פורום הריון ולידה (עמוד 143)

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..

ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!

תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!

זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..

שולחת כוחות וחיבוק!!!

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

שאחראית על הנפש של ארבעה קטנטנים + הנפש שלך, שמתגעגעת...

חיבוק ענק ותודה על מה שאת עושה בשביל כל עם ישראל!

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

ממש ממש מאתגרררר

יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח

חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

עזרה לא ממש... אבל יכולה לנסות לחפש.. אולי עכשיו אחרי פורים יהיה יותר קל למצוא..

תודה!

את ממש צריכה לנוח כמה שאפשר ובטח לא לסחוב את כולם חודש אחרי לידה!!!

בע"ה  בע"ה  בע"ה  שתמצאי והכל ילך בקלות!!!

אולי יש מישהי רווקה שתוכל להיות איתך בשעות הערב והלילה?

נניח אם היא באה ב18:00 ויוצאת ב8:00 זה ממש יכול להציל מצב ולא חונק אותה מהבחינה שבשעות היום היא עושה מה שבא לה..

בטח שעל הקצה

אחרי לידה וראיתי את זה כאן בדיוק בלידה האחרונה זה טלטלה ממש גדולה לכולם. זה בילט אין. אמא עסוקה מאוד במישהו קטן, משהו בה משתנה וכולםםם מגיבים לזה.

אז תוסיפי מילואים. וואו...

ותוסיפי מלחמה, טירוף...

טוב שאת מודעת לעניין עם אחותך.. אולי תפתחי את זה עם הגדולה בדרך כל שהיא.. ? נגיד להגיד אני יודעת שלפעמים ש* מגיעה זה קצת קשה לך וזה בסדר והגיוני אבל תדעי שאני קוראת לה כי צריכה עוד זוג יידים אבל אותך אני תמיד אוהבת מאוד מאוד ואת יקרה וחשובה לי!!! ואשמח שתשתפי אותי כשקשה לך..

למרות שבמחשבה שנייה, חודש אחרי לידה ממש היה קשה לי לאחוז בניואנסים כאלה ואין בכלל אין את הפניות הזו...

אבל אולי כן להגיד לאחותך שהבת שלך במצב רגיש אחרי לידה ויהיה צריך להימנע לגמרי מקונפליקטים איתה. אולי זה עדיף כי הבת שלך בטלטלה כרגע ואין צורך להעמיס עליה עוד פרויקט..

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

חיבוק גדולללל!!!!

שואלת גם אותך- יש לך מנשא לקטנטן? זה מאוד עוזר...

וגם- השנקל שלי זה- תנסי לנוח כמה שיותר במהלך היום גם אם זה לשים מסך לילדון כדי לשמור על הכוחות..

חיבוק ושיהיה הרבה כוח בע"ה!!

האמת שהוא לא התחבר למנשא כשניסיתי כשנולד אנסה שוב אולי אופתע

תודה 

תודה רבה לך.

הניסים הגדולים שאנחנו זוכים להם- זה בזכות נשים צדקניות כמוך 🩷

ומתחרפנת ליולדת כאן, שלושה שבועות אחרי...

בדיוק הבוקר החלטתי להאמין שאני גיבורה ולשנן את זה כל הזמן, בינתיים זה מחזיק אותי למרות כל הבלגן שהולך פה ואצלי בלב.

ולא הבנתי מה כתבת..  את יולדת? או שעוזרת ליולדת?

חיבוק ענקקקקק ותודה ענקית ענקית בכל מקרה!!!!!!

וסליחה על הדילהיי, לא נכנסתי לפורום ביום וחצי האחרונים.. 

אני יולדת, למרות שמרגישה שאין לי את האפשרות עוד להיות יולדת ונגמר הזמן שהיה אפשר להתאושש בו.

תודה על החיבוק, זה באמת מה שאני צריכה עכשיו...

ועוד אמורה להיות לנו הזרעה שבוע הבא.

הבטיחו שהוא יוכל לצאת, אבל צריך לדעת מראש, ובדברים האלו אי אפשר לדעת בדיוק... 

התחיל קשוח מאוד , ולאט לאט יותר קל.

