הגיעו מים עד נפש... אני במשקל גבוה יותר ממה שהייתי בסוף ההריון לפני שנה. בושה ונכלמת.
יש למישהי ניסיון עם זריקות סקסנדה?
אשמח לשמוע חוויות אישיות אם עזר לטווח ארוך וכן סיכונים והשלכות
(קוראת במקביל המון ספרות רפואית אבל אין כמו לשמוע ממי שמכירה)
יעזור לי מאד מאד
תודה
בעלי השתמש לפני כמה שנים בשביל ירידה במשקל(היו לו כבר בעיות בריאותיות שקשורות למשקל).
עזר מאד מאד
לא היו לו כמעט שום תופעות לוואי.
אחרי איזה שנה הוא הפסיק ובמהלך השנים עלה במשקל אבל לא כמו שהיה לפני הזריקות.
בעיני זה פיתרון ממש טוב
על תופעות לטווח הרחוק
ולא להסתמך שבטוח רק לטווח הקרוב
ספציפית קראתי קצת מידע על זריקות אוזמפיק לא יודעת אם זה אותו דבר
לק"י
עד כמה שאני יודעת זה זריקות לטיפול בסוכרת, שאחת מתופעות הלוואי זה ירידה במשקל.
אני מכירה באופן אישי מישהו שהשתמש, וזה איזן לו את הסוכר, אבל לא עזר לו בירידה במשקל.
לא יודעת למה סקסנדה היתה מיועדת במקור.
ולהתייחס להשפעות ארוכות טווח
בהחלט כדאי לעשות תהליך של הורדה במשקל לא בטוח שכדאי דרך הזריקות אם היעילות שלהן לטווח הרחוק לא הוכחה, זה הכל
זה בהחלט מטריד אותי מה שכתבת, זו בעצם עזרה נקודתית ולא לטווח מאד רחוק, נכון?
ברגע שמפסיקה להזריק - לכאורה עולה חזרה..
תודה על המענה!
לק"י
מה שכן, לחלק מהאנשים אולי קל יותר להמשיך להקפיד על תזונה מאוזנת, גם אחרי שמפסיקים עם הזריקות.
(לפעמים זה מפסיק להשפיע, ואז אפשר להפסיק, לחזור למינון נמוך יותר ולהעלות בהדרגה.
ויש כאלה שזה עושה להם בחילות וכדומה).
כן, לאחר סיום השימוש היא עלתה בחזרה וצערה לאורך זמן אפילו יותר…
בסופו של דבר החליטה ללכת בדרך הארוכה (ספורט ותזונה) והיום נראית מדהים!
בהצלחה ענקית ענקית בכל החלטה!!!
אוףףףף הלוואי הלוואי... שה' יתן לי כוחות לדרך הזאת
תודה!!
אני תמיד מרגישה שאני טובה רק אם אני מושלמת, וכגלל שאני לא - כל הערה שאומרים לי אני לוקחת ממש קשה.בחג אחיות שלי אמרו לי שאני רגישה מדי, אז נעלבתי נורא והצדקתי א האמירה שלהן חחח
אני ממש מחפשת דרכים לאהוב את עצמי באמת כמו שאני, אבל יש לי בעיה שאני מאבדת סבלנות מאוד מהר בטיפולים רגשיים.
אתן חושבות שיש דרך אחרת להגיע ל
זה? או שאולי גם טיפול קצר ומ.מוקד יוכל לעזור לי?
תודה מראש!
גם לי אחרי שנחשפתי לשיטות האלו ירדה לי הסבלנות מטיפול רגשי סטנדרטי... ואומרת את זה בתור מטפלת ריגשית 😅
השיטות הן דברים אנרגטיים כמו פרחי באך, טיפול באנרגיה וכו'
בעיניי רגישות זאת תכונה יפייפיה 🩷
לדברים האלה... עבל תודה רבה!
ואני לע אוהבת את התכונה הזו😢
גם אני כזאת.
לי עוזר נשימות.
וניסיון לפרש בצורה הגיונית יותר למה אמרו לי מה שאמרו. אפילו אם זה בדיעבד.
לנסות לא להתכנס בתוך עצמך כשאומרים לך משהו כזה. ולנסות לראות אם זאת באמת ביקורת או לא או שיש לזה פירוש אחר.
זה לא תמיד קל.
ואולי לנסות לקבל שאת פשוט כזאת, לוקחת דברים קשה מדי. ולא לנסות לפתור את זה.
ואולי את מרגישה לא בסדר הרבה עם עצמך? וזה לא אומר שאת לא בסדר. אלא להיפך. 🙂
אז כרגע את לא אוהבת את עצמך, אבל אולי זה ישתנה.
חיבוק.🤍
זה ישתנה בעתיד. תני לזה זמן ולא להיבהל 🙂
זה מכלול תכונות שמצטרף לאופי מסוים שמאפיין כעשרים אחוז מהאוכלוסייה.
זה לא קל, אבל יש באופי הזה גם דברים טובים, שאולי הגילוי שלהם יכול לעזור בהתמודדות.
אולי יספיק לך לקרוא על זה כדי להצליח להתמודד - ברשת, בספרים שמדברים על כך.
גם פה בפורומים יש פורום לאנשים רגישים מאוד, וזו קבוצת תמיכה טובה.
בהצלחה❤️
בדקתי בשאלון.
נראה לי שהביטוי היחיד לרגישות שלי הוא העלבון מביקורת.
בדיוק כמו שאני ככה זה טוב
אמא שלי הכירה לי אותו בגיל יחסית מבוגר
ושמעתי אותו לא מעט פעמים. זה עשה לי מאוד טוב. להכניס את זה כמנטרה לתת מודע:
"בדיוק בדיוק כמו שאני- ככה זה טוב. שאני שלמה לא חסר לי דבר ומותק לי אותי לאהוב"!
כי אם את מגיעה מוכנה לעבוד, יכול להיות שטיפול קצר טווח, נגיד עד 10 מפגשים יספיק לך לגמרי. וזה לא כל כך הרבה בעיני. אולי שווה לנסות.
ובינתיים- אפשר לנסות לשנן לעצמך שאת טובה כמו שאת, גם כשאת טועה. ולנסות להבין עם עצמך מאיפה מגיעה המחשבה שאת טובה רק אם את מושלמת.
אולי אם זו מישהי טובה אז לא.
יש למישהי המלצה למטפלת טובה ולא יקרה שמקבלת בירושלים או בזום?
אבל אפשר לנסות 5 מפגשים ממוקדים בנושא הזה, ואחר כך לראות- אם את באמצע תהליך משמעותי לך כנראה שלא תרצי להפסיק.
ויכול להיות אולי שזה שאת מאבדת סבלנות זה מנגנון הגנה כדי לא להיכנס עמוק מדי, ושווה לנסות להתמודד איתו?
כי להיכנס עמוק מדי זה להודות לעצמנו שיש בנו חלקים לא מושלמים, חלקים שצריך לעבוד כדי לתקן אותם...
אני חושבת שזה תכלס הדבר הראשון שצריך לעלות בטיפול.
וגם- להגיע באמת מוכנה לטיפול. להבין שהמצב כרגע יותר גרוע ממה שאת יכולה לפגוש אם תתעמתי עם עצמך...
הדרך לקבל את עצמנו על שלל מגרעותינו היא לשהות בכאב הזה של חוסר השלמות עד שהוא עובר ולא לדחות אותו או להתנגד אליו, ותוך כדי להזכיר לעצמנו שא. אנחנו באמת לא מושלמים כמו שאת יודעת
ב. חמלה. כולם טועים.
ג. גם כשאנחנו טועים, אנחנו טובים. ולימוד מטעויות הוא דבר חיובי כשלעצמו בעיניי
אני מקווה שאצליח להשתחרר מזה. לא יודעת אם אצליח אחרי כל כך הרבה שנים שאני מנסה.
שהפרפקציוניזם הוא תוצאה ולא הסיבה.
הוא ביטוי של חוסר אהבה עצמית כמו שאמרת, ערך עצמי נמוך - שאם אני לא מושלמת אני לא אהובה.
אפשר להבדיל בקלות בין מישהו שפשוט פרפקציוניסט - הוא ישאף לשלמות גם כשאין עין חיצונית שרואה - יותר בגזרת הOCD.
שאיפה תמידית לשלמות.
לעומת פרפקציוניסט רק בעיני אחרים - כשאת לבד את מרשה לעצמך להיות יותר משוחררת , לא מוקפד, הבית פחות מסודר את פחות מושלמת - אבל כשמישהו חיצוני יגיע, נכנס הפרפקציוניזם המוגזם.
במקרה הזה זה יושב יותר על צורך באישורי אהבה (שאת חושבת) שמותנת בשלמות, ועל חוסר ביטחון פנימי.
