משתדלת כשמסתדר

כשלא אז לא

מיידעת את המורה שלא תעיר לילדה ושימצאו דרך לעזור לה

י שלי 4 ביסודי ורובם צריכים המון עזרה ואין מצב שאני עומדת בזה יחד עם הקטנים

ממ שמשתדלת כמובן אבל לא מצליחה

ועצה נוספת.. קחי מישהי בתשלום פעמיים בשבוע אפילו לזמן קצר שישבו איתם

אפילו נערה צעירה במחיר זול לכיתה א' לא צריך להיות דוקטור..

בסוף היא היחידה שתיפגע מזה...

וניסיתי להביא מישהי, היא פשוט לא רוצה. היא רוצה לשבת איתי.

לא מבינה איך אחרות מצליחות

אבל אפשר לסכם עם המורה על כמות מסוימת שאת יכולה לעמוד בה

או נגיד פעמיים-שלוש בשבוע גג

והאמת שגם אם היא לא מסכימה הז מה עשישתי בפועל

אני לא מחאך ואני עוהש מה שביכלתי ולא מה משעבר

מילואים זה מציאות מושגעת ובעיני חייב להיות בהבנה שאי אפשר לדרו ש מעצמינו הכל

והלוואי וגם הסביבה תכיר בכך

אולי שנערה תשחק עם שאר הילדים או תצא איתם לסיבוב ואת תשבי עם הבת שלך

פעם-פעמ יים בשבוע

וגם לדבר עם המורה ולסכם על כמות מועטה יותר עבורה

פערים לימודיים לא נגרמים בגלל פחות 2 עמודים בספר

כאמא לילד שמתקשה לימודית היה לי תמיד הסכם עם המורים שאני בוחרת להתמקד איתו בש''ב על מה שחשוב ולא על משימות לא הכרחיות וחשובות

ואם זה בתאום עם המורה והילד לא מקבל הערות וכו על זה שלא גמר הכל

לא רואה פגיעה בילד

ואגב פגיעה כלשהי יש בכולנו

אני לא יכולה להיות הכל ולעמוד ברף שווה למי שבעלה בבית

דווקא בגלל שזה מציאות מתמשכת

כמה כוחות כבר אפשר לגייס

וצריך לדעת במה מורידים ומקצצים כדי לשרוד

נגיד לבן שלי בת''ת יש מבחנים כל שבוע על הדף קשר יש בו איזה 20 שאלות קשותתתת בספר ויקרא

לא מבינה בחומר הזה והבן שלי חנ''מ ולא מבין בקלות בכלל ..בעלי יושב איתו שעה ומשהו כל שבת

איפה אני יכולה לעשות את זה לבד?

כרגע בעלי בבית אבל באמת לא יודעת מה אעשה הלאה

אבל מה שאני מנסה להגיד זה -

אם הוא ידלג על חודשיים של מבחנים כאלה, בהמשך החומר כשבעלך יחזור וילמד איתו לא יהיה פער, כי כל שבוע נבחנים על השבוע האחרון.

בניגוד לכך רכישת קריאה זה משהו שילווה את הילד כל החיים.

(חוץ מזה, וואו נשמע שהת"ת שלכם לא מתאים את עצמו לתלמידים חלשים... חלק מהעבודה עם חנמ היא לתת להם שאלות ברמה מותאמת כדי שהם יחוו הצלחות..)

אני כותבת שוב ושוב

לא מדברת לא לעשות בכלל

אבל אם תעשה קצת פחות לא יקרה לה כלום

או אם תרכזו את השעורים לפעמיים-שלוש בשבוע-לבקש מהמורה הארכת זמן לשעורים

-לא תנזק לה הקריאה

את יכולה גם להשאיר את זה ככה כמו עכשיו

אבל אם קשה לך כמו שתיארת

הפתרונות

הן או למצוא זמן שאת פנויה באופן יצירתי כלשהו

או להביא מישהי לשמור על הילדים או לעשות איתה

או לצמצם או לרכז את השעורי בית

או להמשיך ככה ולקבל את הקושי כעובדה

נמצאים בבית בשעות אחהצ.

מה אני אגיד, מפתיע מאוד

לא מה שרובנו כתבנו.

רוב הפתרונות שהצענו לא כוללים להיעזר בבן הזוג.

אבל נראה לי שאת מחפשת פתרון מושלם, שיהיה בלי מחירים. אני לא חושבת שיש כזה

השאלה פשוט מה סדר העדיפויות.

