פורום הריון ולידה (עמוד 1377)

ביישוב עלי

או ללכת לחנויות פיזיות

תציצי באתר ,יש חצאיות ממש יפות

גם מעולה
פעם הייתי מקפיאה המון. כבר לא ככ זוכרת.
יותר סלטים כמו חצילים ומטבוחה.
ואוכל מתובל לפני בישול כמו שניצל מצופה נגיד

עוף, שניצלים (אפשר לפני טיגון) קציצות
לחמניות וחלות
עדשים
מרקים בלי תפוחי אדמה, גזר יוצא אכיל אבל לא כמו לפני הקפאה

ומחממת בתנור

קציצות בשר, ואז רק מוסיפה רוטב
לפעמים יש לי גם רוטב מוכן בהקפאה ואז רק לחמם את שניהם יחד על הגז

קציצות קובה

ומה זה בלונז?
הקפאת פסטה עם בשר וירקות? מוכן לגמרי?

תודה רבה על כל הרעיונות המעולים

קציצות, שניצל
דגים (מפשירה ומחממת על הפלטה)
עוגות (מקפיאה קבוע)

שניצלים - או רק מצופים ואז מכניסה ישר לתנור או מטוגנים

חזה עוף בתיבולים ורטבים שונים
עוף - אם מחממים בתנור יוצא משמעותית יותר טעים מהמיקרוגל
בשר, בשר טחון
קציצות בכל הצורות ועם כל סוגי הרטבים
אורז - יוצא חביב
קוסקוס
כל סוגי המרקים
עוגות, עוגיות
פשטידות ודגים - יוצא חביב
הדבר היחיד שלא יוצא טוב זה תפוחי אדמה ובאופן כללי ירקות שלמים (נגיד מרק ירקות שיש בתוכו רסק/קוביות קטנות של תפו"א זה כן טוב, סתם תפו"א אפוי או מבושל לא יוצא טוב. כנ"ל לגבי ירקות אחרים)

כשהיינו רק זוג הייתי מבשלת הרבה לשבת וכל מה שנשאר מקפיאה בקופסאות למשך השבוע מסודר לארוחה- בשרי ותוספות
רק לא תפוחי אדמה
ואורז צריך רוטב כדי לצאת טעים בחימום במיקרוגל

נגיד שהגשתי עוף בשבת ונשארו 2-3 חתיכות.
במקום לנסות לשכנע מישהו לאכול אותן אני מקפיאה.
אחרי כמה שבועות כשמצטברות לי מספיק חתיכות לארוחה אני מכינה רוטב אדום עם ירקות:
מטגנת בצל, מוסיפה גמבות/קישוא/גזר או מה שיש ורסק עגבניות (אפשר גם תפוחי אדמה) וזורקת פנימה את חתיכות העוף הקפואות (אפילו אם הן במקור מתיבולים שונים..) ומבשלת עד שהירקות רכים והעוף הפשיר.
יוצא מעולה. הילדים עפים על זה ואני גומרת את כל שאריות העוף...

את בעצם מקפיאה את העופות אחרי שכבר הוגשו לארוחה (ולא נאכלו), נכון?

זה גם אייך להקפיא

עדיף במקפיא לא שמצורף למקרר, ככל שהמקפיא יותר יבש, יש יותר טעם לוואי

ולעטוף היטב עם ניילון

דברים עם הרבה נוזלים, אני מקפיא בתוך שקית בתוך כלי, ואז קל לחלץ ולהפשיר, וזה גם יושב במקפיא יותר נוח

הן גדולות כבדות ולא פרקטיות ויקרות

לא יודעת איזה דגם.
(קיבלתי יד שנייה).
אני משתמשת בה כבר לילד שלישי,
אבל זה לא מה שהייתי בוחרת לקנות.

אבל אולי תדייקי את השאלה...

היא מאוד חזקה, יציבה, היא מתאימה לי בחיים כפריים, אני לא בטוחה שהיא נוחה בעיר...

אני קניתי יד 2, כמו חדשה, לא הייתי מוציאה כל כך הרבה כסף על עגלה, אבל זה רק אני.

התנדבות ונתינה נותנת בעיקר למתנדב ואפילו אם זה בהיקף שעות מאוד מצומצם

כמו נגיד לקחת ספר תהילים
תפילת שחרית
מעשה טוב וכו'
וגם לאמר לעצמך שהעבודה ומה שמסביב זה לצורך עבודה ה וזה לא מרחיק ממהות החיים אלא זה חלק מהמהות
בסוף תרגישי שאת בדרך ...
אל תדאגי 💖

היתה לי גם תקופה כזו

אולי זה קורה בתקופה שהכל טוב

ואז חושבים יותר על משמעות החיים באמת

 

מה שלי עזר - 

זה לחשוב עם עצמי הרבה

"מה אני רוצה" זו שאלה חזקה 

לכתוב ולכתוב המון (או לחשוב בעל פה בלב)

וגם החיים משתנים כל הזמן, אז הרצונות משתנים כל הזמן והסדר עדיפויות שלך וכל הזמן צריך לחשב מסלול מחדש... וזה הכי טבעי שאת משתנה, מתפתחת וצומחת - עם השנים

 

וגם לכתוב ולנסות לנתח ולפרק לגורמים, להפריד בין הענינים

ככה פתאום הכל יותר ברור

כשמערבבים כמה דברים לא קשורים ביחד, פתאום הכל מבהיל ונראה לוט בערפל

לגבי בעלך - תפרידי בין דברים שבאחריותך לבין דברים שלא תלויים בך - רק בו, ולזכור שעם כל הכבוד לקשר הקרוב לבעל - אתם 2 אנשים נפרדים ולדעת להפריד ולהבין שזכותו לעשות מה שהוא רוצה, הוא לא הילד שלך אלא בעלך, וכל עוד זה לא פוגע בך - יש לך החלטה אם להשאר איתו או לא, ואמנם מתחתנים בדעה שרוצים שהבעל יהיה מאה אחוז בדעות שלנו - ולאט לאט מגלים הבדלים בינינו עם השנים או אפילו שאת או הוא משתנים, אבל אין לך שליטה עליו - זה הרעיון, וברגע שתביני שאין לך שליטה עלי - יש לך החלטה אם להשאר איתו או לא, אבל לשנות אותו ברוב המקרים בלתי אפשרי, רק לשנות את עצמך ולהתפלל שאולי הוא ישתנה בעקבותייך

 

בהצלחה , ואני בטוחה שיש המון אנשים שמרגישים ככה בתקופות מסוימות בחייהם, רק לא מודים בזה בפה מלא וכל הכבוד לך שאת כנה ואמיתית  

תחושות כאלה הן די תוצאה ישירה ממצב של ריחוק זוגי.
אני הייתי מתמקדת קודם בפן הזוגי - להתקרב, לאהוב, להרגיש את "הביחד" הכי חזק שיש.

אח"כ אפשר להציע עוד הרבה כיוונים. אצלי עובד הכי חזק - טבע, שמש וטיולים.
לצאת לטבע הקסום, להתרגש ולהרגיש את עצמך. זה גם מקרב מאוד לה'..

יש בזה משהו שכשהקשר הזוגי חזק - זה כאילו מגשר על הכל

 

אבל לא תמיד -

לפעמים אישה בשלב מסוים בחיים מתאכזבת למה היא לא התקדמה בחיים בתחום איקס - נניח ציפתה שתהיה לה עבודה איקס , או מס' חברות איקס , או קשר עם איקס , או מצב כלכלי איקס , או מס' ילדים איקס - 

וזה שוב של כזה , שיושבת וחושבת עם עצמה איך לחשב מסלול מחדש, וגם סתם כאילו דמיינה את עצמה בגיל כזה במקום אחר בחיים וחושבת איך לשנות או סתם להרגיש את זה .... מותר להרגיש אכזבה לפעמים מעצמך

ולפעמים זה ממש לא קשור לבעל, רק לציפיות שלך מהחיים שלך 

 

איך להתמודד עם תקופה קשה ולהמתיק אותה?

