פורום הריון ולידה (עמוד 1634)

איפה זה שלווה?

אצלנו יצאה בגיל שנה

ושיניים לא קשורות להתפתחות בכלל,
וזה גם לא מדאיג. רופאהת התפתחות אמרה לי שטרם קרה שלא צמחו לאדם שיניים...
לי עצמי ולארבעה מילדי צמחה השן הראשונה בין גיל שנה ושנה וחודשיים.

אצלנו שן ראשונה יצאה בשנה ו3
כבר דיברה, הלכה ולא היו שיניים..

פה לכולם מסביב צמחו בין 4-6 חודשים לכן קצת הלחיץ
גם מבחינת אוכל, יש דברים שלא ממש נראלי אפשר לתת בלי שיש שיניים

ושהיא תדע להוציא מה שלא נלעס, אצלי לשני יצאה שן ראשונה בגיל שנה עד אז כבר אכל הכל..

יכול להיות שבמשפחה של בעלך השיניים יצאו יותר מאוחר? אצלנו זה משפחתי.
תהני מזה שומעת מאחרים איך ישר מהגזים עוברים לשיניים וזה נשמע סיוט. אני גם מרגישה שבגיל גדול יותר הם מתמודדים עם זה יותר בקלות. אצלי לפחות לא סבלנו מלילות בלי שינה וחום כשיצאו השיניים הראשונות.
לגבי אוכל, אני נותנת להם הכל גם בלי שיניים, מסתדרים מצוין.

כתוצאה מכך הן גם נופלות די מאוחר

אחד אולי 8 חודשים, השני קרוב לשנה

בגיל 11 חודשים יצאו שתי שיניים חמודות

שמעתי שיש קשר בין צמיחה איטית לחוסר ברזל

אבל אצלי עם אנמיה חמורה, יצאו שיניים ב5 חודשים.
(ואצלי ילד אחר , עם מספיק ברזל, בשנה וחודשיים)

התחילה ללכת שבוע שעבר אומרת אמא אבא ואת השם של אח שלה.. ואין שום שן באופק
זה לא אומר שום דבר חסר משמעות לגמריי

אצלנו רובם הוציאו אחרי גיל שנה.

לא זכור לי שקיננתי באופן מיוחד לפני הלידות, ןבהחלט צברתי הרבה שעות ספה
מה שכן, אני מתגעגעת לרוח היצירתית ששרתה עליי בשני ההיריונות הראשון. בהיריון הראשון תפרתי בובות. בהיריון השני כתבתי ואיירתי ספרים לבת הגדולה והיחידה דאז. וזהו, בהיריונות הבאים כבר הייתי כבדה מדי אפילו בשביל דברים כאלה...
חכי כבר לאחרי הלידה בשביל סדר העומק שאת רוצה לעשות. זה גם ככה כבר יהיה לפני פסח...

כבר היה לי כבד.
לא תקתקתי כלום😣
באנו הביתה אחרי הלידה(השארנו את התינוק אצל ההורים) ובאנו לארגן הכל

לא מבינה את החריצות של נשים בסוף הריון😅😅

אני גם תמיד רוצה אבל בסוף הספה מנצחת

עושה מה שחייבים כדי לא להגיע להזנחה אבל ממש לא עושה פרויקטים, אין לי כח לזה.

לא יודעת מה זה הקינון הזה שכולם מדברים עליו.

שוויתרתי על הסדר העמוק.....
מרגישה אפילו שכל הפעולות "הרגילות"
אין בכוחי....
כלים,טיטוא,כביסה.....בעלי ממש עוזר אבל לא עומד בעומס...
עובד יחידני..
עושה מקלחות וכו
ולא נשאר לו זמן וכח

תכלס כשהלכתי ללדת, הבית היה נראה זוועה. לפני שחזרתי הבאנו נערה שניקתה יסודי.

בעלי המסכן עבד כפול.
נגיד לקפל כביסה עשיתי (כי זה בישיבה)
כלים היה לי קשה מאוד.
להרים דברים מהרצפה ברור שלא
יכולה להגיד לך שעכשיו, כמעט 3 חודשים אחרי לידה אני מתחילה בפרוייקטים קטנטנים כמו ארונות וכאלה. אז יש תקווה.
.

אני קורעת את עצמי בשביל הדברים הבסיסיים, כי אני יודעת שאחרי הלידה לבעלי יהיה מספיק במה לטפל.
אבל מבינה שאצלך זה היריון ראשון, נכון? לא יהיו לבעלך ילדים בבית אחרי הלידה כדי לטפל בהם. אז זה לא נורא שבינתיים את "מתפנקת"...
בכל אופן - מה מצב הברזל שלך? לפעמים זה משפיע מאוד על הכוח...

תהני מהתקופה שאין טיפול בתינוק פיצי ודורש, תנוחי טוב, תהני, תתפנקי ,תצברי כוחות זה מה שחשוב

אל תכניסי את עצמך לרוץ ראיתי על עצמי שדברים שעשיתי בכוח לא כ"כ יצאו טוב
ומה שעשיתי אחרי לידה יצא טוב, בנונשלנטיות.. אפילו שבועיים שךוש אחרי לידה הספקתי ליישר פינות שרציתי כי זה בא לי יותר בטוב..

כן בשביל האיזון ולא יהיה הכל ערמות את יכולה להחליט שכל יום את עושה משהו קטן אבל לא נכנסת בשום פנים למרוץ של מה אספיק וכו..

איזה קינון.. למי יש כח לזוז..רובצת ומחכה ללידה 🙃

אבל בפועל לא היה לי כח לעמוד על הרגליים לעשות
מזל שבעלי התגייס לעזור , אז למשל את הסדר בארונות עשינו ביחד
אני יושבת על כדור פיזיו וממינת ומקפלת והוא מוציא ומחזיר לאן שאני אומרת.

השתדלתי כן לשמור על זה שיהיה אוכל מבושל וטוב כמה שאפשר
ולפחות פעם בשבוע לפנק בארוחת ערב זוגית

ללידה בתחילת 38....

