פורום הריון ולידה (עמוד 1313)

תלכי לקחת כדורים ולדאוג לך ולתינוק.
תרגישי טוב!

בכללי יש בחילות נסבלות ואני מקיאה פעם פעמיים וזהו

אולי זה פשוט החמרה בכללי. אם את מצליחה לאכול ולשתות סבבה. אם את ממש מתייבשת זה כבר פחות טוב לעובר.
בכל מקרה נראה לי שחבל לסבול אם יש פתרונות.

במיוחד אם את לא מצליחה לשתות.
את יכולה להתייבש וזה כבר מסוכן..
כדורים, עכשיו..

ממה שאני מכירה
העובר מקבל דרך הדם שזורם בחבל הטבור גם חמצן ועוד חומרים שעוזרים לו להתפתח. הוא עדיין לא אוכל בשלב הזה...
ואם הוא עדיין צריך, הוא לוקח מגוף של האמא כדי שלא יחסר לו ויוכל להתפתח כראוי .
מכאן החשיבות של האוכל והשתייה לך, כדי שלאמא לא יהיו חוסרים בגוף , וכדי שיהיה לה כח לשאת את ההריון וללדת אותו בריא ושלם בע"ה.

אני לא יודעת מה כדאי
אולי את יכולה להתייעץ עם דיאטנית של קופת חולים?

בתחילת ההריון לא הייתי מסוגלת לאכול כלום וממש ירדתי במשקל והנסיכה ב''ה בריאה ושלמה🙂 אז קודם כל להרגיע, מה שאמרו לי זה שאם אני לא אוכלת קודם כל אני יפגע ולא התינוק... ככה שכדאי לאכול אבל לא צריך להילחץ שההריון יפגע.
מה שעזר לי-
קודם כל למצוא מה את הדברים הבודדים שאני כן מסוגלת לאכול, אצלי זה היה טוסט בלי כלום... ואם לשתות מיץ וכו' כן עובד אז תשתי את זה.
כל מה שאת מצליחה לדחוף, אפילו שוקולד זה טוב.
לדעת שאחרי השליש הראשון זה עובר🙂
ומה שתכלס הכי עזר- לאכול מחוץ לבית. לא יודעת למה אבל זה עובד. אני פשוט עברתי להורים שלי לשבועיים ושם כן הצלחתי לאכול, עדיין לא הרבה אבל לפחות לא הייתי מורעבת כל היום. אם אין לך אפשרות לאכול מחוץ לבית אולי תבקשי מבעלך או מישהו שיכינו לך את האוכל בעצמם, זה גם יותר טוב מאוכל שאת מכינה...
בהצלחה!

גורם לך להרגיש רע 24 שעות אחרי?

לפי מה שהיה אצלי בהריונות, מדי פעם יש ימים טובים יותר או פחות, מאכל לא טוב גרם להרגשה רעה די מהר ( הקאה בטווח קצר, או צרבת בטווח של כמה שעות, לא של יום... )

תנסי לאכול כמויות קטנות עד קטנות מאוד של מאכלים יבשים, לשתות כמה שיותר, אפשר גם שתייה ממותקת. אם נכנסים כבר למעגל של התייבשות ובחילות כתוצאה מרעב, קשה יותר לצאת מזה. כדאי לנצל את הזמנים שמרגישים טוב כדי לאכול, בעלי לפחד שאולי יגיעו בחילות מחר (בעיקר בגלל שאולי הן יגיעו בלי קשר... )

מבחינת אוכל את יודעת מה עושה לך טוב?
הבחילות וההקאות זה רק ממאכלים?

אולי מלפפון, שקדים, קרקר, פרוסת לחם בטוסטר

לנסות למצוא מאכלים שטובים לך ולאכול אותם

לא יודעת איזה סוג בדיקה עשית

אבל קרה לי שהיה פס כמעט בלתי נראה ובאמת התחזק טיפה

עשיתי יום אחרי על הבוקר והתחזק עוד טיפה

לעדתי תעשי בשתן הראשון של הבוקר. זה הכי טוב.

מישהי פה פעם סיפרה שעשתה ושכחה את הבדיקה וראתה אחרי כמה שעות שזה היה חיובי

ואכן הייתה בהריון.

לדעתי כשיש פס קיים (אבל באמת ולא דימיון) זה לגמרי הריון.

אבל שוב, צריך לעקוב ולראות שזה באמת מתחזק.

בהצלחה ובשורות טובות! כ"כ מכירה את הציפייה הזו!

פס בהיר שמתחזק בהמשך, אצלי תמיד מעיד על הריון צעיר
( כמובן כדאי לבדוק שוב עוד יומיים שלושה, לא כל הריון בשלב הזה מתפתח להריון מלא ולתינוק, בשלבים המוקדמים האלה יכול גם להיות הריון כימי... )

בשעה טובה!
יכולה לבדוק מחר שוב כדי להיות בטוחה

אם כן זה הגיוני מאד. 

גם אצלי היה ככה פעמיים. פס חלש כמעט שקוף הופיע בבדיקה, והתחזק (מעט) אחרי יותר מ10 דקות. 

ואכן בשתי הפעמים הייתי בהריון. רק שאצלי הפס באחת הפעמים לא התחזק ואכן כיומיים אחרי האיחור הגיע המחזור. 

אז קחי בחשבון שעד האיחור זה עלול להתברר כהריון כימי. 

 

שיהיה במזל טוב ובשורות טובות. 

החברות של בדיקת ההריון אומרות לא לבדוק אחרי 10 דק
מצד שני,אם אין פס הוא לא יופיע גם אחרי שעה

לק"י

פעמיים ילדתי ב41+4/5, ופעם אחת ב40+5.

תעשי דברים שנחמדים לך, תנוחי.

הרי התאריך המשוער מחושב לפי ווסת אחרונה תוך הנחה שהביוץ הוא שבועיים אחרי התאריך ווסת האם בשני המצבים התאריך היה לפי ביוץ במחזור של 28 ימים?
מנסה לנוח ולהתעסק עם סידורים ודברים שלא ידחו לאחרי אבל גם זה כבר לא קל...

רק חיבוק!
אולי לשבת לתכנן את השבוע הקרוב-
מה את רוצה לעשות כל יום אם לא תלדי
וכל יום גם תוכנת איך מסתדרים אם את צריכה ללדת..

סתם עולה לי אולי יעזור טיפה להוריד מהמחשבות של התכנונים כל הזמן.. בסוף זה יהיה בשבוע הקרוב אם כבר עברת בכמה ימים את התאריך..
כי לא נותנים לעבור ביותר משבוע וחצי גג שבועיים...

איזה המלצה מעצבנת🙄
סליחה.


אבל באמת שאי אפשר לדעת.
תנסי למלא את הזמן בדברים לא קשורים ללידה שכיפים לך. אם הלידה שלך לא מאוד מהירות אני לא חושבת שיש מה להיות בלחץ ולתכנן כל יציאה של הבעל מהבית...

הלוואי והייתי מוצאת דרך לשחרר כי מידי פעם יש לי כאבים כמו צירים לא חזקים ואני יודעת שאם מתחילים צירים הלידות הקודמות זה התחיל כל 5 דקות וילדתי תוך 3 שעות בזמן הזה צריכה לארגן את הילדים/ או לקרוא למי שתהיה עם הילדים,
הנקודה שאני מנסה לחשוב האם יכול להיות שהמחשבות סביב הלידה מפריעות ללידה להתפתח?

תכיני כבר מעכשיו תיק/שקית לכל ילד עם בגדים, פיגמה וכו. תכתבי על כל שקית רשימה של דברים שצריך להוסיף וכרגע אי אפשר כמו מברשת שינים, מוצץ, בקבוק וכו.

תתאמו עם מישהי שתוכל לשמור על הילדים כשתצטרכו גם אם זה בלילה, כמו ביביסיטר צעירה (עכשיו כולן בחופש, וגם תשעת הימים אז רובן בבית ופנויות). או סבתא/שכנה שיהיו בהיכון וזמינות כשצריך.

תכינו את הילדים לתרחישים השונים שלא יהיו להם הפתעות ברגע האמת.

תכיני רשימת הוראות לגבי הילדים- מה אוכלים בבוקר נניח כשקמים, סדר יום, טקס שינה אם יש, שנ"צ אם יש, חפצים מיוחדים שצריך לדעת איפה נמצאים וכו. שמי שיהיה איתם ידע הכל בצורה מסודרת.

וכמובן בשבילך תיק לידה ללידה עצמה, ותיק לאשפוז, ואפשר גם לשיחרור מהבי"ח בעז"ה כבר להכין הכל שהבעל רק יצטרך להביא בלי להסתבך איפה כל דבר נמצא.

