פורום הריון ולידה (עמוד 1597)

של נובו

המכסה שלו גם נסגר גם יותר טוב ממיחם רגיל.

קצת מעצבן לפעמים ללחוץ על הכפתור במכסה, אבל שווה לי את הבטיחות.

ה' שפתיי תפתח

ותודה רבה על התיוג! אקדים ואומר שגם אני לגמרי בלמידה בכל הנושא הזה. אנסה בכל זאת לענות לך ממה שקורה אצלנו בבית (פחות על אחיות ספציפית, אלא יותר באופן כללי על מריבות בין אחים):

1. מהיבט מסוים, זה טוב שאחים רבים 🙂. למה? כי משפחה, זה המגרש הבטוח ביותר כדי להתנסות בסיטואציות חברתיות ובקונפליקטים. איפשהו בלב ברור לכולם שזה לא באמת 'יפרק' שום דבר (בניגוד לחברויות) ולכן, זה מקום שבו אפשר בלי חשש לנסות שלל הצקות / מריבות / תגובות וככה 'ללמוד את החיים'. להגיד לך שאני חושבת על זה בכל מריבה שמתפרצת בבית? ממש לא... הלוואי... אבל להתבונן בזה פעם ב, זה דבר שעוזר להסתכל על הדברים עם יותר מרווח נשימה (והרבה פחות רגשות אשם ).

2. מתחברת למה ש@בארץ אהבתי כתבה על קונפליקטים סביב אי הסכמה מסוימת. כל עוד לא נחצים קווים אדומים, אני לא רואה סיבה להתערב.

3. במקרה של מריבות כשאין לי שום כוח סיבולת לטונים שלהם (נגיד בהריון, בקיץ, בחוץ...), יש לי משפט קבוע, אותו אני אומרת ברצינות תהומית ''אני מרשה לכם לריב אבל בבית, על הספה מול המזגן''. אני לא יכולה להסביר איך זה עובד אבל זה עבד לי מלא פעמים. הם הבינו שאמא מתקשה והם הסכימו להפסיק את המריבה עד שנגיע הביתה. וכמובן שעד שהגיעו בבית, כבר שכחו מזה. היו אפילו פעמים שהגדלתי לעשות, התיישבתי על הספה מול המזגן והודעתי ברצינות שעכשיו זה בסדר שהם יריבו (או שהם היו גדולים והם קלטו את הבדיחה. או שהם היו קטנים מדי עדיין והסבירו לי שזה כבר לא רלוונטי ).

4. כשיש מריבה גדולה במיוחד, וכשיש לי כוחות במיוחד, אני מיישמת כלי שלמדתי בפורום. מי שכתבה עליו הייתה @בהתהוות המדהימה (שלא כאן כבר כמה שנים), ושם היא כתבה (מדהים איך אני עדיין זוכרת את ההודעה הזאת) שהיא למדה אותו מ@בת 30. בכלי הזה פועלים בצורה הבאה:

א. אוספים את הילדים הרבים.

ב. פונים לילד מס' 1 ומבקשים ממנו להציג את הצד שלו. הכלל הוא שמקשיבים עד הסוף בלי לקטוע.

ג. אח''כ חוזרים על הטענות שלו במילים שלנו ובסוף שואלים אותו אם הבנו אותו נכון. במידה וכן, עוברים לילד הבא:

ד. פונים לילד מס' 2 ומבקשים ממנו להציג את הצד שלו.

ה. חוזרים על הטענות שלו במילים שלנו ושואלים אותו אם הבנו אותו נכון.

ו. מסכמים את שני הצדדים, כשכל אחד מרגיש שראו ושמעו אותו.

ז. שואלים אותם אם לאור כל מה שאמרנו אפשר לחשוב על פתרון. בדרך כלל הם כבר לא נסערים ומצליחים להגיע לדברים יפים 🙂

5. לגבי מכות או מילים קשות. וואי זה ממש ממש תלוי סיטואציה...

* יש סיטואציות שאני פשוט אומרת ''תבקשי סליחה מ-X''. בצורה חד משמעית כזאת. ושהם מתנצלים. וזהו.