את לא לבד 🤗
כמו שכתבתי בשרשור על בישולים למקפיא, אני עושה את זה בשביעי ושמיני כי בתשיעי כבר אין לי כח לעמוד על הרגליים.
לא שוטפת כלים, לא מטאטאה, עושה מקלחות לילדים רק אם ממש אין ברירה ובעלי לא יכול להגיע, בעיקר דבוקה לספה. מבשלת את המינימום או בכלל לא, מצליחה לכבס ולקפל כביסה (לפעמים מבקשת מבעלי או מהילדים לגרור את הסל למכונת כביסה) וזהו.
מרגישה הרבה יותר טוב אחרי הלידה מאשר בחודש תשיעי.

יותר מזה- לא הצלחתי להישאר בבית והייתי חייבת עזרה אז נסענו להורים.
כבר לא הצלחתי לבשל, לנקות, לכבס... היה לי קשה לזוז.

כבר מחודש חמישי בערך...חחח

לילדים???
מרגישה שהיא יכולה להיות גבוהה אבל פתאום אחד מהילדיםלא מקשיב ומתנהג לא יפה אז....
יוצא ממני 0 אחוז כח...
וואי טאטא

ראיתי שזה קורה לי במיוחד כשאני ציפיתי שיתנהגו אחרת ואז זה כזה מאכזב..
4ז לי ממש עוזר תיאום ציפיות
לדבר איתם אפילו שקטנים מה מתכננים לעשות היום אחהצ, מה מצב הכוחות של אמא היום, עוד כמה זמן הולכים לישון וכאלה..
ולנסות עם הכל לרסן את עצמנו ולא להתפוצץ סתם מצטערים אחרי..

רוצה מלא דברים ופשוט גמורה אחרי העבודה שאין כח לכלום ומאז שהילדים חוזרים יושבת על הספה..
ובאמת בלידה הקודמת במשך שבוע היינו חמים על זה שהולכים לישון רק שהבית מסודר ודווקא בלילה שהלכנו לישון בלי לסדר ואז הוא היה הפוך התחילו צירים בלילה..
במקום ליסוע לבית חולים אמרתי לבעלי שצריך קודם לסדר והגעתי בפתיחה 8 ..: ): )
עכשיו גם כל דבר קטן שעושה מביא לצירים אז נמנעת, מחכה לשבוע 38 כדי להמשיך ואז לא אכפת לי ללדת..

וגם זה לא טוב יותר מדי. תעשי מה שטוב לך. אני הייתי בחודש שביעי בנקיונות לפסח ולא הצלחתי בכלל... מזל שבעלי תפס יוזמה

ברוך ה'העבודה שלי מתחילה מאוחר, אז אני יכולה יותר בנחת. ובאמת אני לא מבינה איך השאר מספיקים

אם לא אז צריך לעדכן את המורה שאת בהריון ומה מותר לעשות.
ספורט קל תמיד מותר כמו הליכה או שחיה . מה שחשוב זה לא מאמץ גבוה מדי, ולא תרגילי בטן מסוימים

הוא עם המון המון תרגילים על הבטן, אז עדיף מכוון הריון, ואם אין אז לדעתי עדיף יוגה ולהגיד למורה

בדרך כלל גם זומבה רגיל זה סבבה. כל עוד שאלת לפני ואת קשובה לגוף שלך וליכולות שלו.

אחרי השליש הראשון

ואמרתי למדריכה. הייתי בשבוע 13. היה לי סימפיזיוליזיס קטלני.... היה מצוין😍

בשילוב עם שיאצו

כתבת נכון סימפיזיוליזיס🙈🙈🤭🤭🤭

חח פרפקציוניסטית שכמותי...

קרועה
מבינה אותך חחח

קראתי את זה כ"כ הרבה פה בפורום ולא היה לי מושג איך הוגים. עד ש..... שמעתי באוזניי את הרופא אומר לי את זה🤭🙄

אבל יש לי קטע שאם נקלטת לי במוח מילה מסובכת בצורה נכונה, קשה לי לשמוע שהוגים או כותבים אותה לא נכון, שריטה כזאת😅
למרות שממש לגיטימי להתבלבל..

הוא מתקין גם אחרים אבל אז לא יודעת כמה עולה התקנה.
רופא רגיש,עדין, מכבד וממש מומחה בהתקנים

יש כל כך הרבה יתרונות למניעה לא הורמונלית, מאחלת.לך שתתחברי ליתרונות ותוכלי להרגיש שאת בוחרת בזה❤

אבל לא בא לי.
אני סובלת במחזור מאוד, והוא גם יחסית ארוך
ואני גם לא אוהבת לטבול כי זה מלחיץ אותי ואני מרגישה שזה משגע אותי לחשוב אם עשיתי הכל בסדר או לא
והמניעה ההורמונלית לא מאוד משפיעה לי על החשק
והכי הכי, אני פשוט מפחדת להיכנס איתו להריון. בגלולות זה תלוי בי, אני זוכרת ובטוחה שהכל בסדר. בהתקן כבר שמעתי כאן מספיק סיפורים על כאלו שנכנסו להריון עם התקן, וזה ממש לא מתאים לנו עכשיו

סטטיסטית הסיכון בהתקן הוא מאוד נמוך, היעילות שלו מעל 97 אחוז. וגם על זה יש לך שליטה- חשוב לחזור לביקורת אחרי ווסת ראשונה וכל חצי שנה

לגבי המחזורים - כדאי לך לברר על שיטות להקלה, כי התקן עלול להחמיר את המצב לרפואה אין מה לתת חוץ מהורמונים, אבל לרפואה אלטרנטיבית יש המון דברים שיכולים בעז"ה לעזור

בהצלחה!!

בדקו אותך? יש הרבה דרכים להקל על כאבי מחזור אבל חשוב לוודא מה הסיבה
ויש גם אופציה להתקן הורמונלי, חשבת על זה?
ואם הטבילה משגעת אותך, אולי טיפול cbt ממוקד לחרדות?

אם זה נחשב מאוד מאוד סובלת.
כואב לי ורק בא לי להיות במיטה ביומיים - שלשה הראשונים.
כשהייתי אצל רופאה בעבר היא באמת הציעה הורמונים בשביל זה. @מיקי מאוס איזה דברים אפשר לעשות ברפואה אלטרנטיבית?

אם אני כבר עם התקן, אני רוצה לנצל את היתרונות של לא הורמונלי ;) אני גם לא יודעת אם מותר לי התקן הורמונלי...

