פורום הריון ולידה (עמוד 1428)

הן תוך שניה נגמרות לי, ואני תוהה אם הבעיה בהן או במשאבה

זה יותר חלש מאשר על חשמל.
הייתי משתמשת בבטריות הזולות ומחליפה כל שאיבה. זה לא יצא הרבה פעמים למזלי

אותה😕
ולחשמל אין לי אפשרות בעבודה

באמת בקטע של בטריות היא מבאסת...

אבל כן הייתה יממה אחת של 24 שעות שרק שאבתי בה וחוץ משאיבה אחת הכל היה על הסוללות ואח"כ השתמשתי בה עוד כמה פעמים על סוללות.
קיצור לא הייתי צריכה להחליף אפעם. אבל שוב, לא השתמשתי הרבה פעמים באפשרות הזו.

בסוף התייאשתי מזה, אבל אם את שואבת בדרכים ויש לכם רכב יש כבל שמתחבר למצת ברכב כמו מטען. אפשר הזמין באמזון.

החזיק ליום וחצי!
כבר חשבתי שיש בעיה במשאבה...
אני שואבת בעבודה, אין לי לאן לחבר שם🤷

נטענת
יש לי גם לנסינו וגם פריסטייל
הפריסטייל נטענת ומחזיקה למלא זמן
ויש עוד נטענות

כרגע מחכה לאולטרסאונד הראשון... אחרח זה מתחילה מעקב. מתי אמורים להנחות אותי?

את נכנסת לאחות והיא מסבירה לך.
יכולה גם לחפש באינטרנט וגם כמו שרשמת להוריד כמויות של קפאין, בלי אלכוהול, להימנע ממאכלים שיכולים לגרום לקילקול כיבה ושילשולים.
זה דברים שהם די ידועים בלי קשר.
לעשות פעילות גופנית שמותאמת להריון, הליכות זה טוב, להקפיד על אכילה בריאה, לקחת פרנטל.
ולהקפיד מרגע שאת יודעת על ההריון, אל תחכי שיגידו לך

לק"י

של ההריון..לכן אני מציעה לחפש מידע על מאכלים בגוגל.

גם ברזל
רק בהריון האחרון שהיה רצוף אחרי הנקה לקחתי מוליטויטמין מההתחלה כי היו לי חוסרים

רושמים בגוגל 'מחשבון הריון' וזה נותן לך את השבוע שלך והמון מידע על אותו שבוע וכמעט תמיד מופיע גם לגבי הנחיות לגבי מאכלים.

בהצלחה!

מה לא לאכול ומה כן פשוט גוגל

וגם יש בספוטיפיי פרק על מה כדאי לאכול בהריון, ממש חמוד, אני בהריון רביעי וזה ממש חידש לי , תחפשי פשוט תזונה בהריון, ויש על זה גם מלא בגוגל ..

זה כדור די גדול, שיש בו מקבץ של כמה ויטמינים... לוקחים בד"כ בהריון ובהנקה... בהריון בדכ לא מההתחלה.

לק"י

לי תמיד אמרו מההתחלה, ובהמשך ברזל אם צריך, ולא תמיד המשכתי עם הפראנטל (לפחות בהריון הראשון, שהוא היה עושה לי ממש רע).

לא יודעת... לי לא אמרו מההתחלה אפילו בהריון של התאומות...

כאילו יש קטנות, כשאוכלת, בנסיעות. לא משו קיצוני ממש. רק לפעמים. אבל אין הקאות ברוך השם
תוהה לעצמי אם לשמוח או שזה עוד יכול לקרות חח

הייתי היום אצל רופא נשים (גם אני שבוע 4 והריון ראשון) והוא אמר שלפני שבוע 12 לא צריך ויטמינים, בטח שלא כהנחיה גורפת אלא בהתאם לבדיקות דם. הדבר היחיד שהנחה להמשיך לקחת גם אם הכל תקין זה חומצה פולית (במקרה שלי אני צריכה ויטמין די כי הוא ממש נמוך, עשיתי בדיקות כלליות באותה דקירה של הבטא).
לגבי מה אסור לאכול:
אלכוהול, ביצים חיות, דגים ובשרים נאים, גבינות קשות/ חצי קשות במים, כל מיני דברים שעלולים להתקלקל בקלות כמו למשל חומוס ביתי וכדו'... ראיתי גם המלצה לא לאכול נבטים, לא ממש הבנתי למה 🤷
קפאין כדאי להפחית (קפה, תה, קולה, שוקולד, שוקו)

לדעתי בכל ההריונות הקודמים התחלתי מוליטויטמין בשבוע 18 בערך
רק בהריון האחרון שהיה היו לי חוסרים מההתחלה, אז לקחתי מהבדיקה של הבטא.

חומוס זה דבר רגיש אבל חומוס ביתי ככל הידוע לי מותר, במיוחד אם זה טרי - יום יומיים כזה..

בשעה טובה לשתיכן!

וזה דוגמא למשהו שיכול להתקלקל בקלות יחסית גם במקרר... כנ"ל עוף וכל דבר שמתקלקל אחרי יומיים - שלושה במקרר ובהריון צריך יותר להזהר כדי לא לחטוף חיידק או קלקול קיבה

אבל סתם שתדעי שעוף לא מתקלקל תוך יומיים במקרר..

אפשר לאכול אבל לא אלה שקונים במעדניה
ואם זה עובר אפיה/בישול/טוסטר אין בעיה כי החיידקים האלה לא שורדים חום

חח השבוע בעלי קנה כדי לפנק אותנו כי חסכנו החודש...

אבל לאכול לא מלא זמן אחרי הפתיחה...

אני כן אוכלת פה ושם..
מה ההבדל בין תנובה לבין מעדנייה
מה כן ומה לא? הסתבכתי

סטטיסטית יותר סיכוי להתרבות חיידקים...
וזה מסוכן כל ההריון בלי קשר לגיל ההריון

אבל בגבינות של תנובה הם כן בתוך המים

אבל הם נארזו בתנאים שבטוח בלי חיידקים, ועד הפתיחה לא יכולים להיווצר או להתרבות.
ובאמת כדאי לצרוך משהו כמו גג שבוע מהפתיחה ולהיזהר לא לשכוח את זה מחוץ למקרר להרבה שעות...

משרד הבריאות.
בשעה טובה!!
אני נמנעת מכל המעושן, ביצים חיות, אלכוהול כמובן, נבטים, מפחיתה קפאין, מפחיתה שימורים.
נזהרת יותר במקומות מה אני אוכלת.
היתר כמו חומוס, אוכל בחוץ, בולגרית, פטריות פחות מקפידה.

לא מבינה במספרים

רופא נשים, לא רופא ילדים

אחד הסימנים לרעלת הריון זה כאבים ברום הבטן, בדיוק במקום שבו את מתארת...
יכול להיות שאצלך זה באמת איזה שריר, אבל במקומך הייתי מתקשרת למוקד אחיות ומבררת איתם אם צריך להבדק...רעלת הריון זה לא צחוק...

לא רוצה להלחיץ, אבל חשוב לבדוק מחשד לרעלת. יכול להיות שזה בכלל לא קשור, כן? אבל עם רעלת לא מסתבכים...
לי בהריון גם היו כאבים, והרופא אמר חד משמעית לבדוק (אמר לנסוע לבית אגד, שזה מעין מיון יולדות של מאוחדת בירושלים). בפועל הכאבים לא היו קשורים לרעלת (אבל לרוע מזלי גילו רעלת בלי קשר), אבל חשוב חשוב לברר ולא להתעלם, גם אם סיכוי גדול שזה כלום

יכול להיות שעברתי הריונות עם רעלת ולא ידעתי??
באחד ההריונות פעם התלוננתי לרופאה והיא כל-כך זלזלה שמאז אני אפילו לא אומרת לרופאות שלי על זה

אגב זה ממש בצלעות, הכי למעלה של הצלעות
לא כל-כך רום הבטן 🧐

כאבי בטן הם רק תסמין, אבל לא מחייבים... לכן, אם בהריונות קודמים היו כאבים, זה לא בהכרח מעיד על רעלת, אולי סתם על דברים אחרים...
בכל מקרה, אם זו לא לידה ראשונה, הסטטיסטיקה בכלל לטובתך והכל טוב, הסיכוי לרעלת משמעותית יותר נמוך. אבל ליתר ביטחון בעיניי שווה לבדוק

אז אני מניחה שזה היה מתגלה אז אם משהו לא היה תקין
לא?
והכאבים האלה הם כבר כמה שבועות 😔

תרגישי טוב❤

סובלת מהכאב הזה. כאב שורף ומציק ממש.
שאלתי את הרופאה פעם . בזמנו היא הסבירה שזה מהתרחבות הצלעות.
עשיתי. בדיקות דם וסטיק בשתן והכל ב"ה היה תקין.
כדאי בכל מקרה לשאול ולבדוק.

זה נשמע לי הגיוני, מתאים לסוג הכאב.
אבל מה עשית עם זה??
איך הצלחת לתפקד??

להריון. הקלו על הכאב.
חזיות רפויות
שינה בתנוחות שעזרו לי עם פחות לחץ על האזור.
ולחיות עם הכאב המציק ולהסיח את הדעת.
אצלי היו ימים שיותר כאב וימים שפחות. בלידה חולף כלא היה.

