אולטרסאונד זה מאוד פשוט ולא דורש שום דבר מיוחד
MRI - בעדיפות יחכו עם זה, אם אפשר לאחרי גיל שנה וזה נעשה בהרדמה מלאה בגילאים האלו
נכון כששמים תינוקות לשכב על הבטן הם בד"כ עם ידיים למעלה, כזה כמו תנועה של נכנעים?
אז הקטני שלי לא. הידיים שלו כל הזמן למטה, כאילו הוא עומד ושם ידיים למטה, ועם הכפות ידיים הפוכות. כלומר הוא שוכב על הבטן והכפות ידיים כלפי מעלה.
זה נראה לי ממש מוזר אבל לא יודעת אם זה אומר משהו.
אבל בדיוק הייתי בטיםפת חלב והייתה שם תינוקת שהייתה לה איזו בעיה (לא יודעת איזו) והאחות אמרה להם ממש לשים לב שהידיים למעלה ולא למטה, אז התחלתי לחשוב שזה אולי בעייתי...
עוברות אחורה איכשהו..
קשור.
התור הבא שלנו עוד די הרבה זמן...
אין לי פייסבוק. אם יענו לך אני אשמח ממש. תודה
הוא נעזר בידיים ומרים את הראש- זה טוב
יש תינוקות שצריכים חיזוק כדי שיוכלו להרים את הראש
זה כשהוא סתם שוכב וישן
רק לשים מדי פעם על הבטן בזמן הערות. אם הוא לא רגיל אז לשים עד שמתלונן ולחזור על זה כמה פעמים במשך היום.
עם הזמן הוא יחזק את השרירים וירים את הראש ויתפתח כמו כל תינוק
מצאו דלקת בדרכי השתן.
אמרו לי שזה נפוץ אם שמו קטטר בלידה.
בכל אופן חשוב מאד לבדוק.
תרגישי טוב!
אם אני מוכנה מבחירה להיכנס שוב לתקופה כזו עם כל מה שכלול בכך, זה סימן שבשל בי הרצון לילד נוסף.
לי לא עוזר אגיסטן, מסתבר שלא תמיד המקור בתוך הנרתיק, אלא לפעמים חיצוני יותר
טבעקוטן מחולל פלאים (במריחה חיצונית, לא בתוך הנרתיק)
יהיה בסדרהמקוריתשפע ברכהתוהה לימרגישה נבגדת. כותבת לכם את מה שכתבתי לנגמרו לי השמות, אשמח לקבל עוד עצות ועידודים, יש כאן המון נשים חכמות.
נשואה לאברך כביכול ירא שמים ושמור, עם כביכול שליטה עצמית לא נורמלית.
לי יש אינטרנט בבית פתוח לצרכי עבודה שרק אני יודעת את הסיסמא ויש לי גם פלאפון מושגח לכאורא ללא אינטרנט.
בעלי בערך כל ערב נכנס עם הפלאפון לשירותים בטענה כי שומע מוזיקה וראה תמונות.
ביום שישי אני רואה בגלריה תמונה מזעזעת כמו קולאז' של מלא נשים בחזיה ותחתונים.
לרגע לא הבנתי מאיפה הגיעה התמונה, עד שפתאום התבהר לי כי ככל הנראה בעלי נכנס לקידומי מכירות בג'ימיל שלי ושם אני מקבלת מלאאאאאאאאאא פרסומת, ורובם לא צנועות ובעלי היה יושב וצופה בהם.
שעות של הכחשות עד שהוא הודה שהוא נפל, מבחינתי השמיים שלי קרסו.
מה הכי נורא, שהוא נפל שהייתי עם קורונה קשה במיטה, שעכשיו שאנחנו אסורים והוא שומר עלינו כמו מאש שלא נגיע לביאה. ופה פתאם זה מותר ליפול, יש לו יצר הרע, הוא לא נופל איתי כי אני פת בסלו והתמונות האלה לא (משפט שאני ממש לא מבינה).
