פורום הריון ולידה (עמוד 136)

טוב לשמוע

בעזרת ה' שיצא מזה רק טוב

טוב שעדכנת

ומקווה שהאישור יגיע במהירות ושהטיפול יעזור

בע"ה שתבשרי לנו שהקופה אישרה והטיפול עוזר!

ישועת ה כהרף עין

תודה שחזרת לעדכן, חשבתי עלייך...

בע"ה שהטיפול יצליח 🙏

חשבתי עלייך הרבה...

הלוואי שיהיה לתועלת!

יותר מרוצה מחשמלית. שואבת כל יום פעמיים בעבודה וב"ה מסתדרת מצוין

באיזו שעה?

חושבת שאנחנו משכיבים מאוחר ואולי הם מפספסים שעת שינה וזהגורם להתעוררויות מרובות.

כדי למנוע הצפה של הפורום

הם באותו הנושא ונכון יותר שיענו לך עליהם יחד.

אני חושבת שאין שעה נכונה.

זה תלוי בילד, ותלוי גם מתי קמים.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות 20:00. קמים בסביבות 6:00-7:00.

אפשר להיות חזקים ולאפשר להם לישון אתכם מתוך עוצמה. לביאה לא מפקירה את הגורים שלה, היא נלחמת עליהם דווקא מתוך רצון לגונן. אז היא לביאה רכרוכית?

אפשר להיות באותה מידה חזקים ולהקנות להם יכולת לישון בחדר שלהם לילה שלם.

אפשר לחמול עליהם ומתוך החמלה לאפשר להם להתרגל לישון רק בחדר שלהם.

ואפשר מאותו מקום לאפשר להם לישון איתכם.

אתם לא הסיפור פה, אלא הם. מה טוב להם. מה אתם מחליטים *בשבילם* מתוך הסתכלות על המכלול. לא מתוך רצון להיות חזקים/ רכרוכיים מולם.

אני באופן אישי לא הייתי עושה שינוי כמה ימים לפני נופש זוגי.

רק התהליך יכול לקחת שבועיים בכיף.

וכן להרגיל למשהו חדש זה תהליך וזה מעייף.

תבואו מוכנים:

תבחרו תאריך נוח, תעשו הטרמה (לדבר איתם לפני, לקרוא סיפורים בנושא וכד'), אפשר לעשות מיני מסיבה לכבוד השינוי, אפשר גם לקנות משהו לחדר (מנורת לילה מגניבה או פיג'מה כיפית) לכבוד השינוי.

ממש כמו גמילה ממוצץ.

ולעמוד על זה לאורך כל התהליך.

לתת מקום לפחדים ולהכל, אבל אם אתם מחליטים שזה מה שנכון לעשות, אז זה מה שעושים.

ההתחלה קשה, ייתכנו ירידות ועליות, אבל בסוף מתרגלים.

חשוב שתתנו להם ביטחון בתהליך ותסבירו שזה לטובתם שלא יעורר אצלם חווית נטישה, אלא חווית עצמאות, התפתחות וגדילה.

בגדול לא כדאי להחליט החלטות כאלה כגחמה של לילה אחד החלטתי ש.. אלא לתת לזה יום יומיים לפני ביצוע. חיכיתם עד עכשיו, אפשר לחכות עוד יום.

הניסיון לתת תגובה מהירה לבעיה שעכשיו "נשבר" לך ממנה, ורק בבוקר לעשות חושבים, מתישה אותך ואותם וגורם לכל העסק להיות פחות רציני..

בימי המלחמה, שהימים והלילות השתבשו לנו לגמרי, בעלי ואני ישנו מדי פעם לסירוגין במהלך היום (יותר נכון - קרסנו...)

עכשיו אמנם שגרה ופחות מתאפשר, אבל עדיין לנסות.

בכל אופן, למה זה שהם באים אליכם בלילה מונע מכם לישון? הם ילדים גדולים, ואם הם מפחדים וצריכים אתכם - הם יכולים להגיע בעצמם, ולשכב לישון בעצמם על מזרן לידכם...

(באופן אישי אני לא מסוגלת לאפשר לילד מעל גיל שלוש לישון אצלנו בחדר, כי אני מרגישה שזה ממש פוגע לי/לנו בפרטיות. אבל באמת יש זמנים חריגים - בתחילת המלחמה בשנה שעברה גם הייתה לנו ילדה בת חמש עם חרדות שבאה לישון אצלנו מדי פעם... אבל ישנה על שמיכה על הרצפה, בשום אופן לא אצלנו על המיטה. וזה הספיק לה ב"ה)

לגבי הנופש הזוגי - מי אמור לשמור עליהם בזמן הזה? לא הייתי מתחילה עכשיו להרגיל אותם לשינה עצמאית במיטה שלהם, כי זה באמת יותר מדי, אבל כן מוודאת שהם לא יפריעו יותר מדי בלילות לזה שישמור עליהם... (האמת - אולי דווקא המרחק מכם יגמול אותם מהצורך להגיע אליכם בלילות🤔)

שיבוש בשינה כשלא רגילים זה קשה, אבל זה עובר..

כמו שמתמודדים כשילד חולה.

גם אם לוקח להם שעה להירדם חזרה- הם בוכים? כי אם הם מנסים לישון אפשר לשכב לידם, זה לא ממש שינה אבל זה עדיף על להיות ערה לגמרי.

אגב, הם מעירים אחד את השני או שכל פעם תאום אחר מתעורר?

הם מתעוררים המון בלילה וחזרו לישון איתנו. אנחנו כרגע נותנים לזה זמן. מנסים להחזיר לחדר, אם לא מסתדר אז נשארים לישון איתנו.

בעיקרון עדיף לשבת על כיסא בחדר שלהם אבל בכנות באמצע הלילה כשאני בקושי פוקחת עיניים אני לרוב לא מתווכחת איתם. מה שכן, אם הכול טוב הם חוזרים לישון מהר. אם לא מצליחים תוך כמה דקות אצלנו זה לרוב אומר שייקח שעה

אם אפשר להשאיר אותם לילה או שניים בלעדיכם (ואני מחזקת אותך מאוד, צאו לנופש הזה!) אני מעריכה שמי שישגיח עליהם לא בהכרח יישן איתם באותו חדר/ מיטה, כלומר הם לא חייבים אתכם בכזו רמה. אולי בכלל יהיה יותר קל להתחיל דוקא אחרי הנופש שלכם; הסתדרתם לילה בלי אבא ואמא, הנה הלילה כל אחד ישן במקום שלו. אם תקומו נעשה כך וכך אבל לישון במיטה שלנו זה לא באופציות. או לחילופין לחזק את עצמכם בזה, אם אפשר להשאיר אותם בלעדיכם בבית אחר אז אפשר גם להשאיר אותם בחדר אחר.

ובימים הקרובים אולי להסביר קצת על המלחמה, למה היא היתה ואיך זה שהיא נגמרה ולא היו בכלל אזעקות מאז שסיימו אותה. ההסברים אמורים לתת להם ביטחון וחוסן, אז כמובן להתאים לרמה שלהם ולא להעמיס הסברים מורכבים ופרטים שעלולים לבלבל. בהצלחה!