עכשיו עם האזעקות כל דבר נהיה יותר מאתגר, אבל סהכ אנחנו בסדר.

שה', יתן כח לכולנו וישמור על כל החיילים אמן!!!

רק ביום. אפילו לא בשנת צהריים.

אני בכלל לא אוהבת לגמול בגיל כזה קטן, אבל נראה שהוא ממש מוכן וגם ככה הוא יעלה קטן לגן

היתה נראית לי בשלה,
אמרתי שממילא כולם בבית והבית מלוכלך...
היו כמה ימים מאתגרים אבל חזרה למעון אחרי המלחמה גמולה...
אבל אני לקחתי את זה ממש באיזי.. אם אתם לחוצים מהאזעקות או שיש אתגרים אחרים אז לא כדאי.

יש פרטי בקצה השני של הרחוב באחד הבניינים אבל לא נספיק בחיים

תודה על החיבוק🩷

אבל קוראת את כל התגובות

תודה מראש, מעריכה את מי שקראה

אבל רק רציתי להמליץ על סבון לשטיפה אינטימית- עושה פלאים.

שמעתי שלא כדאי להשתמש באופן סדיר כי מייבש, אז אפשר להשתמש רק בזמנים שצריך, זה באמת מעלים ריחות

על שטיפות עם סבון או חומרים מיועדים. זה עושה להיפך... רק מים.

ואם יש ריחות זה אומר שצריך לבדוק למה

איך אפשר ואם אפשר לשפר את זה.

חוץ מזה לדבר על הדברים בינכם  להסביר מה קורה בלב ולחשוב ביחד מה כן אפשר לעשות יחד

חושבת שלנסות לשבת לדבר פתוח אחד עם השני יכול "לרפא" את הריחוק שנוצר.

לשתף בכנות, להקשיב סכנות, להודות אחד לשני על האכפתיות בכנות.

העלית הרבה נושאים, מנסה לכתוב מה עולה לי ותבחרי מה טוב לך...

קודם כל זוגיות זה מסע, ואינטימיות זה מסע, וכל זוג חווה עליות וירידות והמון המון למידה לאורך הדרך- על עצמנו, על בן/בת הזוג ועל ביחד המשותף, וזה נבנה מכל מה שעובר בדרך, וככה זה...

ממליצה על התכנים של ליאורה בוקסנבוים להתמודדות עם בניית אינטימיות, חוסר חשק ועוד הרבה נושאים שקשורים

באופן כללי למדתי שהשקעה בחיים האינטימיים יוצרת חיבור רגשי עמוק וממש שווה להשקיע. ובשביל זה צריך לדבר בפתיחות ובכנות, תנסו להבין מה יעזור לכל אחד מכם לרצות את הביחד והקרבה ביניכם, להתמקד במה כן ולא במה שמרחיק.

וטיפ קטן- ללמוד להנות מהיחד הזוגי גם בלי לגמרי להיות בעניין

זה שנפגעת ממה שהוא אמר

וזה הכי הגיוני בעולם

פעם ממש בהתחלה

אמרתי לבעלי שאם אי פעם

הוא יעיר לי על ריח או על שערות

זה יפגע בי מאד מאד

זאת פגיעה בבטן הרכה

כי זה משהו מאד אינטימי שלך

שהוא היחיד שנשחשף אליו

ועל זה הוא נתן הערה

שמאד מאד פוגעת

אז אין מנוס מלהעלות את הדברים איתו

ושיצליח להתנצל

ולגרום לך שוב להיות בטוחה בעצמך ובגוף שלך

מזדהה ממש עם הרבה ממה שכתבת.

גם לי ריח זה נושא ממש רגיש ויש לי הרבה הסתבכות סביבו וממש פחד ממה שבעלי יחשוב. ולגמרי היו לנו דברים עם זה.

אין לי מלא דברי חוכמה להגיד אבל אני ממש מכירה את התחושה של אכזבה וכישלון ולכן רוצה להזכיר לך שיחסים זה לא משהו שאת אמורה לספק. זה ממש בסדר לעצור באמצע. ולמרות שעכשיו את מרגישה שזה היה כשלון, זה כנראה יהיה משהו שתלמדו ממנו הרבה ותצמחו ממנו.

