פורום הריון ולידה (עמוד 1611)

יותר קריטי זה כמות מי שפיר, אורך צוואר, פתיחה, דופק עובר...
הפקק הרירי לא קשור להתקדמות לידה.

בעז''ה לידה קלה ומשמחת!!

אני יותר דואגת מהכיוון שלא יפספסו דימום שמצריך בדיקה, זה נשמע בסדר?

אם יש כמות קצת יותר גדולה כן ללכת להיבדק...
באיזה שבוע את?
הגיוני שהם מחכים שתתפתח לידה בשעות הקרובות(שזה הגיוני מאוד)

אני אעקוב אחרי הכמות שלא יתגבר. כרגע זה באמת רק בניגוב. תודה רבה!

תעדכני🤗

@אם ל3+986|מיואשת******]
@אם ל3+
@Pandi99
@YaelL
@מתואמת
@כל הקיסריות שכבר ענו לי על כל מיני שאלות לפני הלידה,תסלחו לי שאני לא זוכרת את כולכן😬😘

עונה על השני- בערך תוך שבוע המצב יהיה הרבה יותר טוב, אחרי חודש לא תזכרי שהיה ניתוח.

צריך ללכת לביקורת, הביקורת היא גם ביטנית וגם וגינלית כי בכל זאת חתכו לך את הרחם.

 

אז הפסקתי גם לקחת משכחי כאבים
אחרי 4 ימים לקחתי פעמיים ביום בערך, כשחזרתי הביתה לקחתי 3-4 פעמים ביום
ואחרי שבוע וחצי הפסקתי לגמרי עם המשכחי כאבים,
עכשיו מידי פעם טיפה כואב, בעיקר כשיש לחץ/נוגעים בבטן התחתונה.

לגבי מניעה- ממה שראיתי עם הילדים הקודמים הנקה מנעה לי מחזור, אז מסתמכת על זה ואוסיף מניעה כלשהי לא הורמונלית , עוד חושבת מה בדיוק.
היה לי ניסיון מר עם גלולןת, אז מנסה לבדוק אופציה לדיאפרגמה

תודה על התשובות
מעודד

ולגבי המניעה- גם אצלי הנקה מונעת
אבל זה בכל זאת לקחת סיכון אז חייב למנוע, לא?
מה יש שהוא לא הורמנלי חוץ מהתקן?

ולא נראה לי שאפשר להסתמך רק על ההנקה, כי צריך לדעת בוודאות שהרחם תתאושש
האמת, שגם אין לי מושג לכמה זמן בדיוק, אני צריכה לשאול

1. לא זוכרת כאב מיוחד כזה דווקא בנקודת הזמן הזו... יכול להיות שהתחלת להפחית את השימוש במשככי הכאבים?
2. עם כל יום שעובר המצב טוב יותר. אנח חזרתי הביתה אחרי ארבעה לילות אשפוז והפסקתי להשתמש במשככי הכאבים - והיה סביר. נראה לי שאחרי שבועיים וחצי כבר קצת טיטאתי את הבית... אחרי חודש כבר התחלתי להשתתף בקורס שהתקיים בשכונה... (מדברת על הניתוח השני, אחרי הראשון נסעתי פעם ביום לבית החולים אחרי שהשתחררתי ועד שהתאומים השתחררו מהפגייה...)
3. עקרונית צריך ונראה לי שעושים גם בדיקה וגינלית בשביל לבדוק את מצב הדימום.
תרגישי טוב!

ממליצה בחום על אלופירסט לתפרים

לפעמים זה עושה שפשוף חיצוני בעור , הכל רגיש ועדין ומשופשף
תנסי להסתכל אם יש אדמומיות בעור ואולי לשים טיפה לנסינו (כן הזה להנקה) בעדינות איפה ששורף לך
בע״ה עד סופך השבוע תרגישי שיפור משמעותי! אם יש לך סיכות ועוד לא הוציאו- כשיוציאו גם תרגישי שיפור!
גם אחר כך תעשי תנועות שמאמצות בטח בעדינות אבל זה כבר פחות נורא
כן הולכים לביקורת, נראה לי גם וגם, יותר בטנית אבל נראה לי שהיתה גם פנימית. לא זוכרת בוודאות

זה לא סיכות...
הלנסינו בבית אם ימשיך גם מחר אשים...

לקום ולהתיישב לקח לי באזור השבוע וחצי בלי כאבים חמורים
אי נוחות וכאבים עדיין נשארו קצת במיוחד אחרי קצת מאמץ

אני נהנית מזה שאני מרגישה ברצף כמה דקות חחח
איפה השיליה ממוקמת?

כל כמה דקות יש תזוזה.
בדרכ כל איזה שעתיים היה איזה חמש - 10 דקות של תנועות.

תהני מזה❤
היא כנראה שינתה תנוחה ובתנוחה שהיא עכשיו את מרגישה הרבה.

הרגעתן אותי ממש

גם העובר שלי מאד פעיל ואני מרגישה אותו ממש 80 אחוז מהיום זז, ובזמנו כשחששתי הרגיעו אותי שזה ממש בסדר והוא פשוט עובר פעיל.

עוד דבר, בשבוע שלך התנועות משתנות מאד לפי התנוחה שלו, יש תנוחות שהוא זז הרבה ולא מרגישים בזה כמעט, ויש תנוחות שמאד קרובות לדופן הבטן ופתאום מרגישים הרבה.

