פורום הריון ולידה (עמוד 1575)

יכול להיות ביוץ מאוחר ואז גם המחזור יאחר, אבל לא יכול להיות שהפער בין הביוץ למחזור יהיה כל כך קצר.
אבל שוב, הבדיקה שהעלית לא מראה על ביוץ קרוב. לאורך כל החודש יש רמה מסויימת של ההורמון הזה, בימים שלפני הביוץ היא עולה ומגיעה לשיא 24 שעות לפני הביוץ.

תמיד יש פס כלשהו, בדיקת ביוץ חיובית כשהפס בדיקה דומה לבקרה.

הכי חכם לחכות לאיחור, ואם מאחר ביום-יומיים לעשות בדיקת הריון. אי אפשר לדעת בודאות על הריון עפ"י בדיקת ביוץ. וביוץ תמיד (למעט במקרים חריגים מאוד) יהיה 14 יום לפני המחזור (וגם אם לא 14 אז 12-13...)

אם אני מקבלת כל 28 יום בערך אז ב14 זה ביוץ? ולקחת ספייר מהיום העשירי? זה נע בין 27 ל29 לרוב זה 28 יום

עדיף לעשות באיחור אבל יש בדיקות שמזהות יום/יומיים לפני האיחור

אני מבינה אותך, ממש
עצוב שפורים קצת מאבד מהמטרה שלו
כי כל העניין זה לשלוח לא רק לחברים הקרובים
אני חושבת שמה שיכול לעודד זה באמת מה שכתבת- שהאושר נמצא בבית. בבעל, בילדה
הרבה אושר ושמחות❤️

להיות הכי שמח בשנה

שדווקא יוצר מתחים , בעיות וקשיים דווקא מזה..

אני חושבת שהעניין בעיקר זה המעמד החברתי שמשתקף מהחג הזה, והשיקוף הזה, שאולי לא בולט ככ בשאר השנה בולט דווקא שח

האמת, בשמחות תמיד אפשר למצוא את המעמד הזה שמשתקף

באלי לבוא אליכן
ולהביא לכם משלוח ענק
ולשים מוזיקה
ולהרקיד אותכם
העיקר שתשמחו..
❤️

שיבואו וינסו בכוח או בצורה מלאכותית לשמח ו'להרקיד' אותם

העיקר שישמחו .

 

זה לא עובד ככה

מה לעשות

הכאב בשרשורים כאלה

זה כי אנשים נשים כמהים לחברות אמת

לידידים למעגל חברתי

לכך שהסביבה שלהם תראה אותם

לא למתנדבים שיבואו לשמח אותם

 

שזה בלי קשר 

כל הכבוד לך על הרצון הטוב!!

שומעים את החום והנשמה שלך

 

אבל קצת צרמה לי צורת הכתיבה

שמתאימה יותר אולי לשמח אנשים בבתי אבות בתי חולים במצבים לא עלינו מורכבים

זה תגובה לך ול @אמא לאוצר❤
ול @אין לי הסברכי אלו המחשבות שעברו לי כשקראתי את שיתכן♡♡♡


איפה שהוא אני שמחה להיות כזו.. אני מרגישה באופן אישי, אבל לא רוצה להכליל.. כמובן..
שמי שכולם רצים להביא לו ( אם זה לא מתוקף תפקידו או משהו) זה הרבה פעמים לאו דווקא ממקום בריא, והרבה פעמים האנשים המאוד בולטים שכולם רוצים להביא להם זה כי הם קצת מוחצנים ולא כ"כ מאוזנים ובריאים..
אז אני שמחה לחיות את חיי בצניעות ושלא לרצות את כולם ולהתחבב ברמות אחרות על כולם.

ואני מבינה את הקושי שכולם בסעודות משותפות ורק אנחנו לא, וכולם מקבלים מלא ואנחנו לא.
אבל גם אני כזאת ומאז ומתמיד הייתי כזאת, ופתאום מאז הקורונה שבגלל שאנחנו מאוד מקפידים לשמור אז אנחנו עשינו את רוב החגים והשבתות לבד, המשפחה הגרעינית שלנו אז זה כ"כ חידד לי שזה גם מה שאני אוהבת! ככה אני יכולה להרגיש את העומק של החג, בלי הלחץ לרצות את הסביבה,ולעשות את ההצגה כמו כולם, כי הרב פעמים ממש כולם באיזה שהיא הצגה ומשחק שכולם חייבים לשחק. וזה כ"כ כיף לי לא להיות חלק מזה, ולהיות עצמי.
כמובן שעשיתי איזה שהוא דרך עד שהגעתי למקום שלם עם עצמי והבנתי את זה עלי..

אני אתן לכן דוגמא, הזוג הכי אהוב אצלנו בסביבה, שהבעל גם אברך, מלא פעמים שעברתי ליד הבית שלהם שמעתי את האישה צורחת צרחות אימים על בעלה, וגם ההורים שלה ושלו כל הזמן באים אליהם, אבל שמעתי גם ביניהם לבין ההורים צעקות לפעמים.. ואני יודעת ומרגישה שכל מה שמעניין אצלם זה רק מה שיגידו ואיך ניראה בעיני הסביבה.. וזה פשוט עצוב שזה מה שאנשים מעריכים כי תמיד מעניין ומוחצן אצלם, אז יש הרגשה שהכל מושלם .. וזה לא הדוגמה היחידה שעולה לי בראש, איפה שהוא הרבה פעמים האנשים שכולם חולים עליהם זה מהסיבות הלא נכונות.. וגם הרבה פעמים לא! אני לא רוצה להכליל!
כי בתחושה שלי אם אתה הולך עם האמת שלך ומתרכז בעבודת ה' ולא ביחסי ציבור אז לא תאסוף סביבך כמויות אנשים..

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, הדברים עולים לי מבולגן וכמובן אם מישהי אחרת קוראת את זה והיא כן מאלה שכולם באים אליהם לא התכוונתי לומר שאת כך וכך.. רק ניסיתי להסביר מה התחושות שלי ומה אני רואה סביבי..


בכל מקרה חיבוק גדול על התחושה!!! וכמה שקשה לזכור את זה, מה שהסביבה משדרת זה לא דווקא מה שחשוב, אלא מה הקב"ה חושב עליכן. ואתן ניקיות מהממות שאני ממש אוהבת לקרוא ותמיד מחכה לראות אותכן וירטואלית♡♡♡




וגם עוד נקודה שעלתה לי.. כולכן נשואות פלוס תינוק/פעוט, זה שלב שאני זוכרת שבתור זוג צעיר ואחכ גם זוג עם תינוק ממש הרגשתי שלעולם לא נהיה חלק מהמרקם החברתי ואז פתאום עם הילדים זה מגיע יותר, כי יש נושאי שיחה משותפים, וכשאתה הורה עם עוד הורים בגן אז יש תחושת שותפות כזו.. ויש משהו שבאמת עם זה שיש ילדים שקצת גדולים גיל שלוש והלאה..., והם יוצרים חברויות וכאלה נוצרים יותר הקשרים החברתיים עם הסביבה.. ושמתי לב שזה ממש ככה עם כל זוג שמגיע לסביבה שלנו.. בהתחלה כזוג צעיר הם בעינייניה ולא מעורבים, כשיש תינוק אז טיפה יותר וכשהילדים גדלים אז ממש נכנסים יותר.. לא מדברת על להיות שיא החברתיים כמו שתיארתם אלא קשר יותר נעים ולא תחושה של מבודדים..