* יש סיטואציות בהן אני אומרת ''עכשיו רבתם מספיק, חיבוק אחד לשני''. והם מתחבקים.

* יש סיטואציות שאני מפרידה, כל אחד בחדר אחר.

* יש סיטואציות שאני מרימה את הקול. מאיימת... 😥

* יש סיטואציות שאני מייצרת שילוב של היסח דעת ומוטיבציה כדי שהם יפסיקו את הריב. ''חשבתי לשים לכם סרט / להוציא לכם את המשחק ההוא מהארון / לפתוח את חבילת העוגיות שקיבלנו מסבתא. אבל אני קודם צריכה שתפסיקו לריב''. פועל הרבה פעמים כמו קסם...

* יש סיטואציות שבהן אני נותנת, קצת, שיתנו מכות אחד לשני. נגיד אם מישהו אמר משהו ממש פוגע לשני והשני מגיב במכה. יש סיטואציות שאני לא אתערב מיד כי אני ממש מבינה את הצד הנפגע וכי אני מאמינה שזה לימוד מסוים בשביל הצד הפוגע. שאם הוא רוצה להגיד דברים מכוערים, שיקח בחשבון שזה גורם לילדים להרביץ לפעמים. ברור שאם זה מגיע למכות קשות או מסוכנות אני עוצרת אותם מיד.

* גם במקרים הנ''ל, אני אומרת שלא מרביצים בפנים או בין הרגליים.

* יש סיטואציות בהן אני אקח את הילד שהרביץ או דיבר בצורה פוגעת, ואני אבקש ממנו להסתכל על אחותו / אחיו ולראות שהוא עצוב / פגוע / בוכה. משהו כמו ''תראה אותו. תראה איך זה גורם לו להרגיש. יאללה לך לבקש סליחה''.

* יש סיטואציות שאני לוקחת הצידה את אחד הילדים שרבים - לתת משימה, להתחיל לספר סיפור, להציע לשחק במשחק רק שנינו...

* יש סיטואציות בהן אני אומרת ומשננת כמה זה משפחה זה דבר יקר. שאני מזכירה להם כל מיני זכרונות מצחיקים שלהם ביחד... שטויות שהם עשו (הם הכי ואהבים את זה) וכאלה... או שאני פשוט מספרת על מריבות אמיתיות שהיו במשפחה שלי כשגדלתי ביני לבין אחרים (הכי אוהבים את זה גם ). 

* יש סיטואציות שאני פותחת בסיפור שאני ממציאה במקום. ואז הם מספיקים כדי לשמוע את ההמשך.

* יש סיטואציות שאני ממציאה מה יקרה להם בעתיד, כשכל אחד יהיה נשוי (ממציאה שמות של בני הזוג שלהם), ואיך הם הפכו למבוגרים מצחיקים ואוהבים...

* יש סיטואציות שאני קוראת לבעלי שינהל את זה...

* ובטוחה שיש עוד...

6. הצקות של ילד אחד כלפי השני - נקודת ההנחה היא שיש לו קושי כלשהו ברקע. לא תמיד אני מצליחה להתחשב בידיעה הזאת. אבל אם כן אני יכולה לעשות אחד מהדברים האלה:

* מפנקת אותו עם משהו (גם היסח דעת מהמריבה וגם תזכורת בשבילו שהחיים מתוקים)

* מנסה להבין מה עובר עליו, מה הוא מרגיש, איך עבר עליו היום שלו וכו'

* מזכירה לו שהוא טוב! זה כלי מאד חזק. אומרת לה שהיא ילדה טובה. שאני אמא שלה ושלכן אני מכירה אותה ואני יודעת כמה טוב יש בה. מגבה בדוגמאות. גם מסיח את הדעת מהמריבה, גם מאד-מאד-מאד מרגיע את הנפש שלהם וגם מחבר אותם בחזרה לרצון להתנהג טוב ולהיטיב.

