פורום הריון ולידה (עמוד 1344)

אריאל- שם של ירושלים או בית המקדש
דביר- בית המקדש
אורי- ירושלים אורו של עולם
שלם
ציון
נעם- לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו
חושן (מכירה רק בת האמת)
טוהר



בטוח יש עוד

החושן הוא בזכר

על הלשון.
אז אני מבינה אותו
בכל זאת שם מהמם בעיניי

(מעניין מי תזהה מאיזו תנועת נוער קיבלתי השראה)

צור
שלם
אלישיב
לביא
ייראה
ציון(או משהו עם ציון)
דוד
שלמה
ידידיה
שוהם

ואיך קשור לביא?

יש גם יכין ובועז.

אממ לביא ראשי תיבות למען בית ה אלוקינו
וגם הסמל של שבט יהודה-ירושלים..

אולי בפעם הבאה ;)

אנלא מצליחה לערוך

בדרך כלל מטרנה..

אא"כ יש צורך רפואי כלשהוא כמו מעבר ל-ללא לקטוז בגלל שלשולים או משהו כזה זמני..

עד שמצאנו סוג שהיא לא מקיאה

כשמחליפים כל הזמן זה יכול לעשות כאבי בטן
מניסיון
לא כל התמלים מתאימים לכל התינוקות
אם אין צורך להישאר עם מה שטוב

פשוט שמעתי טענה שכדאי לגוון

שמעתי דעות שזה מעולה
ודעות שזה גרוע.

מניסיוני הדל - לי זה עזר.

לפני תשעה באב או יום כיפור אני כן משקיעה בדברים האלה. קצת עוזר. אולי.
לפני צומות קלים משתדלת לשתות. אבל אלה ימים רגילים עם עבודה וילדים. ברגע שעובר גבול מסויים של לא מרגישה טוב, שוברת. הרי חולה פטור.
לא באה כפוסקת. רק אומרת שלא משתגעת לפני.

לק"י

מה שכן, לפני יום כיפור אחד כנראה שתינו יותר מידי מיץ ענבים, וזה עשה לנו קלקול קיבה.

מהניסיון שלי מיץ ענבים עזר ממש.
כיף גם השנה, שתשעה באב חל ביום ראשון, אז מותר לשתות מיץ ענבים בשבת. (מחר לא צמה..)

לק"י

אולי זה היה יותר מידי בשבילנו.
לא זוכרת כמה שתינו.

אבל באמת לרוב אני שותה והכל בסדר.

זה מה שזה עושה...
פעם אחת קרה לי..
מאז אני נזהרת.
האמת גם אותן דבר עם ענבים בתור פרי

לק"י

*ברגיל- לפני כיפור ותשעה באב.

אל תשכחו שמעוברות ומיניקות לא צריכות לצום...

אני מתנה שאם אתעורר לפני עלות השחר
אני אוכל ואשתה!

הכי קורה.

איזה ימים קשים.

פעם קראתי בספר על משפחה שכשהיה להם יום דפוק היו חוגגים בערב ורוקדים.

כי "עבר כזה יום דפוק ושרדנו..."

אז אולי אם תצליחי...

לא מצליחה להשתחרר
מרגישה מכווצת כזה. באלי להשתבלל
ולצעוק עליה 😩😡

חסרת הטקט ברמות קשות...

יקירתי למה יש לך 2 אוזניים? אחד להכניס שני להוציא...

אבל זה הכי קשה.

הימים האלו קשים בטירוף...

לוקח לי תמיד כמה ימים להתאושש.

לפני שנתיים קרה לי מקרה עם חמותי וצעקתי עליה צעקות נוראיות,

 

עד היום משהו ביחסים שלנו קשוח. כאילו הכול בסדר אבל ניכר שהיא כזה חוששת לקלקל...

אז לא מומלץ...

אבל זה היה ממש לא במקום
היא יודעת שעברנו הרבה בדרך לרגיעה בינינו, אז למה להוציא אותי לא בסדר?
יכלה להתקשר אליי בנפרד ולדבר איתי.
התאכזבתי ונפגעתי מאוד.
אני רוצה להאמין שהיא לא עשתה בכוונה, ובעלי מאוד קרוב וקשוב אליה ולכן..
מצטרף ליומיים לא קלים שאני עוברת עם עצמי.
ולמה אני בכלל מרגישה אשמה על משו שלא ידעתי? אני לא אמורה לדעת הכל.
איףף


ואני מאמינה שאם צעקת על חמתך זה כנראה באמת היה חמור מאוד.. לא פשוט

כי שמחתי שאחר כך לא היה עוד בעיות בנושא ההוא שהיא הייתה בו איומה ממש.

אבל בעלי היה איתי... זה המזל שלי.

וכשהחמו נכנסת בעניינים שבינו לבינה היא דפוקה ממש.

ובאמת לא צריך להרגיש אשמה על מה שלא יכולת לדעת

אבל קל לי להגיד ממרומי הספה שלי.... 

קשה ממש אוףף

בעלי בצד שלי ומבין אותי אבל באותו רגע הוא כן לקח קצת את הצד שלה
הוא דיבר איתי מקודם אחרי שראה שאני מיטרללת לי פה
אבל אני די עמוסה רגשית וזה באמת מאוד אכזב ופגע בי

ברור שזה בסדר,

קורה,

אמא לא סופר וומן,יש ימים כאלה קשים אווףף

בס״ד

ימים גרועים זה בעעעעעעעעע 😭😭😭

אוף.
מחבקת אותך.
מבינה אותך! (גם עלי עברה שורה ארוכה של ימים לא פשוטים בתקופה האחרונה, כמו שאת יודעת).
מאמינה בך, בחוזקות ובכוחות שלך!

זה בסדר לטעות, כולנו טועות! את בסדר ❤️
וקל וחומר אם זה כזה היה ככה בשוגג!

זה בסדר שלפעמים אפילו להוציא לגינה לא מתאפשר לנו. בעיקר אחרי יום מסעיר כזה עם על מה שקרה. וטוב שאת מקשיבה למה שאת מסוגלת ולמה לא.

ואת אשה מהממת+++++,
טובה,
חכמה,
עובדת על עצמך בצורה מרשימה כל-כך,
עובדת על הבית שלך בצורה מעוררת השראה כל-כך,
מחפשת כל הזמן איך לחנך הכי נכון,
וכל זה תוך כדי שאת מתמודדת בגבורה עם כל מיני קשיים...

את בסדר גמור! בטוחה שנחתום לך על זה כולנו 🥰


חיבוק ❤️❤️❤️❤️❤️

באמת. המילים שלך כמו מים קרים לנפש עייפה
חיזקת אותי מאוד עם המילים שלך.
נרגעתי קצת האמת, אני זולגת דמעות כבר מאתמול ואני חייבת לשמור על עצמי כי רצף של ימים כאלה מנסיוני גורם לי לחלות וכלום לא שווה את זה.

תודה! 🌺

בס״ד

הלוואי והכל יתהפך לך לטובה הכי מהר שיש!!!
ושתרגישי רק טוב, בנפש ובגוף!

(אגב - הכאבים האלה שהיו לך, מה איתם באמת?)

❤️❤️❤️

נעלמו כלא היו ב"ה
בגלל זה אני יודעת שזה משפיע ככה.
תודה יקרה, אני ממש מרגישה את הלב שלך איתי.❤️
ובאמת השתפר קצת ואני כבר לא זולגת. זה נרגע קצת ואני מתחילה תהליך של עיבוד ומחשבה.

בס״ד

אני שמחה שאת כבר במקום קצת משופר, שאת מתחילה לאסוף את הדברים ולעבד את מה שהיה.

שולחת לך המון תמיכה ואהבה צידה לדרך, עד שיהיה טוב לגמרי בע״ה - וזה יגיע! ❤️

ובאהבה ממש.

הייתי נתונה בסטרס מכל הכיוונים והגוף נותן את אותותיו מסתבר.. לא נשאר לי אוויר.

כולי תקווה. אני ממש עובדת קשה עבור זה.
והאהבה היא באמת כח שמרפא. אז תודה לך ולכולן. על התמיכה והחיזוקים. אין עליכן!

@oo
@פרצוף כרית
@נגמרו לי השמות
@אין כמו טאטע!
@שירה_11
@דיליה

תזכרי שכל טעות היא בעצם למידה לפעם הבאה. אז זה לא נורא בכלל, זה רק תשלום על הלמידה.