1. אני מאמינה שלגמרי אפשרי, אבל בגלל שהם רגילים לדבר אחר צריך להתרגל מחדש וזה ידרוש מכם התמדה.

אני לא יודעת מה הם עברו ספציפית אז קשה לענות אבל לדעתי שינה טובה (אחרי שנרדמים ברוגע) עוזרת גם להם וגם לכם

2. אפשר להתחיל לדבר על זה שעוד שבוע הם ישנו במיטה שלהם אפילו בלי להתחיל תהליך בפועל. להסביר להם, להגיד שהם אחד עם השני (אם הבנתי נכון והם שניים).

בעקבות המלחמה גם לבת שלי יותר קשה להירדם למרות שרגילה להירדם לבד (היא קצת יותר קטנה).

בשבועיים האחרונים כשבעלי היה מגויס נרדמה רק עלי או לידי וזה לקח מעל שעה בכל פעם.

עכשיו נרגע יותר והוא חזר אז חזרה לישון בחדר של ואם היא מבקשת נשארים איתה בחדר. לפעמים עד שנרדמת ולפעמים זמן כלשהו עד שקצת נרגעת ואז אני מביאה לה בובה לחבק.

בד"כ אנחנו יושבים על כיסא לידה בחדר, אם ישנים כל הלילה שם במזרון את שוב לא נמצאת במיטה שלך.

אבל צריך לדבר איתם על זה ולהתמיד עד שלאט לראות ישתפר, לנסות להרגיע קצת את האווירה לפני השינה, לקרוא סיפור בשקט או מה שעוזר להם להירדם. במלחמה האחרונה לא תמיד הצלחתי להרגיע לפני השינה והיא נרדמה מאוחר מאוד יחסית אליה.

בת כמעט 4 והולכת לישון ב19:30.

זאת בסוף החלטה שלכם אם ישנו אתכם במיטה או שלא, תבדקי יתרונות מול חסרונות וגם מה מתאים לכם.

בהצלחה♡

ויש דרכים להרגיע מתח אצל ילדים. זה לא עובר דרך השכל (הסברים על הפסקת אש, סטטיסטיקה וכד') אלא לפרוק מתח מהגוף.

צירפתי לך קישור לפרק בנושא הורות במלחמה לפני כמה שרשורים, ממליצה לשמוע אותו לקבל כיוון.

הלילה ספסוף היה נורמלי כי לא התעקשנו,

שמנו מזרון אצלנו והילד שתמיד מגיע ישן שם אבל בשלב כלשהוא לקראת הבוקר עלה למיטה. 

חשוב לקרוא לפני על איש המקצוע לוודא שיש הכשרה וניסיון מתאימים.

לגבי איך מוצאים המלצות - מתייעצים באזור עם אימהות אחרות או אם את מכירה איש מקצוע בתחום תבקשי שיעזור לך למצוא המלצות.

בכל מקרה יש עניין גדול עם כימיה וזה לא משהו שאפשר לחזות מראש.

לא יודעת בן כמה הילד אבל לגמרי אפשר להתחיל טיפול מגיל 4, ולרוב זה יהיה משולב עם הדרכת הורים שהיא חלק מהותי בטיפול

וגם פנוי למטופלים חדשים. לפחות זו החוויה שלי.

מציעה לבקש המלצות מהפסיכולוגית שאבחנה, ואם לא מסתדר עם מי שהמליצה עליו לבקש גם ממנו המלצות וכן הלאה.

כמובן אם יש לכם דיבור פתוח עם הגננת ו/או הפסיכולוגית של הגן אפשר לבקש המלצות גם מהם. 

וכל הדברים האלה זה יכול גם כן לתת מענה?

אם כן זה פותח עוד אופציות

1. לדעתי מגיל 5-6 זה יכול להועיל. פחות פסיכולוג ושיחות ישירות, אבל כן טיפול באמצעות אומנויות למינהן (כולל חיות, דרמה, מוזיקה וכו') יכול ממש להועיל. ואם זה אצל מישהו מקצועי- זה אמור לכלול גם הדרכת הורים שהיא מאוד משמעותית, בכל גיל ואצל ילדים צעירים אפילו יותר.

2. עו"ס קליני בהחלט יכול להחליף פסיכולוג. יש לו הכשרה מתאימה. אבל בסוף- תלוי ממש בבן אדם הספציפי.

4. אפשר לפנות ליועצת של ביה"ס/הגן לבקש המלצות. אני גם זוכרת שהפנו אותי פעם לעמותה שיש לה הרבה מטפלים שעובדים דרכה, ובפגישה הראשונה נפגשים עם אחד המטפלים שהוא רק 'שדכן' ועוזר להציע את המטפל המתאים ביותר למקרה הספציפי. אבל לצערי אני לא זוכרת את השם ולא מוצאת את הטלפון שלהם. אולי מישהי מכאן יודעת על מה אני מדברת?

היא -

לכו להדרכת הורים טובה בגישה ההיקשרותית. שלשום.

אל תתפתו לטיפול נוסח מוסך (קחו תתקנו ותקראו לי לקחת כשיהיה מוכן).

הדרך הכי טובה לטפל בילד היא דרך ההורים שלו. 

לדעתי יש מה לתרום לילד בגיל כזה גם בטיפול ישיר (עדיף דרך אומנות כלשהי), אבל בשיתוף פעולה מלא של ההורים. לפחות פעם בחודש להיפגש עם המטפל. ואולי בכלל עדיף טיפול דיאדי.

אבל כן, זה דורש המון פתיחות מצד ההורים, ואולי הם כבר יעדיפו הדרכת הורים בלי הילד...

פחות חשוב התחום אלא חשוב מטפל/ת טוב/ה עם המלצות

אז זה בעיקר הדרכת הורים , או/ ו טיפול באומנויות כלשהן.

לגבי קבוצה חברתית, מכירה את התחום מקרוב, ובהחלט יש קבוצות חברתיות שהן ללא ילדים עם צרכים מיוחדים.

יכולה לפרט באישי , אם מענין אותך.

עד שלא טיפלתי בנרות זה לא עזר.

מרחתי אגיסטן..

אבל רק הנרות העבירו לגמרי

זה בנרתיק או במפשעה?

כי אם זה במפשעה זה יכול להיות שפשפת 

גם עם זה יש לי ניסיון בהריון וזה מרגיש וממוקם אחרת

אגיסטן זה עם מרשם?

טבעדרם גם מתאים? יש לי בבית פשוט

וכמה פעמים ביום צריך לשים? ועד שעובר או להמשיך קצת אחרי?

זה כן מוכר לי, סביב הגיל הזה היה לבייבי כמה ימים מעצבנים שהוא התחיל לינוק, הפסיק בכה קצת וחזר

זה היה רק לכמה ימים ואחר כך חזר למסלול

באחת מהלידות קיבלתי אנטיביוטיקה, ולא היתה השפעה על התינוק.

בלידה אחרת קיבלתי אנטיביוטיקה אחרי הלידה, ובשלב מסוים גם התינוק קיבל.

היתה לו רגישות במערכת העיכול, אבל לא יודעת אם קשור לאנטיביוטיקה.

הוא קיבל תמ" ל מיוחד עד גיל חודשיים, אחר כך עבר להנפקה כשאני נמנעתי מחלבי, ומגיל 8 חודשים הוא התחיל לאכול חלבי ועברה לו הרגישות.