ואז אחרי כל ההכנות:
תהני מכל יום שעובר. תקבעי כל ערב משהו כיף עם הבעל או חברה. זה יכול להיות הליכה ביישוב, ארוחת ערב רומנטית, סרט טוב, משחק קופסא. להנות מזה שעוד לא ילדת. ובעז"ה זה יגיע.

מה המרחק לבית החולים?

מצטרפת להמלצות המפורטות של רק טוב!

יחסים?

לא במטרה לקדם אלא בהנחה שעל הדרך זה אולי יקדם את הלידה אבל זה רק גרם לצירים לא סדירים מספיק כואבים שלא יכולתי לישון אבל זהו עבר,

לא חשבתי שאם אני יודעת את תאריך הכניסה להריון יכול להיות כזה שבא לחכות ללידה אחרי התאריך אולי באמת צריכה למצוא דרך להנות למרות הכוננות ברקע

לק"י

יש גם נשים שיולדות שבועיים לפניו....

יכול להמשך כ 40 שבועות מהביוץ ועד הלידה ( שבוע 42), אין קשר להאם את יודעת מתי היה תאריך הביוץ או לא.
( וגם מי שלא יודעת במדויק מתי היה הביוץ, אם היא עושה אולטראסאונד בשבועות הראשונים, לא זוכרת עד איזה שבוע בדיוק, מתקנים לה את תאריך הווסת האחרונה לפי גודל העובר, מתוך הנחה שבשבועות הראשונים גודל העובר מעיד על כך ההריון בצורה מדויקת )

הרגעת אותי אם ככה שזה תקין

אנסה לאמץ את הטיפים אני בעקרון מאורגנת רק הייתי מוטרדת מזה שהתאריך עבר אנסה באמת להרגע ולמצוא עיסוקים מהנים או לפחות שיסיחו את הדעת למרות האתגר הקיים בכוננות,

כששאלתי חשבתי על דרכים לשחרר את ההמתנה , כותבת גם לשתף וגם אם מישהי נמצאת במצב דומה חשוב להכיר את ההמלצות היבשות,
במעקב הריון עודף בקופה, לא נתנו לי אופציה לחכות יותר מידי, בגלל שהעובר גדול- 4 קילו (כולם אצלי נולדו סביב ה4 קילו בלי שום בעיות בלידה וללא סוכרת)
הרופאה הלכה לפי ההמלצה היבשה, העמסה של ה100 לשלול סוכרת ונתנה הפניה לזירוז ביומיים הקרובים, בגלל שעבר את ה4 קילו, למרות שהמוניטור וא.ס. תקין ומי שפיר תקינים , כשאמרתי שאני רוצה לחכות אולי יתפתח לידה טבעית, אז נתנה הפניה למעקב עוד יומיים במיון.

זו בדיקה מדוייקת כמו מי שפיר רק שיש לה קצת יותר סיכון. אבל היא בדיוק בשבועות האלה של השקיפות. נראה לי שאח''כ אי אפשר.
גנטיקאים זה הרופאים שמתעסקים בכל המחלות הגנטיות (תסמונת דאון ועוד). בגדול תורים אליהם זה המון זמן. אבל כנראה להריון יש מסלול יותר מהיר. אחרת זה לא הגיוני. תבדקי בקופה.
בכל מקרה אני הייתי שוקלת סיסי שילייה. או מי שפיר בהמשך. אפשר גם לעשות ניפט. זו בדיקת דם לאם שהיא גם סטטיסטית אבל יותר רגישה ומדוייקת.
חיבוק גדול!!

זה באמת סיטואציה מלחיצה וזה מובן שככה את מרגישה..
בעקרון מניסיון שלי- תורים מהקופה לייעוץ גנטי הם מאוד מאוד רחוקים,גם בהריון וגם אם הרופאה כתבה לך על ההפניה ''דחוף'' אבל- זה תלוי בממצאים. אם אין תורים דרך הקופה כדאי לך לנסות לקבוע בבית חולים( דברי איתי בפרטי ואתן לך טלפון)
אקו לב עובר (זו בדיקה ממש פשוטה.. הרופאה עושה אולטרסאונד בודקת לעומק את המבנה של הלב, כלי דם,זרימת דם וכו'..)
ובלי קשר- כבר שמעתי על מקרים שהשקיפות יצאה מעל הרגיל ונולד ילד בריא ושלם..
אתפלל עליך יקרה, שיהיו רק בשורות טובות! הכל יהיה בסדר בע''ה..

הרב הרגיע אותי שצריך לעקוב ולחכות לבדיקת דם של השקיפות ואז להתקשר שוב אבל זה לא סיכון כזה גבוה כי זה יוצא 1:324 וזה בסדר.. עכשיו נחכה במתח לתוצאוותתתת

אז אולי לפחות בקניות? שלא תצטרכי להיסחב
באיזה סדר גודל של 'הרבה' אוכל מדובר?
כל הכבוד לך על ההשקעה בכבוד ההורים

מרגישה שבעיקר מלאכת הבישול נופלת ברובה עלי..
גם יש נתון שמצריך ממני לעשות משהו במיוחד בשביל אחת המשפחות עכשיו ברור שאעשה זאת בשבילם כי גם לנו יש דברים שמתחשבים בנו במיוחד.. סתם זה עוד משהו שמוסיף עומס..

הוא מתפרס על כמה ימים..אז זה לא נניח ערב אחד וגמרנו זה כמה ימים שצריך להערך אליהם חלק מראש וחלק כל פעם לפני האוכל.
עכשיו באמת שזה לא שאני כועסת על מישהו ומתלוננת שמשהו לא עושה מספיק אולי זה יושב בכלל על זה שמרגיש לי שאני הייתי עושה אחרת את הדברים אבל בשביל ההורים מתנהלת בצורה כמו שהיו רוצים ואולי יש לי ביקורת סמויה( וממש לא מוצדקת) כלפי הרף שכביכול אני צריכה לעמוד בו למרות שבאמת אמא שלי ואבא שלי הכי מתחשבים בנו ולא רוצים להכביד על אף אחד..ואני יודעת שזה נטו שלי וקשור למורכבות של הקשר שלי עם אמא שלי .. בקיצור תודה שאתן פה לסדר לי את המחשבות

גם הכמויות וגם מס הימים
אני חושבת שזה מוגזם אם הכל עלייך.
את יכולה לבקש שיעזרו לך לחתוך ירקות וכאלה? אם יש עסרה עם הכנות זה הרבה יותר קל.
אני מכירה כמויות כאלה של אוכל וזה המון עבודה לעשות לבד.
אם אין לך עזרה ואת רוב הימים עם הילדים בבית כל היום ויש לך גם את השוטף של הבית זה בעיניי המון עבודה לעשות, שעלולה לגרום לקריסה.
ואם את רוצה להכין מראש זההגם מעולה, רק להקפיא כמויות כאלה דורש לוגיסטיקה מתאימה.
שימי לב שהרצון הזה להיות טובה ולרצות (מלשון ריצוי), אפילו אם מדובר בהורים שלך,אפיחו אם את מבשלת מעולה, לא בא על חשבון הכוחות והסבלנות שלך לבית שלך.

ולמה לא לפעמים לקנות אוכל מקייטרינג?
זה יקר אבל גם הכוחות והזמן שלך יקרים.
בעייני זה לא ריאלי

אוהבים אוכל של קיטרינג

חוץ מזה שאפשר רק חלק דברים קייטרינג.
נגיד אפילו רק את האורז שניצלים ודברים שבד״כ סבבה בקייטרינג

שישתתפו בהכנות.
אולי לחלק את הימים כך שכל יום אחראית משפחה אחרת להכין?

אני באמת אבקש אולי שיעזרו לי יותר.
אני בטוחה שאם אבקש יעזרו.
עודדת אותי לעשות את הצעד

זו דרישה ממש לא נורמלית.
ממה שאני מבינה -
יש אפשרות כלכלית להזמין קייטרינג רק שההורים שלך לא אוהבים.
אז אולי תזמינו קייטריג ואת רק תדאגי לפנק את ההורים במנות מעשה ידייך?
ואם בכל מקרה זה שואב ממך את הזמן והכוחות אז תעשו חלק ככה וחלק ככה.

ממש לא הגיוני להפיק כזה אירוע מרובה אנשים וכמה ימים גם בעזרה סמלית של הסביבה.

עוד כיוון אחר שאולי יכול להקל- אולי מי שלא עוזר יכול לעזור בהשגחה על הילדים ולפנות אותך לזה ככה שגם את תהני. וגם זה בהגבלה של מס ארוחות וכד. בשביל זה המתיאו את הקייטרינג.

