פורום הריון ולידה (עמוד 154)

מה הביקוש ומה הרמת שכר במקום אחר

אבל בגדול אם לא מעריכים אותך וההערכה לא מגיע יחד עם תגמול הייתי בודקת אופציות אחרות (לאחרי אוגוסט)

לחפש לפחות עבודה חדשה?

לנסות?

אין מה לפחד השוק בחוץ מעולה. אנשים מצוינים (וגם פחות) כל מיני סגנונות של עבודות שפשוט מפחד לבצע שינוי לא עושים את הצעד הנדרש.

ולדעתי לפעמים הוא נדרש

להעלאות וגם להפחתה במשרה יש הבטים שונים

1. מדיניות של ארגון/ הבוס

2. גובה הערכה לעובד

3. שימור העובד

אצלי בעבודה הנוכחית קבלתי 2 העלאות אישיות בלי שבקשתי

אבל שבקשתי הפחתת משרה (יום חופשי) קבלתי סירוב מוחלט (בגלל מדיניות של הבוס, כי הערכה ושימור קיימים באופן מובהק)

לשיחה הזו הגעתי מוכנה כי שערתי שאקבל סירוב והתמקחתי

בסוף קבלתי הפחתה קטנה וזמנית

מקווה שזה ימשיך ויהיה קבוע ואולי בהמשך יגדל

אפשר לחשוב על המניעים לאי העלאה/ הפחתה במשרה

אם מדובר בחוסר הערכה/ שימור, אולי לבדוק איך ניתן להשתפר או לחפש עבודה אחרת. אם מדובר במדיניות אפשר ליצור משא ומתן, לרוב אפשר להוציא משהו.

צריכה לחשוב על זה לעומק.

למה בעצם קשה להם כ"כ לקבל שהעובד יבוא פחות שעות?

גם ניסיתי להגיד שבמקום להוריד ל7 אפשר להוריד ל7 וחצי.. נראה מה יהיה. מבחינת הארגון הגדול הפחתת שעות זה לגמרי לגיטימי ואפשרי, אבל הוא ספציפית ממש היה נראה שזה יהרג ובל יעבור אצלו.

מצד שני אולי באתי לו בהפתעה ואם הוא יחשוב על זה קצת הוא כן יסכים ברמה מסויימת..

מבחינת הערכה יש, לפחות כלפי חוץ, מבחינת שימור 1000% בגלל שכבר היו לו כמה וכמה עובדים נוספים והוא לא הסתדר עם אף אחד מהם אז כנראה יהיה לו ממש לא כיף אם אעזוב. אז כנראה זה רק המדיניות שלו. יש לך פתרונות אחרים להציע לו לגבי ההפחתה במשרה?

אחרי שהוא שלל יום חופשי

הצעתי פעם בשבועיים

הוא סירב

הצעתי חצי יום חופשי

סירב

חצי יום חופשי פעם בשבועיים

סירב

אז העברתי את הכדור אליו

אמרתי לו שחשוב לי מאד הפחתה כלשהי במשרה

נתתי גם סיבה

ושאלתי מה הוא יכול להציע לי

אז הוא הציע לצאת פעם בשבוע שעה מוקדם

אז אמרתי תודה אני אקח אבל זה לא מספיק לי

והצעתי להגיע פעם בשבוע שעתיים מאוחר

ככה התמקחנו ושנינו טובים בזה 😉

עד שהגענו לסיכום כלשהו

אז אפשר להציע נגיד פעמיים בשבוע 7 שעות או משהו דומה

ולא לפחד להתמקח כי לפעמים זו הדרך

להתעלם כי זה דם מכה.

לא יודעת אם יש עדיפות כלשהיא לעיתוי. רק לא בווסת.

מקווה נשים

ממוקם ברחוב אבקת רוכל 2, על יד הספריה.

מספר טלפון: 03-9362696

לחצו לקביעת תורים לטבילה במקווה נשים

בלניות:

מירה מגידיש - נייד 050-3286226

רותי ברכה - נייד 050-6498770

בן אדם צריך טיפול.

אני אישית מעריכה מעשים.  אם גבר לא עושה ומדבר יותר מדי , הוא משקר . גם מעשים אמורים להיות אמינים.

אם גבר מטפס על חלון עם גיטרה , עדיף לברוח ממנו. 