תהני מזה זה ממש חלום

היא לא יכולה לצאת מנקודת הנחה שזה בטוח שיניים ולכן לא מדבק...

ממליצה על טסקטן

זה כמו שתקבל לך אותה עם חום בגלל שיניים.
לי אישית, לא זכור שלשולים צמוד לבקיעת שן. כל ילד זה משהו אחר והיא לא יכולה לקחת אחריות

בייבי פארם - זה לכל דברי הפארם למיניהם
בייביסטאר- יש להם הכל הכל הכל
אבל שלא תתבאסי עליי מבחינת המחירים- יש להם אתר אינטרנט תסתכלי ותראי שהמחירים שה בתקציב שלכם
אולי יש חנויות זולות יותר שאני לא מכירה 🤷‍♀️

רק הדקטרין

אבל זה בד"כ לא קורה.
לא צריך להקפיד על שום דבר. באופן טבעי מיניקים משני הצדדים פחות או יותר במידה דומה, גם אם לא עוקבים בדיוק.
גם אם רואים שהתינוק מפתח העדפה לצד אחד אפשר בד"כ לפתור את זה עם תנוחות הנקה נוספות.

ת-מיד יש צד אחד שמניב יותר חלב, וצד אחד שפחות, ולכל אישה מניקה אין סימטריה בין השניים.. מי יותר ומי פחות... כן, כן . מבאס מאוד... בהריונות אצלי זה התאזן מחדש לאותו גודל, אבל לא יודעת אם זה היה מתאזן אם לא היה הריון אח''כ.
כמה שניסיתי להניק כל הזמן בצד החסר, זה לא עזר, כבר 4 ילדים, תמיד צד ימין חסר וצד שמאל שפע אלוקי....
את יכולה לקרוא על זה ברשת, ככה זה בהנקה 🤷

אני לא הרגשתי בשום הבדל.

אצלי היה ככה בהתחלה ואז התאזן

צד שמאל זה הצד של הלב

אבל אם באמת מניקים רק צד אחד או בעיקר צד אחד יכול להיות שזה יגרום לאי סימטריה שהיא יותר בולטת.
ממה שידוע לי זה לא בלתי הפיך וחוזר לעצמו אחרי ההנקה.

כדאי לנסות להניק משני הצדדים, בכל הנקה להתחיל מצד אחר, זה טוב גם לך וגם לתינוק אבל לא צריך להיות בהיסטריה

חושבת שככה אצל כולן.
אצל רוב בני האדם הגוף לא סימטרי. כפות הרגליים בהבדל של כנה מילימטרים, עיינים בצורה מעט שונה, ידיים באורך שונה, אף שמכל צד נראה אחרת, אוזניים שונות....
אז גם בחזה אותו הדבר. בלי קשר להנקה.
מי יותר ומי פחות...
יש כאלה שההבדל הוא רק של מילימטרים בודדים ויש כאלה שיותר. אבל זה לא קשור להנקה🤷

להניק רק בצד אחד
בחיים לא שמעתי על זה

אמין.
בכל אופן אם ממש מלחיץ אותך ברגע שאת מסיימת להניק את יכולה לשאוב מהצד שפחות התינוק ינק.
בהנקה היום תקופות שצד אחד הניב יותר ואחר זה התהפך אולי בגלל באמת ששאבתי..
אבל חיצונית לא רואה א-סימטריה בגדר בלתי הפיך, כמו כן כל הגוף שלנו לא סימטרי גם עוד לפני הריון והנקה.

אבל זה בקטנה, בכלל לא רואים מעל הבגדים, ולא מפריע לי בכלל. לא בטוחה שהיה סימטרי לפני

בגוף אבל כאן הבנתי ממנה שזה ממש יכול להשםיע ברמה חריגה והחזה יכול להראות אחד קטן ממש והשני רגיל/יותר גדול וזה הפחד שלי.. אפשר מן הסתם להסוות את זה מעל הבגדים אבל יותר חשוב לי איך אני רואה את עצמי ומן הסתם גם מול בעלי.. יודעת שהחזה ישתנה אחרי ההנקה אבל לפחות שיהיו שווים כמה שאפשר ולא מוזרים.. מקווה באמת שיהיה בסדר פתאום ממש נכנס בי לחץ בכל מקרה הגוף כבר השתנה לגמרי אז כמה עוד למרות שתודה לאל זה למטרה טובה ומבורכת

וזה לא צריך להלחיץ בכלל. כן כדאי שיינק משני הצדדים, אבל לא בלחץ... הכל טוב

אוקיי

הריון? אחרי לידה?

לרוב אין לרפואה מה להציע ... את יכולה לנסות להיבדק. בדרך כלל אומרים שככה זה

שימי לב ממש לעוצמה!

יכול להיות שזה הריון חוץ ריחמי, לי זה קרה

כאבים של הריון מחוץ לרחם זה לא סתם "כאבי מחזור". אלה כאבים בלתי נסבלים שלא משאירים מקום לטעות.

וכדאי להיבדק רק כדאי להיות בטוחים

כיוון שהרחם גדל ומתרחב.. לכן אם הכאב לא חריג בעוצמתו, ע"פ רוב, אין מה לחשוש.

עבר לי בבוקר, עכשיו טיפה חזר

חוץ רחמי הכאב בא והולך או קבוע?