הרצון הכי עמוק של כל בן אדם עלי אדמות זה להיות מאושר.
אבל מה זה בעצם אושר? האם הוא תלוי בנסיבות החיים?

לפעמים אנחנו מתבלבלים בין אושר לנוחות.
אנחנו כל כך מחפשים את הנוחות, בורחים מקשיים, שמוכנים לוותר על אושר אמיתי. אושר שמגיע לבן אדם כפרס על מבחנים שהוא עובר.

כי דווקא בתקופות שהכל נח ועל מי מנוחות אנחנו עלולים "לישון" את החיים.

שאלת השאלות: אז למה באנו לעולם הזה? כדי  להיות מאושרים או כדי לעבור מבחנים? גם וגם.
באנו לעולם הזה לעבוד.נשמה שלא צריכה לעבוד לא יורדת לעולם הזה.נקודה. ובאנו לעולם הזה גם לקבל מתנות ואושר אין סופי.
לרוב כגודל העבודה של הנשמה בעולם הזה, כך גם גם הגודל ההשגות שתשיג בעולם הזה.
כל בן אדם שצמח אחרי משבק שעבר יעיד שלולא המשבר לא היה מקבל את התובנות שעזרו לו להצליח אחר כך.
כל בן אדם מגיע לעולם הזה עם מכסה של ייסורים שצריך לעבור. מי פחות ומי יותר. אחד בפרנסה, אחד בשלום בית, אחד בבריאות.
הייסורים מגיעים משורש י-ש-ר. הם מגיעים לישר את הבן אדם, לעזור לנשמה שלו להגיע לתיקונה. אם בן אדם בועט בהם, בורח מהם, לא מקבל אותם באמונה, הייסורים לא נעלמים, הם נשארים, מתחלפים בייסורים אחרים.

דווקא בתקופות שהכל נח ועל מי מנוחות אנחנו עלולים "לישון" את החיים, לזרום איתם, לא לעבוד על המידות שלנו, לקבל הכל כברור מאליו. בגלל זה הייסורים מגיעים כדי "לנער" אותנו מתרדמת הזאת.
כשאנו מבינים שבאנו לעולם הזה לעבור מבחנים ולא לישון, אנחנו לא נבהלים מהקשיים, כי הקשיים באו רק ללמד אותנו וליישר אותנו.
אנחנו אפילו לא קוראים להם קשיים אנחנו קוראים להם אתגרים.

אז אפשר לבעוט בייסורים,
אפשר לשאול "למה",

ואפשר "להמתיק" אותם.

איך ממתיקים תקופות כאלה?

קבלה.

קודם כל קבלה.
ברגע שמקבלים את כל מה שעובר עלינו בהכנעה וכחלק מהתיקון, לא משנה מה יעבור עלינו, יהיה לנו קל להתמודד איתו.
וגם להבין שהחיים הם מעגליים.
לפעמים באות תקופות מאתגרות וזה לא תלוי בנו.
ואצל נשים בכלל החיים מלאים בתנודות וגלים.
צריך להבין שכל תקופה קשה היא לא לנצח. כל תקופה קשה בסוף נגמרת. מקבלים מזה הרבה סבלנות.
לפעמים אנחנו גם לא רואים את התמונה הכוללת, הנשמה שלנו עוברת גלגולים. לא ברור לנו למה לאחד מגיע ולשני לא מגיע.
אבל מה, הכל לטובתנו. הכל מדויק.

הודיה.

להודות על מה שיש וגם על מה שאין ועל הקשיים.
כל הסבל שבן אדם סובל בעולם הזה זה מחוסר אמונה, והודיה זה ה-אמונה. כשבן אדם מודה הוא בעצם אומר "כל מה שה' עושה עושה לטובתי".
בתקופות קשות וחשוכות קשה לבן אדם לעשות תשובה על מעשיו, זה עוד יותר מכניס אותו לרדיפה עצמית, בגלל זה ההודיה זה התרופה לכל הייסורים. כי כשבן אדם מתחיל להודות זה ישר מרומם את רוחו ובדרך ניסית ממש הוא מושך שפע על עצמו.
תתחילי להודות, אפשר לכתוב אפילו יומן תודות.ככה תתחילי לשים לב לפרטים קטנים, שמקודם לא הערכת ותראי איך הדברים מתחילים להסתדר.

קימה מוקדם.

הייתי חייבת לציין את הסעיף הזה. אם יש משהו שעזר לי בתקופות מאתגרות, זה הקימה מוקדם. כולנו לוחמים בעולם הזה.(גם אם את עוד לא יודעת, אבל אם נולדת בעולם הזה, נולדת להלחם).
באנו להלחם בעצבות, בייאוש, במידות הרעות שלנו, בשינה שהיא ההפך מהחיים.
בן אדם שקם מוקדם, עוד לפני שהוא עשה משהו, הוא כבר התחיל את היום שלו ברגל ימין.
בגלל זה אם בתקופות טובות עוד אפשר להרשות לעצמך לישון קצת יותר, אבל בתקופות מאתגרות צריך לקום מוקדם, כדי לנצח.
בוקר הוא זמן הטוב ביותר לעבודה רוחנית, לתפילה שרק איתה כבר אפשר להמתיק את הייסורים. גם אם הקשיים בפועל לא נגמרים, בן אדם מקבל מזה כח לסבול אותם, תובנות חדשות וחשיבה חיובית.
אם את נמצאת בתקופה קשה, ברור שאין לך חשק לקום בבוקר מהמיטה. אבל בשביל לצאת מזה את חייבת להלחם. תגידי לעצמך שמחר את הולכת לקום מוקדם ולנצח! לא משנה איך יעבור עלייך היום, עצם זה שכבר קמת מוקדם, את ניצחת.

עשייה.

כשאנחנו נמצאות בעשייה אין לנו זמן פנוי למחשבות רעות ולדאגות על המצב.
ואין כמו עבודת כפיים שבעזרתה ניתן להתנער מעצבות.
כמו שהתקופה הקשה והייסורים נועדו לטיהור ונקיון של הנפש, כך גם הנקיון והסדר הפיזי שאנחנו עושים בבית שלנו בכוח שלהם לנקות לנו את הראש. תקופה כזאת זה גם זמן מצוין להפטר מחפצים מיותרים שזוללים אנרגיה.
אני יודעת שאם את עוברת תקופה קשה , כל הרצון שלך להיעלם ולא לעשות כלום. להכניס את הראש לחול כמו בת יענה, או להכנס לתוך מיטה. אהובה, "תתנערי, מעפר קומי" שימי טיימר אפילו רק על 10 דקות ופשוט תתחילי לעשות משהו. בעדיפות פעולה שבה ידיים עובדות. את תראי איך העבודה משכיחה ממך את הצרות.

לשמוע תוכן שמרים את הרוח.
חוש השמיעה הוא חוש חזק שמשפיע על המצב רוח במידי.
לשמוע פחות חדשות ולהקיף את עצמך בקולות משמחים ומרגיעים.
זאת יכולה להיות מוזיקה מרגיעה/ משמחת, זה יכול להיות קול של רב צדיק. כל דבר שיעשה לך טוב על הלב.

האם האושר זה היעד?
אושר לא נמצא ביעד, הוא נמצא בדרך שהנשמה שלנו עוברת ואושר זה גם הפרס שבן אדם חווה כשהוא מצליח במבחני החיים.

יש המון ברשת בחינם, ויש גם כאלה בתשלום.
כאלה בתשלום שאני מכירה:
בינה יתרה של יעל יצחקי
"החבורה" של הרבנית רחל בזק
מסע החיים של יעל כורסיה.
שלושתם מועברים בזום, שני האחרונים עם גוון טיפולי, ונשמע שזה יכול לעשות לך טוב... ♥️

בעיני הכי חשוב זה להתחבר לעצמי קודם כל.
להבין מה באמת חסר לי, מה קשה לי, מה אני רוצה, מה הייתי רוצה להביא לידי ביטוי, מה קורה לא כמו שהייתי רוצה.

