אמנם אצלנו זה שונה כי לחמותי יש בעיה נפשית מאובחנת ו'ידועה' כולל אשפוזים בגלל זה בעבר.
אז זה יותר ברור, לנו ולסביבה, שהבעיה היא אצלה.
ועדיין ההשפעה על החיים קשה מאוד, וכל הילדים שלה מגבילים/מנתקים איתה קשר, ברמות שונות. זה עצוב מאוד, וכשהתחנתי חשבתי שהאחים של בעלי לא בסדר (בעלי הוא זה שהכי בקשר איתה), אבל היום אני מבינה שזו בעצם 'הגנה עצמית', כי אם נותנים לה המניפולטיביות שלה פשוט מחבלת בחיים. אחים של בעלי התחתנו עוד לפני שאנחנו נפגשנו ולכן בעלי ראה איך אמא שלו כמעט הביאה לגירושין של אחד האחים, ומהרגע שהחלטנו להתחתן בעלי היה נחוש שאצלנו זה לא יקרה. עדיין קשה מאוד איתה, אבל מאוד עוזר ששנינו מבינים שהבעיה היא אצלה, ולא נותנים לה להכנס בינינו.
מה שכתבת לגבי ילדותיות, מניפולטיביות, היגיינה, והעובדה שהקרובים לה מנתקים איתה קשרים - מצלצל אצלי מאוד כבעיה נפשית. זר לא יבין זאת, ויטיפו לך להמשיך להכיל ולתת לה כי היא מסכנה, וכי 'כיבוד הורים' וכו'. ואגב, גם העובדה שמבינים שזו בעיה נפשית אצלה, לא ממש עוזרת להכיל את ההתנהגות הזו. כי עדיין נתונים לתרגילים המניפולטיביים שלה. אבל לפחות אפשר להבין שהבעיה היא אצלה.
ייתכן שאני משליכה יותר מדי את המצב אצלכם למצב אצלנו, לא יודעת. בכל מקרה, אלה הדברים שנראה לי שכדאי לעשות:
1- לא כתבת בדיוק מה בעלך מרגיש עם המצב ומה הוא חושב על אמא שלו. חשוב שתהיו באותו ראש ומתואמים, אבל אם הוא לא הפנים עדיין שיש איזו בעיה אצלה, ושחייבים לשים גבולות לקשר איתה, לא בטוח שאת מי שצריכה לתווך לו את זה.
לא הרחבת לגבי עוד קרובי משפחה מהצד שלו- האם יש עוד אנשים? האם בעלך בקשר עם אחיו? האם לאמא שלו יש אחים? גם עם חמותך לא בקשר עם בני המשפחה שלה, עצמה, אם שאר המשפחה מנהלת מה שנראה קשרים תקינים ונורמטיביים עם שאר העולם, ורק עם חמותך כולם מנתקים קשר, זה מעיד גם שיש איזו בעיה אצלה. אם יש אפשרות ממליצה להיות בקשר עם משפחה מורחבת שכזו, בוודאי עם אח של בעלך אם זה רלוונטי. עוזר שיש עוד בני משפחה מסביב שמבינים את המצב ואת האתגרים ( גם אם הם בחרו בדרך התמודדות שונה, וניתקו קשר)
אם את רוצה, תכתבי לי באישי (מקווה שאצליח לפתוח את המסרים, נראה לי שהיתה בעיה עם זה), ואולי אפילו בעלי ידבר עם בעלך על העניין. זה עוזר לדבר עם אנשים שמבינים...
2- גבולות. בין אם לחמותך יש 'בעיה נפשית' או לא, ברור שיש בעיה עם הגבולות בקשר. חייב חייב חייב שיהיה גבולות. גם כאן, חשוב שאת ובעלך תהיו מתואמים.