ולגבי CBT, חשבתי על זה בעבר. בגדול אני די מצליחה להתמודד עם זה לבד ויש שיפור, אבל עדיין הייתי מעדיפה לרווח קצת את ההתמודדות ולא להתמודד עם זה פעם בחודש

אבל יש צמחים כמו שיח אברהם (בזהירות, לא לקחת לבד אלא עם יעוץ של נטורופתית)
יש דיקור סיני
ומאמינה שגם לרפלקסולוגיה יש מה לתת בעניין

שיטת אביבה להבנתי גם מתעסקת בזה
ותחבושות אניון זה נקודתי בזמן הווסת

שוב- לא מהמלצה אישית אז תבררי אני רק זורקת כיוונים. שווה לנסות אבל. כדי שעם ההתקן לא תסבלי מדי

מתייגת את @אפונה

פותחת יקרה, לא יודעת לעזור מעבר.
בהצלחה

אפשר בהחלט לעבוד על כאבי וסת וקיצור וסת.

גלולות משולבות מכילות פרוגסטרון ואסטרוגן.
גלולות הנקה/התקן הורמונלי- מכיל פרוגסטרון בלבד.

לכן, אם אסור לך משולבות, כנראה אסור לך אסטרוגן.
התקן הורמונלי אמור להתאים כי הוא לא מכיל אסטרוגן.
באופן אישי אני ממליצה, יש שקט ממחזור לכמה שנים. אין סיבה ללכת למקווה כל חודש..

ודיקור סיני העלים לה כמעט לגמרי את הכאבים והתחושה הרעה שהתלוותה אליהם.


לי באופן אישי תחבושות אניון מאוד הפחיתו כאבים ותופעות אחרות...

נכון ללא צרוף של תרופות שמורחדות יעילו. או וירוסים.
אל תשכחי שאת שומעת יותר מקרים כי האחוז הוא אחוז שנתי. והרבה נשים שמות התקן לשנים ארוכות יותר מאשר גלולות. אז בפועל יש יותר סיפורים

מקבלת בכללית מודיעין.
מהממת.

איך אפשר לעזור?

איך אפשר לעזור? מקווה שאת כבר במקום יותר טוב..

 

כל כך קשה לחיות בהצגה. את מרגישה שהעולם בכלל לא יודע מה את עוברת, והמרחק בינך לבין הסביבה רק הולך וגדל...

 

נשמה יקרה,

האם יש נפש קרובה לליבך?

מישהו שאולי יודע משהו ממה שעובר עלייך? ולו קצה של קצה?

 

אולי מה שהכי חסר לך זה זמן של שקט ורוגע קצת עם עצמך...?

 

יכולה להגיד לך שלפעמים החבלים שמושכים למטה הם כ"כ חזקים,

ונראה שקשה-קשה מאוד שלא להישאב פנימה,

 

ונראה לי שמה שצריך זה בעיקר לנוח קצת,

להרפות מכל הלחץ של המסביב (מתקשר לתחושת ה"הצגה" שאת חווה)

ולהקשיב רגע לעצמך.

 

היה לי בוקר כזה,

לפני כמה ימים.

שבו סוף-סוף ישבתי עם עצמי סתם

לא הלכתי לעבודה

ולא סידרתי את הבית

ולא בישלתי ולא כלום

 

אלא רק ישבתי מול הארון בחדר השינה שלי

ונתתי מקום לרגש... זה עוזר.

 

אבל אולי את צריכה גם טיפול וסיוע מקצועי. אל תחששי ואל תתביישי. זו ממש לא בושה.

 

מאוד חשוב שאת עם עצמך תרגישי שאת לא בהצגה.

תרגישי שאת מחוברת גם לטוב שבך,

שאת מצליחה לראות איפה את טובה,

איפה את חומלת על עצמך במקומות שאת עוד צריכה לעבוד עליהם...

 

 

יש פה כל כך הרבה נשים מדהימות שעברו כל כך הרבה דברים, בטוחה שאת יכולה לקבל פה התחלה של תמיכה, ולהבין מה את באמת צריכה כדי לעזור לעצמך ❤️
תני לנו להיות פה בשבילך ❤️

יש לי את מי לשתף, אבל זה מביך נורא.
שיתפתי את הרופא משפחה הוא שלח אותי לטיפול, אבל זה רחוק נורא, אין כאן משהו קרוב ואני פשוט לא מצליחה לגרום לעצמי להגיע לטיפול.
אני מרגישה שיש רגעים- כמו הבוקר למשל שאני פשוט טובעת, שוקעת ולא מסוגלת אפילו להושיט את היד לעזרה.
זה זמן שאני מרגישה שאני חייבת שמישו יקח אותי, יעשה את המאמץ במקומי, כי כבר אין לי כוחות לעזור לעצמי.

מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת.
עדיין לפעמים נופלת לשם
הצעד הראשון שעזר לי - אמרתי לבעלי ״אני צריכה טיפול, אין לי את הכוחות לעשות עם זה משהו בבקשה תיצור קשר עם מטפלת ותקבע לי תור.״
הכי תלותי, הכי ילדותי, אבל באמת שלא הצלחתי לעזור לעצמי.
היה שעה, מקום, ( או זום ) ומשם לאט לאט יש שיפור.

חיבוק ענק!!!!!
איזה גיבורה את שאת מבקשת עזרה. פשוט אין לי מילים!! מדהימה.
מתייגת את @קמה ש. בטח יהיו לה דברים חכמים לומר...
עוד חיבוק. את מדהימה וגיבורה❤

ובעז"ה עוד יבואו ימים מוארים ומתוקים וישכיחו את התקופה הקשה הזאת!

אבל בינתיים - את יכולה להראות את השרשור לבעלך או למי שיכול לעזור לך?
פשוט להגיד להם את הטלפון פתוח על זה ולהגיד "זאת אני", או לשלוח לינק ולכתוב "זאת אני"?

כל כך מוכר לי..
אני לא רוצה לחשוף בפורום פה יותר ממה שכתבתי כבר בעבר,
אז את מוזמנת לאישי..
אבל אני רק יכולה להגיד לך- ברור שתצליחי! גם אם זה אומר לנסוע רחוק כמה פעמים, ואז להיפגש בזום, לאט לאט בעז"ה תרגישי שיש לך יותר כוחות.
רק שיהיה ברור לך שאת תצליחי, שיש אפשרות לטפל, שיהיה בעז"ה טוב בסוף💗
עצם זה שאת מבקשת טיפול ויודעת לכוון את עצמך לשם זה ענק...