אבל מה שבעיקר אומר זה העוצמה......

כילו, לא עכשיו שאני צריכה לשכב 

אם הייתי במחזור והיה לי ככה- אפילו לא נראלי הייתי שמה לב...

לא צריך למהר אם יש כאבים קלים זה לגמרי נורמלי.

אם הכאבים ממש חזקים, או ממוקדים בצד אחר זה מעורר חשד.
בשבוע שלך אפילו לא בטוח שיצליחו לראות משהו ברחם....

בעלי רוצה שנעשה א"ס לא ממש ישר כשאפשר (שבוע 6 כזה), מעדיף לחכות ל8

אז בכרך עוד שבועיים נלך בעזרת ה'

אבל בדיקת דם נוספת אני רוצה לעשות השבוע.

בעזרת ה' יצא בטא תקין וירגיע אותי עוד🤗

זה מעלה את הסיכוי שיראו דופק, ושזה יהיה בטני ;)

בשורות טובות ובנחת

ממש ממש. בע"ה המשך תקין ובריא!

מה שצריך להיבדק זה כאבים משמעותיים בהרבה, משביתים וכואבים מאוד.

סתם כזה לא נוח לי בגב...

 

כשחושבים על זה מיום חמישי אני לא ישנה על המיטה של, אולי פשוט היה לי לא נוח פשוט בלילות... 🤔

 

בסדר יאללה, מרגוע

כאבי מחזור
הרופא אמר לי שזה סימן מצוין

כאב שבא והולך.
בכלל שאנחנו אחרי ivf הייתי ממש בלחץ
וכן ניגשתי לעשות אס...

אם המחזור שלך סדיר, כל 28 יום בערך
קרוב לוודאי שמספר השבועות אכן מדויק
ברגע שיש לך מעל 2000 ביטא את יכולה כבר לראות שק הריון כדי לוודא אם הוא אכן בתוך הרחם.
אצלי בשבוע 5 כבר ראו שק הריון, ושבוע לאחר מכן - דופק ..

העיקר אהובה שילך בנקל בשמחה ובידיים מלאות

ולכן לא בטוח שבוע ההריון ולכן אין לי טעם ללכת סתם ואם זה פשוט מוקדם- סתם להיבהל...

מיותר לי...

עשיתי בדיקת דם באיחור של שבוע פחות יום- יצא לי בטא 701

אבל זה שבוע פחות יום מתאריך הפרישה הראשון, יש לי שלושה, כך שזה היה סה"כ 4 ימים אחרי האיחור

בקיצור אני רוצה פשוט עוד בדיקת דם כדי לראות הכפלה תקינה, וא"ס נעשה כבר עוד שבועיים, שלושה בעזרתה ה'

אם בבטא תראי מעל 2000 (בעז''ה), תדעי שאת יכולה כבר לעשות כדי לראות שק.
אם לא בא לך ואת מצליחה להתאפק - מה טוב

כל הכבוד על בדחיית סיפוקים
אני לא הייתי מסוגלת.

הבלדה לאמא

זה בד"כ עניין של כמה ימים בודדים (ממה שזכור לי)

ממה שאני מבינה, ברגע שהגוף מפסיק לקבל את ההורמון הוא מיישר קו עם המציאות די מהר. מתייגת כהרגלי בקודש את @מיואשת****** 😘

תני לזה קצת זמן. זה מתסכל מאוד הביטולים האלה (בטח שבשלב של האורגלוטרן), אבל אין הרבה ברירות. רק לסמוך על הקב"ה, להתבאס, ולהתקדם הלאה 🤷‍♀️❤

להשפריץ לתוך האף. יש תרסיסים כאלה, נראה לי בלי מרשם

אבל הקטני כל כך שונא אותו!!

רק רואה אותו ומתחיל לצעוק עליי 🙈

והוא בקושי הצליח לאכול מרוב שהאף היה סתום...
אז היינו חייבים.
בבוקר כבר הוצאתי לו עם מים חמים זה יותר נעים לו

אבל הוא ממש עוזר לה. אנחנו רואים את ההבדל בין הלילות שאנחנו שמים לה והלילות שלא

תשאבי קצת או תסחטי עם היד למזרק או ישר לאף של הקטן

יותר טוב ממי מלח..

ואני ממש לא בקטע של דברים טבעיים בדכ, מאוד קונבנציונלית..

אבל להשפריץ לו עם מזרק, אחרת זה לא נכנס מספיק..
זה הרבה יותר נעים להם ממי מלח..

ויש גם שואב נזלת אבל זה ממש לשימוש קצר שלא יפגע באף... לפעמים זה גם מקל.
בריאות!!

תרסיס מי מלח, בפרט זה שצילמו לך
אינהלציה אפשר גם עם מי מלח
ומשאבת נזלת למקרים שממש סתום

אפשר גם לקנות שמן אתרי אקליפטוס רדיאטה/רבנסרה/ הדס ולשים איפה אחת לפני השינה בקצה המיטה במקום שלא מגיע, או בקערה עם מים על הרדיאטור

לא חושבת שזה בגלל הקורונה ומניחה שיש לך שפעת...

יש לנו רצונות ומחשבות על מה יהיה ובפועל הרבה פעמים דברים יוצאים אחרת. כן זה מבאס, אבל צריך ללמוד גם להשלים עם המצב החדש.לפחות היו 4 חודשים ללא מחזור זה לא מעט בכלל.

