את אומרת בעצם,
"הרגשתי שבעלי רואה ונמצא עם נשים אחרות זמן רב מהיום.
והמציאות הזו לכשעצמה לא קלה לי.
ובנוסף, הרגשתי שבעלי חושב שהבנות האחרות שמשרתות לצידו - יותר טובות ממני.
הרגשתי שהוא רואה בהן נשים יותר טובות ממני, יותר שוות ממני, יותר מוצלחות ממני, יותר חכמות ממני..."
ובכן, יקרה.
הדבר הראשון הוא עובדה.
את מרגישה לא כ"כ בנוח שבעלך עם נשים אחרות.
אך הדבר השני הוא פרשנות שלך על משפט שאמר.
הרי מה קרה כאן יקרה?
יצא לכם לדבר על נשק יחד.
את אמרת לבעלך שאת מפחדת שיפלט כדור
בעלך ענה לך בתגובה: זה לא יכול לקרות
וכדי לחזק את זה,
כדי להרגיע את הפחד של אשתו האהובה עוד יותר עד הפחד הזה יוסר ואשתו היקרה תהיה רגועה (כי הוא אוהב אותך! ודואג לך! ורוצה שיהיה לך טוב! ושמע שאת מפחדת שיפלט כדור! והוא רק מנסה להסביר לך את זה הכי טוב שיכול) -
אז הוא מוסיף שגם אם ילמדו אותך לירות בנשק לא תצליחי לירות.
זה מה שאמר.
מה הוא ***לא*** אמר?
הוא לא אמר שהוא מזלזל בך
הוא לא אמר שאת לא חכמה
הוא לא אמר שאת לא טובה
הוא לא אמר שהבנות הללו יותר טובות ממך
ממש ממש לא!
אם היית שואלת אותו היה יכול לומר גם על עצמו שגם שלימדו אותו היה לקח לו זמן לירות, כנ"ל אותם הבנות,
אין כאן שום השוואה אלייך אלא רק רצון לחדד משהו מסוים - לחדד שזה לא מפחיד שיפלט כדור כדי להרגיע באתשו היקרה את החשש עד תום.
נסי לשמוע את המשפט שאמר כתיאור עובדה וכחידוד של עד כמה זה בסדר ולא צריך לפחד שיפלט כדור.
ממש בראש שלו הוא לא חשב בכלל על הבנות האחרות ובטח שלא בהשוואה אלייך.
אין שום השוואה!
עבורו הן כמו נמלים לידך!
את אתשו!
בך הוא בחר!
איתך הוא כרת ברית נצח!
איתך הוא בחר להביא משפחה וב"ה את מגדלת בתוכך את פרי אהבתם שלכם, את ילדכם המשותף!
הכל בסדר יקרה!
בעלך אוהב אותך
רוצה אותך ורק אותך
הוא פשוט כרגע בתקופה שהוא משרת בצבא.
ובצבא יש גם בנות.
כמנו שיש ברחוב,
בעבודה
ובכל מקום
אבל זה לא משנה לא ולא מעניין אותו בכלל!
את היא זו שמעניינת אותו
ולגבי מה שכתבת בסוגריים -
היה לו קשה שלקחת את זה כ"כ קשה *כי* הוא אוהב אותך ואכפת לו ממך!
וכאב לו לראות שככה לקחת קשה משהו שהוא בכלל אולי לא התכוון...
הרגיש חסר אונים, לא ידע מה יוכל לעשות
אולי הוא הרגיש שהוא פגע בך ולא יכל לשאת את המחשבה הזו אז היה קשה לו לדבר איתך
אולי הוא נכנס למנגנון הגנה של בריחה, לנתק עצמו מהסיטואציה שכרגע מהווה עבורו איום (איום בצורת צורך לא ממומש, אולי הצורך להרגיש שאני מיטיב עם אשתי ומשמח אותה, הצורך בחיוך ובשמחה של אשתי, או צורך אחר שהיה שם. כאשר יש לנו צורך שאינו ממומש התת מודע שלנו מפרש זאת כ"איום", סכנה, ונכנס לתוך מנגנון הגנה של בריחה או התקפה או קיפאון. נשמע שזה מה שקרה לבעלך באותו הרגע). (אם תרצי שאאריך לגבי כך כתבי לי ואנסה לפרט יותר באריכות על מנגנוני ההגנה).
וכן, ההורמונים מעצימים דברים, בהחלט.
אבל אלו דברים שקיימים, אלא רק שזה יכול להעצים זאת.
את גם מוצפת הורמוניפ
וגם נמצאית ב"ה בהריון עם ילדכם המשותף
וכאשר אישה בהריון הצורך שלה להרגיש את היציבות והביטחון הזה מבעלה עוד יותר גדל.
במוח שלה היא כאילו דואגת עכשיו גם להעצמה וגם לצאצא שלה, ממש ממקום הישרדותי במוח הקדום, ואז אם אני מפרשת שבעלי אוהב אותי ואיתי לנצח לא משנה מה - הכל רגוע.
אבל אם אני מרגישה אפילו טיפה איום על המקום הזה, היציב והבטוח, - אני יכולה בעצמי להיכנס לתוך מנגנון הגנה של התקפה או בריחה או קיפאון.
ובהריון זה יותר עדין ויותר רגיש ויותר מורגש כאמור.
אז לסיכום יקרה הכל בסדר איתך!
והכל בסדר עם בעלך היקר!
והכל בסדר איתכם! 
זו בסה"כ עוד הזדמנות להעמיק דברים, ללמוד עוד קצת על עצמינו, על בן זוגנו ועל הזוגיות שלנו ולגדול עוד קצת יחד ולחוד 
שיהיה בקלות ובשמחה, הריון תקין ובריא ושמח וכמובן בידיים מלאות בבריאות שלמה ובשמחה ב"ה 