פורום הריון ולידה (עמוד 1429)

יש מקרים שהנקה מופסקת בלי הדרגה
ואין ברירה התינוק יסתגל אחרי כמה ימים קשים.

בסוף היא תאכל משהו. מי שרעב אוכל.
חייך קודמים וגם בשבילה, היא צריכה אמא מאוזנת ושמחה.

מחזקת אותך ממש!

אני מסכימה עם @משמעת עצמית

כמה ימים של קושי ואז בעז"ה היא תלמד לאכול

כדאי ממש שמישהו אחר ינסה לתת בקבוק או מוצקים, כבר אפשר לנסות אוכל ביד אולי זה יזרום יותר מאשר טחון.
לא יקרה כלום אם יום יומיים היא תאכל קצת פחות עד שתתרגל

בהצלחה!!

אני מצטרפת לתגובות שאמרו לך פשוט להפסיק..
ברגע שלא תהיה הנקה היא תאכל דברים אחרים, אולי יכולה להיות הסתגלות לא קלה אבל היא תתרגל.

ואני רוצה לחזק אותך מאוד, אם הנקה לא משרתת את שתי הצדדים בעיניי זאת לא המטרה שלה. נתת לה מה שיכלת וזה מדהים, ועכשיו היא תאכל אוכל רגיל ותמ"ל ותהיה לה אמא שתרגיש יותר טוב בעזרת השם
הרבה הצלחות, תרגישי טוב!

שניסיתי לא להניק ושלא תהייה לה ברירה וצריך בקבוק
ובכן,העקשנית לא היתה מוכנה לקחת בקבוק והתייבשה
לכן חוששת לעשות זאת שוב...

יש לפעמים החזרים מהקופה

לא בכוח ולתת לה את המרחב שלה,שאני הכי מאמינה בזה בעולם !אבל
אני מאמינה גם בשפיות שלי..
את הבת הגדולה שלי הנקתי עד שלב יותר מאוחר,אני אוהבת להניק ומאמינה בזה אבל התלות המטורפת הזאת הביאה אותי ממש לנקודת קצה בבת אחת של זהו לא מוכנה יותר, רוצה להיות אמא שפויה

שמעת קצת על שיטת שפר? אני לא מומחית לשיטה אבל העיקרון שלה ממש יכול לעזור.
השיאה אומרת להאמין בה שהיא יכולה ומתוך השינוי באמונה אצלך יבוא השינוי אצלה. תחשבי לעצמך מחשבות טובות שוב ושוב כמה זה טוב לה לקחת בקבוק איזו אמא רעננה וסבלנית היא תקבל.
את לא צריכה לסבול ולהניק זה לא טוב לא לך ולא לה.
בסופו של דבר אם היא תהיה רעבה והיא תבין שאין יותר הנקה היא תאכל אפשר בהתחלה לתת קצת עם מזרק אפשר להוסיף סוכר ענבים למטרנה ולמרוח סוכר על הפטמה של הבקבוק

האם את יכולה לקבל טיפול נפשי? ממומחית לנשים אחרי לידה?

שלהתעקש על ההנקה פה לא יועיל
אם היא מביעה רצון להפסיק והיא סובלת מזה - טיפול נפשי כרגע לא ייתן מענה כמו שהשחרור מההנקה ייתן. לא צריך להגיע למצב של טיפול נפשי כדי להניק אם לא רוצים, זה נשמע לי קצת מופרך אפילו
הנקה זה אינטנסיבי ביום ובלילה, במיוחד שהיא לא לוקחת מוצקים. היא רוצה לשחרר את עצמה מזה כבר כמה חודשים.
למה לשכנע לצד השני?
יש מקרים שדי זה די. וזהו
וסליחה אם זה נשמע נחרץ, אני מאוד בעד הנקה למי שמסוגלת. אבל לא בכל מחיר. והגישה שמצטיירת מההודעה הזו היא בכל מחיר. (אני יודעת שאת מאוד בעד הנקה)

אמנם בגיל חצי שנה, מניחה שזה יותר קל ככל שהם יותר קטנים..
במהלך היום ניסינו הכל וכל סוג של תמל ובקבוק.. מה שעזר בסוף זה דווקא בלילה. זה היה בתקופה שהיא הייתה מתעוררת כל שעתיים לאכול. התעוררה ב12 ועד 6 בבוקר לא ויתרנו לה.. צרחות אימים 6 שעות ואז לקחה בקבוק..

מזרק...כלום לא מוכנה

זה להניק אותה בבוקר ואחר כך לא להניק אם לא עברו 4 שעות מתחילת ההנקה הקודמת. כל הנקה רק אחרי ארבע שעות ולא למשך יותר מחצי שעה.

בגיל שלה אמור להיות אפילו קצר יותר.

בין לבין אם היא רעבה אפשר להציע לה מים/יוגורט/ירקות/פירות/עוף/מטרנה.

עוד דבר מאוד חשוב אין הנקה בלילה. בכלל. אפשר להציע מים/מטרנה.

 

לדוג' יונקת ב7 בבוקר, ב11 בבוקר, ב3 אחר צהריים וב7 בערב אולי שוב לפני השינה אם הולכת לישון יותר מאוחר. 

 

ככה מצד אחד היא לא תתיבש והיא תקבל מה שהיא צריכה והיא תלמד לינוק ביעילות כשאת נותנת לה. ויהיו זמנים שאין והיא יכולה לאכול משהו אחר אם היא רוצה ולתרגל מזונות אחרים, מצד שני תהיינה לך הפסקות של שלוש שעות וחצי ובלילה תוכלי לישון. העייפות היא בעצמה גורם למצב נפשי לא משהו.

האם היא במשקל תקין לגילה או שהיא קטנה לגיל?

 

לאט לאט היא תלמד לאכול יותר ואפשר יהיה להוריד הנקות באמצע היום.

 

נראה כמו פתרון טוב
היא שוקלת גבוהה לגילה..באחוזונים הגבוהים
אנסה להתחיל מהתחלה
תודה יקרה

אם כן, לדעתי עין מנוס מלהוציא אותה לכמה שעות.

אני מגדלת 2 סרבני בקבוקים ומוצצים.
הם ביססו ארוחות מוצקים רק כשנכנסו למסגרת

תתחילי מזה...
זה כבר 8 שעות של הפסקה.
ולאט לאט תגדילי מוצקים ותפסיקי הנקה לגמרי

אבל יש הרבה חיקויים שלא מופיע עליהם השם ולא בהכרח מתחברים אחד לשני.

לא יודעת אם הייתי מייחסת את זה להברגה...

דקירות משתקות ממש, מרגישה שזה ממש למטה ואני פשוט קופאת ומחכה שיעברו

זה עצב שעובר באגן לכיוון הרגל להרבה פעמים כשההריון מתקדם והעובר גדל המנח שלו גורם ללחיצה על זה וזה גורם לכאבים.

אולי תנסי לתזמן

בנתיים היו לי סה״כ רק איזה 4-5 פעמים בכל הימים האחרונים אז גם אם זה צירים לפחות זה לא סדיר

כל עוד זה רק כמה פעמים ביום זה בסדר גמור
הגוף מכין את עצמו 🙂
ואת כבר לקראת הסוף....ממש טבעי
רק תשימי לב שאין הרבה סדירים..
בהצלחה יקרה❤

בעיקר כי כתבת שזה עוצר אותך עד שזה נגמר.
(כי לחץ למטה יכול להיות בהחלט אבל אז זה בעיקר מציק אבל לא עוצר ולא עובר אחרי דקה נניח).

שימי לב אם זה מתגבר אחרי אישות. נוזל הזרע גורם לצירים. או אם את לא שותה מספיק זה גם יכול לגרום לצירים. (עוד סימן זיהוי- בציר, הבטן מתקשה)

אם זה רק לעיתים רחוקות. נשמע שהגוף מכין את עצמו והכל בסדר.

אם התדירות עולה, אולי כדאי להבדק לראות שאין התקצרות של צוואר הרחם. כי זה קצת מוקדם ללדת בשבוע כזה. אולי צריך יותר מנוחה/מעקב.

מרגש לידה ראשונה! שיהיה בקלות, בבריאות ובשמחה!

אפשר לנסות לעזור לו להסתדר נכון יותר .
עמידה על 6 ותנועתיות של האגן
תגגלי- ספינינג בייבי, זה יכול מאוד מאוד לעזור ובכללי זה מעולה לקראת הלידה

ואם הכאבים ממשיכים ותמיד בצד אחד אפשר גם ללכת למישהי מקצועית שתעשה לך איזון אגן. גם חבל לסבול וגם אם באמת אין איזון זה יקשה עליו בלידה להתברג טוב

הבת של בת 1.7 ואנחנו משתמשים בטיולון של העגלה, לא חושבת שנעבור למשהו אחר (אלא אם נחליט לקנות משהו אחר כדי לקחת להורים, משהו קליל יותר, לשבתות האלה שלא בטוח בכלל שנשתמש בעגלה). גם אחים שלי משתמשים בטיולון של העגלה עד שמפסיקים להשתמש בכלל בעגלה

מסיבות שונות.
או כשנולד עוד אח וצריך עוד עגלה

זו לא חובה קדושה לעבור לטיולון. אפשר לגמרי להמשיך עם העגלה הרגילה.

אלא היינו צריכים רק למקרים שחוזרים הביתה מאוחר ונח לשים אותו בעגלה לישון וכזה .. אבל כשכבר לא צריכים את העגלה ביום יום... ואז טיולון שהוא כזה קליל ואפשר להחזיק בקלות ביד אחת זה מאוד נח.. וגם את העגלה היינו צריכים לילד הבא

אצלנו זה היה בגיל שנתיים.

מחפשת בנרות אבל רוב מה שראיתי לא נראה נוח לתינוק

האמבטיה?

אני חשבתי שזה אותו רעיון וכשמעבירים מאמבטיה אז אפשר להעביר לכל טיולון, לא?

לק"י

שיש לזה פלוסים ומינוסים.

זה ממש תלוי בך
אם הוא מאסיבי מידי ולא נוח, אפשר לעבור
לנו לא היה צורך.

אבל כי עברנו דירה ליישוב ונסענו המון בתחבורה בינעירונית אז רצינו משהו שקל יותר לקפל מהר ולשים בתא מטען.
עניין של נוחות

הקודמים - עברו לטיולון בסביבות חמישה-שישה חודשים.