ולי נפלו השמים ונפלו לי החיים, כי אנחנו נשואים 6 שנים שבהם אני נותנת את כל כולי לנשואים האלה, משקיעה בו בכל נפשי ומאדי, דואגת לספק אותו בכל בחינה ואופן אפשרי, כל יום מתארגנת לכבודו מתקלחת, מתלבשת מתפארת לפני שהוא בא, ובסוף הוא יושב וצופה בתמונות המזעזעות האלה??? ואם לא הייתה יורדת תמונה בטעות לפלאפון בחיים לא הייתי יודעת.
כל החיים פחדתי מהרגע הזה והנה הוא הגיע אלי.
מוסיפה כי בעקבות כל מיני שרשורים בפורום על נשים שהבעלים שלהם נפלו, פתחתי איתו את זה, שאיך שאני יכולה להרגיש רגועה.. והוא הרגיע אותי והבהיר לי שהוא רק שלי וכו'.
לצערי התברר לי כי מה שמניתי קודם זה לא היה פעם ראשונה וכי היו לו פעמיים נוספות.
אני יודעת שעל פניו, זה לא כזה גרוע (אם כי פתחתי את התמונות ותמונות באמת מזעזעות, אני בתור אישה לא מסתכלת על כאלה תמונות ועשיתי הסרה מרשימת התפוצה שלהם) אבל לבעלי השמור שגדל בישיבה ובסביבה סופר סופר דוסית, זה כמו לראות פורנו הכי מופרע שיש, לצערי הרב.
שנודע לי את זה, מבחינתי היו שני אופציות או להתגרש או להתאבד.
בתכל'ס, היו לנו כל יום האתמול המון שיחות, התקרבנו מאד, אני אוהבת אותו מאד אהבה לא נורמלית,אבל עדיין לא סלחתי לא, לא מצליחה להבין אותו, לא יודעת איך אצליח להמשיך לחיות עם זה, ובתכל'ס איך להמשיך לחיות איתו.
איך נרגעים מכזה דבר?
אני מרגישה שכל מה שבניתי כל השנים, וכל מה שהשקעתי וכל האמון המטורף שהיה לי בו, קרס, נגמר נעלם.
תודה לכולם נתתם לי כוחות.
הרבה בזכותכם אני ואנחנו נמצאים במקום אחר.
ממה שכתבת מובן שזה על רקע בעיות בבית. לכן עדיף לספר למישהו חיצוני וכך גם אולי
תוכל להזמין את הילדה לשיחות וכשתדבר עם ההורים ישמע שזה מגיעה ממנה ולא מכיוון הבת שלך
וכך החברה לא תכעס וגם כי הן בטוח ידעו לעשות את זה בצורה נכונה.
כך נראה לי
בהצלחה! החלטה קשה
והאמת, אם נסתכל על זה מנקודת מבט דמוקרטית ולא הלכתית - איזו הצדקה יש לכפות פיזית על אדם בוגר שלא להתאבד?
זו זכותו על גופו, לא?
אם החבר הרגיש שכלו כל הקיצין ורע לו עד כדי כך שטוב מותו מחייו, לא הגיוני שהוא יזעם על מי שנטל ממנו את הבחירה וכפה עליו חיי סבל?
(כמובן, מדגישה שמנקודת מבט הלכתית - הגוף אינו שייך לנו וממילא אין לנו הזכות הזאת ואנו כן מצווים לעצור בני אדם מלמעול בפקדון שניתן להם ולהתאבד)
אולי זה בגלל שלא הייתי בתוך הסיטואציה, אבל בכלל לא נשמע לי מעליב שהיא אומרת שהוא הבן שלה.
וואלה מחמאה, איזה כיף שיש לך חמות שאוהבת את הילדים שלך כמו שלה!
ומעבר לזה, אני מאוד מזדהה עם התחושה שלהיות האמא לנכד הראשון זה כולל המון בונוסים וגם קצת בעיות ודברים לא נעימים.
אני גם מוצאת את עצמי מתעקשת על דברים שנראים לי טריוויאלים ושונים מההתנהלות של אנשים אחרים בפורום המשפחתי.
