פורום הריון ולידה (עמוד 134)

יש לזה הכשרים שונים, או רק סוג אחד?

ואיפה אפשר לקנות בדרכ? 

ועדיף גם פרופיל הורמונלי, אבל לא כל רופאי הנשים מספיק אחראיים בנושאי פוריות.

מעקב זקיקים - אולטרה סאונד פעם ביומיים שלושה לראות את הזקיקים גדלים ואת מועד הביוץ. (א"ס יכול להיות פנימי או חיצוני או שניהם לפי מה שהטכנאית רואה באותו רגע)

פרופיל הורמונלי - בדיקת דם ביום השני - שלישי למחזור לראות את רמת ההורמונים ושהיא תקינה. כשמדובר על מועד הביוץ כדאי לעשות בדיקה נוספת, אני לא זוכרת של איזה הורמון, ביום מאוחר יותר, שמאשרת שהיה ביוץ.

אין אופציה לדלג על השלב הזה של מעקב זקיקים?

אבל זה לא אחראי לדעתי.

אסטרופם ודומיו אלו תרופות חזקות (ולכן גם מוגבלות במספר הפעמים שאפשר לקחת), לא נשמע לי אחראי לקחת אותם בלי מעקב רציני.

אם את רוצה ללכת על טיפול טבעי, למה לא, לא מכירה נזק שעשוי לצאת מזה, אבל אז את לא צריכה רופא נשים...

אוף

תודה, לא ידעתי שזה תרופה שיש איתה עניין

הביוץ תמיד היה ביום של המקווה כמו שעון, מאז הלידה ואחרי כמה מניעות הורמונליות לא מצליחה לחזור לאיזון.

יש חודשים של 30 יום ויש חודשים של 27

כן הייתי מנסה לראות אם ואיך אפשר להקדים קצת את ההפסק

(לי היו מחזורים של 23-24 ימים ולא פיספסתי כשהצלחתי לעשות הפסק אחרי 5-6 ימים)

יש למכון פועה מחקר על ביוץ לפני טבילה. שאלת המחקר שהם רצו לבדוק היא האם נשים מחמירות על עצמן יותר מידי וזה מה שגורם להן לעכב טבילה לאחרי הביוץ, והאם הנחייה צמודה מרב תאפשר להן לטבול לפני הביוץ. אם מישהי רוצה לקרוא את המחקר זה מעניין אבל די ארוך (יש שם גם הרבה מידע רפואי והלכתי לגבי ביוץ וטבילה, זה ממש יכול לעזור לך). ביוץ מוקדם

בעיקרון יש הרבה גוונים שנראים אוסרים, אבל רב פוסק במראות שמבין בזה יכול להתיר.

אגב, לפי אורך המחזור שאת מתארת אין סיבה שיהיה לך ביוץ לפני טבילה, (זה גם לא נחשב לא סדיר) אבל הדרך היחידה לוודא את זה זה מעקב רפואי. 

והייתי עושה את זה בצורה יותר רגועה,

עושה בדיקת דם בלבד בבוקר הטבילה ועוד בדיקת דם כשבוע לאחר מכן, ואז אפשר לוודא אם הביוץ היה לפני הטבילה או אחריה...

מעקב זקיקים זה כדי ממש לתפוס בהכי מדוייק את יום הביוץ, זה לא מנ שחשוב במקרה שלך, אלא רק לוודא שלא היה לפני הטבילה...

ואז אחרי חודש/חודשיים כאלו שרואים שזה רצוף הפספוס (אם כך יהיה) ממליצה לך לפנות לציון פארם בירושלים, עושים משלוחים לכל הארץ, יש להם תמצית הומואופטית מעולה לעיכוב הביוץ... ממליצה לפנות למכון פוע"ה יש להם עוד רעיונות יותר טבעיים מאסטרופם....

אם 24 עד 27 כן הייתי חוששת

אבל אם אוזר 30 אז פחות

וגם השאלה מתי הטבילה  מהווסת

וכמה זמן הדימום

תעקבי אחרי הפרשות חום גוף וצוואר הרחם

בדרכ לא מצליחה לפני

בחודש הקודם נדחה לי בגלל כתם, והחודש הזה נראלי ביוץ יותר מ24 שעות לפני מקווה שזה ממש מבאס 

אולי לנסות לשאול רב לפני שממש נקי מכתמיםכדי לעשות הפסק מהר יותר.

לנסות לקצר דימום

אפשר לקרוא לזה סביר זה החלק העליון בנורמה,אבל זה קצת ארוך בהתחשב שהיא רוצה להרות 

לק"י

אבל ממה שידוע לי שבוע זה נורמלי.

לא מדברת על דימום מסיבי, אלא כולל הכתמות בסוף.

הלכתית- אולי היא יכולה לטבול קודם.

זה כמובן שווה בדיקה.

לא בקטנה...

ממש בדיקות ביוץ

(לא מתחילים טיפול הורמונלי על סמך הרגשה...)

דבר שני וחשוב לא פחות-

ביוץ לפני טבילה זה לא בעיה רפואית

זו בעיה הלכתית

וממליצה מעל הלב ללכת קודם כל לרב ולקבל הנחיות

האם את טובלת בזמן? מתי את מצליחה לעשות הפסק?

ורק אם מיצית את הכיוון ההלכתי- לעבור לכיוון הרפואי

ווסת מגיעה שבועיים אחרי הביוץ

לפי זה כבר תדעי אם הביוץ לפני או אחרי המקווה

לא סתם זה לא ההמלצה הראשונית, כי זה עולה מהר אבל מועיל לטווח מוגבל

לדעתי בסוף הריון למרות שהעירוי קשה עדיף לקחת כדי לא להגיע גמורה ללידה

אבל כמובן תתיעצי עם רופא

מבחינת תזונה איך את? (מי כמוני יודעת שזה גם קשה בסוף ההריון..)

ותוספים? לוקחת?

המוגלובין, פריטין iron

כשיהיו ערכים תדעי יותר מה הכיוון של הטיפול הרצוי.

יכול להיות שזה לא הספיק ?

חשוב לבדוק את הערכים יכול להיות שבאמת חסר לך...

ועלה ל11.2 אבל הבי12 אצלי משמעותי ממש

המוגלובין היה 10.3. אבל בגלל שלא עלה בכלל והשילוב של בי12 ממש ממש נמוך,

נתנו גם עירוי של פריגנדנט אם כותבת נכון

נשמע לי שזה לא יכול להיות משהו קבוע מ8:30-1, כי את בעצם תלויה בילדים, בכמה הם ישנו וכו'.

הייתי הולכת על משהו מאוד טכני/ספציפי שאת יכולה לתחום לשעה-שעתיים שהם ישנים או מעסיקים את עצמם (ריאלי? אצל הילדים שלי בגילאים האלה פחות..) בסגנון של הקלדות, עבודות כתיבה, בדיקת מבחנים, גיהוצים. 

באמת יש עבודה כזאת לבדוק מבחנים?

איפה אפשר למצוא הקלדות?

אפייה, למשל? אולי אפשר לאפות עוגות לאירועים, ולעשות את זה בזמן שהם ישנים, או (אם הם מסוגלים) כשהם יושבים ומסתכלים עלייך?

או דברים במחשב - מצגות, עיצובים פשוטים - ואז זה דברים שאפשר לעשות כשילדים נמצאים בסביבה.

בהצלחה!

נכון שזה חריג..

אבל לפעמים יש אמהות שבגדול עם הילד וצריכות כמה ימים בשבוע לטווח שעות קצר יחסית..

אין דבר כזה עד 4

מי שצריכה עד 4 שמה במעון

ככה שזה כנראה מתאפשר לחלק..

ומי שלא בשביל זה יש מעון

אבל נכון..להרבה עבודות זה לא מתאים

אני פחות בעסק כי תמיד עבדתי מהבית כוב הזמן

נשמע שהאופציה היחידה כמעט זה לשמור על ילדים

הערב פתוח לך לאופציות כמו טלפניה על כל סוגיה (ארגונים שמחברים חברותות (קרוב אלי וכאלה בסגנון), טלפניה לתרומות וכאלה..)

אם את אוהבת אפיה או בישול אז אפשר לעשות מכירות לסוף שבוע ולעבוד עם הילדים בבקרים..

בערבים אפשר גם מכירה ביתית של מטפחות, קמליון וכאלה..

יש נשים שנותנות שירותים בכל מיני תחומים (עצמאיות) אבל צריכות עזרה בלתפעל את העסק. מענה לטלפונים, לענות למיילים וכד' וזה משהו שמקובל לעשות מהבית.

אני לא יודעת כמה משלמים על זה אבל שיבואו אליך לבית לאסוף חבילות ואז את מגבילה לפי שעות.

אם הילדים סבבה ברכב אז אולי גם משלוחים...

לאסוף ילד או שניים מהגנים של הילדים שלך לכמה שעות.

יכול להתאים לאמהות שצריכות צהרון רק לחלק מהימים. 

לשמור על ילדים.

וזה לא צריך להיות משהו לא קבוע. זה יכול להיות לדוגמא תינוק שאמא שלו עובדת יומיים בשבוע או מסיימת מוקדם והיא מחפשת פתרון נקודתי ולא מסגרת מלאה..

עוד משהו שיכול אולי להתאים זה שיווק פוראבר, או כתיבת תוכן באינטרנט.. 

מודה שאין לי כח לעבוד קשה אז מחפשת רעיון למשהו קליל.

מתלבטת אם הרעיון לשמור על ילדים לא על בסיס קבוע יכול להיות מוצלח.