בקיצור, מקווה שהצלחתי להסביר מה אני מנסה להגיד.. השעה מאוחרת ואני אף פעם לא יודעת להתנסח יותר מדי טוב..
אני הכי מה שתיארתם בעולם.. אבל אני נהנית להיות בלי מחויבויות חברתיות יותר מדי, ולהיות חייבת להכין משלוחים ולהזמין אלינו ולבוא לאחרים.. אבל כן יש לנו הרבה זמנים אצל המשפחות שלנו שעונה על הצורך החברתי שקיים אצל כולנו כבני אדם..

מאחלת לכן שיהיה לכם ונהפוכו מהבאסה תהפוך לשמחה גדולה כבר השבת!! ושתגדלו ותתעצמו מהקושי הזה..♡♡♡♡♡

לפני שנולדו לי כמה ילדים לא ציפיתי בכלל לקבל משלוחי מנות.
תמיד נסעתי להורים עוד מהלילה.
אבל אולי בישוב זה כן יותר מקובל לקבל ולהצטרף לסעודות

ועוד יותר אם גרים בקהילה של ישיבה
אצלנו אפאחד לא נסע להורים, כולם נשארו והביאו משלוחי מנות והכל

שבת שלום ומבורך🥰

משתפת שאני בן אדם לא כזה חברותי, מספיק לי חברה / 2 טובות וזהו.
ולמדתי להסתכל על הדברים אחרת.
גם לנו היו שנים שלא קיבלנו כמעט משלוחי מנות וזה באמת ברגע הראשון צובט את הלב אבל חשבנו לעצמנו ואמרנו
1. יש לנו כמה חברים טובים( זוגות/ משפחות עם ילדים כמונו) אבל אף אחד מהם לא גר איפה שאנחנו. אז הגיוני שבפורים לא נשלח להם ולא נקבל מהם כי הם גרים רחוק.
2. זה שלא קיבלנו זה לא אומר משהו עלינו זה אולי אומר משהו אחר
אולי על הדביקיות של החברים שאנחנו לא נמצאים בה ואנחנו לא רוצים להיות בה. כמו שאנחנו מזמינים חברים לשבת מדי פעם אבל חברים מהישוב זה כמעט ולא קורה( כי אנחנו שקטים יחסית, וכי אנחנו אוהבים את הלבד שלנו עם הילדים).
אולי מה שכתבתי יעודד מישהי בעולם.
ואני אסיים בזה שאת לא נמדדת לפי כמות משלוחי המנות שקיבלת. יש דברים אחרים שיש בך וזה הרבה יותר.

ממש מזדהה

איזה מעליבות הגיסות שלך 🙁.
גם אנחנו לא מוזמנים אף פעם לשום מקום, גם לא בחגים אחרים, כבר כמה שנים שאין לי ציפיות מאף אחד.
עושים בבית וזהו...

ליצור, זה לא תכונה שנולדים איתה ואי אפשר לשנות.
מציעה לך לחשוב עם בעלך אם יש זוג נחמד בסביבה שלא שייך לאיזו חבורה סגורה כבר ופנוי להתחברות ופשוט להזמין אותם לארוחה. אם יהיה כיף ביחד הם בטח יזמינו חזרה ואז תזמינו אותם סתם לקפוץ באמצע שבוע וכו' והנה יש לכם חברים ואם לא יזרום איתם, לא נורא. תמשיכו הלאה, למשפחה אחרת.
תכניסו לכם לראש שזה מצב בר שינוי ותחתרו לשם, לא מתוך לחץ ובאסה על מה שאין, מתוך ביטחון ששווה להיות חברים שלכם ושמחה במה שיש לכם.
מדברת מניסיון, לקח לנו כמה וכמה שנים להתערות חברתית במקום שאנחנו גרים פה ככה שאני לגמרי מבינה אותך.

חג מורכב מסתבר...להרבה אנשים...
חיבוק גדול🥰

ואצטרף לדברי @סופי123
חברים יוצרים. לא נולדים עם חברים.
תמצאי מישהי אחת שאת מתחברת אליה, תעשי איתה הליכות, תזמיני לשבת, תציאעי לה לצאת יחד לסיבוב עם הילדים, תציעי לה להקפיץ את הילד שלה יחד עם הבן שלך לאיזה מקום ששניהם צריכים ללכת אליו. הכנת משהו טעים? שלחי לה קצת.
ככה יוצרים חברויות. וזה דורש השקעה.
אני שמה לב מאוד שבמקומות שבהם יש לי כוח ורצון להשקיע (בעבודה, בלימודים, בקבוצת התנדבות), אני חברותית מאוד ומוקפת חברים, אבל איפה שאין לי כוח או זמן להשקיע (למשל בשכונה), אני באמת בודדה ומצב משלוחי המנות והסעודה אצלנו היה זהה בדיוק למה שתיארת אצלכם.
קיבלתי רק משלוחי מנות ממי שיצאו לנו בהגרלה, לא מעבר. אף אחד לא הזמין אותנו לסעודה (והיו כמה שכנים שאכלו יחד), אבל לא חיכינו שיזמינו אותנו אלא יזמנו בעצמנו סעודה עם בני משפחה אהובים. בגדול אני לא מחכה שיזמינו (גם לא למסיבות וכאלה), אלא יוזמת ומציעה למי שאני רוצה בקרבתה שתבוא איתי. לא תמיד היא מעוניינת גם אבל הכל בסדר, כי האירוע הזה הוא בשליטתי, אני אקטיבית ולא פסיבית ומחכה.

עצוב לי שעצוב לך😔 ושולחת לך חיבוק גדול גדול.

אם הייתי מחכה שיזמינו אותי כנראה שגם אני הייתי נשארת בבית לבד
אני מרימה טלפונים ומתאמצת מאוד כדי שהחגים והשבתות שבהם אני רוצה חברה ייראו כמו שחשוב לי. לא תמיד הולך לי, ברור, אבל זה העיקרון המנחה - כדי ליצור מעגל חברתי צריך לעבוד בזה קצת

סליחה אם אני לא קשורה אבל שואלת מתמימות. למה לא להזמין אליכם הביתה?
לא לחכות שיזמינו אתכם לסעודה, אלא להיות אתם יוזמים סעודת פורים אצלכם עם עוד זוג או שניים, גם אם אתם לא מכירים ולא קשורים...
בדכ זוגות חדשים בקהילה ישמחו מאןד להזמנה כזאת...

מזדהה. גם אנחנו לא נמצאים באיזושהי חבורה דביקית... ואין לנו פה חברים שניתן להזמין אלינו או הם אותנו..
אני יכולה להשקיע להזמין איזה זוג מסוים אלינו, אבל סתם יכביד וגם אם הם יזמינו אליהם, לא יתאים..

