היתרונות- לא נתקעים בסורגים מכאיבים
זול
אחסון קומפקטי
חסרונות- צריך להתכופף
אולי פחות יציב
הכוונה לשים גם מזרון תואם
מישהי התנסתה?
זה רעיון שקיבלתי מחברה ושוקלת לנסות...
עדיפות לפרווה אבל ברור שגם בשרי
מרגישה שחוזרת על עצמי ובסוף אוכלים מה זה אוכל ג'אנק כי נמאס מהכל....
בא לי קצת יותר בריא ומזין
רעיונות?
אקח את הרעיון לעצמי
רק צריך להתחיל להכין חח
אשמח לעוד רעיונות
האמת הכי אוהבים את זה בסוף אבל רוצה להכניס קצת אוכל נורמלי
אזהרת מסע- יצא ארוך ממש🤭🤭
טוב אז ב”ה הריון ראשון, תקין, בת.
מישום מה היה לי פטיש לא להגיע למשוער, ממש ממש רציתי ללדת לפני!
הגיע שבת של שבוע 38.5 והתלבטנו אם להיות אצל אמא שלי או אצל ההורים שלו, בסוף נסענו אליהם, שבת בבוקר היו קצת צירים, ואז הייתי כזה- ניראלי יש לי צירים😳 אבל ידעתי שכשזה יהיה זה- זה לא יהיה ’ניראלי’
אז לא עשינו כלום.
ראשון היה שקט
ביום שני היה לי תור ללק ג’ל, והמניקוריסטית צחקה עליי שזה כלכך ישב עליי שאגיע ללידה עם לק מסודר שבטח אני אצא ממנה ואלד😅
וואלה במהלך הטיפול התחילו צירונים אבל לא אמרתי לה כלום, הם היו חלשים ואכלתי להמשיך לשבת גם תוך כדי.
שני בלילה רגוע, התעוררתי בשלישי ב4 לפנות בוקר עם צירים כבר יותר מורגשים, כל 25 דקות אחד אבל לא מאוודד חזק, נעלמו ב7 וחזרנו לישון.
ב2 בצהריים הם חזרו שוב, כל חצי שעה ככה עד 6 בערב. יצאתי להליכה עם אמא שלי ועשיתי אמבטיה לרגע קצת.
ב7 הם נהיו כל 10 דקות אבל לא מספיק חזקים. אז החלטנו שכדי להעביר את הזמן- נראה סרט! הגיוני מאוד סך הכל🤣
אז אני על הכדור פיזיו, בעלי על הספה, ורואים סרט קומדיה כשכל 10 דקות- ציר.
בסביבות 10 הם נהיו כל ציר דקה כזהאבל לא מספיק כואב...
נכנסתי למקלחת, ציר כל 3 דקות, וכואב.
אני אמרתי לאמא שלי שזה לא מספיק חזק אבלהיא טענה שכל 3 דקות ציר של 40 שניות- דקה, בלידה ראשונה- צריך ללכת.
הגענו למיון ב12 בערך, אין פתיחה אין מחיקה. אמרתי לאמא שלי שתחזור הביתה לישון ואנחנו נחכה לשחרור.
הרופא לא היה במיון כך שאנחנו מחכים ומחכים ובינתיים הצירים נהיים הרבה יותר כואבים וחזקים.
רופא משחרר ב3 וחצי כזה עם פתיחה 1 ובלי מחיקה בכלל.
אני ממש מתוסכלת וכאובה וחוזרים הביתה.
ברכב בדרך הביתה כל ציר מוציא אותי מכליי, מגיעים להורים שלי אני מעירה את אמא שלי ובוכה את חיי מעצבים ומכאבים ומפחד ומהכל יחד, אבא שלי בערך בטוח שאני יולדת בסלון😅
מושכת בבית עד 7 צירי אימה, ונוסעים שוב.
פתיחה 1.5 מחיקה 70% בערך.
שוב מחכים לרופא, שוב הצירים מתחזקים עד שהוא מגיע, כשהוא בודק אני כבר פתיחה 3 מחיקה במעט מלאה. מעלים לחדר לידה🥳🥳🥳
בעלי מתקשר לחמותי שהגיע הזמן לבוא🥰
אחרי שעה בחדר לידה אומרים לי שפתיחה ומחיקה כאלו לא נחשבים לידה פעילה ורוצים לתת לי אפידורל ופיטוצין. המיילדת אומרת שאני כבר הרבה שעות עם כאבים ויכול להיות שברגע שאקבל אפידורל וארגע- הגוף יקדם לידה לבד ולא נצטרך זירוז, אבל שאחרי כמה שעות עם אפידורל חייבים לזרז כי זה עלול להכניס לסיכונים מיותרים.
אנחנו לא מזרזים בלי רב. שואלים, רב אומר לקחת אפידורל ולחכות 3 שעות לראות מה קורה.
אני מתהההה מפחד מהזריקה (רציתי לקחת אבל פחדתי ממש והתפללתי שהתקדם מהר ולא אצטרך בסוף😅) בעלי נשאר איתי בחדר אמא שלי וחמותי יוצאות. היו 2 צירים תוך כדי שהזריקו אני לא זזה אבל צועקת שאני מפחדת שאזוז והמיילדת והמרדימה ברקע ”את לא זזה את לא זזה! את מעולה!" ואני ממשיכה ”אבל אם אני אזוז?!?!"
ואז הגיעה מנוחה ונחלה אחרי 24 שעות עם צירים אני ברוגע... הולכים לקנות לי לאכול וכולנו יושבים בחדר לידה ואוכלים טוסטים, כמה נחמד🤪
שעתיים וחצי- לא זז כלום... מחליטים לבקוע מים (כן, עם פתיחה 3.5... הם אומרים שהיו לי ’תנאים טובים’ אין לי מושג מה זה אומר😅) מסתבר שזה לא כואב בכלל!
זה עזר להגיע ל6 אבל שוב נתקע... ב7 בערב מחליטים שזהו, צריך פיטוצין.
תוך שעתיים המיילדת (המדהימההה) באה לבדוק םתיחה- סופסוף!! 10!!!! היא אומרת לי אוקיי תנסי ללחוץ, נתרגל. אני לוחצת והיא ישר- תעצרי!! לא ללחוץ!! אץ יולדת! (היא בדיוק סיימה הכשרה ואסור לה לקבל תינוק לבד, הלכה להביא עגלת לידה ולקרוא למיידת נוספת) בעלי יוצא לחכות ואמא שלי וחמותי תופסות לי כל אחת יד.
4 לחיצות, 11 דקות והנסיכה שלי בחוץ🥰🥰🥰
תפרים ב2 מוקדים פנימיים, אבל ב”ה אלף פעם, קטנים ממש
וזהו, מסע של 9 חודשים הסתיים לו בחסדי שמיים, והפכנו למשפחה💜
תגדלו אותה במלא נחת ושמחה!
זוכרת אותך ממש מתחילת ההריון...
את כותבת ממש מצחיק! צחקתי בקול...
שימחת אותי.
הרבה כח לנחת!!! ולכל השאר...
הזכרת לי את הלידה שלי ועשית לי חשק ללדת
הרבה נחת ממנה ושתחייכו כל החיים!
הרבה נחתהמקורית
נהניתי לקרוא! ואיזה כייף שהיו רק תפרים קטנים.
מלא נחת ושמחה, התאוששות קלה!נטועהלא יודעת לגבי חיובי או לא
כל הסניפים???
אז הייתי מחכה למתי שהקופה היתה פותחת את הבדיקות...
זה לא פוגע בך ליפעמים?
את לא מוצאת את עצמך בוכה או פגועה?


