צודקת אולי?
אמא שלי היא אם חד הורית. גידלה אותנו בלי אבא בתמונה בכלל.
עברה הרבה כדי לגדל אותנו וגם אנחנו עברנו לא מעט.. רק היום אני מבינה למה אני כל כך חסרת ביטחון יש דברים שילד לא אמור לעבור ובזמנו אף אחד לא היה שם בשביל לחזק אותי רק ציפו ממני שאתאים את עצמי לנסיבות. וכך היה. התאמתי את עצמי. מבחוץ הכול נראה טוב ויפה ובבית קשיים כלכליים גדולים.. די גידלנו את עצמנו. אמא שלי הייתה צריכה לעבוד עד מאוחר אז אין לי חלילה אשמה רק מודעות שכן עם הרבה דברים התמודדתי לבד ולפעמים הייתי הצד התומך רגשית או המכיל (זה שלא הייתי צדיקה.. לפעמים גם רבתי או התווכחתי עם אמא שלי אבל בסך הכול אני חושבת שהייתי ילדה טובה)..
התחתנתי בגיל מאוחר. רציתי לעבור לדירה לבד ולהיות עצמאית אבל הרגשתי מצפון מאוד גדול לעבור ככה מאמא. במיוחד שאני האחות השניה והאח הגדול בכלל קצת מנותק מטייל בכל העולם ובקושי נוכח.
אז נשארתי. השתתפתי בשכר דירה ביחד עם שאר האחים כל אחד נתן מה שיכל. רוב המשכורת שלי הייתה על שכר דירה ולימודים.
כל כך רציתי לפרוש כנפיים ולעבור לדירה משלי שאוכל באמת להתנהל כלכלית נכון ולהוציא את הכסף רק על הדברים שלי אבל היה לי קשה לעשות את הצעד הזה.
בהלך אותה תקופה גם לקחתי הלוואות בעל כורחי שסגרתי אותן קצת אחרי החתונה.
עכשיו לשןרה התחתונה כי אני יכולה לדבר הרבה - אמא שלי מעשרת לנו. ואני מעשרת לה. פעם אחת כשקיבלה סכום גבוה העבירה לנו 4 אלף ש"ח שזה המון! וגם אני מביאה לה וקונה כשצריך. רק שלפעמים זה מרגיש לי לא כל כך מאוזן והייתי מעדיפה שכך אחת פשוט תשלם על הדברים שלה. אני בחופשת לידה עם תינוק קטן. הוא כבר בן 8 חודשים ועדיין לא חזרתי לעבוד ואנחנו די מצטמצמים. היום אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לקנות כמה דברים אז היא אמרה לי יש את המבצע הזה והזה אני צריכה שתקני לי את זה. עכשיו נכון זה בקושי 100 שקל. אבל זה יבאס אותי לקנות! ואז אני מרגישה מגעילה שזה מבאס אותי כאילו בשביל 100 שקל את ככה מתעצבנת??
אבל זה לא על המאה שקל האלה. זה על החוסר התחשבות הזה. כבר לקחתי הלוואה בשבילה ואני חייבת לבנק כרגע 16 אלף ש"ח כשלפני זה זה היה יותר רק שכל פעם סגרתי קצת. היא כאילן שמה לי 500 שקל בצד שזה ההחזר של ההלוואה כל חודש אבל אני מאמינה שכשתהיה לחוצה כלכלית היא תשתמש בזה או שכבר השתמשה. היא כן מעבירה לנו 800 ש"ח מעשרת שמבחינתי זה החזר ההלוואה אז אמרתי לה שלא צריך לשים בנוסף בצד למרות שבתכלס אז זה לא נחשב מעשרות אבל אמרתי לה שהיא בכלל לא חייבת להביא אם היא במצב כלכלי לא הכי טוב. כאילו, לא חסר לה כלום וגם לנו. והיא קונה ומטיילת. וכאילו אני גם אשמה בזה. השבוע משום מקום נכנס לנו סכום של קרוב ל5 אלף ש"ח אס התלהבתי ואמרתי לה ואז נראה לי שהיא חושבת שכאילו הכול טוב.