נגיד, ילד חולה שלא יכול ללכת למסגרת. יסגור פינה להרבה הורים.

אבל.... זה לא עלול להיות על חשבון הילדים שלי שעלולים להידבק?

ואם זה לאו דווקא ילד חולה- לא קשה מידי שכל פעם אהיה עם ילד שלא מכיר אןתי ובטח יבכה הרבה וכל היום לא יהיה רגוע? כמו בימים הראשונים במעון...

הייתי מוכנה לשמור על ילדים חולים בזמן שהילדים שלי בבית ואני מטפלת גם בהם.

בטח לא עם תינוקות קטנים.

צינון זה דבר אחד, הפה והגפיים זה משהו אחר למשל, זה משהו אחר.

חום, וירוסים... זה משהו שבעיניי לא כדאי באופן מודע לחשוף אליו תינוקות באופן יזום.

במיוחד שאם זו העבודה שלך, זה לא שהם נחשפים רק לאחים שלהם, שזה כמה ילדים ספציפיים. אלא כל פעם לילדים אחרים, וירוסים אחרים וכו'.

לגבי חד פעמי עבור ילדים לא חולים, זה באמת מאתגר גם נראה לי. עד גיל כמה חודשים התינוקות עוד לא מבינים, אחרי זה זה פשוט יכול להיות לך ימים שלמים של בכי...

כשהקטנים איתך בבית.

דלקת גרון אצל ילד אחד יכולה להתפתח לדלקת ריאות אצל אחר. 

אני מכירה מלא נשים שמחפשות לפי שעה על בסיס קבוע:

שני ורביעי מ9-13 למשל.

מי?

סטודנטיות.

עצמאיות שעובדות בחלקיות משרה

מורות מתחילות עם חלקיות משרה שעובדות רק יומיים בשבוע

אמא במשרה מלאה שרוצה יום בשבוע לצאת עם חברות לטיול...

אגב, יש גם לא מעט שמחפשות 5 ימים 8 וחצי עד 13 וחצי. 

אבל, קחי בחשבון שאת מחויבת לתקתק עם הילדים שלך בוקר, כי בשמונה וחצי יש לך ילדים שמחכים אצלך מאחורי הדלת...

על תשלום לשדכנים

וזה נשמע לא רע בכלל... רק קחי בחשבון שזאת לא באמת פרנסה קבועה והרבה הרבה לא מצליח ורק פה ושם בינגו

יש לנו שכן שכורך ספרים וסידורים של בתי כנסת (שקודחים חור ומשחילים חוט) מקבלים על זה לפי ספר וזה פרנסה נחמדה

מכירה ביתית של מוצרים שצריכים ולא נדרש לשווק מידי. אם אתם גרים רחוק ממרכזי קניות זה מעולה... ציציות, גרביים, בגדי בסיס, פירות קפואים, דבש, שמ"ז, פלאפונים

אם קוסמטיקה מעניין אותך, פעם הייתי אצל אחת שמקבל בחדר בבית בשעות שהתינוק התורן ישן או בערב. על אותו רעיון אם יש לך כח ללמוד- עיסוי, רפלקסולוגיה וכאלה

עוד עבודות אבל של ערב

צילום מגנטים

מכונות סוכר וכד

אנחנו פעם חשבנו להשכיר מחסן שנבנה בחצר למשפחה שזקוק ואילו לה איפה לבנות או לחדר סופרי סתם (אם יש לכם חצר ואופציה להשקיע)

מכירה מישהי שעובדת בלעזור לאנשים מהבית במיצוי זכויות כמו סיוע בשכ"ד או הנחה במעון

אולי לצ'אט יהיה רעיון לעוד דברים

אגב אצלנו משפחתונים הם עד 14:00 ויש גם עד 13:00... ומלאים

אצלנו קורה הרבה שמטפלות פרטיות צריכות יום חופש לסידורים או שמחות או שחלילה חולות

ואז מחפשות מאוד ממלאות מקום.

לרוב זה בבית של הממלאת מקום.

אולי יתאים לך עבודה כזאת מזדמנת.

יש בזה כסף טוב.

יש ביוטיוב כל מיני סרטונים שאפשר ללמוד מהם

השכרה לפי שעה בזול שומרי שבת - אתר צימר ®

זה היה משהיא שכתבה שהיא מחפשת לפני פסח כי היא מארחת.. משהו כזה..

לא מוצאת את השרשור...

בעיקרון זה משהו שההורים צריכים לנהל ולעזור, ולא אחיות... אלא אם כן הם לא נוכחים.

בכל אופן, נראה לי שצריך להתחיל מפסיכולוגית, שתאבחן נכונה את המצב, והיא תציע הלאה את הטיפולים המתאימים, אבל תמשיך ללוות אותה באופן אישי.

בכל אופן כדאי גם ליווי אישי של פסיכולוגית - ויש גם סיכוי שתדע להמליץ על קבוצה כזו.

אולי כדאי שתכתבי אזור, כדי שנדע להמליץ?

הרבה מהסובלים מחרדה חברתית (הערכה שראיתי מדברת על כמחצית, אבל קשה למדוד את זה) בכלל לא פונים לעזרה.

בתור אחת שסבלה בעבר מחרדה חברתית זה באמת לא קל. חשוב לנרמל לה שיש הרבה אנשים עם חרדה חברתית והיא לא היחידה.

לחזק אותה כשהיא מצליחה להגיע לאירועים חברתיים ולא לוותר בפעם הראשונה שהיא אומרת לא. מצד שני, גם לא ללחוץ יותר מידי ו"לקחת ממנה את הבחירה" אם ללכת.

אפשר לעודד אותה להרשם ללימודים או לחוג כלשהו. זה נותן יציאה קבועה עם פוטנציאל חברתי אבל עם הרבה פחות לחץ מ"מפגש חברתי" רגיל.

אני ניסיתי לפנות לאחד מהמקומות שעושים מעגל תמיכה לאנשים עם חרדה חברתית והם לא חזרו אלי. לא הייתי מסוגלת לבדוק יותר, אז אין לי המלצות. אבל רוב מוחלט של המקומות מיועדים לנוער ולא למבוגרים.

את קרובה אליה בגיל? לשתף אותה במעגלים שלך זה רלוונטי?

היא מטופלת אצל פסיכולוגית?

יש אפשרות שתעבור סביבה יותר מתאימה חברתית? 

לק"י

הגוף שלנו משתנה עם הזמן.

אבל בכל מקרה, החלב ייגמר מתישהו. 

אז גם תרגישי את זה...

אפשר טיפה לסחוט אבל לא לשאוב.

רפואית ע"פ הספר יכול לּהשאר חלב עד שנה לאחר סיום ההנקה...

ובכל מקרה המראה לא תמיד חוזר בדיוק למה שהיה, אבל המלאות כן יורדת

הסיכויים.

לגבי זירוז טבעי בבית- אין משהו שמעורר לידה חוץ מיחסי אישות. כל השאר מקדמים לידה. עלי פטל מחזקים לקראת הלידה

הליכות, מדרגות, רפלקסולוגיה, דיקור, וכו'- מקדמים. ממקדים את הצירים להיות יעילים וכו'

שהיתה לי פתיחה,

הליכות, מדרגות וכו' יכולים לזרז את הלידה?

חייבת לכתוב לך;)

התחתנתי בגיל מאוחר משמעותית!

ויש לי גיסה שצעירה ממני בהרבה (ילדונת מבחינתי). איך שנכנסתי למשפחה, היא ילדה…

באינסטינקט התחלתי לבכות

רק הרגע נכנסתי והיא גנבה לי את הרעם!

מה זה אומר עלי? שאני חדשה ויחסית "מבוגרת"?

מה הסיכויים שלי בכלל להרות?

הדמעות שטפו את עיני ולא יכולתי לחשוב…

אחותי המהממת אמרה לי מיד,

תשמחי בשמחתה! זה לא לוקח ממך כלום!

תקני לה מתנה יפה ותשמחי עבורה וגם לך יהיה.

ושלחתי לה לביה"ח מתנה יפה פרחים/בלונים או משהו בסגנון. היא כ"כ העריכה את זה

(זה גם לא היה נהוג במשפחה) ולימים ילדתי תאומים!

כמובן שאני עדיין מבוגרת ולה יש סיכוי להביא יותר ילדים וכו' אבל הסיפור הזה תמיד ירגש אותי במיוחד וגם מלמד אותי המון. להיות שמחה במסלול שלי על אף שאני מתרשמת מדברים חיצוניים. 

אבל אני ממש רחוקה מלשמוח בשמחתה.

כשאני מצליחה להיות אדישה אליה אני מרגישה שאני במצב טוב.

לשמוח איתה נשמע לי קשה ממש.

(גם לפני שהיא התחתנה וילדה לא התחברתי אליה כל כך, וגם בעלי לא במיוחד).

ובכלל זו גם הגישה שלי.

חיכיתי שנים ראשונות ואחרי הראשון הקב"ה פיצה אותי בענק מספר פעמים וייתן עוד. 

תחשבי טוב אם זה באמת שאת לא רוצה שלא יהיה לה או שבאמת בשורש את פשוט רוצה שיהיה לך.

אני מאמינה שאת פשוט רוצה שיהיה לך. ואם ככה תתפללי עליך, תתמקדי בך, תאהבי אותך, תחבקי אותך על החוסר שלך ועל הכאב שלך.

וכל פעם שכואב לך תנג'זי לקב''ה.