רק שזה היה די מהותי.. אבל בכל אופן מה שהיה היה 🤷
תודה ❤️

לכל אחת יש ימים שעייפה ואין לה כח להענות לכל בקשות הילדים
בסוף את המחליטה בהתאם לכוחותיך מה עושים היום עם הילדים
ממש לא ' פשע' להחליט שהיום אין לך כח לצאת לגינה
זה לא עושה אותךאמא פחות טובה
זה עדיף לא לצאת ולהיות יותר שמחה ורגועה

וגם לי יש ימים שרוצה להשאר בבית, הכי לגיטימי ונורמלי

חיבוק על הדברים הלא נעימים שעברת, לכולנו יש ימים כאלה... מקווה שהכל יחלוף במהרה

לפחות נתפנק במשו טעים

אכילה רגשית לגמרי @אופק המדבר

כשיש לי ימים כאלה אני נזכרת בספר שהביאה לי אחותי בגיל 13/14 שקראו לו "יש גם ימים כאלה"

והיה ציור ממש מצחיק על העטיפה של צפרדע כזאת...

אז אני פשוט נזכרת בצפרדע הזאת ואומרת לעצמי: יש גם ימים כאלה... עכשיו אני צפרדע... 😅

ומחכה פשוט שהגל יעבור.

עוזר לי ללכת לישון אם מתאפשר, אפילו לשעה שעה וחצי וכבר העיבוד שנעשה בשינה נותן הרבה כוחות לגוף ולנפש...

 

נסי לעשות משהו אחד אפילו קטן קטן שאת אוהבת וללכת לישון יקרה

ומחר יום חדש.

 

אולי מקלחת נעימה?

לראות סרטון מצחיק קצר של סטנדאפ?

לשמוע שיר אהוב?

לאכול אוכל מפנק?

להכין משקה טעים?

להביט בתמונות שעושות לך טוב?

להתפלל מעומק הלב באוויר בחוץ? (ואם אין אוויר אז במזגן )

לעשות פעילות גופנית קצרה של 7 דקות עם שיר קצבי?

מה שעושה לך טוב

 

עוד חיבוק יקרה 

הכל יהיה בסדר ב"ה 

את אהובה תמיד

וטובה תמיד

ומותר לך שיהיה קשה לפעמים

מותר לך 

❤

 

תמיד פה כדי לעזור ולעודד אין הלב שלך!! ❤️
אל דאגה, כבר התפנקתי לי. ונרגע קצת.מחר יום חדש בעז"ה

יש ימים כאלה...ורק צריך לעבור אותם.ומחר יגיע יום יותר טוב בעה!

מחבקת ומקווהאיתך שהכל ישתפר

מחר יגיע יום חדש♥️ ברור שזה בסדר זה אפילו יותר מבסדר!ורק מראה כמה לב פועם יש בך ואנושיות💜💜💜💜💜

באמת יום חדש ואנרגיות אחרות. ברוך השם !

חיבוק גדול!!! עבר קצת?

"שרק תחייכי כל החיים.. "

תעשי תרבית..

אצלנו הרבה פעמים זה מתחיל כמשחק - ונגמר בבכיות נוראיות...
והבעיה עכשיו שאני לא יכולה לשלוח החוצה את חלק מהילדים כדי שיירגעו

שה' יתן לנו כוחות !!

מרוצים (הצבע קצת מתקלף מהר..)
אני ממליצה! אבל אין לי שום השוואה למשהו אחר חחח

לפי ההשערה שלנו - העובדה שגב המיטה עשוי מקרשים נפרדים ולא חזקים כל-כך - זה מה שגרם להן להישבר מהר.

הבסיס? איפה שמונח המזרן?

השבוע בער לי ממש..

שיתוף קטן קודם: בדיוק בימים אלו נתקלתי מקרוב ממש במקרה של אלימות בתוך המשפחה אצל מישהי קרובה ומתוקה. עכשיו מי שמכיר, תמיד אלימות כזו היא מטושטשת ולא ברורה, ואף פעם אני לא מצליחה להיות בטוחה: אולי לא ראיתי טוב? אולי דמיינתי? (וזה סתם. ברור לי שזה כן). אפילו ההורים לא נראה שאומרים משהו. ובכלל מה אני בכלל יכולה לעשות?

ובדיוק כשהייתי בדילמה הזו, הגענו לפרשת פנחס.

הסיפור של פנחס התחיל כבר בפרשה הקודמת, ובפרשה שלנו מוזכר שכרו.
מה בעצם קרה עם פנחס?
עם ישראל מתפתים למואב, פורצת מגיפה בעם, שבט שמעון מבקשים את עזרת זמרי בן סלוא הנשיא, והוא - מול כל העם. מול משה רבינו. בתעוזה שאין כמותה: עומד יחד עם המואבית (כשברקע עם ישראל מתים!)
כולם שותקים. אפילו משה המנהיג לא מגיב.
וקם לו פנחס מול העוול שנעשה לעם. למשה. לה'.
לא חושב "מי אני?" "אולי אני לא רואה טוב" "אפילו משה שותק, אז אולי אשתוק גם?"
עושה מעשה, הורג את זמרי והמואבית, ומיידית המגיפה נעצרת, ובפרשה שלנו הוא מקבל את שכר הכהונה, והפרשה כולה נקראת על שמו.

כמה מסר יש כאן לנו..
המון פעמים אנחנו רואים עוולות שונות, אלימות סביבנו (לפי האחוזים הנוראים - כמעט וחסר סיכוי לא להיתקל), ולפעמים אנחנו חוששים לעצור, אולי לא מאמינים לעצמנו שזה המעשה הנכון, ואפילו גדולים ממנו מתעלמים, אז אולי אנחנו טועים?
אבל לא. אם ישבנו, השקטנו את רעשי הרקע, והגענו למסקנה שעלינו לפעול, אז זה התפקיד שלנו הקטנים. לקחת אחריות ולפעול.
(כמובן להתייעץ מה ואיך עם אנשי מקצוע, אבל בשום אופן לא לשתוק).

שבעזרת ה' נזכה להשתמש בשכל ובקול שלנו, רק לדברים טובים. אמן!

מתחבר לי עם מה שקראתי בדיוק אצל הרבנית ימימה...
ואיזה עצוב זה שנתקלת בזה מקרוב

ותודה

אולי זה נמצא באתר של פרשה ואישה... (לא יודעת אם מותר להעתיק לפה)

כתבת נוגע ללב... שה' ינחה אותך בעצה טובה!

חשבתי לגבי זה שכתבת שאחרי שבדקנו ובררנו צריך לפעול, שדווקא מפנחס לומדים שיש מקרים חמורים שבהם צריך לדלג על השלב הזה.
קנאי שבא לבית הדין לברר מה עליו לעשות כבר אסור לו לפגוע,רק אם זה בא מתחושה טבעית- הוא פטור מעונש.
כנראה שיש מקרים נוראיים שצריך לפעול כשרואים בלי לברר יותר מדי.

כתבת נכון מאוד.
את צודקת ממש.

תודה על השרשור! החלמה מהירה💗
הרב נריה שואל שבוודאי בדור הכניסה לארץ היו עוד הרבה משפחות עם רק בנות,
למה רק בנות צלופחד דרשו נחלה?
ועונה שהתשובה לכך היא בייחוסן ליוסף הצדיק!
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף".
אפשר לראות את אהבת הארץ הבולטת של צאצאי יוסף הצדיק -
בנות צלופחד, יאיר בן מנשה שכבש את חוות יאיר, יהושע בן נון משבט אפרים לא חטא בחטא המרגלים,
ואפילו בחטא המעפילים- החטא נבע מאהבת הארץ.
ומביא את דעת הנצי"ב שמשה רבינו שלח את חצי שבט המנשה כדי לקשור את שני השבטים בעבר הירדן המזרחי באהבת הארץ לעבר הירדן המערבי.

ומדוע הם היו מאד אוהבי הארץ?
בגלל שיוסף הצדיק הצטער שבניו גדלים במצרים ולא בארץ ישראל, והיה מחנך אותם מאד לאהבת הארץ
( הרב נריה מתאר את זה בצורה ציורית- איך היה מספר להם על סבותיהם הקדושים האבות,והיה מספר להם סיפורים ו"מטייל " בסיפורים הנחלים ובהרי הארץ הטובה.
וכשיעקב אבינו ירד למצרים הוא דאג לחינוך של הנינים שיגדלו בחו"ל , והוא ראה שדווקא אפרים ומנשה שגדלו בחו"ל הם יותר אוהבי הארץ ומחוברים למשפחה מאשר הנכדים שגדלו בארץ!
לכן ברך - וטבע את זה כברכה לכל ילד יהודי - בך יברך ישראל!!! ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה...
שתהיה מחובר לארץ ולאומה כמו שאפרים ומנשה שגדלו בניכר יצאו אוהבי הארץ!

מאז שקראתי את הפירוש הזה לקחתי מזה שצריך להשקיע בחינוך לערכים בפרט שהם נראים לנו כמובנים מאליהם-
להרבות בסיפורים בתיאורים- של טוב הארץ,של סיפורי צדיקים למרות שלכאורה זה משהו רגיל כי אנחנו גרים כאן- צריך להשקיע בזה כדי שזה יתבסס בילדים.