אנחנו חילקנו לשכנים שגרים מולנו, ולשכנים שמעלינו. לא בקטע שהם יחזירו לנו, אלא באמת להרבות אהבה ושמחה.
כנל לגבי בעלי הכנתי לו משלוחי מנות והוא הלך עם הילדים לישיבה והם חיפשו את מי שהכי עצוב כדי לתת לו ולשמחו.

חוץ מזה, אולי 5 משלוחי מנות מחברים. ועוד 1 ממישהי שהגיעה לאזור במקרה ביום פורים, אז קפצה לתת. בדכ לא מפה...
מהמשפחות, לא נקבל כי אנחנו רחוקים מהם. וכמובן שלא מחברים שגרים בערים רחוקות..

אז לא הוזמנו.. או שבעצם כן, למשפחה אחת שחגגה בבוקר חלבי אבל לא יכולנו ככ מוקדם.. אז חגגנו בבית עם הילדים, היה שמח ונחמד, בקצב שלנו. וגם להם היה כייף.

גם אנחנו מאוד כמהים לחברים.
זה שהביאו משלוחי מנות, לא אומר אם יש או אין חברים..
יש פה משפחה שמכינה לככ הרבה אנשים משלוחי מנות, בלי קשר לרמת הקירבה.

עכשו מגיעה לזה, ומתמודדת עם הקושי בכתיבה של כל מה שאני רוצה לכתוב
יש מצב שאני עושה לעצמי אאוטינג, אז אם מישהו מזהה אשמח לדעת 🙈

יש לא מזמן היינו גם בצד כזה, גרנו ליד ההורים שלי וכל מה שקיבלנו היה מהמשפחה והשכנים (שאנחנו הבאנו גם וחלקם נתנו רק בחזרה, לא תכננו מראש) ומההגרלה שהייתה אצלנו. ולא הצלחנו למצוא לנו 'חבורה' וליצור קשר עם אנשים, ניסינו להזמין לשבת וזה לא הלך.. גם גם בפורים פשוט הינו עם ההורים אבל זה לא ממש היה זה..
אבל! גם כשעוד גרנו שם, הגענו למסקנה שבשביל חברים צריך לעבוד! לצאת מהבית ולפגוש אנשים, להזמין ולא רק לחכות שיזמינו אותנו וכו'. לא מזמן עברנו לקהילה חדשה, שבדקנו לפני שעברנו וברגע שהחלטנו שאנחנו עוברים התחלנו לעבוד על קשרי חברות! הכללי היה מגיע לערבית, ומדבר עם אנשים, ולפעמים נשאר לערבי לימוד לגברים, אני הייתי באה לערבי לימוד נשים, ומשתתפת ומדברת גם אחרי עם הנשים. אחרי שעברנו התחלנו להזמין משפחות לשבת, אנחנו יוצאים (לפעמים בכח) לסיבוב בשבת ובכוונה ליד הגני שעשועים, כדי שנפגוש אנשים ונוכל לדבר וכו'.. בגלל שאין לנו ילדים אז אין לנו באמת סיבה להגיע למקומות האלה, אבל הבנו שעה יוצרים חברויות!
ועוד נקודה, תמיד חשבתי שכשיש ילדים אז נכנסים למעגל החברתי, כי נפגשים עם ההורים בגן/מעון ואחה"צ ובגני שעשועים וכו'.. והיה לי עוד יותר קשה עם המצב שלנו (בטיפולי פוריות) אבל לאט לאט שמעתי מאנשים שזה לא הולך ככה, שהם גם חשבו שכשיוולדו הילדים אז העניין החברתי ישתפר, אבל זה לא הולך להם.. אז זה חידד לנו שאנחנו צריכים לעבוד על זה ולא לחכות שזה יגיע..

תראי
(או תראינה. לכולן, אני רואה שזה נושא חם פה בשרשור)
יש לי גיסה כזו
ויש לי שכנה כזו
כמי בספר דירה להשכיר-
כל היום מתנות מקבלת
וכל היום פותחת דלת
ומסתובבת


והיו הרבה שנים שקינאתי עד שהבנתי שפורים זה שיקוף של כל השנה
כל השנה גיסתי קונה לחברות שלה מתנות יום הולדת ומסתובבת איתן ומדברת בטלפון ושולחת להן משלוחים קטנים ובאה לימי הולדת חודש וחצי של כל תינוק תורן.

בעוד אני שונאת טלפונים, לא זוכרת ימי הולדת של אחים שלי, אין לי זמן לשוטט בקניות ולשבת עם חברות לגלידה וימי הולדת של פעוטות חמודים ככל שיהיו הם ממש ממש מחוץ ללוז שלי. אני מגיע לברית ולבת מצווה וכל מה שבינהם מבחינתי זה לסבתות בלבד.

כל השנה שכנתי מארחת זוגות ומשפחות ענפות, מתעסקת בשידוכים, מדברת בטלפונים, מארגנת משלוחי מנות ומתנות סופ״ש לכל צוות המעון הילדים של כל הבנין יוצאים ונכנסים בביתה ועושים בו כבתוך שלהם.

בעוד אני לא אוהבת לארח משפחות ענפות בשבת ולא ילדים משתוללים ביום חול והדלת שלי נעולה וצריך לדפוק ולחכות שנפתח כדי להיכנס וטלפונים אני שונאת ומתקשרת רק בחוסר ברירה ואני ממש ממש שמחה שמישהו אחר אוסף כסף למתנות

כל אלו רק דוגמאות כן?
ושלא יובן לרגע שאני לא מעריצה את
שכנתי ואת גיסתי על יכולותיהן
באמת

אבל לי זה לא מתאים . לי יש יכולות ומעלות אחרות
שלא בהכרח גורפות את פרס מסמר החברה והמסיבה
אבל טוב לי איתם כל השנה ועל כן מה לי כי אלין שדווקא בפורים פתאום בא לי ונהפוך הוא? זה לא עובד ככה


תחשבו על זה
מקווה שעזרתי למישהי

נשמע ממש ממש לא נעים!!

כתוש או חתוך, לא שלם.
לא ניסיתי בבגרות אבל בילדות זה היה מבריח אותם

בהריון המערכת החיסונית נחלשת וזה מאוד נפוץ לסבול מתולעים.
להוציא את התולעת.
מותר ורמוקס
יש הרבה תרופות טבעיות,
ועם שמירה מתאימה על הגיינה הן יעלמו גם בלי שום טיפול כשימותו ולא תהיה הדבקה מחודשת

שמן לבנדר

שמוגדרת לשימוש חיצוני.
אני יודעת שהיא מותרת לתינוקות קטנטנים אז שווה לבדוק אם גם לנשים בהריון.

אמנם יקרה אבל נראה לי בהיעדר אלטרנטיבה היא שווה את זה

יעבור מהר

אני הצלחתי להיטהר די מהר ואחכ במחזור ה1 הדפקתי המון זמן עם דימום חחח
אז.. לדעתי תנסי להיטהר מה יש לך להפסיד?