נראה לי שכבר כתבו לך פה שיחסים זה תהליך. אפשר לנסות במקום להסתכל על פעם אחת כישלון או הצלחה, להסתכל על הפעם הזו כהזדמנות ללמוד

בהצלחה!!

שכדאי לדבר על מה שהיה אז, לשתף ולהתפייס להוריד את החומה הזאת מביניכם.

בהנחה שאין פטריה או משהו,

זה ריח טבעי שנמצא שם, והוא נועד לגרום לאיש להימשך.

זה לא פשלה של הגוף.. זה נפלאות הבריאה

שכדאי לפתוח את זה שזה עדיין יושב עליך, בפתיחות ובכנות.

ובלי אשמה על זה שזה עוד כואב לך, זה הגיוני ממש.

הוא נשמע איש אכפתי ורגיש, תני לו לתקן את הריחוק שההערה הזאת גרמה.

זה דבר חיובי ממש שהוא לא רוצה להיות איתך כשאת סגורה ומרוחקת, את לא כישלון

זאת הערה מאוד פוגעת

תעלו את זה ותדברו על זה

זה יקרב אתכם מאוד

תודה גדולה על כל התגובות, מעריכה ממש

בזכותכן אזרתי אומץ ופתחתי איתו את הנושא

האמת שלא ידעתי כל כך מה לומר חוץ מזה שזה פגע בי ולכן אני חסומה.. ושאני אוהבת אותו מאוד ורוצה את הקירבה אליו ומחפשת את הדרך

ודיברנו על זה קצת והוא אמר שהוא מרגיש חסום ממש, אחרי הפעם ההיא הוא מרגיש שננעל אצלו משהו במיניות ולא רוצה להפגע שוב.

הוא כן נמשך מאוד אבל מפחד להפגע ולכן לא מגיע לשם בכלל

היו ימים עמוסים, לפני פורים, ולא הספקנו לדבר על זה שוב. המצב בזוגיות השתפר והיה לילה שהרגשתי יותר בנוח לפנות אליו והוא ממש עצר אותי ואמר שלא יכול.

נעלבתי ממש. אמרתי לו בכנות שרציתי את הקירבה אליו גם אם אין לי חשק, רציתי אותו ורציתי לשמח אותו.

הוא ממש הודה ושמח בזה אבל אמר שהוא לא רואה את עצמו מתקדם לשם.

אני לא זוכרת מתי היינו ביחד בפעם האחרונה, אולי חודש?

בכל מקרה, אחרי זה התחילה המלחמה והוא הוקפץ.

אין לדעת מתי יחזור הביתה בקרוב...

אני חושבת שאתם צריכים לשים לב למשהו חשוב.

לרצות להתקרב לא אומר להגיע ממקום של ריצוי ולעשות משהו שהגוף אומר שלא.

המיניות היא השלב הסופי לא השלב הראשוני לקרבה. ( לרוב, ודעתי במקרה הזה)

תתקרבו באינטימיות שהיא לא מינית.

תראו סרט יחד, תצאו לדייט, תדברו שיחת נפש, תצחקו, תתלטפו בלי קשר למיניות.

הריצוי הזה, לעשות טובה רק כדי להתקרב, ממש יכול להרחיק ולעשות את הפעולה ההפוכה.

ותודה על המילואים

שיחזור בשלום ובמהרה 🥲❤️

בע"ה, מחכים ממש שיחזור, כנראה רק עוד כמה שבועות

וכואבת לנו המחשבה שככה הוא יצא מהבית, שאנחנו גם ככה בתקופה שבקושי היינו יחד

אני חושבת דלפעמים ההקפצה למילואים עןזרת בהקשרים האלו, כאילו משנה כיוון בלופ...

מה שפרטתי בהודעה הראשונה, מרגיש שנסגר מאז

ומדייקת את עצמי, זה לא פגיעה של 'נעלבתי', אלא ממש של פחד להגיע למצב אינטימי ואז לעצור

אבל בגלל שהיית םגועה היה לך קשה

הוא לא יקבל את זה?

