אם תקנו לי פעמיים את גיל ההריון לפי האולטראסאונד, ולפי אחד החישובים שבוע 24 כבר התחיל ולפי אחד יתחיל רק עוד יומיים, חושבות שיתנו לי לעשות כבר מחר בדיקה של העמסת סוכר שהיא משבוע 24?
יכולה לחכות כמובן, פשוט מחר בעלי יכול להיות בבית בבוקר אז רוצה לנצל את זה..
לעשות בזמן, אז לא בטוח שיתנו.
הבנתי שאפשר משבוע 24 ולא לפני
לדעתי תחכי לזמן בטוח כי התוצאות הן בהתאמה ..שיצא מדויק
מניקה ילד רביעי בן שנה וחצי ועוד לא קיבלתי מחזור.
עם כל לידה הזמן שאני בלי מחזור הולך ומתארך מ9 חודשים אצל הראשונה, למצב שעכשיו.
אם לא קיבלתי עד עכשיו אז זה אומר בוודאות שלא הייתי נכנסת להיריון בלי שום אמצעי? (אני מודעת לזה שבביוץ הראשון כן אפשר להיכנס להיריון בלי לקבל מחזור, על זה אני לא מדברת).
עברתי אחרי הלידה הזו סרט טורקי עם אמצעי מניעה וחושבת אולי אפשר לחסוך את זה בתקופה שאחרי לידה הבאה אם תהיה
תודה למי שהגיעה עד לכאן 
כי זה לא משפיע
מה שכן משפיע (צנסיון אישי, לא מידע מקצועי) ויכול להשתנות בלידות הבאות זה למשל תזונה , שעות שינה , לחץ , חרדה
שיותר לחץ וחרדה מהשנה וחצי האחרונות כבר לא יהיה חח (הלוואי)..
תודה
אלא אם כן הסיבה שלא קיבלת מחזור היא בגלל אמצעי המניעה (סרזט ומקביליו, וגם התקן הורמונלי, מונעים מחזור אצל הרבה נשים. אם השתמשת באחד מהם, אז את לא באמת יכולה לדעת מה היה קורה אם לא היית משתמשת).
אם מנעת עם אמצעי לא הורמונלי, אז באמת כל עוד לא היה מחזור, זה אומר שלא היו לך ביוצים, וזה אומר שגם ללא אמצעי מניעה לא היית נכנסת להריון בפרק הזמן הזה.
בעיקרון זה עדיין לא מבטיח לך כלום לפעמים הבאות. כי כמו שפרק הזמן שאת בלי מחזור אחרי הלידה התארך עד עכשיו, הוא גם יכול להתקצר בלידה אחרת. יש הרבה גורמים שעשויים להשפיע.
וכמו שכבר כתבת, את אף פעם לא תוכלי לדעת בוודאות כשמגיע הביוץ הראשון (יש סימנים מקדימים של הגוף, שמי שמכירה את עצמה יכולה לזהות. אבל קשה ללמוד את זה בלי ניסיון בזמן מחזוריות רגילה).
ויש נשים שנכנסו להריון מהביוץ הראשון.
דיאפרגמה. הייתה לי תקופה של כמה חודשים עם פומיניק (לא היו דימומים בהתחלה ובהפסקה) אבל כבר כמה חודשים טובים בלי. אז מניחה שזה לא הפריע.
את אומרת שאי אפשר לסמוך על זה. אבל לפחות אולי לא אהיה בלחץ להתחיל ישר משהו אחרי הלידה.
תודה
לי אמר רופא שבחודשיים הראשונים אני מוגנת, כשאצל הבכור קיבלתי ווסת ארבעה חודשים אחרי הלידה...
(מאז הזמן הולך ומתארך כמו אצלך)
בדרך כלל אני לא משתמשת באמצעי מניעה.
כן לוקחת בחשבון שיכול להיות הריון לא צפוי.
כשילדתי בקיסרי, כן מנעתי במשך שנה, וגם אחרי שהפסקתי המחזור לא חזר.
אם את מונעת עם גלולות הנקה, זה בדרך כלל גורם שלא יהיה מחזור.
אם את מונעת באמצעי לא הורמונלי, או שגם אחרי שאת מפסיקה מניעה המחזור לא מגיע, אז כנראה שההנקה מונעת לך.
זה לא מחייב שיהיה ככה גם בפעם הבאה, אבל אם אפשרי מבחינתי הסיכוי הקטן להריון, אפשר לסמוך על זה.
אמנע עם משהו הורמונלי פעם הבאה.
תודה!
ההנקה מנעה לי פעמיים לפחות עשרה חודשים
ולכן אני מסתמכת על זה שההנקה מונעת לי לפחות חצי שנה,
אחרי זה כן בונה על זה שההנקה מונעת, אבל כן יודעת שיש סיכון שהפעם זה יהיה קצר יותר...
אף אחד לא יכול להבטיח לך כלום, כמו שדרך אגב גם אי אפשר להבטיח במאה אחוז על שום אמצעי מניעה, אבל הסיכוי שמישהי שההנקה מנעה לה 4 פעמים בין 10 חודשים לשנה וחצי ואז בפעם אחרת ההנקה לא תמנע לה בכלל, אפסי
אם זה קריטי לך לא להכנס להריון- אז כדי לעשות הכל וכן למנוע בעוד דרך
אבל אני כן לוקחת את הסיכון הזה (ברור לי שאם ההנקה לא היתה מונעת לי הייתי מונעת כל פעם)
נגיד חצי שנה זה כבר טוב בשבילי
במקום שניה אחרי לידה לחפש משהו למניעה
כשאין פתרון שהוא באמת טוב
אם את עושה ככה
תעקבי אחרי חום גוף
הפרשות
צוואר הרחם
זה שיטת מודעות לפוריות
וככה את פחות או יותר מודעת ..
יש בזה משהו קצת מלחיץ האמת. אבל גם בכל אמצעי מניעה יש דברים מעצבנים
אז אפשר בהתחלה שאין ווסת לשים נרות פרמטקס
כי מבאס אותי לקחת אמצעי מניעה שאין ווסת
אבל זה קצת מלחיץ. אז שמה נרות שיהיה משהו
אפילו בלי קוטל זרע - זה יהיה יעיל לפחות כמו נרות
והרבה יותר נח לשימוש וזול.
היי הפסקתי לקחת סרזט לפני 3 שבועות+
עדיין לא קיבלתי מחזור (לא מניקה גם)
עד מתי לחכות עם בדיקת הריון?
יש פה כאלה שנכנסו להריון אחרי הפסקת גלולות ולפני קבלת המחזור?
תןדה
והייתי מחכה עם בדיקה עוד איזה שבוע-שבועיים לפחות.
מתי לעשות בדיקת הריון?
חחח עד מתי לחכות
זה לא נורמלי
כל היום בכי וגם כשהוא עם אקמול מרגיע אותו רק חלקית
לא ישנתי בלילה האחרון כמעט בכלל
המוח שלי מתפוצץ, כואב לי הראש ממש
ומחר אני חוזרת לעבודה.
