פורום הריון ולידה (עמוד 1424)

המחזור הארור כמובןןןןןןןןן

אוףףףףףףףףףףףף

די אני מותשת מהחייםםםםםםם

כמה אפשר להתאמץ בשביל עוד ילד/ה ???????.כמה????

ולמה לכולם זה הולך כל כך בקלות?

כיף שיש פה פלטפורמה לשפוך בכיף בלי שמישהו יגיד לי שאני מתלוננת או לשמוח במה שיש או ש...............כל הערה לא מכילה ושופטת אחרת......... 

נראה לכן ה' כועס עלי?

למה לכל הנשים בעולם יש לו מספיק תינוקות ורק לי לא?????? אההההההההההה אני מבואסת ממש 

שלום אני אתמול טבלתי במקווה. אחרי הטבילה אכלתי סושי.

היום בבוקר כשקמתי הרגשתי משהו מוזר בגרון ויצאה לי חתיכה לבנה.. מסתבר שזה משהו שקרה לי כבר כמה פעמים בחיי שאוכל נתקע לי מאחורי השקדים, בתוך כיבים כאלה שיש שם, מסובך להסביר.

השאלה שלי האם אני צריכה לטבול שוב? יכול להיות שזה מהסושי אחרי הטבילה אבל גם יכול להיות שלא. למישהי יש מושג? התקשרתי למכון פועה והרבנים מתחילים שם רק בעוד שעה, בינתיים אני אכולת ייסורי מצפון יש מצב שהטבילה שלי פסולה ואז עברתי על איסור כרת חמור מאוד אני פשוט מבוהלת ברמה מטוורפתת....!!!!

כרגיל מרוב סקרנות ומרוב בדיקות שעושה כל הזמן מגלה את ההריון הכי מוקדם שאפשר בבדיקה ביתית חיובית ואז עושה בטא שיוצאת 29!!

נבהלת נורא כי כבר היה לי הריון כימי בעבר.. אבל יודעת בערך מתי הביוץ לכן מבינה שזה ממש מוקדם וכנראה שזה התחלה. בכל זאת מדברת עם האחות בקופה ושואלת והיא צועקת "זה לא הריון, זו הפלה את תקבלי מחזור" יוצאת כולי רועדת. למרות שב"ה יש ילדים בבית אבל בכל זאת, התגובה שלה כ"כ הלחיצה אותי. לכן נכנסת לאחות אחרת שיותר רגישה ומבינה ומספרת לה והיא אומרת בתגובה "קודם כל זה הריון. וכנראה שזה ממש התחלה וגילית מוקדם מדי, ממליצה לך לעשות בטא בעוד יומיים ולבדוק הכפלה" 

הלכנו להתפלל בכותל, בקבר רחל וממש בכיתי שם שההריון הזה יתפתח טוב ויהיה עובר בריא ושלם.ב"ה אחרי יומיים הבטא הכפילה את עצמה.תודה לה'.

תקופת קורונה וחוזר גל מאוד גדול ובמיוחד של נשים בהריון שנכנסות לטיפול נמרץ ומסתבכות בגלל זה.

אמא מלחיצה מאוד להתחסן למרות שמאוד חששתי ובשבוע 20 הולכת להתחסן עם פחדים ודמיונות מטורפים. שבוע אחרי החיסון מתחילים לי התכווציות ואני ממש לא מכירה את זה בשבוע מוקדם כ"כ, אלא משבועות 30+ (וכן יש עבר של קיצורי צוואר וצירים מוקדמים אבל לא בשבוע כ"כ מוקדם).מנסה להתעלם מהצירים אבל מחליטה שהולכת להיבדק. שבוע 21!! אין במוניטור צירים, האחות בקושי מוצאת את העובר ברחם בשבוע כזה. נכנסת לרופא והרופא מתלבט אם יש קצת קיצור או לא ובסוף מחליט שזה ממש גבולי ולהיות במעקב בעוד מס' ימים אצל הרופאת נשים שלי. 

מתחסנת חיסון שני..(לא בטוחה בכלל שהצירים הם מהחיסונים אבל יש מצב שכן למרות שגם עכשיו אני ממש לא מתנגדת חיסונים ובעדם)מפה התחילו שבועות של צירים מטורפים במשך שעות ומי שזוכרת אותי התייעצתי פה מלא בפורום על זה כי הייתי בשוק שזה בשבועות כ"כ מוקדמים.ביליתי כמעט כל שבוע במיון או אצל הרופאה וקיבלתי כל פעם נוזלים והחזירו הביתה עם אזהרות חמורות של לנוח אבל ב"ה הצוואר לא התקצר יותר.