נשמע שבעלך אדם מאד איכפתי ורגיש

בד"כ אנשים שרגישים לעצמם

רגישים גם מאד לזולתם

והוא יוכל להבין אותך

כי אתם מדברים באותה השפה

הוא לגמרי מבין אותי ולא כועס עליי בכלל, מבין שזה מצב מורכב ושאני מאוד אוהבת אותו

מצד שני משהו נשאר בשנינו חסום בקשר ליחסים ולא יודעים איך לשחרר את זה

אני לא יודעת מה הסיטואציה ואין לי מושג מה אפשר לעשות במקרה כזה

אבל מחזקת אותך מפה! בעז''ה עוד יהיה לך הכי טוב בעולם לא משנה מה יקרה

לא עושים וגינאלי

ואז צריך להגדיל את השלפוחית כי זה דוחף את השחלות קדימה או משהו כזה

אבל אפשרי גם למי שלא רוצה וואגינאלי.

בעיני זה הרבה יותר קשוח, אבל כנראה שזה אפשרי 

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

עם דברים שיש לי בבית

זה ממש כיף לרוקן ארונות לפני פסח 

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??

(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

זה באמת מאתגר

וגם אצלינו אכלו את הממתקים שהבאתי ממשנת יוסף יום רביעי שעבר 🙃

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

שוקולד.

והכנתי ממש משלוחים ספורים

רק בשביל לצאת יד"ח המצווה.

ככה בבוקר הייתי עירנית ועם סבלנות לכל היום

לק"י

חושבת שיש מקרים שהתרגילים האלה עלולים להזיק. אולי כשהשרירים מכווצים מידי.

אולי אפשר ייעוץ טלפוני עם אשת מקצוע כלשהי.

מינימום 6 שבועות אחרי.

אפשר לנסות תחבושות רב פעמיות?

ופיזיותרפיה זה באמת באמת מביך, אבל לגמרי נצרך... בטח במצב הזה

חוץ מקיגל.

אבל יש תחבושות מיוחדות לדליםת שתן והן יותר נוחות מהרגילות

זה באמת מביך אבל האופציה לא לטפל היא לא נעימה הרבה יותר.

תקבעי לפיזיו, תתקשרי כל יום לקופ"ח לבדוק אם יש תור מוקדם יותר, ואפשר גם תור 1 באופן פרטי בינתיים עד שיהיה התור מהקופה.

לא חייב שהיא תכניס אצבעות, יש הרבה מה לדבר גם בלי שתבדוק ישר.  ויש גם ביופידבק כמו טמפון שאת מכניסה לבד.

באמת לא נעים, בודקת טהרה, גניקולוג, אחות מיילדת צריך לראות מה עוזר לנו להתגבר על זה ...?

עוד כמה זמן הלידה?

מאוד הגיוני שקשה יותר להתאפק בהריון אבל זה ממש בידיים שלך לשפר לעצמך את איכות החיים

בהצלחהּ

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.

לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...

אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.

אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.

אגב אני הבנתי הפוך את מה שהיא כתבה..

בכל מקרה אם את רוצה לקבל את זה - זה סבבה,את יכולה לעבוד על זה.

אבל אם את לא, אז גם אם נגיד שהשכרות היא דבר טוב - את לא חייבצ לקבל אותה... וראוי לדבר על זה ולהגיע להחלטה משותפת בנושא ולא החלטה חד צדדית.

זה היה נכון גם אם היה מדובר במשהו שקשה יותר לראות את הצד השלילי שלו, כמו למשל שהוא יחליט להתנדב בערבים במקום להיות בבית. אתם עדיין זוג, ויש לבעלך תפקידים, ואם הוא תורם זמן וכוחות בחוץ, זה גם על חשבונך ולאמירה שלך בנושא יש משקל. 

אבל כן נעשה תיאום ציפיות יותר רציני לקראת שנה הבאה

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.

מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️

אחפש ואשלח לך בע"ה.

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

בין הלחץ לשכרות.

לחץ- לחשוב מה יכול להקל להכין מראש, אני הכנתי הכל מראש ובליל פורים רק ארזתי, לי זה עזר.

