פורום הריון ולידה (עמוד 1574)

מתחזקים באמונה ובתפילה, ואם הפחד מפריע להתנהלות אז הולכים כבר השבוע למרכז בריאות האשה בשביל הרוגע והבריאות הנפשית♥♥♥

חיבוק.... ממש קשה להיות רגועה אחרי שחווית כזה דבר....
תנסי להרגיע את עצמך ולהסיח את הדעת כמה שיותר.. אין לך שליטה על זה....
לאכול ולשתות טוב, לבכות אם עוזר לך לפרוק את המתח, להפגש עם חברות או למצוא מקורות אחרים לשמחה...

מה אני אומרת

למה באתי?

להגיד בפשטות שזה הריון אחרי הפלה ואת חוששת....נראה לי יבדקו..

אני חושבת שמאוד לגיטימי לבדוק שהכל בסדר אם את חוששת, בפרט שאת אחרי הפלה

אני חושבת שהם יתנו לך להבדק ויבינו אותך (אולי לא כל יום... אבל אולי יתנו לך היתר/רשות להבדק בתדירות יותר גבוהה מאישה רגילה...)

בהצלחה וחיבוק! שהכל ילך כשורה בבריאות ובמזל טוב ובידים מלאות! אמן!!!

באותו מצב בדיוק..

אני הגעתי למסקנה שלעולם אני לא אשפוט מי שעברה הפלה על לחץ והיסטריה או כל דבר אחר.

ההריון הזה שונה מכל מה שחוויתי לפניו, הוא מלא בחשש, בקושי להתחבר לעובר ובלחץ מכל דבר קטן.

 

בעיני, אם זה יעשה לך טוב וירגיע אותך, לכי למוקד ערב  של הקופה עם תירוץ כלשהו (שלא הרגשת תסמינים למשל) ותרגעי. זה שווה את הנחת שלך. 

 

חיבוק נשמה, אם השכל פנוי להקשיב אז תזכירי לעצמך שהפלה אחת לא אומרת כלום על היכולת שלך להרות ולהביא חיים לעולם. הפלות בשליש ראשון הן בין 20%-50% מההריונות (כולל הריונות כימיים) ולרוב קורות בשל פגם כרומוזומלי שלא תלוי באף אחד מכם.

אם ירגיע אותך לקבל ברכה מרב גדול אז תפני את/ בעלך. לי אישית יש הודעה ששלח לי הרב שלנו אחרי ההפלה שסיפרנו לו עליה, ובכל פעם שקשה לי אני קוראת אותה והיא ממלאת אותי אמונה וכוחות. 

 

שיהיה הריון בריא, תקין, קל, רגוע והכי חשוב- בידיים מלאות ובבריאות לך ולתינוקי. 

 

אתן ממש מחממות לי את הלב

ההריון הזה הוא גם כל כך יקר!!!!

הגיע אחרי הרבה טיפולים ושנים.

מרשה לעצמי להרגיש,לפחד,ובעיקר להאמין.

אז ברור שאת יכולה להבדק , אל תחששי

איזה קשה זה לחכות הרבה שנים, את אישה חזקה! חזקי ואמצי! יש לך כוחות על!

 

הכי הגיוני בעולם שמרגישה ככה.
גם לי היה הריון אחרי הפלה. ברוך השם היא עכשיו על הידיים שלי 😍מצטרפת להמלצות ללכת להבדק כל פעם שאת מרגישה שצריך - בשביל השקט הנפשי שלך. זה שווה הכל.

שמדובר בבדיקה של קליר בלו שמכמה שבדקתי נחשבת לא אמינה כמעט .. דבר דומה היה לי חודש הקודם 2 בדיקות עם פס דק מאוד של חברת לייף והגיע המחזור ביצעתי עוד בדיקה שהייתה שלילית.. ככה שאני לא יודעת מה לחשוב כבר

אבל באמת נראה שיש פס, רק שהוא ממש דק...

אני אישית הייתי קונה בדיקה אמינה יותר ובודקת מחר בבוקר עם שתן ראשון.

 

לגבי חודש קודם - שמעתי שבדיקות הריון של לייף הם אמינות, אז אם יצא לך חיובי - אולי היה לך הריון כימי.

ממליצה על תשובה כנה

דומה לביקורת כדי להחשב חיובי. זה לא אומר כלום עדיין
לא התנסיתי עם לייף אבל ראיתי פה בפורום המון מאוכזבות מהבדיקה הזו שגם מראה פסים סתם.
מנסיון הכי אמינה סנסוטסט

אבל אני לא בטוחה שהוא פס שמייצג חיובי, במיוחד אם אמרת שזה חברה לא אמינה + ככה היה לך גם בחודש שעבר.
מניסיון עבר פס חיובי נראה אחרת..
שיהיה בשורות טובות!

לאנונימי יש מטרה ברורה ואנחנו מבקשות לא להגיב ממנו ''סתם''.

למקרה שפשוט כבר היית מחוברת ממנו:
להבא- תפתחי את האנונימי בכרטיסיית גלישה בסתר, ואז תוכלי לזגזג בין הניק שלך לאנונימי בלי צורך להתנתק.

תודה רבה🌷

לכן אומרים שהבדיקה לא אמינה כי תמיד יוצא פס ואז או שזה הריון או שלא ומה זה עוזר לך.
קיצר חכי לאיתור ותקני בדיקה אחרת

רוצה לשתף?

רק יכולה להגיד שאני מרגישה ממש לבד. וממש עצוב לי עם זה

וחגים זה דבר שמעצים מאד את התחושה של הבדידות..
מקווה שבקרוב תרגישי טוב יותר עם עצמך💗
ואם את רוצה להתכתב באישי אז בכיף

לא פשוט, אבל את תעברי זאת בעזרת ה'
תיזכרי בתקופות יותר טובות
ובאלו שעתידות להגיע
כל ירידה היא לצורך עלייה.. אותי לפחות זה עודד..
אם את רוצה לשתף בפרטי, מוזמנתת💕💕💕

נכון. כל פעם שחוויתי קושי גדול שהצלחתי להתמודד איתו, הרגשתי שאחרי - זו עלייה.
רק שעכשיו אין לי כח להתמודד. בא לי להניח את ההתמודדות בצד ולברוח ממנה קצת. לאגור כוחות בינתיים.