 

אם את לא מעוניינת בעוד הריון כרגע כדאי להתאים מניעה וככה גם להימנע ממחזור כל חודש.

 

אני חושבת שייתכן ויש קשר

 

לצערי אמצעי מניעה לא רלוונטיים אצלי 

מכירה אישית כאלה שנכנסו להריון בלי שום מחזור, בביוץ הראשון אחרי הלידה.

כן, ענית לעצמך

פשוט ממה שקראתי בגוגל, זה לא היה נשמע ככה..

אם יש מפגש של ההיצית והזרע ויש הפריה יש הריון אם לא אז מקבלים מחזור. אם הביוץ הראשון מביא להריון לא יהיה מחזור לפניו.

אין לי אופטימיות בנושא הזה לתת לך
אני לא סומכת על אף אחד ולכן מקום לימודי שלא יאפשר לי גישה חופשית - לא ארשום אליו.
לא אשלח את ילדיי לישון בבתים אחרים
ואוודא עד כמה שאפשר שאין שיחות אישיות עם אף אדם זר, גם אם מדובר במורה או מנהל או לא יודעת מה, שלא בנוכחותי או בנוכחות בעלי. גם אם זה כרוך בלומר לילדיי לסרב

המציאות של היום מלמדת אותנו שצריך להתנהל בצורה מאוד זהירה וחשדנית. ולכן זו ההשתדלות שאני עושה בנוסף לתפילות שהשם יגאל אותנו מהדברים הנבזיים האלו ושישלח לנו גואל צדק

כמה שזה עצוב שאנחנו צריכות להגן בכזו צורה על הילדים שלנו😶
הלוואי ובעזרת ה תבוא הגאולה וכל הרע יעלם מהעולם

ה׳ שפתיי תפתח

אותי זה פגש בתחושה (שברור לי לחלוטין שהיא לא נכונה!!) שקשה לי הרבה יותר לקרוא או להקשיב לכל מיני אנשי השראה בגלל שאולי גם הם ח״ו... ושוב, ברור לי שזה לא נכון ולא פייר להכתים בראש שלי אנשים - בגלל מה שאחרים עשו. אבל בכנות, זאת כן תחושה שעולה.

היה שרשור דומה באימהות השלב הבא לפני כמה ימים ושם כתבתי מה אני משתדלת לעשות כדי להמשיך עם החיים למרות כל מה ששמענו בזמן האחרון... מקווה שזה יעזור:


רובנו ממש קיבלנו בוקס מטורף בשבועות האחרונים. זה מערער כל-כך! וזה לא שידענו שיש דברים כאלה. ועדיין... זה ממש גורם לראש לפעול שעות נוספות ולהרגיש לא מעט פחד.

את שואלת איך מתמודדים עם כל זה. אנסה להגיב מהמקום שלי. זה לא שאני בלי חששות. אבל כן אשתף מההשתדלות שלי שהחששות האלה יתפסו מקום כמה שיותר קטן בחיים שלי ולא ישתלטו עלי. כמה כיוונים:


1. באופן כללי, כמו עם כל פחד מכל סוג, נראה לי שמה שצריך להנחות אותנו, זה להחזיר את עצמינו להווה. שוב ושוב. מה שלומי עכשיו? מה שלום בעלי עכשיו? מה שלום הילדים שלי עכשיו? כולם בסדר? יופי! ברוך ה'! כי זה כל מה שיש לנו באמת בעולם הזה - הרגע הזה. העבר הרי כבר עבר. והעתיד לא נודע ואין לנו, פשוט אין לנו, שום אפשרות לדעת מה יהיה בו, לטוב ולמוטב. כשחיים את הרגע, זוכים בהרבה מאד רגעים של חיים טובים ב״ה. לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.


2. אם מסכימים לפחד למלא אותנו, אין לזה סוף. אפשר לפחד ממחלה קשה חלילה. אפשר לפחד מתאונות דרכים. אפשר לפחד מפיגוע. אני זוכרת באינטיפדת הסכינים, לפני 6 וחצי שנים. ממש התהלכתי בפחד ברחובות והתעדכנתי בפחד בחדשות. הפחד הוא דבר שלא יודע שובע. מאכילים אותו והוא רק משתלט עלינו עוד יותר.

אם רוצים לחיות בצורה שמחה ובריאה, אנחנו חייבים לשים לו ''עצור!''. אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, כי אנחנו רוצים לגדל אותם אנשים בריאים בנפשם. לשים עצור לפחד, זה להתרחק מדברים שמאכילים אותו: צריכת יתר של חדשות / דיבור יתר על אירועים מפחידים עם הסביבה / קריאה וצפייה של חומרים מלחיצים וכו'. לענות לעצמינו דיבורים מרגיעים. לבקש מאחרים שגם יעזרו לנו להתחבר לרוגע ולביטחון (כמו שעשית עם השרשור 🙂)...

ולהיפך, אם באופן כללי את כזאת שלא כל הזמן חוששת מתאונות דרכים ומכל מיני מחלות קשות, אז תנסי להלביש את המודל הזה גם על נושא הפגיעות המיניות. את יכולה לשאול את עצמך למה הפחד מהדברים האלה לא מנהל אותך. ואת הסיבות שאת מוצאת בתוכך - לאמץ גם לגבי הנושא הזה.


