פורום הריון ולידה (עמוד 155)

עובדת קשה😁

נחמדה בסה"כ. אין לי למה להשוות 

אכסניות אנא מומלצות- אנא בית שאן, אנא פוריה, אנא שלומי

יש לנו 2000 שח ואנחנו כמה נפשות

ואז יש לך פטור מבישולים וגם בריכה, פעילות לילדים וכולי. תלוי במלון ובתקופה.

עשינו את ממש השבוע. גם קיבלנו על חשבון המלון עוד 100₪ לנצל בבר של המלון כי באנו על חשבון המילואים.

לרוב המלונות זה מספיק אפילו לארוחת ערב וליותר מלילה אחד חופשי. אם לא נוסעים באוגוסט שאז המחירים בשמיים.

אפילו נשאר לנו בכרטיס הזה עוד אלף שקל לנצל לצימר או משהו בהמשך.

ואומרים שגם אנא בית שאן טובה

לגבי תוכנית אמית לא יודעת מה התוקף.

ובכללי- כל מקום שקטגוריית סליקת האשראי שלו היא "לינה" מקבל את השובר, שזה בגדול כל המלונות אכסניות צימרים וכו

שווה ממש! ויש בריכה! ועכשיו מתחיל להיות נעים שם. מושלם!

תכנית עמית זה עד סוף השנה האזרחית. גם אנחנו לא ניצלנו בכלל ואמרתי לבעלי אתמול שצריך

לא צריך שם סבון. 

מה שלא בפנים אז סבון עם לחות

זה השמן תינוקות הזה?

קניתי לתינוק ועוד לא השתמשתי לו (כרגע קילחתי אותו עם סבון תינוקות)

בעקרון גם לתינוקות ממליצים עליו במקום סבון

(אבל לא מה שכתוב עליו שמן תינוקות, זה שני דברים שונים).

זה מנקה אבל ממש עדין וגם משאיר את העור שומני יחסית.

או אם מדובר בהריון בסכון גבוה בכל מקרה כמו הריון תאומים וכד'

שנחשבים קיצור שזה כאמור 25 ומטה.

ואם יש אשפוז בגלל זה אז הרבה יותר פשוט להוציא שמירה

בתכלס עדיף לי כרגע לעבוד מהבית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת שפיות ... אבל ממה שהוא אמר לי אפילו לא ניסיתי ...

טוב לדעת שזה אופציה אם צריך 

מהבית כמובן שעדיף כי שמירה זה משעמםםםםםםםם מנסיון מר

מבחינה כלכלית הכסף אמור להגיע במלואו בשמירה. כך לי היה בכ"א

זה לא שאני יכולה האמת לתקתק ולהספיק דברים בבית...

אותי השמירה הצילה ממש! בקטע נפשי.

הגעתי ללידה מתוך שלווה ורוגע, היה לי חודשיים לנוח בנחת בבית, להיות רגועה עם הילדים בצהריים. זה ממש הכניס אותי למקום טוב. בלי הלחץ של העבודה והעול (אני בתחום הטיפול וגם אחרי העבודה הראש הרבה עם המטופלים, אז היה לי מושלם הניתוק הזה).

רק לתשומת לב שאצל כל אחת זה שונה.

באמת ההנחייה שלי היתה לא לשכב כל הזמן ולהסתובב קצת אז זה היה מושלם, יכולתי להסתובב קצת ואפילו לטייל.

אמנם אחרי זמן מה של הליכה/ עמידה התחילו לחץ למטה ואז פשוט ישבתי.

והיה לי חודשיים שמירה אבל בכיף הייתי מוכנה יותר🤭

כלום מלבד לרבוץ על הכורסא....

זה היה קשוח אבל באמת טכנית לא יכלתי לזוז כי הכל כאב והיה כבד מדי..... (בהריון של התאומות)

בהריון האחרון יצאתי בתחילת תשיעי לחופשת לידה אבל זה כבר שונה לגמרי

כי יכולתי להסתובב חופשי (עד כמה שאישה בתשיעי יכולה )

וזה באמת היה מושלם כי כבר לא היה לי סבלנות לתלמידות והרגשתי שאני חוטאת לתפקידי....

לי היו גם ורידים שגרמו לי הרבה סבל, הלעתי לרופאת כלי דם פרטית שהמליצה על שמירה.

ורידים לבד זה לא סיבה אבל ממש ראיתי שהמכתב שלה נתן לרופא נשים שלי מהקופה דרייב להגיש בקשה לשמירה. ברמה שרק על הקיצור צוואר הוא היסס ואז כשראה את המכתב מהרופאה העמדה שלו ממש השתנתה. אז אולי השילוב של השניים עזר לי לקבל, ושוב למרות שלפי ביטוח לאומי הקיצור לדעתי הוא הפקטור העיקרי(כי זה עלול לסכן, וורידים עם כל הסבל לא מסכנים...).

עובדת עם פרופ' אחינועם לב שגיא

אנושית ונחמדה

ממש מומלצת

שתהיה בעז"ה שליחה טובה

תודה!

ומה היה פעם? אותו דבר. כמו שאמר קהלת.

פעם התארחתי אצל משפחה חבדניקית צברית , ובעל הבית התחיל לשיר שיר חסידי באוקראינית. ביקש לתרגם , התחלתי לתרגם , הוא לא כזה התלהב מהתירגום

Став я пити, став гуляти

Пропив свою телицю

Треба, треба знати, як гуляти

....

ולגמרי אין חדש תחת השמש

זה משל.

חסידים פגשו איכרים פשוטים ששרו בבית המרזח על כך שמרוב שתיה הם לא מילאו את חובותיהם לאדון כראוי. החסידים למדו מזה הוראה בעבודת ה' שגם אנחנו בעולם הזה צריכים להיזהר לא לבזבז זמן לריק ולמלא את חובותינו כראוי כלפי האדון - בורא עולם. 

אבל תרגום מילולי פחות.

שנית, יש לי הרגשה חזקה שחסידים שרו את זה בעצמם ולא כפריים. כי יהודים היו חייבים לשלם מסים או לעוף . ולא פגשתי את השיר עד אז בשום מקום.

אם זה היה בשלב אחרי שיחרור עבדים , מיסים שילמו למדינה ולא לאדון, אם זה היה לפני, היו עובדים כמה ימים במשק של אדון.

דווקא יהודים היו שוכרים אצל איש אצולה והיו צריכים לשלם לו בזמן.

וזה מתייבש בתחתון ואז נוצר פריחה כמו שיש חיתול? או שאולי אחרי מקלחת מתלבשת בלי להתנגב עד הסוף?

אם היא מתקלחת כל יום ומחליפה תחתונים זה אמור לעזור.

במצב של פריחה אצל תינוק רופא עור המליץ לנו אחרי מקלחת לתת כמה דקות לילד להיות בלי חיתול ומאוורר, וזה ממש עזר. אם היא גמולה זה בטח יותר קל, פשוט להגיד לה להיות בחדר בכמה דקות האלה..