רבי נתן אומר שאם חסר לך משהו אז או שלא התפללת בכלל או שלא התפללת מספיק. מסקנה- תמיד כשיש חוסר צריך להתפלל.

חברה התארסה ואז שכנה מבוגרת אמרה לחברה אחרת, רווקה מבוגרת, מה את חושבת, כשהיא מתארסת, התור שלך מתקדם...

בקיצור זה לא על חשבוננו, זה רק שהאנשים האלה הם כמו מראה שגורמת לנו לצביטה בלב.

חייבת לכתוב לך שקודם כל הכאב שלך ממש מובן. את לא שמחה שטוב לה, את עצובה שחסר לך משהו שמהותי לך, וקשה לך לראות איך לאחרים הדבר המאתגר לך מגיע בקלות, פעם אחרי פעם. ברור לי שאת יודעת שבטח גם לה יש כל מיני אתגרים, וכמובן שגידול של צפופים יהיה לה קצת קשה ומאתגר, ואולי היא התחתנה וילדה מוקדם אבל בטוח יש לה שלל אתגרים אחרים ונסיונות, את זה בכלל אני לא רוצה לכתוב .

אני כן רוצה לכתוב, שהקב"ה נתן לך את הדרך המדויקת עבורך. לפני שנולדת הנשמה שלך בחרה לכל האתגרים שהולכים להיות לה, ובוודאי שהקב"ה- שהוא יסוד ומקור הטוב אוהב אותך מאוד ויודע מה בדיוק הכי מתאים לך. אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה- היא לא לקחה לך את הילדים שלך, לה יש את הדרך שלה בעולם, לך יש את הדרך שלך. יש לך בע"ה ילדים נפלאים וטובים שעוד מחכים להיוולד לך, וכמו שכתבת- יש לך הרבה דברים טובים, התקדמויות אחרות וכו'.

ברגע שאני מתמלאת בביטחון שכל מה שקורה לי מושגח ומדויק לי, ממילא הקנאה תופסת פחות מקום כי אני יודעת שזה הכי טוב בשבילי.

אני ממש עדיין מבינה את המקום של החוסר נעימות להיות בקרבתה, אולי לא צריך לשמור ככ על קשר עם את טעונה אבל בעדינות כותבת שאם כבר התיישבה מולך, כן כדאי לפתוח בשיחה , למצוא את הדברים המשותפים, לראות את המכלול שבה בלי קשר לזה שיש לה משהו שאת היית רוצה גם.

בהצלחה במסע הזה! זה ממש דרך חיים גם כעת שאת מצפה להריון וגם בהמשך, תמיד יש השוואות, בין אם זה בילדים ובין בתחומים אחרים

תודה!

אבל אני עדיין אמביוולנטית לגבי מה שכתבת.

קשה לי עם האמירה שהקב"ה בחר לי את המסלול המדוייק לי.

נפגעתי מינית לאורך כמה שנים, והקושי בכניסה להריון הוא תוצאה של הפגיעה. ברור לי שהקב"ה לא קשור לפגיעה הזאת, והאשם הבלעדי והיחיד הוא האדם הרע הזה שפגע בי. אני לא מאמינה שכל מה שקורה לי מכוון מלמעלה, כי אנחנו מושפעים מבני אדם שיש להם בחירה חופשית.

ולגבי מה שכתבת על כן לדבר ולהיות נחמדה, כשגיליתי שהיא בהריון הראשון שלה, אף אחד לא סיפר לי לפני כן. הגעתי לשבת משפחתית ישר להדלקת נרות, וראיתי אותה. ואז במשך כל הזמן של התפילה דיברתי איתה שיחת חולין והייתי מאוד נחמדה, אבל היה לי נורא קשה להסתיר את מה שהרגשתי. אז הפעם פשוט לא רציתי להיכנס למקום הזה ולהעמיד פנים שאני נחמדה אליה או שכיף לי איתה.

אני מניחה שאת פוגשת בערבוב הזה מול עוד אנשים ולא רק מולה.

ביטחון שיהיה לך את כל מה שאת צריכה, ושמה שיש לאחרים לא קשור אליך בכלל

לכל אחד יש את המסע שלו בחיים

ממליצה ממש על הפודקאסט של בת שבע דרגן- חדר כושר למנוחת הנפש

היא לא מתפרקת, מתקפלת כגוף אחד לגודל די קטן (אנחנו דוחפים אותה מאחורה ברגליים של הקטנה, נכנסת בקלות בין המושבים).

ההיגוי שלה סבבה המדרכות רגילות, אבל הגלגלים שלה קטנים אז בדרכי עפר וככה היא פחות נוחה

מצוינת ממש, קלילה ברמות.

קצת פחות יציבה מהעגלה המשולבת שיש לי (ספורטליין)

מתקפלת קטן ובקלות, וממש קל להרים אותה גם עם הבת שלי בפנים 

וכתבתי לך מה ההמלצה שלי..

כאילו זה שונה מאוד מהמסיביות של העגלות המשולבות, וזה מורגש ממש.

אני לא מוחקת, כי כבר הגיבו לך.

עם עוד פרטים מזהים מי אני?

לא כתבתי את ההודעה הנל.. אבל נשמע הגיוני לא?

אם את כותבת על עצמך הרבה פרטים מזהים נוספים, אז עדיף להמנע מהם. הטיולון זה לא מה שיגרום לזיהוי שלך.

והשתמשנו בו פעמיים מגיל לידה (בתוספת מזרן).

בעיר הוא מאוד נוח, עונה על מה שכתבת. עלה לנו בערך 800 או 900 ש"ח. בדרכי עפר משובשות קצת יותר קשה לזוז איתו, אבל יחסית אפשרי (לא התנסינו בזה הרבה).

או רק טיולון?

ומה קיים בכלל בשוק?

גם רק טיולון וגם משולבת

לשניהם יש יתרונות

לרוב הטיולון של העגלה המשולבת כבד וחזק יותר

ואנשים קונים באזור גיל שנה, שנה וחצי שנתיים טיולון קליל יותר וקל

האמבטיה חשובה לגיל לידה ובערך בגיל 4-6 חודשים- תלוי מאוד גם בגובה התינוק ועוד מחליפים לטיולון

טיולונים לרוב זולים יותר

ועגלת אמבטיה היא יותר השקעה

עדיף אמבטיה מושקעת וטיולון מושקע אבל שהם שתי עגלות נפרדות.. גם בגלל שטיולון ששיך למשולבת יותר כבד וגם כי כשבע"ה תלדי בהפרש קרוב יהיה לגדול/ה טיולון.. ואז בהמשך לתינוק..

אני כרגע עם תינוק בן שנה פלוס והטיולון של המשולבת מכביד עלי ברמות שאני מוכנה להוציא כסף למשולבת קלילה ונורמלית.. 

יש לנו בייבי בוס טייגר. הדגם הראשון.

מבחינת נסיעה עגלה קלה. גם כאמבטיה וגם כטיולון. כרגע משתמשים לילד בן 3. מבחינת להרים אותה לתא מטען לא בטוחה שהיא כזאת קלה בטח לא ביחס לטיולון שהוא רק טיולון. וגם קיפול ספר לא מאוד קטן.

הטיולון מתקפל גם כשהמושב לכיוון ההורים וגם לכיוון החוצה. (והקיפול הוא כשהמושב עצמו פונה פנימה).

נוסעת די בקלות גם בשבילי כורכר ומדרכות משובשות. גלגלים גדולים אבל לא עצומים. ואפשר לפרק את הגלגלים הגדולים במקרה הצורך. לא יצא לנו להצטרך.

משתמשת בה כבר כמעט 6 שנים רצוף. (הבת שעבורה נקנתה העגלה כבר בכיתה א. וגם לה לא היה לנו טיולון אחר. לא ראינו צורך לקנות).

יכול להיות שאם הייתי נוסעת עם העגלה המון עם תא מטען עמוס הייתי מחליפה לטיולון כדי לחסוך מקום וקיפול מהיר יותר.

לא זוכרת את שם הדגם אבל עולה בסביבות ה1000

קנינו בפחות בשילב במבצע (תנסי למצוא סביבך חברה עם הנחת יומולדת- זה 30% הנחה..)

נוסעת מעולה! מה שמאד אהבתי בה שהיא יציבה במיוחד, אבל לא כבדה בעליות מדרגות וכו

היא צרה צרה- נכנסת בכל מקום. (יותר צרה מיויו)

יש לה שכיבה מלאה אז מבחינתי זה מגיל לידה.. וישיבה טובה.

הילדים שלי שובבים מאד והיא לא מתהפכת בקלות. גגון גדול

גלגלים טובים שנוסעים בדרכים לא משהו..

מתקפלת קטן- אני מכניסה אותה ברגליים של הילד (בתוך הרכב ולא בתא מטען) בלי שום קושי.

החיסרון שלה- יש 2 ובעיני פחות מהותיים:

 שינוי תנוחה של התינוק- קשה. זה נשחק עם הזמן אבל מצריך מאמץ ולא בקלות, בגלל שאני לא כל היום משנה אז זה לא כזה מפריע לי

מזרן עגלה- היא מתפרקת לכביסה אבל לא בסקוצ'ים,  והבד שלה רשת כזה נושם אבל קשה לניקוי במגבון. אז הייתי רוצה לשים לה מזרן. אבל... משום מה המזרנים הקלאסיים לא מתאימים לה  בגלל הרצועות כתפיים. יש מזרן כלשהו מתאים אבל עולה 150 שח. אז תכלס לא קניתי.

