פורום הריון ולידה (עמוד 1429)

לפחות לא ברמה כזו (אולי רק ברמה שעושים כל הזמן הפסקות סקרנות כדי לראות מה הם מפסידים במהלך ההנקה...)
אני חושבת שגם אני במקומך הייתי שוקלת מטרנה למקרים כאלה... השאלה אם מבקבוק הוא יהיה מוכן לשתות כשיש מסביבו אנשים?
אולי תנסי פעם אחת לתת לו בקבוק, רק כדי לבדוק אם זה עוזר?

לעבור לבקבוק זה תהליך...

ואני לא יודעת אם אני רוצה כבר עכשיו, זה קצת מוקדם

מצד שני.. כל מה שכתבתי..

עובר לו. ואם לא - אז תתחילי לנסות בקבוק... אולי בסוף זה אפילו יקל עלייך בלי קשר

אני אף פעם לא הנקתי עד גיל שנה
אבל חצי שנה זה המינימום מבחינתי...
בעקרון, עכשיו אני בהתלבטות חח

חשבתי שאת כמוני, וניסיתי לשים את עצמי במקרה שתיארת. אבל אם גם ככה את רגילה להיניק בלעדית עד גיל חצי שנה, אז לא נורא שתרדי מהבלעדיות חודש וחצי קודם...
(אגב, אפילו אני, פריקית ההנקה, שילבתי בקבוקים לתאומים מגיל חודשיים...)

אוף אני לא יודעת חחח
טוב אני אדבר בערב עם בעךי נשמע את דעתו גם

וזה לא ככה בדיוק
הכי קצת שלי היה חצי שנה
והכי הרבה 9 חודשים

קל לי לדבר... בפועל כנראה שכמוך הייתי חוששת לעשות את הצעד...
אבל העצה שכתבו פה, שתחכי לראות אם זה משהו שעובר, נשמעת לי חכמה. אלא אם כן יש לך דברים חשובים ממש בימים הקרובים שאת לא רוצה להפסיד בגלל הכבילות אליו ואל ההנקה בדממה שהוא דורש...

זה גיל שמאד קשה להם להתנתק מהסביבה החיצונית, זה בדיוק גם הגיל שבגלל זה מתחילות כל הבעיות הירדמות
כשיגדל יהיה לו יותר קל להתעלם מהסביבה.

הסביבה מסיחה אותו

 

אבל עם סינר הוא לא מוכן בשום פנים ואופן

כי גם אצלי היא לא אוהבת סינר הנקה, אבל היא כן יונקת. וגם אצלי היא מוסחת כשיש עוד אנשים... השכחה עד כמה הוא לט מוכן בכלל

אפשר גם בטיול למצוא פינה שקטה להניק

אבל בחוץ חייב להתכסות, לא תמיד אפשר למצוא מקום בלי אנשים

ואני יוצאת ומתנהלת רגיל מקסימום שמה איזו שמיכה או חיתול בד ככה קצת מעל לטשטש. בלי שיגע בתינוק
ומניקה בלי שרואים כלום
או מוצאת פינה יותרנשקטה
או יושבת הפוך

גם שלי לא מוכנים כשיש הסחות דעת ואחים מסביב גם מגיל קטן
ואני האמת לא מוותרת להם
מה הכוונה?
לא הולכת לחדר שקט באופן קבוע
רק כשממש עקרוני לי שיאכל טוב
מניקה הוא מתרומם ומפסיק?
טוב
אז תקום תשחק תתבונן
אח''כ שוב יונק עוד קצת
ושוב מפסיק
פשוט אוכל בהמשכים

ככה ההרגל לשקט לא משתרש

וא

מאד נפוץ. הם מתעניינים יותר בסביבה, ופחות "מתרכזים" כל כולם בהנקה.

מעבר לזה, את עושה נהדר כשמפחיתה גירויים, מניקה במקום חשוך ושקט - אולי כשאתם בחוץ אפשר להיניק במנשא?

הנקות קצרות זה גם טוב, רק להציע המון פעמים ביממה (גם עוזר למנוע התייבשות כמובן ככל שמזג האוויר מתחמם)
עוד אפשר - הנקה מרובה בלילה, הנקה בשכיבה במהלך היום, אפשר בתנועה/על כדור פיזיו. לנסות תנוחות שונות.

בגדול גם בטיול אפשר למצוא מקום פינתי בדרך כלל...
לפעמים עם סינר ממש גדול הם יותר מוכנים לינוק.

מבינה אותך💕

ולגבי הטיול-
הטיול היום היה אמור להיות עירוני, טיול רכבות..כך שאין מקום שקט...ג

ואני שאלתי בכללי, לא רק על הטיול.אפילו לצאת נעם הבנים לגם שעשועים הופך להיות מורכב בגלל זה...

איך אפשר להניק במנשא? אני רוצה ואין לי מושג איך....

מוכנה לינוק רק בשקט מוחלט כשאין אף אחד מסביב.
עם סינר הנקה עושה סצנות שגורמות לאנשים להגיד - ״אולי אין לך חלב….״ תוך כדי שמתחת לסינר אני מטפטפת עליה ועל עצמי ליטרים של חלב

מאתגר אבל אפשרי

יכול להיות שזה גל כזה ויעבור עוד שבוע שבועיים. הייתי מחכה בינתיים. ואם לא אז באמת בחירה שלך. כל החלטה לגיטימית.

יש כאבים בתחילת הריון אבל בגלל הרקע הייתי הולכת לרופא. אולי ימליץ על מנוחה או תמיכה להריון.
תרגישי טוב! שיעבור תקין ומשעמם!

זה הבעיה שהרופא שהולכת לא מקבל מחר

ותמיכת הריון כבר לוקחת

רק רציתי אולי לשמוע ולהירגע שהגיוני שיש  כאלו שיש להן כאבים והכל תקין

כי האחות בטלפון כן אמרה לי שזה מדאיג...

לוקחת מחלה. ורואה אם יש השפעה. תבדקי.

תלכי מחר אפילו גם לרופא אחר, כי בחמישי יש שביתה של המרפאות.. והבתי חולים

אבל מה בעצם אפשר לבדק?

אני בשלב ככ מוקדם

יכול להיות שזה בכלל סימפיזיוליזיס? כשהתחיל לי אז כאב לי אפילו להרים חלב, הכל כאב..

בכל מקרה בגלל ההיסטוריה שלך ממש ממש ממש ממליצה לך לנוח ממש, לא להתכופף, לא להרים ולסחוב בכלללל, לא למתוח יידים למעלה גם אמרן לי פעם, ממש לשמור על עצמך כאילו את ביצה חח זה המשל שעלה לי.. קצת מוזר..

בהצלחה ממש!!
♡♡

מכירה מ

גם בלי הוראה מרופא.