נראה לי הסוג השני נשמע פשוט כמו פחד מביקורת
יש אנשים שהם לא בהכרח פרפקציוניסטים (למרות שיש גם כן וסביר שיש קשר בינהם) שפשוט מפחדים לשמוע ביקורת, קשה להם, מכאיב, מכווץ וכו
השאלה כמה זה מנהל את החיים.
כי את מתארת משהו מעמיק שמשפיע על חייך.
היית בעבר בטיפול? נשמע שכן ממה שכתבת. למה איבדת סבלנות?
יש טכניקות לעבוד באופן ממוקד, אבל לא בטוחה שזה יהיה קצר
במדיטציה תנסי להרגיש אהבה. זה לא בדיוק לאהוב אלא להיפתח לאהבה.
האהבה כבר קיימת, ה' מקיים אותך, את רק צריכה להיפתח לאהבה לקבלה עצמית
תנסי גם לקרוא ספרים בכיוון
לדעתי זה השם של הספר. זה על אמונות מגבילות שמנהלות אותנו בלי שאנחנו מודעים.
אני יותר מתחברת לפסיכולוגיה או דברים בכיוון. צריך לחפש בחנויות.
או למשל ספרים של ביירון ר=קייטי אבל זה יותר על מערכות יחסים.
עוד משהו שזכור לי, זה ספר של מישהי שעברה אירוע של מוות וחזרה לחיים.
ממש לרשום יומן או לפחות במחשבה למנות את כל התכונות הטובות שלך וגם לשים לב למעשים/ רצונות טובים בכל יום, לי זה עוזר. את תשימי לב לדברים ביומיום שנראים לך ברורים מאליהם, את תראי כמה את כבר עשה וכמה את כבר טובה.
וגם עזר לי בתקופות מאתגרות עם בעלי כשראיתי אותו באור שלילי.
שנפל לתור הבור, וכל החברים שלו צועקים לו שהוא לא יצליח, אבל בגלל שהוא לא שומע בכלל, הוא חשב שהם מעודדים אותו, ואחרי מאמץ גדול הוא הצליח לצאת..
מה שאני באה להגיד לך זה...
אל תתיחסי לכל מה שאומרים... ואל תפרשי כל מבט, אמירה, טון דיבור, כי לדבר לא יהיה סוף.
את טובה בדרך שלך! לכל אחד יש את החוזקות והחולשות שלו.. חבקי את החולשות- זה לא בושה להגיד שאני לא יודעת או לא מתחברת למשהו או לא טובה בו.. הכל טוב.. אני טובה גם בדברים אחרים...
תנסי להיזכר בדברים שמרימים לך, כמו הסרטון שאותי באופן אישי, מרים..
תטפחי את הדברים שאת טובה בהם, תהני מהם וזה כבר יעניק לך ביטחון!
יש באמת סרטון כזה? חייבת למצוא להראות לילדים.
וזה ממש נכון. תמיד תהיה ביקורת. וכמה שבן אדם גדול או בוחר בדרך לא שגרתית תהיה עליו יותר ביקורת.
אני לא חושבת שאפשרי בטיפול קצר לפתור בעיה כזאת עמוקה.
אין מה לעשות, העבודה האישית על עצמנו זאת עבודת חיים והיא הכי משמעותית וגם בלתי נגמרת.
אם לא הסתדרת עם שום טיפול, אולי לא מצאת את המטפלת / סוג טיפול המתאים או שיש בך הדחקה מלהגיע לעומק מסוים בתוכך שמרתיע אותך.
עם בעיה דומה, הצעד הראשון שלמדתי בטיפול הוא חמלה. חמלה עצמית.
לקבל את זה שאת רגישה, נעלבת.
לא להלקות את עצמך על זה שאת "נעלבת מכל שטות".
תתארי לך שאת זאת הבת שלך.
אם היא היתה באה אלייך בוכה ופגועה שנעלבה, מה היית אומרת?
אוי בכיינית נעלבת מכל שטות
או
אוי מאמי, נעלבת? זה באמת מעליב, ותחבקי אותה.
בדיוק אותו שיח - כלפי עצמך.
לקבל את עצמך ככה כמו שאת, גם אם את שונה בנוף, לדבר חיובי על עצמך בראש שלך.
הקולות השליליים- הם רק קולות, לא אמת מוחלטת. להטיל בהם ספק.
זה בתמצות הצעד הראשון. קבלה וחמלה.
חלק מהתהליך זה גם לחפש את השורש
אולי את בהגדרה של אדם רגיש
אולי גדלת בבית ביקורתי או שקיבלת רק אהבה שמותנת בשלמות.
אבל זה תהליך, ארוך ומשתלם ❤️
זו דרך חיים
לא משהו שמשיגים ע"י טיפול
אלא דרך שינוי תפיסת חיים והתנהלות שונה בכל תחומי החיים
הנקודות העיקריות שצריך לעבוד עליהן:
ביקורת ושיפוטיות
1. להתרחק מאנשים ביקורתיים
2. ליצור סביבה נטולת שיפוטיות
3. במקום ביקורת עצמית להיות בחמלה ולתת מקום לטעויות
מודעות עצמית
1. להבין שאין אנשים מושלמים
2. לא לנסות להיות מושלמים כי זה בלתי אפשרי
3. לא להשוות לאחרים אלא רק השוואה עצמית
טיפוח עצמי נפשי ופיזי
1. לתת מקום לרגשות
2. לעשות הפסקות לזמן עצמי באופן קבוע
3. לחשוב בצורה חיובית
4. לעשות דברים שאוהבים
5. לטפח את הגוף והמראה
לא יודעת מה איתך - אני מרגישה שאני צריכה לכל שינוי קרקע שכלית עקרונית טובה.
כיהודים המורכבות הנפשית שלנו גדולה יותר, אנחנו מורכבים מנפש שהיא חלק אלוקה והיא המהות העצמית שלנו, כזו שלא נפגמת ולא נסדקת (מקסימום יש עליה אבק) והיא מהות טוב ככ חזקה ואיתנה שהיא שורש טוב להישען ולסמוך עליו (ברמה האישית - אני מרגישה שהשמחה שלי היכולת להכיל מורכבויות ובוודאי את החוסר שלימות האישית שלי נובעת מחיבור טוב לנפש הזו דווקא, חלק בורא שיש בנו).
והנפש השנייה שיש בנו דומיננטית מאוד, הנפש האנושית מעורבבת טוב ורע והיא השליחות שלנו על כל הפגמים שבה, ובדיוק כמו שאני מופקדת על החינוך של הילדים שלי ומתפקידי להסתכל עליהם ועל ה'פגמים' והכישלונות שלהם בחמלה ובאהבה להוביל אותם למקום טוב יותר, לחבק כל צד לא להיבהל ולא להירתע, זה גם התפקיד שלי כלפיי, להסביר לתקן - ואני (בייחוד הנפש האלוקית שלי) היא הקרקע הטובה והיציבה שלי לעצמי כדי לגדול.
ככל שאני מגלה יותר את הפגמים שלי ככה אני מבינה שהשם מאמין שיש לי יותר כח כרגע לגדול להעמיק טוב בתוך הנפש שלי, לעשות לו דירה בתוכי, יש המון מה להאריך באיך. אבל זה רק הקרקע להסתכלות ועבודה עצמית.
מותר שתהיה לי ביקורת על עצמי, באתי כדי לתקן אותי, וזה בכלל לא מבהיל- אדברה, זה בדיוק התפקיד שלי באהבה לגדל וגם לחנך אותי .
זה ברובד השטחי יותר.
ברובד היותר עמוק כל חסרון שתסתכלי עליו לעומקו תמצאי כוחות שלא תמצאי בשום תכונה מהונדסת ונימוסית אחרת, כי השורש של אותה נפש אנושית גבוה יותר, אלה כוחות עוצמתיים שבניטוב נכון הופכים להיות יתרונות יותר גדולים מיתרונות מולדים.
אני חושבת שדווקא בתור אחת ששואפת לשלימות, להיכנע כביכול לגישה שאומרת שאין מה לעשות אף אחד לא מושלם (וזה אמת) זה קשה . אבל אם תעבדי על לשנות את הפירוש שלך לשלימות - אולי זה יתן לך קצת יותר אפשרות לקבל את עצמך ולאהוב אותך ככה. רק כי ככה בדיוק השם רצה אותך וזה ממש לא פגם בייצור - אם לא היית ככה איזה מן תפקיד היה לך כאן? מי היה עושה להשם את העבודה שאת עושה? זה בדיוקקק ושכנתי בתוכם- דירה להשם במקום הכי נמוך בך.
אני 5 וחצי חודשים אחרי לידת תאומים כמעט בטוחה שיש לי צניחת רחם די משמעותית
מישהי שחוותה את זה ויודעת להגיד מה עושים במצב כזה?