אין לי כוחות
מתלבטת ברצינות אם לקחת אקמול כי כבר אני לא מסוגלת
אין סיכוי גם שמחר אני לוקחת חופש אחרי כל השבועיים האחרונים.
דבר שני, יש ילדים שנורופן עובד עליהם טוב יותר. במיוחד לכאבי שיניים.
רפואה שלמה ולילה שקט ורגוע!
אף פעם לא התלבטתי ככ אם לקחת אקמול
למה לסבול?
זאת תרופה שמותר גם בהריון וגם בהנקה.
כמו הרבה אנשים בארץ שלא ישנו שבוע וקצת בצורה נורמלית..
חלק מהימים ישנו במקלט ליתר ביטחון...
ואני מוצאת את עצמי קמה ביקיצה טבעית ב2 בלילה גם כשאין התראות.. לא מצליחה להירדם עד הבוקר.. ו"קמה" לבוקר חדש, סמרטוט מהלך, לא מצליחה להזיז את עצמי, מרגישה כבדות בעיניים מרוב עייפות, פיהוקים בלי סוף עם דמעות בעיניים....
ב"ה שזה הקושי ולא מעבר, שהנפש בריאה...
אבל קשוחחחח לי!
מחר הילדים חוזרים למסגרות ואני לא יודעת איך אני עושה את זה! ב"ה שיצאתי לחופש הגדול (עובדת בתיכון) אז זה כבר מנחם
אבל עדין!! 🥴🥴🥴
ועד שסוף סוף ישן לילות שלמים( כבר גדול ..כן?)
אוף
מקווה שהז ישתנה לפחות עד ללידה
אוף
השבוע הזה היה גם ככה סיוט
לא נרדמתי גם בין האזעקות..כבשעלי לא בבית ממש קשה לי להרדם
ויחד עם האזעקות אולי- אז בכלל הגוף.לא נרדם
אז קיוויתי לשפחות הלילה אשן
והנה עוד יום שאני ערה מ4וחצי
אוף
קמה בערך ב11 ולא נרדמת עד איזה 2
סיוטטט
כבר איזה שבוע ככה
ואז ישנה לי בבוקר עד 12
בלי לחץ לחזור לשגרה.
ייקח זמן להתאפס על הכל, לא להתחיל עכשיו פרויקטים או דברים שצורכים אנרגיה אם אפשר לדחות.
עדיין לשמור על הכוחות.
מציעה לך הבוקר לקחת זמן להירגע. לכבות את הפלאפון לחלוטין. לייצר סביבת שינה נוחה,
לישון כמה זמן שתצליחי, לקום לאט, להתקלח מקלחת ארוכה וטובה, לשים מוזיקה מרגיעה,
לכתוב קצת..
לאט לאט עם ההתאוששות.
הנפש עברה פה אירוע משמעותי, זה לא יאללה חזרה מלאה לשגרה כאילו לא קרה כלום.
כשעברנו ממצב שגרה לחירום, היה צריך להגיב מהר. בפתרונות טכניים ובתפקוד נפשי מלא לא הייתה ברירה ועשינו את זה.
עכשיו הגוף והנפש דורשים את שלהם.
עכשיו ייתכן ונרגיש לאות, חוסר אנרגיה, חוסר מצב רוח, חוסר עשייה, חוסר שינה, כאבים, קושי מנטלי.
זה ממש בסדר.
לאט לאט.
כל אחת ומה שעוזר לה להתאושש. העיקר לא לנסות לעלות מ0 ל100 ברגע אחד.
בעלי במילואים שהוקמו (התחיל לפני חודש וחצי בערך) ועכשיו האריכו בעוד שבועיים שגם זה לא סופי. כל החברים שלו כבר מיצו והתחילו לזרוק וזה פשוט דופק אותו ואותנו.
שבוע הבא יש אירוע משפחתי לצד שלו והם פשוט התעלמו ממנו כששיבצו יציאות והוא ביקש לצאת כשהתחילו. אומרים לו להחליף יציאות עם מישהו, אבל אנשים שם לא בראש להתחיל לעשות בלגן והוא שונא להתחנן ולבקש. אירוע אחר של המשפחה שלו הוא פשוט אמר שלא יבוא וכל זה חוץ מהקטע שהוא הפסיד כבר כמה יציאות שהיו מגיעות לו ובגלל הראש של האחרים הוא לא מוכן לבקש כי זה מוריד את המורל.
אני יודעת שזכיתי בבעל מיוחד, אבל בסוף זה בא על חשבונו וחשבוננו. זה לא שיש לי תמיכה אינסופית מהחברה. המשפחה שלי משתדלת לעזור, אבל גם זה בכמות מוגבלת ובסוף נפשית אף אחד לא עוזר כמוהו. כשהוא לא נמצא אני היחידה שקמה בלילה לילדים, זה לא רלוונטי לקחת עזרה לשלב הזה וביחד עם עייפות פסיכית של תחילת הריון אני פשוט קורסת על הספה כל אחר הצהריים במקום להיות איתם נורמלי.
וזה לא כולל את כל הבדיקות שהוא מפספס כי לא נעים לו לבקש לצאת.
מיציתי את הקטע של המילואים האלו, אני לא מגיעה לעשות שום דבר שלא קריטי ובסוף דופקת את עצמי בגלל זה. אז תודה שאתה מתנצל על זה שתבוא בסוף מחר במקום היום, אבל מה אמור להחזיק אותי עד אז?
לגבי האירוע המשפחתי... זה שלו לגמרי... הוא יחליט אם להלחם כדי להיות שם או לא.
מציעה לך לדבר איתו ולספר לו לא בתלונה או האדמה אלא בגעגוע. כמה הוא חסר לך, כמה את רוצה שיחזור. בלי לדבר על אחרים רק על עצמך. ואם חשוב לך להיות איתו באירוע תספרי לו כמה ישמח אותך להיות יחד איתו באירוע. לא בדרישה אלא רק תספרי מה ישמח אותך .
זו תקופה הזויה, בלתי הגיונית בעליל ושניכם אלופים!
שיהיה בהצלחה!
החל בשינה מאוחרת ב2 בלילה וקימה בחמש בגלל הימח"ש האלה...
הורים עייפים, ילדים מותשים והרי לכם קוקטייל גרוע לבוקר נפלא.
ניסיתי שעות להחזיר אותן לישון, בעלי יצא בבוקר, וזהווו מלא עצבים רצונות לא ברורים - רוצים לאכול, רוצים רחלי הקטנה, רוצים לשחק , רוצים טושים והכל בו זמנית.
ואני בכלל עוד לא שתיתי מים מי מדבר בכלל על קפה.
אוף היה בוקר גרוע.
גולת הכותרת שאני בלי מכונת כביסה שבועיים, למרות שהתחייבו למשלוח תוך יומיים וגם שילמנו עלזה - לדברי החברה כמובן בגלל המצב, והיא הייתה אמורה להגיע היום וכבר תיאמו הגעה והופפ - נדחה ליום חמישי. בתקווה שזה אכן יקרה.