 

ובלי המלצה רפואית כל השהועותה ראשונית לא הזזתי אצבע בבית

זה היה גם מובן על הסביבה שלי

קיבלתי גם תמיכה הורמונלית בגלל ההיסטוריה

\נסי להפחית משימות לא קריטיות ולא רלוונטיות מעצמך ותנוחי ותשתי המון מים

יש כאבים בתחילת הריון של התרחבות הרחם וגם הזקיק לפעמים כואב.. אז לנוח לנוח

שבוע 18-22

בהמשך תנועות חזקות ממש

אבל כל ההריון התנועות היו מוחלשות יותר

אבל זה היה הריון ראשון

יש משהו טוב בשיליה קדמית, הבטן נראת קצת פחות כמו שקית והיא נשארת עגולה כזאת

זה היה הריון ראשון אז אין לי למה להשוות אבל התנועות היו חלשות יחסית ובתדירות נמוכה

זה גם תלוי באופי של העובר.

שבוע 21, וממש רוצה כבר להרגיש... ושיהיה חזק! וואי בא לי..

אבל בע"ה העיקר בטוב ובבריאות

הרגשתי בשבוע 14 בהריון הראשון ו13 בשני. בשניהם היתה שילייה קדמית אז אין לי השוואה לחוזק התנועות...

לא הרגשתי שוני בין קדמית לאחורית משום מה

אולי בעוצמה בהתחלה? משבוע 22 הרגשתי ממש אבל לא כל הזמן

כמו בשבועות מתקדמים יותר. כמעט כולם אצלי הם שיליה קדמית משום מה

היה גם אחורי ולא הרגשתי הבדל משמעותי

לא זוכרת מתי בדיוק. לא היה הבדל בחוזק שלהן.

התחלתי להרגיש בשבוע 19
היו הרבה פעמים באולטרסאונד שהטכנאית אמרה שהם משתוללים והופתעה שאני לא מרגישה כלום. ובשלבים מאוחרים יותר בכלל ראיתי את הבטן זזה

אז אין לי למה להשוות.
בהריון ראשון הרגשתי משבוע 16 בהריונות מתקדמים משבוע 14.
בשלב מתקדם התנועות היו חזקות עד כדי חוסר נוחות (אולי עם שיליה אחורית זה היה עוד יותר חזק)

כן אחורית והתנועות היו ממש חזקות. ברמה שראיתי מה זז ולאן...

לא הפריע לי למעקב תנועות. זה היה בהריון הראשון אז גם לא היה לי למה להשווות.

בדיעבד בהריון השני התחלתי להרגיש מלא מלא תנועות משבוע מאוד מוקדם (16)

 

בבקשה תקשיבי

 

אני תמיד כאן בשבילך

וכמה את מלקה את עצמך אחותי. על מה? על זה שיש לך דאגות נורמליות?
ברור שתמיד צריך לפנות להשם בתפילה, אבל רבי נחמן אומר שהצעקה הכי גדולה היא קול דממה דקה. שכבר אין איך לבכות מרוב צער. הייתי שם בתקופה מסוימת בחיים שלי שיצאתי ממנה מחוזקת מאוד, כי ממקום כזה נמוך אפשר רק לעלות. השם רואה את הצער שלך ורוצה לרפא לך את הלב. תעשי השתדלות לשם כך. אני רושמת לך כמה נקודות שעולות לי ברשותך
1. אם את על מניעה הורמונלית - לדעתי ומנסיוני זה מגביר תחושות כאלה מאוד. תשקלי להפסיק במיידית. אני ראיתי ישועות מיד.
2. אני חושבת שעכשיו את אנוסה מלהתפלל. ממש. אל תצפי את זה מעצמך. זה יותר מדי כרגע. אם את מוצאת נקודות בהן את יכוחה לזעוק להשם לא משנה איפה את - תעשי זאת אבל אל תצפי מעצמך למשו שאת לא מסוגלת אליו. אני חוויתי על בשרי תקופות כאלה כאמור, והבנתי שעכשיו עבודת השם שחי היא להוריד פרופיל רגע בעניין ה'טכני' של תפילה לפי הספר. עכשיו עבודת השם שלי היא להתחבר לנקודה האמונית. במילים פשוטות. בהשתדלות להיות בשמחה. בלקדם את עצמי לאט לאט אבל בטוח. ולעזור לעצמי, מה שמתחבר לנקודה מס 3
3. מחסור בויטמין בי 12, ויטמין די עלול לגרום לתחושות כאלה. תבדקי מה איתך בבחינה הזו. אם יש מחסור במאגרים אז כשהם מתמלאים המחשבה מתבהרת ומתחילים לראות אור בקצה המנהרה.
4. אם אין מחסור כזה, הייתי בודקת אופציה של טיפול.
ואפילו במקביל. את נשמעת במצוקה ממש. הנפש שלך זועקת לי בין המילים שלא טוב לה. יכול להיות שזו חרדה.וזה בר טיפול. ומוסיפה שאם את עוברת ניסיון והתמודדות קשה כמו שכתבת זה ממש מובן. אז אל תשפטי את עצמך לחומרה. למזלנו אין מושגים של שכר ועונש מיידיים מן השמים אחרת אוי ואבוי לנו. תנקי לעצמך מהראש את העניין הזה. אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים.




חיבוק גדול אהובה ❤️

ה׳ שפתיי תפתח

כמה את סוחבת!

את הניסיון הזה, והדאגות והחרדות שבאות איתו
את הצורך לפרוק - ובו זמנית אי היכולת לפרוק
את כובד ההסתרה
את הדילמה סביב האנונימיות
את חוסר היציבות בעקבות כל המעברים האלה
את התסכול ואת הייאוש שאתם לא מצליחים להגיע למקום של קבע

וגם...

את החסימה הזאת מול ריבונו של עולם
את החסימה הזאת מול עצמך, כשאפילו למרר בבכי את לא מצליחה 😢

את הזכרונות של מה שהיה כשהיית ילדה בת 16
את כל מה שפחדת אז
את כל הזרות שהרגשת
את כל השיפוטיות של כולם...
ושל עצמך
את כל הבדידות!
ילדה בת 16!!!
שמרגישה שאפילו העצים רואים שהיא לא בסדר
והיא רק ילדה...
מה היא כבר מבינה מהעולם...?
מאיפה יהיו לה את הכלים לבחור נכון?
אם החוסר שהיא מרגישה תהומי ומפחיד כל-כך
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין אף אחד שרואה את כל הטוב שבה
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין בעולם - מי שמאמין בה.

חיבוק אהובה!
חיבוק לילדה הקטנה היקרה הזאת, וחיבוק לך נשמה!



והילדה הזאת איכשהו
הצליחה לפלס לעצמה דרך
בתעצומות גדולות, שהיא לא שיערה שיש לה אותן.
היא התחתנה, עם איש מהמם, היא הקימה בית...

ומאז ועד היום,
היא משתדלת כל-כך!
להיות טובה!
לבחור בטוב!
לעשות טוב!

וזה כאילו לא מספיק...