אצלנו איכשהו התקבע השם פופו בשביל הבת וזה עובר סבבה. 

לגבי האדמומיות - לא מכירה, כן זוכרת שלי בתור ילדה היה הרבה פעמים. כן מהמרת שזה קשור בהיגיינה, לנגב כמו שצריך (לא עם מגבון כי זה משאיר לחות), להתקלח כל יום (אפילו רק גוף), אם יש צורך אולי להחליף תחתונים אחרי הגן. וגם אם היא מגרדת שם אז זה מגביר את האדמומיות בדרכ

לגבי שם למקום - אכן מאתגר אם את לא מתחברת למילה "פות", אישית פחות מתחברת לשמות "חיבה" כמו "פיפי", "שם למטה", "פישפש"

המילה היחידה ש*אני* מצליחה לחשוב עליה זה "וולבה", שזו המילה באנגלית ל"פות" (הוגים volva). 

אלירז פיין מציעה לקרוא למקום "הפרח שלך" או "האוצר שלך".

באופן כללי אני אומרת פות, מאז שגיליתי שזאת מילה עברית שהפירוש שלה הוא שער התחלתי לאהוב את המילה. אבל כשאני מדברת עם הבת שלי אני אומרת האוצר שלך (ולפעמים מזכירה את המילה פות כדי שהיא תכיר גם אותה).

לגבי אדום ושורף - יכול להיות סוג של פטרייה או שפשפת. באופן כללי הרקמה הזאת מלאה בכלי דם, כלומר אמורה להיות אדומה קצת יותר משאר העור. אבל יש אדום שהוא לא בריא.. צריך ללמוד להבחין בין המצבים, אני לא לגמרי מרגישה שיודעת...

חשוב מאוד, לא לשטוף שם בסבון. רק מים.

כמובן שאם היא אומרת ששורף לה זה כנראה הסוג הלא בריא של האדום..

והייתי מקפידה על שמירה על היגיינה יותר, וניגוב וייבוש אחרי מקלחת. אם ממשיך הייתי לוקחת לרופא לוודא שזו לא פטרייה.

אישית לפעמים שמה לה משחה מרגיעה טבעית,אבל תכלס לא בדקתי אם זה מותר לשים שם..

(העתקתי מויקיפדיה)

נשמע לי מזה מוגזם

הילדה לא שאלה אותך למה זה אוצר?

אמנם הבת שלי בת שנתיים וחצי אבל אני מאמינה שאצטרך להגיד לה מזה

אצלינו בבית פשוט אמרו "למטה" מעולם זה לא הפריע לי

למטה זה ברגל? או בתחתית הבטן?

נראה לי עדיף לתת שם גם אם הוא לא מקצועי וילדותי מאשר תיאור לא ברור 

למקום שעושים קטנים..(או איך שקוראים לזה אצלכם..)

זה מרגיש לי לא מתחמק וברור

ובאמת לא היה אכפת לי לקרוא לו בשם האמיתי אבל באמת משום מה קשה לי גם עם המילה הזאת.. לא מצליחה להסביר..

לא מצליחה לומר בטבעיות

ויותר חשוב מהאיזו מילה זה השדא-שמדבר בזרימה וטבעיות ולא במבוכה ואילוץ

חשיפה לידע זה לפי בשלות וגיל

כמו שאני אומרת לילד קטן שבטלפון מתקשרים למישהו

ויש בו עוד שימושים שהוא לא בשל להבין..אני לא מסבירה לא שזה גם משמש לאינטרנט וויז ומצלמה ושלט למזגן..

לאט לאט

וגם לומר את השם בעברית לא מסביר את השימוש שלו..סתם שם בלי משמעות

אז מה זה משנה?

אגב מאז שהיתי ילדה ואמא לשי הראתה לי את אברי הגוף באיזה ספר ילדים כזה(היינו חילונים

אז לא זכור לי בכלל שיצא לי לשמוע את השם הזה באף סיטואציה.. 

גם לי קשה להגיד פות, והאוצר מוגזם ממש בעיני.. מביך... אין לי שם בקיצור בבעיה. 

לא זוכרת שהיתה סיבה

אבל באמת אשצלי בבית לא היה שום קטע של צניעות..או חינוך כהז

אז זה לא היה מבושה או משהו

ידעתי מגיל 4 איך באים ילדים לעולם

ולכן גם עכשיו לא מרגישה אישיו סביב לתת לזה דוקא שם כזה או אחר

העיקר בעיני זה השדא הכללי ,המרחב הבטוח לשיח, הבטחון והחיוביות כלפי יחס לגוף וכו

וזה יוצר הסתרה ובושה וריחוק

ואז לפעמים לא מבינים מדוע קשה להתחבר לגוף ולנשיות… 

וגם בעינילא מותאם לגיל

בגילאים האלו זה לא אוצר ומה הקשר לפרח? (זה נשמע שאול מהביטוי באנגלית)

שימוש מיני כבר בגיל מוקדם הוא לא נכון בעיני

אני הייתי מציעה מקסימום "מקום פרטי " למרות שבעיני הכי נכון להגיד "פות". למה זה האוצר שלה בגיל ארבע?

אוצר זה דבר שמצניעים אבל לא כי זה רע ואסור אלא כי זה דבר שלא רוצים להראות לכל אחד. זה בדיוק המסר שהייתי רוצה להעביר לבת שלי..

ומה הקשר בין הקמיצה לשם שלה? או האף או האוזן..

מישהו אי פעם קבע להם שם.. אז לפעמים קורה שהשם שנקבע הוא שם או כינוי של עוד משהו. ומבחינתי נכון שזה יהיה כינוי עם קונוטציה חיובית.

אני לא אשת מקצוע או משהו וגם לא מאוד התעמקתי עד ששאלת, אבל פשוט היה נשמע לי נוח ונכון. (אגב אלירז פיין שזה הרעיון שלה היא כן יועצת מינית. אבל מה שכתבתי לא היה דווקא ממה ששמעתי ממנה..)

אישית לי מפריע כשהיא אומרת שזה "הפיפי שלה" בגלל שזה חוטא למציאות, ובגלל שיצא לי לשמוע על נשים/נערות שלא ידעו שיש להן 3 פתחים, זה ממש ממש צורם לי לשתף פעולה עם זה..

ואני לגמרי מעדיפה את המילה פות. הבת שלי משתמשת בה וזה נראה לי הכי הגיוני.

אבל אולי ה "איבר הפרטי" "המקום הצנוע".

אבל כן יש משהו קצת יותר פרטי באיבר הזה. 

לגבי שם נראה לי הכי נח לקרוא למקום מפשעה

וכן אני יודעת שזה לא שם מדויק אבל בסוף זה אותו אזור ולי זה נשמע הכי נח.