ברור, מעשים זה חשוב, אם זה רק דיבורים כמו חול ואין מה לאכול, אני גם לא יכולה לסבול.

אבל אם רק קונים לך, עושים לך, אבל מסתובבים עם פרצוף תשעה באב, זורקים לך הערות, אין קלילות, קצת צחוקים, הומור, מחמאות, קשה להיות עם בן אדם כזה וקשה להעריך את מה שעושה בשבילך.

את לא מכירה מקרים כאלה? אני מכירה המון! אישה מתוסכלת ולא מסופקת ובעל לא מבין למה הרי הוא עובד קשה בשביל שתהיה מאושרת ולא חסר לה כלום מבחינה פיזית.

גם אם עושים לך. אבל זה משהו אחר. זה כאילו הוא קנה אותה ויכול להעיר או לדבר איך שבא לו. כי הוא קנה אותה.

אולי זה אותו צורך אובססיבי בכבוד או בשליטה. לא אהבה. 

רואה את זה כדפוס חוזר אצל הרבה זוגות

גבר עובד קשה אישה לא מעריכה שגבר עובד קשה, גבר לא נותן הערכה גם כי אין לו כח מעבודה הקשה וגם כי אישה לא מעריכה ואז האישה נפגעת ומזלזלת וזה לופ כזה שחוזר על עצמו גם מהכיוון השני שבעל לא רואה את הצרכים של אישתו. 

גם אצלי כן, הרבה פעמים צריכה להזכיר לעצמי להעריך את בעליי לפעמים מקבלת דברים כמו ברורים מאליהם 😑

רוב הגברים מרגישים שהם אחראים על הפרנסה, גם אם האישה עובדת, עצם האחריות זה גם עול.

או שמכירה זוג כבר מבוגרים, לא עובדים , אז הבעל תמיד סוחב ומביא קניות , דואג ששום דבר לא יחסר והאישה תמיד מוצאת על מה להתלונן חחח

לעשות "שעת קבלה למחשבות".

לתת להם מקום, אבל לא כל הזמן.

לאפשר להן להשתחרר לx זמן. ואחרי זה לנסות להסיח את הדעת

למצוא תעסוקות אחרות, דברים אחרים לחשוב עליהם

אני מרגישה שזה כל הזמן ברקע

גם כשאני לא חושבת ומתעמקת בזה זה נוכח

לק"י

לגבי תנועות, זה שלב מאוד מאוד מוקדם.

לא הייתי מייחסת לזה חשיבות כרגע

לק"י

מספיק שהוא שינה תנוחה, ולא מרגישים אותו.

לא סתם מתחילים מעקב תנועות משבוע 25.

מניסיון של תנועות שפסקו בשבועות מוקדמים

ברוך ה' נולד תינוק חי בשבוע מוקדם מאוד

כן זה מטלטל וסוחט נפשית. למה לעשות כאילו שהכל בסדר?

זה בסדר שאין לך סבלנות

זה בסדר שאת דואגת

זה בסדר שאת מדמיינת דברים

לגבי גיסתך תפסי מרחק בזמן הקרוב, הניגודיות בצורת החיים שלכן לא עושה לך טוב, רק זוללת אנרגיה.

יש לך אפשרות לסדר בייביסיטר פעמיים בשבוע קבוע?

תשחררי ממך דברים פחות תצטרכי להילחם בתחושות ולנסות לתפקד בכל מצב.

בעלך מבין אותך? יש ביניכם תקשורת על הפחדים שלך?

ניסית לשאול את הרופאה אם יש לה מה להציע?

משהו מעבר לנשימות, מקלחות ומשהו טעים.

אולי רפואה משלימה, שיחות, תרפיה כלשהי.. משהו שיוציא אותך מהבית אבל לטובת עצמך, שיטעין אותך קצת בכוחות.

אני לא רואה אותה בכלל

בעלי משתדל להבין אותי בגדר היכולת שלו

אני באמת זקוקה ליותר אוורורים ויציאות ולא עושה את ה לצערי 😳🫨🫨

שם החיידק: Pseud. aeruginosa

בריאות שלמה.

יכול להיות הבדל בין מה שעכשיו לבין מה שהיה בפעמים הקודמות.

יכול להיות הריון.

יכול להיות שהגוף מתכונן למחזור.

