פורום הריון ולידה (עמוד 144)

הווסת חלק מההתאפסות.

להתאפס פתאום

אז לשאלתך

כן

בעיקרון אומרים לקחת ברזל בלי מוצרי חלב, שזה בסיסי

ואומרים שעם ויטמין C זה הכי נספג טוב, וזה חומצי

מה שאומר שההיגיון הוא שאומפרדקס יפגע בספיגת הברזל כי הוא סותר חומציות, אז בהחלט הייתי בודקת את זה לעומק

התור הבא רק בעוד חודש 

אולי אשאל את האחות ליווי הריון 

לוקחת בערב ברזל

אבל מעולם לא לקחתי סותרי חומצה אז לא יודעת אבל מאמינה שההשפעה שלהם מסתיימת באיזשהו שלה לא?

לצרבות מאוד עוזר לי החליטת פטרוזיליה..

או שזה לא היה בעיה?

כי אמרו לי על בטן ריקה

אחרי בערך שעתיים מסיום האוכל

תלוי מה וכמה אכלת...

ואין קשר בין המחסור בברזל לאומפרדקס 

זה במקביל

מצטרפת ליעל בהמלצה לשאול רוקח- יש להם המון ידע בנוגע לתרופות.

התכוונתי שאני לא מכירה את ההשפעה של אומפרדקס על ברזל

ולגבי הבי12- אצלי זה שיפר ספיגת ברזל בטירוף. אני בד"כ לא לוקחת עוד ויטמינים חוץ מברזל אבל אחרי שרופאה הציעה את זה פעם אחת, וראיתי את התוצאות של זה מאוד מהר, בעז"ה בהריון הבא אתחיל לקחת את זה על ההתחלה

תודה על החיבוק שלך

אני חייבת כזה

בטח שאת צריכה חיבוקים

מעכלים עם הזמן

אפשר גם לעצור לכמה ימים ולפרק את התחושות שעולות בך

דברי עם בעלך כמובן

יהיה בסדר ❤️

מחבקת גם אותך! תתני לי טיפים אם יש

אז לדבר עם הקב'ה מלא מלא על זה ועל תודעת השפע וכמה את מבורכת ומוכנה לקבל בשמחה ותודה על כל מה שכבר יש

ולעשות פעילות גופנית רכה מה שאת יכולה זה כ'כ נותן כוחות לנפש לא לחכות לסוף ההריון

לא לעשות חשבון עם עצמך תשפטי את עצמך לכף זכות ואת מולטי מיליונרית שזכית ושהכל יהיה בקלות ובידיים מלאות תתפללי לפרטי פרטים איך את רוצה להיות אחרי הלידה ושבעז'ה גם אם יש אתגרים נוספים שהכל ייפתר לטובה תמיד כי אם כבר ניסיון אז רק לצמוח מזה לבקש מהקב'ה מה שאת רוצה... מה יש להפסיד בכלל

אני גם עם בעל מגוייס אז רק עכשיו אני עושה הרבה הרפיות ומתחברת להריון והלידה למרות כל העומס

תודה תודה יקרה על החיזוק

לחשוב מה הכי טוב לכם

בעת הזאת.

ואם בעזרת ה תחליטו לשמור אותו

אני בטוחה שהוא יגדל לתפארת

ויסב לכם נחת ואור וטוב.

🌸🌸🌸🌸

מעריכה שכתבת . מה רצית לכתוב?

המילים שלך חמות

הייתי צריכה לשים טריגר?

חיבוק גדול!!+

איזה מורכבות!!!!

כרגע

רק

לזכור

לנשום

חיבוק גדול!

יכול להיות שהרגשת אמא גרועה כי זה חלק מהתסמיני הריון?

תתייעצי עם רופא, תתחילי חומצה פולית.

ושיהיה בשורות טובות

אבל לפעמים מרגישה ככה בעוד מקרים גם בלי הריון

עצם התזמון שזה קורה יום אחד ואז פתאום את מגלה הריון גורם לך להרגיש עוד יותר נוראית

התייעצתי ואתחיל לקחת בראשון בעזרת השם מינון גבוה

@בכינוי אחר @שמחה כפרוייקט  @האור שבלב כל כך תודה לך על המילים האלה

@התייעצות הריון  חיבוק גם לך ותודה . אני עובדתבעבודה מאוד אינטנסיבית אבל היא גם הכרחית בשבילי בשביל קידום של כל השנים הבאות בקריירה 

אני נקלטתי להריון בערך כשהבת הגדולה היתה בת 8 חודשים והיה לי ממש קשה בהתחלה.

הרבה כוחות! 3>

שאני ממש מזדהה ומבינה את הקושי

היו ויהיו רגעים קשים, אפילו מאוד

ונתתי לעצמי לשהות בקושי הזה בסבלנות

לזכור שהכל זמני

והזמן קצת חלף

והבייבי הזה הוא תמצית האושר של חיי

והלב שלי עולה על גדותיו

בזכותו

חיבוק

ומוסיפה -

עכשיו ברגע הזה של תחילת ההריון קשה לתאר ולתפוס את העולם ומלאו של התינוק הזה שיש לך בפנים, וזה לגמרי לא רק הוא זה דור שלם שנוצר ברגע הזה.

לי המשמעות היותר רחבה של ההריון עזרה לי לעבור אותו בהחזקה פנימית יותר בטוב - לא סותר להיות ולהרגיש כל קושי ולעשות הכל כדי שיהיה יותר קל.. אבל עצם ידיעת המשמעות נותנת המון בעיני.

ועוד דבר. השתדלתי מאוד להפריד בין התחושות שלי לגבי הסימפטומים הלא רצויים של ההריון - העצבנות העומס והתחושות הפיזיות לבין האהבה שבוודאי יש לי ועוד תתגלה אחרי הלידה כלפי העובר, מאוד עזר לי להיות עד הסוף עם עצמי ולא לחסום את הרגשות שלי ובמקביל גם להעביר מחשבות טובות לתינוק - ה ו א בוודאי רצוי והקב"ה בחר שיגיע אליי עכשיו (לי זו הייתה בת מאלפתתתת), הסימפטומים (וכל הקשיים כולם) הם המציקים לי. 

כשנזכרת בעובדה הזו עדיין אני נבהלת ומרגישה שזה חלום

אבל מנגד אתמול היה כתם דם בהיר מה שיתכן שהוא השתרשות ? אבל הרגשות האימהיים שלי גרמו לי מאוד להילחץ כי זה יצא מיד כשסיימתי לשאוב ומאז אני דואגת. בכלל מותר לשאוב בהריון?

הרופאה שלי לא שולחת לי בדיקות דם וזה בעיה כי רק היא יכולה לשלוח 

תודה ששאלת ועל המקום לפרוק💓

תני לך להיבהל. ולא להבין איך זה קרה.

אם ההריונות בד"כ תקינים, ללא דימומים, הפלות, לידות מוקדמות, לפי הידוע לי אפשר להמשיך להניק.

לא בקיאה לגבי שאיבות.

מכירה מישהי שהרגישה רע ממש בכל פעם ששאבה ובהנקה הרגישה בסדר גמור

תהיי עם יד על הדופק לראות איך את ומה קורה בהנקה או שאיבה

רופאים אומרים שמותר להניק בהריון אבל בפועל הרבה נשים סובלות מהתכווצויות ושאר תופעות לא סימפטיות שלפעמים כדאי או חייב פשוט לוותר למרות הקושי

מייד אחרי השאיבה יצאה ההפרשה שהייתה חד פעמים ואחריה הפרשה רגילה

יש טעם לנסות להתייעץ עם רופא נשים? מניחה שזה גישות וזהו

שאבתי בעוצמה נמוכה יותר גם ועדיין זה קרה אז מתלבטת אם לנסות שוב או להפסיק מיד, מה שאולי יפסיק את ההנקה שגם ככה נחלשת למרות  שרציתי להניק עוד שנה

כבר הנקתי לפני כמה שנים בהריון והיה בסדר אבל לא שאבתי

דימום זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו

רופאי נשים ואחיות ליווי הריון משום מה בגישה כוללת שמותר להניק ולשאוב בהריון תוך כדי התעלמות מוחלטת מעדויות של נשים שזה עשה להן רע, התכווצויות ודימומים. ככה לפחות אלו שפגשתי...

אולי באמת לליגת לה לצ'ה תהיה תשובה בשבילך

אני בגישה של אם יש ספק אז להחמיר במקרים כאלה ולהפסיק...

השאיבה יותר אגרסיבית לרחם לעומת הנקה. ויש נשים שזה בעייתי להן.

אם את ממשיכה לשאוב, תהיי עם יד על הדופק לגבי כתמים או התכווצויות של הרחם.

אבל לגמרי לא בטוחה שזה אומר שאת חייבת להפסיק עם זה.

אולי תתייעצי עם ליגת לה לצ'ה?

כי רופאי נשים בד"כ לא מבינים בזה.