בתחילת ההריון, אבל ממש בהתחלה, עוד לפני שידעתי עליו, אולי עוד לפני שהתחיל. לכן מבחינתי לא קשור להריון.
כאב במקום מסוים בצלעות, מתחת לחזה ממש. בצד אחד.
לא כאב שורף אבל כן כואב.
רופא משפחה לא מצא סיבה. אולטרסאונד יצא תקין. גם בדיקת דם לצליאק. (בדיקות לדלקת הרופא משפחה אמר שאין מה לתת לי כי זה יכול לצאת חיובי בגלל ההריון כשבפועל אין דלקת).

נסיתי לחפש תשובות באינטרנט, ואחד הדברים שמצאתי זה שיש מצב ששרירים נתפסים באזור הזה וזה מרגיש כמו כאב בצלעות עצמן (וגם לזה יש צילום שאפשר לעשות ולראות את השריר התפוס).

בכל אופן אצלי לאחרונה זה הלך ופחת ונראה לי שדי נעלם. (הכאב לא היה רצוף וממושך. היה מרגיש לכמה שניות פתאום ונעלם ככה כמעט כל יום, אפילו כמה פעמים ביום).

אצלי ממש הולך ומתחזק ככל שההריון מתקדם
ונעלם מיד אחרי הלידה

אבלאני לא מצליחה לדמיין איך אני שורדת ככה עוד מעל שלושה חודשים 🥺

בזמנו ביררתי וממש המליצו לי על כל מיני טיפולים אלטרנטיביים לאיזון- אוסתאופתיה וכאלה.
הייתי גיבורה גדולה וקמצנית ולא הלכתי.. לא היה חכם בכלל.
תנסי לברר בכיוון הזה, לפעמים המבנה של הרחם והמיקום שלו משפיעים וגורמים לכאבים האלה, ולכן זה חוזר בכל הריון מחדש ומחמיר ככל שהבטן גדלה.
בינתיים תנסי ליצור 'הפרדה' בין החזה לבטן, עם כרית קטנה, מגבת מגולגלת, להישען אחורה כמה שיותר...

תנסי לעמוד על 6 ולהרים יד ורגל נגדית
וגם גלגולי אגן
אולי זה יעזור...

אבל אצלי זה היה בא והולך. אם זה לגמרי קבוע אז לא יודעת אם קשור

וגם- חזיה רופפת ונוחה כמה שאת מוצאת. אצלי זה היה מאוד מושפע

נראלי אנסה קודן כל בכיוון של חזיות רופפות יותר ותנוחות כמו שהזכרתן
ואחר כך נחשוב על אלטרנטיבי (מעניין אם זה עובד גם למי שפחות מאמין ברפואה אלטרנטיבית 🤭🤭)

מכונת שיזוף עובדת על קרינת uv?
כי אם כן, קרינת uv עושה מוטציות בדנ"א בעיקר אצל תאים שמתחלקים הרבה, כמו עובר. הייתי נמנעת אם את חושבת שיתכן שאת בהיריון. אולי אם זה במקום שמרוחק מהבטן, כי הקרינה רחוקה יותר, אבל עדיין למה להסתכן?

גם ככה זה מסוכן גם בלי הריון

ולא שאני יודעת שאני בהריון, אני כבר כמה שנים לא בהריון, לא נכנסת בקלות בכלל...

 

אז אומרות שעדיף להימנע...

 

לא רוצה לבאס

אבל לי לקח מלאאאא זמן להתנקות.

אני לא עשיתי כלום.

אם זה חד פעמי אז בגדי שבת וחליפה או וסט אפשר לשאול ממישהו או מגמח

לק"י

בנקסט יש חולצות לבנות עם צווארון סיני, ממש יפות לטעמי.
ומכנסיים גם יש שם.

חליפה ווסט חולצה פפיון ומכנס ב - 150-130 ש"ח

ברייצל H יחסית יקר

היום יש בהרבה חנויות 33% הנחה כדאי לך לבדוק..

מכנסיים יש בנקסט.
חולצה זה עניין של מזל איפה יש משהו יפה. יש קסטרו, קיווי, הוניגמן, זרה.
אני אוהבת צווארון סיני אבל את אלה שלא נראות שנטי אלא כן עומדות יפה. עם כפתורים בולטים או פסים עדינים ממש.
מכנס שחור או קרם.

בעיניי זה חגיגי מספיק לאירוע. 😁
יש חולצות עם קישוט בשרוול או בכיס.
בלידר יש כאלה.

מכנס אפור מחויט מהמם!
חולצה מכופתרת לבנה.

נעליים מסלקשיין. כמו סניקרס בצבע אפור.

וחברה הביאה לי פפיונים ורודים לחולצה.

מהממים

בעלי גם שם מכנס אפור.
ואני שמתי שמלה ורודה😅

תמיד מוצאת שם

בקיווי - באמת קליל ולא חליפה / וסט אבל חגיגי יותר מהרגיל כי זו היתה חתונה של דודה שלו. חולצה לבנה עם נקודות קטנות + פפיון (שהוא ממש התלהב ממנו ^^`) ומכנסיים תואמים. לא ראיתי מה יש לגילאים היותר גדולים אבל שווה לבדוק.

שוטפת אחרי השאיבה האחרונה ביום.

סגורה במקרר.
כל פעם להכניס למקרר ופעם או פעמיים ביום שטיפה טובה וסטריליזציה.

אגב יש כאלה שקונות כמה סטים של שאיבה
בעיקר אם הן שואבות בלעדית
אבל זה יקררר

תודה רבה!!

אם האכלתי חלב שאוב מבקבוק והיא לא סיימה הכל אפשר להביא לה את זה שוב אחכ?

חלב אם יכול להשמר כמה ימים במקרר.
אבל לפי מה שהבנתי,
אם הוא בא במגע עם הרוק של התינוק
הוא מתחיל להתפרק. ולכן לא שומרים חלב אם שהתחילו לאכול ממנו.

יכולה לשים במקרר לשמור להאכלה הבאה

@אודיה. אמרה

כששאבתי פעמיים ביום.
שטפתי בערב את הכל.

בלבד אחרי כל פעם, מניחה שיתייבש כמה שניתן, ולפני השאיבה הבאה מנגבת עם נייר. השטיפה במים לוקחת שניה וחצי, אבל הניגוב אכן סיוט. בערב שוטפת טוב עם מים וסבון. אה, בעבודה אני שוטפת רק את החלקים שבאים במגע עם החלב אז חוסך לי חלק או שניים

את מתארת מצב הגיוני סהכ. קורה שזה לוקח זמן. למעשה- זה המצב הרווח והמוכר. נדיר להכנס ישר ..

והאמת כמה שכולם אומרים זה נכון פשוט לשחרר
וזה מדעי ..

ומתייגת את @אפונה
שמתעסקת בתחום בשיטה טבעית לאיזון הורמונאלי.

שיטת אביבה, קלאסי
מוזמנת לקרוא באתר לראות אם מדבר אלייך,
ואני כאן לשאלות בשמחה.

תמיד אפשר להסתכל על מישהו אחר, גדול או קטן, ולראות תכונה יפה או גישה יפה לחיים וללמוד ממנו.

אבל אצל ילדים זה פשוט הכרח, חייב לעבוד על המידות כדי להתפתח כהורים.
אפילו מצד הכי ראשוני של לצאת מעצמינו למען מישהו אחר, זה נורא טוטלי מול הילדים, ומשם יש עוד המון דברים טוטאליים שדורשים מאיתנו להשתנות

להבין בין המילים, להבין את הטון

הרבה גמישות... ללמוד לזרום, אז מה אם תכננתי משהו עכשיו, הילד תכנן אחרת לראות שמה שעבד עם הילד הראשון לא עובד עם השני, כל ילד שונה וצריך להתכוונן מחדש.
ענווה... להודות שאנחנו לא יודעים הכל ולהתייעץ במקרה הצורך.