בתכלס זה הטיולון השלישי שלי ואני ממש הכי מרוצה ממנה בפער, אחרי שקניתי התחלתי לראות אותה אצל כולם אז מן הסתם תשמעי עליה תגובות בקלות.

הטיולונים האחרים זולים ב200 שקל בערך, ולדעתי בפער הזה שווה את המחיר.

יודעת שנחלקו עליו הדעות לגבי היציבות

תכלס אף פעם לא נפל לי הילד ב"ה (משתמשת 3 שנים עם 2 ילדים)

וממש נוחה לי כלפי כל מה שכתבת

מסתייגת לגבי המחיר - לא הכי זול

ועוד חיסרון שהיא לא נשכבת עד הסוף 

עגלה מדהימה לאמא בגלל הקלות.

החסרונות- השכיבה (היא כמעט ישיבה)

מתאימה לגיל גדול יחסית- אין תמיכה בילד שלא יודע לשבת ממש יציב, מצד שני- קטנה..

הגגון קטן

היציבות..

לא נוסעת טוב על משטחים לא ישרים.

מתקפלת ממש קטן אבל לי הקיפול היה מורכב (אולי כי לא הכרתי)

לפני שבועיים נתקענו בלי טיולון ולקחתי אותה מחברה, עגלה חדשה בת 3 חודשים. נדהמתי כמה הנסיעה בתוך העיר על מדרכה סלולה היתה לי לא זורמת...

מה שכם לגבי המחיר- אני רןאה ששורדת יפה כמה וכמה ילדים (טווח שימוש ארוך) 

אבל כן הייתי הולכת למוקד/מיון להיבדק כדי לשלול סופית

אני יןדעת שכמות מים זה לפי איך שמודדים, ככה לי היה לפחות

אבל אם יש דליפה זה רק בבית חולים ... וזה טרטור בשבילי

אמרו לי פעם שזה שיש כמות מיים תקינה לא אומר שאין דליפה ....

הוא לא חושב שזה דחוף בכלל

וגם לא נעים לי לשלח ווצאפ לרופא 

יש לך רופא פרטי?

תשלחי אפילו מקסימום יענה בעוד כמה שעות.לקראת הבוקר

בגלל זה ממש לא נעים לי לכתוב לו

משהח שלחה לי את המספר שלו זה לא שהוא נתן לי את זה ....

שיש הבדל בין מכשירים ובין בודקים.

לגבי כמות המים... 

תשטפי את האזור, ושימי תחתון נקי

ושימי לב מה קורה לו במהלך חצי שעה או שעה, אם הוא נרטב או נשאר יבש.

בשלב הזה יש הרב הפרשות והן עשויות להיות מאוד מימיות, וגם יש זיעה.

לריח של מי שפיר יש ממש ריח דומה לזרע

אבל מה שבטוח יש לי דליפת שתן עוד מלפני ההריון השאלה אם גם מי שפיר

נראה לי אני פשוט יבקש הפניה למיון, אין לי כח להתרוצץ לחפש רופא היום והבנתי דמי שפיר בודקים רק בבית חולים 

לא לשדר לילד שהוא שם.. פשוט לא.. ילדים מרגישים אותנו..

כל ילד חווה קושי כזה או אחר..

לא להעיר לו על זה, או לתת לו תחושה שמשהו אצלו לא בסדר..

אלא לנסות לעזור מאוחרי הקלעים..

ואני וגיסתי ילדנו בסמוך אחת לשניה.. והילד שלי היה הגדול מביניהם.. הילד שלהם התחיל ללכת לפני ובכלל הראה התקדמות מאוד מרשימה.. אבל אני לא נבהלתי ולא שידרתי, גם לא לסביבה שאני לחוצה/דואגת וכד'.. ההפך חייכתי לבן שלי והענקתי לו אהבה בלי סוף.. בשלב מסויים הוא היה צריך קצת פיזיותרפיה אבל עשינו את זה בקלילות בלי הרגשה שיש פה משהו כבד לעבוד עליו...

למרות שההתפתחות שלו הייתה לגמרי בנורמה פשוט איטית קצת, כשהגענו למשפחה זה די היה ניכר שהוא לא בקצב מסויים אלא יותר איטי..

אבל השמחת חיים שלו הייתה כל כך מדבקת שאף אחד לא שם על זה דגש...

הוא בכל אופן, היום ילד מאוד שמח ולא ממש זוכר את התקופה הזו או מדבר על זה... 

את מתארת תחושות קשות, ונשמע שלפני הטיפול בילדים - כדאי לך לבדוק איפה את יכולה לספר לעצמך מחדש את הסיפור של חוויות הילדות שלך, למצוא בהן נקודות אור...❤️

ולגבי הילדים - עיכוב התפתחותי לא בהכרח מצביע על עיכוב עתידי בלימודים... הילדה שהלכה הכי מהר אצלי כיום די מתקשה בלימודים, וילדים שלי שהלכו ודיברו בגיל מאוחר - היום תלמידים מוצלחים וחכמים מאוד ב"ה.

אז אם ילד שלך נזקק לטיפול - נסי לטפל בו לפי הנתונים העכשוויים שלו, בלי לערבב מחשבות וחששות על העתיד. (קל לדבר וקשה לבצע - מי כמוני יודעת...)

צריך גם טיפול תרופתי, שאת זה פסיכיאטר נותן.

אבל צריך את שניהם, לא לוותר.

לא כתבת אזור מגורים, כדי שיוכלו להמליץ לך פה בהתאם...

הוא כבר היה אצל פסיכיאטר,

צריך פסיכולוג טוב בנוסף או פסיכולוגית

אם לא תמצאי מספר - פני באישי ואתן לך.

בהצלחה❤️

הוא פשוט נשמע במצב שפסיכולוג זה לא מספיק..

בהצלחה רבה🙏

לא לכעוס עליי שאני ממליצה את זה, הוא מטפל באמת טוב במיוחד לחרדות... מפגש אחד וזה נרגע מניסיון ולא רק שלי...

יאללה נו כבר תסתמו 😑

מתחרפנת מאנשים שלא רואים אף אחד ממטר

בכה וצרח ולא הסכים לישון עד 12 וחצי... אמרתי לבעלי שכבר אחרי 11 ואפשר להזמין לו משטרה על הרעש 😉

תרגישו הכי בנוח להעיר להם.

ששכן קדח פה והרעיד לי את הבית מאוחר בערב והייתי צריכה לצעוק עליו

המוזיקות והרעש כבר פחות משנים לי

כבר התרגלתי לאנשים חסרי תרבות

כל חג יש פה רעש נוראי 

כתבתי בקבוצה השכונתית שאנשים יהיו בתשומת לב במיוחד שישנים בסוכות ואי אפשר פשוט לסגור חלונות

זה אומנם מבאס שלא חשבו על זה לבד אבל לחלוטין עזר לעורר את המודעות. אולי שווה לנסות

לק"י

בליל החג אחרי שחגגו בחוץ גם ב-11:30 בלילה, אבא שלי יצא וביקש שקט.

בליל שבועות חבורה של נערים התנחלה לנו מתחת לחלון בדרכם חזור מלימוד שבועות

אז יצאתי להטיף להם מוסר שזה לא שווה ללמוד תור. ולא לקיים אותה. הם לא ידעו איך לאכול את המשוגעת הזו והלכו משם..

ובעוד ליל שבת אחד בארבע לפנות בוקר בעודי קודחת מחום ומכאבי גרון פסיכיים התנחלו להם חבורה ברחוב, גם עליהם הלכתי לצעוק.

חצי מהשירים שירי אהבה...

לפחות היו שרים יפה🤦🏻‍♀️

שירים מזרחיים חופרים בטירוף בקולי קולות..  אתמול קריוקי היום סתם.

ועוד מילא שיגוון...שם את אותו שיר מלא פעמים. 

אצלנו אחרי יום כיפור אנשים הרשו לעצמם לבנות סוכות בסעשה אחד וחצי בלילה!!

כאילו, מה נטרק אתכם???

עד שהרדמתי את הילדים...

עד שנרדמתי בעצמי (סיפור בפני עצמו, כל יום כמעט שעה עד שאני נרדמת, הרפיות, דימיון מודרך מה לא... סיוט)

אה, הופס השכנים החליטו שזה הזמן המושלם לקדוח ולבנות סוכה.

כל הסרט מחדש.

מעבר לזה חייבת להגיד הוא נשמע דווקא מקצועי

אפילו אמר שהוא מוכן לתת צאנס ללידה רגילה

לי נשמע שאת בידיים טובות ופשוט מעט בלחץ...

את צודקת באמת התנאים שאת נמצאת בהם מעוררים לחץ

אבל תחשבי עוד קצת, וזה מאחורייך ..

ועברת את כיפור שזה מדהים

מדידות הסוכר נראות תקינות

שמעי ב"ה...

מחשבות חיוביות

יהיה טוב בע"ה 

לקטע הרפואי? אמא שלי אומרת שהוא דואג לי

אבל הוא לא דיבר על שאגה כלשהי בפן הרפואי

זה היה נשמע נטו מדעות קדומות...

זה לא העסק שלו. זה לא היה לעניין..

מעבר לזה לפי מה שאת מתארת הוא נשמע רופא טוב

איך את מעדיפה ללדת?

אהבתי שהוא לא ישר חתך עניינים וכן נתן תחושה

של הצבת יעדים בכל נקודה אליה נגיע...

להגיע עוד שבוע לעוד הערכת משקל ונראה מה הלאה ואולי ניתן

עוד צ'אנס עוד יומיים בפעם שאחרי....