למצוא דברים שעוזרים לי להתחבר אל הלב.
מוזיקה
שיעורי תורה טובים
תפילות אישיות
לצאת לטבע להיות עם עצמי

מה שטוב לך❤



ובאופן כללי, להתחבר ללב שלי ולעצמי. כשזה לא קורה זה בהחלט מביא תחושות כאלה

ממש מרוצים
הסיבוב הזה באמת ממש עוזר
מתאים מגיל לידה, ואכן השתמשנו מגיל לידה
יש לו ריפודים שאת יכולה להסיר ככל שהילד גדל

מרוצה, בהתחשב בעובדה שאין לי יותר מידי דרישות.
הוא מגיל לידה, בהתחלה שמנו נגד הנסיעה ובהמשך הפכנו עם כיוון הנסיעה.
יש לו ריפוד שמקטין את הכיסא לגיל הקטן ואז מורידים אותו.

מה חשוב לך בכסאות?
אולי אם תפרטי אז יידעו יותר לומר לך מה מתאים מבחינת הדרישות שלך

המליצו לי על שניהם ואני מחפשת לשמוע אנשים שהשתמשו.
בגדול זה מספיק לי לשמוע שמרוצים
אחרי יתר הבירורים שעשיתי..

ביום ותנסי להגדיל את הבקבוק של 7 בערב ולהוסיף דיסה.
את יכוחה גם לתת דייסה בכפית במהלך היום.
קשה שהם לא ישנים

וארוחת מוצקים נוספת, אז מה למשל?
אני נותנת לה בבוקר פירות מעוכים עם קצת מים
בצהריים מרק ירקות עם הודו
אז ארוחה נוספת, נגיד חביתה?

מערבבים עם תמ"ל, אפשר להכין את זה דליל כדי לתת בבקבוק ואפשר סמיך ואז בכפית.

לגבי ארוחת בוקר, תנסי להעשיר אותה, אם זו הארוחה היחידה בכל שעות הבוקר פירות עם מים זה לא מספיק, היא אוכלת שקדיה או טחינה?

מצטרפת להמלצה כאן בשרשור להתייעץ עם דיאטנית ילדים, דפוס האכילה שאת מתארת נשמע שדורש שינוי...

תחשבי שבגיל שלה הרבה תינוקות אוכלים רק תמ"ל, הם לא צריכים גיוון.
אם מרק ירקות עם הודו זורם לכן, אפשר עוד ארוחה כזו. תשימי לב שיש מספיק הודו-ואפשר להוסיף גם טיפה של שמן בריא, כמו שמן זית.

בננה עם אבוקדו
חביתה אם מסוגלת
יש שפע מתכונים לפנקייקים לתינוקות למיניהם באינטרנט
מטרנה מוסמכת בדייסה אם היא תסכים הכי טוב
יוגורט או שמנת עם בננה מעוכה

של מטנה או לייף או בטר אנד דיפרנט. מכינים תמל ומוסיפים כמה כפות, מחכים כמה דקות שיסמיך. מוכן. אפשר גם על בסיס מים
אפשר גם להכין קוואקר לבד, לבשל כמה דקות עם קצת סילאן

אבל זה היא מחליטה! כשהיא מקבלת את המוצקים אז גם שותה מים, וגם במהלך היום שותה מים.
תמ״ל מאותו בקבוק - יורקת.
אז בהתחלה חשבתי שהיא פשוט לא רעבה והיא יודעת לווסת לעצמה.. אבלללל.. היא משלימה הכל בלילה

וגם אני הייתי מנסה דייסה בבקבוק של הלילה.
ועוד ארוחה אחת. נשמע באמת לא מספיק. אפילו נשנושים שהם לא ארוחות ממש

אנסה להתעקש יותר עם המים, לא ניסיתי עד עכשיו

לא זוכרת בדוק בן כמה היה אבל היה בדיוק ככה. לא אכל בקושי כל היום ובלילה היה טוחן בקבוקים מתוך שינה.

 

קודם כל תדעי שזאת תקופה שעוברת, והם עדיין קטנטנים ולא מבינים.

דבר שני- הייתי מתייעצת עם דיאטנית ילדים, שזה מה שעשינו. קובעים תור דרך הקופה, נראלי צריך הפנייה מרופאת ילדים.

דבר שלישי- הייתי מנסה לתת אוכל מוצק לפי שעות ושזה יהיה אוכל משביע במיוחד- הרבה חלבון, מעט פחמימה. ממש לתת ארוחה כל 3-4 שעות ולשים דגש על הארוחה האחרונה לפני השינה. שהיא תהיה הכי הכי משביעה. 

דבר רביעי- אפשר לעשות ניסוי. לתת בלילה רבע בקבוק כשהיא מבקשת ולא בקבוק שלם. אולי היא רוצה את הבקבוק בשביל התחושה של השתיה ואולי גם צריכה קצת אוכל, אבל אולי תגלו שמספיק כמות קטנה והיא תקום בבוקר רעבה וישר תאכל אוכל משביע ומזין.

אני מכינה 180, היא אוכלת סביב ה100, ואחרי שעתיים וחצי שוב רעבה ושוב אוכלת 100

מה עם גבינה לבנה או גמדים?
אם לא מתאים תקני אותי, כבר לא בטוחה מה מתאים בכל גיל 😅

וגם מפריע לספיגה של הברזל. אבל תכלס המטרנה חלבית….
אז באמת לא יודעת

בבקבוק שלפני ההשכבה את שמה תמל או אפיחו חלב אם עם כפית אחת של דיסה. אחרי שמתרגלת לעלות לשתי כפיות. (אני משתמשת בכפית של מטרנה כזאת ששמרתי) ממליצה מאוד על בי אנד די דגנים מעורבים. (לא ממליצה על תירס ואורז)

צריך חור טיפה יותר גדול בפטמה
והיא תישן מעולה בעז"ה .
מנסיון של 3 בנותי.

מצטרפת להמלצה של דייסה
תני לה עם כפית

תפקודי קרישה מאמינה שלוקח יותר זמן

מכירה המון בנות שלומדות במכללת אורות באלקנה ומרוצות ממש.
אם זה קרוב לך שווה לבדוק!
בהצלחה💜

אני אפילו לא יודעת איפה זה🙈

5 דקות נסיעה ממחלף קסם

כל עוד שלא קיבלת ווסת את "כאילו" מוגנת.
בפועל מתישהו בע"ה יהיה ביוץ. (זה יכול להיות חודשיים אחרי הלידה ומצד שני יכול להיות אחרי שנה ואפילו יותר)
אני לא יודעת מה הסיכוי שמהביוץ יהיה הריון .
והאם זה 'סיכון' שאתם מוכנים לקחת או ממש לא.

ואפשר גם אמצעי מניעה לא הורמונליים כמו דיאפרגמה, שקפים, ספוגיות

בהצלחה לכם

עם שחלות פוליציסטיות עם ביוץ סדיר, זה לא הפריע לה להכנס להריונות. אחרי ההריון הראשון, בזמן הנקה מלאה ובלי מניעה נכנסה ממש מהר להריון שני 🙂

אמנם אצלנו זה שונה כי לחמותי יש בעיה נפשית מאובחנת ו'ידועה' כולל אשפוזים בגלל זה בעבר.
אז זה יותר ברור, לנו ולסביבה, שהבעיה היא אצלה.

ועדיין ההשפעה על החיים קשה מאוד, וכל הילדים שלה מגבילים/מנתקים איתה קשר, ברמות שונות. זה עצוב מאוד, וכשהתחנתי חשבתי שהאחים של בעלי לא בסדר (בעלי הוא זה שהכי בקשר איתה), אבל היום אני מבינה שזו בעצם 'הגנה עצמית', כי אם נותנים לה המניפולטיביות שלה פשוט מחבלת בחיים. אחים של בעלי התחתנו עוד לפני שאנחנו נפגשנו ולכן בעלי ראה איך אמא שלו כמעט הביאה לגירושין של אחד האחים, ומהרגע שהחלטנו להתחתן בעלי היה נחוש שאצלנו זה לא יקרה. עדיין קשה מאוד איתה, אבל מאוד עוזר ששנינו מבינים שהבעיה היא אצלה, ולא נותנים לה להכנס בינינו.