שאיבה הרגי ש לי בחוש אחרת

הדבר הראשון בערך שעשיתי זה להרים טלפון לפסיכולוגית שהמליצו לי עליה ולהכריח אותה לקבל אותי אליה למרות שהייתה מלאה. דיברתי איתה בזמן שהתלבטנו אם להשאיר בכלל והיא אמרה לי שבכל מקרה היא לא תעזוב אותי והיא בכלל לא הכירה אותי לפני הטלפון.

היום הוא בן שנתיים וחצי ובעלי במיוחד מת עליו והוא מקסים וחמוד ויחד עם אתגרי האמהות הבלתי פוסקים, אני אוהבת אותו ממש ויודעת שיכולה להיות האמא הכי טובה לילדים שלי.

קחי את החודשים לעכל ולהתכונן ללידה, אני דאגתי לי לליווי בלידה (דרך שיחה עם מיילדת-שירות של הדסה, עשינו הכנה קצרה ללידה ותכנון והיא מכניסה את הפרטים שלי, הבקשות והדיוקים למערכת ככה שכשהגעתי לא הייתי צריכה לספר את הסיפור שלי כל פעם מחדש ודאגו לי למיילדות מהממות עם הכי הרבה אמפתיה והבנה של המצב)

חיבוק!

לפעמים צריך עירוי.

ותבקשי מהרופאה גם בדיקת דם ל-B12 - זה גם משפיע מאוד וגורם לחולשה, וגם בזה לא תמיד כדורים עוזרים וצריך זריקות...

תרגישי טוב!

אם את המצב סמרטוטי כזה, אז אל תחשבי על יציאה לנופש עכשיו🤭 זה הרבה יותר מ"סתם" היריון...

אני במצב כזה בקושי יצאתי מהבית, לא חלמתי אפילו על נופש וכדומה...

את צודקת ,יש בזה משהו ,אני מדי חלשה

יש שעות טובות יותר ופחות...

הבי 12 על גבול התקין מתחילת ההריון וההנחיה עבורי

לקחת יום כן יום לא 

מאגרים לא עשו שזה באמת תמוה

אין לי מושג איפה מכניסה בדיקת דם עכשיו

אולי עדיף להחליף סוג.

כל אחת מגיבה שונה לתכשירים שונים.

ומצטרפת להמלצה של מתואמת על בי 12.

הייתי עושה את הבדיקה כדי לדעת מה צריך לתגבר.

תבקשי בדירות ממש מקיפות כולל ויטמין d(אוחי כדאי להתייעץ עם אחות או  גי פי טי איזה בדיקות כדאי לעשות)
 

שימי לב שיום לפני הבדיקת דם צריך להימנע מלקיחה של ברזל

הוא מעולה לי תמיד

אבל תמיד לוקחת 2 והיא טוענת שזה לא יעזור

הריון אחד לקחתי משהו באבקה שהקפיץ לי..אולי של אלטמן? לא זוכרת

לא כיף להיפרד ככה כל בוקר...

אבל יש ילדים כאלו, שרגע הפרישה קשה להם.

אצלנו המטפלת היתה שולחת לי תמונה שלה מחייכת ומשחקת דקה אחרי שהלכתי, אז זה עזר לי להרגיש פחות רע להשאיר אותה ככה...

לבת שלי זה עבר רק בגן חובה. עוד שנתיים של גן היא היתה מתקשה כל בוקר בפרידה (ובכן כבר לא קיבלתי תמונות שלה כל יום, אבל כבר ידעתי שזה רק לרגע שאני הולכת). לרוב הילדים זה עובר מוקדם יותר.

הבן שלי בגיל שנתיים היה במשפחתון פרטי, היה ממש בוכה בהיסטריה כשהגענו לשם.

גם לא נתנו להורים להיכנס.

החלטתי לבדוק את זה עם מקליט וישר הוצאתי אותו משם.

אם יש לך דרך לבדוק, להפתיע באמצע היום,

אני ממליצה, גם בשביל הרוגע שלך וגם בשביל לדעת שהכל בסדר.

בהצלחה!

גם לי יש ילד שבכל מסגרת כל השנה קשה לו להיכנס.

ואני יודעת שטוב לו במהלך היום.

יש ילדים כאלה.

ברגע שלא נותנים להורים להיכנס זו נורה אדומה בוהקת.

אני נכנסת ונשארת כמה שבאלי ואף אחד לא מזרז אותי.

מסתובבת בפנים יוצאת הולכת.

במבנה אחר שהיו בו ילדים יותר קטנים אבל קבוצה קטנה יותר וזה מאוד מאוד עזרה לה..

היא עדיין היתה מאוד מהוססת ולא משוחררת אבל כבר נכנסה בקלות 

כל בוקר בכי בכניסה למעון

המטפלת שכנעה שיש לו קשיי הסתגלות וזה

המטפלת הייתה נורא משכנעת, האמנתי לה.

בפועל שלחתי מקליט מספר ימים וממש הופתעתי

מאוד התלבטתי מה לעשות

אחרי קצת זמן החלטתי פשוט להוציא, הוא היה איתי בבית (אני הייתי בחלד) עד שהתחיל בגן חדש

בגן החדש הילד פשוט פורח!!!!!!!!!!!!!!! 

כבר ביום השני הוא נשאר עד 16 כי פשוט לר צה לחזור הביתה

ילד עם קשיי הסתגלות לרוב יצטרך הדרגה יותר ארוכה עד שמסתגל

מחכה משעה 7 לילד הדלת, רוצה ללכת

אני דיי כועסת על עצמי שהייתי ככה "עיוורת" לדגלים האדומים (זה לא היה רק בכי, היו עוד כמה בקטנה אבל לא התייחסתי לזה ברצינות)

אם הוא היה בוכה פעם פעמיים,מילא

אבל אם זה ממש כל יום - תשלחי מקליט מקסימום תופתעי לטובה. בעז"ה

החלטות טובות!

יש ילדים שהם פשוט ככה.

יש ילדים שזה כי לא טוב להם. לבן שלי היה קשה להכנס שנה שלמה. בשנה שאח"כ, עם מטפלת אחרת אבל אותו מבנה ואותה קבוצה, נכנס עם חיבוק וזהו אחרי יומיים.

אותו דבר קרה לו בגן השנה. היה לו קשה כל בוקר להכנס, הגננת יצאה לחופשת לידה ותוך שלושה ימים הילד נכנס בריצה.

זה לא חייב להיות התעללות. אצלנו לא היה שום דבר בעייתי אובייקטיבית. סתם ילד רגיש יותר מהרגיל

ומוסיף טעם ומתיקות.

אפשר להכין יום מראש, ולשמור במקרר בתוך שקית זילוף או סתם כלי אחסון.

את הקישוט על העוגה עדיף באותו יום. הדף סוכר אסור לו להיות במקרר, הוא נרטב, וגם הקצפת תחזיק פחות טוב על העוגה במקרר.

רמת ההבנה שלי בעוגות שואפת לאפס

ממש תודה על העדכון הזה 

אם צריך להיות בגן בשעה 9, זה אומר לקום נצח לפני

מלחיץ קצת, קיוויתי להכין יום קודם ואם יסתבך אמרתי נפנה לקונדיטורית..

נעשה כמה ניסיונות מראש.

את יודעת להגיד לי כמה ריצ מול כמות הפודינג?

הייתי מכינה 2 קופסאות ריץ' עם חבילה אחת של פודינג. זה יחס סטנדרטי.

אבל אופות מקצועיות מבדילות בין מטרת הקצפת מבחינת כמות הפודינג. (למריחה על העוגה נדמה לי קצת יותר פודינג, ולשושנים קצת פחות. אבל אולי אני טועה)

תכיני הכל מראש בנפרד...

הקצפת לא מתקלקלת במקרר, אבל היא תהיה קצת פחות... וגם יותר מסובך לארוז את העוגה כך שהקצפת לא תיגע בכיסוי.

את הדף סוכר אסור בשום אופן במקרר.

לכן נשמע לי הכי מוצלח לעשות הכל בבוקר.

אבל זה לא מסובך, מקסימום לא יהיו שושנים הכי מקצועיות (זילוף שושנים פשוט לא דורש כלום חוץ משקית זילוף עם פיה מתאימה. אין כאן איזה ידע נסתר... תנסי 2-3 על נייר אפיה בצד כדי להבין איזה גודל את רוצה וכמה צריך ללחוץ בשביל זה).

חוץ מזה את רק מצפה את העוגה, נכון? הילדים לא מבינים אם הציפוי חלק מספיק כמו קונדיטורית או שיש בו גבשושיות כמו אמא חמודה.

אז את צריכה לצפות, לצפות מהצד אם את רוצה, להניח את הדף סוכר (ישר! זה דורש מקצועיות 😅), ושושנים מסביב, אפשר בצבע שונה מהקצפת של הציפוי. נשמע לי קליל, ולא מבינה למה יש סיכוי שתתייאשי ותרצי לקנות...

צריך לשים משהו מתחת הדף סוכר כדי שייתפס על העוגה?

אני מתכננת כמו שכתבת על איזה מסגרת שושנים סביב הדף האכיל

ואולי גם כמה מסגרות לגובה מהתבנית השקופה עד גובה העוגה

מבינה למה אני מתכוונת

הכי בעולם לא מסובך

כך שהחלק התחתון שלה יהיה למעלה- ואז בטוח יצא ישר, בלי שקעים וסדקים.