7. יש פעמים שאני פשוט פונה ל''שותף השלישי'' (מושג ששמעתי אצל הרבנית ומנחת ההורים זיווה מאיר). אני פשוט מבקשת ממנו להתערב ולעזור. אני לא יכולה להגיד לך כמה פעמים זה פשוט הציל אותי בדרך על טבעית.



—> אולי זה ברור מכל הנ״ל אבל למקרה שלא, אז אכתוב שקונאחד שכן מנחה אותי (בשאיפה לפחות) הוא לנסות לא לקחת צד. לנסות להתמקד במריבה עצמה ובסיום שלה (אם אני בחרתי להתערב) ופחות במי אשם. (א) כי הרבה פעמים שני הצדדים ״אשמים״. (ב) כי המון פעמים, אין לי שום דרך לדעת בוודאות את כל התמונה. (ג) כי גם כשיש מישהו אשם, לרוב יש לו סיבות (עבר עליו יום נאכס, הוא עייף וכו׳). (ד) כי זה גורם לצד ה״אשם״ בעיניי לכעוס עלי, להרגיש פגוע ממני, להתרחק... יש זמנים שאני מועדת גם בזה. אבל זה לפחות העקרון שאני אוהבת ללכת על פיו ומאמינה בו. וראיתי אינספור פעמים עד כמה הוא עקרון טוב ונכון, שמרבה שלום ואהבה בסופו של דבר.

זהו כרגע... ורק שיהיה ברור, לפעמים אני מרגישה ''הצילו אחד גדול'' בדיוק כמוך. ייאוש. עצבות. כעס עליהם בגלל המריבות המטופשות שלהם... יש פעמים שאני פשוט חסרת אונים שאין דברים כאלה... 

לגמרי עדיין בלמידה, כמו שכתבתי בהתחלה. קוראת כל תשובה בשרשור וזה תורם לי, אז תודה! 🙂

בהצלחה רבה רבה רבה רבה!!! כל הנחת בעולם בע''ה! ❤

מוכשרת! ניתחת את זה יפה לפרטים!

הרגת אותי מצחוק עם 3 - בסוף - כשקטנים אומרים שהסבירו לך שזה כבר לא רלוונטי חחחחח (המטרה הושגה!  חח)

נ.ב. - נשמע שאת "אם הבנים שמחה" - נשמע שיש לך הרבה בנים, לא יודעת אם צדקתי בהשערה או לא  

צריך להזמין חברות , או לקנות משחק חדש, לצאת לטיול מענין, לספר סיפור או משהו שישבור את השגרה ויחדש מדי פעם 

המריבה היא לא הענין, זה סוג של תסכול שמוציאות אותו במריבה , יכול להיות שזה המקרה אצלך?

זה יכול לנבוע גם מדברים אחרים, אבל ככה נשמע מרוח הדברים בהודעה שלך..

שכנים לא שייך אוטו עדיין אין מעבדה לא יודעת מה זה

תקנחי לו את האף 

לפעמים זה.. מחילה - נזלת יבשה שעושה את הרעש 

התכוונתי להעיר אותו ולהגיד לו לקנח את האף 

@הרבנית הקדושה

להקליט אותו ולהשמיע לו את זה אחר כך (רק לו , לא לאף (תרתי משמע) אחד אחר...) - אולי זה ידרבן אותו להפסיק  

דלי מים קרים לשפוך עליו כולי האיי ואולי יעזור.

לא שותק.

לפעמים הם פחות מנומסים ולא דופקים חשבון חח , לא תמיד

לק''י 

ברור שהוא בסלון זה  לא עוזר הרעש משגע

אולי כשיהיה חם יותר שיישן בסוכה גם

ככה הוא לא מרגיש איפה יושן.

תודה שחזרת אחרי היעדרות של כמעט יומיים 

בגלל זה את צריכה לפצות את הפורום לפחות

בעוד  2 בדיחות.

אני הלכתי לבית חולים אחר, כי רציתי אפס הפרדה למרות סכרת מטופלת באינסולין. אבל לא בדקתי את אלה שכתבת אלא מקומות אחרים.