(נגיד אם היית שואלת אותי, אני הייתי שמה בראש סדר העדיפויות את הרוגע של כולנו. במיוחד בגלל המילואים. גם במחיר של קצב למידה איטי יותר. אבל זה מחיר שאת לא מוכנה לשלם, ולכן צריך פתרון אחר.

במקביל הייתי מדברת עם המורה שוב ושוב, לוודא שהיא מקבלת בכיתה את כל מה שהיא זקוקה לה ואם צריך גם מבקשת תגבור. מקבלת כמה שיותר הכוונה מהמורה עבור איך לנהל את שיעורי הבית בבית.

בעיניי גם להשאיר ילד ער עוד חצי שעה בשביל שיעורי בית במצב כזה, זה לא מופרך. אבל יש לזה מחיר של פחות שקט עבורך. בקיצור, אני לא חושבת שאין פתרון. אבל צריך להשלים עם זה שלכל פתרון יש מחיר )

לק"י

אני כנראה פחות עמוסה ממך, ולא מצליחה לשבת עם הבת שלי על כל מה שבית הספר דורש.

(ואני בהחלט רוצה לדבר עם המורה שלה, כדי שננסה להבין למה הבת שלי לא תמיד מספיק  הכל בכיתה, ואז חוץ מש.ב. יש לה עוד מה שעשו בכיתה).

ברור שלא..

אבל מה הקשר?

העומס שיש כשהבעל מגוייס ,האחריות שכולה עליך 24 שעות

אלף הדברים שצריך לזכור

הבדידות הרגשית

החרדה לשלומו

האין ברירה ותמיד זה הכל רק את לא משנה מה

המורכבות הזוגית

הכל ביחד

במשך שנתיים

מתישים את הכוחות

וכל הכוחות כבר מנוצלים

לתמרן כל אחה''צ בין כל הילדים למלא שעורי בית בהחלט יכל לדרו ש מלא אנרגיות

(ולכן אני לא דורשת מעצמי את זה וכן עושה מינימום)

וגם ברגיל - אני לא כל יום יושבת איתם על שעורים ומחנכת שיהיו עצמאיים כמה שניתן ויש לי ילדים מתקשים אז באמת לא הכל אפשרי..

בכיתה א' יותר משתדלת להקשיב לקריאה

אבל בהחלט מפספסים ימים

לא חושבת שזה אסון

משתדלים כמה שיכולים 

אולי כדאי לנסות בדרך שעובדת לך כדי להשיג את המטרה, בלי להתייחס לדפי העבודה או למה שהמורה אומרת.

המון הורים מלמדים את הילדים קריאה בלי קשר למסלול כמו שהוא בכיתה א' אלא לפי הרמה והקצב של הילד וברוב המקרים זה קל יותר וקצר יותר.

יכולה להיות שעה בשבת שיעילה יותר מכל דפי העבודה האלה, ואולי עוד שעה שתצליחי להכניס במהלך השבוע.

אם גם זה קשה, אולי קורס קריאה אונליין או קלטות לימוד או בת / דודה / סבתא שתעזור לך פעמים בשבוע ללמד אותה קריאה.

זה באמת מורכב, ואצלך נשמע שבלתי אפשרי, אז להרפות ולהוריד את העול ממך, למצוא כל דרך שתקל עליך גם אם היא לא תהיה בדיוק הדרך לימוד של שאר הילדות.

העיקר שהמטרה הושגה.

אצלנו בכיתה א כמעט ואין, גם כשיש המורה אומרת שזה רק כדי להרגיל לשיעורי בית בכיתות גבוהות ולא כדי ללמוד משהו נוסף.

והתעקשה שלא נלחיץ את הילדים בקשר לזה.

הלימודים בכיתה וזהו.

הוא מלמד קריאה.

ספר עבודה ספציפי לא זוכרת, קנינו בזמנו חוברות עבודה שיש בחנויות ספרים, כולם עם אותו רעיון.

בחוברות עבודה כן היה צריך מידי פעם את הליווי שלי.

בזמן שאת עושה איתה ש.ב?

כרגע המזג אוויר גם מאפשר בחוץ, אבל בהמשך עם קצת יצירתיות מאמינה שתמצאי לאן לשלוח אותם...

האלה?

זה פשוט מתיש

כנראה שאת צודקת

במיוחד שרוב הבנות שעושות ביבייסיטר מבקשות מזומן

ואז הם רוצים לראות משיכה מכספומט באותו יום

נראה לכם שיש לי זמן לעבור בכספומט??