אם זה מה שאת צריכה כרגע, אז זה הכי טוב בשבילך.
את תצאי מחוזקת.

מוזמנת גם לפרטי אם בא לך....
מקווה שהכל יסתדר לטובה ומהר
ולכולנו קשה בחיים האלה.... את לא חריגה

אולי מהבאסה שלי, אבל רוצה לומר לך משו - להגיד למישו שנמצא בקושי שהוא לא חריג זה לא תמיד כזה מנחם, זה קצת מגמד ואפילו מעצבן למרות שזה נכון.
כי זה שקשה לי ולעוד אחרים לא מקל על הקושי שלי. אני חווה את מה ששלי ואני ממש בעיצומו כרגע.
לא יודעת למה אני מרגישה צורך להגיד לך את זה. אולי זה קצת מטיף אפילו, מתנצלת, אבל את גורמת לי להרגיש קצת במילים שלך שאין לי לגיטימציה

אם זה גורם לך להרגיש ככה - אז תתעלמי

אני בעצמי כשהיתי באיזה קושי וחברה ניסתה לעודד אותי ואמרה ש'לכולם החיים לא קלים' דווקא ממש התעודדתי מהמשפט הזה, כי לפעמים נראה שכולם מוצלחים ומצליחים ומאושרים ו'רק אצלי משהו לא בסדר, וכנראה באשמתי' ולכן המשפט כן עודד אותי
לא התכוונתי שאין לגיטימציה, בכלל לא
חיבוק.. זכותך להתלונן ולהתבאס, לא התכוונתי לכך.. סליחה אם כך הרגשת..

אמנם לא פירטתי את שלי ולכן את לא יכולה לדעת, אז כנראה הגבת מהמקום שלך שחושב שהקושי שחי הוא בהסתכלות על אחרים או שאני מאשימה את עצמי במשו אבל זה לא העניין.
אני עומדת כרגע בפני קושי אובייקטיבי שקשור רק אליי ומאוד קשה לי להתמודד איתו
תודה בכל אופן, לקחתי את החיבוק❤️

כשאומרים לי את זה בשעת קושי כביכול כדי לעודד\לנחם אותי

זה ממש מעצבן אותי ומקשה עלי יותר. מגמד את הקושי שלי ומקטין אותי ואותו

 

שולחת לך חיבוק וכוח!

מקווה ששבץ עברה לך בטוב למרות הכל

ייקח לי קצת זמן להבין איך לצמוח מזה

הלוואי שיעבור וישתפר ויהיה יותר טוב!!

תיאורטית רעיונית- משלימה עם המציאות ובודקת איך לעזור לעצמי
תודה על ההתעניינות❤️

שולחת לך מלא כוחות וחיבוקים מרחוק!!!

וואו.

את יודעת יקרה שממש "שומעים" מהמסך ומהמילים הכתובות את הקושי שלך?

ממש ממש.

 

אני לא יכולה לדעת מה את עוברת, אבל מה שזה לא יהיה, הוא שורף מאוד ופשוט שואב את כל השמחה והטוב (לפחות בהרגשה), וממש חשוך שם

וקר

ולא ידוע

ועצוב

וחסר אונים

ומייאש

וכוואב

כואב כואב כואב

 

תני לעצמך יקרה שאת זמן גם לכאב הזה.

להיות איתו.

לבכות

להוציא אותו

להסתכל עליו

 

יושב שם הרבה שגורם ללב הטוב שלך לכאוב ואת היקרה תני לעצמך את החמלה להיות עם עצמך גם שם, גם בחושך ❤

 

ודעי יקרה, שכמה שזה נראה לפעמים - 

את לא לבד!

את אף פעם אף פעם לא לבד!

 

הקב"ה תמיד תמיד איתך

יש לך את עצמך תמיד

ואני בטוחה שיש עוד אנשים שאוהבים אותך מאוד מאוד מאוד בעולם האמיתי

וכמובן גם כאן הפורום

את אישה יקרה יקרה

שתמיד רוצה לעשות טוב לאחרים

שתמיד יש לה מילה טובה וחיזוק לכולם

ועכשיו, גם לה קשה.

כי היא אנושית

כי היא בנאדם

בנאדם מדהים, אבל בנאדם, בשר ודם.

 

ועכשיו גם תורנו לחבק אותך בחזרה

ולומר לך שאנחנו אוהבות אותך מאוד מאוד

ושאנחנו כאן בשבילך

שאם תרצי לכתוב כאן, לפרוק את אשר על ליבך

או אם תרצי לשוחח בטלפון

או כל דבר -

אנחנו כאן!

 

ואת תצאי מזה,

והאור עוד יפציע, את תראי!

נכון שיש הרבה חושך ואיכסה ורע רע רע רע וכ"כ רע בדרך, אבל הוא יגיע!

ועד אז -

אנחנו כאן ❤❤❤❤❤

חיבוק גדול גדול גדול אהובה שאת

ממש הצלחת להבין אותי. זה כשלעצמו, ההכרה בקושי ובחושך ובחוסר האונים, הרבה בשבילי.
אני יודעת שאצא מזה, רק תוהה לעצמי איך ועם אילו תובנות
אני מרגישה קצת מבולבלת כרגע ולא מבינה. ואני גם לא מרגישה טוב פיזית אז כנראה זה גם משפיע.
תודה על המילים החמות והחיזוקים. ממש מים קרים לנפש עייפה

וואו שמרגישים פיזית רע - זה פשוט הקש ששבר את גב הגמל!

מזדהה איתך מאוד מאוד מאוד

רק לאחרונה קרו לי כמה כאבים פיזיים שפשוט השביתו אותי ופשוט מיררתי בבכי במיטה וזה הציף אצלי את כל העולם ואשתו כולל אובדנים מהעבר, על אבי ז"ל ועוד, בכלל והכל פשוט הצטרף והצטרף וזה היה יותר מדי!!!

מבינה אותך ממש ממש.

אם יש דרך להקל ולו במעט מהכאב הפיזי זה כבר יעזור.