תודה!!
לרופאת נשים. בבדיקה ניתן לבדוק אם מדובר בצניחת רחם, צניחת שלפוחית/רקטום או שילוב. וגם לפיזיותרפיה רצפת אגן.
לא להרים כבד בכלל בכלל.
וזה יכול בעזרת ה' להשתפר. צריך תרגול ולשמור על עצמך
רוב הסיכויים שזה פשוט היחלשות של האיזור...
בהצלחה יקרה!
מה שלומכם?
טוב לדעת
תודה!!
אנונימי כי מתביישת במצב הכלכלי וגם בגלל האזור.
אנחנו קונים לילדים בגדים כמעט רק יד שניה, חדש רק כשחייבים. אצלנו ילדות הולכות עם מכנסיים עד גיל מאוחר, רק בתלבושת ביס עם חצאית וגם אז אחהצ עם מכנסיים. הבת שלי בת 2.5 מאד אוהבת חצאיות ושמלות, אבל אין בחנות יד 2 אצלנו ביישוב כל כך.
הסתכלתי באתרים של פטרול לידר וקידישיק והכל יקר (אני רגילה לשקלים בודדים לפריט 🙈) וכבד לי לקנות 3-4 חצאיות ב100-150 שח
מכירות יד 2 עם חצאיות לבנות במצב *טוב* ורצוי עוברות ברך (אם כבר חצאית שיהיה בכל זאת צנוע)? אזור אריאל עד פתח תקוה, אבל עדיף יותר פתח תקוה או ראש העין שם יש לי יותר זמן להסתובב, אבל בגדים באמת במצב טוב, אין כסף אבל חשוב לי שיראו מטופחים
כבר חשבתי לקנות מכונה יד2 במאות בודדות וללמוד לתפור חצאיות פשוטות בטווח הארוך זה ישתלם עם הקטנטונת הזאת 🤣
אבל - בדקת בשיין וכדומה?
קונה שם לאחותי (בעיקר שמלות, לא חצאיות) וזה די זול. לא שקלים בודדים אבל כן אפשר למצוא לא מעט דברים יפים ב15-20 ש"ח לפריט.
מי כמונו פה יודעות כמה כבד זה לגדל הרבה ילדים
חיתולים, מגבונים, ציוד לכל שלב בחיים, הכל כפול 3,4,5 וכמה שיותר יותר טוב בעזרת השם.
גם מי שיש לו מספיק כסף לקנות 6 שמלות ב100 שח כל אחת, לא בהכרח רוצה לעשות את זה בטח שזה מתבלה ונהרס מהר.
תרגישי טוב עם עצמך שחשוב לך שהן ילבשו את הסגנון שהן אוהבות ושחשוב לך, מה זה משנה כמה זה עולה
יש חנות של ויצו בעיר או הבוידעם בתלפיות
לא מזמן נתתי להם שתי שקיות של בגדי תינוקות. ממה שראיתי יש להם מלא דברים ובמחירים טובים
אם את מכירה מישהו עם הנחת חבר או בהצדעה,
בעודפים אחרי הנחה זה יוצא ממש משתלם.
יש גם בתמנון.
אפשר לקנות 2 חצאיות כרגע עד שיתחיל סוף עונה.
אם יש לך כרטיסים זה משתלם.
הלוואי ותמצאי יש 2, אבל במידה ולא, שיהיה לך אלטרנטיבה.
גם בקיווי אפשר למצוא לפעמים בזול, אבל לא יודעת אם יש חנות עודפים.
תבדקי גם באתרים סיניים, יש מציאות לגיל הזה.
יש בוטיק חברתי בבית אריה, חנות יד 2 ברבבה, פדואל, לשם.
ויש חנות ממש ענקית של יד 2 בקרני שומרון, אולי שווה לך לנסוע לשם להצטייד לחורף.
אם תרצי אוכל לשלוח לך מספר טלפון של כמה מהחנויות תנסי לשאול אותן בווצאפ אם יש
אם יוצא לך להגיע לגבעת שמואל אז יש שם חנות יד2 שקוראים לה 'בוטיק הגבעה
חנות ממש נחמדה וזולה
את יכולה למצוא את זמני הפתיחה שלה בגוגל
אבל זה עניין של מזל שבדיוק יהיו חצאיות/שמלות לטעמך
ואני חייבת לומר שאין מה להתבייש אני בגילאים האלה בעיקר לוקחת מחברות שמוסרות או יד2, זה גיל שבו הם משתוללים ודברים נהרסים וגם הם ב"ה גדלים כל כך מהר שכואב לי הלב להוציא סכומים גבוהים ואין כמו בגד שעולה 5-10 ש"ח שאז לא כואב הלב על כל מה שיכול לקרות..
לך שקית מהגמח של היישוב שלנו
זה לא בטווח מרחק שלך אבל יש פה דברים מעולים בדכ וחצאיות ארוכות בשקל.
ונעביר איכשהו בעז"ה.
אני שם הרבה
היינו אצל סבא וסבתא בחג (ההורים של בעלי), יחד עם עוד הרבה משפחה.
נשארנו אתמול בלילה, והיום הבן שלי (בן 9) עזר הרבה לארגן את הסוכה אחרי האירוח.
כשחזרנו הביתה ראיתי שסבא שלח לי בביט 50 ש"ח, עבור הבן שלי, בגלל העזרה שלו היום.
האמת שאני לא מתחברת לזה בכלל.
לא חושבת שילד צריך לקבל תשלום על זה שהוא עוזר.
ולא נראה לי שזו הדרך לעודד אותו לעזור גם בפעם הבאה. חבל לי להכניס שם אינטרס של כסף, כשזה אמור להיות טבעי וחלק מזה שבאים להתארח.
אבל לא חושבת שאני יכולה לסרב לכסף של סבא. לא יודעת כל כך איך להגיב אליו, וגם לא יודעת מה להגיד לבן שלי.
אשמח לשמוע מאמהות מנוסות. וגם ממי שיש לה מה להגיד, גם אם לא מניסיון.
אם כן הייתי אומרת שקיבל מתנה לחג.
אם לא אז הייתי פשוט שומרת לו בחיסכון ואומרת לסבא שאתם לא רוצים לקשר לו בין עזרה לתשלום אז שמים לו בחיסכון ששמור לו, ולילד הייתי מספרת בהזדמנות אחרת בלי לקשר. אם יום ההולדת בחודשים הקרובים הייתי מקשרצ את זה
ליום הולדת הוא עוד יקבל סכום כסף נדיב לקנות לו מתנה.
הוא גם מקבל 50 ש"ח על תעודה טובה (פעמיים בשנה), אבל זה גם שאר האחים בבית הספר מקבלים. וכולם בכל הגילאים מקבלים כסף לדמי חנוכה, למתנות אפיקומן, לפעמים גם 'דמי פורים'. גם את זה אני לא תמיד אוהבת (בעיקר על התעודות) אבל לא ממש יכולה לשנות את ההתנהלות.
בפועל כתוב לי כמה כסף יש לכל אחד מהילדים וזה שמור אצלנו (לפעמים הם מקבלים בשטר ואז כן שומרים אצלם בארנק).
תיאורטית אני יכולה פשוט לכתוב אצלי את התוספת של הכסף שלו בלי לעדכן אותו, הוא לא עוקב מספיק בשביל לשים לב לבד שנוסף לו עוד כסף. אבל מתלבטת אם זה נכון.
אם הוא עזר בצורה יוצאת דופן יותר מכולם, הייתי לוקחת שבוע פסק זמן ומספרת לו שסבא כל כך שמח לראות את ההתנהגות שלו שהיתה בולטת לטובה ורצה לצ'פר אותו במתנה אז יש לו 50 שח לבחור לו מתנה או לחסוך.
ופסק הזמן כדי שהקישור לא יהיה לו חזק מדי ויצור איזשהי ציפיה תמידית לתגמול (בכללי אבל בפרט כספי) על כל התנהגות טובה.
בהזדמנות אחרת אפשר לדבר על גישות לכסף, על תגמול כספי, יתרונות וחסרונות. באופן תואם גיל כמובן
בלערוך, להגיש אוכל, לפנות. וגם עזרה לא מעט בלשמור על הקטנים.
וכשהיה צריך לסדר, הסבא פנה דווקא אליו לבקש עזרה, ולא ביקש מהאחות (כי זה עבודה 'גברית' יותר). היו עוד נכדים שעזרו, אולי גם אותם הוא תגמל, אבל ממש צורם לי שאחותו לא מקבלת כלום למרות שגם היא עזרה במה שביקשו ממנה.
לא רואה עניין להתפלסף על שיקול דעת של סבא
אם נוצרת אי סימטריה אפשר לסדר אותה בלי להתערב לו
אני חושבת שאם את בסוף מחליטה לתת לילד ולספר לו שזה על העזרה אז הייתי גם מביאה משהו לבת.