פייבוקס והם והאמהות שלהן ממש זורמות איתי..

שואלת מראש אם זה יהיה בסדר..

אני לא עוברת בכספומט *אף פעם* פשוט לא מתאים לי במיוחד שסגרו מלא כספומטים ואת אלה שעולים כמה דולרים עמלה בכלללל

בקיצור, פייבוקס וזהו. ובעלי מתעסק עם ההחזרים אחרי הסבב. ממש לא תוך כדי. לא לחוץ לי... 

לא מגיעה להתעסקות המעצבנת הזאת בתוך כל העומס

וזה כל-כך מבאס כי זה 2000שקל בחודש שהולכים לפח

אני עושה פעמיים שלוש בשבוע מרוכז שיעורים

ולא אכפת לי שלא יסיימו את כל המשימות. אני בוחנת את ההבנה שלהם, לא את התקתקנות

אבל גם אמרתי את זה למורה שמבחינתי לא נורא אם לא עושים הכל.

וגם, אני יודעת שיש החזרים מקרן הסיוע על בייביסיטר. ראיתי שכתבת שאין תקציב - אז כדאי לבדוק את זה

מהצהרון מוקדם בשביל זה.

זה אומר שאני אצטרך לצאת ב-13:00 לאסוף אותה ואז שוב לצאת בשעה 15:00 לאסוף את הקטנים.

כל זה גם בחורף עם תינוק וכמובן שחובה להזיז את הרכב, זה לא ברגל...

גם ל

@לפניו ברננה!

ומי שעוד הגיבה בשרשור

הסייעות שם ממש לא בקטע

הבנות מעתיקות אחת מהשניה והן בכלל לא שמות לב

אבל האמת שאם את לא עובדת אז זה רעיון לא רע בעיניי

זה נשמע מאוד מעייף.

את עובדת? או בבית?

אם זה יקל עלייך, נהדר.

אבל אולי זה רק יתיש

השאלה אם את מחפשת פתרון פרקטי, או לפרוק?❤️

כי אני חושבת שאפשר למצוא פתרונות, אבל צריך לזה פניות וגמישות וקבלה שאולי זה לא יהיה הכי מושלם.

וזה סופר לגיטימי שזה פשוט קשה וזהו.

ב. לדבר עם המורה, לזהות יחד מה משיעורי הבית הם חשובים כדי שהיא תדע את החומר, ומה זה רק בשביל מסגרת. להתמקד בידיעת החומר ובהבנה שלו, ולא בהספק.

ג. הציעו כאן פתרון להשאיר אותה ערה עוד קצת אחרי שכולם הולכים לישון - בעיניי זה פיתרון מעולה. במיוחד אם היא הגדולה. נותן לה תחושה של להיות בוגרת, וגם מאפשר לך קצת זמן שקט איתה.

ד. להחליט על יומיים בשבוע של שיעורי בית, בזמן שהיא בשיעורי בית, האחרים רואים סרט.

ה. להזמין בייביסיטר שתהיה עם הילדים האחרים בזמן שאת יושבת איתה

ו. לחפש נערה "מורה פרטית". אני מבינה שהבת שלך מתנגדת, אבל אולי שווה לנסות לדבר איתה. אפילו להציע צ'ופר ולהפוך את זה לחוויה.

בתחילת כיתה א.

דיברת עם המורה שלה?

קריאה אפשר לתרגל גם בשבת

נראה לי ממש כדאי לדבר עם המורה

בשלב הזה הלמידה אמורה להיות בנחת בלי קשר למילואים, ויש כל מיני דרכים לתרגל מיומנויות של קריאה וכתיבה. לא רק באופן שצמוד לחוברת

פחות שיעורי בית אבל אומרת שהיא תפסיד מזה...

כי תצטרך להשלים את הפער.

באמת לא ברור לי איך כולם מסתדרים.

כולם נשארים עם הגדולים אחרי 20:00 לעשות שיעורי בית??

חושבת שזה משתנה.

לא יודעת מה תדירות שיעורי הבית אצלכם,

אבל לא בכל מקום בחודש הראשון של כיתה א כבר כל כך עמוס.

וגם זה שבעלך במילואים לא מקל

אם זו ילדה ראשונה זה גם יותר מאתגר, כי אנחנו עוד לא לגמרי יודעים מה באמת חשוב ועל מה אפשר לוותר. אז קשה לנו לסנן.