3. לנתב את הפחד לעשייה. ללמוד בעצמינו על מוגנות! וללמד את הילדים שלנו. להקריא להם ספרים על מוגנות. לרשום לסדנאות של הגנה עצמית. לעבוד על מידת הפתיחות שלנו מולם. לנצל כל מיני הזדמנויות כדי להעלות את כללים המוגנות בשיח של הבית. וגם באופן כללי לדאוג שטוב לילדים שלנו ברמה הרגשית ולעזור להם לפתח חוסן רגשי. שהם יהיו חזקים ושהם ישדרו חוזק בע''ה.

4. לנתב את הפחד לתפילה. אני חושבת ש@בארץ אהבתי כתבה פעם (סביר שבשם הרב ראובן ששון) שכמו שעשייה גשמית בונה מציאות גשמית, עשייה רוחנית בונה מציאות רוחנית. כשקראתי את זה, ממש ראיתי בעיני רוחי עולם שלם שמרחף למעלה ושמשפיע על העולם שלנו. אנחנו לא יודעים איך התפילות פועלות וזה נכון שתפילות הן לא כספומט. אבל אנחנו יודעות שהן משפיעות לטובה, תמיד, ושזה אחד הכלים הכי חזקים שהקב''ה נתן לנו.

5. מצד אחד ריבוי הפרשיות האלה בשנים האחרונות מבלבל ומחליש ממש. אבל מצד שני, אני חושבת שהריבוי הזה גם סולל משהו חדש, שהוא דבר טוב. כל פרשה נוראית כזאת (והלוואי והיא פשוט לא הייתה מתרחשת!!!) מייצרת עוד מודעות בעולם. אצלנו ההורים וגם אצל הילדים, בזכות השיח שיותר נוכח. וכמו ש@+5
כתבה בשרשור באימהות השלב הבא, עצם המודעות מגנה יותר על הילדים שלנו...

6. חיזוק הביטחון בה', ביכולת האדם בכלל, ובכוחות של הילדים שלנו בפרט. הלוואי והיינו יכולים לשמור על הילדים שלנו מכל רע. הלוואי והיינו יכולים לקבל תעודת ביטחון שהם לא יחזרו בשאלה, שהם יתחתנו, שהם לא יתגרשו, שהם לא יסבלו מאלימות, שיוולדו להם ילדים, שהם לא יסבלו משום מחלת נפש נוראית, שהם לא יתאלמנו ולא ישכלו את ילדיהם חלילה וחס. אבל אין לנו תעודת ביטחון אף פעם, כמו שכתבת. הדבר היחיד שנשאר לנו, זה להאמין ולבטוח שבע''ה הם יהיו בסדר, בסוף. אנחנו מתפללים מכל הלב שלא יאונה להם שום רע. אבל בד בבד, אנחנו צריכים להתחזק באמונה שלא משנה מה יהיה המסלול שלהם, בע''ה הם יצליחו להתגבר על הדברים. לתחושתי, אנחנו חייבים לדמיין אותם אנשים חזקים, שמצליחים את חייהם, שמוסיפים טוב לעולם ושהופכים כל קושי למקור של אור אינסוף לעולם. אני לא מוצאת אלטרנטיבה ראויה לאמונה הזאת. כל אמונה אחרת מחלישה אותי ורק עם האמונה הזאת אני יכולה להסתדר ולהמשיך לצעוד קדימה. אז אני בוחרת להאמין את האמונה הזאת. ואני גם מאמינה שהשדר שלה טוב גם לילדים עצמם.

7. אחרי כל הנ״ל, חשוב ממש להיות עסוקים לא רק בסכנות ובאיך להגן על עצמינו ועל היקרים לנו אלא גם להמשיך לראות את כל הטוב שיש סביב, כל הזמן. כי רוב העולם ממשיך להיות טוב! רוב האנשים ממשיכים להיות אנשים טובים! (@מיואשת****** כתבה שם באותו השרשור שהזכרתי תגובה ממש יפה לגבי זה).



חוזרת להתחלה - זה לא שאין לי חששות אף פעם. ממש לא. זה צף פה ושם, כמו אצל כולנו (או לפחות רובנו) אני מאמינה... אבל אלה הדברים שאני משתדלת לענות לעצמי...


שה' ישמור על כל עם ישראל ועל כל פרט ופרט בתוכו,
ושהוא ישלח כבר את הגאולה השלמה... אנחנו זקוקים לה כל-כך...

חיבוק גדול ❤❤❤

כתבת כאן נקודות חכמות ומרגיעות
אני משתדלת לא לקרוא הרבה חדשות ולא להיכנס לכתבות האלו, אבל הרבה פעמים זה צץ ומגיע ממקומות אחרים (גם בעבודה, כשאנשי צוות שואלים אותי איך דברים כאלו קורים אצל חרדים🤦)
אני אקרא גם את השרשור שכתבת עליו
תודה!

בשבוע שעבר היה זום של סיוון רהב-מאיר עם אילה ברנע מארגון 'לתת פה'.
קודם כל, ממליצה מאוד להקשיב לזום. למי שיש בנות בגיל מתאים - שווה לשמוע ביחד. אני שמעתי עם בת ה-8 שלי והיה ממש מתאים לדעתי. ואפשר גם עם בנים (זה מנוסח בלשון נקבה כי קהל היעד הוא בנות, אבל התוכן נכון גם לבנים).