כשאנחנו מרגישות טוב יש טיפה יותר כוחות להתמודד ולהיות עם צלילות ובהירות להבין מה הצעד הבא שנכון לעשות כאן, ואז גם אם יש דרך לעבור - לפחות היא סלולה ובהירה פחות או יותר

אבל בחושך הגדול גם את זה אין

אין כיוון

לא מוצאים את הידיים והרגליים

לא יודעים מה לעשות

פשוט מרגישים מחוצים בין שני קירות שכל אחד מהם יותר מפחיד ואכזרי מהשני והם הולכים ומתרקבים ומוחצים יותר ויותר ויותר וכבר אין אוויר...

וואו

במצבים כאלה אני פשוט זועקת לה': קשה לי! תעזור לי! קשה לי קשה לי קשה לי!

לישועתך קיוויתי ה'

ומנסה לזכור בכוח שאחרי שיש ירידה, בד"כ האור ממש מעבר לפינה ותהיה גם עלייה

ותהיה ישועה שלמה

וברגע קטון עזבתיך -

אבל ברחמים גדולים אקבצך!

וכמה כמה שזה לא נראה עכשיו - כך יהיה!

האור והטוב יהיו גדולים ומאירים עשרות מונים מהחושך!!!

 

ועוד חיבוק גדול על הבינתיים הנוראי הזה

ואני באמת כאן אם צריך לכל דבר ❤

אם לומר ליתר דיוק - אצלי זה מה שעושה את כל ההבדל בהתמודדות.
תודה על החיזוק, צריכה באמת למצוא את הרגע הזה ולנסות לפתוח את הלב בתפילה. ותודה גם על הדלת הפתוחה לשיחה. שוקלת בחיוב . את באמת מדהימה

יכולנו לנהל בדיוק שיחה הפוכה עד לפני כמה ימים

 

והרגע לתפילה - כשמו כן הוא. קחי לך עכשיו רק רגע. פחות מדקה. רק לומר אפילו את שלוש המילים: לישועתך קיוויתי ה', או כל משפט אחד. רק אחד. שאת רוצה.

ה' כבר רואה ללב שלך

את כל הכאב וכל הדמעות הוא רואה ואוסף.

 

 

ותשקלי לחיוב חיוב ככה זה 100% ולא רק יותר גדול מ50

 

תבקשי ממנו שלא יתקרב לאזור של המיטה.
בעלי מתכוון לעמוד רחוק מאד מהמיטה
המצווה תחול עליו גם שם.
בכל מקרה כרגע מתקיימת אסיפה עם המשטרה ורבנים וכו' כדי לתכנן הכל בצורה כזאת שלא יקרו אסונות.הלוואי

נראה שהוא הפנים חחח

כמה שיותר רחוק, ללכת לאט, לא להידחף.. זה באמת מלחיץ!

ומאוד אחראיים.. ועדיין

כל הערב בלחץ.

פרשו שוטרים
סגרו כבישים
הכינו טלפונים לוויניים למקרה חירום
הכינו תוכניות לחילוץ
רצו להקים בית חולים שדה

ואני משערת שבשטח יש כל הזמן הערכות מצב. . אז אפשר אולי קצת להרפות ..
וכן, גם בעלי שם.

זה מקום מאד קטן
ואני שומעת ברדיו כל הזמן.
רבון העולמיים זה קצת מפחיד אותי.

רק שאף אדם לא ייפגע
ולא יהיה חילול ה' .

האמת, אני לא מצליחה להבין את זה.
אין אחריות אישית לבחורים האלה?

מה יקרה אם יבואו מחר או מחרתיים להגיד תהלים בקבר?

שרק לא יהיה אסון.


טומנים את הרב עכשיו.



וכנראה הם רוצים להיטמן יחד איתו.....

היום זה הנייעס
מחר עוטפים בזה דגים....

הכל יהיה בסדר. בעזרת ה'

תודה על התגובה שלך!

ב"ה...

תסתכלי על אורית לייזרסון בפייסבוק
יש קורסים ביום של "פשוט ללדת", גם פרסום בפייסבוק

לגמרי בגישה טיבעית.
של נחמי סגל, היתה לידה מהממת!

וזה עוד היה תקופה רגועה, והייתי מחלימה די טרייה

מתי ילדת?

במעייני הישועה
הייתי עם מסיכה רק בקבלה נראלי. אני די בטוחה שהורדתי אותה בתחילת הצירים ולא אמרו לי כלום. בלידה בוודאות הייתי בלי.
רק אח''כ כשהעבירו אותי להתאוששות אמרו לי לשים.
באשפוז - היה צריך מחוץ לחדר לשים.

כשיש גל קורונה בכל המקומות מקפידים יותר.
כשיש רגיעה רוב המקומות מקלים.

באיזה שבוע את?
אין לדעת מה היה מצב הקומונה עד הלידה..

ובחדר לידה לא העירו לי על מסיכה אפילו פעם אחת.
כן אמרו לי בהתחלה שאם זה בסדר מבחינתי עדיף שאשים אבל בשורה התחתונה שאעשה מה שנח לי והם יתאימו את עצמם.
כן שמתי לב שאם הייתי עם מסיכה אז המילדת היתה עם מסיכת פה ואף
אם הייתי בלי היא הוסיפה מיגון של מסכת שקף

בשום שלב לא דרשו ממני לשים
בטח שלא בלחיצות

בשום שלב.
לא בקבלה לא בלידה עצמה ולא באשפוז

בניתוח, אז רק חלק מהדברים רלוונטיים לך:
גם אני ממש-ממש סובלת ממסכה, ובניתוח ובהתאוששות בעיקרון הכריחו אותי להיות עם מסכה. אבל שמתי אותה חלקית כזה (לא ממש על כל האף), ועל זה לא העירו לי.
באשפוז עצמו - הייתי בביות מלא (חוץ מהיממה הראשונה, אבל הביאו לי את התינוקת להנקה וכו'), ובעיקרון עטיתי מסכה בכל פעם שבא איש צוות לטפל בי, אבל בהמשך די חיפפתי בזה ואף אחד לא העיר לי. (אולי גם כי עשו לי pcr ביום הראשון כי הבת שלי בבית התגלתה כחיובית, ויצאתי שלילית)
בקושי יצאתי מהחדר, וכשכן שמתי את המסכה בערך.

מקווה שתשרדי... אני כל הזמן אומרת שזה נס שאני שרדתי עם המסכה, למרות שלפני שנה לא היתי נכנסת לשום מקום סגור בגללה...