באמת לא מבינה מה הקטע לבזבז אחפי שקלים
על אמבטיה ל4 חודשים
וטיולון של העגלה ל3 חודשים
ובסוף לשלם עוד כמה מאות + על טיולון אחר

בודקת מה המשקל של הטיולון והאיכות נסיעה ולפי זה קונה מלכתחילה
ומסתדרת מצוין
לא חייב טיולון ששוקל 5 קילו
יש לזה גם חסרונות ...
ו

אבל השתמשתי לפעמים בטיולון הגדול בתחבצ בתוך העיר כי הוא היה יותר מסיבי טיכלתי לתלות עליו יותר שקיות והיה לי יותר נח אבל זה היה פעמים בודדות ממש
אבל הטיולון הקטן היה לי וואו. קל ומתקפל בצורה נוחה. מבחינתי הטיולון המסיבי היה די מיותר בעיקרון. מזל שלא קניתי עגלה חדשה 🙃

אישית עוברת סביב גיל שנה לרוב. כי לפני כן אני רוצה אותם עם פנים אלי (שזו אחת הדרישות שלי מהעגלה). לפעמים מחזירה את העגלה הראשונה בזמן החורף.
בגדול זה רק עניין של נוחות שלך. ואם את רוצה לשמור על העגלה במצב יותר טוב לילדים הבאים.

שלא צריך גישה אחידה לילדים. ילד מסוגל להבין שאמא מרשה ואבא לא, או להפך.

אצלנו בדברים שמאד חשובים לאחד, השני מנסה להתחשב, אבל באופן כללי אנחנו לא מתערבים אחד לשני בהתנהלות מול הילדים.

שצריכה להיות גישה אחידה. גם כשאני לא מסכימה איתו, הוא חושב שאני צריכה לגבות אותו, למרות שלדעתי אפשר אחרת

תודה ❤️

אין לי בעיה גם עם משהו אינטרנטי, אפילו עדיף

בחלוקת תפקידים בינכם ועל מי נופל הדרישות.
סתם לדוגמה אם הוא אבא מעורב ונמצא הרבה בבית אני חושבת שצריך להתחשב בדעה שלו ולהשתדל לחנך אותם לשבת ליד השולחן. נשמע שזה ממש חשוב לו
אבל אם הוא בעבודה רוב היום והמשמעת במהלך היום נופלת בעיקר עליך וזה מצריך ממך הרבה אנרגיה במקום זרימה וכיף עם הילדים אז לדעתי המשקל של הדעה שלך יותר גדול

הוא יצא לשנת לימודים מהעבודה ולכן יותר נוכח, אבל בשגרה לחלוטין אני זאת שבבית, אני מורה ועובדת הרבה פחות ממנו... אחרי החגים הוא אמור לחזור לעבודה ואז המצב יחזור לקדמותו

תודה ❤️

כמה שאת יותר תזהי את הרצון הטוב והאמיתי שלו שמסתתר מאחורי ההתנהלות שלו..שתכבדי את זה
והוא יכבד את הצורך שלך ביותר זרימה

כשיורדים מהעץ של נכון או לא נכון אמת או שקר
יותר קל לדבר בלי להיות מאויימים

ופשוט עניינית למצוא דרך אמצע

לא היתי מתעקשת על משהו לא עקרוני
היתי חושבת מה הגבולות שלי-
מה לא מוכנה להכיל
ושהוא יחשוב על שלו
ועל זה להשתדל להתחשב אחד בשני

ומעבר לזה-
מה שלא עקרוני
לקבל את זה שילדים יכולים לגדול בבית שבו האבא יותר קשוח קצת והאמא יותר רכה וגמישה
אם ההורים לא במריבות תמידיות ולא סותרים אחד את השני מול הילדים
אז הילדים לגמי לומדים לחיות עם זה
וזה אפילו תורם להם במובן מסויים
מקבלים חום ורכות מהאמא
ויציבות ובטחון מהאבא
יודעים ממי לבקש איזה בקשות

לא היתי מתערבת בהחלטות שלו לא קריטיות
אם יש אמון שהוא רוצה בטובת הילד
אז מה הבעיה שלא יתן להם לאכול על הספות? זה סה''כ דרישה די לגיטימית
אם האוירה בבית היא לא לוחמנית וקשיחה ברמה חריגה
אז את תאפשרי לו לשים גבולות
ואת לא חייבת להכנס איתם למריבות על לאכול על הספה- אם זה לא הולך בקלות- אז את פשוט תעלימי קצת עין מדי פעם..

תקשורת זוגית פה זה לב העניין בעיני


ועוד משהו מנסיון אישי-
גם כשהוא מתנהל לא לעניין לדעתך ברגע מסוים ואולי סתם מחמיר אם הילד לדעתך-
אל תתערבי מייד.
קחי אוויר..תנשמי
ואחר כך מאוחר יותר תשתפי אותו ותדברו על זה
זה מאוד מתסיס ומכעיס כשמישהו נחלץ להגן על הילד כביכל מפניך בזמן שאת כועסת או שמה גבול..
גם כשאני כועסת וטועה לא היתי רוצה עוד ביקורת מבעלי בנוסף לרגשות אשמה שלי יש בעצמי..

כמה דברים חכמים... והעניין של לנשום כשהוא מתנהל לא לעניין לדעתי - ממש חשוב. לצערי נופלת בזה הרבה...

אני מרגישה שיש סוגים שונים של פערים בגישה חינוכית.

יש הבדלים שמתייחסים לסגנון החיים בבית - אילו כללים חשובים לנו, ואיפה אנחנו יותר משחררים.
אצלנו גם קיים פער בין הבתים שבהם גדלנו (דווקא אני ממוצא רוסי מצד אבא, אבל הצד שלי הוא היותר מבולגן ומשוחרר, בהשפעת אמא שלי - האמריקאית..).
לבעלי מאוד מאוד חשוב סדר וניקיון. ויש הרבה דברים שאני הייתי רגילה אליהם מהבית שלי, שהוא ממש לא היה יכול להכיל אם היינו מתנהלים ככה בבית שלנו.

אבל בנושאים האלו אני באמת מרגישה שכן צריך להיות איזשהו קו אחיד ששני ההורים מסכימים עליו.
לא נשמע לי הגיוני שאם לבעלי חשוב שלא יהיו פירורים בכל הבית, נקפיד על זה רק כשהוא נמצא. כי זה הרי משפיע לא רק כשהוא נמצא. הוא יסבול גם אם נעשה את זה כשהוא לא פה, ולא בידיעתו.
לכן יש כללים שאני מקפידה כי חשוב לבעלי. אצלנו הילדים יודעים שאת הארוחות אוכלים רק ליד השולחן, וגם בין הארוחות אם אוכלים משהו שעושה פירורים או נוטף מיץ - זה גם ליד השולחן. מה שאנחנו כן מרשים לאכול בחדר או בסלון זה צלחת פירות (אבטיח או מלון לא, אבל תפוח, אגס, ענבים, וגם אפרסקים, נקטרינות ושזיפים כשהם לא עסיסיים ונוטפים מיץ יותר מידי).

כמובן שגם בנושאים האלו יש שיח בינינו. ולא תמיד שנינו חושבים אותו דבר בדיוק. אבל בסופו של דבר לרוב מגיעים להסכמות, ואז שנינו משתדלים להקפיד עליהם.
ואני חושבת שחשוב לזכור, שעצם זה שיש גבולות זה לא מה שהופך את הבית לנוקשה. בכל בית יש את הגבולות שלו, לפי מה שההורים יכולים להכיל. והילדים לומדים ומתרגלים לגבולות. וברגע שהגבול ברור ומוחלט, לרוב הוא גם לא יגרור יותר מידי עימותים.
(כמובן חשוב לשים לב שאין יותר מידי גבולות מכל הכיוונים, ושיש לילדים את המקום להיות משוחררים, לשחק כמו ילדים, וכו').


הבדל אחר של פער בגישה החינוכית, זה הבדל של - איך מגיבים כשהילדים לא מקשיבים.
על זה לא פירטת, אז אני לא יודעת אם זה מתבטא גם אצלכם.
אבל בנושא הזה אני מרגישה שמצד אחד זה יותר רגיש - כי לפעמים מרגישים שהבעל מגיב מידי בחומרה או בכעס, כשאנחנו חושבות שהיה אפשר להגיב יותר ברכות. וזה בעיני משפיע הרבה יותר על הילדים מאשר הגבולות של הבית.
אבל מצד שני - כמו שכתבו פה כבר, דווקא בנושא הזה יש יותר מקום לשתי גישות. ולא חייבים להיות דווקא באותו קו. יש מקום לכך שכשהורה אחד קשוח, השני יותר מכיל - 'שמאל דוחה וימין מקרבת'.
כן חשוב לא לסתור את הצד השני בפני הילדים. להגיב מתוך כבוד גם כלפיו. אבל בהחלט אפשר לתת קול אחר שמרכך.
בהקשר הזה אני חושבת שיכול לעזור לזכור משהו יפה שקראתי פה פעם (לא בטוחה מי כתבה, אולי @קופצת?) - שחשוב לזכור שהילדים שלנו נולדו דווקא לנו, כי אנחנו ההורים שצריכים לגדל אותם, וגם איפה שאנחנו לא מושלמים זה חלק מהמסלול שהם צריכים לעבור. אז גם אם יש להם אבא שמחנך לפעמים בשיטות שאולי לא נכונות להם - זה חלק ממה שהם צריכים לעבור בחיים. והם יתמודדו עם זה…

אני ממליצה גם ללמוד ולדבר ביחד על חינוך. לחשוב ביחד איך אנחנו באמת רוצים להגיב, מה חשוב לנו שהילדים יקבלו, וכו'. כי הרבה פעמים איך שאנחנו מגיבים זה לא מתוך מחשבה שזו דרך החינוך הנכונה, אלא מתוך האוטומט של התגובות שלנו, שלרוב מושפע ישירות צריך שגידלו אותנו. אבל אם מדברים, ולומדים, וחושבים שוב על הדברים, אפשר להבין שאנחנו רוצים אחרת.
אפשר ללכת להדרכת הורים ביחד, כמו שהציעו פה. אפשר גם להתחיל מקניית ספרים (ממליצה להתחיל מהספרים של לייף סנטר - 'איך לדבר כך שילדים יקשיבו…' ואפשר גם עוד מהסדרה הזו, וגם 'איחזו בילדיכם').