חושבת אולי להגיד לה שהתבלבלו והחזירו את הסכום וזה ממש מבאס.. אבל אז אני אומרת לעצמי כמה מגעילה את יכולהלהיות?? אבל מצד שני, אוף למה את מבקשת ממני את זה?? זה שלך אין ערך לכסף ואת קונה ולא יודעת מה זה לא אומר שגם אני ככה!
ומרגישה חייבת לה בגלל המעשרות. בא לי להגיד לה שלא תביא לנו.
וכאילו מה קורה לי בגלל שהיא ביקשה ממני לקנות לה עכשיו?? אבל זה לא זה.. זה הקלות הזאת.. שהיא ככה מבקשת. בכל מקרה הסתרתי מבעלי את העזרה שלי אליה כי היא לא מוכנה שאגיד וזה יבייש אותה. וזה שם אותי במצב מאוד לא נעים מולו. ולא רוצה להגיד לו כי הוא ישתמש בזה כקלף בריבים שלנו.
ואני אוהבת אותה הכי בעולם. והיא גם מפנקת וגם אנחנו מתחשבים מאוד ולא מכבידים בכלום להיפך. אבל בא לי כבר שהיא תכיר מישהו.שלא יהיה לי את התחושה אחריות הזאת שהיא לבד.
ושהיא לא תרגיש בנוח ככה לגרום לי לקנות. וזה נשמע מגעיל אבל תכננתי לי בוקר של כיף עם הקטן וזה ביאס אותי עכשיו.
ואני אומרת לעצמי תגידי תודה שבכלל יש לך אמא שאת יכולה לקנות לה אבל זה עדיין פשוט מבאס כי יש לי היסטוריה עם לתת ולתת מבלי להגיד לא.
שמישהי תעזור לסדר לי את הראש אני ממש מתוסכלת.
(ולא יעזור לה להגיד שאני לא יכולה כי זה לחוץ כלכלית. יש מצב שהיא תפגע ואם היא תראה שקניתי דברים אחרים היא כן תסתכל על זה)
אמא שלי היא אם חד הורית. גידלה אותנו בלי אבא בתמונה בכלל.
עברה הרבה כדי לגדל אותנו וגם אנחנו עברנו לא מעט.. רק היום אני מבינה למה אני כל כך חסרת ביטחון יש דברים שילד לא אמור לעבור ובזמנו אף אחד לא היה שם בשביל לחזק אותי רק ציפו ממני שאתאים את עצמי לנסיבות. וכך היה. התאמתי את עצמי. מבחוץ הכול נראה טוב ויפה ובבית קשיים כלכליים גדולים.. די גידלנו את עצמנו. אמא שלי הייתה צריכה לעבוד עד מאוחר אז אין לי חלילה אשמה רק מודעות שכן עם הרבה דברים התמודדתי לבד ולפעמים הייתי הצד התומך רגשית או המכיל (זה שלא הייתי צדיקה.. לפעמים גם רבתי או התווכחתי עם אמא שלי אבל בסך הכול אני חושבת שהייתי ילדה טובה)..
התחתנתי בגיל מאוחר. רציתי לעבור לדירה לבד ולהיות עצמאית אבל הרגשתי מצפון מאוד גדול לעבור ככה מאמא. במיוחד שאני האחות השניה והאח הגדול בכלל קצת מנותק מטייל בכל העולם ובקושי נוכח.
אז נשארתי. השתתפתי בשכר דירה ביחד עם שאר האחים כל אחד נתן מה שיכל. רוב המשכורת שלי הייתה על שכר דירה ולימודים.
כל כך רציתי לפרוש כנפיים ולעבור לדירה משלי שאוכל באמת להתנהל כלכלית נכון ולהוציא את הכסף רק על הדברים שלי אבל היה לי קשה לעשות את הצעד הזה.
בהלך אותה תקופה גם לקחתי הלוואות בעל כורחי שסגרתי אותן קצת אחרי החתונה.