בשבוע 25, קמה כרגיל בבוקר עם צירים ואומרת לעצמי די! לא מסוגלת! מה יש לי?שולחת את הילדים בנחת עד כמה שאפשר, שולחת את בעלי ומתקשרת אליו חצי שעה אחר כך שיבוא מיד לקחת אותי למוקד כי אני לא מבינה מה קורה איתי.מגיעה למוקד בוכה ומותשת. שבוע 25! מה קורה איתי?!?!לוקח שעה עד שמכניסים למוניטור ובינתיים מנסה טיפה לנוח, לשתות ולהירגע, שומעת את כל הסיפורי נשים שם במוקד העמוס!!!נכנסת למוניטור והאחות מגיעה ומודיעה (בואי, הבנתי את זה כבר) שיש לי צירים תכופים ואת מיד נכנסת לרופא. הרופא מסתכל על המוניטור ואומר יקירתי את נוסעת עכשיו למיון ואני רק בודק אותך לראות שאין משהו שהתקדם לו בינתיים. ב"ה הכל היה סגור ואני יוצאת ובוכה וסוערת עוד יותר ממה שנכנסתי  נוסעת למיון ובעלי מגיע לשם. לחוצים ביותר....נכנסים למוניטור שלא מראה כלום!!!!נכנסת לרופא ובדיוק יש סטאז'רים שלומדים מהמקרה שלי. הרופא מתחיל לתאר את כל הסיפור שלי וההיסטוריה וכו', מחזיק את דף המוניטור ואומר בשחצנות וציניות "חבר'ה, צירים מוקדמים" בודק אותי ואומר שהכל סגור כאורך הגלות ואני מתחילה לבכות ולבכות ולבכות מולם. כ"כ נפגעתי ממנו. הרופא השני שאל למה הגעתי כי במוניטור אין כלום אז צעקתי עליו שרופא מבי"ח שלהם שלח אותי לכאן לפני שעה כי היו צירים תכופים ואז הראיתי לו את המוניטור משם והוא פתח עיניים גדולות ושתק. שיחררו אותי כמובן עם המשך מעקב...מפה והלאה היו עוד כמה וכמה אירועים כאלה של צירים ודימומים ואז מיון, נוזלים, מעקב וכו'...

שבוע 32 בהערכת משקל אומרים שהראש של העובר מאוד מאוד גדול ויש איזה הרחבה בחדר במוח, שולחים לבי"ח. שוב סיפור של לחץ ובבי"ח אומרים שאכן ראש מאוד גדול אבל ההרחבה קלה ביותר ועוד שבוע בדיקה חוזרת. ב"ה בבדיקה החוזרת הכל היה תקין ורק נשאר העניין עם הראש הגדול ועובר גדול (לא חדש לי בכלל, כולם אצלי גדולים ב"ה)רק הפעם מודיעים לי שבשבוע 38 כנראה מזרזים בגלל שאני גם ככה הריון בסיכון (בגלל משהו אחר) וגם עובר מאוד גדול וראש שפשוט מסוכן ללדת בשבוע 40.
שבוע 34.5 נתפס לי הגב בצורה הזויה ובקושי מצליחה לזוז ובמקביל צירים שאפילו טיפה חזקים ושורדת את זה כי כבר רגילה. שבוע 35 בערב אוכלים ארוחת ערב בכיף עם הילדים ופתאום מתחילה להרגיש צירים כואבים וצפופים ושונים מאוד ובעיקר בגב וברגליים. התייעצתי פה כהרגלי והחלטנו להתחיל לתזמן ואכן צירים כל 2 דקות כואבים וחזקים שמשתקים אותי .. לחוצה נורא .נוסעת למיון לבד במונית כי לא מצאנו אף אחד שיכול לשמור על הילדים... כל המונית ריח מסריח של ערק וסיגריות,פחד פחדים, כל הדרך התפללתי שרק אגיע לשלום.