השאלה אם לא יקרה מצב ששניה אחרי המקווה יתחיל שוב דימום..
את אומרת שזה כן הגיוני שנגמר לגמרי?

אבל.. שבוע/ שבועיים אחרי הטיהור הגיע לי מחזור ובפעם הזאת הוא היה ארוך ומעצבן..

אבל קחי בחשבון שמאוד הגיוני שזה יחזור לפני השבעה נקיים. הדימום לא סדיר בתקופה הזאת

רק להיזהר אם האזור עדין רגיש. לבדוק בעדינות

במצפה יריחו ובתקוע מכירה צימרים מהמם
גם בפני קדם אם האזור רלוונטי

תחפשי בגוגל

סליחה שלא יודעת להגיד יותר

הייתי בשניהם, היה מקסים.

אנסה לברר אם רלוונטי

מאפשרים להשתמש בו אז בעיקר מקפיצה לך ומתפללת שילך לך בקלות ובידיים מלאות❣

מנהלת אותו @ט', צריך לבקש ממנה שתכניס.
הרבי פעמים גם במחלקות ivf יש כל מיני קבוצות תמיכה, בכל מיני צורות

שיהיה סגור, וברור שלא יהיה פעיל כמו פורום *הריון ולידה*

לדעתי זה אך טבעי וממש לא חבל

יש דברים לפה ויש דברים לפה. וסה"כ הוא כן פעיל

אבל תודה!

@אין לי הסברהשקט הזה]
@לפניו ברננה!
לוידעת
@אין לי הסבר

הראשונה זה השקט הזה. לא מצליחה לערוך

@מאמינה ומתאמנת
את השלישית!

שאפוווו עליכןןן אלופות

לק"י

@לפניו ברננה! (השניה)

@אמא לאוצר❤?

@לפניו ברננה!?

@אין לי הסבר?

שהשנייה היא @לפניו ברננה! והשלישית היא @מאמינה ומתאמנת.
צריכה לחשוב על האחרות...
אין ספק שאתגרתן - ושהייתן מוצלחות!

לקי
@השקט הזה

@לפניו ברננה!
@מאמינה ומתאמנת
@אין לי הסבר

לפניו ברננה!
💜

@השקט הזה

@לפניו ברננה!

@מאמינה ומתאמנת

@אין לי הסבר

לקי
אבל בשרשור הראשון נחשתי את ברלה!!
למה כתבתן שאפאחת לא נחשה נכון??

לק"י

וגם אלה שהצליחו לזכור פרטים של כל אחת ולקשר מי זו מי.... גם לכן מגיע יישר כח גדול!

העפתן אותנו באוויר וגם ממש ממש הטעיתםלגבי זהותכם!!!!!!
תודה על ההשקעה המטורררפפפתתתת בשבילנו!!!!!!
וץ

היה כיף איתכן!

הצחקתן אותנו כמו שצריך...

 

שיהיה לכן תמיד שמח!

היה ממש כיף ומשמח!
וממש לא חשדתי...

לא ניחשתי אף אחת מהן...

אלופותתת!!!

@השקט הזה
@מאמינה ומתאמנת
@לפניו ברננה!
@אין לי הסבר

🥳🥳

הייתן מעולות!

לק"י
(נראלי זה יתקע לי עכשיו😅)

הייתן פשוט נהדרות!
חיממתן את הלב עם התגובות המפרגנות
גם כאן וגם בהזדמנויות אחרות
שמחתי לעמוד מאחורי המסיכה הירוקה
ולשמח אתכם לקראת פורים אפילו לדקה.
גילינו בזמן הזה הרבה כשרונות,
סימנו כמה לשנים הבאות🤪
עכשיו מוזמנות ללכת לנבור בתגובות של הרבנית הקדושה
ולנחש מי עומדת מאחורי כל תגובה😜

שבוע טוב ומבורך, וכמובן נאחל,
בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל!

ונמאס לי לחרוז חרוזים!!

אבל חותמת על כל מילה.
תודה לכל אחת ואחת על שיתוף הפעולה והפרגון ❤️♥️

כתבתן ממש מוצלח ומשמח!
הוספתן לנו הרבה מאד לאוויר חודש אדר.
תודה רבה

היה כיף ממש
ואתן ממש מוכשרות!
באמת עכשיו הבטן שלי צריכה להשתקם מכל הצחוקים- מישהי פה מכירה פיזיותרפיסטית טובה?
באמת, צחקתי המון 'בגללכן' אז המון המון תודות! ורק שמחה ואושר כל ימי חייכן!

לק"י

אם יבואו לעזור לי בנקיונות

רק שלא יגיעו גם טרולים

או שרק אני נתקעתי עם הר של בדיחות שלא השתמשתי בהן בסוף?

וגם היום. אם מתאים ומתחשק לכם

להחליש את הזרע זה רק כשיש בעיה כלשהי בזרע, אם הכל בסדר אין לזה משמעות ואין בעיה כל יום
ובכל מקרה קיימתם כבר אתמול אז היום יכול רק להעלות ולא להוריד
(אין פה חשש לזרע "חלש" מבחינת סיכון, אלא לפעמים יש גברים שיום אחרי יום גורם לירידה בכמות/תנועתיות)

בשורות טובות

אאל"ט ר אלישיב זה של הגרעין התורני בנייה ישנה..

לא הייתי אצלה הרבה זמן אז לא יודעת באיזה פורמט היא עובדת עכשיו.
+972 54-593-4205

מרים דיאמנט - בעיקרון התורים שלה רחוקים אולי יש ביטול או משו

יונה בלוט

ונחמה אכן מהממת ברמות

יכולה לתת מספר טלפון שלה בפרטי

סנילית 😵

שטפת אחרי שימוש אחרון? שטיפה קלה או טובה? עם סבון?
בן כמה התינוק שלך?

אם זה תינוק שנולד במשקל נורמלי ולא פג

עם חומרים כימיקאלים ויכולים להיות גם זיהומים

המשאבה הייתה ממש מלוכלכת?

עד כמה שידוע לי ההמלצה היא כן לבדוק שאין חלילה פגיעת ראש
אם את לא רגועה תתייעצי עם מוקד אחיות..בשורות טובות!

והיא תינוקת יחסית גבוהה לגילה (אם זה קשור)

אם אני זוכרת נכון את ההנחיות,
מתחת חצי מטר לא צריך לבדוק,
מעל חצי מטר חייבים לפנות מיידית למיון.
רופא ילדים אחד אמר לנו שאין לו מה לבדוק, ושלח למיון. רופא אחר בדק את הילד ואמר שהכל טוב ואין מה ללכת לבדוק...

בד"כ ל6 שעות מהנפילה.
אם הילדה מתנהגת רגיל לגמרי ואין הקאות או ערפול הכרה או חבלה משמעותית לא יעשו ct.

הייתי עוקבת ובודקת טוב שאין מקום רך בראש..