אפר לנסח בצורה קצת מעורפלת שיחשבו ששניהם מאותו מקור
לדעתי אם זה רק בסוכות אז זה בסדר כי זה סוג אחר של עזרה, לא כמו תמיד רק לפנות צלחת מהשולחן.
אם זה ממשיך, אז שבעלך ידבר עם אבא שלו שיגיד לו תודה רבה על המתנות לבן ושאתם ממש מעריכים וזה יפה מאוד אבל אולי לא להתנות את זה בעזרה אלא לתת רק כשיש אירוע מיוחד או עזרה מיוחדת
מניחה שהוא גדל המנטליות כזו.
כדאי לנהל שיחה באווירה נעימה, תתארי לו מה מרגיש לך צורם (האמת מזדהה איתך...), ואיך הוא מרגיש ביחס לזה.
ביחד תבנו את ההתנהלות שלכם כמשפחה עצמאית
בינתיים ההתייעצות פה עוזרת לי לחדד לעצמי מה מפריע לי.
בגדול הוא לא תמיד מסכים עם הגישה החינוכית של אבא שלו. אבל השיח לא מספיק פתוח בשביל שנוכל להגיד שזה מפריע לנו.
וכמו שכתבתי עכשיו למעלה, קלטתי שבמיוחד צורם לי חוסר הסימטריה בינו לבין אחותו שלא קיבלה כלום למרות שעזרה גם לא מעט במהלך החג.
לא שהייתי רוצה שיתנו גם לה. מעדיפה שלא יתנו בכלל ויפרגנו במילים טובות. אבל אם כבר, אז לפחות שתהיה סימטריה.
(כמובן לא נגיד לה כלום. אבל בכל זאת זה מפריע לי)
מתלבטת אם זה דוקא יתן לזה יותר 'נוכחות'. כי זה משהו מוחשי שכל פעם שרואים זה מזכיר עבור מה זה היה. כשזה נשאר בתור כסף זה יותר 'נבלע' בשאר הכסף ששמור אצלנו.
וזה גם יותר קשה להסתיר מהאחים ברגע שזה הופך למתנה מוחשית שכולם רואים...
למרות שאני כן מזדהה עם זה שיותר שייך לקבל מסבא מתנה מאשר כסף בתור הכרת הטוב על העזרה.
ואומרת להם שזה מתנה מסבא..
כי הם התנהגו יפה ועזרו, אפשר לפרט לכל ילד מה הוא עזר.
מפקידה להם את הכספים בחשבון וזהו.
ואם יש ילד שלא קיבל, אני מביאה.
אפשר לומר לילדים שהם קיבלו מתנה לחג ואת לא מפרטת כמה וזהו.
אפשר גם לקנות מתנה משפחתית ואז אם הסבא ישאל את הילד מה הוא עשה בכסף שקיבל, תמיד הוא יוכל להגיד שקנו את המשחק הזה.
זה שגם אחרים משחקים זה לא משנה, וגם הוא לא אמור לדעת שהכסף כוון רק אליו.
לפעמים יותר קל לראות עזרה אחת גדולה מאשר הרבה עזרות קטנות.
את צודקת שלא ליצור עיוות שאחד מקבל הערכה על פועלו והשני לא.
שזה מתנה מסבא שאוהב ומעריך אותו
ותדגישי שאת ממש שמחה שהוא עזר אפילו שלא ידע בכלל שסבא ייתן לו מתנה
תעצימי רק את העזרה, המעשה ואת הצ'ופר תקטיני
מקרים חריגים כאלה של לעזור לסבא, מניחה שלא קורים הרבה, לקבל תגמול על עזרה, אני עוד יותר מניחה שלא קורה הרבה.
זה לא יחנך אותו שעל עזרה הוא תמיד יקבל מתנה.
זה חד פעמי ותגמול והערכה על העזרה שלו.
תבחרו מילים נכון כמו - סבא מאוד העריך את העזרה שלך, וכסימן להערכה שלך הוא רוצה לתת לך מתנה.
*הערכה ומתנה*
לא * עזרה ותשלום*על העזרה.
ואני חושבת שצריכים להיות הוגנים עם הילדים שלנו.
מה ששלהם- שלהם.
וזאת הזדמנות ללמד אותו טיפה ערך לכסף וקניה נכונה.
נתתם הרבה כיווני מחשבה טובים, וגם רעיונות מעשיים שיכולים להיות פתרונות טובים.
אני אדבר עם בעלי ונראה מה מתאים לנו לעשות.
זה ממש מבאס.
קטע של גברים לא לראות עזרה של הגשה ופינוי אלא עזרה גברית של בניה... לכו תסבירו להם שזה לא יותר קל ֶ 🥴
בכסף על דברים, ובעיני זו העצמה בריאה. זה יפה בעיני שסבא מעודד בדרך הזו, ולא צריך לחשוש שזה "מקלקל את השורה" או השיגרה. מישהו ראה את המאמץ והעריך אותו. והתפקיד של ההורים זה לשים את זה בפרופורציה הנכונה.
ולכן בעניין האחות, אני חושבת שהייתי נותנת לה בעצמי סכום שווה ערך, ואומרת משהו בסגנון הזה- אני רוצה להגיד לך משהו. סבא ראה את העזרה של אחיך ונתן לו על זה כסף (כמו שהוא מידי פעם עושה), לצערי יש לפעמים נטיה להעריך עזרה לא שגרתית ולהתעלם מעזרה יומיומית שהיא מאוד מאוד חשובה. אני חושבת שהעזרה שעזרת לנו בשמירה על האחים הקטנים ובכל מה שקשור להגשה וניקיון וכו' היא באותה רמה ואפילו יותר קשה כי זה דורש עמל יומיומי ואני רוצה בעצמי לצ'פר אותך על זה כדי שתדעי שאני מעריכה את זה מאוד מאוד.
אפשר להוסיף שזה לא משהו שאת בהכרח תעשי באופן קבוע, אבל זה פשוט כל כך ראוי להערכה בעינייך שאי אפשר שרק האח יקבל.
לא הלך לנו החג
כל הזמן מתיחות כזאת ביננו
הוא מרגיש שאני לא רואה אותו, אני מרגישה שהוא לא רואה אותי
לא היינו ביחד כבר מלא זמן יחסת לעצמינו
(דבר חריג בפני עצמו אצלינו בחגים)
ניסיתי כמה פעמים להביא אותו לשיחה, ליציאה מקרבת
הוא מיואש פגוע עצוב
וגם אני ככה
אין לי אנרגיות
גם לו
מרגישה שזה הולך להיגמר באומללות
ואני יודעת,
אני יודעת שלא אצל כולם החגים מושלמים
ואני יודעת שזה טבעי שהגענו לחג במצב נפשי לא טוב אז עצם החג רק מציף עוד יותר
השכל יודע
הלב בוכה
לא מצליחה לישון- לבד לי בגוף
לבד בלב
לבד לבד לבד
ואין לי, אין לי קצה חוט איך להתקדם מפה
איך מחר (מחר?) יבוא בוקר טוב יותר
ואולי תראי לו מה שכתבת פה?
אולי הוא יצליח להתרכך ולראות שאת דוקא רואה אותו ורוצה בקירבתו ורק הדרך התחרבשה יותר מידי?
את יודעת אם זה רעיון מתאים או לא, ואם לא אז לא נותר לי אלא להשאיר עוד חיבוק בשבילך. ומקוה שבכל זאת יהיה המשך חג יותר שמח
אמאל'ה
ההורמונים של אחרי לידה מפחידים!!!
יש שעות שהכול סבבה ובסדר
ויש שעות שזה פשוט מפחיד.
יש רגעים שפתאום מרגישה 'למה הבאתי אותה?! מה היה חסר לי בחיים. תחושה שפתאום אני לא רוצה את הילדים שלי. תחושה של עצב עמוק ולא מוסבר.תחושה שאני רוצה למות. שאלתי את עצמי, מה את באמת רוצה למות?? לא. אז מה את רוצה? לישון.
עכשיו אני שבוע וחצי אחרי לידה.. ובייבי בלוז והכול. אבל זה נורמלי?? מה אני עושה עם עצמי??
עכשיו באמת שאני אוהבת אותם. והחיים שלי טובים ברוך ה', ולא ברור לי למה אני מרגישה את התחושות המפחידות האלה למרות שאני בכלל לא חושבת ככה.
אל תבהלי ...
תנשמי עמוק ואל תלחמי ברגש
וגם אל תחפרי בו
תאכלי תשתי הרבה תנוחי בכל רגע אפשרי
לאט לאט...הכל יתאזן
אולי שניה? שלישית?
ראיתי על עצמי שעם הלידות התחושות הללו לאחר לידה מתאזנות ויורדות.