גם ברור לכולם גם לא משהו שהוא לא צנוע או מילה לא יפה.

קטנים עם טישו

והייתי צריכה לשטוף את המקום כדי שיעבור (ממש זוכרת את עצמי קמה פעם ב בלילה להתקלח)

גם אחרי מקלחת לקח קצת זמן עד שהכאב-שורף עבר לגמרי

למילה רגל או ראש את מתחברת?

לטעמי לא כדאי לסבך את החיים. זה השם שנהוג ברפואה

לא אומרת שצריך להשתמש בו כל דקה אבל כשצריך אז צריך.

מבינה שלא תמיד זה בא בטבעיות. אבל אפשר להתאמן כמה פעמים וזה כבר יזרום

כדי להסביר לקוראות על איזה איבר את מדברת.

לדעתי זה שם מצוין, ברור ונכון.

ולאגן.

פעם שעברה זה עבר עם שתיה ומנוחה מוחלטת

אבל עכשיו לחכות זה אומר מיון בלילה ולילה לבן וכו'

אין אצלינו מוקד- גם עכשיו יתנו לי הפניה למיון- מה אומרות?

ובעלי לא בבית ולא בעיר וזה אומר שאני צריכה למצוא בייביסיטר ולנסוע לבד. אוף.

צריך להיבדק?

אם יש 3 התקשויות בחצי שעה יש לפנות למיון.

אם לא עובר לך אחרי שעה/שעתיים מנוחה ושתיה מרובה פני להבדק.

לא התכווצויות

חצי שעה הייתי הולכת להבדק

בקבלה היה לי כזה ציר שהיה ברור לאחות שאני בלידה פעילה

דלגה על מוניטור אפילו בקשה מיד בדיקת רופאה

---- צואר ארוך וסגור,

ב"ה עם נוזלים פסקו הצירים.

וגם אולי תנסי קצת להפחית מאמץ מסדר היום.

אבל זה שהצוואר ארוך וסגור זה פשוט נהדר

זה מראה שעל אף הצירים זה ב"ה לא השפיע.

אבל זה לא אומר שזה לא ישפיע בעתיד

לכן חשוב מאד להיות קשובה לגוף שלך ולתת לו מספיק נוזלים ומנוחה.

שוב- כל הכבוד שהלכת למרות הקושי הטכני

אמא לביאה את!!!!

אני לא כ"כ מבינה. מקפיצה

חיבוק והרבה נחת וסיעתא דשמייא

גם אצל אחד ילדיי, לאחר הלידה, הייתה לי תקופה לא הכי טובה, הרבה לחץ הרבה חרדות
והילד מההריון הזה, ממש כמו שתיארת בפסקה הראשונה.
בת כמה ביתך?
הילד שלי היום בן 10 וטופל אצל פסיכולוגית, ועוד דברים. היא עשתה איתו עיבוד למה שעברתי כשהיה תינוק והיה בבטן.
את יכולה להתחיל בלחישות לילה- תקראי ברשת זה יכול גם לעזור כי זה פונה לתת מודע.

אם בא לך לפרט קצת על הטיפול ואם עזר- אשמח,

כנראה שלהרבה יש ילד אחד כזה🤭

ואני אישית סוברת שלתחושות האם והחוויות שלה בהריון ואחרי הלידה יש השפעה גדולה על הילד, רואה את זה על ילדיי וילדים אחרים בצורה מאד ברורה.

בטיפול עם הפסיכולוגית- היא קודם כל גם נתנה לנו הדרכה ממוקדת וטובה כיצד בפועל להתנהל עם הילד בכל מיני מצבים שלו, בהמשך נפגשה גם איתו ווגם עשתה איתו עיבוד לחוויות שקרו כשהיה ילד, הכל בתת מודע!!! אני גם מאמינה כמוך שההריון והינקות משפיע על הבגרות. 
לחישות לילה- ללחוש לילד דברים טובים עליו, יש לזה טכניקה, מציעה לבדוק בגוגל.
 

ובמקביל לפנות לרופא הילדים ולבקש ממנו הפניה להתפתחות הילד. צריך למלא שאלונים (יש שאלון להורים ויש שאלון לגורם חינוכי), ולשלוח למרפאה שהם ישלחו להתפתחות הילד.

מכיוון שהתהליך של התפתחות הילד לוקח זמן, כדאי באמת בינתיים ללכת להדרכת הורים פרטית. אפשר גם לנסות ללכת לריפוי בעיסוק באופן פרטי, אבל נשמע שזה לא יספיק לה...

הרבה כוחות ובהצלחה!

נראה לי על משהו באנרגיה

@לב אוהב

יושב על קטע תחושתי!

עקשנית, לא מוותרת, נעלבת בקלות, תמיד קשה איתה או בבוקר או בערב- סימנים לילדים שהם תחושתיים בקטע מוגזם.

קודם כל חיבוק לך! זה קשוח מאוד.

היא בעצם חווה את העולם בצורה אחרת משאר העולם ה'רגיל' , מבחינת מגע, רגישות (בנפש), תאורה, רעשים... הכל.

מה שצריך זה תרגילים שמאזנים את התחושה, עיסויים עם קרם מידי ערב. אני חושבת שצריך לגשת להתפתחות הילד ולעשות אבחון, אבל שהטיפול יהיה של מרפאה בעיסוק שמומחית לעניין החושים, כי רובן לא מומחיות בזה אלא יותר בקטע המוטורי. 

בפסקה הראשונה של הפותחת-עקשנות,נעלב בקלות, לא מוותר וכו....
אין לו שום דבר תחושתי ושום קושי.
לפעמים זה יושב על משהו רגשי, כמובן שפה מצורף גם הפן התחושתי וכדאי גם בו לטפל. 

לא מחייב הדרכה פרטנית. אפשר גם קורס.

כל אחת תמליץ לך על משהו אחר חח

לדעתי אין דרך לאמת וזה ממש לא משנה מה מקור הקושי והאופי שלה.

הייתי מסתכלת על מה שהיא עכשיו ואיך אפשר לעזור לה.

הרבה פעמים עקשנות וקושי במעברים מעידים על חוסר שקט פנימי. כשמבינים לא רגוע, מחפשים להיאחז במוכר והידוע ואין יכולת להתמודד עם עוד חזית של משהו חדש או שינוי. או שזה נובע מצורך שיראו שקשה לי.

כלומר בהחלט יכול להיות שיש חוט מקשר בין כל התיאורים שתיארת.

כדאי להפחית גירויים, לעשות את המעברים יותר הדרגתיים. אפשר ללבוש פיג'מה כבר ב17:00 במיוחד בשעון חורף. ככה לאט לאט. גם בבוקר. אפשר להתחיל רגוע בזמן משותף. אם זה גורם לה להימרח אז אפשר לתקתק את היציאה אבל בחוץ לעצור עח ספסל, לדבר, לעשות מסאג, התעמלות, נשימות או סתם לבהות.