התקשרתי למזכירות של המרפאה והרופא יחזור אלי בזמן הקרוב

מיון אם אפשרי

רק צריך להשגיח עליה יותר מהרגיל ואם יש משהו חס ושלום להתקשר אליו שוב

עזרתן לי מאד❤️

בהצלחה יקרה! ותודה על הרבנות!!הייתן אלופות

נפלה על הראש?

אולי אתם יכולים להזמין אליכם אנשים לחגוג ביחד איתכם

אחרי שבשנתיים הראשונות לנישואינו היינו אצל צד אחד כל פעם
לא מסכן לנו בכלל
אנחנו שמחים בזה מאוד והפוך - מאוד מתקשים עם ההמוניות. במיוחד שאנחנו בעלי תשובה. במיוחד שיש ילדים, שכשמתארחים צריך להיות זמינים לילדים כדי שלא יפריעו לסדר
בבית שלנו אנחנו בקצב שלנו, שמים דגש על מה שחשוב לנו, מקרבים את השולחן לספות כדי להיסב, משכיבים את הילדים כשהם עייפים מדי ונהנים מלימוד אחרי הארוחה
אני מפנה מתי שבא לי ולא עושה כלים אם בא לי להמשיך ללמוד עם בעלי
אם את שואלת אותי, להתארח זה עול גדול עבורי ואני הכי שמחה בעולם שבעלי ואני באותו ראש בזה.

מבחינת מספר הילדים זה מה שהיה לפני 4 שנים.. אבל מבחינת מה שהעלית זה בול ככה..
אנחנו מביאים איתנו הכל.. מצות וכו.
וכמו שאמרת, גם אני בדעה כזו שזה נראה מסכן... וליל הסדר הוא חג משפחתי....
ומבינה אותו, זה יהיה בקצב שלנו וכו.. אבל האמת שאצל ההורים שלי אין מישהו.. לא יודעת מי נמצא עם הורייך, אצלנו זה ההורים עם אחותי החיילת ועוד אחת רווקה..

וכן, שנה השנייה והשלישית עשינו בבית עם התינוקת, היה מקסים..
שנה לאחר מכן הייתי בדיוק אחרי לידה, אז עשינו אצל הוריי..
ושנתיים לאחר מכן התחלתי הריון והייתי על הפנים אז שוב אצלם. ואז קורונה... ושנה שעברה עשינו אצלם כי שוב תחילת הריון ולא הייתי במיטבי וגם כי שנה כמעט לא התראינו עקב הקורונה..

ולגבי השנה, עוד לא חשבנו.. נראה..
מצד אחד לא רוצה להשאיר את הוריי לבד.. לפחות ככה אמא שלי רואה את זה..

באופן כללי לא אוהבת להתארח ולא אוהבת המוניות.
בגלל שבעלי כן אוהב שיש הרבה אנשים, אז אנחנו מארחים.
הסדרים שעשינו בבית היו מוצלחים בלי השוואה לסדרים שהתארחנו בהם.

הוא בדיוק הדיון ביני לבין בעלי רק הפוך.
אני רוצה בבית והוא אומר שליל סדר זה משפחה ומסורת ושהילדים יראו את הסבא בראש השולחן.
אז בינתיים אנחנו חוזרים להיות אצל ההורים. אבל הצעה-- למה שלא תעשו שנה ככה ושנה ככה?

בשנה הראשונה שעשינו לבד היינו עם ילד בן שנתיים ותינוק בן 4 חודשים.

הזמנו זוג נוסף עם תינוק והיה ממש נחמד.

בשנים הראשונות כשהמשםחה היתה ממש קטנה הזמנו אורחים.
כיום פחות לחוציםצעל זה. אם מגיעים אורחים אז בשמחה, ואם לא אנחנו ב"ה משפחה מספיק גדולה ששמח לנו עם עצמנו..

אתם נשמעים משפחה מההההההזה כייפית, מלאה בשמחת חיים
ב״ה!!!

חולמת להיות כמוך ...

אנחנו אוהבים לארח..
אם את רוצה את מוזמנת ליצור קשר באישי..

יש לך תמיד תגובות מחכימות מלאות ניסיון חיים ..נשמעים באמת משפחה מהממת

עשינו בגלל הקורונה שנה אחת ועוד לפני כשזוג צעיר הזדמן לנו, הלילי סדר שאני הכי זוכרת בחיים!

שבלמה לא יש גם את הרצון של המשפחה שלי שנהיה שם.
אני הנשואה היחידה, השאר למעט אחות אחת הם לא שומרי תומ"צ אז אם לא נבוא יהיה להם כנראה דיי מעפן וירגישו לבד.

בשנה שנשארנו זה היה מחוסר ברירה אז קיבלו את זה.
גם עכשיו אם נחליט להיות בבית הם יקבלו את זה אבל יתבאסו ממש.
אני ממש לא יודעת מה לעשות מהבחינה הזאת, לוותר על הרצון שלנו בגלל זה?

עכשיו כשחושבת על זה זה הדבר שהכי מניע אותי לא לרצות להישאר בבית אלא לנסוע אליהם

אנחנו אוכלים ממש דברים ספציפיים בפסח והם אןכלים כמעט הכל
ומבחינתי לא שייך להכניס למטבח בפסח אוכל ממקום אחר...

וגם, זה שהם יבואו מאבד את הרעיון של להיות רק אנחנו...

אם עושים שנה אחת סדר פרטי כזה ושנה אח''כ סדר משפחתי גדול, ושנה אח''כ סדר משפחתי קטן או משהו אחר, אז אפשר להנות מכל העולמות.
אנחנו כבר כמה וכמה שנים לא היינו בסדר משפחתי גדול כי הרגשנו שהולכים בו לאיבוד.
והשנה כן, ואני שמחה ממש. כי גם זו חוויה מיוחדת.

בעלי תמיד חלם לעשות ליל הסדר לבד 
אבל בשנה הראשונה זה היה אין סיכוי כי משפחה וחייב להיות עם ההורים (היינו אצלו)
בשנה השניה - קורונההה - לא הייהת ברירה. זה היה ליל הסדר הכיי מושלם שהיה לי בחיים
כל המשפחות התבאסו ולנו היה מושלם
אז החלטנו כל שנה לעשות את ליל הסדר לבד ושביעי של פסח להתארח 
זה ככ כיף - בקצב שלנו, אוכל שלנו, דברי תורה שלנו  אווירה כיפית - ממש ממליצה ! 

גם בקורונה הם התבאסו אבל שם היה לנו תירוץ טוב...