מצרפת פה קישור-
לבקשתכם: הקלטת המפגש על מוגנות - לצפייה חופשית ולהפצה + סקר לשמוע את דעתכם
(יש שם גם קישור להקלטה של המפגש עצמו ביוטיוב, וגם קישור לדרייב למי שהאינטרנט שלה מוגן, ובסוף גם סיכום בכתב של הכללים החשובים).

ולגבי מה ששאלת, על איבוד האמון-
בסוף המפגש אחת הבנות שאלה את השאלה הזו. אילה ענתה לדעתי ממש יפה.
בסופו של דבר העולם מלא בטוב, כמעט כולם רוצים לעשות טוב, ואנחנו מוקפים בהמון טוב.
אז המפגש שלנו עם אנשים צריך להיות מתוך אמון. כי באמת רוב הסיכויים שהאדם שאנחנו מולו הוא בסדר, שאפשר להאמין לו.
אבל כל זה נכון, עד שפעמון האזהרה הפנימי שלנו מצלצל (זה אחד המושגים העיקריים שהיא לימדה בהקשר של- איך אנחנו מזהים שמשהו לא תקין). ברגע שמשהו מבלבל אותנו, אנחנו לא בטוחים אם זה בסדר, או שאנחנו יודעים שמה שקרה לא בסדר - אז לא משנה מי האדם שעומד מולנו, מה אחרים חושבים עליו, כמה הוא חשוב או מפורסם או שהיינו בטוחים שהוא אדם טוב. ברגע שאנחנו מרגישים שמשהו לא תקין - אנחנו צריכים לזכור את שלושת הלמדים - להגיד לא, להתרחק, והכי חשוב (גם אם לא הצלחנו עם שני הכללים הקודמים) - לספר למישהו.
וכמובן - בשביל להגן על הילדים שלנו, ללמד אותם את זה מגיל צעיר. לסמוך על העולם, לתת אמון, אבל גם לסמוך על עצמם, לדעת לזהות כשמשהו לא תקין או אפילו רק מבלבל, לדעת איך נכון להגיב במצב כזה, והכי חשוב - שהם ידעו שהם יכולים וצריכים לספר על זה.

בס״ד

נתת לי חשק לצפות בהקלטה. ואם ארגיש שמתאים אצפה שוב עם הבן שלי.

נראה לי שיש גם מפגש לבנים עם הרב יוני לביא או משהו כזה

את של הרב יוני לביא לא שמעתי

בס''ד

אני מקווה מאד לשבת בקרוב עם הגדול שלי ושנצפה ביחד. המרצה מדהימה.

היא עושה המון סדר בכל הנושא הזה והכל בשפה שממש מותאמת לילדים. הן אמרו שהמפגש פתוח לכל הגילאים. והוסיפו שכשבנו אותו חשבו בעיקר על גילאי 9 ומעלה. באמת הרגשתי שילדים בגילאים האלה לגמרי יכולים לצפות בהרצאה הזאת. תהנו... ❤🙏🏼

הילדה שלי עדיין תינוקת (וכן, למרות שהיא קטנה יש לי חששות מהדברים האלו)
אבל בעזרת ה אני אצפה בזום הזה לבד
הלוואי וכשהילדה שלי תגדל היא תרגיש ביטחון לספר לי כל דבר
תודה!

אני עוד לפני שהתחתנתי חששתי מהדברים האלה
הייתה תקופה שגם חשבתי לעצמי שלטובת הילדים עדיף שלא יבואו לעולם כזה משוגע
(והיום יש לי קצת יסורי מצפון על זה שהם כן הגיעו לעולם המשוגע הזה כשברור לי שאין לי שום דרך להגן עליהם)

מצד שני אני מקווה שיקרה איזשהו תהליך ניקוי כזה. שעם כל הקושי שבו, לפחות אחריו החברה תהיה מודעת יותר, מגנה יותר, ואולי יהיו פחות נפגעים,

זה שהיום הדברים האלו מתפרסמים, זה חלק מהתיקון של העולם.
המצב היום הרבה הרבה יותר טוב ממה שקרה פעם.
פעם היתה לגיטימציה לאונס. בתקופת היוונים החוק היה שכל אישה צריכה לעבור אונס לפני החתונה ('תיבעל להגמון תחילה').
ובטוח היו המון מקרי אונס בכל מקום, בלי שום יכולת לדווח או להתלונן, ובו לא לעצור או להעניש או הפוגע.
היום יש הרבה יותר מודעות, כי זה לא לגיטימי, וכי יש לגיטימציה לפרסם על הפוגעים כדי לעצור אותם.
ועדיין יש אנשים רעים שפוגעים, אבל העולם הולך למקום טוב יותר בנושא הזה. יש לנו עוד דרך, ויש עבודה לעשות, אבל הכיוון הוא חיובי.

טורטיות ממולאות
פאי רועים
חומוס בשר (אם את מכינה חומס ביתי צריך לשים לב שאת מבשלת אותו קצת אחרי שהוא מוכן הוספת מיץ לימון ושום כתוש כדי שתוכלי לשים עליו בשר חם.)

מבחינת הכנה - אני אוהבת מתכונים של הכל בתבנית אחת, דוחפים לתנור עוף ותפוא..