פחות אירועים המוניים, ובגדים תקני לה רק מהסוג שנוח לה בלי מריבות. גם אם זה שמלת טריקו פשוטה לשבת.

גם לחגים. אפשר ללבוש בגד חגיגי, להצטלם לשלוח לסבתא ולהחליף. הכל טוב. לאפשר לה זרימה, לחבק, לתמוך ולהכיל. הרבה להקשיב ולגלות אמפטיה. לתמלל לה מה שקורה.

לגבי שיתוף, מאוד עוזר דוגמ. אישית. תשתפי אותה את במה שאת חושבת שהיא מסוגלת לשתף.

למשל: אכלתי עוף והיה לי טעים.

ירדתי במדרגות, קיבלתי מכה וכאב לי.

רציתי לעשות משהו ושכחתי.

הלכתי ברחוב וראיתי שכנה.

ואז לשאול: גם לך קרה משהו שאת רוצה לספר לי עליו?

אם מרגילים את הילדים לשיחות כאלו ברמה כעט יומיומית הם לומדים לשתף וזה נהדר.

בעיני בשלב ראשוני יכול לעשות פלאים

מה היא נותנת? לא צריך לחפש פשוט טיפול פסיכולוגי.. נראלי שכרגע אני חא צריכה תרופות כי זה לא קיצוני....

תודה על החיבוק. מחמם

אפשר לקבל הפניה לטיפול דרך הקופה, כדאי לנסות. יש גם מקומות שיש בבריאות האישה מטפלת ספציפית לדיכאון בהריון/ אחרי לידה.

ומעודדת אותך לפנות לטיפול, דרך הקופה או בפרטי. זה משנה חיים.

אולי באמת כדאי להתחיל מרופא הנשים שלך או רופא משפחה

היו לי גם הריונות כאלה, לצערי אז לא ידעתי שיש דכאון בזמן הריון מאובחן.
שרדתי

אחרי הלידה עבר הכל כלא היה...
(היו לי מחשבות לא טובות, רפואית עליי, ברמה שחייתי על פי המחשבות)

אבל חלף מיידית עם הלידה
לקח לי זמן להבין שזה קשור
המעניין פה, לא יודעת למה אבל רק בהריונות של הבנים היה לי את זה (יותר חרדות ודאגות ברמה שמוביל לחוסר תפקוד ופחד, וזה לא היה בתקופות מלחמה או קורונה, הרבה הרבה לפני.

עושה הליכה? לפעמים זה עניין של מחסור באנרגיה

והטבע עושה פלאים

נסי למצוא מישהי עם המלצות

וחיבוק על הקושי.

נמצא.

את ממש לא פנויה רגשית ללידה.

אולי תנסי לבקש ממישהו שיבוא לשמור על הילדים קצת ותצאי עם חברה/אמא לאכול משהו טעים וקצת להתפנק אצל קוסמיטקאית?

ואולי להכין תיק ללידה יעשה לך את זה קצת יותר מציאותי?

שבעז"ה הלידה תהיה בזמנה, בבריאות ובשמחה

ובעלך יבוא עוד לפני כן הביתה ויהיה לכם קצת זמן זוגי לפני.

תוןדה לכם ועליכם

בשורות טובות אהובה!!!

וככ הייתי רוצה לצאת. אבל אין פה ככ לאן וגם לא ככ עם מי.

ריק וסוף שבוע קשוח פחד. 

ובימים האלה איכשהו נופל כל הבדיקות הרפואיות.

ולקחת את הילדים ולאסוף ברגל רק זה גומר.

זה בעיקר הבדידות. הצורך לתפקד לגמרי כשהוא לא נמצא. והלבד. 

ובאלי כבר ללדת. 

אולי באלי גם להתפרק

אבל גם לא.

ואיזה קשה זה הבדידות הזו שאין למי לפרוק

בטח בימים כאלה עמוסים טכנית ומנטלית!!

חיבוק ענק ענק

ותודה תודה תודה על ההקרבה בשבילנו!!!

את יכולה להרפות אחהצ, נעזרת בנערה לעזרה בבית או עם הילדים? זה יכול לתת אוויר חצי שעה שאת בחדר בשקטטטטטּטט לבד....

וסליחה אם זה חופר שאני כותבת כי כתבת שאת עושה את המקסימום להקל על עצמך..

ואם זה בסדר עוד משהו- אם את הולכת ברגל את הולכת עם טיולון? אם לא אולי כדאי לך שכן כדי שהקטן יהיה בו ותוכלי צהתקדח מהר ייתר וגם שיסחוב לך את הדברים...

אבל בעיקר באתי לכתוב לך פשוט חיבוק ענק ענק!!!

זה באמת ככ ככ מתיש!!

ומוזמנת לפרוק בפרטי או בטלפון, באמת בשמחה♡♡♡♡

אבל זה שהוצאת אותה מוקדם - גרם לה לנסיגה... כאילו היא קיבלה שדר בתת-מודע: אמא לא סומכת עליי שאסתגל לגן, ולכן היא לקחה אותי מוקדם, אז אני באמת לא אסתגל לגן...

סליחה אם לא זה מה שרצית לשמוע❤️

אני גם לא בעד לתת לילד לבכות, אבל יש ילדים שבאמת הבכי שלהם הוא קצת "מניפולציה" על ההורה, ולמעשה הם יכולים להתרגל למסגרת בקלות, רק מבינים שככה הם יניעו את רגשות ההורים שלהם... (אני לא אוהבת להשתמש במילה מניפולציה כשמדובר בילדים, אבל זו המילה שהכי מתאימה כאן...) יש כמובן ילדים שמתקשים רגשית להיפרד, אבל גם אצלם צריך לשדר אמון במסוגלות שלהם להיפרד, ולא לסחוב יותר מדי את ההסתגלות...

מציעה לך להתייעץ עם הגננות, אם את מרגישה שאת סומכת עליהן. בכל זאת, יש להן הרבה ניסיון...

מבחינתן אין אופציה אחרת...

ומעניין מה שאת אומרת, אני דווקא חשבתי שאולי זה שהיא ראתה שהגעתי ולא חיכיתי בחוץ כמו שאמרתי לה שאעשה גורם לה לא להאמין עכשיו שאחכה לה בחוץ.

וגם אולי זה היה מהר מידי להשאיר פעם ראשונה ל4 שעות.

היא מהגדולות והיתה סופר נרגשת מהגן, ועזרה לגננת לתווך את נפלאות הגן לכל החברות החוששות.

ביום הרביעי היא כן בכתה. היא אמרה אחר כך

אמא, הודיה ותהילה יושבות ביחד ובוכות ונורא כיף להם. יש להם מקום ליד הדלת והם בוכות ביחד כל בוקר. אז היום גם אני בכיתי איתן.

ואחר כך כמה ימים היא די התנגדה להשאר.

