פורום הריון ולידה (עמוד 154)

להרבה זמן שהחולצה לא תדהה

ולעבור נקודתית על הכתם כמה דק' ואז לשטוף במים.

רק אם הכתם יחסית רחוק מהצבעוני.

סנו אוקסיזן ניסית? לרוב מוריד כתמים.

עלול להוריד צבע לצבעוני.

לדעתי כדאי לעשות את זה רק אם שום דבר אחר לא עזר

וסנו לא ניסיתי,

תודה רבה בכל מקרה!!

ופיירי או הספריי של קליה

היא מצליחה להוריד הכל מהבגדים ☺️

אם רחוק,

אפשר לנסות לפנות לרב זילברשטיין. 

אם זה עניין רפואי- הלכתי יש רבנים שיש להם ידע הלכתי ורפואי שיכולים לעזור, אם מפרטים להם כמו שצריך את המקרה. אם זה עניין נפשי של קבלת החלטות בחיים, אפילו רב בית כנסת שמכיר אתכם טוב יכול לספק מענה הרבה יותר מוצלח ממשהו שלא מכיר אתכם באופן אישי.

גם פסיכולוג ירא שמיים או יועץ תעסוקתי או משהו אחר שזה המקצוע שלו יכול לעזור הרבה יותר. להם אין היכרות אישית אבל בוודאי שיש להם הרבה יותר כלים מרב גדול שלא הוסמך לזה ולא יכול לעשות יותר מלתת ברכה מעורפלת.

עם ראיה מיסטית שיש להם סיעתא דשמיא בהכוונות הרוחניות שלהם

ולא סתם יעוץ על סמך חוכמה וניסיון חיים (שזה גם חשוב כמובן) 

מזמן חורבן בית המקדש בטלה הנבואה ואין לנו שום "ראייה מסטית" או "הכוונות רוחניות". איזה מושג מעורפל דומה. אפשר תמיד להתפלל, והמתפלל על חברו נענה תחילה, במיוחד אם הוא צדיק. אבל אבל לדמות כוחות רוחניים וכל מיני קמעות וכישופים  ע"י בשר ודם זו עבודה זרה של ממש.

אם יש מישהו שטוען שהוא מבקר בעולמות עליונים או יודע חשבונות שמיים, במיוחד אם הוא דורש "צדקה"/"כופר נפש"/ וכו', ממליצה לברוח מהם כמו אש.

(על הרבה מרבנים גדולים באמת מתאגדים כל מיני עסקנים שמנצלים את השם שלהם לע"ז שכזו והרב עצמו לא אשם, אבל עדיין לא כדאי לקחת חלק בזה.)

ולעניות דעתי, אם מכבדים ומעריכים באמת רב מסוים, לא מפריעים לו עם שאלות בסגנון "איפה כדאי לגור" שהוא לא יכול לענות עליהן בלי היכרות אישית. כל מה שהוא יכול זה לתת ברכה מעורפלת, שלא שווה את הטרחה לא לכם ובמיוחד לא לו.

לא אומר שהוא לא קיים, הוא בהחלט מופשט וקשה לתפוס אותו בהבנה

אבל מי שיש לו אותו מבין על מה מדובר, וזה לא נבואה, נבואה זה היכולת לקבל מסרים מאלוקים,

ראיה מיסטית זה היכולת לראות מעבר לחומר, מעבר לזמן, מעבר למוגדר, זה בעצם לכל מי שהעין השלישית פתוחה לו

ויש אנשים שנולדו עם זה. מכירה המון זה לא כזה ביג דיל.

וזה גם לא אומר שהם ידעו הכל או על הכל, או יבקרו בעולמות עליונים או יקחו כספים

כן, יש אנשים שלקחו את היכולת שלהם כדי לשלוט באנשים או להרוויח מכך כסף שזה מן הסתם לא חיובי. 

כישוף זה משהו אחר, וגם עבודה זרה זה משהו אחר.

וברכה, במיוחד בדברים גורליים זה משהו שבהחלט הרב ישמח בעיניי לברך 

איזה מקור יש לך לכל מה שכתבת פה?

מקור אמיתי שמבוסס על שרשרת הפסיקה היהודית או  מחשבת ישראל המוכרת, לא רבני יוטיוב וטיקטוק שבלי ללמוד ולשמש תלמידי חכמים מתחילים לעוות את הזוהר ולמכור קמעות ולחשים. במקרים הכי גרועים גם לייצר סביבם כת, על כל המשתמע מכך.

מושגים מופשטים שקשה לתפוס זה האינסוף, האלוקות, או עולם הבא, לא השרלטנות הזאת.

למי שיש ראיה מיסטית

ולמה את מערבבת בין הלכה לבין יכולת אינטואטיבית שהיא כמו לדוג' יכולת מוזיקלית או יכולת ויזואלית

מי שכבר לוקח את היכולת הזאת כדי שאנשים יסמכו עליו בענייני הלכה ויהדות זה כבר משהו אחר, זה עניין שלו

באמת אנשים נוטים יותר להאמין שמי רואה מעבר, לצערי זה באמת מסוכן

והשורה האחרונה לא סותרת את שאר הדברים שכתבתי. 

אנחנו כן מתייעצים גם בעניינים כאלה

אני לא רואה רב כבעל יכולת מיסטית, אבל גם לשיקול איפה לגור צריך לפעמים דעת תורה כשיש התלבטות. כי התורה נותנת חכמה אחרת ויש דברים שהרב חושב עליהם שאנחנו לא, ויש לתלמידי חכמים סיעתא דשמייא כשזה נעשה לשם שמיים ולשם מצוות חסד ולא חסרים כאלה..

אני כן חושבת שמי ששואל צריך להפעיל שיקול דעת ולראות אם מה שמייעצים לו נכון לו ולא לראות את השאלה כפסיקה שאין לחזור ממנה, אבל עצם השאלה וההתייעצות איננה פסולה בעיניי

אני גם לא שואלת שאלות כאלה בגלל מיסטיקה.

לא מאמינה בזה שהוא רואה דברים....

אבל כן כי הוא אדם חכם וסביר להניח בעל נסיון ובעל תורה.

ולכן זה דעת תורה.

דבר נוסף אני מאמינה בברכה שלו להצלחה בדעה שלו.

אני כן מאמינה שהוא שליח של הקבה להעביר לנו בצורה הזו את מה שנכון לנו.

נמנע מזה.

אבל הוא יודע שהוא נותן לאנשים עצה ורוגע ושקט נפשי והוא גם יודע שברכות שלו שוות משהו.