איזה פירוש יפה.
התרגשתי.

אבל השבוע אני בוחרת לשתף אתכן בתהיה מסויימת שעלתה לי בעקבות הפרשות האחרונות.
דור המדבר מצד אחד מהווה את ההתחלה שלנו כעם. באיזשהו מקום המודל שלנו, מי שסולל לנו דרך. דור שראה את השכינה בגלוי במעמד הר סיני, דור שהיה עד לדברים שעד היום רק הזכרון שלהם מעביר בנו צמרמורת. כל המהות שלנו כעם באיזשהו מקום מבוססת על אותם 40 שנה שהם היו חלק בהם. ולא רק מצד ההרגשה גם מצד המהות האמיתית שלהם ברור שהם היו אנשים ברמה מאד גבוהה , דור דעה, וגם החטאים שלהם לכאורה מוסברים הרבה פעמים כטעות שהשתלשלה ממקום גבוה דוקא ומה שברור הוא שאנחנו רחוקים מאד מהמדרגות בהם הם אחזו..
ומצד שני בפשטות הכתובים רב הזמן מובא הצד השלילי שלהם וכשקוראים את זה במבט פשוט באמת לא מבינים איך הם נפלו שוב ושוב באותם בורות. איך הם היו כאלה קטני אמונה. ובאיזשהו מקום משתחלת מחשבה שהנסיונות האלה קטנים עלינו..
ואם לאורך כל חומש במדבר יש את הפרדוקס הזה, משהו בפרשות האחרונות הציף לי את זה ביתר שאת.
בפרשת בלק בקטע שבלעם מברך את עם ישראל יש את הפסוק :" מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" והמפרשים מסבירים שהכוונה למידת הצניעות שהיתה בבני ישראל שפתחי האהלים לא היו מכוונים אחד כנגד השני. בתור ילדה גדלתי על הערך הזה ועד היום אני מרגישה שהוא אחד מנקודות הפתיחה של כל נושא הצניעות, לבוא ולהראות איך שזה תמיד ייחד אותנו כעם וכמה שזה יפה ומיוחד. אבל רק עכשיו אני קולטת שבעצם ממש באותה פרשה בה מוזכר שבח כל כך יפה של בני ישראל, בדיוק אז הם חוטאים עם בנות מואב בצורה כל כך המונית וחסרת צניעות. כאילו לא איזה חטא קטן של אדם בודד שהתפתה שאז היתי אומרת נו מילא. לא מעיד על כולם ולא לוקח מהם את המחמאה. מדובר בחטא שהיו שותפים לו אלפים רבים מבני ישראל ונעשה ללא כל הסתרה או בושה(אני רק חושבת על כל הנשים של הגברים הנשואים שחטאו שם בלי לעשות את זה בהחבא).
בהנחה שכל מה שכתוב בתורה הוא נכון מדויק ואמיתי איך אפשר ליישב את זה יחד? איך זה לא באמת מוחק את מה שנאמר עליהם?
אני בטוחה שהעניין של מה טובו לא נאמר סתם אלא באמת היה עדות למשהו אמיתי שקיים בהם ולא רק איזה עניין טכני של מוסכמה חברתית שברגע שהמוסכמה השתנתה ופתאום נהיה מקובל לחטוא עם בנות מואב אז אין לעדינות ולצניעות שום זכר..
אשמח למחשבות של הנשים המעמיקות שיש כאן

גם אני מחכה לשמוע כאן.

בינתיים, סתם עולה לי:
בקשר לקטנות האמונה: אל תשכחי שאנחנו יודעים את הסוף. אבל כשעומדים צמאים עד כמעט מוות, ואין שום אופציה אפשרית לשתות לדוגמה, הגיוני לצעוק. דרגת האמונה הנדרשה מהדור ההוא, הייתה דרגה עצומה ממש. ולכן זה כן נחשב להם כחטא. אבל מאמינה שאנחנו לא מתקרבים גם לרמה הזו 🙈.

בקשר לבנות מואב, קודם כל לקחת בחשבון שזה דור אחר. המקובלויות היו שונות.
את יכולה לראות את זה בהלכות שונות, כמו אשת יפת תואר, שפרה חרופה וכו'. ועדיין ביחס לעמים אחרים שהיו כולם שטופי זימה, עם ישראל במצב אחר לגמרי. (זה שכל ילד ידע בדיוק מי אבא שלו, ולאיזה שבט הוא שייך, בלי שאלות, היה מצב יוצא דופן! ראי מה היה במצרים וכו'. נשים היו הפקר ממש.

והחטא של עם ישראל היה לפי המדרש, לא בעצם הלהיות עם בנות מואב, אלא בכך שהן היו מתנות את זה בהשתחוויה לעבודה זרה שלהן, והיהודים נעתרו.
ואולי כאן אפשר להבין את עוצמת היצר, עד כדי שעם ישראל הצדיקים מתפתים.

ואין לי אלא להודות שאנחנו בזמן שלנו, עם מקובלויות שונות בתכלית.

במדרשים אכן נאמר שבלעם יעץ למואבים להחטיא את עם ישראל, כי הרי תוכנית הקללות לא צלחה. והוא ידע היטב איפה הכי כדאי לפגוע בעם ישראל - במקום שהוא עצמו זיהה בברכותיו, בצניעות של עם ישראל... (מתואר איך המואבים שלחו את הנשים שלהם ליד אוהלי עם ישראל. בכניסה לאוהל הייתה יושבת אישה זקנה ולכאורה לא "מסוכנת", וברגע שישראלי היה מתפתה להגיע לאוהל המואבי - בפנים כבר חיכתה לו אישה צעירה...)

בכל אופן, התהייה שלך עדיין בעינה עומדת.
ואני חושבת שהתשובה היא שדור המדבר הוא בעצם תקופת הינקות של עם ישראל. ונכון, חייו של האדם מבוססים על תקופת הינקות שלו - אבל עדיין, זו התקופה הכי לא "מחונכת" שיש... זו התקופה שבה התינוק עסוק בגדילה הפיזית ופחות הרוחנית והנפשית, ולכן הרבה פעמים הוא יתנהג לא כמו שצריך...
ובכל זאת בתקופה הזו נטבעים בו הרגלים טובים וכל מיני תובנות, גם נפשיות, שיעזרו לו בהמשך החיים, כשיגדל.
ואני חושבת שכך גם עם ישראל - דווקא מכל הנפילות שלהם הם למדו בשביל העתיד. דווקא כך הם בנו את הקומה הרוחנית שלהם כעם, כדי שבבואם לארץ יהיה להם את הלימוד מכל הכישלונות, שיעזור להם בהתבגרותם כעם.

גם לי הנקודה הזו קשה לפעמים. קשה להבין איך בתוך התגלות כל כך עצומה של ניסים גלויים בכל יום, אפשר להגיע לכאלו חטאים.

אז תודה לך על השאלה, וגם ל@לא כרגע ו@מתואמת שעזרו קצת ליישב את הדברים.

ומוסיפה עוד מחשבה משלי -
אמנם מדובר בדור שהיה לו התגלות ניסית עצומה. והם גם היו בשלב של תגובה מיידית לכל חטא - אי אפשר היה לחטוא בלי לראות תוצאה מיידית.
ולכאורה מצב כזה אמור לגרום לציות מוחלט. כי איך אפשר לחטוא כשרואים את הגילוי של ה' כל כך מוחשי, וכשיודעים שאם חוטאים העונש יגיע מיד?
אבל בכל זאת ה' נתן לעמ"י בחירה. והבחירה היא מההתחלה. ולכן הם קיבלו ניסיונות. וניסיון אמיתי הוא כזה שבאמת אפשר ליפול בו. ולמרות כל הניסיונות, רוב עם ישראל המשיך להיות עם הקב"ה. לא כולם חטאו. בכל פעם שהיה ניסיון, היו כאלו שנפלו בו. כי באמת זה היה קשה, וכמו שכתבה @לא כרגע - כשיודעים את הסוף קשה להבין איך ליפול בחטא, אבל בזמן אמת לפני שיודעים איך זה ייגמר, זה באמת קשה מאוד.
ועדיין רוב עם ישראל לא מתו בכל המגפות והעונשים על החטאים. החטא היחיד שבאמת כל הגברים נענשו היה חטא המרגלים. אבל בכל השאר - היו שחטאו, היו שנענשו, אבל היו הרבה אחרים שעמדו בניסיון.

וצריך לזכור שעל הדור הזה הקב"ה אמר "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ה' זוכר לעמ"י כחסד את התקופה הארוכה שהם הלכו אחריו במדבר, למרות כל הניסיונות שהיו בדרך.