בלידה הראשונה לא סבלתי את כולם, צרחתי על כולם, הייתי במצב רוח על הפניפ
עם הלידות זה מתאזן.
בשניים האחרונים אצלי כבר לא הרגשתי לאחר לידה ברגש...אולי זה כי באים לבית עם עוד הרבה ילדים וכו
ואם כבר יש זמן פנוי אז נרדמים... 
ואולי זה פשוט מתאזן עם הזמן
לא יודעת
אבל תרשי לעצמך להביע כל רגש שיש לך, ושהסביבה תכיל ותבין אותך.
במיוחד רגשית
אצלי זה מתבטא קצת אחרת ממה שאת מתארת אבל גם ממש ימים לא פשוטים
בגלל שאני יודעת שככה זה אצלי וזה עובר אז כבר פחות נבהלת
מזל טוב והתאוששות קלה ומהירה
בוכה מכל דבר
הכל נראה מפחיד והזוי ובלתי...
אבל גם אני הרגשתי שכן השתפר קצת מלידה ללידה...
זה מושג חדש?
או הכוונה בייבי בלו"ז? (בלוח זמנים)
חחחחח ראיתי שכמה משתפמשות במושג הזה.
יכול להיות גם יום קודם יום אחרי..
נשאר כמה ימים/הולך ובא לימים אחרי /שבועות אחרי..
דכדוך, בכי, ירידת מתח והורמונים אחרי השיא של הלידה...
בשעה טובהלפותחת❤️וכן זה הגיוני התחושות האלה אבל שימי לב שאולי חסרות לך שעות שינה. זה טריגר רציני לתחושות הללו
ובאמת אני מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שאני ישנה ...
ההתחלה...
הכל טוב.. זה ממש הגיוני ומציף גם המעבר מילד אחד לשניים..
יש קטע כזה שבשניות הראשונות של ההנקה משתלט מי עצב גדול כזה והכל נראה רע, יש לזה אפילו שם, לא זוכרת.. זה קורה להרבה נשים וזה עובר אחרי כמה זמן.
מעבר לזה, להעסיק את עצמך בדברים ככה שלא יהיה הרבה זמן לחשוב, בסוף, לי, זה הכי עוזר..
כאילו נפתחת תהום ונסגרת אחרי כמה שניות. ואני מכירה נשים שזה לא עובר להן תוך כמה שניות, ואני בטוחה שזה קורה גם בלי הנקה
זה הגיוני ונורמלי, אבל בבקשה אם זה ממשיך ואת מרגישה שאת לא מצליחה להשקיט את זה, תדברי עם מישהי מקצועית על זה - רופאת נשים, רופאת משפחה.
זאת בדיוק התשובה
מה את רוצה? לישון
העדיפות הראשונה צריכה להיות את והתינוק- אוכל שינה ומקלחת. בסדר הזה
כל השאר יחכה
כל מחשבה שעולה זה בסדר
לתת להכל לצוף
אבל לא להתעכב על זה
אני מתכוונת שלפעמים החוסר שינה,
וההורמונים
והאינטנסיביות של להיות אחרי לידה
והכאבים הפיזיים
כל זה בייחד פשוט גורם לתהום להיפער
ולדעתי המענה מתחיל פיזי - שינה, אוכל, מקלחת, שקט חברה, ומה שאת והתינוק צריכים
כמובן שלא תמיד זה מספיק
אבל שם צריך להתחיל
אי אפשר להתחיל להתדיין על מה את מרגישה כל עוד את לא ישנה
ממשיכה לחלוםהעלית לי דמעות.
התחברתי לתגובה ממש
זה אחד הדברים שהכי קשים לי אחרי לידות - רכבת הרגשות המטורפת הזו, שעולה ויורדת כל הזמן על הרים וגאיות...
זה הולך ומתאזן עם הזמן (השבועיים הראשונים הכי קשים, כמו שכתבו פה), וזה הזמן להכיל את עצמך ולהבין שכך זה ושזה הגיוני... ובאמת לישון ככל האפשר (חג וחופש עכשיו, אמנם, אבל נסי להתעלם מזה כמה שאפשר. הייתי בדיוק במצב הזה לפני שנה, ומלבד מפגש משפחתי אחד, יחסית קרוב לבית ולזמן קצר, לא הוצאתי את האף מהמיטה כמעט...)
ולא להרגיש את החג.
הבעיה היא שמצג אחד בלי מספיק מנוחה הרגשות משתוללים הרבה יותר ומצד שני בלי לעשות מידי פעם משהו אני מרגישה ששוקעת עמוק בתוך הדיכאון ומשתבללת בתוך עצמי
פעם
ולשמח את עצמך בדברים קטנים בלי לנציג את הגוף מחוץ לבית... בטח בכמה ימים שאחרי..
וצריך קשב פנימי
אבל גם את מגיעה לקצה שלך, לא לכעוס על עצמך
לעצור לנוח ולאט לאט יהיה לך יותר קל להות מה את צריכה
נגיד להיות בסוכה כמה שעות אבל על כיסא נוח מאוד ועם כל הציוד שאת צריכה לצידך (כמו ציוד להנקה).
או נסיעה למפגש משפחתי אחד לזמן קצר ובקרבת מקום.
או סתם לשבת במיטה ולשמוע שירים ושיעורים קלילים על החג...
והילדים שבבית
והבלבול וזה שאין לי מושג איפה לשים את הראש 😭
לא הכנתי אפילו תיק בסיסי ולא קניתי שום דבר חוץ מהזמנה משיין של בגדים עבור עצמי
לאחרי הלידה
תזכירו לי מה עושים???
הלידה האחרונה פשוט קרתה כל כך מוקדם ואני לא זוכרת כלום ממה צריך ומה לא
הייתי בלי כלום בערך כשהגעתי ללדת וגם הייתי שבר כלי אז בכלל לא הייתה התרגשות או משהו.
כשילדתי אחרי החגים עשינו שתי רשימות מראש- מה צריך להכין ללידה ומה צריך לחגים.
החגים תיכף מאחורייך אבל תתחילי מרשימה מסודרת של מה את צריכה. להכין תיק לידה, לכבס בגדים לתינוק, לקחת בוקר לעצמך, להקפיא אוכל לימים הראשונים, אולי להשאיר לבעלך רשימה מסודרת של מה כל ילד צריך באיזה שלב, אם זה בן אולי את רוצה להשוות מחירים ולתכנן קצת את הברית, לקנות בקבוקים/מוצצים/תמל וכו וכו.
ואחרי שהרשימה מוכנה שבי עם יומן ותשבצי מה את עושה מתי
אין לך תיק לידה?
ממליצה היום להכין..
תכתבי תיק לידה בגוגל
יש ים של רשימות מפורטות
תסמני לך מה רלוונטי לך
ותשימי בתיק..
מה שברגע האחרון צריך להכניס- תכתבי בפתק ותתלי על המקרר או הקיר בחדר
תבדקי שיש לך מה שצריך בסיסי לתינוק
ולך לאחרי לידה
מה שחסר- תעשי רשימה ותקנו בחוה''מ
זה הכל נראה לי...
ערב החג היה קשוח ביותר
הגענו ממש בהדלקת נרות.. הייתי עצבנית כל היום וזה פקשש את הכל
חצי מהדברים אין לי בוגדים לא רוצה לכבס כשכל הגדולים רואים כאן בבית
ונמצאים כל הזמן בבית עכשיו....
אז אני מבינה שרק דברים שלי רלוונטי עכשיו
מתלבטת אם לקחת מזוודה ענקית ולהכניס הכל או טרולי?
תיק לא אוהבת כי זה מעצבן לסחוב
אסתכל באמת על רשימות אוליאעשה הזמנה של כמה דברים
שאני כבר בשבוע 35 וכל רגע יכולים להחליט ליילד אותי בגלל הכולסטזיס
היום אני אמורה לפגוש רופא מומחה להריון בסיכון בפרטי ורוצה לשמוע את דעתו על התיק
הרפואי
מלחיץ אותי שהוא יחליט יילוד ב36..שזה עדיין בחג
בקיצור-לא נושמת 🫨
יש דברים שאין לך אפשרות לשנות ויש דברים שכן.
תתמקדי במה שכן- רשימה לתיק לידה, רשימה של מה שאת צריכה לתינוק, אוכל לאחרי...
בנוסף, תעשי דברים שעוזרים לך. לנוח, להתקלח במים חמים, תתפנקי בדברים שאת אוהבת. תרפי!
התקופה הזו לא פשוטה ומורכבת מהרבה משתנים שיכולים מאד מאד לערער. תהיי לעצמך חיבוק!
אולי את יכולה לבקש מהרופא לדחות את הלידה לזמן של מסגרות? אם זה לא דחוף כמובן...
יש אנשים שיכולים לעזור לך? משפחה, שכנים, חברים...