ההקרבה הזאת שהם עושים למען עם ישראל ואהבת ישראל שלהם זה משהו בלתי נתפס. ואני מדברת על גדולי עולם שלא לוקחים שקל, אין סביבם חצר והם חיים בצניעות.

אני התברכתי מפי גדול דור וראיתי ישועות רבות.

עשיתי זאת כי מילה שלו זו ברכה ויש לו סייעתא דשמיא גדולה. 

ואיפה הוא יושב? איך אפר להגיע אליו?

כשנמצאים בצומת דרכים.

בזמנו התייעצנו עם רב הקהילה שהיה לנו ועכשיו הוא עזב בגלל פוליטיקות שונות וזה ממש מבאס.

אם לא תמצאי אז אולי אפשר להגיע לקברי צדיקים ולבקש עצה.

הייתי אצל ד"ר גורביץ' ואצל ד"ר דניאלה נווה. שתיהן ממש טובות ויחסי אנוש מעולים, אבל לא מקבלות כבר בקופה שלי.

ואחרונה שהלכתי אליה יש לי ממש טראומה ממנה🥺 ממש לא הייתה נעימה.

נסיעות ארוכות

אינה וינשטיין לא מצאתי בכללית 

אבל ממליצה לברר על רופאה מומלצת באיזור לא דווקא בקופה שלך, ומקסימום לעבור קופה.

אני עברתי לאחרונה כולל ילדי רק בשביל הרופאת נשים ..

למפקחת?

בעיקר חשוב לי לדעת שלא מפספסת משהו אחר יותר רציני 

כמו דלקת וכד'

כאבים וחולשה בכל הגוף

חוסר תאבון

טיפה מנוזלת

וכאבי ראש תמידיים

יושנת גרוע גם

התחיל ביום רביעי שעבר

אבל היה לי כמה פעמים דלקות שונות ללא חום

אז זה לא המדד

לכן עשיתי בדיקת דם

כאבי גרון

מיגרנות וסחרחורות כבר כמה ימים

בחילות...

חשבתי זה מלחץ. אולי קורונה באמת.

איפה בודקים?

זה נשמע ממש וירוס רגיל ויראלי

גם אני הרגשתי ככה לפני שבוע

ולעיתים רחוקות קורה גם כשאני מעמיסה על עצמי יותר מידי פיזית…

וכשהייתי נערה הרגשתי ככה כל הזמן עוד לפני שהכריזו על הקורונה

(מנסה פשוט להרגיע)

כי עשיתי בדיקה ויצא שלילי.

גם בבדיקות דם לא רואים כלום

הכל תקין ב''ה

גם לא דלקת

עשיתי בדיקות דם בינתיים הכל תקין..

הברזל מידי גבוהה 

בחיים לא היה לי את זה

קצת מעל 16 🙄🤷‍♀️

אולי יש לי עודף ברזל??

שהיום הגעתי לאסוף אותו מהגן כולי בתקווה ובציפייה שיגידו לי שהוא שיחק עם ילדים אחרים

וגיליתי שלא.. שהילד ההוא "לא עוזב" לדברי הסייעת את הבן שלי

השיפור היחידי זה שהם שיכנעו אותם לשחק עם ילדים אחרים , אבל גם בסיטואציה הזו זה היה גם יחד עם הילד.

בא לי לבכות .

לומר שחשוב להפריד בין הרגש שאת מעמיסה לבין העובדות כהווייתן... עובדתית - רק התחילה השנה, הם עדיין רק מגלים כביכול זה את חברתו של זה, זה עדיין קצת מגניב לבן שלך לחזור להיות קצת תינוק וזה אולי יעבור לו בטפטופים עקביים שלך לגבי איך אתם מתנהגים ומה מקובל אצלכם.

אבל שוב בגלל שעבר רק שבוע אז ייתכן במקביל גם שיימאס להם וייתכן שהגננות יצליחו להפריד ויתכן הרבה דברים...

וזה שהצליחו כבר תוך יום להפגיש עם עוד ילדים זה הישג! לא?

(מבינה את המשקפיים שלדעתי כדאי להוריד כאן? המשקפיים של הלחץ ושל הרצון שהכל יתרחש מיד...)

וזה לא אומר כמובן להפסיק להתעניין אצל הגננת מה עושים ואיך זה מתקדם ואיך היא רואה את זה...

חיבוק. ובהצלחה

עם טון רגוע ובעקביות לגרום ליותר הפרדה. לא ממקום שלחוץ מכל פעם שאת רואה אותם יחד.

פשוט לוודא עם הגננת שהיא כל הזמן על זה ולא נכנעת לאמא השניה.

לגבי הרגרסיה אצל הבן שלך, אפשר להעביר לו מסרים בצורה עקיפה. יש ילדים בוגרים ויש ילדים שעדיין לא התבגרו.

מי שבוגר כבר אין לו מוצץ וחיתול. מי שעוד לא בוגר יש לו מוצץ וחיתול. הנה תראה את התינוקי שלנו, יש לו מוצץ וחיתול. הוא בוגר? לא, הוא לא בוגר.

לך יש מוצץ וחיתול? לא. אתה בוגר.

ואז כם להגיד בוגרים הולכים ברגל, לא בוגרים יושבים בעגלה.

בוגרים אוכלים מה שאמא שלהם מביאה. לא בוגרים אומרים פויה לאוכל.

מתוך הדוגמאות לעשות את ההפרדה בין התנהגות שמצופה ממנו להתנהגות שאינה מצופה ממנו.

זה לא רע להיות לא בוגר. אבל זה מה שזה- לא בוגר.

תסבירי לו שגן חובה זה גן של בוגרים. מתחילים ללמוד אותיות ודברים של גדולים.

ככה שיהיה לו ברור מה הציפיות ממנו לעומת הציפיות מהילד השני.

זה כמו שאני מסבירה לילדים שלי על ההבדל בינם לבין קרובי משפחה חילוניים.

ברגע שיש לזה שם והגדרה וברור מה שייך אלינו ומה לא, הם יכולים לשחק יחד נהדר ועדיין לא להיות מושפעים כי ברור שהם ככה ואנחנו אחרת.

ומוסיפה, קחי בחשבון שבגן חובה יש ילדים מעל השנתון של גן חובה. ילדים שנשארו עוד שנה במקום לעלות לא'.

לפעמים יש פערים עצומים בתחילת שנה בין הילדים וילדי הטרום הם כמו הא' של בית ספר. הם ממש פיציים. יכול להיות שבלי קשר לחבר הזה, הבן שלך מרגיש איזה חשש מהגדולים, כלומר אולי גם הוא מחפש את המוכר והידוע בשלב הזה ובעצם החברטת הזו טובה לו בשלב הזה.