עכשיו לשןרה התחתונה כי אני יכולה לדבר הרבה - אמא שלי מעשרת לנו. ואני מעשרת לה. פעם אחת כשקיבלה סכום גבוה העבירה לנו 4 אלף ש"ח שזה המון! וגם אני מביאה לה וקונה כשצריך. רק שלפעמים זה מרגיש לי לא כל כך מאוזן והייתי מעדיפה שכך אחת פשוט תשלם על הדברים שלה. אני בחופשת לידה עם תינוק קטן. הוא כבר בן 8 חודשים ועדיין לא חזרתי לעבוד ואנחנו די מצטמצמים. היום אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לקנות כמה דברים אז היא אמרה לי יש את המבצע הזה והזה אני צריכה שתקני לי את זה. עכשיו נכון זה בקושי 100 שקל. אבל זה יבאס אותי לקנות! ואז אני מרגישה מגעילה שזה מבאס אותי כאילו בשביל 100 שקל את ככה מתעצבנת??
אבל זה לא על המאה שקל האלה. זה על החוסר התחשבות הזה. כבר לקחתי הלוואה בשבילה ואני חייבת לבנק כרגע 16 אלף ש"ח כשלפני זה זה היה יותר רק שכל פעם סגרתי קצת. היא כאילן שמה לי 500 שקל בצד שזה ההחזר של ההלוואה כל חודש אבל אני מאמינה שכשתהיה לחוצה כלכלית היא תשתמש בזה או שכבר השתמשה. היא כן מעבירה לנו 800 ש"ח מעשרת שמבחינתי זה החזר ההלוואה אז אמרתי לה שלא צריך לשים בנוסף בצד למרות שבתכלס אז זה לא נחשב מעשרות אבל אמרתי לה שהיא בכלל לא חייבת להביא אם היא במצב כלכלי לא הכי טוב. כאילו, לא חסר לה כלום וגם לנו. והיא קונה ומטיילת. וכאילו אני גם אשמה בזה. השבוע משום מקום נכנס לנו סכום של קרוב ל5 אלף ש"ח אס התלהבתי ואמרתי לה ואז נראה לי שהיא חושבת שכאילו הכול טוב.
חושבת אולי להגיד לה שהתבלבלו והחזירו את הסכום וזה ממש מבאס.. אבל אז אני אומרת לעצמי כמה מגעילה את יכולהלהיות?? אבל מצד שני, אוף למה את מבקשת ממני את זה?? זה שלך אין ערך לכסף ואת קונה ולא יודעת מה זה לא אומר שגם אני ככה!
ומרגישה חייבת לה בגלל המעשרות. בא לי להגיד לה שלא תביא לנו.
וכאילו מה קורה לי בגלל שהיא ביקשה ממני לקנות לה עכשיו?? אבל זה לא זה.. זה הקלות הזאת.. שהיא ככה מבקשת. בכל מקרה הסתרתי מבעלי את העזרה שלי אליה כי היא לא מוכנה שאגיד וזה יבייש אותה. וזה שם אותי במצב מאוד לא נעים מולו. ולא רוצה להגיד לו כי הוא ישתמש בזה כקלף בריבים שלנו.
ואני אוהבת אותה הכי בעולם. והיא גם מפנקת וגם אנחנו מתחשבים מאוד ולא מכבידים בכלום להיפך. אבל בא לי כבר שהיא תכיר מישהו.שלא יהיה לי את התחושה אחריות הזאת שהיא לבד.
ושהיא לא תרגיש בנוח ככה לגרום לי לקנות. וזה נשמע מגעיל אבל תכננתי לי בוקר של כיף עם הקטן וזה ביאס אותי עכשיו.
ואני אומרת לעצמי תגידי תודה שבכלל יש לך אמא שאת יכולה לקנות לה אבל זה עדיין פשוט מבאס כי יש לי היסטוריה עם לתת ולתת מבלי להגיד לא.
שמישהי תעזור לסדר לי את הראש אני ממש מתוסכלת.
(ולא יעזור לה להגיד שאני לא יכולה כי זה לחוץ כלכלית. יש מצב שהיא תפגע ואם היא תראה שקניתי דברים אחרים היא כן תסתכל על זה)
)