לא יודעת אם זה מיישב לגמרי. עדיין קשה לראות את הסתירה בין 'מה טובו' לבין הנפילה בגילוי עריות ובעבודה זרה רגע אחר כך.
וזה לא אנשים בודדים שנפלו. בפרשה שלנו כתוב שנפלו במגפה 24,000 יהודים. זו כמות עצומה וזה ממש כואב לקרוא.
אבל עדיין היו מאות אלפים שעמדו בניסיון. שהצליחו לשמור על עצמם למרות הניסיון ולא לחטוא.

(את כל זה אני כותבת מהרהורי ליבי, לא מבוסס על משהו. מקווה שמכוונת לאמת ולא כותבת דברים לא נכונים. אם מישהי רוצה לתקן אותי - בשמחה...)

כנראה שלמרות הניסים הגדולים שליוו אותם - ללכת במדבר, בלי תכלית קרובה לעין ומוכרת, זה ממש קשה...

מאז שחז"ל שחטו את היצר של עבודה זרה אין לנו את היכולת בכלל להבין את היצר של עבודה זרה,
אבל אם ננסה להבין מה המהות של חטא בעל פעור נגלה לצערנו שאנחנו חוטאים בו גם...
יש על זה שיחה של הרבי מלובביץ-
שחטא בעל פעור זה שקיעה בתענוגות העולם הזה-
ועפ"י הספרי החטא הזה יכופר רק בתחיית המתים-
כי כל העולם הזה זה מאבק ונפילה בנושא הזה,
ולכן חטא בעל פעור קרה דווקא בזמן שלפני הכניסה לארץ- אחרי 40 שנה שחיו במעין עולם הבא עם מן מהשמיים ומים מבאר מרים ונכנסים לארץ שצריכים לעבוד קשה כדי להשיג דברים חומריים כדי לחיות בעולם הזה- וזה הפתח לחטא של שקיעה בתענוגות העולם הזה ואיבוד סדר הערכים הנכון

עזרתן לי ליישב את הדברים.. אני לא בצלילות להגיב לכל אחת באופן אישי, אבל תודה בכל אופן.
לקחתי לי כאן כמה כיוונים.

חשבתי על זה בעקבות כמה שרשורי "איך מתמודדים עם קנאה" שעלו כאן בפורום.
גם פנחס, שעל שמו הפרשה שלנו, קינא. אבל קנאה טובה דווקא. אפשר לומר שגם בנות צלפחד קינאו - ורצו גם כן נחלה בארץ ישראל. זו גם הייתה קנאה טובה.
אז מה ההבדל בינה לבין הקנאות השליליות שעלו פה בפורום?
יש הבדל בין לקנא ב--- לבין לקנא ל---. פנחס קינא *ל*כבודו של ה'. בנות צלפחד קינאו *ל*מקומן. פנחס לא קינא *ב*זמרי, ובנות צלופחד לא קינאו *ב*אלה שקיבלו נחלה.
אולי אם נשכיל גם אנו להפוך את הקנאה שלנו - במקום שתהיה קנאה *ב*אחרים, שתהיה קנאה *ל*עצמנו - יהיה הקנאות שלנו חיוביות, קנאה שתשמור עלינו ותקרב אותנו לה'.
(מבוסס גם על דברים של הרבנית רחל בזק)

שנזכה להצליח לשים לב...

מההפטרה-
אליהו הנביא קינא *ל*ה'.
הוא לא קינא *ב*ה'. אלא קינא למען שמו של ה'. לא היה יכול להבין ולקבל שיש מציאות של אנשים שאינם הולכים בדרך ה'.


ועוד בהקשר הזה- אליהו הנביא אומר: "קנא קנאתי ל ה'... כי עזבו בריתך..." ועל זה הקב"ה שולח אותו לבריתות מילה כדי להראות לה שלא עזבו בריתו. (ולכן אומרים שאליהן הנביא נמצא בכל ברית מילה. ולכן גם לא מזמינים לברית מילה אלא מודיעים עליה. כדי שלא יהיה מצב שהזמינו מישהו למקום שאליהו הנביא נמצא ואותו אדם לא יגיע)

בפרשה שלנו בנות צלפחד ניגשות למשה רבינו, ושואלות אותו "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".
לכאורה זה נשמע טענה שמגיעה מתוך תחושת קיפוח - 'זה לא פייר' שהמשפחה שלנו לא תקבל נחלה.
אבל רש"י נותן לנו כאן מבט אחר לגמרי:
"כן בנות צלפחד דברת" - כתרגומו יאות. כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה.

מפירושו של רש"י אנחנו מבינים שהיה פה משהו הרבה יותר עמוק.
עוד לפני שהתורה ניתנה לעם ישראל, היא היתה כבר אצל הקב"ה במרום. משה רבינו הוא זה שגילה אותה בפני עם ישראל. אבל בפרשות האחרונות לפני הכניסה לארץ, יש כמה מקומות בהן משתכחת ההלכה ממשה, והיא מתגלית דווקא דרך עם ישראל.
ופה זה אחד המקומות האלו. ההלכה שבנות יכולות לקבל את נחלת אביהן אם אין להם אח שיירש אותו, היא הלכה שהקב"ה כבר קבע. אבל היא עוד לא התגלתה על ידי משה.
ובנות צלפחד זכו להרגיש את ההלכה הזו ולחדש אותה. הן היו מספיק טהורות ומחוברות לנשמה שלהן, והן הרגישו שזה שהן לא יקבלו נחלה לא מסתדר להן, לא מרגיש להן רצון ה'. ולכן כשהן שאלו, הקב"ה קיבל את דבריהן. לא כי הטענה היתה מספיק משכנעת והקב"ה החליט להקשיב להן, אלא כי הן גילו את ההלכה שכבר היתה קיימת לפני כן. וזה היה החלק שלהן בתורה שהן היו צריכות לחדש.

הרב ראובן ששון מרחיב את הנקודה הזו גם אלינו.
הוא הסביר בשיעור על כך שכולנו צריכים להשקיע מאמץ כדי להצליח להיות קשובים לנשמה שלנו, שמבטאת את רצון ה', שהוא בעצם הרצון האמיתי שלי, רק שהוא מכוסה על ידי עולם החומר.
הנשמה שלנו היא כמו נר שמאיר, אבל יש סביבו חלונות עכורים שמונעים מהאור שלו להתגלות.
והדרך לגלות את האור של הנשמה היא על ידי ניקוי החלונות, ועל ידי הגברת האור עצמו.
ניקוי החלונות זה התנקות מדברים שמרחיקים אותנו מהנשמה, מחטאים ומעולם החומר.
והגברת אור הנשמה זה על ידי הגדלת החיבור שלנו לרצונות הפנימיים שלנו.
יש לנו הרבה רצונות טובים. המצפון שלנו גם קשור לנשמה שלנו, הוא נותן הרגשה רעה כשאנחנו עושים משהו לא תואם את הרצון הפנימי שלי, כדי להזכיר לנו ולחבר אותנו למה שאנחנו באמת רוצים.
אבל בשטף היומיום קשה לחיות על פי הרצונות האלו. כי יש לנו את ערלת הלב, והלב מושפע מהרבה דברים אחרים שמושכים אותו בזמן אמת.
אבל כשאנחנו מייחדים זמן לחשוב על הרצונות שלנו, להיזכר במה שבאמת חשוב לנו, להתפלל על הרצונות שלנו, זה מאפשר לנו להכניס אותם יותר לחיים, ולחיות יותר על פיהם, ועל פי רצון ה' באמת.
ויש קשר בין זה לבין התפילה - כי ככל שהאדם יותר מחובר לרצונות שלו, הוא יכול יותר להתפלל עליהם. וגם בכיוון ההפוך - התפילה על הרצונות שלנו מחזקת אותם יותר בקירבנו.

הרב ראובן ששון אמר שאת הדברים הללו לומדים דווקא על ידי נשים - גם פה בפרשה, לומדים על החיבור לרצון הפנימי דרך בנות צלפחד, וגם על התפילה - שלומדים עליה דרך תפילת חנה בשילה.
וזה לא סתם. כי לנשים יש יותר חיבור למקום הפנימי שלהן. גם הגברים צריכים ללמוד ולעשות את זה בחיים, אבל אצל הנשים זה יותר טבעי ולכן לומדים את זה דווקא מהן.

באופן אישי, השיעור הזה מאוד התחבר לי לדברים שכבר כתבתי עליהם כמה פעמים פה בפורום, וזה היה לי ממש במקום להתחזק שוב בהקדשת כמה דקות כל יום (לפחות) כדי להתחבר לעצמי, להתבונן על היום שלי ועל הרצונות שלי, ואיפה אני יכולה להשתפר ולתקן.
מזמינה כל אחת לנסות למצוא גם את המקום והמסגרת לעשות את זה. בכל צורה שמתאימה לה. זה מוסיף המון… (אפילו אם לא כל יום, לפחות מידי פעם)

שנזכה להיות מחוברים לרצון הפנימי ולנשמה שלנו!