אני חושבת שזה נורמלי שיש ימים שפחות רוצים ללכת לגן

גם אני לפעמים פחות רוצה

וכמה שהגן מקום חוויתי, בסוף הוא גם מאתגר ומפגיש עם התמודדות עם קשיים.

באופן אישי דעתי שהדרגה מדי הדרגתית משבשת את הילדים

הם לא מצליחים לקלוט בחוש כמה זמן אמורים להיות פה במקום הזה.

לכן מפגש עם אמא- מעולה וחשוב!

יום קצר- חשוב

אבל לא שעה, ואחר כך עוד שעה, ועוד אחת

במיוחד אם רב הילדים כן נשארו.

או שבימים הראשונים הם מתלהבים והכל חדש להם, ואחרי כמה ימים הם מתחילים לבכות.

(ואיזה הסבר משעשע. ממש כיף לבכות ביחד😅 חמודה!) 

3 ילדות מאותו בנין שכבר חודשים ארוכים דנות בהתלהבות על הגן שילכו אליו כשיהיו גדולות עד כדי כך

אז עכשיו הן יושבות להן ביחד בפינת קריאה ובוכות, לא נורא

שהיא יכולה ללכת לגן ולשחק עם הילדים בכיף עד שתחזרי לקחת אותה.

להציע לה להביא שלוק או פרי ולחלק לכל הילדים, כמובן בתיאום עם הגננת.

מידי פעם לשבת איתה כמה דקות בגן, לקרוא לה סיפור ולשחק איתה.

תדברי על זה עם הגננות, מאמינה שיאפשרו.

אני ראיתי שעם הילדים שלי זה עזר.

יש בכי של בהלה, זה בכי סוער כשהילד חווה למשל נטישה בפרידה פתאומית.

ויש בכי של עצב, של אבל על המציאות שאינה לרוחי, שמבטא הסתגלות. בכי שהולך ושוכך ואחריו באה רגיעה.

כשילד נכנס למסגרת הוא נפרד מאמא וצריך להסתגל למצב חדש, שאמא לא לצידו. ההסתגלות יכולה ואפילו סביר להניח שתהיה מלווה בבכי, וזה טוב כי הבכי הוא פורקן טוב מאשר אגרסיות או דבריפ כאלה שמתעוררים במהלך ההסתגלות.

אבל: א. אנחנו רוצים שזה יהיה בכי מהסוג השני. ב. שהוא כבר יהיה קשור לדמות המטפלת במידה כזו שיוכל לשאוב ממנה נחמה.

ממליצה לך לקרוא/לשמוע תכנים על הסתגלות לפי הגישה ההיקשרותית.

אני מתקשה לחשוב על להשאיר אותה בוכה עם הצוות , היום שמעתי את אחת הסייעות אומרת לילדה שבגן לא בוכים....

ובלי קשר לא מרגיש לי נכון להשאיר את הילדה שלי בוכה עם בנאדם זר.

קראתי על זה בעקבות מה שכתבת.

זה דורש הרבה סבלנות מהצוות שלא בטוחה שיהיה לטווח ארוך, כרגע יש והן לגמרי מקבלות (למרות שלא מסכימות) את הרצון שלי לתת לה את הזמן.

בסוף זה שיש הורה בתוך הגן שיושב שעות זה משבש את הגן, מפריע לילדות האחרות שבגן.

את סומכת על הצוות בגן? מעולה, תראי את זה לילדה,

תגידי לה, הנה תשבי ליד X (הגננת/סייעת) והיא תעזור לך, הגננת/סייעת תעזור לה להרגע בדרכים *שלה* אבל זה לגמרי חלק מההסתגלות!

ולא מתאים לי שהצוות ירגיע אותה בדרך שלו אם הדרך שלו זה להגיד לילדה בת 3 שרק תינוקות בוכים והיא צריכה להיות ילדה גדולה ולא לבכות.

אגב; הבת שלי כבר נשארה בגן כמה ימים בלי לבכות אפילו לא לרגע...

שבגן לא בוכים זה נורא ואיום.

והייתי אומרת את זה בעדינות לגננת או לסייעת עצמה.

משהו כמו אני דווקא חושבת שזה בסדר גמור לבכות. טוב להוציא החוצה את העצב והקושי.

דווקא אני מאוד בעד לראות למה הילדה זקוקה וגם למה את בתור אמא זקוקה.

ואם אותך יותר מרגיע להישאר איתה 20 דק' כל פעם אז תעשי את זה.

מה שכן- יכול להיות שגם אם תישארי איתה שעה היא תבכה כשתלכי. הבן שלי היה בוכה תמיד כשהייתי הולכת. גם אחרי שהייתי נשארת איתו חצי שעה או שעה. לפעמים בחלון עוד הייתי שומעת אותו נרגע.

אבל

חשוב שיש אשת צוות שיודעת לנחם,לחבק,להרגיע ולא להגיד - לא בוכים..

עולות לי כמה נקודות

לא קראתי את כל השרשור אז מקווה שאני מדייקת...

- דבר ראשון מניסיוני בתפקיד בגן, אם הילד יודע שאת מעבר לדלת הוא לא ישתחרר ויתמודד אלא ירצה אותך.. תמיד ככה בכל שלב בשנה..

- דבר שני אם את לא בטוחה שכדאי שהיא תלך לגן ויהיה לה שם טוב יהיה לך מאוד קשה לשכנע אותה לעשות את זה כי היא תרגיש את ההתלבטות הפנימית שלך...

- דבר שלישי- מאוד משמעותי לעשות הרבה מהעבודה בבית- לדבר על זה- ועדיף ממקום החלטי,  שלם ומוגמר אבל כן מקשיב ואמפטי- את גדולה והולכת לגן של גדולים, אמא תישאר איתך בהתחלה ואז תלך לעבודה/ לתור (אני מעדיפה לתת משהו שהם יכולים להבין את ההכרח ולא לבית) ואת תשארי לשחק ולהנות עם החברים. אמא תיקח אותך אחרי קצת זמן, לפני המפגש צהריים/אחרי החצר.

את רוצה שנחשוב על משהו קטן שנעשה ביחד בזמן שאמא איתך בגן- לשחק בקוביות/לצייר לך ציור/לקרוא ספר?

ואחרי שנעשה את זה את תתני לאמא חיבוק גדול ותגידי לאמא ללכת ולבוא בצהריים לקחת אותך (כדי להעביר אליה את האקטיביות), טוב?

ולדבר על זה הרבה ולחשוב ביחד כדי חהגיע מוכנים לסיטואציה..

ועוד שני דברים יכול להיות שבימים הראשונים היא תבכה כשתלכי למרות כל ההכנה, אבל אחרי שתהיי איתה בהתחלה במשחק זה כן יהיה ממקום יותר משוחרר ויחד עם זה גם עצוב אבל לא שהיא נחטפת ממך ואת בורחת לה..