כי אם זה היה מספיק, לכאורה, היא הייתה מרגישה טוב.
אם זה היה מספיק, ה׳ היה מתקשר לה שהוא שמח בה.
הוא היה מפרגן לה, כדי שהיא תקבל סוף סוף את האישור הזה - שהיא אהובה ושמעשיה רצויים!
הוא היה שולח לה סימנים שהיו מנחמים אותה על מה שהיה ומחזקים אותה לגבי כל הטוב שעוד יהיה.

אבל במקום כל אלה -
היא מרגישה שה׳ לא מספיק רואה אותה.
ואולי גרוע מזה - מתאכזר לה?
״מדביק אותה לקיר״ 😔

וזה מפחיד...
ומייאש...
ומרגיש הכי בודד שיש.



הלוואי והכתיבה שחררה בך משהו.
הלוואי והדמעות תמצאו את דרכן
ושתוכלי לבכות את כל חייך
לבכות על כל מה שעברת בחיים האלה
לבכות על כל החוסר, אי השקט והבדידות של היום
לבכות את כל הפחד הגדול
ואת כל הכאב הגדול
שהניסיון הזה מביא לך.
לבכות הכל-הכל
לא-לוקים, לאישך - או אפילו רק לעצמך.

והלוואי ומתוך שבירת חומות החסימה האלה
יבקיע אור חדש.

עם תקווה.
עם יכולת ללקט דברים קטנים טובים, סימנים יקרים שה׳ כן אוהב אותך ורואה אותך.
כי בוודאי שהוא אוהב ורואה אותך!
ובוודאי שהוא רואה את כל הדרך שעשית!
ובוודאי שהוא רוצה בטובתך, גם אם הדרכים נסתרות כ״כ - כרגע...

ושמתוך התקווה
גם תמצאי תשובות חדשות
ואומץ חדש
לגבי כל השאלות והדילמות שמעסיקות אותך

ושמתוך כל אלה -
תגיעי למקום הרבה יותר שליו.
למקום הרבה יותר מפויס,
עם העבר שלך
עם הדברים שעוד לא לגמרי הסתדרו היום
ועם האישה היפה, האמיצה, הרגישה, החזקה והנוגעת שאת היום ❤️

ומה אני אגיד לך אהובה?
ישועת ה׳ כהרף עין.
ישועת ה׳ כהרף עין.
מי שהביא את הניסיון
יכול גם להסיר אותו.

מתפללת עלייך לכל הטוב הגלוי!!!
ומאמינה חזק בלב שהוא עוד יגיע גם ❤️

איזו תשובה יפה ורגישה! ומחכימה ומעודדת!
קראתי בעיון ולקחתי גם לעצמי💕
תמשיכי לעשות חיל כאן ובחיים האמיתיים!

אוצר את ❤️

בס״ד

@אמא לאוצר❤
@נגמרו לי השמות

תודה גדולה על התגובות שלכן!!💕

 

אני חושבת שזה בגלל שאנחנו מפנימים את ה' כמצפה מאיתנו
שאף פעם לא מספיק לו שום דבר שאנחנו עושים
ושאין דרך לרצות אותו.

 

אולי תנסי להגיד לעצמך
שאיפה שאת נמצאת,

בתוך כל ההאשמה העצמית,

הבלבול,

הספקות והייסורים,

הדאגות

ה' איתך.

 

והוא לא עומד מנגד, מחכה להאשים אותך ולצעוק עלייך

מחכה "לשבור" אותך

אלא הוא איתך

בתוך השחור

כי הוא גם השחור

והוא רק רוצה שתרגישי קצת יותר טוב

עם מה שעושה לך טוב

 

שיהיה בך כוח

קודם כל לאהוב את עצמך

ואר כך לאהוב את הסביבה

זה באמת עוזר קצת לקרוא אתכן, אני באמת מרגשיה באויר כבר הרבה זמן,

ואתן צודקות, אני כל הזמן מרגישה לא בסדר, מרגישה שצריכה להספיק עוד,

מפחדת שיגיע הסוף ולא אספיק להשתנות, 

@המקורית ההזזדהות שלך ממש מחממת את ליבי.. אני כבר הרבה זמן מרגישה ככה... אנוסה כל כך הרבה זמן? אני אומרת את הפרקים שאני צריכה וזהו.. ומרגישה שזה לא מספיק

 

@קמה ש. וואי איזה כתיבה, קראתי בשקיקה, מחזק לקרוא דברים כאלה, מרגיש כאילו ממש הבנת מבין המילים

 

@שוקולד פרה. את צודקת, אני חייבת להפנים

 

התגובות שלכן ממש מעודדות תודה

בס״ד

אני חושבת שאני מבינה את מה שאת כותבת על הלחץ להספיק, להשתנות, להשתפר כבר. אני בטוחה שהדברים האלה כבר קורים בך. אבל מדובר בתהליכים, ותהליכים יכולים לקחת הרבה זמן, בוודאי כשמדובר בעיצוב המידות או תפיסות העולם שלנו. את השינויים האלה קשה עד בלתי אפשרי לזהות בפרקי זמן קצרים. זה דומה לילד שלנו, שאנחנו ביום-יום לא רואים שהוא גדל. עד שמגיע מעבר בין עונות ומגלים פתאום שהנעליים והבגדים כבר נהיים קטנים עליו. צריך המון סבלנות והמון אמונה שזה אפשרי בדרך. ובסוף זה קורה! בסוף, במרחק של שנתיים, חמש שנים, עשור - רואים כמה כן גדלנו!!

אי אפשר לדעת אף פעם כמה זמן נחיה, אבל בהנחה שאת בשנות ה-20-30 שלך, יש לך כנראה עוד עשרות שנים לחיות ולהגיע לאן את שואפת! ובאמת שמה שמעניין את ריבונו של עולם, זאת הדרך... הדרך היא הכל בסופו של דבר...

*

ולגבי להיות אנוסה כל-כך הרבה זמן... כרגע, זה איפה שאת יקרה. תתמקדי כל פעם באיפה את עכשיו. בע״ה עוד תגיעי לאיפה שליבך שואף. אבל צעד-צעד. העיקר הדרך.

והתחברתי מאד לתגובה המקסימה של @קופצת. גם בחוויה ובניסיון שלי, קומת הבסיס היא להרגיש טוב. לחפש מה משמח אותך, ומה מרגיע אותך - ושם להשקיע את מרב הכוחות.

זה לא סתם, אגב. את השמחה, ה׳ נותן לנו בין השאר כדי לרמוז לנו איפה הייעוד שלנו. איפה שהלב שלי שמח, שם אני כנראה בהלימה עם מה שבאתי לעשות בעולם הזה. ממה שאני רואה על עצמי, כשמצליחים לגדול בשמחה, בדברים שנותנים לי סיפוק ותחושת משמעות, באהבה עצמית ובאהבת העולם - אז באופן טבעי מצליחים לגדול גם בתחומים אחרים כמו עבודת המידות וקיום מצוות.