תודה על הדברים הטהורים האלה!
( וזה התחבר לי לדיון שהיה בערב שבועות- שהאישה יותר מחוברת בטבע שלה לה'... )

הלוואי שאמצא בקרוב את הזמן והמקום בנפש לשבת עם עצמי ולהתחבר לקב"ה...

בפרק כ"ז פסוק י"ג ה' אומר למשה רבינו - וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ.
מקשה האור החיים מה זו הראיה הזו? הרי בפסוק הקודם - י"ב כבר כתוב שמשה רבינו יראה את הארץ
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

ומתרץ שה' הראה למשה רבינו ראיה ניסית שאין בכח העין הטבעית לראות בעולם הזה באור השמש, אלא רק באור הגנוז אפשר לראות אותה.

ולא הספיק מה שכבר אמר וראה את הארץ, על דרך אומרם ז"ל (ספרי ח"א קל"ו) שהראהו ה' ראיה נסיית מה שאין כח בשיעור עין טבעיית לראות באור השמש זולת באור הגנוז כידוע, ולזה הבטיחו ואמר לו וראיתה אותה כי יאיר לפניו אור החיים, וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (שם ל"ד) ויראהו ה' וגו' להעיר על האמור:

דברים שאנחנו לא מסוגלים לראות, אבל אולי כן לחוש...

ואהבתי שהאור החיים מכנה את מה שמשה ראה "כי יאיר לפניו אור החיים". אולי מכאן הוא לקח את שם הספר שלו...

גם אני מרגישה עשירה כשמסתכלת עליהם (כשמשחקים יפה ביחד חחח)

הרגעים האלה שאנחנו מרגיעים תחושה עילאית של זכיה בלהיות שליחים נאמנים לה' לגדל את הנשמות הגדולות הללו....

צריך להודות על כל מה שיש לנו, זה המון

תודה לה' על הכל

באת לי ממש בזמן

מזכירה לי שבעלי חזר יום אחד מהתפילה ואמר שהוא מצא אוצר...

איפה?

את!!!

התנמסתי...

הריון לפעמים משנה טעם של החלב קצת
או ממעיט את הכמות

לא נראה לי שהיא מקיאה כי לא אוהבת..זה מדי נשמע קיצוני...היא היתה פשוט מסרבת לינוק..

רק בהנקה ביא מקיאה או גם אחרי אוכל רגיל? כמה זמן זה ככה?

גילתי שאני בהריון רק לאחרונה...
אני לא מניקה הרבה כי היא כבר גדולה ובהתחלה לא קלטנו שזה קשור...
רק אתמול עשיתי בדיקה וחשבתי אולי זה בגלל זה
...

היא הפסיקה להניק.. כי די הילדים סבלו

מאיזה הערכת משקל עושים זירוז, מ 4 קילו? פחות? יותר?

מותר לי לסרב לזירוז?

 

וואי כמה שאלב תהיות חששות.......

לפעמים מחתימים על זה שאת לוקחת אחריות אם יקרה משהו, משהו בסגנון הזה.

לדעתי אין משקל מסויים שממנו עושים וזה גם הרבה תלוי בגישה של הרופאים.
הבן שלי היה בהערכת משקל של 3.900 בשבוע 40+4 ורצו לזרז ובסוף נולד 3.750.
יכולתי לחכות עוד וגם רציתי אבל הרב אמר לי לעשות מה שהרופא אומר...
(הרופא רצה לזרז עוד לפני ההערכת משקל פשוט כי הגעתי לשבוע 39+6 אז אין למה לחכות עוד וכשהגעתי למעקב הריון עודף הם אמרו שאין שום סיבה לזרז רק בגלל התאריך..., רק כדי שתביני שזה לגמרי גישה של הרופא)

משקל 3.900 משום מה לא מרגיש לי כזה גדול,

זה כן נחשב גדול???

 

מעניין

 

איזה באסה זה, יצא לנו לידה בתשעת הימים כנראה. 

טוב, לא באסה חס וחלילה.. ב"ה

 

 

לא יודעצ; נראה לי שהם חששו שככל שיעברו הימים הוא יותר יגדל

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות!

הממוצע זה 3.200-3.600

מזרזים לרוב בשבוע 38 עם עובר גדול

אני לא יודעת מה הנתונים שלך. אבל אצלי באחרון היה 3 קילו בשבוע 35 וילדתי ב 37.1, 3,470 בערך.

זו לא לידה ראשונה ואני יודעת שבלידה ראשונה הם מאוד חוששים כי לא יודעים איך יתפתח המשקל ואיזו לידה תהיה והאם תצליחי ללדת טבעי תינוק גדול. 

אשמח לפרט לך בפרטי אם תרצי בשמחה

 

את ממש לא חייבת להסכים לזרז, בטח לא סתם בגלל משקל
אפשר ללדת בטוב גם מעל 4, יש מגוון של דברים שצריך לשקול ותמיד טוב לקבל עוד חוות דעת

בשבוע 39 יבדקו חוץ מהמשקל גם את מצב השליה והמים, זה גם אינדיקציות חשובות

זירוז לא רק כואב יותר, יש בו גם סיכון לסיבוכים. הכי בריא וטבעי זה כשהתינוק יוזם בעצמו את היציאה והלידה מתקדמת בקצב שמתאים לשניכם

כמובן כשיש סיבה או חשש מהמתנה ללידה טבעית אז זירוז זה פתרון חשוב ונכון. אבל לא סתם

כן כדאי לך לעבוד על זירוז טבעי של הגוף - בעיקר תרגילים להברגה נכונה (ספינינג בייבי), תנועתיות של האגן, לדאוג לעצמך לסביבה רגועה לקראת סוף ההריון

בדיוק התחלתי לבדוק בגוגל על ספינינג בייבי..

הזירוזים הטבעיים באמת עושים משהו?

 

אגב, לקחתי דולה.. והיא ממש  התגלגלה מצחוק שהוא רוצה זירוז

לא יוטדעת מה אני רוצה, אבל ללכת נגד זה בעיניים עצומות גם מפחיד אותי

הכי טוב לחכות להערכה הבאה..

אני את הלידה הראשונה ילדתי בזירוז ובלי אפידורל (אסור לי) והיה ממש בסדר

אם עוברים את התאריך אז הרבה פעמים מספיק זרוז קל רק כדי להעיר את התהליך

אבל בשלב מוקדם אם הגוף לא מוכן אז הזירוז לא כזה אפקטיבי וצריך לתת עוד ועוד פוש ולהוסיף פיטוצין וכו ואז זה כבר יותר קשה

אי אפשר באמת לדעת מראש איך יהיה אבל ככל שמנסים יותר מוקדם זה יותר קשה ויותר בעייתי. צריך לשקול את הנתונים

והיה נוראי..וכמעט נגמר בניתוח

בלי שום תנאים.
עם בלון וסטריפינג. בלי פיטוצין בכלל. משם זה התקדם לבד.

ואפשר ללדת גם תינוק מעל 4 קילו הרבה פעמים רגיל
ככה שלא הייתי מזרזת רק בגלל זה
נשמעת הערכת משקל ממש סבירה לשבוע.. אבל תראי באמת עוד שבועיים

ואחר כך יש מצב שבכלל לא ימליצו על זירוז ואם כן, אז תוכלי לחשוב ולהתייעץ כשתהיי יותר חכמה לגבי מה זה אומר. יש מצב שתלדי בעצמך לפני. חבל להתלבט עכשיו כשאת לא יודעת אם זה רלוונטי.

אני מאודדד חששתי מפיטוצין (זירוז שנותנים שעושה צירים חזקים) אבל עם אפידורל לא מרגישים כלום.
אם את מתכננת ללדת בלי אפידורל אז זה משהו אחר.. אבל שתדעי שעם כמה שזה נשמע מפחיד - אם את עם אפידורל אין לך מושג שמשהו קורה בכלל (במידה והאפידורל משפיע כמובן) שלא יישמע שאני בעד אפידורל - לדעתי לידה צריכה להיות הכי טבעית שאפשר ובלי התערבויות. אני לא הצלחתי ולקחתי אפידורל.

אם יש איך להקל על היולדת אז אני לגמרי בעד

אבל למה הרופא ממהר לזרז?
אצלי גם כן הערכות היו גבוהות, ולא דיברו איתי בכלל על זירוז.

(באמת נולדו אצלי ארבע פלוס, אבל ב"ה היה מצוין)

יש לך אולי סכרת?