איכשהו זה הקש ששבר את גב הגמל, כבר רציתי לעשות סדר הכל הבלאגן של הכביסות המצטברות ובעלי החמוד מאוד מבין אותם במקום להתבאס איתי וזה עוד יותר מעצבן .
אין לי כח להגיד לעצמי דברים טובים ולהודות על הככ הרבה טוב שיש, אני יודעת את זה מאחורי הראש שם למטה את האמת הזו הפשוטה - שהשם באמת מיטיב איתי אישית ואיתנו כעם.
אבל עכשיו באלי פשוט לשחרר קיטור על כל הדברים הפשוטים והמרגיזים האלה.
הפיצית שלי החמודה (שעיצבנה אותי הבוקר על לא עוול בכפה) אמרה לי - אמא את כועסת? לא כיף לכעוס זה עושה לבכות.
אז אמרתי לה שנכון ובאמת אני רוצה לבכות לכן זה יוצא שאני כועסת ומתעצבנת. אז היא אמרה - בואי נבכה ביחד.
בזכותה קצת בסוף חייכתי למרות שמעלליה דקה קודם היו מציקים במיוחד - כמו להפשיט לגמרי את אחותה הקטנה מהטיטול והבגדים ולנסות להעיר את התינוקת (עד שהרדמתי אותה!!)
עד כאן הקפה א
מקווה להמשך יום נעים יותר.
וכן, שוב לא הצלחתי בכלל להתפלל, למרות שמאוד רציתי .
הבוקר הזה מטורלל לכולנומתואמתאבל באמת נשמע שאצלך הטרלול קפץ כמה רמות מעל... (בלי מכונת כביסה שבועיים?? אני הייתי כבר מזמן משתגעת... וגם טובעת - בבגדים...)
הייתי אומרת שתתני להם משהו טעים לאכול תוך כדי שיצפו ברחלי הקטנה - זה יכול לתת לך כמה דקות להתאוששות ולשתות נורמלי❤️
זה מה שעשיתי בסוף באמת
והיום המשיך באותו הקצב, גרוע.
מקווה ליום יפה יותר מחר בעז"ה.
לק"י
אין לך אצל מי לכבס בינתיים?
שבועיים בלי מכונה זה לא אמיתי🤦♀️
לבינתיים עד שתגיע המכונה החדשה?
זה הרבה טרחה והתארגנות אבל שבועיים בלי מכונה זה 😱😱
גם בלי כל המסביב הייתי משתגעת.. איך הסתדרת???
ואיזה מותק הבת שלך! ואת שענית לה ככה!!
כדי שלא יהיה עובש מכתמים של אוכל
היה סיוטטט לקח לי איזה שלוש שעות
כפרת עוונות שלום חחח
והחמודה שלי מותק אמיתית
מרגישה שבתקופה המתוחה הזו עם כל הפרופורציות שמקבלים על החיים הטובים שאנחנו חיים והניסים הגלויים, כל דבר קטן בדווקא מוציא מהכלים (אותי לפחות ) זה כאילו סותר, אבל לא..
מעניין אם עוד מרגישות ככה
שכנה שלי נתקעה בלי מכונה
ונתתי לה לכבס אצלי בשמחה
ההורים שלי עשו את זה כמה פעמים.
נתנו לשכנים לכבס/ כיבסו אצל שכנים.
לא יודעת למה.
באמת שאני מצידי הייתי נותנת בשמחה שיכבסו אצלי
אולי בזכותכן כן אבקש משכנה לכבס פריטים הכרחיים.
לא ל ביא לה את הבגדים שהיא תכניס, ככה ההרגשה יותר נעימה.
אם כבר את מבקשת, כדאי מעבר להכרחי, שיהיה לכם קצת אוורור מהמרדף אחרי בגדים נקיים לפחות עד תחילת שבוע.
אם כבר את עוברת את המשוכה של לבקש, תנצלי את זה חחח
ומרכך ואבקה
ומכניסה אצלה
ואחרי שעתיים באה לקחת
זה ממש לא אמורה להיות בעיה
אן את גרה לידי מוזמנת בשמחה...
באמת שזה לא נראלי כזה מביך
זה לעשות חסד גדול באפס מאמץ
זה אמנם 'הוצאה'
אבל לפעמים זה שווה את זה
(את מקבלת גם הכל יבש ומקופל ומגוהץ)
לגבי תפילה. אולי יש דעות שונות. אבל לפי הפסיקה שלנו אמא מטופלת בילדים קטנים יכולה להסתפק בברכות השחר לכתחילה.
אם את שוב ושוב מאוכזבת מעצמך שאת לא מספיקה להתפלל, אולי שווה לך לברר את הפסיקה שלכם בנושא. אולי זה יעזור לך להיות רגועה לפחות מהכיוון הזה.
מי שיצאה מהבית כדי להיות ליד ממד, אתם חוזרים כבר הביתה?
איזה מוזר זה לחזור לשגרה פתאום
לק"י
לי באופן אישי היה נחמד בבית, וממש קשה לי לחזור.
אבל זה שונה מהשגרה הרגילה. שוני זה לא תמיד קשה.
יוצא שיש לנו מסיבת סיום בגן ובאותו יום חתונה. חתונה בעיר אחרת . בעייה היא גם שאני אצטרך להשאיר תינוקת עם גדולים גם לזמן מסיבה וגם לזמן חתונה אם אני בכלל אלך לשם.
אפשרות נוספת שבעלי יילך לחתונה לבד.
יש אטמי אוזניים לתינוקות.
אם לא, אז שבעלך יסע לבד לחתונה. תלוי מה רמת הקרבה.
היא תרצה לזחול , לקחת דברים ,גם נסיעה ארוכה...
וגם אני לא אוכל ליהנות אם אני אהיה סביבה כל הזמן.
חברים שלנו מחתנים. אבא של כלה חבר טוב של בעלי. אמא של כלה מכרה שלי .
איך תוכלי.
או שאת תשמח לא חהסחב לחתונה ורוצה לא לפגוע באף אחד
המסיבה עלולה להסתיים רק ב7.
שאלת את הגננת על משך המסיבה?
מה הגיל של ילד המסיבה בגן?
עשתי את זה הרבה.
אבל אם נראה לך שלא תהני ככה והחתונה לא מאוד חשובה לך, את יכולה לשלח את בעלך.
אשריכם ממש!!
השראה ❤️
פתאום חסרים לי 😳😳
עם כל הכיף שחזרו לשגרה וכך גם אני
ובכלל, לא יודעת מה לעשות עם עצמי
פתאום השתנה הסדר יום, לוקח זמן להסתגל בחזרה.
אל תדאגי, עוד כמה ימים נגמרת השנה, לא תספיקי להתגעגע הרבה 😅
שבכיתי פה שהוא מחרפןןן אותי...
אני כל שניה רוצה לשלוח הודעה למטפלת מה שלומו, סתם מאהבה אבל לא נעים לי לשגע אותה...חחח
אבל אין לתאר את הרוגע שהם חוזרים מיום של שגרה
כל כך מבורך!!
