אוף, כבר יומיים שאני לא מפסיקה לבכות.
יצאתי משבועות כשאני מצוננת בטירוף, סובלת. במוצאי החג גם היה לי חום (ב"ה לא חזר מאז).
אתמול בעלי יצא חיובי, לא מרגיש טוב.
היום אני והילדה יצאנו שליליות.
ואני ממש לא מצליחה להפסיק לבכות. אני ממש בדיכאון.
בעלי כל היום סגור בחדר. אני עדיין לא חזרתי לעצמי ממה שהיה לי השבוע (אני נוטה להאמין שלמרות התוצאה השלילית, היה לי השבוע קורונה), והבת שלי בבית, כי היא עם חום (עברה שבוע שעבר חיסון והאחות אמרה שהתופעות לוואי יהיו השבוע), ואני גמורה מהשילוב של הכל.
ובכלל, המחשבה על שבת, שבכלל היינו אמורים לנסוע לשבת משפחתית. איך תיראה השבת שלי? קשה לי לחשוב על לשבת לבד בשולחן שבת. ולא בא לי להכין אפילו את המינימום של המינימום לשבת. והכל עליי, ואני אפילו לא חושבת שאוכל להתקלח מחר לפני שבת, כי הבת שלי מתחילה לבכות בהיסטריה אם היא מבינה שהיא לבד בסלון (נגיד, משאירים אותה לבד עם משחקים, בלי משהו שמסכן אותה, וכל החדרים סגורים, זה בכי היסטרי), ויש כ"כ הרבה דברים לעשות, ופשוט אין לי כוח לזה.
והיום היא עמדה מחוץ לחדר שבעלי נמצא בו, ובכתה 'אבא אבא', והלב שלי יצא אליה. ורציתי להגיד לה שגם אני מתגעגעת אליו, ורוצה שיהיה איתנו.
ואני כ"כ מנסה לא להישבר לידה, אבל אני לא תמיד מצליחה. והיא כ"כ חכמה, שכבר בגיל שנה וחצי כשהיא רואה אותי בוכה היא מנחמת אותי, ומחבקת אותי. ואז אני רק רוצה לבכות עוד קצת מהסיטואציה.
ונכון שיש לנו פה שכנים מהממים שיעזרו לנו בכל דבר שנצטרך, אבל אנחנו רחוקים יחסית מהמשפחות, וגל מה שבא לי זה לעבור לגור שבוע אצל אמא שלי כדי שתעזור לי.
כי נכון שכולם עוברים את זה, ואנחנו לא צריכות בידוד, וזה לזמן קצר, אבל בגלל המחלה הזאת אנחנו מפספסים כ"כ הרבה דברים, ואני גמורה, חסרת כוחות, ואין לי טיפה של מצב רוח.
וכבר אכלתי משהו טעים ושווה, ואני עדיין בוכה.
יצא קצת מבולגן, וארוך. תודה למי שקראה
יצאתי משבועות כשאני מצוננת בטירוף, סובלת. במוצאי החג גם היה לי חום (ב"ה לא חזר מאז).
אתמול בעלי יצא חיובי, לא מרגיש טוב.
היום אני והילדה יצאנו שליליות.
ואני ממש לא מצליחה להפסיק לבכות. אני ממש בדיכאון.
בעלי כל היום סגור בחדר. אני עדיין לא חזרתי לעצמי ממה שהיה לי השבוע (אני נוטה להאמין שלמרות התוצאה השלילית, היה לי השבוע קורונה), והבת שלי בבית, כי היא עם חום (עברה שבוע שעבר חיסון והאחות אמרה שהתופעות לוואי יהיו השבוע), ואני גמורה מהשילוב של הכל.
ובכלל, המחשבה על שבת, שבכלל היינו אמורים לנסוע לשבת משפחתית. איך תיראה השבת שלי? קשה לי לחשוב על לשבת לבד בשולחן שבת. ולא בא לי להכין אפילו את המינימום של המינימום לשבת. והכל עליי, ואני אפילו לא חושבת שאוכל להתקלח מחר לפני שבת, כי הבת שלי מתחילה לבכות בהיסטריה אם היא מבינה שהיא לבד בסלון (נגיד, משאירים אותה לבד עם משחקים, בלי משהו שמסכן אותה, וכל החדרים סגורים, זה בכי היסטרי), ויש כ"כ הרבה דברים לעשות, ופשוט אין לי כוח לזה.
והיום היא עמדה מחוץ לחדר שבעלי נמצא בו, ובכתה 'אבא אבא', והלב שלי יצא אליה. ורציתי להגיד לה שגם אני מתגעגעת אליו, ורוצה שיהיה איתנו.
ואני כ"כ מנסה לא להישבר לידה, אבל אני לא תמיד מצליחה. והיא כ"כ חכמה, שכבר בגיל שנה וחצי כשהיא רואה אותי בוכה היא מנחמת אותי, ומחבקת אותי. ואז אני רק רוצה לבכות עוד קצת מהסיטואציה.
ונכון שיש לנו פה שכנים מהממים שיעזרו לנו בכל דבר שנצטרך, אבל אנחנו רחוקים יחסית מהמשפחות, וגל מה שבא לי זה לעבור לגור שבוע אצל אמא שלי כדי שתעזור לי.
כי נכון שכולם עוברים את זה, ואנחנו לא צריכות בידוד, וזה לזמן קצר, אבל בגלל המחלה הזאת אנחנו מפספסים כ"כ הרבה דברים, ואני גמורה, חסרת כוחות, ואין לי טיפה של מצב רוח.
וכבר אכלתי משהו טעים ושווה, ואני עדיין בוכה.
יצא קצת מבולגן, וארוך. תודה למי שקראה
🙂