לפני לידה ראשונה הכל חדש..
לשמוע מדולה או משהו כזה ולקרוא הרבה על הלידה, על ההכנות אליה, על ההתאוששות אחרי- משכב לידה (יש קישור שתמיד מקפיצים פה של בלוג " בהתהוות " שמוסבר שם ממש יפה)
, על ההנקה וההתחלה של הנקה..

נשמע שהכל חדש לך ובצדק וממש ממליצה ללמוד ולקרוא ולהתכונן..

רציתי לרשום לך את זה עוד בשרשור הקודם..

לגבי זירוז, זה לא החלטה שעושים עם יד קלה על ההדק, כשהמליצו לי על זירוז הלכתי להתייעץ באופן פרטי בשר"פ של הדסה עין כרם, וקיבלתי גם החזר חלקי מהקופה.. ובסוף באמת הלכתי לזירוז.. עושים את זה הרבה אבל כדאי לברר שבוודאות נצרך וגם לשמוע מה הדינמיקה של זירוז ולהתכונן לזה...
שתי לידותראשונות ילדתי בזירוז והיה לא קל אבל כן חוויה חיובית ושמחה ב"ה

עשינו קורס הכנה בבית חולים אבל דיברו שם ממש בקטנה על זירוז.

אני לוקחת דולה והיא הייתה דיי רגועה בעניין, לא רציתי לשגע אותה יותר מידי בשאלות, אז מנסה למצוא מידע לבד  

לפני הלידה הראשונה..

אם את לוקחת אותה את אמורה להרגיש חופשי לשגע אותה לא?
וזה לא עניין רק שהיא לא תתרגש..
חשוב שאת תדעי מה התהליכים בזירוז ידע הוא כוח והוא מרגיע.

תנסי להקשיב לפודקאסט של מיכל רוזן על לידה נראלי קוראים לו פשוט ללדת הם מסבירות הרבה הרבה הרבה חומר חשוב על ההכנות לפני, התהליך של הלידה וגם על התהליכים שאחריה...

ממליצה ממש!!!!!

ומבינה אותך שקשה למצוא מידע.. הרגשתי בלידות הראשונות שיש מלא מידע מה קורה כל שבוע של ההריון- הייתי קוראת בכל האתרים בכל תחילת שבוע חחח,
אבל על הלידה עצמה כלום נאדה!
ואחריה שום כלום! ממש ללקט מידע.. והרבה נעזרתי בפורום הזה,קראתי בו המוןןןן, עשיתי גוגל על כל דבר שעניין אותי והוספתי בחיפוש פורום 7 וככה נוסף לי מלא מידע!! וטיפים!!!

אבל מידע מסודר על מה שנקרא הטרימסטר הרביעי- הזמן שאחרי הלידה- ממש התקשיתי למצוא אז....

נין לה קצת שקט לכמה ימים חחח

לפחות ממה שאני מכירה זה לגמרי חלק מהתפקיד של הדולה. אולי תבררי את זה מולה שתוכלי להרגיש בנוח.

זרוז זה לא פיקניק
ולא היתי רצה לזה גם לא בגלל משקל של 4 קילו
מתי
כן?
כשיש הערכת משקל של לפחות 2 רופאים שונים במכשירים שונים + הערכה ידנית
4 קילו בעיני זה לא סיבה לזרוז
מכירה מלאאא לידות טבעיות כאלה
רק אם זה הערכה של יותר..
ויש אגן צר
או סימנים אחרים של אי תקינות- שיליה זקנה, מיעוט מים או משהו אחר וכמובן כשאין סכרת הריון

על חשש לא מובהק לאולי 4 -ילו לא היתי רצה לזרז
מתחילה עם זרוז טבעי בשלל דרכים
ורק אם לא ואם הזמן עובר וההערכה גדולה אז כן..

אני לא מבינה במסוכן או לא מסוכן אבל למקרה שתצטרכי ללכת לזירוז תדעי שזה בכלל לא מפחיד כמו שזה נשמע.
כן, זה כואב. לפעמים מאוד.
אני לקחתי אפידורל וזה מיתן קצת את הכאב (יש כאלה שלגמרי משפיע ולא מרגישות כלום, לא תדעי איך זה אצלך עד שלא תנסי)
אבל זה לא שכל הלידה הרגשתי בסכנה ופחדתי מניתוח או מסיבוכים.

ילדתי שני ילדים עם זירוז.
הראשון הייתה ירידת מים אבל שעות לא קרה כלום חוץ מזה אז בסוף נאלצתי לקחת זירוז ובשני ב40+ הרופאים המליצו על זירוז והרב אמר לעשות מה שאומרים אז עשיתי זירוז בלי תנאים, לא פתיחה, לא צירים, כלום.
ושניהם עברו בסדר גמור ובשלום ואני והילדים בריאים ושלמים ב"ה.

אז מאחלת לך שהלידה תתפתח טבעי ותהיה בקלות ובבריאות!
אבל אם לא אז תדעי שיש מלא נשים שיולדות עם זירוז ואני מאמינה שהרוב המוחלט עובר את זה בשלום ובבריאות ובידיים מלאות.

גם אני ילדתי שתי לידות עם זירוז (לא בגלל משקל, בגלל סיבה רפואית אחרת).
לכתחילה זה לא מה שהייתי מבקשת.
אבל למעשה זה היה ממש בסדר.
לי היה חשוב ללדת כמה שיותר טבעי, ובשתיהן ילדתי בלי אפידורל, וזה גם היה בסדר גמור (כאב כמובן, אבל גם בלידה הראשונה שהיתה טבעית זה כאב... וב"ה היו לי כלים להתמודד עם הכאב).

גם לי המליצו על לידה בזירוז בשבוע 38, מאוד חששתי, עשיתי מלא דברים טבעיים כדי לזרז לבד. כלום לא עזר...

בסוף עשו לי זירוז עם פיטוצין, אני לקחתי אפידורל וזו הלידה הכי קלה שהייתה לי. גם ההתאוששות היתה טובה.

שיעבור בקלות ובטוב!

זה מרכיב חשוב להתפתחות ההתחלתית אצל העובר.

והריון זה דבר מעייף.
הוא יכול לגרום לא לצאת מהמיטה. גם אם הכל תקין.

אפשר לקחת ויטמינים חשובים בנפרד, במיוחד אם יש חוסר במשהו, ואז הכדורים יותר קטנים
כדאי גם לנסות חברה אחרת או את המסטיקים/אבקה החדשים

ולגבי העייפות- זה הגיוני... לקחת עזרה מה שאפשר לוהוריד סטנדרטים

אין לי מושג איך הוא
רק ראיתי וההתלהבתי מהרעיון

בטעם דובדבן, וזה בעצם אבקה שמצופה בגומי לעיסה.

לפעמים אח"כ נשאר טעם קצת מתכתי בפה מהברזל.

עדיין יותר טוב מכל הכדורים למיניהם שלא עברו לי בגרון.

 

אולי זה יפטור אותי מהצורך לקחת כל כדור וכדור בנפרד 🙄

גם לי היתה את הבעיה עם הכדורים.. לא זוכרת שמות של חברות אבל היה לי כדורים גדולים כאלו בצבע וורוד חום והם היו גדולים והריחו נורא...זה היה לא נסבל ..ואז קניתי חברה אחרת עם כדורים לבנים בלי ריח טוען בכלל !
וואוו..
עולם אחר !
רק בזכותם הצלחתי להקפיד על זה

מעניין אם התכוונת אליהם
אני גם החלפתי לחברה הזאת אחרי שקניתי מחברה לרת וסבלתי מהטעם שלהם נורא
הכדורים של אלטמן ממש בסדר

גם אני הקאתי מהכדורים והאבקה הזו ממש אחלה

מהכדורים

מה גם שהאבקה יכולה לגרום לבחילות - אבל עדיין הרבה יותר טוב מהכדור

 

ד"א - הרוקח אמר לי שזה אותו דבר כמו הכדורים, אבל שבדקתי ראיתי שבכדורים כתוב הרבה יותר ויטמנים וכו שיש שם ואין באבקה.

 

וגם לא עם מים

אני שמה יחד עם אייס קפה\מעדן או כל  דבר אחר עם הרבה טעם..

 

יש של אלטמן

אם לא, בוודאי שכדאי.

זו בדיקה וגנילית נכון?
אני בסרטים על זה..לחוצה מהמעמד..בטח גם יהיה רופא נשים ולא רופא..
מלחיץ אותי ברמות

ורק אם לא רואים אז וגינלי. אם אני לא טועה בשבוע הזה הרבה פעמים אפשר כבר כן לראות בטני

לק"י

אם אין רגישות מיוחדת, זה לא כזה נורא.

לרוב מצליחים לראות
ואם לא אז לבוא עוד שבוע...

אם זה לא רופא הנשים שלך אז דווקא כמעט תמיד זו טכנאית במכון א"ס

לק"י

צריך לעשות אול' ראשון לראות דופק ולמדוד את גיל ההריון. עד שבוע 10 זה הכי מדוייק.
באיזה שבוע את?