וכבר מראש השנה מנסים לשכנע " מה אין לכם משפחה?" "מה אתם לבד?" מה אין לכם כלום??
אבל לא יעזור להם כלום אני אוהבת 

של משפחה מורחבת, של כמה דורות שיושבים יחד ומספרים ביציאת מצרים, של מנהגים משפחתיים ספציפיים שמשתמרים ועוברים מדור לדור ... החיבור של הילדים שלי לסבא הזקן שלהם שמחובר לסבא שלו וכו' וכו'.
אני ממש אוהבת חגים בבית בעקרון, והרבה פעמים נשארים בבית ואין ספק שזה הכי נח ונעים מהרבה בחינות, אבל בליל הסדר מתאמצים וגם משמרים את התור של שנה שנה בין הצדדים למרות שאנחנו ממש לא זוג צעיר כי בחג שהמהות שלו זה שימור המסורת מדור לדור חשוב לנו שהילדים ילמדו ויחוו את המסורת. וזה באמת מרגש שהגדולים שלי כבר שרים את המנגינות היחודיות שההורים שלי למדו מההורים שלהם שלמדו מההורים שלהם שנספו בשואה...וגם מרגש שכל פעם פצפון חדש נוסף למשפחה ומשמח את סבא וסבתא במה נשתנה. ואין דברי תורה עד אור הבוקר ואין התעלות רוחנית, ובסוף הילדים גמורים ונרדמים בערמה עם בני דודים ועצבניים כל היום למחרת, וזה קשה. אבל יש משפחה יהודית שמקיימת מסורת ארוכת שנים וזה דבר שחשוב לי לשמר.
אבל - ברור לי שלכל משפחה סיפור ואתגרים משלה ולא לכולם מתאים.

אמנם אצלנו קצת מורכב ליישום, אבל חושבת שאת מביאה צד חשוב מאוד!

אצלי המשפחה חילונית כל האווירה היא חילונית - אמנם כולם שומרים שבת, אבל עדיין האווירה היא לא ככ תורנית כמו שאנחנו אוהבים..
השיחות נגררות לאלף כיוונים, וכשבאה המשפחה המורחבת - זה ה' ישמור - גם פריצות, גם טלפונים, אין כמעט דברי תורה...
אז אצלי זה סוגשל ברור שאם אני רוצה אוירה תורנית המשפחה זה לא הכתובת 

מובן מאוד למה את רוצה בבית

יש בזה המון

בעיניי רגע תחשבו גם על המקום הזה.
מה אתם רוצים להעביר לילדים לגבי החג הזה?
מתאים לכם לעשות לבד גם כשהילדים יתחתנו?

נכון שעכשיו זה קצת הקרבה אבל תרצו שהילדים שלכם יעשו את אותה הקרבה כנראה...

עכשיו עושים את מה שנכון לנו.
ואגב, מי שמחליט לעשות משו גם אם דעת ההורים לא נוחה, לא אומר שהילדים שלו יעשו לו אותו דבר. או שזה ייעשה בכוונה. זה לא כזה שחור ולבן. זה מלמד את הילדים שלפעמים צריך להפעיל שיקול דעת ולהחליט שיש דברים שנכונים לנו ולא תמיד יראו או יתקבלו טוב בעיני אחרים.
והאמת שאני רוצה להאמין שדווקא בגלל שאני חושבת כך, אם ילדיי יחליטו לא לחגוג איתי חג כזה או אחר כשיגדלו - לא אעשה להם מצפון על כך ואכבד את ההחלטה שלהם. זה עדיף על להפעיל לחץ מתון או לא מתון ולגרום להם לבוא בלי שהם רוצים. אבל זו רק דעתי🤷

זה לא היה ממקום של "להחזיר"

יותר עניין של הקרבת הנוחות שלנו.

אני כן חושבת שיש לזה גם עניין של חינוך...

ולא בקטע שהילדים יעשו משהו בניגוד לרצונם, אני מאמינה שאם אנחנו נעבוד על המקום שלנו מול ההורים ונעשה שיקולים מתוך כיבוד הורים שבזכותם אנחנו כאן זה יוביל אותנו לשמחה והכרת הטוב.

ולא ההורים שלנו אינם מושלמים בכלל, הם פשוט ההורים שלנו.

ובאמת לכל משפחה יש את השיקולים שלה ודברים חשובים שהם צריכים לקחת בחשבון.

רק היה חשוב לי להניח את הצד הזה שלא תמיד מציגים

אבל גם הייתי רוצה שיעשו את השיקולים שלהם ולא יבואו רק כי לא נעים

הקרבתי לא שבת אחת ולא שתיים, וגם כמה חגים שרציתי להיות במקום אחר והייתי אצלם.

אני לא חושבת שנכון כל החיים לחיות מתוך הקרבה וכן צריך להפעיל שיקול דעת ולפעמים להקריב את הכיבוד הורים במקום אחד ולעשות אותו במקום אחר
ומודה שזה משהו שמאוד מאוד קשה לי לעשות.

לא הרבה אחרי החתונה כזוג צעיר והיה כיף.

 

אבל האם לעשות בבית לבד או עם המשפחה, לא אנחנו מחליטים... ההלכה החליטה בשבילנו.

קורבן פסח אסור להתיר אותו עד בוקר - ובשביל לגמור כבש שלם צריך הרבה אנשים... כלומר - המצווה העיקרית של ליל הסדר לאכול הקורבן - אומרת לנו שאין אפשרות לעשות ליל הסדר לבד עם עצמינו.

יש עניין בליל הסדר "בחבורות", במשפחה, באחדות, באנשים.

 

נכון, זה לא תמיד נוח,

נכון הכי כיף בבית...

אבל לעצור רגע לחשוב על מהות החג, על מקור המצות הנהוגות בו.

ולצאת קצת מהנוחות האישית..

 

ועוד נקודת מבט שחשוב לי להגיד (ולא רק בהקשר של ליל הסדר) - כיבוד הורים - במובן של הכרת הטוב ולא ההלכתי .

ההורים שלנו טיפחו אותנו, גידלו אותנו, כשהיינו תינוקות וילדים וגם כשבגרנו ויתרו הרבה על הנוחות האישית שלהם בשבילנו , ואם יצא שבחג הם יהיו לבד - כי לנו יותר נוח בבית שלנו - לפעמים זה צורם לי ולבעלי ואנחנו ניסע למרות שאנחנו מאד רוצים להיות בבית.

(כמובן שיש מקרים שקודמים מבחינתנו - שלום בית, ועוד דברים, אבל זה האני מאמין שלנו, ושנזכה... וגם לגבי שבתות אצל ההורים... משתדלים כמה שיכולים מבחינה משפחתית, וגם חושבים על הצד הזה, תמיד זה בשיקולים)

 

ממש נכון

מראים סרטים משחקים איתו...

אם אין סבלנות שיסתובב בבית אז משאירה במיטה.
אם יש סבלנות מעסיקה אותו. ואחרי כמה זמן מנסה שוב.

בעצם לא בטוחה שיזרום על זה, בטח ירצה לצאת.
ננסה בפעם הבאה

שיחשק באור או בחושך? יש מנורת לילה מחוץ לחדר

מה הכוונה ?
לא אתן לו לצרוח חלילה עד שירדם במשך שעות ..ממש לא
אבל מבחינתי הזה לא תלוי ברצון שלו

אומרת בסמכותיות ברורה שעכשיו ישנים שכולם כולם הולכים לישון
נותנת חיבוק ונשיקה ויוצאת

אם הוא לא נרגע אחרי כמה דקות-

נכנסת ושוב מסבירה ומציאה -

בקבוק עם מים קרים או חמים
ספר
שישכיב את הבובה לישון כי היא עייפה
משהו בסגנון

במקרה הכי גרוע יושבת לידו קצת ושרה לו

לא האמנתי
ניסיתי וזה עבד!
שוב ושוב
אין -זה לא יעבוד.
הוא בסוף ישן
ומבחינתי להוציא זה לא אופציה. והוא מרגיש את זה גם.

