סליחה על הבלבול שיצא אני עייפה ומותשת.
קיבלתי אוצרית מתוקה אבל באמת מאתגרת.
תודה ל-ה' עליה ותודה על השאר אבל מרגישה שאני שוב נחלשת ומאבדת את זה אחרי תקופה שדוקא הרגשתי יותר טוב..
אני אנסה להסביר
הקטנה בוכה המון המון המון לא לוקחת מוצץ לא בקבוק לא אוכלת כמעט מוצקים( לא בלחץ מזה) רק יונקת. בת 10 חודשים.
אני המוצץ אני האוכל אני המרדימה.
כשערה היא כן יכולה קצת לשחק ברצפה אבל יחסית מעט זמן.
שאר הזמן רוצה ידיים ואם לא צרחות אימים.
מה שגומר אותי שכמעט הכל עושה או בליווי בכי או איתה בידיים או מהר להספיק לפני שתבכה.
אני מרגישה שפיזית אבל גם נפשית זה חונק אותי התלותיות רק בי.
בעלי כן מנסה לקחת אותה ולהיות איתה ולאפשר לי מרווח קצת אבל רוב היום הוא עובד ולא נמצא.
והכי גרוע מרגישה שזה לוקח לי את הפניות לשאר הילדים כי כל הזמן עסוקים סביבה או שהגדולה מרימה אותה או שאני ובימים שהיא רגועה קורה מדי פעם אני כן מצליחה להיות יותר בשביל הילדים אבל ביומיום הרגיל פחות קורה לצערי..
איזה יום למשל הייתי ביום כייף עם הגדולה וחזרנו ישר לבלגאן של כולם וכמובן שזה שיבש לקטנה את היום והרגשתי שלמרות הכייף וזה שהקדשתי לגדולה בוקר שלם בנחת הצהרים קילקל הכל ובנוסך אני גמורה מהיום הזה מרגישה שפיזית אני מתפרקת( עשיתי בדיקות דם הכל תקין כלל מאגרים של הכל)
אני יודעת שזו תקופה שתעבור ועוד אתגעגע לזה אבל באמת קשה לי .. מחר מחכה לי יום כייף עם אח אחר שהבטחתי לו ועוד מיחיון דברים גם שיש לעשות בשביל ילדים אחרים אני לא עומדת בעומס,פשוט. וכל זה כשאני לא עובדת בחוץ.
חיזוקים יצקבלו בברכה סליחה על הבלגאן והמרמור
קיבלתי אוצרית מתוקה אבל באמת מאתגרת.
תודה ל-ה' עליה ותודה על השאר אבל מרגישה שאני שוב נחלשת ומאבדת את זה אחרי תקופה שדוקא הרגשתי יותר טוב..
אני אנסה להסביר
הקטנה בוכה המון המון המון לא לוקחת מוצץ לא בקבוק לא אוכלת כמעט מוצקים( לא בלחץ מזה) רק יונקת. בת 10 חודשים.
אני המוצץ אני האוכל אני המרדימה.
כשערה היא כן יכולה קצת לשחק ברצפה אבל יחסית מעט זמן.
שאר הזמן רוצה ידיים ואם לא צרחות אימים.
מה שגומר אותי שכמעט הכל עושה או בליווי בכי או איתה בידיים או מהר להספיק לפני שתבכה.
אני מרגישה שפיזית אבל גם נפשית זה חונק אותי התלותיות רק בי.
בעלי כן מנסה לקחת אותה ולהיות איתה ולאפשר לי מרווח קצת אבל רוב היום הוא עובד ולא נמצא.
והכי גרוע מרגישה שזה לוקח לי את הפניות לשאר הילדים כי כל הזמן עסוקים סביבה או שהגדולה מרימה אותה או שאני ובימים שהיא רגועה קורה מדי פעם אני כן מצליחה להיות יותר בשביל הילדים אבל ביומיום הרגיל פחות קורה לצערי..
איזה יום למשל הייתי ביום כייף עם הגדולה וחזרנו ישר לבלגאן של כולם וכמובן שזה שיבש לקטנה את היום והרגשתי שלמרות הכייף וזה שהקדשתי לגדולה בוקר שלם בנחת הצהרים קילקל הכל ובנוסך אני גמורה מהיום הזה מרגישה שפיזית אני מתפרקת( עשיתי בדיקות דם הכל תקין כלל מאגרים של הכל)
אני יודעת שזו תקופה שתעבור ועוד אתגעגע לזה אבל באמת קשה לי .. מחר מחכה לי יום כייף עם אח אחר שהבטחתי לו ועוד מיחיון דברים גם שיש לעשות בשביל ילדים אחרים אני לא עומדת בעומס,פשוט. וכל זה כשאני לא עובדת בחוץ.
חיזוקים יצקבלו בברכה סליחה על הבלגאן והמרמור