וגם, עדיף להגיע כמה שיותר מוקדם לגן, גם אין הרבה ילדים וגם לא התחילו את הסדר יום ויוצא שהיא באה והיא בחוץ וצריכה להיכנס לעניינים וזה מאתגר...

בהצלחה ממש!

מקווה שדייקתי ויהיה לך לעזר♡

הקטן שלי  בן שנה וחצי+

בימים הראשונים אפילו לא בכה כי עוד לא קלט את הסיטואציה עד הסוף והיה סקרן על המשחקים בעיקר

שיחרר אותי בקלות יחסית

ואחרי יומיים בערך כשאני הולכת הוא בוכה לרגע

והגננת אומרת שתוך דקה הוא כבר מךסיק ועם בטחון ומשחק יפה

וזה הדיוני כי הוא טיפוס זורם ועצמאי יחסית בכללי

אבל תמיד היה לי כזה עצוב להשאיר אותו בוכה

אפילו שידעתי שנרגע ברגע

וראיתי שאין הבדל אם נשארת 5-10 דקות או חצי שעה..התגובה זהה

ואפילו קל לו יותר אחרי 10 דקות של משחק משותף

מאשר אם נאשרת הרבה והוא כבר איבד עניין וסקרנות במקום

אז ההסבר שלך הרגיע בי משהו

קודם כל, ברור שיש הסתגלות בלי בכי, אבל גם ילד שבוכה בהתחלה (ואפילו בהמשך) זה בסדר גמור ואפילו נורמלי וטבעי יותר מילד שלא בוכה.

במקרה שלך, לדעתי היא מרגישה בתת מודע שאם היא תבכה/תלחץ עלייך מספיק את תישארי איתה ולא תיקחי אותה לגן, ולכן היא מנסה את זה. אני הייתי נותנת לה כמה ימים ללכת לגן גם בבכי, ומוודאת אם הגננות תוך כמה זמן היא נרגעת. אם היא נרגעת בפרק זמן מהיר יחסית, כנראה היא באמת מנסה אותך לראות אם תיקחי אותה. בכל מקרה, אל תישארי בחוץ ותחכי לה, גם אם את חושבת שהיא לא שמה לב, ילד אחר או גננת יכולים להעיר משהו על זה והיא תדע שאת שם.

אצלי יש כמה ילדים, שכשמשאירים אותם בבוקר יש צרחות אימים, ואחרי כמה דקות שמדברים איתם ומרגיעים אותם הם רצים לשחק ונהנים כל היום, ולדעתי חבל שבגלל הכמה דקות האלה, שיעברו בעז"ה בקרוב הם יפסידו יום שלם בגן

פעם אחת הכנסתי אותה, סגרתי את הדלת ואמרתי לה שהיא משחקת כמה דקות ואז אני אחזור.

היא בכתה בהיסטריה ולא נתנה לאף אחת מהצוות להתקרב אליה, שמעתי אותן מנסות להרגיע אותה וזה רק גרם לצרחות לגבור.

נשארתי בחוץ כשהיא מודעת לזה, זה מה שגרם לה להסכים להיכנס כנראה.

המטרה באמת הייתה להשאיר אותה לשעה ולקחת אותה, כמו כל הסתגלות בגן....

לא אכפת לי שתפסיד כמה ימים בגן אם זה מה שיגרום לה להיכנס יותר בביטחון לגן...

אני בטוחה שגם אם אשאיר אותה בוכה בהיסטריה היא  תרגע. אבל זאת לא הדרך שאני רוצה שהיא תחווה את הפרידה ממני וההתחלה של הגן.

גם אם את מסכמת איתה שאת מחכה בחוץ ברור שזה שונה מכשהיא לא יודעת ומגלה פתאום שאמא פה ויכולה להוציא אותה
ממה שאני רואה, רוב הילדים נרגעים די מהר ונהנים מאוד בגן, מה שגם גורם להם להסתגל מהר יותר, וחבל שיפסידו את זה בגלל כמה דקות של בכיות בבוקר... חוץ מזה שרוב הילדים, אם אין משהו קיצוני, אם הם קולטים שגם אחרי הכמה ימים של הסתגלות בגן אמא נשארת בסביבה ויכולה לקחת אותם אליה הם ינסו לנצל את זה ויבכו יותר כדי שהיא תרחם ותיקח אותם (לא במודע או בכוונה, זאת תגובה טבעית של ילד שנשאר בלי אמא, שתחריף אם הוא יודע שהיא בסביבה ויכולה לעזור לו)

זה הכי טבעי בעולם לרצות שהילד לא יבכה. אני חושבת שמה שהכי חשוב בתהליך ההסתגלות זה לצור היקשרות עם אחד מאנשי הצוות. שמישהי מצוות הגן יהיה פנוי להזכיר לילדה שהוא כאן בשבילה לחיבוקים, לחיבור רגשי ולמלא עבור הילד את הצורך להתנחם כשיש פרידה מאמא. פרידה היא דבר לא תמיד קל. אבל ברגע שהילד מוכן להתנחם בזרועות מבוגר אחראי אחר את יכולה לדעת שהכיוון הוא חיובי והתקשרות שלו במקום טוב. וגם אם תהיה פרידה עם טיפה בכי יום יומיים למחרת זה יחלוף כי הוא יצליח להיקשר בקלות יותר לגן ולצוות ואז הפרידה לא מאיימת כל כך. אז ממש לחפש את האיש צוות הכי חם לגשת ולהגיד אני זקוקה לעזרה תוכלי לשבת ליד הילד שלי וללחוש לו באוזן שאת איתו ופה בשבילו? האם תסכימי שהוא ישב על הברכיים שלך עד שירגע וירכוש בטחון? ומדי פעם במעברים לשים לו יד על הכתף להזכיר לו שאת כאן בשבילו. אם תצליחי למצוא את זה הילד יורד תוך כמה ימים בקלות יותר.

ועד אז בבקרים להיכנס לגן לפנות זמן בנחת לשבת איתו למשחק, להתחיל לתווך לו את החברים שסביבו. את אנשי הצוות. זה כמו לחבר קוביות לגו אחת לשניה. ממש לעסוק בחיבור הילד למקום. ולאחר מכן שאת מרגישה שיש רוגע מסוים לתוך את הפרידה עם דגש עם המפגש המחודש. אני אבוא לקחת אותך בשעה 2 מהגן. אני יביא לך חיבוק גדול ואחרים אותך לחיבוקים. ואז אביא לך שלוק. ממש לתאר את טקס המפגש המחודש זה מאוד מרגיע.

שאת פועל בצורה כזו. בעזרת ה' גם אם יש בהתחלה התנגדות היא תלך ותפחת. וגם עם יהיה בכי קצר הוא יעלם מהר...

ובעיקר לא לבטל את הרגשות שלו אלא להיות שם איתו.