לי לא אמרו כלום על מסיכה, למלווים כן
גם בקבלה, גם בחדר לידה, גם באישפוז

נחשבים להכי פחות מקפידים.
בלידה בכלל לא שמרתי על מסיכה (ממש בהתחלה של הקבלה כן, ברגע שעברתי את הטריאז למוניטור הורדתי)
במחלקה מקפידים מחוץ לחדר בשביל לשמור על היולדות האחרות

הייתי עם מסיכה רק במיון עצמו ורק כשהייתי בחדר המתנה או כשנכנסו לבשוק אותי בחדר בדיקה ובשינוע לחדר לידה
בחדר לידה לא הייתי עם מסיכה רק כשנכנס המרדים של האפידורל...
בעלי כם היה עם מסיכה כשנכנסה מיילדת/כל איש צוות אחר.. אבל גם, לא היו קטנוניים היו מקרים שהוא שכח להרים חהסמטר ולא אמרו לו כלום..

במחלקת יולדות לא הייתי עם מסיכה רק כשבאו אנשי צוות או יצאתי החוצה למחלקה עצמה מהחדר

רק כשהגעתי למחלקה נתנו לי מסכה, כשנכנסתי לחדר הורדתי אותה ולא אמרו לי כלום עד השחרור.
(אבל ילדתי לפני שהגעתי לבית החולים, לא יודעת מה קורה במיון יולדות)

לכשירווח

(במחשבה שנייה - לא מבטיחה שאקרא את הסיפור, למרות הסקרנות. קצת קשה לי עכשיו לקרוא סיפורי לידות רגילות...)

בטוחה שהבת שלך מאושרת שזכתה בך ולא כ"כ אכפת לה איך היא יצאה מהבטן!

אבל צחוק בצד.. מבינה את הכאב הזה♡♡♡
מאחלת שתגיעי למקום טוב איצו, אבל בנחת,מותר לקחת את הזמן להתאבל על זה..

לבת שלי זה לא משנה כנראה, ואני מאושרת בה ולא משנה איך היא יצאה, אבל הדקירה בעינה נשארת, וזה בסדר, לדעתי העיקר שאני זוכרת את הטובות הענקיות שקיבלתי!
(לא רוצה לנצל"ש יותר מדי - אבל מזל שזה לא הניתוח הראשון שלי, כי אחרת הייתי בטוחה שכאבי הבטן שלה נובעים מזה שנולדה בניתוח... אבל כיוון שהקודמים שנולדו בניתוח לא סבלו ככה - לפחות אני יודעת שזה לא קשור )

אבל הגעתי ישר ללידה.
אולי מי לוקח לה זמן ללדת אז בכל הזמן הזה מבקשים להקפיד על מסיכה..
ילדתי בעין כרם

גם עכשיו אם תלכי למסעדה תראי שכולם סביבך, כולל המלצרים, בלי מסיכה (הייתי לא מזמן ביציאה מהעבודה ודווקא בעבודה אנחנו כן מקפידים)

אז אישה יולדת בחדר לידה תדרש למסיכה?

מבחינתי המשיח מגיע ביום שבו מוותרים על המסכות בכלל...

אבל הנתונים התחילו לעלות אז לא יודעת להגיד לך

ובכותרת אחרת רשמו שיהיה לפחות עד פסח

מבאס חיכיתי לרגע הזה כל כך

דרשו שהמלווים יהיו עם, אבל אני לא.
ילדתי בהר הצופים
ילדתי בסוף החופש הגדול, שבועיים לפני רה, שהקורונה הייתה בעליה...

ובחדר לידה נתנו לי להיות בלי מסיכה לאורך כל הלידה

סביר שהביוץ התחיל ברביעי בזמן הכאבים או מעט אחרי.
24 שעות אחרי כבר אי אפשר להכנס להריון. אבל קחי מרווח בטחון ותדעי שיש מקרים נדירים של ביוץ שני או ביוץ ארוך וכו.
המחזור יגיע 12-16 יום מהביוץ זה לא בדיוק שבועיים אז זה לא משנה אם את סופרת מהביוץ או אחריו

מוזמנת לשלוח לי שם לתפילה בפרטי ואתפלל עליך בעז'ה♥♥♥

הריון לא תמיד מסתיים עם ילד

מנסיון

 הריון תקין עם תינוק מהמם ובריא בסופו בקרוב בעז"ה!!

הרבה נחת
בריאות
ילדים בריאים ומתוקים
בקרוב
זה קורה
ממני שהייתה במקום הזה וחיכתה כמה שנים

בשורות טובות ומשמחות בקרוב 🙏♥️

כמו תחילת מחזור 

ממש צריכה להחליף פד

ולא לחכות ליום ראשון

בסוף זה היה הפלה
ב"ה מרגישה טוב

אנחנו פה אם את רוצה לדבר על זה.
בשורות טובות בקרוב בעזרת השם ❤️

וגם הבנתי שזה טוב כדי להתנקות
אמרו לי מהחברה של המסטיק התמני

ולקחתי בסוף מולטי ויטמין להריון של אלטמן כי זה מה שהיה לי

לא יודעת אם זה עזר אבל הרגשתי טוב והדימום נגמר יחסית מהר...

 

וחיבוק ענק. בעזרת ה' בשורות טובות בקרוב!

כתבתי בגוגל
ראיתי שחלק כותבים שזה סתם עשה להם בלאגן
מצד שני הבנתי שהגוף פורה אחרי הפלה
אז כן רוצה לחזק שיהיה יותר סיכוי

מיד לעניין לעניין

 

עברתי הפלה

 

משו לחיזוק??

 

מאחלת לך הריון זריז שלא תשימי לב אפילו וכבר תהיי בחודש שני

בע"ה שה' ימלא חסרונכם במהרה

יכול להיות ביוץ מאוחר ואז גם המחזור יאחר, אבל לא יכול להיות שהפער בין הביוץ למחזור יהיה כל כך קצר.
אבל שוב, הבדיקה שהעלית לא מראה על ביוץ קרוב. לאורך כל החודש יש רמה מסויימת של ההורמון הזה, בימים שלפני הביוץ היא עולה ומגיעה לשיא 24 שעות לפני הביוץ.

תמיד יש פס כלשהו, בדיקת ביוץ חיובית כשהפס בדיקה דומה לבקרה.