אני כן חושבת שנתנו כאן הרבה פתרונות, אבל את צריכה להחליט קודם עם עצמך שאת באמת רוצה לנסות להשקיע בזה.

זאת אומרת, לעבור מהכעס והתסכול, לפתרון.

וזה סבבה אם את עוד לא שם, אבל נראה לי שהעניין זה יותר התודעה של פתרון, מאשר הפתרון עצמו (שלפעמים לגייס את עצמנו להשלים עם זה שקשה לנו, זה לא פחות קשה).

אני בזמנים של מילואים יותר משחררת

מקפידה על קריאה בשבת

נותנת צ'ופרים על שיעורי בית

מבקשת מהמורה הקלות אם צריך

לפעמים גם יושבים בבוקר לפני שיוצאים לבית הספר

והאמת שלא כועסת בכלל על הילדה או המורה.

פשוט לא מצליחה למצוא פיתרון שנכון לנו 

בכיתה א' ממה שאני יודעת רוב הש"ב זה לעשות אותו דבר הרבה פעמים, אז שתכתוב במקום 10 שורות 5 שורות, שתעשה 10 תרגילים במקום 20 או תקרא פעמיים במקום 3. בחומר שהיא תלמד זה לא יפגע, אבל הזמן שאת צריכה לשבת איתה יתקצר פלאים

להיות איתה שם על השב שתיכן ביחד חצי שעה ואז לאסוף את האחרים?

באיזו כיתה היא?

לק"י

את לבד עם כולם כל הצהריים. זה באמת לא פשוט.

אולי אפשר לקחת רק מה שממש חשוב, להשכיב את כולם ואז לשבת איתה רבע שעה ולמיטה?

למרות שלינוקת אין פתרון, אבל אולי אפשר להניק אותה תוך כדי שאת איתה...

אולי להחזיר אותה מוקדם יותר מהאחרים?

ואני לא מתכוונת לעשות איתה ש.ב. רק מינימום שבמינימום.

היא ילדה למען ה'. צריכה להתפרק, לשחק, להיות בחוץ.

מספיק הייתה בכיתה, והייתה צריכה להיות אסופה רגשית. בעיניי הבית הוא מקום להתפרק, לחוות, חיבוק, נשיקה משחק.

ורק בסוף בסוף בסוףףףף ש.ב

בטח בכיתה א. שום דבר לא קריטי ולא בוער.

מה שבוער זה נפש הילדה שבה, שלא רוצה להיחנק ולהיאסף כל הזמן

ועם כללים וחוקים.

ואני מתכוונת לקבל אותם חלקית.

בטח בכיתה א.

אני מרגישה את הילדה שלי. וקודם כל חשוב לי שהיא תהיה ילדה. לא הצלחה ולא ציונים ולא כאלה.

ילדה. נהנית בגן השעשועים. צוחקת. מבלה.

החיוך שלה שווה לי הרבה יותר מכל הכללים.

אמנם אני לא רוצה שתמרוד,

והיא באמת ילדה נבונה, מתוקה וחכמה ברמות

אבל אני רוצה שלא תחווה את הילדות שלה כאוסף של חובות ומגבלות.

את זה יש בשפע בבית הספר.

הבית זה מקום של להתפרק ולפרוק, לאפשר לה חופש לעשות מה שהיא רוצה, לא מה שצריך לעשות

כיתה א' בעיני היא הכיתה הכי חשובה שיש לומדים בה את הבסיס לכל יתר הידע שמגיע אח''כ- קריאה וכתיבה ובסיס החשבון ובעיקר הרגלי למידה.

אני לא חושבת שצריך לעבוד כל שעות אחה''צ על לימודים אבל בהחלט חשוב שילד יתרגל בבית את הנלמד בבי''ס.

ש.ב. אפשר לעשות בנחת, בחיבוק, בצורה יותר משחקית אבל בעיני זה בסיס חשוב ללמידה בהמשך 

אם זה עוזר בסוף איכשהו זה מסתדר ונכנסים לשגרה.

אפשר לתת להם חוברות או מדבקות שישבו לידך בזמן שאת עוזרת לה 

אולי אפשר לדבר עם המורה, להסביר את המצב ולבקש בשבילה פרטני? או בת שירות שתשב איתה?

יש מצב שיסכימו בשביל אבא מגויס (אלא אם גם אצלכם חצי כיתה מגויסים...).