[אני כותבת ככה, בפשטות אולי. בעוד שלגדול בשמחה יכול להיות *הדבר* הכי קשה בעולם. בוודאי אם יש ניסיון שפוקד אותנו. בוודאי אם יש טראומות או חסכים שסוחבים מהילדות. בוודאי אם החיים מרגישים לנו קשים וחנוקים בכללי והתנאים החומריים לא משהו. זה לא שיש איזושהי לחיצת כפתור שפותרת את הכל....

אז מה כן יש? אני חושבת שהדרך היא להוסיף נקודות קטנטנות. פה, עוד קצת מהדבר הזה שממלא אותי. שם, עוד קצת מהדבר הזה שגורם לי לחייך או להירגע. שם, להוריד את הדבר הזה בחיים שמציק לי. שם, לדייק את הדבר ההוא, כדי שהוא יהיה יותר קל ולא ישאב ממני כל-כך הרבה אנרגיות... ולאט-לאט, השמחה על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו עושות מהחיים שלנו נבנית לה בתוכנו. (ולשבת בטבע כמו שקופצת הציעה, זה לגמרי יכול להיות חלק של זה, אם זאת פעולה שממלאה גם אותך)].

בע״ה שכל משאלות ליבך תתגשמנה לך לטובה, בקרוב ממש! ושיהיה לך רק טוב!
❤️

כתבת הרבה דברים. קטונתי מלעזור, באמת.
רק נקודה אחת שבא לי שתרגישי כלפיה אחרת. והיא יכולה להיות גם מפנה בהרגשה הכללית שלך:

מה ה' רוצה ממך? - שתיהיי שמחה. זהו. מבטיחה לך!

אני לא יודעת מה מדבר אליך, אצלי מאוד דומיננטי הטבע. אני יושבת ביער עם עצמי, עוצמת עיניים ומתמסרת לתחושת האהבה.
בלי מערכת יחסים של ציפיות. בלי צריכה/ חייבת. בלי תן וקח.
בלי.
רק הוא ואני. והאהבה החזקה שלו אלי.

ממש מרגישים אותה בגוף.
רק מישהו שמאוד מאוד מאוד אוהב אותי - יכול היה לבחור להוריד אותי לעולם הנפלא הזה, לתת לי את עצמי על מכלול התכונות הנפלאות שיש לי. לתת לי משפחה מדהימה.
לברוא למעני כזה עולם! זה פלא עצום וממכר! תחשבי ותתבונני כמה העולם יפה! והי! כ----ל היופי הזה נברא רק בשבילך!!!!!
רק בשבילך!!!

את מבינה בכלל כמה הוא אוהב אותך?

סתם אוהב. ככה סתם בלי סיבה. בלי ציפיות.

מצליחה להרגיש את זה אפילו קצת?


היחסים שלך מול ה' מושתתים ומבוססים על אהבה פשוטה בלי תנאי. הוא לא יושב למעלה, מחכה שתפלי ואז "נותן לך בראש".
לא! הוא יושב למעלה, מחכה שתיהיה שמחה ומאושרת - ואזי גם הוא שמח! זה הכל!

ההלקאה העצמית הזו של "אני חייבת לעשות/ להתחזק/ להשתנות "- על מנת לזכות בדברים טובים - היא לא נכונה!!
את זכאית וראויה לכל הטוב בעולם! סתם מעצם היותך!
והטוב נמצא סביבך - צריך פשוט לפתוח את הידיים ולחבק.


אני בכוונה לא ממשיכה איתך לשלב של: "אז מה? סתם להנות פה בעולם בלי להתקדם ולעשות כלום?!" - כי זה לא המקום שלך כעת. קודם תאהבי. את עצמך, אותו ואת העולם.
ומתוך אהבה - אפשר להתקדם הלאה למעשים..


בהצלחה❤️

איך הוא אוהב בלי לצפות?

נכון שהוא אוהב גם את הרשע ביותר,

אבל סופו של דבר באתי לעולם לתקן ולהיות טובה יותר,

אז עם כל האהבה אחרי 120 אני יעלה למעלה וייתן את הדין, וגם ייענש על הדברים הלא טובים,

אני תמיד משתדלת להסתכל באמונה, ואני מודה לו תמיד על הכל,

אבל יש רגעים של מה נסגר

הרב קוק

הבן שלי תיכף בן 5 חודשים ואני כבר מתלבטת אם להעביר אותו

עם מצלמה ובייבי סנס
הייתי מעבירה. אחרכך הם מתרגלים וקשה להם המעבר
עגבניות..? 🙃

ואפילו מאוחר יותר.

אבל נראה לי עשרה חודשים זה מספיק בהחלט

אבל לדעתי כן נכון בגיל הזה ועוד קודם להעביר לחדר אחר, בדיוק מהסיבה שאת מתארת. במיוחד שבגיל שנה כבר קשה יותר להרגיל לזה, ואפילו בגיל עשרה חודשים...
אז תנסו. לא נראה לי שיש צורך במצלמה... אולי תשכיבו אותה קרוב לאח, כדי שהנשימות שלה יסתנכרנו עם שלו...
רק קחו בחשבון כמה לילות קשים...

אחרי שאת הבכורה העברנו לחדר משלה רק בגיל עשרה חודשים, עם הבאים בתור למדנו את הלקח והעברנו מוקדם יותר...
אני זוכרת שהיה לפחות שני לילות או שלושה שהיא כעסה והתנגדה (עמדה במיטה שלה בחדר ונאמה בכעס: "דה דה דה דה! דה דה!" 😅). ואחר כך היה כבר בסדר.
אני חושבת שבגיל עשרה חודשים הם עדיין לא מספיק גדולים בשביל לפתח התנגדות של הרבה זמן... אבל אי אפשר לדעת 🤷‍♀️

אבל הוא היה בכור ולבד... למרות שהיינו איתו הרבה זמן הרבה מאאאאד זמן עד שירדם...
אבל אולי זה סתם כי הוא היה כזה ...בוכה הרבה עד שנרדם.

זה אחד הגורמים לירידה בסיכון למוות עריסה

לדעתי( ולא רק) זה שווה את מעט האי נוחות אם יש

ואני בדרך כלל בעד שינה משותפת בצורה בטוחה.
אבל פשוט על עצמנו ראיתי שזה קשה כשתינוק גדול ישן איתנו בחדר עדיין... (ועוד נראה כמה התינוקת הנוכחית תהיה איתנו בחדר - כי עכשיו הרי יש לנו מיטחברת, וזה נוח יותר ממהסדרים הקודמים שיש לנו...)