ה׳ שפתיי תפתח

את אלופה שכתבת לנו!!!
את אלופה שפנית לרופא המשפחה!!!
את אלופה שביקשת עזרה!!!

קבלי ממני המון המון מדליות על הצעדים האלה!
הם לא פשוטים והם לא קלים, בטח כשאת במצב כזה.

זה מצביע על הכוחות, על החוסן ועל הבריאות שבך!

למה חשוב לי ממש לכתוב לך את זה?
בגלל מה שכתבת, שאת מפחדת מעצמך.
וואו, כמה אני מכירה את הפחד הזה...

לי הפחד הזה אמר לא פעם דברים נוראיים כמו ״את לא שפויה. את באמצע לאבד את שפיותך. את יורדת ויורדת ולא תוכלי לקום יותר. את הורסת את החיים שלך במו ידייך. הולך להיות רע ממש אם לא תתעשתי. תתעשתי כבר! את לא מצליחה, הא?... חבל. בעצם ידעתי את זה כל הזמן. את לא באמת מסוגלת לחיות חיים טובים. את כישלון. את דפוקה. חבל.״

הפחד הזה הוא בעל כוח אדיר.
יש לו בדיוק את המילים הנכונות כדי לשתק אותנו.
הוא אלוף בלהצביע על הנקודות הכי פגיעות שלנו
ובלהראות לנו את התסריטים הכי נוראיים שקיימים.

אבל הפחד הזה... מסלף את האמת.
הוא כביכול אומר שאנחנו פגומות, בגלל החושך שיש בנו.

וזה נכון שיש בתוכנו צד עם החושך -
זה הצד של הכישלונות, של הפחדים,
של ההתנהגות הלא ראויה שלנו,
של חוסר הוודאות, של החששות,
של על מה שאנחנו מרגישות תקועות.

עד כאן הכל נכון.
איפה שזה כבר לא נכון,
זה כשהפחד מסלף את האמת
ואומר לנו את שני הדברים *השקריים* הבאים:

(1) הצד הזה הוא הצד היחיד בתוכך.
(2) זה רק בך ככה. רק בך ובאנשים הדפוקים האחרים. שאר האנשים נורמליים. ורק את לא.

זה שקר ממש כי האמת היא ש-
לכולנו יש צד עם אור וצד עם חושך.
לכולנו יש דפוסים בריאים וכאלה שצריכים לתקן.
לכולנו יש חלקים חזקים וחלקים חלשים.


אני חוזרת על זה במילים אחרות כי זה כל-כך חשוב להפנים את זה. *האמת* היא:

(1) יש לנו כמה וכמה צדדים! אנחנו מורכבות. אין כזה דבר רק צד אחד. אנחנו התמודדויות, עם עצמינו, עם העולם...
(2) זה נכון לכל אחת ואחד...

***

כשאנחנו מבינות את כל מה שהפחד משבש אותנו,
אפשר להתחיל לענות לו.

הפחד מצביע על הנפילה הזאת שלנו ומנסה לשכנע אותנו
שהחושך, ה״חולי״ והחולשה שבתוכנו ניצחו וזה סופי.

אבל אנחנו רוצות להיות אמיתיות, אנחנו רוצות לדבר אמת!

והאמת היא שכשפנית לרופא, לעזרה ואלינו.
האמת היא שהצלחת להתחבר לצד הטוב והבריא והחזק שיש בתוכך!
האמת היא התחברת לרצון לחיות, להאבק, להתגבר ולנצח!
האמת היא - שיש לך את זה!! הרבה יותר ממה שהפחד מנסה למכור לך.

הקול הזה, הקול הבריא הזה שדחף אותך לבקש עזרה, הוא קיים בתוכך והוא ימשיך לעזור לך בע״ה!
היא כאן בתוכך תמיד וכל הזמן!
לפעמים הוא קצת מסתתר אבל הוא נמצא!
ומה שאת צריכה לעשות - זה לתת לו להוביל אותך.
הוא יודע מה את צריכה והוא יעזור לך לעשות את הצעדים הבאים, את תראי. ❤️

***

במישור הפקרטי ממש, שני דברים:

א) מה עם להתחיל טיפול באמצעות זום? זה יכול ממש להקל עם התחושה שהכל רחוק ושקשה לקחת את עצמך לשם. אני עברתי בעצמי וגם הובלתי כמה תהליכים רגישים בזום וזה לגמרי יכול להיות מוצלח.

ב) לגבי זה שיש לך את מי לשתף אבל זה מביך מאד. קודם כל זה מדהים שיש לך את מי לשתף! זה דבר ממש לא מובן מאליו. אני מבינה ממש את הקושי להיפתח. תנסי להזכיר לעצמך שאת רוצה לפתוח את הדברים כדי שתוכלי לעלות, להשתפר, להשתחרר מהדברים האלה שאת מובכת לשתף. המטרה שלך טובה עד מאד, אין יותר ראוי מזה!!! אני ממש ממש מחזקת אותך בזה ❤️

(ומעלה אפשרות - אולי, כשלב ראשון, יהיה לך יותר קל להעלות את הדברים כאן באופן אנונימי, תוך כדי שאת מבקשת הרבה הכלה ורגישות בתגובות? אולי זה יהיה לך פחות מאיים מאשר לשתף אנשים בחיים האמתיים? יכולים להיות לזה יתרונות וחסרונות אבל אולי זה עוד כיוון ראשוני שיכול לעזור עד שתמצאי את הכוחות לדבר עם אנשים מהסביבה האמתית שלך).


שולחת לך המון-המון חיזוקים!!!
אני מאמינה בך יקרה 💗💗💗
ואנחנו כאן בל״נ...





@דפני11 תודה על התיוג יקרה.

עצם הכתיבה שלך פה מעידה שתצליחי!!!

בס״ד

וברוך ה׳ ששולח את המילים.