יכול להיות שבלי הילד הזה היית חווה קשיי הסתגלות אחרים. זה קורה גם לחברותיים ביותר. זה חדש ולא מוכר, ויש גדולים ממנו ולוקח זמן להיפתח. הכל בסדר.

בגן חובה יש יותר דגש על דידקטיקה ולכן יש יותר עבודה בקבוצות עם הגננת. שם הגננת יכולה יותר לשים לב מי עובד עם מי. אבל שוב קחי בחשבון שיחסית לגן, כנראה שקבוצת הטרום לא כזו גדולה.

אנחנו רק בתחילת שנה!

הגיוני מאוד שהבן שלך מצא עוגן בילד מוכר, אבל זה ממש לא אומר שככה יהיה בהמשך.

דינמיקות בגילאים האלו יכולות להשתנות מהר. לא הייתי ישר מספידה את הקשרים החברתיים של הבן שלך. זה לא כמו בגילאים גדולים יותר שהדינמיקות מתקבעות ויותר קשה לחדור למעגלים חברתיים חדשים. הם קטנים עדיין. הבת שלי גם באותו הגיל וכל פעם אני שומעת על ילדים חדשים שהיא משחקת איתם (וילדים חדשים שהיא ברוגז איתם). ובכל מקרה הייתי סומכת על הגננת. בדינמיקות של גן יש זמנים שבאמת יש זמן חופשי שבו הצוות לא מתערב בעם מי הילד משחק, אבל יש גם זמנים אחרים שיש ממש הזדמנויות לצוות לחבר בין ילדים (להוציא אותם לעבודה בקבוצות, להושיב אותם ביחד). בע"ה לאט לאט יהיו לו יותר חברים, ואולי גם ההעדפות החברתיות שלו ישתנו.

ולא יודעת עד כמה הייתי מראה לבן שלי מה אני מרגישה (למרות שזה אתגר ממש!!), נראה לי לטווח זמן רחוק יעשה יותר נזק. בע"ה באופן טבעי זה ישתנה 

זה ממש מבאס.

לא יודעת איך הגן אצלכם אבל אצלנו לפעמים יש דברים שעושים בקבוצות והגננת אקטיבית יכולה להפריד לקבוצות שונות, להושיב בנפרד באוכל וכו.

לא כל הזמן, לא צריך להחרים את השני, אבל כן יש ילדים שבאופי יותר מובילים ופחות מזיז להם שיש ילד יותר ילדותי מהם אז אפשר לחבר את הילד השני אליהם, ואם הילד שלך לא כזה אז עדיף לחבר אותו עם ילד בוגר יותר שילמד מהילד הבוגר..

וברמה שלך אני חושבת שאת יכולה אקטיבית לעשות המון. כמו שמפגש אחד עם הילד הזה בבית שלכם היה כל כך משמעותי בשביל ליצור רגרסיה, את יכולה ליצור קשר עם אמהות של ילדים אחרים ולהפגיש אותו איתם ולאט לאט הוא יתחבר גם אליהם. 

שהילדים שלנו זקוקיםצלקבל מאיתנו מסר שאפשר לסמוך עליהם ושאנחנו לא נלחצים ממה שעובר עליהם..

נשמע שאין לך מה לדאוג ובכל מקרה לדאוג יותר מדי לא עוזר...

אם הגננת על זה אז יהיה בסדר!

עבר רק שבוע מתחילת שנה והרבה ילדים עוד לא נפתחו.. לאטלאט....

הכי חשוב נחת

כשאנחנו בלחץ הילדים מרגישים את זה ונחלשים!!

הוא לא משפיע עליו לרעה

הוא לא עושה שום דבר רע , החבר

הוא רק מתנהג כמו שהוא

ומה שבעייתי פה זה הדינמיקה שנוצרה בינהם בה בעצם

יש תלות שפיתחו בינהם שמאפשרת להם לחוש בטחון במרחב חדש..וזה הגיוני ויתכן שבהתחלה תהיה בעודך ..ולאט לאט תתאזן...זה לא חייב להשאר ככה

עם הזמן יוכלו להרגיש בטוחים גם עם ילדים אחרים

אצל הבן שלך התלות מתבטאת בחיקוי

הוא בעצם מחקה אותו כדי לבסס את הבטחון והשייכות שמרגיש לידו

באותה מידה גם עם ילד בלי עיכוב התפתחותי הוא יכל לחקות ב-לאהוב את אותו צעצוע- צבע-שחקן כדורגל וכו

וזה גם קורה בין חברים בשלב ראשוני של קשר

הבעיה זה המינון העודף

וזה שמחקה דברים שפחות מתאימים לו..

דבר ראשון היתי מורידה את מפלס הבהלה

לא תארת משהו חריג או נצחי

זה קורה לפעמים סוגי חברויות שצריך להכווין כדי שיטיבו עם הילדים ולא להפך

טוב לדתף את הגננת

וגם את האמא השניה- בלי לדבר על החיקוי אלא רק על זה שהם מתבדלים מדי משאר החברים ודזה עלול לפגוע בהם חברתית אז כדאי לווסת.

לא היתי מנתקת מגע בכח ולחלוטין- זה עלול לייצר ממש טראומה לבן שלך..וגם לחבר.. ולהשאיר אותם חסרי בטחון וזה עצמו יכל לעורר קשרים

כשתנתקי בלב את הבהלה והרגשות שמולידה בך..החשש שימשיך ככה שיהיה דחוי ושונה וכו

אז יהיה לך יותר קל

להיות העמוד תמך שלו להסתגלות

ולשוחח איתו על חברויות..על הרגשות במקום חדש..על איך כדאי להתמודד עם בושה..על החוזקות שלו..על כמה חשוב ומשמעותי להכיר כל מיני חברים בכן..ולא רק אחד..

על מה המשמעות של חבר- האם להעתיק ממנו הכל או שאפשר להיות שונים ועדיין חברים

זה לא הכל ברגע זה תהליך הדרגתי

דרך סיפורים,הצגות,ציורים או שיחות

ממש לא לצפות לשינוי מיידי

שהגננת תהיה גם שותפה

ומעשית לפתוח אותו לעוד קשרים..בבית בגן שעשועים.. הגננת בגן...

כן אפשרי לצמצם מפגש איתו

אבל לא להלחץ מהכל

זה רק תחילת שנה

הכל פתוח

ילדים מתחדשים ומשנים וגדלים

מנסה לכתוב לך משני הכיוונים:

מהכיוון של אמא לילדה מיוחדת (שגם עם חיתול עדיין, אגב), שהייתה רוצה שאחרים יתייחסו אחיה יפה ובהכלה (אבל מצד שני בחרה לשלוח לגן מיוחד, שבו ילמדו אותה איך לנהל אינטרקציה נכונה),

ומהכיוון של אמא, שבפשטות רוצה שלילד שלה יהיה טוב ושלא יושפע לרעה מאחרים.