באתר של משרד הבריאות כתוב-
בחדר ההורים לפחות עד גיל חצי שנה, עדיף עד גיל שנה.

https://www.gov.il/he/departments/general/safe-sleep-for-babies-pamphlet

מבחינתי גם 'עדיף' זו המלצה🙂

שמוצץ מונע מוות בעריסה

התכוןנתי לומר על תמל שיש אמהות שנותנות כי אין ברירה אחרת.
ובסופו של דבר צריך לעשות מכלול שיקולים ולא רק חישובי סיכונים

לא ממש כי רציתי, היה אילוץ לוגיסטי.
בינתיים עבר שבוע וחצי ולא קל בכלל...
הרבה וירוסים בעת האחרונה לא עוזרים, אבל אני ממש מקווה שבקרוב ארגיש את השיפור.
כן מרגישה את הכיף הזה שחדר השינה חזר להיות שלנו, אפשר לשוחח בנחת ולהרגיש יותר חופשי בשעות הערב.
מצד שני קם הרבה, יותר מבעבר, מניחה ומתפללת שזאת תקופת הסתגלות.

בהצלחה, הלוואי ילך לכם טוב!

ככה הם פחות מעירים אחד את השני, זה ממש ממסך רעשים.

תעשי מה שטוב לך ולילד שלך, רק חשוב לי להגיד שיש גם צד שני.

יודעת להגיד למה?

אבל אין לי מקור לזה
זוכרת שקראתי שבעצם רעש לבן הוא סוג של שקט בגלל שהוא ממסך כזה, אז הוא גורם לתינוק בעצם להתרגל לישון רק בשקט

ובאמת התחילה לישון יותר טוב (עדיין יכולה לקום כמה פעמים באמצע הלילה, אבל הרבה פעמים זה מסיבות אחרות ולא אוכל.. נגיד שיניים, שיעולים וזה.. אבל יש גם לילות טובים בין לבין)

לי אמרו בטיפת חלב עד גיל חצי שנה עם עדיפות לשנה, אבל אני חושבת שבגיל שנה הרבה יותר קשה להעביר.

וגם היא התחילה לקום מזה שאנחנו מתארגנים, או מדברים והיינו צריכים את המרחב שלנו.

הם באמת ישנים יותר טוב בחדרים נפרדים.

בגיל עשרה חודשים ובקיץ הסיכון למוות בעריסה מאד מאד נמוך. (רוב המקרים קורים בין גיל חודשיים לארבעה, בחודשי החורף, ו... אצל מטפל שהוא לא ההורים)

מאתר משרד הבריאות:
https://www.gov.il/he/departments/general/safe-sleep-for-babies-pamphlet

"בחדר ההורים לפחות עד גיל חצי שנה, עדיף עד גיל שנה."


אבל---
בגיל הזה זה ממש בסדר שהיא קמה כל 3 שעות.

ותשמחי שזה על 3 שעות ולא כל פחות שעות.

אני העברתי את הקטנה לפני גיל חצי שנה לחדר הילדים. החדר שלנו מחניק ותמיד גורם לשיעולים בלילה... והיה בסדר גמור

אבל הם מעירים אותה בהרדמות שלהם...
עכשיו אחרי החורף שוקלת להעביר בחזרה.

8 חודשים והעברתי בגיל שנתיים גם כל ילד זה משהו אחר אם את מרגישה שזה מה שנכון לכם לכי עם האינטואיציה שלך

העברתי בערך בגיל 5 חודשים (ברגע שהעריסה היתה קטנה לו) וזה היה מעולה לנו ב"ה.

טוב לנו כיחידים וכזוג, טוב לתינוק.

ואם את מעבירה לחדר עם עוד אנשים נושמים בלילה אז פחות הייתי דואגת (זה הדבר היחיד שקצת חששתי ממנו - כי חשוב שישמע בלילה נשימות כי זה עוזר לו לנשום בלילה והוא היה בחדר לבד כי הוא בכור)

(ובכללי אני אומרת תסמכי על האינטואציות האמהיות שלך)

בהצלחה !

 

לא רואה הרבה הבדל בין קיץ לחורף בגיל הזה חוץ מזה שבקיץ אפשר לתת לה לזחול על הרצפה ולא חייבים משטח

ובקיץ זה סיוט שלא נגמר

אז בקיץ יוצאים לעשר דקות, רבע שעה.
אם זה בקטע של הרדמה בעגלה אז אפשר להסיע את העגלה הלוך ושוב בתוך הבית עד שהיא תרדם

דווקא בקיץ אפשר הרבה יותר לצאת. אני הרבה יותר אוהבת לצאת בקיץ מאשר בחורף

קיץ זכור לי כמשהו בלתי נסבל שאי אפשר להיות שניה בחוץ, אבל אולי זה כי בקיץ האחרון הייתי בהריון והייתי כדור אש וגרתי בקומה רביעית בלי מעלית

לגימבורי או למקומות עם מזגן

פעילויות.
למלא לה קצת גיגית או בריכה קטנה ולעשות פעילויות מים (בהשגחה תמידית בלי להזיז ממנה את העיניים כמובן)
זה מעביר את הזמן ומעייף

היא יכולה לעשות איתה סיבוב בגינה שיש לה צל- לא להרבה זמן בגלל החום. להתנדנד לזחול קצת וכו. אם היא תישאר אחר הצהריים אז סביבות 16-17 כבר יותר נעים

היא יכולה ללכת לקניון קרוב שיש בו ג׳ימבורי (לפעמים יש גם משחקי ג׳ימבורי כאלה במתחם פתוח בקניון בלי תשלום או משהו, או ג׳ימבורי רגיל)

תינוקות לט צריכים הרבה
משטח פעילות
כמה משחקים מגניבים

את יכולה ממש לתת לה סדר יום שהיא לא תרגיש מרוחה וכמובן בגיל הזה עדיין ישנים שנת בוקר וצהריים. כמו בגן.

9 כשהיא מגיעה - ארוחת בוקר (רק זה לוקח זמן כן?)
אחרי זה משחק בתוך הבית וכשהיא עייפה - שנת בוקר. אם קמה מהר אז שוב פעם משחק, לשים לה שירים וכו׳.

סביבות 11:30 ארוחת צהריים
וב12:30 שנת צהריים (זו גם בדרך כלל שינה יותר ארוכה)

כשקמים משינה אפשר לתת בקבוק, פתי בר, כריך רך קטן, פרי.

אחר כך זה זמן טוב לצאת לגינה בצל ולעשות את כל הפעילויות עד אחר הצהריים.

וככה עף היום
עד שאוכלים, ישנים, מחליפים חיתולים
עף היןם לא לדאוג

לגבי הסדר יום - אני צריכה להתחיל להרגיל אותה מעכשיו? כרגע אני די זורמת איתה ואיתי
מרדימה הרבה בהנקה או על הידיים או בטיולים בחוץ

למטפלת יהיה נוח יותר סדר יום, אבל זה ממילא יהיה שינוי בשביל התינוקת והיא תתרגל לשינוי. אני הייתי מטפלת בעבר והרגלתי את התינוקות לסדר יום בלי קשר למה שהיה בבית. גם הבן שלי לא עם אותו לו"ז איתי ועם המטפלת. הם לומדים מהר בגיל הזה.
בינתיים תעשי מה שטוב לך איתה כרגע.