וגם הם, אז אמרתי להם שבראשון ישארו איתי בבית🙃
גם ככה בגלל שהוא במילואים אני צריכה לקחת ולהחזיר לגנים והקטנה בבית אז לא מספיקה כלום ונגמרת מהשליחה והאיסוף עם הקטנה😏
אני מתחילה שבעה נקיים, ופתאום רוצה למנוע למרות שחשבתי שכבר לא..
יש לי טבעת אבל לא השתמשתי אף פעם.
הבנתי שצריך להכניס בתחילת המחזור. אם אני מכניסה עכשיו מה יהיה? יש דימומים וכו כמו הורמונליים אחרים?
בקיצור, אשמח למידע בתחום.. בעקר על אם רלוונטי עכשיו להכניס
39+1
הייתי הבוקר במוניטור ונצפו צירים לא סדירים לראשונה.
אני הרגשתי כאבי גב תחתון עמומים כאלה, דבועים לא משו שהולך ובא בגלים כמו שמתארים צירים
ועכשיו בעיקר במנוחה אני עדיין מרגישה את הכאבי גב תחתון האלה אבל גם כאבי גב למעלה
אז לא הבנתי איך אמור להרגיש צירים??
ושאלת בונוס
הערכת משקל 3.000 קילו הייתן קונות nb או Snb?
אבל צירים יכולים להיות בכל מיני מקומות, ולהופיע בכל מיני צורות.
כרגע לא הייתי מתייחסת לזה.
כשיהיה משהו יותר משמעותי, את תרגישי.
לגבי המידה, למה snb?
זה לא משקל כל כך קטן.
אולי אם את קונה בשילב, כי המידות שלהם יחסית גדולות.
אני השתמשתי במידה הזאת רק לפג.
לאחרים השתמשתי ב nb/ 0-3, והם נולדו יותר קטנים.
הכל פצפון. לא הייתי קונה מידה קטנה מדי. חבל על הכסף
וזה יספיק לך אולי עד גיל חודש. אז כבר תצטרכי בעז"ה 0-3
SNB קניתי לפגות במשקל 2.100
ולגבי הצירים-כן, זה בהחלט נשמע צירים.
אבל בשביל שהם יהיו אפקטיביים הם צריכים להיות סדירים, בתדירות גבוהה ובעוצמה גבוהה יותר
הרחם כרגע מכין את עצמו וזה נהדר
העיקר שיהיה בקלות, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות בעז"ה.
ממש קיץ
ואם אחרי חודש כבר שמים קצר…
גדול עדיין לא כ"כ מלבישה קצר.
כשהוא בבית לרוב יש מזגן, והוא על הרצפה זוחל.
בלילות יכול להיות מעט קריר/שיש יתושים
רק אם יוצאת איתו החוצה באמצע היום אשים לו קצר.
אלא א"כ את גרה במקום שחם באופן קיצוני
אני גרה באזור ירושלים
אני כבר מגיל חודש וחצי מלבישה לקטן שלי קצר ואנחנו באזור ירושלים גם
בדכ אין מזגן בבית ובחוץ תמיד ממש חם
ואם מדליקה מזגן אז פשוט מניחה עלי ושמיכה.. יותר נוח לי מלהחליף
שמה לו קצר
ולצערי לא יוצאת הרבה ככה שבד"כ הוא נשאר עם ארוך
זה מסוכן להלביש קצר כשיש חשיפה ישירה לשמש.
העור ממש דק ורגיש.
עדיף ארוך מהבחינה הזאת.
תמיד כשיצאנו שמה משהו שיחסום את השמש מעל העגלה, אבל לא עליו ישירות (כמובן משאירה פתחי אוורור בכיסוי אבל לא בכיוון של השמש)
וזה כבר יותר מדי חשיפה, צריך ממש להקפיד על זה
לי יותר קל להלביש ארוך מאשר לוודא כל הזמן שאין חשיפה אפילו של כמה דקות.
יש מגוון צירים
מה שאת מתארת בהחלט נשמע כך רק שזה עדיין לא סדיר
כמו כאבי מחזור שלא באין בגלים,אלה מתמשכים, גם זה יכול להיות צירים
מניסיוני עם מלא סוגי צירים מוקדמים,יש מגוון
היו פעמים שהגעתי רק לבדיקה ובלי להרגיש כלום היו לי צירים סדירים
לגבי הבגדים,זה ממש תלוי איפה את קונה. אבל נראה לי הייתי הולכת על ניו בורן רגיל
בהצלחה ובשורות טובות בקרוב ממש 🙏
נפש חיה.הייתי במעקב הריון עודף, כל פעם שסיימתי מוניטור הייתי שומעת את המשפט הבא: עם כאלו צירים עד הלילה את יולדת....
ילדתי כמעט ב42 
בלידה הכי קשה וארוכה שלי.....
אבל הצירים הללו שאת הרגשת בהחלט מתחילים להכין את הרחם לקראת הלידה
וזה תהליך מופלא
שוב מאחלת שתהיה לידה קלה, מהירה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
זה נקרא צירים מדומים הלא סדירים האלו? זה הברקסטון היקס כאילו?
כאלו שעוד לא ממש מבשרים את הלידה אלא רק הכנה....
וכן, צריך הרבה אורך רוח
כן זה נשמע שמתחיל משהו, זה יכול לעצור ולחסור כל כמה שעות או כמה ימים, עם הזמן זה ילך ויתחזק.
אל תהיי לחוצה ללדת, תני לבתי חולים להתאפס חזרה למצב שגרה קודם 😊
בע"ה שיהיה בשעה טובה בקלות ובנחת!
מחמם את הלב שאת שמה לב
ממש ממש
הבת שלי נולדה 2.8 ולבשה SNB במשך שבועיים ואז היה עליה קטן
אז נראה לי עדיף לך לקנות NB.
אגב אני גם לא קניתי SNB אלא השאלתי ממישהי...
אני עם ההתקן כבר שנה
בשבוע וחצי האחרונים סובלת ממש מכאבי מחזור
לפעמים ממש חזקים
באים והולכים.
אין לי דימום
מצריך בדיקה?
אני עדיין מניקה
אבל הפחתתי משמעותית בכמות - מניקה פעם בבוקר ופעם בערב.
שונאת להבדק בכל מה שקשור לרחם והאזור הזה בגוף. שונאת רופאי נשים. יש כאלו מהממים
אבל תמיד מרגישה ככ חלשה מולם ונתקלתי בכמה עם יחס מזעזע. כבר מפחדת לנסות
אם הרבה זמן לא היית, אז ממילא כדאי ללכת.
ייתכן שהגוף מכין את עצמו לחזרת המחזור החודשי לאור הפחתת ההנקות.
ואני בדרך כלל מקבלת מחזור בהנקה
משערת שלא קיבלתי בגלל ההתקן
או שלא היה לך מחזור חודשי (עם ביוץ והכל)
אם הגוף עכשיו חוזר למחזור חודשי אז הגיוני הכאבים,
אם את חושבת שהוא חזר מזמן, אז אולי כן כדאי להיבדק.