בהצלחה רבה…

קראתי כמה פעמים ובע"ה אשוב ואקרא. חידדת לי המון דברים.. יש לי הרבה מה לעבוד על איך מגיבים כשאני מרגישה שהצד השני קשוח מידי.
תודה רבה!!! ❤️

ובקשר ללימוד ביחד על חינוך - מוסיפה להמלצה גם את הבלוג 'בחזרה ללב ההורות' של רותי דריאל, וגם את הפודקאסט שלה, אם יש לכם זמן להקשיב ביחד. ואם מרגישים שהגישה מדברת אליכם, אז אפשר גם לרכוש את הקורסים ביותר מלאים, וללמוד ביחד.
בלוג - חזרה ללב ההורות

על שניכם. זה באמת מבלבל אם אבא אומר לא ואמא כן, וגם בשבילכם יהיה יותר שקט וזורם. אבל מבחינת גישה כללית זה בסדר גמור שהוא יותר נוקשה ואת פחות. כל עוד יש כבוד, זא את מסוגלת לגבות אותו והוא אותך, הם רק ירוויחו את הטוב משתי הגישות

צריכה להזכיר את זה לעצמי...
תודה ❤️

אני לא חושבת שנכון להיות חלוקים בנושא חינוך הילדים,
אז נניח אם בעלי חושב משהו אחד ואני משהו אחר בנוגע לחינוך וזה במקרה קורה מול הילדים, אחד מאתנו יתגמש לקראת השני
ובהמשך נעשה שיחה ותיאום ציפיות
לא מול הילדים
אלא בינינו

בנושאים אחרים שמועלים, לדעתי חשוב שהילדים ישמעו את דעתכם גם אם היא חלוקה.
כמוהן שבנעם ובכבוד הדדי

ברגע האמת ממש חשוב.. זאת לדעתי הבעיה העיקרית והתגובות שלכן ממש מחדדות לי את הנקודה הזאת.
תודה ❤️

מה שעוזר לי להתגמש ברגעים כאלה, זה ההבנה שהנזק מזה שנתווכח מול הילדים הוא גדול מהתועלת.
אז נושמים נשימה עמוקה
ומחליטים לברר את הנושא בהמשך לא מול הילדים
כך שבסוף תהיה לכם עמדה אחידה בנוגע לחינוך שלהם

בשאר הדברים אין שום מניעה לדעתי להציג דעות שונות
כך הילדים לומדים שיש מגוון דעות וצריך לכבד את כולן

למה לאפשר לאכול על הספה? למה לא לאפשר?
מה משיגים בגישה הזאת? מה משיגים בגישה השניה?

תופתעו לגלות שהמון, אם לא כל הפעמים,
הפערים הם בצורך שלכם ולא בטובת הילדים.

למשל מפריע לו שאוכלים על הספה כי זה גורם לא לבלאגן במוח. לך זה טוב שהם אוכלים איפה שרוצים- זה חוסך לך התעסקות מיותרת עם כללים שלא בא לך לאכוף למשל.
ואז כשאתם יודעים איפה זה פוגש כל אחד מכם- יותר קל לחשוב על פתרון.
למשל בימים חריגים כמו חופש לאפשר להם, אבל בימים רגילים לא. או בשבת כן באמצ"ש לא ולהיפך.

העניין הוא כשיודעים על מה הפער יושב, זה כבר לא איזה אידיאולוגיה שעומדת מאחורי הדברים (חינוך סובייטי לעומת חינוך מכיל) ואין כאן צודק או לא צודק, אלא זה יותר אישי ויותר קל לשחרר ולהתגמש לצד השני.

אבל שניה לפני כן, 80% מהוויכוחים פשוט לא שווים את זה. אנחנו מוציאים כ"כ הרבה אנרגיות על דברים שבמרחק הזמן וניסיון חיים מתבררים בדיעבד כזניחים לעומת האנרגיה שהיה צריך להשקיע בפתרון הבעיה.
ברוב המקרים עדיף בהחלטה מושכלת ומפוקחת, לוותר מראש.
ככה אפשר להפנות את האנרגיות לדברים החשובים באמת.

תודה על התגובה החכמה הזאת! עזרת לי ממש לדייק דברים אצלי בראש ❤️

התגובות שלך מחכימות תמיד💞

קראתי בשקיקה והתרגשתי מאוד!
מרגש ממש ומדהים.
בעז'ה שהקב'ה יפתח לכם את השערים ושתזכו לכל הישועות!!

מרגש ממש ומעודד

לאורך הקריאה חשבתי שמדובר במשהו טרי , ועכשיו מבינה שקרה לפני 4 שנים??
בכל אופן מרגש ממש!!!

מזל טוב 🙂

אפשר גם דרך מכון פועה או קו היועצות של נשמת.
זה שאלות לרב, אנחנו לא פוסקות.

מקווה בשבילך שהספקות ייפתרו בקרוב🙏

אם תחילת המחזור נדחתה מסיבה כלשהי, כל המחזור עצמו נדחה-מה שאומר שהביוץ יידחה בהתאם, ואם את בדרך כלל מספיקה לטבול לפני הביוץ רוב הסיכויים שגם במחזור הבא תספיקי
( אגב באופן כללי במחזור ארוך קל יותר לטבול לפני ביוץ, זה בדרך כלל אומר שהמרווח בין תחילת הדימום לביוץ ארוך יותר)

האחרון מה הכוונה יותר קל לטבול ?
ןתודה

הכוונה במחזור ארוך, זה לפרק הזמן שעובר בין וסת אחת (הדימום) לוסת הבאה.

אם פרק הזמן כולו של המחזור החודשי הוא ארוך אז זה אומר שהביוץ הוא בשלב מאוחר יותר בחודש ויותר קל להספיק אותו.

במחזור של 28 יום הביוץ יהיה סביב היום ה-14 ואז מספיק שהדימום התארך קצת, היו כתמים, התחלת לספור מחדש ופספסת את הביוץ.

במחזור של 35 ימים נניח הביוץ יהיה סביב היום ה-21 אז הרבה יותר קל להספיק אותו גם אם היה דימום ארוך, כתמים וכו'

הספירה תתחיל מהיום שיתחיל הדימום והוא כנראה יהיה ארוך.... אז זה לא ככ עוזר

לק"י

לא חושבת שזה בהכרח ככה אחרי הריון כימי.

9-10 ימים דימום אחרי הריון כימי (5 +4)
בד"כ הבנתי מהרופאה שזה כמו מחזור רגיל, לפעמים קצת יותר כבד.
אבל זה כן יכול להיות כמו שהיה לי שהדימום היה קצת יותר ארוך וזה תקין.

רק חידדתי שזה כן יכול להיות אבל חיזקתי מה שכתבת לפי מה שהרופאה אמרה לי.

(לא מבינה בתוצאות של פרוגסטרון ואסטרוגן, אז יכול להיות שהם כן מלמדים על המצב שלך... לא התייחסתי אליהם)
1. אי אפשר לדעת. יכול להיות שהוא לא יגיע בכלל, ויכול להיות באיחור...
2. לא, אם הדימום מתאחר, כל המחזור שאחריו מתאחר בהתאם.
3. אם יהיה דימום של מחזור - זה מה שאוסר. כל עוד יש הכתמות - זה נוהג לפי דיני כתמים (הכי טוב ללבוש תחתונים צבעוניים, ולא להסתכל בניגוב או בשירותים בכלל. אם הסתכלת וראית כתם - לשאול רב מה לעשות, או שאת כבר יודעת מה הפסיקה שלכם בנושא).

בדרכ במחזור הפורגסטרון ממש נמוך (קרוב ל2)

זה אומר שאת לא במחזור

הריון תקין :/

לק"י

גם בהריונות תקינים.
לפעמים יש דימום השתרשות בתחילת ההריון.

לי בשלושה הריונות היו כתמים חומים, והכל היה בסדר ב"ה.

זה כבר כמה ימים, אמנם ממש ממש בקטנה אבל עדיין

ההכתמות נמשכו מידי הרבה זמן ובאיזשהו שלב נהפך למחזור (ובדיקה ביתית חיובית)

לעומת כשהיה לי דימום השתרשרות אמיתי
זה בהכ היה דימום של יום וחצי כזה

לק"י

אין דרך אחרת לדעת אם זה כימי או לא.

לק"י

ולא חושבת שמיד בהתחלה, אבל בשבועות הראשונים.

כך שייתכן שאת בהריון תקין וייתכן שלא.

או רק ביתי?

אם מחזור אחרון שלך היה ב13.6 אז זה גבולי עוד בדיוק עכשיו כזה האיחור, כמוני.

יכול להיות שעשית מוקדם מידי את הבדיקת דם ולכן הבטא היה נמוך, תחכי תיראי מה תהיה התוצאה מחר זה יהיה הכי אמין במצב כזה.

(אמרה מי שעשתה מלא בדיקות ביתיות ובנתיים אפילו לא בדיקת דם אחת).

עשיתי בטא ירד ל 9 ...כמו שחשבתי ...
פרוגסטרון 4
אסטרוגן 298
עכשיו פשוט צריכה לחכות למחזור ?
כמה זמן ייקח עד שהמחזור יגיע ?

זה כבר מספר שהוא בגדר איפוס, אין מה להמשיך לעקוב שיורד כשזה ברף של תשובה שלילית.
היית בקשר עם רופא/ה בשלב כלשהו?
🤗

מניחה שהרופא יעדכן אבל השאלה היא כמה זמן לוקח למחזור להגיע .? יום יומיים או שזה יכול להיות רק עוד שבוע ?

שזה נראה לי גם בטווח שלילי.
נראה לי חיובי זה מ- 15 או 25.

לא יודעת אם זה משנה, זה היה בטיפולים אז גם הפסקתי תמיכה, לא יודעת אם זה משפיע בקטע הזה.. חיבוק!

אבל שוב, זה מטיפולים אז זה קצב אחר, לפחות אצלי.. אם אני זוכרת נכון, בין הכימי הראשון לשני היה עוד טיפול אחד שלילי (אבל זה היה יותר מחודש, אולי אפילו יותר מחודשיים) ובין השני לעכשו 2 טיפולים נראלי אבל כמה חודשים..

אני בנתונים שונים ממך, רק במשקל פתיחה כמו שכתבת.

בהריון ראשון עליתי בקושי 9 קילו
בשני עליתי 12
בשלישי כמעט 20
בראשונים ירדתי הכל (גם כמו שכתבת בלי לעשות כלום).
בשלישי ירדתי כמעט הכל, נשאר רק 2 קילו עודף


ב"ה שאנחנו בנקודת פתיחה של משקל כזה, מקווה בשבילך שכמו שירדת אחרי הלידות הקודמות הכל בלי מאמץ, גם עכשיו תרדי הכל (או לפחות כמוני כמעט הכל).

עולה 25 קילו בלי למצמץ בכלל
והייתי באזור ה50 קילו לפני
הייתי ענקית וכבדה
ועוד נשארו לי בערך 10 קילו לרדת אם כי אני מתקשה בזה מאוד

נשקלתי מעט מאוד פעמים בהריון השני כי מהראשון כבר היה לי את הרושם שאעלה ושחררתי.
המספר לא היה חשוב לי יותר וידעתי שאחרי הלידה ארד גם אם ייקח זמן. ולקח זמן.
קודם כל תאהבי את עצמך. עברת ככ הרבה! ואם את יורדת הרבה אחרי הלידה אז תזכרי שלא נשאר עוד הרבה לסוף המסע ואת גם תהני מהתינוק וגם תרדי במשקל בסוף. הקושי הזה גם אם הוא משמעותי הוא זמני אצלך לפי מה שאת אומרת
מסכימה איתך שזה קשה, אני הגעתי למימדים עצומים ביחס לעצמי וירדתי ושמעתי על עוד הרבה נשים שעולות הרבה ובכלל לא לקחו את זה בחשבון לקראת ההריון הבא כי ידעו שזו עלייה זמנית.

וממש כל הכבוד לך. על הכושר. התזונה.
אני חושבת שזו יותר עבודה נפשית של לשחרר את זה. וכמו שכתבת כ''כ מהמם, לחמול על הגוף שלך שעבר כ''כ הרבה. את מלכה!