במחילה, אבל אם היא צעירה ואין לה ניסיון אז ממש לא. שתשפריץ עליה מים ותתן לה קופסאות אוכל עם כלים וחיות לקלח. או כוסות חד פעמיות אבל בשום פנים ואופו לא למלא דלי גדול או גיגית עם מים. תינוקות שמתכופםים קדימה נוטים תמיד ליפול על הראש קודם כי הוא יותר כבד מהגוף ואז הדרך לאסון חלילה לא ארוכה. והיו מקרים שגם בהשגחת האמא, בהיסח דעת של רגע השם ישמור.. תארי לך שהיא האמצע שיחה או התכתבות מענינת או גלישה באינטרנט. הבת שלך לא מושגחת באמת באותו רגע.

פעמיים

אעשה את זה רק אם אני יכולה להיות נוכחת ב100 אחוז ביחד עם הבייביסיטר

בשבילם זה מספיק מרתק ולא נראה לי שאפשר לטבוע
כמובן צריך שהיא תהיה צמודה אליה, לא פלאפון ולא כלום, בכלל החשש להחליק אם היא תנסה לצאת...

קרו לא מעט מקרים עצובים במים רדודים מאוד.
אם אני זוכרת נכון בקורס מדא אמרו לנו שמספיק שהמים מכסים את האף בשביל לטבוע.
הייתי מאפשרת מים רק בהשגחה צמודה של מבוגר (בעיני רק מעל 18/20 תלוי בבגרות...) שעם מודעות גדולה לאחריות שלו.
וכמובן בלי פלאפון תוך כדי או הסחות דעת אחרות.

למרות שזה גיל שיש הרבה כבר עם ילד

עם הרבה אזהרות ולראות שהיא מבינה את גודל האחריות...

זה גיל שבקושי הילד יושב

נגיד
8:30 ארוחת בוקר
9:00 שנץ בןקר
10:00 יציאה לחוץ לפני שמתחמם
11:00 ארוחת צהריים
11:30 משחקים על השטיח
12:00 שנת צהריים

כיום (בת 4 חודשים) מאוד קשה לגרום לה לישון במהלך היום 😅 זה בעיקר קורה בהנקה במיטה

היא לא ישנה לך ביום? בגיל הזה הם ישנים הרבה יחסית

ואז זה יכול להיות שעה וחצי..
אבל נדיר שאני מצליחה להרדים אותה על הידיים

כי עם המטפלת יהיה מה שהיא קובעת והיא צריכה להיות עקבית עם הסדר יום…
ברור שכדאי להרגיל ולהתאים
אבל הסדר יום עם המטפלת ממש חשוב כי תינוקות נוהגים אחרת עם אנשים שונים…

אבל בעיניי הם מתאימים לגיל יותר גדול.
בגיל חצי שנה עדיין לא בטוח שהיא תשב או תזחל.
ואז עיקר ההפעלה זה לדבר איתה, להביא לה משחק, להאכיל, אולי סיפור קצרצר.

באמת נראה לי הכי חשוב זה סדר יום קבוע.
זה יקל על הבייביסיטר

ובאמת סדר יום זה מעולה
אין עליכן

בדקתי כמה פעמים כל דבר אפשרי, לא היה כלום. פשוט צרבות, עבר ברגע שילדתי...
מה שעזר לי אחרי ביקור אצל אוסטאופת שהציע לי לעשות את זה, ללחוץ על נקודת הכאב ולנשום נשימות עמוקות.

אבל תשללי לפני כן כמובן... הייתי מתארת לרופא שלך מה בדיוק כואב לך וממשיכה משם...

הייתי אצל הרופאה השבוע אבל ממש הייתי בטוחה שזה רק התנוחה שלה שלא חשבתי לשאול...

גם אני לא סבלתי כביכול מצרבות בתקופות מסויימות, אבל שמתי לב שאחרי שאני אוכלת מאכלים מעודדי צרבות, הכאב מתגבר. כשהייתי מקפידה לא היה לי את הכאב הזה.

אח"כ הם חזרו גם באופן גלוי...

לא הייתי מחכה לשבוע הבא.
שוב, יכול להיות שזה סתם... אבל צריך לבדוק..
בלי לחץ כמובן, אבל לבדוק

כאילו, אני יכולה לכתוב לך כאן כמה רעלת היא מסוכנת וכמה היא יכולה להתפתח מהר , ועל הסכנה שלו לך ולעובר.
יעבוד עליו?

נכון, הרבה פעמים יש כאבים שהם סתם ויש חשש לצאת אולי מגוחכים שבאים להבדק על כלום, ומצד שני, זה פי אלף עדיף מאשר לא להגיע בזמן...

קיצור. טלפון למוקד אחיות. רק להתייעץ. יכול להיות שירגיעו וזהו...

לא נשמע כמו תסמין של רעלת.

מאחת שעברה את הסרט הזה כמה פעמים..לא הייתי מזלזלת כל-כך מהר

של כאבים ברום הבטן....

אבל שיש סיכוי שזה תנוחת עובר אז עכשיו אנחנו במסיבה אז לא נלך אז אולי מחר

אבל הייתי מעדיפה ללכת להיבדק או להתייעץ אלף פעמים לחינם ולא שח''ו פעם אחת יקרה משהו

לי היה את זה כל ההריון,כשהחלפתי לחזיה רכ זה נרגע משמעותית,אבל עדיין, זה בדרכ מהעובר ומהלחץ

אני פשוט לא מספיקה לקנות...

אני קניתי באינטימה מין גןזיה כזו עם רפידות נשלפות,רכה רכה וזה ממש עזר.
אבל בינתיים בבית את יכולה ללכת בלי חזיה בכלל

אבל ברוך ה' לא כואב לי עכשיו...

ללכת בלי חזיה..
פשןט חלום.. מקסימום גוזיה למעט החזקה..

דווקא נראה לי בכלל לא היה נוח לי
אפילו ילדתי עם חזיה

והייתי עם חשד לרעלת וכו אז מכירה את כל ההנחיות, התסמינים המחשידים וכו..

ותרגישי טוב ❤️

זה בדיקת דם.
אין לזה תחליף באמינות...

השינויים היו שאכלה קצת והעברתי אותה חדר.
עדיין הנקתי/ שאבתי כל 3 שעות, המוצקים עדיין לא החליפו ארוחה, וגם הייתה קמה בלילה הרבה.

פעם חזר בגלל הפסקה חד פעמית יותר ארוכה בין הנקות..

ופעם שניה אחרי 8 חודשים. כנראה בוודאות בגלל הפחתת הנקה בגלל מוצקים, ופתיחת רווח בין הנקות בלילה (התחילו לישון יותר בלילה ברצף)

אם חזר בעקבות שינוי מסוים, כמה זמן מהשינוי היה הביוץ והמחזור?