מה שכתבת לגבי ילדותיות, מניפולטיביות, היגיינה, והעובדה שהקרובים לה מנתקים איתה קשרים - מצלצל אצלי מאוד כבעיה נפשית. זר לא יבין זאת, ויטיפו לך להמשיך להכיל ולתת לה כי היא מסכנה, וכי 'כיבוד הורים' וכו'. ואגב, גם העובדה שמבינים שזו בעיה נפשית אצלה, לא ממש עוזרת להכיל את ההתנהגות הזו. כי עדיין נתונים לתרגילים המניפולטיביים שלה. אבל לפחות אפשר להבין שהבעיה היא אצלה.

ייתכן שאני משליכה יותר מדי את המצב אצלכם למצב אצלנו, לא יודעת. בכל מקרה, אלה הדברים שנראה לי שכדאי לעשות:
1- לא כתבת בדיוק מה בעלך מרגיש עם המצב ומה הוא חושב על אמא שלו. חשוב שתהיו באותו ראש ומתואמים, אבל אם הוא לא הפנים עדיין שיש איזו בעיה אצלה, ושחייבים לשים גבולות לקשר איתה, לא בטוח שאת מי שצריכה לתווך לו את זה.
לא הרחבת לגבי עוד קרובי משפחה מהצד שלו- האם יש עוד אנשים? האם בעלך בקשר עם אחיו? האם לאמא שלו יש אחים? גם עם חמותך לא בקשר עם בני המשפחה שלה, עצמה, אם שאר המשפחה מנהלת מה שנראה קשרים תקינים ונורמטיביים עם שאר העולם, ורק עם חמותך כולם מנתקים קשר, זה מעיד גם שיש איזו בעיה אצלה. אם יש אפשרות ממליצה להיות בקשר עם משפחה מורחבת שכזו, בוודאי עם אח של בעלך אם זה רלוונטי. עוזר שיש עוד בני משפחה מסביב שמבינים את המצב ואת האתגרים ( גם אם הם בחרו בדרך התמודדות שונה, וניתקו קשר)

אם את רוצה, תכתבי לי באישי (מקווה שאצליח לפתוח את המסרים, נראה לי שהיתה בעיה עם זה), ואולי אפילו בעלי ידבר עם בעלך על העניין. זה עוזר לדבר עם אנשים שמבינים...

2- גבולות. בין אם לחמותך יש 'בעיה נפשית' או לא, ברור שיש בעיה עם הגבולות בקשר. חייב חייב חייב שיהיה גבולות. גם כאן, חשוב שאת ובעלך תהיו מתואמים.
אצלנו, עוזר לפעמים לשוב על חמותי כמו על ילדה-היא תמיד מנסה לבדוק את הגבולות ולאתגר אותם, ואם משהו לא מתאים לה היא עושה 'הפגנות' ונעלבת וכו'- זה שלה. בחירה שלה. לנו יש את הגבולות שלנו ואנחנו לא זזים, בחירה שלה איך להתנהל מול הגבולות שלנו. דוגמא טיפשית מאצלנו ( ושוב, זר לא יבין זאת. אם אני מנסה לספר על זה לאנשים שלא מכירים מקרוב את המצב אני יוצאת הקטנונית): אנחנו היחידים שמזמינים את חמותי לחגים. לא כל חג אבל משתדלים מדי פעם. כשאנחנו מזמינים, היא קבוע מתחילה לשכנע אותנו שהיא רוצה לבוא אלינו יום לפני החג ולהשאר יום אחרי. אנחנו כבר מכירים את העניין ויודעים שיש לה נטייה 'להתנחל', ולכן מבהירים שההזמנה היא לחג עצמו. אי אפשר להגיע יום לפני וואי אפשר להשאר אחרי. היא תמיד אומרת שאם היא לא מוזמנת ליותר זמן היא לא תבוא בכלל, אז אנחנו אומרים בסדר, החלטה שלך. אלו הגבולות שלנו, תחליטי את מה מתאים לך בתוך הגבולות האלה. כאן אני כותבת בקיצור, אבל מדובר אפילו בשבועות של שיחות בלתי פוסקות בעניין.

אצלכם: לחשוב מה הגבולות, ביחד, לומר אותם, ומכאן והלאה שהיא תחליט האם להעלב. לדבר בנימוס אבל גם בצורה מאוד ברורה, שלא יישאר פתח לאי הבנות:

היא מציעה שאת תצאי והיא תשגיח על התינוק:
לא, אני לא מעוניינת שתשגיחי עליו, תודה. אם יהיה לי צורך אבקש ממך.
אם היא ממשיכה להציע:
תודה על ההצעה, אין לי צורך.
ואם זה ממשיך, לא לפחד לפגוע ולהגיד בפירוש:
כבר אמרתי שאין לי צורך שתשגיחי עליו. בבקשה אל תציעי את זה כל הזמן זה מפריע לי.

לנסות כמה שפחות להשאב לדרמה שלה, במידת האפשר.אם היא רוצה להעלב, זה עניין שלה. וצריך שכמה שיותר בעלך יהיה זה שיציב את הגבולות, אחרי תאום איתך, ושהשדר אליה יהיה שאתם ביחד.

גם כשהיא מתעניינת לגבי אמא שלך, לחשוב על איזה גבול או משפט מתאים, ואחר כך לחזור עליו:
כן, אמא שלי מגיעה כשמתאים לנו, אני לא יודעת מתי בדיוק. אם החקירות ממשיכות להגיד בפירוש:
מפריע לי שאת כל הזמן שואלת לגבי זה, זה נותן לי הרגשה של חקירה. אמא שלי מגיעה כשזה מתאים וזהו זה.

כל דבר לגבי התינוק, אם זה דברים שלא מתאימים, הצעות למה כדאי לעשות וכו':
ייתכן, אבל אני אמא שלו וכרגע החלטתי אחרת.

חשוב שתשימו יחד, את ובעלך את הגבולות האלה. אחרת המחירים לקשר איתה עלולים להיות גבוהים מדי. גם לטובתה של חמותך, אתם צריכים להשאר עם מספיק כוחות נפש לתמוך בה בהמשך חייה, וזה לאו דווקא פשוט.
חשוב שתגיעו למצב שהמחירים של הקשר איתה לא גבוהים מדי עבורכם. אתם כל מה שיש לה, גם לטובתה עדיף שלקשר איתכם יהיו גבולות...


זהו, כתבתי מגילה, אבל הנושא באמת מורכב ורחב. מוזמנת להמשיך לשתף ולהתייעץ, כאן או בפרטי.
ואם הגזמתי ומה שכתבתי לא מתאים לחמותך, אז לפחות אני איווררתי קצת רגשות

כיף שיש את הפורום הזה, רק ההזדהות כבר עוזרת....

לגבי העמדה של בעלי בעניין.

הוא יודע שיש לה בעיה. הוא מתנהג אליה כמו ההורה שלה, מעיר לה הרבה ממקום של המבוגר לצערי... 'אל תדברי בטלפון בנהיגה... את מסכנת את עצמך ואחרים... למה את לא לוקחת קרש חיתוך וחותכת מלפפון בצורה נורמלית ולא על השיש... למה את לא קונה לעצמך נעליים חדשות...'.

האח ניתק ממנה קשר כי יש לו מצוקה נפשית והיא לדעתי מקשה עליו בדיוק בגלל ההתנהגות הלא בוגרת והאמוציונלית המוגזמת שלה.

המשפחה של בעלי די מפורקת אבל הוא שומר על קשר טוב מאוד עם כל אחד בנפרד (אמא, אבא ואח).

הוא לא יודה בכך שיש לה בעיה כי לדעתי הוא נבוך מהמצב והוא מנסה לצייר משפחה נורמלית מהצד שלו, לדעתי בגלל שהוא רואה שהמשפחה שלי מאוד נורמלית ומלוכדת, הוא רואה 'איך משפחה צריכה לתפקד' ולכן אני חושבת שזה קשה לו להכיר במצב שלו ולכל הוא מכחיש. הוא מכחיש שהבעיה זו אמא שלו.