נראה לי שדף אכיל מניחים על גנאש ולא על קצפת- תשאלי את מי שאת מזמינה אצלו איך להתנהג עם הדף.

ואת יכולה לקנות סוכריות צבעוניות ולפזר מעל ומסביב, כך שאם יצאו לך פקשושים- זה מיטשטש.

ומזל טוב! איזה מרגש!!

צריך לשים משהו מתחת הדף סוכר,

אני חשבתי שקצפת זה טוב, אבל מישהי כאן הגיבה לך שלא, וצריך גנאש.

אני מרחתי ממרח שוקולד (רגיל, של סנדוויצ'ים...) מתחת הדף סוכר, והוא נצמד מעולה.

של בן שלש, מקווה מאד שאלו לא הסטנדרטים בגן של הבן שלך.

ואם עוגה פשוטה את יודעת להכין אז לקשט בקטנה זה באמת לא סיפור גדול

היא כל הזמן אמרה לי תעשי אצלה ואצלה, סוג כזה וכו

היא באמת חיה ברמה

בניגוד אליה אני פוגשת אמהות, הן משתפות אותי בתמונות של מה שהכינו

יש גם כאלה שעשו סתם עוגת דבש עם תבנית אלומיניום והניחו מעל את הדף האכיל. זהו.

יש כמובן גם כאלה שהשקיעו..

שיתפתי את הגננת שהתחלנו להתארגן להתכונן 

היא אמרה לי "שוש - תכיני בלי היסטריה, גם ככה זה לילדים!"

אני לא רוצה לצאת לא טוב ליד חמותי ולכן כן רציתי להשקיע. 

אבל מכאן כמו שאת אומרת עד להוציא כמה מאות על עוגה - בחיי יש גבול!!!!!

מי ייתן ויום אחד לא אשים על דעתה של חמותי

על העוגה עצמה שמה שוקולד מריר מומס (ממיסה במיקרוגל עם קצת ריץ) ועל זה את הדף סוכר ואז מקשטת מסביב לדף עם קצפת מספיק רק להקציף ריץ (קופסא אחת וגם זה הרבה רק למסגרת) 

ורק את הדף האכיל לשים בבוקר.

( האמת שאולי גם זה יכול להחזיק יפה על העוגה, פשוט בחיים לא השתמשתי)

טצלינו קבוע מקשטים עוגות יום לפני והכל מצויין ב"ה.

אם אני לא טועה, מוסיפים לריץ חבילת פודינג (או 6 כפות אם את קונה את החבילות הגדולות) ושליש כוסות סוכר

מספיק להוסיף 2 כפות לחבילת ריץ'. כנראה את צריכה 2 חבילות ריץ'.

ממש לא להקציף יום לפני הזילוף! הפודינג מייצב את הקצפת ואז כשתזלפי שושנים על העוגה הן יהיו "שבורות".

צריך לזלף מיד אחרי ההקצפה (נגיד עד רבע שעה כזה).

תכלס זה תלוי בגודל של דף הסוכר. אם את יכולה לזלף מסביב ויישאר מקום לדף סוכר אז את יכולה לעשות מראש.

אם אין מספיק מקום ואת צריכה לזלף על המסגרת של דף הסוכר (זה גם יותר יפה כי מסתיר את הקצוות של הדף) אז את צריכה לשים את דף הסוכר קודם ולזלף אחר כך.

אבל אין לי ניסיון עם דף סוכר, יכול להיות שמחזיק נהדר במקרר מערב קודם.

ריץ+ 3 כפות פודינג+ 3 כפות סוכר ולהקציף חזקנשיהיה ממש יציב..

דף סוכר חשוב לא להניח ישר על קצפת אחרת מתעוות אז תמרחי מתחתיו צימקאו ושימי לב להניח ישר כי אין חראטות😅

כמו שאמרו את הקישוט (ביחוד הדף סוכר) כדאי להניח רק בבוקר אחרת יכול להשבר ולהתעוות.אפשר במקום דף סוכר להניח אותיות מצמקאו ובבוקר להוסיף קצת קישוטי שוקולד/ בצק סוכר..

זילוף עדיף מצנתר גדול ולא הרגילים שמוכרים כמה ביחד בזול.. קשה לזלף ופחות יפה..

יש לי תחושה שמעשכיו עד היומולדת אנחנו נאכל מלא עוגות עם קצפת

עד שנצליח לעשות את זה טוב חחח

תשלחי לי את הנסיונות😅

כולם פה כתבו ריצ', למה לא שמנת בעצם?

אחרי כמה שעות השמנת פשוט צנחה לתוך עצמה אמאלה זה היה לא נעים!!!!

רק ששמנת זה חלבי וריץ זה פרווה, זה ההבדל היחיד לא?

תמיד המוכרת בחנות אפייה אומרת לי לדלל.. להוסיף כוס מים +-

וגם - אני מתכננת להניח את העוגה על תבנית שטוחה,

אני רוצה לעשות מאין מסגרת מתגלגלת שעולה אחת מעל השנייה

ככה כמה קומות עד שכל הדפנות יהיו מכוסות

הקומה הראשונה של הקצפת תצליח להחזיק את הקומות שמעליה?

דבר שני, בעבר הכנתי לבן שלי עוגה עם דף אכיל, אני כן שמתי בבוקר, והדף לא החזיק טוב, הוא קצת 'התקמט' כזה, אחר כך ראיתי שאמורים למרוח עליו מאחורה ממרח צימאקו. בכל מקרה מכיוון ששמתי בבוקר זה לא היה נורא, אבל לא הייתי שמה מהערב. וחוץ מזה לברר ואולי אם חשוב לך שיראה ממש טוב לנסות קודם, מה ואיך למרוח ואיך מחזיק.

דבר שלישי, אם אין לך נסיון בזילוף ואין לך רצון מיוחד דווקא לפתח את התחביב עכשיו, אפשר גם לקנות נשיקות סוכר, קצפיות כאלה, יש בהמון גוונים וצבעים ואפשר פשוט לסדר מסביב, זה נראה דומה לזילוף ובעיני זה יפה. 

אבל אני רוצה גם על הדפנות של העוגה..

של קצפת, רק בשביל ה"דבק" ותניחי מעל את הנשיקות.

קחי בחשבון שתצטרכי מלא נשיקות.

אני הייתי שמה עדשים או סוכריות קטנות של עוגה או גנאש וקוקוס... סתם מטעמי חיסכון.

אפשר לפזר סוכריות צבעוניות בבוקר.

בעז"ה אשלח תמונה של העוגה

היומולדת עוד חודש וחצי חחחח איזה אמא לחוצה והיסטרית אני יוצאת שמתארגנת מעכשיו

קצפת חלבית זה יותר טעים וזה גם די יציב - אבל בגלל שזה יוצא מהבית למזג אוויר החם וגם בגן לא בטוח שיהיו לזה תנאי קירור נורמאלים, עדיף עם רי'צ כי זה עוד יותר יציב.

עם הפודינג והסוכר כמו שכתבו פה.

איזה אמא אלופה! 

אם את בכלל רוצה שזה יצא מטורף, והכי הכי בקלות,

יש לקנות בחנויות אפיה צבע מאכל, את מוסיפה טיפה אחת של צבע מאכל לקצפת לריץ ויוצאת לך קצפת צבעונית...

ואם את מחלקת את הכמות ושמה כמה צבעים אז בכלל

מרשים נורא ואפס עבודה 😉

אבל גם סוכריות על ריץ לבן זה מהמם

נראה פי עשר יותר טוב..

ו@שושנושי שימי לב לקנות צבע מאכל גל ולא על בסיס מים אחרת יכול לגרום לקצפת להיות נוסלית מידי..

עוגת גן בדרכ עושים בתבנית איי שלוש.

על העוגה עצמה שמה גנאש שוקולד - שתי שוקולד ושמנת ממיסה ושופכת

כשמתקרר קצת את מניחה את הדף סוכר אבל שימי לב. אם את עושה מראש הדף סוכר יימס לך. אז תמרחי בשכבה מאחורה צימקאו לבן מומס זה שומר על הדף שלא ייהרס

שנה את הדף באמצע ובצדדים מקשט כאוות נפשך. זה לא קשה! ולא שווה להוציא על זה כ"כ הרבה כסף. 

למרוח צימקאו לבן מומס בחלר האחורי של הדף אכיל, כדי שלא יתכווצץ במקרר. משהו כזה.

אין לי כל כך עצות כי גם אני סובלת מזה תמיד בסוף

אבל כל זמן שאת יכולה,תשימי רגליים למעלה

וכמובן להמשיך לעקוב אחרי לחץ דם ושתן

מחברת גם 3 טבעות בלי בעיה

4 שבועות כל אחת

מסוכן זה לא

בריא יש כאלו אומרים שאין לזה משמעות.

זה רופא אמר לך ? או ניסית לבד?

שאין בעיה *רפואית* לחבר.