לא ברור לי מה יש להיפגע מהאמירה שלך.. אבל גם אם כן, התנצלת בצורה אמיתית ומפה זו בחירה שלה לקבל את ההתנצלות שלך

אבל לא שמענו את השיחה כולה 😯
את הבנת ממה נפגעה?

שהיא בעצם מנסה להכנס להריון ,לא יודעת כמה זמן
ואמרתי לה בצחוק: בטח זה מכוון הרווח .ואת נהנת "להגיד"שאת רוצה...כאילו אמרתי לה בטח את נהנת מהרווח ודאגת לזה..ואצלה מניעה נראה ליזה אולי מילה גסה...
בכל מקרה היא סלחה בסוף אבל אני עדיין עם מצפון נוראי😶
גם לכן יש דמויות קבועות שעדיף לא לפתח שיחה ארוכה בהריון?????

כן, זה קצת יכול לתת תחושה של כניסה לשיקולים אינטימיים..
בכל מקרה טעית, קרה, עבר. אין טעם להתבחבש בזה..

יקירה, ויכוחים שלך עם האחות לא נגמרים טוב ? אל תתווכחו איתה
פשוט
דברי על דברים אחרים בלי ויכוחים.
ובכלל מבינה קצת למה היא נפגעה, אמרת לה שהיא אומר דברים ב״כאילו״ . אף אחד לא אוהב לשמוע שלא מאמינים לו, את לא חושבת?
ואם את יודעת שמניעה זה מילה גזה אצלה, למה את אומרת לה שאת חושבת שהיא מונעת? מה טוב יצא מזה?
גם אם נראה לך שהיא לא לגמרי מספרת לך את האמת, אל תגידי את זה… תעמידי פני מאמינה וזהו. למה להיכנס לויכוחים? תדברו על דברים אחרים כן בהריון ולא בהריון זה לא חשוב, ותשמרו על קשר נעים

ועכשיו כבר התנצלת וזהו. לא צריך מצפון. להבא אל תיכנסי איתה לנושאים האלו הכל בסדר!

כדאי להתחיל אנטיביוטיקה.

מאד מאפין..

התינוק בן חודשיים כמעט כל פעם שהוא יונק בצד מסוימם אחכ כואב לי.
הייתי אצל הרופאה וזה לא פטריה ולא דלקת

אבל גם לי רופאה אמרה שזו לא דלקת.
וזו היתה וואחאד דלקת שהצריכה אשפוז.
לדעתי עדיף להתחיל אנטיביוטיקה
ומקסימום לא יזיק.

התייעצתי טלפונית עם יועצת והייתי אצל הרופאה.
לא אמרו לי דלקת.
התינוק כבר בין חודשיים וכמעט מההתחלה אני סובלת מזה

אצלי יועצת ההנקה אמרה שהיא לא יודעת אם בוודאות פטריה והמליצה לשים בכ'מ דקטרין.

.שמתי דקטרין ג'ל בערך שבוע ועבר ב"ה. 

 

התייעצת עם יועצת הנקה?

היא אומרת אולי צינורית חלב סתומה

זה ממש יכןל להעיד על דלקת, מה שקרה לי לצערי היה לי סתימה בחזה ולא הצלחתי להניק/ לשאוב וזה הוביל לדלקת חריפה בטירוף.

הילד יונק יפה מאוד ועולה מאוד טוב במשקל.
השד גם רך לא קשה

האם יש עליה סימנים כלשהם (נקודה לבנה למשל)?
האם יש איזור בשד שמרגיש לך קשה?
האם הפטמה משנה צבע לאחר הנקה?

האם היא יוצאת מעוכה (כמו ליפסטיק מותחל)?
מה שיכול לעזור:

להקפיד על תפיסה - פה פעור לרווחה, שפה תחתונה מופשלת, סנטר עמוק בשד.

- לאחר הנקה עיסוי לכיוון הפטמה כדי להזרים דם חזרה

- כיסוי השד והפטמה מיד בסיום ההנקה וחימום לאחר הנקה עם קומפרס חם

אנחנו א-סימטריות, ויותר נוח לנו בתנוחות מסוימות. גם להם הרבה פעמים יש העדפה לצד מסוים. גם יכול להיות שהוא מתישהוא משך/נשך/תפס את הפטמה פעם והאזור בטראומה

פוטבול נגיד

כשהיה לבן כאב לי

אמרו לי שזה בגלל התכווצויות בעקבות שינוי טמפרטורה בין הפה של התינוק לבין האוויר.
צריך לחמם מיד אחרי הנקה וזה עוזר

אבל הטיפול כלכך פשוט שמה אכפת לך לנסות..

זה חימום ממש קצר, כדי לא לעורר ייצור חלב. רק לחמם ואז לעטוף ברפידה עבה שתשמור על החום, אפשר לחתוך חתיכות של שמיכת פליז

בפטמה או בשד?

לפעמים מרגישה גם בשד

לפעמים לא רואים כלום מבחוץ. תנסי לשים יומיים משחה נגד פטריה ותראי אם יש הקלה.

בשד יש המון עצבים קטנים
ולפעמים הנקה בתנוחה לא נכונה יכולה לגרום למעין דקירות בחזה.
בעיקר הישענות קדימה או תפיסה לא נכונה.
ויש תרגילי עיסוי שעוזרים.
אני אנסה לחפס את הכתבה/מאמר

נראה שבאמת ממש ממש קשה לך
לפני שאת מנסה לחשוב בכלל על טיפול זוגי או כל דבר אחר - יקירתי, את חייבת לטפל בעצמך. לא טיפול אישי ולא משו בסגנון קואצ׳ינג, נראה שאת סובלת מדכאון אחרי לידה.
את לא יוצאת, מתקשה בחיבור רגשי לילדה, עצובה ומיואשת. בטח שלא בא לך אישות. בטח שנראה לך שהכל קשה, ושבעלך לא אוהב אותך. בטח שנראה לך שכלום לא יעזור. את במין סחרור כזה שלילי של רגשות שככל שהוא יימשך ולא תעזרי לעצמך יהיה לך יותר קשה לתפקד והחור השחור הזה רק הולך וגדל והוא יכרסם באיכות חייך, בזוגיות שלך, באימהות שלך, באישיות שלך. שמתכסה בצל שחור של ייאוש וחוסר תקווה וקושי.
אנא ממך, תפני לטיפול.
ועוד עצה, שאולי יכולה להיות רלוונטית: אם את מונעת עם גלולות או מניקה אז שתדעי שזה יכול להוות עוד משקולת של קושי רגשי וטריגר למצב ותשקלי בכובד ראש להחליף אמצעי מניעה או לתת תמל (כן, גם הנקה יכולה לגרום לתחושה של דכאון)

ועם התקן לא הורמונלי, אז לפחות ההורמונים נחסכו ממני.