הכי חכם לחכות לאיחור, ואם מאחר ביום-יומיים לעשות בדיקת הריון. אי אפשר לדעת בודאות על הריון עפ"י בדיקת ביוץ. וביוץ תמיד (למעט במקרים חריגים מאוד) יהיה 14 יום לפני המחזור (וגם אם לא 14 אז 12-13...)

אם אני מקבלת כל 28 יום בערך אז ב14 זה ביוץ? ולקחת ספייר מהיום העשירי? זה נע בין 27 ל29 לרוב זה 28 יום

עדיף לעשות באיחור אבל יש בדיקות שמזהות יום/יומיים לפני האיחור

אני מבינה אותך, ממש
עצוב שפורים קצת מאבד מהמטרה שלו
כי כל העניין זה לשלוח לא רק לחברים הקרובים
אני חושבת שמה שיכול לעודד זה באמת מה שכתבת- שהאושר נמצא בבית. בבעל, בילדה
הרבה אושר ושמחות❤️

להיות הכי שמח בשנה

שדווקא יוצר מתחים , בעיות וקשיים דווקא מזה..

אני חושבת שהעניין בעיקר זה המעמד החברתי שמשתקף מהחג הזה, והשיקוף הזה, שאולי לא בולט ככ בשאר השנה בולט דווקא שח

האמת, בשמחות תמיד אפשר למצוא את המעמד הזה שמשתקף

באלי לבוא אליכן
ולהביא לכם משלוח ענק
ולשים מוזיקה
ולהרקיד אותכם
העיקר שתשמחו..
❤️

שיבואו וינסו בכוח או בצורה מלאכותית לשמח ו'להרקיד' אותם

העיקר שישמחו .

 

זה לא עובד ככה

מה לעשות

הכאב בשרשורים כאלה

זה כי אנשים נשים כמהים לחברות אמת

לידידים למעגל חברתי

לכך שהסביבה שלהם תראה אותם

לא למתנדבים שיבואו לשמח אותם

 

שזה בלי קשר 

כל הכבוד לך על הרצון הטוב!!

שומעים את החום והנשמה שלך

 

אבל קצת צרמה לי צורת הכתיבה

שמתאימה יותר אולי לשמח אנשים בבתי אבות בתי חולים במצבים לא עלינו מורכבים

זה תגובה לך ול @אמא לאוצר❤
ול @אין לי הסברכי אלו המחשבות שעברו לי כשקראתי את שיתכן♡♡♡


איפה שהוא אני שמחה להיות כזו.. אני מרגישה באופן אישי, אבל לא רוצה להכליל.. כמובן..
שמי שכולם רצים להביא לו ( אם זה לא מתוקף תפקידו או משהו) זה הרבה פעמים לאו דווקא ממקום בריא, והרבה פעמים האנשים המאוד בולטים שכולם רוצים להביא להם זה כי הם קצת מוחצנים ולא כ"כ מאוזנים ובריאים..
אז אני שמחה לחיות את חיי בצניעות ושלא לרצות את כולם ולהתחבב ברמות אחרות על כולם.

ואני מבינה את הקושי שכולם בסעודות משותפות ורק אנחנו לא, וכולם מקבלים מלא ואנחנו לא.
אבל גם אני כזאת ומאז ומתמיד הייתי כזאת, ופתאום מאז הקורונה שבגלל שאנחנו מאוד מקפידים לשמור אז אנחנו עשינו את רוב החגים והשבתות לבד, המשפחה הגרעינית שלנו אז זה כ"כ חידד לי שזה גם מה שאני אוהבת! ככה אני יכולה להרגיש את העומק של החג, בלי הלחץ לרצות את הסביבה,ולעשות את ההצגה כמו כולם, כי הרב פעמים ממש כולם באיזה שהיא הצגה ומשחק שכולם חייבים לשחק. וזה כ"כ כיף לי לא להיות חלק מזה, ולהיות עצמי.
כמובן שעשיתי איזה שהוא דרך עד שהגעתי למקום שלם עם עצמי והבנתי את זה עלי..

אני אתן לכן דוגמא, הזוג הכי אהוב אצלנו בסביבה, שהבעל גם אברך, מלא פעמים שעברתי ליד הבית שלהם שמעתי את האישה צורחת צרחות אימים על בעלה, וגם ההורים שלה ושלו כל הזמן באים אליהם, אבל שמעתי גם ביניהם לבין ההורים צעקות לפעמים.. ואני יודעת ומרגישה שכל מה שמעניין אצלם זה רק מה שיגידו ואיך ניראה בעיני הסביבה.. וזה פשוט עצוב שזה מה שאנשים מעריכים כי תמיד מעניין ומוחצן אצלם, אז יש הרגשה שהכל מושלם .. וזה לא הדוגמה היחידה שעולה לי בראש, איפה שהוא הרבה פעמים האנשים שכולם חולים עליהם זה מהסיבות הלא נכונות.. וגם הרבה פעמים לא! אני לא רוצה להכליל!
כי בתחושה שלי אם אתה הולך עם האמת שלך ומתרכז בעבודת ה' ולא ביחסי ציבור אז לא תאסוף סביבך כמויות אנשים..

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, הדברים עולים לי מבולגן וכמובן אם מישהי אחרת קוראת את זה והיא כן מאלה שכולם באים אליהם לא התכוונתי לומר שאת כך וכך.. רק ניסיתי להסביר מה התחושות שלי ומה אני רואה סביבי..


בכל מקרה חיבוק גדול על התחושה!!! וכמה שקשה לזכור את זה, מה שהסביבה משדרת זה לא דווקא מה שחשוב, אלא מה הקב"ה חושב עליכן. ואתן ניקיות מהממות שאני ממש אוהבת לקרוא ותמיד מחכה לראות אותכן וירטואלית♡♡♡




וגם עוד נקודה שעלתה לי.. כולכן נשואות פלוס תינוק/פעוט, זה שלב שאני זוכרת שבתור זוג צעיר ואחכ גם זוג עם תינוק ממש הרגשתי שלעולם לא נהיה חלק מהמרקם החברתי ואז פתאום עם הילדים זה מגיע יותר, כי יש נושאי שיחה משותפים, וכשאתה הורה עם עוד הורים בגן אז יש תחושת שותפות כזו.. ויש משהו שבאמת עם זה שיש ילדים שקצת גדולים גיל שלוש והלאה..., והם יוצרים חברויות וכאלה נוצרים יותר הקשרים החברתיים עם הסביבה.. ושמתי לב שזה ממש ככה עם כל זוג שמגיע לסביבה שלנו.. בהתחלה כזוג צעיר הם בעינייניה ולא מעורבים, כשיש תינוק אז טיפה יותר וכשהילדים גדלים אז ממש נכנסים יותר.. לא מדברת על להיות שיא החברתיים כמו שתיארתם אלא קשר יותר נעים ולא תחושה של מבודדים..