יכול להיות שזה היה חוסר בשלות של מערכת העיכול.

זה נשמע מוזר שפתאום האנטיביוטיקה תשפיע אחרי כמה חודשים.

ובכל מקרה, מה זה משנה ממה זה נגרם? אם הוא סובל, תנסי למצוא מה יעזור לו, בלמ קשר לגורם בעבר שאולי השפיע ולא ניתן לשינוי.

הגיוני

אנטיביוטיקה משבשת את הפלורה של החיידקים בגוף

אבל אנטיביוטיקה בלידה נותנים בוריד ליולדת לא?

לא נשמע לי קשור. ברור שיש קשר בין אנטיביוטיקה למערכת העיכול, אבל של מי שקיבל את האנטיביוטיקה, ולא לכזאת תקופה של חצי שנה.

על המודעות

על הרצון

על הנסיונות השונים שעשית!!

ובעז"ה גם תצליחי

יש ל"ממלאים את החלל"

קורס/ אתגר של התמודדות עם מסכים ב21 יום.

שהבנתי שממש נותנים כלים מעשיים להתמודדות.

שמעת על זה?

יש סיכוי שתשלחי קישור?

תודה גדולה!!

המסך נכנס לחיי בשלב מאוחר מאוד

ועדיין הרבה פעמים אני נשאבת המון

במיוחד בערבים

אשמח לחשוב גם על דברים במקום

ודרכי התמודדות..

כמה מודעות, ובקשה אמיתית ועמוקה

אין לי עצות (חוץ מחמלה עצמית.. בואי אחותי את יודעת כמה כסף ואנרגיה מושקעים במסך כדי שתתמכרי אליו???) חיבוק גדול ומתפללת איתך שה' יאיר לך!!

נגעת לי בלב!!

(עכשיו משהו שכן עולה לי, אצלי ההתמודדות העיקרית זה עם אוכל.. מה נעשה.. והיתה תקופה שלמדתי הרבה על הטריקים של התעשייה כדי לגרום לי לאכול יותר. חור יותר גדול בפתח של הקטשופ/רוטב. שיווק של משהו כאילו הוא בריא למרות שהוא ממש לא. ובתקופה ההיא ראיתי את זה כמו משחק, איפה אני עולה על הק'צ וש ''הם'' לא יצליחו לנצח אותי.. או בסופר למשל. יש להם קטע שיהיה ריח של מאפיה ואז זה יגרה אותי ואז אני אבוא שוב, אז לא אני לא מתפתה! אראה להם מה זה...   זה לא החזיק לנצח אבל חולקת איתך את המחשבה ♥️)

בהצלחה נשמה יקרה!!

מחזקת אותי🩷🩷🩷

תודה רבה!

ואיזו מגניבה ההסתכלות המשחקית שלך! זה ממש רעיון מקורי להתמודד אלופה!

במציאות רגילה בה הבעל בבית- מה קורה אז?

איך נראים הערבים?

כי מילואים זה לא מצב לדעתי לדרוש מעצמך מלא שינויים

גם אני מרגישה שהערב הוא קשה

ואני קוראת מלא ועדיין בערב לא מצליחה להתרכז הרבה

סרטים- איך את רואה?  רי לי נגיד אין שום אופציה כאזת(גם לא רואה מאידאל)

אין לי מחשב ואין לי מנוי לנטפחיקס וכו

ווצאפ וגם סתם פה או בפייסבוק יכל לגזול ערבים לשמים

וזה מבאס באמת ומרוקן

אבל מצד נשי לי קשה לדרוש מעצמי הרבה מעבר

משתדלת לדבר עם בעלי בערב כשהוא זמין

לומדים  יחד גם מהספר לש הרב ראובן ששון

אפשר לקנות ערכות ליבוד או מקרמה  או רקמה או פסיפס מעלי אקספרס ולעשות

להכין לעצמך ארוחת ערב מפנקת ואז גם הזמן הכנה לוקח זמן

אבל אני לא דורתש מעצמי שלמות עכשיו

בערבים רגילים זה לא זהה ולכן מבינה שזה קצת מפיג לי את הבדידות ועוזר לי להעביר את הזמן

וב"ה לא את התכנים של פעם...

אבל יש יוטיוב בכל סמרטפון, לא צריך מחשב.

ושם אני רואה דברים שהם לא בעייתיים אמנם אבל סתם בזבוז זמן.. וולוגים כאלה של אנשים...

לפעמים אני אראה כתבות של הידברות או רגע של חכמה שיש להן ערך מוסף. אבל רוב הזמן לא

הכי חשוב בשביל להצליח.

לא לשחרר פייק כמו שבורחים מהכבוד והוא לא רודף משום מה.

לשחרר באמת.

כמה זה נורא?

תעצרי שניה לחשוב.

כמה זה נורא שאת על מסך?

את באמת אמא, ועמוסה, מנהלת בית ביד רמה. מתפקדת בשיא שלך ימים שלמים.

זה קשה באמת באמת.

מצריך בריחה קלה באמת באמת.

זה לא שקר של היצר הרע.

אולי אם היה לך בריחה יותר טובה, אז אחלה.

אבל זה אמיתי הצורך.

ואמיתי הפתרון.

אני הבנתי שזה מבחינתי לא כזה נורא.

אצלי הפיתוי לא היה כזה גדול, בעלי פי מאה ממני, ושנים שזה הפריע לי והרגיש לי שהוא רדוד ונמוך.

עד ששיחררתי.

וזה הדרך היחידה לדעתי להצליח גם להוריד כמות שעות.

לא לתת לזה משמעות כמו שגידלו אותנו.

זה לא מזעזע כמו שסיפרו לנו.

הדור היום אחר.

המצב היום אחר.

ההיסטריה בכל פינה מטריפה את הדעת.

וחייב משו להרגיע את הנפש.

כשמצליחים ספר או משו אחר, אחלה. כשלא - לא מת העולם.

לא נהיית גויה בגלל זה.

ובעלי לא נהיה אפס.

אנחנו עדיין אנשים איכותיים ששואפים ומגדלים וגדלים ועובדים את השם.

את לא רואה משו אסור.

את סתם נותנת דממה למח.

לא קרה כלום.

לדעתי כשתאמיני לזה, ולא תשפטי את עצמך כל כך חזק על זה, יהיה לך טבעי יותר להוריד זמנים.

אבל כשזה מוגדר כנפילה שלילית, הרבה יותר קשה.

בהצלחה!!

יש המון במה שאת אומרת על חוסר שיפוטיות, כמו על כל עבודה עצמית שיש לנו.

מצד שני. אני מדמיינת אנשים סביבי שיש להם פלאפון כשר/פשוט. וואלה.. באלי הצצה לחיים שלהם לאיזה יום אחד. לראות איך אני יכולה להפיק את כל הטוב שבטוח יש להם.

איך נראה הערב שלהם? זה באמת מסקרן אותי...

הייתי עד לפני שנה עם טלפון בלי אינטרנט.

היה מחשב אבל.

כי יש גבול לאופציות של המח.