קשה להמליץ כי מצד אחד את כותבת כאבים חזקים, מצג שני את שונאת להיבדק..
אולי פתרון טוב יהיה למצוא רופאה נעימה שלא תחששי להיבדק אצלה.
את יכולה לנסות את ד"ר אירנה ליטוין מרחובות, היא ממש מקסימה. את יכולה להתקשר למרפאה שלה לברר איזה קופות היא מקבלת אם יסתדר לך להיבדק אצלה, זה יחסוך לך את הדילמה. ותלכי עם בעלך או עם חברה, אולי יש לך חברה שהיא אחות במקצועה ופחות מתרגשת מרופאים שתוכל ללוות.
אם לא מסתדר, אז לא רוצה לקחת אחריות ולהמליץ לפה או לשם..
כי מרגישה פעם בחודש כאבי מחזור וביוץ וגם תמיד בול בהפרשים של שבועיים
צריכה כנראה לחפש רופאה טובה ונחמדה.
אני קצת דואגת כי פעם לפני הרבה שנים היה לי התקן שזז וגיליתי בגלל כאבים ברחם שהתברר כדלקת
ואולי אחד קשור לשני
אני בשבוע 22,
יש לי כאבים במפשעה
ולחצים כמו שיש לפני לידה כשהעובר לוחץ.
גם כאבים בבטן תחתונה.
אחות הפנתה אותי למרפאה שצריך לקבוע איתם תור ולהגיע.
זה לפחות חצי שעה נסיעה
ואני מתלבטת מה לעשות,
לפני שבועיים היה משהו דומה ובסוף לא מצאו משהו חוץ מזה שאולי יש לי סימפוזיוליס.
צירים זה כאב והתקשות שבא והולך בגלים לרוב
לא יודעת מה בדיוק את צרגישה בכאב בבטן תחתונה.. אז לאיודעת להכריע
אבל לחץ למטה ובאגן וכאב במפש'עה הז קלאסי לסימפליוזיס
יש לי שאלה
אני משתמשת בנוברינג
הוצאתי טבעת שניה ברצף בגלל כתמים
קיבלתי ווסת ואני רוצה להכניס את הטבעת קצת אחרי שבוע מההוצאה
כדי לקבל יותר ימים מותרים
השאלה שלי היא האם אני מוגנת? ואם לא כמה זמן אחרי שאני מכניסה טבעת חדשה אני מוגנת ?
והאם רלוונטי להשתמש בעוד אמצעי מניעה בנוסף כדי להיות מוגנת?
תודה
גם ChatGPT מציין זאת.
יש לי הכתמות
לכן רציתי להכניס באיחור כדי להרוויח עוד זמן
בטח שאלו כאן כבר מליון פעם אבל לא מצליחה לעשות חיפוש..
מחפשת המלצה לסקירה מוקדמת, אזור המרכז/ירושלים
עדיף מישהו שבהסדר עם כללית פלטינום
אם יש שרשור כזה כבר ומישהי יכולה לתת קישור אליו- גם יעזור לי מאוד.
תודה רבה ויום שקט לכולנו
והיה ממש בסדר. הייתי לבד והוא מאד ענייני, עשה בזריזות ולא חיכיתי הרבה זמן בתור.
בקניון מלחה. בהסדר עם הקופה.. לא זוכרת כמה שילמתי אבל נראלי פחות ממאה (פלטינום)
ממליצה עליו ממש
מאכזב שחוזרים לשגרה, איפה המשיח?
תוסיפי גם חג ארוך הכל הפוך (כלים, אוכל שונה) כולם בבית, נגמר בהתעלות של נס קריעת ים סוף
ואז במוצאי שביעי של פסח מה עושים?
מתארגנים לשגרה.
זה כזה מוריד ומבאס. המימונה באה לפתור את זה.
חגיגה עם חמץ ומוזיקה לתוך הלילה כאקט של ציפייה לגאולה.
גם עכשיו מרגיש לי כאילו לא סגרנו את הסיפור הזה.
אוקי היה פה אירוע ענק ברמה הלאומית עם קושי לוגיסטי מטורף ברמה הפרטית,
אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?
יצאתי מקודם לקנות לילדים לחמניות למחר, והרגשתי צורך לקנות כזה דברים שווים, לעשות סיום.
בא לי לצאת לאיזה מסיבה טובה כזאת.
😁
"אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?"
שובר את הלב.
מרגיש שוב כמו בקורונה בפסח, כאילו פספסנו עוד מועד.
ברמה האישית התקשיתי להתעלות לגודל השעה ולהתפעל מהניסים, יותר התבאסתי ונלחצתי והתקשיתי לעבור את התקופה.
אבל ברור שהיינו פסע מגאולה וכולם דברו על זה.
ועכשיו מה, פשוט לחזור לשגרה?
אני חושבת שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר גאולה.
ואני חושבת שהבעיה שלנו זה שלימדו אותנו לחכות למשיח שיגיע בבת אחת, ובית המקדש ירד מהשמיים, והכל יהיה כמו נס פתאומי כזה שקורה בבת אחת ולכולם ברור שזו הגאולה.
ואז כשקורים דברים שהם ממש חלק מהגאולה עצמה, כל עוד לא הגענו לשלב הסופי הזה אז אנחנו מרגישים ש'בסוף לא קרה כלום', או ש'פספסנו'.
ובעיני זו ממש טעות.
גם גאולת מצרים לקחה זמן. 10 המכות התרחשו במשך כשנה. בסוף היה לילה של שיא של היציאה ממצרים במכתב בכורות, אבל גם אז עוד היו קשיים בהמשך, הרבה רגעים של פחד וגם רצון לחזור אחורה, ושאלות כמו "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?"
גאולה היא לא 'זבנג וגמרנו'. ובמיוחדלא הגאולה האחרונה, שבה הקב"ה רוצה שנהיה שותפים ממש בגאולה (לעומת גאולת מצרים, שהיתה יותר מלמעלה).
ונכון שזה לפעמים מרגיש כבר ארוך, ואנחנו חסרי סבלנות ורוצים להגיע כבר לסוף.
ונכון שלפעמים גם ברגעים שהם באמת גדולים, החוויה האישית שלנו היא של קושי, כי בכל שאת זה דורש מאיתנו להתמודד עם מציאות פרטית לא פשוטה.
אבל אנחנו כבר עמוק בתוך תהליך של גאולה. ועכשיו היה לנו עוד 'פיק' של התקדמות משמעותית.
ואנחנו ממשיכים להתקדם. הקב"ה עדיין איתנו, וממשיך לסובב את גלגלי ההיסטוריה לעבר גאולה שלמה.
ואנחנו פה בתפקיד, אנחנו צריכים להיות חלק מהתהליך הזה. גם בעשיה, וגם בהודאה על מה שהקב"ה כבר נתן לנו וקידם אותנו (שזה מה שהיה חסר אצל חזקיה המלך, שלא אמר שירה על הנס שנעשה לו, ולכן לא נהיה משיח...)
אני גם מזדהה עם הקושי של הבוקר, הנחיתה ישר לתוך שגרה.