ניסית אמצע? מפגש עם חבר אחד או שניים, שאז זה גם מתרגל אותו חברתית וגם לא מציף מדי... ואז כשיתרגל ויגדל יהיה אפשר להרחיב את החשיפה

לגבי האחרים לא יודעת להגיד🙂

אז אולי שווה לנסות להכיר חברים, אבל לא שאני יודעת איך לעשות את זה😅

אפשר לנסות לרדת לפארק בזמנים שיש רק קצת ילדים, ובעיני אם אחרי קצת שכנוע הוא זורם כן כדאי לשכנע...

הגיוני שקשה לו לבד עדיין.

2. ניסית לעשות יחד איתו, ואז לשחרר אותו שינסה לבד?

זה נראה שקשה לו הטכניקה של המשיכה של הגוף.כלפי מעלה, גם בטיפוס מהצד של המגלשה נגיד הוא מסתבך..

לגבי 2 אנסה 

אז קודם כול - תטפחי לעצמך על השכם, כי זה לא מובן מאליו. בדרך כלל הורים דוחקים בילדים להיות "כמו כולם" ולא מצליחים לעצור רגע כדי לחשוב מה מתאים להם עצמם...

שנית - אם מתאים לך, נראה לי שכדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק, אולי גם לאבחן אותו אצלה. כי נשמע שהדברים שאת מתארת קשורים בזה (הצפת חושים ממקומות הומים, קושי שנראה כעצלות, קושי לטפס על סולמות שאולי נובע מפחד).

ובינתיים - אם את יכולה תנסי לקחת אותו לגינה בשעות שאין הרבה ילדים שם (למשל בשעות הבוקר), ולתרגל איתו בשקט ובנחת טיפוס על סולם ואת עצם ההימצאות שם. ואם יש שם בכל זאת ילד או שניים, זו הזדמנות לנסות ליצור קשרים באחד על אחד... (אם כי בגיל שנתיים זה עדיין בסדר לא להתרועע עם חברים)

אגב, הוא נמצא במסגרת בשעות הבוקר? אם כן, איך הגננת מתארת אותו שם?

הוא נמצא במסגרת קטנה אצל מטפלת

לקח לו המון זמן להסתגל אבל מפסח בערך היא אומרת שהוא התרגל ומשחק עם הילדים לגמרי תקין.

הוא לא מדבר אצלה כמו שהוא מדבר בבית.

וזו מסגרת שרוב הילדים יותר קטנים ממנו אז אין לו הרבה אתגרים מבחינה מוטורית שן. שנה הבאה ילך לגן מסודר יותר. 

כדי לבדוק מה קשה לו וכדי לעזור לו עוד לפני שייכנס למסגרת מסודרת יותר (ודורשת יותר).

בהצלחה!

כל מי שמכיר את הילד אומר שהקושי שלו בגדר הנורמה וזו פשוט רגישות גבוהה.

מתלבטת אם זה חוסר אובייקטיביות או שבאמת אי אפשר לקבל החלטות מהודעות בפורום 

בין אם במציאות ובין אם בפורום, ולכן צריך לשאול אנשי מקצוע

לא אמרתי שזה לא בגדר הנורמה, רק נשמע שאפשר לעזור לו כדי להתרגל טוב יותר למציאות סביבו (שלא תמיד רגישה), וחבל לא לעשות את זה...

אבל את האמא,את יודעת הכי טוב מה נכון לו❤️

עוד רעיון שמישהו אחר יתן לה

להתחיל מוצקים

תודה רבה!

להרגיל אותה?

תודה מראש לכל העונות!

קמים בלילה והולכים לבדוק את הילדים

אני לא שמה שעון במיוחד אלא אם כבר קמתי. גם בלי קשר לחולי, אני הרבה פעמים הולכת להסתכל שהכל בסדר.

לסדר שמיכה שנפלה וכו אם בכל מקרה התעוררתי... 

אקמולי זה כל 6 שעות. שלי מתעוררים לבד כשהחום חוזר, ואז אני בודקת אם זה הזמן לתת ואז נותנת, אני גם שומעת אותם מהחדר שלי. 

הקושי אצלי הוא בעיקר אם לא נושמים טוב ואז אני כל הזמן מקשיבה לנשימות ולא נרדמת

כדי שאצטרך פחות לקום.