וגם אני היום לא מצליחה לדמין אותי בלי זה, ובטח שלא בלי מחשב, ובטח שלא את בעלי,

אבל זה לגמרי כייף.

יותר משמעותי מבחינתי היה הייום עצמו, שאין הסחת דעת מכיוון הטלפון, מאשר הרגעים שכן יושבים על הטלפון או המחשב.

כשזה לא כל הזמן זה ממוקד.

מתישבים לראות סרט.

מתישבים לקרוא ספר.

מה שכן אני זכרת, שהיה לנו יותר זמנים של דיבור, ושל טיפול בבית נגיד.

כי אם אין לאן לברוח, מן הסתם שאני יעשה משהו מועיל.

אז הייתי עושה כל יום הכל.

כל הכביסה והכלים ושיישים וכזה.

עם מסך מלא פעמים אני מתישבת כי אין לי כח ואז כבר לישון וזהו ונשאר למחר העבודה בבית.

מצד שני באמת לא היה לי בריחה וזה התמודדות מלאה עם הכל.

ונראלי שיותר הייתי מתעצבנת גם, כי אין לאן לברוח.

יש עדיין שאיפה כמו שאמרת, להוריד שעות צפיה, וזה חלום להיות בלי,

אבל אני הרבה פחות שיפוטית.

לא נורא שאני כן בטלפון.

שנים היינו זוג + 2

לא היה סמארטפונים

ולא היה לנו עדין אינטרנט

הייתי מדברת בטלפון

קוראת ספר/ עיתון

וואלה החיים לא היו יותר איכותיים או טובים

לא חושבת שהסמארטפון עושה אותם פחות טובים

בעיניי הוא דווקא משפר אותם

אבל צריך לדעת להפיק ממנו את הטוב 

באופן כללי זה באמת מייעל את החיים, אבל סתם מעניין אם את מרגישה ספציפית לגבי הערבים שלך וזמן פנוי

בחיי חחח

כי תמיד את תעשי משהו

יש מצב שרק כשזה עם טלפון את פתאום שמה לב שזה זמן ריק.

כשאין - את פשוט עושה דברים.

את לא יושבת וחולמת.

ולהיות בטלפון זה קצת לחלום.

הבנת?

מגיבה אפילו שלא לי הגבת...

כל כך 'ערבים'

הילדים שלי הולכים לישון אחַרי חוץ מהקטן

באופן כללי הזמן שלי יותר מלא בהנאה ובמידע חשוב ומעניין

אין לי בעיה להניח את הטלפון בצד ולהתמקד בדברים אחרים חשובים, זה לא גורם לי לוותר על דברים אחרים אז מבחינתי זו רק תוספת לחיים.

אם אין לך איזה ספר לקרוא

אין הרבה תעסוקה…

וכמה התרגלנו להיות כל היום עם סטופר נפילות, על שטויות.

מיילא היה באמת נפילות, לא יודעת, כל אחד והתחומים שלו.

אבל חצי מההתבגרות שלי העברתי על תסביכים מיותרים לגמרי.

בחיי

כשמסיימים עם ההרדמות וכו ורוצים להתפרק בלי מאמץ וואו כל כך מזדהה

גם עם הקושי וגם עם הידיעה והרצון לשינוי

אצלי נוסף בזמן הזה גם אכילה מטורפתת

בקיצור, את לא לבד

עוד לא פיצחתי פתרון.

אם כבר במסך- אז לשים משו מעניין. לא סתם לגלול...

סרט או משו ולהנו ממנו. לא להיות במאבק שאת מפסידה.

להבין שבסדר זה שעה קשה ואת צריכה לפרוק ולעשות את זה בצורה כיפית לא מבעסת

הם מדברים בול על זה..

על מינונים

כלים שיכולים לעזור ןכזה...

במסך ממלאת צרכים רבים וקשה למצוא לה מתחרים

אצלנו בן ה5 הכי פחות מתעניין במסך

למרות שהוא נולד לתוך השימוש הזה ואין אצלנו הגבלה כלשהי

הוא מעדיף לצייר/ לשחק במשחקים פיזיים/ לשחק עם חברים/ לדבר וכו מאשר לצפות/ לשחק באייפד

כלומר המסך לא מספק לו צרכים כמו דברים אחרים

לאדם מבוגר הרשת מציעה אפשרויות שאין בשום מקום אחר

לכן היא אינה התמכרות אלא העדפה הגיונית

אם רוצים לצמצם את הזמן הזה צריך למלא אותו בדברים שמספקים את אותם צרכים

כמו:

שיחות עם אנשים שעושות טוב

תחביבים

ספורט

מנוחה

לצאת לטייל

כדי להחליף זמן מסך בפעולות כאלו צריכים להיות אקטיביים לתכנן וליישם כי תמיד יותר קל לגלול בטלפון

אם יוצרים הרגלים ושגרה עם הפעולות הללו קל לבצע אותם והן נותנות הרבה יותר מהטלפון 

כי זה אלה הדברים האמיתיים.

אבל בסוף האפשרויות מוגבלות בסוף היום. אני למשל מקפידה לעשות ספורט אבל עושה בשעות הבוקר בזמן שהתינוקת ישנה כי בערב אין סיכוי שאני אצליח.

לדבר בטלפון זה רעיון. אני רגילה בעיקר לדבר עם בעלי בשעות האלה כשהוא בצבא.. ואז שאר הערב אני בפלאפון גוללת...

כלומר תנסי בצורה של עשה טוב ולא סור מרע

כי להתגבר לא לפתוח מסך זה ממש קשה, אבל לצאת להליכה כיפית עם חברה אולי יותר קל. (אולי, אם את אוהבת הליכות ומצליחה לצאת מהבית - אני לא).

תנסי לחשוב, אילו תחביבים יש לך? מה את אוהבת לעשות?

תנסי למלא את הזמן שלך.

האמת אני בעצמי עם סמארטפון מוגן ועדיין מלא מלא מלא בטלפון, בעיקר וואטספ וכאלו.

אין לי מושג אפילו מה אני רואה ועושה בטלפון ועדיין זה ממכר אותי בטירוף.

ולכן ממש ממש חשוב לי החסימה על הטלפון, כי אם בפיתוי פשוט של וואטספ אני לא מצליחה לעמוד, לא יודעת מה יקרה אם יהיה לי אינסטגרם וטיקטוק בטלפון....

וקצת קוראת פה.

יש לי שעת שימה קבועה בדרכ, עכשיו עם המלחמה החדשה - טרלול🥴

אבל באמת התגעגעתי לימים האלה, ואני יותר מדי קוראת עדכוני חדשות בטלגרם לאחרונה. אז היום החלטתי בלי נדר שאנסה לנצל את זה שהילדים עייפין כבר עכשיו, אכניס אותם לישון תכף, ואתפנה להררי החורבה שיש לי לסדר בעז"ה

רוצה בעצמי גם לישון מוקדם. השבוע וחצי האלה התישו אותי😑 הלוואי שאצליח

שהילדים נרדמו.

תודה שהילדים הלכו לחברים היום בסמן שהקטנה ישנה והיה לי זמן שקט.