שלך כדי שתוכלי לבשל בלי הפרעות?
או לבשל רק להורים ולשאר קייטרינג כמו שתהילה הציעה

תבקשי שיקחו אליהם את הילדים וישחררו אותך למטבח

אולי במקום שיממנו קייטרינג שיממנו לך בייביסיטר וככה תוכלי לבשל בכיף.
ואם לא, תחשבי טוב טוב אם זה שווה את זה.
בסופו של דבר הרבה פעמים נשים עושות כי מצפים מהן ולא נעים, ויוצאות עם תחושה חמוצה בלב ומול המשפחה
שהן מנוצלות או לא מספיק מעריכים או שאחרים לא עוזרים כמוהן.

אני מאמינה שכל אחד כדאי שיעשה מה שהוא מסוגל לעשות באהבה.
והרבה פעמים הקושי מול מי שעושה רק דברים מסויימים הוא בגלל שאנחנו היינו רוצות להיות במקום הזה ולא מסוגלות..

לכן עצתי היא באמת לראות אם יש דרך כמו בייביסיטר או לקנות חלק, או שאחד האחים יבוא לעזור אצלך, שתעשי את זה בכיף, ואם לא אז לא חובה.

עדיף שתבואי בלב שמח, ויש קייטרינגים עם אוכל טוב, מאשר שתכיני ותתמרמרי על כולם
ותעבדי בחוסר חשק ולחץ וסתם תתבאסי על המצב...

לא מרגישה מנוצלת אבל כן קצת החמצה שהייתי רוצה לבוא לאירוע כזה בלי לטרוח בכל המסביב..
וכשאני מעמיקה פנימה בעצמי אני ממש מזהה איפה זה יושב לי וזה מצויין שאתן בתגובות גורמות לי לראות את הדברים.
אז דיברתי אם שאר האנשים ושיתפתי שקשה לי ושאני צריכה שיורידו ממני דברים וממש זרמו איתי ויקחו ממני דברים וזה כשלעצמו עושה לי ממש הרגשה טובה שרואים אותי ..

ברגע שאנחנו רואות את עצמנו יראו אותנו גם מסביב.
חוק טבע❤

בהצלחה רבה

כל הכבוד לך!!

מדהים שלקחת את הדברים לעבודה שלך מול עצמך ולא לתלות את הכל ב"כמה מעצבנים אחרים"
ממש ללמוד ממך.

אפשר לראות רק פעילות ששילמנו עליה.
לכן שיחות נכנסות לא יופיעו בפירוט שיחות. רק שיחות יוצאות.

ואין פירוט של תוכן הודעות שנשלחו. רק כמות הודעות.

מתכוונת לשאול האם ניתן להיכנס עם שם משתמש לפרטים יותר מלאים שרואים באתר ושם לראות תוכן הודעות ולמי נשלחו.
שואלת מסיבה שנפלא' שלנו על שם מישהו אחר שאנחנו משלמים לו את סכום החיובים ואני רוצה לדעת האם יש לו אפשרות איכשהו לראות תוכן הודעות.
לאור הנ"ל אין כ"כ דרך לבדוק זאת לבד

יש אפשרות לראות פירוט שיחות.

מהמכשיר.

לחשבון בחברת הסלולר למי שאינו מחזיק במכשיר עצמו באותו רגע.
בכניסה לחשבון דרך האינטרנט - נשלח סמס למכשיר הטלפון עם סיסמא להקשה באתר.
כיוון שהמכשיר אצלכם, אדם אחר שלא נמצא לידכם לא יוכל לדעת את הקוד שנשלח בסמס.

לנו עזר רק בשילוב עם תרופה בשם לוסק (סותר חומציות)

אבל כדאי לראות גסטרולוג ילדים.

 

עובד כמו קסם.
בהנקה אין לי מושג

מה שעזר בעיקר זה מנשא..
היא פשוט הייתה בו כל היום והתנוחה מאד הרגיעה אותה...

הדבר היחידי שעזר לי ונסיתי קודם את כל הדברים הטבעיים זה היה תרופה בשם אומפרזול
איך המשקל ? איך ההנקה?

יש ימים שהיא ממש בסדר ויש ימים שפחות..אני תוהה אם אולי אני מניקה אותה לעיתים קרובות מדי, לפעמים, וזה מה שמייצר יותר גזים ויותר כאבי בטן..כי יש ימים שהיא ממש מתנהגת מצויין

בוושת וכדי להוריד את זה היא מקשיתה את הגב
אצלי רק אומפרזול עזר

ולא להניח אחרי האוכל הרבה זמן
ולהזהר לא להחליף טיטול מיד אחרי האוכל אחרת הכל יוצא חזרה מלמעלה...
ובקיצור-בחודשים הראשונים הם הרבה עלי...
אה וגם בטרמפולינה .

הייתה לי תחושה מאז הלידה שהיה לה ריפלוקס בעייתי.
למה בעייתי? כי ריפלוקס יש אצל מרבית התינוקות עד גיל מסוים. זה חוסר בשלות של שוער הקיבה שמסתדר עם הזמן.

בתינוקות מסוימים התופעה כל כך משמעותית שהיא פוגעת בהתפתחות של התינוק וזה כבר שלב שצריך להתערב.

אצל התינוקת שלי היא לא עלתה מספיק במשקל במשך מספר שבועות היינו במעקב עד שהרופא החליט להתחיל בטיפול. כרגע היא מקבלת אומפרדקס נוזלי וזה עושה פלאים. פתאום היא לא עצבנית 24/7, היא אוכלת יפה ולא כמות ציפור - 20 ארוחות קטנות במשך היום, היא כבר לא פולטת כל היום,על הבגדים שלה ושלי, ועל הריצפה..

מה שאת מציגה פה ה אוסף של תופעות או חששות שלאור דווקא קשורים אחד לשני.
עדיף ללכת לרופא, הוא יבדוק אותה ויוכל לתת לך תשובות הרבה יותר חכמות ונכונות מכמה תגובות באינטרנט.

פניתי מזמן לרופאת הילדים שלה אבל היא לא עשתה מזה עניין ופטרה אותי בלא כלום..

להחזיק אחרי האוכל במאונך חצי שעה. להשכיב עם קצת זווית מתחת למזרן. ארוחות קטנות בתדירות גבוהה. אם היא סובלת לבקש תרופה. התרופה מורידה חומציות וכך לא שורף להם כשעולה.

התינוקות מגלים את הידיים בגיל הזה וזה ממש מתוק!

מסתכלים, מכניסים לפה..

זה מצחיק ברמות🤣🤣🤣🤣
תודה

אנחנו פחדנו שהוא מתחיל למצוץ אצבע, אבל לא, זה שלב התפתחותי שמכניסים ידיים לפה וזה מאוד כיפי שהם מתפתחים!

והוא כל הזמן עושה את זה
זה גם תקין??

וגם 120 זה הרבה בשבילה.. מאמינה שבממוצע היא אוכלת 100-110 בארוחה

אני השארתי בגיל 4 חודשים למטפלת 3 שקיות: 160, 140 ו-100 (פשוט זה מה שיצא לא הצלחתי לשאוב יותר), משעה 8:00 עד 16:00, והיא אמרה שהוא נשאר רעב. השארתי לה תוספת סימילאק אבל הוא לא אהב

180 אין סיכוי.
150 הכי הרבה, אם הוא אוכל כל 3 שעות ולא פחות

לק"י

לא בטוחה גם בזה.
היא אכלה מעט יחסית, אבל עדיין האחות הגזימה.
אולי באמת התבלבלה עם תמ"ל?

לפעמים פחות...
ארבעה חודשים אני חושבת באיזור ה90 אולי?
150 זה המון בשביל חלב שאוב!

בגיל תשעה חודשים הוא העלה ל120 בערך וככה היה עד סוף שנה...

כן, דיברה על חלב אם. אמרתי לה שזה לא נשמע לי הגיוני כמה פעמים.
אני קצת בהתלבטות. אולי תעזרו לי?
הילדון בן 4.5 חודשים, נולד גדול (אחוזון 75 בערך) והמשיך די גדול אבל לאט ירד באחוזונים. לפני חודש וחצי היה אחוזון 50. המשפחות שלנו מאוד קטנות- אחוזונים מתחת לעשר בדכ. הבת שלי בערך באחוזון 13.
היום באנו לשקול אותו וירד לאחוזון 30
הוא נראה גדול ( גם אנשים שרואים אותו אומרים לי), לובש בגדים שאחותו לבשה בגיל שבעה חודשים, כולל בגדים של 6-9
יציאות סבבה, ילד שמח ומבסוט. אוכל שמונה ארוחות ביום- שלוש מהן בקבוק שאוב של בין 100-120 במשפחתון. השאר הנקה
אני שואבת לו פעמיים בעבודה ועוד פעם בערב בין הנקות שלו. תמיד עוצרת את השאיבה אחרי פחות מעשרים דקות למרות שיש עוד חלב כי אין לי עוד זמן
אין מצב שמכניסה עוד שאיבה ולא מאריכה את זמן השאיבות
הייתן מוסיפות בקבוק תמ"ל במקום אחת השאיבות ומנות יותר גדולות?