לגבי ההתנחלויות..... כמובן שזה כלול בחבילה ואני כל כך מבינה אותך גם. פשוט סיוט. בעיקר כשזה מלווה בהיעלבות מצידה... לא יכולה לסבול את כל הסיפור הזה. בינתיים יש לי פטור מזה בגלל התינוק בבית.

כנראה שפשוט אצטרך להשלים עם העובדה שהגלים האלו לא יגמרו, זה תמיד יהיה ככה. העניין הוא ההתמודדות, כנראה כמו שאמרת, כמו ילדה שבוחנת גבולות כל פעם ונעלבת.

מקווה שאצליח לקחת את זה יותר בקלות...

חוץ מזה היא מוקפת בחברות גרושות גם, אותו סגנון שלה ולדעתי הם מחממות אותה עוד יותר בכל הרגשי הזה שהיא עושה.

הקושי הנוסף שלי הוא שמעבר לכל זה שאני ובעלי לא לגמרי בעמדה משותפת בחיים. באופן כללי הוא טוען שאני חרדתית וצריכה להשתחרר והוא נכנע לשריטות שלי. זה מילא... יכולה להבין. הקטע הוא שיש לו תחביב ספורט אתגרי שמצריך ממנו ללכת יום שלם מהבוקר עד הערב. הוא מנסה להוציא רישיון למשהו בטענה שזה חשוב לקריירה המקצועית שלו. אני יכולה להבין אותו... יש בזה קצת מן האמת, אבל אנחנו רבים על זה שאני לא מאפשרת לו ללכת כי כרגע יש לנו תינוק קטן והכל השתנה... ואין לי מושג מתי יתאפשר לו לחזור לזה. הוא השקיע הרבה למידה לזה בשנה האחרונה וזה גם לוחץ לי על המצפון.

אז זה גם מוסיף למצב שהוא מבואס שאני מגבילה אותו והוא צריך את זה בשביל להתאוורר בעצמו מכל המציאות החדשה והעומס.

אז יש בינינו אווירה של "ביחד" אבל מתוך וויתור שלו.... הוא גם אומר לי את זה, 'שבסוף הוא יעשה מה שאבקש' עם פרצוף מבואס שנמשך כמה ימים. אז אנחנו לא לגמרי מגובשים בעמדה אחת מול אמא שלו בגלל מחלקות אחרות שיש בינינו ברקע....

כל כך אין לי כוח.

סליחה על החפירה אבל חייבת לפרוק.

כל כך מתיש.

ההמלצה שלי, ללכת שניכם יחד, בכלל ואת, למטפלת זוגית. להציף בפניה את הסוגיה, ללבן אותה יחד שניכם בעזרתה, ולייצר עמדה זוגית אחידה של שניכם.
שבכל סיטואציה כזו לא תרגישי לבד, לא תרגישי "בין הפטיש לסדן"
אם תהיו שניכם באותה עמדה, הרבה מההתשה הנפשית תרד ממך. הרבה לחץ ימנע. את תוכלי לסמוך עליו, הוא יוכל לסמוך עלייך, אמא שלו תרגיש את האחידות הזאת ותרגיש את הגבול, והמניפולציות יהיו עם פחות רושם.

את עושה בחוכמה שאת מקשיבה לליבך ושומר על גבולותייך וגבולות ביתך...

כמו שרשמתמ בשרשור הקודם של החמות
זו עבודה שלך ושל בעלך אותה אל תנסו לשנות.
תהיה מתואמת עם בעלך שתדעו מה לענות לה זכותה לקנא באמא שלך במיוחד שזה אובייקטיבי זכותה להרגיש בודדה.
אתם תעשו מה שנוח ומתאים לכם ותחזקי את בעלך ותגידי לו שזה טבעי שאמא שלו מרגישה ככה וזה בסדר שהיא מתבכיינת לו ושיראה את זה בתור פריקה של רגשות ולא בתור רגשות אשם.

תמשיכי לעמוד על שלך.. לא להשאיר אותה עם הילד לבד בשום אופן. ואם אני הייתי במקומך הייתי עוברת דירה. זה יכול ליצור ריבים ומצבים מיותרים. אני גם כמו שאת מתארת.. אם אני לא הרגיש טיפת ביטחון לא יעזור כלום אני לא אשחרר את הילדים שלי אצל מישהי שאני לא סומכת עליה שתדע איך לטפל בילד גם אם היא חמותי/גיסתי/אמא שלי..

איך שאני מבינה ממה שכתבת,

חמותך היא באמת מתנהגת כמו ילדה קטנה - מ-2 בחינות - 

א. היא לא אחראית, לא יודעת לטפל בילדים ולא מקשיבה להנחיות בסיסיות כמו שתינוק לא יפול  משידת ההחתלה, באמת אי אפשר לסמוך עליה בקטע הזה

ב. היא עסוקה בעצמה בקטע הרגשי - דורשת תשומת לב מהסביבה כמו אישור לקיומה - ומכך נובעים כל השאלות על הסבתא השניה או בקשות לצומי/מניפולציות וכדו'

 

ואז כששתיהם - מתערבבים ביחד - נהיה בלגן וסלט

 

לדעתי מה שאתם צריכים לעשות - 

זה להבין שהיא בודדה בעולם ותלויה בכם

ואתם צריכים לתת לה את ההרגשה שהיא אהובה והיא רצויה, לספק לה מנות גדושות של אהבה ושהיא מיוחדת ומצוינת ו"מושלמת" ואתם אוהבים אותה, זקוקים לה והיא חשובה לכם -

כי זה יפתור את כל הבעיות! = גם את הבעיה השניה שהיא מבקשת לעזור עם התינוק

 

אין לך ברירה אלא להמשיך עם התירוצים

אבל לדעתי , ברגע שתתנו לה מנות גדושות של חום ואהבה - היא תפסיק עם המניפולציות

 

אני יודעת שאת עסוקה, מן הסתם, עם תינוק אין הרבה זמן ,  ובאמת את לא חיבת

אבל לטובתך כדאי - 

מדי פעם להתקשר להתיעץ איתה כביכול (לא באמת) על איך היא ממליצה לך להתנהג עם התינוק

או איזה בגד היא ממליצה לקנות

להזמין אותה לבוא איתך לקניות

לקנות לה מתנות מדי פעם 

להזמין אותה למסעדה אולי

וכן הלאה

 

אני יודעת שאולי לא בא לך ואת לא בקשר איתה, אבל זה מה שיכול לפתור את הבעיה!!!!

היא תקבל את החום והאהבה והרגשה הטובה , זה יחזק לה את השמחה והבטחון עצמי - 

וממילא היא תפסיק "להציק" לכם, כי היא מקבלת את מה שהיא צריכה

 

ולגבי טיפול בתינוק - 

באמת אי אפשר לסמוך עליה........ אין ברירה אלא להתחמק בתירוצים שונים ולא להגיד לה מפורשות, היא באמת לא אחראית.......

להשאיר תינוק על שידת החתלה וכשמעירים לה היא לא מפנימה ולא מבקשת סליחה - זה מראה כמה היא עסוקה בעצמה ובאמת אי אפשר בכלל לסמוך עליה

אם היתה מבקשת סליחה ומבינה כמה שחמור שהיא לא שמה לב , עוד אולי היתי נותנת פתח כן מתישהוא לסמוך עליה

ההתעלמות המוחלטת שלה מכך - מראה שהיא חיה בעולם משל עצמה כרגע, ולא מסוגלת להתחשב או להיות אחראית על יצורים קטנים חסרי אונים, וזה מוצדק ביותר ואת לא צריכה להרגיש אשמה על כך שאת לא סומכת עליה , כך צריך.... אבל לא להגיד לה מפורשות, זה פוגע - לתת לה תחושה טובה.... היא בנאדם עדיין וצריך לכבד אותה, יש לה ערך גם אם אין לה אפשרות להיות אחראית על תינוק....( היא רוצה לקבל את תחושת הערך, כאמור) 

שבחיים לא הייתי נותנת לה לשמור על הילד
היא נשמעת ממש על הקצה של בעיה נפשית, כמו ש@קופצת רגע כתבה. ואני מסכימה עם כל מילה שלה.
בעיני זה אפילו חוסר אחריות להשאיר אותה עם תינוק לבד.
את עוברת משו לא קל אז שולחת לך חיבוק ❤️
ולהיות אסרטיבית, יקירתי. עם הזמן רגשות האשמה ייפחתו. טת בסהכ דואגת לעצמך, וחייך קודמים.