תודה שהיה לי היום אוכל מוכן משבת

חוברות תשבצים (יש בזול במקסטוק)

מנדלות ועפרונות צבעוניים לצביעה מרגיעה וכיפית בערב (במקסטוק יש בזול)

רדיו קול חי /קול חי מיוזיק

הליכה קלה להתאווררות

אפיה 

כתבת שיכול להיות שיש לך חסך רגשי. וזה באמת יכולה להיות סיבה ממש טובה לבריחה ממשהו. כשאנחנו פוגשות כאבים במהלך היום והם לא מקבלים מענה, הם מצטברים לחסך רגשי שקשה לנו לגשר עליו ולכן אנחנו מנסות לברוח. אצלך זה המסך. ממש ממליצה לך רגע לפני שהיד נשלחת למסך לעצור ל10 דקות לשאול את עצמך איך את מרגישה היום? איזה כאב פגשת היום ולהסכים לו לצוף ולהיות בו. האם זה היה כאב מול הילדים שהרגשת במשהו אמא לא טובה? מול הבעל שהרגשת שלא רואים אותך? מול המשפחה? בעבודה? לשאול את עצמך כמו חברה טובה ספרי לי איך הרגשת היום ולהסכים להיות בכאב. בלי לסנגר על אף אחד ובלי לבקר את עצמך. אחרי שהכאב טיפהיורד תשאלי את עצמך מה יהיה לי נעים לעשות עכשיו?  גם אם לראות סרט או סדרה זה התשובה. עכשיו זה יהיה ממקום בחירי ולא מבריחה. וככה אם תתמידי לתת מענה לכאב בסוף גם יצטבר מקופ פנוי בלב לעשות משהו אחר. בתנאי שאת מוכנה לקבל את עצמך כרגע ללא ביקורת. כי ביקורת רק גורמת לתקיעות במקום, זה כמו פטיש 5 קג שאני דופקת לעצמי בראש. אני אשאר באותו מקום ואצור כאב גדול יותר.

איזו תבונה מיוחדת יש לך.. ממש מרגישה שנתת פה כלי מקצועי לכל דבר.

זו עצירה כל כך הכרחית שלא חשבתי לעשות אותה ביום יום... בע"ה אנסה!

תודה גדולה ועמוקה אלייך!🩷🩷🩷

גם אני לפעמים מרגישה שחבל לי על הזמן שהייתי במחשב, למרות שאני לומדת מזה דברים מעניינים...

בסוף ערבים בלי מסך מבחינתי הרבה יותר מוצלחים. או עם זמן מסך מוגבל...

מה אני עושה?

תלוי בתקופות בחיים וכמה כוח נשאר לי מהיום

יש תקופות שאני יוצאת לשיעור/ חוג/ הליכה/ התבודדות/ לצאת עם בעלי.

יש תקופות שאני עושה דברים שאני אוהבת בבית... 

עובדת מהבית , מדברת עם חברות בטלפון, קוראת ספר, מדברת עם בעלי, מסדרת את הבית, מתארגנת לשינה בנחת... כל ערב משהו אחר...

בכללי אני מרגישה שהזמן של הערב יקר לי ואם אני לא גמורה מעייפות אני שמחה לנצל אותו.

בעקרון אני חושבת שלהיות במסך זה מאוד מציף ולוקח החוצה.. ואני רוצה להתכנס בסוף היום, להקשיב לעצמי ומה קורה איתי.

מצד שני באמת לפעמים יש לי צורך- במשהו מעניין או להרפות או להתעדכן מה קורה.

 אז האידאל מבחינתי הוא זמן מוגבל, בשעה לא מאוחרת מידי שזה לא יפריע לי לישון אחכ...

פתרון טוב מבחינתי זה כל מיני תוכנות אולי סינון שיכולות לקבוע שעות שהאינטרנט מכובה... בפלאפון בטוח יש.. במחשב אני פחות בקיאה אבל אפשר לחפש.

אני מנסה לחשוב מראש מה התוכן שאני רוצה ולא להסחב אחרי מה שקופץ

זה יכול להיות זום מעניין שפירסמו שיש עכשיו

או קורס שנרשמתי אליו ואני יכולה לצפות בזמני הפנוי

או שיעור של רב שאני אוהבת

אבל זה ממש משמעותי במחינתי שזה תוכן שאני בוחרת לצרוך ולא להיגרר .. שזה יוצר לי אחכ תחושת ריקנות ...

לק"י

וזה רעיון ממש נחמד בעיני!

רעיון דומה- שובר לארוחה (כזה שכולל הרבה רשתות)

והוא עדיין תקוע אצלי כי מקבלים אותו רק במקומות מוזרים😂 ממש לא ממליצה על זה...

עדיף את הביימי הרגיל שמקבלים בכל מקום, או שובר ספיציפי לגרג/קפה קפה 

ולבקש להחליף לביימי אול.

קרה לי פעם. 

-כלי בית שתמיד טוב שיש (כמו תבניות פיירקס, מפות) 

-מארז מפנק של קרמים

והכי חשוב- 

שיהיה מחנות נגישה ועם פתק החלפה.

אם היא מתעוררת רק פעם אחת בתחילת הלילה, זה גם יכול להיות תולעים?

אח"כ ישנה רצוף עד הבוקר, כשסוף סוף נרדמת....

לפעמים התולעים גורמות לגרד וזה מעודד פעולות מעיים.

אני הייתי מנסה לבדוק כשהיא מתעוררת

אם יש למישהו רעיון, או שגם אצלה היו ככה

חושבת לעצמי אם זה נורמלי, או שכבר חריג…

לא יודעת אבל אומרים שקליר בלו לא אמינה

ניסית סנסוטסט? תשובה כנה? הן הטובות

אבל אין מחזור

האלה של הפלוס לא אמינות אבל הדיגיטלית כן

אני משתגעת

מחרפנת ממש. הלוואי שיצא חיובי!

לגבי האין מחזור, הרבה פעמים הדופסטון שלוקחים אחרי ההזרעה/החזרה מונע מחזור.

ויש לי ממש את ההרגשה של ההריון של הילד שלי, אותם כאבים אותה הרגשת גועל מאוכל

אני מאבדת את זה עם הבדיקות האלה

לא באלי שתתייאשי כלכך מהר 

ממש מקווה איתך לבשורות טובות

בגלל התקלות עם הבדיקות האלה בזמן הטיפולים ממש השתדלתי לא להשתמש בהן

חוץ מחרדה הן לא הועילו לי בכלום

בעלי עשה סטריפ של סטרפטוקוק שיצא שלילי בומעבדה יצא חיובי חחח

כל האלה חרא

אבל אני מתחרפנת עד מחר אשתגע!!

עם טיפולי פוריות, ממליצה לחכות לבטא.

שם תהיה לך התשובה הכי בטוחה.

בהצלחה רבה!  ♥️

עשיתי שוב קליר בלו דיגיטלית שיצאה שלילית

כנראה כימי

טרם היה דימום אבל כנראה זה הכיוון

אין לי כוחות כבר לזה

שנה מנסה עכשיו טיפולים שחירפנו לי את הגוף

שעשיתי שןב קליר בלו דיגיטלית שיצאה שלילית

כנראה כימי

נחכה לדימום

עייפה נמפשי מהדבר הזה

ברוכה השבה,

מקווה בשבילך לבשורות טובות בקרוב ❤️

חיבוק!