בהצלחה. אנחנו אישית עוברים את אותו תהליך בדיוק. עם ילד בן 3 שהיה אמור לקבל גן שפה ובמקום זה נכנס לגן רגיל. ברוך ה' רואים התקדמות גדולה בעקבות ההתקשרות לגננת שתיארתי פה.

גם קשה לו להיפרד עדיין,

וככה היה גם שנה שעברה שזה היה מסגרת שלא הכיר בה אף אחד, אבל סמכתי עליהם לגמרי וגם עכשיו ואני אומרת לו שאמא הולכת לעבודה לא להרבה זמן ושהוא לא נשאר לצהרון ובתוך תוכי יודעת שזה עוד ימי הסתגלות והגיוני שקשה לו אבל בבוקר לא נשארת איתו יותר מ2 דקות כי זה בדרך כלל רק יגביר את הקושי שלו.

עכשיו בתור גננת אני יכולה להגיד לך שיש ילדים שלוקח להם יותר זמן ללכת בשמחה לגן למרות שבגן בסהכ טוב להם, בעיני זה הגיוני וגם בריא, ואם את סומכת על הצוות ואת יודעת שאחכ היא שמחה הייתי נותנת לזה זמן להסתגלות.וברור שילד שבא מהבית יותר קשה לו.

אולי הייתי עושה את התהליך לאט לאט מבחינת כמה זמן שהיא תהיה בגן ולהוסיף כל יום עוד קצת.(ועכשיו למה שאני באמת חושבת, זה שילד צריך לגדול בבית בחינוך ביתי כמו פעם וכל המסגרות האלה אני לא מתחברת עליהם🫣 לצערי והלוואי שהייתי יכולה למצוא איזון בענין הזה גם מבחינת סוג מסגרות ,שכנים, חברה, עבודה וכו)

בתכלס, עשינו כמוך, רק שאמרנו לילדים שאנחנו נהיה איתם עד שירגישו בטוחים בגן ושאנחנו בטוחים שיהנו עם החברים החדשים ואמר נו להם שכיף בגן וכו. או בקיצור - נתנו להם הרגשה שהם מסוגלים להסתדר לבד ושזה שלב משמח בחיים

בעלי באמת חיכה מחוץ לגן כמה ימים. זה עבד. 

לא נראה לי תקין

ולא הייתי מעיזה לחזור לשם

מקצועיות ומבינות בתינוקות... (פעם הייתי בחוג כזה לנשים אחרי לידה ומי ששצרה על התינוקות הייתה אישה שראיתי אותה עובדת בכל מיני עבודות לא קשורות, פשוט כי הייתה זקוקה להכנסה...)

אז כן, עם כל הבאסה, לא הייתי חוזרת לשם, כי לא יודעת אם אפשר באמת לסמוך עליה (ואם בכלל היא תהיה באופן קבוע או שבכל פעם יביאו מישהי רנדומלית)...

אולי אפשר להביא לשם בייביסיטר משלך? אם תמצאי מישהי כזו...

שוחחתי איתה בהתחלה נשמע שהיא שם בשביל הכסף

ממש מבאססס!!

גם אני עובדת בשביל הכסף... אחרת הייתי נשארת בבית או עושה דברים אחרים בשביל הכיף

אבל היא משתכרת תמורת עבודה. והיא לא עושה אותה.

הייתי מדווחת למנהלים.

הייתי בשיעור התעמלות לנשים אחרי לידה

היינו קבוצה קטנה וחמודה עם תינקוות פלוס מינוס באותו גיל

וכולן הביאו עגלות והילדים ישנו בנחת

והסבירו כמה בבוקר התינוקות רוגעים

ואני אף פעם לא הצלחתי להתעמל יותר מ5 דקות ברצף

אחרי 3 שיעורים נשרתי בתחושת כישלון עצומה

למה-רק- הילד-שלי-כל-הזמן-בוכה??

(הוא גדל ב"ה והיום ילד מקסים אבל היה תינוק באמת בכיין יוצא דופן)

בקיצור, בחויה שלי לא הייתי בונה על זה שיהיה רגוע, אבל הייתי מעדיפה שיהיה בצד החדר בסטודיו ולא בחדר עם האמא הזו

סליחה אבל לא נשמע שאפשר לסמוך עליה

נניח קשה לה להרים, אז למה לא קראה לך באמת? אדישות מוגזמת

למה היא שם אם לא בשביל זה...
הזוי שזה ככה מתנהל, הייתי יוצאת מהחוג וגם אומרת את הסיבה...

להרבה זמן שהחולצה לא תדהה

ולעבור נקודתית על הכתם כמה דק' ואז לשטוף במים.

רק אם הכתם יחסית רחוק מהצבעוני.

סנו אוקסיזן ניסית? לרוב מוריד כתמים.

עלול להוריד צבע לצבעוני.

לדעתי כדאי לעשות את זה רק אם שום דבר אחר לא עזר

וסנו לא ניסיתי,

תודה רבה בכל מקרה!!

ופיירי או הספריי של קליה

היא מצליחה להוריד הכל מהבגדים ☺️

אם רחוק,

אפשר לנסות לפנות לרב זילברשטיין. 

אם זה עניין רפואי- הלכתי יש רבנים שיש להם ידע הלכתי ורפואי שיכולים לעזור, אם מפרטים להם כמו שצריך את המקרה. אם זה עניין נפשי של קבלת החלטות בחיים, אפילו רב בית כנסת שמכיר אתכם טוב יכול לספק מענה הרבה יותר מוצלח ממשהו שלא מכיר אתכם באופן אישי.

גם פסיכולוג ירא שמיים או יועץ תעסוקתי או משהו אחר שזה המקצוע שלו יכול לעזור הרבה יותר. להם אין היכרות אישית אבל בוודאי שיש להם הרבה יותר כלים מרב גדול שלא הוסמך לזה ולא יכול לעשות יותר מלתת ברכה מעורפלת.

עם ראיה מיסטית שיש להם סיעתא דשמיא בהכוונות הרוחניות שלהם

ולא סתם יעוץ על סמך חוכמה וניסיון חיים (שזה גם חשוב כמובן) 

מזמן חורבן בית המקדש בטלה הנבואה ואין לנו שום "ראייה מסטית" או "הכוונות רוחניות". איזה מושג מעורפל דומה. אפשר תמיד להתפלל, והמתפלל על חברו נענה תחילה, במיוחד אם הוא צדיק. אבל אבל לדמות כוחות רוחניים וכל מיני קמעות וכישופים  ע"י בשר ודם זו עבודה זרה של ממש.

אם יש מישהו שטוען שהוא מבקר בעולמות עליונים או יודע חשבונות שמיים, במיוחד אם הוא דורש "צדקה"/"כופר נפש"/ וכו', ממליצה לברוח מהם כמו אש.

(על הרבה מרבנים גדולים באמת מתאגדים כל מיני עסקנים שמנצלים את השם שלהם לע"ז שכזו והרב עצמו לא אשם, אבל עדיין לא כדאי לקחת חלק בזה.)

