אני מתחילה עכשיו 22, ועוד לא מרגישה. והכל בסדר ב'ה.
בעזרת ה' יגיע בקרוב... כבר מהרחם הפיצקי מאותת לנו לתת לו את הזמן שלו.. לא לדחוק. לנשום
נטועה
נטועהמלחיץ אותי להסתובב בחושך בלי פלאפון לבד ברחובות.
אני גרה בעיר מרכזית ובמיקום מרכזי והמקווה במרחק רבע שעה הליכה מהבית, רק שהדרך לשם לא מלאה בעוברים ושבים ויכול להיות מצב שאני אלך ממש לבד.
בעלי לא יכול לבוא איתי כי יש לנו 2 קטנים בבית וזה סופר מאתגר לצאת איתם.
מבחינת בעלי ברור שהוא ישמח שאטבול בליל שבת אבל הוא באמת באמת מכבד כל החלטה שלי ואני המחליטה.
אני רוצה לטבול. מאוד מאוד.
מתלבטת עד כמה הפחד שלי הוא רציונלי וכמה אני בחרדות מיותרות שגורמות לי לחשוב לוותר על מקווה.
אולי תעזרו לי אתן?
פלאפון ממש ירגיע אותי!!
אנסה לברר.
תודה!
הוא התיר לקחת פלאפון בכיס של בגד. הלם.
ואז זה אומר שאמא שלה יודעת שאני טובלת?
כי לא מתאים לי כ"כ
אבל אולי שווה לי את האי נוחות וזה באמת רעיון.
צריכה לחשוב על זה
ועכשיו כשאני חושבת על זה, הילדים לא מכירים אותה בכלל.
תמיד אחותי באה לשמור אצלנו, להזמין אותה הפעם זה באמת לא אופציה.
שזמן טבילה הוא כבר אחרי שהילדים ישנים.
בקיצור זאת ממש אופציה!
שהוא לא גדול בלי עגלה (הוא לא מסכים ואין על מה לדבר וגם אין לנו עגלה בשבילו) ויקח נצח ללכת.
וגם מרגיש לי שאם יראו אותנו אנשים צועדים ביחד בזמן התפילה זה בוודאות חזרה מהמקווה.
שריטה שלי. אבל מאוד קשה לי שידעו מזה.
אני בנאדם ממש דיסקרטי, כל חשיפה קשה לי.
אבל אולי אם לא תהיה לי ברירה זה מה שאני אעשה...
אבל זה נותן לי תחושת ביטחון וגם שלא נדע!! אבל אם רחוקים יחסית מהאירוע אפשר להזעיק כוחות ולהינצל.
וואי הראש שלי עובד שעות נוספות
אנונימית בהו"לולא רק נותנים לייעץ ולדאוג יחד איתך!!
שמחה בשבילך ממש
- וכמובן בעלי לא בבית עכשיו כדי לעזור לי להכריח אותה...)
(אלא אם כן אוציא את אחד הגדולים מהמיטות ואבקש ממנו...))מתואמתבכאבי אזניים אקמול לא תמיד עוזר, אז לא נורא שלא רצתה.
לפחות יהיה לך תירוץ נוסף לקידוש
אבל בעז"ה שיעבור הרבה לפני הקידוש
) - וזה לא יהיה נחמד...ב"ה שעבר... והיום הצלחתי לתפקד כמו שצריךמתואמת היא אפילו חייכה לכמה נבחרות (זה היופי בקידוש בגיל כזה לתינוקת - גיל שכבר מחייכים בחופשיות, אבל עוד לא מתביישים...)
)מתואמת ב"ה. חשבתי עלייך בשבת..מנסה לעזורמתואמתאחרונהמתואמת️ציפיפיצימה שגורם לי להרגיש אמא טובה זה החום והאהבה שאני נותנת לילדים.
יודעת שרק אני יודעת לתת להם אותו. גם אם לפעמים מרגישה לא בסדר
שאולי לא נותנת מספיק או זה שיש לי קצת בלגן עם הגדול לפעמים וכולם
אומרים שזה קורה כי אני לא נותנת לו מספיק חום. בסופו של דבר,
אני האמא ואני יודעת איך לאהוב אותם ועובדה שהם מרגישים ויודעים את זה
ובסופו של יום, צמודים אלי בלי יכולת לזוז חח 
והקטע של ההערות. אני כ"כ מכירה את זה. מדי קשה לי לדבר על זה כי מנסה
להתמודד עם זה בעצמי.
שלום יקרות
הרבה זמן לא התייעצתי פה אבל ממש מרגישה עכשיו שזקוקה לעצתכן החכמה.
הגדולוש שלי בן שנתיים וחצי והתחלנו עכשיו לגמול אותו, הוא היה נראה לי דיי מוכן ודיי היה בעניין.
דיברנו איתו הרבה לפני, הראיתי לו סרטונים, הקראתי סיפורים, קנינו ביחד תחתונים וממש חיכה להתחיל.
יום רביעי אחה"צ הורדנו את הטיטול לכמה שעות, היו 2 פספוסים על הרצפה וגם קקי בתחתונים גם.
יום חמישי היה יום ממש טוב 3 פעמים הצליח לעשות בסיר ורק פעמיים פספס (הוא עושה רק כל שעתיים שלוש) אבל קקי לא עשה בכלל. (אמר לי כמה פעמים שצריך וישב הרבה זמן אבל כנראה פחד לעשות)
יום שישי פספס פעמיים שלוש על הרצפה ואז הצליח פעם אחת בסיר קקי ופיפי ועוד פעם אחת פיפי.
כמובן שכשהוא מפספס אני מתייחסת בענייניות ואומרת פעם הבאה בשירותי ומנקה אותו וזהו. וכשהוא מצליח ממש מתרגשת איתו והכל.
בלילה ובשנת הצהריים הוא עדיין עם תחתון טיטול כזה.
היום קם בשמונה וחצי בבוקר ועש השעה 3 לא עשה כלום גם לא על הרצפה וגם לא בסיר. ישב כמה פעמים על הסיר וללא תוצאות.
בשנת צהריים (אחרי שנרדם) עשה בטיטול ושוב אחרי כמה שעות שלא עשה כלום פספס...
קקי לא עשה היום... הוא נראה ממש מודע והוא פשוט מתאפק מלאאא זמן.
אני עכשיו בהתלבטות מה עשיו הלאה? מחר הוא הולך למעון, לשלוח עם טיטול/תחתונים?
הוא מאוד מלהב שהוא גדול ויש לו תחתונים... אבל איך ממשיכים? ללתת לו ככה להתאפק ימים שלמים?
סליחה על האורך ותודה על המענה
הוא גם הרבה פעמים אומר שצריך, יושב קצת, ואז קם ואומר זהו
לפעמים יכול גם לשבת 40 דקות ולשחק. להקים אותו? או לתת לו להמשיך לשבת כמה שרוצה?
אם הילדים שלך עם צהבת, יש עניין לחתוך כמה שיותר מהר, כי זה מגביר את הסיכון
כי אני צריכה שקט וכי בחוץ מהמם עכשיו