תשלחי אותו פעם אחת עם 150 ותראי אם הוא רוצה...
כמובן שכשנותנים בקבוק אז זה לא במכה, כדאי לתת לאורך חלון של כחצי שעה ולראות במהלכה כמה רוצה.

זאת דעתי לפחות...

ירד מאחוזון 60 ל45 ל30 ל20 והתייצב על 20 כבר כמה חודשים.
גם אני וגם בעלי היינו תינוקות וילדים רזים אז אף אחד לא דואג ולא מתפלא שגם הוא (כולל האחות בטיפת חלב)

לא הייתי משנה כלום. הוא נולד שמן ויהיה תינוק רזה, הכל בסדר

כנראה שהוא עדיין לא התייצב על האחוזון האמיתי שלו. יכול להיות שגם הוא יהיה באחוזון 13, או קצת יותר. העיקר שהוא אוכל יפה ועולה במשקל. לא רואה שום סיבה לדאגה

לק"י

מקסימום שולחת עוד מנה של 30 ושהמטפלת תנסה להוסיף.
אבל נשמע לי ממש מיותר.

אם הוא מראה סימני רעב אז להוסיף
אחוזונים זה בערבון מוגבל
כל הילדים שלי נולדו באחוזון גבוה 50-70, כולם ירדו בהתמדה לאחוזון 3-5 ואז התייצבו
היו קטנים עד גיל שנתיים ככה והיום הגדולים גבוהים לגילם. ככה שלא הייתי מתייחסת

נתתם כיוונים טובים.
סליחה שאין לי אפשרות לענות לכל אחת בנפרד , אני בעומס מטורף ♥️

עכשיו בן 10 חוד' ואוכל בין 120 ל 150

לפעמים רצתה יותר אז הייתי שולחת למטפלת עוד שקית ספייר של 30..
אבל אני חושבת שהכי טוב לשאול את המטפלת שלו אם הוא רגוע אחרי האוכל. אם כן- סימן שזה מספיק לו.
אם לא, אז אולי הוא באמת צריך יותר.

גם לי הייתה אחות שאמרה משהו כזה ובכלל לא הייתי בכיוון וגם לא הילד..
המקסימום שהבאתי זה 120 וגם זה בגיל יותר גדול..

פעמיים ביום
אבל בגיל 10 חודשים בערך...
וזה היה קשה ברמותתתתת

הילדים שלי אף פעם לא עברו את ה130, גם בגיל שנה..
הקטן שלי עכשיו בן 10 חודשים, אוכל מקסימום 120.

שוקולדים איכותיים

או עוגה קטנה

או הכי טוב מאפינס בריאים כאלו (קווקר למשל) שהיא יכולה לארוז ולקחת איתה

מפנקת שיהיה לה לקחת לבית חולים.

מנסיוני זו באמת תקופה מאתגרת והאמא לפעמים קצת שוכחת מעצמה

 

איזו שכנה טובה את

הלוואי עלי כזו שכנה

תזכי למצוות

או פיגמה עם בלון הליון קשור לשקית שיראה משהו גדול
סלסלת שוקולדים?

אפילו לקנות לה הפוך מאיפשהו, עם מאפה...

משהו כמו סלט ארוז יפה עם לחמניות ביתיות או קניות ושוקו/אייס קפה.

לגמרי מחמם את הלב.

אם יש לך אפשרות אז פוקצ'ות או פשטידה. עוגיות ביתיות.

משהו בסגנון הזה הכי מחמם את הלב.

או לקנות כמה מתוקים שווים באותו צבע נניח עם עיצוב יפה ופתק.

היא בטח יושבת הרבה לידו ואיתו...

זה כל כך מרגיז.
כל ההתנהלות שלהם השנה היא פשוט לא בסדר, שאין לי אפילו איך לכתוב את זה.
פשוט נורא
חוסר התחשבות מינימלי

וכל הזמן הזה יכולתי למצוא כל כך הרבה פתרונות..

לא ברור מי אחראי שם למעלה, אבל מרגיש שהם מתנהלים מול טפסים ולא מול בני אדם. ומבחינתם מאחורי הטפסים האלה לא עומד אף אחד

אני מכירה מישהי אלופה שגרה בתל אביב.

מזומנת לפרטי לקבלת מספר

כולן פה בסביבה כבר מלאות והמחיר בשמיים.. קיוויתי שתהיה בתמת ונוכל קצת לנשום.
ותל אביב לא עוזר לי, תודה🙂

לא פייר
ומעצבן עד כדי להשתגע!!!

מבינה אותך ממש

ועם זה

תתפללי לה'
תגידי לו תודה כי כנראה המעון הזה לא היה טוב לקטנה שלך.... תודי לו. ותתפללי שיפתח לך את הדלת הכי מושלמת עבור הבת שלך עכשיו.
מכירה את זה, שלפעמים דלת נסגרת וזה הדבר הכי נורא בעולם ואז בזכות הסגירה הכפויה נפתחת דלת שמביאה לטוב שלא חלמנו שיכול להיות?
אז תכווני לשם.
תתפללי על זה.
אצל ה' הכל אפשרי......
שיתהפך הכל לטובה.
זה התפילה.
שיביא לה מטפלת מושלמת ומקום מקסים מקסים.

תבשרי לנו בע"ה בשורות טובות!

אולי תנסי לברר במעונות תמת אחרים? הרבה פעמים מתפנה מקום ברגע האחרון.
תתקשרי ישירות למנהלת המעון.

רק אומרת שלא בטוח שהתמ''ת ידע על זה מראש. ממש יכול להיות שזה מהרגע האחרון.

יש מחסור עצום בצוותים של מעונות - מטפלות ומנהלות. כך יכול להיות שהמנהלת עזבה וגם הצוות עזב ברובו ולא מצאו חדשות. כך שהגיעו למצב שאי אפשר לפתוח את המעון ולכן סגרו ואיחדו עם השני.
דבר כזה לא תמיד יודעים חודשים מראש שהמעון יסגר. וגם בטח ניסו לפני הסגירה והאיחוד למצוא צוות ולמצוא פיתרון. לשני הצדדים יש אינטרס שהמעון הזה יפתח.

אני כמטפלות במעון כבר שמעתי מהמנהלת שלי על מקום שכנראה הולך לכיוון הזה בשל חוסר צוות. סגירה של מעון אחד והאיחוד עם השני. כך שיכול להיות שזאת הסיבה למקרה שלכם.

בכללי יש חוסר עצום בצוותים במעונות כך שיתכן ומעונות נוספים יתקשו לפתוח שנה.

כמובן שיכול להיות סיבה אחרת למקרה שלכם. אבל מנסה לתת לך נק' מבט נוספת מהצד השני.

שיהיה בהצלחה.

ועדיין מעצבן להיות בטוחה שהכל מסודר ויש לילדה שלי מקום ואז פתאום לגלות חודש מראש שאין.

אצלנו עוד לא יודעים מה קורה עם המעון בגלל מחסור בצוות (שמעתי במקרה ממנהלת המעון, עוד לא אמרו לנו שום דבר רישמי.)

כדאי שיגרמו למטפלות לרצות לעבוד... התנאי שלהם ירודים ממש, משכורת פח, למה שמישהי תרצה לעבוד?
מקווה שהמעבר למשרד החינוך ייטיב עם זה...

אולי לפנות לנציב תלונות הציבור. זה ממש חא בסדר

ב"ה קרה לי נס, באמת!
המעון שנסגר התאחד עם מעון אחר ודאגו שיהיה בו מקום לילדים הממשיכים אבל לילדים החדשים אמרו שלא יהיה מקום..
מפה לשם, היום המנהלת של המעון שולחת לי הודעה אם אני רוצה להרשם, יש מקומות בודדים לילדים החדשים..

וזה אחרי שבכיתי היום לקב"ה שיעזור לי ושאני רק רוצה לחיות בכבוד ושלא כל המשכורת שלי תלך על משפחתון פרטי.

פשוט נס! הקב"ה שומע תפילה

השם שומע תפילה

ויהי רצון שיהיו לכם מטפלות מתוקות וטובות לב💜
שיאהבו את הילדים וישמחו בהם.

ושתהיה שנה טובה ומבורכת, שפע בכל התחומים

איזה יופי!!!

איזה כיף שחזרת לעדכן!

ברזל ובי 12 זה יכול להיות קשור..

שיכול להיות ממחסור בb12
כדאי לבדוק

כמו שכתבו לך - מחסור בבי12 יכול לגרום לכך
אז כדאי לבדוק כי זה גם מסמרטט

העלי פה עושה לי מצפון שאננ לא עושה ספורט

את אחרי קורונה?