(גם כשאני כבר לא מאמינה שהוא יירדם)
רק שזה לוקח לפעמים מעל שעה גם כשאני אומרת לבעלי בביטחון מוחלט שהילד חוזר לישון עכשיו

שיקח..
ולפעמים שווה להקדיש חלק מהערב כדי להקנות הרגלים טובים לאורך זמן

הם לא נרדמים כמעט בכלל בנסיעות. רק אם זה נסיעות ארוכות ואם הם עייפים.
אם זה ככה אז כדאי למרוח אותו עם שירים וסרטונים במהלך הנסיעה שלא יירדם...

הסרטונים רק ירדימו אותו
ועם שירים הוא לא משתף פעןלה כשעייף

ומבאס גם זה שלא נרדמים, לפעמים סומכת על זה שישנו בדרך

ואז להעיר ולתת למצוץ איגלו- אצלי זו שיטת פלאים
אני דוחפת לו ליד איגלו והוא מתעורר וממשיך למצוץ המציצות משאירות אותו עירני.
אבל כן חשוב לתת לו דקות ספורות לישון אחרת הוא ירדם

מנסים להעביר מהרכב למיטה כמה שיותר מהר , לכסות את הפנים עם הסמיכה ותשמור על חושך ושקט
ופשוט להתפלל ולהתפלל כל הדרך....
כשיהיה מתעורר לפעמים הייתי משחקת איתו בסלון אם היה לי כח עד שהיה מתעייף... היה יכול לקחת גם כמה שעות..
היו פעמים שהיינו שמים לו סרטים במיטה, שירים שהוא אוהב...
או שהיינו יוצאים חזרה לרכב עושים עוד סיבוב עד שנרדם בחזרה

לבית ולא מדליקים אור בכלל. מניחים במיטה וגם אם ער לא להתייחס ולצאת מהחדר

שאם יוצא לי לדבר עליהן עם חברות כל אחת עונה משו אחר ובשיא הביטחון...

 

בעלי נראלי התקשר לקו ההלכה ושאל מישו בענייני טהרה, זה באמת נושא שמסובך את מי לשאול

זה הרבנים עונים ואני סומכת.
זה משו אחר. הנהגה שאנחנו נוהגים באיסור ולפעמים קשה לנו ומישי אמרה שמותר (היא חוזרת בתשובה, אולי הנחו אותה אחרת, אני לא יודעת)
ומעניין אותי לבדוק...
מכון פוע”ה ניראלך עונים?

או רבנים באמת עם כתפיים רחבות שאתם יכולים לסמוך עליהם.
אצלנו דווקא הרב של בעלי כן אופציה..

אבל חחח אני מתפדחת... לא נעים לי להגיד לרב 😅

אני מפילה את זה על בעלי, למרות שגם הוא בורח מזה אבל מישו עושה את זה בסוף..

 

אצלנו בכל אופן בעלי זה שאחראי לברר ולשאול דברים כאלה. אני לא מתערבת.

תלוי לפי איזה מנהגים אתם הולכים.

בדרך כלל הרב שלכם מורה לפי המנהג שלכם

והוא יכול לתת הוראת יחיד אם יש לו על מה להתבסס, גם אם זה בניגוד להלכה שאתם פוסקים לפיה

לא יודעת אםצהם עונים אני מניחה שהם יידעו לכוון אותך

אני יודעת שיש הנהגות שמקלות יותר לחוזרים בתשובה כי ככה הם כבר מורגלים וזה לא כמו זוג חרדי/דתי שעושה ככה מלכתחילה 

היבשה ויש הידורים החמרות הנהגות דברים מהזהר שגם הם לחלק מהדיעות הלכה.
וכן לחוזרים בתשובה שיש להם ידיעות וניסיון אחר ההדרכה היא אחרת.
זה שבהדרחת כלות אמרו לך שאסור לא אומר שאולי עכשיו נתקלת בצורך או בעיה ואפשר לשאול שוב

רבנים בד"כ כן מבינים גם בהנהגות... זה חלק מההלכה.

בכ"מ אפשר לשאול גם את מכון פועה הם בהחלט עונים על הדברים האלה

הערה כללית - ענייני הנהגות בגדול מסורות לכם כזוג. כל מה שבתוך הטווח המותר של ההלכה הוא מותר! הנהגה זה דבר טוב אבל שלא חייבים לקחת.
זה כיוון חשוב אחד

כמובן שיש ערך בהנהגות, יש עניין ללמוד ולהבין ולבחור אותן, אני ממש לא אומרת לזרוק כל מה שלא אסור
וגם אם נהגתם זמן רב בדרך מסוימת למרות שידעתם שמותר אחרת יכול להיות שגם צריך התרת נדרים

אבל רק להזכיר שיש מותר ואסור
ויש מה שמעבר וזה כבר נטו בידיים שלכם כזוג

אני מבינה שאתם רוצים להתיעץ עם מישהו בעל הבנה גדולה יותר מכם בנושא(וזה גם נשמע לי דבר נכון) כדי להחליט החלטה טובה
אבל לכן אתם צריכים לבחור מישהו שאתם מתחברים לדעתו. שיש לכם אמון והזדהות עם הדעות שלו וכיוון החשיבה כי זה בעצם מה שהכי חשוב פה. בעניינים שהם לא פרטי הלכה רוב הרבנים מכירים את טווח הדעות ובוחרים כיוון מסוים אבל בדרך כלל זה לא מחסור בידע אלא החלטה מה נכון לדעתם (וזה מה שעצוב שלרוב לא מעבירים את כל הידע הזה בהדרכה לפני החתונה אלא מעבירים רק את מה שהחליטו שהוא נכון לדעתם)

אם אתם מתחברים לדרך של ספרים אני ממליצה על ספרי הרב מלמד,ואם מתאים לכם אז גם את ההרחבות וההערות. הוא יודע לפרוש את קשת הדעות ולהבחין בין מותר ואסור לראוי. אחרי הקריאה תבחרו מה מתאים לכם

אם לא אז לכל רב גדול שאתם מתחברים לדעתו (או לתלמיד מובהק שלו) אני מאמינה שיהיה להם תשובה

כל ערב שעתיים של שאלות בנושא אישות... אנונימי.

את יכולה לפנות אלי באישי. ..
אבל השיחה אישית לא עובדת לי אז במסר

את בטוחה שזו ףיסורה? אולי טחורים?

וגם ניסיתי משחה לטחורים שלא עזרה.. זה משהו מבפנים וזה כואב רק ביציאות
כאבי תופת!!! יותר כואב לי מהלידה

אז כן ברור ללכת לרופא...

לא נעים בכלל בכלל וגם כואב.
(מכינה אותך למה עשו לי בבדיקה, הרופא החדיר אצבע לפי הטבעת כדי להרגיש שזה באמת פיסורה)

אבל המשחות הצילו אותי!
לא יכולתי לקום מהמיטה....

