השבת הפרושים של האור החיים זה מהלכים ארוכים , ולא מצאתי פרוש קצר (ארוך נראה לי פחות מתאים לנשים בחופש הגדול
)
ראיתי באחד העלונים ("תורת האור החיים הקדוש של מורשת האור החיים הקדוש") שהביא רעיון שחוזר בפרשה והאור החייים אומר אותו בשני פסוקים שונים.
בפרשתינו מסופר על שתי מלחמות,
1) מלחמת ישראל עם מדין,
2) מלחמת כיבוש ארץ ישראל מיד אויביהם.
ובשניהם מפרש אור החיים, שבני ישראל הוזהרו, שלא יצאו למלחמה מתוך נגיעות והנאות אישיות, אלא כל מטרתם צריכה להיות אך ורק בכוונה אחת ויחידה, בלתי למען ישיגו על ידי זה "לנקום נקמת ה'", ואו אז מובטחים המה שיצליחו לנצח במלחמה.
1) במלחמת מדין - וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן.
ומפרש האור החיים שמשה רבינו הזהיר אותם, שלא יהיה להם הצלחה במלחמה, רק אם תהיה כוונת הנקמה "לקנאת ה " על מה שגרמו ביטול מצוותיו ורצונותיו יתברך, ולא נקמה גשמית על מה שהרגו מישראל, ורק אז יש כח במעשה המצוה לסייע להם להינקם מאויביהם. וזהו הפירוש לתת "נקמת ה'" – לשם שמים.
אומרו לתת נקמת ה' גם זה מההתחכמות להשגת הנקמה שצוה אותם שתהיה כוונת הנקמה לקנאת ה' אשר גרמו ביטול מצותיו ורצונו יתברך ולא להתנקם על המסובב מהחטא שמתו כמה מישראל, כי לכשתהיה הכוונה על זה אין במעשה מצוה להסתייע באמצעותם להנקם מאויב, והגם שה' אמר אליו נקמת בני ישראל, לא אמר אליו שיאמר לישראל לשון זה אלא שדבריו היו עם משה נקום נקמת בני ישראל, ומשה נתחכם לעשות הדבר בדרך זה לקיים הנקמה של ישראל שנצטווה עליה במאמר נקום:
2) משה רבינו מתקן את בני ראובן וגד -
יֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה.
וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו.
ולכאורה יש כאן כפל לשון, ומפרש האור החיים שיש כאן ציווי כפול, "אם תעשו את הדבר הזה" - עצם הדבר שיצאו למלחמה, "אם תחלצו לפני ה' למלחמה" -על כוונת המלחמה, שהיא תהיה "לפני ה'", לעשות רצונו יתברך בכיבוש הארץ וגירוש האויבים, ולא למטרה אישית לזכות בשטחי ארץ ישראל. בדרך זה, מפרש האור החיים את הנאמר בהמשך, וְ"עָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו" שיש בזה הבטחה , ואינו כ חלק מהציווי, כלומר, שאם יעשו המלחמה לשם שמים, "ועבר לכם כל חלוץ" מרומז כאן שתי הבטחות, אחת, ש כולם יעברו במלחמה ולא יהא נחסר אחד מהם, שאז בטוחים הם שלא יגיעו לידי היזק, וכמו שכתב הרמב"ם: 'ותהיה כוונתו לקדש ה' בלבד ומובטח לו שלא ימצא שום נזק ולא תגיעהו רעה '. והשניה, שלא יצטרכו למלחמה כבידה בפועל ממש, רק שתהיה העברה לבד לפני ה', והוא יוריש אותם.
קשה למה כפל לומר אם תעשון וגו' אם תחלצו וגו' ולא הספיק באחת מהנה, ולכשנדייק לא היה צריך להשיבם אלא יסכים לדבריהם במה שיקרא ליהושע ולאלעזר ויצו אותם כאמור בסמוך, עוד למה דקדק לומר הזה, עוד מה כוונתו באומרו בסמוך לפני ה':
אכן כוונת מאמר משה היא לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות ולא לתכלית אחר, ודבר זה אין נכון לעשות כן לענין הצלחת המלחמה כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להנקם מאויבי ה' להכרית להם כל נשמה ותקרא מלחמת חובת מצות ה', וזה לך לשון רמב"ם בפרק ז' מהלכות מלכים כל הנלחם בכל לבו וכו' ותהיה כוונתו לקדש ה' בלבד מובטח לו שלא ימצא לו שום נזק ולא תגיעהו רעה וכו' ויזכה לחיי עולם הבא עד כאן:
על כן האנשים ההמה כיון שאין הולכים אלא להתקיים בידם הארץ יש מיחוש בחליצתם שלא תועיל, ואפשר שיהיו ניזוקים מהם, אשר על כן נתחכם משה ואמר להם אם תעשון וגו' אם תחלצו וגו', פירוש כנגד מה שאמרו הם ואנחנו נחלץ חושים וגו' אמר אם תעשון את הדבר הזה, ותיבת זה חוזרת למאמר הנאמר בסמוך, וכנגד מה שכוונתן בהליכה לקיום התנאי אמר אם תחלצו לפני ה' למלחמה, דקדק לומר לפני ה' כמאמר רמב"ם שכתב שתהיה כוונתו לקדש ה', וכמו שגמר אומר עד הורישו את אויביו פירוש אויביו של הקדוש ברוך הוא, ואין לפרש אויביו של ישראל שהרי לא הוזכר בדברי משה מתחילת דבריו עד עתה זכרון ישראל לומר שעליו חוזר מאמר אויביו, אלא ודאי כי לה' חוזרים הדברים שתהיה כוונתם להנקם מאויבי ה' לקדש שמו יתברך, וכפירוש זה הרווחנו גזרת דברי משה שלא נודע מקומה שכל המאמרים הטיל להם וא"ו בתחילתה, ולדברינו הגזרה היא לפני ה':
זה עזר לי מאוד לסדר יום.