אבל - חיבור לזמן ארוך עשוי להביא לכתמים שקשה להיפטר מהם.

אמרה לי לחבר כמה טבעות שבא לי 

נראה לי שהכי הרבה שחיברתי היה 4, אולי 5, אבל סתם כי לא בא לי להגיע לכתמים…

בינתיים לא קרה שהיו כתמים.

רק כשמוציאה את הטבעת, מקבלת וסת אחרי 3 ימים בערך. 

לרוב הכתמים לא אוסרים

אין בעיה

כל עוד אין כתמים

כשמתחיל כתמים מומלץ להפסיק

פעם חיברתי 4 וגם היה בסדר 

לפעמים יש לי ואני לא בטוחה

לא דם בכלל

אולי יותר ורוד

וגם לא תמיד

חיבוק ענק ענק❤️

איזה קושי!

במילואים.. לא בכוונה, אבל כבר מודעת לזה מראש.. בקושי משתפת, מהנהנת למה שמספר בטלפון וביי. כשיחזור נדבר כבר, וברור שאנחנו מפסידים מזה, כי אי אפשר להשלים פער של שבוע שלם כי אני כבר לא זוכרת מה בדיוק היה, אבל מזדהה, ככה זה אצלינו 

גם כשאנחנו מדברים, אני שוכחת את כל מה שרציתי לומר. במיוחד שהרבה פעמים השיחות בלחץ, כי עוד רגע עוד משימה.

וזה היה ממש חזק בסבבים הראשונים של המלחמה, כשהוא היה עוד פחות זמין - ובאמת כמעט אין לו מושג מה עברנו כאן. כאילו עברנו תקופות חיים שלמות - בנפרד. וגם עכשיו, זה לא שהוא באמת יודע. מידי פעם עולה משהו שמזכיר, אז אני מספרת איזה זיכרון. אבל זה לא באמת מפצה.

שבועיים אחרי ה7.10 קפצתי לבקר אותו איפה שהם היו, והוא סיפר קצת ממה שהם עשו בעוטף. ואז אמר - כשתסתיים המלחמה אספר לך יותר. המלחמה לא נגמרה, ואני לא חושבת שהוא אי פעם יספר...

מטורף.

בכל השיח הזה בטלפון

הוא לא אמיתי

הוא מרוחק

ואצלי לפחות הוא חוזר על עצמו

הוא מבסוט וטוב לו והוא פורח

ואני ההפך המוחלט+++

כאשני משתפת אותו בקושי

הוא משתדל...ומגיב באני מבין אותך

אבל כאילו כאן זה נתקע

וגם לי לא תמיד יש כח להשתתף איתו במסע הגילוי הפנימי לשו ובשלל השיחות שהיו לו עם חברים וההתרחשויות... כשאני לבד ולבד ולבד ולבד ואף אחד לא שואל מה שלומי בכלל

אז כן מדברים

אבל זה לגמרי מורכב

ואחרת

אז אלף כל אימאלה איזה גיבורה את איזה קשוח מה שעברת ועם כולם ובלי דקה לנשום

מצדיעה לך ממממש❤️

אולי תספרי למישהי אחרת אם יש? בינתיים

וכשתרגישי שנכון לך- אז גם לו

החזרתיות של "אני מבין", השיח נתקע.

הוא מבסוט, אני ההפך+.

איך אנחנו נצא שפויות מהמלחמה הזאת אני לא יודעת.

חיבוק גם לך גיבורה🩷

ילדים שפחדו מרופא שיניים הצליחו לעבור טיפולים אצל ד"ר איצקוביץ מלוד, אם האזור רלבנטי.

בהצלחה וחיבוק גדול

כואבת איתך.

חיבוק גדול!

בהצלחה בכל הסיוט הזה..

הלוואי והיה פתרונות פלא

חיבוק גדול

דר' איתן תורג'מן רופא שיניים מדהים עם ילדים. הבת שלי היתה עם חרדות מטורפות, המליצו כבר על סדציה- הוא הצליח לעשות לה סתימות, עקירות וטיפולי שורש בשיתוף פעולה מלא שלה. רופא מדהים!

לגמרי החזיר לה את האמון ברופאי שיניים.

צריך לבדוק אם הוא חזר לעבודה - נפצע קשה בעזה בתחילת המלחמה, לפני כמה חודשים רופאה אחרת אמרה לי שהוא חוזר עוד מעט.

שולחת לך הרבה כוחות, נשימות עמוקות וקפה חם

דר רוני איצקוביץ' מלוד

יש לי גם חרדתיים, שהרופאים בקופ"ח שלחו לטיפול בהרדמה, והם ממש אוהבים לבוא אליו.

הרבה כוחות!

חיבוק ענק!!!!

רק מתייחסת למשהו קטן-

את מתאווררת בבקרים שאת בבית?

כי לפעמים השהייה בבית ולא לצאת לעבודה דווקא מכבידה..

כי אין מה שמסיח את הדעת/ מפגש עם אנשים/ התרעננות במקום אחר וכזה...

אני הכי בעד להיות  בבית ואין על הנחת שזה מביא..

אבל גם להיות. ערה לצד הזה..

חיבוק

אנחנו כאן בשבילך!!!

תודה רבה על העצה ועל החיבוק🩷

אולי תוסיפי לך ליומיים שלושה בשבוע?

עדיף שיהיה לך נשימה מאשר עוד זמן פרטי איתה..

שתהיה באורך נשימה ולא בקצה זה אחרת לגמרי...

סתם יכולה להגיד לך על היום

היה לי לילה זוועה

הבת שלי לא הצליחה לישון ואני גם לא בגלל זה..

קמתי עצבנית ועייפה

אם הייתי בבית היום בטח היה קווץ' וגם לא הייתי מצליחה לשפר יותר מדי את מצב הבית כי הייתי בלי אנרגיות..

בגלל שהייתי חייבת ללכת לעבודה אז לא היה ברירה לצאת

היה קשוח הבוקר אבל ההסחת דעת והאתגרים בעבודה גם שהם לא כזה כייפים מאווררים את המחשבה ונותנים כוחות

עצם היציאה מהבית והמפגש עם אנשים ממש מרעננת..

ברור שבמילואים זה קשוח ממש ולא בטוח שנכון לשלב עבודה

אבל כן שיהיה לך יותר אפשרויןת להתאוורר ולנשום

ולעשות סידורים וכזה

וכשאת עם תינוקת אעתך זה דורש המון ולא מאפשר באמת שקט בראש ומנוחה..

הייתי הרבה שנים עם ניידים בבית וזה נותן המון לשני הצדדים ומהמם

אבל צריך לזהות מתי יש צורך באיזון או מינון אחר ולהיות קשובים לזה...

בטח בסיטואציה כזו.. של מילואים

חיבוקקקק

ומקווה שלא ייתפס כהטפה

באמת מתוך רצון לנסות לעזור😘😘😘

ממש מעריכה שאת משקיעה זמן ומחשבה לעזור לי

וכן, יש הרבה במה שאת אומרת. ואולי באמת אני צריכה לשים אותה יותר שעות...

זה קטע כי היה לי לילה בדיוק כמו שתיארת ובאמת קמתי עם קווצ' וחוסר אנרגיות (אבל גם שחררתי כי ידעתי שעם ילדה חולה ותינוקת אין ציפיה להספקים)

מקווה שהלילה יהיה יותר טוב ותוכלי לאגור יותר כוחות🩷

תודה רבה רבה🫶

קראתי ושכחתי שלא עניתי, עכשיו קולטת...

כן עדיין ממליצה לשים יותר שעות

זה עדיין לא יהיה המון

וגם לקטנים זה טוב החברה והשינוי מקום.. הם גם זקוקים לעניין הזה...

אני גמורה ומותשת

ולצאת מהבית ולעבוד זה רעיון גרוע!!!

סתם..

אני קיצונית עכשיו

אבל גם לא מסכימה לגמרי עם מה שכתבתי אתמול חחח

אולי פשוט איזון של עבודה מינימלית יום וחצי- יומיים בשבוע וזהו!!

בס"ד

מילואים, מלחמה, פרידות,

הקאותתת, באמצע הלילה, אצל כמה הילדים….

ילדה עם הפרעת התנהגות, שגם ברחה…

התור עם הילדה…

וכל זה כשאת עם תינוק קטן איתך…

נשמה זה נשמע קשה כל-כך! אוף!

כאילו, ניחא מילואים, אבל למה גם הקאות?…

ומבינה אותך… כשעוברים עלי ימים קשים גם לי קשה לשתף את בעלי. הוא זמין יחסית אבל לי אין את הכוחות. או שמשתפת אותו בדיליי. אבל גדול עלי להיות בתקשורת כשאני בהישרדות פה.

טוב שסיפרת פה לפחות!!!

מקווה שזה הקל ולו במעט על כל התחושות.

את מלכה אמיתית!

חיבוק גדול! ושה' יפנק אתכם בכל הטוב הקיים בעולם,

ויחזיר לכם בכפל כפליים על כל מה שאתם נותנים עבור כולנו!

שולחת לך ממש דליים שלמים של תמיכה.