לפעמים יוצא לי להגיד, במיוחד לגדולה שמבינה- שבגלל שהיא הייתה חולה היא ישנה איתנו

אבל זה לא שקשה לי אחכ להחזיר אותן למיטה כשהן בריאות.. 

ובגדול הילד עובר מהמזרון למיטה שלנו הלוך ושוב במהלך הלילה, לפי הכוחות שיש לי.

כשהם קטנים, ואם היתה מחלה ארוכה, הם יכולים טיפה 'לבדוק גבולות' בלילה הראשון בו הם חוזרים למיטה שלהם. 

אבל בגדול- הם מבינים יפה מאוד שגם אם לפעמים אמא מרשה לישון אצלה בחדר (הרשיתי גם בזמני מילואים ארוכים)- כשאמא אומרת שעכשיו לא- אז צריך לישון במיטה שלך.

נגמר לי מהלילות האלה. פשוט .

אין. לי. כוחות. אין. ושולחת הודעות מעוצבנת לבעלי.

אין לי לילות כבר במשך חודשים.

אומנם לא מעודדת אותך , אבל אולי חברה לצרה תעזור.

אנחנו לא סופרמן ונמאס לי שחושבים שאנחנו כאלה.

זה ממש קשה להגיע לקצה...

והלילות האלה גומרים אותו :-/

אולי בהזדמנות כשבעלך יחזור, תמצאו יחד את הכוח בשביל הטווח הארוך שלך

:-*

לבחור.

מבינים שיש לנו יכולת בחירה ושליטה על החיים שלנו, אבל אנחנו צריכים להיות אקטיביים בשביל זה ולא להיגרר עם הזרם.

לעשות סטופ

לבדוק את הנחות המוצא שלנו

מה באמת מתאים לי

ומה אני עושה כי ככה עושים מסביבי אבל זה לא מתאים לי

להתחבר למה אני אוהבת, ולא רק למה אני צריכה.

מאטים את הקצב

מאפשרים לעצמנו זמן לנשום

ואז יש גם זמן להנות, לחיות. ולא רק למירוץ

שהמיקוד לא צריך להיות הילדים, אלא את.

כשלי נהיה יותר טוב בנשמה, גם לילדים שלי היה יותר טוב. הייתי פנויה אליהם יותר ורגועה יותר.

כשאני מצליחה למצוא זמן לעצמי, יש לי יותר סבלנות אליהם.

כשאני מצליחה לחיות בתודעה של בחירה בחיים שלי, ולא בתודעת "קורבן" של המציאות, הרבה הרבה יותר טוב לי, וזה מקרין על כל הבית.

אני חושבת שאת באמת באוטומט. ברצף של בחירות אחת אחרי השנייה שאולי לא כולן הכי טובות לך. ואת מרגישה את זה עכשיו, וזה זמן טוב לעצור. לבדוק. לעשות תכנון מחדש לחיים, כדי לא להרגיש פספוס והחמצה.

@תקומה

ואני מוסיפה, שזה תהליך שלא קל לעשות לבד. ממליצה לך ממש על טיפול, ממש משנה חיים בעיני. (אפשר דרך הקופה אם כבד כלכלית.)

ובינתיים כמה דברים שיכולים לעזור-

תעשי לעצמך כל יום זמן שלך שבו את עושה משהו רק בשבילך שמפנק אותך, אפילו כמה דקות.

תרימי לעצמך על כל דבר שאת עושה, אפילו הכי קטן שיש.

ותשנני לעצמך שאת לא כישלון, את עושה את המקסימום שלך ואת טובה כמו שאת🙂

בהצלחה!!

אם מרגישים כבויים אי אפשר להיות בחיות עם אחרים

איך מרגישים משמעות בחיים?

1. חושבים על רצונות ומטרות

2. מתכננים תוכניות ולוז ברמה שעתית/ יומית/ שבועית

3. עושים סיכום יום/ שבועי/ תקופתי עצמי (האם הושגו המטרות, האם הלוז מתאים או שצריך לעשות שינויים)

אם אין טבע, אז לפחות לגן שעשועים, לנשום אוויר, לא להיות סגורים בבית.

הליכות בערב.

למצוא זמן להתבודדות, זמן לשיחה עם השם לפרוק לו הכל.

לבקש שיתן כח.