מגיעה למיון, עושים מוניטור ויש צירים סדירים ביותר, המיילדת אומרת שחייבת לבדוק פתיחה, פתיחה 2.5 מחיקה 80 אחוז.. מחברים לנוזלים ולא נותנים לי לצאת מהחדר בדיקה עד שהרופאה קוראת לי.. עוברת חצי שעה שאני עם צירים מכניסים אותי לרופאה שמכריזה שהפתיחה התקדמה ל3! ומתחילות להסביר לי על לידה בשבוע הזה וכמובן אומרים שמאשפזים ונותנים צלסטון כי זו הוראה חדשה. ב"ה משתחררת הביתה יום אחרי.

 לילה אחרי מתעוררת עם הרגשה שהתינוק ממש למטה ולחץ מטורףףףף
מתארגנים בזריזות ונוסעים לבי"ח ואני רצה למיון כמו מטורפת ונכנסת בלי בושה לחדר וצועקת שאני יולדת האחיות נלחצות ושואלות איזו לידה ומעלות אותי למיטה , האחות בודקת.  ומסתכלת עליי קצת בהלם ואני בטוחה שהיא אומרת פתיחה 8 ואז היא אומרת פתיחה 3 מחיקה 80 אחוז.. מסתבר שזה היה המשך של הצירים אבל מרוב חרדה שאלד מוקדם נכנסתי לדמיונות שהתינוק ממש בין הרגליים  בקיצור משתחררת וממש מתביישת מבעלי ומכולם על הבושות שעשיתי, היינו שם עד 6 בבוקר אז קונה לי קפה טעים ומנחם ונוסעים הביתה לשלוח את הילדים וללכת לישון.

מכאן עד הלידה הצירים נרגעים לחלוטין ואני משחררת.

שבוע 37 מעקב הריון בסיכון- ואני באה בכיף שמחה ורגועה, נכנסת לרופאה שמודיעה לי שהיום אני יולדת.

אני בהריון בסיכון בגלל משהו מסויים ודי נדיר ועובר גדול (הערכה של 3,500 שבוע 37 ויום) אני בהלם ושואלת למה כ"כ מוקדם והם מסבירים לי כמו לילדה ואני מחליטה להגיע בבוקר אחרי שינה טובה (ממש) וכדי כמובן לארגן את הבית, בייביסיטר לילדים וכו'...

מגיעים בבוקר ויש צירים גם שהתחילו אולי מהלחץ, נכנסים אחרי 6 שעות אולי במיון לחדר לידה!! מותשת לגמרי לא הסכמתי שיגעו בי לא סטריפינג ולא כלום בלי אפידורל ובגלל שכבר הייתי עם פתיחה גדולה ומחיקה גדולה מכניסים ישר לחדר לידה לאפידורל ולפיטוצין.

מכירים לי את המיילדת שלי ומסתבר שזו מיילדת שלפני כל לידה אני מתפללת שרק היא לא תהיה המיילדת שלי כי זכורה לי מהלידה הראשונה שלי שילדתי בלי אפידורל שהתעצבנה עליי  ואמרה "למה את צועקת" ויצאה מהחדר. מאז לא מסוגלת לראות אותה. אבל משום מה כשהיא נכנסת היא נראית לי נחמדה יותר ולא נעים לי להגיד לה שלא רוצה אותה אז מחליטה שפה תהיה סגירת מעגל. היא מנסה ממש להיות סופר נחמדה, כנראה שזה לא באופי שלה כ"כ אבל היא בסדר. פה התחיל סיפור הזוי עם האפידורל. המרדים נחמד מאוד אבל לא מצליח לשים את האפידורל טוב, מכניס מוציא ומרגישה שמשחק לי בעמוד שדרה ורועדת כולי...בסוף מצליח אבל כל הזמן זה מצפצף ומעצבן את כל המחלקה.

בנתיים מכניסים פיטוצין לאט לאט ואומרים שאני מיובשת אז נותנים מלא נוזלים ואני מנסה לנוח. 

בעלי בין לבין מדבר בטלפון, מתפלל, אמא שלי מגיעה, הם אוכלים לי ממתקים וכריכים טעימים מול הפנים ועוברת עוד שעה ועוד ויש התקדמות קטנה של פתיחה 4 וחצי כזה והמיילדת אומרת שעכשיו זה נקרא לידה פעילה.