שיחזור מהר, בריא ושלם, ושיהיה לכם רק טוב גלוי ומתוק 🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼

מדהימה איך את עוברת את זה גם ומוצאת את המילים לחזק אחרות! חיבוק גדול.

נתת לי המון כח, תודה יקרה🩷

בס"ד

שמחה שהיום את במקום יותר טוב!

רפואה שלמה לבת שלך והרבה כוח!!!

אבל אני הרבה יותר בטוב ממה שהייתי בראשון. והרבה בזכותכן🩷

תודה רבה לכן ועליכן, שיש לי פה מפלט כשאין לי בשום מקום אחר. ממש מרגישה את החיבוק שכל אחת נתנה לי פה🩷🩷🩷

כשבעלי במילואים אני רק מתפללת ומתפללת שכולם יהיו בריאים.

המון הצלחה בהמשך! שכולם ירגישו טוב ויתנהגו יפה ושיהיה לך כוח!!!!

שלי יותר קטנה(חצי שנה) ורק התחלנו. אז אני מקפיצה לך ועוקבת...

כשאני מאכילה אותה בכפית היא יורקת, אבל משהו כן נכנס...

תניד עם א.ערב.. משנו שם יותר קל להם אצלי. מביאה חביתה, אבוקדו, ירקות חתוכים ולפעמים גם פריכית/ לחמניה ומתחילה את הארוחה קצת מוקדם ומשתדלת שיהיה לפחות שעתיים אחאי שאכלה אבל גם אם לא, לא נורא, בהתחלה זה מימלא הרגל..

(מביאה בזמן של הארוחה של שאר הילדות ומימלא כולם יושבים ואוכלים.. בשאר הארוחות משתדלת להניח לה על הצלחת אוכל משלנו (קציצה, שניצל, פסטה, תפוחי אדמה בטטה וכו) ופשוט זה קורה לאט לאט😀

שלי בן 7 חודשים תכף ואני מנסה להכניס לשגרה את המוצקים, לא מצליחה להקפיד על זה דווקא הוא ממש אוהב!

ואיזה קציצה את מכינה לה בגיל הזה? מועכת או יש לה שיניים כבר?

תודה על החיבוק.

כאילו כל אחת שקל.. מאיזה גמ"ח

ומאז אני מבזבזת אותן חופשיי

אלה החיים;)

נראה לי שעכשיו זה לא זמן טוב לחשוב על מכלול החיים. כשיש משהו כל כך מעצבן זה מקרין על הכל.

תחשבי עכשיו איך את מתמודדת עם העכשיו.

בהמשך יהיה זמן לחשוב על הכל יותר בנחת.

וואי מתבאסת בשבילך... זה קרה לי גם לפני שבועיים עם מופע סוף שנה של הבנות שלי, שאיחרתי (באשמתי בלבד כי לא האמנתי שיתחילו בזמן) והגעתי בול בסוף הקטע שלהן..

יו איך התבאסתי של החיים!

מן תחושה כזאת של, את עובדת כ"כ קשה כאמא, ועד שסוף סוף "משלמים שכרך" כדמות נחת מהילדים בטקס או מסיבה, זה מתפספס..

ועוד בגלל מישהו אחר בכלל הייתי מתחרפנת.

אבל בע"ה זה יעבור, את תראי את הסרטונים, אולי שהבת שלך תרקוד לך בבית את הריקודים, ובסוף בע"ה יהיו לך עוד המון הזדמנויות ❤️

עכשיו הכל נראה שחור

מחר יום חדש בע"ה 

שאלתי את הילדה אם ראתה אותי ואת אחיה התינוק בקהל. אמרה שכן, אבל רק בסוף. שבהתחלה לא היינו ☹️ אז אם היו לי תקוות שאולי עם כל ההתרגשות היא אולי לא שמה לב אז גם הן התבדו 😔

ושיש הרבה נושאים שמכבידים לך על הלב והנשמה.

אני ממש יכולה להבין אותך, כי מכירה מעצמי הרבה מקומות שבהם קושי מציף עוד קושי ועוד קושי ועוד...

ואז החיים מרגישים כמו ערימה של קרשים שמוחצת אותך.

ואת מלאה ברגשות כבדים ותחושה שמה יעזור אור קטן אם הקושי כ"כ כבד ומוחץ?

תחושה שגם אף אחד לא מבין אותי, כי אף אחד לא מצא במקום שבו אני נמצאת.

הדבר שהכי עזר לי זה להבין שיש לי את היום הזה בלבד.

את הנאחס לא אוכל לשנות. על אנשים אחרים לא אוכל לשלוט. 

יש לי רק את עצמי ואת היום הזה.

אז מה אני רוצה מעצמי ביום הזה?

איך אני נהנית ביום הזה?
מה אני יכולה לקנות לילדים שלי ביום הזה שישמח אותם?
מה אני יכולה טיפה לתכנן לעתיד?
מה יעזור לי? יקל עליי מעט? יכניס לי הנאה וכיף ליום הזה?

זו תנועה קטנה של כיף ושמח. נכון, היא לא וואו, והיא ממש לא מנחמת לגמרי
אבל זו תנועה אל הטוב.

מקווה שזה ימצא אותך היכן שאת.

כ"כ רגישה לילדים שלך. מרגישים את זה בכל מילה שלך. זה מה שהילדים שלך יודעים ומרגישים וזה מה שיזכרו כשיגדלו. לא לכמה בילויים הלכתם.

את עם תינוק יונק! איזה קושי ועם ילדים קטנים! בעהש יגדלו ותהנה מהם ותוכלו לעשות יותר דברים יחד. בקשר למשפחה המורחבת זה ממ"ד מבאס, אצלי זה בדיוק ככה גם ואני מבינה שכל אחד עם החיים שלו והבעיות שלו.. 

כל הכניסה לשם בעייתית מבחינת צניעות וגם החוף משפחות די מעורבב..

ממש מבאס 

מכירה את החוף הנפרד בקרית צאנז בנתניה? אז החוף שצפונית אליו הוא די מבודד וצנוע. יצא לי להגיע לשם פעם-פעמיים עם המשפחה והיו שם עוד משפחות חרדיות/דתיות שהגיעו בלבוש צנוע..

לדעתי אין שם מציל , אז ממש צריכים להזהר להיות כל הזמן עם העיניים על הילדים.

יורדים במדרגות לחוף הנפרד ולפני הגדר פונים ימינה.

חשבתי אולי לנסות באזור אשדוד אבל עוד לא יצא. וגם המקומות של מטמון שהם בתשלום שאולי יותר ריקים ..

אבל עקרונית מה שעשינו כרגע זה או ללכת אחהצ ואז החופים מתרקנים ובאזורים של החוף הנפרד נהיה יותר בסדר.

או שללכת ביום של בנים ואז בעלי והבן הולכים לחוף הנפרד ואני עם הבת (קטנה) בחוף ליד לבושה בשמלה/בבגד ים צנוע

אבל באמת באסה ממש שזה ככה , ש50 אחוזים מהמדינה דתיים ואין לנו אפשרות להנות ממשאבי הטבע האלו באמת

עם מכתב מהלה שבפנים (המתנה עצמה יעני) היה תמונה של האולטראסאונד.

היה קורע

הריון ראשון סיפרנו להורים בשבוע 5, לאחים בסביבות 12 נראה לי, הריון שני כבר הרבה יותר מאוחר מזה

שלחתי תמונה של אולטרסאונד…

היה מרגש מאד

להורים שלי- בטלפון, והם סיפרו בהמשך לשאר המשפחה.

להורים של בעלי- כשהיינו אצלם, ובהמשך סיפרנו גם לאחים שלו.

לחברות אני בדרך כלל לא מספרת. כשזה כבר ברור, פשוט מדברים על זה בטבעיות.

להורים סביבות שבוע 9-10, אחרי בדיקת דופק.

לאחים שלי סביבות 14-15.

לאחים של בעלי בערך בחודש חמישי.

יומיים אחרי שגילינו.. בשבוע 6

להורים של בעלי פנים אל פנים בשבוע 10 או 11

סביב שבוע 20 התחלנו לספר מסביב לאחים, גיסים וכו..

בהריון אח"כ די אותו דבר

בהריון אח"כ  לאט לאט לאט... הייתי אחרי הפלה ולקח לי זמן לספר.. סיפרתי למי שעשה לי טוב. לא זוכרת מתי למי.

אני כן זוכרת שלהורים של בעלי סיפרנו די מאוחר. אני ביקשתי מבעלי שיספר עוד קודם והוא רצה לחכות קצת...

ומסתבר שהייתי קטנה יחסית..

אני הגדולה ואחים שלי היו קטנים אז.. אחותי ואח שלי שממש מתחתי ידעו קודם (אחותי ניחשה מאמא שלי ולאח שלי סיפרנו)

בהריונות אחרי ראו הרבה יותר מוקדם...

אפילו עלי לא ראו בראשון עד מאוחר

(בהיריון השני אחותי אמרה לי מזל טוב בשבוע 7)

לא זוכרת אם אצלי ראו בטן בשבוע 20 או לפני, אבל לא מוקדם בטוח.