אפשר להחליט לקנות מאורגן או לצמצם במשלוחים אם זה מה שמלחיץ (זה מה שגורם לי לחץ, לכן כותבת בסגנון)

ולגבי השכרות נראה לי שזה נושא ממש לשיח זוגי מלב אל לב, הייתי אפילו חושבת על שיח בסגנון אימאגו או יעוץ זוגי בנושא הזה, להקשיב באמת, להבין באמת את נקודות המבט השונות ולמצוא פתרון שיתקבל על לב שניכם

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.

ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.

בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.

נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

עם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...

כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).

לק"י

אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅

בכללי כל שבת מגיעים איתי לקבלת שבת

לרוב משחקים עם חברים בגינה שמחוץ לבית כנסת.

לפעמים נכנסים לשבת לידי

לפעמים לא מתאפשר בגלל הקטן שבן שנתיים. לרוב האחיות הגדולות עוזרות איתו ומכינה הפתעה שינשנש וספר

זה הנורמה פה ..אני לא חריגה וברור שאם יפריע אצא מיד

ולוקחת בחשבון שאצטרך לצאת אפילו בהתחלה אם צריך מבחינתי מקסימום הרווחתי קצת אווירת חג

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

אבל כשאני חושבת על זה לעומק - אני מעדיפה שאחיותיי וגיסותיי (ובנותיי בבוא העת) יעברו לידות קלילות וטובות, ושאני זו שאקח את כל "הסבל המשפחתי" בנושא הזה...

כי למה שגם אני וגם הן נסבול? אם הן יסבלו גם כן זה לא יעזור לי להרגיש טוב יותר עם הסבל שלי...

(וב"ה שבנושאים אחרים אני לכאורה הרווחתי יותר מהן, ואולי הן מקנאות בי...)

אני פשוט אוהבת את בנות משפחתי, ובעיקר - הן מפרגנות לי ומחבקות אותי על הקשיים שעברתי, וזה מה שהכי חשוב...

יכול להיות שגיסתך לא מספיק מנסה להבין אותך ולפרגן לך, ולכן עוד יותר קשה לך עם "החיים הקלים" שלה?

(אני גם הבכורה במשפחה, וגם התחתנתי מוקדם יותר בפער גדול מכולם, אז אני מרגישה חצי אמא שלהן, ואולי מזה נובע הרצון שלי לגונן עליהן...)

את מתכוונת לתחום הילודה בפרט או בכלל?

(למשל, אני אישית מעדיפה את הסיפור שלי, של ארבעה קיסריים, על פני הסיפור של אחת מגיסותיי, שילדה את ילדתה הראשונה אחרי יותר מ-12 שנות נישואין... ואז מה אם היא ילדה בלידה רגילה... אז זה מה שאני שואלת - איזה תחום בעינייך שונה, כל סיפור הילודה כולל פוריות, או רק צורת הלידה עצמה)

אבל קליל זה לא...

גם לידה מהירה, בלי זירוז או תפרים יכולה להיות קשה מאד, ועם שאריות שליה.

ודיכאון אחרי לידה - גם אני מקנאת במי שאין לה יש הרבה גורמים לזה, ולידה קשה היא רק אחד מהם...

בכלל לא פשוט לי. והיו לנו כל מיני משברים בעקבות זה.

לכל אחד יש את הניסיונות שלו, ולא תמיד רואים מבחוץ...

יש נושא בתחום הזה שבעיני אפילו יותר דוקר,

עצם היכולת להכנס להריון, לשאת אותו וללדת.

אני מבינה את התחושה שלך והתסכול...

וזה כנראה יושב על נק' שרגישות אצלך גם ככה וזה מפעיל אותן-תפיסות עולם שלך על עצמך או על הקב'ה או על החיים...שזה מציף..

למה אצלי הכל בא במאמץ?

למה אצל אחרים לא?

למה זה מגיע לי?

למה ה' לא רוצה לתת לי?

וכו

בעיני כאב מזמין אותנו לא לפחד להרגיש אותו

ומהקנאה הזאת להגיע למרחב יותר עמוק ֫עם עצמך..ולתיקון עמוק יותר

כולנו יש לנו אתגרים ודברים לקנא.