יש לי ימים טובים יותר וימים טובים פחות.
היום יום שחור במיוחד.

באמת.
גם להנקה כמו שכתבתי יכולה להיות תרומה לתחושה שלך, ביחד עם חוסר שינה וכל העומס מסביב.. תפני לרופא משפחה. אל תישארי במצב הזה. תחסכי לעצמך ותחזירי לעצמך - אותך. זה לא שפתאום התינוקת תהיה יותר קלה, אבל לקושי יהיו פרופורציות אחרות.

אני מנסה לחשוב איך אפשר לעזור לך,

אולי ארגון "באשר תלכי" יעזור לך?

הם נותנים מענה לנשים שצריכות את המענה הזה...

 

שולחת לך שוב חיבוק

ה' תמיד איתך ושומע גם כשנראה שפחות...

תהיי חזקה!

מתפללת עליך

כל הכובד על האומץ לכתוב! אני בטוחה שזה לא היה פשוט.

זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. את לא אשמה, וזה לא כי עשית משהו לא בסדר, זה פשוט קורה. ואפשר לקבל עזרה, ולצאת מזה, ולראות שוב כמה החיים יפים!

ואל תקבלי החלטות לגבי זוגיות או כל דבר אחר. אנחנו לא יכולות לשפוט כלום כשיש מסך שחור סביבנו. קודם תגידי שוב טוב, ואז תחשבי על זה.

את יכולה לקבל עזרה! אני ממליצה להתחיל בטלפון לארגון "ניצה". זה ארגון שעוזר לנשים עם דיכאון בהריון או אחרי לידה. אפשר בצורה אנונימית. עצם זזה שמדברים עם מישהי שמבחינה כבר יכול לעזור, והן ידעו לאן להפנות אותך הלאה אם צריך.
יצירת קשר - ניצה

קודם כל חיבוק.
אני מזדהה עם החשש ללכת לטיפול. אבל נשמע שאתם את חייבת עזרה... חשוב שתנסי למצוא מישהי שאת סומכת עליה שתעזור לך למצוא את האור

ועדיף שניכם ביחד.
אחרי לידות אלו זמנים שיכולים להיות טעונים מאד.
לפני הלידה היה בינכם בסדר הכל והאישות?

וכן אולי לשקול להפסיק להניק או לשלב תמ"ל, ואז תוכלו להתחלף ביניכם יותר בטיפול בילדים.

אני חושבת שאת תהי פתוחה לאהוב אותה יותר כשלא תרגישי שהיא כובלת אותך כל כך.

כמובן שגם תמצאי את המסגרת המתאימה לטפל בעצמך.

לגבי הזוגיות - לא הייתי מקבלת החלטות לפני ששיקמת את עצמך. תצאי קצת מהבור הזה, ואז תהי יותר חכמה לדעת מה נכון לך ברמה הזוגית...

לכי לרופא משפחה שיפנה אותך הלאה. בהצלחה רבה וציבוק גדול.

יש הרבה תרופות סבתא ודברים טבעיים,
לא יודעת כמה עוזר, אולי מקל...
אני נותנת מלא סירופים טבעיים וכדומה, לא מזיק.

אצל הגדולה מה שבאמת עוזר זה אינהלציה עם בודיקורט, ולפעמים גם טיפות פניסטיל,
כי יש לה נטיה לחטוף ממש התקפי שיעול.

אם זה שיעול יבש - גם להקפיד על לחות עוזר, בין אם קערה על רדיאטור או מכשיר אדים.
הגבהה סמן השינה גם חשוב.

תרגישו טוב!!

בצל חתוך ליד המיטה. קם בבוקר חדש...

מישהי אמרה לי לחתוך בצל ולפזר מעליו מלח ולשים תחתיו קופסה עם מים חמימים

ולהניח בחדר

ויש שקונים והרופא מתקין

את ההתקן בד"כ קונים בבית מרקחת. אפשר לקחת מרשם במקום אם יש בית מרקחת קרוב אבל כדאי לשאול מראש את הרופא/ה אם יש להם אצלם ואם אפשר לקבל מרשם לפני יותר נח

זה יכול להיות גם הרופא הרגיל שלך רק תבררי לפני. בדרך במרפאות לא גדולות צריך לקבל מרשם להתקן ואז ללכת לקנות אותו. לפני ההתקנה משלמים במזכירות עוד סכום של 300 ש''ח בערך על ההתקנה (בכללית). ויש רופאים שרוצים שתקבעי תור שבוע אחרי שבוע. קודם לעשות בדיקה פנימית שאין פטריות או דברים מזהמים אחרים בנרתיק לפני ההתקנה.

ללמוד לסרוג
לרקום
פאזלים אם נוח לך לשבת
אלבומי תמונות דיגיטליים
כמובן קורסים אינטרנטיים או הרצאות

שיעבור בקלות ובבריאות!

בנושא שמעניין אותך במיוחד בנושאים שקשורים לפתוח האישיות/זוגיות/ילדים. כי פשוט לא תוכלי ליישם בפועל גם בשכיבה.
לקרוא ספרות מעניינת, לחזק את הקשר הטלפוני עם חברות, קרובות משפחה. וכו'..

את לא הראשונה פה..
דווקא אני כל כך שמחתי על הרגשת הקלילות אחרי ההריון הקשה. היכולת לנוע בקלילות ובחופשיות אחרי חודשים שהרגשתי כל כך מוגבלת, כל כך לא מובן מאליו ונדרש כמו אויר לנשימה

ילדתי לפני שבועיים וקצת ואני רק חושבת על לחזןר להיות בהיריון, ככ אהבתי.
גם אצלי זה בא בטיפולים ואני לא מתכוונת להתמהמה עם זה… מפחדת שיקח זמן ונצד שני מפחדת להביא עוד ילד ככ מהר כי הקושי הוא עצום.
וואי כמה שאני מבינה אותך!!!
אבל ההחלטה צריכה להיות משותפת עם בעלך, ילד זה עולם במלואן נפשית, כלכלית כל מה שתרצי
צריך להיןת מוכנים לזנ מכל הבחינות ולא רק כי אנחנן רוצותו שוב להיות בהיריון כי זו תקופה פורחת עבורנו…
תנסי לשוחח שוב עם בעלך להבין את תמונת המצב מבחינה כלכלית, מבחינה נפשית , היריון זה 9 חןגשים ייתכן ועד אז זה ישתלב לכם טוב?..