אז מהצד של הילד השני ושל אמא שלו -

באמת כמה שאת יכולה תנסי לא לשדר להם את חוסר הרצון לקשר איתו, כי זה ממש יכול להוריד ולייאש (נשמע שכך את עושה, בעצם).

ומהצד שלך והדאגות שלך -

אז קודם כול - יש באמת עניין של חיקוי התנהגויות 'מיוחדות' (זה יכול לקרות גם בתוך המשפחה), אבל בעיקרון הילד המחקה לא יישאר עם ההתנהגויות האלו לנצח, כי הוא הרי בסדר בבסיס שלו, ובשלב מסוים הוא יקלוט שאלה לא התנהגויות תקינות.

שנית - התחלת בכיוון נכון של ליידע את הגננת בעניין, ובעזרת ה' היא תעשה את הצעדים הנכונים כדי לשתף את הילד שלך עם ילדים אחרים. (תזכרי שהוא יחסית קטן, בגן דו גילאי, גן חדש. הגיוני שכרגע הוא מעצמו ינסה להיצמד למוכר לו... אולי את יכולה לשאול את הגננת איזה ילדים מהגן יכולים להתאים לו, ולהתחיל ליצור איתם קשרים אחר הצהריים)

ושלישית - עבודה בבית: לתקף לו את הרגשות והרצונות שלו, "אתה רוצה להיות קטן עם חיתול? זה כיף לך שמפנקים אותך? מה אתה אומר, מי שקטן יכול לאכול איקס/לשחק בוואי?" להוביל אותו לאט לאט להבנה שלהיות קטן ותלוי זה לא תמיד כיף.

וזהו, בעיקר להתאזר באורך רוח ולא להיבהל יותר מדי... עבודה רגשית שלך...❤️

כשאבא שלי/בעלי שמרו עליו הוא אכל באזור 100 לכן לא חשבתי שהוא צריך מנות יותר גדולות

מתלבטת אם לחבר לו למנה יותר גדולה יעזור לו לרווח את הארוחות

לק"י

4 פעמים משבע עד שתיים וחצי.

אולי תשימי מנות של 100 ועוד כמה של 50+- (או פחות), שאם הוא עוד רעב, היא תחמם לו עוד קצת והוא ימשיך לאכול).

אז אולי באמת הוא צריך מנות גדולות יותר או שבאמת רעב כל שעתיים.

הגיוני גם שהוא לא באמת צריך מנה שלמה כל שעתיים, אלא סתם את התחושה, ויספיק לו גם כמות קטנה יותר, ובגלל שמביאים לו מנה מלאה הוא פשוט גומר אותה

וגם אתמול אמרה לי שפעם אחת הוא לא היה באמת רעב אוכל רק חצי המנה

אבל חושבת שלפצל יגרום לו לאכול בתדירות אפילו יותר גבוהה..

כשהוא לא באמת רעב לתת לו ממש קצת, ואז בזמן של האוכל כשהוא באמת אמור להיות רעב לתת לו מנה גדולה יותר כדי שישבע ליותר זמן

קופסה החזיקה לבערך חודש . הן קיבלו מנה או שתיים אצל המטפלת.

עדיף להתחיל מהסוג הכי זול ומקסימום לעבור לסוג אחר אם הוא לא זורם.

אפשר לבקש אולי ממישהי בסביבתך כפית אחת כדי לבדוק אם הוא בכלל זורם על זה.

נשמע שהוא אוכל הרבה במסגרת.

יכול להיות שזה איזשהו פיצוי רגשי אצלו אבל בעיקר תבדקי אם נותנים לו את זה בצורה תומכת הנקה. כי אם לא, יכול להיות שהוא אוכל יותר ממה שצריך פשוט כי זה זורם לו בקלות מידי

העניין שהוא לא אוכל כמות גדולה אלא בתדירות גבוהה יחסית..

אז לא נראה לי שהעניין זה צורה תומכת הנקה

אני כן יודעת שהוא נרדם עם הבקבוק לפעמים ואז מסיים לאכול כשקם..ככה הוא נרדם שם (בבית בדכ נרדם בהנקה או בנדנוד ארוך בעגלה. לא לוקח מוצץ לצערי) אבל לא נראה לי שיש מה לעשות עם זה עד שיתרגל להירדם בדרך אחרת..

מרגיש לי שהיא משתמשת בבקבוק כאמצעי הרגעה ולא דווקא אוכל 

לזה אגב התכוונתי כשאמרתי שכדאי לפצל מנות, כי אם הוא לא באמת רעב וזה רק להרגעה חבל שיקבל מנה מלאה

תבדקי עם המטפלת ואם כמות הפעמים הגדולה נועדת באמת בעיקר להרגעה אז אולי כדאי לנסות למצוא משהו אחר שינחם אותו

משרד העבודה לא מוכן להוציא, בגלל שלא רוצים לא לתת לאברכים.

זה יקח זמן.

אם לבעלך יש פטור לא נראה לי שלא תקבלו. מי שאמור לא לקבל זה חייבי גיוס. זה לא כזה משנה מה בעלך עושה בזמנו הפנוי כל עוד אתם עומדים בתבחינים והוא לא מחוייב להתגייס

בסוף קיבלו. אבל זה לא שבקלות ובפשטות אברכים אחרי צבא/ עם פטור קיבלו הנחה...

אם הוא סטודנט ויש לו מספיק שעות אולי זה קצת יותר "בטוח" או אם לא אכפת לכם לקבל את ההנחה רטרו לקראת סוף השנה.

במקביל?

זה תחביב מבחינתו.

איך הם בכלל יודעים שהוא בכולל? 

אני לא יודעת למה אכפת להם,

אבל שמעתי על כמה וכמה זוגות שקיבלו הנחה מאוד מאוד מאוחר בגלל זה (סביב סוף יוני והלאה)

כתבת לומד מקצוע, ואיכשהו  פספסתי את הלומד וחשבתי שיש לו מקצוע.

אז כן, זה קצת טריקי.

בדיוק בגצ ביטל את המעמד של ישיבות כמוסד להשכלה גבוהה במובנים מסויימים כדי שחייבי גיוס לא יקבלו הנחה בביטוח לאומי כמו סטודנטים, אז זה באמת יכול להיות בעייתי. עדיף שילמד מספיק שעות בתור סטודנט אם הוא במוסד מוכר, כדי להימנע מבעיות

למרות שבעלי אברך ולא עשה צבא. (אין לא פטור).