מפה לשם אני מדי פעם חושבת שהתינוק לוחץ וקוראת לה כל הזמן לבדוק כי כבר הייתה לידה שממש התינוק היה כמעט בחוץ והמיילדת פטפטה ולא רצתה לבוא...והיא מתחילה להתעצבן שאני כל הזמן קוראת לה ושלא הגיוני שאני יולדת עכשיו כי בדקה אותי לפני כמה דקות.

בפתיחה 6 היא אומרת לי שהיא רוצה לראות איך אני לוחצת ואז מתעצבנת ואומרת "את לא לוחצת טוב" ופה זה שבר אותי. אחרי שעות ועייפות והריון ארוך של צירים ולחצים ופחדים את באה ומורידה אותי וכועסת שאני לא לוחצת טוב? למה? מה זה המילים המחלישות האלה? היא יוצאת מהחדר "מיואשת ממני" ואני מתפללת מכל הלב שהכל ילך טוב ושהלידה תהיה קלה ומהירה. במקביל האפידורל כל הזמן מצפצף ונכנסת אחות שבדיעבד הסתבר שניתקה אותי מהאפידורל ובעצם גרמה לכך שהרעש לא הפריע אבל כמובן שהתחילו לי כאבים נוראייםם בינתיים מתחלפת המשמרת ומגיעה מישהי נחמדה וקצת יותר רעננה אבל מאוד עניינית. ואני מכריחה אותה לקרוא למרדים מיד כי אני מרגישה הכלללל

המרדים הנחמד בחדר ניתוח ואני מתחילה להרגיש צירי תופת!!!!!!!!!!! וצועקת שיביאו אותו מיד לפהה

היא נכנסת ו"מנסה" להרגיע אותי אבל בעצם לא אומרת מילים כ"כ מרגיעות אלא, "אין מה לעשות, לידה זה דבר כואב" "בסוף זה קורה" ולא נוגעת בי ולא מתקרבת או מנסה להקל וכמובן שבעלי גם לא יודע מה לעשות ואז אני אומרת לו שיצא מחדר הלידה כמו שאנחנו רגילים תמיד ואמא נשארת איתי ואני מתחילה לצרוח שאני עומדת למות זהו. מרגישה כבר בעולם אחר לגמרי

נכנס המרדים סוף סוף ואומר לי אני חושב שאת בלידה עכשיו.  צרחתי עליו לסדר את האפידורל תודה רבה באמת. הוא סידר את האפידורל אבל תכלס כמה דקות אחר כך אני צורחת למיילדת שתבוא ואני עם עיניים עצומות, עובדת עם עצמי ומרגיעה את עצמי כי הרגשתי שאף אחד בסביבה לא מצליח לעשות את זה.

מזכירה לעצמי שכל ציר מקדם אלי את התינוק המתוק ואומרת בלי סוףףף "מזמור לתודה" עוצמת עיניים וממש נכנסת לכל ציר. מרגישה מן רוגע מוזר בגוף והמיילדת מתקרבת ממש מול העיניים שלי (חח יש מצב שחשבה שאיבדתי הכרה) ואז היא אומרת "את בלידה" , מורידה את הרגליים של המיטה ואני נשארת בישיבה ותופסת בשני הצדדים של המיטה ומשהו כמו 2 לחיצות והוא בחוץ!!!! מתוק וקטני ,3,470, כמעט דייקו! תודה לבורא עולם על כל הניסים והנפלאות האלו!!!

כמובן שהתנצלתי בפני כולם שצעקתי והשתוללתי ... קיבלו בהבנה ואמרו שדווקא יחסית לאחרות הייתי בין הרגועות. 

ומה שיצאתי  איתו מכל תהליך ההריון והלידה הזו, שאמנם זו לא הייתה לידה ראשונה  אבל הסביבה נורא הצליחה להחליש אותי ולבלבל אותי בקבלת החלטות במיוחד הצוות רפואי יכולים מאוד להחליש ולהוריד ואנחנו צריכות לדעת להיות חזקות ולבוא פייטריות מול כל העולם

ובנוסף תודה לכל נשות הפורום המדהים הזה. אמנם עברו כמעט 8 חודשים אבל אתן בהחלט הייתן חלק נכבד ולא שוכחת את זה!