זה כאילו יכול "לבשל" את החומוס..
אז צריך לגמור להכין ואז לבשל קצת בסיר (או לקנות חומוס קנוי )

אפשר לגלגל ולחצות באמצע

להכין מבצק עלים בורקס בשר גדול או לזניה בשרית יש מתכונים טובים ברשת.
ולהגיד לצד סלטים חיים

אם זה הקליל שלך אז המנות האחרות אמורות להיות ממש גורמה

עכשיו אני עם 2 ילדים
באמת חושבת שהגיע הזמן להוריד פה קצת את הרף...

במחבת? ואם כן, אז מבשלים את הירקות קודם?

הקרוב וקונים בשקית 12 טוריטיות גדולות של מאסטר שף
למהדרים יש גם מקמח מלא

בתאבון!

עדיף חנויות אחרות

אין על אושר עד 💘

חציל קלוי, קציצות תפוחי אדמה עם ירק, מטבוחה וחמוצים אבל זה עבודה

כווני קצת

נשמע טוב

שמן זית,שום,מלח, פלפל, אפשר להוסיף דבש/סילאן

בקצרה-אופה 12 דקות בתנור בטורבו 230 מעלות

משובח יותר-להקפיץ במחבת ללא הרוטב

מפזרת קוביות על חסה חתוכה, מקלות גזר,פטריות, וכל ירק שאוהבים

 

שבת אחת הכנתי קערה עם מלא חסה,

צלחות עמוקות עם: מלפפון קוביות, גזר מקלות, עגבניות קוביות, פרוסות פטריות, תירס משימורים כל סוג בצלחת נפרדת

ועוד קערה עם הדג. אפשר לשים את הרוטב מהמשרה בכוסית ולשפוך קצת מעל הסלט

כל אחד הרכיב לעצמו את הסלט שאוהב בתוך צלחת עמוקה- זה היה מעדן והילדים היו מאושרים

או טורטיות עם בשר

חמין כמובן, הכי קל

אוכלים ממנו גם בערב

אפשר להכין גם אטריות או קוסקוס

סגרת פינה לעיקרית לבוקר ולערב

לשבת הבאה;)

אתם תימנים?

להשאיר יד שמחזיקה בסיר כאשר מוזגים ממנו מרק ואז אפשר להחזיר לפלטה.
אצלנו אפשר גם להחזיר אם לא החזיקו בסיר אבל רק אם זה היה ממש לכמה דקות ונשאר רותח

שמתכוונים להחזיר עדיף להגיד בקול
לא לשים על הרצפה
ו.. לא זוכרת את השלישי

ואנחנו אשכנזים

שמה את המרק רותח בערב שבת ונשאר עד מוצש

זה שצריך להחזיק כל הזמן, גם אם מניחים אז להשאיר את היד על הידית.

בורקס עם פרוסות נקניק.
או בגירסה הקלילה יותר-מלאווח עם פרוסות פסטרמה ורוטב חרדל/קטשופ. להבריש בביצה ולתנור. לא יותר מ5 דקות עבודה, קל לחמם כי אין נוזלים

שניצל, ג'חנון, תפוא, ביצים, חומוס

אני בעד פרסים, רק שלא יהיה יותר מדי.
אפשר לקנות בחנות של השקל משהו, או קצת יותר להשקיע... תלוי כמה אתם מקציבין לזה

רק תראי מה כתבתי למטה
השאלה היא יותר על דברים שאמורים להיות מובנים כמו לא להשחית ספרים או להוציא סתם את הבגדים מהארון ולזרוק בחדר זו הדילמה שלי

כשרוצים להקנות הרגל חדש וכאלה. כל פעם משהו אחד שיהיה להם ברור.
לא כדרך חינוכית ראשית.
אפשר הפתעות בשקל, גלידה לכולם, משחק חדש לכולם. מה שמתאים לך.

צריך לראות ממה ההתנהגות נובעת. לפעמים אני צועקת וגוערת ומעיפה לחדר. ממש לא מושלמת.
אבל בגדול כן מנסה להסביר, לתמלל וכו'.
ממליצה על הדרכת הורים טובה. לי היה טוב עם קבוצה בשיטה הקשרותית, וגם סדרה פרטנית עם עו''ס דרך הקופה.

תודה

איך הגבת על המעשה השלילי שהם עשו?
כי לדעתי לא צריך לעבור על מעשה כזה ב"שתיקה"... (אני לא מתכוונת שצריך להרים עליהם צעקות ולשלול מהם דברים עד מאה ועשרים, אבל בהחלט נזיפה חריפה והצעת "תשלום" כלשהו שיהיה כתוצאה למעשה שעשו...)

בכל אופן, לשאלתך - אני משתמשת ברעיון של טבלת נקודות לפעמים. יותר על דברים נקודתיים (מבצע גמילה, מבצע סדר בילקוט, מבצע סדר של המיטה... לא על מצוות ועל הרגלים שאמורים להיות מובנים בסדר היום, אלא על דברים ספציפיים שהילד צריך בהם שיפור ועזרה בהגעה לתוצאה). הפרס בסוף הטבלה מותאם למבצע (למשל - קלמר חדש לילקוט המסודר).
לא בטוחה שזה עוזר בשינוי העניין לנצח, אבל לפחות זה מעודד לתקופה...