ינואר 2020

היא שיתפה אותי שהם ניסו כבר הכל ושום דבר לא עוזר, ששנים הם מתרוצצים איתו מטיפול לטיפול,
מרופא לרופא, מאבחון לאבחון ודבר לא רומז על איזושהי התקדמות. ולו הקטנה ביותר
היא בכתה בכי של חמישים ושלוש שנותיה וסיננה: "אני מרימה ידיים"
זה הבן שלי, את מבינה, אני נכשלתי איתו, אני אמא לא ראויה"
והבכי שטף את כל העולם שעמד סביבנו והכאב שלה פילח את ליבי, לרגע הרגשתי שהיא זו אני
ובנה זהו בני, וכמה צער נוהר בתוכנו כשהילד שלנו סובל!
כשהרגשתי שאני יכולה להניח מעט מילים שאלתי אותה:
"את רוצה שהילד שלך יתרפא ויהיה שמח"?
היא פערה עלי את זוג עיניה העייפות והתכעסה על השאלה:
"בודאי, איזו מן שאלה זו, אני מוכנה לעשות הכל בשביל שהוא ישוב לחיות"
הכל? הטעמתי באוזניה, "כן. הכל"
"גם אם תתבקשי לעשות צעדים שהם לא נוחים לך? ובניגוד גמור למה שהאמנת עד היום"?
היא שתקה כמה רגעים ואז אמרה:
"אני אעשה כל מה שצריך"
"תראי," אמרתי לה
"בין הורים וילדים יש רשת סודית של התרחשות. תנועה פנימית אצל ההורה משתקפת במהירות אצל
הילד שלו, זה לא היה כך כל השנים. עידנים שלמים היתה הרשת הזו רדומה לגמרי והילדים יכלו לנוע
ולהתקדם ללא קשר למצב התודעתי, הפיזי והנפשי של ההורים שלהם.
לאחר מכן החלה תקופה חדשה. הרשת הסודית והנעלמת הזו קמה לתחייה והחלה לפעול במלוא עוצמתה
ואכזריותה, וגם במלוא פלאיותה למי שבוחר להבין אותה ולפעול במתאם אליה.
דמייני תינוק, שמשתובב עם אמו, הוא לוחץ לה על האף ואז מיד היא משמיעה קול מצחיק, הוא שב ולוחץ
על אפה והיא שבה ומשמיעה קול מצחיק, הילד לא מבין איך פועל הקשר הזה
אבל הוא ממשיך להפעיל את התנועה הזו כי הוא רוצה להשיג משהו
במקרה של הדוגמא הזו, הוא רוצה להשיג את התענוג שהוא חש, כשהוא צוחק ואמו צוחקת גם היא.
כך פועלת מערכת הקשרים הבלתי נראים לעין בין הורה לילד
רק שבמקרה הזה, גם הילד וגם ההורה אינם יודעים בתחילה את הקשר ההדוק שנמצא בין התנועות שלהם.
הילדים בעידן שלנו נולדים רדאר שקוף. הרדאר הזה קולט את כל הרשמים מן הבית
עד שהמודעות לזה לא מוארת, גם ההורה וגם הילד אינם ערים כלל לרדאר הזה .
כשאחד ההורים "נתקע" בחייו או שני ההורים גם יחד, כשהילד
קולט בחושיו שמשהו אינו עובד כשורה בבית, כשאחד
ההורים פוגע בעצמו בכל מיני דרכים, כשאחד ההורים נתון
בתוך התמכרות מוכחשת, כשהבית מתנגן בעצבות או במתח
בשקרים או בבהלות, כשהילד חשוף למסרים כפולים או
סותרים, כשישנם סודות קבורים בין הקירות, כשההורים
אינם מאוזנים וכו…'
הרדאר הסמוי מתחיל להפעיל את האזעקה שלו. והדרך בה
זה מופיע במציאות היא על ידי התנהגות רגרסיבית של הילד:
התפרצויות זעם, דכאונות, התמכרויות, מחלות פיזיות, מחלות
אוטואימוניות, ניתוק, אילמות מרצון, נשירה מהלימודים,
מהחברים, מהחוגים.
ישנם מקרים קיצוניים שהילד "מתגרש" מהוריו,
אם אנו חסרים את המודעות לרשת הקשרים הסמויה הזו,
סביר שנתחיל לרוץ עם הילד לרופאים
ליועצים ולמיני מטפלים
אולם, אם ההבנה הזו מול עינינו
נוכל במהירות רבה יותר לאמר לעצמנו כך, לדוגמא:
.1אני מבחינה וקולטת שהמצב של הילד שלי הולך ומידרדר מזה כבר שנתיים.
.2אני מבינה שהרדאר שלו קולט משהו שמתרחש אצלי או אצל אביו או בינינו ומאותת על עצירה
ובקשה לשינוי.
.3אני מבינה שהילד שלי הסכים בטובו לקחת על עצמו את הסבל הנורא הזה שלי/שלנו רק כדי שאתעורר
ואעשה שינוי.
.4אני מבינה שאני הגורם הראשון והמרכזי וההכרחי לסייע לילד הנפלא הזה להירפא ולהחלים.
.5אני מבינה שהוא לא יזוז קדימה עד שאני לא אזוז קדימה, ולא יעזרו שום שיחות ושום תרופות
בשלב הזה.
.6אני מבינה שהצעד שעלי לקחת במציאות (שהילד שלי מאותת לי בצורה לא מודעת דרך הרדאר שלו
כבר זמן רב) הוא צעד לא נח עבורי. צעד שאני פוחדת לעשות, צעד שאני לא הייתי עושה אילולא
המצב שלו היה כלכך מחמיר.
.7אני מבינה שמי שצריך עזרה יותר מכל זאת אני.
.8אני מבינה שאין לי זמן למשוך את הסיטואציה הזו מפני שכל יום שעובר הוא סובל סבל נוראי.
.9אני מבינה שאין לי מוצא אלא לנוע קדימה.
.10אני מתחילה תהליך!
לכל אחת המסע הוא אחר ושונה. אולם, גיליתי שיש דבר אחד משותף לכל הסיפורים והוא הצעד הראשון
בתהליך. הצעד הראשון תמיד מצריך את ההורה להשיב את תשומת הלב שלו מבחוץ פנימה
להחזיר את עצמו ואת הנוכחות המלאה שלו הביתה. הצעד הראשון תמיד כרוך בהפסקת המירוץ של
ההורה מחוץ לבית וכניסה אמיתית פנימה אל הבית, אל האוכל החם, הריחות הטובים בבית
הפניות להקשבה, יצירת השקט במרחב הביתי, טיהור הבית, סידור הבית
השקטת ההפרעות מבחוץ וריכוז לגבי ההתנהלות והנוכחות של ההורה בבית
על ההורה לייצר נינוחות ומרגוע בבית על מנת שהילד יוכל לשוב לקו המחשבה הבריא והטוב שלו.
אם הרדאר שלו קלט לאורך זמן שההורה שלו יצא מאיזון, איבד את עצמו לעצמו, עצבני, מתרוצץ, לא
מחובר לעצמו, לא מתפתח, אז קו המחשבה שלו משתבש, מתחיל להיות קו מחשבה "מופרע" כי הוא נאלץ
לצאת מתוך עצמו ולשמור על הוריו. איך הוא יעורר אותם? (כל התהליך הזה אינו מודע לילד כמובן) – הוא
ייצור מצב משברי!
איך ?
הוא יפתח מחלה או הפרעה ברמה כזו שההורה לא יוכל יותר שלא להקשיב לזה.
כמה זמן? עד שההורה יעצור בחריקת בלמים ויעשה שינוי אמיתי, עד שההורה יקלוט את כל "המופע"
הזה שמוקרן לפניו ויבין שהוא הגיע לאין מוצא, לאין ברירה
עד שהוא יפסיק לחשוב ולהאמין שאיזשהו מטפל או רופא יציל לו את הילד, לא! הוא נקרא כעת להציל
את עצמו ואת ביתו ורק הוא יכול לעשות את זה! ומי שליח החסד והטוב שלו?
נכון! הילד שלקח על עצמו לסבול עד כדי כך.
רגע ההכרה הזה הוא רגע מכונן, פורץ דרך ומציל אחים. זה רגע מפחיד עד מוות אולם טמונה בו גאולה
וממתין בו ריפוי."
מי יתן והמילים שהנחתי כאן יצליחו לחדור מבעד לכל המסכים של החוץ ושל הפנים, יצליחו לבקע את
קרום הלב ויגיעו לכל הורה שצריך לצאת ממש ברגע זה למסע להצלת חייו ומשפחתו. אמן !


לא אומרת שמסכימה עם כל מילה ומילה, אבל הרעיון בגדול נשמע לליבי נכון מאוד

סודות של הלב
נראה לי שזה לא יפתח את הפוסט הספציפי שציטטתי אלא את הרשימה, אבל הוא די למעלה

רק אלוקים היה חסר לי פה בטקסט

ברור שזהו נסיון שהוא הביא עליי בכדי לגדל אותי, להרים אותי.. לברור את אמונותי, פחדיי, מעשיי

כמה שניסינו לגמול ממטרנה ופחדתי שהוא ישתה בקבוק בלילה עד גיל גדול, בסוף ברגע שהוא היה מוכן לזה הוא עשה את זה לבד אחרי שויתרנו. כמה שדאגתי 'הוא לא אוכל מוצקים טוב, כשהוא רצה מוצקים הוא התחיל לאכול הרבה. הוא לימד אותי שהכל בקצב שלו, שהוא בן אדם שלם ואני צריכה לכבד את הרצונות שלו

המשימות שהביאה איתה האימהות, למדה אותי ליישם את עקרון פארטו.

לדוגמא: בקיפול כביסה אני קודם מקפלת את הדברים הגדולים, שמהווים את רוב הכביסה אבל לוקח 2 דקות לקפל אותם, כלומר ב2 דקות אני מקפלת את רוב הכביסה (מכונה אחת)

עוד דוגמא: בהערות וביקורות כלפי בעלי/ הילדים, יש לי כמה נושאים בודדים שהכי חשובים לי, ורק עליהם אני מעירה. ככה אני שומרת על תקשורת עם מעט ביקורת, בלי שזה בא על חשבוני.