אין לי באמת כוחות נפשיים להכיל עוד את ההמתנות האלה

אנחנו מנסים שנה ללא הצלחה ועכשיו ההורמונים שאני לוקחת גמרו לי את הכוחות וזה מרגיש כאילו ילד שני יקח נצח

קטני כבר בן 3.5

להגדרות האתר עצמו.

שלחתי הודעה בפורום משוב.

@משה

כמובן.

חשבתי שאמרת שלא הצלחת והחזרת הכל אחורה. לכן אמרתי שדווקא אצלי זה הסתדר..

יישר כח גדול. מעריכה את האחריות שלכם והזריזות לתקן תקלות!

במיוחד לא שלי🫢

יש מוצצים לסרב ים

ואפשר לנסות

או לשחרר

לא מחייב שיקחו אצבע אצלי לא  מצצו אצבע גם הסרבני מוצץ

לא שלי 😂

ברור לא מציעה לו.. אבל זה הידיים שלו אין לי שליטה בהן חוץ מלנוציא לו אותן

ולא מחייב שימצוץ אבל בגלל שמתלהב למצות ידיים פוחדת שיגלה את האצבע..

שלב בריא וחשוב גם לילדים שכן לוקחים מוצץ.

גם מהגדולים שלי

אבל לא רוצה שיהפוך למציצה של אצבע 

זה שאין לנו שליטה מלאה על זה..

כן תמשיכי להציע מוצץ ולנסות

לא, לא בטוח שזה יעזור

כן, יש סיכוי שהוא ימצוץ אצבע או ימצא שיטת הרגעה אחרת.. (יש לי בת דודה שהייתה ממוללת קווצת שיער, בכל התמונות שלה עד גיל 5-6 יש לה שוונץ עומד בצד מעל האוזן🤦‍♀️🤷‍♀️)

גם ילדים שמוצצים אצבע יש מכורים יותר ופחות ויותר או פחות שנים..

יש לי 3 אחים שמצצו אצבע

אחת הפסיקה באיזור גיל 4 לחלוטין

אחת היה לה יותר קשה ומאזור גיל 9 עברה למצוץ אצבע רק במיטה כי התביישה אבל נגמלה רק סביבות גיל 14 כזה סופית

ואחי הקטן בן 11 עדיין מוצץ אצבע בשינה וכשהוא כועס/נעלב/מפוחד וכזה, אבל פחות בציבור כבר(נגיד בכיתה) ורואים איך בהדרגה זה כבר יורד... הוא אגב כבר באו"ס רואים שמוצץ אצבע, והיה בפגיה חודש וחצי וכבר אז יש לו תמונות עם אצבע אז זה באמת היה בלתי אפשרי למנוע את זה ממנו.. אמא שלי כן ניסתה לשדל אותו למוצץ אבל זה פשוט לא עבד...

אגב לשלושתם השיניים פלס ודווקא לאחי שמצץ מוצץ עד סביבות גיל שנתיים ולאחותי שלא לקחה כלום היה צריך יישור שיניים רציני מאוד..

לעומתם מכירה מישהי שבתמונות חתונה שלה היא מצולמת עם אצבע בפה, וזה הזוי ממש בעיני.. אבל לדעתי זו כבר יותר עבודה רגשית של לתחם את זה בזמן ומקום מגיל מסוים ולאט לאט זה יעבור.. (ואם לא, אז זה ימשיך בשינה אולי.. לא כזה ביג דיל לא?)

עדיין רוצה לעשות את המקסימום שיכולה

ובאמת לא ביג דיל בעיניי אם מוצצים רק לפני השינה או כאמצעי הרגעה

אבל בגלל שזה יותר זמין ממוצץ כמו שאת אומרת קשה לתחום לזמנים מסוימים..

תודה על ההשקעה בתגובה! נתת לי נקודות למחשבה

מגיל מסוים וכשגם לילד יש רצון

אבל כן מנסיוני זה ממש נהיה מתוחם כשגדלים. וזה תלוי הרבה בחינוך..

אצלי יש כמה שהתחילו עם מוצץ איזור 3-4 חודשים ואחד גם יותר מאוחר אז לא להתייאש.....

אחד המטפלת נתנה לו להרדים אותו במעון  והוא פשוט לקח

החכם הבין שבבית יש הנקה וזה יותר שווה ובמעון אין

עוד אחד מצא את המוצץ בקופסא של הצעצועים אולי בגיל חצי שנה לא זוכרת בדיוק ופשוט נדבק אליו עד גיל 4

אחד קניתי לו בגיל חודשיים וחצי- שלושה מוצץ יקר חשבתי אולי הפעם זה יעבוד ונראה לי רק מהלחץ שלי ששילמתי על זה 80 שח הוא הסכים

אז גם זה אפשרי, מידי פעם כן הייתי נותנת מוצץ וכן מרגיע במיוחד אחרי חיסון למשל

אבל בגדול לא הרגשתי צורך בזה ולרוב גדלו בלי

כך שתלוי בגיל, אם כבר גדול, לא הייתי מרגילה למוצץ עכשיו אלא פשוט לא נותנת לו אצבע...

לגבי הקטנה שלי מהיום הראשון היא עם היד שלה בפה והיא ממש צריכה את זה

המוצץ פחות לטעמה ולרוב היא נרדמת עם השמיכה בפה....

לק"י

בת השבע וחצי נגמלה מעצמה, נראה לי לפני שנה בערך. היתה מוצצת בגיל גדול כשהלכה לישון.

בת החמש עדיין מוצצת בזמני עייפות (ותוך כדי מסלסלת בשיערה ועושה לעצמה רסטות😅).

זה דוקא מאוד נוח שהן מצצו לבד, ולא היה צריך לחפש מוצץ ולתת. אישית אני לא מוטרדת מזה, ומקווה שזה יעבור מעצמו בגיל נורמלי.

את המחיר גם אם תקני 2

השאלה לכמה זמן זה מחזיק לטווח רחוק או שנה והם כבר מאבדות יעילות

בכל אופן- מעדכנת שהשיעור שחייה עבר היום בשלום, תודה לה'. כבר הייתי במיטה אתמול בערב והתלבשתי ויצאתי לקנות רק כדי שיהיה לה פיתרון (הייתה צריכה את זה על הבוקר).

כתוב על האריזה שזה מתאים גם לשימוש יום יומי (לא רק לים), אז לפחות היא תוכל להנות מזה בזמנים נוספים.

תודה לכולכן על העזרה❤️

בעיניי הפתרונות האלו שיחסכו לה מבוכה ויתנו לה ראש שקט שווים כל שקל. למרות שלא מכירה את זה ספציפית.

אלופה! 

אני מטפלת בבריכה

מגיעה חופשי גם בימי דימום קשים

ככל שידוע לי הזרימה מפסיקה במים

צריך פשוט להכנס בזריזות להחליף בגד

מסייגת שכן מישהי אמרה לי פעם שזה לא היה 100%, אז צריך בדיקה.

אבל בגדול הלחץ ההידרוסטטי אמור להשפיע

אבל מאמינה שזה באמת לא 100%, ולא רציתי לקחת איתה סיכון.