לי זה התחיל אחרי הקורונה ולאט לאט ירד בתדירות

אבצ מלפני כמה חודשים כבר האמת...

לי זה היה בעיקר ברגל ובכתף

עד היום פתאום ברגל

האמת לא חשבתי לבדוק

אולי צריך באמת

אם זה מחסור בבי 12 זה לא קשור לספורט. נקודה.
ממה שאני יודעת נימולים זו גם תופעת לוואי דל חיסון קורונה או פוסט קורונה אז אם היה לך זה גם הגיוני.

עכשיו ברור שאת אימא בישראל !!!

כואב כל כך.
בכלל בכלל לא ילדותי, כל אחת היתה נפגעת במקומך.
אין לי עצות, רק מחזקת אותך על המאמץ להמשיך לכבד אותה גם כשזה כל כךךךך קשה.

אני חושבת שכרגע את לא צריכה לראות אותה או לנסוע לשבתות

אם זה קשה לך

אני גם בתקופה כזאת כרגע שאני פגועה ונפגעת מחמותי וגם לי מאוד קשה

אצלי זה הקטע של ההתערבות בחיי המשפחה שלנו

בכל מה שנוגע לילדים ביקורת קשה וההערות

תיקחי לך את הזמן שלך להירגע מהכל

אני מבינה אותך שאת לוקחת ללב

אני גם תמיד מנסה להרגיע את עצמי שלא להתייחס והכל

אבל זה קשה לנו הכלות להכיל את כל זה

ואנחנו גם תמיד צריכות להיות בסדר אפילו שכואב לנו

קחי לך את הזמן להירגע

ואני חושבת שאם זה ממש מציק לך שבעלך ידבר איתה ויסביר לה בצורה יפה

אצלנו זה כבר לא ממש עוזר

כמה שבעלי מעיר לה זה האופי שלה

 

בכלל לא ילדותי.

זה ממש פוגע ומאכזב כשאת מצפה למשו, קטן, (לאחל יומולדת שמח זה הבייסיק) ואת לא מקבלת...

 

שולחת לך כח ונחמה!

אל תכעסי על עצמך ותרדפי את עצמך!! את סך הכל אנושית שנפגעת..איזה קשה זה, איזה מועקה זה.
אם זה לא ארוע שאת ממש חייבת להיות נוכחת, את יכולה גם לא להגיע. לא יפלו השמיים. ולך יהיה זמן לעכל ולסלוח.

לא קראתי הכל.. אבל רק לעניין הציפייה לאיחול מחמותך- אני חושבת שלחמותי אין מושג בכלל מתי היומולדת שלי😅
זה ממש עניין של סגנון, ולא כולם כאלה שמתקשרים או מתעניינים ביומולדת או אפילו לא זוכרים תאריכים🤭 (למשל אני לא סגורה על היומולדת של הגיסות שלי.. ואמא שלי גם שכחה את היומולדת שלי בשנתיים האחרונות)

מה שאני באה להגיד- שיש המון הבדלים לפעמים בין מנטליות של משפחות, ומה שנראה לך מובן מאליו אולי לה לא (בלי קשר לזה שבאמת הקשר נשמע לא משו, וחיבוק על זה❤)
ורק בנקודה הקטנה הזאת להתמקד במי שכן חגג ורצה לשמח אותך. ב"ה שזכית בבעל אוהב ובאנשים קרובים שאת חשובה להם💓💓

אם זה לא עודד אותך אז את יכולה למחוק את מה שאמרתי😅 ניסיתי להעלות צד קצת אחר.. מקווה שלא פגע או משו

זה לפעמים בול ככה. גם חמותי שהיא ממש בסדר בכללי, לא זוכרת את היום הולדת שלי וכנ"ל לגבי הגיסות שלא מתקשרות בכלל. נדיר נדיר.
אני מהצד של הפגיעה שלך. ממש כתבת אותי. שאת מרגישה ילדותית ושאת בהלם מעצמך.

היה לי דבר כזה השבוע ואני גם בהלם מעצמי אבל אני פשוט מדגישה בקול! בבית! מול בעלי.

שאני בן אדם! ומותר לי להיפגע ולהעלב. וזה באמת פוגע ומעליב גם אם זה לא בכוונה.

וככה אני מנרמלת את זה כי אנחנו סה"כ בני אדם. וככה גם בעלי לגמרי מבין אותי.

וזה עוזר לי גם לא להיסחף אחרי זה יותר מדי.

יכול להיות באמת לא זכרה,
נראה לי בגלל שהמצב בינכן גם ככה טעון ציפית שלפחות אולי ביום הולדת תהיה התפייסות..
תני לזה זמן ומרחק.

חמותי אדם מאוד לבבי
אבל ביומולדת שלי לא כתבה כלום
כתבתי לה אני שיש לי יומולדת בווצאפ והיא שלחה כמה מדבקות מזל טוב
וזהו

היא שאת מצפה. פשוט ככה.
תגדירי גבולות גזרה חדשים לקשר שלכן, שתואמים מציאות.
במצבך הנוכחי, עם הרגישות והפגיעות (בשורוק) ההתייחסות צריכה להיות שהיא אמא של בעלך. ובגלל שחשוב לו אתם הולכים. וזהו.
ובאמת זהו.
זה חסד שאת עושה עם בעלך ותו לא.
אל תערבי אותו בזה לדעתי. במיוחד שלפי ההיסטוריה הוא עוד בסינר שלה בינתיים. את צריכה להיות פוליטיקאית ולחשוב מה טוב לכם כרגע ומה ישמור לך על השלום בית ועל הבריאות הנפשית שלך. ולצפות ממנה או לבקש מבעלך לא ללכת זה פחות ריאלי כרגע.
חיבוק ענק על העוגמת נפש שאת חווה ❤️
ובאמת, אחרי שתצליחי לפתח חוסן כזה, אולי יהיה אפשר להעביר לבעלך את המסר שיש מקרים שיותר בריא להתרחק. אבל לא כשאת ככ מתקשה עם זה וטעונה.

לומדת ממך המון

@ציפיפיצי
@אמא אבא ותינוק
כיף שאתן נתרמות מהגיגיי

אבל זה בגלל שאת מצפה. אם לא מצפים לא מתאכזבים.
גם חמיצי לא מתקשרת צתהגיד לי מזל טוב וזה בסדר... כי אנ. יודעת שהיא פשוט שוכחת.
ברור שהייתי מעדיפה שתתקשר או אפילו תשלח הןדעה אבל אם לא אז מה.
דווקא בגלל כל מה שכתבת הייתי מצפה הפוך, שלא תתקשר.
אם את רוצה סולחה, תיזמי אותה.
אם קשה לך, לא חייבת אבל אם תצפי.
תנתקי מהרגש. אל תשווי לחמיות אחרת.
היא אמא של בעלך, וזהו.
מה שהיה היה. לא לנטור.
להגיע לשם לסמן וי וללכת.
אם קשה לבעלך הוא יכול להגיע באמצש עם הילד לבקר

מה שבטוח זה בסדר שתפגעי. זה טבעי. ומותר לך להיעלב.
ממש ממש לגיטימי.

זה נכון שלא כל חמות מתקשרת ליומולדת, ולא כל אישה מצפה שחמותה תתקשר.
אבל ללב שלך כואב, ולכן זה עכשיו פחות רלוונטי לשפוט האם שאר הנשים היו נפגעות או לא.

ובפרט, כשנשמע שזה רק המשך של מערכת יחסים מורכבת שיש לך בה
הרבה תחושות קשות שאת סוחבת איתך ככה שזה רק מוסיף או מאשר לכאורה את החויה שלך.


קצת ארוך לי להסביר את עומק הדבר, אבל אם בא לך כתבתי מאמר בנושא של פגיעות בבלוג החדש שלי

להיות הכי שאת: זה לא את, זה אני





בכולופן מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך. בלי לדבר עליה כי היא לא הנושא
הנושא הוא מה כרגע את מרגישה, ושאת כרגע כנראה זקוקה לפסק זמן הזה משבתות.