אחרי

לאבא שלי, אמא שלי סיפרה אחרי השקיפות נראה לי (הוא מעדיף לדעת בשלבים יותר 'בטוחים' של ההריון)

איך סיפרנו? בצורה מאאד מרגשת ומקורית.

לאמא שלי התקשרתי בהיסטריה "אמא אני בהריון, אתמול ראינו דופק, ועכשיו יש לי דימום. מה לעשות?"

ולהורים של בעלי, תכננתי משהו עם חמותי ואז הרגשתי זוועה אז בעלי התקשר אליהם ואמר להם שאני בהריון ולא מרגישה טוב אז לא אוכל ללכת עם חמותי בסוף. .

מיוחד, מרגש, שונה😉

לאחים שלי התקשרתי, ולאחים שלו היינו אצצם שבת וסיפרנו בארוחה. 

סתם, אישית פחות מתחברת לדרכים המעניינות. בעיני הריון זו בשורה מספיק מרגשת שלא צריך לעשות שום דבר חוץ מלספר עליה

פשוט סיפרנו.

לאחים + גיסים וגיסות- אחרי סקירה ראשונה, בערך שבוע 16 (חוץ מאחותי שהייתי צריכה את העזרה שלה)

חברות - היו כאלה שהיה לי חשוב לפני שראו בטן, והיו כאלה שפשוט ראו כשנפגשנו (או משהו כזה)

באחרים לא זוכרת בדיוק, סביב 12-15.

לק"י

באותו זמן.

החלטתי להבריז מהעבודה

ובאותו בוקר של הבדיקה סיפרתי לאמא שלי שבעלי נתן לי את המתנה הכי מדהימה ליומולדת

היא כמעט עשתה תאונה ברכב😅

ואז נסענו לקצה השני של הארץ במסגרת "טיול יומולדת" מאולתר וקפצנו לחמותי לספר גם לה

לא חיכינו שניה, מוגזמים צעירים שכמונו

אח"כ הרגשתי נורא ואיום ממש מוקדם, נרדמתי באמצע שיחות, אז גם סיפרתי ממש מהר לאחים הבוגרים ובעבודה

בכל אופן, אם הוא נמצא אצל קלינאית תקשורת - היא הכתובת הראשונה לשאול אותה על הדברים האלה.

תתארי לה את מה שנראה לך חריג, ותשאלי אותה אם לדעתה הוא צריך גם ריפוי בעיסוק ואולי אבחון מקיף.

אם היא תאמר שכן, אז הכתובת הבאה היא רופא משפחה שיפנה להתפתחות הילד.

כל הכבוד לך שאת ערנית להתנהגויות של הילד שלך!

❤️

אז  התשובות שלו מולהבות מדי.. הוא לא נותן לה לדבר

מנסה לדבר כמה שיות בהתלהבות ולפעמים גם מספר בלי קשר

הוא אפילןו רצה להדגים משהו ושם רגליים על השולחן.. ש מבחינתי היה השיא

היא רצתה לדבר איתי וזה היה בלתי אפשרי ממש

הוא דיבר בקול ונדנד

ךמשלך בהתחלה היא ניסתה לשאול אותו שאלות על פעילות שהייתה בגן

והוא ענה לה בצורה מוזרה ולא נימוסית בכלללל

" משעמם.. נמאס לי לענות לך לשאלות כל הזמן"...

גם כשחזר ובעלי שאל אותו איך היה\אז הוא אמר

"אוף כל הזמן שואלים אותי איך היה.. אין לי כח כבר לענות"...

הוא ילד שמאוד חביב על כולם

סימפטי מאוד, מדבר, מלא שמחת חיים

אבל פה כבר היה נראה לי מוגזם מממש

מהגננת אני ממש לא מקבלת תלונות, היא אומרת שהוא חברותי

ושעיש לו שמחה אבל לא מציגה את זה זה כבעיתי או כתוספת להתנהגות לא נעימה...

(בדיעבד ממש לפני שסיימנו הוא סינן ש"הוא כבר ממש חייב לשירותים... חשבתי שאולי לכן היה ככ קצר רוח

אבל נראה לי שזה מעבר...)

אחכ קראתי קצת וחשבתי שאולי זה קושי בוויסות

אבל מה הקשר בין זה לבין מה שהצעת  כריפוי בעיסוק?

ולמה בעצם זה קורה לו רק במצבים מסימים?

ולמיטב ידיעתי ויסות חושי משפיע על הוויסות הרגשי (אבל לא בהכרח).

ויכול להיות שזה קורה לו רק בזמנים שבהם הוא מוצף מבחינה חושית - מה שהגיוני מאוד.

נסי לדבר עם קלינאית התקשורת כשהוא לא נוכח. ואם לא - אז עם רופא הילדים. תתארי לו בפרוטרוט את כל החששות שלך על הילד, כדי שהוא ידע להפנות אותך לאבחון ולטיפול המתאימים.

זה נשמע לי די הגיוני.

מפגש עם אדם זר, הוא מבין שהוא קצת "נבחן" כאן

אולי גם מבין שהוא מגיע לעבוד על קושי.

הוא מתרגש, אולי קצת מתבייש, לא רוצה להתמודד עם הקושי. ולכן הוא מגיב ככה.

את השיח ביניכם כדאי לעשות לפני או אחרי מפגש, כדי להיות לגמרי פנויים לילד בטיפול עצמו.

ובמיוחד בקלינאות תקשורת, צריך לדעת איך לגשת לילד. כי בריפוי בעיסוק הקושי לא תמיד "נמצא על השולחן", כי יש הרבה עבודה שאפשר לעשות תוך כדי משחק, או דרך חוויות ואז לומדים תוך כדי.

בקלינאות תקשורת, במיוחד אם הילד כבר מבין, הקושי הרבה יותר נוכח. הוא צריך להבין איפה הטעות בדיבור, ואז לתקן אותה. וזה יכול להיות מאוד מביך עבורו, וקשה להתמודד עם הקושי הזה.

אני חושבת שבעיקר צריך לקבל את זה ולמצוא דרכים להגיע ללב שלו, להבין שזה הגיוני ולהבין את הקושי שלו

 זה לא פעם ראשונה שלו אצל קלינאית

בעבר הוא היה המון טיפולים

מגיל ממש צעיר

אבל כן היתה הפסקה של כמעט שנתיים

ואני ממש מרגישה שינוי בהתנהגות...

אולי הוא גם יותר התחבר לקודמת?!

הוא מאוד מאוד אהב אותה

(בלי קשר, אני מזהה כבר חוסר סבלנות אצל הנוכחית על ה]גישה השניה.. ומבינה אותה בהחלט)

וזה גם לא היה רק אצל קלינאית

ניזכרתי שהיינו אצל רופאה שהייתה קצת מדי נחמדה אליו על ההתחלה

והוא ממש התנהג לא לענין בהתחשב שזה בנא מבוגר ובטח רופאה ...

מה שאת אומרת כן נשמע לי מענין לגביו

הוא ילד מאוד "רגשי" וכשמשהו יושב לו על נקודה מסוימת שמציקה לו

מיד הכל צף...

או להפך...

לענות לך בדיוק.

אבל את כותבת שהוא היה בהרבה טיפולים

ואני חושבת, שהחוויה של ילד "מטופל", יכולה להיות לפעמים חויה מאתגרת עבורו.

כי אם אני צריך עזרה, מה זה אומר על הכוחות שלי? והאם אני יכול להסתדר לבד?

ובמיוחד אם זה משהו שנמשך הרבה זמן, זה יכול להיות מאתגר.

ואולי הם לא יודעים להגיד את זה, אבל זה מתבטא בכל מיני דרכים.

ואני יודעת כמה הטיפולים האלו חשובים

ואני לא מכירה את הסיפור שלכם

אבל אולי לנסות לחשוב, איך יוצרים לו חוויה של ביטחון בעצמו. איך הטיפולים החוזרים לא מגדירים את מי שהוא. איך מניחים את זה שיש קושי, נותנים לגיטימציה, אבל גם מחזקים אותו 

כתבת שאת מבינה את חוסר הסבלנות של הקלינאית. אני מציעה לחשוב על זה.

הוא ילד, היא אשת מקצוע.

ההנחה היא שהוא לא עושה משהו במכוון מתוך רצון להתריס או חוסר נימוס, אלא מתוך קושי להתמודד עם הסיטואציה (מכל סיבה שהיא).

היא כאשת מקצוע, צריכה לקבל את זה שלא כל ילד יושב ועושה בדיוק מה שאומרים. זה ממש התנהגות לגיטימית של ילדים, במיוחד במפגשים כאלו. אם אין סבלנות להכיל התנהגות קצת מעבר לקווים של ילד, כדאי לשקול האם זה מתאים. (מבלי להכיר אותה)

אפשר בתור התחלה לדבר איתה על זה, ולנסות להבין מה הגישה שלה.

אצלנו הייתה פעם שהיה ממש לא נעים במפגש, כי לילד שלי היה ממש קשה. אבל המטפל המשיך בסבלנות מרשימה. בכל אופן התנצלתי אחרי זה, והוא ממש אמר שאין על מה. ודווקא הוא שמח שהוא מרגיש בנוח להביא את עצמו.