תחושה קצת מעורפלת אך מרגיש לי נכון

אני רוצה לידה רגילה. מאוד. אשמח שתתפללו עליי 🙏

שמחה בשבילך שמצאת רופא טוב

בע"ה שתזכי ללדת באופן שליבך חפץ על הצד הטוב ביותר בקלות ובשמחה 🩷

לעניין הקיסרי- גם לי הןמלץ על קיסרי בגלל קיסרי בעבר ועובר קטן (הפוך ממך)  ודחקו בי לקבוע תור ומקסימום לבטל, לא הסכמתי. בפועל הגעתי לביקורת והיו האטות אז היו חייבים ליילד הסכימו לנסות זירוז , עשו רק סטריפינג שהגביר ממש את הצירים אבל הפתיחה נתקעה על 3 מלא זמן ובנתיים היו ממש האטות קשות- סיימתי בחדר ניתוח עם קרע ברחם...

הרופאה שאלה אותי- למה לא הקשבת והלכת ישר על קיסרי הכל היה נחסך ממך? עניתי לה- לא מצטערת לרגע על זה, לפחות ניסיתי.

תעשי מה שהלב שלך אומר רק חשוב לקחת בחשבון את כל התרחישים ולא להתאכזב אחכ

חיבוק גם לך על החוויה הקשה!!!!!

לא מצליח לקחת בחשבון הכל זו הבעיה

ואמא שלי מתחילה עם ההלחצות שזה הכי קשה.....

יכולה להסתבך, זה לא בידיים שלנו.

קיסרי ראשון עברתי טראומה, שבוע 34 פגייה, שוק של החיים בלידה קיסרית שנכפתה עליי ככה משום מקום, סיבוך רציני ואשפוז של חודש אחרי זה וגם אני חששתי מאוד, פחד מוות מקיסרי נוסף ממש ככה. אבל קרה מה שקרה והריצו אותי לניתוח בלי לשאול בכלל (מודה להם שהצילו את חיי ואת התינוקת) מלכתחילה באתי בראש פתוח וזרמתי וב"ה ההחלמה הייתה קלה וטובה מאוד מאוד

שאני לא מרגישה שרואה אותי על המכלול שבי.

השאלה שלו חצופה. ממש.

הוא צריך להתייחס ליולדת כמו מלכה ולתת לה את מלוא האפשרות ללדת באופן שיאפשר לה ללדת בהמשך. ממש לא עניינו מה קורה בבית ואפילו אם תשלחי את כולם לאימוץ.

דבר נוסף- נשמע שגם אמא שלך לא ממש עוגן טוב עבורך בזמנים האלו.

מה היתה הסיבה לקיסרי הקודם? האם זה משהו שאמור להשפיע על הקיסרי הנוכחי?

יש היום הרבה בתי חולים שמאפשרים ויבק, תלוי מה הסיפור וההקשר הרחב. אבל זה נפוץ

ב"ה זכיתי ללדת 3 פעמים טבעי אחרי 2 קיסריים!

אם יעזור לך לדבר, לפרוק ולקבל כח- מוזמנת בשמחה!

חיבוק גדוללללל

ויקרה, מעבר לכל הייתי הולכת למישהי לטיפול או שניים קצת לסדר את הראש והנפש לקראת הלידה

ממה שסיפרת כאן בפורום עברת כ"כ הרבה בהריון הזה וגם שיתפת שקשה לך להתארגן ללידה והכל מלחיץ...

יכול מאוד לעזור ללכת למישהי או אפילו בזום, להשקיע את הכמה מאות שקלים הנפש יקרה יותר, ולעשות איזה שהוא סדר ורוגע לנפש. חשוב כ"כ... ממני שאני קמצנית עלללללל ועדיין עשיתי צעד כזה.!!

חוץ מזה שאת יכולה גם חדשות מפגש הכנה ללידה ע"פ מישהי שהיא גם יותר מענה רגשי ואז לקבל על זה החזר מקופח או הבי. חולים שאת יולדת בו

אני לא הייתי מסוגלת להקשיב לעצות שלו, גם אם הן נכונות...

יש לך סיכוי להגיע לעוד רופא פרטי להתייעצות? אולי בכלל לקחת רופא פרטי ללידה? (אם אפשרי כלכלית)

אבל בקשי פה המלצות לרופא אמפטי והגיוני... (אם ירושלים רלוונטי לך אני יכולה לעזור)

בסוף גם ללידה של עובר גדול יש סיכונים

אז לי לפחות נשמע שמבחינה מקצועית הרופא די קשוב לצורך אבל גם מחויב לבריאותך ולבריאות העובר

בכל הנוגע לאמירות שלו - זה נראה שאולי אין לו הרבה מטופלות עם מס ילדים דומה אז לא הייתי מתייחסת לזה ככ אם הוא אכן מקצועי  אבל בהחלט לא נעים אז זו החלטה שלך אם להמשיך איתו

חיבוק❤️

לי נשמע שיש פה שני נושאים, נושא אחד המקצועיות של הרופא. שכמו שזה נראה לך הוא רציני המקצועי. מה גם שהוא רופא פרטי אז לדעתי הם עוד יותר מקצועיים כדי להיות הכי מוגנים מבחינת תביעות וכו'.

ויש את הנושא השני, שזה הוא שאל אותך בתור בנאדם, לא בתור רופא, כנראה שיש לו תפיסה מאוד שונה משלך על החיים והוא באמת שאל בפליאה איך אפשר להתייחס להמון ילדים, זו שאלה שהמון חילונים שואלים את עצמם, או שואלים מישהו דתי אם כבר פוגשים בו, אני לא חושבת שצריך כ''כ לקחת ללב, יכול להיות שזה ערער אותך כי את גם ככה מוצפת הורמונלית, אולי זה לא שייך שהוא דיבר ככה כי הוא צריך להיות ענייני ולא לדחוף הגיגים אישיים, אבל במדינה שלנו זה לגיטימי לשאול שאלות לא כ''כ אובייקטיביות... אז זה לא ממש הזיה לצערי... בכל אופן, אם זה כ"כ תפס אותך, תשאלי את עצמך למה זה כ''כ נגע בך? אולי זו נקודה רגישה אצלך שאת חושבת שאולי את לא מספיק... וזה הזמן לעבוד על הערך העצמי האמהי שלך ❤️

1. היה לי הערכת משקל ענקית לפני חודש

וגם כתבתי פה ונלחצתי ממש

וגם באמת הרגשתי נפוחה ומנופחת והלכתי לרופאה טבעית

שהיא מטפלת בשריר ומתאימה תזונה מתאימה

וגם רגשי

והורדתי בתזונה דברי חלב, קמח חיטה

והפחתתי סוכר - לא הצלחתי להוריד לגמריי סוכר אבל משמעותית הורדתי.

הוספתי לתפריט ירקות פירות והרבה שקדים ופיצוחים.

ולא האמנתי

באתי אחרי חודש

בערב סוכות להערכת משקל

והערכה היתה ממש מאוזנת

ממש לא גדולה כמו שהיה.

אז תדעי שאפשר ואפשר ממש לעצור את הגדילה שלהם.

דבר 2- מרגיש שאת צריכה למצוא לך עוגן לחיזוק הנפש בתהליך של ההגעה ללידה רגועה ונינוחה.

תמצאי מטפלת רגשית או משהיא שעושה שיחות לחיזוק ולאוורור רגשי

כי לפי מה כתבת אמא מלחיצה, בעלך לא הכי איתך

והרופא הפרטי שלקחת גם הלחיץ ולא הרגיע....

תמצאי אישה ותקבעי כמה שיחות איתה

את חייבת עוגן חיובי ורגוע להיות מעל הדאגות האלו

להגיע רגועה נינוחה עם בטחון בה' ובגוף שלך

בהצלחה יקרה 

להגיד שזה לא לגיטימי

רופא אמור להישאר נטול עניין אישי לחלוטין.

אף פעם רופא לא שאל אותי איך אני מסתדרת, איך בלימודים, או שום דבר שקשור לחיי האישיים ולא רלוונטי לטיפול.

אם הייתה מחשבה שמשהו קשור, זה נשאל בעדינות המתבקשת עם ההסבר המתאים למה מגיעה השאלה.

גם כשהולכין לפסיכולוג למשל, הוא לא אמור לשאול את המטופל שאלות מתוך עניין, אלא רק כחלק מהטיפול וכדי לקדם את המטופל.

זה לא עניין אישי, וזו לא מערכת יחסים הדדית

אבל יכולה להבין את המקום ממנו זה בא.

יש משהו בישראלים שמרשים לעצמם להניח את המקצועיות העניינית בצד ולדבר כמו חברים,

אמרה לי פעם חברה חוציניקית שהיא היתה רופאה בחול ואח''כ בארץ, שנגיד בחול את פוגשת בחתונה רופא אין סיכוי בעולם שתלכי להתייעץ איתו על משהו רפואי על הדרך כמו ידידים, בארץ אנשים מרשים לעצמם לפגוש רופא בחתונה ויאללה, אם אתה כבר פה, נתייעץ איתך על משהו רגע... אותו דבר הרופא פה, אם כבר יש פה דוסית (שמהווה עבורו נציגת הדתיים בישראל) אני כבר את כל ההלם שיש לי על דתיים אני אפיל עליה. לא, זה לא לגיטימי, אבל זה לא משהו אישי כי הוא חושב שאת אמא לא טובה, זה תפיסה כללית על כל עולם האמהות, איך אפשר לגדל כ''כ הרבה ילדים?! ואני גם יכולה מאוד להבין את ההלם, מי שגדל שני ילדים יודע כמה זה שואב וקשה, אי אפשר בכלל לחשוב על עוד 6 כאלה. 