ב"ה על האוצר הנוסף שבבטן ושיהיה ממש בשעה טובה ובקלות ובשמחה ובידיים מלאות במלאות כל 9 חודשי ההריון,  בבריאות ובשמחה ובנחת לך ולתינוק 🙏

 

- ושיתוף קטן: גם אני עליתי 25 ק"ג בכל אחד מההריונות שלי (3 ב"ה) ויכולה להזדהות עם הרבה ממה שכתבת.

ב"ה לאחר זמן ראוי מהלידה, ולאחר הפסקת ההנקה (נניח החל משנה לאחר הלידה) ובעזרת ספורט ותזונה מאוזנת הכל ירד

 

מעתה כאשר את עולה על המשקל (את חייבת? כי אם לא אז תישקלי למשל בטווח יותר רחוק או מה שמתאפשר, כמובן רק אם זה נכון רפואית) תדמייני שאת עולה עם התינוק המדהים שלך, עם הנס שלך על הידים. ושניכם עומדים שם. את עומדת שם עם חיים שלמים מעתה ועד עולם ב"ה, ילד שיגדל ויביא הרבה אור וטוב לעולם ב"ה!

ואת עושה כ"כ הרבה וכ"כ משתדלת ודואגת לעצמך, אבל כן, בהחלט לפעמים עולים הרבה, זה מאוד אינדיבידואלי ותלוי גוף...

יש הרבה ק"ג שיכולים לעלות רק מנפח הדם שמתרחב. הכל בהשגחה והכל מדויק ונכון בדיוק-לך.

תמשיכי לדאוג לתזונה טובה ובריאה ומשמחת לך בנחת ובשלווה,

לעשות פעילות גופנית נעימה שאת אוהבת, גם אם היא מועטה או פעם ב, אפילו רק להרגשה הטובה שלך.

והכל יהיה בסדר ב"ה!

 

בשורות טובות טובות יקרה,

הכי מגיע לך בעולם 🙏

זה מאד מאד מ א ד קשה להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שרואים, ברור!! ❤️❤️

אז קודם כל כל הכבוד שאת ממשיכה בתזונה יחסית בריאה וממשיכה לשמור על תנועה.
ואל תלקי את עצמך לשניה על זה שאת מתבאסת על המשקל. זכותך גם לשמוח מאד מהריון שחיכית לו והתאמצת עליו וגם להתבאס שזה מגיע עם קילואים שלא הזמנת לך ❤️
זה קשה מאד שהמראה שלנו משתנה, ואם הוא משתנה בצורה משמעותית זה קשה מאד מאד...

חושבת שזה הזמן להשקיע לך בשמלות יפות מתאימות להריון, מחמיאות לבטן. מטפחות, תכשיטים, איפור, לק, נעליים, תספורת, צבע, כל חלק בגוף שלך שמוצא חן בעינייך עכשיו - לעוף עליו ולטפח אותו ולשים לב אליו

בתוך מה שאת כותבת אני מזהה המון כאב, הערכה וחמלה כלפי עצמך. הערכה לגוף שלך שהתייסר וכאב ככ הרבה כדי להביא חיים. ועדיין קשה לך לקבל אותו כך.
מציעה משהו מכיוון אחר
לפעמים חלק מהקושי זה שאנחנו לא מצליחות להתלבש נכון ומחמיא בהתאם לגוף שהשתנה
יש מצב שליווי סטיילינג רגשי יעשה שינוי בתחושה שלך?

בעז"ה שיהיה בקלות וידיים מלאות.

אולי להתייעץ עם האחות או עם הרופאה שלך בתור הבא? יכול להיות שזה ירגיע אותך ויאשר לך שזה בסדר
ואם זה לא-אז בטח יציעו פיתרון אולי..

הפתעתן אותי עם התגובות הכל כך אמפתיות

הייתי בטוחה שאקבל " תגידי תודה, ואת בהריון ככה זה" וכל המשפטים שאני רגילה לשמוע מהסביבה הקרובה...

ידעתי שאתן מדהימות , אני פה הרבה אמנם בעיקר צופה אבל מחכימה די

אבל הפעם בהחלט נגעתן בלב.

הצלחתי לקום הבוקר ולהתארגן יפה ואפילו להסתכל במראה בלי לעלות דמעה

 

בזכותכן

 

תודה תודה תודה

 

כל פעם שאתקל שוב בבאסה וצער על המשקל (בטוחה שיקרה עוד הרבה ..)

אכנס לשרשור ובטוחה שאתעלה שוב מחדש

 

 

 

 

להסתכל במראה עם דמעות זה נורא, איזה כיף שנחסך לך תחילת יום כזה ❤️

❤

לאישה יש צורך בבטחון. וכשהבעל בלחץ/ לא בטוח בעצמו/ נחלש/ חולה, הבטחון הזה מתערער.
גם אני מרגישה ממש קושי בזמנים כאלה. אבל תחשבי על זה, עצם זה שהוא משתף אותך, זה אומר הרבה. זה אומר שהוא סומך עלייך ויש בינכם ערוץ תקשורת (לגהרים בדרך כלל יותר קשה להפתח ולדבר על רגשות, ליד חברים הם תמיד משחקים אותה ) תעריכי את זה. כנראה את הבן היחיד שהוא מספר לו.
מה שלי עוזר בזמנים כאלה:
לעודד בצורה קלה "אתה תתגבר על זה", "כולם עוברים דברים כאלה" לא עכשיו להכנס לזה יותר מדי רגשית ולהיות פסיכולוגית.להביא אוכל, להשתדל להאיר פנים.
ולעבוד על השמחה שלי. למצוא דרכים לשמח את עצמי כי כרגע לבעל אין את הכח לשמח אותי, אלא להפך כרגע הא לוקח ממני כוחות. והשמחה מדבקת. גם בעלי מתעודד מזה שרואה אותי שמחה.

ועוד משהו, אני חושבת כל גבר צריך "לקנות" לעצמו חבר.
אם לגברים שלנו היו חברים טובים שאפשר לפרוק להם, הם כנראה היו פורקים לנו פחות ונשארים יותר חזקים לידנו. אבל מה, קשה לפעמים למצוא חבר כזה.

יש לו למי לפרוק אני לא היחידה
פשוט כשהוא בלחץ הוא יורה לכל הכיוונים וכמה פעמים ביום.. זה מתיש אותי

ואל תאכלי את עצמך על איך שהגבת, זה לפעמים באמת מעל הטבע האנושי להכיל ולהכיל ולהכיל.
קבלי חיבוק גדול את עושה את מה שאת יכולה הכי טוב דכת יכולה! ותחשבי על זה כתקופה ובינתיים רק תמצאי איך להתמלא ולשמח את עצמך. אולי שיחה עם חברה שתרומם אותך?
ובזמן יותר רגוע כשהוא יצא מהלחץ שלו (לא עכשיו, כי עכשיו הוא לי ידבל את זה), הייתי כדרך אגב אומרת לו מה כדאי לעשות כדי להיות פחות לחוץ. לא בקטע ביקורתי, יותר בקטע חברי. "אתה יודע מאז שאני עובדת על מידת הבטחון והשמחה שלי אני פחות בלחץ" או "אתה יודע ספורט ממש משחרר לחץ אולי נתחיל לעשות" , להמליץ על ספרים (יש לרב ארוש ספרים שמאוד עזרו לי) ואולי עוד רעיונות.

כי הוא תופס את זה כביקורת סמויה ומתעצבן
ניסיתי פעם
הוא מבין שזה עניין של בטחון אבל לא משחרר

מכירה את זה.
תתפללי עליו.
לפעמים התפללתי על בעלי על דברים מסוימים שהוא לא קיבל ממני, ואז בדרך נס הוא הגיע לזה לבד או דרך רב.

ולשהות ברגע.

 

לדמיין רגע שבעלך הוא את, או הבן שלך, או מישהו אחר קרוב אלייך -

ואת מדמיינת שמשהו כואב לו כרגע.

הוא נלחץ ממשהו.

קשה לו.

כואב לו.

הוא זקוק שיכילו אותו

שישמעו אותו

אין בזה כל רע, נכון?

כולנו רוצים שיכילו אותנו וישמעו אותנו בסופו של דבר...

 

מדוע זה מצטייר בעינייך כחולשה?

אולי זו דווקא הבעת רגישות? להוציא מן הפנים החוצה את הרגשות שלנו, לשתף, לתמלל, להיות שווים בפינו ובלבנו?

יש כאן הרבה יושרה, כנות, רגישות, ואלו תכונות נפלאות!

נסי להיכנס רגע למקום הזה שחומל, שרואה, שמבין, שמזדהה,

מקום שרואה את הכאב שלו,

את התחושה שהוא רק רוצה להגן על עצמו מפגיעה ולכן מפתח מנגנון הגנה כזה או אחר, אבל בבפנים של הבפנים נמצא הכאב שרוצה להתרפא... הנשמה הטובה, הלב...

נסי לראות זאת ולחבק זאת קודם כל בינך לבין עצמך - ואז הפעולה שלך כלפיו ממילא תנכיח את זה גם אליו.

 

- ולגבי מה שכתבת ששניכם דיברתם לא יפה אחד לשנייה - זה קורה אבל לא גזירת גורל. ניתן ללמוד ולתרגל סוגי תקשורות מקדמות ובונות.

 

מצרפת לך למשל סיכום שכתבתי של כמה מסוגי התקשורות הללו:

1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת	צורת הביטוי	המסר הסמוי
תקשורת תוקפנית	אתה שקרן	האדם פגום באישיותו, הוא שקרן בבסיסו
תקשורת כועסת	אתה אומר דברים שקריים	אתה בסדר אך הדברים שקריים
תקשורת עדינה	אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם	יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
תקשורת נפגעת	לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה	אני לא מרוצה מזה שאתה משקר, אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
תקשורת מקדמת	אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?	אני מקבל את הדברים שלך, ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

7. שתו"ף  = שאלה תשובה *ולא* פרשנות - לשאול אחד את השנייה ולקבל מענה מדויק במקום לנחש או לפרשן את השני/ה, דבר שעלול לגרום לאי הבנות ודיבור של "מטען" עם "מטען" ולא דיבור ישיר ונקי על הדבר עצמו...

 

ב"הצלחה רבה יקרה

 

זה נתפס בעיניי כחולשה כי אני לא הייתי בנק חוזק מולו שזה קרה ולא יכלתי להכיל.
ושיהיה בריא, הוא לא מבין עניין... אז זה הפך אותי לתוקפנית. וגם ביקרתי אותי ביני לבין עצמי למרות שאני יודעת שיותר טוב למצוא קו זכות וזה היה מאפשר אבל הוא לא מרפה. דיברנו על זה כבר כמה פעמים היום והייתי רוויה כבר

מתנות.

ולימוד.

 

כתבת כאן כמה דברים חשובים מאוד שאת עוד יותר מבינה על עצמך ועל בעלך היקר, ועל הדינמיקה הזוגית בשעת ויכוח:

 

א. כתבת "זה נתפס בעיניי כחולשה כי אני לא הייתי בנק חוזק מולו שזה קרה ולא יכלתי להכיל." -

את בעצם אומרת: *אני* הייתי חלשה כאן.

אני לא הייתי בנקודת חוזק מולו.

אני לא יכולתי להכיל.

 

ואז בעצם את במודעות מדהימה על עצמך, 

שכאשר את פוגשת מצבים כאלה - משהו בך לא נמצא בנקודת החוזק שלו. ואז קשה להכיל ולראות,

ואולי, כמו מראה, לפעמים אנחנו מייחסים לבן הזוג שלנו מה שיש בנו עצמינו בעצם באיזשהו מובן...

 

כתבת על זה שוב כאן: "וגם ביקרתי אותי ביני לבין עצמי למרות שאני יודעת שיותר טוב למצוא קו זכות וזה היה מאפשר"

את בעצם קצת גם מבקרת את עצמך, כועסת על עצמך, נמצאית בעמדה שיפוטית גם לעצמך, מרגישה שאת עצמך לא חזקה כרגע,

ואז המקום שיכול לשליך את הנ"ל על בעלך נהיה הרבה יותר "סלול"...

 

ב. כתבת שכאשר בעלך לא מבין זאת נעשית תוקפנית.

זה מעולה ששמת לב לזה.

אפשר בפעם הבאה לשים לב לכך יותר, להתחזק בכך שאת לא באמת רוצה להיות תוקפנית,

ולנסות לשדר ולתווך לו אולי מכיוון אחר.

למשל אפילו לחזור כמו מנטרה על משפט קצר כמו: "אני כרגע בלי כוח", או "אני כרגע במקום לא הכי חזק אצלי, אשמח שנדבר על זה אח"כ" -

כאן מצד אחד את מתווכת לו שאת כרגע לא נמצאית במקום עם המון כוח,

ומצד שני גם לא מגיבה בתוקפנות, בעלך לא שומע שום ביקורת עליו או שום דבר רע נגדו וממילא יכול יותר לקבל.

 

ג. אם דיברתם על זה כמה פעמים היום כפי שכתבת ולא עזר - נשמע שצריך לחשב מסלול מחדש במקרים כאלה.

אולי "לנבור" שוב ושוב באותו שיח באותה תבנית באותו יום לא כ"כ מקדם אתכם במקרה הזה,

אולי משהו אחר יותר יתאים ויעבוד לכם,

למשל שהשיח עצמו יהיה שונה

או שהתבנית של השיח תהיה שונה

או שזה לא יעשה באותו יום אלא ביום למחרת למשל לאחר מנוחה ורגיעה של שניכם וצבירת כוחות מחודשים

או משהו אחר שיכול יותר להתאים לשניכם.

נסו למצוא את הדבר הזה, את השינוי שמתאים *לכם* כאן.

הוא בטוח נמצא וקיים, צריך רק לחפש אותו.

ואז שמוצאים אותו מרגישים ממש הקלה

כי גם בזמן ריב או ויכוח יש לנו תבנית חזקה שעובדת אצלנו, והכל הרבה יותר רגוע.

אפשר לא להסכים, אפשר להביע את דעתנו, אפשר גם להרגיש רגשות של תסכול או כעס וכו' - אבל הקרקע לא תישמט. הכל יהיה בסדר. אנחנו נדע גם איך לצאת מזה

ואפילו יותר מכך - איך ללמוד מזה ולגדול מזה אפילו עוד יותר!

 

אז הייתי ממש מנסה לחפש עוד אילו מתנות הבנת יותר על עצמך דווקא מהיום הלא פשוט הזה ומהסיטואציה הלא פשוטה הזו?

אילו עוד תובנות הבנת על בעלך?

מה עוד התחדד לך?

מה לדעתך לא עבד?

ומה לדעתך יכול לעבוד יותר טוב בפעמים הבאות?

איפה עוד הכרת את עצמך יותר טוב כאן?

ואיפה עוד הכרת את בעלך יותר טוב ויותר לעומק כאן?

 

זה לימוד מפעים. באמת. 

קחי קצת מנוחה כרגע לגוף ולנפש,

תאגרי כוחות ואוויר

וב"ה כאשר תרגישי במקום יותר חזק - מליצה בחום לכתוב ולענות על השאלות הללו וללמוד מכל מה שהיה כאן גם לעתיד.

 

ב"הצלחה רבה יקרה ❤

השיקוף שלך מאוד עזר לי להבין שהמצב לא כזה גרוע בכל זאת..
אני מבינה שכנראה אני צריכה להיות יותר קשובה לעצמי כדי שזה יעבור בצורה יותר טובה

אבל, אם את אומרת שהתבנית לא עובדת לחזור על אותו שיח כמה פעמים ביום וגם אני מבינה את זה - איך אני מעבירה לו את זה? לא עובד לי בלי שהוא ייפגע. יש לך רעיונות?

וכמובן גם אותו בנפרד ואותך בנפרד כדי שאוכל לייעץ יותר ספציפית ומותאם לכם...

 

בכללי אכתוב שאם אתם רואים שבאמת לדבר על הדברים כמה וכמה פעמים באותו יום באותה תבנית לא מקדם אתכם - נסו בזמן אחר, רגוע יותר, ששניכם בטוב ובפניות לשוחח יחד על הדברים ולחשוב מה כן יותר יוכל להתאים לכם?

ובזמן עצמו שזה קורה אולי להעביר לו בלי שיפגע בצורה בה את מתרכזת במה *את* מרגישה וחווה כרגע, למשל כפי שכתבתי בהודעה למעלה: אפשר לומר לו: "אני כרגע בלי כוח", או "אני כרגע במקום לא הכי חזק אצלי, אשמח שנדבר על זה אח"כ"

או "כרגע אני צריכה זמן לעבד דברים עם עצמי, אולי נדבר על זה מחר בנחת? בצורה הזו יהיו לי הרבה יותר תובנות והבנה, קודם כל שלי את עצמי, ומתוך כך גם בשיחה בינינו" -

בצורה כזו מצד אחד את מתווכת לו שאת כרגע לא נמצאית במקום עם המון כוח, או לא נמצאית במקום שרואה שהשיח מקדם אתכם כרגע,

ומצד שני גם לא מגיבה בתוקפנות, בעלך לא שומע שום ביקורת עליו או שום דבר רע נגדו וממילא יכול יותר לקבל.

 

- ולגבי מה שכתבת על ההבנה שכאשר את יותר קשובה לעצמך זה יכול לעבוד בצורה טובה יותר - בהחלט.

כאשר אנחנו מלבנים עם עצמינו דברים,

מבינים מה "ישב" עלינו בשיח או בויכוח או בריב,

מבינים על איזו נקודה רגישה זה לחץ עלינו,

מבינים מה היו הצרכים שלנו שם, 

ועושים עוד התבוננות פנימית שכזו עם עצמינו - אנחנו באים הרבה יותר חכמים, מרוכזים, ויכולים לדבר *על הדבר עצמו* ולא ללכת מסביב ולהיות עסוקים בשיח של מטענים או פגיעות הדדיות, אלא כאמור בשיח על הדבר עצמו.

זה עובד ממש מדהים בשיח הזוגי כאשר עושים זאת מהמקום הזה.

אבל תיכף היא לא תהיה וכדאי ללמד אותו מעכשיו כבר להיות עדין יותר.
מאתגר.. בהצלחה!

שלא יישב עלייך כשהוא עם אנרגיות
לא לשכב לידו

הרבה בהצלחה

אני בשבוע כזה התקשרתי כי קיבלתי מכה ואמרו לי שלא צריך, אבל בכל מקרה תתקשרי ותראי מה אומרים לך. במיוחד אם עוד כואב

למה לא עושים את זה יותר מרוכז?! למה לשתות 4 כוסות? ועוד בצום🤢
מה יצא לך בסוף?

אני בעד לממן מחקרים שבדקו כמה שוקולד/מגנומים זה ערך לגועל נפש הזה.
וזהו🥰


יצא תקין ב"ה

את שתית את זה מבקבוק מוכן?
לא יודעת, בהריון הקודם קיבלתי אבקה בכוס והיה יותר נסבל
מהבקבוק זה דוחה ברמות🤢
התאפקתי שעתיים לא להקיא, תחשבי, זה 4 כוסות של בעעע... על קיבה ריקה!
בלתי נסבל בעליל

מתקשה לדמיין משהו דוחה יותר😣

גם לי יש נטייה להקאות... ב"ה לא הקאתי

לק"י

נתנו לי בהריון האחרון.
לא עשה לי טוב, אבל לא בטוחה שזה קשור ללימון ולא לזה שתמיד בבוקר מגעיל לי כזה

אז ממליצה לנשום עמוק או לא לנשום כששותים את זה

עכשיו בין הבדיקה השניה לשלישית

בדיוק עשיתי של 50 וחשבתי על כל אלה של 100 וכמעט בכיתי

זהו, נגמר הסיוט! עעשיו אוכלת פה א. בוקר ואז הביתה🤩
אחרי כל המאמץ שלפחות יצא תקין, הלוואי...

לשים ליד כוס מים ולשתות לסירוגין.
אני ב50 חשבתי שלמהול בהרבה מים יעזור, בפועל זה רק הגדיל את הכמות שצריך לשתות.
ככה שותים פעם שלוק מהמשקה המתוק ואח"כ מים בלי עוד טעם..

שהביאו לי בבקבוק מוכן😕
תודה

חצי ליטר!

הוא הרבה יותר דוחה מהאבקה שמוהלים.
זה לא שהאבקה לא דוחה, אבל האחיות תמיד הרשו לי למהול בלימון סחוט והיה נסבל (תמיד הייתי צריכה לעשות של 100).

פעם ראשונה שלי... פעם הבאה מעדיפה לשמור על תזונה ןלמדוד סוכר העיקר לא הבדיקה הזאת, מרגישה זוועה ועדיין עם בחילה...
בנתיים הגיע ערך 1 תקין ו1 לא תקין
נחכה לשאר התוצאות

לק"י

לי למשל האבקה היתה בסדר גמור גם בלי לימון.

זה יכול ממש להטות את התוצאות של הבדיקה.
ומשום מה האחיות לא יודעות את זה.

לדעתי זו גם ההנחיה להעמסה של ה100 כנראה בגלל שהמים מדללים את רמות הסוכר בדם, יודעת בהקשר אחר שאצל סוכרתיים עם סוכר גבוהה ההמלצה היא לשתות הרבה

לק"י

לא זוכרת אם יש כמות שמותר. נראה ליש אני מהלתי בשתי כוסות מים בהריונות הקודמים (הפעם קיבלתי את הבקבוק הזה).

משום מה הם לא מודעות להנחיה של האיסור לשתות עוד מים
ולפעמים בגלל זה צריך לעשות שוב!!
בקיצור
פשוט אל תשתו מעבר למים עם הסוכר...
ואני יודעת כמה זה דוחה
עשיתי 100 פעמיים

מותר למהול בעד 2 כוסות מים.
2 כוסות לא מטות את הבדיקה ברמה הזו, במיוחד כשאין צורך בצום מלא ודווקא ההנחיה היא כן לאכול בבוקר לפני פרוסת לחם עם משהו ולשתות..

אני אומרת לך שלי (ולעוד מלא שאני מכירה) אמרו שאפשר לשתות כמה שרוצים.. (בעיקר בזה של ה100) ובגלל זה הייתי צריכה לחזור על הבדיקה כי שתיתי איזה ליטר וחצי כדי לא להקיא (היפראמזיס )
אז חשוב לי שידעו

ומצטערת שזו החוויה שלך

בגלל טעות של אחות
שגיליתי שזה טעות נפוצה
היית גם שוללת נחרצות
ומנסה להציל מזה אחרות....

באמת ראית שהיה הבדל בערכי הסוכר בין ההעמסת סוכר הראשונה שעשית לשניה?

 

מעניין אותי אם באמת היה לשתיה המרובה ביטוי משמעותי בערכים.

לי האחות אמרה בפירוש שמותר לשתות וגם להוסיף לימון, שהיא בדקה את זה ובטוחה.

ממש ממליצה על פיזיותרפיה רצפת אגן! חשוב ועוזר מאוד מאוד

הגיוני וקורה ונפוץ
גם ממליצה מאד ללכת לפיזיוטרפיה רצפת אגן 🙏
לגבי 3, אין לי תובנות. התינוק שלי נרדם רק על הידיים עד גיל 10 חודשים🙄😁

גם אצלי הוא רק נרדם בעגלה
עכשיו הוא בן חמש חודשים וכבר נרדם בלול
בהתחלה קשה והם רגישים עם השינה , הכל בסדר ..

מישהי פרטית/בקופ"ח כללית

מקבלת פרטי. מאד נעימה ונחשבת מקצועית מאד.
ואת יכולה לבדוק אם יש דרך הקופה.

אני הלכתי פרטי בעיקר כי התורים שהציעו לי במאוחדת היו ל9 חודשים אחרי

אם כרגע זה סבבה לך- תמשיכי.
כשזה לא יהיה סבבה, מתחילים תהליך של להרגיל משהו אחר.
אצלי היא נרדמה רק בהנקה וברגע שהיה לי פחות נוח התחלתי להרגיל אותה להרדם במיטה. זה לקח כמה ימים אבל הצלחנו בסוף.
בקיצור, לא חושבת שצריך לדאוג לזה כבר מעכשיו, אלא אפ כן את כם רוצה להתחיל תהליך כזה עכשיו ומתאים לך להרגיל למשהו אחר

הוא צריך את התנועה כדי להרגע ולהרדם.. ואין את המוצץ שיעשה את אותה פעולה
פשוט לשבת לידו? ולחכות שירדם? הוא מגיע לתסכול ובכי מרוב עייפות

ראיתי יותר מיועצת שינה אחת שאמרו שעד גיל חמישה חודשים אין באמת הרגלי שינה.

בכל מקרה, ממליצה לך להתחיל לעשות לו סדר יום, ככה יהיה לך יותר קל. אם יש לך פייסבוק, ממליצה לך לעקוב אחרי יועצת שינה בגישה שמתאימה לך

משיטות שאומרות להשכיב במיטה ולצאת מהחדר, לתת לו לבכות, לשבת לידו וללטף, להוציא כל פעם להרגיע ולהחזיר עד שיבין.. יש םה חכמות ממני לגבי שיטות שונות.
אני יותר ישבתי לידה וליטםתי אותה, אמרתי לה שהולכים לישון.. אבל אצל המטפלת היא כן נרדמה לבד כבר אז היה יותר קל להרגיל אותה לזה גם בבית

גם פיזיותרפיה כמו שאמרו.
וגם להתייעץ עם רופאת נשים, יש משחה הורמונלית שיכולה לעזור, אבל יש מצב שנותנים רק אם זה מתמשך יותר זמן.

מאלחשת ומרדימה או שגורמת להרפיה?

@להשתמח התכוונה אבל יש משחה בשם אוביסטין קרם
(משחה וגינלית) שמיועדת בעיקר לנשים מניקות או בגיל המעבר, במצבים הללו יש לעיתים מחסור באסטרוגן וזה מוביל ליובש וכאבים ביחסים.
אבל לא לקחת בלי שרופאה תראה ותגיד לא מומלץ להשתמש בזה ללא צורך

ומעבה את העור של הנרתיק שעלול להיות יותר דקיק ורגיש בזמן הנקה.
כמו שליזי אמרה, קוראים לזה אובסטין, ורופאה נותנת מרשם אם היא רואה שיש צורך

1- תקין, ממש עוזר פזיותרפיה רצפת אגן. לפעמים יש קרעים פנימיים שצריך להזרים אליהם דם כדי שיתאחו ע"י עיסוי. 

2- פיזיותרפיה רצפת אגן! לחזק שרירים.

3- לא הייתי דואגת על מה שיהיה, אחכ מקסימום תפסיקי לנדנד אותו בהדרגה. כשהם ככ קטנים לפעמים צריך את השקט הזה כמה שיותר מהר כדי לנוח. 

התלבטתי האם לכתוב, אבל נראה לי חשוב.

אני רואה סביבי הרבה אימהות צעירות כמוני שחושבות שכדי להרדים תינוק צריך לנדנד/ לשיר/ ללטף עד שהוא יירדם. אני אנסה לדייק את עצמי בעדינות בשורות הבאות-

הכל סבבה כל עוד את נהנית מזה, ובא לך לפנק ולהתפנק על הקטנציק. אלו רגעים של אושר.

אבל--

כהרגל, יש בזה משהו פשוט לא סביר בכלל בעיני. 

אח,כ יוצא לי לפגוש אותן מותשות אחרי שהילד כבר בן שנתיים ועוד לא יודע לישון לבד, או שיש אחריו עוד כמה.. ואשכרה היא עוד צריכה לשבת ללטף אותו כל ערב חצי שעה.

 

ילד יכול וצריך לדעת לישון לבד. כשתרצי תמיד תוכלי לבוא ללטף, לפנק, לשיר שיר,

אבל כשאת עמוסה אין סיבה שהוא לא ישיר לעצמו שיר או ימלמל לעצמו משפטים מתוקים עד שהוא נרדם.

צריך בשביל זה להאמין בו ולהיות קצת אסרטיבית גם כשיש בכי (אם אין סיבה ממשית מעבר לפינוק). אחרת זה פשוט הרגל לא טוב. 

שוב, לא רלוונטי לגיל 3 חודשים, אבל אוטוטו כבר כן. ולכן היה לי חשוב לומר.   

ממש מסכימה.. רק שהרגיש לי שהוא עוד קטן וצריך את הפינוק והתנועה כדי להירדם. ורציתי לדעת אם לנסות כבר עכשיו או לחכות עם זה..
אז רק בהמשך אנסה להרגיל אותו לישון לבד. תודה!

לק"י

יכולה לספר לך יותר על העיסוק בפועל ממה שאני רואה.
מה תרצי לדעת?

(אין לך מה להלחץ, מקסימום לא יתאים לך כעיסוק מרכזי, זה בטח יתרום לך כמורה).

אז את בטח יכולה לספר לי יותר על העבודה ופחות על הלימודים
איך נראה סדר היום של מנתחת ההתנהגות?
עד כמה העבודה שלה משמעותית בשטח?
היא לוקחת את העבודה הביתה?

תודה יעל!

לק"י

ונראה לי שהיא עובדת גם במתי"א, או לפחות עבדה שם והדריכה מורות.

בתור מנתחת התנהגות היא באה לצפות בתלמידים שהצוות מבקש עזרה לגביהם, יושבת עם צוות הכיתה לשמוע מה הקושי ובמה רוצים להתמקד, בונה תוכניות, לפעמים מכינה עזרים לתוכניות.
מן הסתם שלפחות את חלק מבניית התוכניות היא עושה בבית הספר.

זה משמעותי, זה בהחלט יכול לתרום ולעזור לתלמידים ולצוות.

וואי אני ממש מתלבטת

ולא השלמתי סמסטר אחרון.
מה המטרה שלך? אם לעבוד רק כמנתחת התנהגות, מאוד בעייתי כי רוב בתי הספר לא נותנים תקן שלם למשרה הזו.
אז או לעבוד בכמה מקומות כדי ליצור הכנסה הגיונית ואז זה די הרבה ריצות ופיצולים - בעיני מאוד לא נח לעבוד בכמה מקומות והתחיל להכיר את הצוות וכו. יש כאלה שמעדיפות את הגיוון.
או לשלב עם הוראה. מנתחת התנהגות לרוב מתחילה בצפייה על התלמיד, ואז בניתוח של ההתנהגות ובניית תכנית התערבות יחד עם צוות הכיתה.
הלימודים עצמם מעניינים, אם כי אני פחות התחברתי לסגנון המוחלט והלא גמיש של השיטה.
בתור עוד כלי בארגז הכלים שלי היום כמורה, אני שמחה על כך.

איפה למדת?
את אומרת שמנתחת התנהגות צריכה להיות בעלת כושר הבעה טוב כדי להדריך צוותים?🤔זו נקודה די קריטית לי...

בשלוחה בירושלים של סמינר הקיבוצים בהנחייה של ד"ר איתן אלדר מפתח השיטה.
זה היה לפני 10 שנים כשהתחום היה מאוד חדש ולא ממש מוכר בעולם החינוך.
הלימודים היו עיוניים ומעשיים חלק מהקורסים מעניינים מאוד, אבל כל שיטת הניקוד והצפייה והסטטיסטיקות שיעממו אותי. העובדה שהכל צריך להיות כמותי ומוכח מאוד מקובעת בעיני. (D.I.R כם היה אחד הקורסים שלא התחברתי) אבל יש מצב שמאז פיתחו את השיטה.

לגבי כושר הבעה, בהחלט זה כלי שמנתחת התנהגות נעזרת ומשתמשת בו. וצריכה להיות באיזושהי עמדה של הדרכה מול צוות.
מה קריטי לך בזה? כלומר יש משהו שמרתיע אותך?

רשת קליטה
לגבי המקובעות-כל השיטה ככה? או שזה חלק מתמונה? מן הסתם כדי לאסוף נתונים צריך להיצמד מאוד למציאות ולהיות מאוד מדויקים. אבל בבניית התוכנית אפשר להכניס קצת גמישות?

לגבי ההדרכה- כן קצת מרתיע אותי..תראי אני חדשה בהוראה אז באיזה קטע אדריך מורה וותיקה שראתה מאות תלמידים ומאות התנהגויות?
אבל זה כבר עבודה פנימית שלי על ביטחון עצמי

את המימד האישי של המנתח בנוסף לשיטה עצמה ששם נכנסת הגמישות וכו...