ואולי מכאן הלחץ...
חשוב לי ממש שבעלי יהיה איתי ומפחדת שזה לא יקרה כי אין הרבה עזרה
באמת אנסה להתרכז בטוב, ובמה שכן אפשרי לארגן כי אחרת אאבד את השפיית
וגם לא הכנתי עוד כלום.
לא תיק ללידה
לא כיבסתי
לא קניתי אמבטיה ועגלה
אבל ממש מנסה לנשום
להרגע
להיות בשמחת חג עם המשפחה
לחגוג להכין מלא אוכל
לארח
לנוח
וממש להיות בכאן נוכחת
ומיד שיתסיים החג נעבור לשלב של ההכנות ללידה.
הלחץ ממש לא טוב ולא מקדם לך רווחה נפשית.
את צריכה להרגיש מוגנת ושמורה.
ברור שהייתי רוצה שהתיק יהיה מאורגן והכל יהיה מכובס ומוכן
אבל החגים השנה זה עומס פסיכי של עבודה משפחתית
אז ממש מרפה
ואומרת שאם יקרה ואלד
אז נלך לחנות נקנה כמה בגדים להתחלה ואחכ אכבס ותוך כדי תנועה נקנה עגלה והכל...
זה רק בשביל להרגיע אותי
שהכל בסדר....
אם כל מה שאני כותבת לא מדבר אליך
וזה לא מרגיע אותך
תגידי לבעלך
בבקשה קח היום את הילדים ל5-6 של טיול
אבל שיקח את כולם
לא להשאיר לך נספחים בבית...
ותארגני הכל בנחת גמורה ובצורה מאורגנת
תיק, כביסות
ניקיון וכל מה שחשוב לך.
הכי חשוב זה להנהיג את החיים שלנו...
ולא להרגיש שהמציאות מכתיבה לנו אילוצים ואנחנו רק מגיבים ומבואסים...
למה למה למה 😭😭😭😭😭😭😭
חייבת גאולה
לב אוהבומתכננת לראות את כל הסדרה
זה חשוב לי לראות ולשמוע את הסיפורים השלמים שמסופרים שם
לעקוב רגע אחרי רגע ביום המצמרר הזה
רק לחשוב על היום הזה עושה לי צמרמורת חזקה
משתדלת לא לחשוב על זה בכלללללל
למה באמת ראית?
התלבטת ולא עמדת בסקרנות?
או שבחרת במודע לראות?
אני התלבטתי ואת מחזקת אותי שאכן עדיף להמנע מזה כרגע
הטראומה חיה וצורבת מידי עדיין
פשוט לא לראות!!!
צפיתי בסצנה או שתיים וזה פירק אותי לחלוטין!
אני חושבת שכאמהות אנחנו ממש חייבות לשמור על הנפש שלנו חזקה בשביל הילדים. אני לא מסוגלת להכיל את הסבל שעברו שם אמהות עם ילדיהן, כאן לא רחוק, לפני שנתיים כולה. לא נתפס בשכל והגוף לא עומד בזה. פשוט לא!
חשבתי שאני חזקה וזה פירק אותי לחלוטיןן
ולמה הם יצרו דבר כזה שהטראומה כ"כ חזקה אצל כולללללםם וזה באמת לא תקין לשחרר דבר כזה בארץ
שישחררו רק בחו"ל
בעלי רצה לראות. התחלתי פעמיים והפסקתי מייד בהתחלה.
בפעם השלישית לא עמדתי בזה והמשכתי.
אחרי שעברתי לילה מזה עבר לי קצת. לא אמשיך לפרקים הבאים כנראה
אצלנו מספיק ועדיין מדממת ואנחנו לא צריכים תזכורת בשביל זה. האמת גם סרטי שואה אני לא רואה.
מקווה שיתרגמו אותו וזה יעשה הסברה בחו"ל, אנחנו מספיק מודעים לגודל האסון וזה בלב שלנו ולא הולך לשום מקום
נראה שכולם יודעים לאיפה לטייל..
רק אנחנו בבית ובאמת שאין לנו מושג לאיפה ללכת...
מה עושים??🤕
לא עם כרטיסים מראש או זמנים מוגבלים מאוד
פינקניק בפארק גדול, משחקיות, באולינג, טרמפולינות, על האש, מרכז קניות, דברים חינמיים לילדים באיזור?
פעם היינו קובעים יום יום מראש
זה נהיה כבד
אז קובעים מראש משהו אחד גדול
שאר הימים זורמים או בבית פשוט.
אפשר גם להזמין אוכל שווה לסוכה
לפעמים אפילו לגגל מה יש לעשות באזור x בסוכות יתן לך תוצאות.
תנסו למקד מה בא לכם טיול מסלול או פיקניק קליל או סיור מודרך או מוזיאון, ובאיזה אזור וכבר יהיו לכם יותר תוצאות
אוהבת את השבתלא קל...
אולי תצאו לסיבוב לפני שמחשיך?
או להיכנס לאמבטיה?
לשנות אווירה..
ועכשיו שמתי להן סרט מצוייר ארוך רואה ביחד איתן
כל היום לא יצאתי מהבית, יש ימים כאלה בלי אנרגיה
כאן אזור וטווח גילאים, העדפות אם יש
וננסה לעזור 🙂
לא עושים כלום
לכן אני לא הייתי קוראת לזה 'לדעת לטייל'
כי אין באמת מה לדעת
(במיוחד היום שהכל מונגש ברשת)
זה יותר לדעת מה אתם רוצים
אנחנו כל חג מחלקים בין ימים בנחת בבית (לפעמים עם יציאה קרובה לגלידה/גינה)
ימים למשפחה המורחבת
ימים לחוויה מיוחדת
(לפעמים מאחדים 2 נושאים ביחד כמו טיול עם המשפחה)
רוצה לדייק מה בדיוק הציפיות
ואולי נוכל לעזור?
(אזור? ניידות? גיליים? סוג פעילות? )
קרוב לבית?
ליסוע רחוק?
פעילות קלילה לילדים קטנים?
פעילות מאתגרת?
מקומות רוחניים?(חברון, צפת, ירושלים..)
את יכולה לראות רעיונות ברחבי הרשת
ובכלל להבא כדאי לעשות תיאום ציפיות לפני החג וככה אפשר לחפש רעיונות בנחת
הייתי רוצה בעיקר לטייל במסלולים ברמה בינונית מבחינת קושי או ללכת למרכזי מבקרים מעניינים,
איך אנשים יודעים איפה לטייל?
אני כותבת בגוגל את האזור שמעניין אותי וככה מוצאת. למשל "מסלול מעגלי בהרי ירושלים".
אם רלוונטי לכם לנסוע לאזור בית שמש יש שם את מערת התאומים ולידה "מגלשה" טבעית מאבן (מדרון תלול וחלק).
זה אחד מהמסלולים שהילדים שלי הכי נהנו בו ואני ממש ממליצה! יש באזור גם את מערת הנטיפים (בתשלום) וגם זה מאד יפה.
אם מעניין אותך אזור אחר תכתבי פה ואולי תקבלי עוד המלצות…
לתינוקת בת
אחיה הגדול בן 3 ככה שיש לנו הרבה דברים
אז מחפשת משהו יצירתי ;)
פחות ילך כרטיס למשחקיה ובסגנון הזה
יותר משהו ביד
אשמח לרעיונות
אבל אוטוטו מתחיל פה החורף (גרים במקום יחסית קר) והיומולדת שלה אחרי החגים
חושבת שרלוונטי או שהיא לא תהנה מיזה?
בבית זה לא אופציה
משהו יותר אישי, כמו חלוק מגבת חמוד (יש כאלה בצורות של חיות) / פיג'מה מיוחדת / כרית / בובת פרווה ענקית?
או שכל מתנה ככה זה בגיל שנה?
רציתי משהו שישמח ויהיה לה כתעסוקה מתלבטת אולי אני מגזימה
יש 3 כיוונים שעוזרים לנו עם מתנות:
1. עוד מ.. משהו שיש אבל נחמד שיש עוד/יש אבל ברגע ששני הילדים ישחקו בהם יהיה צריך כמות גדולה יותר. למשל- ספרי ילדים זה משהו כייפי שתמיד הולך פה, מגנטים חבילה אחת זה מספיק אולי, אבל ברגע ששני ילדים משחקים יחד כדאי שיהיו לפחות 2 חבילות כדי למזער מלחמות אימה.
2. משהו אישי לה למרות שיש בבית/לאחיה הגדול, בדגש על משהו שיש משמעות שהוא אישי. למשל בובה, שמיכה, מגבת, סט כלי אוכל.