ומימונה בהחלט היתה יכולה להתאים פה🙂 (למרות שבאופן אישי אני לא חגגתי אף פעם מימונה, ואחרי השיא של פסח רגילה רק לחזור לשגרה ולארגן את המטבח בחזרה...).
אבל אני כן חושבת שלא צריך להתאכזב מזה שחוזרים לשגרה כאילו פספסנו משהו. אנחנו ממשיכים להתקדם...
אנחנו עדיין
זה קירב אותנו
עוד קצת ואנחנו שם
גם בקומונה לא פספסנו כלום
זה היה עוד ציר מהצירי לידה
אז תעשי! תעשי סעודת הודיה כיפית עם הילדים, את יכולה להזמין גם חברים, שימי מוזיקה כיפית.
באמת אנחנו חווים פה את הגאולה סביבנו, זה באמת מרגש ומשמח.
ובחזרה לשגרה תקועה לחלוטין 😅
מתחילת המלמה, החזקתי לבד את המוראל ואת התפקוד בבית, וכל הזמן להיות זאת שמובילה ומייצרת וודאות, ביטחון וחוסן.
בא לי שמישהו יעשה ויזמין אותי 😉
בעלי יוצא היום לאפטר, אז אולי נצא לאנשהו אם הוא יהיה בקטע. (רוב הסיכויים שהוא פשוט ירצה לישון, אבל נחמד לפחות לדמיין שיש מצב שנצא 😐)
שימחת ממש,
שבזכות הרצון, תהיה לך הזכות כמעשה.
באמת שימחת אותי 😄
מוצאי שביעי, משיח בן דוד בא!
כאילו ברור, אחרי שביעי של פסח מה שנשאר זו גאולה שלמה!
לא מכירה את עניין הכשרות.
אצלנו המרוקאים תמיד היה כשר אצל כולם עוד ממרוקו, לא היה עניין של שומר כשרות או לא שומר כשרות. מעניין.
אני זוכרת כילדה הייתה תחושה באוויר של התרוממות, ממש שיא השיאים, הטופ של החג.
זה לא רק מוזיקה ואוכל, זה באמת שמחה אמיתית וחיבור לקדושה.
אלא לכל משפחה יש את המנהגים שלה אפילו בתוך מרוקו יש הבדלים בכל מיני דברים (קטניות ירוקות, יבשות, אורז וכו' - וזה רק מה שאני מכירה אישית, אולי יש עוד הבדלים)
וכדי שכל אחד ישמור על מנהגיו, אז במשך שבעת הימים נוהגים לאכול בביתך ולא להתארח אצל אחרים...
אני חושבת שזה מאוד חשוב לא לעבור על האירועים האלו לסדר היום וכן לעצור ולהודות על הניסים המדהימים שהיינו עדים להם
ובעז"ה מתכננת כנראה שבוע הבא אירוע קטן אצלי בבית, עם כמה דברים מתוקים. אזמין בעז"ה קצת משפחה וחברות
מאוד רוצה שנגיד יחד נשמת אבל אולי זה יהיה ארוך מידי, אז לפחות להגיד ביחד מזמור לתודה
והכי חשוב העצירה הזאת וההפסקה בחיים ולהגיד לד' פשוט תודה!
יואו איזה תזמון, נתת פה רעיון!
אפשר גם מחר בערב חח
האמת שזה אחלה להצמיד את זה לראש חודש
מה אפשר לעשות כדי לחזק את הזוגיות? איזה דייטים ביתיים?
מרגישה שהכל נובל מבחינת הזמן הזוגי
הניהול של הבית מתנהל ביננו בסדר גמור, לא פיצוצים או משהו… יציב. אבל אין את התקשורת והחיבור הזוגי. אין.
שנים שאני מציעה ומנסה איתו - סדנאות זוגיות ביתיות כמו ציור/מנדלה וכו, לקרוא סיפור או ללמוד משהו, לשחק משחקי קופסא, משחקי קלפים של זוגיות, סתם לשבת על כוס תה…
ואם אפשר לצאת אז לצאת למשהו כיפי.
והוא שונא הכל לא מתחבר לכלום.
הצעתי לצאת בהפוגה בהנחיות… לא היה בא לו.
לא מוכן לזרום אף פעם על כלום! אומר שאם הוא יזרום זה בכח ולא כיף…
אז שואלת אותו מה הוא מציע, עונה שהוא מבחינתו כלום ומקסימום מסכים רק לראות סרט.
כל ערב ככה, שנים. מתחמק מכל קשר איתי שהוא אישי ולא טכני בניהול בית. פשוט שונא ולא רוצה זמן זוגי, לא זקוק לזה. מבזבז לו זמן ביום, שאני חופרת, שאין נושאים לדבר, שאין צורך לצאת … (הוא אמר את כל זה כמה פעמים)
ועכשיו זה יותר קשה כי כולי יוצאת מאיזון באופן כללי במצב הזה, וגם אין תקשורת זוגית שמחזקת אותי…
מעצבן, באלי לבכות. הבן אדם לא מסכים לזרום על כלום!
איזה גבר לא רוצה דייטים עם אישתו וזה מבזבז לו זמן?!
כמובן שהסברתי מלא פעמים שזה פוגע וכו
אופ יצא לי שרשור מסורבל ולא ברור.
ולפני שאתן אומרות- כן היינו בטיפול זוגי כזה ואחר, ברגע שנגמר תהליך הכל חוזר להתחלה. הצעתי לעשות פגישת רענון והוא לא מעוניין.
לא קשור לתוכן
גם הוא אמר שנים לשא זקוק ומבחינתו מספיק לו מה שיש
וגם אותי זה שיגי והעליב. אבל למה אתה מתנגד ואומר 'זה לא אני זה מאולץ'
מי לא רוצה מזן כיף עם אשתו? איך לך לא חסר קצת?
לא הבנתי
אבללל לא חייב באמת לצאת לדייט ולהכריז על ערב זוגי
ולא חייב סדנאות ומסעדות וקלפים וכו
השאלה המהותית- זה מה כן יש בינכם במרחב הזוגי שלכם?
איך נראה ערב בבית ? איך השיח התקשורת השיתוף?
בעלי נגיד מסתפק בלשתף ולדבר.לפעמים מה היה לו היום ולפעמים שיחות עמוקות יותר
ולא מחפש את הצדדים שאני מחפשת שהז קצת קלילות ואיוורור ופשוט כיף יחד ורומנטיקה
מלמדת את עצמי
שיש לו פשוט צורך מסוג אחר
אבל לא שלא רוצה אותי או את הזוגיות
וגם.. באמת המהותי זה מה כן י שביננו
ואם שם יש מקומות שצריכים ברור אז שווה לברר אותם
סדנא או ערב זוגי לא יפתרו את זה
מבחינת ערב בבית זה לא זורם בקטע זוגי, רק בקטע טכני ביתי משפחתי... הילדים נרדמים והוא ישר הולך לישון גם. אז אין זמן של שנינו לבד בכלל בכלל.