דוגמא אחרונה: בכל הנוגע לחינוך ילדים, אני מתמקדת בלימוד עקרונות ולא בביצוע שלהם. לדוגמא מלמדת עקרון שמירה על נקיון/ התנהלות כלכלית נכונה/ ניהול נכון של הזמן/ תזונה בריאה, אבל לא עוסקת באכיפת העקרונות. נותנת לילד להתנסות ולחוש לבד מה נכון ומה פחות. כלומר מתעסקת מעט עם לימוד העקרונות, והילדים לומדים מעצמם להתנהל נכון.

לא תפקידינו לשטר, לקח לי הרבה זמן להפנים, להבין שבסוף הילד יספוג את העקורונות בעיקר כי אני אוכפת אותן על עצמי.

שזה אומר לעבוד על המידות שלי,
לפתור כל מיני תסביכים בתוך הלב עם אמא שלי,
כדי להיות חזקה מספיק להכיל את הרגשות שלהם, להבליג על הטיפשות וכו'.. להיות מעל כל זה.
לימדו אותי מנהיגות וממשיכים ללמד יותר טוב מכל קורס ותואר.🙂

ועוד דבר שלימדו אותי זה לדאוג להטעין את עצמי כדי שיהיה לי מה לתת.כי כשיש לי עולם פנימי ממנו אני מקבלת את הכוחות, אני לא מצפה לקבל רק אושר ומתיקות מהילדים, וככה קל יותר לסבול את ההתנהגות שלהם ולחנך אותם.


יש עוד המון עבודה. אבל הן מורות טובות. תודה להשם.🙃

מה הכוונה מנהיגות?

להאציל סמכויות (לתת אחריות),
להציב גבולות,
לתת מוטיבציה ולעודד,
להקשיב,
לתכנן את הזמן,
לקחת אחריות...
וזה ממש דברים שמנהיג צריך
בקיצור לנהל בית
זה כמו לנהל מפעל קטן🙂

בס״ד

״כי כשיש לי עולם פנימי ממנו אני מקבלת את הכוחות, אני לא מצפה לקבל רק אושר ומתיקות מהילדים, וככה קל יותר לסבול את ההתנהגות שלהם ולחנך אותם.״

הוא חזק ממש! תודה על החידוד המהמם הזה!

💜💜💜

שה' סידר את העולם בצורה כזו שבנאדם בגיל בוגר הולך לגדל ילדים בבית

זה סוג של "שליחות" להעביר הלאה את הדרך הטובה בחיים 

 

זה נותן לנו המון סיפוק

מפתח את האישיות שלנו עד כמעט למקסימום!

לסבלנות

ל-ללמוד לפתור בעיות טכניות

ללמוד איך להרגיע

להבין ביחסי אנוש - שלכל אדם אישיות וטבע גנטי אחר של אופי- ועם כל אחד צריך להתנהל לפי האופי שלו (לדוגמא - ילד שקט, ילד עקשן, ילדה מפונקת) - אז ככה ללמוד גם להתנהל עם אנשים בחיים - בעבודה וכן הלאה

לדעת איך להיות זריזים ולנהל מטלות טכניות

 

בקיצור לפתח את המעשה וגם את הלב למקסימום האפשרי כמעט! וזה - אפשרי - כמעט אך ורק ע"י זה שאתה מגדל ילדים! (ולא בכמעט שום דרך אחרת בחיים , בעיניי - כלומר גידול ילדים מצריך יותר סבלנות ואורך רוח וכחות נפש - מאשר עבודה חשובה כזו או אחרת , משמעותית וחשובה ככל שתהא....בעיניי לפחות)

 

בנוסף , הם מחזירים אותי לשלב הילדות שלי - איתם "מותר" להשתטות וליהנות ולעשות דברים "לא ברמה" מספיק.... ליהנות מהדברים הפשוטים

 

בנוסף, הם מחזירים המון אהבה ללא תנאי (למה אנשים ללא ילדים מגדלים כלב? כי הם זקוקים לקבלת חום ואהבה בתוך ביתם, ולא מספיק החברה בחוץ - אם מדברים על מישהו שיש לו הרבה חברים למשל אבל גר לבד בבית)

 

בנוסף הם משקפים לי מעין הצגה של התנהגויות ילדותיות שלי בעצמי, מספקים כעין "מראה" מוגזמת/מוגדלת על התנהגויות ילדותיות שלי ובכך גורמים לי לרצות לעבוד על עצמי יותר ולהתנזר ממנהגים פחות מוצלחים אלו   (כגון בכי הסטרי ממשהו שולי וכן הלאה, חוסר יכולת להפסיד, חוסר יכולת לוותר, מריבות על דברים קטנוניים, וכן הלאה)

 

בנוסף, ברבות הימים מחזירים נחת בעז"ה אמן - נכדים, ביקורים, קשר יציב (אין כמו משפחה!) 

 

ועוד המון דברים אחרים נוספים, אם יהיה לי כח אולי אחשוב ואכתוב עוד .....

אני בבי"ח התעוררתי כמה וכמה פעמים כי לא הרגשתי תנועות... (אחרי לידה כמובן)

ישבתי והכנסתי כביסה למכונה, ופתאום נלחצתי שאני לא מרגישה תנועות... ואז הקטנצ'יק בכה ונרגעתי

אחרי אותה לידה בישלתי חמין לשבת ביום שהשתחררתי מבית החולים... (אבל הילדים קילפו את הירקות)
ניסיתי אז להיות גיבורה

אצלי זה גם רִיק כזה בבטן, משהו שהיה ונעלם

גם בביקור באולטרסאונד של אחרי לידה לראות את הרחם עושה את ההרגשה הזאת...

הייתי בשבוע שעבר בבדיקה ולרגע נלחצתי שהכל היה ריק על המסך. תחושה מוזרה...

הראתה והסבירה דברים על הרחם, וחשבתי בלבי: מה זה מעניין אותי בכלל? כבר אין שם תינוק, שהוא המעניין...
אבל תכל'ס היא באמת הייתה חמודה וזה היה יפה מצדה להסביר ככה

האגיס למשל כבר כמה שנים הכי זול זה 12.5 לרביעייה. היום כבר כמעט לא מוכרים במחיר הזה
לשופרסל יש שישייה ב18.9
בייביסיטר חבילה של 4 בדרכ מבצע של 2 ב25

שזה 24 חבילות אז יוצא 2.5
חשוב לציין שבפועל הגיע רק ארגז אחד וחוייבתי במחיר מלא ולא ב30 שח, אחרי כמה מיילים זיכו אותי 😅 אבל מניחה שרוב הפעמים מקבלים באמת שני ארגזים

לק"י

מידי פעם יש מבצעים, שווה למי שעושה באונליין.

כל חבילה 72 מגבונים שזה המון!! בדכ קונים פמפרס וזה 52 לחבילה

אנשים בלי טאקט, בלי.. בחיים לא אבין אותם. נדחף ועוד דוחף איתו עוד 3! עלאק 3 ידידות שבא להן תחושה של בית.. אז שתתכבדנה ותסענה לביתן, מניחה שיש להן כזה?!
חבר, לא שמעת על הכלל: "אין אורח מכניס אורח?" בטח לא אין אורח מכניס שלושה!
אעעעעע

הבעיה שהבעל חושב שאני הבעיה

סתם
אם את צוחקת זה כבר טוב..
תכלס הם אצלך עכשיו בסלון ואת בחדר?

סליחה מהפותחת, אבל ממש ממש הצחקת אותי השם בשימוש כבר
לפותחת, ממש ממש ממש מעצבן, הייתי חוטפת קריזה מינימום

עקיצות גם כלפי בעלה על הפרצופים על ה"הכנסת אורחים שלה"
אבל צינזרתי מהר
אפילו שזה היה בצחוק גמור...

אין עלייךךךך

עוד שלוש "ידידות"... מה זה הדבר הזה??
ואת עוד כותבת שסבבה, ועוד שיתקלחו אצלך...
את מדהימה מכל כיוון, ואני מקווה שבעלך יודע את זה!
בכל אופן, לגבי האירוח - לגמרי תטילי וטו. אין פה שום קשר להכנסת אורחים - יש פה קשר למצוות חמורות יותר: אתם לא יכולים לאפשר לבן ובנות לישון ביחד באותו חדר בבית שלכם! לי לפחות זה ברור...

וכמה שחשוב מצוות הכנסת אורחים חשוב גם לשמור על קדושת הבית..

בעיקרון הוא תכנן לישון בחדר פיצי בסלון או בחצר.
הוא בעיקרון דתי

לישון כשאתה בעצמך אורח...

לדעתי שבעלך יקח את החבר לצד יסביר לו שלפעמים צריך את הסלון בלילה (תינוק בוכה וכאלה) ולצערו זה לא מתאים.. ואם הם יכולים לבדוק אופציה אחרת..

אסור לשלם מחירים גבוהים מדי בשביל אחרים, זה פשוט לא בריא! לך, לזוגיות, לך!!!!!!

אישה עינה צרה באורחים - אמרו את זה בהקשר של נעמי, שלא באו אליה בטענות. וזה לתועלת ושמירת התא המשפחתי.

בכללי, לפעמים במקום להעלב, הכי עוזר לשחרר.
להגיד לו שאין לך הכנסת אורחים - משהו בסגנון "נכון, אין לי הכנסת אורחים, ואני מבקשת שילכו עכשיו". מה יקרה?
הוא יתחיל להשלים עם זה, או להתווכח עם העובדות ולגלות שהוא טעה.
או שלא, אבל כשמשחררים זה כבר לא מעליב...