את יודעת כמה קינאתי במי שהתחתנה בקלות ולא חיכתה שנים??

את יודעת כמה מצפות לילדים יקנאו בך על הלידות הארוכות והקשות אבל שבסופן את זוכה בתינוק חי ובריא?

את יודעת כמה אני מקנאה במי שיש לה משפחה ואחיות קרובות אליה רגשית? שיש לה שייכות כלשהי בעולם?

ואין לזה סוף

אל תראי רק את עצמך ותבטלי את כל השאר

את רק מעצימה את המסכנות אבל לא באופן מקדם

בעיני קודם כל הלב שלך רוצה חיבוק ומקום והקשבה והכלה..

נשמע שלא נתת לעצמך לכאוב עד הסוף את מה שעברת

שיש מקום בפנים שהיה רוצה כמו להתאבל על זה יותר.. להרגיש באמת את מה שכאב לך ולקבל הכרה בזה

חושבת שאחרי זה תצליחי יותר גם לאסוף את כל זה לאנשהו לקבל שזה חלק מהמסע שלך

אפילו בלי לדעת תשובה ללמה זה נצרך

אוהבת כשמגיעים רגעי קנאה

כי זה שם זרקור על איפה כואב לי בנפש

זה רגע של הארה

הבנה מה מטריד את הנפש

זה חצי הדרך לריפוי ושיפור החיים

לא תמיד אפשר לשנות נתונים

בעבר וודאי שלא

לפעמים גם נתוני הווה ועתיד

לא ניתנים לשליטה

אבל הנתונים לא בהכרח קובעים את איכות החיים

אלא הבחירה מה לעשות איתם

איך לתכנן את החיים

מה ללמוד וליישם בהם

גם כשיש נתונים מורכבים

החיים יכולים להיות מאושרים

ספציפית לעניין לידה

מתוך 4 לידות

חוויתי אחת שדומה למה שתארת (לידת הויבק שלי)

אבל הלידה הטובה שלי היתה הלידה האחרונה

כי הגעתי אליה הכי מוכנה נפשית

(ולמרות שהיו בה קצת סיבוכים)

ספציפית לעניין הלידות בדרך כלל אין בחירה, אבל כן יש בחירה איך להסתכל על זה. והתובנה הזו בהחלט יכולה להועיל בעניינים אחרים.

תודה לך!

ואיך זה קשור אליך?

יש עוד כאלה שיולדות ככה.. ויש כאלה אחרת ואף לידה לא דומה לשניה. גם אצל אותה אישה.

אגב פעם היתה לי לידה כזאת שתוך שעתיים ילדתי, זאת הלידה הכי טראומתית מכולן.. זה שלא היה ניתוח או תפרים או שאריות שיליה או לא יודעת מה-לא אומר שהלידה היתה קלילה.

וחוץ מזה שכל מה שמנית שם זה קצת יותר, איך נאמר, נדיר... כך שבאמת מגיע לך הבנה, הכלה, עזרה וחיבוק.

מהירות מתוקתקות, לפי הספר
תענוג אמיתי מהיר וחוויתי.
אין לך מה לקנא, את יודעת מה אני עוברת אחר כך?? תינוקות קשים יש לי
ואני עם הריונות של היפרמאזיס
תמיד אני אומרת שהקב"ה מפצה אותי בלידות
הכל מתקזז
תחפשי את הטוב שיש לך ותראי שאין לך מה לקנא באחרות...
 

רוב הלידות שלי היו קלות יחסית, אבל החצי שנה שאחרי הלידה- טאטעעעעעע.

אני שומעת על כאלה שעברו ניתוח קיסרי שמתאוששות יותר מהר ממני.

לא שאני רוצה להיות במצב הזה ח"ו, אבל באמת שיש תחומים נוספים שיש בהם קושי ומורכבות ולאחרות קל בהרבה.

דרך אגב, בלידה האחרונה גם הלידה הייתה קשה, וגם הגידול של הילד קשה מאוד. 🙃

אני מרשה לעצמי להגיב...

קודם כל בחיבוק, כי לידה קשה, זה אבאלה ואמאלה!

