גם לי אחרי שנחשפתי לשיטות האלו ירדה לי הסבלנות מטיפול רגשי סטנדרטי... ואומרת את זה בתור מטפלת ריגשית 😅

השיטות הן דברים אנרגטיים כמו פרחי באך, טיפול באנרגיה וכו'

בעיניי רגישות זאת תכונה יפייפיה 🩷

לדברים האלה... עבל תודה רבה! 

ואני לע אוהבת את התכונה הזו😢

גם אני כזאת.

לי עוזר נשימות.

וניסיון לפרש בצורה הגיונית יותר למה אמרו לי מה שאמרו.  אפילו אם זה בדיעבד.

לנסות לא להתכנס בתוך עצמך כשאומרים לך משהו כזה. ולנסות לראות אם זאת באמת ביקורת או לא או שיש לזה פירוש אחר.

זה לא תמיד קל.

ואולי לנסות לקבל שאת פשוט כזאת, לוקחת דברים קשה מדי. ולא לנסות לפתור את זה.

ואולי את מרגישה לא בסדר הרבה עם עצמך? וזה לא אומר שאת לא בסדר. אלא להיפך. 🙂

אז כרגע את לא אוהבת את עצמך, אבל אולי זה ישתנה.

חיבוק.🤍 

זה ישתנה בעתיד. תני לזה זמן ולא להיבהל 🙂

זה מכלול תכונות שמצטרף לאופי מסוים שמאפיין כעשרים אחוז מהאוכלוסייה.

זה לא קל, אבל יש באופי הזה גם דברים טובים, שאולי הגילוי שלהם יכול לעזור בהתמודדות.

אולי יספיק לך לקרוא על זה כדי להצליח להתמודד - ברשת, בספרים שמדברים על כך.

גם פה בפורומים יש פורום לאנשים רגישים מאוד, וזו קבוצת תמיכה טובה.

בהצלחה❤️

בדקתי בשאלון.

נראה לי שהביטוי היחיד לרגישות שלי הוא העלבון מביקורת.

בדיוק כמו שאני ככה זה טוב

אמא שלי הכירה לי אותו בגיל יחסית מבוגר

ושמעתי אותו לא מעט פעמים. זה עשה לי מאוד טוב. להכניס את זה כמנטרה לתת מודע:

"בדיוק בדיוק כמו שאני- ככה זה טוב. שאני שלמה לא חסר לי דבר ומותק לי אותי לאהוב"!

כי אם את מגיעה מוכנה לעבוד, יכול להיות שטיפול קצר טווח, נגיד עד 10 מפגשים יספיק לך לגמרי. וזה לא כל כך הרבה בעיני. אולי שווה לנסות.

ובינתיים- אפשר לנסות לשנן לעצמך שאת טובה כמו שאת, גם כשאת טועה. ולנסות להבין עם עצמך מאיפה מגיעה המחשבה שאת טובה רק אם את מושלמת.

אולי אם זו מישהי טובה אז לא.

יש למישהי המלצה למטפלת טובה ולא יקרה שמקבלת בירושלים או בזום?

אבל אפשר לנסות 5 מפגשים ממוקדים בנושא הזה, ואחר כך לראות- אם את באמצע תהליך משמעותי לך כנראה שלא תרצי להפסיק.

ויכול להיות אולי שזה שאת מאבדת סבלנות זה מנגנון הגנה כדי לא להיכנס עמוק מדי, ושווה לנסות להתמודד איתו?

כי להיכנס עמוק מדי זה להודות לעצמנו שיש בנו חלקים לא מושלמים, חלקים שצריך לעבוד כדי לתקן אותם...

אני חושבת שזה תכלס הדבר הראשון שצריך לעלות בטיפול.

וגם- להגיע באמת מוכנה לטיפול. להבין שהמצב כרגע יותר גרוע ממה שאת יכולה לפגוש אם תתעמתי עם עצמך...

הדרך לקבל את עצמנו על שלל מגרעותינו היא לשהות בכאב הזה של חוסר השלמות עד שהוא עובר ולא לדחות אותו או להתנגד אליו, ותוך כדי להזכיר לעצמנו שא. אנחנו באמת לא מושלמים כמו שאת יודעת

ב. חמלה. כולם טועים.

ג. גם כשאנחנו טועים, אנחנו טובים. ולימוד מטעויות הוא דבר חיובי כשלעצמו בעיניי

אני מקווה שאצליח להשתחרר מזה. לא יודעת אם אצליח אחרי כל כך הרבה שנים שאני מנסה.

 שהפרפקציוניזם הוא תוצאה ולא הסיבה.

הוא ביטוי של חוסר אהבה עצמית כמו שאמרת, ערך עצמי נמוך - שאם אני לא מושלמת אני לא אהובה.