ולעניות דעתי, אם מכבדים ומעריכים באמת רב מסוים, לא מפריעים לו עם שאלות בסגנון "איפה כדאי לגור" שהוא לא יכול לענות עליהן בלי היכרות אישית. כל מה שהוא יכול זה לתת ברכה מעורפלת, שלא שווה את הטרחה לא לכם ובמיוחד לא לו.

לא אומר שהוא לא קיים, הוא בהחלט מופשט וקשה לתפוס אותו בהבנה

אבל מי שיש לו אותו מבין על מה מדובר, וזה לא נבואה, נבואה זה היכולת לקבל מסרים מאלוקים,

ראיה מיסטית זה היכולת לראות מעבר לחומר, מעבר לזמן, מעבר למוגדר, זה בעצם לכל מי שהעין השלישית פתוחה לו

ויש אנשים שנולדו עם זה. מכירה המון זה לא כזה ביג דיל.

וזה גם לא אומר שהם ידעו הכל או על הכל, או יבקרו בעולמות עליונים או יקחו כספים

כן, יש אנשים שלקחו את היכולת שלהם כדי לשלוט באנשים או להרוויח מכך כסף שזה מן הסתם לא חיובי. 

כישוף זה משהו אחר, וגם עבודה זרה זה משהו אחר.

וברכה, במיוחד בדברים גורליים זה משהו שבהחלט הרב ישמח בעיניי לברך 

איזה מקור יש לך לכל מה שכתבת פה?

מקור אמיתי שמבוסס על שרשרת הפסיקה היהודית או  מחשבת ישראל המוכרת, לא רבני יוטיוב וטיקטוק שבלי ללמוד ולשמש תלמידי חכמים מתחילים לעוות את הזוהר ולמכור קמעות ולחשים. במקרים הכי גרועים גם לייצר סביבם כת, על כל המשתמע מכך.

מושגים מופשטים שקשה לתפוס זה האינסוף, האלוקות, או עולם הבא, לא השרלטנות הזאת.

למי שיש ראיה מיסטית

ולמה את מערבבת בין הלכה לבין יכולת אינטואטיבית שהיא כמו לדוג' יכולת מוזיקלית או יכולת ויזואלית

מי שכבר לוקח את היכולת הזאת כדי שאנשים יסמכו עליו בענייני הלכה ויהדות זה כבר משהו אחר, זה עניין שלו

באמת אנשים נוטים יותר להאמין שמי רואה מעבר, לצערי זה באמת מסוכן

והשורה האחרונה לא סותרת את שאר הדברים שכתבתי. 

אנחנו כן מתייעצים גם בעניינים כאלה

אני לא רואה רב כבעל יכולת מיסטית, אבל גם לשיקול איפה לגור צריך לפעמים דעת תורה כשיש התלבטות. כי התורה נותנת חכמה אחרת ויש דברים שהרב חושב עליהם שאנחנו לא, ויש לתלמידי חכמים סיעתא דשמייא כשזה נעשה לשם שמיים ולשם מצוות חסד ולא חסרים כאלה..

אני כן חושבת שמי ששואל צריך להפעיל שיקול דעת ולראות אם מה שמייעצים לו נכון לו ולא לראות את השאלה כפסיקה שאין לחזור ממנה, אבל עצם השאלה וההתייעצות איננה פסולה בעיניי

אני גם לא שואלת שאלות כאלה בגלל מיסטיקה.

לא מאמינה בזה שהוא רואה דברים....

אבל כן כי הוא אדם חכם וסביר להניח בעל נסיון ובעל תורה.

ולכן זה דעת תורה.

דבר נוסף אני מאמינה בברכה שלו להצלחה בדעה שלו.

אני כן מאמינה שהוא שליח של הקבה להעביר לנו בצורה הזו את מה שנכון לנו.

נמנע מזה.

אבל הוא יודע שהוא נותן לאנשים עצה ורוגע ושקט נפשי והוא גם יודע שברכות שלו שוות משהו.

ההקרבה הזאת שהם עושים למען עם ישראל ואהבת ישראל שלהם זה משהו בלתי נתפס. ואני מדברת על גדולי עולם שלא לוקחים שקל, אין סביבם חצר והם חיים בצניעות.

אני התברכתי מפי גדול דור וראיתי ישועות רבות.

עשיתי זאת כי מילה שלו זו ברכה ויש לו סייעתא דשמיא גדולה. 

ואיפה הוא יושב? איך אפר להגיע אליו?

כשנמצאים בצומת דרכים.

בזמנו התייעצנו עם רב הקהילה שהיה לנו ועכשיו הוא עזב בגלל פוליטיקות שונות וזה ממש מבאס.

אם לא תמצאי אז אולי אפשר להגיע לקברי צדיקים ולבקש עצה.

הייתי אצל ד"ר גורביץ' ואצל ד"ר דניאלה נווה. שתיהן ממש טובות ויחסי אנוש מעולים, אבל לא מקבלות כבר בקופה שלי.

ואחרונה שהלכתי אליה יש לי ממש טראומה ממנה🥺 ממש לא הייתה נעימה.

נסיעות ארוכות

אינה וינשטיין לא מצאתי בכללית 

אבל ממליצה לברר על רופאה מומלצת באיזור לא דווקא בקופה שלך, ומקסימום לעבור קופה.

אני עברתי לאחרונה כולל ילדי רק בשביל הרופאת נשים ..

למפקחת?

בעיקר חשוב לי לדעת שלא מפספסת משהו אחר יותר רציני 

כמו דלקת וכד'

כאבים וחולשה בכל הגוף

חוסר תאבון

טיפה מנוזלת

וכאבי ראש תמידיים

יושנת גרוע גם

התחיל ביום רביעי שעבר

אבל היה לי כמה פעמים דלקות שונות ללא חום

אז זה לא המדד

לכן עשיתי בדיקת דם

כאבי גרון

מיגרנות וסחרחורות כבר כמה ימים

בחילות...

חשבתי זה מלחץ. אולי קורונה באמת.

איפה בודקים?

זה נשמע ממש וירוס רגיל ויראלי

גם אני הרגשתי ככה לפני שבוע

ולעיתים רחוקות קורה גם כשאני מעמיסה על עצמי יותר מידי פיזית…

וכשהייתי נערה הרגשתי ככה כל הזמן עוד לפני שהכריזו על הקורונה

(מנסה פשוט להרגיע)

כי עשיתי בדיקה ויצא שלילי.

גם בבדיקות דם לא רואים כלום

הכל תקין ב''ה

גם לא דלקת

עשיתי בדיקות דם בינתיים הכל תקין..

הברזל מידי גבוהה 

בחיים לא היה לי את זה

קצת מעל 16 🙄🤷‍♀️

אולי יש לי עודף ברזל??