.

אכן מעדיפה שלא יטרקו דלתות, אבל אם זה קורה לי, אני לא אגיד להם שלא יטרקו, אלא שלא טורקים כשמשהו באזור ויכול להפגע.

לילד משפט של נכון אמא היתה צריכה לסגור יותר חלש את הדלת זה לא להראות חולשה זה ללמד אותם להתמודד עם מצבים שהתנהלנו לא כראוי ולהודות על הטעות שזה השלב הראשון בחזרה בתשובה.

@תיתי2ט שלך
אני יודעת שהייתי בקצה של הקצה, שזה לא משהו שקורה כל יום וגם לא כל שבוע, ב"ה,

זה סוד העניין
לכולנו יש מעידות
אנחנו בני אדם
ואם נדע לקבל את עצמנו בסלחנות
נדע להיות יותר סלחניים גם לילדינו וזה כוח חשוב

ו דווקא פה בפורום נתקלתי בכמה שכתבו שטוב לעודד ילדים לפרוק כעסים פיזית..

אני אישית פחות מאמינה בזה, אבל גם אם קרה לא נורא בכלל .. וטוב שהוצאת על הדלת ולא עליהם, לי קרה כבר להוציא עליהם..

מדייקת,
הרעיון הוא למתן את האגרסיביות בשלבים שעוד אין כלים להרגע בלי לבטא אגרסיביות.
לכולנו יש שלבים כאלה בחיים שחוזרים בכל "עליית מדרגה " והתפתחות. שבהם יש הצפה גדולה, או עומס, או הכלים שעזרו לי להרגע עד עכשיו כבר לא עוזרים, ואז מופיע רצון/בפועל - אגרסיביות.
אגרסיביות זה גם צעקות, וכעסים, ואשמה, ולמנוע מעצמי טוב.
כלומר, זה חלק מהחיים.
והדרך להתמודד עם תסכול ללא אגרסיביות היא הולכת ונעשית מפותחת ועדינה ורוחנית יותר - זה כל הקסם... אנחנו צומחים מהרגעים ומהתקופות האלה.
אבל, בינתיים, עד שנמצא את הדרך לצמוח מהתסכול, יש צורך אגרסיבי, שלא יעזור לחנוק אותו
כי הוא יופנה כלפי פנים. בהזנחה עצמית, בכעס על עצמי, בלמנוע מעצמי אוכל/שינה/תחביב, בלהזיק לעצמי בכל מיני דרכים (בין אם כסיסת ציפורניים, עובר בהפרעות אכילה, כלה בהענשה עצמית...)
ולכן -
ממתנים אגרסיביות.
בוחרים את הזמן, המקום, לפרוק אותה.
גם אם זה אומר לצעוק, או לטרוק דלת - כשהילדים לא נוכחים.
או, אצל ילדים, לשחק במשחק יותר "אגרסיבי" כמו מלחמת כריות, שק אגרוף, ללכת מכות עם אבא כחלק ממשחק עם גבולות-הגנה, לצעוק בסיטואציות מתאימות יותר, וכן הלאה.

אני פשוט מציעה לא להבהל מאגרסיביות, יש בה שורש פנימי מאוד בריא של רצון בשינוי, ואנרגיה של שינוי. ואם הפעם השינוי לא מתאפשר בדרך המוכרת וצריך לפרוץ דרך חדשה - אז לקבל את עצמי שזה לוקח זמן, עד שאני צומחת, ובינתיים תהיה אגרסיביות ונחפש לה דרכים לצאת החוצה (פעילות גופנית, לי עוזר לקרצף את הבית עד שנגמרים לי הכוחות, האמת...)

ומעל לכל, מה שהכי עוזר - זה לבכות.
לבכות לבכות לבכות.


חיבוק לך מחי, הכל בסדר, את עוד תצמחי... וגם הילדים יצמחו מהרגעים האלה.
אין אמא טובה יותר ממך עבורם, כמו שאת!