אז שימי לב האם אין כאן שיפוט של הילד לחומרה, כשהוא פשוט מנסה להביע משהו בדרך שלו

על המשפט הזה..

אם היה נכון לכתוב אותו

אבל החלטתי לא למחוק

את צודקת לגמרי.. חשבתי גם בכיון\וחידדת לח

קצת מבוכה מעודף תשומת לב

או ניסיון למשיך עוד יותר תשומת לב...

נגיד אם אני פוגשת עם הבת שלי מישהו מהצוות שלה היא יכולה להתנהג מביך שבא לי ללכת..

הזה, אז אולי אני בכלל לא בכיוון.

נשמעת תגובה הגיונית של ילדים שרואים שהם מקבלים עכשיו תשומת לב מיוחדת והם מגיבים לזה בהגזמת יתר 🙂.

אני מכירה התנהגות כזאת בכל מיני מפגשים שפתאום הילד מרגיש שהפוקוס עליו וזה גורם לו להתנהג באופן נועז. זה יכול להיות עם קרוב משפחה שהמפגשים איתו נדירים, זה יכול להיות באיזה חנות שהמוכר/ת נותנים תשומת לב, זה יכול להיות כשמגיע הביתה חבר של אחד האחים וכל סוגי המפגשים האלה.

בעיני, את צריכה לנסות לא לצאת מגדרך בעניין הזה, ולתת למטפלים להתמודד עם הסיטואציה (אפילו הייתי אומרת לך לא לנכוח בחדר אם זה משהו שעושים ואפשרי, אבל שוב אני לא מכירה איך זה עובד ולא יודעת אם מותר לצאת או חובה שתישארי איתו). לפעמים הנועזות הזו היא דוקא כי זה גם לעיני ההורים/ אחים וזה סוג של בדיקת גבולות גם מולכם. בקיצור, נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לא להתערב בדינמיקה בין המטפלת לילד, אולי אם יש משהו שהוא קו אדום אז להגיד משהו בשלוות נפש שיבין שבעיניך זה קו אדום ('הי, עד כאן' או משהו כזה), וזהו, להניח, ולתת למטפלת להוביל. וכמו שהציעו, את הסיכום מפגש עם המטפלת לא בפניו כשכבר אין לו סבלנות.

מכירה את התחושה הזו שהילד מציג עכשיו משהו שהוא כל כך לא הוא, וכמה זה יכול להפעיל אותי... מובן ממש שלא בא לך להיות בסיטואציה 💜

בהצלחה!

ומה אתן מציעות לעשות מול הקלינאית? להגיד לה משהו ? להתעלם ולתת לה לטפל במה שהיא צריכה?

וכדאי לקחת אותו לקושי בוייסות רגשי או שזה לא הכיון?

לגבי קושי בוויסות- לא יודעת לענות 🤷 מקוה שיגיעו חכמות ממני לתת עצות טובות

את יכולה לספר לה (עדיף לא באוזניו) שזה התנהגות שמיוחדת למפגש הזה ולא הרגיל שלו ומה היא מציעה שאת תעשי.

אין לך מה להתבייש או לנסות לנהל אותו. זה חלק מהטיפול וזה בסדר

להחליט יחד האם את תציבי את הגבול או שהיא תעשה את זה בעצמה. עד כמה היא מצפה ממך להתערב

ובנוסף לפני המפגש הבא לדבר איתו בפרוטרוט על הכללים ואיך את מצפה שיתנהג

ואולי תשקלי להיות מחוץ לחדר

לפעמים זה מבלבל ילדים שמערבבים בין שני עולמות

ושני תחומים...

גם לי נגיד מביך להיות עם שכנה וקולגה באותה שיחה, כי אני מתקשרת עם כל אחת בצורה שונה, וזה מוזר הערבוב...

מבינה מה הכוונה?

תתייעצי איתה מה דעתה לגבי הנוכחות שלך בחדר ותשקלו לנסות ולראות ומקסימום לשנות.. לכאן או לכאן...

באותו היום כמעט התיאשתי ... אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר לקחת אותו אליה

אין לי כח כל הזמן להעיר לו... לא בשבילי

כן מציק לי שאחרי הביקור אצל הרופאה ההיא שהייתה נחמדה אליו אני מבינה שזה לא רק מול הקלינאית... זה פשוט קורה

במצבים מסוימים 

(משערת שאם היתי הולכת לרופא מאוד רציני הוא לא היה מרשה לעצמו לצחקק ולהסתובב בחדר כאילו החדר שלו...)

ומאז שהתחלנו אצל  הקלינאית זה ממש התחדד לי...

נמצאת בטיפול עם ילד, אני משתדלת כמה שיותר להשאיר את הדינמיקה בינו לבין המטפל.

אני כן חושבת שחשוב מאוד שהורה יהיה בטיפול, כי שיתוף פעולה והיכרות של מה עושים היא חשובה בשביל לקדם את הילד (וזה גם ביחס למה ש@כתבתנו כתבה. לא נכון בעיניי לצאת לגמרי).

אבל אני כמעט ולא מתערבת, אלא אם כן יהיה משהו חריג. זה חשוב בעיניי לאפשר מרחב עבודה למטפל.

ואם את מרגישה אם זה לא בנוח, אז אחרי הטיפול, לא בנוכחות הילד, אפשר לעשות תיאום ציפיות מול המטפל.

הדינמיקה היא של הילד מול המטפלת ואני סומכת עליה שיהיו לה את הכלים להתמודד מולו גם אם הוא עושה שטויות.. הוא לא הילד הראשון שעושה דברים כאלה אצל המטפלת והאמת שקראתי את ההודעות שלך @תפוח אדום ולא עלו לי נורות אדומות.. נראה לי ילד רגיל ובריא שמבין שהפוקוס עליו והוא "במבחן" במקום חדש ולא מוכר וזו הדרך שלו לחפות על הביישנות והמבוכה. מאמינה שתוך כמה מפגשים זה ישתחרר ובכל מקרה אל תתרגשי מזה. זה לא מולך ולא שלך ואני בטוחה שהוא לא הראשון שמתנהג ככה מול המטפלת והיא תדע להתמודד. כשאני מביאה את הילדים שלי לטיפול אני סומכת על המטפלים שיידעו את העבודה, והעבודה היא לא רק טכנית להעביר ידע או תרגילים, אלא גם להגיע אל הילד שלי ולקבל ולקדם אותו.

ולא ילדתי

פשוט לא הייתי מסוגלת לעבוד

בהריון הראשון מבחינה נפשית, הייתי חייבת מנוחה

בהריון שני, פיזית הייתי עם צירים שבועיים לפני לידה וכבר לא יכולתי לבוא לעבוד

לדעתי, אם את ממש לקראת לידה. תשקלי להקדים את היציאה לחל"ת ולקבל דמי לידה

וכן לקחת בחשבון שאולי לחזור לעבוד כמה שבועות לפני סוף ה- 3 וחצי חודשים הרשמיים.

אני חושבת שמבחינה פיזית ורגשית לי היה יותר קל לעבוד 3 חוד' אחרי לידה מאשר סוף סוף הריון

(כמובן שכדי לחזור לעבודה מוקדם  יותר צריך לקחת בחשבון את התינוק הקטן שאולי עוד צריך את אמא, זה גם שיקול)

יש לך ימי מחלה?

אצלנו מאוד מקובל לקחת ימי מחלה בסוף ההיריון

ואז לקחתי ימי מחלה עד הלידה

פשוט עבדתי עד שהרגשתי משוגעת שאני עובדת עדיין ואולי תתחיל לידה בעבודה כי זה אמור לקרות כל יום וזה.. עד אז לא היה לי קשה לעבוד, ומאז לקחתי ימי מחלה כדי לקבל תשלום וגם בשביל הממוצע החודשי.

מצלצל לי משו שאפשר להתחיל את החלד לפני הלידה אבל לא בטוחה,אפשר לבדוק.

וילדתי יומיים אח"כ... תכננתי להשתמש בשעות הריון וימי מחלה. אם לא ניצלת את השעות הריון תבדקי אם אפשר לקחת את זה בימים שלמים עכשיו. (זה 40 שעות למשרה מלאה)

ממש קשה לעבוד בסוף...צריך נחת כדי ללדת 

(לא יודעת אם מתאים לכם, אבל מבחינתי הפרנסה היא אחריות של בעלי גם אם אני המפרנסת העיקרית. ובמצב שאני לא מסוגלת לעבוד ב"ה בגלל הריון-האחריות לכסף היא עליו)

בפועל הגוף שלי לא הצליח לשחררר וללדת, עבדתי עד 40 פלוס משהו, ביום רביעי בצהריים צירונים - הפסקתי לעבוד, חמישי ניסיתי להתחיל ולא יכלתי לקחתי מחלה, ראשון היה יום חופש כללי ובראשון בלילה ילדתי.

בטוחה שימי החופש האלה זה מה שעזר לי ללדת.

