אני קולטת שיום יום משעמם לי לחזור הביתה...
ושוב חוזר על עצמו במונוטוניות כל יום אותו דבר -
גינה לפעמים / להשגיח על הילדים / כביסה / לפשר בין מריבות בין האחים ואחיות/לזרז למקלחת
זה גם קצת עצוב - כי אני ממש אוהבת את בניי ובנותיי,.... אבל - מ-ש-ע-מ-ם.. (כלומר אני מרגישה לא בסדר עם זה שאני כביכול לא מספיק אוהבת אותם אולי עצם זה שהם משעממים אותי? סוג של אשמה בתת מודע? )
איך מגוונים ?
פתאום שמתי לב שזה ממש משפיע עלי השעמום הזה......
מבחינת מוטיבציה לחיים בכללי.. ושמחה וכו'
שגם לא יהיה להם טראומה מהילדות שהיה מדי משעמם ......
רעיונות בנות? 
וגם הזדהות - למישהי יצא להרגיש ככה גם?
(בעיקר מדברת למי שיש לה לפחות ילדה מעל גיל 3 ... מרגישים את זה אחרי כמה שנים של גידול ילדים.. ולא שאלה לזוגות צעירים )
מתואמתפרצוף כריתא. תודה על העידוד שאשריי ! שלא מובן מאליו שהסדר יום דופק... צודקת לגמרי!!! הם באמת ילדים טובים רוב הזמן
האמת מחדדת, התכוונתי יותר בקטע שכשהם היו ממש קטנים - ממש הרגשתי התרגשות עצומה כל יום מחדש להיות איתם, התלהבות כזו - לראות אותם מתפתחים כל יום
וזה כאילו פחות מרגש כרגע, ואני רוצה את ההתרגשות וההתלהבות הזו...... זה בעיקר מה שחסר לי!!!
(כנראה זה לא יחזור... מה שהיה - היה... הזמן חולף וכו'....)
ב. החוגים זה רעיונות נהדרים!
תמיד הסתכלתי על זה בתור ש"אין לי זמן לזה" ו"זה מבלגן את הבית" וכו'
אבל במבט עמוק יותר חידדת, -
דבר ראשון, זה כיף וחשוב גם ליהנות ולעשות דברים חוויתיים
ודבר שני, זה גם פותר הרבה בעיות של מריבות בין הילדים/ות וכו' - כי פותר את השעמום.....
אז תודה שעשית לי חשק -
והרעיונות ממש אלופים אחד אחד! צריכה לרשום לעצמי....
)פרצוף כריתאולי באמת אפתח מחברת של חוכמות של הילדים....... תמיד אומרים ולא עושים את זה ...
אחלה רעיון!
ונכון גם אני חשבתי על זה פעם שהאמהות שלי מתפתחת ומשתנה, וזה ממש מדהים.....
(גיל ההתבגרות - מפחידדד חחחחח אני נהנית בינתים שיש לי קטנים בבית, נראה לי יותר קל מבחינה מסוימת, לא? חחחח)
תודה רבה @מתואמת ! ניכר שיש לך אישיות מאוד ערכית ומיוחדת!
מתואמת חח תודה ונכון יש תקופות ..פרצוף כריתאחרונה
).צודקת , צריך לנצל את הזמן להנאה....
אני כאילו תמיד נשאבת ללחשוב על הדאגות של החיים.... כאילו זה יעזור לחשוב עליהן.......
אולי ארשום חלק ממה שכתבת ואנסה לראות מה עוזר..... תודה רבה!
הוספתי לעצמי השנה.ופתאום חידדת לי קטע............. לגבי עצמי -
שבעצם - למה זה לא מספק אותי לשחק איתם ככה בפשטות כמו שאת מתארת?
כי אני כל הזמן מרגישה שאני כביכול "מפספסת משהו" - אולי לא מספיק בקשר עם חברות... אולי לא מספיק מתפתחת ולומדת ומתקדמת בחיים של עצמי....
אבל את צודקת - זה השלב בחיים שמגדלים ילדים ואת איתם, והכל בסדר
ולא צריך חברות כל הזמן... אולי השאיפות שלי גבוהות מדי ולא מציאותיות, כלפי עצמי.....
את לגמרי צודקת, תודה רבה!!!! ליהנות מהדברים הקטנים ולשחק יחד איתם, זה דבר מהנה וחשוב לא פחות!
המקורית אוהבת אתכן פרצוף כריתאחרונהאבל אני משתמשת ברפידות של לנסינו..
הן כמו שתיארת.. לא שטוחות, כמו כיפה עם שקע.. זה מה שנראלי שהבנתי מהתיאור שלך..