3. משהו מתכלה שתמיד שימושי, למשל מדבקות, צבעים, סבון מגניב(כמו סבון בועות לאמבטיית קצף), סיכות, קשתות(כמות אביזרי השיער שקניתי בחצי שנה האחרונה.. אבל אולי זה סתם כי אני מגזימה
)
משחק כזה של חיות קופצות.
הפיזיותרפיסטית שלה דיברה ב"שבחו", ומכיוון שהמשחק הדומה שיש לנו בבית כבר הרוס למדי (כמו רוב משחקי התינוקות אצלנו, שעברו כבר כמה ילדים🤭) החלטתי להתחדש.
[לא משנה שעוד באותו יום, ברגע של היסח הדעת, הילדונת שמעל התינוקת פילחה את המשחק, פילחה גם את קופסת המטבעות שלנו - ופשוט ישבנ והשחילה בחריצים של המשחק מלא מטבעות🤦♀️ אז עכשיו יש לנו משחק יקר בהחלט, שקשה לשחק בו בגלל כובדו ובגלל המטבעות שתוקעים את החיות הקופצות ובגלל החשש שמטבע ייפול בעד החריצים והתינוקת תכניס אותו לפה😖]
בכל אופן - התינוקת שלי אוהבת גם ספרים, אבל מטבע הדברים גם הורסת אותם. אז ספר קרטון קשיח או ספר בד או ספר אמבטיה יכולים להתאים בגיל הזה. וחמותי קנתה לה ספר תחושה כזה - בכל דף (שעשוי מקרטון ועטוף בבד) יש פעילות תחושתית אחרת, כמו רוכסנים וצמדנים שצריך להפריד ולחבר וכו'.
בלי להרגיש תסמינים לפני?
אוף.
וכאילו סוכות זה חג גרוע
ואז כשסוף סוף נהיה בבית אז כבר נהיה אסורים?
וכשמרגישה כל מיני דברים בסוף מתברר שזה קדם וסת..
שתזכו לבשורות טובות בקרוב ❤️
לא הרגשתי כלום כלום כמה שבועות.
עשיתי כל שלושה ימים בדיקה, כולן יצאו חיוביות, כי היה לי לא הגיוני לא להרגיש כלום
כי היו לי כאבי גב מטורפים והיתי בטוחה בכלל שאני עומדת לקבל
אנחנו גרים בקומה גבוהה, באיזור מעפן. בונים סוכה מצ'וקמקת למטה, אין כל כך הרבה איפה. אי אפשר להשאיר דברים בסוכה וכמה פעמים שהרסו לנו קישוטים או גזרו אזיקונים. לא רוצה לפרט אבל הרגשה לא משהו בכלל. כל שנה אני לא מצליחה להשתחרר מהבאסה. עולים יורדים יורדים עולים, לא נעים בסוכה. תחושה שצריך להיות בשקט ולסיים זריז כי אנחנו ברחוב. צריך לפנות כל פעם הכל כולל הריהוט ובכללי אין אווירת חג.
אני רואה שיתופים של סוכות, מפוארות ממש. בגינה הפרטית, מטר מהמטבח או במרפסת המרווחת ביציאה מהסלון. אנשים יושבים ומתענגים עם ארוחות מפוארות, מאווררים מעל הראש ואפילו מזגנים ראיתי…
בא לי לבכות כי פשוט לא כיף לי. אני מתה על אווירת חגים, משפחתיות, אוכל. החג הזה פשוט לא. חתיכת נסיון. אוף.
ממקום המגורים?
לא שואלת בקטע רע, מנסה לכוון את התשובה שלי
מודה שלא לגמרי הבנתי למה אי אפשר להשאיר דברים ולמה צריך לשבת זריז.
כשגרתי עם ההורים בבניין גם היה מבאס אבל לא עד כדי כך..
אבל אם ככה רע לך.. יש לכם משפחה לנסוע לחג? לפחות לחלקו
ובחוה''מ ליזום להתארח אצל חברים או משפחה? אפילו רק לארוחה...
מה עם לצאת בחוה''מ לטייל קצת?
בהרבה פארקים או גנים לאומיים יש סוכות ולאף אחד לא יהיה אכפת כמה תשבי בה.
או אולי לבקר חברים אם יש
לקחנו בחשבון סוכות
והיה תקופה שלא התאפשר לנו לקחת את זה כשיקוך אז הנינו סוכה במקום אחר ושם היינו כל הסוכות
באמת נשמע מתיש לעלות ולרדת ולהרגיש ברחוב
בע"ה שה ירחיב גבולכם ותזכי לסוכה ענקית בחצר מרווחת ממש ממול המטבח
את הבית אני אוהבת, קנינו אותו בקושי וגם שיפצנו קצת. חגים אחרים אני סבבה לגמרי. משקיעה בעריכת שולחן, בעיצובים, בקינוחים וכו.
גרים בסביבה לא משהו וכרגע אין אופציה אחרת. יש טיפוסים מפוקפקים וגם כאלה שלא חובבים את הדת…
שנים קודמות באמת היינו אצל משפחה, אבל ב"ה גדלנו וזה כבד מידי לכולם.
לצאת לטיולים, אנחנו יוצאים אבל זה לא זה. במיוחד אחרי ששנה שעברה יצאנו למקום מסוים קצת רחוק מהבית, והסתבר שאין סוכה כשרה ומצאנו את עצמנו מסתובבים כמו הומלסים ומחפשים מקום לאכול (בעלי מקפיד מאוד) שזה רק הגביר את תחושת המסכנות…
לא יודעת מה אני רוצה
אולי תעזרו לי לשמוח איכשהו
ותודה על הברכות אמן שנזכה
לא כהטפה
מותר מממש להתבאס
ולתת לזה מקום
אבל ביקשת עזרה איך לשמוח בכל זאת במצב הקיים
בעיני זה לקבל החלטה שסוכות הולך להיות שמח
איך
תגרמו לו להיות כזה
העיקר העמדה הפנימית -להיות ביוזמה והובלה ולא בהכנעה ראזת להז מה יש
בפועל הז לחשוב גם מראש איך למלא את החג
איך לייצר בכל יום התרחשות טובה
אם זה לצאת החוצה-יש הרבה אופציות שמתאימות גם לסוכות- אולי לנסוע קצת רחוק יותר אם קרוב אין..
אם זה להזמין או ללכת לבקר חברים או משפחה
וגם בבית- לקנות משחקים שווים לילדים לשחק יחד, להכין אוכל מפנק ..לנקן בגיטרה ולשים מוזיקה- גם אם אפשר רק בבית..
ובעיקר לא למהר לומר
אי אפשר
על הכל
זה סימן לזה שאנחנו לא בעמדת בוחרות
יש אברכים שנוסעים לחג להורים וישמחו להשכיר את הבית שלהם
לא חייב לכל החג
אפשר לנסוע לחלק להורים או אחים
ואיהז יומיים -שלושה להשכיר- ולחוות סוכות בנחת
אני גרה בקומה 4 בלי מעלית , אז מבחינתי לבנות סוכה בכלל לא בא בחשבון,
חמותי גרה קרוב, אז מתארחים אצלה, אבל רק בחג ושבת.
וגם חולמת להרחבה ולהפסיק להיות נטל עליה
..והאזור כאן גם לא משהו, האמת השכן הדתי בנה סוכה פיצית בחניה, אבל אני לא מבינה איך יש לו בכלל יישוב דעת לשבת שם🤷♀️
בקיצור חיבוק! וצרת רבים חצי נחמה❤❤❤ ומוזמנת לפרטי נחשוב איך לשמח את עצמנו כי זה עיקר החג - השמחה!!! 💃אישה בכלל לא מחוייבת בסוכה
אולי זה אופציה בשבילכם?
אגב, הוא באמת קנה מזגן נייד ויש גם מאוורר כי עדיין חם מאוד. זה נחשב מקובל.
חוצמזה אני מזדהה עם זה שלא נח לרדת ולעלות ואני גרה רק בקומה ראשונה😑. בעלי רוצה מאוד לעבור דירה רק בגלל זה אבל הטלתי ווטו על אזורים מסוימים כי לא בכל מחיר מבחינתי
אולי יחזק קצת
"ע"י שמטלטלין עצמן מהבית לסוכה, על ידי זה מתקנים כל הנסיעות והטלטולים של כל השנה, שיהיו כולם בקדושה גדולה"
בהריון... סוף שמיני ברוך ה'...
לא מסוגלת להיות בחום בכלל בכלל
וגם לארח אנשים אצלי פחות רלוונטי כרגע
יכול להוציא אותם בלעדייך אז אחלה
אם לא אז להיות בנחת בבית זה מעולה!! הילדים שלי היו ככה שני חופשים גדולים ולא קרה להם כלום...
ערכת יצירה אפשר, אולי להקרין סרט על הקיר. יש לי מקרן בגוש עציון קחי בכיף
היא בנתה עכשיו בגשר של יו''כ-סוכות מלא פאזלים ו''ריצפה'' בהם את החדר.