וחיבוק על האכזבה מבעלך.
אבל אתם יכולים להציע שתפרסמו בווצאפ אם יש מישהו שמוכן לארח אותם ללינה הלילה בבית או ביחידה או משהו בסגנון..

זה בגלל שקצת לא נעים לומר לא בפנים שלהם
מה שבסמס היה זורם לו
ויש משהו די חסר טאקט בזה שהם כבר הגיעו ואז מבקשים להישאר לישון כי לא נעים לסרב
ולכן הוא גם חושב שעדיף שהתוכנית שלכם יזוזו כי פחות לא נעים לו לומר לך מאשר להם..
ולכן אם אתם מציעים פתרון אחר זה הרבה יותר קל.

ולדעתי, למרות שהוא חבר של בעלך, שיא הלגיטימי שתגידי בעצמך שאת קצת חולה וגם יש לכם תוכניות להערב ולא מתאים לארח.

בעלך מבין אותך מאד תאמיני לי
הוא פשוט מתפדח כי זה חבר שלו ולא נעים לו וזה…
פשוט תגידי אנחנו לא יכולים ותחייכי חיוך גדול גדול
ממש ממש מממשששש מצטערת אבל אי אפשר היום חיוך גדול וזהו.

זו סיטואציה שהחיים לא מכינים אותל אליה..
חיבוק

מזל שיש את המקום הזה!
בסוף בעלי הבין את הטעות ובאמת צדקתם הוא פשוט נורא התבייש ומצא להם מקום אחר.
וכשהם באו לצאת חבר שלו הציע לו שהם יבואו בשבת
תקשיבו טוב
*8* שבילסטים

אמרנו בנימוס שכנראה שלא

אבל גם לבעלך!
וואי יש אנשים חיים בסרטטטטטטט

חיים באיזה כוכב אחר...

שמחה ממש שבעלך הבין את העסק....
ואת פשוט נסיכה. איזה הכנסת אורחים זורמת יש לך!!!
מרוב שאת זורמת הם גם הרגישו בנוח לזרום אובר... שלא לומר לשחות🤣
אשרייך אשת חייל!!!!

ממי שמבקש ככה בלי לעשות חשבון באמת אין מה להתבייש
שמחה לשמוע שהסתדרתם ומקווה שהראש שלך יותר טוב

חמוד.. אבל כנראה לא מבין

מה זהההה

אותם בחורים/רות רווקים/ות?
אם כן זה מסביר את חוסר הטקט שלהם.
בחיי פגשתי רווקים שאין להם מושג מהחיים, מבחינתם בערב זוג משכיב ילדים והולך לישון. אין להם מושג מה יכול לקרות בערב אחד. או כמה זמן זוג עם ילד יכול לחכות כדי להגיע לערב ששניהם פנויים והזמן הוא מתאים מכל הבחינות כדי לבלות קצת ביחד.

אספר לך על עצמי:
בשנה הראשונה לנישואים אח שלי בא לבקר אותנו בבית שלנו. נשמע הכי לגיטימי, נכון?
אז ככה, אותו ערב היה ליל הטבילה שלי, חזרתי הבייתה אחרי 7 נקיים עמוסים בעיקר נפשית וטבילה במקווה שהייתה לי יחסית חדשה. ואז קיבלתי טלפון שאח שלי מגיע כדי לאסוף חבילה שקיבלנו כדי להעביר לו לפני מספר ימים. הוא לא בידיוק שאל אם אפשר לבוא.. אלא יותר קבע עובדות בשטח: אני בדרך אליך לאסוף את החבילה.. עוד כמה דקות אצלכם.
את ההודעה הזאת קיבלתי איך שעברתי את מפתן הדלת, חזרתי הבייתה, בעלי מחכה לי, זוג טרי טרי (נשואים אולי חודשיים), אנחנו כבר לא בראש של לארח באותו ערב..
קיצור הוא הגיע, נשאר לכמה דקות (45 ליתר דיוק) והלך.

קיצור, לגמרי מזדהה איתך. לרווקים (לפעמים) יש חוסר טקט משווע בנוגע לזמן המתאים לאירוח. ולפעמים זה לא עיניין של 'ליל טבילה', לפעמים פשוט בא לנו ערב שקט, ארוחת ערב סטנדרטית עם בן הזוג בתוך שבוע עמוס, ואז אורחים באים עם שאלה מופרחת שכזאת.

נשמע שהם באים מסוג האנשים הזורמים ומבחינתם לא מבינים למה אחרים 'תקועים' ולא מצליחים להתגמש. יאללה, מה זה כבר לילה אחד? נישן בסלון זה לא מפריע לנו.
חכי.. זה מסוג הדברים שאחרי החתונה זה יעבור. בדוק

אני זוכרת שכעסתי נורא באוזני בעלי
שבחורי ישיבה היו עוברים ליד המקווה בשעות הערב
)יש שם דרך קיצור כזאת)
והוא הסביר לי שהם באמת לא מודעים ל"עולם תחתון" שמתרחש שם...
זה לא שכולם שם סוטים (ויש כמובן גם כאלו מציצנים ליד מקוואות🤢)
הם פשוט לא בראש בכלל שזה מביך נשים ולא לעניין לעבור שם

אולי הם לא מבינים מספיק את המשמעות, אבל הם בטוח כבר מבינים אל הקטע

התחתנתי ראשונה אז לחברות שלי לא היה מושג!!! מה המשמעות של ליל טבילה/ בכללי ערב זוגי. וכולן היו בשירות וחזרו רק סופשים.
ככ הרבה פעמים הייתי צריכה ללמוד להגיד לא..
וכן הם היו רווקים ואני מניחה שפשוט לא הבינו.

לפחות לא ברמה כזו (אולי רק ברמה שעושים כל הזמן הפסקות סקרנות כדי לראות מה הם מפסידים במהלך ההנקה...)
אני חושבת שגם אני במקומך הייתי שוקלת מטרנה למקרים כאלה... השאלה אם מבקבוק הוא יהיה מוכן לשתות כשיש מסביבו אנשים?
אולי תנסי פעם אחת לתת לו בקבוק, רק כדי לבדוק אם זה עוזר?

לעבור לבקבוק זה תהליך...

ואני לא יודעת אם אני רוצה כבר עכשיו, זה קצת מוקדם

מצד שני.. כל מה שכתבתי..

עובר לו. ואם לא - אז תתחילי לנסות בקבוק... אולי בסוף זה אפילו יקל עלייך בלי קשר

אני אף פעם לא הנקתי עד גיל שנה
אבל חצי שנה זה המינימום מבחינתי...
בעקרון, עכשיו אני בהתלבטות חח

חשבתי שאת כמוני, וניסיתי לשים את עצמי במקרה שתיארת. אבל אם גם ככה את רגילה להיניק בלעדית עד גיל חצי שנה, אז לא נורא שתרדי מהבלעדיות חודש וחצי קודם...
(אגב, אפילו אני, פריקית ההנקה, שילבתי בקבוקים לתאומים מגיל חודשיים...)

אוף אני לא יודעת חחח
טוב אני אדבר בערב עם בעךי נשמע את דעתו גם

וזה לא ככה בדיוק
הכי קצת שלי היה חצי שנה
והכי הרבה 9 חודשים

קל לי לדבר... בפועל כנראה שכמוך הייתי חוששת לעשות את הצעד...
אבל העצה שכתבו פה, שתחכי לראות אם זה משהו שעובר, נשמעת לי חכמה. אלא אם כן יש לך דברים חשובים ממש בימים הקרובים שאת לא רוצה להפסיד בגלל הכבילות אליו ואל ההנקה בדממה שהוא דורש...

זה גיל שמאד קשה להם להתנתק מהסביבה החיצונית, זה בדיוק גם הגיל שבגלל זה מתחילות כל הבעיות הירדמות
כשיגדל יהיה לו יותר קל להתעלם מהסביבה.

הסביבה מסיחה אותו

 

אבל עם סינר הוא לא מוכן בשום פנים ואופן

כי גם אצלי היא לא אוהבת סינר הנקה, אבל היא כן יונקת. וגם אצלי היא מוסחת כשיש עוד אנשים... השכחה עד כמה הוא לט מוכן בכלל

אפשר גם בטיול למצוא פינה שקטה להניק

אבל בחוץ חייב להתכסות, לא תמיד אפשר למצוא מקום בלי אנשים

ואני יוצאת ומתנהלת רגיל מקסימום שמה איזו שמיכה או חיתול בד ככה קצת מעל לטשטש. בלי שיגע בתינוק
ומניקה בלי שרואים כלום
או מוצאת פינה יותרנשקטה
או יושבת הפוך

גם שלי לא מוכנים כשיש הסחות דעת ואחים מסביב גם מגיל קטן
ואני האמת לא מוותרת להם
מה הכוונה?
לא הולכת לחדר שקט באופן קבוע
רק כשממש עקרוני לי שיאכל טוב
מניקה הוא מתרומם ומפסיק?
טוב
אז תקום תשחק תתבונן
אח''כ שוב יונק עוד קצת
ושוב מפסיק
פשוט אוכל בהמשכים

ככה ההרגל לשקט לא משתרש

וא

מאד נפוץ. הם מתעניינים יותר בסביבה, ופחות "מתרכזים" כל כולם בהנקה.