זה תמיד אני עם עצמי עד שהולכת לישון…
ונגיד ואצלו זה מתבטא בדרך אחרת, הזמן של הביחד.
למה לבטא זמן זוגי רק בדרך שהוא מתחבר אליה ואיך שהוא אוהב?
מה עם רצונות שלי ודברים שאני אוהבת והצורה שבה גם אני רוצה לבטא את הקשר?
כי באמת
לכל אחד יש צורות לבטא אהבה
וצורך מסוג אחר מה גורם לו להרגי שאותה
אבל
אתם יחד
ונכון
לשניכם מגיע מקום❤️
באמת זוגיות לא יכולה להתבסס רק על זמן יחד..
כמו שלא רק על לשבת ולדבר בערב על הספה
זה באמת אמור להיות גם וגם
ולשיח יחד יש מי ד מאוד חושב - ככה נהיחם חברים ושותפים לא רק טכנית אלא נפשית
מתערבבים בעולם אחד של השני, מכילים וקשובים אחד לשני
זה באמת צורך כל כך מובן ונכון שלך
מאחר ואנחנו ושמעות רק אותך ולא אותו- מה הוא מרגיש וכו
אז קהש להגיד משהו מוחלט
אבל בהחלט נמשע שכדאי ממש לכוון ללכת יחד לטיפול
לפתוח את זה יחד
כן זה יציף את הכאב אולי
אבל זה גם יאפשר ךך לקבל מקום
ולכם ךמצוא דרך יחד..ולהעמיק את היחד שלכם
שאנחנו ממש לא חברים טובים
זורם לנו בחיים ביחד, מאוד. טוב לנו בכללי, אוהבים אחד את השניה. אני יודעת.
אבל כנות ופתיחות וזרימה וצחוקים ושחנשים… לא קורה. הכל נורא כבד ביננו וזה מבאס נורא.
אני רוצה כבר תקופה ללכת שוב ליעוץ שממש עזר לנו אבל הוא מוחה בכל תוקף… אומר שזה בזבוז זמן וכסף. חבל לי, מקווה שיסכים…
הוא ישן מספיק?
הייתה לי תקופה שבעלי רצה זמן זוגי ואני הרגשתי שהוא רוצה לשפוך או לדבר אותו דבר ופשוט לא היה לי כוח. ולא כיף.
למה לא לראות סרט? נשמע לי נחמד , אפשר גם לדבר תוך כדי על הדמויות. משחק מנדלות לי אישית מרגיש מתאים רק למי שמאוד אוהב את זה.
נשמע שבעלך עייף ואין לו כוח.
יכול להיות גם שהוא צריך קצת זמן לבד לעצמו. כולנו צריכים את זה. קורה לנו שאני צופה בסדרה והוא צופה כדורגל. הוא אוהב כדורגל ואני לא . אני אוהבת סדרות על סינים עתיקים והוא לא מבין את הקטע.
הוא ישן מעולה חחח הלוואי עלי
רואים פה ושם סרט, אבל זה לא מחבר באמת כי בסוף כל אחד רואה בראש שלו עם עצמו וזהו… אין תקשורת. מלא פעמים ניסיתי אחרי סרט לדבר על העלילה וכו והוא לא בקטע של לנתח סרטים. נגמר הסרט ביי שלום.
זהו שכן יש לו זמן לעצמו ביום, וגם יוצא עם חברים לפחות פעם בשבוע ושם יש לו מלאאא מה לעשות.
אבל כשזה מגיע לזמן עם אישתו אז תופס מרחק
מתחילה לחשוב שבאמת משהו דפוק אצלי שלא נעים לו בקרבתי.
על מה דיברתם בתקופת דייטים? לפני הילדים?
מה לגבי אינטימיות?
האם את יוצאת עם חברות? יש נושאים שגברים פחות מבינים , חייבים שיחה עם חברה...
גם לא היה כל כך דייטים… כל אחד בעבודה שלו רוב הזמן היה.
לאחרונה קשה לי קצת להפתח באינטימיות בגלל שאני לא מקבלת את הצורך הרגשי שלי וגם כל המצב מלחיץ… אבל לפני כן סבבה בקטע הזה
לעיתים רחוקות יוצאת עם חברות… אבל אין לי חברה ברמה שאפשר ממש לדבר איתה עמוק ואישי, כולן כזה היי ביי שיחות כלליות.
כן זה חסר לי, הלוואי הייתה לי חברה טובה ככה לשיחות כיפיות.
לפעמים יש קושי זוגי והבן זוג לא מוכן ללכת לייעוץ זה הפתרון שמציעים...
וזה יכול לעזור או לקגם אפילו רק אותך באופן אישי
שתהיי יותר שלימה עם מי שאת, תעבדי על דברים שאת רוצה לעבוד עליהם ותהיי יוצר בלימות עם נה שקורה ומי יודע אולי זה עזיז דברים גם בזוגיות ואם לא לפחות תהיי בפני עצמך יוצר בשלווה ושמחה ופחות מוטרדת מזה...
נשמע ממה שאת כותבת שזו מועקה של שנים ואין למה לחכות שייפתר מעצמו..
וחיבוק מותק!! כשמורכב בזוגיות הכל יותר כבד... מקווה ומתפללת שתראו ישועה בקרוב❤️❤️
ב. אם את מדברת איתו על העבודה שלו באריכות באמת מתעניינת ומשתפת את דעתך בנושאים שעולים לא תתפתח מזה שיחה? אפילו קצת של נושא אחד שגלשתם אליו מהשיחה על העבודה?
להסביר לו שזה צורך שלך מהזוגיות הזו
זה יותר משמח אותך מאשר לקנות לך תכשיטים וכו'
וזה מה שיעשה אותך מאושרת
את יכולה גם לארגן יציאה ולהגיד לו שקבעת עבורכם זמן זוגי וזה מאוד ישמח אותך שהוא יצטרף כי את צריכה את הביחד כדי להתאושש
וייתכן שכשהוא ירגיש בהשפעה של היציאה הזו עלייך הוא יבין את המשמעות כי זה יתבטא בעוד הרבה מרחבי חיים
או שאת למשל יכולה לנצל זמן מיוחד כמו יומולדת שלך ולבקש ממנו כמתנה בשבילך לצאת לטיול/סדנה ביחד איתו וזה כבר ייצור פתח להמשיך לעוד יציאות בהמשך
גם בעלי לא אוהב דברים מהסוג שכתבת...
ממש ממש לא אוהב
פעם באף פעם הוא מוכן לזרום רק בשבילי- ואז שנינו סובלים חחח ודי לא רוצה לעשות את זה שוב.
הוא אוהב להיות בשקט בבית.
בלי דרמות. בלי אטרקציות, בטח לא כאלו שמוגדרות "זוגיות"..
לשבת לאכול ארוחת ערב ולדבר כמה דקות על החיים, איך היה היום בעבודה וכו.
מצד שני הוא מוכן לשמוע את מה שיש לי להביא על החיים.... ההתלבטויות שלי. הקונפליקטים שאני נמצאת בהם. מה שעובר עלי....