אפשר להבדיל בקלות בין מישהו שפשוט פרפקציוניסט - הוא ישאף לשלמות גם כשאין עין חיצונית שרואה - יותר בגזרת הOCD.

שאיפה תמידית לשלמות.

לעומת פרפקציוניסט רק בעיני אחרים - כשאת לבד את מרשה לעצמך להיות יותר משוחררת , לא מוקפד, הבית פחות מסודר את פחות מושלמת - אבל כשמישהו חיצוני יגיע, נכנס הפרפקציוניזם המוגזם.

במקרה הזה זה יושב יותר על צורך באישורי אהבה (שאת חושבת) שמותנת בשלמות, ועל חוסר ביטחון פנימי.

נראה לי הסוג השני נשמע פשוט כמו פחד מביקורת

יש אנשים שהם לא בהכרח פרפקציוניסטים (למרות שיש גם כן וסביר שיש קשר בינהם) שפשוט מפחדים לשמוע ביקורת, קשה להם, מכאיב, מכווץ וכו 

השאלה כמה זה מנהל את החיים.

כי את מתארת משהו מעמיק שמשפיע על חייך.

היית בעבר בטיפול? נשמע שכן ממה שכתבת. למה איבדת סבלנות?

יש טכניקות לעבוד באופן ממוקד, אבל לא בטוחה שזה יהיה קצר

במדיטציה תנסי להרגיש אהבה. זה לא בדיוק לאהוב אלא להיפתח לאהבה.

האהבה כבר קיימת, ה' מקיים אותך, את רק צריכה להיפתח לאהבה לקבלה עצמית

תנסי גם לקרוא ספרים בכיוון

לדעתי זה השם של הספר. זה על אמונות מגבילות שמנהלות אותנו בלי שאנחנו מודעים.

אני יותר מתחברת לפסיכולוגיה או דברים בכיוון. צריך לחפש בחנויות.

או למשל ספרים של ביירון ר=קייטי אבל זה יותר על מערכות יחסים.

עוד משהו שזכור לי, זה ספר של מישהי שעברה אירוע של מוות וחזרה לחיים.

ממש לרשום יומן או לפחות במחשבה למנות את כל התכונות הטובות שלך וגם לשים לב למעשים/ רצונות טובים בכל יום, לי זה עוזר. את תשימי לב לדברים ביומיום שנראים לך ברורים מאליהם, את תראי כמה את כבר עשה וכמה את כבר טובה. 

וגם עזר לי בתקופות מאתגרות עם בעלי כשראיתי אותו באור שלילי.

שנפל לתור הבור, וכל החברים שלו צועקים לו שהוא לא יצליח, אבל בגלל שהוא לא שומע בכלל, הוא חשב שהם מעודדים אותו, ואחרי מאמץ גדול הוא הצליח לצאת..

מה שאני באה להגיד לך זה...

אל תתיחסי לכל מה שאומרים... ואל תפרשי כל מבט, אמירה, טון דיבור, כי לדבר לא יהיה סוף.

את טובה בדרך שלך! לכל אחד יש את החוזקות והחולשות שלו.. חבקי את החולשות- זה לא בושה להגיד שאני לא יודעת או לא מתחברת למשהו או לא טובה בו.. הכל טוב.. אני טובה גם בדברים אחרים...

תנסי להיזכר בדברים שמרימים לך, כמו הסרטון שאותי באופן אישי, מרים..

תטפחי את הדברים שאת טובה בהם, תהני מהם וזה כבר יעניק לך ביטחון!

יש באמת סרטון כזה? חייבת למצוא להראות לילדים.

וזה ממש נכון. תמיד תהיה ביקורת. וכמה שבן אדם גדול או בוחר בדרך לא שגרתית תהיה עליו יותר ביקורת. 

אני לא חושבת שאפשרי בטיפול קצר לפתור בעיה כזאת עמוקה.

אין מה לעשות, העבודה האישית על עצמנו זאת עבודת חיים והיא הכי משמעותית וגם בלתי נגמרת.

אם לא הסתדרת עם שום טיפול, אולי לא מצאת את המטפלת / סוג טיפול המתאים או שיש בך הדחקה מלהגיע לעומק מסוים בתוכך שמרתיע אותך.

עם בעיה דומה, הצעד הראשון שלמדתי בטיפול הוא חמלה. חמלה עצמית.

לקבל את זה שאת רגישה, נעלבת.

לא להלקות את עצמך על זה שאת "נעלבת מכל שטות".

תתארי לך שאת זאת הבת שלך.

אם היא היתה באה אלייך בוכה ופגועה שנעלבה, מה היית אומרת?

אוי בכיינית נעלבת מכל שטות

או

אוי מאמי, נעלבת? זה באמת מעליב, ותחבקי אותה.