תודה רבה על ההסבר המפורט, החכמתי.
צריכה לחשוב על זה יותר...

שתייגתי אותך
זה קפץ לי כמה פעמים באמצע הכתיבה וחשבתי שבסוף מחקתי את התיוג כי החלטתי לא לכתוב כי לא הייתי בטוחה שאת כתבת ומה בדיוק כתבת..
אז סליחה שיצא ככה..
ותודה על הדיוקים!החכמתי גם!!!
ובכלל תודה על כל התובנות והדברים החשובעם שאת כותבת כאן תמיד! עוקבת אחרייך..

וזה מעבר לזה שאני נהנית לקרוא כל תגובה שלך.
תודה לך💜

חכמה ומדהימה!
נהניתי לקרוא 👍
ולפותחת, חיבוק, גם לי קורה לפעמים😕

וזה הגיוני מאוד להוציא רגשות דרך הגוף, הרבה אנשים עושים את זה בספורט למשל, אבל אם הצורה הזאת לא הייתה טובה לך, גרמה לך להרגיש בושה, שלא היית בשליטה או שהגעת למקומות כאלה -

א. תזכרי שאת רק בן אדם, זה קורה להמון אנשים, גם כאלה שלא היית מאמינה עליהם, ומה שחשוב ומראה שאת אמא טובה זה שאת מנסה ללמוד מזה ולתקן ולא מדחיקה.

וב. משהו שעוזר להישאר בשליטה ולא להעביר את כל האנרגיה לגוף - להגיד בקול ולתמלל את התחושה שיש בראש לפני שמתפוצצים- למשל " אני עצבנית, אני מתוסכלת" "אני עכשיו נורא נורא כועסת", ולנסות לדייק גם לרגש המקורי - "אני מאוכזבת", "אני מרגישה לא חשובה" וכו'.. אפשר בשלב הבא גם להזכיר לעצמנו- "יש לזה מקום, מותר לי להרגיש חסרת אונים, גם אמא לפעמים כועסת (כי לפעמים אנחנו כועסים על עצם זה שאנחנו כועסים וזה מחמיר את חוסר האונים כי הרגש נתקע וממשיך להתעצם כל עוד לא מרשים לו להיות), ואני יודעת שזה עוד מעט יעבור"  

ג. אפשר גם שנייה לצאת החוצה להסתובב בהליכה מהירה. 

ושיהיה לך חג שמח! 

א. נכון, תמיד טוב לזכור את זה
ב. ניסיתי את זה כמה פעמים, לא הרגשתי שזה ממש עזר לי... אולי כי נשארתי ברמה השטחית של אני מאוד כועסת ולא ירדתי לשורש הרגש - אני מאוכזבת, מתוסכלת, מרגישה שלא שמים עלי, שאין מקום לצרכים שלי וכו'.
צודקת ממש לגבי המעגל הזה של הכעס על זה שאני כועסת.
ג. איך לצאת החוצה להליכה מהירה? הייתי לבד עם הילדים, לא יכולה להשאיר אותם ולצאת...

תחילתם בנשמה טהורה
ברצון זך ואמיתי לדייק
והרצון הזה ככ ככ חשוב!!! וככ מתוק
כשזה קורה לי, שאני כועסת ככה מול הילדים
או כשיוצא לי איזה מילה לא יפה בנהיגה (כמו איזה אידיוט)
אני לפעמים אומרת לילדים,
באמת צריך להשתדל פחות לכעוס
יצא שאמא כעסה, צריך לעבוד יותר על המידות
ומפרטת איך אפשר לנסות להפחית את הכעס
ללמד זכות וכדו
ככה הם לומדים המון
גם שאת אנושית
גם שאת עושה ביקורת על ההתנהגות של עצמך
איך עושים את זה
ושזה חשוב
זה המווןןןן לחיים!!!

חיבוק!