מקווה שתגיעו להחלטה שתעשה אותך מאושרת
ועל כל מקרה כרגע תתמקדי בלהנות מהאוצר שהבאת לא מובן מאלין בכלל במיוחד אחרי טיפולים- לפעמים אנחנן רצות מהר מדי ולא נהנות מהרגע.
(אומרת את זה גם לעצמי).

בעלך לא רוצה טיפולים כי הטיפולים יקרים או הגידול יקר?
כי גידול יקר זה לא פקטור בעיניי בכלל, הכל עניין של תפיסה.
אני לקראת לידה רביעית בע"ה ואת רוב הדברים קיבלתי שמסרו. עד עכשיו מקבלת שקיות, ממיינת, משלימה מה שצריך.
זה עניין של תפיסה. רהיטים- חוץ מארון לא קנינו כלום. עריסה, לול, מיטת תינוק, מיטת קומותיים לבנות שלי, הכל ממסירה.
ועל זו הדרך...
גם עם כל ילד נפתח צינור שפע פרנסה משלו...

הוא חושש שהוא יהיה המפרנס היחיד, ואני אהיה בבית עם 2 ילדים ולא אביא פרנסה.
ואז לא נצליח להסתדר כל כך.
כי כרגע אני לא עובדת.. וגם לצערי לא הביאו לנו כלום.
ונאלצנו לקנות הכול חדש.

אני מורה ובעלי אברך
גם אנחנו לא מכניסים מי יודע מה
מה זה לא הביאו לנו?

צריך לחפש, לבדוק, לקחת, אנשים מוסרים כל כל הרבה, וכל כל הרבה טוב
גם אנחנו לא ישבנו ונחתו עלינו שקים של בגדים, , מצעים ורהיטים.

שוב, זה עניין של תפיסה
אם אני באה בגישה של- אני לא קונה כלום, אז אני מתאבדת על זה וגם פתאום רואה שיש מסביבי הרבה יותר, דברים שכשלא היה רלוונטי לא הייתי שמה לב אליהם.

למה שלא תצאי לעבוד?
מבחירה או כי את לומדת?
בגדול זה עניין של תפיסה וסדר עדיפויות...

חיפשנו בקרב קרובי המשפחה, אם מישהי מעביר בגדים/משחקים/עריסה.
ונעננו בשלילה, עוד קרובת משפחה ילדה בזמן שלנו והכול עבר אליה.
באמת ניסינו והתאבדנו על לחפש יד שניה, אבל לא מצאנו. בתדודה שלי העבירה לי 2 שקיות של בגדי תינוקות לגילאים גדולים יותר וטרמפולינה.
אפילו שבעלי התקשר לבקש עריסה מאמא שלו, היא אמרה שזה בשביל אותה קרובה.
יד 2 זה עדיין עולה כסף, וחלק מהדברים קנינו יד 2 הכי זול שמצאנו במצב טוב.

למה אני לא עובדת? כי אני לא מוצאת מעון, הכול רשימות המתנה.
ומטפלת עולה מלא אצלנו.
אנחהו גם גרים רחוק מההורים.
ואני לא אתחיל לעבוד כל עוד אין לתינוקת שלי מסגרת מסודרת.

מבחינה פרקטית- ממליצה על קבוצות מסירה. אצלנו נגיד יש בשכונה, יודעת שגם אצל אמר שלי. יש גם בפייסבוק.
ואם כבר יש לכם עגלה, מיטה, שידה מתינוק אחד, כל זה עובר בלי בעיה לאח/ות. במיוחד אם הם מאותו המין ואז הרבה פעמים גם רוב הבגדים מתאימים...
לגבי הרעיון-
את מרגישה שאת רוצה את ההריון והלידה, או עוד תינוק?
שניהם לגיטימיים ורק את באמת יודעת כמה כוחות יש לך.
אני נגיד מאוד רציתי ללדת קרוב (האמת שאני גם עכשיו חושבת אחרי הלידה הזו לעשות הפרש קטן בע"ה, אבל נראה לפי הכח בע"ה, קודם נלד את זה 😅)
אבל אחרי השלישית הרגשתי שחייבת הפסקה..
ההריונות שלי ברוך ה' סבירים מאוד וכל גן הלידות לכן, זה לא היה שיקול.

המשפחה שלי גרים קרוב ועוזרים ברוך ה', אבל הם בעד לעשות הפסקות גדולות יותר נגיד, אז יש לי פחות תמיכה בקטע הרעיוני, הרבה תמיכה פיזית.

שורה תחתונה- אם תהיינה לך מסגרות שמתאימות לך תצאי לעבוד?
אני חושבת שבנק' זמן הוז שיש תינוק קטן עוד אח שמצטרף זה לא נטל כלכלי כזה ענק, ויש ברכה.
רק ממליצה לחשוב טוב מהיכן נובע הרצון לעוד ילד.

בסופו של דבר ילדים הם ברכה מה', מאיזה כיוון שלא נסתכל על זה ❤❤❤

ולא קונה כמעט כלום.
יש בכל עיר קדוצות ווצאפ למוצרי מכירה -למסירה
בפייסבוק יש קבוצות
ביד2
באגורה

ואני רק מדברת על דברים במצב טוב ונעים ונקי כמובן
.גם אני לא אוהבת דברים בלויים או לא יפים!