כל בתי הספר קיבלו הנחיה לתת סיוע לימודי לפי הצורך לילדי מגויסים.זה ממש חוזר חדש שיצא. וכל המנהלים והיועצים עודכנו עליו. מציעה לא להסתפק בפניה למורה , אולי היא לא מעודכנת בזה, אלא לפנות גם ליועצת , להסביר את המצב ולבקש סיוע בהכנת שיעורי הבית. הם חיבים לתת. שבת שרות או מורה בפרטני תשב איתה בזמן בית הספר או הצהרון . 

נגמרה ההפסקת אש ?

ואז אני רואה בחדשות שאין הפסקת אש/הסכם

בערב שבת גם חלמתי שיש התראה

זה היה כ"כ מוחשי שרק חיכיתי למוצש לבדוק את הפלאפון

מדינה בטראומה

אין לי אפשרות לא לשלוח למטפלת היום, אבל רועדת מפחד כי אין לה מרחב מוגן, אוף!

ואני עובדת מחוץ לעיר שלי

אם זה יתחמם אז בעלי כן בסביבה וילך להיות עם הבייבי

לא אמרו שאין הפסקת אש.

לא הגיעו להסכמות בינתיים..

אים הסכמה הכןןנה שאיראן וארהב מנסות להגיע להסכם רחב לאחר הפסקת האש של שבועיים

זה לא אומר כלום לגבי עכשיו 

מתקני אנרגיה

עניין של זמן כנראה

הפגיעה הנפשית שלהם אם שוב ישארו בבית גדולה מאשר הסיכוי שיהיו אזעקות

וגם אם כן יראו הערכות.

תשלחי בלב שלם ושמח🩷

עם הסברים והרגעות...

נקווה לטוב גם אני בטראומה כבר

בכל זאת אנחנו עדיין בתחילת השבועיים שסוכמו. גם עזיבה של המשלחת והתארגנות להמשך לחימה הם מסרים לגבי הקווים האדומים והכוונות של האמריקאים.

עוקבת ומודעת שלא מדובר במצב יציב, אבל מוקדם לומר שהפסקת האש נגמרת ולא יהיה הסכם.

באופן אישי החזרה לבית הספר ולגן ממש עשתה טוב לילדים שלי, וממש בריאה להם. לכן בהיבט הצר שלי מקווה שיהיה שקט ממושך... אבל יודעת שיש שיקולים חשובים יותר כמובן. בעיקר תפילות שהקב"ה שבסוף בידו לב מלכים ושרים יכווין הכל לטובת עמו וארצו.

אלישבע

אילה

הדסה

שירה

שני

אוריה

מרים

כי אם לא מתכוונים לקרוא קבוע בשניהם, לא חייב שהשמות ממש יסתדרו.

צירופים ששמעתי עליהם:

אמונה יהודית

אמונה אסתר

אמונה תמה

אמונה זכה

(מכירה תמה וזכה כשמות, אבל לא בצירוף)

מעניין אם אותה אחת....

והשם השני שלה לא קשור בכלל

בעיני זה שם עוצמתי גם בלי תוספת

אמונה חיה

אמונה יסכה

אמונה מעיין

אמונה תחיה

אמונה טל

כמובן כשם שני יש אינסוף אפשרויות 

היו יום או יומיים עם כתמונים כאלה, בעיקר חום, אפילו קצת גרגירים קטנות בצבע חום, וקצת דם טרי

ב''ה נגמר בידיים מלאות

בהיריון השני קמתי בוקר אחד לדימום כאילו מחזור ממש המון דם.

הוא היה חד פעמי אבל בכמות גדולה מאד.

ברוך השם הילדון בן 6.5

בהיריון השלישי סבלתי מדימומים בתחילת ההיריון שהיו באים לאחר יחסים (מעבר לדימום השתרשות). עשו לי כמה בדיקות כדי לוודא שזה לא משהו סרטני.

וברוך השם הילדון בן 4 עוד כמה ימים🩷

בע"ה שיהיה היריון תקין בידיים מלאות בבריאות ובשמחה!

גם עם דימומים ממש

קיבלתי משהו לתמיכה פעם אחת כשהדימום המשיך

בהצלחה!!!

נראה לי שהיו כתמים יותר משמעותיים ממה שאת מתארת

ב"ה הילדה המתוקה בת שנתיים פלוס.

אצלי אגב זה קרה כי השיליה השתרשה חלקית מעל לפתח ובהמשך ההריון עלתה.

בכל מקרה זה משהו שרואים בהמשך, בשלב כ"כ מוקדם.