אצלנו, עוזר לפעמים לשוב על חמותי כמו על ילדה-היא תמיד מנסה לבדוק את הגבולות ולאתגר אותם, ואם משהו לא מתאים לה היא עושה 'הפגנות' ונעלבת וכו'- זה שלה. בחירה שלה. לנו יש את הגבולות שלנו ואנחנו לא זזים, בחירה שלה איך להתנהל מול הגבולות שלנו. דוגמא טיפשית מאצלנו ( ושוב, זר לא יבין זאת. אם אני מנסה לספר על זה לאנשים שלא מכירים מקרוב את המצב אני יוצאת הקטנונית): אנחנו היחידים שמזמינים את חמותי לחגים. לא כל חג אבל משתדלים מדי פעם. כשאנחנו מזמינים, היא קבוע מתחילה לשכנע אותנו שהיא רוצה לבוא אלינו יום לפני החג ולהשאר יום אחרי. אנחנו כבר מכירים את העניין ויודעים שיש לה נטייה 'להתנחל', ולכן מבהירים שההזמנה היא לחג עצמו. אי אפשר להגיע יום לפני וואי אפשר להשאר אחרי. היא תמיד אומרת שאם היא לא מוזמנת ליותר זמן היא לא תבוא בכלל, אז אנחנו אומרים בסדר, החלטה שלך. אלו הגבולות שלנו, תחליטי את מה מתאים לך בתוך הגבולות האלה. כאן אני כותבת בקיצור, אבל מדובר אפילו בשבועות של שיחות בלתי פוסקות בעניין.
אצלכם: לחשוב מה הגבולות, ביחד, לומר אותם, ומכאן והלאה שהיא תחליט האם להעלב. לדבר בנימוס אבל גם בצורה מאוד ברורה, שלא יישאר פתח לאי הבנות:
היא מציעה שאת תצאי והיא תשגיח על התינוק:
לא, אני לא מעוניינת שתשגיחי עליו, תודה. אם יהיה לי צורך אבקש ממך.
אם היא ממשיכה להציע:
תודה על ההצעה, אין לי צורך.
ואם זה ממשיך, לא לפחד לפגוע ולהגיד בפירוש:
כבר אמרתי שאין לי צורך שתשגיחי עליו. בבקשה אל תציעי את זה כל הזמן זה מפריע לי.
לנסות כמה שפחות להשאב לדרמה שלה, במידת האפשר.אם היא רוצה להעלב, זה עניין שלה. וצריך שכמה שיותר בעלך יהיה זה שיציב את הגבולות, אחרי תאום איתך, ושהשדר אליה יהיה שאתם ביחד.
גם כשהיא מתעניינת לגבי אמא שלך, לחשוב על איזה גבול או משפט מתאים, ואחר כך לחזור עליו:
כן, אמא שלי מגיעה כשמתאים לנו, אני לא יודעת מתי בדיוק. אם החקירות ממשיכות להגיד בפירוש:
מפריע לי שאת כל הזמן שואלת לגבי זה, זה נותן לי הרגשה של חקירה. אמא שלי מגיעה כשזה מתאים וזהו זה.
כל דבר לגבי התינוק, אם זה דברים שלא מתאימים, הצעות למה כדאי לעשות וכו':
ייתכן, אבל אני אמא שלו וכרגע החלטתי אחרת.
חשוב שתשימו יחד, את ובעלך את הגבולות האלה. אחרת המחירים לקשר איתה עלולים להיות גבוהים מדי. גם לטובתה של חמותך, אתם צריכים להשאר עם מספיק כוחות נפש לתמוך בה בהמשך חייה, וזה לאו דווקא פשוט.
חשוב שתגיעו למצב שהמחירים של הקשר איתה לא גבוהים מדי עבורכם. אתם כל מה שיש לה, גם לטובתה עדיף שלקשר איתכם יהיו גבולות...
זהו, כתבתי מגילה, אבל הנושא באמת מורכב ורחב. מוזמנת להמשיך לשתף ולהתייעץ, כאן או בפרטי.
ואם הגזמתי ומה שכתבתי לא מתאים לחמותך, אז לפחות אני איווררתי קצת רגשות
(התינוקת לפחות יונקת עכשיו ומקווה שהיא תירדם מזה)