אז נכון שזה לא שייך ולא מקצועי, אבל זה גם לא אישי כלפיה. תחשבי נגיד את השאלה הזאת הייתה מקבלת מסתם חילוני, זה גם היה ככה מערער אותך? 

אומרת

זה שיש הבדל גדול בין אם זה מגיע מאדם רגיל, לבין אם זה מגיע מאיש מקצוע.

ואחד מקצוע צריך הרבה יותר לדעת את מקומו, ובעיניי אין מקום לזה בכלל, וגם לא להבנה

קיבלתי הערות כאלה מכל מיני אנשים שלא מכירים אותי אישית ורואים בי נציגת הדתיים. זה לא מערער את הבטחון שלי בעצמי אלא מעצבן , לא כי אני לוקחת את זה אישית אלא כי שופטים אותי לפי סטיגמות ודעות קדומות בלי להכיר אותי בכלל. ומפריע לי מאוד שאלו הסטיגמות על משפחות עם הרבה ילדים. כשזה בא מרופא שאני אמורה לסמוך עליו ועל שיקול דעתו יש לי חשש שבתוך שיקול דעתו מצערבבות הדעות שלו. ושאולי ההריון שלי פחות יקר לו כי יש לי כבר 7 ילדים בבית ולפי דעתו גם ככה הם כנראה מוזנחים אז לא קריטי עוד אחד. וגם היכולת שלי ללדת שוב לא מענינת אוצו ואולי ההפך , בעיניו עדיף שלא. אז לא יכולה לסמוך על שיקול דעתו. 

כל התגובות כאן מדהימות ומכילות בצורה יוצאת דופן

זה ממש מחמם את הלב

אבל אני בפלונטר עכשיו כי מטופלת בבית חולים בו הרופא הזה עובר

ואני ממש שוקלת לשנות כיוון פתאום למרות שזה מאוד נועז....

אני ממש חוששת

..

הייתי מחפשת רופא אחר.

רופא שמכניס את הדעה שלו זה גם יכול להשפיע על ההמלצה המקצועית. נגיד אם הוא חושב ש"בסדר מקסימום לא יהיו לה עוד" אולי זה ישפיע על ההמלצה שלו אם אפשרי ללדת בטבעי או לא, למרות ההשלכות.

הייתי מחפשת חוות דעת נוספת מרופא אחר

האמת הייתי הולכת לרופא אחר אם יש אפשרות. כזה שלא מערב עניינים מקצועיים עם עניינים לא קשורים... 

לא חזרתי אליה יותר. כי בתחושה שלי אם היא בדעה שיש לי יותר מידי ילדים, ההריון שלי לא מספיק יקר בעיניה. וגם לא הפוריות העתידית שלי.  אני לא מסוגלת לסמוך על דעה רפואית של רופא שאומר לי דבר כזה. ברור לי שהדעות שלו משפיעות גם על חוות דעתו הרפואית. וכן, זה באמת דעות קדומות על דתיים ועל משפחות עם הרבה ילדים. נתקלתי בזה הרבה לצערי. אני היתי הולכת לקבל חוות דעת מרופא אחר. מודה שבגלל החשש שהיחס הזה השתדלתי ממש להגיע ללידות עם כל הבדיקות מסודרות, לא להראות מישהי שמזניחה ולא אכפת לה. אולי מי שגרה ויולדת בירושלים ובאזורים של הרבה דתים פחות נתקלת בזה. אני נתקלתי בזה כמה פעמים, פעם אחת ממש בגלוי כמו שכתבת פה. ועוד כמה  פעמים באמירות מרומזות והרמת גבות . ( ועוד פעמים רבות מאנשים שאינם רופאים- מנהלת בעבודה, בני משפחה חילונים, אנשים שלמדו איתי בהשתלמויות ועוד...). 

מה שחשוב עכשיו זה הבריאות שלך ושל תינוק. וזהו.

גם טובת הילדים הקיימים שלך תלויה בזה.

לגבי הרופא. לא נשמע שהוא מקצועי. הוא היה צריך לדבר איתך על מצב רפואי. הוא לא חברה שלך , לא עניינו בכלל כמה ילדים יש לך . אולי ילדים שלו מוזנחים , מי יודע?

מצד שני, אני לא חושבת שרופא פרטי יכול לעשות משהו רופא ציבורי לא יכול. שתיים ועוד שתיים שווה ארבע גם אם נלך לפרופסור למתמטיקה ונשלם לו. דווקא אם פרופסור מוכן תמורת תשלום להגיד שנתיים ועוד שתיים שווה עשר, עדיף לברוח ממנו

אני יכולה להבין את התמיהה

אבל עדיין הוא רופא ואין לו שום זכות להתערב בבחירות המשפחתיות שלך

אם יש לך אפשרות ללכת לרופא אחר נראה לי כדאי.

ואם את רוצה אותו בעקבות המקצועיות שלו אז לבלוע את הביקורת

לחזק מאוד את עצמך שאת עושה מה שנראה לך נכון ולא מעניין אותך מה הערכים המשפחתיים של הרופא וזהו.

להתייחס רק להמלצות הרפואיות שלו.

בנוגע לניתוח קיסרי,

אני אישית עברתי קיסרי בלידה ראשונה

ובלידה שניה מאוד לא רציתי שוב קיסרי

עשיתי הרבה מאמצים כדי להימנע מקיסרי, לקחתי דולה והלכתי לבית חולים שתומך בלידות טבעיות

ועם כל זה שיננתי לעצמי שוב ושוב ושוב שקיסרי נוסף זה לא סוף העולם

והכי הכי הכי חשוב תינוק בריא ואמא בריאה

ולקב"ה יש את הדרך שלו איך להביא את התינוקת שלי לעולם

והוא יודע מה הכי טוב לי והכי נכון לי.

ב"ה היתה לידה רגילה אבל אני מאוד מאמינה שגם אם היה קיסרי זה לא כזה נורא.

אסור טמפונים אחרי לידה ..

אולי תנסי תחתוני מחזור?

או תחבושות מכותנה

וכדאי להשתמש גם בפדים קפואים / מגנזיום (כמו שיש במחלקה) 

אצלי זה היה מעולה , לא האמנתי שזה יספוג ככה אבל הופתעתי לטובה.

מזל טוב!!

בעלי הצדיק כבר רץ לסופר פארם לקנות 😊

בעזרת השם מקווה שיועיל

תודה לכן

המליצו על תחתוני מחזור מכותנה אמנם התעסקות אבל במיוחד אחרי לידה שזה יכל להמשך חודש-חודש וחצי ויותר כדאי להשקיע

אני ממש סבלתי בפעם האזת ולא הספקתי לנסות

אבל למדתי לקח בדרך הקשה

לא סתם חנה התפללה על בינונים כי לגדל ילדים חכמים (ובוודאי מחוננים) זה אתגר בפני עצמו

אני חווה את זה בנתיים עם ילד אחד וזה לא פשוט!

מכירה מעצמי מילדות את התחושה שאני באמת חכם ומבין ויודע, וזה קשה מאד לקבל סמכות ככה.

מצד שני- זה לא בריא נפשית.

מכל הבחינות...

תפרידי פה לשתיים- לשנות אופי של ילד- דבר לא נכון בעיני.

ילד שיותר נהנה להיותב שקט עם עצמו ולקרא, לא יהפוך להיות ילד שמעדיף פעילות חברתית. אני באופן אישי מותשת ממפגשים חברתיים ארוכים, זה פשוט לא מתאים לי באופי,

וגם הבן שלי ככה.

אבל יש כללי חיים ודרך חיים שאותה כן חשוב להנחיל- כמו שאת אומרת- ללמד ילד להגיד תודה, לציית למבוגרים (כן, יש בזה חשיבות בפני עצמו. אמנם בדרך כלל אנחנו מסבירים אבל חשוב לי שהילד ידע, דוקא בגלל שהוא כל כך חכם- שאני לא אמורה לנמק את עצמי. כי אם הנימוק לא נשמע לו? עדיין הוא חייב לשמוע בקולי)

ולזה צריך הרבה תפילות ואולי לפעמים גם הכוונה מקצועית. באמת אני משקיעה בזה המון לב ומחשבה ולא תמיד מצליחה.. אבל ש מה את הפוקוס על זה.

1. ההתחלה של מה שכתבת זה הרבה פעמים קשור לאיזה חיזוקים הם מקבלים. אם הם מקבלים מחמאה וחיוך על דבר חכם שאמרו או על ציון אבל לא על התנהגות אכפתית, הם מבינים לבד מה נמצא למעלה יותר בסדר העדיפויות. וגם בחיזוקים שליליים. אם מקפידים לומר להם איך לדבר נכון או מה העובדות אבל מעלימים עין על העלבות בקטנה, אז גם - הם לומדים מה חשוב יותר.

לגבי האמירת תודה או הזרימה - יש מצב שזה הפך למאבק כוח שלכם? כאילו שהם קלטו שזה משהו שחשוב לכם שהם יזרמו או יגידו תודה ואז לא בא להם? דברים של כיף הייתי פשוט מתעלמת אם הם לא רוצים, לא חובה - לא צריך. זה ההפסד שלהם בכלל. ברור שגם אותך מבאס אם הם לא יהיו בתמונה המשפחתית אבל ברגע שהם מבינים שזה משמעותי לך זה יותר משמעותי להם כ"כפתור" רגשי שאפשר ללחוץ עלייך דרכו מאשר כחוויה.