וניתוחים, וטראומות, וכאבים..

ופעם אחת הייתי בין חיים למוות ממש.

ויחד עם ההבנה, אני מרשה לעצמי גם לומר-

אני לא חושבת שזה שונה מתחומים אחרים,

לכל אחד מאיתנו יש את התחום המאתגר שלו,

ששם הוא חווה כאב פנימי עצום, 

הקנאה היא בעצם איתות שיש פה כאב פנימי שלא קיבל מספיק יחס וחיבוק.

אבל צריך להיזהר שהקנאה לא תהפוך לחיצונית כלפי מישהו אחר- כי אף אחד בעולם לא צריך לסבול כי אני סבלתי.

וזה בדיוק המקום של האמונה- להחדיר פנימה שאני מאמינה שהקב"ה מעביר את המסע המדויק שלי עם האתגרים המדויקים לי. ואף אחד לא בהשוואה אליי ולא לוקח ממני אפילו מעט..

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

לק"י

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.

לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)

אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

למי הפניה? ממי את מצפה? אף אחד לא התחייב לנו לפורים רגיל, ובכללי אין אף אחד שחתם לנו חוזה שהכל יהיה כמו שציפינו. לא בפורים ולא בחיים...

זה זמן לעבוד על בחירה על מה להתמקד, לבחור מה נרצה שכן יהיה השנה.

לפתוח את הראש ולשים לב שלמרות השינוי במה שציפינו לו (ומסכימה לגמרי שקשה לשנות את התכניות ואת מה שציפינו לו, במיוחד עם כל המאמץ של התחפושות והציפיות והמשלוחי מנות...), ברוך השם אין פה טרגדיה או צרה שהרסה לנו את החג, אלא שמחה גדולה וגאולה ועוצמת, שבדיוק בדיוק זה פורים. 

ובעיקר מלמד את הילדים הכרת הטוב, שזה הכי חשוב.  

אני בתור עובדת הוראה מעריכה כל דבר שאני מקבלת.

מה אני עושה עם זה זה כבר סיפור אחר …

ואוסיף, שזה לא משנה לי את היחס לאף תלמידה. אני אוהבת את כולן בשווה, לא משנה אם מביאות לי עוגיה מעוכה (קרה..), שוקולד, עציץ או שום דבר 

מה שאת כותבת לדעתי נותן ממש תחושה מתוקה של מחשבה ואכפתיות..

לא נעים כשמרגישים שנורא טרחו ושזה גם מוגזם כזה... ואז זה מביך..

מה שכתבת זה בול! אתם כאלה מקסימים!!

באמת ההערכה מההורים נותן הרבה כח!

אבל בעיקר כשמרגישים שזה מהלב ולא מלאכותי או מוגזם..

מראה השקעה וחשיבה. חלילה לא חנפנות. אני כתבתי על כך שמשלוח אישי לא גורם לי להתייחס יותר לילדה....

הייתי שמחה מאד לקבל, לעניות דעתי, לא חייבים דווקא בפורים. וכמובן הכי חשוב המכתב. שיהיה מהלב ולא מהבינה המלאכותית.....

ד"א, כתבת שאת מביאה לשומר ולמזכירה

ואם כבר העלת את הנושא, בעיני הוא הכי חשוב!!!

השומר

רואה את המורות יוצאות בכל פורים עם שקים

והוא יום יום יושב בביתן שלו, מחייך לכולם

ואותו- לא זוכרים.

מאד מוערך בעיני שהכנסת אותו כ"בילד אין". בעיני- זה הכי חשוב!!!!

אני משתדלת בכל שנה בפורים להביא דווקא לשומר, אפשר גם לאב הבית וכד'

המזכירות- אוספים להן דווקא מכל הצוות וגם מהתלמידות. אבל זה מקסים שאת חושבת עליהם.

העסיק אותי גם בעקבות השירשור.

גם כן נותנת משהו באמת סמלי (השנה שעוטפת יפה) לא עולה יותר מ 10 שח אם מכתב שבו אני שואלת את הילדים מה הכי הם רוצים לומר תודה לאותה מורה/גננת ומוסיפה את המשפט למכתב .