ורק באחד מהם הייתה לי חוויה קשה בחדר לידה, וגם שם רוב הצוות היה מקסים לפני ואחרי.

בכל מקרה לא יצא לי ללדת בבתי החולים שציינת. כן בטווח האזור ששאלת עליו (מרכז רבתי) הייתה לי חוויה טובה באסף הרופא. כל הצוות שפגשתי בו היה מאוד מאוד נעים ורגיש (והייתי ממש זקוקה ליחס מבין, וקיבלתי אותו).

לגבי הנקודה הראשונה שכתבת -

אני לא דוחה אותו כי זה לא בצורה שאני רציתי וביקשתי, הדחיה מגיעה כי זה לא נעים לי. לא נעים לי להרגיש נגיעות במקומות מסויימים ושאלו יבטאו אהבה גם אם אתמול רבנו ועוד לא דיברנו על זה. משם מגיעה הדחייה.

היה לנו סופש מורכב ביותר ואני מצפה שאחרי 3 שנות נישואים הוא ידע את הדרך לליבי וידע מה הדרך השגויה לליבי ומה רק מרחיק אותי ממנו. את מבינה?

בנוגע לנקודה השנייה, אני לא רוצה נופש כי כולם הולכים

אני רוצה נופש כי אני מאמינה שזה ממש חשוב לנו הזמן הזוגי הזה שלא קיים לנו בתקופה האחרונה, אני מאוד מאמינה בכך שזוג צריך להתמלא ולהתפנק ושאי אפשר להמשיך על מיכל דלק ריק ולצפות שהאהבה תרעש ותגעש. כנראה שאנחנו לא חושבים אותו הדבר ופה הקושי שלי.

מבחינתו הוא רואה את הדברים הקטנים ואומר שאנחנו עושים דברים, אז נכון הוא צודק, אבל עכשיו אפילו דברים קטנים כמו מסעדה אין מרוב עומס.

אז כן כשאני רואה זוגיות (כמובן שאני לא נחשפת להכל אלא רק למה שאני רואה, אני מודעת לזה) של אחרים ושהבעל אומר דבר מה לאישתו והשיח בינהם הוא זורם וחברותי , כן זה גורם לי להצטער על זה שאני לא במקום הזה שייכלתי אליו.

אפילו לדבר אנחנו לא מצליחים.

אני גם לא רוצה כבר לדבר איתו כי על כל משפט שלי הוא שואל למה אני מתפלספת או למה אני סוטה מהנושא ולא יודעת מה עוד. הוא ממש מוציא לי את החשק היות לידו וזה כואב לי שאני במקום הזה.

עוד יותר כואב לי שאני לא מדברת איתו על זה כי אני באמת פגועה

כן יש לי בראש מודל לזוגיות, מה אני אעשה? אני לא יכולה לשנות את הזוגיות שאני רוצה וחושבת שהיא נכונה ומתוקנת. אנחנו לא שם, אנחנו מאו דרחוקים משם, ומרגיש לי שזה אפילו לא מתקרב.

וכן אני אפשר להיות עיוורים למה שקורה אצל זוגות אחרים. אז מה אם אני רואה רק חצי תמונה או רבע תמונה, זו תמונה מדהימה בעיניי. הרבה יותר ממה שאני מצליחה לראות אצלנו. הדשא של השכן מסתבר תמיד ירוק יותר.

בין היחידות נראה לי שלא נכנסו איתו להריון...

כי כמו לך נכנסתי לחלק מההריונות עם איקקלומין כך שזה כנראה שילוב...

משתמשת בדרך כלל מגיל 11 חד' של התינוק התורן ועד שמקבלת מחזור בפעם הראשונה אחרי הלידה (בפעם האחרונה כ8 חוד')

אבל- 

1. הורס ספונטניות ביחסים שלי זה ממש מעצבן.

2. מאוד מאוד לא בטוח... בגל שאצלי זה בינתיים עזר ולא אכפת לנו אם פעם אחת יפשל.... ושאר האמצעים פשוט לא התאימו לנו... אז זה מה שאנחנו עושים.

לא מומלץץץץ