בקיצור, מקווה שהצלחתי להסביר מה אני מנסה להגיד.. השעה מאוחרת ואני אף פעם לא יודעת להתנסח יותר מדי טוב..
אני הכי מה שתיארתם בעולם.. אבל אני נהנית להיות בלי מחויבויות חברתיות יותר מדי, ולהיות חייבת להכין משלוחים ולהזמין אלינו ולבוא לאחרים.. אבל כן יש לנו הרבה זמנים אצל המשפחות שלנו שעונה על הצורך החברתי שקיים אצל כולנו כבני אדם..

מאחלת לכן שיהיה לכם ונהפוכו מהבאסה תהפוך לשמחה גדולה כבר השבת!! ושתגדלו ותתעצמו מהקושי הזה..♡♡♡♡♡

לפני שנולדו לי כמה ילדים לא ציפיתי בכלל לקבל משלוחי מנות.
תמיד נסעתי להורים עוד מהלילה.
אבל אולי בישוב זה כן יותר מקובל לקבל ולהצטרף לסעודות

ועוד יותר אם גרים בקהילה של ישיבה
אצלנו אפאחד לא נסע להורים, כולם נשארו והביאו משלוחי מנות והכל

שבת שלום ומבורך🥰

משתפת שאני בן אדם לא כזה חברותי, מספיק לי חברה / 2 טובות וזהו.
ולמדתי להסתכל על הדברים אחרת.
גם לנו היו שנים שלא קיבלנו כמעט משלוחי מנות וזה באמת ברגע הראשון צובט את הלב אבל חשבנו לעצמנו ואמרנו
1. יש לנו כמה חברים טובים( זוגות/ משפחות עם ילדים כמונו) אבל אף אחד מהם לא גר איפה שאנחנו. אז הגיוני שבפורים לא נשלח להם ולא נקבל מהם כי הם גרים רחוק.
2. זה שלא קיבלנו זה לא אומר משהו עלינו זה אולי אומר משהו אחר
אולי על הדביקיות של החברים שאנחנו לא נמצאים בה ואנחנו לא רוצים להיות בה. כמו שאנחנו מזמינים חברים לשבת מדי פעם אבל חברים מהישוב זה כמעט ולא קורה( כי אנחנו שקטים יחסית, וכי אנחנו אוהבים את הלבד שלנו עם הילדים).
אולי מה שכתבתי יעודד מישהי בעולם.
ואני אסיים בזה שאת לא נמדדת לפי כמות משלוחי המנות שקיבלת. יש דברים אחרים שיש בך וזה הרבה יותר.

ממש מזדהה

איזה מעליבות הגיסות שלך 🙁.
גם אנחנו לא מוזמנים אף פעם לשום מקום, גם לא בחגים אחרים, כבר כמה שנים שאין לי ציפיות מאף אחד.
עושים בבית וזהו...

ליצור, זה לא תכונה שנולדים איתה ואי אפשר לשנות.
מציעה לך לחשוב עם בעלך אם יש זוג נחמד בסביבה שלא שייך לאיזו חבורה סגורה כבר ופנוי להתחברות ופשוט להזמין אותם לארוחה. אם יהיה כיף ביחד הם בטח יזמינו חזרה ואז תזמינו אותם סתם לקפוץ באמצע שבוע וכו' והנה יש לכם חברים ואם לא יזרום איתם, לא נורא. תמשיכו הלאה, למשפחה אחרת.
תכניסו לכם לראש שזה מצב בר שינוי ותחתרו לשם, לא מתוך לחץ ובאסה על מה שאין, מתוך ביטחון ששווה להיות חברים שלכם ושמחה במה שיש לכם.
מדברת מניסיון, לקח לנו כמה וכמה שנים להתערות חברתית במקום שאנחנו גרים פה ככה שאני לגמרי מבינה אותך.

חג מורכב מסתבר...להרבה אנשים...
חיבוק גדול🥰

ואצטרף לדברי @סופי123
חברים יוצרים. לא נולדים עם חברים.
תמצאי מישהי אחת שאת מתחברת אליה, תעשי איתה הליכות, תזמיני לשבת, תציאעי לה לצאת יחד לסיבוב עם הילדים, תציעי לה להקפיץ את הילד שלה יחד עם הבן שלך לאיזה מקום ששניהם צריכים ללכת אליו. הכנת משהו טעים? שלחי לה קצת.
ככה יוצרים חברויות. וזה דורש השקעה.
אני שמה לב מאוד שבמקומות שבהם יש לי כוח ורצון להשקיע (בעבודה, בלימודים, בקבוצת התנדבות), אני חברותית מאוד ומוקפת חברים, אבל איפה שאין לי כוח או זמן להשקיע (למשל בשכונה), אני באמת בודדה ומצב משלוחי המנות והסעודה אצלנו היה זהה בדיוק למה שתיארת אצלכם.
קיבלתי רק משלוחי מנות ממי שיצאו לנו בהגרלה, לא מעבר. אף אחד לא הזמין אותנו לסעודה (והיו כמה שכנים שאכלו יחד), אבל לא חיכינו שיזמינו אותנו אלא יזמנו בעצמנו סעודה עם בני משפחה אהובים. בגדול אני לא מחכה שיזמינו (גם לא למסיבות וכאלה), אלא יוזמת ומציעה למי שאני רוצה בקרבתה שתבוא איתי. לא תמיד היא מעוניינת גם אבל הכל בסדר, כי האירוע הזה הוא בשליטתי, אני אקטיבית ולא פסיבית ומחכה.

עצוב לי שעצוב לך😔 ושולחת לך חיבוק גדול גדול.