אם אין תור בזמן לר.נשים או שהיא לא עושה אול' בעצמה ושולחת לטכנאית לעשות, את יכולה לבקש הפניה לאול' ראשון מרופא המשפחה ולקבוע תור אצל טכנאית.

יש לסופר פארם צאט עם רוקח.

אני לא הייתי משתמשת בתרופות שתבשלו באוטו.

יש למי להתקשר?

הרוקח הפנה אותי למרכז של התרופות והם לא עונים שם.

אין לי משוג למי עוד לפנות.

ולהשיג מרשם חדש וגם מקום לקנות אתזה....

ולשלם שוב 340 שח וואוו זה קשה 

אולי יש איזה גמח באיזור שאפשר להשיג ממנו עד שתקבלי תשובות?

על תרופה שנשכחה ברכב בחןם.
ההנחייה היא לא להשתמש. הכי טוב לבדוק תנאי אחסון בעלון לצרכן.
תרופה שנשכחה ברכב - נשאל בתאריך 28/06/2011 - אתר Doctors

 פשוט לפעמים יש דברים שא]שר ךעשות לא לפי העלון,

האוטו וודאי היה מעל 25 מעלות, והקופסא הייתה חמה,

אם זה לא היה הריון הייתי משתמשת,

אבל בגלל זה הריון אני חוששת מאוד,

מרכז טרטולוגי או משו כזה לא יכול לעזור?

אבל אולי עדיף לך לבקש מרשם לכמה ימים רק מרופא אונליין ולא לקנות כמות גדולה בהמון כסף עד שיתברר המצב. ולשאול בקופה מי יכול לתת מענה לזה.
בחום יש סיכון של התפרקות הםלבטיק לתוך התמיסה של התרופה, או לשינויים מסוימים בתרופה שגורמת לה לאבד יעילות

את יכולה להתייעץ עם רופא נשים נוסף אבל אספירין בוודאות זה משהו שלוקחים בהריון...
לגבי 2, בגדול בעייתי... ברכב הטמ' עולות בימים כאלה גם למעל 75 מעלות, זה כבר טמ' משמש יכולה להזיק לתרופה. תתייעצי עם בית מרקחת אבל אל תקחי לפני שאת מתייעצת עם איש מקצוע. זה לא שזה יזיק כמו שבעיקר זה פשוט לא יעבוד טוב

אם זה רופא שמומחה ללופוס ומתעסק עם זה הייתי לוקחת.
או שהייתי מבקשת בדיקה לקרישיות דם לדעת אם אכן צריך אספירין

גם ל @באורות

 

זה לא מה שהתכוונתי,

אני מטופלת אצל רופא פריון, 

עשיתי בדיקות קרישיות, הוא עבר עליהן, ראה שהלופוס גבולי ורשם לי התרופות ההאלה,

אני בטוחה במה שהוא עושה ואקח את התרופות,

שאלתי היא כמה הערך הגבולי הזה מסוכן להריון, עצם זה שיש בעיית קרישיות קלה בעצם...

זה בשביל כניסה להריון? או שאת כבר בהריון ורוצה להבין האם זה שהתוצאות יצאו ככה מסכן את ההריון?(מקווה שהשאלה לא רגישה מדי...❤) פשוט זה לא הכי ברור ממה שכתבת...

אני ב"ה בתחילת הריון שבוע 5

פשוט יצאו לך מדדי קרישיות לא תקינים אז הרופא מניח שזה נובע מכך שיש לך לופוס?

אפשר להתייעץ על זה ספציפית עם רופא נשים. הם אמורים לדעת טוב איזה תרופות בטוחות או לא בהריון ואם זה דורש מעקב יותר צמוד וכו.
אם זה לגבי הלופוס, אז הייתי סומכת על הרופא שהלכת אליו שהוא יודע איך לטפל בזה... תמיד אפשר ללכת לחוות דעת שניה אם בכל זאת את לא מרגישה בטוחה.

הביאלי מספר של החברה המשווקת והם לא עונים.

אין עוד חברה שאפשר לדבר איתם ולשאול?

מז המרכז הטרטולוגי שמוזכר פ מידי פעם? קשור?!

או שתחפשי ברשת מספר אחר של שירות לקוחות.

רק לחברה יש את הנתונים של התרופה שלה (כל תרופה עוברת מבחני יציבות- שמים את התרופה בטמפ׳ שונות לאורך זמנים שונים ובודקים את ההשפעה על התרופה)

למרות שלא נראה שהולך להיות שם מענה 

בדיקת קרישיות או בדיקה גנטית לגילוי לופוס?
מקווה שאני לא מתבלבלת ומבלבלת, בכל זאת אני לא רופאה... אבל בהריון הראשון שלי הייתי עם רעלת הריון, כשבמהלך האשפוז לפני הלידה עשו לי בדיקות קרישיות. אחרי הלידה נשלחתי לבדיקות גנטיות-שדרכן מגלים לופוס. זה כדי לוודא שמה שהיה לי היה נטו רעלת או אולי שזה היה בכלל לופוס.
בעקרון לופוס זו מחלה שיש לה משמעות בהריון ודורשת מעקב של הריון בסיכון (ככל שאני הבנתי אז בבדיקות שנשלחתי אליהן), אבל מאמינה שאם זה באמת המצב הרופא אמור לשבת איתך ולהסביר (ובלי קשר, זו מחלה שיש לה משמעויות חוץ מהריון, לכן אם לא הסבירו לך ממש מה זה אומר זה נשמע לי קצת מוזר שזה באמת זה).
שווה לשאול את הרופא בדיוק למה הוא התכוון, מה המשמעות ומה זה אומר, נראה לי יותר טוב מהפורום...

עשיתי בדיקות קרישיות יתר והלופוס לדבריו יצא קצת גבולי,

לכן הוא רוצה שאקח אספירים וקלקסן.

 

לופוס זה לא מחלה אוטואימונית?
או שיש עוד הגדרה ללופוס?

בדיקות קרישיות לא גנטיות,

ועכשיו אני עם 2 שקיות מלאות ב 20 קופסאות של זריקות ולא יודעת אם הן לפח או לא,

וגם 2 חבילות של קרינון אני אובדת עיצות!!!!!

סכנת חום: התרופות עלולות לא לעבוד. מה עושים?

אבל בגדול זה גם מה שלמדתי בקורס פרמקולוגיה. שבטמ' גבוהות המולקולה הפעילה יכולה להשתנות.אז עם כל כאב הלב לא הייתי לוקחת את הסיכון...

תנסי לפנות לשרות לקוחות של החברת תרופות
למרות שבמקרה דומה (אבל הרבה פחות כואב כלכלית, אקמול ואנטיביוטיקה..) החברה שהתקשרתי אליה הבטיחו שיחזרו ולא חזרו אלי, בסוף זרקתי..
אבל זה נשמע לי הכי אמין מכל הדרכים לברר את זה.

את צריכה מעקב הריון בסיכון. תבקשי הפניה מרופא הפוריות ותזמיני תור מעכשיו.
את הרופא תשאלי מה הסיכונים והסיכויים וכל השאלות שיש לך.

לגבי התרופות,
אקל עלייך את כאב הלב.
בקופה יש סכום מקסימלי לתשלום תרופות ברבעון. אם הגעת לתקרה, את לא משלמת יותר על התרופות.
תבדקי מה התקרה שלך.
לא בטוח שכל חודש יעלה לך 315₪, ובוודאי לא אם קרה מה שקרה. יכול להיות וכנראה שאת עוברת את התקרה, ובעצם לא תשלמי על סט חדש של קלקסן.

בנתיים עוד לא נאמר לי לקחת אפרופירין (ככה כתוב על החבילה), אבל האחות אמרה שייתכן ויפנו אותי להריון בסיכון בגלל הגבוליות בקרישיות וה ivf.

אז מה? לקבוע מעכשיו תור להריון בסיכון? יש לי תור לרופאת נשים רגילה לשבוע 7.

..עשיתי א"ס והטכנאית אמרה שהיא רואה "התחלה של דופק"(שבוע 5+6) לא הבנתי מה זה אומר.

 

אתמול הזרקתי את הקלקסן והתפרצתי בבכי, זה כל כך כואב בזמן ההזרקה וגם אחר כך זה הגיוני????

 

ואני אבדוק את מה שאת אומרת על התקרה של התשלום, קניתי אתמול תרופות ב700 שקל!!!!!!!!!!!

 

 

אם שואלים אותך תגידי שיש לך הפניה.
את יכולה לחפש המלצות לרופאים כאן או באתרים אחרים. לפי קופה ואזור מגורים.
אם הרופאה לא מפנה אותך בעצמה, תבקשי בכל זאת.