בגלל שהוא מעל גיל 27.

בהתחלה קיבלנו דרגה זמנית, ואחר כך אוטומטית המשיכו לנו אותה.

לא יודעת אם יהיו שינויים השנה, בינתיים לא פרסמו שום דבר.

מבחינת זה שאני עובדת רק חצי משרה זה בעיה?

אני חושבת משהו כמו 3200 הכנסה למי שעובד

מי שלומד אולי כן יש מינימום שעות לא יודעת

יש לי מישהי מהממת להציע לך- היא קשובה לצרכים ולרצונות שלך ומעצבת מהמם ופרקטי!

את יכולה לעקוב אחריה גם בסטטוס, באינסטגרם ובפייסבוק כדי להתרשם.

קוראים לה שרית סולומון

אם תרצי עוד פרטים- בכיף.

לומדים מטעויות

תסתכלי בפינטרסט, יש גם קבוצות בפייסבוק.. 

תעלי תמונות של החלל, תרשמי גודל ותבקש הדמיה.

תקראי על ננו בננה.

יודעות לתת לי סדר גודל של מחיר?

אני רוצה לחלל המרכזי של הבית- סלון-מטבח-פינת אוכל.

אני תקועה עם זה כבר כל כך הרבה זמן, שהבנתי שדי. לבד זה לא יקרה.

צריכה מישהי שתתן לי בטחון ותדחוף אותי לעשות.

תנסי אם כאלה בסטאז' או מתחילות וזה לגמרי מספיק בעיני

כי הז לא שאת קונה בית וצריכה עיצוב מושלם מאפס

מי יש שלה ידע וחוש תדע לעזור לך

יש לי אולי המלצה בפריי רם תכתבי לי איפה את גרה

לתת לו תמונה, לבקש שישאל אותך שאלות ולפי התשובות שלך הוא יציע עיצוב ויצור הדמיה.

ככה הוא יכול להעלות כל מיני דברים שלא חשבת עליהם, אבל הם משמעותיים.

ולא בצאט גיפיטי.

יש לו בעיה בתפיסה מרחבית שזה בדיוק מה שחסר לפותחת. ננו בננה אמנם חדש, אבל לפי הדמיות שראיתי שאנשים שיתפו זה יוצא מדוייק.

אבל איך זה עוזר לי לראות שהתמונה ליד בפינת אוכל תיראה סבבה עם הכריות בסלון?

ממה שאני מבינה הוא יכול לייצר הדמיה של אזור אחד כל פעם, נכון? אבל אם אני רוצה לצבוע קיר *מול* הוילון, אבל שיתאים לצבע- הוא לא יקלוט את זה.

ועכשיו פתאום אני חושבת שאולי הבעיה היא שאני פרפקציוניסטית מדי שרוצה שהכל יתאים להכל.

תצלמי את הסלון עם הכריות ותגדירי איפה את רוצה את התמונה, ואז תראי אם את אוהבת את התוצאה.

לגבי הוילון תנסי לצלם בזווית שיראו גם את הוילון וגם את הקיר שתראי את השילוב.

א. אולי תשלחי הודעה בקבוצה של הקהילה או שכנות או חברות ויש מישהי שטובה בעיצוב ותשמח לעזור לך? בחינם או תשלום סמלי

אם את לא מחפשת סופר מקצועי אז זה יכל להספיק

ב. להסתכל בםינטרסט ,יש בפייסבוק קבוצות של עיצוב בתים ,בעלוני עיצוב -ולקבל רעיונות

אפשר לקרוא קצת בגוגל על טיפים וכללים ורעיונות לעיצוב הבית

סה''כ זה לא מסובך

ובעזרץץת עלי אקספרס ,שיין וכדומה אפשר לעצב מהמם

אפשר גם לקרוא לבד על בחירת צבע קיר או לצבוע שמנת לדוגמא וזה לרוב מתאים  ולתלות לפי הצבעים בחדר -מקרמה,עציצים,תמונות מוביילים וכו

לא צריך עודף

אבל לפעמים דברים קטנים מוסיפים המון

אבל היה לי קשה לקרוא שסה''כ זה לא מסובך.

יש המון דברים שאני מעולה בהם, אבל בזה אני ממש לא. ולי זה מסובך ויוצר סטרס.

למרות שקראתי ולכאורה אני יודעת את כל הטיפים. משהו בסוף לא מסתדר לי.

לא יודעת למה.

אבל גם לא בא לי לחפור על זה ולנסות, ולטעות, ולנסות שוב, ולהתלבט.

בא לי שפשוט יהיה כבר יפה וזהו.

לסמן על זה 'וי', להרגיש בנוח ובכיף, ודי.

אבל לכל אחת יש התנהלות שונה בהחלטות בחיים

ומנחשת שהחוויה של זה כמסובך מתבטאת בעוד תחומים של צורך להחליט..

לא כתבתי שזה לא מסובך על הקושי להחליט

אלא על העיצוב עצמו- זה לא מסובך לקנות עציץ.

זה יכל להיות מסובך להיות שלמה עם מה שבחרתי..לדעת להכריע מבין הרבה אפשרויות וכו

ומהמם שאת מודעת לעצמך

באמת נשמע שישמח אותך לקחת מישהי לשלם לה ולהיות מרוצה מהתוצאה בלי כל הדרך .

זה מצוין ולזה זה נועד

זה לחבר את כל הבית לסגנון שאוהבים ולגרום לו להיות נעים ואחיד..

לקנות עציץ כל אחד יכול, ברור

אבל זה לא עיצוב, זה שופינג.

את הקושי..

הגבתי לפוסט הראשון בו כתבה שקשה לה להבין מה מתאים וכו

אז המלצתי ללמוד עצמאי על עיצוב ולראות דוגמאות וכו וככה מבינים את העקרון בעיצוב

בהמשך היא הוסיפה על הקושי בלהחליט ולבחור וכו

ומבינה

ומצוין שתיקח מישהי מבחוץ לזה

גם עיצוב זה לא מיסטיקה זה עקרונות שאפשר ללמוד וכשרואים הרבה דוגמאות מקבלים את הטאצ' של לקלוט סגנונות וכו

אדל לא כל אחד בנוי לזה

בעקרון לדעתי בהום סטיילינג כמו בסטיילינג של בגדים..מעט שווה יותר: הכי חשוב לא להעמיס!

דוגמאות: ♡לא להעמיס בתמונות, במקום זה אם הקירות לבנים לצבוע לצבע שמנת/ בג' ניטרליים, להוסיף תאורה רכה.