ואני כן מבקשת לשמוע את דעתו על זה... ואז זה מספק אותי מבחינת העומק והשותפות שלנו ברמות עמוקות יותר...
כן אציין שהוא זורם איתי על לצאת לבית קפה או לטיולים בטבע (מסלול, או סתם סיבוב עם הרכב למקום שמעניין את שנינו) אבל בשום פנים ואופן לא לדבר יותר מידי😅 ואני טיפוס שמאודד אוהבת לדבר..
יכול להיות שאת רוצה שתדברו/תעשו דברים מסויימים?
שאת מצפה ממנו לרמת שיתוף או שיח מסויים?
יכול להיות שיש לך בראש שאם אתם לא עושים "זמן זוגי" אז זה אומר שהזוגיות שלכם לא טובה?
ומה באמת קורה בזוגיות שלכם?
את חושבת שאת באמת לא מעניינת אותו? שאת מעיקה עליו? שחברתך לא נעימה לו?
אם כן
תנסי שניה לחשוב למה...?
ואם לא.. אז למה את ככ רוצה את הדברים האלה?
האם יכול להיות שיש לך צורך עמוק יותר שקיים פה
שאת מלבישה אותו על "זמן זוגי" אבל באמת באמת הוא יכול להתבטא בעוד דרכים ובעלך יהיה מוכן לספק אותו בדרכים אחרות?
למשל
להרגיש שאני מעניינת. לא בהכרח מתבטא בלעשות איתי דברים. יכול גם להתבטא בלהקשיב לי.. להתייעץ איתי. לשתף אותי.
או למשל להרגיש שאני אהובה. יכול להתבטא גם בדיבורי אהבה. מעשי אהבה.
יש אלף ואחת דרכים, והגברים שלנו ממש טובים בלמצוא דרכים נוספות יצירתיות וטובות לספק לנו את הצורך.
אולי אם תזהי מה בדיוק הצורך תוכלי לשתף אותו והוא ימצא דרך אחרת שתספק אותך...
בכלל, גברים, אבל גם נשים לא אוהבים שמכניסים אותם לתבניות של "ככה אמור להיות"
הם רוצים להרגיש שהם רצויים ואהובים וטובים כמו שהם
גם בלי להכנס לשבלונה של ככה צריך להיות...
ומצד שני מאוד רוצים לספק צרכים של בת זוג ושתהיה שמחה... אבל הם רוצים *לבחור* איך לשמח. לא להיות מוכרחים בדרך אחת.
אני לא אומרת שאת פועלת ככה כמובן❤️
אבל מניחה רגע למחשבה..
זה נראה שאת עסוקה בפתרון המעשיהשלך יתן מענה רגשי אבל האם הוא מודע לעומק הדברים
שכשאת אומרת לו 'בא נעשה משהו ביחד' זה בעצם 'תראה לי שאתה אוהב אותי'
הוא מודע לזה שאת מרגישה ריחוק ממנו? לא במעשים, אלא בלבבות
שזה כם מקשה עליך להיפתח אינטימית?
וטם הוא מודע לכל
ועדין לא מתחבר לפתרונות שאת מציעה
מה הוא מציע???
למקווה, ויש מקלחון ולא אמבטיה, כמה זמן לוקחת הרחצה?
זכור לי שצריך מלא זמן אבל זה לא פרקטי ולא נח
יש דעות שלא צריך בכלל
יש דעות שצריך לפחות 20 דקות
ממליצה לך לשאול את הרב שלכם
כי נראה לי שפה רק תצאי מבולבלת 😁
ועד שמסיימים הכל
מאנונימי כי לא נעים לי באישי
שלא יהיה יותר משעה
אם זה פחות ומרגיש לך יסודי לי זה מספיק מבחינתי.
מקלחת יסודית בעיניי בלי הורדת שיער ועם שפשוף של כל הגוף וחפיפה פעמיים זה סביב 20 דקות וזה מה שאני עושה
שתי שניות, שטיפה קלילה להרטיב את השיער והגוף
בהנחה שעשית את ההכנות בבית ודי מיד יצאת למקווה
כשאני מגיעה מקולחת למקווה, מאז הקורונה כבר.
יכול להיות שזה נחשב דיעה מקלה
אני בכל אופן עושה שוב עיון כמובן אבל לא נוגעת בברזים.
ולשפשף את הגוף?
אני פשוט מתקלחת
זה נחשב פעמיים? מעניין..
אני לא ממש משפשפת אבל משתדלת שזה יהיה ניקוי יסודי יותר ממקלחת רגילה
המרכך משאיר חומר על השיער גם לאחר שטיפה, אותי לימדו שככה צריך כדי שלא יהיה חציצה
אבל אני יודעת שלא כולן נוהגות כך (לדעתי ספרדיות לא)
כיום המרככים לא משאירים שכבה שומנית שמהווה חציצה, זה היה יותר נפוץ פעם כשהיו משתמשים בחומרים הרבה יותר שומניים כדי לרכך את השיער, ועם המרככים של היום מספיק שטיפה טובה.
יכול להיות שיש פוסקים שעדיין מתייחסים למרכך כחומר מסיבי שמשאיר שכבה שצריכה שטיפה רצינית.
אני גם אשכנזיה
העיקר שיהיה יישוב הדעת והגוף יתרכך והליכלוכים ירדו בקלות..
שעה בערך בסהכ כל ההכנות..😀
מתקלחת בנחת ובכייף כל מה שצריך.
בכלל לא מסתכלת על שעון ועל זמנים.
מסוים באמבטיה, נראה לי שאם יש מקלחת ולא אמבטיה צריך לכל הפחות את הזמן עליו הקפדת, ולא פחות. לא?
השאלה שלך קשורה לעצם ההקפדה על זמן או להבדל בין מקלחת לאמבטיה?
כמו שנכתב כבר בשרשור, לפי דעתי עניין הזמנים יותר קשור למנהגים מאשר להלכה, בכל מקרה זה לא יכול הדעות שצריך איזה זמן מסוים בדווקא.
אם היית מקפידה על זמן מסוים להכנות, בלי קשר להאם זה אמבטיה או מקלחת, ועכשיו את רוצה להפסיק עם המנהג הזה, אולי צריך לשאול רב/ לעשות התרת נדרים.
הסיפור של השעה הוא רק לחלק מהדעות ורק למי שמתחילה את כל ההתארגנות בערב הטבילה עצמו- כולל ציפורניים, הורדת שיער, איפור וכד'. אן התחלת אץ ההכנות קודם ואת יודעת שעברת על כל הגוף ביסודיות. הכל בסדר.
(כמובן שחשוב לעשות עיון לפני הטבילה)
איך מחשבים? כמה זמן בערך לוקח לך לעשות מקלחת יומית רגילה תוסיפי לזה את היסודיות והדברים המיוחדים ותחשבי לעצמך כמה זמן לוקח לך להתארגן פחות או יותר.
לק"י
לבדוק מול הרב שלכם איך לנהוג (או בספר שאתם נוהגים לפיו, אם נוח לך וכתוב בו הכל).
יש מליון מנהגים.
