וזה מעניין, אבל אצלי השמחה במדינה ובכלל בתקופה ובתנאים שאנחנו חיים בהם מגיעה יותר מהכיוון השני - של ההסתכלות במבט רחב יותר, מול ההסטוריה היותר רחוקה.
אני מרגישה באופן אישי, שכשמסתכלים על ההווה ועל הרגע הנוכחי, הרבה יותר קל לראות את הפגמים, את מה שעוד חסר.
וזה טוב לראות גם את החסר כדי להתפלל על זה וכדי לנסות לתקן. אבל כשזה בשביל לקטר, וכששוכחים בגלל זה להודות, אז זה לא נכון וזה עצוב בעיני.
למשל, אם כתבת שיש כאלו שמתגעגעים לתקופה שפעם לחם היה עולה שקל, אז אני חושבת שאנחנו צריכים להודות על זה שיש כל כך הרבה מה לאכול חוץ מלחם, ובכזה שפע שפעם לא היו יכולים לחלום.
זה אפילו לא כל כך רחוק. אנחנו אמנם צעירות מכדי לזכור תקופות כאלו, אבל יש לנו שכן שהיה חי פה לפני קום המדינה, והוא סיפר לבעלי שהם היו מברכים שהחיינו על מלפפונים, כי רוב השנה לא היו, וגם כשהיו חלק גדול היו מתולעים.
גם בלי קשר למדינה, והאם רואים בה חלק מהגאולה או לא, יש דברים שאין עליהם חולק, ואי אפשר שלא לראות בבירור איך נבואות שנאמרו לפני כאלפיים שנים מתגשמות לנו מול העיניים.
כשעסוקים במה שקורה בהווה, לפעמים הדברים נראים ברורים מאליהם. אבל אם רק נחשוב על זה, נוכל להיזכר למשל שפעם כשהיו מברכים בחתונה "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה" זו היתה תפילה שהיה קשה לדמיין איך היא תתגשם, והיום זו מציאות פשוטה שאנחנו כבר שוכחים להתרגש ממנה. ויש עוד בלי סוף דוגמאות כאלו, שאפשר וצריך להודות עליהן.
ובכלל עצם הזכות לחיות ולקיים את המצוות בארץ, זו זכות עצומה. בפרשות השבוע האחרונות ממש בלט לי איך כל פעם שמשה רבינו מזכיר את קיום המצוות, הוא מזכיר את זה בהקשר של הארץ, כמו פה לדוגמא - "וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אלוקיכם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה" (וזה חוזר על עצמו שוב ושוב בעוד פסוקים). פה זה המקום בו המצוות באמת נועדו להתקיים, ואנחנו זוכים בזה אחרי כל כך הרבה דורות שלא זכו.
ואני מסכימה מאוד גם עם מה שכתבת על המדינה.
יש עוד הרבה מה לתקן, והרבה מהקילקולים שנשארו הם שם. זה אחד המקומות בהם החזון שלנו עדיין הרבה יותר גבוה מהמציאות בשטח, ולכן יותר קשה לראות את הטוב.
אבל עדיין גם על זה יש המון על מה להודות. עצם זה שיש שלטון יהודי כבר משנה את ההגדרה שאנחנו לא נמצאים בחורבן (שו"ע תקסא סימן א: 'הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע.' משנה ברורה: 'בחורבנן – אפילו יושבין בהן ישראל, כיון שהישמעאלים מושלים עליהם, מקרי בחורבנן.' מכאן שמה שקובע זה אם העיר חרבה זה האם השלטון יהודי או לא.)
ואני לא אפרט יותר מידי, אבל אם נשווה את השלטונות שהיינו תחתיהם פעם (בגלות או פה בארץ לפי קום המדינה), אין שום ספק איפה טוב יותר ליהודי לחיות.
ומה שכתבת על הדיבורים נגד המנהיגים שלנו, ועל הכוח שיש בדיבור - אלו ממש דברים חכמים, נתת לי הסתכלות נוספת על הדברים, ואני ממש מתחברת ומסכימה…