אני לא מוציאה כמעט כלום על תינוק שנולד
וגם בהמשך- רןאה עין בעין איך ה' דואג לכל מה שצריך

וכן בלי ים מותרות..ומותגים מפוצצים

ושזה נגמר זה באמת סוג של אובדן.
אבל אני רוצה לומר לך שתהני מהתינוקת שיש עכשיו זה אמיתי.
אני לא יודעת איך ההריונות שלך.. אבל בסוף זה מטיש (טיפולים בכלל..)
ויש לך את האוצר המדהים המדהים הזה.
שזה הזמן רק שלכן! וצריך באמת באמת לנצל את זה.
מכל מיני סיבות אני לא אכנס להריון בשנה הקרובה, ובהתחלה התבאסתי נורא!!! ממש רציתי צמודים!
אבל אז השלמתי אם זה ואני חושבת שאני אמא יותר טובה עכשיו
לא משקיעה כבר במחשבה ובלחץ.
נהנהית באמת ממה שיש. ויש!!!!! תינוק זה פשוט פלאאא

ממליצה לחשוב מחדש..
בהחלט אפשר להסתדר ואם את בבית איתם את חוסכת מעון..
מוצרים זה לא באמת יקר, יש מלא שמוסרים ויש יד 2

אף פעם לא הבנתי את זה, ועכשיו שאני כמעט חודשיים אחרי לידה עוד יותר לא מבינה.

הגוף והנפש צריכים ממש להתאושש, בנוסף יש תינוק קטן שדורש טיפול ויחס...

 

אבל אני קוראת אותך, ולא חושבת שאת מוזרה, במיוחד אם את מתארת שהייתה לך לידה טובה ב"ה!! (כי לדעתי איך שהיו ההריון והלידה בטח גם משפיעים על הרצון\ אי רצון לעוד ילד)

 

אני חושבת שכן כדאי לחכות עוד קצת.. ומאחלת לכם שיסתדר העניין הכלכלי, ואולי גם תוכלי לעבוד בעבודה שהמשכורת משמעותית וכן ישתלם לשים במסגרת.

ואולי יהיה רלוונטי לעבור דירה? אני למשל גרה במקום בו השכירות והחשבונות זולים, וגם על גנים משלמים רק דמי שכלול אם אני לא טועה. 

אני גם מרגישה ככה תמיד! מזדהה לחלוטין עם האהבה לתקופת ההריון! זו תקופה מדהימה וכיפית! 

אצלי יש מניע נוסף לרצון להיכנס להריון.
יש לי אנדומטריוזיס. הטיפול הכי טוב לזה אחרי כריתת רחם זה הריון. אחרת אני פשוט סובלת מכאבי מחזור כל החודש!!!!

עד שלא רציתי מנעתי הורמונלית.

סיוט!

לא יודעת מה זה - את חזקה, זה נשמע קשה מאוד 

4 חודשים אחרי, ואני כבר מוכנה שוב.
בע"ה שההריון הבא יגיע בקלות, עם הברכה שלו, ובזמנו. ❤

דבר ראשון תשבי לדבר איתו בזמן רגוע תשקיעי בליצור סיטואציה סופר נעימה ומקרבת ואז תדברו בנחת. תסבירי לו טוב טוב מה את חושבת ולמה .. וגם שאלרי מניעה לפעמים הגוף קצת מתבש ולוקח לו זמן.. ושהנקה מלאה לפעמים מונעת.. אבל העיקר תדברי איתו על הרצון האדיר שלך..

עוד דבר, לגבי מניעה . רוב סוגי המניעה יכולים לגרום ליבוש קל של המערכת ויוצרים לפעמים בעיה אצל נשים שלא היה להם קושי לפני.. אז כדאי להתייעץ ולחקור על זה טובטוב אפר עם מכון פועה

לגבי העניין הכלכלי אם זה משהו שבוער בך הרצון לעוד ילד דבר ראשון את יכולה לקחת עוד 2 תינוקות לשמור עליהם בבית ואז זה הכנסה תוך כדי שאת בבית
דבר שני הוצאות על ילד ראשון הם באמת יחסית גבוהות. ילד שני זה כבר דרסטית פחות.. כי יש לך הכל מהילד הראשון ותתחברי כבר עכשיו לקבוצות וואצאפ של מסירה באזורך, אנשים מוסרים דברים ממש שווים אם משקיעים בלנסוע אליהם ואם עושים את זה בטווח מספיק מראש אז יש זמן לאגור ולאסוף דברים טובים.

בהצלחה ממש בהחלטות!! ומוזמנת להמשיך להתייעץ♡♡♡

זה הרגשה כזו מיוחדת להיות בהריון,התחושה של שותפות עם הקב"ה פיזית ממש ושבתוכי יש נשמה חדשה - אני ממש אוהבת את ההרגשה הזו ובלידה יש לי תמיד צער מהפרידה מההריון,
ואני כבר ממש מתפללת על ההריון הבא.

לגבי השיקולים הכלכליים-
חז"ל אמרו שתינוק בא לעולם וכיכרו בידו.
שמעתי על זה שאפילו לא כתוב שכסף בידו,אלא כיכר- האוכל כבר מוכן! לא שעכשיו תלך לקנות חיטים לטחון בשביל שיהיה לו מה לאכול.

אני באמת רואה את זה בחוש.
ב"ה ה' שולח לנו לכל ילד וילד ברווח רב כולל פינוקים...
ובאמת גם כמו שכתבו לך-קנית כבר הכל לילד הראשון. עכשיו אין משהו שתצטרכי לקנות...

אני כתבתי את זה?

כל מילה!!!! התחברתי!

אבל לסרק טוב טוב עם אסי 2000, שלושה ימים ברצף ואין שןם זכר

שאפשר לשים המון מרכך,שהוא חומר שומני לכסות עם ניילון ל3 שעות, ושזה משמיד את הכינים

עשיתי עם הדרין, למיטב זכרוני אין עם זה בעיה.

אכן מבאס, בהצלחה!!

נסי מיץ לימון!
למזוג על השיער, לחכות כמה דקות, לחפוף ולסרק עם מסרק סמיך.
מניסיוני, זה הורג את הכינים

את יודעת בדיוק מתי בייצת?

אולי תעשי עוד אחת מחר או בדיקת דם זה הכי בטוח
בשורות טובות❤️

את בטח ממש במתח. יכול להיות שהיה פס ובתמונה כבר לא רואים. אבל בכל מקרה יש טעויות ובמיוחד אם הפס היה חלש ממש..
את אחרי איחור? אם לא אז חכי לאיחור הכי טוב

בשורות טובות!!!