ואגב יכול להיות שרק עצם הסטרס סביב הנושא משפיע עליו.
באמת יש פה אלמנט תורשתי, יש ילדים שנגמלים מאוחר בלילה וחבל להוציא ככ הרבה אנרגיות בנושא.
אנחנו מתמודדים עם אותו הדבר אבל בצורה שונה והאמת שזה בקושי משפיע עלינו.
אנסה לכתוב לך מה אנחנו עושים, מקווה שיעזור גם לכם:
- שולחים פעם אחת לפיפי לפני השינה וזהו. אין לחץ סביב זה, כי מה שלא התרוקן מהשלפוחית בשמונה וחצי לא יתרוקן ברבע ל9. זה פיפי שהגוף צובר אחכ, והמנגנון של ההתאפקות בשינה לא פעיל. לשלוח שוב ושוב סתם מחרפן את השלפוחית ויכול לגרום לו להתקשות להתאפק במהלך היום.
- אין פוך! הילד הזה ממש לא מתכסה בפוך, ובגלל שהוא זז בלילה יש לו גם כרית שמתכבסת בקלות.
הוא מתכסה בשמיכת פליז וזה מחמם כמו פוך והכל בסדר.
- יש לי ערימה של סטים של מצעים וערימה של שמיכות פליז וערימה של פיגמות שקניתי במיוחד. ככה אני לא בלחץ מזה ואני יודעת שגם אם התעכבתי עם כביסה וייבוש יש לי מספיק. מבחינתי השאיפה היא בערך 7 פריטים מכל אחד מאלה. זה המון, אבל נותן לי שלוות נפש שאני תמיד מסודרת שבוע קדימה.
- לא מעירה בלילה בשום אופן. כל הקטע שהגוף ילמד שהוא ישן. יכולה לומר לך שהבן שלי גם התחיל מ3+ הרטבות ללילה ועכשיו הוא על 2. וההרטבה שממש בבוקר אני רואה שיש פה ושם ימים שהוא מצליח להתעורר לפני.
- כיסוי מזרון - או בשעוונית פלסטיק כזאת או בניילון נצמד בכמה שכבות. ככה כל בוקר אני מורידה את המצעים והפיגמה שלו ישר למכונה, מעבירה מגבון על השעוונית/ניילון ופותחת חלון בחדר לאוורר. עד הערב החדר בלי ריח, ולפני שינה שמים מצעים חדשים מהארון ופיגמה חדשה.
- מעירים אותו כמה דקות קודם להתקלח בבוקר (מוותרים לו על מקלחת בערב כי אין לי מה לקלח פעמיים ביום)
- מקבלים את זה. אבל באמת. פשוט לקבל שזה ככה, לחץ, בלי ביאוס, פשוט כמו שאין ברירה אני חייבת לאכול ואני לא מתבאסת כל פעם שאני נהיית רעבה שעכשיו הולך לי זמן על אכילה ואיזה באסה שצריך לארגן אוכל ולהכין אותו, אז אותו הדבר. זה הטבע, הוא מרטיב, צריך לכבס לקלח ולהמשיך הלאה. קל להגיד, אני יודעת, אבל באמת ברגע שהלחץ ירד זה הופך להרבה הרבה יותר קל.
ולמה לא ללכת לנופש?
תארזו לו 2-3 סטים יותר של מצעים, שמיכות פליז ופיג'מות, תנו להורים כיסוי מזרון פלסטיק או תעטפו את המזרון שם בניילון, תסבירו להם שצריך להחליף לו הכל בבוקר ולקלח ושלום על ישראל.