♡במקום הרבה עציצים קטנים מפוזרים, לדעתי עציץ אחד ליד הספה יחסית גדול נראה יותר אסטתי.

♡כריות נוי גם לא צריך להיות מסובך, חפשי בפינטרסט את הצבע של הספות ותראי שילובים צבעים של כריות שאת אוהבת.

♡ אם את רוצה שטיח, הוא צריך לתחום את כל האזור של הספות ולא להיות קטן מדי (מקווה שהסברתי מובן)

♡ גם וילונות (לבן חצי שקוף) מוסיפים ממש, אבל זאת השקעה

♡משטחים כמה שיותר ריקים, כל מה שאפשר לסגור בארונות ולהשאיר ליופי פרחים אמיתיים ונרות ריחניים 

אני צריכה להצליח לבחור.

ולהאמין שבחרתי נכון.

נשמע שבאמת בעלת מקצוע תעזור לך

אני גם חושבת שאם יש אפשרות אז תמיד לתת לבעל מקצוע לעשות את מה שהוא טוב בו ולחסוך זמן והתלבטויות.

היה לי דבר דומה עם הוצאה לאור של ספר, יש אפשרות לעשות את זה לבד, אבל ממש רציתי שזה יקרה מהר ומקצועי ומבלי שישאב ממני הרבה כוחות ולכן פניתי להוצאה לאור ולא הצטערתי. 

זה גם בסדר לבחור לא נכון

לעצב את הבית בצורה "שגויה" לחלוטין

לעבור על כל חוקי האסתטיקה

מותר לטעות

וטוב

וחשוב

ורק ככה אפשר לתקן וללמוד

אני הכי מזדהה כי זה האופי שלי

פרפקציוניזם שמוביל להמנעות.

אני לא אצליח לעצב בצורה האופטימלית אז אין לי מה להתחיל.

אני אחפש מישהו הכי מקצועי, וגם הכי מבין את הטעם שלי, וגם הכי מומלץ, וגם הכי זול, וגם הכי עדכני וכו

ואם לא אז שום דבר לא שווה.

אבל אני עובדת על זה, ולומדת לזהות את זה בתחומי חיים אחרים. ובעיקר בעיקר מנסה לטעות. בשביל הילדים שלי, שידעו שזה בסדר ושלא יתקעו כמוני.

אז אפשר לקנות משהו שקרץ לנו, תמונה, שטיח קיר, עציץ. ואםשר גם לצבוע קיר שנראה לנו שיכול להתאים. ואפשר גם להגיע הביתה ולהסתכל על התוצאה הסופית ולהחליט שזה נורא ואיום ולהחליף.

אני חושבת שזה חוש שאפשר לפתח, אבל רק עם ניסוי וטעייה

ולגמרי עיצבתי בעצמי וידעתי מה אני רוצה, גם אחרי שעושים הכל כמו שרוצים- לפעמים בא לגוון ולשנות ויש תהיות על הבחירה

גמני פרפקציוניסטית האמת, אבל בסוף נהניתי מאוד מהתהליך

אני לא עיצבתי רק חלל מטבח סלון "מלמעלה" אלא את כל הבית כמעט כולל ריהוט וריצוף מ0

אם מדובר בכריות נוי/ תמונות/ עציצים וכד - זה לגמרי דבר שניתן גם להחליף בלא הרבה כסף יחסית ולכן הייתי מעיזה במקומך לעשות זאת בעצמי.

ועוד משו חשוב שהבנתי בתהליך - אם החשש הוא ממה יחשבו אז אנשים לא יודעים מה תכננת לכתחילה ואיך חשבת שזה יראה, ועיצוב זה אינדיבידואלי. יש דברים שרציתי ולא עלה בידי מכל מיני סיבות ואנשים מסתכלים מבחוץ ואומרים עדיין - וואו למרות שאני יודעת שהיה עוד מה לשפר לשנות ולחדד ובסוף גמני השלמתי עם זה, ומה שכן יכלתי לשנות שיניתי אבל תכלס אין לזה סוף🤦וגם,  יש עיצובים שראיתי ומאוד לא אהבתי ולא הבנתי איך אפשר להסתדר עם הצבעים או הנראות ביום יום, אבל עובדה אנשים אשכרה אוהבים את זה וזה מרגיש להם בית (כמו שהבית הקריר והמודרני שלי הוא לגמרי בית בעיניי. בלי וילונות, עציצים או תמונות)

אז אם החשש הוא מזה שלא ייצא יפה - אני בעד לא להימנע ולנסות כן להכניס את הטעם שלך בבחירה הספציפית. הכי הרבה אפשר להחליף ואפשר גם להתחיל מדברים קטנים ולא הכל ביחד, אני גם גיליתי על עצמי שבשלבים עובד לי הכי טוב

אם את צריכה דיוק והכוונה אפשר בכל זאת להתייעץ כמובן אבל אני בכל אופן לא רציתי למקר חוץ את העניין כי היה לי מזה סיפוק וגם לימוד חשוב

חפרתייייי חחחח😂

תנסי אולי לקנות קפה בלי קפאין ולעבור אליו אם כבר שתית שתי כוסות

זה לא מושלם אבל קצת מרגיע את הצורך 

מומלץ עד 200 גרם קפאין ביום
לרוב זה יוצא שתי כוסות, אבל יש גם סוגי קפה שיכול לצאת יותר או פחות

אצלי זירז הפרשת חלה...
כל יום!!! ולברך את כל היולדות.
וואו כמה שזה זירז, כולם אצלי נולדו לפני התאריך הכי טבעי וספונטני...מאמינה שזה בזכות הפרשת החלה.

חסר קצת רקע...

שאיבות ממושכות-20-40דקות עוזרות..

שיאצו רפלקסולוגיה וכו

וגם -אם מחליטים על זרוז אפשר להתחיל טבעי יחסית.. או עם כדור.. או בלון או סטריפינג..ורק אם כלום לא עוזר אז פיטוצין

וגם כמות מים גבולית..

בסוף כל סיבה כנראה שהיו קצת מחכים, אבל זה שילוב של כמה סיבות אז הרופא ממש לוחץ על זה.

הרופא אכן הציע סטריפינג אבל לידות קודמות זה לא עזר כלום ורק כאב לי נורא, למרות שהיו תנאים והרופא עשה הרבה זמן יחסית... אז על סטריפינג אני לא מוכנה לשמוע.

בלון הרופא אמר לי שזה אותו עניין עם הכאב.

פיטוצין לפחות נכנסת לחדר לידה ויכולה אפידורל... אבל חוששת מסיבוכים (בלידה הראשונה כמעט הגעתי לניתוח)

ואחרי קצת הציק

אבל לא כאב

הסטריפינג כן כאב מאוד -אבל כן עשה. ירים יפים מהר

וגם..ממה שאמרת המיעוט מים בעיקר נשמע סיבה להיות במעקב צמוד או לזרז..