בדיוק אותו שיח - כלפי עצמך.

לקבל את עצמך ככה כמו שאת, גם אם את שונה בנוף, לדבר חיובי על עצמך בראש שלך.

הקולות השליליים- הם רק קולות, לא אמת מוחלטת. להטיל בהם ספק.

זה בתמצות הצעד הראשון. קבלה וחמלה.

חלק מהתהליך זה גם לחפש את השורש

אולי את בהגדרה של אדם רגיש

אולי גדלת בבית ביקורתי או שקיבלת רק אהבה שמותנת בשלמות.

אבל זה תהליך, ארוך ומשתלם ❤️

זו דרך חיים

לא משהו שמשיגים ע"י טיפול

אלא דרך שינוי תפיסת חיים והתנהלות שונה בכל תחומי החיים

הנקודות העיקריות שצריך לעבוד עליהן:

ביקורת ושיפוטיות

1. להתרחק מאנשים ביקורתיים

2. ליצור סביבה נטולת שיפוטיות

3. במקום ביקורת עצמית להיות בחמלה ולתת מקום לטעויות

מודעות עצמית

1. להבין שאין אנשים מושלמים

2. לא לנסות להיות מושלמים כי זה בלתי אפשרי

3. לא להשוות לאחרים אלא רק השוואה עצמית

טיפוח עצמי נפשי ופיזי

1. לתת מקום לרגשות

2. לעשות הפסקות לזמן עצמי באופן קבוע

3. לחשוב בצורה חיובית

4. לעשות דברים שאוהבים

5. לטפח את הגוף והמראה

לא יודעת מה איתך - אני מרגישה שאני צריכה לכל שינוי קרקע שכלית עקרונית טובה.

כיהודים המורכבות הנפשית שלנו גדולה יותר, אנחנו מורכבים מנפש שהיא חלק אלוקה והיא המהות העצמית שלנו, כזו שלא נפגמת ולא נסדקת (מקסימום יש עליה אבק) והיא מהות טוב ככ חזקה ואיתנה שהיא שורש טוב להישען ולסמוך עליו (ברמה האישית - אני מרגישה שהשמחה שלי היכולת להכיל מורכבויות ובוודאי את החוסר שלימות האישית שלי נובעת מחיבור טוב לנפש הזו דווקא, חלק בורא שיש בנו).

והנפש השנייה שיש בנו דומיננטית מאוד, הנפש האנושית מעורבבת טוב ורע והיא השליחות שלנו על כל הפגמים שבה, ובדיוק כמו שאני מופקדת על החינוך של הילדים שלי ומתפקידי להסתכל עליהם ועל ה'פגמים' והכישלונות שלהם בחמלה ובאהבה להוביל אותם למקום טוב יותר, לחבק כל צד לא להיבהל ולא להירתע, זה גם התפקיד שלי כלפיי, להסביר לתקן - ואני (בייחוד הנפש האלוקית שלי) היא הקרקע הטובה והיציבה שלי לעצמי כדי לגדול.

ככל שאני מגלה יותר את הפגמים שלי ככה אני מבינה שהשם מאמין שיש לי יותר כח כרגע לגדול להעמיק טוב בתוך הנפש שלי, לעשות לו דירה בתוכי, יש המון מה להאריך באיך. אבל זה רק הקרקע להסתכלות ועבודה עצמית.

מותר שתהיה לי ביקורת על עצמי, באתי כדי לתקן אותי, וזה בכלל לא מבהיל- אדברה, זה בדיוק התפקיד שלי באהבה לגדל וגם לחנך אותי .

זה ברובד השטחי יותר.

ברובד היותר עמוק כל חסרון שתסתכלי עליו לעומקו תמצאי כוחות שלא תמצאי בשום תכונה מהונדסת ונימוסית אחרת, כי השורש של אותה נפש אנושית גבוה יותר, אלה כוחות עוצמתיים שבניטוב נכון הופכים להיות יתרונות יותר גדולים מיתרונות מולדים.

אני חושבת שדווקא בתור אחת ששואפת לשלימות, להיכנע כביכול לגישה שאומרת שאין מה לעשות אף אחד לא מושלם (וזה אמת) זה קשה . אבל אם תעבדי על לשנות את הפירוש שלך לשלימות - אולי זה יתן לך קצת יותר אפשרות לקבל את עצמך ולאהוב אותך ככה. רק כי ככה בדיוק השם רצה אותך וזה ממש לא פגם בייצור - אם לא היית ככה איזה מן תפקיד היה לך כאן? מי היה עושה להשם את העבודה שאת עושה? זה בדיוקקק ושכנתי בתוכם- דירה להשם במקום הכי נמוך בך.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע