מה דעתכם על התובנה הזו?
אשמח אם תשתפו איך הילדים שינו אתכן? (חינכו)
להבין בין המילים, להבין את הטון
לראות שמה שעבד עם הילד הראשון לא עובד עם השני, כל ילד שונה וצריך להתכוונן מחדש.רק אלוקים היה חסר לי פה בטקסט
ברור שזהו נסיון שהוא הביא עליי בכדי לגדל אותי, להרים אותי.. לברור את אמונותי, פחדיי, מעשיי
לא תפקידינו לשטר, לקח לי הרבה זמן להפנים, להבין שבסוף הילד יספוג את העקורונות בעיקר כי אני אוכפת אותן על עצמי.
מה הכוונה מנהיגות?
שה' סידר את העולם בצורה כזו שבנאדם בגיל בוגר הולך לגדל ילדים בבית
זה סוג של "שליחות" להעביר הלאה את הדרך הטובה בחיים
זה נותן לנו המון סיפוק
מפתח את האישיות שלנו עד כמעט למקסימום!
לסבלנות
ל-ללמוד לפתור בעיות טכניות
ללמוד איך להרגיע
להבין ביחסי אנוש - שלכל אדם אישיות וטבע גנטי אחר של אופי- ועם כל אחד צריך להתנהל לפי האופי שלו (לדוגמא - ילד שקט, ילד עקשן, ילדה מפונקת) - אז ככה ללמוד גם להתנהל עם אנשים בחיים - בעבודה וכן הלאה
לדעת איך להיות זריזים ולנהל מטלות טכניות
בקיצור לפתח את המעשה וגם את הלב למקסימום האפשרי כמעט! וזה - אפשרי - כמעט אך ורק ע"י זה שאתה מגדל ילדים! (ולא בכמעט שום דרך אחרת בחיים , בעיניי - כלומר גידול ילדים מצריך יותר סבלנות ואורך רוח וכחות נפש - מאשר עבודה חשובה כזו או אחרת , משמעותית וחשובה ככל שתהא....בעיניי לפחות)
בנוסף , הם מחזירים אותי לשלב הילדות שלי - איתם "מותר" להשתטות וליהנות ולעשות דברים "לא ברמה" מספיק.... ליהנות מהדברים הפשוטים
בנוסף, הם מחזירים המון אהבה ללא תנאי (למה אנשים ללא ילדים מגדלים כלב? כי הם זקוקים לקבלת חום ואהבה בתוך ביתם, ולא מספיק החברה בחוץ - אם מדברים על מישהו שיש לו הרבה חברים למשל אבל גר לבד בבית)
בנוסף הם משקפים לי מעין הצגה של התנהגויות ילדותיות שלי בעצמי, מספקים כעין "מראה" מוגזמת/מוגדלת על התנהגויות ילדותיות שלי ובכך גורמים לי לרצות לעבוד על עצמי יותר ולהתנזר ממנהגים פחות מוצלחים אלו (כגון בכי הסטרי ממשהו שולי וכן הלאה, חוסר יכולת להפסיד, חוסר יכולת לוותר, מריבות על דברים קטנוניים, וכן הלאה)
בנוסף, ברבות הימים מחזירים נחת בעז"ה אמן - נכדים, ביקורים, קשר יציב (אין כמו משפחה!)
ועוד המון דברים אחרים נוספים, אם יהיה לי כח אולי אחשוב ואכתוב עוד .....
אני בבי"ח התעוררתי כמה וכמה פעמים כי לא הרגשתי תנועות... (אחרי לידה כמובן)
פרצוף כרית
כמה חדרי שינה הוא חשב שיש לכם?!יעל מהדרום
יעל מהדרוםלעבור לבקבוק זה תהליך...
ואני לא יודעת אם אני רוצה כבר עכשיו, זה קצת מוקדם
מצד שני.. כל מה שכתבתי..
מתואמתהסביבה מסיחה אותו
אבל עם סינר הוא לא מוכן בשום פנים ואופן
אבל בחוץ חייב להתכסות, לא תמיד אפשר למצוא מקום בלי אנשים
גילתי ממש בתחילת השבוע על הריון לאחר 2 הפלות קודמות שהיו לי
הייתי שמחה ומאושרת, אבל מלבד העייפות הנוראית והחולשה שיש לי, אני מרגישה כאבי בטן כאלו,
וכל מאמץ הכי קטן אפילו של הרמת קול, פתיחת בקבוק שסגור חזק, עליה וירידה של מדרגות בכלל.... גובר הכאב ורק לאחר כמה שעות נרגע הכאב החזק אבל עדיין יש תחושת כאב חלשה
זה מוכר, תקין?
כל דקה בודקת לראות אם לא רואה דם...
זה הבעיה שהרופא שהולכת לא מקבל מחר
ותמיכת הריון כבר לוקחת
רק רציתי אולי לשמוע ולהירגע שהגיוני שיש כאלו שיש להן כאבים והכל תקין
כי האחות בטלפון כן אמרה לי שזה מדאיג...
אבל מה בעצם אפשר לבדק?
אני בשלב ככ מוקדם
גם בלי הוראה מרופא.
ובלי המלצה רפואית כל השהועותה ראשונית לא הזזתי אצבע בבית
זה היה גם מובן על הסביבה שלי
קיבלתי גם תמיכה הורמונלית בגלל ההיסטוריה
\נסי להפחית משימות לא קריטיות ולא רלוונטיות מעצמך ותנוחי ותשתי המון מים
יש כאבים בתחילת הריון של התרחבות הרחם וגם הזקיק לפעמים כואב.. אז לנוח לנוח
שבוע 18-22
שבוע 21, וממש רוצה כבר להרגיש... ושיהיה חזק! וואי בא לי..
אבל בע"ה העיקר בטוב ובבריאות
לא הרגשתי שוני בין קדמית לאחורית משום מה
אולי בעוצמה בהתחלה? משבוע 22 הרגשתי ממש אבל לא כל הזמן
כמו בשבועות מתקדמים יותר. כמעט כולם אצלי הם שיליה קדמית משום מה
היה גם אחורי ולא הרגשתי הבדל משמעותי
לא הפריע לי למעקב תנועות. זה היה בהריון הראשון אז גם לא היה לי למה להשווות.
בדיעבד בהריון השני התחלתי להרגיש מלא מלא תנועות משבוע מאוד מוקדם (16)
)הריון ולידהזו פריקה ספק לעצמי ספק סתם שולחת,
אני לא אוהבת לכתוב מאנונימי, אבל אין ברירה, אני באמת כותבת ומרגישה מחנק, נפשי שמרגיש גם פיזי, כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותרררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא מוצאת את עצמי, מרגישה לבד, יש לי משפחה תומכת בעל מהמם וחברה, אבל כנראה אני לא מספיק עם השם, מאז שהתחתנתי אני רק נעה ונדה משכירות אחת לשניה מדירה אחת לאחרת, אין לי את השקט שאני כל כך זקוקה לו, מרגישה מנודה וזה עצוב, כי נידוי לא מקבלים אנשים טובים, ואני כל כך מנסה להיות טובה כלפי שמיים כלפי הבריות...
מרגישה בדרך ללא מוצא, ושאין לי למי לצעוק, כי כל כך קשה לי עם תפילות, קשה לי להתחבר קשה לי לדבר, מרגישה שה' מדביק אותי לקיר, ממש כמו פעם שהייתי בת 16, שהייתי הולכת ברחוב ומרגישה שכל העולם נגדי, שאפילו העצים לא מרוצים ממני, ממעשיי,
אבל אני במקום אחר היום, אז למה זה ככה?
השם רוצה שאני אתקרב אליו אני יודעת, ואני גם רוצה, אבל הקושי להתפלל לפתוח את הלב חזק ממני,
אין לי מנוחה, ועם נסיון שמכניס בי הרבה חרדות ודאגה... שבחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שאכנס אליו
ועוד כמה דברים שאם הייתי יכולה הייתי מפרטת,
אהבתי את זה שאפשר להתבטא בחופשיות תחת ניק אחר, אבל גם את זה כנראה כבר אין לי ואני ממאנת לפתוח אחד חדש, כי אני כבר מוכרת פה
לא יודעת מה אני רוצה ממכן,
אני יודעת שאני רוצה שהחיים שלי יעלו על איזשהוא מסלול מסודר, שאני יידע מה אני עושה לאן מועדות פניי, שאני אפסיק לפחד ולחשוש מכל דבר
שתהיה לי טיפה ממש טיפה של אמונה וביטחון, כי יש לי דאגות כאילו אני מנהלת את העולם, ולא אני לא מצלחה להשתחרר לא מצליחה להרפות,
רוצה לבכות את חיי, אבל אין לי כח ואין לי גם למי, כלומר יש לי למי אבל לא הייתי מעדיפה
קשה לי ברמות
ואני לא מבינה מה השם רוצה ממני, או שמבינה, אבל גם מבינה שאני לא יכולה אחרת
שולחת אפילו שלא רוצה
אני תמיד כאן בשבילך
אני חושבת שזה בגלל שאנחנו מפנימים את ה' כמצפה מאיתנו
שאף פעם לא מספיק לו שום דבר שאנחנו עושים
ושאין דרך לרצות אותו.
אולי תנסי להגיד לעצמך
שאיפה שאת נמצאת,
בתוך כל ההאשמה העצמית,
הבלבול,
הספקות והייסורים,
הדאגות
ה' איתך.
והוא לא עומד מנגד, מחכה להאשים אותך ולצעוק עלייך
מחכה "לשבור" אותך
אלא הוא איתך
בתוך השחור
כי הוא גם השחור
והוא רק רוצה שתרגישי קצת יותר טוב
עם מה שעושה לך טוב
שיהיה בך כוח
קודם כל לאהוב את עצמך
ואר כך לאהוב את הסביבה
זה באמת עוזר קצת לקרוא אתכן, אני באמת מרגשיה באויר כבר הרבה זמן,
ואתן צודקות, אני כל הזמן מרגישה לא בסדר, מרגישה שצריכה להספיק עוד,
מפחדת שיגיע הסוף ולא אספיק להשתנות,
@המקורית ההזזדהות שלך ממש מחממת את ליבי.. אני כבר הרבה זמן מרגישה ככה... אנוסה כל כך הרבה זמן? אני אומרת את הפרקים שאני צריכה וזהו.. ומרגישה שזה לא מספיק
@קמה ש. וואי איזה כתיבה, קראתי בשקיקה, מחזק לקרוא דברים כאלה, מרגיש כאילו ממש הבנת מבין המילים
@שוקולד פרה. את צודקת, אני חייבת להפנים
התגובות שלכן ממש מעודדות תודה
איך הוא אוהב בלי לצפות?
נכון שהוא אוהב גם את הרשע ביותר,
אבל סופו של דבר באתי לעולם לתקן ולהיות טובה יותר,
אז עם כל האהבה אחרי 120 אני יעלה למעלה וייתן את הדין, וגם ייענש על הדברים הלא טובים,
אני תמיד משתדלת להסתכל באמונה, ואני מודה לו תמיד על הכל,
אבל יש רגעים של מה נסגר
זה אחד הגורמים לירידה בסיכון למוות עריסה
לדעתי( ולא רק) זה שווה את מעט האי נוחות אם יש
)העברתי בערך בגיל 5 חודשים (ברגע שהעריסה היתה קטנה לו) וזה היה מעולה לנו ב"ה.
טוב לנו כיחידים וכזוג, טוב לתינוק.
ואם את מעבירה לחדר עם עוד אנשים נושמים בלילה אז פחות הייתי דואגת (זה הדבר היחיד שקצת חששתי ממנו - כי חשוב שישמע בלילה נשימות כי זה עוזר לו לנשום בלילה והוא היה בחדר לבד כי הוא בכור)
(ובכללי אני אומרת תסמכי על האינטואציות האמהיות שלך)
בהצלחה !
אני אמא חמדמדהסיפור קצת ארוך, אך אשמח לעזרה ולתובנות:
ילד בן שנתיים החל לצלוע לפני כחודש.
בהתחלה, צלע בלי כאבים אך לאחר שלושה ימים החלו כאבים.
פנינו למיון, ביצעו בדיקות לרבות אולטרסאונד ורנטגן ולא מצאו דבר. עשינו גם ספירת דם והכל היה תקין. התבקשנו לתת נורופן עד שיחלוף.
משלא חלפה הצליעה, חזרנו למיון ורופא בכיר שקיבל אותנו, מישש את הרגל ואמר שזה שבר קטן שלא רואים בצילום. פנינו גם לאורטופד במיון שהסכים עמו. בעקבות כך, עשו לבן שלנו גבס.
לפני שבועיים הורידו את הגבס והוא עדיין צולע. הצליעה מעט השתפרה אך הוא עדיין צולע. עשינו שוב בדיקות דם בכדי לשלול זיהום אך הבדיקות תקינות.
אנחנו כבר מיואשים. יכול להיות שילד עדיין יצלע שבועיים לאחר הורדת הגבס? למישהו יש ניסיון עם ילד שהמשיך לצלוע זמן רב לאחר הורדת הגבס?
תודה רבה
גם אצלנו רופא במיון אבחן שבר ענף ירוק כשזו בעצם היתה דלקת בעצם. למזלנו לא השתכנענו והמשכנו עוד ועוד לבדוק. סיפור שנסחב כ3 שבועות כשאנחנו עוברים ממיון למיון. עד שעלה החום ואז סוף סוף הסכימו לעשות מיפוי עצמות ורק אז זה התגלה....
זה מה שמדאיג אותי.
ואיך הסיפור אצלכם נגמר? היום הכל תקין?
האם היה צורך באשפוז? אנטיביוטיקה?
כמה ימים מאז שהתחלנו עם האנטיביוטיקה המליצו לנו לצאת מבית החולים לביקור קצר אחה"צ בבית, כדי שהילדון יגיע למקום מוכר ואכן אז פתאום נעמד על רגליו לראשונה מזה 3 שבועות, תוך כמה ימים חזר ללכת כרגיל.
מה שמסוכן בחיידק הזה שללא טיפול הוא עלול לנדוד ולהכנס למערכת הדם ואז זה ח"ו מגיע למצב של סכנת חיים. היה לנו כזה מקרה במשפחה לכן התעקשתי ביחד עם רופא הילדים המסור שלנו שזה לא סתם שבר או מכה וזה משהו מעבר....
שוב, אף אחד לא לקח אותנו ברצינות עד שעלה החום, וזה קרה בערך 3 שבועות מאז שהפסיק ללכת- אצלנו זו לא הייתה צליה, פשוט ילד בן דקה ל3 שהתחיל לזחול....
אצלנו הוא צלע, בהתחלה ללא כאבים ורק לאחר מכן החלו הכאבים ומצאו שבר. היום הוא הולך, מטפס ורץ אבל בצליעה. לא כואב לו.
האם גיבסו את הילד שלך? האם ראו את השבר בצילום ? האם הוא התלונן על כאבים? לא נגרם לו נזק שהוא לא טופל במהלך 3 שבועות?
שוב תודה על העזרה!
האורטופד במיון רצה מיד לגבס. הרופא הבכיר אמר שעדיף לא לגבס בנתיים
הוא צרח כשניסינו להעמיד אותו ולא הסכים להניח את הרגל על הרצפה בכלל
ב"ה לא נגרם נזק אבל היינו כל הזמן במעקב צמוד
אותנו הנחו הפוך מההנחיה שאתם קבלתם- לא להביא נורופן בכלל. כי נורופן הוא אנטי דלקתי וזה יכל לשבש את האבחנה
ואז נראו מדדי דלקת
אבל כן הייתי הולכת לרופא, ומספרת לו את הכל.
הרבה פעמים חום יכול להעיד על חיידק כלומר דלקת (ולא רק וירוס - שזה ויראלי) אז כדאי לבדוק את זה, כי אז צריך אנטיביוטיקה לרוב ולא רק משכבי כאבים להורדת חום (למעט בדלקות אזנים שלא תמיד מביאים אנטיביוטיקה...)
וגם יכול להיות בגלל העונת מעבר שמתארכת לה עם כל הימים החמים והלילות הקרים שעושים קצת שמח בגוף...
רפואה שלמה