ממליצה לך ללכת בהקדם ממש!
כל יום שעובר זה סבל וכאב ורק מחמיר את המצב.

אבל באמת שאני לא מסוגלת עוד. על סף דמעות כל פעם שנכנסת לשירותים וזה לא שיש לי עצירות.. אני כל יום בשירותים וזה פשוט סבל
אנסה לקבוע תור בהקדם מחכה להפנייה מרופא

לפעמים יש זמן עד שיש תור וחבל שאחכ תצטרכי לחכות עוד
הפנייה זה בדיוק דקה להוציא, מקסימום תתקשרי למרפאה ןתגידי שצריכה דחוף ושיכנסו לבקש מהרופאה

וזה שווה את החוסר נעימות והכאב. זה סבל נוראי הדבר הזה!

אגב, מה שלי אז הוא אמר כדי שיהיה פחות כואב זה לשבת בשירותים כמו שמתפנים בשדה.
עם רגליים מכופפות, הכפות רגליים על המושב של האסלה (מקווה שהובנתי)

חחח לא נראה לי שאני עד כדי כך גמישה לשבת ככה באסלה😅 אנסה עם שרפרף.. תודה!

הרופא הציל אותי עם משחה מתאימה ונורמלקס.
והייתי ברמה קשה מאד של פיסורה ☹
ממליצה על דר אבי רשף, רגיש מאד ומנסה (בדגש על מנסה חח) לא להכאיב בבדיקה

ובלי קשר תקחי קצת נורמלקס זה לא צריך מרשם ועוזר ממש.

זה היה לי גם..
לפי מה שקראתי באינטרנט חשבתי גם שזה פיסורה אבל נתתי כל פעם עוד קצת זמן ובסוך זה חלף הכל
מרחתי רק משחה/ מגבונים המיוחדים האלה והמון המון מים.
זה נורא כאבי תופת.
אם את ממש סובלת אל תהיי גיבורה ומפגרת כמוני חחח לכי לרןפא רגע של מבוכה שווה את ההחלמה המהירה!

אנסה לקנות נורמלקס, זו משחה שמחדירים פנימה? כי הביאו לי משחה עם מרשם לא זוכרת את שמה אבל היא לא עוזרת..
ויש דרכים טבעיות לרכך את הצואה? כבר חושבת לשתות תה טיבטי כדי לשלשל 😑

צריך להיזהר לא להתמכר אליו. זו אבקה שמדללים ושותים.

בשונה מנר גליצרין/חוקן.

ממכר. כמעט כל משלשל, גם טבעי, יכול לגרום לתלות פיזית במוצר.
צריך ממש להיזהר לקחת לטווח קצר וכמה שצריך, לא להגזים.

המלצתך האם בנפייבר או נורמלקס ? - נשאל בתאריך 20/11/2010 - אתר Doctors

 

לסקרניות, נשמע שלא ממכר

באופן כללי לא הייתי מסתכמת על תשובות של רופאים באינטרנט באופן כללי, בפרט כשהשאלה והתשובה נתנו לפני יותר מעשור.
המידע שהרופא מסתמך עליו הוא מאוד ישן ולא רלוונטי להיום.

זה לא בדיוק בהגדרת "חומר משלשל"
הוא לא גורם לשלשולים, הוא גורם ליציאות קשות להתרכך אבל לא מביא למצב של שלשול.


בכל אופן שכל אחת תתייעץ עם רופאיה.

לא היה כזה נורא, כן הוא הכניס אצבע לפי הטבעת אבל זה היה כמה שניות ונגמר. הכי הכי חשוב זה תזונה מתאימה!! מלללא סיבים תזונתיים, ירקות ופירות, חסה זה מעולה, גם פירות יבשים כמו שזיפים ותמרים. מלא מלא מים!! דייסת שיבולת שועל. בלי קמח לבן. כדי שהיציאות יהיו רכות. זה עובד כמו קסם!!
אחרי כל יציאה לשטוף במים, להתפנות עם רגליים למעלה ובלי הרבה לחיצות. צריך שהצואה תצא בקלות כדי שהמקום יוכל להתרפא. אני סבלתי ברמות קשות ואחרי כמה ימים של תזונה כזאת זה השתפר פלאות. רפואה שלמה!

גם לי היה (ועדחן כשלא מטפלת ו\ או לא שותה)

ממש התפדחתי.
הביא לי משחה ונרות ואמר שכרגע הוא יוותר על בדיקה אבל אם יחמיר או לא יעבור עוד 10 יצים הוא יהיה חייב לבדוק.
זה היה לפני בערך חודש וחצי
ומאז זה נעלם וחוזר.
כמו שאמרו- צריך להקפיד על יציאות רכות

שולחת חיזוקים
היו רגעים שזה היה לי הרבה יותר נורא מהלידה

וכדאי ממש להיחלץ מהבושה כי לסבול זה פשווווט גרוע בהרבה יותר.
מה שעזר לי לחשוב שהוא לא מכיר אותי ולא יזכור אותי, ושהוא מטפל בעוד מלאנתלפים מקרים כאלה ויותר גרועים..

נקווה לטוב בע'ה ושאלו יהיו הצרות שלנו!

לבן שלי היה פיסורה, ממש כבר עם הפניה לשניידר... מלא משחות שלא הועילו
בסוף מה שעזר:
תזונה שעושה צואה רכה
שתיה
אמבטיות לחיטוי המקום כמה פעמים ביום
ותודה לה שזה עבר!!
ממליצה גם לנסות..בעיקר תזונה שעושה צואה רכה, להתחיל יום עם 4 כוסות מים, ירקות, ולא לאכול שום פחמימה עד,שאת מתרוקנת

בסופו של דבר הרופא האחרון הציל אותי מניתוח.

המשחה שהכי עזרה לי היתה ניפאדיפין. כיום נמכרת בשם "אנטרולין" אולי טיפה פחות חזקה אבל גם מאד עוזרת.

לי הבדיקה כללה הכנסת ספקולום ולא אצבע. הוא עשה את זה בעדינות ומרח עזרקאין. לא נעים אבל נסבל.

מה שחייבים בנוסף למשחה לשמור על יציאות רכות. לקחת נורמלקס/פגלקס.

לאכול  הרבה סיבים תזונתיים, ירקות. 

לשתות המון המון מים

לעשות פעילות גופנית

אמבטיות חמות- מאד מאד עוזרות!!!! מס' פעמים ביום.

ובמקרים קשים למרוח עזרקאין לפני היציאה לשירותים- מאד מאד עוזר.

רפואה שלמה והחלמה מהירה

אף אחד לא יכול להבין איזה סבל נוראי את סובלת. זה ממש הורס את איכות החיים.

אני קבלתי על עצמי גם להגיד ברכת "אשר יצר" מתוך הכתוב. בטוחה שגם זה מאד עזר.

לוקחת מהעצות שלך. כולל את אשר יצר בלי נדר!

גם אצלי מאז הלידה האחרונה (שנה וחצי) זה הולך וחוזר. סיוט