היה שקט מהחדר😅
לצייר גם מעסיק אותה המון.
תלוי מתי ומה הנתונים.
אישית בשבוע 11-12 הדימום היה שבוע - שבוע וחצי (שתי הפלות) אבל בטח יש גם סיטואציות שיותר...
שוב חיבוק 💓
מתואמתאצלי בהפלה של עובר בן ארבעה שבועות (שבועיים בעצם) היה דימום במשך כחודש... (הפלה טבעית, שהתחילה בערך בשבוע 10)
בסוף הלכתי לרופאה ששאבה לי את השאריות בפרוצדורה כואבת אבל פשוטה וקצרה, ואחרי יומיים סוף סוף הדימום פסק.
גרידה בשבוע 6.
רק חודש וחצי אחרי הצלחתי לטבול.
מקווה בשבילך שיפסק לך מהר
יש מישהי שקנתה בשיין ויצא לה לא שקוף? אם כן- אשמח לקישור
ואם מישהי קנתה בארץ במחיר סביר אז מאיפה😏
אורך מקסי מתאים לך?
אם כן כבר אפתח מחשב ואשלח לך
יש להם כל מיני סוגי בדים...
זה בד לא שקוף:
Modelyn חצאית קפלים D-Ring אלגנטית בצבע בורדו אדום מקסי תלבושת נשים
מקווה שלזה כיוונת
שווה לנסוע לשם? עומס היסטרי או סביל?
ראיתי בפרסום שיש הפעלות לילדים - יהיה לילד בן 3 מה לעשות שם?
ממש ממש מתחשק לי רק תוהה אם יש למה לנסות
אנחנו ממש אוהבים. אם כי כן מאוד עמוס
ואם את מגיעה עם רכב- את חונה בחניונים שאומרים לך ועולה על שאטל. ככה גם בחזור שאטל לתחנות חניה.
בחזור זה קצת סיוט כי כולם רוצים לעלות ויש שדוחפים ולא הכי נעים.
יש הרבה תאי שירותים ככה שלא מחכים הרבה.
אם נוסעים אז להצטייד ממש טוב עם אוכל ושתיה. הכל יקר בסביבה ואפילו מסעדות בקרית ארבע עמוסות ממש ביום הזה (שנה שעברה הגענו לפיצרייה והיה צריך לחכות לפחות שעה לפיצה במקום, כבר נסענו הביתה והזמנו פיצה בטלפון בעיר שלנו)
דימום אחרי לידההריון ולידההדימום הפסיק כחודש אחרי הלידה, והייתי אמורה לטבול בערב החג. זה יצא מושלם מבחינת התזמון וממש התלהבתי.
אבל אז, ביום השישי של שבעה נקיים- פתאום דם (על מגן התחתון). הייתי בטוחה שזה התחלה של המחזור (ותהיתי איך יכול להיות שכזה מוקדם, חודש אחרי. בד"כ אני מקבלת כשישה שבועות אחרי או קצת יותר), גם כאבה לי הבטן וקצת הרגל כמו לקראת מחזור, אבל לא. הכתמים נשארו ככתמים. ביום השביעי לא עשיתי בכלל בדיקה כי לא היה סיכוי שיצא נקי,
ומאז ממשיכים הכתמים, בניגוב ועל התחבושת כל הזמן.
היום פתאום הפסיק בניגוב פעם אחת אז עשיתי בדיקה, כל כך קיוויתי שנוכל לטבול היום. ויצא מלא דם
אז עכשיו אצטרך לחכות שיפסיק הדימום ולספור מחדש.
חוץ מזה שזה עצוב לי ולבעלי ממש והוא גם חוזר למילואים בסוף החג, אני לא מבינה מה קורה לגוף שלי.
מה זה הדם הזה?!
אולי פצע בכלל?
אולי שארית שליה? ככה זה נראה? אף פעם לא היה לי.
אולי דם מהלידה עדיין? (אבל תמיד הדם הפסיק לי אחרי כחודש ולא חזר עוד עד המחזור, אז לא נשמע לי שזה זה)
התור לרופאה שלי רק עוד 3 שבועות, אין תור מוקדם יותר.
(אולי אני יכולה לבקש ממנה בטלפון הפניה לאולטסאונד? או שזה לא מה שאני צריכה כדי לדעת מה קורה וצריך רופא נשים?)
בקיצור, לא יודעת מה לעשות עכשיו.
אני מבינה שאת בערך 5 שבועות אחרי?
אז מאד הגיוני
לאט לאט זה ייגמר
עד 7 שבועות לא מדאיג
קרה לי אחרי 6-7 לידות...
הדימום אחרי לידה יכל להמשך עד כחודשיים מהלידה
הטבע שלו זה להעלם.וא ז לחזור.. ככה הוא..
וזה תקין!
וקורה הרבה בדיןק ביום טבילה שחוזר לבקר
אצלי בגלל שהז מה שקורה לי בדר''כ הרב מתיר לי מלכתחילה 2 בדיקות בראשון ושביעי וללבוש צבעוני
ולפעמים טבלתי ככה עם הכתמים האלה
לפעמים הלכתי לבודקת
ושאלתי תמידד על הכל ..
ולפעמים כלום לא עזר
ללכת אחרי חודש וחצי לרופאה זה חושב בכל מקרה
ולא לפסוק לעצמך להתיעץ על הכל
אני 5 וחצי שבועות אחרי.
אני יודעת שככה זה דימום אחרי לידה שבא והולך, וגם אצלי זה ככה אבל בקטנה, קצת מפסיק וקצת חוזר, לא שנעלם ל6 ימים ואז חוזר אדום וטרי!
בד"כ הוא היה לאט לאט בכיוון להיעלם, וגם יותר חום/ 'ישן' כזה. וככה הכרתי את הגוף שלי 7 פעמים, ועכשיו זה אחרת. לכן זה מדאיג אותי.
אתן חושבות שבכל זאת זה הגיוני?
לטבול עם כתמים אפשר בתנאי שיוצאת בדיקה טהורה, וכרגע היא לא לצערי.. (ולא רוצה ללכת לבודקת שתבדוק אם זה פצע! וגם לא לרב שיפנה לבודקת )
וגם סוג של טראומה קטנה כי היא לא הכינה אותי וזה היה בהפתעה, שבכלל זה אמור לצאת לבד ורק צריך לחכות כמה שניות בסבלנות...
כמו אולי לחץ של המיילדת.. היא באמת בדיוק סיימה משמרת והיתה צריכה לצאת והכל היה בלחץ ממש
בכלל לא התנהלו לפי רגשות, אבל כן היו נוקשים ואמאלה הלחיצה על הבטן..
וגם כשתפרו אותי ביקשתי עוד כמה רגעים, ולא נתנו לי שניה אחת, ביקשתי אפידורל והרופא שתפר אותי די צחק.. נתן לי זריקת הרדמה וצרחתי מהזריקה 😬
והמיילדת אמרה לי מה את צורחת, עברת לידה, זה כואב לך??
כן זה כואב לי כי לא נתתם לי שניה להתאפס ולאגור כוחות..
עד היום לא חשבתי שזה קשור,
אבל אולי כן כי בעצם אין להם ידע על כמות הדימום ולכן הנהלים יותר מחמירים?
לידה בדרך זה אירוע חירום, הגיוני שפחות יתנהל לפי כללים של לידה ידידותית.
מבאס ממש.
אולי גם אצלי היו לחוצים לפנות את החדר שטיפלו בי (לא חדר לידה כי הייתי כבר אחרי לידה)
העיקר אמא בריאה ותינוק בריא!
אין את הכוס תה והנחת עם התינוק, רק לרוץ לרוץ לסיים עם מה שנשאר לסיים.
חח אין שניה עם התינוק, בכלל שכחתי שאמורה להיות תינוקת בתמונה.
הצוות הכניס אותנו לבי"ח בנפרד, אותה בשמיכה במדרגות ואותי על אלונקה במעליות. (עם אנשים זרים שנדחפו 🙄)
בעלי הגיע אחרי 40 דקות ושאל לראשונה מה עם התינוקת.. בכלל לא היה בראש שלי מרוב שהיה צריך לעבור מפרוצדורה אחת לשניה.
(היום זה קצת מכעיס אותי כי אפילו צמידים לא שמו לה בנוכחותי וזה לא שהיא הייתה במצוקה)
בדרך כלל בהבנה והכלה ועדינות.
חוץ מזו שנולדה פגית לא הפרידו ביננו בכלל.
חוץ מהגדול שלי ששם הצוות ממש היה נוראי
וכן זוכרת שהתפירות כאבו לי יותר מהלידה עצמה,
והכאיבו לי בכללי ללא צורך..
ושם הוא התעקש להפריד ללא שום צורך רפואי ממש סתם.