מעבר לזה, את עושה נהדר כשמפחיתה גירויים, מניקה במקום חשוך ושקט - אולי כשאתם בחוץ אפשר להיניק במנשא?

הנקות קצרות זה גם טוב, רק להציע המון פעמים ביממה (גם עוזר למנוע התייבשות כמובן ככל שמזג האוויר מתחמם)
עוד אפשר - הנקה מרובה בלילה, הנקה בשכיבה במהלך היום, אפשר בתנועה/על כדור פיזיו. לנסות תנוחות שונות.

בגדול גם בטיול אפשר למצוא מקום פינתי בדרך כלל...
לפעמים עם סינר ממש גדול הם יותר מוכנים לינוק.

מבינה אותך💕

ולגבי הטיול-
הטיול היום היה אמור להיות עירוני, טיול רכבות..כך שאין מקום שקט...ג

ואני שאלתי בכללי, לא רק על הטיול.אפילו לצאת נעם הבנים לגם שעשועים הופך להיות מורכב בגלל זה...

איך אפשר להניק במנשא? אני רוצה ואין לי מושג איך....

מוכנה לינוק רק בשקט מוחלט כשאין אף אחד מסביב.
עם סינר הנקה עושה סצנות שגורמות לאנשים להגיד - ״אולי אין לך חלב….״ תוך כדי שמתחת לסינר אני מטפטפת עליה ועל עצמי ליטרים של חלב

מאתגר אבל אפשרי

יכול להיות שזה גל כזה ויעבור עוד שבוע שבועיים. הייתי מחכה בינתיים. ואם לא אז באמת בחירה שלך. כל החלטה לגיטימית.

יש כאבים בתחילת הריון אבל בגלל הרקע הייתי הולכת לרופא. אולי ימליץ על מנוחה או תמיכה להריון.
תרגישי טוב! שיעבור תקין ומשעמם!

זה הבעיה שהרופא שהולכת לא מקבל מחר

ותמיכת הריון כבר לוקחת

רק רציתי אולי לשמוע ולהירגע שהגיוני שיש  כאלו שיש להן כאבים והכל תקין

כי האחות בטלפון כן אמרה לי שזה מדאיג...

לוקחת מחלה. ורואה אם יש השפעה. תבדקי.

תלכי מחר אפילו גם לרופא אחר, כי בחמישי יש שביתה של המרפאות.. והבתי חולים

אבל מה בעצם אפשר לבדק?

אני בשלב ככ מוקדם

יכול להיות שזה בכלל סימפיזיוליזיס? כשהתחיל לי אז כאב לי אפילו להרים חלב, הכל כאב..

בכל מקרה בגלל ההיסטוריה שלך ממש ממש ממש ממליצה לך לנוח ממש, לא להתכופף, לא להרים ולסחוב בכלללל, לא למתוח יידים למעלה גם אמרן לי פעם, ממש לשמור על עצמך כאילו את ביצה חח זה המשל שעלה לי.. קצת מוזר..

בהצלחה ממש!!
♡♡

מכירה מ

גם בלי הוראה מרופא.

 

ובלי המלצה רפואית כל השהועותה ראשונית לא הזזתי אצבע בבית

זה היה גם מובן על הסביבה שלי

קיבלתי גם תמיכה הורמונלית בגלל ההיסטוריה

\נסי להפחית משימות לא קריטיות ולא רלוונטיות מעצמך ותנוחי ותשתי המון מים

יש כאבים בתחילת הריון של התרחבות הרחם וגם הזקיק לפעמים כואב.. אז לנוח לנוח

שבוע 18-22

בהמשך תנועות חזקות ממש

אבל כל ההריון התנועות היו מוחלשות יותר

אבל זה היה הריון ראשון

יש משהו טוב בשיליה קדמית, הבטן נראת קצת פחות כמו שקית והיא נשארת עגולה כזאת

זה היה הריון ראשון אז אין לי למה להשוות אבל התנועות היו חלשות יחסית ובתדירות נמוכה

זה גם תלוי באופי של העובר.

שבוע 21, וממש רוצה כבר להרגיש... ושיהיה חזק! וואי בא לי..

אבל בע"ה העיקר בטוב ובבריאות

הרגשתי בשבוע 14 בהריון הראשון ו13 בשני. בשניהם היתה שילייה קדמית אז אין לי השוואה לחוזק התנועות...

לא הרגשתי שוני בין קדמית לאחורית משום מה

אולי בעוצמה בהתחלה? משבוע 22 הרגשתי ממש אבל לא כל הזמן

כמו בשבועות מתקדמים יותר. כמעט כולם אצלי הם שיליה קדמית משום מה

היה גם אחורי ולא הרגשתי הבדל משמעותי

לא זוכרת מתי בדיוק. לא היה הבדל בחוזק שלהן.

התחלתי להרגיש בשבוע 19
היו הרבה פעמים באולטרסאונד שהטכנאית אמרה שהם משתוללים והופתעה שאני לא מרגישה כלום. ובשלבים מאוחרים יותר בכלל ראיתי את הבטן זזה

אז אין לי למה להשוות.
בהריון ראשון הרגשתי משבוע 16 בהריונות מתקדמים משבוע 14.
בשלב מתקדם התנועות היו חזקות עד כדי חוסר נוחות (אולי עם שיליה אחורית זה היה עוד יותר חזק)

כן אחורית והתנועות היו ממש חזקות. ברמה שראיתי מה זז ולאן...

לא הפריע לי למעקב תנועות. זה היה בהריון הראשון אז גם לא היה לי למה להשווות.

בדיעבד בהריון השני התחלתי להרגיש מלא מלא תנועות משבוע מאוד מוקדם (16)

 

בבקשה תקשיבי

 

אני תמיד כאן בשבילך

וכמה את מלקה את עצמך אחותי. על מה? על זה שיש לך דאגות נורמליות?
ברור שתמיד צריך לפנות להשם בתפילה, אבל רבי נחמן אומר שהצעקה הכי גדולה היא קול דממה דקה. שכבר אין איך לבכות מרוב צער. הייתי שם בתקופה מסוימת בחיים שלי שיצאתי ממנה מחוזקת מאוד, כי ממקום כזה נמוך אפשר רק לעלות. השם רואה את הצער שלך ורוצה לרפא לך את הלב. תעשי השתדלות לשם כך. אני רושמת לך כמה נקודות שעולות לי ברשותך
1. אם את על מניעה הורמונלית - לדעתי ומנסיוני זה מגביר תחושות כאלה מאוד. תשקלי להפסיק במיידית. אני ראיתי ישועות מיד.
2. אני חושבת שעכשיו את אנוסה מלהתפלל. ממש. אל תצפי את זה מעצמך. זה יותר מדי כרגע. אם את מוצאת נקודות בהן את יכוחה לזעוק להשם לא משנה איפה את - תעשי זאת אבל אל תצפי מעצמך למשו שאת לא מסוגלת אליו. אני חוויתי על בשרי תקופות כאלה כאמור, והבנתי שעכשיו עבודת השם שחי היא להוריד פרופיל רגע בעניין ה'טכני' של תפילה לפי הספר. עכשיו עבודת השם שלי היא להתחבר לנקודה האמונית. במילים פשוטות. בהשתדלות להיות בשמחה. בלקדם את עצמי לאט לאט אבל בטוח. ולעזור לעצמי, מה שמתחבר לנקודה מס 3
3. מחסור בויטמין בי 12, ויטמין די עלול לגרום לתחושות כאלה. תבדקי מה איתך בבחינה הזו. אם יש מחסור במאגרים אז כשהם מתמלאים המחשבה מתבהרת ומתחילים לראות אור בקצה המנהרה.
4. אם אין מחסור כזה, הייתי בודקת אופציה של טיפול.
ואפילו במקביל. את נשמעת במצוקה ממש. הנפש שלך זועקת לי בין המילים שלא טוב לה. יכול להיות שזו חרדה.וזה בר טיפול. ומוסיפה שאם את עוברת ניסיון והתמודדות קשה כמו שכתבת זה ממש מובן. אז אל תשפטי את עצמך לחומרה. למזלנו אין מושגים של שכר ועונש מיידיים מן השמים אחרת אוי ואבוי לנו. תנקי לעצמך מהראש את העניין הזה. אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים.




חיבוק גדול אהובה ❤️

ה׳ שפתיי תפתח

כמה את סוחבת!

את הניסיון הזה, והדאגות והחרדות שבאות איתו
את הצורך לפרוק - ובו זמנית אי היכולת לפרוק
את כובד ההסתרה
את הדילמה סביב האנונימיות
את חוסר היציבות בעקבות כל המעברים האלה
את התסכול ואת הייאוש שאתם לא מצליחים להגיע למקום של קבע

וגם...