תנסי..
ממליצה.
אנסה את אריסטוקרט ולנסינו
אגב, שני ההריונות האלו נפלו במהלך השליש הראשון, ואחרי כמה חודשים הגיעו הריונות תקינים ב"ה..
מניחה שזה לא מאוד עוזר לך כי לכל אחת זה שונה, אבל כן, נקלטתי בביוץ הראשון (וסת אחרונה עוד עם התקן)
כמו שהמקורית כתבה, תתחילי לבקש! לפי התיאור הוא לא נשמע בעל רע אלא בעיקר חסר מודעות.
כן, אם הוא מציע משהו(שייסע באוטובוס) לא לסרב. וכשאת עייפה- לבקש שישמור על הקטן שתוכלי לנוח. לבקש שישתתף במטלות הבית.
מה שכן, הייתי מציעה לשים את הדגש על לבקש ולא לדרוש, בד"כ יותר אפקטיבי וגם שומר על אוירה יותר טובה (כמובן אם באופן סדרתי הוא מתעלם מבקשות שלך אולי תנסי לחשוב על אופציות נוספות, אבל ה נשמע שאת לא מבקשת ממנו כמעט דברים)
וכמובן לא לקחת את עצמך כמובן מאליו ולמחוא לעצמך כפיים, כי מגיע לך! (אפשר גם באוזניו (; )
בהצלחה רבה והאוששות טובה!
אני ובעלי רואים את העולם בצורה אחרת.
רוב הזמן זה בסדר, עד שלא
יש לי סדר עדיפויות מסוים (בקצרה, קודם ילדים, אחר כך עיסוקים אחרים)
זה מוביל ללחץ בעיסוקים האחרים שלי, אני מודה, אבל אני חושבת שככה נכון.
בעלי לא תמיד מסכים איתי (כמובן שילדים הכי חשובים, אבל לא בצורה שבה אני לוקחת את זה)
ואז זה גורם למתח, כי דברים אחרים נדחקים לזמן לחוץ.
אני מבינה אותו
מבינה אותי
נמאס לי להתווכח על זה
ואין לי כוח
עושה על זה הרבה עבודה.
אם תרצי בפרטי
אשתו של בעליאם אפרט נראה לי תדעו מי אני.
אז מעדיפה לא לפרט...
אבל עמוס לי ועמוס לו וכל אחד מתמודד עם זה בצורה אחרת, ורק בא לי שנצליח להראות קצת הבנה אחד לשני ולא להתעצבן כל פעם שלחוץ. בא לי שהתקופה הזו תסתיים כבר...
והשביתה הזו רק הופכת הכל ליותר גרוע
רק מקום לפרוק את תסכוליי במקום להתעצבן עליו עכשיו
להיפך.
אתן דוגמה למשל.
הסיכום ביני לבין בעלי הוא שאני נשארת עם הילדים אם הם חולים (מכל מיני סיבות).
אם אני רואה שילד לא מרגיש טוב, אני משאירה אותו בבית, אם יש חום אני מחכה 24 שעות וכו'.
בעלי חושב שכל עוד הם לא באמת עם חום אז צריך לשלוח אותם למעון. זה לא לפי הכללים של המעון, אבל הוא חושב בכל אופן. ולפעמים אולי באופן רשמי אפשר לשלוח, אבל לא נראה לי הגיוני לשלוח ילד שלא מפסיק להשתעל למעון. אבל בגלל שאני זו שנשארת איתם האחריות היא עליי והבחירה היא שלי. אבל אז הלימודים שלי נדחים לזמן אחר ובסוף בסוף יש לי לחץ גדול.
האם הייתי יכולה לשלוח אותם? כן.
האם זה נראה לי הגיוני? זו טובת הילד? ממש לא.
אבל אז בעלי חושב שאני סתם לא מוצאת זמן בשביל ללמוד. אבל כשנמצאים עם ילד חולה חצי סמסטר, אי אפשר ללמוד.
בסוף גם לי הכי נוח פשוט לשלוח אותם כל עוד זה לפי הכללים וזהו, אבל אני לא מסוגלת. ואז אני עוד יוצאת אשמה.
כן, יש בי נקודה של עצלנות ושל בעיה של תכנון זמן. אבל זה לא כל העניין, ואני לא יכולה להיות רובוט ואחרי שהייתי שבוע בבית עם הילד, לשבת כל יום מהבוקר עד הלילה וללמוד, מבחינתי זה פשוט משהו שאני לא מסוגלת לעשות (בעלי כן, אבל אני זה לא הוא. והוא עובד ולא לומד, אז לא חושבת שזה אמור להיות רלוונטי).