אם הייתי מחכה שיזמינו אותי כנראה שגם אני הייתי נשארת בבית לבד
אני מרימה טלפונים ומתאמצת מאוד כדי שהחגים והשבתות שבהם אני רוצה חברה ייראו כמו שחשוב לי. לא תמיד הולך לי, ברור, אבל זה העיקרון המנחה - כדי ליצור מעגל חברתי צריך לעבוד בזה קצת

סליחה אם אני לא קשורה אבל שואלת מתמימות. למה לא להזמין אליכם הביתה?
לא לחכות שיזמינו אתכם לסעודה, אלא להיות אתם יוזמים סעודת פורים אצלכם עם עוד זוג או שניים, גם אם אתם לא מכירים ולא קשורים...
בדכ זוגות חדשים בקהילה ישמחו מאןד להזמנה כזאת...

מזדהה. גם אנחנו לא נמצאים באיזושהי חבורה דביקית... ואין לנו פה חברים שניתן להזמין אלינו או הם אותנו..
אני יכולה להשקיע להזמין איזה זוג מסוים אלינו, אבל סתם יכביד וגם אם הם יזמינו אליהם, לא יתאים..

אנחנו חילקנו לשכנים שגרים מולנו, ולשכנים שמעלינו. לא בקטע שהם יחזירו לנו, אלא באמת להרבות אהבה ושמחה.
כנל לגבי בעלי הכנתי לו משלוחי מנות והוא הלך עם הילדים לישיבה והם חיפשו את מי שהכי עצוב כדי לתת לו ולשמחו.

חוץ מזה, אולי 5 משלוחי מנות מחברים. ועוד 1 ממישהי שהגיעה לאזור במקרה ביום פורים, אז קפצה לתת. בדכ לא מפה...
מהמשפחות, לא נקבל כי אנחנו רחוקים מהם. וכמובן שלא מחברים שגרים בערים רחוקות..

אז לא הוזמנו.. או שבעצם כן, למשפחה אחת שחגגה בבוקר חלבי אבל לא יכולנו ככ מוקדם.. אז חגגנו בבית עם הילדים, היה שמח ונחמד, בקצב שלנו. וגם להם היה כייף.

גם אנחנו מאוד כמהים לחברים.
זה שהביאו משלוחי מנות, לא אומר אם יש או אין חברים..
יש פה משפחה שמכינה לככ הרבה אנשים משלוחי מנות, בלי קשר לרמת הקירבה.

עכשו מגיעה לזה, ומתמודדת עם הקושי בכתיבה של כל מה שאני רוצה לכתוב
יש מצב שאני עושה לעצמי אאוטינג, אז אם מישהו מזהה אשמח לדעת 🙈

יש לא מזמן היינו גם בצד כזה, גרנו ליד ההורים שלי וכל מה שקיבלנו היה מהמשפחה והשכנים (שאנחנו הבאנו גם וחלקם נתנו רק בחזרה, לא תכננו מראש) ומההגרלה שהייתה אצלנו. ולא הצלחנו למצוא לנו 'חבורה' וליצור קשר עם אנשים, ניסינו להזמין לשבת וזה לא הלך.. גם גם בפורים פשוט הינו עם ההורים אבל זה לא ממש היה זה..
אבל! גם כשעוד גרנו שם, הגענו למסקנה שבשביל חברים צריך לעבוד! לצאת מהבית ולפגוש אנשים, להזמין ולא רק לחכות שיזמינו אותנו וכו'. לא מזמן עברנו לקהילה חדשה, שבדקנו לפני שעברנו וברגע שהחלטנו שאנחנו עוברים התחלנו לעבוד על קשרי חברות! הכללי היה מגיע לערבית, ומדבר עם אנשים, ולפעמים נשאר לערבי לימוד לגברים, אני הייתי באה לערבי לימוד נשים, ומשתתפת ומדברת גם אחרי עם הנשים. אחרי שעברנו התחלנו להזמין משפחות לשבת, אנחנו יוצאים (לפעמים בכח) לסיבוב בשבת ובכוונה ליד הגני שעשועים, כדי שנפגוש אנשים ונוכל לדבר וכו'.. בגלל שאין לנו ילדים אז אין לנו באמת סיבה להגיע למקומות האלה, אבל הבנו שעה יוצרים חברויות!
ועוד נקודה, תמיד חשבתי שכשיש ילדים אז נכנסים למעגל החברתי, כי נפגשים עם ההורים בגן/מעון ואחה"צ ובגני שעשועים וכו'.. והיה לי עוד יותר קשה עם המצב שלנו (בטיפולי פוריות) אבל לאט לאט שמעתי מאנשים שזה לא הולך ככה, שהם גם חשבו שכשיוולדו הילדים אז העניין החברתי ישתפר, אבל זה לא הולך להם.. אז זה חידד לנו שאנחנו צריכים לעבוד על זה ולא לחכות שזה יגיע..

תראי
(או תראינה. לכולן, אני רואה שזה נושא חם פה בשרשור)
יש לי גיסה כזו
ויש לי שכנה כזו
כמי בספר דירה להשכיר-
כל היום מתנות מקבלת
וכל היום פותחת דלת
ומסתובבת


והיו הרבה שנים שקינאתי עד שהבנתי שפורים זה שיקוף של כל השנה
כל השנה גיסתי קונה לחברות שלה מתנות יום הולדת ומסתובבת איתן ומדברת בטלפון ושולחת להן משלוחים קטנים ובאה לימי הולדת חודש וחצי של כל תינוק תורן.

בעוד אני שונאת טלפונים, לא זוכרת ימי הולדת של אחים שלי, אין לי זמן לשוטט בקניות ולשבת עם חברות לגלידה וימי הולדת של פעוטות חמודים ככל שיהיו הם ממש ממש מחוץ ללוז שלי. אני מגיע לברית ולבת מצווה וכל מה שבינהם מבחינתי זה לסבתות בלבד.

כל השנה שכנתי מארחת זוגות ומשפחות ענפות, מתעסקת בשידוכים, מדברת בטלפונים, מארגנת משלוחי מנות ומתנות סופ״ש לכל צוות המעון הילדים של כל הבנין יוצאים ונכנסים בביתה ועושים בו כבתוך שלהם.