הכי מצחיק שכשישבנו בחדר התאוששות הגיעה יולדת בלידה צורחת צרחות אימים ובוכה שהולכת למות ובעלי אומר "ואוווווווווווווווווווו, ככה יולדים?" ואמרתי לו שברור הוא לא יודע כי לא היה תכלס באף לידה שלי בזמן הזה

המתוק שלי בן שבוע וחצי אוכל 90 סיסי מטרנה כל 3 שעות

נראה לי היום כאילו זה לא מספיק לו הוא מחפש ובוכה מכניס ידיים לפה

הגיוני?

להוסיף לו?

זה לא הרבה מידי?

אז פגשתי חברות ילדות מהבית, שלושתינו נשואות עם ילדים ב"ה.

לאחת החברות יש זוגיות מאד מאתגרת, היא מתמודדת עם בעל קשה ונוקשה ברמות שגם אותי מביך לשמוע. ידעתי מההתחלה שיש שם בעיות גם לפני החתונה אבל חברה שלי נכנסה לזה, ידעה למה היא נכנסת אבל נמצאת בסיטואציה מאד מאד לא נעימה.

לחברה השלישית יש יותר ניסיון מלשתינו (קילומטראז') אבל נראה לי שהיא לא מבינה בכלל את הכיוון, מנסה לעודד את החברה השנייה שגם היא רבה עם בעלה וקשה לה עם הילדים וכו'- כמובן כל זה מתוך רצון לנרמל את זה אבל לה יש בן זוג מקסים וזוגיות נורמטיבית וזה בכלל לא דומה או מתקרב.

מה שמעצבן שהחברה השנייה עם הזוגיות המאתגרת מתקנאת בזוגיות שלי יש.

אני כל הזמן שומעת שהיא זורקת לאוויר "את זכית שבעלך מאפשר לך", "בעלך מותק", אתם זוג לאבי דאבי וכו'. וזה ממש נותן לי תחושה לא נוחה ולא נעימה ואני כאילו צריכה ללכלך על בעלי כדי להרגיש שאצלי זה לא באמת ככה. ברור שגם לנו יש את הקטעים שלנו, אבל אנחנו אוהבים, נמשכים וגם עדינים וסבלניים ב"ה. הודו לה' כי טוב.

אני באמת רוצה לעזור לה מכל הלב, להקשיב ולהיות שם בשבילה כי ברור לי שהסיטואציה שם לא נעימה בכלל אבל לא בא לי שמישהי תסתכל עליי במבט כזה. אני לא בנאדם שמסתכל מה יש לאחרים ובטוח לה יש דברים שבהם היא יותר מוצלחת ממני אבל אני מפרגנת לאחרים ובכלל לא מתעסקת בצלחת שלהם.

בכלל אני מתחילה להרגיש שהקבוצת וואטצאפ שפתחנו שנועדה לחברות ותמיכה בסוף סתם כוללת אובר חברות, פרטים שאני לא מעוניינת לשמוע, קשיים של כולם שצריך לשאת, ריכולים על הבעלים והשוואות מיותרות.

מה עושים?

שבוע 33 ב”ה 

1. איך ישנים???? אני נרדמת יחסית מהר אומנם אבל מתעוררת באמצע הלילה, סביב 4, 5 כזה ואין לא מצליחה להירדם... לוקח כמה שעות ואני עייפה ומתוסכלת וזה בלתי נסבל פשוט... 

2. יש לי בלילות לפעמים כמו זרמים זרמים כאלו בבטן תחתונה.  זה צירים מדומים? כי זה בכלל לא בגב, כמו שאני יודעת שאמור להיות ציר אמיתי. זה בבטן. וזה לא כמו כאבי מחזור.

3. הפרשות מרובות זה טבעי לשלב הזה, נכון? לא עכשיו ממלא פדים אבל כן נוכח...

4. כמה כסף פחות או יותר יצא לכן הקנייה של לפני הלידה? עגלה בגדים בלהבלהבלה...

5. התאריך המשוער שלי בתחילת אלול (ט’), וממש באלי ללדת לפני, לא אוהבת את אלול... יש מה לעשות כדי לנסות לגרום ללידה להתפתח יותר מוקדם? להתחיל מעכשיו הליכות או רפלקסולוגיה או משו? בעיקרון הבנות הבמשפחה שלי לא מרחו יותר מידי, אחות אחת ילדה לידה ראשונה ב39 ניראלי, אמא שלי ב40 ועוד אחות ב38. אז הגנים בעדי אני מקןוה😅

תודה מראש