ומזל טוב לך ליומולדת❤

סתם כדי לאזן - אני מכירה הרבה אמהות שמתמודדות עם מה שאת מתארת. עיכוב שפתי, עיכוב בגדילה, טיפולים רגשיים..
ושילוב של זה עם משרה מלאה זה קשה ביותר.
יש לי חברה שמתמודדת עם 2 ילדים ועזבה את העבודה בגלל זה
ועוד חברה שממש מג'נגלת ועושה הכל כדי להצליח לשלב. והיא עובדת בעבודה מאוד תובענית.
זה ברור שקשה לך כי את לא פנויה טכנית ורגשית במאה אחוז אחרי יום עבודה ארוך. אבל את עושה את הכי טוב שלך וחשוב שתרימי לעצמך שאת אמא מדהימה שדואגת לילדים שלה ועושה את הכי טוב שלה כדי שיהיה להם טוב ❤️
ממה שיצא לי לראות, לילד עם עיכוב שפתי יש גם קושי רגשי מול העניין שהוא לא מצליח לבטא את עצמו כמו שצריך. ויש גם ילדים בני 3 כמו הבת שלי שגם מבטאת את עצמה רגיל ועדיין יש לה טנטרומים ששוברים לי את המח. זה שילוב של הכל ביחד ואני רוצה לקוות שעם ההתקדמות שלה בטיפול תראי שינוי גם בהתנהגות.
את נשמעת ממש עמוסה גם רגשית, מציעה לך לחשוב איך יש אפשרות לרענון ושבירת שגרה עבורך כדי לאגור כוחות.
חיבוק יקירה ❤️

אולי גם זה משהו שאנחנו צריכים ואני אפילו לא יודעת.

אתמול שוב היה ערב ממש קשה איתה. כל ערב זה מאבק לאחרונה.
וכבר אין לי כוח. אני מרוקנת לגמרי. אין לי סבלנות אליה יותר. אני מוצאת את עצמי כועסת עליה כל הערב, כל הערב רק עצבים. וגם כשאני לא עצבנית אני גם לא חמה ואוהבת, סתם עצובה ומחכה שהערב כבר יגמר.

הזוגיות שלנו ברצפה, לא קיימת בכלל. כבר תקופה ארוכה. ובעלי אמר לי משהו ממש ממש פוגע ביום ראשון ומאז לא דיברנו. וגם לא מתכננת לדבר איתו. בכנות לא רואה את עצמנו נשארים נשואים עוד כמה שנים.
וברור לי שהמצב של הילדה גם משפיע על הזוגיות, במיוחד כשאנחנו לבד לגמרי ואין שום עזרה. איך אפשר לצאת לאנשהו כשכל ערב ההרדמה זה סרט? ויש עוד יונק בבית שגם צריך את שלו.
בכל מקרה עכשיו גם זה כבר לא רלוונטי במצב הנוכחי של הזוגיות שלנו. וזה כבר תקופה ארוכה ככה. כבר לא נשאר מה לתקן ואין על מה לעבוד אפילו, באמת. לא מרגישה שאני עדיין אוהבת אותו בכלל.
לא משנה, זה לא נושא ההודעה, הנישואים העצובים שלי.

מרגישה אמא גרועה ממש. אין לי כבר כוח לכלום. ואפילו כאן את היחידה שהגיבה לי (תודה!) וכל השאר התעלמו 😔

ילד עם קשיים מביא איתו עצב, קושי ונקיפות מצפון רבות.
זה משפיע על כל אחד מההורים בנפרד וגם על הזוגיות.

גם אצלי ילד עם קשיים גרם לכל זה, למדנו עם הזמן להתגבר. אין ממש נוסחת קסם.
מקווה שתמצאי את הדרך.

פניות, אז אכתוב עוד מעט ❤️

תקשיבי, אני חושבת שאת צריכה מהר מהר לסלק את רגשות האשם. את אמא מהממת, לא רק שלא גרועה. עושה ככ הרבה ועמוסה ככ בעבודה וטיפול בילדים, וטיפולים עם הילדה וגם מניקה. אין לך זמן לעצמך ולא קל עם הזוגיות, אז מה הפלא שאת קורסת?
אני לא יודעת מה קורה בדיוק עם בעלך, אבל זה באמת נורמלי במצב כזה לקרוס, ועוד בלי עזרה שתוכל לאוורר אותך.
את צריכה למצוא בכל דרך אפשרויות לזמן שיאפשר לך להתאוורר ולחזור להיות שמחה, אולי חלון זמן של אסקפיזם שיאפשר לך להשאיר את הבית מאחורייך לשעה אפילו ולצאת. ומצטרפת למה ש@תיתי2 כתבה. זה שווה פחות שעות בעבודה וזה שווה צמצום כלכלי. להתגרש עולה יותר, נפשית וכלכלית.

טיפול רגשי פחות העניין. אלא יותר הדרכת הורים ועבודה דרך זה.
לי נשמע פשוט בעיקר שאתם טובעים.
תנסו בכל זאת לחשוב יחד בשיחת עומק (גם אם כדי לקיים אותה צריך לשלם לבייביסיטר הרבה ולצאת למרות העייפות או לנסוע רחוק ולהשאיר כמה שעות אצל משפחה) איך אתם משנים את המציאות לטובה. גם אם זה אומר לחשוב ביצירתיות. למשל, לעבור למקום זול יותר ולהוריד אחוזי משרה. להביא עזרה בתשלום בעבודות הבית. ועוד. אתם תדעו הכי טוב.
ממש מבינה את הקושי. גם אני מרגישה מלא פעמים בטביעה ושכל מה שחשוב מתפספס. אבל אצלכם זה נשמע מאוד קבוע. וזה כבר לא טוב.
לדאוג שיהיה זמן לזוגיות. גם אם קצר. גם אם לא מספיק. משהו. ולהתחיל לבנות מחדש. לאט ובהדרגה. מחוות קטנות. צעדי נמלה. חמש דקות שיחה. סדרה ביחד. עשר דקות. או לימוד משותף. חמש דקות. לא חייבים מיד לדבר על כל מה שכואב. נשמע שצריך קודם ליצור מחדש את הקשר.
וכמובן לדאוג להוריד קצת עומס כמו שכתבתי.
עיכוב התפתחותי זה מאוד מאוד קשה. וכן יש גם שלב בגיל שלוש של ג'ננות. הם מרגישים גדולים ויכולים ובודקים את גבולות הכח שלהם. אני באופן אישי מתמללת הרבה לבן השלוש (ועם העיכוב בוודאי שזה אפילו יותר משמעותי)- אתה ממש ממש רצית עכשיו לראות סרט. זה מאוד מתסכל שלא רואים. מותר לך לבכות. אם תרצה חיבוק תבוא. שואלת מדי פעם אם כבר מוכן לחיבוק. ואם בוכה, אז בוכה. מותר להם להביע את התסכול בבכי או בצעקות. משתדלת לא להתרגש. להתגמש כשזה מתאים, להציע בחירה וחלופות. ואם בוכה לתת לו את הזמן עד שמוכן לנחמה. בעיקר אצל המתוקה שלך שחסרות לה מילים זה עוד יותר משמעותי. אולי אם יש עיכוב בהבנה היא לא תבין בהתחלה. אבל בסוף זה יחדור.
ממש קשה. חיבוק גדול. הלוואי שתצליחו בסוף לצמוח מזה.
אגב, היא נכנסת למסגרת קטנה? כי אם כן זה יוריד מכם עומס של לקחת לטיפולים כי היא תקבל שם. אם לא אז אולי שווה לשקול לשנה שאחרי הקרובה. אפשר לנסות לפנות לוועדת חריגים כדי לקבל לקרובה. אבל זה קצת מסובך.

חווה המון תסכול.
היא לא מצליחה לספר מה היא רוצה, צריכה, מפריע לה
היא נדרשת למאמץ גדול - בטיפולים וביום יום.
היא מרגישה שהיא לא מצליחה, וזה מוסיף תסכול וכאב.
ולכן היא מתפרצת, בצעקות, בלתת מכות, בהשתוללות.
החיים שלה כרגע בלי שליטתה - היא לא לגמרי מצליחה בכח הדיבור שלה לעשות שינוי עבור עצמה (למשל, צמאה - לבקש כוס מים. אפילו בדברים הקטנים). אז היא מחפשת שליטה גם במקומות בהם היא לא יכולה לקבל שליטה, וקשה לה מאוד עם כל שינוי.

חוץ מזה, גם אם נדמה שהיא ילדה קטנה שלא מבינה כלום, בגיל 3 היא כבר מרגישה את הסביבה.
היא מרגישה את אמא
היא מרגישה את אבא
היא מרגישה את הזוגיות
היא מרגישה שלא קל.
ואולי אולי (אינני יודעת) גם מרגישה משהו שדומה לאשמה, או להבנה שיש לקושי שלה השפעה. וכמובן שזה לא נכון, אבל יכול להיות שתחושות משפיעות על סף התסכול שלה.

זאת הסיבה שכדאי לשקול טיפול רגשי+הדרכת הורים (על ידי המטפלת הרגשית).
וללכת למישהי מקצועית עם ניסיון בהדרכת הורים.