מותר לשאול מה הערך של הכמות מים?

מנסיוני זה יכל לרדת מהר..

וגם פיטוצין אפשר להתחיל בהדרגה.. ויכל לעבור בטוב גם

אני ממש מזדהה

אצל הבת שלי רציתי כל כך טבעי ושיבוא לבד

ועוד יום ועוד יום עבר, וגם היא היתה ענקית ודיברו על זירוז ופחדתי נורא מסטריפינג כי לפי הבירור שלי אם זה כואב זה עובד ואם זה לא כואב אז זה לא עובד.

וגם הייתי בטוחה שזה אוסר ורק בהריון אח"כ בדקתי שוב ואצלינו זה לא אוסר בכלל, אז שווה לבדוק.

ועשיתי הכל והיא לא רצתה לצאת. ואני כל כך מרגישה אותך, התסכול והמתח וההמתנה וכח הסבל שכבר עומד על מינוס

וכן לאחר מעשה קיבלתי פרופורציות (נולדה ילדה מטרפת עם פיטוצין ופקיעת מים וזירוז במשקל 4.660)

ובהריון הבא הייתי בראש אחר. חשבתי על המשפט שאמרו לי - כולם יוצאים בסוף

ואני חושבת שלא.

לא בהכרח.

לא באופן טבעי ורגיל.

יש כאלו, שגדולים מהרגיל, שטוב להם מדי בתוך הבטן, שאם לא יוציאו אותם בכח, אז חלילה לפני הרפואה המודרנית הסיפור לא נגמר בטוב.

אז בהריון הבא השלמתי שאצלי זה אחרת. והתכוננתי לזירוז ועמדתי איתנה מול פרצופים ואמירות של אנשים

ועדיין היה קשה אבל נחסכה לי המלחמה ברצון והצורך שלי בלידה 'טבעית'

קחי מה שמתאים לך. קחי גם הרבה כח <כח> <כח> <כח>

ושיהיה בקלות, במהרה, בבריאות ובשמחה

🩷

וכתבת דברים נכונים וכל הכבוד על בתהליך הנכון שעברת ועל התובנות..

מותר לשאול אם גם בלידה אחרי נולד משקל גבוה באמת?

וזה היה בשבוע 39

זה משפחתי אצלנו

אבא שלי 2 מטר, אמא שלי ילדה במשקלים דומים, אחד כמעט 5 קילו

וגם בעלי לא נמוך בכלל

והאמת שאחרי שראיתי את ההערכת משקל הייתי מאד בעד זירוז, פחדתי שתגדל יותר מדי 😅

אני לא האופי

אבל כן חושבת שצריך להרגיש משהו

לא עכשיו התאהבות מטורפת וניצוצות

אבל כן שעושה לך טוב להסתכל עליו

ואת מחכה כל פעם להיפגש איתו

או משהו כזה, מאמינה שזה מתבטא אחרת אצל כל אחת

צריך להבין שזה לא כמו בסרטים ולא יכול גם להיות ממומש באמת ללא מגע אז בערבון מוגבל.

אבל כן צריך בעיני שתהיה התרגשות לראות אותו, ציפיה לראות אותו, געגוע, תחושה של רצון שיהיה לו טוב, כיף והתלהבות להיות יחד, וגם משיכה.

וכל זה גם מהצד השני. 

מה זה סגור רגשית? למה? היה בטיפול?

תבדקי טוב את העניין הזה... זה לא דבר פשוט.

בהצלחה

צריך שיהיה נעים וטוב להיות ביחד, גם לאורך זמן.

לי היה מאוד טוב לראות איך הוא מתנהל עם המשפחה שלו, להורים שלו. .זה גרם לי לפסול בחור מצד אחד (היו לי הרבה סימני שאלה וברגע שהתייחס בזלזול להורים שלו מולי אז זה נתן לי עוד חותמת ללפסול)

ומצד שני השלים לי את התמונה על בעלי באופן חיובי

אהבה זה משהו שלוקח לו זמן להגיע. זה רגש מאוד עמוק, שצריך להתבסס על משהו.

לאהבה לא הייתי מחכה. כן כמובן חשוב שתהיה חיבה, הערכה, הבנה הדדית וכו

התאהבות בעיניי זה שלב חשוב, והיא לא בהכרח מתבטאת בפרפרים בבטן. יכולה להתבטא בגעגוע גדול מהרגיל (היית מתגעגעת ככה לחברה כלשהי אם לא היית רואה אותה את אותו פרק זמן?), מחשבות רבות חיוביות על הבחור (מנסה להסביר במילים… אולי פנטזיות? לא בקטע מיני, בקטע של חלומות-תקוות כזה) וכו.

כי בעיניי, התאהבות זה משהו שממש מייחד זוגיות (בשונה מקשרים אחרים שכוללים אהבה), אז לא הייתי מוותרת עליה.

וברור בעיניי שצריך משיכה כלשהי. מדגישה כלשהי, כי זה ממש משהו (שלפחות ממה שאני רואה, אצלנו הנשים) מתפתח בהתאם לקשר הרגשי. יכולה להגיד לך שכשבהתחלה ראיתי את זוגי המתוק, לא הרגשתי איזושהי משיכה או משהו, אבל כשכן הכרתי אותו זה כן הציץ, וככל שהקשר העמיק זה הגיע וגדל. אבל אם אתם יוצאים תקופה כלשהי, זה אמור כבר להיות במידה כלשהי. ובטח ובטח לא להתחתן עם מישהו שאת *נרתעת* ממנו חיצונית. ברור שחיצוניות זה קצה הקרחון, אבל זה גם חלק  

כמה שזכור לי... אני די סולידית כזאת, אז אולי זה קשור...

כן שמחתי בקשר, חיכיתי לפגישות, אהבתי לשתף אותו בדברים. הוא דווקא כן היה מאוהב 😉

מה שכן, חשוב בעיני שתהיה משיכה, לפחות קצת. 

מה ראית ולמה את מצפה

אני חושבת שלא תמיד מה שקורים לו התאהבות זה הדבר הנחוץ

לא חייב פרפרים בבטן

כן צריך לרצות להיות ביחד... זה שהוא סגור רגשית לא סיבה לזה שלך, בתוכך לא יהיה רגש כלפיו

יכול להיות שלו קצת קשה לבטא את זה וזה סוגר אותך?