הנקתי כבר רק אחרי צהרים וערב, אכלה די הרבה מוצקים

(6 פעמים ב''ה)
בעצם אחד מהם לא קיבלתי מחזור כי נכנסתי להריון... אבל עדיין זה היה באזור גיל שנה

אגב כולם ינקו די הרבה בלילות (כשחזרתי לעבודה שאבתי אצל חלק מהילדים כדי לתת במעון, אבל בבית אחצ ובלילה הם ינקו) ,
וכולם ישנו רוב הלילה לידי במיטה (אולי חלק מהלילה בעריסה וחלק לידי, תלוי בילד ובתקופה) , לא העברתי אותם לחדר אחר או משהו כזה
חלקם היו עם מוצץ וחלקם בלי

בגיל 5 חודשים,
פעם אחרונה מסיבה רפואית הפסקתי הנקה ל24 שעות קצת פחות, וחזר מיד, בגיל חודשיים וחצי 😞

הלידה הראשונה חזר המחזור אחרי חצי שנה, אבל היה לא כל כך סדיר ולקח קרוב לשנה עד ההריון הבא. אז יש מצב שחלק מהזמן היה דימום בלי ביוץ.
הבת שלי בעיקר ינקה, קצת אכלה שאוב אצל המטפלת (עבדתי אז במשרה חלקית), בלילה היא לא היתה אוכלת מגיל קטן, עוד לא ממש אכלה מוצקים.

הלידה השנייה המחזור חזר אחרי כמעט שנה, חסר סדיר ואחרי חודשיים הגיע ההריון הבא.
הבן שלי ינק בבית ואכל מוצקים במעון (ואולי גם בבית), לא אכל שאוב בשלב הזה, ינק גם בלילה.

עכשיו אני עם תינוקת בת 10 חודשים. יונקת ואוכלת מוצקים. מאחרי פסח כבר לא אוכלת שאוב, יונקת גם בלילה. בינתיים לא חזר המחזור.

בדיוק כשהורדתי הנקות בלילה. המשכתי להניק רגיל במשך היום גם אחכ רק בשעות של 12-5 לא.

ללא שום אמצעי מניעה, בהנקה מלאה, קיבלתי מחזור ראשון אחרי הלידה בגיל 4 חודשים של התינוק. ומאז מדי חודש בחודשו...

לק"י

תוך כדי הנקה, גם בלילות.
אבל כמובן שאכלו כבר מוצקים, ולא ינקו כל היום.

בראשון הפסקתי הנקות לילה ואז שבועיים אחר כך חזר המחזור
בשני שבוע אחרי החיסון קורונה קיבלתי מחזור. בלי שום שינוי בדפוס

והנקה בלילה משפיעה מאוד לטובה על רמות הפרולקטין

רפואה שלמה ומהירה!!!
וזה ששני רופאים מצאו את אותה סיבה זה טוב....
ממליצה לחפש עוד מומחה אפילו בפרטי.
וגם ממליצה על תזונה נטולת סוכר, עוזר מאוד להחלמה מלאה של הגוף

תחכו קצת, תעקבו, תראו אם עובר, אם מתרגל ללכת רגיל, אם חלילה לא, תחזרו לבדיקה נוספת

זה לא עבר עדיין

גם אצלנו רופא במיון אבחן שבר ענף ירוק כשזו בעצם היתה דלקת בעצם. למזלנו לא השתכנענו והמשכנו עוד ועוד לבדוק.  סיפור שנסחב כ3 שבועות כשאנחנו עוברים ממיון למיון. עד שעלה החום ואז סוף סוף הסכימו לעשות מיפוי עצמות ורק אז זה התגלה....

זה מה שמדאיג אותי.

ואיך הסיפור אצלכם נגמר? היום הכל תקין?

האם היה צורך באשפוז? אנטיביוטיקה?

כמה ימים מאז שהתחלנו עם האנטיביוטיקה המליצו לנו לצאת מבית החולים לביקור קצר אחה"צ בבית, כדי שהילדון יגיע למקום מוכר ואכן אז פתאום נעמד על רגליו לראשונה מזה 3 שבועות, תוך כמה ימים חזר ללכת כרגיל.

מה שמסוכן בחיידק הזה שללא טיפול הוא עלול לנדוד ולהכנס למערכת הדם ואז זה ח"ו מגיע למצב של סכנת חיים. היה לנו כזה מקרה במשפחה לכן התעקשתי ביחד עם רופא הילדים המסור שלנו שזה לא סתם שבר או מכה וזה משהו מעבר....

שוב, אף אחד לא לקח אותנו ברצינות עד שעלה החום, וזה קרה בערך 3 שבועות מאז שהפסיק ללכת- אצלנו זו לא הייתה צליה, פשוט ילד בן דקה ל3 שהתחיל לזחול....

אצלנו הוא צלע, בהתחלה ללא כאבים ורק לאחר מכן החלו הכאבים ומצאו שבר. היום הוא הולך, מטפס ורץ אבל בצליעה. לא כואב לו. 

 

האם גיבסו את הילד שלך? האם ראו את השבר בצילום ? האם הוא התלונן על כאבים? לא נגרם לו נזק שהוא לא טופל במהלך 3 שבועות?

 

שוב תודה על העזרה!

האורטופד במיון רצה מיד לגבס. הרופא הבכיר אמר שעדיף לא לגבס בנתיים

הוא צרח כשניסינו להעמיד אותו ולא הסכים להניח את הרגל על הרצפה בכלל

ב"ה לא נגרם נזק אבל היינו כל הזמן במעקב צמוד

אותנו הנחו הפוך מההנחיה שאתם קבלתם- לא להביא נורופן בכלל. כי נורופן הוא אנטי דלקתי וזה יכל לשבש את האבחנה

ואז נראו מדדי דלקת

אם לא עובר מחר לקחת לרופא...
מה היה לה פעם קודמת? אולי המשך ואולי משהו אחר..
רפואה שלמה

אולי כדאי לבקש מהרופאה בדיקות מתאימות

אבל כן הייתי הולכת לרופא, ומספרת לו את הכל.

הרבה פעמים חום יכול להעיד על חיידק כלומר דלקת (ולא רק וירוס - שזה ויראלי) אז כדאי לבדוק את זה, כי אז צריך אנטיביוטיקה לרוב ולא רק משכבי כאבים להורדת חום (למעט בדלקות אזנים שלא תמיד מביאים אנטיביוטיקה...)

 

וגם יכול להיות בגלל העונת מעבר שמתארכת לה עם כל הימים החמים והלילות הקרים שעושים קצת שמח בגוף...

רפואה שלמה

בפעם השנייה שהיה לה חום, שני רופאים שונים אמרו שאין קשר בין שתי הפעמים, בגל שהיו כמה ימים באמצע שהייתה בלי חום. עכשיו עבר שבוע מהפעם הקודמת לעכשיו

או שהפס שמופיע כהה יותר מפס הבקרה

אבל אם באמת המחזור שלך עד עכשיו תמיד דפק כמו שעון בלי שום שום חריגות - הייתי בכל אופן בודקת הריון.