שימי לב שהרופאים קוראים למצב כזה "הפלה מאיימת" כלומר הפלה שעלולה לקרות, אז אל תיבהלי מהשם...

ואת מדהימה איך את מצליחה לראות את הצרכים של כולם במציאות כ"כ מאתגרת

נשמע לי שמה שחסר לך זה חיבוק, אז אני שולחת.

ולגמרי להרביץ לכרית או לזרוק כמה ביצים בזעם לכיור נשמע לי תואם סיטואציה

ותודה לכם. אין מילים.

הדבר היחיד שעולה לי זה להתפלל שהערב הזה יידחה. מסיבות טכניות למשל. הכל לא צפוי לאחרונה, במיוחד שקבעו את זה מזמן, לפני כל האקשן שהיה פה. לכי תדעי. תתפללי.

מלכת העולם!!!❤️❤️❤️❤️❤️

רק חיבוק

אין באמת מילים

אי אפשר להתרגל לשבת לבד, זה תמיד נותן לי עצב עמוק שאין כמותו... כל השבת עם גוש בגרון, רק מחכה שתגמר השבת.... לעשות קידוש ושירים מעפנים... 😭

והדוקטורט בנושא הטבילה לבד... כל כךךךך...

חיבוק גדול!! ❤️

לכי תשברי משהו, יש לך אישור 🤣

דבר ראשון, כשקראתי את ההודעה הייתי בטוחה שאת עומדת לכתוב שיש לך איזה כתם או משהו..

אז ב"ה הטבילה תתקיים במועדה ואפילו בעלך יהיה בבית באותו ערב!

זה לא סותר את הבאסה וכל העצבים אבל חשבתי שאולי יעזור לך להסתכל על זה ככה..

אין לי עוד משהו חכם לומר חוץ מזה שרוצה לתת לך עוד חיבוק 🩷🩷🩷

בס"ד

תודה על כל מה שאתם נותנים לכולנו!!!

שה' יחזיר לכם בכפל כפליים על כל המסירות שלכם ויפנק אתכם רק בטוב גלוי ומתיקות, וטבילות מהממות תמיד 🫶🏼!   שולחת כוחות!!!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

נכון יש

זה היה גוזמה, וכנראה לא היה ברור מספיק מחילה

סליחה שלא הבנתי

וסליחה שכתבתי ככה נחרץ.

נפגעתי בשביל כמה נשים שאני מאוד אוהבת למרות שהבית שלהן תמיד מושלם 😉

וגם אצלי הבית אוב הזמן נקי ומתוקתק בין היתר כי אני לא עובדת

וזו נקודה נגיד שאין לכולם

הייתי שמחה אגב למצוא עבודה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

אם יש להן ילדים קטנים ותינוקות זה בדרך כלל בא עם עזרה מהמשפחה/ עוזרת

קשה מאד לנקות, לסדר ולבשל בקצב הרגיל שלך כשאת צמודה לילדים קטנים. אי אפשר לעשות לבד את הכל.

לרוב כשהילדים גדלים זה יותר קל וגם אז לא תמיד.

ולגבי האינסטגרם- אחרי כל אחת שאת עוקבת תחשבי אם יש לך תחושה טובה אחרי שאת צופה בסטורי שלה או לא. אם זה גורם לך לתחושות מעצבנות תסירי עוקב. כמו שכדאי להקיף את עצמנו באנשים טובים שעושים לנו טוב ככה תנסי גם באינסטגרם😅

דיכאון ודכדוך הגיוניים במלחמה, אם עובר עוד שבועיים וזה נמשך אולי כדאי לבדוק את זה.

מקווה שאת יותר בטוב🩷

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

לא רופאה, רק מהנסיון שלי כאמא לתינוקת עם תסמונת דאון 

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אם היא נושמת מהאף או מהפה

המנח הטבעי של הלשון זה על החיך העליון והיא בעצם זו שמאפשרת נשימה מהאף/לא מאפשרת נשימה מהפה

יכול להיות שזה שריר רפוי או בכלל רק סימפטום של סינוסים לדוג או לסת צרה שאין בה מקום.

נשימה מהפה יש לה כל מיני השלכות - לא צריך להיבהל... כותבת לך אחת שנושמת מהפה ומנהלת חיים לגמרי תקינים

אבל אם כן - כדאי לטפל מגיל צעיר

הייתי פונה לרופא ילדים או קלינאית תקשורת(מתמחה בתינוקות)