אני לא אגיד לך שכדאי לך למצוא זמן לעצמך וזמן לזוגיות, כי בטח כבר שמעת את זה, ואני מכירה את המצב שבו אתה בתוך מירוץ עכברים של עבודה-ילדים, לא מצליח לראות את האופק ואת המשמעות של עצמך בתוך הר המחויבויות האלה.
אבל אם בכל זאת את רוצה לשמוע משהו מבעלת ניסיון קל, לא שווה לעבוד משרה מלאה ולשלם על זה ביוקר בבריאות הנפשית, באיכות החיים, בזוגיות ובהורות.
עדיף להיות יותר פנוי ויותר רגוע, עם פחות כסף בחשבון הבנק, ויותר אילוצים כלכליים.
כי טיפול זוגי וטיפולים לילדים עולים המון. והם מגיעים אם לא מורידים רגל מהגז ומשקיעים באיכות החיים.

מגיע לך גם כן חום, אהבה, שמחה, כדי שתוכלי להמשיך לתת ולהעניק לילדייך...

נשמע שלאף אחת מכן לא פשוט עכשיו.

אני לא יודעת מעבר למה שסיפרת, אז מנסה להוסיף כיוון פעולה ואם זה לא שייך אז ממש תמחקי וזהו. 

 

אני ממש מסכימה עם תיתי שהיא חשה חוסר שליטה- גם בגלל שהיא קטנה וגם בגלל שהשפה לא מספיק מפותחת.  

הציעו לכם להשתמש איתה בסמלים? כלומר- אם היא צמאה- לתת לכם תמונה של בקבוק/כוס. עשיתי את זה עם הבנות שלי (שגם התחילו לדבר מאוחר) וזה עזר לפעמים.

עניין נוסף- לנסות לתת לה כמה שיותר שליטה בחיים שלה- מה ללבוש בבוקר? מה לאכול? בכל מקום שאפשר לתת לה בחירה- לתת. לא ברמה שזה יסחט אותך עוד יותר, כן? זאת לא המטרה בכלל. אני מאמינה שכשילד (כל ילד) מקבל אפשרויות לשלוט בחיים שלו, מרוויחים פעמיים- גם הילד ממלא את הצורך בשליטה, וגם ההורה שומר את הכוחות שלו לטנטרומים על הדברים שבאמת חשובים לו. 

 

לגבי הזוגיות... מה אני אגיד לך? קל זה לא.
בתקופה כזו של עומס משפחתי- לכל אחד מכם, ולשניכם יחד מול הילדה- זה יכול להפיל כל זוג. אני אפילו לא מציעה לך למצוא זמן זוגי, כי לפעמים באמת אין פנאי לזה. לא במובן של זמן ולא במובן של רגש. נסו פשוט לא להרוס את מה שיש. לא להתנהל אחד מול השניה באופן שיהיה קשה אח"כ לשקם. גם כשרבים. בעיקר כשרבים. 

 

שולחת חיבוק גדול 

איזה לא פשוט מה שאת עוברת.. לגדל 2 קטנים תוך כדי עבודה במשרה מלאה, להתמודד עם קושי של ילדה בת 3 ששואב טכנית ורגשית ולעבור את כל זה כשאין את העוגן של הזוגיות הבטוחה להשען עליה ולשאוב משם כוחות זה פשוט.... מטורף!!
באמת קשה מאד מאד.
אני יכולה רק לדמיין את עצמי במצבך וברור לי שאני נשחקת! בא לי לחבק אותך חזק ולהגיד לך שהכל יעבור... אני מאמינה בזה בכל ליבי. יש תקופות קשות וקושי בתחום אחד משפיע על שאר התחומים. ובעז"ה כשמצליחים לפתור משהו מהסבך המסובך הזה דברים נוספים מסתדרים.
ברור לי שהזוגיות יכולה להשתפר. אולי זה הזמן להשקיע בטיפול זוגי. אולי לא.. אבל ברור שבעתיד תוכלו להתרם מכך מאד! בינתיים כדאי לחשוב על דברים שהם בגדר עזרה ראשונה. רק לדאוג למצב שבו הצרכים של כל אחד נשמרים ויש כבוד בסיסי.
לגבי הילדה היקרה שלך- ממש מובן הקשר בין התסכול שהיא חווה מחוסר ההצלחה שלה בדיבור למאבקים שהיא יוצרת כדי להשיג שליטה בחיים שלה. וברור ברור ברור שזה מתיש אותך וגורם לך להיות עוד יותר חסרת סבלנות רק חשוב להבין מה השורש של הדבר הזה כדי שבעז"ה תהיה לך את המוטיבציה להשקיע בתחום הזה מתוך הבנה שזה משפיע גם על ההתנהגות שלה.
ובאמת מנסיון אישי. ילדים בגיל הזה הכי מרגישים מתי אנחנו איתם באמת בפניות מלאה ומתי אנחנו מחפפים אותם. וזה עובד כמו קסם שמתי שאת משדרת פניות ורוגע פתאום המאבקים נעלמים הילדה מעסיקה את עצמה ופחות דורשת תשומת לב.. ואילו כשאת עסוקה ואין לך פניות אליה(בצדק כמובן רק כדאי לחשוב איך משנים סדרי עדיפויות) היא תשאב ממך כל טיפה אפשרית של תשומת לב.

הילדה תקבל שם טיפולים וזה מוריד עול אדיר!
בנוסף זה יתן תחושה של שותפים למסע
תחשבו על זה

אבל זה מצריך ועדה

בפועל זה די דומה רק מגדירים כגן עיכוב התפתחותי

היא בהחלט יודעת להגיד כשהיא רוצה מים, או עוגיה, או פיפי (אנחנו גומלים עכשיו כי מספיק ודי והיא מוכנה). גם יודעת להגיד שהיא רוצה לשחק במשחק כלשהו או שאשיר לה שיר.
אז המצב יותר טוב ממה שאולי נשמע בהודעה הראשונית שלי. היא הבכורה שלי אז אני לא יודעת איך בני 3 ״אמורים״ לדבר, אבל הקל״ת שלה אומרת שלמרות שהתקדמה היא עדיין בעיכוב אז אני מאמינה לה.

מה שהיא לא מצליחה להגיד ולהסביר זה כשהיא בטנטרום ובוכה וצורחת להגיד לי מה קרה ומה היא רוצה. זה יכול לקרות בגלל איזה משהו קטן, שהיא רצתה לעשות ואנחנו עשינו במקומה, או אם אמרנו משהו שלא מצא חן בעיניה או לא יודעת מה. ואז היא לא יודעת להסביר מה היא רוצה ורק בוכה ובוכה ובוכה וצורחת וזה מחרפן.

עם בן השנתיים וחצי שלי על הבכי שלו.

כל פעם שבוכה (פרט למקרים שנפל/ קיבל מכה/ מאד עייף) אני מדברת איתו על הבכי, שאני לא יכולה להבין כשבוכה ושהוא יכול לדבר רגוע ואני אבין.

אני לא מנסה להבין אותו בזמן שבוכה, אלא רק ממתינה שירגע ונוכל לדבר רגוע.
הוא כבר בשלב שנרגע די מהר, כי אני עקבית בזה וזה גורם לו לעבור מתקשורת דרך בכי לתקשורת בדיבור רגוע.

גם אני שיניתי גישה עם הבת שלי והחלטתי שאני לא מובלת יותר בעקבות הטנטרומים שלה.
לא שומעת ולא מבינה צעקות. אם היא רוצה לדבר - אני פה.
זה עובד ובאמת ירדה התדירות וגם אני וגם היא הרבה יותר רגועות.
אם זה לא בכי של עייפות או כאב אני מעודדת אותה לדבר והרבה יותר טוב ככה לכולן

אח''כ למדה לדבר
אבל עדיין כשרצתה מהו- בדיוק כמו שתיארת צרחות בלי לדבר ולהסביר

עקביות
של
הבנה לרגש
ושיקוף של הרגש
לתת מקום להביע את הרגש
אבל אחרי זה מיד- לומר וב ו'וב

אנני אשמח לעזור לך ולתת לך מה שאת רוצה אם זה אפשרי
אבל כדי שאוכל לעסור את צריכה לדבר ולהסביר

אחר כך כששזה השתפר עבדנו על לומר בטון רגוע ומחייך כל רצון ולא ישר בהתבכיינות

המצב משתפר!! זה תהליך של שנה וחצי + אבל היום זה הרבה הרבה יותר טוב
זב דורש התמדה וסבלנות לתת לה ללמוד את זה
זה לא קל לעבוד עם רגשות חזקים..תחשבי על עצמך כמה קשה זה כשזה קורה לנו

אבל זה באמת יכל להתקדם
הבגרות הבשלות
האמון שלכם.הסבלנות
ההתמדה

מה תרצי לדעת?

איך הטיפולים מתבצעים וכמה זמן, זמינות (קל לקבוע תורים?), זמני המתנה, הצוות...
איך מגיעים אם/ איך הם קשורים לשערי צדק
וכל מה שעולה בדעתך.