ולגבי התודה - אני אומרת עם הילדים "תודה סבא! איזה כיף שחתכת פירות!", לפעמים אומרת להם להגיד, אבל לא עושה ענין, לא אמרו בעיה שלהם.

לא יודעת לומר אחוזים כמה יוצא שהם אומרים מעצמם וכמה לא, אבל בתחושה שלי לרוב הם אומרים. לפעמים גם עוזר שאני שואלת "כיף לכם עם הדבר שסבתא קנתה? מה כדאי להגיד לה?"

2. נשמע שלקחתם את הגישה ההיקשרותית קצת לקצה זה נכון שאם אין משהו מהותי לאסור בגללו אז חבל סתם למנוע, אבל אם אתם מרגישים שזה מתיש אתכם אז כנראה שזה מיושם בצורה לא מדויקת. כלומר, אני חושבת שלא למנוע סתם זה אם באמת סתם האוטומט שלכם היה על לא אבל אין סיבה ולא אכפת לכם. אם זה מתיש אתכם כנראה שאכפת לכם, ואם אכפת לכם, לפעמים באמת אפשר לוותר, אבל לאורך זמן ההתשה נובעת מזה שאתם מרגישים שאתם מאבדים את האחיזה בזה שיהיה לכם אכפת. כאילו אסור לכם שתהיה לכם שום סיבה שהיא לא ממש ממש עקרונית. לדוגמא, לפעמים הבן שלי ירצה קוביית שוקולד סתם בלי סיבה ואני אגיד לו לא, ואז הוא יבקש שוב ואני אגיד לעצמי "למה לא בעצם?" ואז אתן לו. אבל אם הוא מתחיל לבכות, לתזז אותי, להיות דרמטי או משהו כזה, אז אני מבינה שהגענו למקום שהוא לא סתם מבקש, הוא בודק גבול ורוצה לדעת איפה הגבול עובר. זה הזמן לעצור, ולהגיד, נכון זה מבאס ולפעמים אנחנו מרשים, אבל עכשיו לא. אני לא נכנסת להסברים כי זה לא משא ומתן. יודעת שהרבה פה יחלקו עליי אבל הילדים שלי שמעו בעבר הרבה את המשפט "כי אמא מחליטה וילדים מקשיבים" למרות שזה משפט מאד דיקטטורי כי אני חושבת שאם לילד אין גבולות הוא מסכן, ובעיני היררכיה משפחתית זה דבר סופר משמעותי לגבולות. כמו שבגן ברור לו שהוא מקשיב לגננת, אבל לא עושה כל מה שילד אחר יגיד, אז גם בבית צריך להיות ברור מה ההיררכיה. בתוך הברור מאליו הזה - אנחנו נותנים לילדים שלנו ממש המון חופש בחירה, מגיל אפס. אנחנו קשובים אליהם מאד, משנים את דעתנו אם אנחנו רואים שיש לילד צורך מסוים גם במשהו שעל פניו הוא קטן ולא מהותי, וכן ננסה להבין מה עומד מאחורי הבקשות שלהם. אבל כל ההקשבה הזאת לילדים חייבת לדעתי לבוא מתוך מקום ברור של המילה האחרונה היא של אבא ואמא.

אגב, גם לא יודעת איזה ערכים אתם מגדירים כקו אדום, אבל בעיני זה לא צריך להיות ערכים ברמת עשרת הדיברות.

הילד ביקש להחליף לתכנית אחרת? סבבה. ביקש פעם שניה? תלוי כמה כוחות יש לי, לפעמים אסרב, אבל גם אם אסכים אבהיר שזו החלפה אחרונה. ואם מבקש שוב כי זה משעמם והוא לא רצה בכלל או הטיעונים האהוב עליי "התכוונתי למשהו אחר/לא הבנת אותי/זה לא מה שביקשתי" אז אני עוצרת רגע ואומרת לו "מתוק שלי, לצפות בפרק זה פרס, לא חובה. יש לך בחירה מלאה בין צפיה בפרק שיש עכשיו לבין לבחור משחק אחר בלי מסכים". לרוב זה מאפס אותם.

לגבי איומים ופרסים אני ממש משתדלת להימנע כי זה דברים שהרף שלהם רק עולה ומחמיר וזה אף פעם לא נגמר. זה קורה במצבי קיצון אבל בשגרה, אני משתדלת לא להגיע לזה. אני חושבת שאם הסמכות ההורית ברורה הילדים הופכים למקשיבים.

יש דברים שאני פשוט אמנע מהם פיזית - אשים את העוגיות במקום שהם לא מגיעים, או אנעל דלת של חדר שישנים בו. אבל זה רק אם אני מרגישה שיש לי יותר מדי חזיתות להתמודד בהן כרגע ולא יכולה להילחם על הכל (אבל עדיין גם הדבר הספציפי חשוב לי).

סתם ככה, אין לי שום בעיה לומר להם לתת לי את העוגיות גם אחרי שהוציאו אותם. ולהחזיר לארון. במצב שבו הם ממש לא מקשיבים ואני מרגישה שנחצה פה גבול של חוסר הקשבה גם אקח להם את החבילה מהיד.

3. לדעתי הערה על מכות בלי סנקציה הופכת בשלב מסוים לרעש לבן. כאילו נחמד שאתם נגד, אבל קלירלי האמירה של "בבית שלנו לא עושים את זה" פשוט לא מספיקה, הוא כבר מכיר את המנטרה.

קודם כל על מכה לאח אנחנו נותנים חיבוק דב (מחזיקים חזק שזה לא יאפשר לזוז) או שולחים לחדר ואחרי כמה דקות באים לדבר איתו. לא מוותרים בשום אופן על בקשת סליחה. בטח ובטח על מכות לסבא.

חטיפת צעצועים - היתה לנו תקופה כזו, בעיקר כשהיו פערי גילאים, וממש הייתי על זה כי ידעתי שזה מועד לקרות, ישבתי איתם כל הזמן כששיחקו ובשניה שהילד לקח - אמרתי לו "אני לא מרשה לחטוף. עכשיו הוא משחק בזה, אתה תוכל לשחק 5 דקות אחרי שהוא יסיים", לוקחת לו את הצעצוע מהיד ומחזירה לקטן. ומקפידה שהוא יחכה 5 דקות אחרי שהקטן סיים ורק אז יוכל לקחת את המשחק. למה ההמתנה? כי הרבה פעמים בשניה שהמשחק נחטף זה מוציא לילד המשחק את כל החשק וגם כשהמשחק חוזר אליו כבר לא בא לו להמשיך. אז ההמתנה נועדה למקרים כאלה, אבל הקפדתי עליה גם אם כן המשיך לשחק.

יחסית מהר זה הפך את החטיפה לכל כך לא משתלמת שהתופעה די נעלמה.

לא יודעת למה הפרדת בין מכות לאח לבין צביטות, דחיפות וכו. צביטות ודחיפות הן לא שטויות, הן אלימות וסוג של מכות. אני מגיבה אותו הדבר.

אם ילד אומר לי שאני מדברת שטויות אני פשוט אומרת לו שלא מדברים ככה לאמא וממשיכה הלאה... אבל נראה לי שההגדרה שלך מול עצמך למה שקורה שם היא חלק מחוסר הגבולות לילדים. כתבת שזה מפעיל אותך ולוחץ לך על כפתורים מוסריים. כאילו, ברור כי זו התנהגות אלימה ולא מוסרית. אני קוראת בניסוח שלך (אולי בטעות?) מן האשמה עצמית כזו - אם לא היתה לי בעיה מוסרית עם זה, הייתי מתפעלת יותר טוב את הסיטואציה. לדעתי זה ההיפך, בגלל שאת מרגישה שהבעיה היא בך ולא בהתנהגות את רכה מדי והמצב מחמיר.

ואני ממששששששש לא מאמינה בלתת לילד "להתמודד" כשחוטפים לו משהו או מרביצים לו. אלא אם את סבבה שההתמודדות שלו תהיה להרביץ חזרה. שזה לא יפתור כלום אבל מילא.. אבל אם את מצפה שהשני לא יגיב באלימות, אז מה את מצפה, שלך הילד החוטף/מרביץ לא מקשיב אבל לאחיו כן? למה? איזו התמודדות הגיונית בעינייך? 

אם לדבר היקשרות, 2 דברים:

1. הובלה - נשמע לי כמו ילדים שנתקעו בעמדת אלפא ויעזור להם מאד אם תוכלו לתפוס את ההובלה מולם ולשחרר אותם משם.

2. בהמשך לסעיף הקודם, את מאד עסוקה בהתנהגויות שלהם ובתגובה אליהן, ואיך לשנות אותן. בגישה ההיקשרותית אנחנו יודעים קודם כל שילד הוא יצור לא בשל, והוא מונע מדחפים, הרבה פעמים הישרדותיים. ההתנהגות שלו בהתאם תהיה לא בשלה, ואם נתבונן בה היא תוכל להעניק לנו צוהר למה שמתרחש בפנים.

למה הוא מרביץ? מה מפריע לו?

מה מאתגר אותו בלהגיד תודה למבוגר?

מה הוא מרגיש כשאני לא מרשה עוד פרק בסדרה?

וכמו שכתבתי לך כמה וכמה פעמים, הדרכת הורים בשבילכם היא השקעה שווה ביותר. חבל על הזמן שעובר..