מה גם, שאם יש הפסקה בדימום בזמן הבריכה, אז מן הסתם כשיוצאים יכולה לצאת כמות גדולה, ואז שוב מדובר בסיכון של חשיפה לא נעימה.

(לי למשל מפסיק המחזור בשינה, ואז כשאני קמה כל מה שהצטבר יוצא, ואני צריכה לרוץ לשירותים. לא רציתי שתתמודד עם משהו כזה)

לא מעיזה לנסות, כי אם יצא דימום בברכה, זה ממש לא נעים.

אם זה ככה, למה כשנכנסים עם טמפון הדימום לא עוצר?

שכחתי להוסיף

עכשיו זה זמן מעולה ללכת לרופאת נשים

במאוחדת ירושלים אני לא מכירה רופא.ה שעושה את הבדיקות אצלה בחדר

יש רופאה מדהימה ד"ר מלכיאל שרית, היא מקבלת במרפאת ברוכים. צריך לקבוע תור אליה בערך ביום של החתונה כדי שיהיה זמין להריון..

הייתי בודקת עם המזכירה על ביטולים, היא באמת אחת המדהימות!

יש בבית שמש את ד"ר וולף זמירה, גם ממש טובה ונעימה. 

את יכולה בשבל הזה כבר לעשות אולטראסאונד, תבקשי מרופא משפחה הפניה לבדיקה הראשונה כדי לוודא שיש דופק והעובר תואם גיל הריון.

בהמשך, יש בדיקת שקיפות עור]ית - את את עושה - בשבועות 11-סוף12

סקירה מוקדמת מאוחרת

לאלה את חייבת הפניה מרופאת נשים..

מזל טוב

הריון קל תקין ומלא נחת תמיד!

סידרת לי קצת את הראש ואהבתי את הקטע עם החתונה מדי נכון לצערי!

הדבר היחיד שבעצם רוצה כרגע זה לוודא דופק אז לא ידעתי שרופא משפחה יכול לתת כזאת הפניה
אני אנסה לבקש ממנו
ואקבע לרופאת נשים מתי שיש קרוב לכאן - אין לי כ"כ ברירה אחרת

הוא אמר לי בזמנו שבגלל שאין תורים זמינים לרופא נשים, הוא יכול להוציא לפעם הראשונה בלבד.

מקווה שככה זה יהיה גם אצלך..

לק"י

ההערות האלה מחרפנות.

קרה לי פעם משהו דומה, וזה היה ממש מעיק ולא נעים.

הייתי מציעה לך לעזוב את המוצץ וזהו, ושהסבתות יתמודדו...

הפותחת מתקשה להתמודד

מציעה לך יקרה, לאמן עת עצמך להתמודד עם רעשי רקע

התערבות חיצונית זה משו שיכול לקרות כשיש ילדים. תחזקי את העמדה הפנימית שלך מול זה. ברגע שתהיי בטוחה שזה בסדר, זה כבר לא ישפיע עלייך ככה

כל מה שאומרים לך תגידי טוב וזהו

את לא חייבת לפעול לפי העצות של אף אחד

אם יש משו שאת רוצה לדעת ולברר, תפני לגוגל או תשאלי פה

ובאמת חפירה רצינית!

כמה את כבר רואה אותן? 

במיוחד כשזה ילד ראשון

🥴

יש גם ספרים.

מציעה לך רגע להפחית קצת ביקורים כדי לעשות חושבים עם עצמך,

האם את רוצה לקבל עצות ממי שמעורב רגשית או לא.

מאיפה אפשר ללמוד את הדברים ואיך להתמודד עם גישות שונות.

תשבי עם בעלך ותרשמו את הדברים.

ותחליטו על דרך פעולה מסויימת שתתן לך רוגע ושלווה.

לגבי המוצץ נשמע שאת יודעת מה נכון לך.

תתחילי עם אמא, תסבירי לה בצורה נעימה שאלרי שחשבת על זה הרבה, והפכת בנושא, הגעת למסקנה שאת מפסיקה עם זה.

בהתחלה זה יהיה לה קדה לקבל בגלל שיש לך דעה עצמאית ובטח בנושא כזה שברור שצריך מוצץ,

אבל אם תגידי לה את זה ככה היא תבין שאין טעם לדון בזה.

סביר להניח שהנושא ידעך ככל שלא תתייחסי.

אם היא לא יורדת מהנושא אפשר להגיד לה שלא נעים לך לדבר על הנושא שוב ושוב.

בגיל הזה יש תינוקות שפולטים הרבה וזה נורמאלי, אם משהו מציק תתיעצי עם רופא ילדים.

וזה טבעי שכאמא חדשה כולן רוצות להראות לך שהן יודעות..תגידי "בסדר" ותעברי הלאה
תתיעצי רק כאן

תגנזי אותו

ילדים רבים גדלו בלי מוצץ והכל בסדר אותם

ותגידי גם להן

הוא לא לוקח מוצץ וזה בסדר גמור והוא ילד טוב ומתוק

וזהו.

אז זה אומר שגם הן לא הצליחו להרגיל.

תגידי להם שאת לא מצליחה להרגיל אותו, ואיזה מזל שהוא רגוע גם בלי מוצץ.

יש לי ילד אחד שמגיל 0 לא הסכים שזה יהיה בפה שלו. ועוד תינוק כמתקרב לגיל שנה וממש זנח את המוצץ.

לא הבנתי למה צריך אם לילד אין צורך? תחזקי את עצמך בזה שזה לא נצרך לו

פשוט את מחליטה וזהו!

תגידי להם בביטחון החלטתי שאני לא נותנת מוצץ

את תראי הרבה פחות דיבור מסביב זה

מבאס ולא נעים.

גידלתי 2 ילדים עם מוצץ ו2 ילדים בלי כי לא הסכימו

אין הבדל דרמטי ביניהם, לומדים להסתדר, לומדים להרגיע בדרכים אחרות וגם פשוט את הקטנים הנקתי יותר זמן..

בגידול ילדים תמיד מוצאים על מה להעיר

אז אצלי העירו על ההנקה

תדעי שאת לא לבד.. זה יעבור להן

אולי תבואי לשם בלי מוצצים בכלל.. גם ככה הוא לא לוקח

ותנסי אולי להתעלם או להעביר נושא,

או לצחוק על זה בבית או לדבר על זה עם בעל/חברה...

ואיזה כיף שהוא רגוע, תהני ממנו!

בהצלחה!!  

יום אחד פשוט אמרתי לה שאני עצמי לא רוצה לתת

היא לא אמרה יותר חח

אז הכל בסדר. אפשר לגדול לגמרי גם בלי

כותבת לך בתור אחת שתמיד בלחץ גם שחלילה לא יסכימו למוצץ

כשהיה לי ילד עם מוצץ אמרתי- איזה כיף, יש מה שירגיע אותו!

כשהיה לי ילד שלא לקח- אמרתי איזה כיף, הוא נרגע לבד, הוא לא צריך..

אם הילד רגוע זה הכי מעולה שיש. תודיעי להורים שהחלטת סופית שאת לא רוצה מוצץ ושזרקת את כולם. שיהיה מחוץ לשיח וזהו

מצטרפת לפסקה האחרונה שלך. 

זה 0-3 חודשים.