תודה ה' יברך אותך.

ותודה @מאוהבת בילדי ה' יברך אותך.

לא עשיתי שם ivf אלא iui, בivf עברתי לשערי צדק כי ממש אין מה להשוות...
ממליצה כשקובעים תור לעשות את זה דרך הווצאפ כי קשה להשיג אותם בטלפון אבל מתעקשים ובסוף מצליחים...
הצוות ממש נחמד וטוב
מקום די מיושן...
הם קשורים לשערי צדק, אבל זה לא משמעותי בשום דרך...
בכל מקרה לא יודעת מה הסיבות שהיא רוצה דווקא ביקור חולים, אישית ממליצה הרבה יותר על שערי צדק

הבנתי שזה בית חולים דתי וכבר יש שם השגחה של מכון פועה

אבל גם שערי צדק זה בי"ח דתי ועם השגחה...

בלי קשר לכלום.

מבירור עם המכון הבנתי שיש שני בתי חולים
דתיים, ששם יש השגחה קבועה
לניאדו
וביקור חולים.

בגלל זה אני מתלבטת.

והיחס אישי גם חשוב לי...

בדיוק כמו בביקור חולים...
כשהתייעצנו עם מכון פועה עם אמרו לנו שההשגחה בשערי צדק היא לא מטעמם אלא של הבי"ח עצמו, שזה באישור הרב אושר וייס וממש אפשר לסמוך על זה כמו על מכון פועה

מניסיון השגחה זה ממש חשוב

אבל ב"ה יש היום השגחה צטעם בוני עולם/פועה בכל בתי החולים.

פשוט מוציאים התחייבות להשגחה מהקופה (מאוחדת שיא ללא תשלום ומאושר מיד) ומתקשרים למכון להודיע על מועד שאיבה / החזרה

ברוב המקומות יש כבר כי בדרכ את לא היחידה שמזמינה וכבר היה לי מקרה ששכחתי להודיע על החזרה לב"ע והם התקשרו אלי להזכיר לי שהם באים.

ברגע שאת מודיעה לבית חולים מראש כשאת מתחילה אצלם את הטיפולים שאת מעונינת בהשגחה אז הם גם מודיעים בדרכ למשגיחה.

בקיצור ההמלצה שלי היא ללכת לבית חולים קודם כל מקצועי, חדשני ועם שירות טוב

עם ההשגחה הכל יהיה בסדר

(דא אני יותר רגועה ממקום עם נהלים ונקי ומאובזר מאשר מקום ישן עם השגחה...)

לפעמים הם יכולים להגיב מעצבן כי זה משהו שעושים ברגע האחרון, אבל בד"כ הצוות כבר מכיר את המשגיחות, ולא עושים מזה עניין.. וגם לנו קרה ששחכנו להודיע לבוני עולם והן התקשרו אלינו אם אנחנו צריכים כל פניו אליהם מהבית חולים. (אם יש השגחה מהשאיבה בטוח החולים לא יכול לגעת בעוברים בלי משגיחה, המפתח אצלם)

בגלל שהיום בארץ ישראל כמעט לכל הבתי החולים יש השגחה.
את יכולה להוסיף לשיקולים פרמטרים של שפיות ושגרה נורמלית, בלא להוסיף עומס של נסיעות ארוכות.
בהצלחה רבה💗💗💗

שאין הרבה עומס, את מקבלת יחס יותר אישי

אבל תמיד בסוף עונים... (אני חושבת שהם נמצאים עד שעה 15:00)
אבל אני גיליתי שיש להם ווצאפ ויותר קל לקבל מענה שם (גם עד שעה 15:00)

02-646-4121 זה המספר ווצאפ אם עוזר לך...

בירושלים רק הר הצופים או עין כרם

אלא אם כן גנטיקה שאז נראה לי ההמלצה על שערי צדק אבל בכל מקרה שערי צדק עצמו.

זה תחת שערי צדק, כי שערי צדק קנו את ביקור חולים, אבל הצוות הוא שלהם.
לא מכירה מניסיון אישי, רק יודעת שזה קיים, ושהמחלקה נחשבת טובה.
הייתי מאושפזת בביקור חולים לפני הלידה, והיו איתי בחדר נשים שבמקרה עשו בבית החולים ivf ולכן החליטו ללדת שם, והגיעו לשם (גם לטיפולים וגם ללידה) במיוחד ומרחוק, למרות שיש בתי חולים קרובים יותר... אבל שוב, לא יודעת מניסיון אישי.

בךניאדו והייתה ממש מרוצה שם
בה זכתה לאחרונה בבן

מחלקה מדהימה. 

צוות אנושי. ממנהל המחלקה (ד"ר וינטראוב, היה הרופא שלי) דרך המזכירות, המנקות, האחיות ועובדות המעבדה. 

היתה לי שם חוויה ממש ממש טובה. 

הם מתקשרים יחסית מוקדם לתת הנחיות (בסביבות 14:00) שזה חשוב מאוד (יודעת שבבתי חולים גדולים לפעמים מתקשרים בשעות פסיכיות). 

 

 

שוב, לא פוסלת חלילה את ביקור חולים, כי אני לא מכירה בכלל (גם לא שמעתי עליהם לכאן או לכאן ממטופלות אחרות). רק ממליצה המלצה ענקית וחמה על לניאדו. 

 

אנחנו איתך 😘

מכירה בהר הצופים

טבעת מתכת של מחזיק מפתחות
משחילה באחד החורים
וזה מסמן לי תבנית בשרית
כנ"ל את הרשתות
וככה אין לי סיכוי להתבלבל .

מפתחות רק על התבניות החלביות מחזיק מצוין ולא קורה לזה כלום

על החלבי לא לכתוב כלום. ואז גם כשמשתנה הצבע לחום - אפשר לראות עדיין את הצורה של האות.
אצלנו מחזיק מעמד כבר כמה שנים. צריך לחדש את הלק אולי פעם בשנה.

משחילה על החלביות והשאר בשרי

עוד אופציה- עם לק לכתוב משהו ואז גם כשזה מאבד צבע רואים מה כתוב

רק על החלבי

מחזיק מצוין..

אני אישית שממתי טבעת מתכת של מחזיק מפתחות על התבנית והרשת- כבר 11 שנים. סימן מצוין ולא נופל אף פעם

ב לבשרי
ח לחלבי

כזה כמו של גרפיטי. כמובן לא על הצד שאוכלים ממנו. ותכלס הכי כדאי זה פשוט לקנות תבניות בצבעים שונים או להגדיר איזשהו שוני בין התבניות

אצל כולם. בחינוך זה החודש עם הכי הרבה עבודה למנהלות ובתחומים אחרים זה זמן שכולם לוקחים חופשים אז יש יותר כאב ראש.
אז כן לרדוף אחריה אבל תרשמי לה בצורה מנומסת.
אני מבינה שזו תקופה ארוכה הייתי מאוד מעוניינת לעבוד אצלך ככה וככה אשמח שתעדכני אותי כשתתפני לראיון תודה... משהו כזה
וכן יכול להיות שאולי יש לה כבר מישהי על הפרק והיא לא בטוחה שהיא צריכה אותך אבל שווה לך לנסות

היא אכן ממשרד החינוך...
היא בקשה מספר של מישהי אחרת שעבדתי אצלה ובעקרןן היה לנן קשר טוב.אבל אני אוכלת סרטים שאולי היא אמרה עלי דברים רעים...אוף בט לי לבכות.
וגם אם אני שולחת לה לה יש לך מועד חדש? והיא לא מגיבה אז מה זה אומר?

ותוסיפי לזה שהם כל היום בטלפונים וראיונות והצוות שלהם נופש בחו"ל
אולי כדאי להתקשר ולא בוצאפ?
והיא מאוד תעריך אם תגידי חה שאת יודעת שזו תקופה מאוד עמוסה אז את מזכירה לה

שהוא מאוד עמוס והרבה פעמים לא עונה... וזה לא אישי, הוא פשוט מאוד עמוס. נשמע שהיא לא עושה בכוונה, עם כל הבאסה. תנסי להתקשר אליה, זה עדיף מהודעות

שהיא עמוסה
או שהיא מתחמקת

ץנסי להתקשר עוד פעם פעמיים. אם לא עונה אז כנראה שזה לא..

תמשיכי הלאה פשוט
עם כל הבאסה...

הודעה זה חא כמי טלפון. הגיוני שלפעמים מפספסים... אני הייתי מנסה לפחות פעם אחת

ממש הרגשה לא נעימה.
מציעה לך לחכות למחר לראות מה הכיוון.
יש כאלה שלא עונות בערב לענייני עבודה..

הלוואי שתמצאי מקום טוב שיכבד אותך

לגבי השאלות עצמם לא מבינה בזה♡