קודם כל מזל טוב
איזה מאתגר להתמודד עם כל הדבר הזה אחרי לידה.


בעיני:
1. להעביר לבעלך את התקשורת מולה ככל האפשר. כולל הודעות והכל. בטח בתקופה הזאת.
2. להעמיד גבול בצורה שלא משתמעת ל2 פנים.
במדריך שיש לי בחתימה כתבתי לגבי הצבת גבולות לילדים אם בא לך, וזה עובד באותה צורה לגבי גבולות למבוגרים.
אפשר ליזום שיחה, שבה תגידו לה מה כן ומה לא. למשל שאתם כרגע לא משאירים את התינוק בלעדייך אבל היא יכולה להגיע בזמן מסויים נניח כשבעלך איתו לעזור לו.
ואפשר פשוט לחזק את הצבת הגבול כשהיא מציעה דברים.

בסופו של דבר זה נשמע שיש לכם את הרצון לכבד אותה ולאפשר לה דברים שלא מעיקים מדי ולא מסוכנים, לכן במקום
להעמיד אותה במקום שרודף אחריכם ואתם צריכים לכבות שריפות, בעיני כדאי לחשוב מה כן מתאים מבחינתכם,
להציע לה בעצמכם את זה ולא לחכות לה, ואולי גם תרגישו יותר נח לעמוד על שלכם אחרי שכן תאפשרו לה מה שמבחינתכם אפשרי.

לדוגמה אם מבחינתכם הגעה שלה אחת לשבוע זה משהו סביר, תקדימו ותזמינו אותה, ביום ובשעה שמתאימים לכם.
ואז תנהלו אתם את האירוע ולא שתפתיע אתכם.

אולי תבקשו ממנה עזרה בדברים אחרים שמבחינתכם בסדר כמו קיפול כביסה

תנסו לחשוב מה כן בסדר מבחינתכם ואיפה אתם רוצים להעניק לה
ומה לא בסדר מבחינתכם ושם אתם שומרים על עצמכם

לבד עם הילד. גם אם זה ממש לא נעים.
יש גבול לכיבוד הורים וזה החיים של הילד שלך.
כמו שכתבו, זה נשמע גבולי לאיזו בעיה נפשית לא מאובחנת וחשוב שתהיי מודעת, שתביני שהסיטואציה לא לגמרי נורמלית ותשמרי על הגבולות שלך ואל תכנעי למניפולציות; וספציפית לתת למישהי כזאת שלא אחראית וגם לא יודעת להעריך נכון את ההתנהגות שלה זה ממש מסוכן.
אני קיבלתי את הכאפה שלי בנפילה של הבת הגדולה וטוב שלא נגמר יותר גרוע מזה.

מצד אחד, את מתארת מערכת יחסים לא פשוטה, וזה מוכר ובאמת לא נעים.
אבל מהצד השני, הזלזול שלך בה חייב להיפסק. את מדברת עליה כאילו היא באמת ילדה קטנה ולא אחראית. שכחת שהיא גידלה את בעלך? הקימה משפחה? היא לא סתם בוכה כמו ילדה קטנה. זה באמת לא פשוט להיות לבד. ועוד יותר לא פשוט למצוא פרק ב. אז להגיד שהיא סתם לא מזיזה את עצמה בכיוון זה ממש מזלזל ולא מבין את הסיטואציה.
בהחלט אפשר לבקש מבעלך להגיד לה נחרצות שאתם לא רוצים להשאיר את התינוק לבד, אבל היא מוזמנת בפעמים אחרות שכן מתאים לכם.
אבל היחס אליה חייב להיות יותר מכבד. בכל זאת היא אישה מבוגרת שעברה דבר או שניים בחיים.

ברור שהיא גידלה שני בנים, אבל מאז משהו בה השתבש.

יש לה מחלה נפשית והיא צריכה טיפול.
זה נשמע לך הגיוני שבועיים אחרי לידה היא מתנפלת עלי בטענה שאני לא מאפשרת לה לראות את הנכד?

אני הכי מנסה לתת לה תחושה של כבוד ולזכור שהיא מבוגרת ממני ועברה דבר או שניים בחיים אבל עם כל זה, היא לא שקולה.

נתתי לה להיכנס מיד לאחר הלידה כשאני עוד לפני תפרים עם רגליים פתוחות כדי לראות את התינוק, אחרי הלידה היא נשארה איתי 12 שעות שזה היה ממש לא לעניין כי כל מה שרציתי זה להיות לבד ולישון ושהיא לא תתקע לידי ותתחיל לעדכן את כל העולם כשאני מנסה לנוח. אין לה מודעות.
יש עוד דברים מטריפים שהיא עשתה לי ביומיים לאחר הלידה ופשוט אין לי כוח לפרט מרוב תסכול. פשוט מחקתי מהראש.

הייתי מוכנה לספוג את זה כדי שלא יהיו לה תירוצים שהיא מרגישה מנותקת מכל החוויה. ובדיעבד טעיתי כי מדובר כאן במישהי אגואיסטית שלא יודעת לקחת צעד אחורה כשצריך ולתת אוויר ותמיכה אמיתית, לא לי בתור יולדת טרייה ולא לבן שלה שמתמודד גם הוא עם מציאות חדשה וצריך כוחות גם.

אני כל בוקר מתכתבת איתה בוואצאפ שולחת לך תמונות של הקטן רק כדי שתרגיש טוב ושתפסיק להתקרבן. וכמובן היא כל שבוע מגיע לביקור של 3 שעות. על זה תוסיפי כל שבוע דרמה של רגשי ומניפולציות.

זה לא קל אבל אני כן חושבת שזה ראוי כי היא סבתא ואני נותנת לה את הכבוד שמגיע לה ולדעתי הרבה מעבר.

צריך להפריד בין רגשות שלה לבין אחריות שאין לה.

באמת לא ברור מאליו.
עם זאת, התיאורים שלך נשמעים לי כמו הרבה מאוד תיאורים כאן בפורום. ברוך ה' אצלי היא יותר שקולה ומתחשבת אבל עדיין סיפורים דומים לשלך.
לי זה לא נשמע כמו הפרעה נפשית.
אבל זה לא סותר את העובדה שצריך לראות איך מתמודדים עם זה.
קודם כל שבעלך יהיה בעיקר בתקשורת מולה. ולנסות לשתף אותה במה שכן טוב לכם.
אין לי הרבה עצות כי אני גם לא במצב וואו מול חמותי. פשוט היה חשוב לי לחדד את זה שהיא לא ילדה קטנה ואגואיסטית. היא אישה מבוגרת שקשה לה להיות לבד.
ועוד דבר, לא אלייך:מאוד מאוד קשה לי לקרוא אבחנות שבנות נותנות כאן לאנשים בלי להכיר בכלל טת הצד השני. לא מאבחנים מחלה לפי תיאורים חיצוניים שקוראים בפורום. צריך מאוד להיזהר בזה.

אפשרת לה מלכתחילה להיכנס הרבה יותר מדי, בצורה לגמרי מוגזמת.

דחוף דחוף להציב גבולות - אבל עכשיו יותר קשה, כי אם מיד לאחר הלידה היא ככה יכלה להיכנס, וביומיים אחרי, אז עכשיו קל וחומר...

 

מעריכה מאוד את ההתגמשות שלך וכל מה שעשית בשבילה - באמת - זו ממש גבורה מצידך!

אבל לדעתי הקרבה כזאת זו טעות לטווח ארוך.