בעוד אני לא אוהבת לארח משפחות ענפות בשבת ולא ילדים משתוללים ביום חול והדלת שלי נעולה וצריך לדפוק ולחכות שנפתח כדי להיכנס וטלפונים אני שונאת ומתקשרת רק בחוסר ברירה ואני ממש ממש שמחה שמישהו אחר אוסף כסף למתנות

כל אלו רק דוגמאות כן?
ושלא יובן לרגע שאני לא מעריצה את
שכנתי ואת גיסתי על יכולותיהן
באמת

אבל לי זה לא מתאים . לי יש יכולות ומעלות אחרות
שלא בהכרח גורפות את פרס מסמר החברה והמסיבה
אבל טוב לי איתם כל השנה ועל כן מה לי כי אלין שדווקא בפורים פתאום בא לי ונהפוך הוא? זה לא עובד ככה


תחשבו על זה
מקווה שעזרתי למישהי

נשמע ממש ממש לא נעים!!

כתוש או חתוך, לא שלם.
לא ניסיתי בבגרות אבל בילדות זה היה מבריח אותם

בהריון המערכת החיסונית נחלשת וזה מאוד נפוץ לסבול מתולעים.
להוציא את התולעת.
מותר ורמוקס
יש הרבה תרופות טבעיות,
ועם שמירה מתאימה על הגיינה הן יעלמו גם בלי שום טיפול כשימותו ולא תהיה הדבקה מחודשת

שמן לבנדר

שמוגדרת לשימוש חיצוני.
אני יודעת שהיא מותרת לתינוקות קטנטנים אז שווה לבדוק אם גם לנשים בהריון.

אמנם יקרה אבל נראה לי בהיעדר אלטרנטיבה היא שווה את זה

יעבור מהר

אני הצלחתי להיטהר די מהר ואחכ במחזור ה1 הדפקתי המון זמן עם דימום חחח
אז.. לדעתי תנסי להיטהר מה יש לך להפסיד?

השאלה אם לא יקרה מצב ששניה אחרי המקווה יתחיל שוב דימום..
את אומרת שזה כן הגיוני שנגמר לגמרי?

אבל.. שבוע/ שבועיים אחרי הטיהור הגיע לי מחזור ובפעם הזאת הוא היה ארוך ומעצבן..

אבל קחי בחשבון שמאוד הגיוני שזה יחזור לפני השבעה נקיים. הדימום לא סדיר בתקופה הזאת

רק להיזהר אם האזור עדין רגיש. לבדוק בעדינות

במצפה יריחו ובתקוע מכירה צימרים מהמם
גם בפני קדם אם האזור רלוונטי

תחפשי בגוגל

סליחה שלא יודעת להגיד יותר

הייתי בשניהם, היה מקסים.

אנסה לברר אם רלוונטי

מאפשרים להשתמש בו אז בעיקר מקפיצה לך ומתפללת שילך לך בקלות ובידיים מלאות❣

מנהלת אותו @ט', צריך לבקש ממנה שתכניס.
הרבי פעמים גם במחלקות ivf יש כל מיני קבוצות תמיכה, בכל מיני צורות

שיהיה סגור, וברור שלא יהיה פעיל כמו פורום *הריון ולידה*

לדעתי זה אך טבעי וממש לא חבל

יש דברים לפה ויש דברים לפה. וסה"כ הוא כן פעיל

אבל תודה!

@אין לי הסברהשקט הזה]
@לפניו ברננה!
לוידעת
@אין לי הסבר

הראשונה זה השקט הזה. לא מצליחה לערוך

@מאמינה ומתאמנת
את השלישית!

שאפוווו עליכןןן אלופות

לק"י

@לפניו ברננה! (השניה)

@אמא לאוצר❤?

@לפניו ברננה!?

@אין לי הסבר?

שהשנייה היא @לפניו ברננה! והשלישית היא @מאמינה ומתאמנת.
צריכה לחשוב על האחרות...
אין ספק שאתגרתן - ושהייתן מוצלחות!

לקי
@השקט הזה

@לפניו ברננה!
@מאמינה ומתאמנת
@אין לי הסבר

לפניו ברננה!
💜

@השקט הזה

@לפניו ברננה!

@מאמינה ומתאמנת

@אין לי הסבר

לקי
אבל בשרשור הראשון נחשתי את ברלה!!
למה כתבתן שאפאחת לא נחשה נכון??

לק"י

וגם אלה שהצליחו לזכור פרטים של כל אחת ולקשר מי זו מי.... גם לכן מגיע יישר כח גדול!

העפתן אותנו באוויר וגם ממש ממש הטעיתםלגבי זהותכם!!!!!!
תודה על ההשקעה המטורררפפפתתתת בשבילנו!!!!!!
וץ

היה כיף איתכן!

הצחקתן אותנו כמו שצריך...

 

שיהיה לכן תמיד שמח!

היה ממש כיף ומשמח!
וממש לא חשדתי...

לא ניחשתי אף אחת מהן...

אלופותתת!!!

@השקט הזה
@מאמינה ומתאמנת
@לפניו ברננה!
@אין לי הסבר

🥳🥳

הייתן מעולות!

לק"י
(נראלי זה יתקע לי עכשיו😅)

הייתן פשוט נהדרות!
חיממתן את הלב עם התגובות המפרגנות
גם כאן וגם בהזדמנויות אחרות
שמחתי לעמוד מאחורי המסיכה הירוקה
ולשמח אתכם לקראת פורים אפילו לדקה.
גילינו בזמן הזה הרבה כשרונות,
סימנו כמה לשנים הבאות🤪
עכשיו מוזמנות ללכת לנבור בתגובות של הרבנית הקדושה
ולנחש מי עומדת מאחורי כל תגובה😜

שבוע טוב ומבורך, וכמובן נאחל,
בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל!

ונמאס לי לחרוז חרוזים!!

אבל חותמת על כל מילה.
תודה לכל אחת ואחת על שיתוף הפעולה והפרגון ❤️♥️

כתבתן ממש מוצלח ומשמח!
הוספתן לנו הרבה מאד לאוויר חודש אדר.
תודה רבה

היה כיף ממש
ואתן ממש מוכשרות!
באמת עכשיו הבטן שלי צריכה להשתקם מכל הצחוקים- מישהי פה מכירה פיזיותרפיסטית טובה?
באמת, צחקתי המון 'בגללכן' אז המון המון תודות! ורק שמחה ואושר כל ימי חייכן!

לק"י

אם יבואו לעזור לי בנקיונות

רק שלא יגיעו גם טרולים

או שרק אני נתקעתי עם הר של בדיחות שלא השתמשתי בהן בסוף?