 

הרבה דברים אנחנו לא באמת יכולים לחשב ולדעת איך ומתי הריון קורה, ויש נשים שיעידו שדווקא בחודשים שהם טבלו ממש מאוחר ושלכאורה הם פיספסו את הביוץ - הם ניכנסו להריון, כך שהרבה דברים ניסתרים ממנו, והכל אפשרי...

יתכן שאיחור בביוץ היה ממש רציני?
ויתאחר נגיד בשבוע? כך שהיה שבוע לפני התאריך של הווסת

לי יש הרבה פעמים איחורים גדולים של הביוץ והווסת - המקסימום איחור היה איחור של 20 ימים.

אבל לי מאז ומתמיד היה מחזור לא סדיר, אז אני לא יודעת איך זה אצל נשים עם מחזור סדיר...

 

נראה לי שכשלאישה יש מחזוור ממש סדיר ושמעולם מעולם הוא לא איחר- אז יש לזה פחות סיכוי לקרות פתאום בלי סיבה.

והנה אני מחזיקה עכשיו תינוקת מתוקה.
אבל בכללי לא היה לי ווסת קבוע אז לא יודעת להגיד לך...

אבל הווסת/זמן שבו אפשר לגלות הריון גם יתאחר ביחד איתו. 

 

שינויים כלשהם שעוברים עלייך?

לי היה מחזור ממש סדיר ובחודש שהתארסתי איחר לי המחזור בשבוע סתם ככה, כנראה בגלל המתח שהיה לי סביב האירוסין.

אז יכול לקרות שמאחר קצת (ויכול להיות גם הריון, לכי תדעי..)

מעצם העובדה שעוד לא קיבלת...

ובאמת זה היה נשמע מליץ, אבל אצלי הכל בסוף היה בסדר. אבל הסיטואציה שלי הייתה שונה, שבוע מתקדם יותר ורעלת הריון שהשפיעה...
הייתי במקומך פונה לרופא או למוקד אחיות, גם אם זו לא ההמלצה של הטכנאית, ולו בשביל לקבל הסבר על המשמעויות ולהבין מה זה אומר בפועל... לא נכון שתישארי לחוצה ככה אחרי אולטרסאונד בלי שום הסבר והכוונה

אפשר ללכת למוקד, אל תחכי לתור
בהצלחה ותרגישי טוב❤️

אוקסיג'ן וקליה ידועים כמתמודדים יפה עם שוקולד...

כדאי לנסות לעבור על זה שוב ולכבס שוב?

מרססת ישירות על הכתם ומיד מכניסה למכונה
עושה פלאים, לא מצהיב או מכתים אזור
(לשים לב שהבגד רק לבן, ללא עיטורים צבעוניים)
חיי הכביסה שלי נהיו קלים יותר מאז שגיליתי את הסוד

ושימי שעה ככה בשמש ואז תכבסי 

זה ג'ל כזה שמורחים על הכתם ואז מכבסים
מוריד לי הכל

אם זה לבן לגמרי אז אקונומיקה על הבגד וישר לכביסה לבנה. יכול לעבוד

הוספתי אותה לכל מכונה עם כביסה לבנה. מפעם לפעם הכתם דהה, עד שכמעט ולא נראה, כשבהתחחה היה חזק מאוד. (רססתי גם עם אוקסיגן כל פעם)

סבון אסטוניש- זה סבון קשה לכביסה. משפשפים איתו את הכתם לפני הכביסה

במיוחד השמש מורידה

שימי את זה בשמש חזקה

גיליתי לא מזמן שהשמש מוריד הכל! וזה מדהים ממש

ובאמת זה מוריד את כל הכתמים שלא ירדו בכביסה, אבל הפעם זה לא באמת עזר..
תודה

אני אנסה עם סבון כלים, אם לא יצליח- אקונומיקה. נקווה שיעבוד.

כמובן בהתייעצות עם רופא.

כי אנחנו בתקופה קצת מורכבת מכמה בחינות ויש לי כזה מלא דאגות, והחלטות...
אבל נראה לי שזה לא זה, או לפחות לא רק זה
כי השבוע שמתי לב שגם כשדברים ב"ה קצת מתבהרים ואני כן הולכת לישון רגועה סהכ זה עדיין....
אבל תודה!!💓זה בהחלט גם משפיע...

נובעים מחוסר ברזל לפעמים. אולי תבדקי אם יש לך חוסר

קטע שזה יכול להיות קשור!!
עוד סיבה להקפיד ממש לקחת🙈
תודה!

נשימות עמוקות
ממש מפליא אבל לי זה עוזר
מוזיקת הרפייה
שיעור כלשהו, לשמוע ותוך כדי להרדם
מוזיקה מרגיעה (חפשי ניגוני חבד לתינוקות)

יש הרפיות מעולות ביוטיוב. שווה לנסות...

יש משו שמטריד אותך? את בתקופה לחוצה? עמוסה?

תודה! אשתדל יותר לצאת לשמש.
זה עושה טוב בכללי.
❤

פעילות גופנית קבועה גם יכול לעזור

סיוט...

בתחילת ההריון הנוכחי... ניסית לבדוק? ואם כח ואת לא רוצה לומר, תדעי שזה יכול להיות בגלל זה.
לי קרה גם השבוע, ניקרתי על הספה בין 8 ל10 בלילה ולא הצלחתי לישון בלילה
וגם לשיל לב לכמות והשעה שבה שותים קפה במהלך היום

הציעו לך שם גם להפחית זמן מסך...

חגוש רוצה לספר לנו משהו?🤣🤣
סתם, אני יודעת שהתכוונת להריון האחרון סתם קפץ לי בעין 😘

אולי בלוטת התריס?
אולי הקטני שלך כבר גדול וקם פחות בלילה? ואת "רגילה" כבר לישון פחות?

וחשבתי שאולי זה קשור לזה שהבת שלי ישנה טוב יותר ב"ה
אבל לא נראה לי..
 

ולמען האמת בשבוע האחרון זה חזר
דבר ראשון המצב בארץ כרגע מצדיק נדודי שינה גם אם את לא בחרדות כל הזמן 😕 וגם לא בזמן שאת לא נרדמת. אבל יש איזושהי דריכות, מה יהיה, מתי...
דבר שני אחרי הלידה הראשונה שלי כנראה זה היה קשור לחוסר בויטמינים.
הייתי גמורה מעייפות ולא נרדמת. לדעתי @מיואשת******אמרה שזה יכול להיות קשור לחוסר בבי 12 ולקחת.
מישהי פה המליצה לי לאכול אגוז ברזיל כל יום (הם נורא טעימים אבל עד 2 ליום כי זה לא בריא יותר מזה.
השבוע כשזה התחיל לי חזרתי להקפיד לקחת ויטמינים, מאז שמאז פסח קצת זלזלתי בזה, ולא יודעת אם זה פסיכולוגי או לא, נראה לי שזה די עזר

אשתדל יותר 
תודה!!

זה מפתח להמון דברים, תקפידי ממש ותראי ישועות!!!

הבעיה היא שיש לי גם בעיית ספיגה

ממש אבל