 

ולא, זה לא דברים שאת צריכה לסבול. בשום פנים ואופן לא.

אני יודעת שבפנים הוא די שבור מהמצב שיש אצלו במשפחה ורציתי שיהיה לו קצת נחת.

מבחינתי לא הייתי נותנת לה להגיע בכלל לבית חולים ובכלל הייתי שומרת ממנה מרחק. אבל מכיוון שזו אמא של בעלי והוא החבר הכי טוב שלי בחיים, זה נטו בשבילו (כמובן שלא אמרתי לו את זה בצורה מפורשת).

את צודקת... לא לקחתי בחשבון את המחיר, אבל נראה לי שעדין לא מאוחר להציב גבולות. האמת שאני אפילו משתמשת בזה כקלף כל פעם שהיא באה בטענה שאנחנו מרחיקים אותה, אני ישר מזכירה לה שהיא מהרגע הראשון הייתה מעורבת וזה לא מובן מאליו.

בכל אופן, אתמול נפל לי האימון שאני בכלל לא צריכה להתרגש מכל הסיפור, שתעלב, הבטיחות של התינוק חשובה יותר מכל ואם יש לה בעיה לכבד את ההחלטות שלי כאמא, זו בעיה שלה ושתשבור תראש לבד איך כדאי לה לנהוג כדי לתת לי תחושה שהיא אחראית ובוגרת.

אם היא הייתה חכמה (ובוגרת...), היא הייתה צריכה לכבד את כל הבקשות שלי ולומר לי "את האמא, את מחליטה, מה שתגידי אעשה" עם הערות מהנסיון שלה. זה היה נותן לי פי 1000 ביטחון שאני יכולה להפקיד אצלה את הבן שלי. בינתיים ההעלבויות מצידה מורידות לי את הביטחון בה.

רק לגבי הפסקה האחרונה, מכירה מעט מאוד חמיות שיגידו ככה... יש להן גם צרכים ודרישות משלהם. הלוואי שזה היה כזה פשוט

הבטיחות של התינוק הכי הכי חשובה!
וממש לא מאוחר להציב גבולות, להפך! את עושה את זה מתוך מקום שבאמת ניסה וזה מדהים!
אבל אתם צריכים להחליט מראש מה הגבולות שמתאימים לכם, לא לפי מה שהיא מכתיבה...למשל להחליט מראש שהיא לא מחליפה טיטול, היא לא נמצאת עם התינוק לבד, את לא עונה לה לגביי מועדי הביקורים של אמא שלך ....גם חמותי הייתה משווה במלא דברים וזה הרגיז אותי ממש, אני הפסקתי לענות בצורה ספציפית, לפעמים אני מסתירה מידע כי אין לי כוח לתחקורים שלה, ולפעמים אני אומרת שאין לזה שום קשר אליה, זה פרטי. או שעכשיו התינוק צריך להיות איתי ולא לעבור ידיים. היא נעלבת לפעמים, אבל מהצד השני אני גם מקשיבה לתלונות שלה (גם היא מתקרבנת) בסבלנות רבה ולא אומרת לה דייי!! גם כשממש בא לי🤭 וגם מציעה לה מיוזמתי לפעמים להחזיק או לשחק עם הילד!
שלך נשמעת יותר מאתגרת, אז בהצלחה🤭

מספיק היא לא מרגישה טוב עם הסיטואציה. היא עשתה את זה לטובת חמותה ולמען בעלה, אז כל הכבוד לה. אין פה מקום לאשמה.
ותמיד אפשר להציב גבולות, גם אם מאוחר...

ממש מעולה! היא לא לעגלות וכו'... בעיקר לחלק הפארמי... ויש גם קצת ביגוד שמיכות וכו'...

כאילו אין ממש כסאות בטיחות, עגלות, סלקלים, מיטות תינוק... מוצרים גדולים.

זה משמעותית יותר זול?...

ובכל מקרה המוצצים לא רחוק משם... באיזור של בסר בר"ג...

אז לכי למוצצים...

אני לא הייתי משנה תוכניות של אמא שלי בשביל חיסכון של 50 שח...
אבל אם זה באיזור ה200 פלוס, כנראה שכן..? ממש תלוי מה הרשימת קניות שלך

זה כבזה מוצצים בקבוקים אבטיה מסרק כל הדברים האלו

נשמע שיש פה אפקט חיסכון אבל לא יודעת אם הייתי מוותרת על לנצל את היום... מוצצים נראה לי סביר

לק"י

עד כמה שאני יודעת.

לנו יש של חברת עריסטה מאוד מרוצה
רק שהבת שלי פחות התחברה לרעיון של עריסה/מיטת תינוק

עלה לנו 700 בערך כולל מזרון ששווה 250.

אני השתמשתי עד גיל 8 חודשים, אבל זה היה תינוק שלא זחל ובקושי התהפך, וגם התינוקות שלי קטנים. מאמינה שלרוב התינוקות זה לא מתאים הרבה קודם.

עוד לא מתהפך.
אם אני לא טועה בקודם השארתי שם עד גיל 4 או 5 חודשים.
אבל זה שווה את זה על אף הזמן הקצר.

אבל השארנו בינתיים את המיטחברת, כי היא עוד קמה בלילה ולא תמיד יש לי כוח להחזיר אותה למיטה אחרי ההנקה.
היא כבר מתהפכת חופשי (כבר חודשיים בערך) אבל המיטחברת נמצאת בגובה קצת נמוך מהמיטה שלי אז לא בקלות היא יכולה להתהפך למיטה שלי. ובכל אופן, היא לא ישנה שם במהלך היום.

שלומד להתהפך או שקטן לו, המוקדם מבינהם... 😅
אצלנו התעכב בהתפתחות וגם היה ג'באר, אז קודם זה היה קטן לו

לנו היא מעולה.
אפשר כמובן מחד שניה, אבל זה מאוד מאןד קשה למצוא..
אנחנו קנינו מיטה שהחברה השכירה ואז מכרה, במצב חדש לגמרי.. עלה סביבות 700.
השתמשנו עד גיל 5 חודשים, התינוקות שלי די גבוהים..

אפשר יד 2. אישית חיפשתי בזמנו ולא היה כל כך. בנוסף יש הרבה דברים שנגרים מכינים. צריך לדעת שזה גם בלי תקן וגם לא כדאי לקנות בלי לבדוק. אני לקחתי ממישהי לבדוק אחרי שהיא סיימה ולא אהבתי לא את הדפנות שלא היו מספיק גבוהות בעיני, לא את המרווח בין השלבים ולא את היציבות. וגם זה הגיע כיחידה אז אי אפשר לפרק לקיפול לילד הבא. אני לא שולללת לגמרי. בטח יש יותר מוצלחים. אבל לבדוק היטב.
אישית קניתי מיטונת מתצוגה. אז היה זול יותר. אבל בהחלט הוצאה (זה היה חלום שלי וקבלתי כסף מתנה ממישהו אז הסתדר טוב ב''ה). זה בערך לחצי שנה. עד שמתהפכים וגדלים וזזים וזה נהיה צפוף.

מעולה בטירוף!!
האהבנו את זה גם שיש טיפה גובה גם בצד הפתוח ואז פחות סיכויים שיתגלגלו למיטה שלנו.
מתקפלת וממש אפשר לקחת באוטו לכל מקום שרוצים.
ראינו שיש אותה הרבה ביד שניה בפייסבוק.
ממליצה ממש ממש
בכללי מטחברת זה החיים!
טיפ חשוב - לראות שיכולה להתחבר למיטה שלכם, זה מגיע בדרכ עם רצועות וצריך לוודא שיכול להתחבר למיטה שלכם

הוא בן 7 חודשים ועדיין ישן בה, ובאמת בגלל הפרשי הגובה הוא לא יכול להתגלגל....מתאים לילדים עם ריפלוקס-יש שלבים ואפשר לייצר הגבהה לראש....

מחברה שלא מוכרים בארץ...

קלה לניקוי(בד מתפרק ומתכבס) ולאחסון בסוף כל תקופת שימוש.
קנינו באמזון במחיר מעולה, העדפתי חדש ולא יד שניה.