את החסימה הזאת מול ריבונו של עולם
את החסימה הזאת מול עצמך, כשאפילו למרר בבכי את לא מצליחה 😢

את הזכרונות של מה שהיה כשהיית ילדה בת 16
את כל מה שפחדת אז
את כל הזרות שהרגשת
את כל השיפוטיות של כולם...
ושל עצמך
את כל הבדידות!
ילדה בת 16!!!
שמרגישה שאפילו העצים רואים שהיא לא בסדר
והיא רק ילדה...
מה היא כבר מבינה מהעולם...?
מאיפה יהיו לה את הכלים לבחור נכון?
אם החוסר שהיא מרגישה תהומי ומפחיד כל-כך
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין אף אחד שרואה את כל הטוב שבה
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין בעולם - מי שמאמין בה.

חיבוק אהובה!
חיבוק לילדה הקטנה היקרה הזאת, וחיבוק לך נשמה!



והילדה הזאת איכשהו
הצליחה לפלס לעצמה דרך
בתעצומות גדולות, שהיא לא שיערה שיש לה אותן.
היא התחתנה, עם איש מהמם, היא הקימה בית...

ומאז ועד היום,
היא משתדלת כל-כך!
להיות טובה!
לבחור בטוב!
לעשות טוב!

וזה כאילו לא מספיק...

כי אם זה היה מספיק, לכאורה, היא הייתה מרגישה טוב.
אם זה היה מספיק, ה׳ היה מתקשר לה שהוא שמח בה.
הוא היה מפרגן לה, כדי שהיא תקבל סוף סוף את האישור הזה - שהיא אהובה ושמעשיה רצויים!
הוא היה שולח לה סימנים שהיו מנחמים אותה על מה שהיה ומחזקים אותה לגבי כל הטוב שעוד יהיה.

אבל במקום כל אלה -
היא מרגישה שה׳ לא מספיק רואה אותה.
ואולי גרוע מזה - מתאכזר לה?
״מדביק אותה לקיר״ 😔

וזה מפחיד...
ומייאש...
ומרגיש הכי בודד שיש.



הלוואי והכתיבה שחררה בך משהו.
הלוואי והדמעות תמצאו את דרכן
ושתוכלי לבכות את כל חייך
לבכות על כל מה שעברת בחיים האלה
לבכות על כל החוסר, אי השקט והבדידות של היום
לבכות את כל הפחד הגדול
ואת כל הכאב הגדול
שהניסיון הזה מביא לך.
לבכות הכל-הכל
לא-לוקים, לאישך - או אפילו רק לעצמך.

והלוואי ומתוך שבירת חומות החסימה האלה
יבקיע אור חדש.

עם תקווה.
עם יכולת ללקט דברים קטנים טובים, סימנים יקרים שה׳ כן אוהב אותך ורואה אותך.
כי בוודאי שהוא אוהב ורואה אותך!
ובוודאי שהוא רואה את כל הדרך שעשית!
ובוודאי שהוא רוצה בטובתך, גם אם הדרכים נסתרות כ״כ - כרגע...

ושמתוך התקווה
גם תמצאי תשובות חדשות
ואומץ חדש
לגבי כל השאלות והדילמות שמעסיקות אותך

ושמתוך כל אלה -
תגיעי למקום הרבה יותר שליו.
למקום הרבה יותר מפויס,
עם העבר שלך
עם הדברים שעוד לא לגמרי הסתדרו היום
ועם האישה היפה, האמיצה, הרגישה, החזקה והנוגעת שאת היום ❤️

ומה אני אגיד לך אהובה?
ישועת ה׳ כהרף עין.
ישועת ה׳ כהרף עין.
מי שהביא את הניסיון
יכול גם להסיר אותו.

מתפללת עלייך לכל הטוב הגלוי!!!
ומאמינה חזק בלב שהוא עוד יגיע גם ❤️

איזו תשובה יפה ורגישה! ומחכימה ומעודדת!
קראתי בעיון ולקחתי גם לעצמי💕
תמשיכי לעשות חיל כאן ובחיים האמיתיים!

אוצר את ❤️

בס״ד

@אמא לאוצר❤
@נגמרו לי השמות

תודה גדולה על התגובות שלכן!!💕

 

אני חושבת שזה בגלל שאנחנו מפנימים את ה' כמצפה מאיתנו
שאף פעם לא מספיק לו שום דבר שאנחנו עושים
ושאין דרך לרצות אותו.

 

אולי תנסי להגיד לעצמך
שאיפה שאת נמצאת,

בתוך כל ההאשמה העצמית,

הבלבול,

הספקות והייסורים,

הדאגות

ה' איתך.

 

והוא לא עומד מנגד, מחכה להאשים אותך ולצעוק עלייך

מחכה "לשבור" אותך

אלא הוא איתך

בתוך השחור

כי הוא גם השחור

והוא רק רוצה שתרגישי קצת יותר טוב

עם מה שעושה לך טוב

 

שיהיה בך כוח

קודם כל לאהוב את עצמך

ואר כך לאהוב את הסביבה

זה באמת עוזר קצת לקרוא אתכן, אני באמת מרגשיה באויר כבר הרבה זמן,

ואתן צודקות, אני כל הזמן מרגישה לא בסדר, מרגישה שצריכה להספיק עוד,

מפחדת שיגיע הסוף ולא אספיק להשתנות, 

@המקורית ההזזדהות שלך ממש מחממת את ליבי.. אני כבר הרבה זמן מרגישה ככה... אנוסה כל כך הרבה זמן? אני אומרת את הפרקים שאני צריכה וזהו.. ומרגישה שזה לא מספיק

 

@קמה ש. וואי איזה כתיבה, קראתי בשקיקה, מחזק לקרוא דברים כאלה, מרגיש כאילו ממש הבנת מבין המילים

 

@שוקולד פרה. את צודקת, אני חייבת להפנים

 

התגובות שלכן ממש מעודדות תודה

בס״ד

אני חושבת שאני מבינה את מה שאת כותבת על הלחץ להספיק, להשתנות, להשתפר כבר. אני בטוחה שהדברים האלה כבר קורים בך. אבל מדובר בתהליכים, ותהליכים יכולים לקחת הרבה זמן, בוודאי כשמדובר בעיצוב המידות או תפיסות העולם שלנו. את השינויים האלה קשה עד בלתי אפשרי לזהות בפרקי זמן קצרים. זה דומה לילד שלנו, שאנחנו ביום-יום לא רואים שהוא גדל. עד שמגיע מעבר בין עונות ומגלים פתאום שהנעליים והבגדים כבר נהיים קטנים עליו. צריך המון סבלנות והמון אמונה שזה אפשרי בדרך. ובסוף זה קורה! בסוף, במרחק של שנתיים, חמש שנים, עשור - רואים כמה כן גדלנו!!

אי אפשר לדעת אף פעם כמה זמן נחיה, אבל בהנחה שאת בשנות ה-20-30 שלך, יש לך כנראה עוד עשרות שנים לחיות ולהגיע לאן את שואפת! ובאמת שמה שמעניין את ריבונו של עולם, זאת הדרך... הדרך היא הכל בסופו של דבר...

*

ולגבי להיות אנוסה כל-כך הרבה זמן... כרגע, זה איפה שאת יקרה. תתמקדי כל פעם באיפה את עכשיו. בע״ה עוד תגיעי לאיפה שליבך שואף. אבל צעד-צעד. העיקר הדרך.

והתחברתי מאד לתגובה המקסימה של @קופצת. גם בחוויה ובניסיון שלי, קומת הבסיס היא להרגיש טוב. לחפש מה משמח אותך, ומה מרגיע אותך - ושם להשקיע את מרב הכוחות.

זה לא סתם, אגב. את השמחה, ה׳ נותן לנו בין השאר כדי לרמוז לנו איפה הייעוד שלנו. איפה שהלב שלי שמח, שם אני כנראה בהלימה עם מה שבאתי לעשות בעולם הזה. ממה שאני רואה על עצמי, כשמצליחים לגדול בשמחה, בדברים שנותנים לי סיפוק ותחושת משמעות, באהבה עצמית ובאהבת העולם - אז באופן טבעי מצליחים לגדול גם בתחומים אחרים כמו עבודת המידות וקיום מצוות.

[אני כותבת ככה, בפשטות אולי. בעוד שלגדול בשמחה יכול להיות *הדבר* הכי קשה בעולם. בוודאי אם יש ניסיון שפוקד אותנו. בוודאי אם יש טראומות או חסכים שסוחבים מהילדות. בוודאי אם החיים מרגישים לנו קשים וחנוקים בכללי והתנאים החומריים לא משהו. זה לא שיש איזושהי לחיצת כפתור שפותרת את הכל....

אז מה כן יש? אני חושבת שהדרך היא להוסיף נקודות קטנטנות. פה, עוד קצת מהדבר הזה שממלא אותי. שם, עוד קצת מהדבר הזה שגורם לי לחייך או להירגע. שם, להוריד את הדבר הזה בחיים שמציק לי. שם, לדייק את הדבר ההוא, כדי שהוא יהיה יותר קל ולא ישאב ממני כל-כך הרבה אנרגיות... ולאט-לאט, השמחה על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו עושות מהחיים שלנו נבנית לה בתוכנו. (ולשבת בטבע כמו שקופצת הציעה, זה לגמרי יכול להיות חלק של זה, אם זאת פעולה שממלאה גם אותך)].