טבע , תנועה והתבודדות זה הויטמינים שלייי. תמיד כשמרגישה חסרת כח אני יודעת שחסר לי אחד מהם.

אין לך כוחות לסביבה כי לך אין כוחות!

דבר ראשון זה למלא אצלך את המצבורים להעלות את הרצון לחיות, לאגור מצבורי כוחות ולשמור על זה.

איך את יכולה להוציא אנרגיה עבור אחרים אם אין לך אנרגיה?

תעצרי הכל שימי בצד הילדים והבעל יבינו את זה בהמשך זה לא שאת מזניחה אותם, תני לעצמך זמן קבוע למילוי כוחות כמה פעמים בשבוע עד שיתאזן אחר תורידי זמן ממך אבל לא לגמרי ותוכלי להשקיע זמן עם אחרים מבלי להיות גמורה וחסרת כוחות.

את פשוט עייפה, ככה נשמע לי. לא אשמה בכלום. פשוט עייפה. כמה מוכר.

אם את מרגישה שזה מגעיל אותך או משהו אז תכבסי בנפרד, אבל אם לא אז איפה הבעיה?

עורכת כי מביך אותי.. תודה על התשובה

אם סבבה לך להשתמש כמב פעמים אז אחלה ואם לא אז תכבסי כל פעם.

לא רואה כאן משמעות לדעת הקהל (;

פעם הייתי בהרצאה בנןשא שהמרצה אמרה לשטוף קודפ במים ואז להכניס למכונה  

ותהיתי לעצמי מה אני מפספסת...

כי תמיד כבסתי רגיל ודי

עם מגבות אמבטיה

לא עם מגבות מטבח. 

אבל הכי נכון לבדוק בזוית השניה כי אז פחות יש איך לטעות

לפחות על סמך רופאה מומחיתה לאולטרסאונד וסקירות

זה האיבר מין אז כנראה בת.

אצל בנות הבליטה כלפי מעלה ואצל בנים כלפי מטה. אבל לא יודעת אם זה האיבר הנכון 😅

זרמו לי יותר טוב בגרון.

שתיתי חצי כוס סודה עם חצי כוס מיץ

לא יודעת כמה בריא זה אבל זה הכניס לי נוזלים וגם הרגיע בחילות

לגבי השירותים- לזה לא מצאתי עד היום פיתרון

שימי לב לצבע של השתן לוודא שאת לא מתייבשת

צריך בהריון שירותים צמודים..

ככה זה😏

לא ראיתי הבדל גדול בתכיפות בין ימי בחילות קשוחים שלא הצלחתי לשתות כלום

לבין ימים ששתיתי הרבה..

לכל מקום

ובאמת הלכתי לשירותים כל הזמן 

אין מה לעשות...

בקבוק ליטר וחצי אני צריכה לסיים עד הצהריים(1-3) ומהצריים עד לבוקר למחרת עוד ליטר וחצי, סהכ כ-3 ליטר ביממה

לא בכל ההריונות עמדתי בזה אבל יש תקופות יותר טובות ויש פחות העיקר שאת מרגישה טוב ולא מגיעה להתייבשות, צריך לזכור שגם באוכל יש נוזלים אז תלוי כמה ירקות ופירות את אוכלת במהלך היום ביחס לנוזלים כי גם הרבה מאוד נוזלים זה גם לא טוב

שקיפות היא בדיקה סטטיסטית

ככל שיש יותר נתונים- יש יותר סיכוי לדיוק

והתוצאה יותר אמינה

בבדיקת דם של השקיפות בודקים פרמטר שיש לו משמעות גם לגבי מצב השיליה ואם הוא לא תקין צריך להקפיד על המעקב שלו..

זה לא קריטי שיהיה באותו יום, זה רק לפרוטוקול

אבל התוצאה משוקללת בין שניהם ובנוסף לבדיקת דם הזו יש גם חשיבות בפני עצמה.

מבחינת השקיפות מן הסתם זה לא ישנה הרבה את התוצאה.

אבל כמו שכתבו פה, יש לזה עוד משמעות, אז כדאי לעשות.

תודה עלהחידוד! מתפללת שאצליח מחר בבוקר מוקדם מוקדם מוקדם

היה פער מאוד גדול בין הסטטיסטיקה עם הבדיקה ובלי.

(בשתי הריונות)