קיצור, שיקולים כאלו. שבהם אני חושבת שטובת הילד להישאר בבית (ואני באמת לא עושה את זה רוב הזמן, אבל אם צריך אז צריך) ובעלי לא.
אני יגיד שלפעמים אני מקשיבה לו ושולחת למרות שזה לא דעתי ולא דעת המטפלת.
או שעובדת הרבה יותר שעות ממה שאני מסוגלת ועוד הרבה דברים.
ממש עושה עבודה עם עצמי לנסות להפריד (לא, אני לא אספור כמ שעות עבדתי השבוע אם עבודות בית או טיפול בילדים לא נחשב...) ועוד כאלה.
המודעות מאוד חשובה
וגם הרבה גברים הם כאלו וזה יכול לתסכל למוות.
משחת פלא ממש!
הבנתי שלהרבה נשים המחזור ממש ממש מיתמעט או לגמרי נעלם עם התקן מירנה.
נשים עם ההתקן (מירנה או הורמונלי אחר):
1. האם המחזור באמת נעלם\התמעט לכן?
2. אם כן, אחרי כמה זמן?
3. בבת אחת המחזור נעלם? או שפשוט לאט לאט במהלך החודשים היה פחות ופחות דם עד שנעלם?
אשמח ממש לתשובות, אני כבר 5 חודשים עם ההתקן ובינתים לא רואה שום השפעה על המחזור מבחינת כמויות דימום 
ההשפעה היחידה היא שאני מקבלת מחזור מוקדם יותר ממה שהייתי רגילה לפני ההתקן, מה שעוד יותר מתסכל אותי
תוהה עד כמה יש סיכוי שלא אקבל בכלל מחזור בפעם הבאה...
אז בסוף קיבלתי מחזור ושוב פעם הוא עם כמות דימום רגילה.
הלוואי שגם לי יום אחד הוא יעלם...
מה מסבירים לו?
איך אני מעבירה לו את זה בצורה חיובית?
איך אני עושה לו את ההבחנה שזה בסדר אחרי שכ"כ הרבה דיברתי איתו לאחרונה שאף אחד לא זכאי לראות את הגוף שלו ובמיוחד את המקומות המוצנעים?
ואיך אני עושה את קליל שלא ילך איתו ימים?
הוא ילד ממש ממש חכם.
אני יודעת שאני יכולה להגיד לו שזה רופא וכו' אבל עדיין הוא יכול לחשוב שגם רופא זה בסדר.
לא רוצה לתת לו יותר מידי הסברים על מהות הבדיקה, כי זה ביקורת ואני מקווה שבזה מיצינו את הסיפור.
מה שלומך מתוק?
מחר יש לך תור לרופא. אנחנו הולכים לרופא כדי שהוא יבדוק את הפין שלך (אולי להוסיף הסבר קצר למה, כדי שיהיה לזה הקשר).
אתה זוכר שדיברנו על זה שיש לנו בגוף איברים פרטיים?
ובאמת גם הפין זה איבר פרטי, שאנחנו שומרים עליו, ולא מראים אותו לכל אחד.
אבל בגלל שהרופא צריך לבדוק אותך, והוא לא יכול לעשות את זה בלי לראות ולגעת, אז מחר זה מותר.
אבל גם כשאנחנו הולכים לרופא, אם משהו לא נעים לך בבדיקה אתה יכול להגיד לו. וגם לרופא מותר לעשות את הבדיקה רק אם אתה מרשה ורק אם אבא או אמא נמצאים ביחד איתך, בסדר?
). בקיצור יותר תקשורתנאמר "מרחקת כל מה שישנא..."
אני ממש לחוצה.
כנראה שמחר בבוקר אלך לזירוז בהדסה עין כרם ואני קצת מבואסת מיזה כי אומנם הלידות שלי הן לידות בזק ומאד מלחיצות אבל אני אף פעם לא לוקחת אפידורל כי לא מספיקה וגם הלחיצות ברוך ה לוקחות ממש מהר.
ועכשיו עם הזירוז אין לי מושג כמה זמן זה יקח ועברתי עכשיו תקופה קצת מתישה ואני מרגישה שאין לי כח בנפש לסבול זירוז בלי אפידורל.
מה אומרות?אני אעבור את זה? יהיה בסדר?
ואין לי את מי לשאול אז אולי אתן תדענה-אם יש לי לידות מהירות יש סיכוי שגם עם זירוז ילך מהר?
ומה הפרוצדורה של זירוז בכלל?
תודה
אולי גם אני אנסה כך לעשות עם האפידורל.תודה
) 
מתואמת