לגבי ההדרכה, זה באמת מקום קצת מורכב להיות מנתחת צעירה בלי ניסיון קודם מול צוות ותיק ומנוסה. המנתחים שאני פגשתי היו בשלב יותר מתקדם בחיים והיה מאחוריהם רזומה בחינוך והוראה.
יכול להיות שכדאי במקביל ללימודים להתחיל בהוראה,לצבור ניסיון כמה שנים, להכיר את המערכת,ובתחילת העבודה לקחת מקרים פרטניים (לא בתוך בית ספר) ואז לבוא עם יותר רקע וניסיון ולהיכנס לתחום הזה כמדריכה שבונה תכניות עם צוות.
נקודה חשובה לשיקול.

בהצלחה🤗

בכללי העלתן לי הרבה נקודות למחשבה
תודה תודה!

לק"י

של השיטה.
מענייו אם זו השיטה או מרצה ספציפי.
עשינו השתלמות בנושא, אז קיבלנו טעימה. אבל בעבודה עובדים עם תוכניות התנהגות, אז זה לא זר לי.

לילד בתוכנית ההתנהגות?
את רואה הבדל בין מנתחות התנהגות?

לק"י

ואם צריך אז משנים אותה אחרי שמתחילים ורואים אם היא מתאימה או לא.

יצא לי לעבוד רק עם מנתחת אחת. אבל מן הסתם שיש הבדלים.

הגישה קצת מקובעת ועובדים לפי סכמות ומה לעשות שכל ילד הוא עולם ומלואו ואא להכניס אותו למשבצות

תודה לך יעל עזרת לי מאוד

לק"י

אבל זה תלוי בך כמנתחת מן הסתם.

אם אפשר הייתי מחברת גם שנתיים 😅

לא יכל יותר?

זמן. חושבת שהצלחתי 4 חודשים פעמיים. ואז כבר הפסקתי..
ואת ההנקה לקחתי ברצף 11 חודשים

עד שהיו כתמים

חיברתי בערך 2 חבילות..

6 חבילות זה בעצם 24(גלולות בחבילה) כפול 6 = 144.
144 ימים זה בערך 4.5 חודשים, ככה מפסיקים 3 פעמים בשנה וזה בסדר.

אבל הרופא אמר שבאמת אין צורך בריאותי כזה.
אבל בכל מקרה 3 פעמים בשנה זה כלוםםם .

לקחתי שנה ו3 ברצף עד שהגוף אוטט להפסיק

כולכן חיברתם עם אישור של רופא? או שמעתן מחברות ו/או החלטתן לבד?
מנסה להוכיח לבעלי שזה דבר שכיח ומקובל מאד ולא אני המצאתי את זה….

יש גלולות שהצורת לקיחה שלהם היא בלי הפסקה.

לא מכירה כאלה, רק כאלה שעוקפים על הפלצבו וממשיכים לחפיסה הבאה

ואחרי חודשיים פשוט לא קיבלתי יותר למשך כל הזמן שלקחתי את הגלולות. זו רשומה כאחת מתופעות הלוואי. לא יודעת אם זה ככה אצל כולם.

(ויש שם פלצבו, לקחתי גם אותם ועדיין לא קיבלתי)

אבל פשוט הפסקתי כל פעם כי הרגשתי שנכון לזוגיות שלנו ההפסקות האלה.

לכמה שיותר זמן, לא יודעת כמה חבילות אבל יכול להיות גם לחצי שנה, עד שמגיע דימום..
זה חסכוני וזה נעים , ואצלי ספציפית זה בגלל הצורך הרפואי למנוע מחזור , מכירה כאלו שסתם כי יותר נעים בלי מחזור..
תכלס, תחשבי, זה חסכוני יותר , גם בכסף (טמפונים, תחבושות, מקווה, ימי מחלה..) , גם בביציות.. וגם נעים יותר זוגית, על הקטע הרפואי אפשר באמת להתווכח ואני הקטנה לא ממש יודעת אם זה יותר טוב או יותר רע..

בשעה 20:30 בזום.

מי שמעוניינת שאשלח קישור שתגיד לי.. היא עוד לא שלחה קישור לזום..

ואנסה בהקדם לענות על השאלון

תודה

שיעור על זוגיות מחזורית

(אני לא טובה בלשלוח קישורים, אז תכתבי לי אם הקישור עובד ואם לא אנסה לשלוח שוב..)

של לדבר על הקשר בין מחזור לא חודשי לזוגיות, או לצורך העניין לטבע וכל זה... די מתסכל לשמוע שהמחזור הנשי מקביל למחזוריות הלבנה, כשאם הלבנה היתה מתנהלת לפי המחזור שלך העולם היה בבעיה חמורה 😕

יש המון תוכניות נורא יפות שמדברות על המהות של מצוות טהרת המשפחה ועל היופי שלה והחיבור שלה למחזוריות הנשית. למיטב זכרוני גם לחברה של באר מרים יש תוכנית כזאת. אבל אף אחד מאלה שמדברים כל כך יפה לא מתייחסים לאלה שלא הכל חלק אצלן - זאת שעברה שלוש הפלות, זאת שעברה לידה שקטה או זאת ש"רק" יש לה וסת לא סדיר - שמגיע אחרי חודש וחצי, ואז אחרי שלושה שבועות, ואז אחרי חודש, ואז אחרי שלושה חודשים... כשאשה כזאת שומעת על החיבור למחזור הלבנה, איך היא אמורה להרגיש? כשאשה שעברה הפלות שומעת על היופי שבריחוק כשהיא עברה הרבה יותר מידי ריחוקים בזמנים קשים וכואבים, מה היא אמורה לחשוב? כואב לי שהשיחה הרוחני סביב טהרת המשפחה מדבר רק על הנורמלי, ואין לי שום נקודת חיבור אליו. זהו.

מסכימה איתך בעיקרון.
אני גם לא מתחברת להסברים האלה על הטהרה. זו באמת מצווה קשה ומבחינתי זה פשוט חוק, גזרת הכתוב שצריך לקיים.
אם כי אני כן מצליחה להבין את ההסברים הרציונליים שאמורים לסבר לנו את האוזן.

לאם זה יתן לי מענה או לא (לי אישית סביר להניח שלא ואני איתך בעניין, אולי לאחרות כן). הרבה לפני כן זאת ההרגשה שסופרים אותך, שאת לא הבת החורגת של המגזר. מה שגם ככה מרגישים כשלכל מי שסביבך יש הרבה יותר ילדים ממך... רק הצורך הזה להרגיש שאני חלק, שיש מי שמקשיב ומבין ולוקח גם אותי בחשבון

מלהבין כי הניסיון שלי עם ילדים הוא אחר. ויש סביבי הרבה נשים עם יותר ילדים ממני. או יותר נכון, כולן עם יותר ילדים ממני בטווח הגילאים שלי. זה לא מחריג אותי אולי כי אני שלמה עם זה בנקודה הנוכחית בחיי.
אבל לגבי העניין של סופרים אותך - את מתכוונת שמדברים על הקושי הזה לגבי נשים מאותגרות פוריות?
אם כן, אז אני מצליחה להבין את המקום ממנו את מדברת. שמבחינתך זה לא נפלא ולא מקרב ולא נעליים
חיבוק ❤️

הוא הכי לא צפוי ומשתנה בעולם-
לכן יש חודש מלא וחודש חסר,
באלסקה הוא זורח הרבה לעומת ארצות שבהם הוא לא זורח.
אבל אני חושבת שהדבר שהכי כדאי לך לקחת מהירח זה שהוא לא באמת זורח בשקיעה ושוקע בבקר,
אלא זה מה שנראה לנו!!!
אני מנסה לכתוב בזהירות כי אם כרגע קשה לך חלילה לי מלנסות "להטיף" לך איך את צריכה להרגיש,
אבל אולי כדאי לנסות לראות את המציאות אחרת? אולי זה רק בהרגשה שלך ולא באמת זה מה שאנשים אחרים חושבים עלייך?
הרבה פעמים בכל מיני סיטואציות שונות בהקשרים שונים לקח לי זמן עד שנפל לי האסימון שאנשים בכלל לא סופרים אותי בצורה מסויימת אלא את עצמם,ועסוקים בחיים שלהם. והיחידה שמפסידה ממחשבות כאלה זו אני...
אז אולי כדאי לנסות לטובת הלב היקר שלך ללמוד מהירח ששוקע וזורח בכל מקום בארץ ובעולם בזמן אחר,
ולהעצים את השקיעה והזריחה הייחודיות שלך. מקווה שהובנתי- כתבתי באהבה ולא ממקום מטיף חלילה🥰🥰🥰

בס״ד

שמעתי הרצאה של יסכה שומר שבה היא הסבירה שזאת בדיוק הייתה התהייה שלה ושזה מה שהוביל אותה בסופו של דבר לחקור עוד ועוד את הנושא עד שהיום היא עוסקת בזה גם בהיבט המקצועי.

רק טוב 🤍

אאל"ט יש לה סדנא מיוחדת שעוסקת בכל הדברים ש"מחוץ" למסלול הרגיל -
אני בוודאות יודעת שהיא מתייחסת בהרחבה לכתמים ולדימומים לא סדירים.
נדמה לי שיש לה גם התייחסויות להפלות וקשיי פוריות..

אם תרצי אשלח לך בפרטי את המייל שלה ותוכלי לברר מולה..

תשלחי לי מסר ואז אחזיר לך - אולי ככה אצליח..

אבל אני אפילו לא מצליחה לפתוח ובכלל לא מצליחה לשלוח לא שיחה אישית ולא מסר..

מישהי יודעת איך אפשר להצליח?

כשמופיע לי שקיבלתי הודעה ואני לא מצליחה לפתוח,אני הולכת לסתם הודעה בפורום שהיא כתבה . לוחצת על הריבוע עם הפסים הכחולים בצד שמאל למטה. ושם הוא נותן שיחה עם המחברת. ואז זה נפתח

לא ברור השינוי הזה..

תפתחי חלון אנונימי ותתחברי מחדש מהשם שלך אולי יעזור?

לא בטוחה שאני זוכרת את הסיסמא שלי כדי להתנתק ולהתחבר מחדש..

אז תוכלי לנסות לבדוק את הסיסמא. אבל אל תתנתקי מהמחשב הרגיל,כדי לא להיתקע בלי יכולת לחזור

זה הקישור להרשמה:
שיעור על זוגיות מחזורית

לא יאומן כמה מהר קופץ למטה..

אני יודעת שיש הרבה נשים שהנושא מטריד אותן..
@קופצת
@אני זה א
@בת הרים
@ציפצופית

זוכרת אתכן מדיונים קודמים בנושא..
לא זוכרת את מי עוד לתייג...

היה היום אירוע משפחתי שהייתי חייבת להיות

דגשים מישהי יכולה לנדב לי?

היא דיברה על 4 סוגים שונים של זוגיות ואיך כל סוג זוגיות מושפע מהמחזור וטיפים להתמודדות...