ברור שלא עוברת על זה בשתיקה
העניין הוא שבאמת לא להשחית ספרים או לא להוציא את כל הבגדים מהארון (דוגמה למשו שעשו בערב) זו התנהגות שאמורה להיות מובנת ומשום מה משו מתפקשש פה, כשכל כמה זמן, ולפעמים גם על בסיס יומי, הם עושים דבר כזה או אחר שהם לא אמורים למרות שיודעים שאסור

עם מנחת הורים.
זה נשמע באמת משהו שהוא מעבר לרגיל.

לא יודעת איך מונעים התנהגות כזו מלכתחילה... מרגישה שמבצע עם נקודות לא יעזור פה, כי אלה דברים שהם עושים בחוסר תשומת לב, ובשביל מבצע צריך מודעות...
אולי באמת להתייעץ עם מנחת הורים, כמו שהציעו כאן.

וכמובן שגם אם מובן להם, אז זה יכול להתמסמס ברגע של הסחפות במשחק מאוד מענין.
לא נראה לי שיש כזה דבר ילדים שאף פעם לא עושים מה שאסור להם ..כאילו, הם ילדים...זה הקטע של להיות ילדים...
אני אישית חושבת שיש הבדל בין להוציא בגדים מהארון (יצטרכו לשאת בתוצאה- להחזיר הכל...) לבין לקרוע ספר, שזה פעולה עם מימד של השחתה. אבל גם לזה צריכה להיות תוצאה. נשמע שהם כבר מבינים מה התוצאה .
לגבי ניקוד, אני בעד אם תצליחי להחזיר מעמד.
זה בהחלט יכול לעורר מודעות להתנהגות ספציפית ולעזור לילד לרכוש הרגל כלשהו.

כ"כ נכון.
גם כשהם בשיא ההתלהבות הם שוכחים את כל הכללים שהם מכירים,
וגם מעצם מהותם צריכים לעשות דברים אסורים

אני בכלל לא מתחברת לתגמולים חיצוניים כדרך לעודד התנהגות טובה. בעלי לצערי דוקא ממש בעד.
וכדי לחזק את תחושת הבטן שלי, בדיוק קראתי השבוע במסגרת השתלמות מאמר על מוטיבציה אצל תלמידים ויש שם הפניות למחקרים שמובילים כי תגמולים חיצוניים *פוגעים* במוטיבציה הפנימית של התלמיד.

הנושא של בניית מוטיבציה אצל ילדים דורש הרבה מחשבה וגם שונה ממקרה למקרה, אבל בגדול צריך לחשוב היטב מה אני רוצה שתהיה המוטיבציה האמיתית, הפנימית, של הילד ולפעול משם.
לדוגמא: אני רוצה שהילד יקח חלק פעיל במטלות הבית. מה הייתי רוצה שיפעיל אותו?
מה לא? הציפיה למדבקה או לפרס בסוף.
מה כן?
זה יכול להיות תחושת השותפות והנשיאה בעול
זה יכול להיות הסיפוק מהבית הנקי והנעים
זה יכול להיות כיף מעצם ביצוע המטלה (יש ילדים שכיף להם לבצע מטלה ספציפית. אפשר לכוון לשם ואפשר לשים יותר דגש על החוויה - למשל לעבוד עם מוזיקה, או להפוך את המטלה למשחק, או תחרות)
אז אם זה מה שאני רוצה שיפעיל אותם - אני משתמשת בזה, מדברת על זה כי זה לב העניין.

למשל:
יש לילדים כל ערב תפקיד - כל אחד אחראי על איפוס חלק אחר של הבית.
רשמית - התפקידים האלה לא מותנים בשום פרס/ממתק.
בפועל - הרבה פעמים (נניח פעם. פעמיים בשבוע) בעלי משאיר להם פתק עם כמה מילים טובות ושוקולד.

רק אם זה מתאים לך לצ'פר אותם, כי את רוצה ומרגישה שלימה עם זה ולא בשביל לאלף אותם כי אז זה מתוך התניה התנהגותית.
ככה שגם אם תירצי להפסיק עם זה, הם לא ישתמשו בהתנהגויות לא טובות כדי לקבל את הצ'ופר ויבינו שהם עושים מה שצריך לעשות כי זה מה שנכון לעשות גם אם לא יקבלו תגמול.

במכון פועה יכולים לעזור לך.

וחיבוק גדול!

מכון פוע"ה הכתובת הכי מתאימה....

מחזור אחרי הפלה לא בהכרח נראה כרגיל. מצטרת להמלצה לפנות למכון פועה

אולי יעזור לך

אם לא- אין לי כל כך רעיון

כאיחו זה נמס ונצמד למתכת.הכנסתי מגבת רטובה סתם לראות אם זה יתקלף אליה וירד..

ומעולם לא קרה לי
אולי זה בגלל שיש להם שכבה של בד תפורה על הניילון..
איסה באסה. תנסי פשוט לקרצף את התוף עד שיירד. סבון כלים ממיס דבק בדרך כלל

לנסות להפעיל את המייבש על ריק, או עם סמרטוטים ישנים, ולראות אם מוריד.
(עבד לי פעם עם ריח רע שניה שם, פשוט הפעלתי עם סמרטוט- חולצנ ישנה עם מרכך כביסה)

אולי אצלך ימיס שוב ויקרב למרכז? השערה ולא ידיעה

הצלחתי לקלף חלק מקווה שיהיה בסדר