אח''כ את גם יכולה להרגיע עם משהו טעים ביד (ענבים חתוכים, ביסקוט), עם דיבור שלך, עם שיר... הם כבר יותר מבינים, מתבוננים. את הגיל הכח קשוח שהכי צריך מוצץ- עברת.

אצלי מתוך 5 ילדים , 2 לא רצו מוצץ. עם אחת זה היה בלתי נסבל כי היא רצתה פשוט כל היום לינוק ואני הייתי המוצץ שלה... והיא היתה נדבקת אלי, אבל קודם כל, היא כבר בת 8, אז... הכל עובר. תינוקות גדלים מהר יותר ממה שחושבים. דבר שני, זה שהיא היתה תינוקת 'נודניקית', זה לא קשור למוצץ, זה קשור לאופי של תינוק, קשור לקושי בוויסות חושי, קושי גופני (היא גם היתה חולה הרבה וזה הכל מתחבר אחד לשני).

התינוקת השניה שלא לקחה מוצץ היא מצצה אצבע וזה מה שסיפק לה את הצורך במציצה.

כל עוד הבייבי שלך מותק ורגוע תהיי שמחה, אני חושבת שאת לא צריכה להילחם על המוצץ שכבר הגיע לגיל הזה. הוא לא ירצה פתאום. אז תרפי מהמוצץ, תשמחי בו, תהני ממנו, ונכון שאת צעירונת וחדשה אבל בסוף אני מאמינה שהאמא הכי יודעת טוב מה נכון לתינוק שלה, היא צמודה אליו 24/7 והיא מגדלת אותו ומרגישה אותו, את יכולה להתמלא ביותר בטחון עצמי, תאמיני בעצמך שאת מסוגלת. נכון שעצות של סבתות יכולות לעזור, אבל הן לא תחליף לאמא בחיים. גם אם אמא עושה טעויות הכל טוב, זה עובר. 

גם חמותי כזאת חח כפרה עליה

אבל שחררייייי

כל הילדים שלי בלי מוצץ

מתוקים

רגועים

לפעמים כני המוצץ שלהם וסהכ טוב לנו❤️

זה בהחלט אפשרי

שידברו כמה שהן רוצות... מפסידות זמן של מתיקות

חמותי ניסתה בכוח להכניס לילדים שלי מוצץ בפעמים הראשונות שראתה אותם היו כמה פעמים שזה היה מוגזם הם כמעט הקיאו והיא טוענת שזה נורמלי שזה ככה בהתחלה, העלמתי את המוצצים

למי שיש בעיה שיתמודד!

את האמא את מחליטה על הילד שלך ורק את מגדלת אותו ויודעת מה טוב לו ומה לא ולא בכוח, אם הוא לא מביע עניין אז אין צורך לעשות מזה דרמה לומדים ומיישמים דרכים אחרות להרגיע אותו

משחררת, לגמרי.

אפילו לא מביאה מוצץ כשהולכת אליהן.

זה הילד, ככה בחרת לגדל אותו והוא ילמד להרגע בדרכים אחרות.

אצלי אחת לא לקחה מוצץ והיא למדה שנרגעים בחיבוק (אני פחות מתחברת ללהרגיע באוכל כי זה מלמד אכילה רגשית בעיניי)

אז כמו שהאחרים ביקשו מוצץ כשבכו, היא מבקשת חיבוק.

לא יודעת למה התכוונת פה, אבל בעיני יש הבדל גדול בין להרגיע באוכל שעשוי להביא לאכילה רגשית, לבין להרגיע בהנקה.

לפי איך שאני רואה את זה, הנקה נועדה גם להרגיע, וממש לא להיות רק אוכל. הקב"ה לא סתם ברא אותנו ככה שההנקה מרגיעה (מוצץ הוא בכלל ה'תחליף', הנקה זה המקור).

גם אם לא לכל אחת מתאים להיות 'מוצץ אנושי', למי שכן מתאים לה - לא חושבת שצריך לחשוש שזה יביא לאכילה רגשית. מהניסיון שלי לפחות זה ממש לא ככה.

אחרי שנגמלים מהנקה, התחליף המרגיע הוא באמת חיבוק ולא אוכל. אבל כל עוד התינוק עדיין יונק, אני לגמרי מאפשרת לינוק גם כדי להירגע ולא רק כדי לשבוע. 

הכוונה להרגעה בגיל גדול יותר ע"י שוקולד או חטיף.

אפילו בגני ילדים עושים את זה.

מעולה שדייקת אותי.

לא גמרה להגיד לי כמה זה חשוב מוצץ וכמה הכי קל לגדל ככה ילדים.

וואלה הגדול שלי ממש לא היה בקטע וגם לי לא היה דחוף.

ובהתחלה היה עם מוצץ ובגיל 3 חוד' פיטר את המוצץ וזהו

לדעתי תודיעי לאמא ולחמות שהוא לא אוהב מוצץ וגמרתם לנסות וזהו.

את יכולה בבית להמשיך לנסות לתת לו אם את רוצה אבל שהן ירדו ממך

זכית בילד רגיע, איזה כיף, מה צריך מוצץ? להיפך, חסכת לעצמך את הליך הגמילה ממוצץ.
אני הכי נהניתי מהילדים שלי כשגדלו בלי מוצץ, לא היה את תהליך הפרידה המעצבן הזה, אוהבת שילדים "משוחררים" בלי שסתום בפה, הכל יותר משוחרר אצלם, כן גם הבכי וזה בסדר.
לא אכחיש

אבל גם תינוקות שלי שהיו רגועים מאוד בלי מוצץ, סביב גיל שנתיים- מי שהיה לו מוצץ מאוד עזר לי.

אבל אין כמו לראות את הפנים היפות שלהם בלי השסתום הזה בפנים.

תגידי לסבתות החמודות שאת לא ממהרת לשים שסתום בפה, והכל טוב והוא יגדל מצויין. ואם יבכה- את תתמודדי ולפחות תחסכי לך הליך גמילה מעצבן. 

אז מנשא בד ממ שעוזר להם לישון

בעלי היה ישן עם הקטנים ככה על הפוף בסלון

או שירגיל אותו לקחת בקבוק ממנו.. יכל להיות לשא יעבוד מיד

אבל אפשר להתמיד..

גם ךי היו כמה כאלה וזה קשוח

היתי ישנה איתם במיטה בתקופות האלה

'וכבת על הגב והם עלי

לא אומרת שישנתי טוב

זה היה קשוח

אבל יותר טוב מלנסות להניח ולהתחיל כל פעם מחדש הכל

צורח לבעלי בהיסטריה עד שאני נכנעת ולוקחת אותו.

בעלי חוטף תסכול די מהר

טוען שהילד עקשן מידי 🫢

חוץ מזה שגם הוא בסוף קם ליום עבודה תובעני

זה מטורף לנו

רות בואנו דה מסקיטה (לא סגורה איפה היא)

נעמי וקנין הייתה לי מקסימה (בקריית יובל)

אבל הלכתי מסיבה אחרת.

שתיהן דרך כללית בירושלים

אני חושבת שזה מומלץ בכל מצב.

תרגילי קיגל לפני שפוגשים פזיותרפיסטית,

בריחת שתן יכולה להיווצר גם מכיווץ יתר של רצפת האגן