זה קשור ליומולדת?

זה קשור לאירוע שיש לנו

והם כרגיל נותנים לי הרגשה שיש לי דעה בעניין ובסוף מחליטות ביניהן הכל ומוציאות אותי בצורה הכי מגעילה שאפשר מהסיפור הזה. שלחו את חמותי להגיד לי דקה אחרי שדיברתי עם אחת מהן בטלפון.

תכלס זה על דבר כ"כ טיפשי אבל איך אומרים, מספיקה אבן קטנה כדי להפיל הר שלם.

או אירוע משפחתי שלהם?
מה זה משנה בעצם..
התנהגות לא יפה בכלל.. ככ כואב לי לקרוא כמה את מתאכזבת מהם ונפגעת כל פעם מחדש כי אני זוכרת שרשמת שהמשפחה שלך לא בארץ.
הם לא מענה לקרבה שאת מחפשת לדעתי. אם תעברי לידם לדעתי זה רק יחמיר

זה בהחלט כנראה יחמיר את צודקת לגמרי.

למרות שכשאני איתם אני באמת נהנית! ולילדים שלי כ"כ כיף!

 

כי הילדים לא קשורים לזה ולא צריכים להיות מעורבים בחילוקי דעות של המבוגרים, וטוב שכך
ואת נהנית - את רוצה חברה, הלב שלהם איתם באמת ואני מאמינה שזה הדדי.
מכאן ועד למגורים קרובים הדרך ארוכה אחות.
לפעמים הריחוק הוא מה שמאפשר את הקרבה בזמן שנפגשים.
אני כן חושבת שזה שהאחיות מחליטות זה סוג של נורמה כי הן הבנות של חמתך ואת לא.רק לשאול אותך ואז להחליט אחרת דרך חמתך ולא בקשר ישיר, זה פחות.. 😏
הדינמיקה שונה, היא מן הסתם יותר קרובה אליהן וכמו שאמרת זה כנראה רצף של דברים שיושבים עלייך..ודווקא בגלל זה לדעתי זה יחמיר
מאיך שאני רואה את הדברים, את רוצה להיות ממש חלק בהכל ולהרגיש כמותן במשפחה, מבחינת יחס והתחשבות בדעה וקבלת החלטות והן לא מצליחות לתת את ההרגשה הזו, כאילו כל הזמן מזכירות לך את ההבדל בינך לבינן.

כשגרים רחוק ונפגשים פעם ב... לכולם יש יותר כח להיות נחמדים, לשים בצד את החיכוכים

אין לי מושג מה הסיפור, אבל נראה לי תמיד משפחה של צד שני - קשה להתרגל למנטליות, לא גדלת איתם.......

מה אני אגיד לך לא פשוט, 

אבל צרת רבים חצי נחמה או נחמת שוטים, איך שתגדירי את זה....

חפשי חברות טובות במקום אחר, לא בהם ותקבלי את העובדה, לא חושבת שאפשר לשנות אותם

וחיבוק על הכאב! הכי לגיטימי להרגיש שזה מעצבן! 

ובואי לפה לפרוק זה תמיד עוזר אצלי לפחות כדי להרגיע קצת את הכעס והתיסכול..
עכשיו אני לא יודעת אם זה רלוונטי אבל אכתוב לך משהו שעלה לי ואם זה לא רלוונטי אז תזרקי לפח ותתעלמי..
יש לנו אירוע משפחתי שקשור לכולם עכשיו אנחנו כמה אחים ואחיות וכמובן לכל אחד יש את דעתו ואת הרעיונות שלו לגבי אותו אירוע.
עשינו טעות ופתחנו את זה לדיון משפחתי עכשיו למה אני אומרת טעות כי נוצר מצב שכל אחד מושך לצד שלו ולרצונות שלו.
יש לדוגמא משפחההשרוצה להשתתף באירוע באופן חלקי עכשיו זו זכותה אבל הם גם מצפים שיתחשבו בקשיים שזה מייצר מה שלדעת אחרים פחות מתאים.
אז נוצר מצב לא נעים ואני פתאום חושבת שאולי חלק מהאחים/יות גיסים/ות אולי נפגעו גם בדרך בלי שהיתה כוונה..

אם זה אירוע פרטי שלכם הייתי מתעלמת מרעשי הרקע של האחרים ואם זה משהו משותף הייתי מבקשת מבעלי שיבדוק אם כן אפשר להתחשב בדעתכם ובכנות אם לא מתחשבים בכם אז הייתי מתנהלת איך שנוח לי וגם לא מתאמצת לרצות אותם( ככה אני מתנהלת מול המשפחה של בעלי למשל שיודעת מראש שהם עושים מה בראש שלהם)
ומסקנה שלי עלתה מהתקרית של האירוע אצלנו זה שבאירוע הבא לסגור את הדברים מראש ולא לפתוח לדיון בצורה כזו ולמנות אחראי והוא יהיה מקבל ההחלטות באותו עניין ואפשר גם לעשות סבב שכל פעם מישהו אחר מארגן..

תמיד מקבלים חיבוק פה

זה אירוע שלהם וכ"כ מבינה אותך. כי גם אצלנו זה מה שקורה ותמיד אנחנו הנפגעים.

והם כמובן ה- מחליטים. 

אני מדברת על זה שהאחיות הקטנות של בעלי מחליטות ודעה שלהן נשמעת יותר. הזוי ביותר.

 

זהו אז אני פשוט נמאס לי. זורמת עם כל מה שיגידו. באמת שננמאס.

יכול להיות שלא שלחו את חמותך והיא הרגישה צורך לעדכן אותך על דעת עצמה? זה לא מוריד מעוצמת הפגיעה שלא מתחשבים בדעתך אבל זה כן קצת אולי מרגיע שלא עושים כאן מניפולציה..

0522641388

אם תגידי אפשר לנסות לעזור...

כשהיה לנו אירוע בסגרים של הקורונה והיה חובה לשמור 2 מטר - במקום קייטרינג הזמנו מנות של לאפות עם שווארמה, שניצלים וכאלה.. - לנו זה היה טוב כי כל אחד קיבל מנה אישית בלי להתערבב עם אחרים..
אולי זה יכול לעזור לכם?

גם בלהעביר אותם לבית אחר כך... הסיוט שלנו...

הם היו קצת קרעכצים אבל עכשיו הם באמבטיית קצף ארוכה...
ואחר כך נאכל ארוחת ערב ואז נראה מה יהיה
תודה!

אצלנו - בלי להירדם בנסיעה חזור היום - כולם עדיין ערים להפליא (התינוקת לפחות יונקת עכשיו ומקווה שהיא תירדם מזה)
ורק בעלי כבר קרס לישון מעייפות...

אצלי לפני עשר דקות האחרון נרדם..

כנראה שהקטנים נרדמו לפחות.
אבל עכשיו התינוקת מסרבת להירדם...

אנחנו עכשיו הגענו הביתה.

נו, הספקת?

אולי ביום שישי
ואולי בסוף הוא יבנה את מה שחשבנו לקנות שם 😅

ותודה!

אז רק שתדעי שגם המסעדה שם לא פתוחה...

רק המזנון למטה

תודה על העידכון!

אולי התחילו שנת לילה וישנו לך עד הבוקר🙏🏼

בתקווה שמחר אני אפתח את הבוקר בבוקר שקט ורגוע..

תודה!

ואז חוגגים שעתיים בלילה.

למה אצלנו זה לא עובד?!

בדיוק מה שכתבת קורה פה עכשיו.. בכלל לא ניסיתי להשכיב...

כוח להיות ערים יותר מאוחר..

ואז לוקח שעתיים להרדים אותם בלילה.

וכשאנחנו מצליחות לתפוס תנומה של 20 דקות זה לא מחזיק אותנו ערות עוד שעתיים בלילה...

צודקת לגמרי.

לא עשרים דקות - אבל אם אני ישנה בשבת שעתיים בערך, אני מתקשה מאוד להירדם במוצ"ש, גם אם אני מרגישה עייפה...