בע״ה שכל משאלות ליבך תתגשמנה לך לטובה, בקרוב ממש! ושיהיה לך רק טוב!
❤️

כתבת הרבה דברים. קטונתי מלעזור, באמת.
רק נקודה אחת שבא לי שתרגישי כלפיה אחרת. והיא יכולה להיות גם מפנה בהרגשה הכללית שלך:

מה ה' רוצה ממך? - שתיהיי שמחה. זהו. מבטיחה לך!

אני לא יודעת מה מדבר אליך, אצלי מאוד דומיננטי הטבע. אני יושבת ביער עם עצמי, עוצמת עיניים ומתמסרת לתחושת האהבה.
בלי מערכת יחסים של ציפיות. בלי צריכה/ חייבת. בלי תן וקח.
בלי.
רק הוא ואני. והאהבה החזקה שלו אלי.

ממש מרגישים אותה בגוף.
רק מישהו שמאוד מאוד מאוד אוהב אותי - יכול היה לבחור להוריד אותי לעולם הנפלא הזה, לתת לי את עצמי על מכלול התכונות הנפלאות שיש לי. לתת לי משפחה מדהימה.
לברוא למעני כזה עולם! זה פלא עצום וממכר! תחשבי ותתבונני כמה העולם יפה! והי! כ----ל היופי הזה נברא רק בשבילך!!!!!
רק בשבילך!!!

את מבינה בכלל כמה הוא אוהב אותך?

סתם אוהב. ככה סתם בלי סיבה. בלי ציפיות.

מצליחה להרגיש את זה אפילו קצת?


היחסים שלך מול ה' מושתתים ומבוססים על אהבה פשוטה בלי תנאי. הוא לא יושב למעלה, מחכה שתפלי ואז "נותן לך בראש".
לא! הוא יושב למעלה, מחכה שתיהיה שמחה ומאושרת - ואזי גם הוא שמח! זה הכל!

ההלקאה העצמית הזו של "אני חייבת לעשות/ להתחזק/ להשתנות "- על מנת לזכות בדברים טובים - היא לא נכונה!!
את זכאית וראויה לכל הטוב בעולם! סתם מעצם היותך!
והטוב נמצא סביבך - צריך פשוט לפתוח את הידיים ולחבק.


אני בכוונה לא ממשיכה איתך לשלב של: "אז מה? סתם להנות פה בעולם בלי להתקדם ולעשות כלום?!" - כי זה לא המקום שלך כעת. קודם תאהבי. את עצמך, אותו ואת העולם.
ומתוך אהבה - אפשר להתקדם הלאה למעשים..


בהצלחה❤️

איך הוא אוהב בלי לצפות?

נכון שהוא אוהב גם את הרשע ביותר,

אבל סופו של דבר באתי לעולם לתקן ולהיות טובה יותר,

אז עם כל האהבה אחרי 120 אני יעלה למעלה וייתן את הדין, וגם ייענש על הדברים הלא טובים,

אני תמיד משתדלת להסתכל באמונה, ואני מודה לו תמיד על הכל,

אבל יש רגעים של מה נסגר

הרב קוק

הבן שלי תיכף בן 5 חודשים ואני כבר מתלבטת אם להעביר אותו

עם מצלמה ובייבי סנס
הייתי מעבירה. אחרכך הם מתרגלים וקשה להם המעבר
עגבניות..? 🙃

ואפילו מאוחר יותר.

אבל נראה לי עשרה חודשים זה מספיק בהחלט

אבל לדעתי כן נכון בגיל הזה ועוד קודם להעביר לחדר אחר, בדיוק מהסיבה שאת מתארת. במיוחד שבגיל שנה כבר קשה יותר להרגיל לזה, ואפילו בגיל עשרה חודשים...
אז תנסו. לא נראה לי שיש צורך במצלמה... אולי תשכיבו אותה קרוב לאח, כדי שהנשימות שלה יסתנכרנו עם שלו...
רק קחו בחשבון כמה לילות קשים...

אחרי שאת הבכורה העברנו לחדר משלה רק בגיל עשרה חודשים, עם הבאים בתור למדנו את הלקח והעברנו מוקדם יותר...
אני זוכרת שהיה לפחות שני לילות או שלושה שהיא כעסה והתנגדה (עמדה במיטה שלה בחדר ונאמה בכעס: "דה דה דה דה! דה דה!" 😅). ואחר כך היה כבר בסדר.
אני חושבת שבגיל עשרה חודשים הם עדיין לא מספיק גדולים בשביל לפתח התנגדות של הרבה זמן... אבל אי אפשר לדעת 🤷‍♀️

אבל הוא היה בכור ולבד... למרות שהיינו איתו הרבה זמן הרבה מאאאאד זמן עד שירדם...
אבל אולי זה סתם כי הוא היה כזה ...בוכה הרבה עד שנרדם.

זה אחד הגורמים לירידה בסיכון למוות עריסה

לדעתי( ולא רק) זה שווה את מעט האי נוחות אם יש

ואני בדרך כלל בעד שינה משותפת בצורה בטוחה.
אבל פשוט על עצמנו ראיתי שזה קשה כשתינוק גדול ישן איתנו בחדר עדיין... (ועוד נראה כמה התינוקת הנוכחית תהיה איתנו בחדר - כי עכשיו הרי יש לנו מיטחברת, וזה נוח יותר ממהסדרים הקודמים שיש לנו...)

באתר של משרד הבריאות כתוב-
בחדר ההורים לפחות עד גיל חצי שנה, עדיף עד גיל שנה.

https://www.gov.il/he/departments/general/safe-sleep-for-babies-pamphlet

מבחינתי גם 'עדיף' זו המלצה🙂

שמוצץ מונע מוות בעריסה

התכוןנתי לומר על תמל שיש אמהות שנותנות כי אין ברירה אחרת.
ובסופו של דבר צריך לעשות מכלול שיקולים ולא רק חישובי סיכונים

לא ממש כי רציתי, היה אילוץ לוגיסטי.
בינתיים עבר שבוע וחצי ולא קל בכלל...
הרבה וירוסים בעת האחרונה לא עוזרים, אבל אני ממש מקווה שבקרוב ארגיש את השיפור.
כן מרגישה את הכיף הזה שחדר השינה חזר להיות שלנו, אפשר לשוחח בנחת ולהרגיש יותר חופשי בשעות הערב.
מצד שני קם הרבה, יותר מבעבר, מניחה ומתפללת שזאת תקופת הסתגלות.

בהצלחה, הלוואי ילך לכם טוב!

ככה הם פחות מעירים אחד את השני, זה ממש ממסך רעשים.

תעשי מה שטוב לך ולילד שלך, רק חשוב לי להגיד שיש גם צד שני.

יודעת להגיד למה?

אבל אין לי מקור לזה
זוכרת שקראתי שבעצם רעש לבן הוא סוג של שקט בגלל שהוא ממסך כזה, אז הוא גורם לתינוק בעצם להתרגל לישון רק בשקט

ובאמת התחילה לישון יותר טוב (עדיין יכולה לקום כמה פעמים באמצע הלילה, אבל הרבה פעמים זה מסיבות אחרות ולא אוכל.. נגיד שיניים, שיעולים וזה.. אבל יש גם לילות טובים בין לבין)

לי אמרו בטיפת חלב עד גיל חצי שנה עם עדיפות לשנה, אבל אני חושבת שבגיל שנה הרבה יותר קשה להעביר.

וגם היא התחילה לקום מזה שאנחנו מתארגנים, או מדברים והיינו צריכים את המרחב שלנו.

הם באמת ישנים יותר טוב בחדרים נפרדים.

בגיל עשרה חודשים ובקיץ הסיכון למוות בעריסה מאד מאד נמוך. (רוב המקרים קורים בין גיל חודשיים לארבעה, בחודשי החורף, ו... אצל מטפל שהוא לא ההורים)

מאתר משרד הבריאות:
https://www.gov.il/he/departments/general/safe-sleep-for-babies-pamphlet

"בחדר ההורים לפחות עד גיל חצי שנה, עדיף עד גיל שנה."


אבל---
בגיל הזה זה ממש בסדר שהיא קמה כל 3 שעות.

ותשמחי שזה על 3 שעות ולא כל פחות שעות.

אני העברתי את הקטנה לפני גיל חצי שנה לחדר הילדים. החדר שלנו מחניק ותמיד גורם לשיעולים בלילה... והיה בסדר גמור

אבל הם מעירים אותה בהרדמות שלהם...
עכשיו אחרי החורף שוקלת להעביר בחזרה.

8 חודשים והעברתי בגיל שנתיים גם כל ילד זה משהו אחר אם את מרגישה שזה מה שנכון לכם לכי עם האינטואיציה שלך

העברתי בערך בגיל 5 חודשים (ברגע שהעריסה היתה קטנה לו) וזה היה מעולה לנו ב"ה.

טוב לנו כיחידים וכזוג, טוב לתינוק.

ואם את מעבירה לחדר עם עוד אנשים נושמים בלילה אז פחות הייתי דואגת (זה הדבר היחיד שקצת חששתי ממנו - כי חשוב שישמע בלילה נשימות כי זה עוזר לו לנשום בלילה והוא היה בחדר לבד כי הוא בכור)

(ובכללי אני אומרת תסמכי על האינטואציות האמהיות שלך)

בהצלחה !