לגבי ההריון- האם מי שעברה פה שבוע 40 אוטומטית הועברה למעקבי הריון בבית חולים? או שאפשר להמשיך בקופה? שומעת דברים שונים.... וכבר עייפה מהמוניטורים הלא נגמרים, אבל בבי"ח זה בטח יותר ארוך
2- יודעות אם יש בקניון מלחה חנות שאפשר לקנות בה חוטים לכיפה?
תודה!!!
יעל מהדרוםהרופאה מאפשרת פעם בשבוע אצלה ואת הפעם השניה לכת לבית חולים


אצלי הפסיקו התופעות וגם הדופק... גיליתי את זה בדיעבד.
תלכי להבדק, מה כבר יכול להיות? בשביל הרוגע הנפשי...
מקווה_לטוב_:)
שיהיה המשך קל ותקין!
אין כמו להבדק בשביל להרגיע...
שמחה בשבילך! ממש!
שימשיך בבריאות ובקלות בע"ה!נטועהאחרונהפתחתי ניק רק בשביל זה..
קיבלתי רישיון לפני פחות משלושה חודשים, עדין חייבת מלווה ואני עם ביטחון פשוט ברצפה..!!
דבר ראשון אני עושה טעויות אני מהוססת דבר שני בעלי כל שניה מעיר לי ובפירוש הוא מעדיף שאני לא אנהג איתו. אחרי כל טעות הלב שלי מתחיל לרעוד ואני עוצרת בצד ומבקשת ממנו שינהג. אני גם מאוד נלחצת מנהגים שממתינים לי בכיכר או בחניה ואני מאבדת את זה ומה שהכי מעצבן זה שבעלי מלחיץ אותי גם... והיום היה השיא אני באתי להכנס לכיכר לפני ירידה ובתחילת הכיכר היתה קלנועית, לא ידעתי אם היא באה לכיוון שלי אז עצרתי למרות שהייתי יכולה לעבור לפני שהיא תגיע אלי בכל מקרה. עשיתי טעות אני יודעת! ומאחורי היה טנדר שכשעצרתי הוא פשוט נתן צפירה מארץ הצפירות, ארוכה ארוכה.. וכשיצאתי מהכיכר ונסעתי בירידה (הארוכה) הוא פשוט המשיך לצפור לי בלי הפסקה לאורך כל הירידה. ואז בעלי התרתח אין לי מילה אחרת והוציא את הראש מהחלון וצעק לו נו מה? והנהג קילל אותו וצרח לו מה אתה יוצא מהכיכר ככה?. והמשיך לצפור. אני פשוט רעדתי אני מרגישה שאני פשוט לא נועדתי לנהוג כנראה.. עידוד יתקבל בברכה
חיממת לי את הלב אני פשוט בוכה פה![]()
אין לכן מושג כמה עודדתן אותי!!! שימחתן אותי מאוד מאוד