לקלקסן מתרגלים מאוד מהר... לומדים איך ואיפה להזריק שפחות יכאב ובעיקר מתרגלים.
יש טיפים באינטרנט (לשים קרח וכדומה).

אני קונה דקלקטין ועוד כמה תרופות במאות שקלים בחודש. ויש לי את הביטוח הכי גבוה...

כי זו לא תרופה הכרחית כביכול...

לא קשור לרמת ביטוח. זו תקנה של משרד הבריאות.

ועירוי ברזל? נרות פרוגסטרון? זריקת צלסטון?
זה אמור להיות אוטומטי או שצריך לסדר את זה?

זה אוטומטי.

תקרת תשלום ברכישת תרופות לחולים כרוניים (זכות) – כל-זכות

צירפתי קישור. מדובר במי שנוטל תרופה מסויימת למשך חצי שנה, או מוגדר כחולה כרוני, ובתנאי שהתרופה נכללת ברשימת התרופות.
כנראה דקלקטין לא עונה על הנ"ל.
קלקסן ואספירין בוודאות כן.

כתרופה ככרונית.

קלקסן שלוקחים למשך הריון אוטומטית מוגדרת ככרונית. זה מופיע בכל מסמך כתרופה קבועה.

דקלקטין לא בסל

הרבה נדבקים עכשיו.
גם מי שלא נדבק עד עכשיו.

ממש ממש מבאס. חיבוק גדול. שיעבור בקלות.

הקטן עשיתי לו עכשיו ביתית יצא שלילי
אעשה לו שוב בבוקר

אני מחויבת במוסדית?

לק"י

השאר לא חייבים בכלל בבדיקה, אלא אם כן יש תסמינים.

תחשבי אם יש סיבה לעשות לקטן מליון בדיקות. בטח אם הוא בבית איתך כרגע.

תרגישי טוב!

הראשונה...

אם תשאלי במשרד הבריאות יגידו לך שזה ההנחיות.
אני לא עשיתי, לא הבנתי מה הרעיון. בטח כדי שיוכלו להלחיץ בחדשות עם מספר החולים...

גם ככה אנטיגן מזהה רק בשיא המחלה אם הוא יתחיל לא להרגיש טוב תעשי לו. או נגיד בסוף שלך אחת כדי לצאת איתו בלי מצפון.
בינתיים אישית לא הייתי מוציאה למקומות סגורים (שמישהו אחר יוציא את בבידוד כמובן) ומתרחקת ממבוגרים. אבל זו אני. זה לא חובה.

הבעיה שאין מי שיהיה איתו בזמן שהולכת לעשות מוסדי לעצמי (לצורך העבודה..) הוא יצטרך לבוא איתי

לק"י

והבודקים חשופים לחולים, כך שספק חולים קטן עליהם

באנטיגן של מדע יצאתי שלילית ובבית באנטיגן חיובי בוהק
הלכתי לעשות פיסיאר אתמול אחרי הביזיון הזה.. ממתינה לתשובה בנתיים
ומרגישה זוועה זוועה זוועה
לא יודעת איך מצליחה לתפקד עם הקטן תאמינו לי

לק"י

בביתי- לא היה לי שום ספק....

לק"י

מילא כשמרגישים טוב, אז אולי זו טעות.
אבל כשלא מרגישים טוב+ בדיקה חיובית, רוב הסיכויים שזה נכון.

הייתי במחלה כי לא חשתי בטוב לםני שידעתי שאני חיובית ומישהו מטעם המנהל שלי ראה אותי במקום ציבורי בזמן שאני במחלה..
אז הייתי צריכה את האישור בכדי להוכיח שבאמת לא חשתי בטוב כי בסופו של דבר התגלתי חיובית
שזה נכון שלא הרגשתי טוב כבר משחזרתי מהנופש ביום שני

בדיקות אנטיגן הן לא אמינות באחוזים די גבוהים.
אגב, כשאמרנו לרופא ילדים של הבת שלי שהיא יצאה שלילית באנטיגן מוסדי כשבעלי היה חולה והיא הייתה עם חום, הוא אמר שיש סיכוי של 50% שהיא באמת הייתה שלילית. רק שתביני מה אחוז הוודאות של הבדיקות האלה

המוסדי הרבה פעמים פשוט מחפפים.. אבלבכללי אנטיגן די טובות במיוחד עם תסמינים

כלומר, תלוי מי עושה את הבדיקה- אם זה סתם מתנדבים, אז כנראה שאת צודקת, אבל לא עשתה מישהי ממד"א, וזה ממש לא הרגיש שהיא חיפפה.

ומה שאמרתי זה מה שהרופא ילדים שלנו אמר, לא המצאתי את זה. ואני סומכת עליו. חוץ מזה, שכבר מזמן אמרו שהאמינות של הבדיקות היא באזור ה- 50%.

שבבית יצאתי חיובית ושם שלילית
דווקא הדוגם לא חיפף לכן הופתעתיי

פעם הבת שלי יצאה חיובית באנטיגן, וזה ממש הכניס אותנו לאיזה סחרחרה כזאת, ובסוף בדיקת פי סי אר יצאה לה שלילית..

אבל זה ידוע שהאמינות של האנטיגן לא גבוהה, באזור ה- 50% שזה נכון.

אגב, לפני שבעלי היה חולה, אני לא הרגשתי טוב, ועשיתי בדיקה (אחרי שהוא יצא חיובי, יחד עם הבת שלי), ויצאתי שלילית, אבל אמא שלי, שבהתחלה היו לנו את אותם תסמינים, יצאה חיובית, אז אני עדיין מאמינה שלמרות שהבדיקה יצאה שלילית, יש סיכוי גבוה שהייתי עם

זה חשוב לסיים את כל המנות של האנטיביוטיקה

ואז מספיק שכל פעם שמוציאים נדבק טיפה מחוץ למזרק. או נשפכת טיפה ואז חסר.

זה מאוד סמיך. חלק נדבק לדפנות של הבקבוק חלק נדבק למזרק מבחוץ ונשאר בקצה שלו.

המרשם לא בתוקף והרופאה תהיה זמינה רק ביום שלישי. כמה זה קריטי?

אולי תוכלי לכתוב לה באפליקציה? אצלינו הרופאים עונים גם בסופ"ש ובלילות

אפשר לבקש מהמוקד אחיות ייעוץ עם רופא ילדים.
במקרים מסויימים הם מעבירים לרופא טלפוני. ואז אפשר לבקש ממנו עוד מרשם.

ופשוט וויתרתי והפסקתי את הטיפול.
כשזה בדיוק זה בעייתי, כי תמיד יהיה קצת שייזרק. ויש את שגיאת המדידה כל פעם.
אם נשארו כמות משמעותית של טיפולים תנסי להשיג רופא אחר שיתן מרשם

דיברתי עם רופא אונליין והוציא לי עוד מרשם
תודה רבה בנות!

תפני אליהם.

יש להם פטנט כדי שזה לא יטפטף.
ונראה לי שיש שם ואקום חזק. אז בכל כוס / בקבוק כזה,אני שותה בעצמי,ומרגישה שכאילו פתחתי את המחסום ואז התינוק ממשיך לבד.

כשניסיתי לשתות מזה בעצמי

יש פקק סיליקון שצריך להוציא

אם הבנתי נכון לאיזו כוס את מתכוונת -
הכיסוי של הסיליקון מכסה את כל המעגל של החורים
ברגע שהילד שותה השפתיים שלו לוחצות על הסיליקון וזה משחרר את הצווארון באותו מקום ומאפשר למים לזרום אליו דרך החורים שמתחת.
תפתחי את המכסה ותסתכלי מלמטה,
תביני איך זה עובד.
וכמו שאמרו נסי לשתות, תראי שהכל בסדר.
דרך אגב את יכולה להפריד את הסיליקון מפקק הפלסטיק, זה חשוב לניקיון. אחר כך להחזיר בלחיצה ולראות שהתיישב טוב.
אני ממש אוהבת את הכוס הזאת!

אחרי שכל השבוע הוא "שתה" מזה חחחח
בסוף הצלחתי לפתוח את הפתח

בד"כ מתחילים כדורים לא עושים גרידה ככה בלי כלום

לא המליצו ציטוטק בכלל. אמרו שרוב הסיכויים שבסוף אצטרך גם גרידה.
אז עשיתי ישר גרידה..

חיבוק

לפני הגרידה נתנו לי ציטוטק - לא יודעת אם תמיד עושים את זה, אבל שתדעי שיש סיכוי שזה גם וגם.. אני לא ידעתי.. יש מצב שאם הייתי יודעת שאני בכל מקרה צריכה לעבור כאב של ציטוטק אז הייתי מחכה לראות אם זה יוצא לבד.

הרב בני פישר המליץ על גרידה.
וזה מה שעשיתי