תהיתי אם זה לא נכון.

וקצת פריקה -

האמת, אני מורה לאומנות שמלמדת שעתיים ברצף בכל כיתה, אז יוצא פעם בשבוע. השנה זה השנה ה 17 שלי באותו בית ספר, פעם אחת לא קיבלתי משלוח מנות.

זה מורות ששוכחים אותם. רק פעם בשבוע. אבל כמות ההשקעה שנותנים לבית הספר. כל טקס/אירוע זה תפאורה. מסיבות סיום. שיתוף פעולה עם מורות ממקצועות שונות (כמו הסטוריה ואומנות).  אני מבינה את זה. ומקבלת.

כן קצת צובט ביום לפני/אחרי פורים תלמידות נותנות למורות שונות שלא נמצאות ביום של התחפושת ואותי "שכחו". אבל - אני מקבלת כ"כ הרבה הערכה במהלך השנה מהתלמידים. רואה כמה הם נהני מהשיעורים, משקיעים, מידי פעם מקבלת מכתב משום מקום כמה אני המורה הכי שווה וזה שווה יותר מהכל.

היה נחמד אם הייתי מקבלת משהו בסוף שנה, בעיקר במסיבת סיום של כיתות ו, שאני נוכחת במסיבה כי השקעתי מלא זמן יחד עם התלמידות לתפאורה תחפושות ... המורה אומרת לי תודה מול ההורים, לשבת שם ולראות את המחנכות, מנהל, סגנית, אבל בית, מורה למחול מקבלות משהו ואני לא מקבלת כלום זה כן קצת לא נעים. הכי הכי סמלי ומכתב.

מזכירה לעצמי שמכתבים באמצע שנה שווה יותר.

מקצועית אחרת. בית הספר קונה מתנה יפה למורות, הילדות מביאות מהבית חטיפים ושוקולדים שווים ומעצבות למורה משלוח מכבד.

מבינה מאד מאד את התחושות שלך!!! הייתי מקצועית... הייתי מורה לחשבון 5 שעות בשבוע בכיתה, זה באמת כואב שלא מרגישים שום הערכה.

ד"א, הערכה אינדיבידואלית על ההשקעה הרבה שלך במסיבה- כן מצופה מההנהלה/מורות/תלמידות.

הייתי פותחת את זה עם מורה שיש לך איתה קשר אישי, לפעמים רק צריך לפתוח להם את העיניים

חיבוק יקרה

זה ממש לא נשמע חנפנות כי זה קטן ומתוק. זה לא מנקר עיניים.

היו פעמים בודדות שהרגשתי חנפנות או אולי יותר נכון לומר שזה לא מהלב, זאת היתה אמא

שתמיד הרגשתי שהיא לא באמת נותנת אמון, משהו בה לא סמך עליי. לא אהבתי לקבל ממנה מתנות כי הרגשתי צביעות, אבל לרוב זה מחמם את הלב, במיוחד פתק מושקע. 

בסוף נהיה לי לא רלוונטי אבל שומרת לי לשנים הבאות או אתלבט שוב. פורים שמח ורק ניסים וישועות ❤️

מתאמצת רק בשביל הילדים.
ניסע רק לחמותי, למרות שכל שנה נוסעים להורים שלי.
וגם זה רק כי אין לי כוח לבשל.
שילוב של תחילת הריון עם בעל שהיה מאושפז בשבוע שעבר,
ולא חזר לתפקוד בכלל.
אין לי כוחחחחחחחחחח.
עובדת ומתאמצת כבר שבוע כשבמצב רגיל כל הבית עליו.
אני עצבנית ואז מלאת מצפון שמה אני רוצה ממנו הוא לא מרגיש טוב באמת...
אבל קשוח לי ובא לי רק לשכב על הספה ושמישהו אחר יפנק אותי ויעשה במקומי הכלללללללל.

שפעם ראשונה שאני לא אדישה לחג הזה.

פעם ראשונה שבאמת מרגישה את הרלוונטיות שלו.

פתאום קריאת מגילה היא אחרת. קריאת זכור אחרת. אפילו הצום היום היה לי עם כל כך הרבה משמעות.