ככלל אני אישית הייתי אומרת לבעלי שאני אחרי לידה, ויש מצב שאני לא הכי שקולה בגלל ההורמונים, המתח והעומס שהגיע בבת אחת. אבל דווקא בגלל זה אני צריכה לנוח יותר ואני חייבת תמיכה שלו והבנה של הסביבה מה סביר לבקש ומה בשום אופן לא.
אני מודה, כשילדתי לא ידעתי לשים את הגבול לפעמים בין הרצון של הסביבה לצורך שלי.
(לדוג' מפגש משפחתי שבוע אחרי הלידה לכבוד בת מצווה שכבר נחגגה והיינו בה)
ברוב הפעמים המוחלט הצטערתי שלא הקשבתי לאינטואיציה שלי ואמרתי לבעלי בעדינות שזה לא אפשרי ושיעביר את המסר בנעימות למשפחה.
להעביר את המסר גם יכול להיות לספר לאמא בדרך אגב שאת ממש כאובה, ונמצאת סביב השעון עם הקטני החדש, וחייבת לישון ולנוח כדי לחזור לעצמך. ושאת מתגעגעת אבל הביקורים והשיחות התכופות ממש מקשים עליך. וכשצריך, חד משמעית לומר: אמא היינו שמחים מאוד שתבואי, אבל אנחנו זקוקים למנוחה והמצב כרגע לא מאפשר.
עדיף לא להתקשר רק שבעלך יתקשר,
אם היא תתקשר תעני לה כמו שאת רגילה
יפה ומכובד,אבל תדעי לך עם הזמן זה יורד להם
כל האובססיה הזאת,גם תגידי לבעלך שלפעמים
את שמה את הפלאפון על שקט כי את צריכה מנוחה,
המון המון מזל טוב אמן.
היא היתה 'נכנסת לך לחיים' גם לפני הלידה?
כי גם אצלינו זה יהיה בעזרת ה' נכד/ה ראשון מהצד של בעלי
היום הקשר שלי עם חמותי אחלה, היא לא חטטנית או נדחפת או משו
אבל מענין אותי אם אחחרי הלידה כולן נהיות מפלצות🤭🙈
שתהיה בריאה היא ילדה 10 והקטנה שלה בת 3 סה"כ (ובעלי בן 25!!)
אז אני תוהה לעצמי😅
רק רוצה לחזק אותך - את עכשיו צריכה להתאושש מהלידה. זאת תקופה מאד לא פשוטה, הרבה כאבים, ובכי, הורמונים, ועייפות, וטיפול בתינוק מתוק. את ובעלך צריכים להתרכז בך. כי את העולם של התינוק והוא צריך עולם שמח שטוב לו.
מה שעושה לך טוב. תנוחי. תצברי כוחות. תשקיעי אנרגיה בך ובתינוק.
התחושה שאין לך כוח לאף אחד בעולם כל כך מוכרת!
ולדעתי - בעלך עכשיו צריך לקחת פיקוד, ולעמוד מול אמא שלו. להסביר לה שכואב לך ואת מתאוששת מהלידה, ולא מתאים שתבוא לבקר, ואתם הייתם מאד שמחים אבל קשה עכשיו. הוא צריך להקפיד לשלוח לה תמונות ולצלם בעצמו. זה תפקידו כרגע בדיוק כמו שהתפקיד שלך לטפל בתינוק (להניק אם את מניקה וכו') ולטפל בעצמך.
הרבה חיבוקים וכוחות ומזל טוב!
לשלב. נובימול זה פרצטמול
נורופן זה איבופרופן.
אפשר לתת לסירוגין.
שימי לב גם שאת נותנת את המינון הנכון, אם לא נותנים מספיק זה לא משפיע.
ורק צריך להקפיד על מרווחים מספקים בין תרופה לתרופה.
כשהבן שלי היה חולה ככה, שמתי לעצמי דף על המקרר, כדי לעקוב אחרי כל מה שהוא קיבל (אינהלציות, תרופות להורדת חום וכו)