כשהביטחון עוד בשמיים בלי שום סיבה ואנחנו בטוחים שנועדנו לנהוג וכולם מסביב מטומטמים
עכשיו יש לך כבר שכל ואת מבינה את האחריות והכל, ברור שתפחדי !
גם היום אחרי יותר מ10 שנות נהיגה נהגים אחרים מלחיצים אותי, בטח אם צופרים לי. לומדים עם הזמן לנתק את זה מהנהיגה.
נכון קיבלת כבר רשיון אבל את לגמרי לומדת עדיין

חחח באמת עדיף לא לתעסק עם נהגים אחרים בכביש
איך נרשמים לעמותות חסד לקבלת סלי מזון? במיוחד לקראת החגים, אבל גם במשך כל השנה.
באזור ירושלים.
בעיקרון כל עזרה תעזור.
תודה מראש!
נפלתי על הברכיים די חזק. לא על הבטן או משהו
האם יש מה לגשת לבדיקה?
רוב הסיכויים שישחררו אותך כי זו לא מכה ישירות בבטן.
אבל מההדף של המכה יכול להיגרם נזק שלא נדע. רוב הסיכויים שהכל בסדר!
אני בשבוע 20 ועפתי חזק באוטובוס על הבטן , אשפזו אותי והפחידו והכל היה מצויין ב"ה.
![]()
צריך הרבה סבלנות ואמונה...
אוף כמה שאני מבינה אותך.
איך את מרגישה בכללי?
את מצליחה לנוח?
יש לך עזרה?
מקווה שיגמר לך כבר הסיוט הזה!!! את בליבי.

החיבור הזה עם אמא - גם אם זה רק חלק מהיום - אין דברים כאלה. וברור שהנוגדנים והערכים התזונתיים.. ברור.הנסיך שלי באותו גיל, עד עכשיו היה על הנקה מלאה לגמרי ופתאום בום! מקום חדש, מלא זמן בלי אמא....
אז אם את שואלת אותי, מראש הייתי מחכה מעט עם הפסקת הנקה, בשביל שלא יחווה מידי הרבה שינויים.
הבן שלי לא מוכן לקחת בקבוק, ממש מתנגד! אבל כן הבאתי בימים הראשונים, בשביל להראות שאני מנסה, ואני איתם ורוצה פיתרון בשבילו... התייעצתי עם המטפלת מה היא אומרת התייעצתי גם פה, והיא זורמת על להאכיל אותו.... אז יוצא שממש לפני שיוצא הוא יונק, ומיד כשחוזר, בזמן שהוא לא איתי הוא מקבל מוצקים, ולפעמים הוא נחמד ושותה קצת תה...
כמות ההנקות ירדה משמעותית, ממילא זה כבר משחרר! ואני יודעת שאם יש צורך גם בחוץ אחרי צהריים הוא יקבל ארוחה אחרת.
בהצלחה יקרה!
רגשית וגם נפשית..
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
שתרגישי יציבות ושמחה ונחת ממה שאת עושה
ותרגישי שאת יכולותייך את ממצה
ושכל כאב
יתרפא בעזרת הלב...
את בליבי!!!
חיבוק ענק על ההתמודדות והמון כוחות❤
עוררת בי געגוע למלך בשדה...
אני דומעת פה.
הכתיבה שלך כ"כ נוגעת בנקודות.
את מיוחדת וגיבורה!!!
מעריצה אותך
וגם בקריאה אח"כ של מה שכתבת... זה מין ביסוס כזה של הדברים על הלב.
לא סתם כתוב "האמנתי כי אדבר" האמונה מתעצמת מכח הדיבור. כמה שמדברים עלי הונותנים מקום לרגשות
ועם האוכל בא התאבון.. העיקר להתחיל. וההתחלה שלך ממש טובה!