אפשר לנתב את האופי שלהם לכיוונים רצויים.

למשל - בגמרא כתוב שאדם שנולד במזל מאדים עלול להפוך לרוצח, ולכן כדאי לו לנתב את כוחותיו לטוב ולהיות שוחט או מוהל (בימינו אפשר גם לומר - מפקד קרבי בצבא...)

אז למשל - ילד שנולד ביישן - אי אפשר להפוך אותו פתאום לילד מוחצן שמוכן לדבר עם כל אדם, אבל כן אפשר להעצים את הדברים הטובים שיש בתכונת הביישנות שלו (למשל, הוא לא מתפרץ לאחרים בשיחות שלהם), וברגע שהוא ירגיש שהתכונה שלו טובה ובעלת עוצמה, הוא ירגיש בטוח מספיק בסביבה שלו, וכבר פחות יתבייש.

וכן הלאה.

מציעה לכם לשבת ולעשות רשימה -

כאן עשית רשימה של הדברים השליליים שיש בהם, אבל כדאי לערוך רשימה של התכונות הטובות שיש בהם, ויותר מזה - של הצדדים החיוביים שיש לתכונות שלכאורה שליליות שיש בהם.

את הרשימה הזו תתלו במקום שאתם רואים הרבה, וכך תזכרו טוב את הנקודות החיוביות שבילדים שלכם, והן ייטמעו בכם עד כדי כך שכבר לא תבחינו כמעט בנקודות השליליות.

וכמובן, בדרך הזו תדעו איך לנתב את התכונות שלכאורה שליליות לכיוונים החיוביים שלהן...

לא אומרת שלא צריך ושאין דרך לטפל באופן נקודתי בקשיים שציינת (שהם באמת קשים!), אבל נקודת המוצא הראשונית צריכה להיות הסתכלות חיובית על הילדים, שהם ממש חלק מכם❤️

בואי נתחיל מזה.

אם הם מחוננים ודייקנים, הם לא יהפכו ללא דייקנים.

אם יש להם תכונות קיצון הם לא יהפכו לאנשים בינוניים.

אפשר לעדן במקצת את תכונות האופי,

אבל זה חייב לבוא מתוך העצמה למי שהם ולא מתוך רצון לשנות אותם.

אם את לא מקבלת את האופי שלהם, אז קודם כל תתלונני למי שיצר אותם, ודבר שני תאבדי את הקשר איתם וההשפעה עליהם.

משה ואהרן הנהיגו את העם

משה היה איש אמת, דייקן, לא מוותר.

אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום.

לכל אחד מהם הייתה שליחות, וכל אחד קיבל את סט כלים של תכונות האופי בעזרתו הוא הצליח למלא את שליחותו.

לכל אדם מתאים כישורים אחרים. התפקיד שלנו כהורים הוא לסלול את הדרך הנכונה עבור הילדים שלנו לפי מה שנכון להם, ולא לפי מה שאנחנו היינו רוצים שהם יהיו.

איך בכל זאת אפשר לעדן תכונות אופי?

מתוך העצמה של התכונה שבה הילד התברך.

כלומר להשתמש בתכונה עצמה כדי לעדן אותה.

למשל בדיוק עכשיו הכנתי בצק עם הבת שלי.

היה צריך לשים חצי קילו קמח.

מדדנו עם המשקל והיא שואלת האם הכמות צריכה להיות מדוייקת.

ילד שקשה לו עם דיוק, אפשר לענות לו ב"בערך"

וילד דייקן צריך הגדרה של גבולות גזרה מדויקות.

אז עניתי לה ש20 גרם יותר או פחות זה בסדר.

היא חישבה לבד כמה זה 20 גרם יותר וכמה זה 20 גרם פחות.

לדוגמה תרגול סיטואציות חברתיות, לילדים בעלי יכולת אנליטית גבוהה יכול לעזור מפת מצבים מדוייקת של: אם אז.

אם א' אז ב'.

בהינתן א' וגם ב' או ח'

אז עושים ככה

בהינתן ג' או ד' או ה+ו

עושים אחרת.

יש תוכניות לימוד כאלו, לא צריך להמציא את הגלגל, רק להשתמש בו.

יתרון משמעותי הוא יכולת יישום גבוהה. לילדים שהם לא דייקנים קשה להתמיד. לעומת זאת לילדים דייקנים קשה שלא להתמיד.

ילדים חכמים ונמרצים צריכים יותר מכל דבר אחר את האתגר.

בטיול בחוץ יש להם תמריץ להישמע לכללים. הם רוצים ומסתקרנים לפעולה ולכן משתפים פעולה.

כשמשעמם להם או כשהציפייה מהם היא להימנע מפעולה, שם הקושי.

תנסי להגדיר את הכללים בבית בצורה מובנת ושיטתית. לא לפי מה שבא לך להכיד באותו רגע, אלא לפי הגיון.

למשל במקום שיצטרכו לבקש רשות לאכול עוגיה,

תגדירי מה הכללים של הבית לקבלת עוגיה.

למשל אצלנו מותר עוגיות בשעה 16:00.

אפשר גם להגדיר שעתיים אחרי ארוחת צהריים.

או עוגיה מקבלים בפארק.

זה יעזור להם להבין את המצופה מהם.

לגבי עונשים, צר לי לאכזב אותך, אבל מול ילדים בעלי אופי כזה, ידך על התחתונה במוקדם או במאוחר. בהתחלה האיומים עוזרים, עד שהם מבינים איך לעקוף אותם.

זה כמו שאם את נוהגת לפי דרך מוכרת את מצפה שגם הילדים שלך יפעלו באותה שיטה כמוך.

מי שנוהג לפי שיטת דרך מוכרת, אם יחסמו לו את הדרך, הוא יצטרך לחזור על עקביו.

אבל הילדים שלך נוהגים בשיטת וויז.

אם הדרך חסומה הם לא חוזרים אחורה, הם מחשבים מסלול מחדש.

ועד שאת מצליחה לתפוס ולהבין איפה הם, הם עושים לך בית ספר. וגם אם את לא מתייאשת וחוסמת על פרצה שהם מוצאים,

הם לא מבזבזים יותר מדי אנרגיה כדי למצוא פרצה,

ואת משקיעה המון אנרגיה וצוברת תסכול.

במקום זה, אפשר ללמוד להוביל אותם ללא עונשים אלא מתוך שיתוף פעולה.

למשל במקום אם לא תיכנס להתקלח תקבל עונש,

אפשר להציע תחרות לאמבטיה ולקבל תחושת סיפוק מהניצחון.

במקום אם תרביץ תקבל עונש, לגרות לפעילות אחרת.

אם אומר אמא את חצופה, אומרים לא מדברים ככה לאמא, קמים להביא ספר ומצליחים לספר בקול.

מי שרוצה בא להקשיב.

את המובילה. לא מתרגשת מההתרסה. מבינה שהוא זקוק למציאת הדרך.

תדמייני זה כמו לוח משחק והם צריכים למצוא את המעבר לפי רמזים וגירויים.

ולעודד, לתמוך ולשבח כל אחד לפי תכונות האופי שלו על מה שטוב אצלו. כל הזמן. לא להתקמצן על מחמאות.

אי אפשר להתפתח לפי תיקונים כל הזמן.

תחשבי בשיעור נהיגה המורה כל השיעור מחזיק את ההגה ומתקן את התלמיד.

איך הוא ילמד?

צריך לתת משוב שלילי על התנהגות לא טובה, אבל צריך פי ארבע ויותר, לתת משוב חיובי על התנהגות טובה.

למשך ילד קופץ על הספה.

אפשר לכעוס שזה על הספה,

ואפשר להעצים את יכולת הקפיצה.

ילד מצייר ולכלך את החולצה, כמה אחוזים מהתגובה מוקדש לציור והעשיה וכמה לתופעת הלוואי שהיא הלכלוך על החולצה?

אפשר להעיר על החולצה ולהציע סינר ליצירות.

אבל צריך הרבה יותר לעודד את היצירה עצמה.

בהצלחה!

זה שהם לא אומרים תודה בגיל ארבע , לא אומר שגם בגיל עשר הם לא יגידו. פשוט לדבר בשגרה כמו שאת רוצה, תודה , בבקשה. עם קרובי משפחה את יכולה להגיד במקומו - איזה טעים , ממש תודה , גם יוסי מודה לך ולהמשיך הלאה.

לגבי שלוש, זה אמור להרתיע. לא צעקות , צעקות לא מפחידות , אח שלי אפילו נהנה מזה , בכוונה גרם לאמא לצאת מהכלים , אולי זה נותן הרגשה של שליטה .

קניתי בעבר גם בהנחה של הקופה ולא אהבתי.

לא יצא לי כמות יפה כמו שיצא לי בידני למשל.

מכרתי אותה אח”כ כי פשוט לא השתמשתי.

אבל חייבת לומר שזה מאד אינדווידואלי ולכל אחת תתאים משאבה אחרת,

אז רק משתפת מהחוויה שלי.

הגענו סביב 12

היה מלא מקום בחניון ספרא. לא ב1-3 אבל ב4-5 מקום בשפע! הרובע עצמו והכותל היו עמוסים מאד מאד אבל זה חלק מהחוויה (:

או לחנות מול מלון המלך דוד/בתחנה הראשונה וללכת ברגל.

או לחנות בחניון חנה וסע גבעת התחמושת/הר הרצל/עוד אחד ששכחתי את שמו ולקחת רכבת קלה לעיריה

לתחנת רכבת

אבל בצד השני של העיר