זו לא סיבה לא להתחתן אבל סגירות רגשית היא משמעותית

מצד שני גברים לא מביעים רגשות באותה צורה כמו נשים... אז יכול להיות שהוא בסדר גמור אבל לך קשה לקלוט את הגילויים שלו.

כן לשים לב שאם יש דחיה, חיצונית או פנימית- זה נורה אדומה מאד.

אני התחתנתי בלי להיות מאוהבת בהתחלה

הבנתי שזה שה השיחה קולחת כיף לדבר מחכים להיות ביחד 

אבל אני כן חושבת שזו בהחלט סיבה לעבוד על זה בנישואין.

נישואין עם חסימה רגשית לא ממלאים את כל הפוטנציאל שבהם וחבל.

אינטימיות רגשית היא חלק משמעותי בנישואים. זה אמנם משהו שאפשר לבנות בהדרגה, אבל צריך לשאוף לשם.

לדעתי כדאי לפתוח את עם הבחור להבין איך הוא רואה את הדברים ואם גם הוא חושב שצריך לשאוף לזה ואם הוא היה מוכן ללכת לייעוץ זוגי במידת הצורך.

רצון להיות יחד

הערכה למידות שלו, למי שהוא

תחושת חברות

כיוון אחיד בנוגע לשאיפפות ורצונות מהחיים.

והכי חשוב

את מרגישה בלב ששמצאת שותף לחיים?

אומרים לא יותר מחודשיים

תודה

אישית מחברת איזה 4 (ממש לא קבוע, כמה שהגוף שלי מאפשר) וכשמופיעים כתמים מוציאה לשבוע. 

איך חמש? מי אמר לך שאפשר?? לא מחברים יותר מ 2-3!! מה את רוצה להרוס את הגוף שלך??

(ואז היו לי כתמים ובלאגן במחזורים, משהו הזייה)

ודווקא היינו לפני כן אצל רופא ממש מומחה שאמר לחבר כמה שהגוף מאפשר...

קיצר

תעשי מה שמרגיש לך 😂

הייתי ממליצה לך לחשוב אם יש תפקיד *במערכת החינוך* שיכול להתאים לך / מקום אחר שתוכלי לעבוד בו וכן יאפשר את מה שביקשת כי זה יהיה לך יותר קל מלעבור לגמרי עבודה (כמובן שאם אין אפשרות אז אין אפשרות)

למשל, אם עובדים כמורת שילוב / גננת שילוב אז זה לא "סוף העולם" אם לא הגעת ..

אני דווקא לא עשיתי מעבר לזה (למרות שכן רוצה בהמשך) אבל הלכתי לעבוד בבית ספר *גדול*, *חילוני* עם מערכת שעובדת כמו שצריך וסוף סוף לא הרגשתי שכל העדרות שלי ממוטטת את בית הספר. ושוב, חשוב לי להגיד שאני לא זורקת אחריות חלילה ונעדרתי רק בזמנים שהייתי צריכה .. אבל כן יכולתי להגיד כשיהיה צריך - יש לי פגישה בבית הספר של הבן ואצטרך להגיע מאוחר  יותר / יש לי בדיקה חשובה ולא אוכל להגיע/  אחד הילדים חולה /אני חולה ולא היה על כך שום ויכוח ותחושת מצפון מיותרת. (שלצערי במקומות עבודה אחרים כך זה היה)

וכמו שכתבת נתנו לי אפשרות להשלים כשצריך - למשל אם זה היה שעה שעתיים אז החזרתי בשעות מ"מ כשהיה אפשר .. ואם זה מחלה אז כמובן יום מחלה. 

תודה רבה על כל ההסברים!! 

אולי שווה לחשוב על משרות קצת יותר גמישות בתחום הזה?

למשל להיות מורה מקצועית ולא מחנכת.

או בית ספר שיש לו (יחסית) יותר ממלאי מקום למקרה הצורך..

@דרשתי קרבתךך

@איזמרגד1

@מתלבטת?

אחזה משקיעניות!!! נתתן כיווני מחשבה ממש מעניינים וחשובים.... לוקחת לי להעמיק בזה בע"ה ♡♡♡

אבל אם חסר אצלכם הרבה מילוי מקום אפשר גם לקחת משרה לא מאוד גדולה (שליש/ שני שליש בהתאם לכוחות) רק בשביל הביטחון הכלכלי והקביעות, ולהשלים את שאר השעות במילויי מקום.

יש לזה מחירים כלכליים, אבל אולי יתן לך נחת עם הילדים שאת מחוייבת לפחות ימים ושעות ומחליטה מתי נח לך לעבוד.

עצם ההסבה עצמה יכולה להיות מאוד קשה ודורשת, וקשה לעשות כזה מהלך בשביל לעזוב משהו שהוא 'בנשמתך' כמו שאמרת, וללכת למקום שפחות.

הייתי מחפשת שינוי תפקיד בתוך המערכת.

בעיקר הוראה פרטנית (אפשר שילוב, או הוראה פרטנית לילדים חולים), או אם כן בא לך ללמוד אז המקצועות הפרא-רפואיים שמקבלים בסל אישי.

העבודות האלו לא שוברות את המערכת אם לא הגעת מדי פעם, ומצד שני הותק והגמולים ממשיכים להצטבר, ותוכלי בעוד עשור לחזור להוראה שאת אוהבת בלי שפגעת בשכר (אם את עובדת בחינוך הרשמי. לא יודעת איך זה במלכ''ר).

הוא יראה לך מה החוזקות שלך ואולי יתן לך רעיונות למקצועות הסבה ואולי ההיפך יאשר שאת נמצאת במקום הנכון.

‫ מבחן אישיות בחינם ‭16Personalities |

אני הגעתי למקום שצריך לבחור כתובת אבל אין להם באופציות ישראל

לא יודעת מה לעשות.

אני הבנתי שאת הדף עצמו אפשר להדפיס מהאתר ולמלא אותו ידנית, היה שם לינק.

מדבקה והייתי מדביקה ושלום.

הפעם לא ברור לי בכלל.

וכן ניסיתי להבין בחשבון שלי איפה מסמנת החזרה שידעו ולא מוצאת שומדבר.  איזה הזיה

היא אמרה לי להיכנס ללינק הזה

https://www.asos.com/payments-and-deliveries/returns/?country=il

ולהדפיס את הDownload Returns.pdf

למלא ולשלוח אליהם.

(לא לוקחת אחריות כמובן)

בפעמים הקודמות זה מה שעשית? פשוט הלכת לדואר ושלחת בלי לעדכן משהו באתר וקיבלת את הכסף בחזרה?

מעניין אם יעלה לי מכס גם בחזור, מתלבטת אם שווה לי.

תודה על העדכון אבדוק מה יש בקישור