היא אמרה שיכול להיות שהיא תישלח מחר הקלטה.
אם היא תשלח אעביר את הקישור לכאן...

או שלפחות הקשיבו בלי לעשות דברים אחרים במקביל.. 🙈

הקישור לקבלת הקלטת השיעור:
הרשמה להקלטת זוגיות מחזורית

@Thank-u-Hashem

בדיקה שגרתית- לחץ דם, שתן, משקל.

אצלנו לא צריך תור, אבל כן אחות מרכז בריאות האישה. זה 5 דק. 

אם הרופא הוא בתוך מרפאה רגילה.
יכול להיות שהיא עושה את זה רק בשעות מסויימות, או שזו דווקא אחות מסויימת מבין האחיות במרפאה,
יכול להיות שצריך לקבוע תור, ויכול להיות שאפשר גם בלי לקבוע,
הכי טוב לדעתי, להרים טלפון לאחות באמצע היום לשאול.

מאוד אפילו.
אין נורמה אחת לכולם ולכל משפחה המורכבות שלה והיתרונות שבה, ואין איזה רף מיוחד שצריך לעמוד מלבד הרף ההלכתי בעיניי במקרים האלה.
אם כי אני מציעה לך לחשוב האם יש דרך שבה תוכלי לשבור את המעגל, בעיקר מול עצמך.

אני גם בהתמודדות מול המשפחה שלי אז מרשה לעצמי להגיד לך
חיבוק ❤️

לנשים בכל מקרה.

אבל זה יותר מורכב מהלכה יבשה כמובן
ורף הלכתי - התכוונתי שזה שהיא עברה באזור לא מחייב אותה ללכת לשם מצד כיבוד הורים. בטח לא אם יש מורכבות וקושי

גם אני לא אוהבת ללכת להורים שלי ומצמצמת מפגשים ושיחות למינימום.
יש הורים שפחות נעים להיות בקרבתם ואני מעדיפה להתרחק מסביבה מציקה.

גם אני לעתים קרובות מרגישה שהוריי מעדיפים ילדים אחרים על פניי
שאני משעממת עבורם ולא מספיק מענינת, כאילו הם עושים לי טובה שמארחיםאותי ולא באמת התגעגעו או שמחים לראותי
הם פשוט עסוקים, אני לא פגועה -ממש לא, פשוט לא עושה חשק לבוא.....
ב''ה אין להם הערות, אבל לא מרגישה שם מספיק בנוח בשביל לקפוץ במיוחד

זה כזה שינוי בחיים - שבית שגדלת בו - פתאום הוא כבר לא ממש "הבית" שלך, זה קצת שונה

כמה שההורים יגידו שזה תמיד הבית שלך - זה לא ממש כב.ר.... זה עצוב

אבל גם טבע העולם..........אצל כולם ככה, צריך להתרגל לשינוי הזה וזהו 

לי לקח כמה שנים להתרגל לגעגוע הזה לבית שגדלתי בו ...

ובמיוחד אלה שהתקרבו לתורה ומצוות

אני מעריצה גדולה שלכן

איזה גדלות

איזה קושי

איזה עוצמה יש בכן

אני מתפעלת כל פעם מחדש

לעזוב הכול, ועם כל זה הרצון והמחויבות לכבד

וואו, פשוט אין מילים

מצדיעה לכן

וחיבוק!תלוי בסוג הורים, יש הורים שמתישים . וכל מפגש או שיחת טלפון צריך "להכריח" את עצמך. ולפעמים לא חייב להכאיח והמרחק הוא טוב.
ואפשר "לעבוד" על יחסים גם מרחוק, לסלוח, להתפלל, למצוא נקודות זכות, "לטהר" את הצינור בינכם. לשלוח מדי פעם מתנות קטנות.
כמה זמן עבר מאז שחזרת בתשובה?

ובהחלט.. זו עבודת חיים לסלוח, לעכל, להבין ולפתח עין טובה

והופך להיות קל יותר

אם את שותה ממילא רק 2 אז לא כזה משנה אבל לשים לב שלמשל אייס מכיל הרבה קפאין
ושוקולד גם מכיל קפאין

לא הייתי מחשבת את זה בצריכת הקפאין היומית אם מדובר בקוביה -2

בהריון ראשון לא שתיתי בכלל או אולי אחד ביום, כי מאוד פחדתי , ליתר בטחון

 

יש אומרים שאם שותים קפה הרבה בהריון - אז התינוק יותר ערני וקשה להרדים אותו.... אבל לא בטוח שזה נכון - נראה  לי זה סתם שטות שמישהו המציא....

 

נראה לי - לשתות קפה זה משהו שלא ממש יודעים ועושים ליתר בטחון

אחד או שניים ליום - אם היתי בהריון היתי שותה בכיף, לא חושבת שמזיק

אבל אני לא רופאה... אולי יש מלא דעות בענין...... סוג של חומרא דחומרא...  

אבל קולה זה גם קפאין

עזרתן לי מאוד 

היא שזה מפחית את ההשתרשות של העובר ברחם ובמינון גבוהה עלול להגביר סיכון להפלה. 

לגבי מינון- לא יודעת. 

יכול להיות דימום השתרשות

אני לא מכירה את עצמי ככה.
חוסר הידיעה מטריף אותי ממש..

בטח יתן לך יותר ודאות

הפס החלש שלי בן חודשיים😍
אצלי הדימום היה מעט לפני הבדיקה החיובית. אבל מניחה שאין בזה כללים

תנסי לבדוק שוב בבוקר ולראות אם מתחזק.

אם שוב קיים וחלש כדאי לעשות בדיקת דם.

אני תמיד הולכת על בדיקת דם.

נראה שמתקדם דווקא לכיוון מחזור..
עם כל הקושי, הוקל לי לצאת מחוסר הוודאות..

בשורות טובות אצל מי שרוצה בעזרת ה'

תודה! איזה מתוקות אתן

הלוואי ותבשרי טוב!

אני אשמח מאד שהבשורות יהיו טובות אבל יותר מהכל מחכה להתרת הספקות.
אם כן כן אם לא לא, אבל לדעת.

שה' ישלח לך כח להכל

צמודים בהפרש של שנה ביניהם אחרי קיסרי חירום ראשון, אחרי 3 חןדשים נקלטה הריון שני וברוך השם הם בני 8 ו7 היום

שניים בהפרש של שנה, שניהם נולדו בקיסרי, ב"ה הכל היה תקין

הפרש של 11 חודשים ביניהם!!!

וב"ה הכל בסדר

כנסי לקבוצה של פייסבוק ויבק
יש נשים שאפילו ילדו רגיל, זה סיכון אבל יש רופאים שמאשרים.

מחזק לשמוע שיש סיפורים של לידה רגילה במצב כזה

לידה רגילה
אא״לט

אני יודעת שבלניאדו יש רופאים יותר זורמים.
ובמצב כזה באמת כדאי לקחת רופא/מיילדת פרטית.

לידה רגילה תקינה

אני נקלטתי 9 חודשים אחרי קיסרי
כך שילדתי שנה וחצי אחרי אותו קיסרי
לידה וגינאלית
כמעט בלי תפרים
ילדה מתוקההההה חסדי ה'

אז יש סיכוי ללידה רגילה, נתפלל

יאללה בע"ה תבשרי לנו בשורות טובות ושיהיה הריון בריא ושמח!

נקלטתי  5 חודשים אחרי קיסרי ראשון

נולד ילד מתוק ובריא בקיסרי שני...

(עכב הצפיפות, וסיבת הקיסרי הראשון הוחלט על ידי רופאת הריון בסיכון לעשות ניתוח)

תדעי שאוט' בהפרש קצר את מתוייגת להריון בסיכון

 

כן היו השלכות מאוחר יותר שאין לדעת אם מקורן מהקיסרי או לא..

 

 

קיסרי ראשון
3 חודשים אחרי נגלה היריון קיסרי שני
חצי שנה אחרי מגלה היריון הפעם טבעי
תודה לאל

איפה ?? אשמח לדעת..

חשבתי שזה לא קורה

גם אחרי קיסרי אחד זו לידה בסיכון

אז אפשר ללדת וגינלי גם אחרי שני קיסריים,
בטח לא בכל מקום, אבל הז קיים

בתנאים מסויימים זה אפשרי
אבל צריך לקחת בשביל זה פרטי
חברה שלי עשתה את זה ושמעתי על עוד כמה
ד"ר מתן אלעמי בהדסה עין כרם עושה את זה, והבנתי שהוא מדהים

אני יודעת שיש כמה רופאים שמאשרים.
אם את ממש רוצה לדעת ספציפית מי אני יכולה לשאול חברה
שילדה כמה לידות רגילות אחרי 2 קיסרי

אם אני זוכרת נכון..

אפשר בכל מקום. אבל לדעתי הבתי חולים הדתיים יותר בכיוון של לאפשר את זה (מעייני הישועה, ביקור חולים). אבל מי שלא ילדה רגיל ועברה שני ניתוחים פשוט הסיכוי ללידה רגילה בסופו של דבר לא גבוה. ויש סיכונים משמעותיים.
ממליצה במקרה כזה להתייעץ עם רופא פרטי עם כתפיים רחבות במהלך ההריון. ולשקול רופא פרטי ללידה.
אישית (בהמלצת רופא פרטי פלוס הרופאה בקופה שאמרו שאצלי אין מה לדבר) אני הלכתי לקיסרי שלישי אלקטיבי. יש לציין שזו חוויה הרבה יותר שפויה מאשר לעבור את כל הדרך ולסיים בחירום.

יש הרבה כאלה. אחרי שלושה זה באמת כבר לא אפשרי

פרופסור סמואלוב בשערי צדק רופא מקצועי ואנושי, מאפשר כמובן בליווי ואחרי מעבר מדוקדק על דוחות הניתוחים הקודמים.

שנה אחרי הניתוח? מכירה באופן אישי

נכנסתי להריון כ8 חודשים אחרי ניתוח, יש בין הילדים שנה ו-4, גם הלידה השניה מביניהם היתה בניתוח כי הייתי כבר אחרי 2 ניתוחים. יש מלא סיפורים, זה לא חריג.

יש לי 3 צמודות. ובשתניהן נקלטתי כשנה אחרי קיסרי חירום. והכל עבר בשלום ברוך השם.

חברה שלי נכנסה להריון פחות משנה אחרי קיסרי וילדה בלידה רגילה

ולבייץ אחרי ההנקה..

כל השלושה ימים? או שהצבע טיפה בהיר יותר?

אבל האמת חשבתי על זה שעשיתי את הבדיקה תחת זרם שתן ולא בתוך כלי, ועכשיו עשיתי עוד אחת בתוך כלי ויצא אחד חלש ואחד חזק..

אולי זה היה פשוט טעות ? מוזר מאד

שאולי הריון ממש מוקדם (אומרים שהבדיקות ביוץ יותר רגישות מבדיקות הריון, כלומר - בודקות מרף נמוך יותר של ההורמון)
אבל אז היה אמור לצאת גם עכשיו פס חזק