בהריון השני תכננתי לעבוד עד שבוע לפני התאריך שיהיה לי חופש, בפועל לא היה כי ילדתי די בצמוד לסיום העבודה.

בשני היתה יכולת כלכלית אבל אם לא אז לא יודעת מה הייתי עושה. הרגשתי כמו שאת עכשיו ורק חיכיתי לעוף כבר ולנוח.

יש לך ימי מחלה? אולי לקחת יום מחלה בשבוע יכול להקל עלייך? אולי משהו בעבודה יכול להיות יותר טוב? נגיד ימים של עבודה מהבית, פרויקט שאת יותר אוהבת. משהו שיקל.

אני זוכרת שיש לך קטנטונת בבית, אבל אולי תנסי כשאת בבית - לנוח כמה שאת יכולה. לפגוש משפחה, חברות כמה שאפשר. לצאת קצת אבל לא בטירוף, כן להאט את הקצב. 

לפעמים עבדתי כבר חלקית מהבית

אבל תמיד עד ליום הלידה עבדתי

גם שהמצב הכלכלי היה דחוק

כי הכסף תמיד משני לכוחות הנפשיים והפיזיים שלי

כשהיה לנו פחות

צרכנו פחות

שמבזבזים כוחות נפש וגוף

בסוף משלמים ע"כ בכסף

ככה שלא מרוויחים מסיטואציה כזו

וזו תמיד המשוואה שלי

היום לדוג לא הלכתי לעבודה כי אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת נפשית

אבל להחליט שזהו ודיי?? אני מאמינה שכשמצב כלכלי ממש דוחק בהגזמה כבר לא קל להגיד הנפש קודמת ביי

שהדבר הנכון הוא להישאר בבית

לא היה לי קשה ליישם

גם כי קל לי לעשות את הדבר שנכון לי

וגם כי אני לא מפחדת מחסר של כסף

אני לא מרגישה חובה לצרוך

חיינו לא מעט שנים בלי לצרוך הרבה דברים שאנשים מרגישים חובה לצרוך אותם 

לק"י

ילדתי שבוע וחצי בערך אחרי.

בהריון השני יצאתי בערך בשבוע 37 כי היתה מחשבה שיזרזו, ובסוף ב"ה לא היה צריך. אבל לא חזרתי לעבודה.

אם ממש קשה לך, אולי כן כדאי להקדים יציאה לחל"ד, ולמצוא דרך להאריך אחר כך.

פיזית היה בסדר ממש ברוך ה', נפשית היה קשה כל יום ללכת לעבודה בחשש שפתאום תהיה לי ירידת מים או צירים באמצע היום ומה אני אעשה.

אבל נשמע שקשה לך ממש. איזה מורכב זה שהמצב הכלכלי דוחק ככה😒

לא יודעת אם מתאים לכתוב את זה, מקווה שזה לא נשמע מטיף. וגם יכול להיות שאתם נותנים ובכל זאת זה המצב.

אבל מה שהכי עוזר אצלינו זה מעשר כספים. הייתה תקופה שלא הקפדנו והרגשנו את הדוחק. חזרנו לתת ופתאום הייתה ברכה בכסף, הזדמנו כל מיני עבודות קטנות, כספים מכיוונים שלא חשבנו ועברנו לעלייה בחשבון הבנק בלי לשנות מהותית שום דבר.

ניסיון גדול

כשאת במינוס רציני להומיא כספים למעשר…

הלוואי והייתי בעלת אמונה ברמה כזו

לקחתי ימי חופש ומחלה שבועיים לפני תאריך משוער, בפועל יצא שבוע אחד חופש/מחלה ואז ילדתי. בלידה שניה היה לי עוד יותר קשה, אבל יצאתי בערך 10 ימים עד שבועיים לפני תאריך משוער ובסוף ילדתי 3 ימים אחרי התאריך.

גם כאן לא חלת אלא ימי מחלה וחופשה.

לא רציתי לפגוע בממוצע של המשכורת לפני ההריון בשביל למקסם דמי לידה, אבל גם היה חשוב לי לנוח ולהתכונן (גם פיזית, גם רוגע) לפני. גם היה לי שיקול של לסגור פינות בעבודה (בפעם הראשונה גם מול מטופלים) כך שרציתי לקבוע את התאריך שאני יוצאת לחופש ולא לחכות ללדת "פתאום"

אז יצאתי חודש לפני המזן כי ישעתי שבמילא אחר כך לא חוזרת לעבוד ונשארת עם התינוקת בבית

ככה שלא היה לי מה להפסיד

חושבת שאם באמת אין לך כוחות א תצאי קצת קודם

ואלר כך תאריכי קצת על חשבונך כמה תשוכלי

אני בשלב הזה ממש לא מרגישה טוב וההכרח לתפקד מאוד קשה לי.

חוסכת לזה ימי מחלה כל ההריון יוצאת הכי מוקדם שמתאפשר לי

הריון ראשון עד 37 שלושה שבועות לפני הלידה,

שני הייתי בשמירה,

שלישי עד 36 שבוע וחצי לפני הלידה,

רביעי עד 36, שבוע לפני הלידה.

כן אציין שכמו שניתן לראות אני לא מגיעה לסוף חודש תשיעי, וגם רובם קיסרי מתוכנן שלא תמיד הצלחתי להגיע לתאריך שלו, כך שידעתי בדיוק מה המקסימום זמן שאהיה בחופש.

בלידה האחרונה הייתה לי ירידת מים ביציאה מהעבודה

אבל, העבודה שלי לא קשה פיזית, מעבר לזה אני בתפקיד ניהולי ובשל מצוקת כוח אדם אין מי שיחליף אותי שאני בחל''ד. מעבר לזה, אני באמת אוהבת את עבודתי

את צריכה לעבוד אבל קשה לך אז אולי אפשרי לעבוד פחות: להתחיל קצת יותר מאוחר, לחתוך קצת לפני?

אני לפעמים מתחילה בעשר בכוונה וממש מרגישה שזה נותן לי מנוחה או חותכת שעתיים לפני.

חוץ מהירים שילדתי בו מאוחרר ואז עבדתי עד התל"מ (ואחר כך עברתי לעבוד במעקב היריון עודף)

הפסקתי כי נמאס לי לעבוד

כאב לי הגב

היו לי צירונים חלשים לא סדירים אבל חופרים

יצאתי לימי מחלה

ילדתי בשבוע 41 חחח

שלא היה לי בו טוב, וזה היה ממש קשה, חתכתי בתחילת תשיעי.

לעבוד בסוף היריון במקום שלא טוב בו זה סבל נפשי ממש.

אבל ב"ה הייתי יכולת כלכלית, לא יודעת מה הייתי עושה אם לא. ממש קשה!

חיבוק גדול!!

לא בטוחה שזה המסר הישיר של הספר, אבל אפשר לפתח על זה דיון

חברים שלנו שם ממש מרוצים. יש הרבה עשייה ממה שאני מבינה.

סגנון רמת השרון-רמת גן ..אם מצליחה להגדיר..

פחות מעוניינים לגור שם כרגע

אז כן בא לנו אנשים בסגנון דומה יחסית..או מגוון שיש גם וגם

ולא דת''ל סטנדרטי

ואבדןק ממ שלא מכירה כלום

אולי תנסו להשתלב שם בקהילה

ויש עוד כמה גרעינים כאלה במרכז שאולי יכולים להתאים

 מעדיפים הכי יישוב כלשהו

פשוט באווירה משפחתית יותר ולא משהו המוני

יש גרעין מהמם בהדר, חיפה

משפחות מתיקות אחת אחת, קהילתיות שווה

דוסים ממש, פתוחים ואוהבים וחיים שליחות

וצפון זה גם אופציה

אבל באמת הלוואי ויהיה לכן רעיון לישוב או משהו יותר כיף לגידול ילדים מעיר

איך הז מבפנים...

אם את מכירה אמשח לפרטים בעיקר לגבי מה ששאלתי

הקהילתיות

והסגנון התורני

יש שם גם משפחות  בגילאי 30+?

ומה הסגנון?

מנסה להבין איך בכלל יודעים את הכל על כל מקום הז ממש מסובך

אני לא מכירה שם לעומק

אבל בוודאות מגוון גילאים גדול 

ונראה לי בסגנון קצת חסידי.

לא מכירה ממש מקרוב.

היישוב די גדול, אבל בתוך השכונות )כמובן תלוי איזה(

ממש מוגבש רואים אותך ואכפת לכולם ממך.

ויש הוואי מיוחד ומקסים ליישוב כולו.

וזה גם מקום מאתגר מבחינת מיקום (לא משהו חריג ביטחונית, פשוט רחוק), אז לדעתי זו ממש שליחות לבוא לגור פה.

אשמח לפרטים יותר ספציפים אם את מכירה

ואל תדאגי הסיכוי שאזהה אותך קלוש🙏

מצד משמעות

מחפשת אפיק לעשיה..וגם גרה במקום שעצם המקום הוא שליחות

אבל לא מוצאת. עבודה כי מרוחק מהכל ולכן מרגישה שחסר לי ממש עשיה עם משמעות